שזה לא חוכמה לאכול בנשיקות כל היום את הקטנה שבת שנה ורבע, אלא גם את בת ה3 וחצי, שלפעמים עושה דברים שמוציאים אותנו מדעתנו... 

מה שלי עוזר, זה לקחת את הזמנים שהיא עסוקה במשהו, משחקת/אוכלת וגם כשישנה, להתבונן בה, לראות את הטוהר שבפנים שלה. זה מציף אהבה גדולה ומזכיר כמה אנחנו אוהבים אותם, גם בימים פחות מוצלחים 🙂

כמובן שאני אוהבת גם את הגדול שלי! ויש לו אמירות מתוקות והתרגשות ממיסה. אבל כאילו מפריע ל הקטע שזה מרגיש לי פחות מהקטן.

במודע ולא במודע.

באמת משלב מסוים הם נעשים ''בני אדם", מתחילים להיות להם רצונות ואפילו שהם מאוד תלויים בנו הטיפול הוא לא בהכרח קל. אבל תדעי שעם הגיל (אבל זה לוקח כמה שנים טובות) פתאום מתחילים לראות את האופי העצמאי שלהם ואיך הם מפתחים את הכשרונות שלהם, וזה אחד הפלאים הגדולים.

והנה שיר עם קליפ ששוה לראות ולהתרגש:

ולסיום, לזכור שה' הפקיד בידינו נשמות והתפקיד שלנו ההורים זה לאהוב ולאהוב ולאהוב, את כל שאר הרגשות יש מספיק חוויות בחיים שיעוררו בהם...

הלוואי, האמת שדווקא לחשוב כמה שנים קדימה עליהם הופכים לבני נוער זה עוד יותר מלחיץ אותי.

מחוברת ומכורה קשות עד גיל שנה ואז מחכה שרק יגדלו ויעברו את גיל 3 ואז מאוהבת עד גיל 6.

הרגשות שלך ממש טבעיים, אנחנו הכי רוצות את הקטנטנים האלו מחוברים אלינו,

אבל זה טבע הבריאה,

כנראה שאת בשלב של לגדל קטנטנים וצריך המון כוחות לזה אז ה' דואג שתרצי עוד ועוד מהמתיקות של הגיל הזה, שיהיו לך כוחות לעוד ילדים.

כשיהיה הזמן לעצור מאמינה שאת תרגישי בעצמך את הבשלות לשחרר ולתת להם להתפתח כבני אדם עצמאיים.

לא הייתי נלחצת עכשיו ממה שתרגישי בעתיד.

כמו שאי אפשר להבין איך אפשר לאהוב שניים לפני שהשני נולד, ככה יש תהליכים נוספים שכרגע נראים מופרכים וכשהם יגיעו, הם יגיעו טבעי ושמח בע"ה

והלוואי שה' יעזור לי גם להתחבר לשלב של עד גיל שנה. כי השלב הזה קשההההה לי כל כך.

אנחנו גם "מנצלים" את הגיל המתוק מתוק הזה כדי לאכול אותם וללמוד אותם...

ומשתדלים ממש לראות את נקודות האור גם אצל הגדולים יותר.

מסתכלת על הילדים הגדולים שלי כמבוגרים קטנים, גאה בהם על העשיה שלהם, המראה שלהם, הדיבור שלהם, על הדרך שאנחנו עושים ביחד.

בעיניי הם חמודים לא פחות מתינוקות קטנים.

אם מסתכלים אחרת על הילדים, על הקשיים איתם ועל הציפיות שלא מתממשות, הם יכולים להראות פחות חמודים.

ברוך ה' אלף פעמים הגדול שלי מתפתח מהמם, והוא ילד טוב רוב הזמן ויש לו הרבה נקודות כוח ואני גאה בו. אבל לא יודעת איך להסביר. זה כאילו פחות ממיס אותי ומעורר בתוכי אהבה אימהית מטורפת מאשר המתיקות כשהיה קטן.

סיוט ההקלדה בפורום הזה😏

בני כמה הגדולים שלך?

כשהם גדלים ממש כ"כ שנות העשרה - יש יופי וכיף מיוחד.

פתאום לראות תכונות אופי, לעבור תהליכים...לייצר חברות..

עדיין קטן וחמודי, אבל לא יודעת, זה כבר לא אותו דבר.

הלוואי שאזכה לראות ככה את גילאי העשרה!

ריח טעים והם מרגישים חיבוקיים כאלו. 

אבל מגיל שלוש כבר אפשר לדבר איתם שיחות יותר משצעותיות, לשחק בדברים יותר מורכבים ומעניינים ,לא צריך לשמור עליהם בלי הפסקה אלא יותר בנחת, יש להם קווי אופי יותר ברורים, הם גם הולכים לשירותים ולא צריכים עגלה וידעים להסביר מה כואב להם . בשלב הזה גם לא צריך להיות בלחץ מתי יזחול , מתי ידבר ...

מסביבות גיל 3.  

הגדול שלי עוד מעט בן שש וגם אני הייתי מרגישה שאין כמו המתיקות של הקטנים. 

אבל פתאום בתקופה האחרונה אני מגלה את היופי שבילד קצת יותר גדול.. איך הוא פתאום מבין הומור, אומר דברים חכמים ומחייך בסיפוק, אפשר לדבר איתו על נושאים יותר של "גדולים" והוא מבין ושותף... ואני פשוט ממש נהנת מזה שהוא גדל. אפילו מצאתי את עצמי מחכה קצת שהבא אחריו יגיע גם לשלב הזה...

מעורר תקוה שגם אני ארגיש ככה בעתיד, וזה לא שזהו הגדול שלי עבר את השלב הכי טוב שלו. 

בס״ד

זה סרטון שהעלו פעם כאן, מד״ר חנה קטן, שבה היא עושה הקבלה בין מה שקורה הרבה פעמים כשבונים זוגיות למה שקורה הרבה פעמים כשמגדלים ילדים.

היא מסבירה שבזוגיות, לרוב הדברים מתחילים עם תקופת ההתאהבות - פרפרים בבטן, תחושה שהשני מושלם (או לפחות מושלם לנו), רגש עז-עז-עז וכו׳. מתישהו, השלב הזה עובר וזה הרבה פעמים קצת משברי. פתאום שמים לב לפגמים של השני, פתאום זורם פחות וכו׳. וכשעוברים את ומתגברים על זה, מגיע שלב האהבה, שבו מגיעים לקשר עמוק, יציב, בטוח, ללא תנאי וכו׳ ❤️

מה התפקיד של שלב ההתאהבות אם בסוף המטרה היא להגיע לשלב האהבה? זה הקסם שהקב״ה יצר כדי לעורר בנו את הרצון להתחיל את מערכת היחסים הדורשת הזאת 🙂

כנ״ל לגבי תינוקות ופעוטות. בחכמתו הנשגבת, הקב״ה ברא אותם עם כזאת תמימות, כזה יופי וכזאת מתיקות שאנחנו מתאהבים בהם. כשהשלב הראשוני הזה עובר, קורה שאנחנו עוברות סוג של ״משבר״ מול הילדים שלנו, שפתאום יכולים לאתגר ולעצבן אותנו, וכל זה קורה כשהם פחות חינניים מאשר בהתחלה. אבל כשעוברים את ומתגברים על השלב הזה, מגיע שלה עמוק, יציב וחזק הרבה יותר באהבה שלנו כלפיהם. זה כבר קשר שנבנה ממש, שעמלנו עליו, שבנינו אותו - ויש לזה טעם וביטחון אחר לגמרי.

אצלי ההסבר הזה ממש הרגיע את התחושות שעלו לי. שאני ״יותר אוהבת״ אותם כשהם קטנים. ואם כן, מה זה אומר ואיזו מן אמא אני? וזה עשה אותי יותר פנויה וסקרנית לגלות את היופי שיש בשלבים הבוגרים יותר, כמו שכתבו לפני. כי באמת שיש דברים מדהימים שמתגלים רק כשהם מתחילים לגדול, כמו את יכולת הנתינה שלהם, המידות הטובות שמתחילות להתהוות בהם, החוזקות, הדילמות שהם חווים, הגדילה, השאיפות, החלומות, הצחוקים איתם כי הם כבר גדולים ובעלי חוש הומור, האנרגיות האינסופיות של ילדים גדולים (כ״כ יותר גדולות משלנו, האימהות 😅), השותפות וכו׳ וכו׳ וכו׳...

מקווה שעשה לך טעב לקרוא על הזווית הזאת, כמו שלי עשה טוב בזמנו ❤️

קמה,כל פעם שאני קוראת אותך אני מרגישה שכתבת אותי

במשבר רציני מול בן ה6 שלי שהתחיל להתפרץ ולהתחצף. כמעט בוכה כשרואה תמונות וסרטונים שלו מאז שנולד עד גיל 3. הוא היה פשוט הדבר הכי מתוק טהור ושובה לב שיש באופן נדיר (אומרת את זה לא רק בתור אמא...) ועכשיו הוא כזה... מחוספס? מאתגר, עושה דווקא. כואב להרגיש שאני כאילו אוהבת אותו פחות, והרגעים שאני מתמוגגת ממנו כל כך נדירים 😪

הדבר היחיד שעוזר לי כרגע זה לגנוב רגעים של אחד על אחד איתו כשכולם ישנים ולנהל שיחות בוגרות שכל אחד משתף מחייו, ואז אני שוב רוצה לאכול אותו מרוב שהוא בוגר ומתוק. אבל זה קורה פעם באף פעם וכואב כל כך להרגיש שרוב הזמן אני כועסת עליו, מנסה לחנך אותו, דורשת ממנו דברים, מצפה ממנו, מתאכזבת ממנו, מאותגרת בגללו... וואי איזו תיבת פנדורה פתחתן פה 🤦‍♀️

בס״ד

חיבוק!!

מעודדת אותך שאפשר להתעלות על זה!

המודעות עוזרת מאד!

הזמנים 1*1 כמו שאת עושה גם!

גם לכתוב דברים טובים עליהם מדי יום (כשיש לי תקופה ממש משברית עם אחד הילדים אני עושה את זה למשך כמה שבועות, עד שאני מרגישה שהיחסים שלנו שוב עולים על הגל).

(אני לאחרונה דווקא מרגישה שהם מאד בסדר וטובים! רק ש*אני* עם כל מיני עומסים וזה גורם לי להרגיש הרבה שאני ״לא מצליחה״ איתם. אין, אימהות זה לא דבר פשוט וצריך להמציא את עצמינו מחדש שוב ושוב - ושוב... בע״ה שנזכה לגדול איתם, לאהוב ללא תנאי, לראות את הטוב שבהם ורק אותו, להיות פנויות אליהם וליהנות, ליהנות ממש, מהשנים היקרות האלה! ❤️)

איזו מקסימה את.

וכן, גם אני מרגישה הרבה פעמים שהם טובים ומתנהגים ממש בסדר, כמו ילדים, אבל אני לא במיטבי וזה מה שגורם לחוסר סבלנות ופיצוצים.

אכן להמציא את עצמנו מחדש כל הזמן... כל תקופה, כל גיל, כל לידה, כל הרכב מחודש של הילדים בבית, בבית ספר, בגן, במשפחה, בחברה, כל שינוי אצלנו. ואיך שהוא ה' נותן לנו את החכמה והבינה להבין מה הילד שלנו צריך עכשיו, רק שזה דורש התבוננות פנימית תמידית. 

כשאני מנשנשת את התינוק עכשיו אני אומרת לו: 

אתה תזכיר לי, כשתהיה גדול וחוצפן ותוציא לי את המיץ, שפעם היית כזה מתוק שאי אפשר לעמוד בפניו?.... 😍

אני מרגישה עם הילדים שלי הגדולים יותר, מאתגרים כל אחד בדרכו, שאני צריכה לעשות את זה באופן מודע ובחירי, בניגוד למה שהיה כשהיו תינוקות. אז זה היה טבעי והם היו כל הזמן עלי ואיתי... זה חלק מהנפרדות. אני מזכירה לעצמי להתבונן בכמה מדהימים הם, כל אחד בפני עצמו, ולהתפעל מהם. וזה ממש עוזר, זה בונה מאד, אצלי בלב. 

גם נתת מקום והסבר לתחושות שלי. וגם נתת אופק. תודה!

בס״ד

ולמי שבזמנו העלתה את הסרטון לפורום (לא זוכרת מי זאת הייתה)

משווה את בת ה3 לבת החצי שנה והחמידות לא אותו דבר .. גם הרצון להתכרבלות יותר חזק כלפי בת החצי שנה והגדולה צריכה את זה לא פחות.

אותי זה דוקא מנחם לדעת שכולם עוברים בכל השלבים וההתנמסות שיש היום מהקטנה היתה מהגדולה אותו דבר ואולי אפילו יותר... לכל זמן ועת. ומכל גיל שלהם יש מה להנות ולמצוא נקודת חיבור. גם אנחנו לא הינו רוצים להשאר בשלב שכולם אוהבים אותנו ומועכים אותנו בנשיקות..

רוצה להוסיף עוד משהו מהחוויה שלי בזמן האחרון מול הגדולה.. יש לי איזה קושי עם מגע שלה בי כשאני באמצע עשיה של דברים או סתם עצבנית ומתוחה. ולאחרונה קורה הרבה שהיא יוזמת המרחות ואני חווה את זה ממש כהטרדה. פיזית בגוף לא נעים לי באותו רגע הקרבה שלה.. וזה לא משהו שהיא מסוגלת להבין. כשאני אומרת לה שזה לא נעים לי היא מתעלמת לגמרי וממשיכה ואותי זה רק מרתיח יותר ומפוצץ אותי שאין לי שליטה באותו רגע על הסיטואציה. קיצור לא אהבתי את הלופ הזה שאני נכנסת אליו וגם לא רציתי שזה יפגע בה ותחוש דחויה. אז נגשתי אליה אחרי שזה קרה היום עוד פעם ודברתי איתה ממש כמו גדולה על זה שלפעמים לא נעים לי שהיא מחבקת אותי כי אני עייפה או רעבה וזה לא בגלל שאני לא אוהבת אותה.. אז בואי נסכם שאם לא נח לי החיבוק נעשה חיבוק קצר של עשר שניות (הדגמנו אותו) ונפרד ואחכ שאמא תסיים/ תרגע /תתפנה נשב ביחד על הספה מחובקות♡

אני חווה כמעט בדיוק אותו סיפור עם הגדול שלי בשבועות האחרונים.

נשמע רעיון טוב אבל חיבוק של עשר שניות זה ממש ארוך בשבילי כשאני באמצע לעשות משהו. אולי אני אחשוב על משהו יותר מינימלי וגם אעשה איתו שיחה כזאת. תודה רבה!!

אבל נראה לי שמה שיותר דחוף לי שזה יהיה תחום בזמן ובשליטה שלי מאשר האורך של החיבוק 

הקב"ה ברא את הקטנטנים כאלה חמודים כך שיעררו בנו את הרצון לטפל בהם. זה ממש ביולוגיה.

כשהתינוק גדל והולך לילד ובהמשך למבוגר - העצמאות שלו הולכת וגדלה, הוא מסוגל לדאוג לעצמו יותר ופחות תלוי ההורה, וממש במקביל הוא נהיה פחות ופחות חמוד.

זה עוזר קצת?

לראות תמונות שלו מגיל שנה עושה לי זכרונות של לילות לבנים, בכיות, תלות מוחלטת. 

היום בן 3 והרבה יותר שפוי.

הרבה יותר שמחה להיות איתו כי אפשר לדבר, לשיר שירים, לעשות יצירות. הרבה יותר עצמאי- הנה רק היום הוא הכין לעצמו ארוחת בוקר לבד. הפשיר פיתה במיקרוגל, מרח שוקולד והכניס לשקית אוכל ולתיק.. 

ולא סתם לזחול על הרצפה, להתלכלך ולבלגן משחקים..

שהקטן שלי גדל ויותר קל איתו וששאר הילדים גדולים. לגבי חמידות בעיניי אין קשר לגיל, לכל גיל יש את הקטע החמוד שלו.

יש הורים שקשה להם להתמודד עם ילדים יותר גדולים ויש הורים שיותר קל להם. נראה לי שלרוב ההורים יותר קשה עם גדולים ולכן גם ענין החמידות פוחת.

אני שמתי לב שאצלי אני הכי אונהת את הקטן/ה ואת מי שמעל.

הם הכי חמודים בעיני.

עכשיו כשהקטנה שלי בת שנתיים היא נראית לי הרבה יותר מתוקה ממה שהגדולה שלי היתה בת שנתיים... אולי בגלל שאין אחריה עוד תינוק? לא יודעת.

כככה אני מרגישה

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם