אולי להחליף אזור מגורים לגמרי?

שכירויות זה קשוח. המחירים לפעמים בלתי נסבלים והתנאים עוד פחות..

הייתי שוקלת שינוי כזה ברצינות אם אין אופציה. זה ממש קשה לגור בבית שלא אוהבים, עם תנאים כמו שאת מתארת.

בלאי הרהיטים לא חייב להיות כזה משמעותי.. עברתי 3 דירות עם אותם רהיטים ולא נרשם נזק מיוחד. 

ולהתחיל מאפס פשוט? אני פוחדת. זה לשנות איזור לגמרי וזה יהיה רחוק ממש. ומה יהיה שם? 

כולל מוסדות לילדים ועבודה לי 

כן מילא רהיטים באמת. גם ככה הם לא עלו הון וגם קיבלנו חלק. זה הכל כאן, כזה קשוח ויקר. בלתי נסבל כבר באמת. 

להתחיל הכל מחדש זה לא רע בהכרח

את מתארת תנאי מחיה קשים לדעתי

חשופיות במקלחת/ עובש/ ג'וקים. בלי מזגן בקיץ החם של ישראל.. לא הגיוני בעיניי- לא נשמע כמו מקום שראוי למגורים בלי טיפול רציני במפגעים

אני לא עודעת במה את עובדת אבל אם זה שכר מינימום אז אולי באזור אחר תוכלי למצוא עבודה דומה או אפילו טובה יותר בעז"ה.

מתי בעחך אמור לסיים את הלימודים? ניסיתם שהוא ישלב עבודה של כמה שעות בשבוע/ סופ"ש?

יש לך צפי להגדיל הכנסות? את עובדת במקצוע שזה הקריירה שלך או כעבודה של "מה שיש"?

זה משנה מאוד את התמונה.

אני אישית הייתי מעדיפה להתאמץ ולעבוד יותר ולא לגור בדירה שעושה לי רע.

אולי יש אפשרות ליחידת דיור חמודה במחיר יותר טוב? לפעמים עדיף דירה קטנה ויפה עם חצר גדולה מאשר דירה ישנה בגודל סביר בלי חצר...

בכל אופן אם בא לך לשתף מה הצפי לעתיד יהיה יותר קל להמליץ אם לנסות להישאר בדירה ולהשקיע בשיפור הנראות שלה או פשוט לעבור.

עכשיו. עד שהוא יסיים. וגם אז. ואנחנו לא נשואים שנתיים וגם לא 5 שנים. כמעט 10.

צפוף לי גם פה, וזו דירה לא יחידה, עברנו מיחידה שהייתה צפופה עד בלתי נסבלת. אבל התקציב איפשר רק דירות ישנות כמו זו הנוכחית. 

שונאת את העולם הזה. באמת שנימאס כבר.

מהכל

בינתיים כדי שתרשו לעצמכם להתרווח ? 

ואני זאת שצריכה להתמודד עם הכל

זה שהוא לא רוצה זו באמת בעיה.

לא רוצה/ קשה לו? כי אם לא רוצה כ- לא רוצה, זה משהו שצריך לפתור.

אתם אמורים להיות ביחד בזה. היה שיח על זה לפני שהוא נרשם ללימודים? 

איך חיים בכלל ממשכורת מינימום עם שכירות של חצי מהמשכורת ושכר לימוד של הבעל בכבוד? 

ויש לו שיטה להדליק את האור במקלחת כדי שהחשופיות לא יצאו( והן יוצאות גם באור ועוד איך)

כנ"ל עובש. מבחינתו זה כלום ושום דבר 

( כמובן שאני מנקה את זה כי לא מסוגלת לסבול את המראה והריח)

לא היה שיח על זה כמו על עוד הרבה דברים שאין שיח. 

ולא חיים בכבוד, פשוט לא

חיים מהיד לפה. בלי שום מותרות וגם למטה מזה 

לגבי העובש- יש לנו גם באמבטיה.

קנינו תרסיס לעובש וזה ממש עוזר! מרססים ואין עובש לאיזה חודש לפחות.

(עכשיו קיץ אז יש פחות עובש) ולהקפיד על איוורור כמה שאפשר.

ויש גם צבע מיוחד נגד עובש שאפשר לצבוע איתו את הקירות והתקרה. אם תרצי אשאל את בעלי איך קוראים לזה.

ו-חיבוק! אנחנו גם גרנו בדירה קטנה וזה קשה ממש! זה משפיע על כל ההתנהלות היומיומית והיחס לילדים... ככה אצלנו היה בכל מקרה.

ורק לשם השוואה- אנחנו שילמנו 3000 שח על דירת 25 מטר... אז כנראה שיש דירות יותר יקרות... ולעבור דירה ושתצטרכו להוסיף סכות משמעותי זה החלט שיקול.

שה' ירחיב גבולכם בקלות ומתוך רווחה!!

אמן, גם לכם שירחיב ❤️

עכשיו גרים ב45 מ"ר, משלמים 3700... וזה שווה כל שקל

קשה לי ממש, ולפעמים לא יודעת מה עדיף, דירה גדולה וישנה או קטנה ומשופצת. 

כי זה ממש יקר

אנחנו משלמים 3000 ליחידת דיור של 80 מטר. עכשיו הוא מעלה ב-400  

ועכשיו נזכרתי שהוא העלה לנו ל4300

זה באמת מטורף המחירים פה.

את מאווררת את הבית? עובש נוצר מלחות. הכי יעיל ומיידי זה אקונומיקה ממה שאני יודעת. ולאוורר

ולחשופיות הייתי קונה רשת מיוחדת ממתכת שהחורים שלה קטנים ומדביקה עם סיליקטן בפתח של האמבטיה והכיור כדי שלא ייצאו. ושופכת מים רותחים מקומקום פעם בכמה ימים..

אפשר גם לרסס על החלונות קוטל תיקנים זה עוזר, מניסיון. לפני שאתם יוצאים מהבית או אם אתם נוסעים לשבת..

חיבוק ענק מותק ❤️❤️❤️ נשמע באמת קשוח. אבל אם יש לך שיקולים כבדי משקל כדי להישאר הייתי נלחמת על זה 

שמתחת לכיור, יותר נכון מהרווח בין הרצפה לארונות מטבח. ומרססים קוטל תיקנים המון במיוחד לפני שיוצאים. זה עוזר אבל לא פותר. כן אני רוצה לעבור ואין לי מוטיבציה פשוט. הכל סוגר עלי. 

שווה לקחת אפילו פס עץ ולהדביק/למסמר שם כדי לחסום אותן. 

עשינו את זה נגד גוקים, וממצב של כל יום לקום בבוקר להרוג גוקים לא ראינו אפיו אחד נוסף עד שיצאנו מהדירה

תודה לך

כבר שעה ולא יצאה אף חשופית. תודה לך. אני מקווה שזה יחזיק

יש תחנות רעל כאלה וזה ממש מועיל. הם באים, אוכלים מהרעל, לוקחים לקן ומחסלים את כל הקן.. לכמה חברים שלנו בקרוואנים עבד מעולה..

והג'ל מציל אותנו. 

מה שכן אפשר לעשות:

לתכנן שיפוץ קצת יותר גדול. לא חייב להיות מאוד יקר אבל כן לגרום לשינוי אווירה:

1. הדברה- זה בידיים שלכם.

יש הדברות מתוך הבית ויש מחוץ לבית על קו הביוב של הבניין.

להביא מדביר מקצועי. לצאת עם הילדים יומיים, לשטוף היטב וסיימתם לתקופה הקרובה.

אצלנו גם בבניין ישן טילים החזיק מעמד יותר משנתיים וגם כשחזרו הגוקים זה היה מעט מאוד וk300 הספיק להתמודד עם זה.

לא צריך להתקבע למה לא טוב לעשות הדברה, אלא למה כן. כמובן רק מדביר מורשה. אבל אם פועלים לפי הכללים היתרון בלעשות הדברה עולה על החיסרון.

גם אם תצטרכי יום נוסף לא לתת לקטנים לזחול בבית. מה זה קושי של יום אחד/ יומיים או שלושה גג לעומת הקושי של לסחוב את כל החרקים האלה בבית. 

2. עובש בקירות- לברר מה אפשר לעשות כטיפול עומק. לא הגיוני כל שניה לנקות את הקירות עם אקונומיקה. פעם גם עשינו משהו שעזר אבל לא זוכרת כרגע.

3. מאוורר תקרה בחדר שלכם ובמטבח.

הילדים גם מתלוננים על חום בחדרים שלהם? מאוורר תקרה ממש עוזר לאוורור טוב של החדר. אפשר חעקוב אחרי מסירות של חפצים כאלו. (אנחנו בקרוב נמסור מאוורר תקרה אחד ובעבר מסרנו עוד אחד)

בשלב הזה הייתי משקיעה מאמצים וכסף בסעיפים האלו.

עוד חצי שנה חושבת מה עוד אפשר לשפר- לצבוע קירות בלבן יפה, משפר מאוד את ההרגשה. רהיטים ומקומות אחסון וילונות, שטיחים וכד'.

לעקוב ולחפש מציאות.

אני מבינה שאת הרבה שנים סוחבת את המצב הזה, אבל אם את רוצה לעשות שינוי זה קודם כל בראש.

שלוש שנים זה לא מעט, אבל זה ייגמר יום אחד.

וגם לגבי הקריירה שלך תחשבי אם יש תחום שאת יכולה להתמקצע בו ולעלות את השכר שלך עם הזמן, גם ללא לימודים אינטסיביים.

לדרוך במקום ולהרוויח מינימום במשך הרבה שנים זה מכבה. אבל אם תרגישי שכל פעם משתפר עוד קצת זה ימלא אותך אופטימיות.

אם יש לך ניסיון של כמה שנים במשהו מסויים אולי את יכולה להתקדם לניהול, או לעבוד אצל מעסיק שנחשב יותר יוקרתי ולהרוויח קצת יותר כי את באה עם ניסיון.

למשל אם את מטפלת במעון תמת אז לנסות לבדוק אופציות במעון פרטי, אם את מוכרת בחנות בגדים, אז לבדוק בחנות בוטיק יוקרתית יותר, אם את מזכירה אז לחפש משרה של ניהול משרד וכד'.

ואם כרגע אין לך מספיק ניסיון אז תשקיעי בלצבור ידע ונסיון, תנסי להגדיל ראש וללמוד מהוותיקים שיטות עבודה וצורת חשיבה כדי שיום אחד תוכלי לפרוס כנפיים בעצמך.

לגבי הקשר עם בעלך לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת, אולי היא מרגיש אותך וזה מפחיד אותו אז הוא מעדיף לשמור על אפאטיות. לא יודעת. מקווה שההרגשה שלך תשתפר בקרוב ממש וטוב יוביל לעוד טוב בע"ה!

אומרים שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אבל לא חושבת שיש ברירה אחרת, רק את יכולה לשנות את החשיבה ולהחליט שאת משקיעה ועושה מאמצים לשפר את המצב ולא להמשיך איתו ללא שום אופק של שיפור.

בנוסף ממליצה לצאת לעשות ספורט באופן קבוע. זה עוזר מאוד לשיפור הרגשה באופן כללי. 

בהצלחה רבה!

מצד אחד לתת מקום לתחושות הקשות ולחבק את המקום הזה.

את לא סתם מתלוננת מפינוק. את באמת מתמודדת עם אתגר קשה. במיוחד שאת לא נשואה טריה.

אבל, לא לשקוע לתוך האומללות. אנחנו לא בוחרים את ההתמודדויות שלנו בחיים, אבל אנחנו כן בוחרים *איך* להתמודד איתם.

למשל האם לדבוק בסיפור שאי אפשר לעשות שום שינוי או להחליט שגם בתוך המצב הגדול הכללי שהוא לא בר שינוי מיידי, אני בוחרת להסתכל על מה שהוא כן בר שינוי ועושה אותו.

עדיף שינוי קטן מכלום.

למשל כשהייתי בטיפול בגמגום עם הבת שלי המטפלת אמרה לה להציג את עצמה, את היא אמרה את השם שלה ואני מגמגמת. אז המטפלת אמרה שזה בסדר להגיד את זה, אבל היא גם הרבה יותר דברים חוץ מזה.

היא חכמה וחברותית וכו'. 

כשהיא מאמינה בעצמה אז הביטחון שלה עולה ולכן הגמגום לא עוצר אותה מלדבר חופשי ליד חברות וככה יש לה הרבה חברות וטוב לה והיא חיה חיים רגילים ושמחים והגמגום בכלל לא מהווה אישיו.

לעומת זאת יש ילדים מגמגמים מופנמים יותר שכל ההגדרה העצמית שלהם סובבת סביב הגמגום אז אין להם ביטחון לדבר, אין להם חברים, הם די בודדים.

אני לא שופטת אותם, כי זה באמת מציאות לא נעימה להתקשות בדיבור. זה מביך. 

העניין הוא שהגמגום הוא עובדה נתונה את זה אי אפשר לשנות, אבל את הסיפור כולו אפשר.

השאלה אם מתמקדים במקום של המציאות הקשה, או מנסים לשפר ולעשות את המקסימום במסגרת האפשר.

ברור שזה לא פשוט וזאת עבודה, במיוחד שאתם במסע פה לטווח ארוך.

תארי לך שהמצב רוח שלך משתפר, ומתוך הטוב את תומכת בבעלך בלימודים, מפרגנת לו, שמחה במה שהוא עושה. הוא מתוך התמיכה שלך נדבק באופטימיות וזה מדרבן אותו להצליח יותר בלימודים. הוא בעצמו מתחיל להתמלא בטוב, אולי גם יעשה לו חשק לשלב עבודה חלקית מה שייתן לכם עוד קצת מרחב נשימה...

נכון שזה נשמע אוטופי אבל בסוף טוב מוביל לטוב, ושפע מוביל לשפע.

לכן גם אם השפע לא קיים מבחוץ, אבל את מצליחה לגייס אותו מבפנים, את יכולה לגרום לו לבוא מבחוץ באיזה צורה.

אולי ייקח זמן, אולי יהיו ירידות לפני העליות, אבל בסוף זה יבוא.

אולי מתוך זה שתשדרי שמחת חיים, נמרצות ואופטימיות מישהו יקלוט אותך ויציע לך עבודה בשכר גבוה יותר? אולי.

אולי בעל הבית יסכים לעשות קצת תיקונים בדירה על חשבונו..

אולי מתוך חיפוש הזדמנות תמצאי פתאום דירה מציאה,

אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, אבל בד"כ אנשים שחיים בטוב פנימי, כיף לעזור להם או להציע להם הזדמנויות טובות.

לזה אני מתכוונת להתחיל את השינוי מהראש. לא כי את טועה כשאת אומרת שקשה לך אלא כי זה יכול לפתוח לך פתח לשינוי.

בהצלחה!  🤗

והזמן שהקדשת לי ואת ההבנה לנפשי. אנסה לשנן ולהפנים. קשה לי. 

אני לא אומרת שזה קל, ממש לא.

זה בסדר שקשה לך, זה בסדר לבכות.

זה בסדר לפרוק.

אבל,

לא לשקוע.

לדעת מתי לומר עד כאן, מכאן אני מסתכלת קדימה ומתחילה לעלות ולא נותנת לייאוש לעצור אותי.

תקחי לך חזית אחת, רק אחת, שבה את מתחילה. לא הכל ביחד.

יש לך הרבה מוסכמות שאפשר לשבור. תקחי אחת. תאמיני בעצמך שבתחום הזה את מסוגלת לחולל שינוי. במקום לבזבז אנרגיות בלהסביר למה לא, תסבירי איך כן אפשר.

אחד בלבד.

כשתצליחי באחד יבוא לך החשק לשנות את המציאות בעוד תחומים. לאט לאט.

את כבר שנים בתוך הברוך הזה, מה יש לך להפסיד?

תנסי. מקסימום תצליחי.

גם שכרנו דירה לא משופצת עם שלל בעיות שהתגלו בהמשך.

עזר לי לעשות סויץ' במח, להגיד: "אני   לוקחת אחריות להיות שמחה גם בדירה הזאת, אני אפעיל יצירתיות ואני אצליח לחולל אפילו פה שינוי ושתהיה אוירה טובה.

שטפתי רצפה כל ערב, וגם מה שהיה ישן תמיד היה נקי,קניתי חומר (עולה גרושים, רק מאוד חזק) שממש הלבין   את הכיור והאסלה. 

ניקיתי חלונות ונכנסת לבית הרבה אור

הדבקתי טפטים

דאגתי לזרוק חפצים מיותרים, ככה שהמשטחים היו ריקים והדירה הייתה נראית "נקיה" בעין.

הבאתי פרחים חיים (לפעמים קטפתי ולא קניתי אפילו) ועציצים. 

וילונות, תמונות

בקיצור כל הדברים הקטנים האלה שימחו אותי, הייתי נכנסת למקלחת ולא מתמקדת בבעיית ביוב, אלא באמבטיה ובמראה המבריקים ובאגרטל קטן של פרחים ליד.

ממש התחלתי לאהוב את הדירה הישנה, כי הכנסתי אליה כל כך הרבה אהבה. לאחר כמה זמן עברנו לדירה משופצת מהיסוד.

לניקוי של השירותים

וגם- אם זה חומר שעוזר לטווח קצר ומזיק יותר לטווח ארוך או שעוזר בכל מקרה

חומצת מלח 32%.

תזהרו זה חומר חזק מאוד. לשים כפפות ומסכה.

האמת לאא ניסיתי לטווח ארוך, כי לא היה צורך. אחרי שהלבנתי לגמרי חרסינות ישנות. פשוט המשכתי לתחזק עם אקונומיקה רגילה.

זו חומצה מאכלת. היא לא רק מנקה, היא גם עלולה להרוס ולהמיס את הרובה. ומשם הדרך לנזק של רטיבות אצלה ואצל השכנים לא רחוק..

לוקחת לעצמי!

ובהצלחה גם לך בהתמודדויות בחיים

לקחתי כל מילה גם לעצמי!

אבל אם את ממילא מרוויחה מינימום למה שלא תעברו לאזור אחר לגמרי כמו שהמקורית הציעה? 

מינימום זה אותו שכר בכל מקום.

יש יישובים שהשכירות בקרוונים שלהם היא חצי ממה שאתם משלמים. ההובלה תשתלם בתוך פחות משנה עם פער כזה במחיר. זה לא דירת פאר אבל בלי עובש וידאגו לתקן ליקויים. 

ידרוש ממנו אולי יותר נסיעה אבל יתן לכם מחיה שפויה יותר..

במיוחד ילד אחד, זה ישבור אותו

אבל נשמע שגם לחיות כמו שאתם חיים יהיה לו קשה בשלב שהוא יתחיל קצת להבין. 

עם הכנה נכונה אפשר להסביר להם שירכשו חברים חדשים ושאפשר לשמור קצת על קשר עם הישנים (לפחות עד שיתאקלמו במקום החדש, אבל את זה לא צריך להסביר להם). 

אני מכירה ילדים שעלו לארץ ועזבו סביבה, חברים ושפה בפחד גדול גדול. לא הילדים הכי חברותיים בעולם ובאמת זה היה שינוי קשוח, אבל עד סוף שנת הלימודים הראשונה בארץ כבר דיברו עברית סבבה ורכשו חברים.. השינויים האלה לא קלים, אבל אם עושים אותם נכון ולא לעיתים תכופות מדי הם יכולים לתת הרבה

אז כמה דברים שיכולים לעזור.

1. הדברה! יש כאלו ביולוכיות אבל תתגברי על הפחד. תצאו ליום אחד ותעשע! את תודי על זה אח"כ, כם לחשופיות וגם לגוקים

המחיר של הדברה הוא כאין וכאפס לעומת מכורים משותפים עם חשפיות ומקקים

2. מסיר עובש של יעקבי.

הלי לשפשף ועושה פלאים. תעשי עכשיו בתחילת הקיץ ולפחות יהיה לך קיץ שקט (בחורף יש פחות עיבוא ומכך- פחות עובש)

3. לאורר לאווררנו לאווררנו.

4. סידור הדירה בצורה שיהיה לך כיף

יש היום המון דברים זולים שיכולים להפוך גם דירה ישנה ומצ'וקמקת לדירה חמודה ועם שיק

אפשר להזמין באינטרנט בזול

ואםבכל זאת את לא רואה שום תקווה לדירה- אז עוברים.

להיות בדירה שגורמת לך לדיכאון ועצב לא שווה את זה

זה מחלחל לכל חלקה טובה בחיים 

כן אני יודעת שיש דברים יפים בגרושים. אבל מרוב דיכאון וייאוש בכלל לא בא לי להשקיע. וגם צפוף לי פה, צפוף. אני נחנקת אין לי מקום כפשוטו. וכן בדיוק מה שכתבת. זה מחלחל לכל חלקה טובה בחיים ( ואני כבר פחות רואה את הדברים הטובים שיש לי, יותר את הרע)

גרים באזור ממש קר אז בחורף אנחנו פשוט בתוך ענן

ניסיתי כל מיני חומרים

וזה פשוט קסם

מרססים, מחכים כמה דקות 

(לפעמים צריך להעביר סמרטון מיקרופייבר- בלי לשפשף יותר מידי)

והעובש נעלם

גם מהקירות

גם מהרובה

(לנו היה בעיקר על התקרה- אז הייתי שמה סמרטון על המגב וככה מגיע למעלה)

אבל.

זה בתנאי שהעובש נגרם מעיבוי ולא מנזילה בתוך הקיר או איטום שנכנס גשם הביתה.

גם אז הוא מנקה חיצונית

אבל כדי שיהיה תקופת שקט צריך לטפל בנזילה/ איטום

אנחנו לא רוצים שבעל הבית הקמצן הזה ידע מכל הפגמים כי אז הוא גם לא יטפל וגם יעלה את השכד. איש רע, מכירים אותו שנים כבר 

תקרה/קירות?

על יד חלון?

על יד האמבטיה/טוש

אתם גרים במקום קר?

בעיקרון עובש מעיבוי נגרם מהפרשי טרמפרטורה.

אפשר לראות שהוא יחזית שטחי בהתחלהו מתפרס על שטח יחסית גדול כי הוא נגם מאדים

לרוב מעל האמבטיה (איפה שהאדים של המים החמים פוגשים את בקיר/תקרה הקרה)

גם טפשר לראות שעל האלומיניום של החלונות יש אדים

גם החדרים והפרוזדור - התנפח למטה בין הפאנל לקיר, מעל הפאנלים בתחתית הקיר. לכל האורך של הקירות. 

בגלל שזה כל כך מפושט אני מניחה שזה בגלל שהיא דירה לא מאוררת 

זה נראה לי מלחמה אין סופית

אני הייתי בורחת.

(יש לי ילד אסמתי...)

עם עובש בדירה? 

מאז שאני כבר לא גרה שם, חווה הרבה פחות מקרים של קוצר נשימה ואין כבר שום צורך במשאף.. אז כן איזור עם זיהום אוויר למשל יכול להשפיע על מי שהמערכת אצלו רגישה.. לדעתי. ובלי קשר, לנשום עובש זה בכלל בכלל לא בריא לאף אחד מכם ובמיוחד לא לקטנטנים.. זה הרבה יותר מטריד מחשופיות או ג'וקים😕

אצלנו גם בחורף הראשון היה הרבה עובש על הקירות בסלון ובחדרים ובמטבח )בכל חלל קיר אחד ובלמטה שלו( 

ובקית אחר כך צבענו עם צבע נגד עובש וזהו לא חזר!! 

זה באמת לא הגיוני לנקות עם אקונומיקה כל פעם..

אם יש אפשרות לצבוע את על האזורים האלה מעולה!

אם לא- צריך לעבור... זה יכול לגרום להרבה מחלות שלא נדע והאוכלוסיות שהכי בסיכון זה ילדים, קשישים ונשים בהריון..

לתינוקות? 

אבל לחיות בדירה עם עובש לא בריא גם לאנשים בלי אסטמה ובהחלט יכול לגרום לבעיות בריאותיות

עובש בקיר וריח של טחב זה עלול להזיק לו?? 

זה יכול לגרום לאלרגיות ובעיות נשימה

אבל ביסתיים להקפיד לנקות וגם לצבוע בצבע נגד עובש )אחרי שמנקים והצבע גורם שלא יצמח עובש חדש)

מכירה אישית מישהו שפיתח אסטמה כשגר בדירה עם עובש לאורך זמן

אבל את לגמרי צודקת שמגורים בסביבת אויר מזוהם יכול לגרום לאסטמה

שהיה מיד אחריו, הוא העלה ב100 שקל לחודש כדי לכסות את ההוצאה. וכשהתקלקל המזגן רצה להעלות בעוד 100.התחננו אליו שלא יעלה, העלה "רק" ב50. הגענו למסקנה לא לספר לו שום פגם. ככה שהשקט יישמר. שקט יענה בשקט כספי

(צחוק מר)

אני לא רוצה לספר פה סיפורים שלא תזדעזעו

מזדהה בקטע של הדירה...

מבאס..

מה שכן, אם בעלך סטודנט תהיי בתקווה שבעזרת ה' עוד מעט הא יתחיל להרוויח ומצבכם ישתפר

מצב כלכלי זה דבר שמשתנה בחיים, לפעמים ממש לטובה

עוד תצחקו על זה בעתיד ...

ובינתים את יכולה לנסות למצוא פתרונות לשפר את המצב- פריטי נוי, לתלות מדפים אם המשכיר מרשה, צבעים יפים, אולי להדביק טפט וכו' יש היום הרבה רעיונות לשפר מראה..

קרובה לדמעות יותר. וזה גם מצב מתמשך, זה לא מהיום ולא מלפני חודש וגם לא מלפני 5 שנים 

אתם שם יותר מ-5 שנים?

ומתי הוא מתחיל לעבוד?

תכל'ס גם אנחנו פה יותר מ-5 שנים.. מקווה שתמצאו דרך לחסוך כסף ןלשפץ קצת או לייפות את הדירה ,זה אפשרי?

קמצןןןן

בעעע

את עצמי בדירה הזאת חודש אחד נוסף, בטח לא שנים. 

הנחות והטבות לסטודנטים נגיד בארנונה, רב קו וכו'..

מלגות- הוא מקבל? יש מלגת משרד החינוך בחינם, ועוד מלגות שעושים תמורת עבודה כלשהי עם ילדים, זקנים וכו'.. יש מלגות מצטיינים. כדאי לברר ולהשיג. 

אני אישית לא הייתי מסוגלת לחיות במקום כזה.

אולי לעבור לישוב קרוב? ככה לא תפסידו את החברים והמסגרות של הילדים, וגם תמצאו דירה נחמדה במחיר סביר ובמצב יותר טוב ממה שקיים עכשיו.

וכן ממצים את הזכויות הידועות לנו, נגיד מה שאמרת.. תודה! 

וזה טוב נגד ג'וקים.

נניח מאחורי רהיט מאד כבד שתינוק לא יכול לזחול תחתיו.

הם יבואו לאכול שם וימותו ותתפטרו מהם.

בנוגע לשאר סיוד של הדירה אפילו לבד, מאד משפר את המראה.

גם כמה אדניות על החלון, פורחות

וזה שלב בחיים שמתקדמים ממנו. לא תהיי סטודנטית לנצח

ואני יודעת שיש שלב בחיים שמתקדמים, תוהה רק למה אני דורכת במקום ואולי נסוגה-כל כך הרבה שנים ואין אופק ואין תקווה 

כי היה לי רע... 

אין אפשרות לעבור למקום קצת יותר רחוק אבל יותר זול? 

מותר לשאול באיזה איזור הוא לומד? 

איזור הדרום

סתם, אבל בגדול דווקא אזור הדרום לא יקר כ"כ ואפשר לעבור קצת יותר רחוק ולשלם פחות. בניגוד לאזור המרכז שלאן שלא תלכי יקר נורא, והאופציה היחידה זה ללכת לשומרון. 

מעזה. לעבור רחוק יותר? אני מפחדת, על הילדים יותר מאשר עלי. וגם אני היסטרית לא קטנה. 

העלת כמה דברים, מתייחסת רק לכמה דברים טכניים.

אפשר הדברה גם עם ילדים קטנים, אולי לנצל יום שישי כשנוסעים לשבת, ואז עד שחוזרים רק צריך לשטוף.

הדברה זה בסדר גמור, ללכת למישהו מוסמך ומורשה עם המלצות. זה ממש עוזר!

אני מבינה שזו דירה בשכירות?

איפה בעל הבית בכל הסיפור הזה?

יש לכם חוזה מסודר?

כי אני חושבת שלהרבה מהדברים כאן זה תפקידו לדאוג

מעניין אותו רק לקבל את הכסף, כמה שיותר מראש ושלא נטריד אותו. אפילו כשהתפוצץ הדוד שמש לקח לו יומיים לברר על איש מקצוע ועוד יומיים להביא אותו ובינתיים היינו בלי מים וזה עוד היה לפני פסח ואני עם ילדים קטנים. שתביני את הרוע. חלאה, איש חלאה ואני לא אומרת את זה סתם. בא לי ממש לקלל אותו ולאחל לו רק רע ואני עוצרת את עצמי. היו כמה סיפורים איתו נוראיים שאני לא רוצה לכתוב. והכי עצוב שהוא "חרדי". תאב בצע ותו לא. יש חוזה כמו שחרדים עושים. חוזה שקביל בערך רק בבתי דין רבניים ולא בערכאות, חוזה שאם תיראי אותו לא תדעי אם לצחוק או לבכות. 

בעל הבית רע, השכר דירה גבוה, והדירה במצב על הפנים.

זו לא הדירה היחידה באיזור שאפשר לשכור כנראה.

יכול להיות שאחד הפרמטרים הנ"ל ישתפר, גם אם לא כולם.

אולי תמצאו בעל בית יותר נוח, דירה במצב יותר טוב או אנרגיות אחרות באופן כללי...

אם את לא מסוגלת להישאר עוד חודש, כלומר הגיעו מים עד נפש -

את יכולה לעבור דירה למקום רחוק

את יכולה לעבור דירה למקום סמוך

את יכולה לעשות את העצות היפות שנתנו לך פה ולשפר לבד את מצב הדירה

את יכולה לריב עם בעל הבית ולאיים בעזיבה אם הוא לא מתקן (בהנחה שלא יהיו הרבה קופצים על דירה כזו גרועה)

גם בעניין הפרנסה יש עוד אפשרויות.

בעצם אם את עובדת בשכר מינימום אין לך הרבה מה להפסיד.

חפשי מקום טוב יותר, את גרה בעיר כך שמן הסתם יש עוד משרות פנויות.

או שתבקשי העלאה, אם את עובדת טובה ולא חדשה זה בהחלט לגיטימי.

או שתמצאי לעצמך עבודה קטנה נוספת ואת הרווחים ממנה את יכולה להחליט להקדיש לרווחה הנפשית והפיזית שלך, למשל כהשקעה בדירה או לטפח תחביב או כל דבר שיעשה לך פינה קטנה של טוב בלב.

בראש ובראשונה אני חושבת שממש כדאי שתשתפי את בעלך בתחושות הקשות שלך.

את מרגישה שאת נחנקת ממש ואו שהוא לא ער לתחושות שלך (או לגודל המצוקה) או שלא אכפת לו, אני נוטה להאמין שזו האופציה הראשונה...

קודם כל חיבוק. זה באסה. 

אני גרה בדירה שכורה עם ג׳וקים, עובש, וארונות מטבח בצבע צהוב של חולים. 

הפתרונות אצלינו- 

ג׳וקים-

1. פקק של אמבטיה על החור ניקוז. כל ערב לפני שהולכים לישון, מונע מהג׳וקים לעלות מהביוב. 

2. אין שום אוכל פתוח, הכל בצנצנות סגורות. 

3. כל ערב שפיריצר אקונומיקה על השיש. 

4. לא להכניס שום דבר לח או רטוב לארונות מטבח! 

אנחנו מקפידים על זה מאוד והג׳וקים מבקרים לעיתים רחוקות. 

עובש- 

בעיקרון יש צבע לקיר במיוחד לזה, אנחנו עוד לא קנינו כי יקר לנו מדי. בפועל מה שאני עושה זה לקחת סמרטוט רצפה נקי, מספיגה באקונומיקה ומים, שמה על מגב של ספונג׳ה ומנקה עם זה את הקיר והתקרה בלי לטפס על כסאות. זה נכנס לשגרה של יום שישי ולוקח בערך חמש דק בשבוע על כל המקומות המועדים לפורענות.

דירה מכוערת בכללי- 

קניתי פח צבע קטן בצבע תכלת(50 שח) מברשת קטנה (10 שח) ודבק נייר (3 שח) 

ניקיתי עם סקוצ׳ את הארונות מטבח מבחוץ, ייבשתי, עטפתי את הידיות בדבק נייר וצבעתי שתי שכבות. סיפור של שעה ומשדרג לגמרי. 

עם אותו הצבע שנשאר צבעתי חצי קיר בחדר ילדים, והדבקתי מדבקות מעלי אקספרס (10 שח). 

אם את רוצה נשאר לי חצי דלי צבע, אעביר לך בשמחה. 

חוץ מזה אני מכינה כל מיני קישוטים מכלום, כמו מקרמה עם מקל מהגינה, ריבועי מסגרת ב10 שח מהסטוק עם קישוטים של מחזור, צנצנת זכוכית ריקה עם פרחים מיובשים וכו׳. 

דברים שלאו דווקא עולים כסף אבל יוצרים מראה הרבה הרבה יותר נעים. 

עד פה העיצות הפרקטיות, מעבר לזה באמת באסה. מבינה את התחושה, ובעיקר את הבדידות שבזה. לגברים בד״כ זה ממש לא מפריע, ואצלינו זה משפיע לגמרי על המצב רוח ❤️

אני לא מוכשרת ככה וגם אני במצב שאין לי חשק אפילו לנסות להזיז את עצמי 

הקטנה שלך היא הדירה.

את מתארת מצב של "תקיעות ", הכל חסום, עומד, בלי שינוי.

זה בד"כ גם מצב רגשי כזה... 

לדעתי הזוגיות היא הגורם הראשון. כששם לא טוב - אין אויר. כששם טוב - אפשר להתמודד עם הכל.

מה עם לנסות להתחיל שינוי דווקא בפן הזה?

(ואומרת במאמר מוסגר שמהנסיון שלי - גם חורבה אפשר להפוך למקום מגורים ראוי. צריך קצת תקציב ובעיקר חיות בנפש. נתנו לך כאן רעיונות והמלצות נהדרות.)  

וגם אי דחיתי את זה בכמה שים ותקשיבי זה משנה חיים!!!

ממש ממש תענוג שאין את המרדף הזה...

פשוט גם אקונומיקה מאוד לא בריאה בשימוש קבוע.. גם לך וגם לילדים..

ואת ממש השראה!! כיף לקרוא אותך!!

נשמע שאת מתמודדת עם מורכבויות רבות שהדירה היא הדובדבן שבהם.

אז קודם כל שולחת לך חיבוק ענקי. כמה זה קשה כשהכל מרגיש סוגר❤️ ממש לא משאיר

אנרגיות לחיים ולעשיה ולשמחה.

ראיתי שהציעו לך מלא פתרונות מקסימים וטובים, לעבור, לשפץ, 

למצות זכויות, להגיש מלגות של סטודנטים כתבו?, לשדרג עבודה ועוד ועוד

ונשמע לי שבאמת את חווה קושי מכל כך הרבה כיוונים שלא משאיר אוויר 

ובטח לכאלה אתגרים.

נראה לי שמעבר למענה נקודתי למה שאת כן מסוגלת,

הזוגיות היא מפתח ממש משמעותי ומאתגר.

הזוגיות (ועוד לפניה חוויה פנימית של טוב ביני לבין עצמי)

יכולה להיות מקור משמעותי לאנרגיה, וכשיש בה קשיים היא יכולה לקחת כלכך הרבה כוחות ומשאבים פנימיים,

ונשמע שאת קצת לבד בחוויה של הקושי בבית ושל המצוקה הכלכלית.

אני מציעה לך לנסות ליצור שיחה עם בעלך, ממש כמו שאת באה ומבקשת פה בפורום סוג של תמיכה

לדעת שבתוך תוכו הוא רוצה לדאוג לך ולכם, רוצה להעניק לך כל טוב,

רוצה שיהיה לכם טוב. אני לא יודעת מה הסיבה שהוא לא עובד כרגע ושזה המצב שלכם,

ויכול להיות שההתמודדות הקלילה שלו מול זה זו איזשהי דרך להתגונן,

כי אף בעל לא מבסוט מזה שהמשפחה שלו חיה בתנאים קשים, ומזה שהוא לא מפרנס

ומזה שאשתו מצטערת.

בשיחה כדאי פשוט לשתף ברגשות שלך.

ממש להביא את הלב. מה את מרגישה ומה קשה לך, ושאת לא מסוגלת יותר לחיות בבית הזה

(הרבה פעמים שיחות זוגיות שמגיעות למבוי סתום מגיעות אליו כשיש צד שאומר למשל אי אפשר לחיות בבית כזה

או טיעונים מעין אלה שנתונים לפרשנות ועלולים לגרור לדיון או אפילו ויכוח האם אפשר או אי אפשר.)

כשאת באה ואומרת אני מרגישה נחנקת, אני מיואשת, עצוב לי ודוחה אותי לגור פה ככה, אני פוחדת על הבריאות של הבן שלנו וכן הלאה תחושות שיש לך 

שהן מצד אחד לא עניין לדיון, מצד שני לא תוקפות או מאשימות, ומצד שלישי מעוררות אמפתיה 

זה יכול לאפשר לך לגייס את בעלך לעזרתך.

וכל גבר בתוכו רוצה להושיע ולעזור ולתמוך ולדאוג לאשתו, ורוצה שהיא תשען עליו, גם אם הוא לא יודע להרגיש את זה

וגם אם הדינמיקה ביניהם כרגע נראית רחוקה מזה מאד

(וגם כל אישה בעומק ליבה רוצה לדעת שבעלה דואג לה ורוצה בטובתה והיא יכולה לבטוח בו ולהשען עליו במידת הצורך).

מציעה לך לגייס את בעלך לצידך ולשתף אותו בקושי, וביחד תוכלו להגיע לפתרון הכי נכון עבורכם❤️

מצויין שקשה לי ואני סובלת כאן אני לא מסתירה את זה. ובכל זאת הנה עוברת שנה ועוד שנה ועוד אחת, ושוב תקועים בדירה הזאת. כתבת שאף בעל לא מבסוט מזה שהמשפחה שלו חיה בתנאים קשים אבל כנראה בעלי כן, והצער שלי לא מזיז לו. עובדה שכ"כ הרבה זמן חלף ועדיין אנחנו כאן, על אף שמלכתחילה שנאתי את הדירה הזאת. ממבט ראשון. 

אבל תנסי אולי לעשות דברים שיעשו לך כיף. תמונות יפות, עציצים, שטיחים... מה שאפשר 

אבל הבית ככה ככי לצערי אחנו לא מגיעים להשקיע בו... 

לגבי העובש יש ספריי כזה כמו שאמרו לך...

והאוורור זה דיון קבוע ביני לבין בעלי כי הוא לא מוכן לפתוח חלונות כשאין רשת, ובעלת הירה לא רוצה לשים רשתות...ניסינו הרבה פעמים לשים רשתות לבד ולא צלח

האמת נשמע שמה שקשה לכם באמת זה המצב הזוגי..

עם השאר אפשר להסתדר, לפחות לחודשים הקרובים שקיץ- ואם מנקים עובש הוא לא יחזור, והחום של הקיץ אפשר לקנות כמה מאווררים של 100 שח האלה שעומדים והם ממש מצויינים.. 

וזה בינתיים, כדי לחיות יותר בנחת

(ג'וקים וחשופיות אפשר הדברה ב300₪, ואפשר להחליט שחיים איתם... אני אישית גדלתי ככה ורק כשהייתי נערה ההורים שלי עשו הדברה... עד אז חיינו איתם פשוט..)

אבל מעבר לזה- אם באמת מה שקשה זה המצב זה לא יעזור לעבור דירה, וחבל לעשות החלטות כאלה בלי להבין את שורש העניין שקשה לך.. וזה היחס בידיכם, הקשר ביניכם.

וחייבת להגעג לך שממה שאני רואהבה לכל זוג יש את הקשיים, האתגרים, הדברים שנראים לא פתירים, המשברים שנראים שלא ייגמרו...

אבל באנו לכאן לעולם כדי לעבוד וגם  הזוגיות זה עבודה כל הזמן,לכולם, למה הוא אערב לי ככה, למה התייחס ככה ולמה עכשי וכו וכו ...

ולסה צריך מויהיה, מודעות וסבלנות....

בהצלחה ענגית ענקית!!!!!!

ביישוב במחיר הזה את תקבלי דירה חדשה.

ונשמע שכדאי לכם ללכת לטיפול זוגי כי הקושי שלך מכל התגובות נשמע מול הבעל...

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק