בס״ד
זה סרטון שהעלו פעם כאן, מד״ר חנה קטן, שבה היא עושה הקבלה בין מה שקורה הרבה פעמים כשבונים זוגיות למה שקורה הרבה פעמים כשמגדלים ילדים.
היא מסבירה שבזוגיות, לרוב הדברים מתחילים עם תקופת ההתאהבות - פרפרים בבטן, תחושה שהשני מושלם (או לפחות מושלם לנו), רגש עז-עז-עז וכו׳. מתישהו, השלב הזה עובר וזה הרבה פעמים קצת משברי. פתאום שמים לב לפגמים של השני, פתאום זורם פחות וכו׳. וכשעוברים את ומתגברים על זה, מגיע שלב האהבה, שבו מגיעים לקשר עמוק, יציב, בטוח, ללא תנאי וכו׳ ❤️
מה התפקיד של שלב ההתאהבות אם בסוף המטרה היא להגיע לשלב האהבה? זה הקסם שהקב״ה יצר כדי לעורר בנו את הרצון להתחיל את מערכת היחסים הדורשת הזאת 🙂
כנ״ל לגבי תינוקות ופעוטות. בחכמתו הנשגבת, הקב״ה ברא אותם עם כזאת תמימות, כזה יופי וכזאת מתיקות שאנחנו מתאהבים בהם. כשהשלב הראשוני הזה עובר, קורה שאנחנו עוברות סוג של ״משבר״ מול הילדים שלנו, שפתאום יכולים לאתגר ולעצבן אותנו, וכל זה קורה כשהם פחות חינניים מאשר בהתחלה. אבל כשעוברים את ומתגברים על השלב הזה, מגיע שלה עמוק, יציב וחזק הרבה יותר באהבה שלנו כלפיהם. זה כבר קשר שנבנה ממש, שעמלנו עליו, שבנינו אותו - ויש לזה טעם וביטחון אחר לגמרי.
אצלי ההסבר הזה ממש הרגיע את התחושות שעלו לי. שאני ״יותר אוהבת״ אותם כשהם קטנים. ואם כן, מה זה אומר ואיזו מן אמא אני? וזה עשה אותי יותר פנויה וסקרנית לגלות את היופי שיש בשלבים הבוגרים יותר, כמו שכתבו לפני. כי באמת שיש דברים מדהימים שמתגלים רק כשהם מתחילים לגדול, כמו את יכולת הנתינה שלהם, המידות הטובות שמתחילות להתהוות בהם, החוזקות, הדילמות שהם חווים, הגדילה, השאיפות, החלומות, הצחוקים איתם כי הם כבר גדולים ובעלי חוש הומור, האנרגיות האינסופיות של ילדים גדולים (כ״כ יותר גדולות משלנו, האימהות 😅), השותפות וכו׳ וכו׳ וכו׳...
מקווה שעשה לך טעב לקרוא על הזווית הזאת, כמו שלי עשה טוב בזמנו ❤️
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)