מאמינה שלהרבה זה לא יחדש אבל תנו לי להתלהב
כל יתרון שאדם קיבל הוא צריך לדעת שהוא לא קיבל אותו בשביל עצמו אלא בשביל שהוא יעזור איתו לאחרים. לדוגמא עושר, כישרון. אם הוא עושה כך ונותן מזה לאחרים הוא אהוב, ואם ההיפך אז אחרים מרגישים את זה בפן הנשמתי שהוא לא ממלא את תפקידו ושומר את מה שקיבל לעצמו ולא אוהבים אותו. וזה מתחבר עם "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו" (מסכת אבות ג, י).
וחיסרון- הוא קיבל כדי שאחרים ישלימו לו
ובמידה מסויימת להיות עם חיסרון זו מעלה יותר גדולה, כי אתה מסכים בעצם להיות עם החיסרון בשביל שאחרים יזכו (אתה כביכול קצת מקטין את עצמך החיצוני בשביל שאחרים יוכלו להיטיב, וזה אומר שאתה במעלה רוחנית גבוהה יותר)
ואז הוא אמר שגברים הם הצד הנותן ונשים הן הצד המקבל, וזה הקטע שבעצם שהן נבראו בשלמות רוחנית קצת גבוהה יותר, הן נבראו ממקום זך יותר כי התפקיד שלהן זה להיות הסיבה של הגבר לתת ולהשלים חיסרון,, ובזה שהוא נותן הוא מקבל השלמה לרוחניות שלו. וזה הפך לי את כל המבט על זה כי עד עכשיו היה נראה לי שהגבר זוכה יותר ושלם יותר בגלל שהוא הנותן, ופתאום להבין שלקבל זה אשכרה מהות ותפקיד גדול, שאפילו מעיד על רמה רוחנית גבוהה יותר.
גם המעלה של נתינה וכמה זה חשוב בין אחד לשני להבין שאנחנו פה כדי להשלים וכדי להשתלם מאחרים וכמה חשוב היחסים ההדדיים ולא לחיות עם עצמנו... (זה גם מעיד על ענווה).
בקיצור יפה כל הקטע שבזוגיות לא לראות את עצמי רק כנותן או רק כמקבל אלא כשניהם. גם כשאני מקבל אני בעצם נותן וגם כשאני נותן אני בעצם מקבל
זה נראה לי משנה את המבט והופך את העבודה המשותפת למשהו יותר כיף. שנזכה באמת לראות איך כל החסרונות הם יתרונות בעצם... ❤