אולי להחליף אזור מגורים לגמרי?

שכירויות זה קשוח. המחירים לפעמים בלתי נסבלים והתנאים עוד פחות..

הייתי שוקלת שינוי כזה ברצינות אם אין אופציה. זה ממש קשה לגור בבית שלא אוהבים, עם תנאים כמו שאת מתארת.

בלאי הרהיטים לא חייב להיות כזה משמעותי.. עברתי 3 דירות עם אותם רהיטים ולא נרשם נזק מיוחד. 

ולהתחיל מאפס פשוט? אני פוחדת. זה לשנות איזור לגמרי וזה יהיה רחוק ממש. ומה יהיה שם? 

כולל מוסדות לילדים ועבודה לי 

כן מילא רהיטים באמת. גם ככה הם לא עלו הון וגם קיבלנו חלק. זה הכל כאן, כזה קשוח ויקר. בלתי נסבל כבר באמת. 

להתחיל הכל מחדש זה לא רע בהכרח

את מתארת תנאי מחיה קשים לדעתי

חשופיות במקלחת/ עובש/ ג'וקים. בלי מזגן בקיץ החם של ישראל.. לא הגיוני בעיניי- לא נשמע כמו מקום שראוי למגורים בלי טיפול רציני במפגעים

אני לא עודעת במה את עובדת אבל אם זה שכר מינימום אז אולי באזור אחר תוכלי למצוא עבודה דומה או אפילו טובה יותר בעז"ה.

מתי בעחך אמור לסיים את הלימודים? ניסיתם שהוא ישלב עבודה של כמה שעות בשבוע/ סופ"ש?

יש לך צפי להגדיל הכנסות? את עובדת במקצוע שזה הקריירה שלך או כעבודה של "מה שיש"?

זה משנה מאוד את התמונה.

אני אישית הייתי מעדיפה להתאמץ ולעבוד יותר ולא לגור בדירה שעושה לי רע.

אולי יש אפשרות ליחידת דיור חמודה במחיר יותר טוב? לפעמים עדיף דירה קטנה ויפה עם חצר גדולה מאשר דירה ישנה בגודל סביר בלי חצר...

בכל אופן אם בא לך לשתף מה הצפי לעתיד יהיה יותר קל להמליץ אם לנסות להישאר בדירה ולהשקיע בשיפור הנראות שלה או פשוט לעבור.

עכשיו. עד שהוא יסיים. וגם אז. ואנחנו לא נשואים שנתיים וגם לא 5 שנים. כמעט 10.

צפוף לי גם פה, וזו דירה לא יחידה, עברנו מיחידה שהייתה צפופה עד בלתי נסבלת. אבל התקציב איפשר רק דירות ישנות כמו זו הנוכחית. 

שונאת את העולם הזה. באמת שנימאס כבר.

מהכל

בינתיים כדי שתרשו לעצמכם להתרווח ? 

ואני זאת שצריכה להתמודד עם הכל

זה שהוא לא רוצה זו באמת בעיה.

לא רוצה/ קשה לו? כי אם לא רוצה כ- לא רוצה, זה משהו שצריך לפתור.

אתם אמורים להיות ביחד בזה. היה שיח על זה לפני שהוא נרשם ללימודים? 

איך חיים בכלל ממשכורת מינימום עם שכירות של חצי מהמשכורת ושכר לימוד של הבעל בכבוד? 

ויש לו שיטה להדליק את האור במקלחת כדי שהחשופיות לא יצאו( והן יוצאות גם באור ועוד איך)

כנ"ל עובש. מבחינתו זה כלום ושום דבר 

( כמובן שאני מנקה את זה כי לא מסוגלת לסבול את המראה והריח)

לא היה שיח על זה כמו על עוד הרבה דברים שאין שיח. 

ולא חיים בכבוד, פשוט לא

חיים מהיד לפה. בלי שום מותרות וגם למטה מזה 

לגבי העובש- יש לנו גם באמבטיה.

קנינו תרסיס לעובש וזה ממש עוזר! מרססים ואין עובש לאיזה חודש לפחות.

(עכשיו קיץ אז יש פחות עובש) ולהקפיד על איוורור כמה שאפשר.

ויש גם צבע מיוחד נגד עובש שאפשר לצבוע איתו את הקירות והתקרה. אם תרצי אשאל את בעלי איך קוראים לזה.

ו-חיבוק! אנחנו גם גרנו בדירה קטנה וזה קשה ממש! זה משפיע על כל ההתנהלות היומיומית והיחס לילדים... ככה אצלנו היה בכל מקרה.

ורק לשם השוואה- אנחנו שילמנו 3000 שח על דירת 25 מטר... אז כנראה שיש דירות יותר יקרות... ולעבור דירה ושתצטרכו להוסיף סכות משמעותי זה החלט שיקול.

שה' ירחיב גבולכם בקלות ומתוך רווחה!!

אמן, גם לכם שירחיב ❤️

עכשיו גרים ב45 מ"ר, משלמים 3700... וזה שווה כל שקל

קשה לי ממש, ולפעמים לא יודעת מה עדיף, דירה גדולה וישנה או קטנה ומשופצת. 

כי זה ממש יקר

אנחנו משלמים 3000 ליחידת דיור של 80 מטר. עכשיו הוא מעלה ב-400  

ועכשיו נזכרתי שהוא העלה לנו ל4300

זה באמת מטורף המחירים פה.

את מאווררת את הבית? עובש נוצר מלחות. הכי יעיל ומיידי זה אקונומיקה ממה שאני יודעת. ולאוורר

ולחשופיות הייתי קונה רשת מיוחדת ממתכת שהחורים שלה קטנים ומדביקה עם סיליקטן בפתח של האמבטיה והכיור כדי שלא ייצאו. ושופכת מים רותחים מקומקום פעם בכמה ימים..

אפשר גם לרסס על החלונות קוטל תיקנים זה עוזר, מניסיון. לפני שאתם יוצאים מהבית או אם אתם נוסעים לשבת..

חיבוק ענק מותק ❤️❤️❤️ נשמע באמת קשוח. אבל אם יש לך שיקולים כבדי משקל כדי להישאר הייתי נלחמת על זה 

שמתחת לכיור, יותר נכון מהרווח בין הרצפה לארונות מטבח. ומרססים קוטל תיקנים המון במיוחד לפני שיוצאים. זה עוזר אבל לא פותר. כן אני רוצה לעבור ואין לי מוטיבציה פשוט. הכל סוגר עלי. 

שווה לקחת אפילו פס עץ ולהדביק/למסמר שם כדי לחסום אותן. 

עשינו את זה נגד גוקים, וממצב של כל יום לקום בבוקר להרוג גוקים לא ראינו אפיו אחד נוסף עד שיצאנו מהדירה

תודה לך

כבר שעה ולא יצאה אף חשופית. תודה לך. אני מקווה שזה יחזיק

יש תחנות רעל כאלה וזה ממש מועיל. הם באים, אוכלים מהרעל, לוקחים לקן ומחסלים את כל הקן.. לכמה חברים שלנו בקרוואנים עבד מעולה..

והג'ל מציל אותנו. 

מה שכן אפשר לעשות:

לתכנן שיפוץ קצת יותר גדול. לא חייב להיות מאוד יקר אבל כן לגרום לשינוי אווירה:

1. הדברה- זה בידיים שלכם.

יש הדברות מתוך הבית ויש מחוץ לבית על קו הביוב של הבניין.

להביא מדביר מקצועי. לצאת עם הילדים יומיים, לשטוף היטב וסיימתם לתקופה הקרובה.

אצלנו גם בבניין ישן טילים החזיק מעמד יותר משנתיים וגם כשחזרו הגוקים זה היה מעט מאוד וk300 הספיק להתמודד עם זה.

לא צריך להתקבע למה לא טוב לעשות הדברה, אלא למה כן. כמובן רק מדביר מורשה. אבל אם פועלים לפי הכללים היתרון בלעשות הדברה עולה על החיסרון.

גם אם תצטרכי יום נוסף לא לתת לקטנים לזחול בבית. מה זה קושי של יום אחד/ יומיים או שלושה גג לעומת הקושי של לסחוב את כל החרקים האלה בבית. 

2. עובש בקירות- לברר מה אפשר לעשות כטיפול עומק. לא הגיוני כל שניה לנקות את הקירות עם אקונומיקה. פעם גם עשינו משהו שעזר אבל לא זוכרת כרגע.

3. מאוורר תקרה בחדר שלכם ובמטבח.

הילדים גם מתלוננים על חום בחדרים שלהם? מאוורר תקרה ממש עוזר לאוורור טוב של החדר. אפשר חעקוב אחרי מסירות של חפצים כאלו. (אנחנו בקרוב נמסור מאוורר תקרה אחד ובעבר מסרנו עוד אחד)

בשלב הזה הייתי משקיעה מאמצים וכסף בסעיפים האלו.

עוד חצי שנה חושבת מה עוד אפשר לשפר- לצבוע קירות בלבן יפה, משפר מאוד את ההרגשה. רהיטים ומקומות אחסון וילונות, שטיחים וכד'.

לעקוב ולחפש מציאות.

אני מבינה שאת הרבה שנים סוחבת את המצב הזה, אבל אם את רוצה לעשות שינוי זה קודם כל בראש.

שלוש שנים זה לא מעט, אבל זה ייגמר יום אחד.

וגם לגבי הקריירה שלך תחשבי אם יש תחום שאת יכולה להתמקצע בו ולעלות את השכר שלך עם הזמן, גם ללא לימודים אינטסיביים.

לדרוך במקום ולהרוויח מינימום במשך הרבה שנים זה מכבה. אבל אם תרגישי שכל פעם משתפר עוד קצת זה ימלא אותך אופטימיות.

אם יש לך ניסיון של כמה שנים במשהו מסויים אולי את יכולה להתקדם לניהול, או לעבוד אצל מעסיק שנחשב יותר יוקרתי ולהרוויח קצת יותר כי את באה עם ניסיון.

למשל אם את מטפלת במעון תמת אז לנסות לבדוק אופציות במעון פרטי, אם את מוכרת בחנות בגדים, אז לבדוק בחנות בוטיק יוקרתית יותר, אם את מזכירה אז לחפש משרה של ניהול משרד וכד'.

ואם כרגע אין לך מספיק ניסיון אז תשקיעי בלצבור ידע ונסיון, תנסי להגדיל ראש וללמוד מהוותיקים שיטות עבודה וצורת חשיבה כדי שיום אחד תוכלי לפרוס כנפיים בעצמך.

לגבי הקשר עם בעלך לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת, אולי היא מרגיש אותך וזה מפחיד אותו אז הוא מעדיף לשמור על אפאטיות. לא יודעת. מקווה שההרגשה שלך תשתפר בקרוב ממש וטוב יוביל לעוד טוב בע"ה!

אומרים שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אבל לא חושבת שיש ברירה אחרת, רק את יכולה לשנות את החשיבה ולהחליט שאת משקיעה ועושה מאמצים לשפר את המצב ולא להמשיך איתו ללא שום אופק של שיפור.

בנוסף ממליצה לצאת לעשות ספורט באופן קבוע. זה עוזר מאוד לשיפור הרגשה באופן כללי. 

בהצלחה רבה!

מצד אחד לתת מקום לתחושות הקשות ולחבק את המקום הזה.

את לא סתם מתלוננת מפינוק. את באמת מתמודדת עם אתגר קשה. במיוחד שאת לא נשואה טריה.

אבל, לא לשקוע לתוך האומללות. אנחנו לא בוחרים את ההתמודדויות שלנו בחיים, אבל אנחנו כן בוחרים *איך* להתמודד איתם.

למשל האם לדבוק בסיפור שאי אפשר לעשות שום שינוי או להחליט שגם בתוך המצב הגדול הכללי שהוא לא בר שינוי מיידי, אני בוחרת להסתכל על מה שהוא כן בר שינוי ועושה אותו.

עדיף שינוי קטן מכלום.

למשל כשהייתי בטיפול בגמגום עם הבת שלי המטפלת אמרה לה להציג את עצמה, את היא אמרה את השם שלה ואני מגמגמת. אז המטפלת אמרה שזה בסדר להגיד את זה, אבל היא גם הרבה יותר דברים חוץ מזה.

היא חכמה וחברותית וכו'. 

כשהיא מאמינה בעצמה אז הביטחון שלה עולה ולכן הגמגום לא עוצר אותה מלדבר חופשי ליד חברות וככה יש לה הרבה חברות וטוב לה והיא חיה חיים רגילים ושמחים והגמגום בכלל לא מהווה אישיו.

לעומת זאת יש ילדים מגמגמים מופנמים יותר שכל ההגדרה העצמית שלהם סובבת סביב הגמגום אז אין להם ביטחון לדבר, אין להם חברים, הם די בודדים.

אני לא שופטת אותם, כי זה באמת מציאות לא נעימה להתקשות בדיבור. זה מביך. 

העניין הוא שהגמגום הוא עובדה נתונה את זה אי אפשר לשנות, אבל את הסיפור כולו אפשר.

השאלה אם מתמקדים במקום של המציאות הקשה, או מנסים לשפר ולעשות את המקסימום במסגרת האפשר.

ברור שזה לא פשוט וזאת עבודה, במיוחד שאתם במסע פה לטווח ארוך.

תארי לך שהמצב רוח שלך משתפר, ומתוך הטוב את תומכת בבעלך בלימודים, מפרגנת לו, שמחה במה שהוא עושה. הוא מתוך התמיכה שלך נדבק באופטימיות וזה מדרבן אותו להצליח יותר בלימודים. הוא בעצמו מתחיל להתמלא בטוב, אולי גם יעשה לו חשק לשלב עבודה חלקית מה שייתן לכם עוד קצת מרחב נשימה...

נכון שזה נשמע אוטופי אבל בסוף טוב מוביל לטוב, ושפע מוביל לשפע.

לכן גם אם השפע לא קיים מבחוץ, אבל את מצליחה לגייס אותו מבפנים, את יכולה לגרום לו לבוא מבחוץ באיזה צורה.

אולי ייקח זמן, אולי יהיו ירידות לפני העליות, אבל בסוף זה יבוא.

אולי מתוך זה שתשדרי שמחת חיים, נמרצות ואופטימיות מישהו יקלוט אותך ויציע לך עבודה בשכר גבוה יותר? אולי.

אולי בעל הבית יסכים לעשות קצת תיקונים בדירה על חשבונו..

אולי מתוך חיפוש הזדמנות תמצאי פתאום דירה מציאה,

אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, אבל בד"כ אנשים שחיים בטוב פנימי, כיף לעזור להם או להציע להם הזדמנויות טובות.

לזה אני מתכוונת להתחיל את השינוי מהראש. לא כי את טועה כשאת אומרת שקשה לך אלא כי זה יכול לפתוח לך פתח לשינוי.

בהצלחה!  🤗

והזמן שהקדשת לי ואת ההבנה לנפשי. אנסה לשנן ולהפנים. קשה לי. 

אני לא אומרת שזה קל, ממש לא.

זה בסדר שקשה לך, זה בסדר לבכות.

זה בסדר לפרוק.

אבל,

לא לשקוע.

לדעת מתי לומר עד כאן, מכאן אני מסתכלת קדימה ומתחילה לעלות ולא נותנת לייאוש לעצור אותי.

תקחי לך חזית אחת, רק אחת, שבה את מתחילה. לא הכל ביחד.

יש לך הרבה מוסכמות שאפשר לשבור. תקחי אחת. תאמיני בעצמך שבתחום הזה את מסוגלת לחולל שינוי. במקום לבזבז אנרגיות בלהסביר למה לא, תסבירי איך כן אפשר.

אחד בלבד.

כשתצליחי באחד יבוא לך החשק לשנות את המציאות בעוד תחומים. לאט לאט.

את כבר שנים בתוך הברוך הזה, מה יש לך להפסיד?

תנסי. מקסימום תצליחי.

גם שכרנו דירה לא משופצת עם שלל בעיות שהתגלו בהמשך.

עזר לי לעשות סויץ' במח, להגיד: "אני   לוקחת אחריות להיות שמחה גם בדירה הזאת, אני אפעיל יצירתיות ואני אצליח לחולל אפילו פה שינוי ושתהיה אוירה טובה.

שטפתי רצפה כל ערב, וגם מה שהיה ישן תמיד היה נקי,קניתי חומר (עולה גרושים, רק מאוד חזק) שממש הלבין   את הכיור והאסלה. 

ניקיתי חלונות ונכנסת לבית הרבה אור

הדבקתי טפטים

דאגתי לזרוק חפצים מיותרים, ככה שהמשטחים היו ריקים והדירה הייתה נראית "נקיה" בעין.

הבאתי פרחים חיים (לפעמים קטפתי ולא קניתי אפילו) ועציצים. 

וילונות, תמונות

בקיצור כל הדברים הקטנים האלה שימחו אותי, הייתי נכנסת למקלחת ולא מתמקדת בבעיית ביוב, אלא באמבטיה ובמראה המבריקים ובאגרטל קטן של פרחים ליד.

ממש התחלתי לאהוב את הדירה הישנה, כי הכנסתי אליה כל כך הרבה אהבה. לאחר כמה זמן עברנו לדירה משופצת מהיסוד.

לניקוי של השירותים

וגם- אם זה חומר שעוזר לטווח קצר ומזיק יותר לטווח ארוך או שעוזר בכל מקרה

חומצת מלח 32%.

תזהרו זה חומר חזק מאוד. לשים כפפות ומסכה.

האמת לאא ניסיתי לטווח ארוך, כי לא היה צורך. אחרי שהלבנתי לגמרי חרסינות ישנות. פשוט המשכתי לתחזק עם אקונומיקה רגילה.

זו חומצה מאכלת. היא לא רק מנקה, היא גם עלולה להרוס ולהמיס את הרובה. ומשם הדרך לנזק של רטיבות אצלה ואצל השכנים לא רחוק..

לוקחת לעצמי!

ובהצלחה גם לך בהתמודדויות בחיים

לקחתי כל מילה גם לעצמי!

אבל אם את ממילא מרוויחה מינימום למה שלא תעברו לאזור אחר לגמרי כמו שהמקורית הציעה? 

מינימום זה אותו שכר בכל מקום.

יש יישובים שהשכירות בקרוונים שלהם היא חצי ממה שאתם משלמים. ההובלה תשתלם בתוך פחות משנה עם פער כזה במחיר. זה לא דירת פאר אבל בלי עובש וידאגו לתקן ליקויים. 

ידרוש ממנו אולי יותר נסיעה אבל יתן לכם מחיה שפויה יותר..

במיוחד ילד אחד, זה ישבור אותו

אבל נשמע שגם לחיות כמו שאתם חיים יהיה לו קשה בשלב שהוא יתחיל קצת להבין. 

עם הכנה נכונה אפשר להסביר להם שירכשו חברים חדשים ושאפשר לשמור קצת על קשר עם הישנים (לפחות עד שיתאקלמו במקום החדש, אבל את זה לא צריך להסביר להם). 

אני מכירה ילדים שעלו לארץ ועזבו סביבה, חברים ושפה בפחד גדול גדול. לא הילדים הכי חברותיים בעולם ובאמת זה היה שינוי קשוח, אבל עד סוף שנת הלימודים הראשונה בארץ כבר דיברו עברית סבבה ורכשו חברים.. השינויים האלה לא קלים, אבל אם עושים אותם נכון ולא לעיתים תכופות מדי הם יכולים לתת הרבה

אז כמה דברים שיכולים לעזור.

1. הדברה! יש כאלו ביולוכיות אבל תתגברי על הפחד. תצאו ליום אחד ותעשע! את תודי על זה אח"כ, כם לחשופיות וגם לגוקים

המחיר של הדברה הוא כאין וכאפס לעומת מכורים משותפים עם חשפיות ומקקים

2. מסיר עובש של יעקבי.

הלי לשפשף ועושה פלאים. תעשי עכשיו בתחילת הקיץ ולפחות יהיה לך קיץ שקט (בחורף יש פחות עיבוא ומכך- פחות עובש)

3. לאורר לאווררנו לאווררנו.

4. סידור הדירה בצורה שיהיה לך כיף

יש היום המון דברים זולים שיכולים להפוך גם דירה ישנה ומצ'וקמקת לדירה חמודה ועם שיק

אפשר להזמין באינטרנט בזול

ואםבכל זאת את לא רואה שום תקווה לדירה- אז עוברים.

להיות בדירה שגורמת לך לדיכאון ועצב לא שווה את זה

זה מחלחל לכל חלקה טובה בחיים 

כן אני יודעת שיש דברים יפים בגרושים. אבל מרוב דיכאון וייאוש בכלל לא בא לי להשקיע. וגם צפוף לי פה, צפוף. אני נחנקת אין לי מקום כפשוטו. וכן בדיוק מה שכתבת. זה מחלחל לכל חלקה טובה בחיים ( ואני כבר פחות רואה את הדברים הטובים שיש לי, יותר את הרע)

גרים באזור ממש קר אז בחורף אנחנו פשוט בתוך ענן

ניסיתי כל מיני חומרים

וזה פשוט קסם

מרססים, מחכים כמה דקות 

(לפעמים צריך להעביר סמרטון מיקרופייבר- בלי לשפשף יותר מידי)

והעובש נעלם

גם מהקירות

גם מהרובה

(לנו היה בעיקר על התקרה- אז הייתי שמה סמרטון על המגב וככה מגיע למעלה)

אבל.

זה בתנאי שהעובש נגרם מעיבוי ולא מנזילה בתוך הקיר או איטום שנכנס גשם הביתה.

גם אז הוא מנקה חיצונית

אבל כדי שיהיה תקופת שקט צריך לטפל בנזילה/ איטום

אנחנו לא רוצים שבעל הבית הקמצן הזה ידע מכל הפגמים כי אז הוא גם לא יטפל וגם יעלה את השכד. איש רע, מכירים אותו שנים כבר 

תקרה/קירות?

על יד חלון?

על יד האמבטיה/טוש

אתם גרים במקום קר?

בעיקרון עובש מעיבוי נגרם מהפרשי טרמפרטורה.

אפשר לראות שהוא יחזית שטחי בהתחלהו מתפרס על שטח יחסית גדול כי הוא נגם מאדים

לרוב מעל האמבטיה (איפה שהאדים של המים החמים פוגשים את בקיר/תקרה הקרה)

גם טפשר לראות שעל האלומיניום של החלונות יש אדים

גם החדרים והפרוזדור - התנפח למטה בין הפאנל לקיר, מעל הפאנלים בתחתית הקיר. לכל האורך של הקירות. 

בגלל שזה כל כך מפושט אני מניחה שזה בגלל שהיא דירה לא מאוררת 

זה נראה לי מלחמה אין סופית

אני הייתי בורחת.

(יש לי ילד אסמתי...)

עם עובש בדירה? 

מאז שאני כבר לא גרה שם, חווה הרבה פחות מקרים של קוצר נשימה ואין כבר שום צורך במשאף.. אז כן איזור עם זיהום אוויר למשל יכול להשפיע על מי שהמערכת אצלו רגישה.. לדעתי. ובלי קשר, לנשום עובש זה בכלל בכלל לא בריא לאף אחד מכם ובמיוחד לא לקטנטנים.. זה הרבה יותר מטריד מחשופיות או ג'וקים😕

אצלנו גם בחורף הראשון היה הרבה עובש על הקירות בסלון ובחדרים ובמטבח )בכל חלל קיר אחד ובלמטה שלו( 

ובקית אחר כך צבענו עם צבע נגד עובש וזהו לא חזר!! 

זה באמת לא הגיוני לנקות עם אקונומיקה כל פעם..

אם יש אפשרות לצבוע את על האזורים האלה מעולה!

אם לא- צריך לעבור... זה יכול לגרום להרבה מחלות שלא נדע והאוכלוסיות שהכי בסיכון זה ילדים, קשישים ונשים בהריון..

לתינוקות? 

אבל לחיות בדירה עם עובש לא בריא גם לאנשים בלי אסטמה ובהחלט יכול לגרום לבעיות בריאותיות

עובש בקיר וריח של טחב זה עלול להזיק לו?? 

זה יכול לגרום לאלרגיות ובעיות נשימה

אבל ביסתיים להקפיד לנקות וגם לצבוע בצבע נגד עובש )אחרי שמנקים והצבע גורם שלא יצמח עובש חדש)

מכירה אישית מישהו שפיתח אסטמה כשגר בדירה עם עובש לאורך זמן

אבל את לגמרי צודקת שמגורים בסביבת אויר מזוהם יכול לגרום לאסטמה

שהיה מיד אחריו, הוא העלה ב100 שקל לחודש כדי לכסות את ההוצאה. וכשהתקלקל המזגן רצה להעלות בעוד 100.התחננו אליו שלא יעלה, העלה "רק" ב50. הגענו למסקנה לא לספר לו שום פגם. ככה שהשקט יישמר. שקט יענה בשקט כספי

(צחוק מר)

אני לא רוצה לספר פה סיפורים שלא תזדעזעו

מזדהה בקטע של הדירה...

מבאס..

מה שכן, אם בעלך סטודנט תהיי בתקווה שבעזרת ה' עוד מעט הא יתחיל להרוויח ומצבכם ישתפר

מצב כלכלי זה דבר שמשתנה בחיים, לפעמים ממש לטובה

עוד תצחקו על זה בעתיד ...

ובינתים את יכולה לנסות למצוא פתרונות לשפר את המצב- פריטי נוי, לתלות מדפים אם המשכיר מרשה, צבעים יפים, אולי להדביק טפט וכו' יש היום הרבה רעיונות לשפר מראה..

קרובה לדמעות יותר. וזה גם מצב מתמשך, זה לא מהיום ולא מלפני חודש וגם לא מלפני 5 שנים 

אתם שם יותר מ-5 שנים?

ומתי הוא מתחיל לעבוד?

תכל'ס גם אנחנו פה יותר מ-5 שנים.. מקווה שתמצאו דרך לחסוך כסף ןלשפץ קצת או לייפות את הדירה ,זה אפשרי?

קמצןןןן

בעעע

את עצמי בדירה הזאת חודש אחד נוסף, בטח לא שנים. 

הנחות והטבות לסטודנטים נגיד בארנונה, רב קו וכו'..

מלגות- הוא מקבל? יש מלגת משרד החינוך בחינם, ועוד מלגות שעושים תמורת עבודה כלשהי עם ילדים, זקנים וכו'.. יש מלגות מצטיינים. כדאי לברר ולהשיג. 

אני אישית לא הייתי מסוגלת לחיות במקום כזה.

אולי לעבור לישוב קרוב? ככה לא תפסידו את החברים והמסגרות של הילדים, וגם תמצאו דירה נחמדה במחיר סביר ובמצב יותר טוב ממה שקיים עכשיו.

וכן ממצים את הזכויות הידועות לנו, נגיד מה שאמרת.. תודה! 

וזה טוב נגד ג'וקים.

נניח מאחורי רהיט מאד כבד שתינוק לא יכול לזחול תחתיו.

הם יבואו לאכול שם וימותו ותתפטרו מהם.

בנוגע לשאר סיוד של הדירה אפילו לבד, מאד משפר את המראה.

גם כמה אדניות על החלון, פורחות

וזה שלב בחיים שמתקדמים ממנו. לא תהיי סטודנטית לנצח

ואני יודעת שיש שלב בחיים שמתקדמים, תוהה רק למה אני דורכת במקום ואולי נסוגה-כל כך הרבה שנים ואין אופק ואין תקווה 

כי היה לי רע... 

אין אפשרות לעבור למקום קצת יותר רחוק אבל יותר זול? 

מותר לשאול באיזה איזור הוא לומד? 

איזור הדרום

סתם, אבל בגדול דווקא אזור הדרום לא יקר כ"כ ואפשר לעבור קצת יותר רחוק ולשלם פחות. בניגוד לאזור המרכז שלאן שלא תלכי יקר נורא, והאופציה היחידה זה ללכת לשומרון. 

מעזה. לעבור רחוק יותר? אני מפחדת, על הילדים יותר מאשר עלי. וגם אני היסטרית לא קטנה. 

העלת כמה דברים, מתייחסת רק לכמה דברים טכניים.

אפשר הדברה גם עם ילדים קטנים, אולי לנצל יום שישי כשנוסעים לשבת, ואז עד שחוזרים רק צריך לשטוף.

הדברה זה בסדר גמור, ללכת למישהו מוסמך ומורשה עם המלצות. זה ממש עוזר!

אני מבינה שזו דירה בשכירות?

איפה בעל הבית בכל הסיפור הזה?

יש לכם חוזה מסודר?

כי אני חושבת שלהרבה מהדברים כאן זה תפקידו לדאוג

מעניין אותו רק לקבל את הכסף, כמה שיותר מראש ושלא נטריד אותו. אפילו כשהתפוצץ הדוד שמש לקח לו יומיים לברר על איש מקצוע ועוד יומיים להביא אותו ובינתיים היינו בלי מים וזה עוד היה לפני פסח ואני עם ילדים קטנים. שתביני את הרוע. חלאה, איש חלאה ואני לא אומרת את זה סתם. בא לי ממש לקלל אותו ולאחל לו רק רע ואני עוצרת את עצמי. היו כמה סיפורים איתו נוראיים שאני לא רוצה לכתוב. והכי עצוב שהוא "חרדי". תאב בצע ותו לא. יש חוזה כמו שחרדים עושים. חוזה שקביל בערך רק בבתי דין רבניים ולא בערכאות, חוזה שאם תיראי אותו לא תדעי אם לצחוק או לבכות. 

בעל הבית רע, השכר דירה גבוה, והדירה במצב על הפנים.

זו לא הדירה היחידה באיזור שאפשר לשכור כנראה.

יכול להיות שאחד הפרמטרים הנ"ל ישתפר, גם אם לא כולם.

אולי תמצאו בעל בית יותר נוח, דירה במצב יותר טוב או אנרגיות אחרות באופן כללי...

אם את לא מסוגלת להישאר עוד חודש, כלומר הגיעו מים עד נפש -

את יכולה לעבור דירה למקום רחוק

את יכולה לעבור דירה למקום סמוך

את יכולה לעשות את העצות היפות שנתנו לך פה ולשפר לבד את מצב הדירה

את יכולה לריב עם בעל הבית ולאיים בעזיבה אם הוא לא מתקן (בהנחה שלא יהיו הרבה קופצים על דירה כזו גרועה)

גם בעניין הפרנסה יש עוד אפשרויות.

בעצם אם את עובדת בשכר מינימום אין לך הרבה מה להפסיד.

חפשי מקום טוב יותר, את גרה בעיר כך שמן הסתם יש עוד משרות פנויות.

או שתבקשי העלאה, אם את עובדת טובה ולא חדשה זה בהחלט לגיטימי.

או שתמצאי לעצמך עבודה קטנה נוספת ואת הרווחים ממנה את יכולה להחליט להקדיש לרווחה הנפשית והפיזית שלך, למשל כהשקעה בדירה או לטפח תחביב או כל דבר שיעשה לך פינה קטנה של טוב בלב.

בראש ובראשונה אני חושבת שממש כדאי שתשתפי את בעלך בתחושות הקשות שלך.

את מרגישה שאת נחנקת ממש ואו שהוא לא ער לתחושות שלך (או לגודל המצוקה) או שלא אכפת לו, אני נוטה להאמין שזו האופציה הראשונה...

קודם כל חיבוק. זה באסה. 

אני גרה בדירה שכורה עם ג׳וקים, עובש, וארונות מטבח בצבע צהוב של חולים. 

הפתרונות אצלינו- 

ג׳וקים-

1. פקק של אמבטיה על החור ניקוז. כל ערב לפני שהולכים לישון, מונע מהג׳וקים לעלות מהביוב. 

2. אין שום אוכל פתוח, הכל בצנצנות סגורות. 

3. כל ערב שפיריצר אקונומיקה על השיש. 

4. לא להכניס שום דבר לח או רטוב לארונות מטבח! 

אנחנו מקפידים על זה מאוד והג׳וקים מבקרים לעיתים רחוקות. 

עובש- 

בעיקרון יש צבע לקיר במיוחד לזה, אנחנו עוד לא קנינו כי יקר לנו מדי. בפועל מה שאני עושה זה לקחת סמרטוט רצפה נקי, מספיגה באקונומיקה ומים, שמה על מגב של ספונג׳ה ומנקה עם זה את הקיר והתקרה בלי לטפס על כסאות. זה נכנס לשגרה של יום שישי ולוקח בערך חמש דק בשבוע על כל המקומות המועדים לפורענות.

דירה מכוערת בכללי- 

קניתי פח צבע קטן בצבע תכלת(50 שח) מברשת קטנה (10 שח) ודבק נייר (3 שח) 

ניקיתי עם סקוצ׳ את הארונות מטבח מבחוץ, ייבשתי, עטפתי את הידיות בדבק נייר וצבעתי שתי שכבות. סיפור של שעה ומשדרג לגמרי. 

עם אותו הצבע שנשאר צבעתי חצי קיר בחדר ילדים, והדבקתי מדבקות מעלי אקספרס (10 שח). 

אם את רוצה נשאר לי חצי דלי צבע, אעביר לך בשמחה. 

חוץ מזה אני מכינה כל מיני קישוטים מכלום, כמו מקרמה עם מקל מהגינה, ריבועי מסגרת ב10 שח מהסטוק עם קישוטים של מחזור, צנצנת זכוכית ריקה עם פרחים מיובשים וכו׳. 

דברים שלאו דווקא עולים כסף אבל יוצרים מראה הרבה הרבה יותר נעים. 

עד פה העיצות הפרקטיות, מעבר לזה באמת באסה. מבינה את התחושה, ובעיקר את הבדידות שבזה. לגברים בד״כ זה ממש לא מפריע, ואצלינו זה משפיע לגמרי על המצב רוח ❤️

אני לא מוכשרת ככה וגם אני במצב שאין לי חשק אפילו לנסות להזיז את עצמי 

הקטנה שלך היא הדירה.

את מתארת מצב של "תקיעות ", הכל חסום, עומד, בלי שינוי.

זה בד"כ גם מצב רגשי כזה... 

לדעתי הזוגיות היא הגורם הראשון. כששם לא טוב - אין אויר. כששם טוב - אפשר להתמודד עם הכל.

מה עם לנסות להתחיל שינוי דווקא בפן הזה?

(ואומרת במאמר מוסגר שמהנסיון שלי - גם חורבה אפשר להפוך למקום מגורים ראוי. צריך קצת תקציב ובעיקר חיות בנפש. נתנו לך כאן רעיונות והמלצות נהדרות.)  

וגם אי דחיתי את זה בכמה שים ותקשיבי זה משנה חיים!!!

ממש ממש תענוג שאין את המרדף הזה...

פשוט גם אקונומיקה מאוד לא בריאה בשימוש קבוע.. גם לך וגם לילדים..

ואת ממש השראה!! כיף לקרוא אותך!!

נשמע שאת מתמודדת עם מורכבויות רבות שהדירה היא הדובדבן שבהם.

אז קודם כל שולחת לך חיבוק ענקי. כמה זה קשה כשהכל מרגיש סוגר❤️ ממש לא משאיר

אנרגיות לחיים ולעשיה ולשמחה.

ראיתי שהציעו לך מלא פתרונות מקסימים וטובים, לעבור, לשפץ, 

למצות זכויות, להגיש מלגות של סטודנטים כתבו?, לשדרג עבודה ועוד ועוד

ונשמע לי שבאמת את חווה קושי מכל כך הרבה כיוונים שלא משאיר אוויר 

ובטח לכאלה אתגרים.

נראה לי שמעבר למענה נקודתי למה שאת כן מסוגלת,

הזוגיות היא מפתח ממש משמעותי ומאתגר.

הזוגיות (ועוד לפניה חוויה פנימית של טוב ביני לבין עצמי)

יכולה להיות מקור משמעותי לאנרגיה, וכשיש בה קשיים היא יכולה לקחת כלכך הרבה כוחות ומשאבים פנימיים,

ונשמע שאת קצת לבד בחוויה של הקושי בבית ושל המצוקה הכלכלית.

אני מציעה לך לנסות ליצור שיחה עם בעלך, ממש כמו שאת באה ומבקשת פה בפורום סוג של תמיכה

לדעת שבתוך תוכו הוא רוצה לדאוג לך ולכם, רוצה להעניק לך כל טוב,

רוצה שיהיה לכם טוב. אני לא יודעת מה הסיבה שהוא לא עובד כרגע ושזה המצב שלכם,

ויכול להיות שההתמודדות הקלילה שלו מול זה זו איזשהי דרך להתגונן,

כי אף בעל לא מבסוט מזה שהמשפחה שלו חיה בתנאים קשים, ומזה שהוא לא מפרנס

ומזה שאשתו מצטערת.

בשיחה כדאי פשוט לשתף ברגשות שלך.

ממש להביא את הלב. מה את מרגישה ומה קשה לך, ושאת לא מסוגלת יותר לחיות בבית הזה

(הרבה פעמים שיחות זוגיות שמגיעות למבוי סתום מגיעות אליו כשיש צד שאומר למשל אי אפשר לחיות בבית כזה

או טיעונים מעין אלה שנתונים לפרשנות ועלולים לגרור לדיון או אפילו ויכוח האם אפשר או אי אפשר.)

כשאת באה ואומרת אני מרגישה נחנקת, אני מיואשת, עצוב לי ודוחה אותי לגור פה ככה, אני פוחדת על הבריאות של הבן שלנו וכן הלאה תחושות שיש לך 

שהן מצד אחד לא עניין לדיון, מצד שני לא תוקפות או מאשימות, ומצד שלישי מעוררות אמפתיה 

זה יכול לאפשר לך לגייס את בעלך לעזרתך.

וכל גבר בתוכו רוצה להושיע ולעזור ולתמוך ולדאוג לאשתו, ורוצה שהיא תשען עליו, גם אם הוא לא יודע להרגיש את זה

וגם אם הדינמיקה ביניהם כרגע נראית רחוקה מזה מאד

(וגם כל אישה בעומק ליבה רוצה לדעת שבעלה דואג לה ורוצה בטובתה והיא יכולה לבטוח בו ולהשען עליו במידת הצורך).

מציעה לך לגייס את בעלך לצידך ולשתף אותו בקושי, וביחד תוכלו להגיע לפתרון הכי נכון עבורכם❤️

מצויין שקשה לי ואני סובלת כאן אני לא מסתירה את זה. ובכל זאת הנה עוברת שנה ועוד שנה ועוד אחת, ושוב תקועים בדירה הזאת. כתבת שאף בעל לא מבסוט מזה שהמשפחה שלו חיה בתנאים קשים אבל כנראה בעלי כן, והצער שלי לא מזיז לו. עובדה שכ"כ הרבה זמן חלף ועדיין אנחנו כאן, על אף שמלכתחילה שנאתי את הדירה הזאת. ממבט ראשון. 

אבל תנסי אולי לעשות דברים שיעשו לך כיף. תמונות יפות, עציצים, שטיחים... מה שאפשר 

אבל הבית ככה ככי לצערי אחנו לא מגיעים להשקיע בו... 

לגבי העובש יש ספריי כזה כמו שאמרו לך...

והאוורור זה דיון קבוע ביני לבין בעלי כי הוא לא מוכן לפתוח חלונות כשאין רשת, ובעלת הירה לא רוצה לשים רשתות...ניסינו הרבה פעמים לשים רשתות לבד ולא צלח

האמת נשמע שמה שקשה לכם באמת זה המצב הזוגי..

עם השאר אפשר להסתדר, לפחות לחודשים הקרובים שקיץ- ואם מנקים עובש הוא לא יחזור, והחום של הקיץ אפשר לקנות כמה מאווררים של 100 שח האלה שעומדים והם ממש מצויינים.. 

וזה בינתיים, כדי לחיות יותר בנחת

(ג'וקים וחשופיות אפשר הדברה ב300₪, ואפשר להחליט שחיים איתם... אני אישית גדלתי ככה ורק כשהייתי נערה ההורים שלי עשו הדברה... עד אז חיינו איתם פשוט..)

אבל מעבר לזה- אם באמת מה שקשה זה המצב זה לא יעזור לעבור דירה, וחבל לעשות החלטות כאלה בלי להבין את שורש העניין שקשה לך.. וזה היחס בידיכם, הקשר ביניכם.

וחייבת להגעג לך שממה שאני רואהבה לכל זוג יש את הקשיים, האתגרים, הדברים שנראים לא פתירים, המשברים שנראים שלא ייגמרו...

אבל באנו לכאן לעולם כדי לעבוד וגם  הזוגיות זה עבודה כל הזמן,לכולם, למה הוא אערב לי ככה, למה התייחס ככה ולמה עכשי וכו וכו ...

ולסה צריך מויהיה, מודעות וסבלנות....

בהצלחה ענגית ענקית!!!!!!

ביישוב במחיר הזה את תקבלי דירה חדשה.

ונשמע שכדאי לכם ללכת לטיפול זוגי כי הקושי שלך מכל התגובות נשמע מול הבעל...

אם נראה שהילדה מטופלת אז אין צורך להוסיף

ומחילה גם אם היא לא מטופלת, לדעתי לא תפקידו של מישהו חיצוני

שהוא לא בן משפחה להעלות את זה בפני ההורים.

פעילויות גיבוש לבנות. זאת אומרת כאילו מתייעצת איתי או משתפת אותי בתוכניות. בתכל'ס לא בטוחה שזה מה שיעזור לבת שלה, כי בעיני עיקר הבעיה זו הילדה עצמה ולא המצב החברתי הכללי בכיתה.

סתם ככה אם לא היתה אומרת לי כלום או מצפה ממני למשהו, ברור שלא הייתי חושבת לומר כלום. העניין הוא שהיא כאילו מתייעצת ומצפה שהבת שלי תצטרף לפעילויות עם הבת של וכו'.

אבל בכללי אני חושבת שנכון ובמקום להאיר (אם יש ביניכן פתיחות ובצורה מכובדת).

אני כאמא הייתי שמחה שיאירו את עיניי במה שאני כאמא לא רואה מתוך אהבתי לילדים.

אם היא מקבלת עזרה בבית הספר כנראה מאובחנת ומטופלת.

לבת שלך הייתי משקפת בכנות, שנראה שזו ילדה עם קושי ויש מקום לחמלה כלפיה. לילדה שמסתדרת טוב חברתית זה בעיני בסדר לומר לתת מקום לחברות אחת פחות שוויונית. לבת שלי יש סיפור דומה מאד, היא ילדה מוקפת חברות ב"ה ויש ילדה עם קשיים כאלה ואחרים שמאוד מחפשת את חברתה. מניחה שזו לא הגישה של כל ההורים אבל אנחנו הבהרנו לה מבחינתנו היא קיבלה מתנה שהיא חברותית ואהובה ואין מצב שיש לה יכולת לשנות את החוויה הקיומית לילדה אחרת והיא מוותרת עליה (קצת דרמטי, אבל ההבדל בין להיות דחויה או מוזמנת בגיל הזה הוא דרמטי).

דבר ראשון היא למדה להזמין את הילדה הזו למפגשים של כמה חברות יחד. ככה היא נהנית בכל מקרה והילדה נהנית מעצם היותה מוזמנת, וכל חבורת החברות למדה לפתח חמלה ואכפתיות. בעיני זה מבורך ולא פוגע בבת שלי בשום צורה. אגב לפעמים הילדה הזו מבקשת לבוא לשחק איתה לבד וזה מרגיש לבת שלי כבד, אז חשבנו מה היא יכולה לעשות איתה שנעים לה בכז, שתיהן אוהבות לצייר נניח, אז מוציאות צבעי מים ושמות פודקאסט ברקע, וככה הן ביחד והאינטראקציה לא מעיקה מידי. וגם מראש תוחמת בזמן, אומרת מראש שיכולה נניח שעה.

בקיצור, מבחינת הבת שלי השקעה מאד קטנה, מבחינת הילדה השניה עולם.

לראות גם את הזולת ולהעביר את זה גם לילדים שלנו זו תכונה נאצלת ❤️

כל הכבוד לך. באמת גם אני אמרתי לבת שלי דברים דומים בעבר, עכשיו נראה שפחות עובד.

גם הבת שלי באמת ב"ה מסתדרת יפה ונהנית, אבל היא לא מרכז העניינים בכיתה או משהו כזה. תוהה האם באמת אני צריכה לדרוש ממנה משהו דומה. צריכה לחשוב על זה.

אם הקשר ביניכן טוב ראוי בצורה מכובדת ובעדינות להסב את תשומת לב האם.

אצלי פעם שכנה הסבה את ליבי לגבי אחד מילדיי, נעים או לא נעים, אני עד היום מודה לאישה הזו!!!!

שהיא לא צריכה לשחק רק איתה אבל שזה חסד לשחק איתה ושתמצא הזדמנויות לשתף אותה במשחקים. וגם בהפסקות.

במידה שהילדה מטופלת דרכם, יוכלו להכניס גם את הסעיף הזה לדברים הצריכים טיפול,

ובמידה שההורים לא שמו לב לעניין החברתי, זו דרך יותר עדינה שהמידע יגיע לאמא..

אחרת ולא על הבת שלי.

לשתף את המורה/ היועצת במקום ובמצוקה של הבת שלך מול הסיטואציה. אולי גם לומר שאת קצת חסרת אונים מה לענות לאמא..

והן בחכמתן יקחו את המידע וינתבו הלאה..

בע'ה הצלחה גדולה.

לספר שיש ילדה בשכונה בכיתה של הבת שלך ושהאמא מנסה לארגן מפגשים והבת שלך פחות מרגישה איתה שפה משותפת כי היא קצת ילדותית וכו

ולשאול מה נכון לעשות לגבי הבת שלך ומה לענות לאמא..

את יכולה להוסיף שלדעתך עוד בנות בכיתה מרגישות את הפער הזה

(לא יודעת כמה זה רלוונטי לציין את זה, אבל אפשרי)

זה עדיין לא כמו להגיד, שומעת רציתי לדבר איתך על ילדה מהכיתה של הבת שלי...

בעדינות, לומר לה ששמת לב לנקודות האלה וחשוב לך שהילדה תהיה מטופלת גם בכיוונים האלה.

ותבקשי מהמורה שלא תאמר לך אם הילדה מטופלת בכיוון הזה או לא, כדי לשמור על הפרטיות שלה.

ככה אם היא מטופלת - אז הכול טוב. ואם לא - אז המורה כבר תדאג להעביר הלאה את הצורך בזה.

ומבחינת הבת שלך - אני לא יודעת מה לומר... עמדתי (וכנראה אעמוד) משני צדי המתרס, וזה באמת מורכב.

תנסי לשבח אותה על כל פעם שהיא כן מצליחה להתחבר לאותה בת, אבל אל תתעקשי איתה, כי זה רק עלול ליצור לה התנגדות גדולה יותר...

היא נשמעת מקסימה ממש!

ואבחנה לא כל כל משנה מבחינת ההתנהגות של הבת שלך ובנות אחרות.

ואם היא נותנת לבת שלה את המענה מאחורי הקלעים ונשמע שכך, נראה לי מובן ההשקעה שלה גם ביוזמות חברתיות.

נראה לי שזה מה שכולנו היינו עושות במצבה, לא?

זה באמת מורכב, צריך למצוא עם הבת שלך את האיזון בן חסד לבין הילדות שלה בעצמה.

אולי להזמין אותה שגם ככה מזמינים ילדות נוספות ואז היא נספחת והדגש לא עליה.

אולי לשתף את הבת שלך שקשה לה וכשהיא מסוגלת, לשתף גם אותה במשחקים.

אחת על אחת זה באמת מורכב יותר.

וגם התייעצתי על זה, ובחרתי לא לפתוח את הנושא.

מה שקרה, שהבנות הפסיקו להיפגש אחר"צ (לא לומדות באותו ביה"ס) למשל שנה וחצי-שנתיים

ועכשיו הן חזרו להיפגש מדי פעם (לא באותה תדירות)

ואני שמחה גם על ההפסקה וגם על החזרה.

אני חושבת שאחרי שיחה עם האמא היא הייתה פחות רוצה לשלוח אותה כשיש עליה "תווית"

למרות שבמקרה שלנו האמא רמזה בעצמה שיש לבת שלה קשיים.

בקיצור אני חושבת שלא לדבר עם האמא,

כן לדבר עם הבת שלך מה המינון שמתאים לה.

ואם לא, אז לא.

בעיני הדרך לעשות חסד עוברת דרך היכרות עם הגבולות וההעדפות שלנו והדרך לחנך לחסד היא ע"י דוגמה אישית ולא ע"י להשאיר אותה עם חברות שטומנת בה חוסר נעימות.

במהלך היום הוא עייף או סבבה? כמה אנרגיות הוא מוציא במשך היום? כמה זמן זה ככה? נמצא במסגרת? אותה מסגרת שהיתה שנה שעברה? אתם בטוחים שטוב לו? היה שינוי בחופש הגדול?

נראה לי שמה שאת מתארת יכול לנבוע מכל כך הרבה גורמים שונים שכדאי להבין את התמונה המלאה

במהלך היום הוא סבבה, אף פעם לא מראה סימני עייפות, הוא יכול להיות בשיא האנרגיות עד 2 בלילה.

הוא במסגרת, והיה גם שנה שעברה, אני בטוחה לחלוטין שטוב לו שם. אני ממש אוהבת את הגננת שלו, אישה מדהימה, שאוהבת אותו ממש. מסגרת קטנה ותומכת. הקלטתי שנה שעברה אחרי שהחלטתי שההיסטריות בלילה מוגזמות. וגם שם שמעתי דברים טובים ב"ה.

הוא ילד קסם, מצחיק, שובב, מתמסר, מביע, מדבר בלי הפסקה. מתוק דבש בימים, זוועת עולם בלילות.

הוא ככה כבר כמה חודשים ארוכים מאוד, לפרקים לילות יותר טובים ופחות. אבל תמיד משו לא סביר ולא הגיוני.

קודם כל אלופה שבדקת את המסגרת ואיזה נחת לדעת שהוא בידיים טובות ואוהבות!!

יש ילדים שצריכים פחות שינה וזה אולי מסביר את השינה המועטה אבל לא את הבכי והצרחות.

הייתי פונה לרופא ילדים. או שיהה לו רעיון, או שיפנה למעבדת שינה

וללכת לרופא משפחה לשלול דברים פיזיים...

וגם קיבל ליתר ביטחון לפני כמה חודשים, לא היה שום שיפור

אקבע תור לרופא ילדים... למרות שבטח ינפנפו אותי בלי כלום

או בטיפת חלב.

אם כשהוא זקוק לכם בלילה אתם קמים אליו ויושבים לידו, אז לכאורה אין סיבה שייכנס להיסטריה ועוד באופן קבוע.

או שהמענה ניתן לו בשלב "מאוחר מדי" או שיש משהו שמפריע לו וכדי לגלות מהו צריך לערוך בדיקות.

במהלך היום הוא יודע לשבת בשקט? יש לו זמנים שבהם הוא מרגיע את הפעלתנות?

תנסי לשים לו סיפורים בהילוך איטי בפודקאסט, אמבטיות ארוכות. אולי עיסוי. יכול להיות שכמו שכתבת "הוא לא יודע לכבות את עצמו" וצריך ללמד אותו ומה שיעזור לו בתחילת הלילה לעבור מעירות לשינה, יעזור לו גם במהלך הלילה לחזור להירדם.

בכל אופן כדאי לוודא אם יש משהו ספציפי שמציק לו.

שאני סומכת עליו רק ב1 ל11, שאז נחזור סוף סוף לקופה נורמלית.

הוא לא נכנס להיסטריה באופן קבוע, יש הרבה התעוררויות בלילה שעוברות יחסית בסדר. אבל יש הרבה היסטריה... לפחות כמה פעמים בשבוע. ולפעמים כמה פעמים בלילה.

הוא לא מקבל את המענה מאוחר מדי. אנחנו באמת בשבילו בלילות. כל הזמן. בפירוש מנסים לצאת כשנרדם, אבל כל פעם שהוא מתחיל לבכות או קורא לנו אנחנו באים.

הוא יודע לשבת בשקט, לא הרבה. מאוד אוהב חיבוקים ומאוד מחובר אלי. ממש הרבה נמצא קרוב קרוב איתי במהלך היום.

אני משתדלת לעשות ערב מרגיע, אבל זה לא תמיד עובד לי עם הילדים הנוספים שברקע.

נולד לו אח קטן לפני כמה חודשים, אבל הוא תינוק רגוע ומתוק, ואנחנו משתדלים לתת לילדון בן השנתיים הרבה מקום ותשומת לב.

אולי ימליצו על דברים כגון שמיכת כובד או טיפול בתרפיה.

בכל מקרה נשמע שכדאי להתייעץ עם רופא זמין ולהתחיל בדיקות

ואם מנפנף אז לחכות לרופא בנובמבר.

מוסיפה עוד כיוונים פיזיים שכדאי לוודא:

טמפ' מותאמת (לוודא שלא חם לו) יש ילדים שחייבים מזגן כדי להירדם

שהוא לא צמא

שהטיטול לא מפריע לו (בין אם בגלל שמלא או שהסוג מציק לו)

שהוא לא מתאפק בלילה מעשיית צרכים

שהתאורה מותאמת

שאין/ יש רעש (יש ילדים שרעש לבן עוזר להם)

אולי יעזור לו לשלב במהלך היום משהו בסגנון של ניע-נוח, לא מנסיון, נשמע לי שעשוי לתת מענה למגע של חיבוק והרגעה (וגם פריקת אנרגיה) שווה להתייעץ.

לפני כמה חודשים הייתה מלחמה, אם ילדת סמוך אליה, אולי התחברו אצלו שני האירועים וגרמו לקושי רב ומתמשך. שווה לברר גם על זה.

בכל אופן נשמע שאת מנסה לתת לו הכל, מה שמחזק שיש משהו ספציפי לאתר ולכן לא להסכים לקבל נפנוף אלא שיפנו אותך לבירורים.

רפואה שלמה!

וזה עזר מאוד

אז תתיעצי על זה עם רופא ילדים שאת סומכת

הבנתי שזה יכול לגרום יקיצות באמצע הלילה, כאילו שזה מה שחסר לנו...

לחשוף לאור שמש על הבוקר, לעמעם אורות לקראת הערב, לדבר בקול שקט, פעילויות רגועות

להתייעץ עם יועצת שינה מנוסה

ויסות חושי- נראה שיש קושי בתחום? תזוזתי מאוד, מחפש המון מגע, לגעת ולהתעסק במרקמים/או להפך נמנע ממגע במרקמים, כל מיני בגדים מציקים.

אולי לנסות לשחק עם שעות השינה לנסות וריאציות שונות כל פעם לכמה לילות רצוף ולראות אם עוזר- להשכיב יותר מוקדם/ יותר מאוחר/ להוריד שנצ אם אפשרי.

ונשמע סיוווווט!!!! בהצלחה!!! הלוואי שתמצאי משהו שיעזור!

מאז שהוא נולד יש לנו קשיי שינה איתו. הוא לא ישן נורמלי אף פעם.

ניסינו מלא דברים, כולל כל מה שהצעת, לא ראינו קשר ישיר של כלום.

לא רואה איתו בעיה במרקמים... בכללי במהלך היום הוא נראה לי ילד רגיל לחלוטין, לא רואה קושי.

תודה!

אצלי בדר"כ מי שהיה קשוח איתו בלילות זה היה מגיל 0 ועד גיל גדול (9) , ומי שהיה נרדם בקלות בתור תינוק זה המשיך איתו עד גיל גדול.

ניסית להביא אותו כשמתעורר בלילה למיטה לישון יחד איתך?

בכל אופן כמו שזה נשמע כדאי יועצת שינה מקצועית. אמאל'ה זה קשה ממש!! חיבוק והמון כח

הוא לא ילד ראשון, וגם לא אחרון

הילדים שלפניו גם לא היו ילדים שישנים לילה מגיל 0, והתחילו לישון רצוף רק בגיל 3

אבל איןןןן השוואה. קמו בלילה, לקימות הגיוניות וסבירות וחזרו לישון.

לא מתקרב למה שאנחנו חווים איתו. ומהרגע הראשון זה היה ככה.

היתה תקופה לפני איזה שנה שבה הוא בא אלינו למיטה כל לילה, למשך כמה חודשים. אבל עכשיו הוא לא בעניין. ניסינו להציע... וחוץ מזה שיש תינוק אחר במיטה שלנו.

הייתי אצל יועצת שינה עם הילד שלפניו, וזה די עזר לנו... ניסיתי ליישם את הכלים שהיא נתנה לי אז, ולא הרגשתי שיפור בכלל.

תודה!

שלאפונה יש מה להגיד בנושא של תינוקות משלב לידה ולאורך זמן לא ישנים טוב שאפשר לקחת לטיפול

@אפונה

הסנדלר הולך יחף

בגדול אם אין שום גורם אחר פיזיולוגי וכו' -

התעוררויות מרובות בלילה הרבה פעמים מעידות על בהלה. אבל צריך להסתכל על המכלול.. אין לי ככה לשלוף. זה נשמע מאד קיצוני הפער בין המופע ביום למופע בלילה.

אגב גם יועצת שינה מסתכלת על הסיפור של כל ילד בנפרד, כך שאם ניסיתם את מה שהתאים לילד הקודם זה לא בהכרח רלוונטי. ואם זו יועצת שינה התנהגותית (אימוני שינה) - בכלל לפח.

או שזה לא קשור לנושא הזה 😄

או לא רלוונטי לגיל?

חשבתי בגלל שהפותחת אומרת שזה מאז שהוא נולד אז אולי זה קשור איכשהו.

הקטנה שךי היתה לא רגועה בכללי, לא רק סביב שינה.

ועד היום קשה לו להרדם( כשהיה קטן גם היה מתעורר המון בלילה ובא לישון איתנו והיה לו קשה להרדם חזרה אחרי שהתעורר. עכשיו ב"ה כבר גדול וישן רצוף, אבל עדיין קשה לו להרדם)

נשמע באמת שאתם במעגל קסמים של חוסר שינה שמביא מעצמו לחוסר שינה.

דבר ראשון אצלנו בגיל הזה שנת צהריים כן הפריעה להרדמה בערב, אפילו הפריעה מאוד.

ניסיתם בשבת או כשיש חופש לא להשכיב אותו ולראות א נרדם בערב יותר בקלות?

דבר שני אצלנו כן עזר מלטונין. אבל זה תלוי רופא יש רופאים שממש לא נותנים.

אם יש לך ממי לקחת רק כדי לבדוק, הייתי מנסה, אבל אני לא רופאה, לא לוקחת אחריות.

הייתי גם מנסה באמת שמיכת כובד. לא מנסיון, כמה פעמים כבר כמעט הזמנתי ובסוף לא, אבל במצב הקשה שלכם נראה לי כן הייתי מנסה למרות שזה לא זול.

(אבל בלי ההשתוללות במיטה מצד לצד- שזה אולי כדאי לבדוק ם משהו מציק לו נפשית או גופנית)

הקימות בגיל הזה לא אמורות להיות, אבל די הגיוניות. מתוך כל ילדיי הייתה לי בת כזו שמיום היוולדה היה לנו רק בלאגן איתה בלילות ובשינה.

גיל שנתיים- ישנה מאוחר, קמה הרבה בלילות, ינקה וציפתה לנידנוד בעגלה עד שתירדם ואם לא- סיוט של בכי.

ולמי יש כוח בשלוש לפנות בוקר לנדנד אותה שעה?

עד שהגעתי למסקנה-

היא בנאדם שלא זקוק להרבה שעות שינה!!! יש מבוגרים כאלה וכנראה שגם תינוקות ופעוטות.

לא יודעת אם מסתדר לך, אני הורדתי לה שנות צהריים כבר מגיל שנתיים, הוצאתי אותה מוקדם יותר מהמעון- בדיוק בזמן השינה שם.

הילדה לא הייתה עצבנית ולא הראתה סימני עייפות במהלך היום, מה שגם הוכיח לי שהיא לא זקוקה לשינה הזו...

בלילות היא נרדמה מהר יותר מן הסתם כי היא הייתה ללא שנת צהריים, אבל עדיין קמה במהלך הלילה, אבל חזרה מהר יותר לישון מבעבר כשישנה צהריים.

מציעה לך עכשיו בחול המועד לנסות לדלג כמה ימים על שנת צהריים ולראות אז איך הלילה מתנהל...אם הרבה יותר טוב, כנראה שהוא לא זקוק לשנ"צ הזו.

האם נרדם כשצמוד אליכם פיזית?

(יושב עלייך על כסא נדנדה, או צמוד אלייך במיטה)

אם כן הייתי מתחילה להרדים אותו ככה, בשעה קבועה.

ממש יוצאת איתו לסיבוב ברכב להרדמה, או מרדימה איתי גם במחיר של לישון במיטה שלך / לישון על ספה.

כדי שלפחות יהיה הרגל של שעת שינה,

של לילה,שמגיע בסוף יום.

ובמקביל בודקת את כל הכיוונים שהציעו לך בשרשור...

זה לא פשוט בכלל

משבש את כל הבית

שולחת הרבה כוחות!

זה נשמע מעגל עייפות שמזין את עצמו.

היו לנו לילות דומים עם הבת שלי בסביבות הגיל הזה (לא קיצוני כמו שאת מתארת, אבל הרדמות מאוחרת מאוד, קימות בלילה וכזה) וזה הצליח להסתדר אחרי שהצלחנו להרדים אותה מוקדם כמה לילות...

גם לא ישנה מגיל 0 בערך

ועד גיל מאוד גדול היו אתה ענייני שינה (עכשיו היא מתבגרת והולכת לישון מאוד מאוחר ומתקשה לקום בבוקר..)

בתור תינוקת בקושי הייתה ישנה. זה קשוח ממש ממש!! הייתי מתחננת במעון שלא יתנו לה לישון וזה לא עזר לי בכלל..

הייתי מנסה בחגים לא להשכיב צהריים ולראות איך זה משפיע על הלילה.

בנוסף בערך בגיל הזה גם היו לה התעוררויות בלילה בבכי והיסטריה, ולמרות שביום היא דיברה מגיל מאוד צעיר לא הצלחנו להבין מה הבעיה (חשבנו אולי צליאק, כאבי בטן..)

בסוף כשגדלה קצת הבנו שיש לה כאבי רגליים מאוד חזקים והיינו עושים עיסויים / כרית מתחת לרגליים / אקמול

היו תקופות ששמרנו ממש שתלך עם גרביים בעונות מעבר, שלא תתאמץ מאוד ביום ושלא יהיה לה קר ברגליים וזה עזר ממש. עד היום היא שומרת על עצמה כדי שזה לא יקרה. והבנתי שיש את זה לעוד ילדים…

אולי תנסו לשאול אותו ביום אם כואב לו משהו בגוף בלילה… .

בהצלחה וחיבוק!! זה ממש מאתגר

שהוא נמצא במיטה ככ הרבה שעות

גם ילדים בלי בעיות שינה

לא בהכרח ישנים סמטרי

ויכולים להיות ימים שהם ישנים 8-9 שעות וימים של יותר

שהייה במיטה סתם

יכולה להכניס לתסכול וליצור בעיות חדשות סביב השינה

שעתיים אחרונות היה קשההה

חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה

והייתי לבד עם הילדים

ולא היה לי איך לקרוא לבעלי

איך היה לך?

בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)

איך עכשיו את מרגישה?❤️

זה פעם ראשונה שאנחנו בבית

הבית כנסת קרוב אבל לא היה לי כוח ללכת לשם

וכל הבוקר הוא שמר עליהם ונתן לי לישון

לכן הוא היה בטוח שאני בסדר

אבל בסוף היה קשוח...

כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר

לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות

אבל מניקה חלקית

איך עבר עליכן הצום?

סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)

חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷

איזה מלכההה

האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...

כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️

ממש מתחשב העוברוני

קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.

אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי

יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח

זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔

אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..

בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי

יש לי בחילות וכאב ראש

זה לא סיוט כמו אתמול אחרי הצום אבל מרגישה שאין לי כל לזוז ולהסחב

אמרתי שאולי אני יכולה לעבוד מהבית אבל מעדיפים שאקח מחלה

חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.

עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.

ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.

אבל יחסית ממש סביר. הבאתי נערה שהילדים מכירים שתעזור, וזה ממש אפשר לי לא להתאמץ. אפילו הצלחתי ללכת עם הילדים לנעילה ברוך ה'!

יש דופק! וזה ממש מרגש!

ובטח שזה סימן טוב!

ומה זה יעזור אולטרא סאונד כל יום? ומה עם כמה שעות אחרי האולטרא סאונד חלילה יקרה משהו? אין לזה סוף.....

הריון זה שיעור חשוב בלשחרר,

אני אחת שהכל חייב להיות בשליטה ופתאום ההריון הזה מלמד אותי מה זה להיות בצניחה חופשית מוחלטת כל הזמן,

את רק בחסדיו של הבורא, וגם הילדון הזה שצומח בך.

ומה שאמור לקרות-יקרה. בין אם ניהיה כל הזמן בחרדה ובין אם לא. תשנני כל הזמן- מה שצריך לקרות- יקרה. ובעזרת ה' יהיה סוף טוב.

טכנית-

מה שלי עזר ועוזר לשחרר זה פשוט להסיח את הדעת.

להיות שקועה בשגרה, בדברים שכיף לך, עכשיו בחגים אם את בחופש אז ממש לבנות לך לוז או משהו ללכת לעשות ספורט (במסגרת מה שמותר לך), לטייל, לבקר, לארח. מה שעושה לך טוב.

רק לא למצוא את עצמך בגלגולים אינסופיים או מלא זמנים מתים. תהיי בחברת אנשים, תקראי ספרים, אפייה, כתיבה, יצירות, סידור הבית....

לי זה עשה פלאים,

תנסי לחשוב מה מעסיק אותך ועושה לך טוב ואת מסוגלת לעשות עכשיו ותתמקדי בזה.

במילים שלך

והחזרת לי את הנשימה

אולי כי בעלי במילואים אז גם אין לי ככ עם מי לעבד את ההריון הזה, וגם יש יותר זמן לגלול ולחשוב.. מאמינה שזה גם איכשהו קשור

תודה רבה! ❤️👸

לעומת גילאים מבוגרים. זה מרגיע אותך? אם כן, אז בכיוון הזה קל ללכת עוד דרך - לראות באתר משרד הבריאות או הקופה שאת ממילא גם לא עונה על גורמי הסיכון שמגבירים הפלות (אני מקווה) נניח עישון, ובכלל לקרוא מספרים וסטטיסטיקות ולהבין שהסיכוי קטן... שוב, כל אחת היא אחרת אבל אותי זה היה מרגיע.

אם כן יש איזו מחלה ידועה או גורם סיכון אחר (ותכלס גם בלי) אז מתארת לעצמי שאפשר לבקש מעקב צמוד, כל שבוע נניח, וגם זה רק אם יש טעם... למשל כי דחוף לך לדעת מייד כשזה קורה... לי למשל היה דחוף לדעת מיד, כי הגיל יחסית מבוגר (אז הייתי כבר קובעת מיידית תורים וכאלה)

ומאד מבינה אותך, עברתי 3 הפלות ובהיריון הנוכחי הייתי בחרדות כל יום מחדש, אבל כעת ב"ה זה פחת לגמרי כי בשכל מבינה שעברתי את השלב הכי מסוכן (כעת שבוע 13)

ממש מרגיע

מאיזה שבוע הסיכון יורד משמעותית?

וב"ה אני צעירה... ואין איזה רקע או משהו

מבינה אותך ממש ממש

בהריון ראשון הלכתי כל 7-10 ימים לאולטראסאונד בגלל החרדות האלה ( פעם היה לי ורוד בניגוד ובכל הייתי היסטרית וב"ה הכל היה תקין )

אין לי ככ עצות אבל ב"ה עם השבועות יותר נרגעתי

ובהריון השני היה לי פחות זמן להתעסק כי ב"ה היה ילדון בבית

בהצלחה

הסיכוי להפלה נמוך

לא מוצאת עכשיו מקור, אבל זוכרת שראיתי את זה בהריון הראשון שלי וזה ממש הרגיע אותי

באמת קןראים פה סיפורים קשים אבל צריך לזכור שהרוב והבדרך כלל זה בסדר!

אני את ההריון הראשון העברתי בלי הרבה לקרוא פה והיה ככ טוב התמימות, כמעט לא הייתי לחוצה..

מה שאמור לקרות לנו יקרה, בלי קשר לאם נקרא פה או לא.. אז עדיף לא סתם להחשף לסיכונים שידאיגו. כל אחת עם המסלול שלה ורוב מה שנקרא פה בכלל לא קשור אלינו ולא יפגוש אותנו..

לצערי התחלתי לקרוא פה יותר אבל אני באמת מצטערת על זה..

פה את המקרים הקשים שזה נגמר לא טוב.

רב ההריונות שורדים יופי!

ותסתכלי סביבך כמה אנשים... אינסוף... כולם היו הריונות ששרדו☺️

אולי זה משהו אלרגי

ואיך היא מרגישה בכללי? כי לדעתי יש קורונה מסתובבת

אז אולי היא עם קורונה ואז אמור לחלוף תוך כמה ימים בעז"ה

היא יושנת עכשיו ולא תיקח מתוך שינה

אני כבר כמה ימים בלי שינה נורמלית לא בצהרים ולא בלילה וכבר עייפתי

לדעתי זה בסדר, אם את רואה שלא, תבקשי מרופא שיראה אותה, עדיף כדי שתהיי רגועה, אני עברתי לילות של שיעולים עם הילדים, זה לרוב היה ויראלי

כי בדכ היא מגיבה למשאפים פה בלילה כאילו כלום

ביום היא בסדר, אוכלת כרגיל ומתנהגת בסדר

אולי זה עדיין המשך המחלה משבוע שעבר?

כן גם שיעולים בלילה יכולים להיות ויראלים , הם יכולים להיגרם מליחה שנתקעת להם, למרות שיכול להיות שלא, ואם ממשיך, תמיד כדאי לבדוק כדי לשלול, את מכירה את הילדה שלך הכי טוב ואם משהו מרגיש לך לא תקין , לכי לבדוק לפני שניכנס לחג .. בכל אופן מקווה שעבר עליכן לילה יותר רגוע, זה אחד הסיוטים, הם פשוט לא ישנים, וגם אנחנו .. רפואה שלמה ♥️

כנראה זה סגולת הפורום חחח

מקסימום מחר נפקוץ לרופא

אם זה בלילה או ביום, על שיעול בלילה הוא נותן את האזניל או הסטרואידים ששכחתי עכשיו איך קוראים להם וזה עוזר אחרי כמה פעמים.

הרופאה לא צריכה לשמוע את השיעול כשאתם שם, אם יש לילדה ליחה או חסימה היא תוכל לשמוע בהאזנה לריאות עם הסטטוסקופ בלי שיעול. אם היא רק מחפשת שיעול הייתי עוברת לרופא שבודק🙈

יש לי בבית גם אזניל סגור וגם בטניזול אבל ככ לא אוהבת להשתמש בזה

נראה איך נעבור את הלילה...

היה עם וירוס 5 ימים של חום שיעולים ושלשולים.

נשאר לו שיעול כבר מעל שבוע.

איתך בסירה.

היינו פעמיים אצל הרופא אמר שהריאות נקיות.

הוא מקבל משאף פוסטר כמה פעמים ביום.

השיעול נמשך.

לדעתי אקח אותו ברביעי או חמישי מתי שהרופאה שלנו תהיה בע"ה

יש לי חרדות משיעולים שלו מאז שחטף לי לפתע פתאום התקף סטרידור ממש קשה באמצע הלילה.

בעקבות זה גילינו שהוא אסמטי אז מקבל טיפול מונע.

מאז אני ישנה כמעט כל לילה לידו על מזרן בחדר ילדים.

כולל בליל טבילה שהיה לי השבוע🤦‍♀️

ברגע שנעלמים השיעולים אני חוזרת למיטה שלי.

עד לפעם הבאה😥 (שלא תהיה בע"האמן!!!) אני מקווה שעם הגיל זה יפחת.

משירשורים קודמים

היא בסדר בלי אסתמה לכן היה לי מוזר (יש לי בבית ילד בן 3 וחצי עם אסתמה ושם באמת כל הטיפול שונה)

אני קיבלתי הנחיה אם השיעול יוצא משליטה כבר ושום טיפול לא עוזר (מה שקורה בדכ) להתחיל אזניל

כמובן בטניזול מרגע שהוא מתחיל משהו כדי לנסות למנוע החמרה

יש לי בבית קופסאות סגורות כל הזמן

ניסינו גם טיפול מונע של מוקסיפן למשך תקופה ארוכה , וגם אזניל מניעתי

כך שיש מה לעשות איתכם עוד....

רק כשיש סטרידור. זו ההנחיה שקיבלנו.

אגב הוא התחיל סטרידור בשבת בבוקר ונרגע לו ללא בטנזול אז ויתרתי.

יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.

התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...

ותודה יקרה על התגובה!

כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?

היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם

יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..

אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.

תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים

ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)

וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.

לק"י

אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.

או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?

זה בד שלא מאוד נח לישון עליו כי הוא מתחמם מאוד במגע עם העור שלנו

אני רוצה ספה שנפתחת וישנים על מזרון, לא על הריפוד

זה לא תמיד שישנים גם על הספה עצמה?

יש אפשרות לפתןח מיטות כמו במיטת חבר או לפתוח מיטה ע"י משיכה של חלק הישיבה שמתהפך אבל השינה על גבי מזרון ממש, הספה הופכת כמו למיטה זוגית

שהיא מאד נוחה.

יש לגיסתי, אז לא יודעת כמה עלה אבל זה ממש נוח וקל לפתיחה וסגירה.

אצלם זה בד אבל אולי אפשר לבחור גם כיסויים אחרים

בכל אופן., אני מחפשת משהו בתקציב נמוך יותר ממה שיש להם להציע.

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.

הייתה בגיל גדול (אחרי שלוש) כשעשינו הרבה הכנות מראש, וזו הייתה ילדה שדיברה מגיל צעיר והייתה בוגרת ומבינה. (יכול להיות שאיתה ספציפית היינו יכולים להתחיל קודם - אם היינו מבינים את הקטע של ההכנה מראש. היא פשוט הייתה - ועדיין - טיפוס רגיש וחששן)

מכיוון שהקטנה הנוכחית דומה לה במאפיינים מסוימים, אני כן חושבת שעדיף לי לחכות שתהיה בת הבנה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בכל אופן אני צריכה לבדוק את המוכנות שלי לעניין...

לא אומר שהיא לא מבינה

(לא חושבת שבשלות קוגנטיבית היא תנאי לגמילה, אבל גם אם כן)

בכל אופן אני חושבת שממש כדאי.

כי זה מה שהיה בגמילה המוצלחת שלנו. ואני מעדיפה גמילה כמה שיותר חלקה, כי אחרת אני אשתגע...

אבל טוב, אולי בסוכות כן ננסה להושיב אותה מדי פעם בסיר... (אם יש לנו בכלל עדיין🤔)

גמילה בלי פספוסים לא היתה לנו, לא עם הילדה שגמלתי בגיל 1.7 ולא עם הבכור שגמלתי בגיל 3. וגם אצל השלושה שגמלתי סביב גיל שנתיים.

כולם פספסו כי גמילה זה תהליך,

אבל עם הילד שנגמל בגיל 3 הגמילה היתה הכי ממושכת, ובנוסף ככל שגיל הגמילה היה מוקדם יותר ככה היום יותר פספוסי פיפי ופחות קקי, ואם אפשר לבחור ביניהם אני בוחרת בזה.

ולגבייך

אם מתוך 8 גמילות מאוחרות היתה לך אחת קלילה, הסטטיסטיקה לא לטובתך...

אחר כך היו שלוש וחצי גמילות קשות (כלומר תאומים ועוד שניים בודדים, שאחת מהם דווקא רצתה להיגמל בעצמה בגיל שנתיים וחצי, ובכל זאת זה היה גרוע) ואז הגמילה המוצלחת ואז הגמילה הקשה של הילדונת על הרצף (שבעיקרון כרגע גמולה לגמרי, אבל עדיין קורה שגם היא מפספסת, וזו עוד סיבה מבחינתי לגמול את הקטנה מאוחר יותר).

ככל שגיל הגמילה היה מאוחר יותר-הגמילה היתה יותר קצרה.

מי שנגמלה בגיל הכי גדול אם אני זוכרת נכון פספסה פעמיים וזהו..

גמלתי ילד מעל גיל שלוש וזה לקח שבוע לגמילה מלאה.

כאחת שלא בנויה לשלוליות בקטע קיצוני,

אני בעד גמילה מאוחרת כשהילד בשל, מבין ומשתף פעולה. מהניסיון שלי התהליך ככה קצר משמעותית.

לפחות ממה שהיא כתבה פה היא אף פעם לא גמלה סביב גיל שנתיים אלא רק לקראת גיל שלוש. וזה לא ניבא גמילה קצרה (כלומר היו כאלה וכאלה)

בכל אופן נשמע לי יותר הגיוני לגמול מאשר לריב עם ילדה שמורידה טיטול.

תוך 3-4 ימים הילדה הייתה גמולה פיקס

והייתה לי גמילה בגיל שנתיים ושלושה חודשים, ועד היום שנה אחרי עוד יש פספוסים.

נראה לי שזה תלוי ילד ולאו דווקא תלוי גיל

וגם את קצב ההתפתחות שלה.

כדי שאדע אם יש סיכוי שזה יעבוד אצל הקטנה שלי...

היא ילדה בכורה. אחראית כזו, מאד מסגרתית, אוהבת את השגרה.

היא גם יודעת להיות מאד עקשנית אבל מרגיש לי בגמילה שפשוט ברגע שהיא הבינה את הקטע אז זהו, היא הבינה מה מצופה ממנה ועמדה בזה. בפעמים בודדות ממש שהיא פספסה אחרי הגמילה היא הייתה בהלם מעצמה כזה..

והיום כשהיא כבר קצת יותר גדולה (5) אז אני יכולה להגיד שהיא גם מאד חכמה, מבינה דבר מתוך דבר, מסיקה מסקנות.

מבחינת ההתפתחות שלה היא הייתה די רגילה ובתוך הטווח.. התהפכה ב4 חודשים, זחילה ב7 חודשים בערך.. הליכה קצת אחרי גיל שנה.

כאילו מרגיש לי שהגמילה מאד תואמת את האופי שלה

וגם אצל השניה זה מאד תואם. היא תזזיתית מאד, כל היום רצה ממקום למקום, ההתפתחות שלה הייתה מהירה ומרגיש לי שגם בגמילה זה השפיע פשוט כי אין לה את הסבלנות.. לפעמים מרגיש שהיא מפספסת פשוט כי היא הייתה עסוקה מידי וכששמה לב שצריכה זה כבר טיפה מאוחר מידי

אז הבת שלי גם תזזיתית מאוד וגם היה לה (ויש לה) עיכוב בהתפתחות.

נראה לי שאלה שני נתונים לא לטובתה🤭 (גם לא מפריע לה להיות רטובה או מלוכלכת... להפך, היא חוקרת את הממצאים שלה בעניין רב🙈😅)

בת שנתיים זה לגמרי בת הבנה

הקטנה שלי נגמלה לפני שנה כשהייתה בת שנתיים וזה היה חלק יותר מחלק

היא סוג של גמלה את עצמה

אמנם דברה וממש בוגרת לגילה ועדיין...

ויש הבדל בין ילדים בגיל שנתיים...

ברור לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא תמיד אפשר לגמול ככה...

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

גמלתי פעמיים בגיל שנתיים. בנות. היה מעולה.

הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים זה היה בטעות.. אחותה שהיתה בת 3 וחצי נתנה לה את התחתונים שלה בתור משחק. אחרי 2 פספוסים הילדה נגמלה יום ולילה. לא עשינו שום הכנה לפני.

אם היא כל כך סובלת מהטיטול אין סיבה לענות אותה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שאין לה רצונות, רגשות או הבנה.

הוא עושה את זה בתור משחק...

זה נראה יותר כמו משחק, אבל אי אפשר לדעת כי היא לא מדברת

(וברור לי שיש לה רצונות ורגשות! ואני עובדת קשה כדי לפענח אותם... אבל בדרך כלל שהיא רוצה משהו - היא לא מרפה ממני עד שאתן לה את מבוקשה. פה זה פחות נראה ככה. כשמדביקים לה סלוטייפ היא לא בוכה אלא צוחקת כמו במשחק...)