סליחה אם שיגעתי אתכן ממש, העיצות שלכם הועילו לי מאוד, יישמתי כל מה שהיה נראה נכון לי, ויש לי כבר מאגר של יועצות הנקה.
ובאמת שהרגשתי שעליתי על הגל, ההנקות הפכו קצרות יותר, באיסור החצי שעה, והתינוקת המתוקה שלי גם הייתה רגועה ואפילו במרווחים של 3 שעות ואם היא ישנה אז אפילו יותר, וגם כבר הייתי בטוחה בעצמי (בזכותכן) שהחלב 'לי מספיק לה והיא גודלת טוב ב"ה.
ואז הגיע יום אחד שהיה לי עמווסססס ובקושי הכנסתי משו לפה לאכול, עליתי לישון מוקדם מעייפות ולא הרגשתי טוב בכלל כל יום המחרת, ומאז זה כאילו דפק לי את המערכת
לא יוצא הרבה חלב, אני צריכה להילחם עליו, היא יונקת כל קצת זמן כי היא רעבה. השתדלתי לא להיכנע לבקבוקים ולהתנהג כאילו היא בקפיצת גדילה. היא עליי שעה שלימה!!!! אחרי כמה דקות מתעצבנת, אני מנסה ללחוץ על השד בקושי רואה צבע לבן ומבינה למה היא מתעצבנת אחרי כמה דקות.
אז אני מנסה לסחוב כדי שיתמלא קצת, לשתות הרבה מים, להקפיד לנוח
ואז מגיע שלב של בלתייי, שהיא צורחת כי היא רעבההה, אז אני מניקה שוב, תוך כמה דקות החלב נגמר ואז אני מביאה לה בקבוק השלמה כי היא לא אשימה שאמא שלה פקששה, והיא טורפת אותו, והלב שליייי
והחלטתי, אני לא רוצה להפסיק את ההנקה ממש לא, ולא להיות תלויה בהשלמות של בקבוקים (איך מסתדרות נשים בלי מטרנה ספייר בבית למקרים כאלה??? לא ברור לי) והרפיתי עם השאיבות כי זה מתיש אותי.
וזהו... עבר כבר שבוע מאותו יום בו התהפך עליי גלגל ההנקה (
ולא חזר לעצמו....
תודה על המקום להניח בו את כל התהיות, רגשות ומחשבות שלי
(לגבי הנקה בלילה, אני לא מניקה כל לילה, ולא מתכוונת להילחם על זה, מתאים לי ככה, כשהיא רעבה היא קמה ולפעמים היא ישנה את ה 8-9 שעות שלה ורק אז קמה לאכול)
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)