אני יודעת שלא אידיאלי, אבל אולי במקרה כזה אפשר לתת לו לישום כבר עם הבגדים של היום למחרת?

וחיבוק לך ❤️ באמת נשמע מאתגר מאוד

גם זה הואלא מסכים 

הכל ניסינו

פרסים עונשים

הוא רוצה לישון

ובערב יושן מוקדם ולא נרדם שעות

זה לא הילד הבעיה. הוא באמת צריך לישון.

אולי אפשר לחשוב על רעיון שיעזור לו להרדם מוקדם יותר.

אני שמה טיימר 20 דקות. רק מי שמוכן עד שהטיימר מצלצל מקבל שוקולד עם השתייה שלו בבוקר

קניתי להם שעון מעורר מכני

שמה רחוק מהמיטה

עד שכולם קמים לא מכבה אותו

אצלי אני לא מתעסקת עם הלבשות של מי שמעל גיל 3-4

מי שלא מתלבש הולך.

אבל עם פיג'מה

אגב

אני רצינית

בפועל מעולם לא קרה תמיד אפילו דקה לפני הם התעשתו והתלבשו

אבל אם לא- אני אצא איתם

עם פיג'מה

לא עונש

סיבה -לא התלבשת

אז זה התוצאה

להשאיר בבית זה לא אפשרי

וזה ברור להם שבזה אין להם בחירה

לא להיות עעליו

ללמד אותו אסרטיביות אבל החלטית וברורה בי צעקות ודרמות בכלל

בוקר טוב ויבוק ונשיקה ווכ..זמן התאוששות..

השעה 7 הכנתי לך בגדים ליד המיטה

עכשיו אתה מתלבש ע 7 וערשרה

מי שתלבש יפה ומוכן מגיע לאמא ומקבל- עוגיה עו משהו אחר שבא לך

ב7 ורבע אמא יוצאת.

הבית ננעל.

אם לא מתלבש

מבהירה לו באסרטיביות נטולת כעס

זה הזמן לקום ולהתלבש

ב7 ורבע אנחנו יוצאים

אם לא תתלבש אז תאלץ לצאת בפיג'מה וחבל.

ילד צריך ללמוד לקחת אחריות על קימה והתארגנות בזמן. אפשר להעיר אותו, אבל לא להתחנן שיקום/ לא להעיר בכוח, אפשר לעזור לו להתארגן אבל לא להתחנן שיתארגן/ לא לארגן בכוח.

בכל גיל, מגיל 0.

בעלי הגיע מבית שלא נתנו לו ללמוד לקחת אחריות על קימה בבוקר והוא לא היה מצליח לקום בבוקר. הייתי צריכה אותו בבוקר והוא היה ממשיך לישון. למדתי לנטרל את עצמי מאחריות על הקימה שלו והוא למד לקחת אחריות.

יש ילדים בכל הגילאים שלא לוקחים אחריות על קימה והתארגנות, זה גם אופי וגם התנהלות של הורים. ממליצה לך למצוא את הדרך להעביר את האחריות אליו. הסעה זה בעייתי, אני מכירה מקרוב, זה הופך הכל להרבה יותר לחוץ שיש דדלין, בעיניי עדיף שיפספס מדי פעם את ההסעה וילמד לקחת אחריות.

ומרגע ששחררתי אחריות -- הוא לקח אותה, והוקל לי

אניעדיין בתהליך עם בעלי... בעיקר כי לי קשה לשחרר...

יותר קל לי מלהתעצבן עליו שהוא לא קם,

לא שהוא איזה מאחר כרוני ממש לא, אבל יש קטעים

אבל הרבה פעמים זה מעצבן כי כל היום נמרח בעקבות כך ואני זאת שנושאת בתוצאה...

(לארגן את הילדים בבוקר, זה גם משפיע על השעה שהוא חוזר בצהריים..)

כי לא לקח אחריות, מה אמור להיות איתו בהמשך היום?

מותר להשאיר ילד בגיל יסודי בית לבד וללכת לעבודה?

כי אם אצטרך להסיע אותו בעצמי אז הוא לא ילמד לקחת אחריות

(לא הפותחת, סתם תוהה)

זה טוב וגם עם ילדים עד גבול מסוים

אבל מה הוא יעשה בבית לבד באמת ?

לדעתי צריך לחשוב על משהו אחר

אפילו זכתבתי שאני מסכימה עם שחרור אחריות, במחשבה זנייה אני חוזרת בי

זה לא קל, בהתחלה זה יכול להיות יותר קשה, לספוג את הטעויות שהוא עושה.

אבל האופציה של ילד שמפעיל את ההורים, זו האופציה הכי גרועה, הדינמיקה בעייתית והילד לא לומד לקחת אחריות.

אם הילד פיספס את ההסעה, כי הוא בחר להמשיך לישון ונניח ההורה לוקח אותו לביה״ס, הוא יכול להסביר לו בדרך שהוא גורם לעיכוב בהגעה לעבודה, שהוא צריך ללמוד לקום בזמן ולא לשבש את הלו״ז של ההורה.

אפשר להמתין עם העברת אחריות לגיל יותר גדול, אבל אז יכולות לצוץ בעיות אחרות כמו קושי גדול יותר בשיתוף פעולה.

לסיבה בגינה הילד לא קם יש גם משמעות

ולפעמים ילד לומד מחוץ לעיר או במקום מרוחק וההורה לא נייד. כמה ניתן לו לקחת אחריות במקרה כזה?

כי להשאיר ילד בן 77 חץלבד בבית זה לגמרי חוסר אחריות מבחינתי

והרבה פעמים זה יכול להיות פתיר

באמצעות השכמה מוקדמת יותר, נגיד

ובטח לנסות למצוא פתרונות, אבל לא להתחנן או להכריח את הילד, כי השיח הזה בעייתי יותר מהתוצאה של פיספוס הסעה.

למה אם הוא מפספס זה עוזר ללימוד לקיחת אחריות.? הרי ההורים יסיעו אותו.

ילד בכוח כדי להספיק את ההסעה, האחריות נמצאת רק אצל ההורה, על ההתלבשות על ההסעה.

כשמאפשרים לילד לבחור מתי ואיך להתלבש והוא רואה שההסעה ברחה וההורה צריך לקחת אותו, שסדר היום משתבש בגלל שהוא מתלבש לאט, זה מאפשר לו להסיק מסקנות, זה מאפשר לפתוח שיח איתו מה מצופה ממנו, באיזה שעה הוא צריך להתעורר, מה יכול לעזור לו להתארגן בזמן וכדו׳

רק רציתי לשתף שגם באיחור להסעה זה לא בהכרח מפיל אסימונים אצל הילד... אבל אולי באמת אפשר ללמוד לקחת נשימה ולפתוח שיחה עם הילד על השיבוש.... פשוט בדרך כלל אנחנו רואים את עצמנו ואת השיבוש שלנו והוא פחות רואה בעייתיות... (אומרת בתור ילדה שאיחרה המון ומממממש לא בגלל ההורים שלה... בתיכון בעיקר) 

הוא לא לאחר להסעה.

העיקרון הוא לא לפחד מאיחור להסעה, שהדדלין של ההסעה לא יהיה גורם מלחיץ שמפעיל את כולם, אלא זמן ידוע מראש שלומדים להגיע אליו מוכנים ברוגע.

צריכה לצאת מיד אחריו בשביל להגיע לעבודה.

בזמן. -אין לי את הזמן לקחת אותו עוד נסיעה של רבע שעה.

אם למשל הייתי בבית בסדר

שיאחר

שישאר

שישתעמם

שילמד

לא בבית..

ניסית לבחון מה מקור הבעיה?

זה נובע מחוסר אכפתיות?

מצורך בתשומת לב?

מרצון לבלוט לעומת אחיו שמתארגן בזריזות?

אולי יש לו בעיית מיקוד משימות?

אולי הוא זקוק למוטבציה חיצונית שתעזור לו? (שירים, פתק נחת למשל)

ניסית לשקף לו את התחושות שלך?

איך הביטחון העצמי שלו באופן כללי?

ממתי זה התחיל?

היה ככה גם בגן?

היה ככה גם בשעון חורף?

אולי הוא בקפיצת גדילה ושעות השינה לא מספיקות לו כבר?

אגב את בעיית ההסעה אפשר לנסות לפתור-מוניות או שכנה שלא עובדת וכו'. אם זה הפתרון הנכון- שווה להשקיע בזה תקופה שלא נוחה ולקצור את הפירות בעתיד.

אבל הייתי מוודאת קודם שאכן זאת הבעיה באמת.

להכנס לפוקוס

לדוג בשבת קם בערך ב8..

שעה שוכב בעניים פקוחות על הספה

ורק אז מתחיל לתפקד...

שעתיים לפני היציאה שיהיה לו זמן התאוששות ארוך

כי תטרכי לקום יותר מוקדם אבל אם הוא צריך את הזמן הזה אז הוא צריך..

שווה לאחר כמה ימים לעבודה בשביל ללמד אותו לעמוד בזמנים

ושישעמם לו או תתני לו סידורים

שיבין לבד שכדאי לי להתארגן...

הוא ב 7 זה לא ילד קטן.

אתמול הבן שלי בן 4 לא רצה להתלבש אחרי המקלחת, אמרתי לו אוקיי אבל אתה לא רואה טלויזיה בלי בגדים ואני לא רוצה אותך על המיטה שלי בלי בגדים. ואני לא משחקת איתך כי אתה בלי בגדים. אחרי כמה זמן הוא בא וביקש להתלבש. לגבי הילד אפשר גם להכין אותו לגן עוד מהערב ואז אין את ההתעסקות הזאת בבוקר

ועיצה פרקטית מניסיון גם עם ילד שקם מוקדם להסעה מחבישה פשוט מהערב ישן עם הבגדים וזה ממש פותר הרבה מתח ולחץ.. ובבקרים שקשה לו ממש אני עוזרת לו עם גרביים ונעליים( בן כמעט 7 )

בחופש ובשבתות נותנת לו להתפנק איתן

כמה חיונית את???

ממש קשוח

ממש

מצדיעה לך

יש לי אחות כזאת

שקשה לה ממש לקום בזמן

ואמא שלי הייתה מתחננת ומפצירה בה שתקום כי כב מאוחר, יום אחד היא שחררה, ואחותי איחרה 

ואצליהם בבי"ס מי שמאחרת לא מכניסים לשער בכלל, והיא גם נשארת עוד שעתיים חאחרי סיום הלימודים, והאיחורם פסקו כמעט, כי היא מבינה שעדיף לה לדאוג לעצמה ולקום מוקדם ולא להישאר בחוץ לבד.

ואותו דבר עם בעל הייתי מעירה אותו לתפילה לדוג, בעצבים כי כמה אפשר לדאוג לבן אדם מבוגר, החלטתי שאני מעירה אותו פעם פעמיים וזהו, והוא פספס תפילות ויצא מאוחר ולא הבין למ לא הערתי אותו עוד הרבה זמן  ועכשיו כבר פחות

לא מכניסים בשער?? אז מה היא עשתה כל היום? זה ממש חוסר אחריות של בית הספר

הוא שמח ללכת לבי''ס? סה''כ טוב לו שם?

יכול להיות שהוא לא רוצה ללכת מסיבה אחרת, ואולי כדאי לעזור לעומק.

את האחריות על שינה/ קימה / התארגנות / הגעה בזמן - לילד. אוכל להרחיב לך על זה.

מאמינה שגם @ooתוכל להחכים אותך בנושא.

עובד פלאים. מניסיון בשטח.

מה עם להתלבש מהלילה? אני עושה את זה הרבה פעמים

עשינו רשימה על המקרר, מה עושים בבוקר? עם מספר ליד כל מטלה וציורים. למשל: 

1. ליטול ידיים ציור של נטלה. 

2. להתלבש ציור של כל פרטי הלבוש כולל כיפה וציצית.

3. לאכול ולשתות ציור של כוס וכו

ואז הוא בודק לבד מה נשאר לו לעשות.

אצלנו מאוד עזר

הילד חזר עם חום הבייתה מהכיתה....

מסכן שלי סיפר שהקיא בהפסקה והצוות לא שם לב..

בעקרון אני ממש בדעה שלהסיר אחריות.

אז הנה עשיתי את זה לבת ה12 שלי...

שהיא ילדה מהממת

עוזרת אחראית במה שחשוב לה.

והיא פשוט לא קמה!

אין לה שום בעיה להשאר בבית מבחינתה לא ללכת אפפעם לביהס. נהנת בבית.

מה התוצאות?

פגישה עם הורים תלונות שלא מגיעה וכו..

אני קשוחה

מעירה כמה בקרים

עוזר? לא

וחוזר חלילה

אז גם הוא מבחינתו להשאר בבית...

לא יכלת לדעת שהוא יפתח חום.

לגבי בת 12 ושחרור אחריות, כשמשחררים אחריות אפשר וצריך להמשיך להכווין את הילד ולעודד אותו לעשיה נכונה, האחריות היא על הביצוע הסופי שהוא יהיה בבחירה של הילד, האחריות ללמד את הילד לעשות ולבחור נכון עדין של ההורה, כל עוד הילד לא עושה נכון ההורה צריך להמשיך להדריך ולהסביר ולמצוא את הדרך לשיתוף פעולה של הילד.

אולי שבוע, גג שבועיים רצוף.

בסוף ישעמם לה. חברות יקבעו דברים והיא תהיה מחוץ לתמונה.

כנראה שהיא הרבה יותר נהנית מהתשומת לב סביב ההיעדרויות שלה.

להעביר אחריות זה עד הסוף.

כנ"ל הילד.

הילדים למדו שיטה איך להפעיל אותך.

מה תעשי עוד שנה שנתיים שהילד יהיה יותר חזק ממך?

אם את רוצה שהילד ייקח אחריות את חייבת לשחרר לו אותה.

אם זה היה אירוע חד פעמי אפשר לומר אולי התחיל לא להרגיש טוב הבוקר.

אבל את אומרת שזה כל בוקר.

לגבי הילדה:

אני מבהירה לביה"ס חד משמעית שאיחורים מנוהלים אך ורק מול הילד.

הם מוזמנים לזמן אותה לשיחה. או למשו אחר מרתיע.

קשה לי להאמין שילדה בת 12 תהנה להיות בבית ימים שלמים לבד. היא באמת לבד?

אם את בבית, תמצאי עיסוקים לכמה בקרים מחוץ לבית. 

אם הורה משחרר לגמרי גם ילד משחרר לגמרי. יש לי חמישה ילדים מעל גיל עשר ואצל כולם יש כמה ילדים בכיתה שהגיעו עד ביקור קב''ס. 

שגם ילד יכול לשחרר אחריות.

אצלי כששחררתי אחריות על מקלחת הילד התקלח פעם בשבוע במשך תקופה, עד שחברים אמרו לו שהוא מסריח ואז התחיל להתקלח כל יום.

יכולות גם לצוץ בעיות נוספות. כששחררתי אחריות על קימה בבוקר, הילד היה בלחץ כל ערב לגבי הקימה של הבוקר למחרת, אם הוא לא היה נרדם הוא יכל להכנס להסטריה.

אז הבנתי שיש גם בעיה בדרך הזו.

החלטתי להתמקד בדבר שהכי חשוב לי, להשאיר את הבחירה בידים של הילד, ללמד אותו לבחור נכון.

אני לא אחראית על הבחירה שלו אם להתקלח או לא, אבל אני יכולה להזכיר לו, לדבר איתו על חשיבות הנקיון, לא להרפות עד שהוא לומד לבחור נכון.

כנ״ל בקימה בבוקר, אני יכולה לתזכר לישון בזמן, אבל לא ללחוץ או להכריח, אני יכולה להעיר בבוקר אפילו פעמיים שלושה, אבל אם הוא בוחר להמשיך לישון, הוא יכול. אני תמיד יכולה לעזור ולתזכר, אבל הבחירה היא של הילד.

התוצאות של השיטה הזו אצלי טובות מהשיטה הקודמת של העברת אחריות מלאה. כי הם גם לא מנהלים אותי וגם אני מכווינה אותם לאורך כל הדרך עד לבחירה הנכונה.

זה אומר לא לקחת אחריות על הביצוע ועל התוצאות, ברור שאפשר להסביר ולחנך, להציע עזרה,

אבל לא לתת אותה בכוח.

אצלנו למשל לגבי ילד שלא אוכל, הודעתי לו באיזה יום קבוע בשבוע אני עושה קניות, אם הוא רוצה משהו שירשום ברשימה.

בשבוע הראשון חשב שלהגיד בע"פ זה לרשום,

בשבוע השני הייתה רשימה מושלמת.

בשבוע השלישי הוא פספס את היום של הרשימה ונאלץ להמתין לשבוע שאחרי.

אחרי בערך חודש של עקביות מצידי הגיעה גם העקביות מצידו ואחרי חודשיים בערך התחיל לאכול רגיל כמו כולם. 

מה שאומר שההורה קובע את הגבול מה באחריות ההורה ומה באחריות הילד, זה לא הכל או כלום.

כל עוד ההורה שלם לחלוטין עם ההחלטה להעביר אחריות ועקבי עם ההחלטה הזאת ולא נושא בתוצאות של חוסר האחריות,

בסוף הילד מתיישר.

האחריות'. 

במקרה המתואר, של ילד בן 7,נשמע לי ברור שאם הילד מפספס הסעה ההורים הם אלה שסובלים בעיקר מההשלכות... 

אבל לפעמים המחיר שהילד משלם או ההורים, בעיניי לא שווה ולכן הכנסתי גמישות בהתנהלות שלי.

הגמישות לא אומרת שאני לוקחת אחריות על הבחירה של הילד ושום דבר לא נעשה בכוח, אבל כן מפעילה את ההתערבות שלי שוב ושוב עד לבחירה הנכונה של הילד.

זו הבחנה דקה בין להוביל את הילד לבחירה נכונה, לבין לבחור בשבילו. בין לכוון את הילד, ללמד ולהסבר, לבין להגיד לילד מה הוא חייב לעשות.

ההיתי בשיטה הזו של העברת אחריות מלאה והיא רוב הזמן עבדה מצוין, עד שבמקרים מסויימים לא אהבתי את הדרך או תוצאות נלוות, אז חיפשתי דרך אחרת ואני מאד מרוצה מהתוצאות.

וגם ללמד את הילד לבחור נכון מבלי להעביר אחריות מלאה, אפשר מגיל 0, זה מה שאני עושה עם בן ה3 שלי מאז שנולד, מאפשרת לו בחירה בכל סיטואציה, מלמדת אותו לבחור נכון. אני כבר כמה חודשים בתהליך איתו להרדמות עצמאית בשיתוף פעולה, זה עובד נהדר והוא רק בן 3.

את כאמא יכולה להחליט שהגבול שלך זה לתזכר לקום שלוש פעמים וזהו, מפה זה שלו.

את יכולה להחליט שאת לא מתזכרת בכלל, את יכולה להחליט שאת יחד עם הילד שמה שעון מעורר (או שתיים או חמש)

יש המון אפשרויות לאיפה עובר הגבול של לקיחת אחריות, זה לא הופך את זה לאי העברת אחריות מלאה.

זאת אחריות מלאה על החלק שלו בתהליך.

עוד דוגמה, אצלנו מגיל קטן אחריות הילד להכין את קופסת האוכל. מה זה אומר?

שאני לא מתעסקת עם לרחוץ ולנגב קופסאות בזמן הבוקר.

אני מתזכרת מהערב לפנות לכיור, אני מזהירה פעם או עשר פעמים לפני, אני דואגת שיהיו קופסאות חלופיות או שקיות סנדוויץ'.

אבל לשטוף קופסאות בבוקר- זה אני לא עושה ויהי מה.

אז זה שאני מתזכרת בערב להוציא קופסאות מהתיקים זה אומר שאני לא מעבירה אחריות מלאה?

אני כן. מתי זה אי העברת אחריות? כשאני נכנעת לפעמים לבכי בבוקר ושוטפת כדי שלא יבכו.

זה נקרא אחריות לא מלאה. אם חצי מהימים אני מעבירה אחריות ובחצי השני שוטפת למרות שהזהרתי שלא אעשה את זה- זה נקרא לא להעביר אחריות באופן מלא, כשזה לא עקבי.

בכל אופן- לא משנה איך תגדירי את זה, כל הכבוד על ההקשבה לאינטואיציה שלך והיכולת לשנות תפיסה.

בן אחר שלי גדול ממנו רק בשנה וחצי זא בן 8 וחצי.לוקח אחריות על כל הבוקר שלו!

קם ,מתארגן בזמן מכין אוכל לעצמו וכמובן מספיק את ההסעה.

אבל הוא?

גם באוכל בעייתי מאוד לא אוהב כלום חוץ ממתקים או קורנפלקסים מכינה לו אוכל מושקע ומגוונת מנסה מכל כיוון ומשחררת.

מלא ימים חוזר עם האוכל הבייתה...

האחריות שלך זה להכין אוכל או להאכיל אותו?

אם האחריות שלך זה להכין, אז איפה הבעיה?

אני לא סתם שואלת,כי אם זה מפריע לך, זה מונע ממך להעביר לו את האחריות המלאה על האכילה.

עכשיו שוב, זה לא הכל או כלום.

את יכולה להחליט שאת מציעה 3 אפשרויות לארוחת בוקר, והוא יכול לבחור מתוכם.

את יכולה לתת לו משימה- להסתכל מסביבו מה החברים אוכלים ושיספר לך מה.

את יכולה להסביר לו על אבות המזון וכמה את מרשה מכל רכיב,

את יכולה לעשות הרבה דברים.החל מגיל שנה בערך את לא יכולה להכריח אותו להכניס דברים לפה.

הצעה לי אלייך, נשמע שמרוב שאת מעורבבת בתוך השגרת בוקר, קשה לך קצת להסתכל על הדברים מבחוץ או לגשת אחרת אחרת לאירועים (וזה ממש מובן, שלא תטעי)

מה דעתך לנסות לקבוע עם בעלך שממחר עד שבועות את יוצאת לעבודה בשעה שלך, בנחת, מתלבשת שותה קפה וממשיכה לדרכך.

ושהוא ייקח אחריות. 

אבל אם את עושה את זה- אז עד הסוף!!! לא שואלת, לא חושבת, לא בודקת עם המורה אם הילד הגיע או לא, מה אכפת לך לנסות?

שבועיים שתצאי לעבודה בנחת, מה את אומרת?

(אגב זה יהיה נחמד אם תעזרי לבעלך עם הטכני, אבל רק עם הטכני בלבד, לא עם מה שקשור לדינמיקה המשפחתית)

אם את לא מצליחה להתנתק ממה שקורה בבית, צאי מספיק מוקדם מהבית כשכולם עוד ישנים.

תכיני לך קופסת ארוחת בוקר מפנקת, תקני קפה בדרך, 

תצאי להליכה/ ריצה בשעה מוקדמת כשעוד קריר, תחליפי בגדים בעבודה.

מבטיחה לך אנרגיות טובות לכל היום!

כשהתהליך תחום בזמן יותר קל לשחרר. תנסי, מקסימום תצליחי!

את צודקת שצריך להיות עיקביים, אבל לפעמים העיקביות וחוסר הגמישות מביאים תוצאה פחות טובה.

בעיניי גמישות חשובה לא פחות מעיקביות וצריך לדעת מתי להפעיל כל דבר בחוכמה בלי לבלבל את הילד.

אפשר להעביר מסר ברור לילד בלי כללים נוקשים.

ותודה לך על הסוף

אצלנו שמתי לב שאם אני מתארגנת לפניהם, יש פחות לחץ

וגם, לוקח להם זמן להתאושש מהשינה.. אז אני קמה מוקדם, מתארגנת, מעירה אותם בנחת ונותנת להם זמן להתאושש וזה עובר הרבה יותר טוב מאשר ימים לחוצים

אותנו זה הציל עם ילדה שלא נרדמה במשך שעות בלילה.

נותנים את הכדור כחצי שעה לפני השינה והוא עובד כמו קסם!

התייעצנו לפני כן עם אנדוקרינולוג מעולה והוא אמר שאין שום בעיה לתת את זה.

לק"י

לפעמים יש חוסר.

ואני חושבת שאפשר לגרום לו להיות מופרש ע"י כל מיני דברים,  ביניהם להמנע מאור של מסכים בשעות שלפני השינה. 

אצל הבן שלי זה לא עזר, אבל בעיות השינה נגרמו גם מבעיה רפואית.

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

אני תמיד ישנה עם חזיית הנקה בלי ריפוד ובלי ברזלים של נקסט (וגם הולכת איתן ביום יום) בהתחלה כשהיו טפטופים גם שמתי רפידות כדי לא להיות רטובה, אבל כאמור, זה לא עזר כי היונק הקטן שלי היה תינוק פלטן ממש וכל לילה היינו רטובים שנינו וגם כל הסדין והציפית שלי...