אז בעצם 3 ילדים בחדר?

51 מ"ר, 8 נפשות בלעה"ר

אמן. תודה

הסלון הוא החדר הכי גדול בבית ושם עושים כמעט הכל- משחקים, קוראים, עובדים, לומדים, אוכלים, מארחים...

בחצי חדר יש מיטה שנפתחת ל-3 וישנים שם 4 ילדים

ילד אחד ישן כרגע בסלון

ובחדר שלנו ישן הקטנצ'יק שלנו איתנו..

אחרי שהגדול שלנו נולד. לפני 14 שנה ב"ה..

ונתקענו..

איך מתחלק?

בטח דורש סדר תמידי והרבה סבלנות...

שנוכל לעבור לבית גדול ומרווח יותר.. שייתן יותר יישוב הדעת..

קל יותר לנקות בית גדול/ מרווח ו"ריק" יחסית מדברים מבית קטן ועמוס בדברים..

אפרופו מטבח-

גם המטבח שלי קטן ואני מבשלת המון ב"ה

אבל בימי שישי וערבי חג מאוד קשה לי לבשל כשאין מקום כמעט על השיש.. לא התרגלתי לזה עדיין.

צריך לדעת לא לאכור

ילדים קטנים/ גדולים?

יש לך גם מרפסת?

אני חושבת שזה כן גם קשור לאגרנות. אנחנו משיגים הרבבה ממסירה וגם מוסרים כל מה שלא באמת צריכים

ויש לנו בבית רק שולחן אחד גדול בסלון..

אוכלים עליו בשבת וביום חול.. מכינים עליו שיעורים (לצערי הרב. אין לי מקום לשולחן כתיבה לילדי בי"ס).. לפעמים קוראים ליד השולחן...

לפעמים יש שם גם מחשב גדול של העבודה שאני עובדת עליו (וזה כבר תופס חלק ניכר מהשולחן)- ביום שישי מעבירים את המחשב לנוח על המכונת כביסה ובמוצ"ש מחזירים אותו חזרה...

הא, ואפילו מייבש כביסה אין לי- כי אין לי מקום להניח אותו.

גם מיקסר גדול עומד אין לי- חלום שלי לקנות כשיהיה לי מטבח גדול יותר כי כרגע אין לי מקום בשבילו.. מקציפה ביצים במיקסר ידני (שתופס פחות קום) ולשה בצקים בידיים.. 

ועוד ועוד..

מתפללים ומנסים לעשות מה שאפשר כדי לעבור לדירה גדולה יותר. בע"ה בקרוב אמן..

אנחנו 8 נפשות בבית ב"ה. 

4 מתוכם בבי"ס (אוטוטו 5 בע"ה)+ ילד בגן ופעוט במעון.

לכל אחד יש ילקוט ו/או תיק קטן (לימים קצרים), יש המון ספרי לימוד, מחברות, מכשירי כתיבה.

רובם אוהבים גם לקרוא- אז יש ספרי קריאה. וגם אם אנחנו לא קונים הרבה ספרי קריאה יש ב"ה ספריה בבי"ס וספריה שכונתית. 3 הגדולים שלי מביאים בשבוע 4 ספרי קריאה עבים.. זה כבר 12 ספרים נוספים

מיטות לכולם.. לול.. דברים אישיים לכל אחד.. מגרה אישית....

אין לנו גינה/ חצר שאפשר לאחסן שם דברים אז גם בימבות וקורקינטים אנחנו מאחסנים בבית (אופניים ב"ה קושרים למטה. אם כי היו גניבות של זה גם כן..)

עד לא מזמן היתה לנו עגלה של הקטנצ'יק שלנו שגם הסתובבה פה בבית.. (לפני פסח כיבסתי ואיחסנתי. גדל הבחור )

מלאי משחקים של 6 ילדים בגילאים שונים - כמובן שעושים סינון ומוסרים את מה שלא בשימוש.. 

תחשבי על שמיכות, כריות, בגדי חורף וקיץ ל-8 נפשות ב"ה (ואין לנו הרבה בגדים. מה שצריך וזהו)

מצעים לכולם, סירים (לא דומה בישול ל-4 נפשות ש-2 מתוכן ילדים קטנים לבישול ל-8 נפשות שצריכים גם סירים גדולים..)

וכן על זה הדרך..

וכל זה ב-51 מ"ר

מה מתוך כל זה אפשר לוותר ולא "לאגור"??

את הבית הקודם היה סיוטטטטט לנקות ולסדר

כי הכל היה פאזל בלתי אפשרי

עכשיו זה ממש בנחת וכשמסדרים איזור הוא מסודר ולא גיבוב דברים אחד על השני, יש מקום להכל והרבה יותר קל

זה יותר שטח אבל פחות מאמץ..

ממש כך..

כשהיו לי 1-2 ילדים הייתי מנקה את החדר שלהם לפני שהלכו לישון ואחרי שהם הלכו לישון הייתי מנקה בכייף את שאר הבית.. בלילה.

עכשיו- אני לא מסוגלת לנקות כשהם בבית ואי אפשר לנקות כשהם ישנים בכלל..

אפילו לפתוח חלון בסלון, כשקמים- אני כמעט ולא יכולה עד הילד שישן שם יקום..

וואו, איך הם מסתדרים??

אמאלה..

זה באמת ככה!!
אני התחלתי לנקות (לפסח) את חדר השינה שלנו ואת הארונות מטבח למעלה או מקומות שילדים פחות מגיעים אליהם..

מה שכן- אני הרבה פעמים רוצה ללמד את הילדים שלי שלא נכנסים לחדר הורים סתם ככה אבל לפעמים אני מרחמת עליהם כי אין להם הרבה מקומות "שקטים" בשביל לשבת ללמוד או לקרוא וכד' - אז מאפשרת לעשות את זה גם בחדר שלנו, בלית ברירה.

גיסתי סיפרה לי על שכנה שלה שגרה ככה - 10 נפשות. בדירה של 3 חדרים וכל הזמן אמרה לעצמה: עוד מעט הילדים מתחתנים וואז יתפנה קצת וכו'.

ואז בעלה נכנס לאדמור (הם חסידים) והאדמור אמר להם: מיד לחפש דירה גדולה יותר! ובירך אותם שימצאו משהו טוב ולא יקר..

ותוך חודש הם קנו דירה גדולה יותר ועברו לשם בהמשך..

גיסתי צחקה ואמרה: חבל שזה לא ככה גם אצלנו.. נכנסים לאדמור, מתברכים ועוברים 

ד"א: אחותי באותו מצב כמו שלי. 6 ילדים שיהיו בריאים ובית של 51 מ"ר.. 

שה' יעזור לכולנו!! בע"ה

קשה מאוד לנקות בית קטן שעמוס בחפתים של הרבה נפשות שחיות באותו בית..

הרבה יותר קל לנקות בית גדול ומרווח שהרצפה שם ריקה (יחסית) מכל אותם חפצים.

ואני מדברת מניסיון..

כנערה/ בחורה ניקיתי בבית של ההורים שלי והיינו שם 7 נפשות בבית גדול יותר ומרווח יותר- תענוג לנקות. היינו מתחלקים אחותי ואני- היא מנקה חצי בית ואני מנקה חצי בית.

עכשיו, כשאנחנו בדירה קטנה וב"ה הרבה נפשות- אי אפשר לנקות יותר מחדר אח בכל פעם.

כדי לנקות את הסלון - צריך להעביר הרבה חפצים ממנו לחדר שלנו ולנקות.. ואז להחזיר.. וככה בכל חדר.

צריכים לפנות אותו לפני כן כדי לנקות אותו והוא מלא בחפצים של כל אחד ואחד.. ב"ה.

לא פשוט בכלל..

כמה חדרים?

איך הבית מאורגן?

את גם חולת סדר מלבד שוקולד?

איתו כשיש ב"ה הרבה נחבר'ס שצריכים את השירותים.. במיוחד בבוקר..

בבוקר- צריכים לקחת אצלנו מס' בשביל להיכנס לשירותים  יש תור מי אחרי מי.. ומי חייב להיכנס עכשיו כי הוא מאחר את ההסעה/ התפילה/ זמן הגעה לביס". לא פשוט...

האמת היא שכשילדתי את ילדי הרביעי - חמותי ואמא שלי שאלו: איך אתם יכולים להסתדר בבית כזה קטן?

ולא הבנתי אותם. היה לי טוב ובסדר גמור והסתדרנו מצוין.

גם כשנולד ילדי החמישי - עדיין היה בסדר ולא הרגשתי צורך גדול לעבור מישם.

רק כשהייתי בהריון על הילד השישי שלי שיהיה בריא ובאה והתרגשה עלינו גם תקופת הקורונה- הרגשתי שבאמת צפוף.. (הילדים גם גדלו וזה אחרת).

שה' יעזור לכולנו וירווח לכולנו בע"ה בקלות ובשמחה. אמן

אבל לנו מרווחכי זה מחולק אחרת, הידרים קטנטנים

ממש חבל לי שככה חילקו. אני לא מבינה למי נוח ככה זה כל כך לא הגיוני

ויש עודאיזה 2 מ"ר שסגרו למרפסת,בגלל שזו מרפסת סגורה זה ממש לא שימושי לא בתור מרפסת ולא בתור חדרון 

מתביישת לספר..

51 מ"ר- 2.5 חדרים

8 נפשות ב"ה

צפוף ממש 

אבל מאוד מרוצים מהמיקום של הדירה, השכנים, הקירבה לכל מיני מקומות.

הלוואי שנמצא דירה גדולה וטובה יותר באותו מקום פחות או יותר

או שבעל הדירה ירחיב אצ הדירה (יש אופציה) ונמשיך לגור בה

או שהעל הדירה ימכור אותה לנו ונוכל לקנות ולהרחיב

בע"ה בקרוב ממש

50 +מרפסת מטר 3 חדרים קטנים

כרגע 3 נפשות אז סבבה

בקרוב נהיה 4 מקווה שלא יהיה צפוף

אני בתור ילדה גדלתי בבית של 2 ילדים בחדר ובית גדול, אני לא יודעת איך זה 3 ילדים בחדר

ואנחנו בע"ה קנינו דירת 3 חדרים, מנסה להבין כמה זמן רלוונטי לגור שם משפחה בלי להשתגע בצמצום, כמה נפשות אפשר לחיות שם ולא בכח

עייפתי שכירויות 

אני רוצה בית שלי

נשמע צפוף

מיטת קומתיים נפתחת ל2

פלוס מיטת תינוק

בלי ארון.

סברי וכשהמיטות סגורות יש איפה לשחק גם

ומשחקים יש לי שידה אחת בחדר של 5 מגירות קטנה כזאת.

וחלק מהמשחקים בארון של הסלון.

תכלס זה נוח בדיעבד עם הכביסות שיכולה להכניס כשהם ישנים...

ילדים מהממים יש לי

הכי הרבה פעם ב----

הולכים לישון נגיד במיטה שלי.

גם הקטנות הולכות לישון ראשונות.

כשהן נרדמות הבינוניים מתקלחים

וכשהם נרדמים הגדולה מתחילה את הערב שלה...

לפעמי םאני צריכה כזה לצעוק שששש...

אנחנו לקראת בנייה בקרוב אמינה שיהיה להן מאד קשה להיפרד

(ומדמיינת שבבוקר אני צריכה לרוץ ברחבי הבית להעיר ישנים...)

זה קשוחחח

מרגיש לי גג עד 3 ילדים בחדר, 3 ילדים קטנים

הגזמתי ואין ברירה אז 4

ההתלבטות שלי היא ממקומי כאמא, לא יהיה צפוף מידי? מבולגן מידיי

כשאנחנו באים אחים שלי מפנים לנו את החדר שלהם (2 בנים, אחד כבר בן 18 וחצי ובעצמו יוצא תכף מהבית) וזה סבבה ממש. בשביל שבת פעם בחודש, למה צריך שחדר יעמוד ריק?

ברגע שיש כבר כמה זוגות, זה יוצא כל שבת לפנות את החדר לזוג אחר..

זה לא כ"כ נורא, אבל בהחלט פחות נוח לילדים שגרים בחדר הזה.

בכ"מ הם לא ילדים קטנים.. בן 18 ובן 13.. וסבתא שלי גרה במרחק שלוש דקות הליכה, אז לפעמים אנחנו או הם ישנים אצלה.. וההורים שלי גרים בדירת 100 מ"ר, פשוט עם סלון ומטבח גדולים, יחידת הורים גם גדולה ו2 חדרי שינה יותר קטנים יחסית.. הם מתכננים בע"ה למכור ולקנות בית יותר גדול ומרווח.. אז בע"ה כשיהיו עוד זוגות, אני מקווה שהם כבר ימצאו ואז יהיה יותר מקום ברווח לכולם..

אצלנו זה לא לזוג צעיר, אבל כשבאים אורחים הילדים מפנים את חדר הילדים ועוברים אלינו.

פעם שמעתי שלא ""להכריח "" ילד לתת את המיטה שלו, אלא לדבר בגדלות המשימה ושהוא ""ירצה" מעצמו לתת את המיטה שלו.

אפשר לדבר הרבה על הזכות להיות בניו של אברהם אבינו וכו' וכו'. ואצלנו האורחים מביאים להם ממתקים, אז בכלל הם שמחים כשבאים אורחים,

והם בעצמם מבקשים מאורחים פוטנציאליים שיבואו אלינו והם יתנו להם את החדר.

אני מאמינה שילדים ממש ישמחו שהזוג הנשוי יבוא עם בן הזוג החדש, וירצו לשחק עם האחיינים, אז לכן הם מעצמם ירצו לתת את החדר.

למרות שאני מאוד אוהבת את האחיינים שלי, אני לא תמיד פיניתי את החדר שלי בשמחה. פיניתי כי אמא שלי ביקשה ממני, זהו.

אם מתאים לך לשתף,

אשמח מאד להחכים מנסיונך.

הפריע לך שדרשו ממך?

או המיטה שלך שישינים עליה? או לישון במקום אחר? או סיבה אחרת?

כמעט כל שבת הייתי צריכה לפנות את החדר.

לזוג אחד היה לי ממש כיף להביא את החדר, לזוג אחר לא.

זה תלוי איך מבקשים... למשל הזוג שפחות אהבתי לתת לו את החדר זה היה בגלל שבמוצ"ש לא הוציאו את המצעים, (כמובן שביום שישי שמנו להם נקי) והיו מעירים לי על דברים שיש לי בחדר וגם כשהם לא היו בחדר לא היו מסכימים להכנס לקחת בגד או משהו שהייתי צריכה וזה היה מעצבן.

הזוג השני היו מפרגנים ממש ודואגים לא להשאיר אחריהם "מזכרות"

מה שכן היה מעצבן זה שהייתי צריכה לישון בסלון ולשמור על צניעות יותר מאשר בחדר, כי בכל זאת הגיסים מסתובבים בבית...

לא נוח לי, אני צריכה להחליט מראש מה אני לובשת, לזכור להוציא את הכל מראש, כולל תכשיטים, גמיות / סיכות, כל דבר שאני רק יכולה לחשוב עליו, כולל פעמים שהייתי צריכה לצאת מהר במוצ"ש, אז גם מה שאני צריכה לזמן הזה. וזה קשה ומתיש. אמנם לי כן נתנו להיכנס לחדר כשהייתי צריכה, אבל אם זה בדיוק בזמן שהם נחים, זה יכול לתקוע.

וכמו שכתבה מאוהבת בילדי, גם פה הם לא תמיד סידרו אחריהם ולפעמים גם הזיזו לי דברים ואז הייתי צריכה להתחיל לחפש אותם בחדר.

חוץ מזה, שלא תמיד היו מעריכים את זה.

אני כן אגיד שזה לא היה משהו תמידי, כן? לפעמים ככה ולפעמים ככה

תודה רבה שכתבת, ותודה רבה ל @מאוהבת בילדי על מה שכתבת.

פתחתן לי כיוונים שלא הכרתי, אבל חשובים מאד, שומרת לי אותם!

(כרגע אצלנו בחדר הילדים יש רק מיטות, אז אין את העניין של להוציא דברים , אבל זה חשוב לזכור את זה לחדרים העתידיים, תודה)

אצלינו במשפחה ב"ה לא נרשם מרמור כלשהו. וגם ברור שהבנים מפנים ולא הבנות.. הבנות בגילאים 21 (נמצאת באוניברסיטה כל השבוע ומגיעה רק בסופ"ש) ו16.. צריכות את הפרטיות שלהן.. בנים בדרך כלל הרבה יותר קלילים..

כפי הצורך שלהם

שזה אומר כנראה להשתמש בחדר הזה..

אלא אם יש באמת הרבה יותר חדרים

יכולה לספר לך מנסיוני האישי 

בתור בחורה בבית הורי עד חתונתי

היה לי חדר פרטי 

והרבה פעמים הייתי מפנה אותו בשבתות\חגים בשביל הזוגות המתארחים

והייתי עושה את זה בשמחה ובאהבה

זה לא היה כל שבת. כי כבר היו עוד חדרים פנויים בהמשך..

אבל כשהיה צורך זה היה סבבה לגמרי.

כ100 מטר- 4  חדרים

8 נפשות בליעה"ר

ביום יום הכל נהדר רק לא יכולה בכלל לארח וזה מבאס מאד.

הייתי שמחה לעוד חדר ומרפסת גדולה,  זה יהיה מושלם

170 מ''ר

4 חדרים

4 נפשות, ובכיף הייתי מכניסה עד 10 ילדים 

אבל אני אומרת פינוק בגלל שאצלנו ככה כולנו חיים

ועכשיו שאמרת משרתת.... זו דירת 5 חדרים כי יש חדר לעוזרת אבל בכלל בכלל לא נכנסים לשם רק מאחסנת שם דברים שכמעט אין להם שימוש

ואיך זה שיש רק 5 חדרים בדירה של 170 מ"ר?

מלא שטח מבוזבז לא?

החדרים

בכל אופן בינתיים גם לא צריכים את החדר

ואין פה שטח מבוזבז! יש 3 חדרי שירותים שלמים, ועוד אחד שהוא בלי מקלחת. בחדר שלנו יש חדרון הלבשה, מטבח גדול, סלון מרווח מאד, חדר ספרים קטן

ותתפלאי אבל לפני שנה הייתי בדירת קומתיים של 400 מ''ר (סיפור ארוך איך התגלגלנו לשם) והיו בדיוק 5 חדרים ושמה ברורררר שהיה מלא מקום מבוזבז, אני הייתי עושה שם 10....

במחיר של דירת 3 חדרים בירושלים פחות או יותר...

היום המושבים במרכז הארץ באמת יקרים אבל ביישובים פריפריאליים המחירים עדיין נמוכים ואפשר בכיף לקנות בית פרטי ענק עם גינה

כמובן יש לזה מחירים אחרים...

6 נפשות, 45 מ"ר.

ביומיום לא מאד נורא, הייתי רוצה עוד חדר לאירוח.

הסלון גדול והחדרים קטנים. (הילדים עוד ישנים במיטת מעבר שבעלי בנה שנפתחות ממנה עוד מיטות...) 

לפני כן גרנו 5 נפשות בדירת 25 מ"ר והיה סיוט!!

גם עכשיו קצת צפוף ואין לי מושג איפה אכניס כאן עוד תינוק (אולי במעבר), אבל המיקום כל כך נח וגם הקרבה למשפחה... שזה ה-שיקול למה אנחנו נשארים כאן.

כל הכבוד לכם!

אצלנו 4 נפשות, 50 מ"ר, סלון וחדר שינה. הילדים איתנו בחדר...

וכשאנחנו נכנסים למיטה הם בד"כ ישנים...

אני לא מסוגלת שהסלון יהפוך לחדר שינה...

4 חדרים

60 מ"ר אבל מתוכנן ממש טוב מבחינת החללים

שירותים קטן+שירוקלחת

חצר קטנה..

כרגע אנחנו עם אחד וצריכה ללדת בע"ה בתמוז. מרווח לי ממש.. כן הייתי רוצה למשל מטבח יותר גדול, אבל זה סתם כי אני אוהבת לאפות וכד'.. לדעתי אפשר לגור כאן גם עם 4 ילדים בכיף בלי להרגיש בדוחק..

6 נפשות

הקושי העיקרי הוא שיש שרוקלחת אחת.. 

גרנו בדירת 2.5 חדרים(חדר שינה וחצי+חלל משותף סלון מטבח קטן), 48 מטר, 3 נפשות והיה צפוף ממשששש גם בנפש וגם פיזית לא היה לנו מקום לדברים

עברנו לדירה בערך 70 מטר, 3 חדרים גדולים, חלל משותף סלון מטבח אבל עם יותר תחושה של איזור סלון ואיזור מטבח, ויש גם מחסן קטן בחוץ.

שתי הדירות בלי חצר

יש לנו עכשיו הרבה יותר רווחה פיזית ונפשית

ומבחינת הגודל זה נראה לי סבבה גם עם 3-4 ילדים, כמובן גם תלוי גיל וכו.. בעלי בכיוון של עבודה היברידית אז כשהילדים יהיו בגיל שמורכב הרבה יחד בחדר נצטרך לחשוב איך עושים את זה עם העבודה שלו.. גם הפערים אצלנו יהיו גדולים כי הבן שלי בן כמעט חמש ועוד אין ילדים נוספים....

בכל מקרה אנחנו בשכירות, אז לא מחויבים לבית הזה לנצח נחיה ונראה.

ואני חושבת שזה מאוד אינדיוודואלי מה מתאים לכל משפחה.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק