אולי להחליף אזור מגורים לגמרי?

שכירויות זה קשוח. המחירים לפעמים בלתי נסבלים והתנאים עוד פחות..

הייתי שוקלת שינוי כזה ברצינות אם אין אופציה. זה ממש קשה לגור בבית שלא אוהבים, עם תנאים כמו שאת מתארת.

בלאי הרהיטים לא חייב להיות כזה משמעותי.. עברתי 3 דירות עם אותם רהיטים ולא נרשם נזק מיוחד. 

ולהתחיל מאפס פשוט? אני פוחדת. זה לשנות איזור לגמרי וזה יהיה רחוק ממש. ומה יהיה שם? 

כולל מוסדות לילדים ועבודה לי 

כן מילא רהיטים באמת. גם ככה הם לא עלו הון וגם קיבלנו חלק. זה הכל כאן, כזה קשוח ויקר. בלתי נסבל כבר באמת. 

להתחיל הכל מחדש זה לא רע בהכרח

את מתארת תנאי מחיה קשים לדעתי

חשופיות במקלחת/ עובש/ ג'וקים. בלי מזגן בקיץ החם של ישראל.. לא הגיוני בעיניי- לא נשמע כמו מקום שראוי למגורים בלי טיפול רציני במפגעים

אני לא עודעת במה את עובדת אבל אם זה שכר מינימום אז אולי באזור אחר תוכלי למצוא עבודה דומה או אפילו טובה יותר בעז"ה.

מתי בעחך אמור לסיים את הלימודים? ניסיתם שהוא ישלב עבודה של כמה שעות בשבוע/ סופ"ש?

יש לך צפי להגדיל הכנסות? את עובדת במקצוע שזה הקריירה שלך או כעבודה של "מה שיש"?

זה משנה מאוד את התמונה.

אני אישית הייתי מעדיפה להתאמץ ולעבוד יותר ולא לגור בדירה שעושה לי רע.

אולי יש אפשרות ליחידת דיור חמודה במחיר יותר טוב? לפעמים עדיף דירה קטנה ויפה עם חצר גדולה מאשר דירה ישנה בגודל סביר בלי חצר...

בכל אופן אם בא לך לשתף מה הצפי לעתיד יהיה יותר קל להמליץ אם לנסות להישאר בדירה ולהשקיע בשיפור הנראות שלה או פשוט לעבור.

עכשיו. עד שהוא יסיים. וגם אז. ואנחנו לא נשואים שנתיים וגם לא 5 שנים. כמעט 10.

צפוף לי גם פה, וזו דירה לא יחידה, עברנו מיחידה שהייתה צפופה עד בלתי נסבלת. אבל התקציב איפשר רק דירות ישנות כמו זו הנוכחית. 

שונאת את העולם הזה. באמת שנימאס כבר.

מהכל

בינתיים כדי שתרשו לעצמכם להתרווח ? 

ואני זאת שצריכה להתמודד עם הכל

זה שהוא לא רוצה זו באמת בעיה.

לא רוצה/ קשה לו? כי אם לא רוצה כ- לא רוצה, זה משהו שצריך לפתור.

אתם אמורים להיות ביחד בזה. היה שיח על זה לפני שהוא נרשם ללימודים? 

איך חיים בכלל ממשכורת מינימום עם שכירות של חצי מהמשכורת ושכר לימוד של הבעל בכבוד? 

ויש לו שיטה להדליק את האור במקלחת כדי שהחשופיות לא יצאו( והן יוצאות גם באור ועוד איך)

כנ"ל עובש. מבחינתו זה כלום ושום דבר 

( כמובן שאני מנקה את זה כי לא מסוגלת לסבול את המראה והריח)

לא היה שיח על זה כמו על עוד הרבה דברים שאין שיח. 

ולא חיים בכבוד, פשוט לא

חיים מהיד לפה. בלי שום מותרות וגם למטה מזה 

לגבי העובש- יש לנו גם באמבטיה.

קנינו תרסיס לעובש וזה ממש עוזר! מרססים ואין עובש לאיזה חודש לפחות.

(עכשיו קיץ אז יש פחות עובש) ולהקפיד על איוורור כמה שאפשר.

ויש גם צבע מיוחד נגד עובש שאפשר לצבוע איתו את הקירות והתקרה. אם תרצי אשאל את בעלי איך קוראים לזה.

ו-חיבוק! אנחנו גם גרנו בדירה קטנה וזה קשה ממש! זה משפיע על כל ההתנהלות היומיומית והיחס לילדים... ככה אצלנו היה בכל מקרה.

ורק לשם השוואה- אנחנו שילמנו 3000 שח על דירת 25 מטר... אז כנראה שיש דירות יותר יקרות... ולעבור דירה ושתצטרכו להוסיף סכות משמעותי זה החלט שיקול.

שה' ירחיב גבולכם בקלות ומתוך רווחה!!

אמן, גם לכם שירחיב ❤️

עכשיו גרים ב45 מ"ר, משלמים 3700... וזה שווה כל שקל

קשה לי ממש, ולפעמים לא יודעת מה עדיף, דירה גדולה וישנה או קטנה ומשופצת. 

כי זה ממש יקר

אנחנו משלמים 3000 ליחידת דיור של 80 מטר. עכשיו הוא מעלה ב-400  

ועכשיו נזכרתי שהוא העלה לנו ל4300

זה באמת מטורף המחירים פה.

את מאווררת את הבית? עובש נוצר מלחות. הכי יעיל ומיידי זה אקונומיקה ממה שאני יודעת. ולאוורר

ולחשופיות הייתי קונה רשת מיוחדת ממתכת שהחורים שלה קטנים ומדביקה עם סיליקטן בפתח של האמבטיה והכיור כדי שלא ייצאו. ושופכת מים רותחים מקומקום פעם בכמה ימים..

אפשר גם לרסס על החלונות קוטל תיקנים זה עוזר, מניסיון. לפני שאתם יוצאים מהבית או אם אתם נוסעים לשבת..

חיבוק ענק מותק ❤️❤️❤️ נשמע באמת קשוח. אבל אם יש לך שיקולים כבדי משקל כדי להישאר הייתי נלחמת על זה 

שמתחת לכיור, יותר נכון מהרווח בין הרצפה לארונות מטבח. ומרססים קוטל תיקנים המון במיוחד לפני שיוצאים. זה עוזר אבל לא פותר. כן אני רוצה לעבור ואין לי מוטיבציה פשוט. הכל סוגר עלי. 

שווה לקחת אפילו פס עץ ולהדביק/למסמר שם כדי לחסום אותן. 

עשינו את זה נגד גוקים, וממצב של כל יום לקום בבוקר להרוג גוקים לא ראינו אפיו אחד נוסף עד שיצאנו מהדירה

תודה לך

כבר שעה ולא יצאה אף חשופית. תודה לך. אני מקווה שזה יחזיק

יש תחנות רעל כאלה וזה ממש מועיל. הם באים, אוכלים מהרעל, לוקחים לקן ומחסלים את כל הקן.. לכמה חברים שלנו בקרוואנים עבד מעולה..

והג'ל מציל אותנו. 

מה שכן אפשר לעשות:

לתכנן שיפוץ קצת יותר גדול. לא חייב להיות מאוד יקר אבל כן לגרום לשינוי אווירה:

1. הדברה- זה בידיים שלכם.

יש הדברות מתוך הבית ויש מחוץ לבית על קו הביוב של הבניין.

להביא מדביר מקצועי. לצאת עם הילדים יומיים, לשטוף היטב וסיימתם לתקופה הקרובה.

אצלנו גם בבניין ישן טילים החזיק מעמד יותר משנתיים וגם כשחזרו הגוקים זה היה מעט מאוד וk300 הספיק להתמודד עם זה.

לא צריך להתקבע למה לא טוב לעשות הדברה, אלא למה כן. כמובן רק מדביר מורשה. אבל אם פועלים לפי הכללים היתרון בלעשות הדברה עולה על החיסרון.

גם אם תצטרכי יום נוסף לא לתת לקטנים לזחול בבית. מה זה קושי של יום אחד/ יומיים או שלושה גג לעומת הקושי של לסחוב את כל החרקים האלה בבית. 

2. עובש בקירות- לברר מה אפשר לעשות כטיפול עומק. לא הגיוני כל שניה לנקות את הקירות עם אקונומיקה. פעם גם עשינו משהו שעזר אבל לא זוכרת כרגע.

3. מאוורר תקרה בחדר שלכם ובמטבח.

הילדים גם מתלוננים על חום בחדרים שלהם? מאוורר תקרה ממש עוזר לאוורור טוב של החדר. אפשר חעקוב אחרי מסירות של חפצים כאלו. (אנחנו בקרוב נמסור מאוורר תקרה אחד ובעבר מסרנו עוד אחד)

בשלב הזה הייתי משקיעה מאמצים וכסף בסעיפים האלו.

עוד חצי שנה חושבת מה עוד אפשר לשפר- לצבוע קירות בלבן יפה, משפר מאוד את ההרגשה. רהיטים ומקומות אחסון וילונות, שטיחים וכד'.

לעקוב ולחפש מציאות.

אני מבינה שאת הרבה שנים סוחבת את המצב הזה, אבל אם את רוצה לעשות שינוי זה קודם כל בראש.

שלוש שנים זה לא מעט, אבל זה ייגמר יום אחד.

וגם לגבי הקריירה שלך תחשבי אם יש תחום שאת יכולה להתמקצע בו ולעלות את השכר שלך עם הזמן, גם ללא לימודים אינטסיביים.

לדרוך במקום ולהרוויח מינימום במשך הרבה שנים זה מכבה. אבל אם תרגישי שכל פעם משתפר עוד קצת זה ימלא אותך אופטימיות.

אם יש לך ניסיון של כמה שנים במשהו מסויים אולי את יכולה להתקדם לניהול, או לעבוד אצל מעסיק שנחשב יותר יוקרתי ולהרוויח קצת יותר כי את באה עם ניסיון.

למשל אם את מטפלת במעון תמת אז לנסות לבדוק אופציות במעון פרטי, אם את מוכרת בחנות בגדים, אז לבדוק בחנות בוטיק יוקרתית יותר, אם את מזכירה אז לחפש משרה של ניהול משרד וכד'.

ואם כרגע אין לך מספיק ניסיון אז תשקיעי בלצבור ידע ונסיון, תנסי להגדיל ראש וללמוד מהוותיקים שיטות עבודה וצורת חשיבה כדי שיום אחד תוכלי לפרוס כנפיים בעצמך.

לגבי הקשר עם בעלך לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת, אולי היא מרגיש אותך וזה מפחיד אותו אז הוא מעדיף לשמור על אפאטיות. לא יודעת. מקווה שההרגשה שלך תשתפר בקרוב ממש וטוב יוביל לעוד טוב בע"ה!

אומרים שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אבל לא חושבת שיש ברירה אחרת, רק את יכולה לשנות את החשיבה ולהחליט שאת משקיעה ועושה מאמצים לשפר את המצב ולא להמשיך איתו ללא שום אופק של שיפור.

בנוסף ממליצה לצאת לעשות ספורט באופן קבוע. זה עוזר מאוד לשיפור הרגשה באופן כללי. 

בהצלחה רבה!

מצד אחד לתת מקום לתחושות הקשות ולחבק את המקום הזה.

את לא סתם מתלוננת מפינוק. את באמת מתמודדת עם אתגר קשה. במיוחד שאת לא נשואה טריה.

אבל, לא לשקוע לתוך האומללות. אנחנו לא בוחרים את ההתמודדויות שלנו בחיים, אבל אנחנו כן בוחרים *איך* להתמודד איתם.

למשל האם לדבוק בסיפור שאי אפשר לעשות שום שינוי או להחליט שגם בתוך המצב הגדול הכללי שהוא לא בר שינוי מיידי, אני בוחרת להסתכל על מה שהוא כן בר שינוי ועושה אותו.

עדיף שינוי קטן מכלום.

למשל כשהייתי בטיפול בגמגום עם הבת שלי המטפלת אמרה לה להציג את עצמה, את היא אמרה את השם שלה ואני מגמגמת. אז המטפלת אמרה שזה בסדר להגיד את זה, אבל היא גם הרבה יותר דברים חוץ מזה.

היא חכמה וחברותית וכו'. 

כשהיא מאמינה בעצמה אז הביטחון שלה עולה ולכן הגמגום לא עוצר אותה מלדבר חופשי ליד חברות וככה יש לה הרבה חברות וטוב לה והיא חיה חיים רגילים ושמחים והגמגום בכלל לא מהווה אישיו.

לעומת זאת יש ילדים מגמגמים מופנמים יותר שכל ההגדרה העצמית שלהם סובבת סביב הגמגום אז אין להם ביטחון לדבר, אין להם חברים, הם די בודדים.

אני לא שופטת אותם, כי זה באמת מציאות לא נעימה להתקשות בדיבור. זה מביך. 

העניין הוא שהגמגום הוא עובדה נתונה את זה אי אפשר לשנות, אבל את הסיפור כולו אפשר.

השאלה אם מתמקדים במקום של המציאות הקשה, או מנסים לשפר ולעשות את המקסימום במסגרת האפשר.

ברור שזה לא פשוט וזאת עבודה, במיוחד שאתם במסע פה לטווח ארוך.

תארי לך שהמצב רוח שלך משתפר, ומתוך הטוב את תומכת בבעלך בלימודים, מפרגנת לו, שמחה במה שהוא עושה. הוא מתוך התמיכה שלך נדבק באופטימיות וזה מדרבן אותו להצליח יותר בלימודים. הוא בעצמו מתחיל להתמלא בטוב, אולי גם יעשה לו חשק לשלב עבודה חלקית מה שייתן לכם עוד קצת מרחב נשימה...

נכון שזה נשמע אוטופי אבל בסוף טוב מוביל לטוב, ושפע מוביל לשפע.

לכן גם אם השפע לא קיים מבחוץ, אבל את מצליחה לגייס אותו מבפנים, את יכולה לגרום לו לבוא מבחוץ באיזה צורה.

אולי ייקח זמן, אולי יהיו ירידות לפני העליות, אבל בסוף זה יבוא.

אולי מתוך זה שתשדרי שמחת חיים, נמרצות ואופטימיות מישהו יקלוט אותך ויציע לך עבודה בשכר גבוה יותר? אולי.

אולי בעל הבית יסכים לעשות קצת תיקונים בדירה על חשבונו..

אולי מתוך חיפוש הזדמנות תמצאי פתאום דירה מציאה,

אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, אבל בד"כ אנשים שחיים בטוב פנימי, כיף לעזור להם או להציע להם הזדמנויות טובות.

לזה אני מתכוונת להתחיל את השינוי מהראש. לא כי את טועה כשאת אומרת שקשה לך אלא כי זה יכול לפתוח לך פתח לשינוי.

בהצלחה!  🤗

והזמן שהקדשת לי ואת ההבנה לנפשי. אנסה לשנן ולהפנים. קשה לי. 

אני לא אומרת שזה קל, ממש לא.

זה בסדר שקשה לך, זה בסדר לבכות.

זה בסדר לפרוק.

אבל,

לא לשקוע.

לדעת מתי לומר עד כאן, מכאן אני מסתכלת קדימה ומתחילה לעלות ולא נותנת לייאוש לעצור אותי.

תקחי לך חזית אחת, רק אחת, שבה את מתחילה. לא הכל ביחד.

יש לך הרבה מוסכמות שאפשר לשבור. תקחי אחת. תאמיני בעצמך שבתחום הזה את מסוגלת לחולל שינוי. במקום לבזבז אנרגיות בלהסביר למה לא, תסבירי איך כן אפשר.

אחד בלבד.

כשתצליחי באחד יבוא לך החשק לשנות את המציאות בעוד תחומים. לאט לאט.

את כבר שנים בתוך הברוך הזה, מה יש לך להפסיד?

תנסי. מקסימום תצליחי.

גם שכרנו דירה לא משופצת עם שלל בעיות שהתגלו בהמשך.

עזר לי לעשות סויץ' במח, להגיד: "אני   לוקחת אחריות להיות שמחה גם בדירה הזאת, אני אפעיל יצירתיות ואני אצליח לחולל אפילו פה שינוי ושתהיה אוירה טובה.

שטפתי רצפה כל ערב, וגם מה שהיה ישן תמיד היה נקי,קניתי חומר (עולה גרושים, רק מאוד חזק) שממש הלבין   את הכיור והאסלה. 

ניקיתי חלונות ונכנסת לבית הרבה אור

הדבקתי טפטים

דאגתי לזרוק חפצים מיותרים, ככה שהמשטחים היו ריקים והדירה הייתה נראית "נקיה" בעין.

הבאתי פרחים חיים (לפעמים קטפתי ולא קניתי אפילו) ועציצים. 

וילונות, תמונות

בקיצור כל הדברים הקטנים האלה שימחו אותי, הייתי נכנסת למקלחת ולא מתמקדת בבעיית ביוב, אלא באמבטיה ובמראה המבריקים ובאגרטל קטן של פרחים ליד.

ממש התחלתי לאהוב את הדירה הישנה, כי הכנסתי אליה כל כך הרבה אהבה. לאחר כמה זמן עברנו לדירה משופצת מהיסוד.

לניקוי של השירותים

וגם- אם זה חומר שעוזר לטווח קצר ומזיק יותר לטווח ארוך או שעוזר בכל מקרה

חומצת מלח 32%.

תזהרו זה חומר חזק מאוד. לשים כפפות ומסכה.

האמת לאא ניסיתי לטווח ארוך, כי לא היה צורך. אחרי שהלבנתי לגמרי חרסינות ישנות. פשוט המשכתי לתחזק עם אקונומיקה רגילה.

זו חומצה מאכלת. היא לא רק מנקה, היא גם עלולה להרוס ולהמיס את הרובה. ומשם הדרך לנזק של רטיבות אצלה ואצל השכנים לא רחוק..

לוקחת לעצמי!

ובהצלחה גם לך בהתמודדויות בחיים

לקחתי כל מילה גם לעצמי!

אבל אם את ממילא מרוויחה מינימום למה שלא תעברו לאזור אחר לגמרי כמו שהמקורית הציעה? 

מינימום זה אותו שכר בכל מקום.

יש יישובים שהשכירות בקרוונים שלהם היא חצי ממה שאתם משלמים. ההובלה תשתלם בתוך פחות משנה עם פער כזה במחיר. זה לא דירת פאר אבל בלי עובש וידאגו לתקן ליקויים. 

ידרוש ממנו אולי יותר נסיעה אבל יתן לכם מחיה שפויה יותר..

במיוחד ילד אחד, זה ישבור אותו

אבל נשמע שגם לחיות כמו שאתם חיים יהיה לו קשה בשלב שהוא יתחיל קצת להבין. 

עם הכנה נכונה אפשר להסביר להם שירכשו חברים חדשים ושאפשר לשמור קצת על קשר עם הישנים (לפחות עד שיתאקלמו במקום החדש, אבל את זה לא צריך להסביר להם). 

אני מכירה ילדים שעלו לארץ ועזבו סביבה, חברים ושפה בפחד גדול גדול. לא הילדים הכי חברותיים בעולם ובאמת זה היה שינוי קשוח, אבל עד סוף שנת הלימודים הראשונה בארץ כבר דיברו עברית סבבה ורכשו חברים.. השינויים האלה לא קלים, אבל אם עושים אותם נכון ולא לעיתים תכופות מדי הם יכולים לתת הרבה

אז כמה דברים שיכולים לעזור.

1. הדברה! יש כאלו ביולוכיות אבל תתגברי על הפחד. תצאו ליום אחד ותעשע! את תודי על זה אח"כ, כם לחשופיות וגם לגוקים

המחיר של הדברה הוא כאין וכאפס לעומת מכורים משותפים עם חשפיות ומקקים

2. מסיר עובש של יעקבי.

הלי לשפשף ועושה פלאים. תעשי עכשיו בתחילת הקיץ ולפחות יהיה לך קיץ שקט (בחורף יש פחות עיבוא ומכך- פחות עובש)

3. לאורר לאווררנו לאווררנו.

4. סידור הדירה בצורה שיהיה לך כיף

יש היום המון דברים זולים שיכולים להפוך גם דירה ישנה ומצ'וקמקת לדירה חמודה ועם שיק

אפשר להזמין באינטרנט בזול

ואםבכל זאת את לא רואה שום תקווה לדירה- אז עוברים.

להיות בדירה שגורמת לך לדיכאון ועצב לא שווה את זה

זה מחלחל לכל חלקה טובה בחיים 

כן אני יודעת שיש דברים יפים בגרושים. אבל מרוב דיכאון וייאוש בכלל לא בא לי להשקיע. וגם צפוף לי פה, צפוף. אני נחנקת אין לי מקום כפשוטו. וכן בדיוק מה שכתבת. זה מחלחל לכל חלקה טובה בחיים ( ואני כבר פחות רואה את הדברים הטובים שיש לי, יותר את הרע)

גרים באזור ממש קר אז בחורף אנחנו פשוט בתוך ענן

ניסיתי כל מיני חומרים

וזה פשוט קסם

מרססים, מחכים כמה דקות 

(לפעמים צריך להעביר סמרטון מיקרופייבר- בלי לשפשף יותר מידי)

והעובש נעלם

גם מהקירות

גם מהרובה

(לנו היה בעיקר על התקרה- אז הייתי שמה סמרטון על המגב וככה מגיע למעלה)

אבל.

זה בתנאי שהעובש נגרם מעיבוי ולא מנזילה בתוך הקיר או איטום שנכנס גשם הביתה.

גם אז הוא מנקה חיצונית

אבל כדי שיהיה תקופת שקט צריך לטפל בנזילה/ איטום

אנחנו לא רוצים שבעל הבית הקמצן הזה ידע מכל הפגמים כי אז הוא גם לא יטפל וגם יעלה את השכד. איש רע, מכירים אותו שנים כבר 

תקרה/קירות?

על יד חלון?

על יד האמבטיה/טוש

אתם גרים במקום קר?

בעיקרון עובש מעיבוי נגרם מהפרשי טרמפרטורה.

אפשר לראות שהוא יחזית שטחי בהתחלהו מתפרס על שטח יחסית גדול כי הוא נגם מאדים

לרוב מעל האמבטיה (איפה שהאדים של המים החמים פוגשים את בקיר/תקרה הקרה)

גם טפשר לראות שעל האלומיניום של החלונות יש אדים

גם החדרים והפרוזדור - התנפח למטה בין הפאנל לקיר, מעל הפאנלים בתחתית הקיר. לכל האורך של הקירות. 

בגלל שזה כל כך מפושט אני מניחה שזה בגלל שהיא דירה לא מאוררת 

זה נראה לי מלחמה אין סופית

אני הייתי בורחת.

(יש לי ילד אסמתי...)

עם עובש בדירה? 

מאז שאני כבר לא גרה שם, חווה הרבה פחות מקרים של קוצר נשימה ואין כבר שום צורך במשאף.. אז כן איזור עם זיהום אוויר למשל יכול להשפיע על מי שהמערכת אצלו רגישה.. לדעתי. ובלי קשר, לנשום עובש זה בכלל בכלל לא בריא לאף אחד מכם ובמיוחד לא לקטנטנים.. זה הרבה יותר מטריד מחשופיות או ג'וקים😕

אצלנו גם בחורף הראשון היה הרבה עובש על הקירות בסלון ובחדרים ובמטבח )בכל חלל קיר אחד ובלמטה שלו( 

ובקית אחר כך צבענו עם צבע נגד עובש וזהו לא חזר!! 

זה באמת לא הגיוני לנקות עם אקונומיקה כל פעם..

אם יש אפשרות לצבוע את על האזורים האלה מעולה!

אם לא- צריך לעבור... זה יכול לגרום להרבה מחלות שלא נדע והאוכלוסיות שהכי בסיכון זה ילדים, קשישים ונשים בהריון..

לתינוקות? 

אבל לחיות בדירה עם עובש לא בריא גם לאנשים בלי אסטמה ובהחלט יכול לגרום לבעיות בריאותיות

עובש בקיר וריח של טחב זה עלול להזיק לו?? 

זה יכול לגרום לאלרגיות ובעיות נשימה

אבל ביסתיים להקפיד לנקות וגם לצבוע בצבע נגד עובש )אחרי שמנקים והצבע גורם שלא יצמח עובש חדש)

מכירה אישית מישהו שפיתח אסטמה כשגר בדירה עם עובש לאורך זמן

אבל את לגמרי צודקת שמגורים בסביבת אויר מזוהם יכול לגרום לאסטמה

שהיה מיד אחריו, הוא העלה ב100 שקל לחודש כדי לכסות את ההוצאה. וכשהתקלקל המזגן רצה להעלות בעוד 100.התחננו אליו שלא יעלה, העלה "רק" ב50. הגענו למסקנה לא לספר לו שום פגם. ככה שהשקט יישמר. שקט יענה בשקט כספי

(צחוק מר)

אני לא רוצה לספר פה סיפורים שלא תזדעזעו

מזדהה בקטע של הדירה...

מבאס..

מה שכן, אם בעלך סטודנט תהיי בתקווה שבעזרת ה' עוד מעט הא יתחיל להרוויח ומצבכם ישתפר

מצב כלכלי זה דבר שמשתנה בחיים, לפעמים ממש לטובה

עוד תצחקו על זה בעתיד ...

ובינתים את יכולה לנסות למצוא פתרונות לשפר את המצב- פריטי נוי, לתלות מדפים אם המשכיר מרשה, צבעים יפים, אולי להדביק טפט וכו' יש היום הרבה רעיונות לשפר מראה..

קרובה לדמעות יותר. וזה גם מצב מתמשך, זה לא מהיום ולא מלפני חודש וגם לא מלפני 5 שנים 

אתם שם יותר מ-5 שנים?

ומתי הוא מתחיל לעבוד?

תכל'ס גם אנחנו פה יותר מ-5 שנים.. מקווה שתמצאו דרך לחסוך כסף ןלשפץ קצת או לייפות את הדירה ,זה אפשרי?

קמצןןןן

בעעע

את עצמי בדירה הזאת חודש אחד נוסף, בטח לא שנים. 

הנחות והטבות לסטודנטים נגיד בארנונה, רב קו וכו'..

מלגות- הוא מקבל? יש מלגת משרד החינוך בחינם, ועוד מלגות שעושים תמורת עבודה כלשהי עם ילדים, זקנים וכו'.. יש מלגות מצטיינים. כדאי לברר ולהשיג. 

אני אישית לא הייתי מסוגלת לחיות במקום כזה.

אולי לעבור לישוב קרוב? ככה לא תפסידו את החברים והמסגרות של הילדים, וגם תמצאו דירה נחמדה במחיר סביר ובמצב יותר טוב ממה שקיים עכשיו.

וכן ממצים את הזכויות הידועות לנו, נגיד מה שאמרת.. תודה! 

וזה טוב נגד ג'וקים.

נניח מאחורי רהיט מאד כבד שתינוק לא יכול לזחול תחתיו.

הם יבואו לאכול שם וימותו ותתפטרו מהם.

בנוגע לשאר סיוד של הדירה אפילו לבד, מאד משפר את המראה.

גם כמה אדניות על החלון, פורחות

וזה שלב בחיים שמתקדמים ממנו. לא תהיי סטודנטית לנצח

ואני יודעת שיש שלב בחיים שמתקדמים, תוהה רק למה אני דורכת במקום ואולי נסוגה-כל כך הרבה שנים ואין אופק ואין תקווה 

כי היה לי רע... 

אין אפשרות לעבור למקום קצת יותר רחוק אבל יותר זול? 

מותר לשאול באיזה איזור הוא לומד? 

איזור הדרום

סתם, אבל בגדול דווקא אזור הדרום לא יקר כ"כ ואפשר לעבור קצת יותר רחוק ולשלם פחות. בניגוד לאזור המרכז שלאן שלא תלכי יקר נורא, והאופציה היחידה זה ללכת לשומרון. 

מעזה. לעבור רחוק יותר? אני מפחדת, על הילדים יותר מאשר עלי. וגם אני היסטרית לא קטנה. 

העלת כמה דברים, מתייחסת רק לכמה דברים טכניים.

אפשר הדברה גם עם ילדים קטנים, אולי לנצל יום שישי כשנוסעים לשבת, ואז עד שחוזרים רק צריך לשטוף.

הדברה זה בסדר גמור, ללכת למישהו מוסמך ומורשה עם המלצות. זה ממש עוזר!

אני מבינה שזו דירה בשכירות?

איפה בעל הבית בכל הסיפור הזה?

יש לכם חוזה מסודר?

כי אני חושבת שלהרבה מהדברים כאן זה תפקידו לדאוג

מעניין אותו רק לקבל את הכסף, כמה שיותר מראש ושלא נטריד אותו. אפילו כשהתפוצץ הדוד שמש לקח לו יומיים לברר על איש מקצוע ועוד יומיים להביא אותו ובינתיים היינו בלי מים וזה עוד היה לפני פסח ואני עם ילדים קטנים. שתביני את הרוע. חלאה, איש חלאה ואני לא אומרת את זה סתם. בא לי ממש לקלל אותו ולאחל לו רק רע ואני עוצרת את עצמי. היו כמה סיפורים איתו נוראיים שאני לא רוצה לכתוב. והכי עצוב שהוא "חרדי". תאב בצע ותו לא. יש חוזה כמו שחרדים עושים. חוזה שקביל בערך רק בבתי דין רבניים ולא בערכאות, חוזה שאם תיראי אותו לא תדעי אם לצחוק או לבכות. 

בעל הבית רע, השכר דירה גבוה, והדירה במצב על הפנים.

זו לא הדירה היחידה באיזור שאפשר לשכור כנראה.

יכול להיות שאחד הפרמטרים הנ"ל ישתפר, גם אם לא כולם.

אולי תמצאו בעל בית יותר נוח, דירה במצב יותר טוב או אנרגיות אחרות באופן כללי...

אם את לא מסוגלת להישאר עוד חודש, כלומר הגיעו מים עד נפש -

את יכולה לעבור דירה למקום רחוק

את יכולה לעבור דירה למקום סמוך

את יכולה לעשות את העצות היפות שנתנו לך פה ולשפר לבד את מצב הדירה

את יכולה לריב עם בעל הבית ולאיים בעזיבה אם הוא לא מתקן (בהנחה שלא יהיו הרבה קופצים על דירה כזו גרועה)

גם בעניין הפרנסה יש עוד אפשרויות.

בעצם אם את עובדת בשכר מינימום אין לך הרבה מה להפסיד.

חפשי מקום טוב יותר, את גרה בעיר כך שמן הסתם יש עוד משרות פנויות.

או שתבקשי העלאה, אם את עובדת טובה ולא חדשה זה בהחלט לגיטימי.

או שתמצאי לעצמך עבודה קטנה נוספת ואת הרווחים ממנה את יכולה להחליט להקדיש לרווחה הנפשית והפיזית שלך, למשל כהשקעה בדירה או לטפח תחביב או כל דבר שיעשה לך פינה קטנה של טוב בלב.

בראש ובראשונה אני חושבת שממש כדאי שתשתפי את בעלך בתחושות הקשות שלך.

את מרגישה שאת נחנקת ממש ואו שהוא לא ער לתחושות שלך (או לגודל המצוקה) או שלא אכפת לו, אני נוטה להאמין שזו האופציה הראשונה...

קודם כל חיבוק. זה באסה. 

אני גרה בדירה שכורה עם ג׳וקים, עובש, וארונות מטבח בצבע צהוב של חולים. 

הפתרונות אצלינו- 

ג׳וקים-

1. פקק של אמבטיה על החור ניקוז. כל ערב לפני שהולכים לישון, מונע מהג׳וקים לעלות מהביוב. 

2. אין שום אוכל פתוח, הכל בצנצנות סגורות. 

3. כל ערב שפיריצר אקונומיקה על השיש. 

4. לא להכניס שום דבר לח או רטוב לארונות מטבח! 

אנחנו מקפידים על זה מאוד והג׳וקים מבקרים לעיתים רחוקות. 

עובש- 

בעיקרון יש צבע לקיר במיוחד לזה, אנחנו עוד לא קנינו כי יקר לנו מדי. בפועל מה שאני עושה זה לקחת סמרטוט רצפה נקי, מספיגה באקונומיקה ומים, שמה על מגב של ספונג׳ה ומנקה עם זה את הקיר והתקרה בלי לטפס על כסאות. זה נכנס לשגרה של יום שישי ולוקח בערך חמש דק בשבוע על כל המקומות המועדים לפורענות.

דירה מכוערת בכללי- 

קניתי פח צבע קטן בצבע תכלת(50 שח) מברשת קטנה (10 שח) ודבק נייר (3 שח) 

ניקיתי עם סקוצ׳ את הארונות מטבח מבחוץ, ייבשתי, עטפתי את הידיות בדבק נייר וצבעתי שתי שכבות. סיפור של שעה ומשדרג לגמרי. 

עם אותו הצבע שנשאר צבעתי חצי קיר בחדר ילדים, והדבקתי מדבקות מעלי אקספרס (10 שח). 

אם את רוצה נשאר לי חצי דלי צבע, אעביר לך בשמחה. 

חוץ מזה אני מכינה כל מיני קישוטים מכלום, כמו מקרמה עם מקל מהגינה, ריבועי מסגרת ב10 שח מהסטוק עם קישוטים של מחזור, צנצנת זכוכית ריקה עם פרחים מיובשים וכו׳. 

דברים שלאו דווקא עולים כסף אבל יוצרים מראה הרבה הרבה יותר נעים. 

עד פה העיצות הפרקטיות, מעבר לזה באמת באסה. מבינה את התחושה, ובעיקר את הבדידות שבזה. לגברים בד״כ זה ממש לא מפריע, ואצלינו זה משפיע לגמרי על המצב רוח ❤️

אני לא מוכשרת ככה וגם אני במצב שאין לי חשק אפילו לנסות להזיז את עצמי 

הקטנה שלך היא הדירה.

את מתארת מצב של "תקיעות ", הכל חסום, עומד, בלי שינוי.

זה בד"כ גם מצב רגשי כזה... 

לדעתי הזוגיות היא הגורם הראשון. כששם לא טוב - אין אויר. כששם טוב - אפשר להתמודד עם הכל.

מה עם לנסות להתחיל שינוי דווקא בפן הזה?

(ואומרת במאמר מוסגר שמהנסיון שלי - גם חורבה אפשר להפוך למקום מגורים ראוי. צריך קצת תקציב ובעיקר חיות בנפש. נתנו לך כאן רעיונות והמלצות נהדרות.)  

וגם אי דחיתי את זה בכמה שים ותקשיבי זה משנה חיים!!!

ממש ממש תענוג שאין את המרדף הזה...

פשוט גם אקונומיקה מאוד לא בריאה בשימוש קבוע.. גם לך וגם לילדים..

ואת ממש השראה!! כיף לקרוא אותך!!

נשמע שאת מתמודדת עם מורכבויות רבות שהדירה היא הדובדבן שבהם.

אז קודם כל שולחת לך חיבוק ענקי. כמה זה קשה כשהכל מרגיש סוגר❤️ ממש לא משאיר

אנרגיות לחיים ולעשיה ולשמחה.

ראיתי שהציעו לך מלא פתרונות מקסימים וטובים, לעבור, לשפץ, 

למצות זכויות, להגיש מלגות של סטודנטים כתבו?, לשדרג עבודה ועוד ועוד

ונשמע לי שבאמת את חווה קושי מכל כך הרבה כיוונים שלא משאיר אוויר 

ובטח לכאלה אתגרים.

נראה לי שמעבר למענה נקודתי למה שאת כן מסוגלת,

הזוגיות היא מפתח ממש משמעותי ומאתגר.

הזוגיות (ועוד לפניה חוויה פנימית של טוב ביני לבין עצמי)

יכולה להיות מקור משמעותי לאנרגיה, וכשיש בה קשיים היא יכולה לקחת כלכך הרבה כוחות ומשאבים פנימיים,

ונשמע שאת קצת לבד בחוויה של הקושי בבית ושל המצוקה הכלכלית.

אני מציעה לך לנסות ליצור שיחה עם בעלך, ממש כמו שאת באה ומבקשת פה בפורום סוג של תמיכה

לדעת שבתוך תוכו הוא רוצה לדאוג לך ולכם, רוצה להעניק לך כל טוב,

רוצה שיהיה לכם טוב. אני לא יודעת מה הסיבה שהוא לא עובד כרגע ושזה המצב שלכם,

ויכול להיות שההתמודדות הקלילה שלו מול זה זו איזשהי דרך להתגונן,

כי אף בעל לא מבסוט מזה שהמשפחה שלו חיה בתנאים קשים, ומזה שהוא לא מפרנס

ומזה שאשתו מצטערת.

בשיחה כדאי פשוט לשתף ברגשות שלך.

ממש להביא את הלב. מה את מרגישה ומה קשה לך, ושאת לא מסוגלת יותר לחיות בבית הזה

(הרבה פעמים שיחות זוגיות שמגיעות למבוי סתום מגיעות אליו כשיש צד שאומר למשל אי אפשר לחיות בבית כזה

או טיעונים מעין אלה שנתונים לפרשנות ועלולים לגרור לדיון או אפילו ויכוח האם אפשר או אי אפשר.)

כשאת באה ואומרת אני מרגישה נחנקת, אני מיואשת, עצוב לי ודוחה אותי לגור פה ככה, אני פוחדת על הבריאות של הבן שלנו וכן הלאה תחושות שיש לך 

שהן מצד אחד לא עניין לדיון, מצד שני לא תוקפות או מאשימות, ומצד שלישי מעוררות אמפתיה 

זה יכול לאפשר לך לגייס את בעלך לעזרתך.

וכל גבר בתוכו רוצה להושיע ולעזור ולתמוך ולדאוג לאשתו, ורוצה שהיא תשען עליו, גם אם הוא לא יודע להרגיש את זה

וגם אם הדינמיקה ביניהם כרגע נראית רחוקה מזה מאד

(וגם כל אישה בעומק ליבה רוצה לדעת שבעלה דואג לה ורוצה בטובתה והיא יכולה לבטוח בו ולהשען עליו במידת הצורך).

מציעה לך לגייס את בעלך לצידך ולשתף אותו בקושי, וביחד תוכלו להגיע לפתרון הכי נכון עבורכם❤️

מצויין שקשה לי ואני סובלת כאן אני לא מסתירה את זה. ובכל זאת הנה עוברת שנה ועוד שנה ועוד אחת, ושוב תקועים בדירה הזאת. כתבת שאף בעל לא מבסוט מזה שהמשפחה שלו חיה בתנאים קשים אבל כנראה בעלי כן, והצער שלי לא מזיז לו. עובדה שכ"כ הרבה זמן חלף ועדיין אנחנו כאן, על אף שמלכתחילה שנאתי את הדירה הזאת. ממבט ראשון. 

אבל תנסי אולי לעשות דברים שיעשו לך כיף. תמונות יפות, עציצים, שטיחים... מה שאפשר 

אבל הבית ככה ככי לצערי אחנו לא מגיעים להשקיע בו... 

לגבי העובש יש ספריי כזה כמו שאמרו לך...

והאוורור זה דיון קבוע ביני לבין בעלי כי הוא לא מוכן לפתוח חלונות כשאין רשת, ובעלת הירה לא רוצה לשים רשתות...ניסינו הרבה פעמים לשים רשתות לבד ולא צלח

האמת נשמע שמה שקשה לכם באמת זה המצב הזוגי..

עם השאר אפשר להסתדר, לפחות לחודשים הקרובים שקיץ- ואם מנקים עובש הוא לא יחזור, והחום של הקיץ אפשר לקנות כמה מאווררים של 100 שח האלה שעומדים והם ממש מצויינים.. 

וזה בינתיים, כדי לחיות יותר בנחת

(ג'וקים וחשופיות אפשר הדברה ב300₪, ואפשר להחליט שחיים איתם... אני אישית גדלתי ככה ורק כשהייתי נערה ההורים שלי עשו הדברה... עד אז חיינו איתם פשוט..)

אבל מעבר לזה- אם באמת מה שקשה זה המצב זה לא יעזור לעבור דירה, וחבל לעשות החלטות כאלה בלי להבין את שורש העניין שקשה לך.. וזה היחס בידיכם, הקשר ביניכם.

וחייבת להגעג לך שממה שאני רואהבה לכל זוג יש את הקשיים, האתגרים, הדברים שנראים לא פתירים, המשברים שנראים שלא ייגמרו...

אבל באנו לכאן לעולם כדי לעבוד וגם  הזוגיות זה עבודה כל הזמן,לכולם, למה הוא אערב לי ככה, למה התייחס ככה ולמה עכשי וכו וכו ...

ולסה צריך מויהיה, מודעות וסבלנות....

בהצלחה ענגית ענקית!!!!!!

ביישוב במחיר הזה את תקבלי דירה חדשה.

ונשמע שכדאי לכם ללכת לטיפול זוגי כי הקושי שלך מכל התגובות נשמע מול הבעל...

כי את לא מסוגלת להתמודד

נכון לעכשיו את צריכה עזרה וזה אקוטי, אז זה לא בא בחשבון. ושיתמודד

פרנסה לא מעל הכל. לדעתי.

גם הבוס לא

ואם היא הייתה מאושפזת חלילה? החיים קורים, יש בלתמים

זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

הוא יראה כעובד מאוד לא רציני אם יבטל פתאום בלי סיבה.

לק"י

יודעת מה?

שינסה לפחות.. אולי אפשר לקחת עובד אחר?

מבאס שהוא רוצה לנסוע בזמן כזה

מצד שני

אולי יש הרבה זמני השרדות בבית וזה לא מאפשר מרווח נשימה

כדאי באופן כללי בלי קשר למקרה הספציפי הזה

לבדוק איך לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית (אולי מניעה של תקופה ארוכה עד להתייצבות)

ברור שהיא מונעת

מסכימה עם המסר הכללי לגבי ניהול אנרגיה וכוח, אבל נשמע שהיא רגע לפני קריסה רצינית. כבר הרבה זמן. זהכבר מצב נתון, תכנון קדימה מעבר לשעות הקרובות/ ליום הבא זה משהו שכנראה אין לו היתכנות כרגע

כדאי למצוא כוחות פנימיים לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית

גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך

כדאי לבקש ממנו מפורשות להישאר

אבל אם הוא מתעקש לנסוע

כדאי לשחרר

כי תלותיות כזו כנראה לא תשפר את המצב

גם אם הוא בפועל יעזור בעשיה הטכנית

לק"י

מבינה שקשה לך להגיד לו בפירוש שלא יטוס. גם לי לפעמים לא נעים להגיד לבקש מבעלי בפירוש שלא יעשה משהו מסויים. אבל לפעמים אין ברירה.

כמו שאת לא תשאירי אותו עם דלקת ריאות לשבוע עם הילדים ותסעי לבלות או לא יודעת מה.

אני ממש חושבת שאת צריכה להגיד לו שלא יטוס. בטח אם הוא אומר שהוא לא באמת רוצה. שיגיד לבוס- שאשתו לא מצליחה להתאושש מהלידה. 

לא להתעצבן וא בכעס שהוא לא מבין.

'' נחום, אני יודעת שהחלטנו שתסע, המצב בבית לא מאפשר את זה ולכן אני מבקשת שתישאר בבית ולא תטוס, אני יודעת שזה קשה. אבל זה מה שאני והבית צריכים'' 

עם הבוס?

ואולי גם היא מרגיש צורך להתאוורר קצת.

כשאני ילדתי ואמא שלי בדיוק עברה ניתוח,

שכנה המליצה לי לבקש ממנה כסף לבייביסיטר כי היא לא יכלה לעזור.

התביישתי מאוד,

אבל אמא שלי עשתה את זה בשמחה רבה ממש.

היא גם כעסה על עצמה שלא חשבה להציע את זה מיוזמתה- אולי שייך לבקש מאמא כסף?

ואולי אם אמא לא יכולה לעזור מסיבה רפואית היא יכולה להיות איתך בבית?

עצם הנוכחות של גורם נוסף, ובמיוחד אמא,

זה דבר שממש מקל, אפילו נפשית.

היא יכולה אולי לעשות דברים כמו לקפל כביסה,

לשחק מונופול עם הילדים, להחזיק קצת את התינוק,

ואפילו סתם להיות שם להכין לך כוס תה ולהחזיק לך את היד.

אני לא יודעת אם זה רק אצלנו,

אבל הסיכוי שבעלי יגיד לבוס שלו או למישהו מהעבודה שאשתו לא מאפשרת לו משהו שהוא מאוד רוצה הוא קלוש מאוד, במיוחד אם הוא כבר אישר והבטיח.

זה לא אומר שבבית הוא לא ישאל את דעתי.

הוא ישאל את דעתי ויעשה לבקשתי.

אבל בחוץ גבר אוהב להיות קצת גבר.

בבית הם חוזרים להיות עצמם.

זה עניין שגם אם הוא היה רוצה הוא לא יכול לבטל ברגע האחרון.

אולי זו הזדמנות בשבילך למצוא מה יכול להקל עלייך כדי שהיום יום יהיה אפשרי יותר?

אני ממש מבינה את הקושי. אני חודשיים אחרי לידה בלי קיסרי ואני ממש מרגישה שהחיים בבלגן.

אבל אני חושבת שכדאי למצוא דרך. זה רק שבוע.

תגידי לו שילך וישתדל גם להנות ויחזור לעזור לך יותר ואת בנתיים תנסי למצוא כל דבר שיעזור לך לעבור בשלום את הזמן הזה.

אולי באמת כמו שמישהי. כתבה כאן כבר לא נעים לבטל טיסה ברגע האחרון ..

אם באמת אין אפשרות כזו אז הייתי משחררת מכל הבחינות , מה זה אומר ? לקנות אוכל מוכן ואם את ביישוב שאין בו אופציות כאלה אז לקנות אוכל מוכן מהסופר- צ'יפס, נקניקיות , בורקסים קנויים , פיצות דברים שרק לזרוק לתנור !  

לוותר על מקלחות כל יום לילדים אם הם לא מטונפים מידי וגם התינוק כמובן אפשר לקלח בבוקר ולא להעמיס על ערב שגם ככה עמוס  ,לנוח בבקרים ולא לנסות להספיק דברים כי המשימה הכי חשובה בשבוע כזה זה לאגור כוחות לקראת הזמן עם הילדים.

כמובן חד פעמי כדי לא לצבור לך כלים.

סמרטוט חד פעמי לתת הרגשה טובה רק אם חייב ובאזורים שחייב.

סרטים לילדים למקרים שצריך.

עכשיו ברור שכל הדברים האלו זה לא לכתחילה וזה דברים שאני אישית נמנעת מהם ביום יום אבל בתקופות כאלה בעיניי זה לכתחילה.

בהצלחה וחיבוק גדול גדול!!!! 

הייתי מתכוננת כמה שאפשר לשהיה בלעדיו ורק לשרוד. תגידי לו שיקנה הרבה אוכל שקצר להכין כמו שניצל תירס צ'יפס וכאלה, ואם הוא יודע לבשל שיעמיד כמה סירים ותקפיאי. או לחלופין שיחליף אותך ויתן לך פנאי להעמיד סירים ולהקפיא לפני הטיסה.

שיקנה פרסים קטנים לילדים. תעשו אפילו טבלה שמי שמקשיב לאמא ואוסף/ הולך לישון/ נכנס להתקלח מקבל מדבקה ובסוף הוא יביא להם הפתעה מחו"ל.

לא חייבים לקלח את הילדים כל יום, עכשיו בחורף בכלל סבבה.

שידאג שכל הכביסה תהיה מכובסת ומקופלת כדי שהכל יהיה זמין כמה שיותר זמן. וכל דבר אחר שאת מצליחה לחשוב עליו שיחסוך לך עבודה.

אפשר לקבוע עם אמהות של חברים שיאספו את הילדים אחרי הגן ויהיו אצלם איזה שעה שעתיים כדי שתוכלי קצת לנוח.

מה שלא יהיה, גם אם יטוס וגם אם לא, אני יודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה!!

א. זה מובן ולא פוגע ולכולן מותר להתלונן בשמחה..אין מכסה לתלונות..חח

ב. אני עונה בתור מגוייסת כי כשאני קוראת אותך אני שומעת את התחושות שלי ואולי לא רק שלי בשנתיים האחרונות -

בהלה

פתאם יש אין ברירה כזה

שמגיע בהפתעה גמורה

חוסר אונים גדול

תחושה דל אני לא מסוגלת

אין מצב.

לא יכולה

חייבת איזו תמיכה

ומלא מחשבות של-אבל איך אסתדר עם...ועם..ואם...

וברקע הכי כואב זה

אבל איך הוא מסוגל

איך הוא לא רואה כמה קשה לי

וכמה אני לא יכולה

אני בחיים לא היתי עושה לו דבר כזה

גם אם הסיבה מוצדקת

בגדול אלו הם החיים לפחות שלי בצל המילואים כבר שנתיים וחצי..

ולכן מאודדדד מבינה את ההצפה

פוגשת אותה מחדש עם כל צו שמגיע

מה המסקנה

הסיבה הרגשית העלבון תחושת השקיפות- זה הלב של הסערה

יכולה להגיד לך שעברנו טיפולים..ומלא טלטלות עד שהגענו למצב הנוכחי שב''ה שנינו חזרנו להרגיש בטוחים שרואים אותנו..

זה לא היה ככה בכלל

והרגשתי בול כמוך

אפילו שלכאורה סיבה כמו מלחמה היא אכן מוצדקת והכרחית

ועדיין..

עכשיו כשהוא מגוייס וזה בבחירה משותפת ובטוב ביננו אז הקושי הוא בעיקר ההתמודדות עם הלבד והבית והילדים והאחריות

אבל כשהלב פגוע זה הההכיי קשה ועושה הכל קשה

אז ממליצה לעבוד בעיקר על זה

יש פה הנחות יסוד של שניכם לא מדויקות ובעיקר לא מדוברות נכון בינכם..

לדבר לדבר לשקף מה זה גורם לך להרגיש

ולשמוע אותו גם

ושוב לדבר

לא להאשים לדרוש לבקר

לשתף וללבן עד שמגיעים למרחב שהלב כן מרגיש שרואים אותו

ג.

באמת המצב שלך נשמע מורכב מאוד

אני לא יודעת מה יהיה בסוף אבל אם הוא יסע רוצה להרגיע גם..כי מה שאת מרגישה עכשיו סה הבהלה הסירה הפחד העלבון העייפות והעומס בעיקר

מנסיוני תוך כדי..מתגלים בנו כוחות שלא הכרנו

באמת היו לי מצבי קצה הזויים בשנתיים האחרונות בחיים לא דמיינתי שאהיה מסוגלת להם

הם היו קשוחים גם תוך כדי אבל התגלו בי המון כוחות שלא ידעתי שישנם

זה לא משהו שיודעים מראש

וגם כשהבהלה יורדת תמיד אפשר לחשוב פרקטי יותר

ואני לא מסכימה שאין שום אופציה לשום דבר

גם אני לבד בעולם בלי מדפחה או קהילה לעז'רה..אף אחד

ומינוס ענק בבנק אז לא שיש לי תקציבים

גם אני לרוב לא נעזרת במנקה או בייביסיטר..

אבל חושבת שלחשוב מגביל זה עצת היצר

גם התוך המרחב התקוע יש איזה ברירה ובחירה

כמו שענו לך להתנהל אחרת ..

לא לקפל כביסות למיין לסלים ושיקחו משם 🫣

חד פעמי

מדיח

ג'אנק פוד

לחם עם שוקולד זה אחלה

אין לשטוף רצפה

לשים את הילדים מול סיפורים או מסך -אני אומרת כאחת שאף פעם אין אצלינו מסכים ובמצבי קצה כאלה לפעמים מצווה בעיני

לקנות ערכות יצירה או משחק חדש מעניין

ואולי לחפש שפרה ופועה או ארגון תמיכה ליולדות

או כן להשקיע בבייביסיטר או מנקה .כן גם אם אין כסף

וזה באמת רק שבוע

זה בסוף יגמר

אז לאט לאט נסי לאסוף לפרופורציה

אבל עכשיו

חיבוק לעצמך וללב הפגוע

תנסי עדיין להסביר ולשקף אולי לא יסע בסוף

אבל גם אם לא יסע

הכי חשוב ללבן בינכם

שלא ישארו משקעים גם אצלו

וגם אצלך

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

נראה לי שאם הוא יישאר, הוא לא יעזור "כמו שצריך" ואולי גם יעשה פרצופים, ורגשי, ומתח...

את בטוחה שהוא יעזור לך אם הוא לא יטוס?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן...

מצד שני- אם הוא יטוס ויהיה לך קשה, את בטח ממש ממש תכעסי עליו.

אני חושבת שהייתי מפרגנת לי משהו גדול, כדי לאזן.

ואני חושבת שבאמת צריך פה הרבה רגישות ועדינות בסיטואציה, כי אף אחד מכם לא רוצה לוותר....

לא לחפור בזה הרבה, כי הוא יודע את עמדתך ואת יודעת את עמדתו. כל חפירה היא מתכון לפיצוץ.

ובמקביל להכין את עצמך שאחרי תקופה שנתן הרבה, יכול להיות ששווה "לפרגן" לו בשבוע הזה שימלא מצברים להמשך...

תחשבי איך אפשר לשרוד את זה בכל זאת

כי יכול להיות שישאיר אצלו הרבה משקעים אם הוא ככ רוצה לנסוע ואת תכריחי אותו להישאר

שייסע לקניות גדולות למלא את כל הבית בדברים לפני הנסיעה

או שיכין אוכל ויקפיא אם הוא בתחום

שידאג לך לעזרה כלשהי לפי ימים או לחלק מהשבוע

תדברו איכשהו, חייבים למצוא זמן לדבר ואז לפתוח את הדברים וראות מה על אחד יכול לעשות בשביל השני

וכן לשקף לשקף לשקף שוב ושוב ושוב את המצב שלך

לא לייפות ולא להדחיק...

בהצלחההה

קודם כל, לשחרר אותו.

לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.

הוא לא קיים.

לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.

הבן אדם נעלם מהרדאר.

למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.

אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.

אז מה שעשיתי:

אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.

זהו.

אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.

לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,

אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..

דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,

אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"

ואם אין אני לי, מי לי.

זהו.

שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי

יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.

כביסות, לא חייב

מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.

תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.

אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.

שאר השבוע:

נקנקיקיות

שניצל תירס

פיצה

פסטה

לחם עם ממרח

קרונפלקס

ירקות שלמים/ חצויים.

תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע

שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.

שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.

ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.

שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.

תנקי רק את שלך.

מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..

סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..

נראה לי הבנת את הרעיון.

הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.

הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.

מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.

ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..

לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"

את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.

בהצלחה!!

כשהם החליטו שהוא הולך הם חשבו שהיא כבר תתאושש ויהיה בסדר.

לבטל ברגע האחרון זה ממש לא פשוט 

אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד לבד

זה נשמע יותר אבל יש עוד סיבה מהותית מאוד שאני לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג

אני רוצה עצה איך לומר לו פשוט לא מבלי לפגוע

הבוס יודע על המגבלה ועל הסביבה עדיין החליט להתעלם

בעלי כמובן לא אמר לו שזה מגביל אותו.נאבל זה הגביל בכל כך הרבה דברים אחרים,אז איך טיסה יכולה להיות אופציה

את יודעת מה הצרכים שלך ושל הבית ואומרת לו.

אין לו סיבה להפגע (אלא אם כן, תהיי מאוד כועסת, מאשימה, תוקפנית וכו').

אם קשה לך להגיד לא בלי כל זה, אולי כדאי לכתוב.

תזכרי שהלא הזה הוא גם בשבילו, בשביל התינוק והילדים שלו, בשביל שלמות הבית שלו, בשביל בריאות הנפש של האישה שלו

יש בזה יתרון שיש לו זמן לעכל את זה בלי שהוא רציך להגיב מיידית כמו פנים אל פנים

יש פה צורך שלך שהוא יהיה בבית

כדאי לומר את זה בפשטות

אני צריכה אותך ואני מבקשת שלא תסע

במילים

לא בעקיפין ולא ברמיזות

זה אך שיש לי בעיה עם הרעיון אם לא היה *** אז אין בעיה שהיית נוסע אבל בגלל *** אני פשוט לא מסוגלת

זה יעזור לדעתך?

מהפותחת אני מבינה שזה המצב. לא שקשה לה והיא מסתדרת.

לא הוא לא יודעת שאת קורסת

כולם לא יודעים את זה חוץ ממך

להיות בקריסה זו תחושה אישית אינטימית עם עצמך

אם אין אני לי מי לי

אם את יודעת שאת קורסת תביעי רצונות באופן קונקרטי

אם מבחינתך יעזור לך שהוא לא ייסע אז תגידי לו את זה באופן ברור ולא מהסתכלות של אני מסכנה מה אתה לא רואה??

את לא מסכנה את פשוט רוצה עזרה תכל'ס, אז פשוט תגידי לו אני צריכה עזרה במה תוכל לעזור לי? ומכאן זה בידיים שלו להחליט איך לתת לך פתרון

אם היה מרגיש לי שהמילואים שלו מיותרים גם אני הייתי כועסת ומתבאסת שהוא ילך

ובמיוחד שאת בכזה מצב קשוח ורגיש, נשמע שיותר מאשר אחרי לידה רגילה.

חיבוק 🩷🩷

תשתפי אותו ברגשות.

לא בהטלת וטו אלא בבקשה שימצא לך מעגל תמיכה.

אולי סטודנטית שתבוא לגור איתכם בשבוע הזה?

ואפילו עם יש עוד קטנים שלא יכולים להשאר אצל קרובים תקחי איתך.

את תוכלי להתארגן ולהתסדר עם הנסיעה לפחות לא תהיה ממורמרת

אני חושבת שזה בסדר שפעם ב לא תהיה לו את השבת המושלמת.

אם הם לא מתנהגים אליו יפה, זאת סיבה הגיונית לוותר, אבל אם רק משעמם לו או אין לו עם מי לדבר - שיקח ספר או משהו.
 

גם אני לא מוצאת את עצמי בכל מיני מפגשים חברתיים / משפחתיים מהצד של בעלי, ואמנם הורדתי תדירות אבל פעם ב כשחשוב לו, אני יושבת עם עצמי וקוראת או עם הילדים.

בכל מקרה אל תוותרי על זה, גם אם הוא לא מגיע, תסעי עם הילדים.

ותדברו מראש על הדברים הבוערים ותחשבו איך אפשר להמנע מהם/להסתדר איתם.

זה בהחלט חבל לוותר.. סהכ זה משפחה שלך, וגם אם לא תמיד הכל מושלם צריך להסתדר ולהפגש..

לא כמאבק כוחות או אטימות לרגשות שלו

ממ שלא

אבל בעיני אם זה חשוב לך מאוד כמו שתיארת

את צריכה לדבר גם את זה

בלי האשמה

לומר שאת זקוקה לזה שזה מאוד מאכזב אותך לפספס ולא להיות חלק

ושאת מבקשת ממנו כן להגיע הפעם

אבל שתשמחי שתחשבו יחד מראש מה יכל להקל

ושיבקש מה בוא זקוק ממך כדי להרגי שטוב יותר ותמשחי לעזור לו

ככה אני ביתי עושה לפחות

מאמינה שבקשר זוגי לא נכון לוותר בכזה לב חצוי בלי לנסות לפחות לדבר את הצורך

אבל באופן מחבר ולא מפריד 

אלא לחשוב מראש על פתרונות

ספרים לחדר

שתקבעו מראש נגיד מתי הולכים לישון שלא תיתקעי בשיחות וילך לישון לבד

תקבעו שיוצאים יחד לסיבוב

אחרת לא הבנתי את הסיפור…

אפשר פעם בשנה לעבור שבת לא מהנה.

באותה מידה שהיא לא יהנה אם תסעו, את לא תהני להישאר בבית.

אבל כנראה שיש פה משהו שפספסתי, אולי תתני עוד קצת רקע… המשפחה שלך שיכת למגזר שונה מהמגזר שלכם?

הוא סופר חברתי

איפה שתשימי אותו הוא יסתדר חוץ מעם אופי מאוד ספציפי של אנשים

ומה לעשות המשפחה שלי היא בדיוק האופי הזה...

הם כבר בנו עליו סטיגמה כזאת והוא נכנס אליה תמיד אז זה יותר קשה.

זה עוד יותר מתסבך אותי, כי אני יודעת שהוא יכול להיות כוכב האירוע תוך שניה, אז למה אתה לא מתאמץ על זה יותר?

אבל הוא באמת לא מסוגל כרגע.. הוא היה נראה ככ כנה ואמיתי כשדיברנו

אין דבר כזה לא מסוגל.

בצבא אומרים- אין לא יכול

יש לא רוצה.

בחור צעיר, בריא בנפשו, מיוחד במינו וסופר חברתי כמו שאת אומרת- יתכבד ויתגבר על עצמו בדבר שחשוב כל כך לאישתו.

אפילו לכי לבד.

שילך למשפחה שלו ויהיה שם מסמר ההשבת.

לצערי אין לי שום הערכה לאמירה- לא יכול.

אם חייל יכול לשכב במארב בלבנון בקור ובבוץ שעות ארוכות,ואם נשים יכולות לתפקד חודשים ארוכים לבד כשהבעל במילואיןם אז גם בעלך יכול לעשות שבת עם משפחתך.

ומחילה על ההשוואה.

עם הקושי שלו. את מרגישה שזה רק מול המשפחה שלך או שזה דפוס שלו באופן כללי שמקומות המוניים שהוא לעיתים לא מוצא מקום בטוח בסיטואציה כזו

אני מציעה שכן כדאי ללכת לשבת אבל זה ידרוש ממך להיות איתו במחשבה עליו ולדאוג לו לכל מה שהוא שצריך כדי שהוא לא ירגיש לבד

אל תדרשי ממנו להביא לו תעסוקה כי זה לא העניין

אלא לתת לו הרגשה שהוא לא יהיה 'רואה ובלתי נראה'

תייצרי לי הרגשה של ביטחון במהלך השבת שהוא לא לבד ריגשית, ומנטלית שיש לו מקום, תכניסי אותו בשיח, תדאגי לו שיהיה לו נוח, אוכל וכד'

תני לו הרגשה שאת רואה אותו והוא חשוב לך

מידי פעם תשאלי אותו- למזוג לך לשתות? להביא לך משו טעים?

תדברו. תסבירי לו שאת רואה אותו, ומבינה כמה קשה לו, אבל זו הזדמנות נדירה וחשוב לך להיות עם המשפחה שלך. תחשבו על דברים שיקלו עליו שם. אולי לבקש את החדר הכי צדדי או אפילו לישון בדירה נפרדת? אולי שישתתף רק בסעודות עצמן ובכל המסביב יסתגר? אולי שיקנה לעצמו ספר חדש?

זה שזוגיות מעל הכל לא אומר בעיניי לוותר על עצמך ועל כל מה שחשוב לך בשבילו. גם את חלק מהזכויות הזו,  ואם זה יתפוצץ בסוף גם תריבו...

תתכונני לבוא עם נשימה עמוקה, ולהיות סבלנית מעבר לרגיל ולהכיל את הקושי שלו, ועם זה לא לוותר על המשפחה שלך ועל מה שחשוב לך 

קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה שהכעס מתחיל לפעפע בי. הכעס על בעלך.מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד.הכי קל להיות מיוחד ורגיש במקום המתאים לך.אם אנשים שחושבים כמוך, שנעים לך בחברתם, שהם במנטליות שלך וכו...

אדם נמדד גם בדברים אחרים.אדם שיודע לצאת מאזור הנוחות שלו למען האחר.שרואה ורוצה בטובת אישתו ומוכן לוותר על רווחתו לשבת אחת.שרואה כמה אישתו נותנת יחס טוב למשפחתו.

אדם מיוחד נמדד גם ביחס שהוא נותן לבני משפחתה של האישה שהוא אוהב.ושהם גידלו אותה למענו.

הרי לא מדובר חלילה במשפחה של עברייני צמרת, אוכלי טריפות ונבלות.

זו המשפחה של אשתו.

הוא אדם בוגר.

יהיה לו משעמם? שימצא תעסוקה.

לא רוצה לשבת ולדבר איתם? שישאר בחדר.

ששבת אחת יעשה למען אשתו.

את מתוקה כל כך, לא רוצה שיסבול....

מבינה שהוא אדם צעיר.

אם הוא יסבול זו בחירה שלו.

שיעבוד על מידותיו.

את- חייבת להיות שם.

את באמת מיוחדת.

מאחלת לך הרבה הצלחה.

מחילה אם הייתי בוטה.

אפשר לנסח אחרת

התנצלתי מראש על המילים שהן חריפות.אבל גם המצב שהוא מעמיד אותה הוא מאוד מאוד קיצוני.ולפעמים צריך להעמיד מראה מול הפנים ולקוא לילד בשמו.זה באמת לא כל כך יפה והתנצלתי מראש.

מספיק קשה לה עכשיו עם הסיטואציה.

היא לא צריכה שיסבירו לה למה לכעוס על בעלה. את זה היא כבר מבינה בעצמה.

למה את חושבת שזה עוזר שתוסיפי עוד מילים חריפות נגד בעלה? גם אם את מתנצלת שאת בוטה, בסוף את כותבת מילים חריפות, והשאלה הם זה באמת מוסיף פה משהו...

יש דקויות שזה עניין של סגנון, אבל לא ראיתי מילים מתלהמות שאינן ראויות מצד עצמן.

ולגבי זה שהיא ממילא כועסת עליו, תראי למשל מה אפונה כתבה,

כשמסתכלים עח כל הדינמיקה של הקשר

בעל- משפחה מורחבת,

הכף תמיד נטה לכיוון מסויים וזה כנראה לא סתם, ולכן גם הפעם לא בטוח ש"הכעס" בהודעה הפותחת, יחזיק מעצמו בקונפליקט בסופו של דבר.

ולכן דווקא נראה לי שיש מקום לתת תמונת מצב מבחוץ כדי לחזק את העמדה הנפשית ולא לוותר עליה כמו שבד"כ בסוף קורה.

(לגבי המונח עצמו של כעס מצד עצמו הוא שלילי, אבל כעס שמביא לידי בירור ואמת בסופו של דבר יכול להיות חיובי, כלומר התחושה הראשונית היא אמנם כעס, אבל אפשר להפוך את הכעס למנוע שמזיז את הגבינה בסופו של דבר)

לק"י

מצטטת: "מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד..."

אפשר היה לכתוב את זה בצורה אחרת.

אני לא מרגישה נעים לדון על התגובה הזו באופן ספציפי ככה בפומבי.

באופן עקרוני אני חושבת שכשמישהי כותבת על קושי מול בעלה - אפשר לשקף לה איך זה נראה מבחוץ (כמו שהרבה פה כתבו), אבל לא הייתי כותבת למישהי אחרת כמה אני כועסת על בעלה, כי בעיני זה לא מה שיועיל להם.

בכל מקרה, נראה לי אפשר נעצור את הדיון פה.

גם את ההסתייגות וגם את עצירת הדיון

וגם @יעל מהדרום

לק"י

ולפותחת- אני מסכימה פה עם כולן, שאל תוותרי על השבת.

שימצא מראש תעסוקה ושיהיה כל השבת בחדר אם זה מה שנוח לו.

אבל כן הייתי משחררת אותו משבת כזו.

שיסע לחבר רווק,או להורים שלו....

לאן שעושה לו טוב.

או מבקשת מפורש שיבוא לעשות לי טובה.

האמת שממש מבינה אותו כי זה דומה ליחסים שלי עם הצד של בעלי,

וכן זה נפשית ממש קשה לו ולך וזה משאיר משקעים אבל אם באים עם הכנה מראש הכרה בקושי והבנה בלי צפיות ליצור מקום של הכלה,אפשר למזער נזקים.

ובסופו של דבר אי אפשר כל פעם לברוח ולהמנע ממפגשים כאלו ואחרים.כן אפשר ללמוד להפיק לקחים לא לברוח מהבעיה אלא להתמןדד איתה פעם במלא זמן.

ומה שחשוב שהוא ירגיש שיש לו גיבוי מלא ממך ולא משנה מה יקרה או מה יעשה או איך אחריח יגיבו.

המשפחה שלו

לא האיש לאישה

ולא האישה לאיש

אלא אם כן יש מקרה קיצוני ביותר

אני מאמינה שצריך להתאמץ בשביל המשפחה של בן הזוג, וזה צריך להיות הדדי
 

אם לא נוח לו הוא יכול להביא ספרים או לישון הרבה או דבר אחר

אבל לגיטימי מאוד מאוד שתרצי להיות באירוע כזה של המשפחה שלך

נקודה שכדאי להתעכב עליה -

נשמע שאת ממש לא מסוגלת לשאת את הקושי שלו

ומרגישה חייבת לרפד ולמנוע ממנו את הקושי.

אם הוא אומר שיהיה לו קשה -

או אפילו אולי יהיה לו קשה, 50 50 כמו שכתבת -

את כבר באכזבה על התכניות שמשתנות.

קשה לך לשמוע כמה קשה לו עם המשפחה שלך -

בודאי שקשה, כי בחוויה שלך זו אשמתך, כי מתפקידך למנוע ממנו את הקושי ולרצות אותו.

ברור שככה את לא יכולה להיות אמפתית...

שימי לב לרגע לפני

שניה לפני שאת מוותרת או מחפשת פתרון לעזור לו ולרצות אותו ולדאוג שיהיה לו טוב -

איך את מרגישה?

יש שם איזה רגע של חוסר נוחות, חוסר ודאות, פחד,

יש שם משהו קשה ולא נעים

משהו שאת לא רוצה לפגוש

ואת ממהרת לברוח ממנו עם ויתור, פשרות או כעס.

מציעה לך לחפש את הרגע הזה

לתת לו להיות, לא לברוח

לשהות בו

להתבונן מה יש בפנים

לתת לרגש הזה להציף אותך

לזהות אותו בשם

לחפש את המחשבה שעומדת מאחוריו

להבין מה הרצון המהותי שמניע אותך באירוע הזה (ובאחרים).

כדאי לעשות את זה בכתב...

באופן כללי לתגובות כאן, וספציפית גם לתגובה הזו.

תנסי לעשות את ההפרדה בין הקושי שלו, לבין האחריות שלך למצוא פתרון.

או בין הקושי לבין תחושת האשמה שזה מעלה בך.

ברור שאת רוצה שיהיה לו טוב, אבל אנחנו לא אחראים על השמחה או האושר של בני הזוג שלנו.

וכמובן שנרצה לא לעשות דברים שייפגעו בהם או יגרמו להם אי נוחות, אבל זה עדיין לא הופך את זה לאחריות שלנו.

לי בהתחלה היה קשה עם המשפחה של בעלי

זה מאוד העציב אותו והוא ניסה לחשוב איך לגרום לי להרגיש יותר בנוח

אבל בסוף בסוף, השינוי הגיע מעבודה שעשיתי עם עצמי, מאחריות שלי על המצב.

ואת יודעת מה, אפילו אם לא היה שינוי, זה גם בסדר. ואפילו אם אני לא תמיד מרגישה בנוח, זה גם בסדר. זה מספיק חשוב בשביל להשקיע בזה. לא תמיד אנחנו מרגישים בנוח בכל סיטואציה. החיים לא מושלמים.

אז אותו דבר כאן, בהנחה שאין משהו חריג שעומד מאחורי חוסר הרצון של בעלך להגיע לשבת, זה לא נורא. באמת. זה לא נורא שתהיה לו שבת פחות כיפית.

זה לא נורא, וזה בוודאי לא אחריות שלך. בטח אחרי כל הוויתורים שלך.

לא תמיד הכל מסתדר כמו שאנחנו רוצים, לא תמיד לבן הזוג תמיד הכי נוח ונעים. אנחנו נעשה מה שאפשר בשביל שיהיה טוב, אבל אם זה לא אפשרי - זו לא אחריות שלנו ולא אשמתנו.

ואני כן אגיד אופן כללי, אני לא יודעת מה בדיוק הסיפור בין בעלך לבין המשפחה שלך, אבל לצד זה שאת מוותרת לו כדי שמרגיש בנוח, חשוב ממש לחשוב איפה הגבול כדי שלא תוותרי על עצמך ועל המשפחה שלך.

קשר עם משפחה זה דבר חשוב, מכל מיני בחינות.

זה יכול להיות עוגן בזמנים מאתגרים, זו שייכות, זה כיבוד הורים (וסבתות) ועוד הרבה דברים.

כדאי לשים לב שבשביל הנוחות שלו, את לא מוותרת לגמרי גם על כל מה שהמשפחה בשבילך.

והוא מסוגל לשרוד 30 שעות במקום שלא בא לו בטוב.

שיביא ספרים, שישלים שעות שינה, שינשום עמוק לפני הארוחות ויהנהן בנימוס לאנשים וישתדל להגיע למינימום שיחות שיעשו לו רע.

אבל לוותר לגמרי נשמע לא סביר. ממה שאת מתארת אתם גם ככה בקושי אצל המשפחה שלך. עזבי שניה מה קורה עם המשפחה שלו - את המשפחה שלך הוא לא פוגש הרבה.

אז יפה שהוא מעדיף לא לפגוש אותם בכלל. אני הייתי גם מעדיפה לזכות בלוטו ולא לצאת לעבוד. אבל החיים הם לא רק מה שמעדיפים, והוא ממש מסוגל להתגבר על זה.

אבל חשוב לי להדגיש-

זה ממש מסוכן לזוגיות ההקרבה שעשית עד עכשיו

זה עלול להתפוצץ בצורה מאוד כואבת

ולמעשה זה מתחיל להתפוצץ לפי התיאור של הבכי והכאב שאת חווה עכשיו

לדעתי תעצרו את זה עכשיו!

הוא לא סובל ואת לא סובלת

שניכם מתמודדים יחד

ומנסים לגשר על הפערים

לא רק בעלך רגיש כלפי הצד שלך גם את רגישה לגבי הצד שלך וחשוב להתייחס לזה לא פחות מהחשיבות שניתנה לרגישות שלו

גם אצלינו בעלי לא הכי מתלהב מפגשים משפחתיים בצד שלי והיו לא מעט מקרים שבאתי לבד ואם היה נחוץ בעיני שיגיע עדכנתי אותו שזה חשוב והוא התמודד, גם אם זה היה לשבת בצד, הכל בסדר, המשפחה שלי למדה לקבל אותו ככה, באהבה.

גם בשבתות משפחתיות הוא הביא לו ערימת ספרים או מצא לו חברים באזור שהשבתות התקיימו ונפגש איתם

התחתנתם זה אומר שמתמודדים גם עם מצבים לא הכי נעימים, לא רק בהקשרים משפחתיים יכולים להיות סתם ארועים שלך הם חשובים ולו לא אבל הוא יעשה זאת בשבילך וכן ההפך

לא יתכן שיהיה רק צד אחד שיקריב

בעיני זה הכח של זוגיות שרואים אחד את השני גם אם לא עושים הכל ביחד כל הזמן, מאפשרים לכל אחד מהצדדים להתפתח ולעשות דברים שהוא אוהב ככל שניתן.

בעיני חובה שתתקיים פה שיחה זוגית שבה אתם רואים איך אתם מתמודדים יחד לא רק לגבי השבת הזו אלא בכלל לגבי ביקורים ומפגשים בצד שלך

(ויכולים להיות מצבים שבהם לא תגיע חג או חוה"מ לצד שלו כי תבלו עם הצד שלך, הם משפחה לא פחות...)

בהצלחה

מאחלת לכם לצמוח יחד מהמצב הזה🙏🏻

זה ממש מעורר השראה

לגבי השאלה וואלה האמת שלדעתי את לא צריכה שוב לוותר.

זה לא נשמע שהוא סובל שם כי מישהו פוגע בו כי ממש רע לו אלא כי הוא פחות מוצא את עצמו שם ופחות יהיה לו מה לעשות ואולי יהיה לו קצת משעמם.

ולדעתי זה ממש בסדר והוא ממש יכול להתמודד עם זה שבת אחת.

כמות הפעמים שאני עשיתי דברים כאלה בשביל בעלי והוא עשה דברים כאלה בשבילי היא לא יכולה להיספר כמעט... וזה חלק מהדברים שעושים בשביל הזוגיות ודווקא לדעתי פה את ממש לא צריכה לוותר והוא יכול להסתדר שבת אחת והכל טוב...

ב"ה שיש עדיין את האפשרות לעשות ככה שבת מורחבת איתה.

זה מביא המון נחת לראות את הצאצאים יחד, שמחים ונהנים אחד עם השני. וגם כיבוד הורי-הןרים וגם סבתות לא חיות לנצח.

וזה גם פעם בכמה שנים, מניחה שבין לבין זה מפגשים קצרים יותר. אפשר להתמודד. לא חייב להנות (בעלך), אבל ברור שלא למנוע ממך.

תלכי! אפילו בלעדיו.

ואם הוא בא תעשו סימן. נניח שהוא נוגע לך בברך כשהוא רוצה ללכת.

(אצלנו היה קושי ממש של סבתא והאיש שלי. לא היה לו כיף, אבל היינו מגיעים אליה לקצת גם רק שנינו, גם לו היה חשוב לכבד אותה).

שני הצדדים מובנים

הוא לא רוצה להיות שבת שלמה במקום שלא נוח לו

ואת לא רוצה להפסיד בגללו

אממה את לא חייבת להפסיד כי את יכולה לנסוע לבד

זה אמנם פחות נעים

אבל גם אם הוא יגיע

לו יהיה פחות נעים

אני תמיד נוטה לתת לאנשים לבחור ולא לכפות

אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד

(יש נטיה לחשוב שבזוגיות הפתרונות מגיעים מויתורים

בעיניי רוב הפתרונות מגיעים מהבנת המצב של שני הצדדים ובחירת הפתרון המתאים ביותר)

בשבילך

לא יקרה לו כלום

חי ושלם ובריא

שבת כזו להפסיד?? פעם בכמה שנים?

שיתגבר על החששות

לא הייתי מכילה את זה 

שהמחשבה שלך:

"תמיד אני מוותרת והולכת לצד שלו, שפעם אחת הוא יוותר"

זה לא עובד ככה.

אנשים הולכים אחרי ההרגל.

אם אין לו מספיק חיכוך עם המשפחה שלך, ההקרבה שלו להיות איתם יותר גדולה למעשה, כי זה לצאת יותר מאיזור הנוחות שלו.

אז שחררי את המאזניים,

הן לא שוות, ובדיוק בגלל זה קשה מאוד לאזן אותם.

עכשיו נסתכל רק על השבת הזאת בלי כל הרקע.

יש לך הזדמנות פז לפגוש את המשפחה שלך אבל את חוששת שבעלך לא ימצא את עצמו שם.

האם הוא לא אדם מבוגר מספיק בשביל להתמודד עם שבתות "שהוא לא מוצא את עצמו"

ובכלל, מה זה אומר לא מוצא את עצמו?

תפרקו את החשש:

חושש שלא יהיה לו עם מי לדבר?

חושש שהילדים שלכם יתחרפנו?

בעיות צניעות?

בעיות פרטיות?

כשרות?

קדושת שבת?

לכל בעיה אפשר למצוא מענה, אבל חשוב להבין שהוא ילד גדול ויכול להתמודד.

לדוגמה,

מה היה עושה אם היה צריך להתפנות על ילד לבי"ח חילוני לגמרי בשבת?

מה היה עושה אם היה נתקע בחו"ל?

מה היה עושה בצבא עם חבר'ה שהוא "לא מוצא את עצמו"?

אנשים מצאו את עצמם גם בתוך המנהרות של עזה..

כלומר, אין דבר כזה שאדם מבוגר "לא מוצא את עצמו"

עם הכל אפשר להתמודד. צריך רק להבין למה מראש להיכנס לזה- ופה את זאת שצריכה לעמוד מול המראה ולפתח שריר ולעמוד על שלך.

(אם ההכנות מלחיצות אותו כדאי לעשות זאת בצנעה)

טיפים פרקטיים:

לברר מראש על בית כנסת בסגנון שלו בקרבת מקום

אם יש בעיות כשרות, לקחת על עצמך לבשל/ לקנות את האוכל העיקרי שאפשר לשבוע ממנו

להביא הרבה נשנושים לחדר: קרקרים, עוגיות, פירות, פיצוחים..

לדאוג לתעסוקות: ספרי קריאה, משחקים, עלוני שבת וכד'

אם יש חוסר פרטיות קיצוני כדאי לבדוק דירת אירוח באיזור.

אם יש בעיות צניעות: אפשר להפריד בין הארוחות לבין הזמן החברתי.

כלומר ברכת המזון אחרי האוכל העיקרי. ואח"כ מוציאים עוגות ופיצוחים ועושים פעילויות חברתיות, ובזמן הזה לא כולם חייבים להיות נוכחים.

אם יש הרבה חילול שבת (טלפונים של המשתתפים, טלויזיה וכו') אז לבקש מראש ואפילו להציע לכתוב כללים חברתיים לשבת.

חוץ משמירת שבת, יש ערך גדול מאוד בשבת משפחתית נטולת טכנולוגיה..

אם עושים כללים, תכניסו רשימת תפקידים לשבת ותכניסו גם דברים מצחיקים כדי להקליל.

אם כלום לא עוזר, בכנות, הייתי נוסעת בלעדיו. לא הייתי מוותרת על ההזדמנות שהילדים שלי יפגשו את המשפחה שלי, וגם בשבילי, מותר מדי פעם להעדיף את טובתי האישית, ומי שלא מצליח להשתלב בתוכנית, לא חייב להצטרף. זה לא שאת עושה את זה בתדירות גבוהה, הכל טוב.

סביר להניח שגם לי היה מאוד קשה לזרום לשבת כזו, מטעמים אחרים אבל בכל זאת.

אני מציעה שתתפצלו והאמת והשלום אהבו

שייסע להורים שלו או משהו. לא הייתי רוצה שבעלי יפסיד בגללי וזה פתרון שהייתי מציעה

בעומק הדברים אני מניחה שהיית רוצה שהוא יהיה שם בשבילך ויירתם למה שחשוב לך וכדאי לדבר על זה. אבל בפרקטיקה - לבחור את המלחמות

החלטות טובות יקרה❤️

שאם זה מאד חשוב לך. תדברו על זה.

מצידך תגידי שאת לא רוצה לוותר על ההזדמנות, במיוחד שאין הרבה כאלה כמעט

ואתם תעשו יחד מה שאפשר שירגיש בנח, או שלפחות לא יסבול. תבקשי ממנו לבוא לקראתך ולהתכונן כבר עכשיו.

זוגיות זה שניים ואי אפשר שרק צד אחד יוותר... 

קודם כל אמירה כלפיי עצמך- הייתי מעדיפה שבעלי ייהנה ויבוא איתי בשמחה, אבל לאור המצב אני מבינה שהןא יצטרך להקריב מהנוחות שלו. אני מאמינה בו שהוא יוכל להסתדר.

וגם כלפיו- להגיד לו שמבחינתך אתם זוג, ושאת מצפה ממנו להזיז הצידה את התחושות השליליות, ולבוא למענך.

שאת רוצה שהוא ייהנה, אבל לא יכולה להבטיח לו את זה.

אני חושבת שזה יפה מאוד שאת מרגישה אותו ומתחשבת בו,

אבל תחשבי מה יקרה אם באמת לא תסעו.

את מאוד תעלבי ותכעסי, והאמת שבצדק.

כי בצדק את אומרת- זוגיות זה מקום שבו אני מוכן לספוג דברים על מנת שלבן הזוג שלי יהיה טוב.

וזה צריך להיות הדדי, כי אם זה לא הדדי, יש תחושה קשה של פגיעה, של אכזבה, ושל חוסר יחד.

בקיצור, לא ללכת זו אופציה שיכולה להשאיר חותם שלילי על חייכם הזוגיים, ולא כדאי

(לידה שמינית, קיסרי רביעי)

ורק בחמשת הימים של האשפוז.

זה מה שהרופאה שלי (פרטית ומקצועית) אמרה לי לעשות.

בלידה השישית (קיסרי שני) רצו שאקח קלקסן (צוות בית החולים) וסירבתי.

**אין בדבריי התוויה רפואית, רק מספרת מה אני עשיתי.**

לק"י

ונראה לי שהאחות אמרה לי שמקסימום נתחיל ונראה. אז הבנתי שאין חובה לסיים.

אולי תתייעצי עם רופא הנשים שלך בקופ"ח?

לק"י

לא סגורה על כמה זה נצרך בכל מצב.

אבל העדפתי לקחת וזהו.

(אבל הייתי מאושפזת 5 ימים. אז רק זריקה אחת הזרקתי לעצמי. ודוקא אז נראה לי שלא כאב כמעט. בבית חולים חלק כאבו וחלק לא).

לק"י

לפעמים כאב לי ולפעמים לא.

מכירות את זה שאתן אומרות - היום אבשל רק את זה לשבת ואז מגזימות?

אז היום בישלתי "רק את זה" והכנסתי את הכירות למדיח

אין איך לבשל עוד!

ממליצה בחום

איזה קשה זה ההסתכלות העקומה..

זוג לא מביא עוד ילד או כי היא לא יכול

או כי הוא לא רוצה

ושניהם סיטואציות מוצדקות לחלוטין, אז מה העניין לשאול??

מה זה משנה אם זה על רקע זוגיות, פוריות או נפשי או כלכלי או דתי או וואטבר.

צאו לאנשים מהרחם! אנשים מספיק בוגרים כדי לקבל החלטות בכוחות עצמם.

ולגבי השאלות, זה כאילו סשן שאלות ידוע מראש.

אולי כדאי לנסח את התשובה באופן שיסתום את השאלה הבאה..

בעלי נגיד אומר ואני מוכן לנכדים חח (למרות שהבכור רק בן 14)

אז נגיד אפשר לומר זה בדיוק הזמן לנוח/ לבלות/ לדאוג לעצמי או משהו כזה..

צודקת

בדרכ אני משיבה שלא להיכנס לי לרחם/ מה זה עניינך כי יש כאלה שכבר אוכלות לי תראש

הפעם זו מישהי שאני לא ממש מכירה וזה היה בפורום של עוד אנשים...

מוכן לנכדים זה טוב🤣

שהתגובה הכי טובה לאנשים טפשים/ חסרי מודעות זו שתיקה מביכה

אני פשוט לא עונה

מקסימום מהמהמת

והשיחה מתמוססת

(וכנראה לא תחזור שוב כי זה היה מביך עבורם)

מאמצת חח

איך לא חשבנו על זה קודם... שאפשר פשוט לשתוק

מ @אם מאושרת שכלכך חסרה כאן בפורום...

היא כתבה פעם אחת שצוות רפואי ממש חפר לה על הצעה לא רלוונטית אז היאמפשןט החליטה לא לענות והסתכל עליהם בעיני עגל.. מקסימום לחייך... אמרה שמאוד יעיל, הם לא חוזרים.. רעיון דומה של להביך את המביך

ולי זה עוזר ההבנה הזאת שלא חייבים לענות.. לפעמים גם כשאנחנו בטוח צודקים אין דרך להסביר את זה במענה לשון ושתיקה זו תשובה מאוד חזקה..

לק"י

אם אני רוצה ולא הולך, אז מה את מציעה שנעשה?

ואם אני לא רוצה/ לא יכולה- אז השאלה שלך לא תגרום לי ללכת על זה.

ושמעתי את ההמלצות להביא עוד ילד אחרי הלידה הראשונה.

נשים משום מה מרגישות חופשי להגיב ולהעיר לכל הכיוונים

למרות שהן נשים ואמורות איכשהו להבין כמה שזה לא שייך!!

יותר כמו ילד שצריך משהו וצועק עד שיתנו לו. הגיוני לגמרי בגילו.

כשאת כותבת לא ניגשים אליו או לא מקבל מה שהוא רוצה הכוונה שזה לא קורה מספיק מהר לטעמו (נגיד הוא רעב והאוכל לא מגיע מיידית כשהתעורר) או בכללי (נגיד שהוא רעב אבל את לא רוצה שיאכל בלילה אז לא מביאה לו)? כי זה פער די משמעותי, אם זה סתם לא מספיק מהר אז בדכ הם נרגעים כשמקבלים מה שהם צריכים, אם הוא ממשיך לצרוח יכול להיות שרצה משהו אחר, או שפשוט התעורר מחלום רע והיה צריך חיבוק. אם באופן כללי לא רציתם לתת לו אז הגיוני שיצרח כמו שאת מתארת. הוא קטן ועדיין עם צורך בכל מיני דברים גם בלילה.

לא הבנתי מה הכוונה שלא יחשוב שהוא מרוויח משהו מהבכי, זו הדרך שלו לדבר.. זה כמו לא לתת לילד אוכל כשהוא מבקש כדי שלא יחשוב שהוא מרוויח מהבקשה. אמנם הוא עושה את זה בצורה קצת מטריפה אבל זו פשוט הדרך שלו לתקשר..

אגב זה גם די הגיל שמתחילים טנטרומים שזה מה שאת מתארת אבל כי משהו לא קורה כמו שהם רוצים. אבל בגלל שאת מתארת שזה רק סביב שינה אז נשמע שבעיקר יש לו צרכים סביב השינה שכדאי להבין מה הם וזה יעזור

לק"י

באותה מידה שאת לוקחת תמיד, גם הוא יכול.

אולי תציעי לו להתחלק- קחי את מי שקרובה. וככה אולי הוא ירגיש שהוא לא לבד בזה. וגם לך זה יהיה בסדר

המצב הגבולי הזה יכול לגרום לתנודות, כי זה לא שממש אסור, אבל גם לא שממש מותר.

מכיוון שכם הוא כבר אחרי תקופה ארוכה שהוא סוחב את האלונקה,

העצה שלי- תהיה חכמה, אל תהיי צודקת.

כלומר את צודקת, עקרונית הוא עדיין אמור לתמוך בתהליכים כמו לפני כן כדי להבטיח החלמה מלאה לרגל.

אבל שחררי את זה.

הוא מרגיש פראייר או שכבא מיצה?

תשאלי אותו (או שאת יודעת) מה הנקודות שהכי קשה לו, ותעבירי למיקור חוץ.

עוד קצת ואתם חוזרים לשגרה, חבל חבל חבל

לצבור משקעים בזוגיות בגלל תקופה כ"כ קצרה.

הכי חשוב לגלות אמפטיה אמיתית כלפי התחושות שלו,

זה באמת מבאס שגם אחרי חודשיים הוא עוד צריך להמשיך לתת פול טיים כשהפתרון נראה ממש בהישג יד (אבל מה לעשות שהוא לא בהישג יד.. אבל זה נראה שכמעט כמעט כן, וזה מבאססס)

חשוב להביע הערכה כלפי מה שעשה ועוד עושה,

לנסות לחפש איפה את יכולה להקל עליו בתוך הבית (נניח לשבת על שרפרף בזמן שאת מקלחת את הילדות)

שיראה שמשהו מתחיל לזוז..

לגבי איסופים ופיזורים, אם הגן כ"כ קרוב אולי אפשר למצוא הורה שמוכן להסיע את הילדות או לאסוף ברגל.

תחכי להם למטה,

או אולי אפילו אל תרדי במדרגות אלא תבקשי מהורה מזדמן להוציא/ להכניס את הילדה מהמדרגות ועד הגן עצמו.

בטוחה שתמצאי פתרון לטובת כל הצדדים,

ותשמרי על עצמך. הרגל צריכה להחלים כמו שצריך

בהצלחה ורפואה שלמה!!

התחלנו לדבר

מפה לשם הזכרתי שיומיים אלרי הלידה שטפתי כלים

תגובתו:

מה הבעיה בזה? למה שלא תשטפי כלים?

אין לי עם מה לעבוד אפילו אחרי תגובה כזו

די נו

מה נדפק איתו

אין לי כוח לפרט אץ כל הדיון אבל פשוט לא באלי להמשיך את השיח הזה

לפני כמה שנים, בעלי היה עם גבס לתקופה.

לא היה יכול לעשות כלום בבית

רמת המתח שזה הכניס לזוגיות שלנו, הייתה נוראית

ברמה שזה כמעט פירק אותנו

אני טורטרתי ללא הפסקה

טיפלתי בילדים קטנטנים, כולל ניקיונות לפסח ועבודה

כולל לדאוג לו

הוא מצידו, היה בבית כל הזמן אבל לא יכל לעשות כמעט כלום ולעזור לי

זה סיר לחץ מבעבע

ממש ניסיתי לעזור לו ולהבין אותו

אבל בפועל כנראה שכמעט לא הבנתי כלום

וכל הכוונות לטובה שלי יצאו הפוך

ובאמת באמת עמדנו על פסע מעוד רגע הבית שלנו מתפרק

בסוף הגבס ירד

עשיתי עבודה עם עצמי בכל מיני מישורים

גם הוא

והיום ב"ה אנחנו שמחים ומאושרים

למה אני כותבת את זה?

קודם כל, כי גם אתם על הקצה.

לא משנה אם המקרה שלכם והזוגיות שלכם היא לא כמו שלנו.

בן זוג שנפצע וכל העומס עובר לבן הזוג השני, זה ממש ממש מאתגר.

גם אם את מנסה כמה שיותר עכשיו

אני בטוחה שהוא עבר / עובר תקופה לא פשוטה

וברגע הזה, זה לא הזמן לוויכוחים עקרוניים.

וגם לא לשאלה מי צודק

כי את האמת?

שניכם צודקים

אבל אתם לא צריכים צדק

אתם צריכים (כל אחד מכם), שהשני יראה אותו ויכיר בקושי שלו.

עזבי ויכוחים עקרוניים

הוא בעצם בא ואומר שכבר קשה לו מידי. הוא לא יכול.

הוא אומר את זה בצורה לא נחמדה אולי, לא נעימה.

אבל זה המסר.

תנסי קודם כל להקשיב למסר.

אחר כך אפשר לחשוב פרקטית מה עושים כדי שגם את תשמרי על עצמך.

אבל אני חושבת שמה שחשוב כאן זה היכולת לראות אחד את הקושי של השני

וכן, ברגעי קצה, זה קשה מאוד

אבל אם לומדים, זו מתמה

רוצים לפתור קונפליקט

זה לא עוזר שכל אחד יציג ויראה את הצד של עצמו

אלא חייבים לראות ולהבין את הצד של האחר

הוא רואה שהלכת ונהגת לראיון

אז הוא מצפה שתעזרי לו עם הפיזורים

הוא רואה שאת שוטפת כלים אחרי לידה (לא רואה שום סיבה בעולם לעשות את זה גם שבוע אחרי לידה)

אז הוא מבין שאת יכולה לתפקד יומיים אחרי לידה

המחשבות שלו די הגיוניות בהתחשב בהתנהלות שלך

אם את רוצה שינוי כדאי לך להתחיל בהתנהלות שונה שלך

או לחילופין להבין שהמחשבה שלו הגיונית וצריך להתחשב גם בה

אם ראיון חשוב, למה הצורך שלו לא?

פשוט לא להיות גיבורה!

תחשבי שבעלך, כמה שהוא בעלך, מסתכל עלייך מבחוץ בסהכ. לא להרבה יש את היכולת להבין בכמה מאמץ זה כרוך או שזה לא מובן מאליו או שזה היה דחוף והגן והצורך שלו לא

(בעיניי אגב, היה עדיף לנסוע במונית כי זה מסוכן)

עזבי עכשיו את המשכב לידה חבל לריב על זה אם לא רלוונטי עכשיו..

בפעם הבאה בע"ה תתני לו לקרוא על משכב לידה, יותר קל להם להבין שמישהו איר מסביר

לגבי הגבס תשבו רגע תדברו מסודר ותחליטו איך לחלק ביניכם... חבל שנשאר ככה תת קרקעי ועושה לכם הרבה מתח...

ומבינה ממש ממש את התסכול שלך!!!!!♡♡♡

חיבוק!!