אז בעצם 3 ילדים בחדר?

51 מ"ר, 8 נפשות בלעה"ר

אמן. תודה

הסלון הוא החדר הכי גדול בבית ושם עושים כמעט הכל- משחקים, קוראים, עובדים, לומדים, אוכלים, מארחים...

בחצי חדר יש מיטה שנפתחת ל-3 וישנים שם 4 ילדים

ילד אחד ישן כרגע בסלון

ובחדר שלנו ישן הקטנצ'יק שלנו איתנו..

אחרי שהגדול שלנו נולד. לפני 14 שנה ב"ה..

ונתקענו..

איך מתחלק?

בטח דורש סדר תמידי והרבה סבלנות...

שנוכל לעבור לבית גדול ומרווח יותר.. שייתן יותר יישוב הדעת..

קל יותר לנקות בית גדול/ מרווח ו"ריק" יחסית מדברים מבית קטן ועמוס בדברים..

אפרופו מטבח-

גם המטבח שלי קטן ואני מבשלת המון ב"ה

אבל בימי שישי וערבי חג מאוד קשה לי לבשל כשאין מקום כמעט על השיש.. לא התרגלתי לזה עדיין.

צריך לדעת לא לאכור

ילדים קטנים/ גדולים?

יש לך גם מרפסת?

אני חושבת שזה כן גם קשור לאגרנות. אנחנו משיגים הרבבה ממסירה וגם מוסרים כל מה שלא באמת צריכים

ויש לנו בבית רק שולחן אחד גדול בסלון..

אוכלים עליו בשבת וביום חול.. מכינים עליו שיעורים (לצערי הרב. אין לי מקום לשולחן כתיבה לילדי בי"ס).. לפעמים קוראים ליד השולחן...

לפעמים יש שם גם מחשב גדול של העבודה שאני עובדת עליו (וזה כבר תופס חלק ניכר מהשולחן)- ביום שישי מעבירים את המחשב לנוח על המכונת כביסה ובמוצ"ש מחזירים אותו חזרה...

הא, ואפילו מייבש כביסה אין לי- כי אין לי מקום להניח אותו.

גם מיקסר גדול עומד אין לי- חלום שלי לקנות כשיהיה לי מטבח גדול יותר כי כרגע אין לי מקום בשבילו.. מקציפה ביצים במיקסר ידני (שתופס פחות קום) ולשה בצקים בידיים.. 

ועוד ועוד..

מתפללים ומנסים לעשות מה שאפשר כדי לעבור לדירה גדולה יותר. בע"ה בקרוב אמן..

אנחנו 8 נפשות בבית ב"ה. 

4 מתוכם בבי"ס (אוטוטו 5 בע"ה)+ ילד בגן ופעוט במעון.

לכל אחד יש ילקוט ו/או תיק קטן (לימים קצרים), יש המון ספרי לימוד, מחברות, מכשירי כתיבה.

רובם אוהבים גם לקרוא- אז יש ספרי קריאה. וגם אם אנחנו לא קונים הרבה ספרי קריאה יש ב"ה ספריה בבי"ס וספריה שכונתית. 3 הגדולים שלי מביאים בשבוע 4 ספרי קריאה עבים.. זה כבר 12 ספרים נוספים

מיטות לכולם.. לול.. דברים אישיים לכל אחד.. מגרה אישית....

אין לנו גינה/ חצר שאפשר לאחסן שם דברים אז גם בימבות וקורקינטים אנחנו מאחסנים בבית (אופניים ב"ה קושרים למטה. אם כי היו גניבות של זה גם כן..)

עד לא מזמן היתה לנו עגלה של הקטנצ'יק שלנו שגם הסתובבה פה בבית.. (לפני פסח כיבסתי ואיחסנתי. גדל הבחור )

מלאי משחקים של 6 ילדים בגילאים שונים - כמובן שעושים סינון ומוסרים את מה שלא בשימוש.. 

תחשבי על שמיכות, כריות, בגדי חורף וקיץ ל-8 נפשות ב"ה (ואין לנו הרבה בגדים. מה שצריך וזהו)

מצעים לכולם, סירים (לא דומה בישול ל-4 נפשות ש-2 מתוכן ילדים קטנים לבישול ל-8 נפשות שצריכים גם סירים גדולים..)

וכן על זה הדרך..

וכל זה ב-51 מ"ר

מה מתוך כל זה אפשר לוותר ולא "לאגור"??

את הבית הקודם היה סיוטטטטט לנקות ולסדר

כי הכל היה פאזל בלתי אפשרי

עכשיו זה ממש בנחת וכשמסדרים איזור הוא מסודר ולא גיבוב דברים אחד על השני, יש מקום להכל והרבה יותר קל

זה יותר שטח אבל פחות מאמץ..

ממש כך..

כשהיו לי 1-2 ילדים הייתי מנקה את החדר שלהם לפני שהלכו לישון ואחרי שהם הלכו לישון הייתי מנקה בכייף את שאר הבית.. בלילה.

עכשיו- אני לא מסוגלת לנקות כשהם בבית ואי אפשר לנקות כשהם ישנים בכלל..

אפילו לפתוח חלון בסלון, כשקמים- אני כמעט ולא יכולה עד הילד שישן שם יקום..

וואו, איך הם מסתדרים??

אמאלה..

זה באמת ככה!!
אני התחלתי לנקות (לפסח) את חדר השינה שלנו ואת הארונות מטבח למעלה או מקומות שילדים פחות מגיעים אליהם..

מה שכן- אני הרבה פעמים רוצה ללמד את הילדים שלי שלא נכנסים לחדר הורים סתם ככה אבל לפעמים אני מרחמת עליהם כי אין להם הרבה מקומות "שקטים" בשביל לשבת ללמוד או לקרוא וכד' - אז מאפשרת לעשות את זה גם בחדר שלנו, בלית ברירה.

גיסתי סיפרה לי על שכנה שלה שגרה ככה - 10 נפשות. בדירה של 3 חדרים וכל הזמן אמרה לעצמה: עוד מעט הילדים מתחתנים וואז יתפנה קצת וכו'.

ואז בעלה נכנס לאדמור (הם חסידים) והאדמור אמר להם: מיד לחפש דירה גדולה יותר! ובירך אותם שימצאו משהו טוב ולא יקר..

ותוך חודש הם קנו דירה גדולה יותר ועברו לשם בהמשך..

גיסתי צחקה ואמרה: חבל שזה לא ככה גם אצלנו.. נכנסים לאדמור, מתברכים ועוברים 

ד"א: אחותי באותו מצב כמו שלי. 6 ילדים שיהיו בריאים ובית של 51 מ"ר.. 

שה' יעזור לכולנו!! בע"ה

קשה מאוד לנקות בית קטן שעמוס בחפתים של הרבה נפשות שחיות באותו בית..

הרבה יותר קל לנקות בית גדול ומרווח שהרצפה שם ריקה (יחסית) מכל אותם חפצים.

ואני מדברת מניסיון..

כנערה/ בחורה ניקיתי בבית של ההורים שלי והיינו שם 7 נפשות בבית גדול יותר ומרווח יותר- תענוג לנקות. היינו מתחלקים אחותי ואני- היא מנקה חצי בית ואני מנקה חצי בית.

עכשיו, כשאנחנו בדירה קטנה וב"ה הרבה נפשות- אי אפשר לנקות יותר מחדר אח בכל פעם.

כדי לנקות את הסלון - צריך להעביר הרבה חפצים ממנו לחדר שלנו ולנקות.. ואז להחזיר.. וככה בכל חדר.

צריכים לפנות אותו לפני כן כדי לנקות אותו והוא מלא בחפצים של כל אחד ואחד.. ב"ה.

לא פשוט בכלל..

כמה חדרים?

איך הבית מאורגן?

את גם חולת סדר מלבד שוקולד?

איתו כשיש ב"ה הרבה נחבר'ס שצריכים את השירותים.. במיוחד בבוקר..

בבוקר- צריכים לקחת אצלנו מס' בשביל להיכנס לשירותים  יש תור מי אחרי מי.. ומי חייב להיכנס עכשיו כי הוא מאחר את ההסעה/ התפילה/ זמן הגעה לביס". לא פשוט...

האמת היא שכשילדתי את ילדי הרביעי - חמותי ואמא שלי שאלו: איך אתם יכולים להסתדר בבית כזה קטן?

ולא הבנתי אותם. היה לי טוב ובסדר גמור והסתדרנו מצוין.

גם כשנולד ילדי החמישי - עדיין היה בסדר ולא הרגשתי צורך גדול לעבור מישם.

רק כשהייתי בהריון על הילד השישי שלי שיהיה בריא ובאה והתרגשה עלינו גם תקופת הקורונה- הרגשתי שבאמת צפוף.. (הילדים גם גדלו וזה אחרת).

שה' יעזור לכולנו וירווח לכולנו בע"ה בקלות ובשמחה. אמן

אבל לנו מרווחכי זה מחולק אחרת, הידרים קטנטנים

ממש חבל לי שככה חילקו. אני לא מבינה למי נוח ככה זה כל כך לא הגיוני

ויש עודאיזה 2 מ"ר שסגרו למרפסת,בגלל שזו מרפסת סגורה זה ממש לא שימושי לא בתור מרפסת ולא בתור חדרון 

מתביישת לספר..

51 מ"ר- 2.5 חדרים

8 נפשות ב"ה

צפוף ממש 

אבל מאוד מרוצים מהמיקום של הדירה, השכנים, הקירבה לכל מיני מקומות.

הלוואי שנמצא דירה גדולה וטובה יותר באותו מקום פחות או יותר

או שבעל הדירה ירחיב אצ הדירה (יש אופציה) ונמשיך לגור בה

או שהעל הדירה ימכור אותה לנו ונוכל לקנות ולהרחיב

בע"ה בקרוב ממש

50 +מרפסת מטר 3 חדרים קטנים

כרגע 3 נפשות אז סבבה

בקרוב נהיה 4 מקווה שלא יהיה צפוף

אני בתור ילדה גדלתי בבית של 2 ילדים בחדר ובית גדול, אני לא יודעת איך זה 3 ילדים בחדר

ואנחנו בע"ה קנינו דירת 3 חדרים, מנסה להבין כמה זמן רלוונטי לגור שם משפחה בלי להשתגע בצמצום, כמה נפשות אפשר לחיות שם ולא בכח

עייפתי שכירויות 

אני רוצה בית שלי

נשמע צפוף

מיטת קומתיים נפתחת ל2

פלוס מיטת תינוק

בלי ארון.

סברי וכשהמיטות סגורות יש איפה לשחק גם

ומשחקים יש לי שידה אחת בחדר של 5 מגירות קטנה כזאת.

וחלק מהמשחקים בארון של הסלון.

תכלס זה נוח בדיעבד עם הכביסות שיכולה להכניס כשהם ישנים...

ילדים מהממים יש לי

הכי הרבה פעם ב----

הולכים לישון נגיד במיטה שלי.

גם הקטנות הולכות לישון ראשונות.

כשהן נרדמות הבינוניים מתקלחים

וכשהם נרדמים הגדולה מתחילה את הערב שלה...

לפעמי םאני צריכה כזה לצעוק שששש...

אנחנו לקראת בנייה בקרוב אמינה שיהיה להן מאד קשה להיפרד

(ומדמיינת שבבוקר אני צריכה לרוץ ברחבי הבית להעיר ישנים...)

זה קשוחחח

מרגיש לי גג עד 3 ילדים בחדר, 3 ילדים קטנים

הגזמתי ואין ברירה אז 4

ההתלבטות שלי היא ממקומי כאמא, לא יהיה צפוף מידי? מבולגן מידיי

כשאנחנו באים אחים שלי מפנים לנו את החדר שלהם (2 בנים, אחד כבר בן 18 וחצי ובעצמו יוצא תכף מהבית) וזה סבבה ממש. בשביל שבת פעם בחודש, למה צריך שחדר יעמוד ריק?

ברגע שיש כבר כמה זוגות, זה יוצא כל שבת לפנות את החדר לזוג אחר..

זה לא כ"כ נורא, אבל בהחלט פחות נוח לילדים שגרים בחדר הזה.

בכ"מ הם לא ילדים קטנים.. בן 18 ובן 13.. וסבתא שלי גרה במרחק שלוש דקות הליכה, אז לפעמים אנחנו או הם ישנים אצלה.. וההורים שלי גרים בדירת 100 מ"ר, פשוט עם סלון ומטבח גדולים, יחידת הורים גם גדולה ו2 חדרי שינה יותר קטנים יחסית.. הם מתכננים בע"ה למכור ולקנות בית יותר גדול ומרווח.. אז בע"ה כשיהיו עוד זוגות, אני מקווה שהם כבר ימצאו ואז יהיה יותר מקום ברווח לכולם..

אצלנו זה לא לזוג צעיר, אבל כשבאים אורחים הילדים מפנים את חדר הילדים ועוברים אלינו.

פעם שמעתי שלא ""להכריח "" ילד לתת את המיטה שלו, אלא לדבר בגדלות המשימה ושהוא ""ירצה" מעצמו לתת את המיטה שלו.

אפשר לדבר הרבה על הזכות להיות בניו של אברהם אבינו וכו' וכו'. ואצלנו האורחים מביאים להם ממתקים, אז בכלל הם שמחים כשבאים אורחים,

והם בעצמם מבקשים מאורחים פוטנציאליים שיבואו אלינו והם יתנו להם את החדר.

אני מאמינה שילדים ממש ישמחו שהזוג הנשוי יבוא עם בן הזוג החדש, וירצו לשחק עם האחיינים, אז לכן הם מעצמם ירצו לתת את החדר.

למרות שאני מאוד אוהבת את האחיינים שלי, אני לא תמיד פיניתי את החדר שלי בשמחה. פיניתי כי אמא שלי ביקשה ממני, זהו.

אם מתאים לך לשתף,

אשמח מאד להחכים מנסיונך.

הפריע לך שדרשו ממך?

או המיטה שלך שישינים עליה? או לישון במקום אחר? או סיבה אחרת?

כמעט כל שבת הייתי צריכה לפנות את החדר.

לזוג אחד היה לי ממש כיף להביא את החדר, לזוג אחר לא.

זה תלוי איך מבקשים... למשל הזוג שפחות אהבתי לתת לו את החדר זה היה בגלל שבמוצ"ש לא הוציאו את המצעים, (כמובן שביום שישי שמנו להם נקי) והיו מעירים לי על דברים שיש לי בחדר וגם כשהם לא היו בחדר לא היו מסכימים להכנס לקחת בגד או משהו שהייתי צריכה וזה היה מעצבן.

הזוג השני היו מפרגנים ממש ודואגים לא להשאיר אחריהם "מזכרות"

מה שכן היה מעצבן זה שהייתי צריכה לישון בסלון ולשמור על צניעות יותר מאשר בחדר, כי בכל זאת הגיסים מסתובבים בבית...

לא נוח לי, אני צריכה להחליט מראש מה אני לובשת, לזכור להוציא את הכל מראש, כולל תכשיטים, גמיות / סיכות, כל דבר שאני רק יכולה לחשוב עליו, כולל פעמים שהייתי צריכה לצאת מהר במוצ"ש, אז גם מה שאני צריכה לזמן הזה. וזה קשה ומתיש. אמנם לי כן נתנו להיכנס לחדר כשהייתי צריכה, אבל אם זה בדיוק בזמן שהם נחים, זה יכול לתקוע.

וכמו שכתבה מאוהבת בילדי, גם פה הם לא תמיד סידרו אחריהם ולפעמים גם הזיזו לי דברים ואז הייתי צריכה להתחיל לחפש אותם בחדר.

חוץ מזה, שלא תמיד היו מעריכים את זה.

אני כן אגיד שזה לא היה משהו תמידי, כן? לפעמים ככה ולפעמים ככה

תודה רבה שכתבת, ותודה רבה ל @מאוהבת בילדי על מה שכתבת.

פתחתן לי כיוונים שלא הכרתי, אבל חשובים מאד, שומרת לי אותם!

(כרגע אצלנו בחדר הילדים יש רק מיטות, אז אין את העניין של להוציא דברים , אבל זה חשוב לזכור את זה לחדרים העתידיים, תודה)

אצלינו במשפחה ב"ה לא נרשם מרמור כלשהו. וגם ברור שהבנים מפנים ולא הבנות.. הבנות בגילאים 21 (נמצאת באוניברסיטה כל השבוע ומגיעה רק בסופ"ש) ו16.. צריכות את הפרטיות שלהן.. בנים בדרך כלל הרבה יותר קלילים..

כפי הצורך שלהם

שזה אומר כנראה להשתמש בחדר הזה..

אלא אם יש באמת הרבה יותר חדרים

יכולה לספר לך מנסיוני האישי 

בתור בחורה בבית הורי עד חתונתי

היה לי חדר פרטי 

והרבה פעמים הייתי מפנה אותו בשבתות\חגים בשביל הזוגות המתארחים

והייתי עושה את זה בשמחה ובאהבה

זה לא היה כל שבת. כי כבר היו עוד חדרים פנויים בהמשך..

אבל כשהיה צורך זה היה סבבה לגמרי.

כ100 מטר- 4  חדרים

8 נפשות בליעה"ר

ביום יום הכל נהדר רק לא יכולה בכלל לארח וזה מבאס מאד.

הייתי שמחה לעוד חדר ומרפסת גדולה,  זה יהיה מושלם

170 מ''ר

4 חדרים

4 נפשות, ובכיף הייתי מכניסה עד 10 ילדים 

אבל אני אומרת פינוק בגלל שאצלנו ככה כולנו חיים

ועכשיו שאמרת משרתת.... זו דירת 5 חדרים כי יש חדר לעוזרת אבל בכלל בכלל לא נכנסים לשם רק מאחסנת שם דברים שכמעט אין להם שימוש

ואיך זה שיש רק 5 חדרים בדירה של 170 מ"ר?

מלא שטח מבוזבז לא?

החדרים

בכל אופן בינתיים גם לא צריכים את החדר

ואין פה שטח מבוזבז! יש 3 חדרי שירותים שלמים, ועוד אחד שהוא בלי מקלחת. בחדר שלנו יש חדרון הלבשה, מטבח גדול, סלון מרווח מאד, חדר ספרים קטן

ותתפלאי אבל לפני שנה הייתי בדירת קומתיים של 400 מ''ר (סיפור ארוך איך התגלגלנו לשם) והיו בדיוק 5 חדרים ושמה ברורררר שהיה מלא מקום מבוזבז, אני הייתי עושה שם 10....

במחיר של דירת 3 חדרים בירושלים פחות או יותר...

היום המושבים במרכז הארץ באמת יקרים אבל ביישובים פריפריאליים המחירים עדיין נמוכים ואפשר בכיף לקנות בית פרטי ענק עם גינה

כמובן יש לזה מחירים אחרים...

6 נפשות, 45 מ"ר.

ביומיום לא מאד נורא, הייתי רוצה עוד חדר לאירוח.

הסלון גדול והחדרים קטנים. (הילדים עוד ישנים במיטת מעבר שבעלי בנה שנפתחות ממנה עוד מיטות...) 

לפני כן גרנו 5 נפשות בדירת 25 מ"ר והיה סיוט!!

גם עכשיו קצת צפוף ואין לי מושג איפה אכניס כאן עוד תינוק (אולי במעבר), אבל המיקום כל כך נח וגם הקרבה למשפחה... שזה ה-שיקול למה אנחנו נשארים כאן.

כל הכבוד לכם!

אצלנו 4 נפשות, 50 מ"ר, סלון וחדר שינה. הילדים איתנו בחדר...

וכשאנחנו נכנסים למיטה הם בד"כ ישנים...

אני לא מסוגלת שהסלון יהפוך לחדר שינה...

4 חדרים

60 מ"ר אבל מתוכנן ממש טוב מבחינת החללים

שירותים קטן+שירוקלחת

חצר קטנה..

כרגע אנחנו עם אחד וצריכה ללדת בע"ה בתמוז. מרווח לי ממש.. כן הייתי רוצה למשל מטבח יותר גדול, אבל זה סתם כי אני אוהבת לאפות וכד'.. לדעתי אפשר לגור כאן גם עם 4 ילדים בכיף בלי להרגיש בדוחק..

6 נפשות

הקושי העיקרי הוא שיש שרוקלחת אחת.. 

גרנו בדירת 2.5 חדרים(חדר שינה וחצי+חלל משותף סלון מטבח קטן), 48 מטר, 3 נפשות והיה צפוף ממשששש גם בנפש וגם פיזית לא היה לנו מקום לדברים

עברנו לדירה בערך 70 מטר, 3 חדרים גדולים, חלל משותף סלון מטבח אבל עם יותר תחושה של איזור סלון ואיזור מטבח, ויש גם מחסן קטן בחוץ.

שתי הדירות בלי חצר

יש לנו עכשיו הרבה יותר רווחה פיזית ונפשית

ומבחינת הגודל זה נראה לי סבבה גם עם 3-4 ילדים, כמובן גם תלוי גיל וכו.. בעלי בכיוון של עבודה היברידית אז כשהילדים יהיו בגיל שמורכב הרבה יחד בחדר נצטרך לחשוב איך עושים את זה עם העבודה שלו.. גם הפערים אצלנו יהיו גדולים כי הבן שלי בן כמעט חמש ועוד אין ילדים נוספים....

בכל מקרה אנחנו בשכירות, אז לא מחויבים לבית הזה לנצח נחיה ונראה.

ואני חושבת שזה מאוד אינדיוודואלי מה מתאים לכל משפחה.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

הזוי להשתמש בזה בתור בדיחה.

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת!