ואיך אני יכולה להגדיר גבול - כשהוא מתחיל לאחר לי קבוע בשעה או שעתיים הביתה?
אני לא יכולה להביא אותו כשאני עם הבנות לבד..

מדובר במקרה שהוא פתאום מתחיל לאחר בשעה או שעתיים הביתה 
והוא יודע כמה קריטי לי העזרה שלו בשעות האלו

(והוא לא מגיע מרחוק!)

כשכמה שנים כבר כמעט ולא הגיע בכזו שעה .. למעט מקרים די נדירים 

1. יש לו עבודה להשלים

2. יש לו אפשרות לברוח מהעול של הבית עם תירוץ.

סליחה אם זה כואב לשמוע, אבל בעיניי זו לגמרי סיבה אפשרית, מאחר והרבה פעמים

ובלי מודעות או כוונה רעה - הבעל מרגיש שמקשים עליו יותר מדי עם דרישות, או שהאישה

לא מרוצה אף פעם לא משנה מה הוא יעשה, או שבאמת הדינמיקה הזוגית קשה לו בעיקר סביב העניין של עבודות הבית  אז הוא מעדיף להגיע מאוחר ולחסוך את הלחץ בבית בשעות הקשות, לחסוך את הדרישות, את הביקורת, את הקושי, ולהגיע אחרי לאישה שככבר עושה הכל בעצמה כי אין ברירה, הרי הילדים צריכים לאכול ולישון...

הסיבה שכתבתי את הסיבות לדעתי היא כדי שאם תתחברי לאחת מהן, אולי דרך ההבנה של ה-למה שלו תוכלי לרתום אותו אלייך

אתם לא בתחרות למי יותר קשה

וברור שאת לא צריכה לעשות את הכל אם זה לא מקובל עלייך

אבל לדעתי, ברגע שמפספסים את ה-'למה הוא מתנהג ככה' ומתרכזים רק בקושי שלי, הדרך לפתרון

הולכת ומתארכת והתסכולים מצטברים עוד ועוד

אז מכאן, אם אחת מהסיבות שלי נראית לך, ובא לך לתאר - אוכל לנסות לעזור

ואם לא - שולחת לך חיבוק ענק

מעניין אותי בגלל שעשית שינוי כ"כ משמעותי בחיים והצלחת ללא השכלה להתקדם לעבודה רווחית.

זה רק חוכמת חיים או שיש לך גם אינטליגנציה (iq) גבוה במיוחד?

מעניין אותי אם באמת כל אחד יכול או שכן צריך כישורים מיוחדים בשביל זה

בחנתי את הIQ שלי בצורה מקצועית, אבל יש לי כמה כישורים טובים במיוחד (יכולת ניתוח, יכולת הסבר, לוגיקה טובה, קליטה מהירה)

ותודה לך

מה שיפה על הנייר אלו השיחות האלה שתמיד צריכות לבוא בזמן רגוע ותמיד מכילות ומבינות את הקושי של בן הזוג. ופה עוד הרחיקו לכת והציעו לה לגלות מה הקושי שלו! 

אז אולי נתהפך בתפקידים? היא אומנם לא תאחר אבל תתפוצץ עליו פעם פעמיים והוא יצטרך לבדוק מה הבעיה שלה בעצם....

 מקורית יקרה. כתבת פה לא פעם ולא פעמיים שאצלך גם מריבות וגם דיבורים לא עזרו  אלא ששיחררת את זה ומצאת פיתרונות לעצמך. אשרייך. 

אז כאמור- וודאי שזה תלוי אופי. אבל מאד מפריעה לי הגישה שמובילה את האישה לקחת אחריות גם על ההתנהגות של הגבר. במקום לתת לו לקחת אחריות על עצמו ולהתגבר בעצמו על הקשיים שלו. )אפשר גם לתת וורטים טיפוליים על גבר מתגבר וכאלה ) אבל כאמור אני לא בכובע של המטפלת אלא בכובע של אשה שכקשה לה וכשהיא מאוכזבת מבן הזוג היא צועקת את זה. וואלה, גם זה עזר.

 זה קשה לריב? כן. אבל לפעמים רבים ומשלימים ולומדים לריב יותר נכון ויותר מכוון מטרה. אבל אנחנו לא מלאכיות וכדאי מאד שבן זוג ששוכח את הרעות שיש לו אשתו ייזכר בה. 

אם את חושבת שזה נגמר בלשחרר וזהו

זהממש לא שם

את רוצה לחיות ברכבת הרים רגשית שהורסת כל חלקה טובה, משאירה משקעים ובעיקר -- יוצרת דינמיקה של ''אילוף' בין בני זוג? בבקשה

אני מציעה לפותחת הזדמנות למנף קושי לעליית מדרגה מבחינה אישית וזוגית, ולא בלשחרר לבד. כי מן הסתם זה לא עובד ויוצר מרמור. יש פה עבודה פנימית שלמה לעשות מול עצמה, וכן לדעתי גם מול בן הזוג. כי זה לתועלת שלה שהוא ירצה שיהיה לה טוב ויעזור לה. 

זה לא לקחת אחריות על ההתנהגות זלו, זה יותר לתת לו כר נח להיות הבעל שאני רומה, להכווין אותו לשם בדרך שתעשה לו טוב על הדרך וגם לי כמובן, ולע חייב לעבור בדרך צעקות וריבים וריחוק ועוגמת נפש בהכרח. זו גם הסתכלות עמוקה פנימה, כי היחס שלו אלינו הוא מראה ליחס שלנו לעצמנו. לא כל אחד עומד בזה לאורך זמן.

אני אישית מאמינה בזה מאוד.

למי שלא טוב לה -- בבקשה. לא חייב. 

אני חד משמעית אם גבר שלא היה מבין שהאחריות על הבית היא משותפת הייתי מתגרשת.

ולא כי אכפת לי לעשות את המטלות, בתור אשת אברך היה שנים שעשיתי הכול לבד ללא יכולת של שום מיקור חוץ😅

אלא כי פשוט ערכית היה לי קשה נוראאם אדם כזה. זה משגע אותי.

אז את מדהימה ואני מעריצה אותך! באמת! כל פעםמחדש אנימתפעמת!

אבל אני חושבת שהרבה נשים לא רוצותלחיות ולנהוג ככה.

בכללי כבר מתלבטת אם לעזוב את הפורום רק בגלל שהוא מפתח לי שנאה למין הגברי.

לא ידעתישיש כ"כ הרבהגברים כאלה

על הבית. אני אמרתי שבעלי לא מכבס, מבשל או מנקה או מרדים ילדים. לא הכל מסתכם בזה בבית ובשותפות.

זה לא אומר שהוא לא עושה כלום, זה אומר שהוא עוזר בדברים אחרים שהוא טוב בהם.

והדיון לא נוגע אליי באופן רישי אלא לרעיוןשעומד מאחוריו וכל אחת תיקח את זה למקום שלה ואיפה זה נוגע אצלה ונכון לה. הדדיות אין משמעה שוויון בעיניי

ואני חושבת באמת שמי שמפתחת שנאה למין הגברי לא נוגעת בנקודה הכי חשובה בזוגיות לדעתי, לא שלה אולי -- אלא ברמה הרעיונית -- שזוגיות טובה היא זוגיות בה מכירים באמת את הצד השני ונותנים לו להיות. 

צריך לפתור לו את הבעיה וגם היא לא באמת יכולה לפתור את הבעיה שלו.

חוץ מהבעיה שלו, יש את הבעיה שלה, שהיא סובלת מהבעיה שלו. אז כדי לפתור את הבעיה שלה, כדאי לה לפעול.

אם כועסים, לפעמים זה עוזר ולפעמים לא. אם כעס הופך לפתרון בניהול קונפליקטים, זה גם פוגע בזוגיות וגם לא מאפשר ללמוד לפתור קונפליקטים בדרכים אחרות, כי מגיעים למסקנה שרק בכעס זה עובד.

ניהול קונפליקטים זו אומנות שאפשר ללמוד אותה בניסוי וטעיה, היא מורכבת מיכולת ניתוח, יכולת הבעה והסבר, הבנה מתי לומר ומה, מתי לעשות ואיך וכו׳

כשמגיע קונפליקט, חשוב לנסות לפתור אותו, אבל יותר מהפתרון חשובה הדרך, כי אם הדרך נכונה היא בונה את היכולת העכשיות והעתידית להתמודד עם בעיות 

הוא כותב שמריבות ממשיכות כל החיים אבל לומדים לריב נכון.  וכן, שצריך רשת חיובית כך שהמריבות יהיו בטלות בחמישית (5 חוויות חיוביות על כל מריבה).  

הפחד ממריבות הרבה פעמים מוביל לכיווץ וולויתורים שמרוקנים את הבן אדם. צריך להיזהר גם מזה  

ולהגיד מה לא מתאים לי. זה חלק מתקשורת בריאה.

אבל לא חייב לריב ולהתפוצץ בשביל לא לפחד להגיד מה שאני רוצה גם, הלא כן?

הרי בין כה וכה אין זוגות שלא רבים בכלל, אז לדעתי לפחות לעשות את זה נכון

מריבה לא פותרת קונפליקטים אלא היא תוצר שלהם. אכן צריך ללמוד לריב נכון, אבל לא בשביל לפתור קונפליקטים, אלא כדי שהמריבה לא תפגע בי או בזוגיות שלי.

אם המריבות הופכות לדרך בה מנסים לפתור קונפליקטים, גם לא פותרים באמת אותם, גם יוצרים בעיות חדשות וגם אין סיכוי ללמוד לריב נכון.

הוא כתב שם איך מתמודדים עם הפחד ממריבות?אני חושבת שלבעלי יש את זה, הוא פשוט בורח מזה מראש כי לא רוצה שוב להתנצל "כרגיל".

הייתי שמחה לעזור לו לראות את זה אחרת.

אולי להוסיף משהו דווקא בשגרה.

מנסה תמיד להדגיש לו שגם אם דברים מפריעים לי וכו זה רק כי אני רוצה שיהיה לנו יותר טוב.

שהוא בסדר גמור ואני אוהבת אותו ככה אבל רק רוצה שיהיה יותר טוב

לא שאני לא מתפוצצת על בעלי לפעמים (יותר מדי)

אבל ברור לי שזה לא הדבר הנכון ובטח שאני לא ממליצה למישהי אחרת לעשות את זה.

זה אולי עובד ליומיים או שבועיים אבל בטוטאל הוא רק מתרחק ומחפש יותר את העצמאות שלו ושלא יאלפו אותו כמו ילד. ובסוף - זה גם צורה של לקיחת אחריות עליו

חשוב שהוא ישא באחריות על הילדים שהביא לעולם

אבל אין דרך להכריח אותו לעשות את זה..

אני חושבת שנכון יותר להתרכז בעצמי - מה אני צריכה? עזרה עם הילדים?

אז להבהיר לו שאם הוא לא מסוגל להתחייב להגיע עד שעה איקס אני מזמינה מראש בייביסיטר שתעזור לי בשלב ההשכבות

או פתרון דומה 

אני איתך נגד המחשבה שהיא צריכה "להבין אותו" כמובן שיש לו צורך ומגיע הרבה כבוד למקום שלו ולרצון שלו אבל זה אחריות שלו לתקשר את זה ולא אחריות שלה.

ראוי לעודד שיח

ולהקשיב בכבוד

אבל לא לוותר על הצורך של עצמי ובטח לא לקחת אחריות על התנהגות של בן זוג בוגר

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה