כל עוד היא מקצועית- לא מפריע.

היה לי לפניה, במשמרת הקודמת ללידה, גם מיילדת ערביה שהרגשתי שהיא מתנכלת אלי. לא ''מרשה' לי דברים וכו'..

ההיא אחריה היתה סבבה ואיתה ילדתי. 

כי ברוך ה' יילדה אותי יהודיה חמודה מאוד.

נראה לי שזה היה מפריע לי, לא דווקא בגלל הידיים הראשונות שיגעו בתינוק כמו בגלל שזה רגע כזה של השראת שכינה...

בתינוקיה היו אחיות ערביות שטיפלו בתינוק וזה לא הפריע לי.

אצל אחד הילדים שלי זו שעשתה את בדיקת סינון השמיעה הייתה ערבייה-נוצרייה, וזה ממש הפריע לי, כי ענדה צלב זה לא משהו שאני רוצה שתינוק קטנטן, שעדיין קדוש וטהור, יראה ויהיה בקרבתו...

יש עוד משהו שמפריע לי בערבים שיטפלו בי/בילדים שלי - אם הם נחמדים (ואני מעדיפה מטפלים נחמדים בעיקרון) אני לא ממש יכולה להודות בזה, כי זה סוג של "לא תחונם"... וזה גם סתם כך לא נעים לי... (הבת שלי עברה ניתוח לאחרונה, והייתה רופאה ערבייה שלקחה לה דם באחת הפעמים, והיא הייתה כל כך נחמדה ועדינה... אז הבת שלי העדיפה להמציא שהיא בת של יהודייה שהתחתנה עם ערבי, ולכן היא בעצם יהודייה 😅)

את מתכוונת לעניין הלכתי ממשי?

כי לא ידוע לי שההלכה של 'לא תחונם' אומרת שאסור להגיד דברים טובים על גוי… או שאני לא מכירה את פרטי ההלכה עד הסוף?

באופן אישי גם אני מעדיפה ללדת על ידי יהודים (ב"ה כך היה לי עד עכשיו בכל הלידות).

בלידה אני מרגישה שזה יותר משמעותי מאשר בכל מפגש אחר עם נותני שירות לא יהודים (בהקשרים רפואיים או בהקשרים אחרים).

למרות שברור שאין כאן עניין הלכתי. לאורך כל הדורות נשים בגלות ילדו עם מיילדות לא יהודיות ולא היה בזה שום איסור. אבל עכשיו כשיש אפשרות ב"ה ללדת עם יהודיות, זה כן מרגיש נכון יותר שהתינוק יצא לעולם ככה, דווקא על ידי יהודים.

צריך לברר.

אבל מבחינת ההרגשה זה לגמרי כך...

לא באה לחלוק על ההרגשה שלך, רק להאיר עוד צורת הסתכלות.

אחד הדברים שלפעמים 'מאשימים' את היהדות ואת הדתיים, זה גזענות.

וזה באמת מבלבל. כי היהדות כן מבחינה בין מי שיהודי ומי שאינו יהודי, ובהחלט יש איסור להתערבב עם הגויים, ובייחוד איסור להתחתן איתם.

אבל זה לא מתוך תפיסה שאנחנו יותר טובים מהם, אלא מתוך תפיסה שלנו יש תפקיד אחר, וייעוד אחר, וזה כולל הרבה מאוד חובות (כל המצוות), וגם זכויות שמתבטאות בקשר מיוחד עם ריבונו של עולם.

וכמובן שכל אחד שרוצה להצטרף לייעוד הזה, מוכן לקחת על עצמו את כל החובות שזה דורש, יכול להצטרף ולהתגייר.

ולכן זו לא גזענות. אנחנו לא שונאים את הגזעים האחרים. אנחנו לא אומרים שהם פחות טובים. אנחנו כן מבחינים ביננו לבינם, אבל בצורה אחרת שבעיני זה לא גזענות.

אבל החיים בארץ מוקפת אויבים, לפעמים גורמים לנו כן לפתח רגשות שנאה למי שלא יהודי. ומקשים עלינו לקבל את זה שיכולים להיות גויים טובים ובעלי מידות טובות.

בתור ילדה אני חשבתי שכל מי שלא יהודי הוא ערבי, ושכל ערבי רוצה להרוג אותנו.

וזה לא שאמרו לי ככה, דווקא ההורים שלי עלו מחו"ל וגדלו בין גויים, והיו להם גם חברים גויים שהם העריכו. אבל לקח לי זמן לגדול ולהבין את המורכבות הזו. וגם על הילדים שלי אני רואה את אותו דבר, ובטוחה שזה קורה בעוד הרבה בתים בארץ.

אבל אני חושבת שזה דווקא ממש חשוב לחנך וגם להבין את המורכבות הזו.

להבין שזה שיש סביבנו הרבה ערבים שמנסים לפגוע בנו, לא אומר שכל ערבי רוצה לפגוע בנו, ובטח לא כל גוי רוצה לפגוע בנו. ויש הרבה שלהיפך, מעריכים אותנו ורוצים בטובתינו.

וגם להבין שיש גם גויים טובים, שרוצים לעשות טוב, ושאפשר גם להגיד עליהם דברים טובים, ולשמוח שהם היו שליחים טובים לעזור לנו.

(אחד הסיפורים שהכי מבטא את זה, זה הרופא הפלסטיני שטיפל בבני משפחת מרק מיד אחרי הפיגוע שעברו, והציל חלק מבני המשפחה - https://www.hidabroot.org/article/210609).

אני לא בקיאה בהלכות 'לא תחנם'. אולי באמת אני אברר עם בעלי מה גדר המצווה בדיוק.

אבל כתבתי מתוך ההרגשה שלי.

(בדברים כאלו אני לפעמים מנסה לחשוב איך זה היה נשמע לי אם זה היה הפוך - שגוי היה אומר שהוא לא יכול להגיד על יהודי שהוא נחמד, רק כי הוא יהודי. לי זה ממש צורם, ואני לא חושבת שהיהדות רוצה שנהיה כאלו).

השוטר אמיר חורי,

ערבי נוצרי שהגן בגופו ממש והציל חיי חרדים בפיגוע בבני ברק.

והשוטר הדרוזי בפיגוע בהר נוף.

אפשר להסביר שכל אדם נברא בצלם אלוקים ויש לו בחירה איך להתנהג.

פעם הייתי עם הבת שלי בבי"ח וחיכו בתור חרדים וערבים. 

עברה שם מתנדבת חרדיה וחילקה ממתק לילדים, אחרי חצי שעה עברה מתנדבת ערביה וגם חילקה ממתק.

זה היה יפה לראות שמאחורי הכל בסוף אנחנו בני אדם, וכולם למעשה הגיבו בנימוס וחיוך לשתי המתנדבות.

זה שיש גויים ששונאים אותנו לא אומר שכולם כאלה, ואפילו בשואה היו חסידי אומות העולם.

חוץ מעמלק, אין אף קבוצת גויים שבגישה יהודית צריך לפסול אותה מעצם קיומה.

אבל בפועל באמת אי אפשר לסמוך על אף ערבי כאן שהוא רוצה בטובתנו, גם אם כרגע הוא עושה לנו טוב. והלוואי שלא היינו מפרנסים אותם בכלל, כל עוד כעם הם נגדנו...

ולגבי נוצרים - בעיקר מפריע לי הצלב. כי זה פשוט עבודה זרה, וזה לא משהו שאני רוצה בקרבתי.

(שאלתי את בעלי אם יש פה גדר של לא תחונם. הוא חושב שכן אבל לא בטוח בזה.)

לגבי הצלב אני מסכימה איתך. גם לי זה היה מפריע (לא שהייתי אומרת משהו, אבל זה צורם).

ומסכימה גם שבמציאות שבה אנחנו חיים, אי אפשר לסמוך באמת על ערבים, גם אם נקודתית הם עושים לנו טוב.

אבל עדיין זה לא צריך למחוק את האמון שלנו בטוב שקיים באנושות.

ולכן קשה לי עם אמירה שאם גוי עשה לנו טוב, סימן שכנראה הוא בעצם יהודי (אני יודעת שלא את אמרת את זה, אלא הבת שלך. אבל אני מדברת פה על עצם התפיסה שלנו).

כי יש, וב"ה שיש, גויים טובים, שגם עושים איתנו טוב, לפעמים אפילו מתוך סיכון עצמי (כמו שכתבה יפה @אמאשוני ).

ואולי באמת היינו צריכים להדגיש לה שיש גם גויים טובים... אם כי לגבי ערבים זה קשה לנו...

ברוב רובם של סיפורי ההתבוללות , היהודי/ה מספרים שפעם ראשונה שפגשו "ערבי טוב", והוא לא רשע או רע או בער או כל מה שחשבו תמיד על ערבים...

לכן באמת חשוב מאד שילדים ידעו שיש ערבים טובים וגויים טובים, וילד עם זאת המבדיל בן קודש לחול ובין ישראל לעמים...

שדווקא הציור שלהם כרעים בלבד, עלול להביא ליותר התבוללות....

הגדרים שלו אולי מסויימים,

אבלאי אפשר להתעלם ממה שעומד מאחוריהם ומה המטרה שלהם.

כמה שיותר להתרחק מהגויים, נקודה.

אנחנו חיים במציאות מאוד מאוד מורכבת ומעורבבת 

וכמובן אין מקום לעשות או לנהוג בצורה בוטה או פוגעת,

אבל חשוב מאוד לדעת את הגבולות הברורים של ההלכה ורוח ההלכה גם כן, כי בעצם זו המטרה...

חלק מלא תחנם

זה איסור לספר בשבח גויים.

מלשון חן.

האמת שאין לי מסקנות מוחלטות. לא ירדנו ממש לעומק הסוגיה…

אבל קודם כל, יש מחלוקת בפוסקים אם מדובר על כל גוי, או שהאיסור הוא דווקא על עובדי עבודה זרה.

וגם ראיתי שרבנים כתבו שבוודאי מותר להודות לגוי על עבודה שעשה עבורנו בצורה טובה, ושמותר לדבר טוב על גוי שהציל יהודי.

יהדות, שיעורים, זמנים | אתר ישיבה

ומותר גם לספר בשבח חכמתם, וגם לספר בשבחם אם אנחנו בעצם משבחים את הקב"ה שברא אותם כך-

יהדות, שיעורים, זמנים | אתר ישיבה

טעם האיסור הוא כדי שלא תהיה קרבה בינינו (שכמובן החשש הוא להגיע להתבוללות, או ללמידה ממעשיהם). ולכן כן צריך להיזהר ממחמאות ומדיבורים שגורמים לנו להרגיש יותר קרובים וקשורים אליהם.

אני חושבת שהמסקנה שלי היא שכשאנחנו משבחים את מי שהתנהג כלפינו יפה, ראוי להקפיד גם לשבח את הקב"ה שברא את בני האדם עם רצון לעשות טוב, וכמה זה משמח ונעים להיות בצד שמקבל את הטוב (וכמובן שיש מקום גם להזכיר שאנחנו תמיד צריכים להיות זהירים, כי במציאות שלנו אף פעם אי אפשר לסמוך במאה אחוז).

שסיטואציה כזו, שנפגשים עם ערבי שמתייחס אלינו יפה, זו יכולה להיות הזדמנות לדבר על הנושא הזה וללמוד ממנו (כמובן תלוי בגיל הילד, ועד כמה יש לו כוח וסבלנות לחפירות🙂).

אפשר לדבר על כמה שהיחס שלו היה נעים לנו, וכמה זה משמח שהקב"ה ברא אותנו טובים ושגם גויים שגדלים עם הרבה בסתה נגדנו יכולים לבחור להיות טובים בכל זאת.

וגם ללמוד על מצוות 'לא תחנם', ולדבר על זה שכיהודים נצטווינו לא לדבכ בשבח גויים, כדי שלא נתקרב אליהם יותר מידי (אבל זה לא אומר שהשבח לא קיים, אלא שאנחנו צריכים להיזהר מלהגיד אותו באופן שיגרום לנו לשכוח את השוני בינינו ולהתקרב אליהם).

ומכאן אפשר גם להרחיב על מה באמת ההבדל בין יהודים לגויים, ולמה ההפרדה הזו חשובה, למרות שלפעמים הם כל כך נחמדים וטובים...

אמרה לי פעם על המיילדות במרוקו "המיילדות הערביות היו טובות יימח שמם!"

גם אם היא מקצועית והכי נחמדה ומקסימה בעולם. אם אהיה בסיטואציה כזאת סביר שאבקש להחליף מיילדת. 

תקראו לי גזענית, זה לא אכפת לי..

קריטי לי שהידיים הראשונות שיגעו בתינוקות שלי יהיו ידיים של יהודי.

היתה בשלב הקריטי,

ועם צלב.

הפריע לי מאד,  אבל לא היה לי כח לבלגן בשלב הזה

אבל זה היה אחרי שעות בלי מיילדת בגלל עומס ועם תינוקת עם ראש כמעטץבחוץ אז כבר לא עניין אתי כלום חוץ מללדת

אבל זה מבאס אותי ברור

ומקצועית והיתה לי לידה חלומית.. הרבה יותר מהמילדת היהודיה והקשוחה מהלידה שלפניה שבחוויה שלי 'הרסה' לי את חוויית הלידה כי לא הרשתה לי לזוז ודחפה להתערבויות.. דווקא ראיתי במיילדת הערביה שליחה שהקבה שלי לי כדי שתהיה חוייה טובה 🤔

היו לי מיילדות ערביות בלידות, כולן היו יהודיות ורובן דתיות. אם זו מיילדת מקצועית לא היה משנה לי מה המגזר או הדת שלה. באופן כללי כשאני מקבלת שירות רפואי או בתחום אחר, מה שמשנה לי זה המקצועיות והאדיבות ולא מגזר.

קבלתי שירות רפואי ובתחומים נוספים מערבים, שנתנו שירות מעולה הרבה יותר מקולגות יהודיים.

היה לי מרדים מעולה ועדין שהיה ערבי.

לעצמי אם זה מה יש- מוכנה לקבל.

אבל תינוק יהודי טהור שהרגע נולד מבחינתי זה משהו אחר לגמרי. כל עוד זה בידיים שלי...

ששלוחו של השם בלידה (בתנאי שכוונות השליח טובות) הוא כזה שמגשים את נבואת "וכיתתו חרבותם לאיתים". התזכורת לכך שלבסוף יהיה שלום בין העמים היא בעיני מתאימה הרבה יותר לאיחולים שלי לתינוק/ת טרי/ה. סוג של ברכת שלום ליילוד ממשפחת באי העולם כולו, אליה מצטרף. היצירה המתקראת "אדם" גוברת ברגע קדוש כזה על צדדי הרוע בעולם, בעיני.

אדגיש שוב שמדןבר בנסיבות שבהן ברור שהמטפל/ת אינו חשוד על פגיעה בקודשי ישראל, אינו בעל שאיפות לאומיות הכוללות רצון לפגיעה פיזית, ואינו בעל כוונה להעביר את היהודים להאמין בדתו (כוונה שבישראל פחוץ נפוצה, לתחושתי, אצל אלו הנושאים צלב)

האם באמת קיים כזה דבר ערבים שאינם בעלי שאיפות לאומיות הכוללות רצון לפגיעה פיזית...

וגם אם קיים, האם כעם אנחנו צריכים בכלל להתייחס אליהם כאל כאלה.

אני שמה לב לפי השרשור הזה וקודמים לו מה דעת חלק גדול מהמגיבות ולכן אין טעם לדון על זה, פשוט כל אחת ולפי הרגשתה והאמונות שלה...

שבישראל אין להם שאיפות לאומיות.

ושימי לב שבינתיים למטה יש לפחות מישהי אחת שהבחינה בין ערבים לערבים.

ומחילה, לא הבנתי:

היא שאלה אם יפריע, עניתי שלא ושזה אפילו יכול להיות עבורי מאד רוחני, ובעצם את עונה שדעתי לא רלבנטית כי היא ממילא לא מייצגת את דעת הרוב?

התייחסתי לאמירה כדי להדגיש נקודה שבעיניי היא חשובה, 

לא חושבת שיש מגבלה על העלאת תהיות ומחשבות על גבי הפורום, תקני אותי אם אני תוהה.

לא הגבתי לגופו של הניק שלך, הגבתי בכללי על האמירה כי יש שם נקודה שלי היא חשובה.

כל עוד התינוק בריא ושלם והיא טובה והלידה הולכת טוב זה ממש לא משנה לי 

הרי אם היא לא יהודיה, והדת שלה היא נצרות או איסלאם - מה הבעיה שהיא עונדת שרשרת שמסמלת את הדת שלה? הרי היא לא יהודיה.. וזה סמל שעבורה מסמל דבר חשוב.. הדת שלה.

מה רע ב״תינוק שרואה צלב״? זהו סמל דתי של דת אחרת, כמו שהייתי רוצה שיכבדו את היהדות כי היא הדת שלי, אני מכבדת דתות של אחרים. 

הוא סמל של עבודה זרה (כי הנצרות לרוב הדעות נחשבת כעבודה זרה). ואנחנו מצווים להתרחק מעבודה זרה ואף להוקיע אותה, גם אם מדובר במישהו לא יהודי (שגם לו אסור לעבוד עבודה זרה).

בפועל לא נעשה את זה ולא נוקיע ונוכיח ממש, אבל לפחות שהילד הטהור שלי לא יראה סמל של עבודה זרה בימי חייו הראשונים...

ואנחנו לא אמורים לכבד דתות של אחרים. השאיפה שלנו שכולם יקיימו את שבע מצוות בני נוח, ולא את הדת שהם המציאו...

מעבר לזה זה באמת עניין קצת מיסטי - שהתינוק שלי יצא לתוך ידיים יהודיות, כי הנשמה שלו מרגישה הכול...

אבל השאלה הפותחת הייתה אם זה יפריע לי. אז כן, זה יפריע לי מאוד, גם אם לא עשה עם זה כלום...

ולא לא מפריע לי

אבל לידה אחת התרחשה באמבולנס, והצוות שהגיע היו ערבים והם היו בסדר.

ומעדיפה שהם יתעסקו בבניה ויילוד עבור יהודים ולא בהחרבה ופגיעה ביהודים.

אני מתפללת לשליחים טובים ומי שבא- בא.

אולי יפריע לי מהבחינה שבתור יולדת אני רוצה סביבה מוכרת ותומכת ושהצוות ידבר בשפה (התרבותית) שלי, אבל לא מבחינה רוחנית.

לגבי סמלים זה יותר מפריע לי כי אפשר לכבד את הרוב של היולדות שהן יהודיות, אפשר להשאיר את הסמלים מחוץ לחדר לידה ולהכניס את המקצועיות והאנושיות נטו.

שהידיים הראשונות שיגעו בתינוק יהיו של לא יהודי... 

אז ב"ה הקב"ה סידר כך שרק מיילדות יהודיות היו לי.

חשוב לי שתהיה נחמדה ונעימה ומקצועית וזה הכל

לא מאמינה בידיים ראשונות שיגעו בתינוק וכל זה

מה המטרה של שאלה כזאת, טוב זה לא יכול להרבות, יש פה טעם של פרובוקציה, יש לנו הלכה על פי ההלכה זה מותר - ״לא תוסיף ולא תגרע״ יש פה המון קהלים שיכולים לקרוא את הסקר ולראות את מה שענו- להרבות אהבה ושלום בעמ״י מבטיחה שזה לא עושה ,במיוחד למי שלא מסכימה עם הרבה מהתשובות פה … נתתי פה את דעתי ומאוד מכבדת את דעותיהן ותחושותיהן של מי שלא חושבת כמוני אבל חושבת שכל אחת תעשה ותראה מה שנוח לתחושות שלה . זה לא כזה משנה בפרט שלא מדובר על הלכה … 

אנחנו חיים בדור מאוד מבולבל.

והראיה- כשאת רואה שמוציאים פסוקים והלכות מפורשות מהקשרן, במטרה לחבר אותנו באיזשהו קשר רוחני כביכול חיובי עם הגויים.

משם כל הרע יוצא,

משם יוצא ערב רב.

הלכה למעשה, כשאשה מגיעה ללידה ויש מיילדת לא יהודיה מקצועית ונעימה, זה לא מעיד על רמת הדתיות של היולדת אם היא מבקשת להחליף אותה או לא.

אבל הדעה הכללית והלך הרוח, מאוד מאוד מאוד חשובים ולדעתי, הבירור הוא קריטי.

ואין פה בכלל ענייין של להרבות אהבה.

אנחנו לא חייבים להסכים כדי לאהוב האחד את השני.

בכוח להעמיק את הפער 

בתוכנו?

למה שזה יעמיק את הפער?

זה לגמרי לגיטימי שאחת מפריע ולשניה לא , אני דברתי על למה טוב הסקר הזה? להראות כמה אנחנו חושבים שונה וחולקים אחד על השני על דברים שהם די אינדיבידואלים שלא נוגעים בכלל להלכה  או רמת דתיות , אני באה מזרם מאוד שמרן מאוד בטוחה בעצמי בדרך השם שלי ושואלת למה זה טוב להבליט את השוני בנינו במקום את האהבת ישראל בנינו, כולנו רוצים ילדים טובים מוצלחים ההולכים בדרך ה , חלילה לנו מלחשוב שאם מישהי חושבת שונה בהרגשתה על מי שמקבל את התינוק שלה בלידה- שהיא פחות רוצה בקדושת הילד/ה שלה 

את חושבת שזה לא נוגע להלכה.

אני חושבת שזה יותר חזק מהלכה,

וזה דבר בסיסי מאוד לברר לעצמנו,

זה לא על הדרך.

זה המוצא ממנו תפיסת החיים מתחילה ומשליך על עבודת ה' באופן ישיר.

שוב, לא מחלקת ציונים,

אבל חושבת שממש חשוב לחדד את הנקודת בעניין הזה.

במיוחד בדור שלנו.

זה פשוט מאוד מי שמפריע לה - אין בעיה שתעשה מה שנוח לה עם מי שמיילד אותה 

ומי שלא מפריע לה - זה גם בסדר , כי פשוט לא מפריע לה , 

זה גדול עלי או על כל אחד לתת לנשמות דרגות בקנאות לדבר ה׳ 

כל אחד מוצא את המקום שלו בתוך ההלכה שמתאים לו , בסופו של דבר יש ציווי של בחרת בחיים , יש פה בחירה חופשית של אדם בדרך ה, כשכולם יקיימו את ההלכה כמו שצריך אז אפשר יהיה לדבר על מידת חסידות אבל אל לנו להתבלבל קודם ההלכה ולאחר מכן אפשר להוסיף מידות חסידות / חומרות/ הנהגות . בדור שלנו חייב לברר את האמת , הנהגות זה נחמד אבל יש את מעיקר הדין וכל השאר , שכל אחד יבחר לעצמו מה נכון לו . אם למישהו מתאים עיקר הדין בהתאם לרמתו הרוחנית הוא ממש לא בעמדת סכנת הרוחניות שלו בדור , ואל לנו לזלזל בזה, זה ממש לא מובן מאליו לבחור בחיי תורה והלכה בדור , אלא כל אחד בונה לעצמו את הדרך השם שלו בהתאם לדרכו ולנתיב חייו, לא כל אחד מחזיק באותם דעות או דרגות, אנחנו לא מקשה אחת וחשוב שיהיה ריבוי דעות , כי מי שלא מתיישר לדעות שלא אמת חסידול יכול ליפול בדעתו שהוא לא מספיק או לא עושה די , אבל לכן יש לנו הלכה ומורי הלכה .

זה ממש לא מידת חסידות.

זה לפני ההלכה.

כי לי אישית לא מפריע ואני די מעידה על עצמי כמשתדלת לשמור קלה כבחמורה , אבל עכשו את אומרת שהעניין הזה בא לפני ההלכה ואם כך אני בלא מקיימת את בסיס ההלכה , הייתי רוצה לדעת מה המקור ומי החליט שזה לפני ההלכה , או שזאת הרגשה שלך , וזה לגמרי אינדיווידואלי 

כל עוד זה תלוי בי

אין סיכוי בעולם שתיילד אותי גויה!!

ב"ה לא קרה

בע"ה לא יקרה

אבל ה' מחליט בסוף!

לא ראה מה בעיה שידיים גויות יחזיקו את הילד שלי הראשונות.

למה במשך שנים עברו לא היו מיילדות גויות?

זה ענין של הרגשה כנראה ואני כנראה "ליטאית" מידי בשביל הרגשות כאלה.🤭.

מסייגת כמובן שאם היא שונאת ישראל --הייתי מתנגדת לכך בתוקף אבל אם היא עדינה וטובה,אז למה לא

לא מכירה המלצה על ד', שמעתי על ג'.

היה להם מבחן סינון בכיתה, והיא עלתה לשלב השני.

הדפסתי לה איזה שתי דוגמאות למבחנים שמצאתי ברשת. כדי לחשוף אותה לסגנון השאלות.

יש גם חוברות יותר מקיפות בתשלום, אבל לא קניתי.

כיום היא בכיתה ד' ולומדת כבר שנה שנייה בתוכנית מחוננים.

אני שמחה שלא חיכיתי עם זה, והיא יכלה כבר להתחיל בתוכנית.

הבן שלי עכשיו בכיתה ב'.

אני צריכה לראות אם בבית הספר שלו נותנים לילדים לעשות את המבחן הראשוני. אם כן, אני אגיש אותו. ואם הוא יעבור לשלב השני, אני אגיש אותו גם אליו.

היא הסתדרה עם המבחן מבחינת לחץ וארגון?

ואם אפשר לשאול, היא מהקטנות בשכבה?

לא הייתי איתה שם, אלא בעלי, והיו איתה עוד כמה חברות.

היא ילידת ספטמבר. די קטנה בשנתון, אבל לא מההכי קטנות.

ואז הנסיון הראשון הוא מעין תרגול.

הבן שלי לא עבר בפעם הראשונה (התקבל למצטיינים) ובפעם השניה עבר אבל עברו שנתיים בין לבין כי פספסתי את ההרשמה בכיתה ג.

אבל אפשר סה"כ לגשת פעמיים, אז לא רוצה "לבזבז" את הפעם הזו אם זה בכלל לא ריאלי

אבל אז אולי אני כן אשקול לעשות איתו בג' ולא בב'.

פורטל הורים - תהליך איתור תלמידים למסגרות ולתוכניות למחוננים ולמצטיינים

הם ממליצים בכיתה ג חוץ ממקרים מיוחדים (גם היינו צריכים לחתום שאנחנו יודעים שזה לא לפי המלצת משרד החינוך)

הגשתי אותה בב', היא ילידת סוף נובמבר ממש מהקטנים בשכבה.

היה לה בסדר גמור, כמובן שהסבתי לה בדיוק מה הולך לקרות ואיך במבחן הולך.

וכמובן, הדגשתי לה שזה מבחן שבודק איזה תכנית יכולה להתאים לה ולפי זה נרשום אותה לחוג העשרה או משהו כזה, בכלל לא אמרתי שיש עניין לקבל ציון גבוה

לק"י

לא חשבנו על זה יותר מידי.

פשוט ניגשו כשהיה..

אבל לגבי הבן הגדול זה היה די ברור שהוא יעבור אותו. כך שמכיתה ג' הוא נהנה מתוכנית המחוננים.

היא לא ממש התלהבה מהרעיון של תוכנית מחוץ לבית ספר

רשמתי למצטיינים אחר הצהרים למרות שהתקבלו למחוננים

ככה זה יותר כמו חוג ולא במקום בצפר

לילדים שלי זה יותר מתאים

בעיני אם הילד מסוגל ממש כדאי

והתוכניות מתחילות כבר בכיתה ג..

זה שהתבניות מכיתה ג אני יודעת😁

ואיפה יש תכניות כאלה?

לק"י

נושאים שלא בתוכנית הלימודים, העשרה.

יש בהרבה מקומות. לרוב זה לא דתי, אלא יש שם גם תלמידים דתיים.

בירושלים וביד בנימין אני חושבת

זה תלוי באיזור.

והכיתות נפרדות

הבן שלי ניגש בב' ונמצא במחוננים מג', ילד אחר התקבל למצטיינים, אבל על זה ויתרתי לצערי

וההורים שלי ויתרו על זה

יצאתי בסדר😅

קשה להגיד על בנים מתבגרים שהם ''בסדר''.

אבל הבחירה בין לצאת מהעבודה מוקדם ולהסיע אותו שעות לבין לוותר ולשלוח אותו לחוגים בבית הייתה הכרחית עבור המשפחה

כדי להתחיל מיד בכיתה ג'. מדובר בתהליך יחסית ארוך, לא מבחן ותשובה מידית

שני ילדים

חבל לחכות

אפשר להיבחן שוב אם רוצים בגימל

למיטב ידיעתי ההמלצה לחכות לגימל היא לצעירים בשנתון

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

כל הכבוד לך

חחח

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.

לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.

אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)

בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅

באמת סביר לגיל?

כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה

ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....

אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.

אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.

אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.

אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.

באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.

נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני

שבאמת למדתי מהן לא מעט!

כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...

אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.

גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.

אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!

בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,

הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.

נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..

אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה

ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,

ברור שזה עובד.

כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.

אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.

הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.

אבל לא סוג עזרה כזאת.

את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)

זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.

אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.

צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה

את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!

כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.

אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.

מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.

מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.

כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.

בהצלחה רבה!

אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,

כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.

אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)

זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...

כן נשמע לי סביר לגיל... בדיוק אתמול היה לילדה שלי טנטרום של חצי שעה כי אח שלה קיבל עוגיה לפניה, וגם לקום בלילה היא כמעט לא קמה אבל כשכן זה שיגעון ושעה - שעה וחצי של בלגן, של דרישות שלנו לא הגיוניות אבל לה לגמרי כן

כאילו בעיקרון היא לגמרי מבינה כשמדברים איתה, אבל כשהיא עייפה/ רעבה או משהו אחר מציק לה אי אפשר לדבר איתה וצריך למצוא דרך אחרת להרגיע אותה. בדרך כלל אני יציע חיבוק, לפעמים סיפור. וזה באמת הגיוני כי גם אני כשאני עייפה או רעבה מאוד יכולה לצעוק עליה למרות שאני לגמרי יודעת שזה לא תגובה הגיונית או מותאמת אבל קשה לי להשתלט על זה כשאני עייפה או רעבה, אז זה סופר הגיוני שבת 4.5 לא תצליח...

אבל כמו שכבר כתבתי מה שמשנה זה שלכם קשה עם זה ולא אם ההתנהגות תקינה או לא. ההתנהלות תהיה אחרת, אבל עזרה כדאי לקבל בכל מקרה...

תכלס אני גם במחשבות על אם אני באמת יותר מדי רכה ומכילה ומקבלת כל התנהגות, אבל זה נראה לי לגמרי עדיף מאשר הקצה השני של ''אתה גדול ואנחנו סומכים עליך שתתמודד'' שזה בעיני בעצם ''תתמודד לבד עם הקושי שיש לך כרגע ואל תפנה אלינו''

כשבוחנים אם התנהגות היא תואמת גיל, זה לא תמיד אומר שהיא תקינה (בעצם תקינה זה ממש לא המילה אבל אין לי כרגע אחרת.. אולי בהמשך תעלה לי)

הרבה פעמים התנהגות שמצויה בקרב אותה גיל היא ביטוי לקושי. למשל עלתה פה השבוע דוגמא של נשיכות בגיל הרך - תסכול הרבה פעמים מתבטא באגרסיביות, אז בגיל הרך זה יהיה נשיכות, בגיל גן ובית ספר מכות ובהמשך בהצקות והשפלות. וזה תואם גיל. כלומר ילד בית ספר שנושך - זה לא תואם גיל.

אבל זה לא אומר שככה זה, או שטוב שזה ככה, ובעיקר זה לא אומר שהבחירה היא בין לעצור את ההתנהגות (בהנחה שזה אפשרי) או להשלים איתה.

לצורך הדוגמא, ילד שלא מאד מתוסכל לא ינשוך גם אם הוא בן שנתיים.

כשמבינים ממה ההתנהגות נגרמת אפשר לטפל בשורש שלה..

עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37

מחשש לאוטיניג

מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי

תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.

אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.

העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.

סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.

זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.

נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.

אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.

ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.

ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים

כתבו לך כאן מאד יפה,

אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"

שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?

אם יש קושי עם גבולות -

ילד שמתקשה להסתגל

או הורה שמתקשה להציב גבול

או גם וגם.

אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.

כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.

יותר מזה

הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.

את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...

במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.

זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת

בונים אותם בשעות היום ברוגע

לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת

את אדם מבוגר

לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה

אבל קשה לו

והוא ילד בן 5

בעיניי

אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי

שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)

צריך לעזור לו

גם אם זה פוגע בשינה שלך

(אםשר לצמצם את הפגיעה

נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)

ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.

ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.

נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.

ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...

ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)

לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.

שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!

סליחה שאני מתמקדת בזה

יש אנשים שמומחים לילדים רגילים, הם מבינים את המערכת הרגילה, יודעים לעזור לה ומדריכים מעולה בתוך המרחב הזה.

אבל הם מתקשים מאוד לזהות חריגויות ולהבין אותן.

הם לא למדו מספיק לדוג' על ויסות רגשי וחושי ואופני התקשרות שונים (לדוגמה, אני לא פסיכולוגית).

ולכן ההדרכה תהיה כזו שמתייחסת לילד כרגיל, עם כל העצות הרגילות.

נשמע שבאופן כללי, אתם עושים עבודה ממש טובה. וייתכן שיש קושי מהותי, ולכן הייתי הולכת להתייעץ עם מי שמכירה ולמדה על ילדים עם קשיים כאלה ויכולה להדריך בהתאם.

בנוסף, קצת מוזר לי שאחרי פגישה אחת היא קובעת שאין לו שום בעיה. אני חושבת שצריך קצת יותר מפגישה אחת כדי להחליט.

שלצערי אני פגשתי לא מעט מדריכות הורים עם כל מיני המלצות אבל עם שום הכשרה אמיתית...

הורים בגן שלי שהלכו לכמה כאלו ולא קיבלו שום עצה טובה ועשו רק נזק..

ממליצה לחפש נשות מקצוע עם הכשרה רלוונטית..

לצערי פגשתי לא מעט מטפלות בלי הכשרה שעושות הדרכת הורים לילדים עם אוטיזם, הפרעת קשב, ויסות חושי ועוד ועוד ועושות נזק...

לא כל מי שעשתה קורס בהדרכת הורים באמת יודעת מה לעשות...(תמיד כדאי לבדוק תואר רלוונטי והכשרה..)

ההתנהגות שלו נשמעת נורמלית.

יש לי ילד בן 5+

היה לו בכי כזה והתעקשות על שטות ודרישה ממש דומה למה שנתת.

דבר נוסף ראיתי שכתבת שהוא התחיל להתאזן זאת אומרת שכן תפסתם מה עוזר.

אבל לגבי זה שבגן הוא לא מתנהג כך וגם לא שמח ללכת לגן.ייתכן שהוא צובר המון בבטן בזמן שהוא בגן וההתפרקות פשוט יוצאת לו בבית בצורה הרבה יותר קיצונית.

מה שעלה לי זה דיברתם איתו ? שאלתם אותו בזמן רגוע תוך כדי משחק למה זה קורה?למה אתה בוכה בלילה? מה יכול לעזור לו?

אני שואלת את הבן שלי לא תמיד יש תשובה,אבל לפעמים הוא מצליח להסביר לי,לפעמים הוא לא יודע להסביר.

אבל שמתי לב שאם אני מדברת איתו מספיק זמן מראש זה מפחית את הפעמים של ההתפרצויות הללו.

אבל שלי לא קם בצרחות בלילה.

להגיד שילד שקם בוכה בצרחות בלילה שזה תקין נשמע לי לא תקין יש משהו שיושב על זה.

הוא לא מתעורר ובוכה כי יש מענה או אין מענה הוא בוכה וצורח כי משהו מציק,מפריע,מפחיד לא משנה מה יש סיבה אחרת....

ואם את מרגישה ככה בתור אמא אל תתני לאף אחד לערער את מה שאת מרגישה.

לי יש בת מתוקה בת כמעט 4.

גם אצלנו יש תקופות של בכי היסטרי על שטויות. ויש תקופות טובות יותר. (וגם אצלנו בגן היא רגועה ומתוקה ואהובה על כל הצוות, בלי רמז למה שקורה בבית...)

זה בהחלט יכול לקרות גם בגיל כזה. אבל ברור שיש פה קושי שצריך מענה.

באופן אישי אני התייעצתי פעם עם @אפונה וזה מאוד עזר לי.

האמת שזה היה בתקופה עמוסה מהרבה בחינות, אז הספקנו רק מפגש 'אינטייק' שבו היא שאלה אותי הרבה שאלות על הבת שלי, שנתנו לה תמונה מלאה יותר. ורק השאלות עזרו לי להבין טוב יותר את הילדה, מה בעצם עובר עליה ועל מה יושב הקושי. אחרי המפגש הזה כבר חווינו הקלה... (היו גם שינויים אחרים חיצוניים שהקלו קצת מהקושי, אבל גם ההבנה שלי, ועוד כמה טיפים שאפונה נתנה לי והשתדלתי ליישם, הקלו מאוד והפחיתו הרבה מהבכי. וכשהיו שוב טריגרים שהוסיפו קושי - ידעתי לזהות ולצפות לקושי ולאפשר את הבכי).

בקיצור - ממליצה מאוד על הדרכה בגישה ההיקשרותית. אני חושבת שזה יהיה לכם הרבה יותר מדויק ונכון.

באמת הרבה פעמים הורים מגיעים להדרכה ורוצים לשמוע משהו, לקבל איזה הנחיות שישפרו את המצב. ואז האינטייק נראה להם טרחני או אולי אפילו בזבוז כסף..

אבל האמת היא, כמו במקרה של הפותחת, שבלי להבין מה קורה בחיים של הילד לעומק זה ממש לא אחראי לייעץ ולהדריך.

ותודה על המילים הטובות! גם בפעם השניה זה משמח לשמוע

מתארים הכל לרופא ילדים והוא נותן הפנייה.

אצלנו בקופה היה גם מענה רגשי, גם ריפוי בעיסוק, גם עודת סוציאלית (יש גם קלינאית תקשורת אבל חא היינו צריכים)

והרגשתי שמנסים כולם יחד לעזור לילד

קראתי הרבה כבר אתמול ונורא ריגשתן אותי...

לא הספקתי לענות.

מנסה לענות מסודר.

קודם כל, ברור לנו שלא נחזור אליה. לא התחברתי לגישה בכלל.

וחוץ מזה היו כמה דברים לא אתיים בפגישה איתה שלא היו נראים לי.

לגבי הכשרה שלה? לא יודעת, אבל ברור לי שלא תואר רשמי.

האמת לא היה כזה דחוף לי תואר, אלא יותר חכמת חיים וניסיון.

אבל במקרה שלה היה נשמע לי שיש לה תפיסת חיים שבה היא תופסת את כל ההורים ומכניסה את כולם לאותה משבצת. בקיצור לא.

בעצמי מתלבטת אם ללכת למישהי אחרת.

כי בעצם העניינים די נרגעו עד שהגענו אליה, מצד שני אנחנו יודעים שזה בא והולך בגלים.

מי שכתבה פה על זום זה באמת רעיון כי לצאת מהבית ביחד ולמצוא בייביסיטר זה ממש קשוח לנו.

כתבו פה על אבחון בקופת חולים,

אז זה מאוד מתעתע.

כי הוא ילד מקסים מקסים מקסים.

בגלל זה גם לא היה נשמע לי שזה עניין של גבולות, כי אני תופסת אותו כילד צייתן וקשוב יחסית.

לא טאטאלה מצד אחד (שזה טוב, אני לא רוצה ילדים שהם יס מנים) מצד שני בעיניי יש גבולות בבית, יש סדר יום ומאוד ברור מה עושים מתי ומה לא עושים.

אין כל היום כל יום מאבקים אלא יש נקודות חיכוך מסוימות ששם מאוד קשה לנו

כאילו ברור לי שזה לא ילד עם בעיות קשב ובטח שלא נראה לי בעיות תקשורת.

כן אולי בהגדרה של ילד רגיש, אבל אין לי מושג אם זה דבר שמאבחנים אותו בכלל...

אם כבר חשבתי לפנות לקופת חולים לטיפול רגשי, אולי רכיבה על סוסים. כזה סוג.

אבל לא יודעת אם יאשרו ואם שווה להתאמץ על זה.

מניסיוני מאשרים בקופה ממש בקלות אבל לפעמים התורים ארוכים, אצלנו מאוד עזר אבל היו דברים אחרים.

את נשמעת אמא מדהימה, כל הכבוד לך על כל המאמצים.

על טיפול רגשי בגיל צעיר. הדרכת הורים הרבה יותר מתאימה ואפקטיבית בעיני.

את מתארת גלים

גם כשהים שקט הוא מחביא מתחתיו דברים, וכשיש טריגר זה מתפרץ.

לא הייתי מוותרת על טיפול שורש ועל רכישת כלים שיעזרו לך גם בתקופות סוערות, גם מול שאר הילדים וגם מול עצמך.

לרכישת כלים יש אפקט כפול:

גם ביצוע בפרקטיקה, וגם רשת ביטחון.

רשת ביטחון חשובה כדי להשרות ביטחון בסביבה, מה שממילא תורם לרגיעה.

אם אני לא האופה הכי מומחית, בד"כ יוצאות לי עוגות סבירות. לפעמים גרועות.

אבל עוגות זה לא תחום שמאוד חשוב לי להתפתח בו, מקסימות יש ופלים בסופר.

אז לא משקיעה בהתפתחות שלי בתחום הזה וחיה בשלום עם הפעמים שלא הלך לי טוב.

לגוף אין חלקי חילוף, וגם לנפש, והקשר הבונה מול הילדים זה תחום שמאוד מאוד חשוב לי אידית להתפתח בו, ולכן בעיני שווה את ההשקעה.

השנים האלו חולפות בטיל!!

יש לי עכשיו שני גדולים (חטיבה ותיכון) הם בקושי בבית. יש להם כבר אישיות ורצונות ותיעדופים אחרים בחיים, יכולת ההשפעה לא אותו דבר. בעיני חשוב לנצל את השנים האלו במקסימום. בגיל הרך הילדים הם ספוג. מה שמלמדים אותם עכשיו זה כלים לכל החיים.

היום את מלמדת אותו איך לבטא תסכול, עוד שבוע הוא מלמד את אחותו התינוקת.

מהמקום הזה אני כן בעד הדרכה מסודרת. להטמיע שפה מסויימת בבית. על גבי זה בהמשך אפשר להשתלם עצמאית לצורך רענון וחיזוק.

וואי יצא לי מטיף, לא התכוונתי, מקווה שתביני מה רציתי להגיד.

החלטות טובות!

להתפתחות הילד.

גם אצלנו האבחון הראה שהכל בתחום הנורמה...

אבל בגלל הקושי הרגשי היומיומי שאנחנו ההורים תיארנו, קיבלנו מעטפת.

וטוב לפעמים להתייעץ עם מומחים.

והילד מאוד צמח מזה! ממש ראיתי דברים שהשתפרו.

את מתארת קושי של ויכוחים, התעקשויות, חלק מזה היה אצלנו.

בעיני חבל לא לנצל את הקופה בה את מבוטחת לפני שהולכים לפרטי... או לפחות לנצל במקביל

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

זה יהיה נח שהלידה תהיה, הגענו למסקנה שרק בשבוע 41 יהיה נח, ושבשבוע 38- זה הכי לא טוב

בסוף ילדתי בשבוע 38 ושרדנו את זה.

היה קשוח אבל לא נורא כמו שהצטייר לנו בדמיון... אני חושבת שבסוף כשמגיע הרגע של ההתמודדות דברים נראים אחרת ומסתדרים אחרת מאשר בדמיון

עד לא מזמן בעלך לא עבד במשך תקופה לא?

אז מה הלחץ על עוד רבע משכורת אם הסתדרתם בלעדיה עד לא מזמן?

קרה משו ששינה את המאזן הכלכלי בצורה דרסטית?

הדירה שאנחנו מקבלים מהקבלן מתעכבת כבר כמה חודשים

היה אמור להיןת לנו כבר מפתח אחרי העיכוב שחישבנו

מנגד, כן עברנו מההורים כי מצאנו להשכרה מציאה

וחוץ מזה

אני אדם לחוץ כלכלית עד מאוד מאוד מאוד ממש ממש ממש ואני לא מסוגלת קשה לי השכל שלי מתפוצץ

תסתכלי על זה בצורה קרה רגע: הרבע חודש הזה יקריס אותך חלילה? ימנע ממך מלשלם חשבונות? באמעל חשבון האוכל של הילדים חלילה?

אם לא - שחררי

לדעתי זה צורך סופר לגיטימי שלא מוותרים עליו סתם כך

ובכללי כאישה להיות לחוצה כלכלית זה מאוד לא בריא בעיניי. זה עבודה שהיא לא שלך.

המשפט האחרון שלך מאוד נכון חח

אבל מאןד קשה לביצוע…

יש ברוך ה' הרבה קניות, קניות שמחות ובריאות

ןאני לרגע לא מתלוננת גם ההורים חמודים מרעיפים

פשוט לחוץ לי הקטע הזה איפ

אני זוכרת את זה אצלך עוד מפעם

משרשורים קודמים שלך

במקומך הייתי מתעקשת על טיפול טוב שיעזור לך לעבוד על הנושא הזה מהעומק

ובעז'ה גם לשחרר ולהרפות

בכלל החיים שלנו והיומיום שחנו זה הרבה קניות

אנחנו צורכים הרבה

אבל זה חלק נורמטיבי ולגיטימי ומבורך בחיים

ואגב אאלט לא דיברת גם באחד השרשורים על היפוך תפקידים בין הבעל לאישה (זו היית את? לא בדקתי בכרטיס האמת),אז זה גם חלק מזה. להבין שאת יכולה וצריכה להוציא על עצמך. להתייחס לעצמך כאישה שמרשה לעצמה להשקיע בעצמה ולהרשות לעצמה ולהגשים את הרצונות שלה באמצעות כסף, בין היתר. אין מה לעשות בסוף זה אמצעי ולא מטרה ככל שתתייחסי לכסף שנחסך כבזבוז ותחיי במרדף אחרי עוד כמה שקלים שלא לצורך כשיש צורך להוציא, את מונעת מעצמך התקדמות חשובה בעיניי גם בעניין הזה כי את זו שעומדת על ה"שיבר" כביכול. זה אותו נושא בעיניי, זה חלק ממכלול

בקיצור - אני בדעה שצריך לטפל בזה.

כמו הרגע הזה וכמו החיים עצמם.

כסף נועד כדי לשרת אותנו ולא כדי שנעבוד אצלו.

לידה זה זמן מרגש ורגע ענק ומשמעותי בחיים, גם אם "יתבזבז" עליו יותר זמן מהמתוכנן, גם אם תפסידו כסף, גם אם תכנסו למינוס רגעי, אין תחליף לרגע הזה.

אם את מרגישה שיש לך לחץ מאוד חזק לכסף כדאי לחשוב על לטפל בזה בדרך כלשהי כשיהיה לך זמן, כי זה ממש לא קשור לכמות כסף שיש בחשבון, זה תודעה. אני מכירה מקרוב אנשים מאוד עשירים עם תודעה כזאת.

שיהיה בקלות ובמזל טוב❤️❤️❤️

שניסיתי להתחיל

את יודעת כמה עולה מפגש?

אז הפסקתי🙈

הרבה פעמים הלידה יוצאת בתזמון לא נוח, או שכל הזמן יש עומס ושום זמן לא נוח.

היו לי לידות בתקופות של חגים, טסט, מעבר דירה, חופש גדול, לידה מוקדמת פתאומית.

בסוף מסתדרים עם מה שיש.

יישאר איתך בבית יולדות?

כן, זה נחמד אבל זה לא מחוייב המציאות

אולי בלידה ראשונה, שניה זה מתאים. כשיש ילדים נוספים בבית צריך בעיני לבחון מחדש. הוא יכול ללכת לעבודה, לפחות לחלק מהזמן (אם זה אפשרי)

מי יהיה עם הילדות?

אם חושבים על הלידה כאירוע של כמה שעות ולא כולל הימים של האשפוז אז אפשר למצוא פתרונות של שכנה/ בייביסיטר/ אולי אפילו יסתייע וזה יקרה בזמן המסגרות

זמינות של הבעל ללידה- אולי צריך לחשוב על אופציה של מלווה אחרת שיותר זמינה לך ורק כשממש תהיי בחדר לידה בעלך יצטרף.

לא אומרת שככה הדברים צריכים להראות, פשוט חושבת שאפשר לשקול מחדש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם

ולדעתי יש עניין שאחד ההורים יישאר עם אלה שבבית, לחלק מהזמן.

לשים אצל אנשים שקשה להם לשמור על ילדים זה קשוח קצת, לא?

שמתי לב שכשאני מארגנת לי בראש פתרונות לכל תרחיש, אני מצליחה להיות רגועה...

אבל לינה לדעתי לא שייך לבד (ואני הולכת לאיכילוב כדי לקבל חדר לבד כי מגעיל אותי להיות עם עוד…)

ולא שייך מישו שהוא לא בעל

עכשיו, גם לנו שני ילדים בבית.

בגדול הייתי ביות מלא, חדר לבד ובעלי היה איתי מעט מאוד.

כמובן שהיה בלידה. אבל אחר כך חזר הביתה בשביל הילדים.

הוא הגיע כל יום לשעתיים להיות איתי במהלך היום, אבל גם ככה הילדים עוברים שינוי משמעותי ולא רצינו שגם הוא ייעדר להם.

בגלל שהייתי לבד ובלי מלווה, כן הייתה חשובה לי שתהיה אופציה לתינוקייה. אבל בפועל רוב מוחלט של הזמן לא השתמשתי בה. פעם אחת כשהיה לי קשה

ובפעם אחרת האחיות שמרו עליה קצת בעמדה שלהם.

אז ברור שאצל כל אחת ההתאוששות אחרת, אבל זה כן אפשרי

אני ילדתי פעם אחת, ובדיוק כל בני המשפחה שלי נדבקו בקורונה. אז לא רק שישנתי לבד חמישה ימים (כי היה קיסרי) - בעלי אפילו לא בא לבקר אותי בכלל, שלא לדבר על הילדים.

זה היה בהחלט לא נחמד, אבל אפשרי...

וברור שבכל שאר הלידות, גם לא בראשונה, בעלי לא ישן איתי... למה שיסבול גם הוא?🤭 (כמובן גם לא הייתי בחדר שמאפשר את זה)

בקיצור, נראה לי שבאמת יש כמה הנחות שכדאי לך לסכל לפני שאת יולדת

ותתפללי שהכול יעבור בשלום, גם מכל הבחינות ה"שוליות" של נוכחות הבעל ושל השמירה על הילדות, וכמובן מבחינת הלידה עצמה!

לא בלידה הראשונה, לא בביות מלא, לא אחרי קיסרי, ולא בשבת.

וגם לא מישהו אחר.

לי אישית אין צורך שיהיו איתי כל הזמן.

וגם אם את מרגישה צורך, תשקלי את זה מול שאר השיקולים.

הנחות מאוד מגבילות שלדעתי מוסיפות לעומס וללחץ...

קודם על העניין הכלכלי. הכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. ואם אנחנו עבדים של הכסף אז פספסנו את הנקודה...

וגם לינה. אצל רוב האנשים כשזו לא לידה ראשונה הבעל לא נשאר. והכל בסדר. טיפה מאתגר, נעזרים באחיות, והכל בסדר.

ואם חייבים עזרה בלילה, יש בהחלט הרבה אופציות שהן לא בעל. בת משפחה, חברה, דולה...

נשמע שהרבה מהלחץ והעומס יכול להיפתר בשינוי תודעה ולאו דווקא משינוי במציאות...

כמובן זו החלטה שלך אם זה שינוי שאת רוצה לעשות, מה גם שלפעמים שינוי תודעה לא קל יותר משינוי חיצוני

התאוששות הרבה יותר טובה אם את שואלת אותי

ולאחרים יותר קל לעזור כשאחד ההורים בבית ולא עסוקים בנסיעות וארגונים.

גם לילדים זה הרבה יותר מרגיע שאמא לא נעלמת לכמה לילות פתאום

בלידה השלישית שלי הייתי עם אמא שלי באשפוז אבל דווקא בחדר פרטי הייתי יותר מרגישה בנוח להיות לבד לגמרי (בלידה השניה הייתי לילה לבד במלונית).

כאילו מרגיש לי יותר נוח להשאיר את התינוק לבד ולהכנס לשירותים בחדר פרטי, מאשר בחדר עם עוד מישהו.

וברור שזה אישי, אבל מבחינתי גם חברה/ אחות/ דודה/ אמא זה ממש אופציה.

לא מדברת על כמה דקות אחרי הלידה, אלא כמה שעות אח''כ, אחרי שהתמקמתם ואת בסדר, בשביל מה צריך את הבעל 24 שעות?

מה זה קשור לילדה גדולה ?

אני ילדתי לידה שהייתה סבבה לפי הספר, ללא אפידורל וללא תפרים ב"ה

ובכל זאת הייתי חלשה מאוד מאוד מאוד

עשיתי את כל הזירוזים והגעתי ללידה עצמה חלשה וקל וחומר שאחרי

בעלי לא היה שם להרמת המורל אלא לעזור לי פיזית להביא אוכל ולהרים לי את התינוק להנקות. ברמה שאם הוא לא היה - כנראה שלא הייתי מצליחה להניק ומתיאשת.

עצוב התפיסה הזו שמצפים מיולדת יאללה ילדת הכל בסדר תחזרי לחיים.

ושוב לא מדובר כאן על זמן ארוך (הלוואי) אלא לזמן האשפוז.

אני אישית השתחררתי אחרי 36 שעות מבי"ח אבל כן כל זמן שיכלו להיות איתי ובעיקר ב24 שעות הראשונות זה קריטי להרבה נשים.

בלידה קודמת אכן תוך כמה שעות הייתי יותר מאוששת וזה לגמרי תלוי.

התכוונתי למה לבוא מראש עם הנחה שאת לא מסוגלת להיות לבד בלילה,

אלא לראות לפי העניין.

ברור! שלפעמים זה קריטי.

לפעמים לידה גם מסתיימת בניתוח...

אבל כאילו לצאת מנקודת הנחה שהבעל חייב לעצור את החיים ל48 שעות להיות עם היולדת זה פריווילגיה שלרוב האנשים יש אילוצים שלא מאפשרים,

ואין סיבה שרק עצם הנקודה שאת יולדת, אז את לא מסוגלת להיות לבד בלילה מחוץ לבית,

כי לזה עדיף לדעתי לחשוב מראש שאת מסוגלת ואת גדולה ויכולה, גם אם זה לא הכי נעים להיות לבד, ולאפשר לשאר בני המשפחה שגרה רגועה עד כמה ששייך גם בימים האלו.

אחת הסיבות שאני ריצה לקחת רק את בעלי

זה כי אני תמיד מסתדרת. אני מעולה ויכולה (גם כשאני לא)

אז אני צריכה שיהיה איתי מישהו לא כי יוצאת מנק הנחה שאני מסכנה חלשה ואומללה

אלא כי אני יודעת שגם מאחות כנראה לא אבקש עזרה

והוא ישים לב…

בעייני כן להתאמץ על זה שהבעל ישאר לשון איתך בבית החולים

זה עולם אחר

והתאוששות אחרת

העזרה עם התינוקי בלילה, התמיכה הנפשית ממנו,

אין לזה מחיר בעיני

( לא תמיד הצלחנו ונשארתי גם לבד, אבל זה בדיעבד ממש בעייני ופעם הבאה אתעקש על זה יותר)

זה עדיף

גם אם במהלך היום הוא ילך לנוח ולהיות עם הילדים האחרים ויהיה לך ליווי אחר - בלילה לפחות זו הרגשה אחרת

גם איתי בעלי לא ישן מעולם

לא חשבתי על זה בכלל, האמת.

כשהיה לי קשה ויתרתי על ביות מלא

זה אפשרי, רוב היולדות ככה.

אם זה חשוב לך ממש, אולי אחות?

אצלי כולם התחילו או בשבת או בלילה כך שאף פעם לא הייתי צריכה לקרוא לבעלי באמצע היום... ונראה לי שזה לא במקרה, הנחת של שבת או לילה מאפשרים ללידה להתחיל.

ממש לא כדאי לחכות עד הבוקר!!

לפחות אשן שעה שעתיים, לא?

אישית כשזה קרה לי נחתי שעתיים + בבית ואז נסעתי אבל אני קרובה לבית חולים

ועדיין לקח כמה שעות עד הלידה

כשיש ירידת מים ללא צירים במילא נותנים לגוף לנסות לפתח לידה עצמאית.. למה לא להעביר את הזמן בבית?

כמובן תוודאי שאין דימום או מים מקונאלים

לכן אומרים להגיע עד שעתיים שלוש מהירידת מים

מכיוון שכתבת שיש צבע קצת ורוד, אז אולי צריך לחשוש מקצת דימום שהתערבב במים, ואז עוד יותר כדאי לנסוע לבית החולים. ככה נראה לי.

מקווה שהכול בסדר!

שיהיו בשורות טובות!

אחד הסיבות שממש היה לי חשוב בלי אוביטרל, זה בשביל הבדיקת הריון שעשיתישבוע אחרי החזרת בן 5, ויצא חיובי (אחרי כמה שלילי)

ממש מקווה איתך לבשורות טובות

צריך שבועיים כמעט לחכות זה מטורף!!

תודה רבה יקרה אמןן

הפס התחזק משמעותית מאתמול מקווה לבשורות טובות הלוואיי