אני יודעת שלא אידיאלי, אבל אולי במקרה כזה אפשר לתת לו לישום כבר עם הבגדים של היום למחרת?

וחיבוק לך ❤️ באמת נשמע מאתגר מאוד

גם זה הואלא מסכים 

הכל ניסינו

פרסים עונשים

הוא רוצה לישון

ובערב יושן מוקדם ולא נרדם שעות

זה לא הילד הבעיה. הוא באמת צריך לישון.

אולי אפשר לחשוב על רעיון שיעזור לו להרדם מוקדם יותר.

אני שמה טיימר 20 דקות. רק מי שמוכן עד שהטיימר מצלצל מקבל שוקולד עם השתייה שלו בבוקר

קניתי להם שעון מעורר מכני

שמה רחוק מהמיטה

עד שכולם קמים לא מכבה אותו

אצלי אני לא מתעסקת עם הלבשות של מי שמעל גיל 3-4

מי שלא מתלבש הולך.

אבל עם פיג'מה

אגב

אני רצינית

בפועל מעולם לא קרה תמיד אפילו דקה לפני הם התעשתו והתלבשו

אבל אם לא- אני אצא איתם

עם פיג'מה

לא עונש

סיבה -לא התלבשת

אז זה התוצאה

להשאיר בבית זה לא אפשרי

וזה ברור להם שבזה אין להם בחירה

לא להיות עעליו

ללמד אותו אסרטיביות אבל החלטית וברורה בי צעקות ודרמות בכלל

בוקר טוב ויבוק ונשיקה ווכ..זמן התאוששות..

השעה 7 הכנתי לך בגדים ליד המיטה

עכשיו אתה מתלבש ע 7 וערשרה

מי שתלבש יפה ומוכן מגיע לאמא ומקבל- עוגיה עו משהו אחר שבא לך

ב7 ורבע אמא יוצאת.

הבית ננעל.

אם לא מתלבש

מבהירה לו באסרטיביות נטולת כעס

זה הזמן לקום ולהתלבש

ב7 ורבע אנחנו יוצאים

אם לא תתלבש אז תאלץ לצאת בפיג'מה וחבל.

ילד צריך ללמוד לקחת אחריות על קימה והתארגנות בזמן. אפשר להעיר אותו, אבל לא להתחנן שיקום/ לא להעיר בכוח, אפשר לעזור לו להתארגן אבל לא להתחנן שיתארגן/ לא לארגן בכוח.

בכל גיל, מגיל 0.

בעלי הגיע מבית שלא נתנו לו ללמוד לקחת אחריות על קימה בבוקר והוא לא היה מצליח לקום בבוקר. הייתי צריכה אותו בבוקר והוא היה ממשיך לישון. למדתי לנטרל את עצמי מאחריות על הקימה שלו והוא למד לקחת אחריות.

יש ילדים בכל הגילאים שלא לוקחים אחריות על קימה והתארגנות, זה גם אופי וגם התנהלות של הורים. ממליצה לך למצוא את הדרך להעביר את האחריות אליו. הסעה זה בעייתי, אני מכירה מקרוב, זה הופך הכל להרבה יותר לחוץ שיש דדלין, בעיניי עדיף שיפספס מדי פעם את ההסעה וילמד לקחת אחריות.

ומרגע ששחררתי אחריות -- הוא לקח אותה, והוקל לי

אניעדיין בתהליך עם בעלי... בעיקר כי לי קשה לשחרר...

יותר קל לי מלהתעצבן עליו שהוא לא קם,

לא שהוא איזה מאחר כרוני ממש לא, אבל יש קטעים

אבל הרבה פעמים זה מעצבן כי כל היום נמרח בעקבות כך ואני זאת שנושאת בתוצאה...

(לארגן את הילדים בבוקר, זה גם משפיע על השעה שהוא חוזר בצהריים..)

כי לא לקח אחריות, מה אמור להיות איתו בהמשך היום?

מותר להשאיר ילד בגיל יסודי בית לבד וללכת לעבודה?

כי אם אצטרך להסיע אותו בעצמי אז הוא לא ילמד לקחת אחריות

(לא הפותחת, סתם תוהה)

זה טוב וגם עם ילדים עד גבול מסוים

אבל מה הוא יעשה בבית לבד באמת ?

לדעתי צריך לחשוב על משהו אחר

אפילו זכתבתי שאני מסכימה עם שחרור אחריות, במחשבה זנייה אני חוזרת בי

זה לא קל, בהתחלה זה יכול להיות יותר קשה, לספוג את הטעויות שהוא עושה.

אבל האופציה של ילד שמפעיל את ההורים, זו האופציה הכי גרועה, הדינמיקה בעייתית והילד לא לומד לקחת אחריות.

אם הילד פיספס את ההסעה, כי הוא בחר להמשיך לישון ונניח ההורה לוקח אותו לביה״ס, הוא יכול להסביר לו בדרך שהוא גורם לעיכוב בהגעה לעבודה, שהוא צריך ללמוד לקום בזמן ולא לשבש את הלו״ז של ההורה.

אפשר להמתין עם העברת אחריות לגיל יותר גדול, אבל אז יכולות לצוץ בעיות אחרות כמו קושי גדול יותר בשיתוף פעולה.

לסיבה בגינה הילד לא קם יש גם משמעות

ולפעמים ילד לומד מחוץ לעיר או במקום מרוחק וההורה לא נייד. כמה ניתן לו לקחת אחריות במקרה כזה?

כי להשאיר ילד בן 77 חץלבד בבית זה לגמרי חוסר אחריות מבחינתי

והרבה פעמים זה יכול להיות פתיר

באמצעות השכמה מוקדמת יותר, נגיד

ובטח לנסות למצוא פתרונות, אבל לא להתחנן או להכריח את הילד, כי השיח הזה בעייתי יותר מהתוצאה של פיספוס הסעה.

למה אם הוא מפספס זה עוזר ללימוד לקיחת אחריות.? הרי ההורים יסיעו אותו.

ילד בכוח כדי להספיק את ההסעה, האחריות נמצאת רק אצל ההורה, על ההתלבשות על ההסעה.

כשמאפשרים לילד לבחור מתי ואיך להתלבש והוא רואה שההסעה ברחה וההורה צריך לקחת אותו, שסדר היום משתבש בגלל שהוא מתלבש לאט, זה מאפשר לו להסיק מסקנות, זה מאפשר לפתוח שיח איתו מה מצופה ממנו, באיזה שעה הוא צריך להתעורר, מה יכול לעזור לו להתארגן בזמן וכדו׳

רק רציתי לשתף שגם באיחור להסעה זה לא בהכרח מפיל אסימונים אצל הילד... אבל אולי באמת אפשר ללמוד לקחת נשימה ולפתוח שיחה עם הילד על השיבוש.... פשוט בדרך כלל אנחנו רואים את עצמנו ואת השיבוש שלנו והוא פחות רואה בעייתיות... (אומרת בתור ילדה שאיחרה המון ומממממש לא בגלל ההורים שלה... בתיכון בעיקר) 

הוא לא לאחר להסעה.

העיקרון הוא לא לפחד מאיחור להסעה, שהדדלין של ההסעה לא יהיה גורם מלחיץ שמפעיל את כולם, אלא זמן ידוע מראש שלומדים להגיע אליו מוכנים ברוגע.

צריכה לצאת מיד אחריו בשביל להגיע לעבודה.

בזמן. -אין לי את הזמן לקחת אותו עוד נסיעה של רבע שעה.

אם למשל הייתי בבית בסדר

שיאחר

שישאר

שישתעמם

שילמד

לא בבית..

ניסית לבחון מה מקור הבעיה?

זה נובע מחוסר אכפתיות?

מצורך בתשומת לב?

מרצון לבלוט לעומת אחיו שמתארגן בזריזות?

אולי יש לו בעיית מיקוד משימות?

אולי הוא זקוק למוטבציה חיצונית שתעזור לו? (שירים, פתק נחת למשל)

ניסית לשקף לו את התחושות שלך?

איך הביטחון העצמי שלו באופן כללי?

ממתי זה התחיל?

היה ככה גם בגן?

היה ככה גם בשעון חורף?

אולי הוא בקפיצת גדילה ושעות השינה לא מספיקות לו כבר?

אגב את בעיית ההסעה אפשר לנסות לפתור-מוניות או שכנה שלא עובדת וכו'. אם זה הפתרון הנכון- שווה להשקיע בזה תקופה שלא נוחה ולקצור את הפירות בעתיד.

אבל הייתי מוודאת קודם שאכן זאת הבעיה באמת.

להכנס לפוקוס

לדוג בשבת קם בערך ב8..

שעה שוכב בעניים פקוחות על הספה

ורק אז מתחיל לתפקד...

שעתיים לפני היציאה שיהיה לו זמן התאוששות ארוך

כי תטרכי לקום יותר מוקדם אבל אם הוא צריך את הזמן הזה אז הוא צריך..

שווה לאחר כמה ימים לעבודה בשביל ללמד אותו לעמוד בזמנים

ושישעמם לו או תתני לו סידורים

שיבין לבד שכדאי לי להתארגן...

הוא ב 7 זה לא ילד קטן.

אתמול הבן שלי בן 4 לא רצה להתלבש אחרי המקלחת, אמרתי לו אוקיי אבל אתה לא רואה טלויזיה בלי בגדים ואני לא רוצה אותך על המיטה שלי בלי בגדים. ואני לא משחקת איתך כי אתה בלי בגדים. אחרי כמה זמן הוא בא וביקש להתלבש. לגבי הילד אפשר גם להכין אותו לגן עוד מהערב ואז אין את ההתעסקות הזאת בבוקר

ועיצה פרקטית מניסיון גם עם ילד שקם מוקדם להסעה מחבישה פשוט מהערב ישן עם הבגדים וזה ממש פותר הרבה מתח ולחץ.. ובבקרים שקשה לו ממש אני עוזרת לו עם גרביים ונעליים( בן כמעט 7 )

בחופש ובשבתות נותנת לו להתפנק איתן

כמה חיונית את???

ממש קשוח

ממש

מצדיעה לך

יש לי אחות כזאת

שקשה לה ממש לקום בזמן

ואמא שלי הייתה מתחננת ומפצירה בה שתקום כי כב מאוחר, יום אחד היא שחררה, ואחותי איחרה 

ואצליהם בבי"ס מי שמאחרת לא מכניסים לשער בכלל, והיא גם נשארת עוד שעתיים חאחרי סיום הלימודים, והאיחורם פסקו כמעט, כי היא מבינה שעדיף לה לדאוג לעצמה ולקום מוקדם ולא להישאר בחוץ לבד.

ואותו דבר עם בעל הייתי מעירה אותו לתפילה לדוג, בעצבים כי כמה אפשר לדאוג לבן אדם מבוגר, החלטתי שאני מעירה אותו פעם פעמיים וזהו, והוא פספס תפילות ויצא מאוחר ולא הבין למ לא הערתי אותו עוד הרבה זמן  ועכשיו כבר פחות

לא מכניסים בשער?? אז מה היא עשתה כל היום? זה ממש חוסר אחריות של בית הספר

הוא שמח ללכת לבי''ס? סה''כ טוב לו שם?

יכול להיות שהוא לא רוצה ללכת מסיבה אחרת, ואולי כדאי לעזור לעומק.

את האחריות על שינה/ קימה / התארגנות / הגעה בזמן - לילד. אוכל להרחיב לך על זה.

מאמינה שגם @ooתוכל להחכים אותך בנושא.

עובד פלאים. מניסיון בשטח.

מה עם להתלבש מהלילה? אני עושה את זה הרבה פעמים

עשינו רשימה על המקרר, מה עושים בבוקר? עם מספר ליד כל מטלה וציורים. למשל: 

1. ליטול ידיים ציור של נטלה. 

2. להתלבש ציור של כל פרטי הלבוש כולל כיפה וציצית.

3. לאכול ולשתות ציור של כוס וכו

ואז הוא בודק לבד מה נשאר לו לעשות.

אצלנו מאוד עזר

הילד חזר עם חום הבייתה מהכיתה....

מסכן שלי סיפר שהקיא בהפסקה והצוות לא שם לב..

בעקרון אני ממש בדעה שלהסיר אחריות.

אז הנה עשיתי את זה לבת ה12 שלי...

שהיא ילדה מהממת

עוזרת אחראית במה שחשוב לה.

והיא פשוט לא קמה!

אין לה שום בעיה להשאר בבית מבחינתה לא ללכת אפפעם לביהס. נהנת בבית.

מה התוצאות?

פגישה עם הורים תלונות שלא מגיעה וכו..

אני קשוחה

מעירה כמה בקרים

עוזר? לא

וחוזר חלילה

אז גם הוא מבחינתו להשאר בבית...

לא יכלת לדעת שהוא יפתח חום.

לגבי בת 12 ושחרור אחריות, כשמשחררים אחריות אפשר וצריך להמשיך להכווין את הילד ולעודד אותו לעשיה נכונה, האחריות היא על הביצוע הסופי שהוא יהיה בבחירה של הילד, האחריות ללמד את הילד לעשות ולבחור נכון עדין של ההורה, כל עוד הילד לא עושה נכון ההורה צריך להמשיך להדריך ולהסביר ולמצוא את הדרך לשיתוף פעולה של הילד.

אולי שבוע, גג שבועיים רצוף.

בסוף ישעמם לה. חברות יקבעו דברים והיא תהיה מחוץ לתמונה.

כנראה שהיא הרבה יותר נהנית מהתשומת לב סביב ההיעדרויות שלה.

להעביר אחריות זה עד הסוף.

כנ"ל הילד.

הילדים למדו שיטה איך להפעיל אותך.

מה תעשי עוד שנה שנתיים שהילד יהיה יותר חזק ממך?

אם את רוצה שהילד ייקח אחריות את חייבת לשחרר לו אותה.

אם זה היה אירוע חד פעמי אפשר לומר אולי התחיל לא להרגיש טוב הבוקר.

אבל את אומרת שזה כל בוקר.

לגבי הילדה:

אני מבהירה לביה"ס חד משמעית שאיחורים מנוהלים אך ורק מול הילד.

הם מוזמנים לזמן אותה לשיחה. או למשו אחר מרתיע.

קשה לי להאמין שילדה בת 12 תהנה להיות בבית ימים שלמים לבד. היא באמת לבד?

אם את בבית, תמצאי עיסוקים לכמה בקרים מחוץ לבית. 

אם הורה משחרר לגמרי גם ילד משחרר לגמרי. יש לי חמישה ילדים מעל גיל עשר ואצל כולם יש כמה ילדים בכיתה שהגיעו עד ביקור קב''ס. 

שגם ילד יכול לשחרר אחריות.

אצלי כששחררתי אחריות על מקלחת הילד התקלח פעם בשבוע במשך תקופה, עד שחברים אמרו לו שהוא מסריח ואז התחיל להתקלח כל יום.

יכולות גם לצוץ בעיות נוספות. כששחררתי אחריות על קימה בבוקר, הילד היה בלחץ כל ערב לגבי הקימה של הבוקר למחרת, אם הוא לא היה נרדם הוא יכל להכנס להסטריה.

אז הבנתי שיש גם בעיה בדרך הזו.

החלטתי להתמקד בדבר שהכי חשוב לי, להשאיר את הבחירה בידים של הילד, ללמד אותו לבחור נכון.

אני לא אחראית על הבחירה שלו אם להתקלח או לא, אבל אני יכולה להזכיר לו, לדבר איתו על חשיבות הנקיון, לא להרפות עד שהוא לומד לבחור נכון.

כנ״ל בקימה בבוקר, אני יכולה לתזכר לישון בזמן, אבל לא ללחוץ או להכריח, אני יכולה להעיר בבוקר אפילו פעמיים שלושה, אבל אם הוא בוחר להמשיך לישון, הוא יכול. אני תמיד יכולה לעזור ולתזכר, אבל הבחירה היא של הילד.

התוצאות של השיטה הזו אצלי טובות מהשיטה הקודמת של העברת אחריות מלאה. כי הם גם לא מנהלים אותי וגם אני מכווינה אותם לאורך כל הדרך עד לבחירה הנכונה.

זה אומר לא לקחת אחריות על הביצוע ועל התוצאות, ברור שאפשר להסביר ולחנך, להציע עזרה,

אבל לא לתת אותה בכוח.

אצלנו למשל לגבי ילד שלא אוכל, הודעתי לו באיזה יום קבוע בשבוע אני עושה קניות, אם הוא רוצה משהו שירשום ברשימה.

בשבוע הראשון חשב שלהגיד בע"פ זה לרשום,

בשבוע השני הייתה רשימה מושלמת.

בשבוע השלישי הוא פספס את היום של הרשימה ונאלץ להמתין לשבוע שאחרי.

אחרי בערך חודש של עקביות מצידי הגיעה גם העקביות מצידו ואחרי חודשיים בערך התחיל לאכול רגיל כמו כולם. 

מה שאומר שההורה קובע את הגבול מה באחריות ההורה ומה באחריות הילד, זה לא הכל או כלום.

כל עוד ההורה שלם לחלוטין עם ההחלטה להעביר אחריות ועקבי עם ההחלטה הזאת ולא נושא בתוצאות של חוסר האחריות,

בסוף הילד מתיישר.

האחריות'. 

במקרה המתואר, של ילד בן 7,נשמע לי ברור שאם הילד מפספס הסעה ההורים הם אלה שסובלים בעיקר מההשלכות... 

אבל לפעמים המחיר שהילד משלם או ההורים, בעיניי לא שווה ולכן הכנסתי גמישות בהתנהלות שלי.

הגמישות לא אומרת שאני לוקחת אחריות על הבחירה של הילד ושום דבר לא נעשה בכוח, אבל כן מפעילה את ההתערבות שלי שוב ושוב עד לבחירה הנכונה של הילד.

זו הבחנה דקה בין להוביל את הילד לבחירה נכונה, לבין לבחור בשבילו. בין לכוון את הילד, ללמד ולהסבר, לבין להגיד לילד מה הוא חייב לעשות.

ההיתי בשיטה הזו של העברת אחריות מלאה והיא רוב הזמן עבדה מצוין, עד שבמקרים מסויימים לא אהבתי את הדרך או תוצאות נלוות, אז חיפשתי דרך אחרת ואני מאד מרוצה מהתוצאות.

וגם ללמד את הילד לבחור נכון מבלי להעביר אחריות מלאה, אפשר מגיל 0, זה מה שאני עושה עם בן ה3 שלי מאז שנולד, מאפשרת לו בחירה בכל סיטואציה, מלמדת אותו לבחור נכון. אני כבר כמה חודשים בתהליך איתו להרדמות עצמאית בשיתוף פעולה, זה עובד נהדר והוא רק בן 3.

את כאמא יכולה להחליט שהגבול שלך זה לתזכר לקום שלוש פעמים וזהו, מפה זה שלו.

את יכולה להחליט שאת לא מתזכרת בכלל, את יכולה להחליט שאת יחד עם הילד שמה שעון מעורר (או שתיים או חמש)

יש המון אפשרויות לאיפה עובר הגבול של לקיחת אחריות, זה לא הופך את זה לאי העברת אחריות מלאה.

זאת אחריות מלאה על החלק שלו בתהליך.

עוד דוגמה, אצלנו מגיל קטן אחריות הילד להכין את קופסת האוכל. מה זה אומר?

שאני לא מתעסקת עם לרחוץ ולנגב קופסאות בזמן הבוקר.

אני מתזכרת מהערב לפנות לכיור, אני מזהירה פעם או עשר פעמים לפני, אני דואגת שיהיו קופסאות חלופיות או שקיות סנדוויץ'.

אבל לשטוף קופסאות בבוקר- זה אני לא עושה ויהי מה.

אז זה שאני מתזכרת בערב להוציא קופסאות מהתיקים זה אומר שאני לא מעבירה אחריות מלאה?

אני כן. מתי זה אי העברת אחריות? כשאני נכנעת לפעמים לבכי בבוקר ושוטפת כדי שלא יבכו.

זה נקרא אחריות לא מלאה. אם חצי מהימים אני מעבירה אחריות ובחצי השני שוטפת למרות שהזהרתי שלא אעשה את זה- זה נקרא לא להעביר אחריות באופן מלא, כשזה לא עקבי.

בכל אופן- לא משנה איך תגדירי את זה, כל הכבוד על ההקשבה לאינטואיציה שלך והיכולת לשנות תפיסה.

בן אחר שלי גדול ממנו רק בשנה וחצי זא בן 8 וחצי.לוקח אחריות על כל הבוקר שלו!

קם ,מתארגן בזמן מכין אוכל לעצמו וכמובן מספיק את ההסעה.

אבל הוא?

גם באוכל בעייתי מאוד לא אוהב כלום חוץ ממתקים או קורנפלקסים מכינה לו אוכל מושקע ומגוונת מנסה מכל כיוון ומשחררת.

מלא ימים חוזר עם האוכל הבייתה...

האחריות שלך זה להכין אוכל או להאכיל אותו?

אם האחריות שלך זה להכין, אז איפה הבעיה?

אני לא סתם שואלת,כי אם זה מפריע לך, זה מונע ממך להעביר לו את האחריות המלאה על האכילה.

עכשיו שוב, זה לא הכל או כלום.

את יכולה להחליט שאת מציעה 3 אפשרויות לארוחת בוקר, והוא יכול לבחור מתוכם.

את יכולה לתת לו משימה- להסתכל מסביבו מה החברים אוכלים ושיספר לך מה.

את יכולה להסביר לו על אבות המזון וכמה את מרשה מכל רכיב,

את יכולה לעשות הרבה דברים.החל מגיל שנה בערך את לא יכולה להכריח אותו להכניס דברים לפה.

הצעה לי אלייך, נשמע שמרוב שאת מעורבבת בתוך השגרת בוקר, קשה לך קצת להסתכל על הדברים מבחוץ או לגשת אחרת אחרת לאירועים (וזה ממש מובן, שלא תטעי)

מה דעתך לנסות לקבוע עם בעלך שממחר עד שבועות את יוצאת לעבודה בשעה שלך, בנחת, מתלבשת שותה קפה וממשיכה לדרכך.

ושהוא ייקח אחריות. 

אבל אם את עושה את זה- אז עד הסוף!!! לא שואלת, לא חושבת, לא בודקת עם המורה אם הילד הגיע או לא, מה אכפת לך לנסות?

שבועיים שתצאי לעבודה בנחת, מה את אומרת?

(אגב זה יהיה נחמד אם תעזרי לבעלך עם הטכני, אבל רק עם הטכני בלבד, לא עם מה שקשור לדינמיקה המשפחתית)

אם את לא מצליחה להתנתק ממה שקורה בבית, צאי מספיק מוקדם מהבית כשכולם עוד ישנים.

תכיני לך קופסת ארוחת בוקר מפנקת, תקני קפה בדרך, 

תצאי להליכה/ ריצה בשעה מוקדמת כשעוד קריר, תחליפי בגדים בעבודה.

מבטיחה לך אנרגיות טובות לכל היום!

כשהתהליך תחום בזמן יותר קל לשחרר. תנסי, מקסימום תצליחי!

את צודקת שצריך להיות עיקביים, אבל לפעמים העיקביות וחוסר הגמישות מביאים תוצאה פחות טובה.

בעיניי גמישות חשובה לא פחות מעיקביות וצריך לדעת מתי להפעיל כל דבר בחוכמה בלי לבלבל את הילד.

אפשר להעביר מסר ברור לילד בלי כללים נוקשים.

ותודה לך על הסוף

אצלנו שמתי לב שאם אני מתארגנת לפניהם, יש פחות לחץ

וגם, לוקח להם זמן להתאושש מהשינה.. אז אני קמה מוקדם, מתארגנת, מעירה אותם בנחת ונותנת להם זמן להתאושש וזה עובר הרבה יותר טוב מאשר ימים לחוצים

אותנו זה הציל עם ילדה שלא נרדמה במשך שעות בלילה.

נותנים את הכדור כחצי שעה לפני השינה והוא עובד כמו קסם!

התייעצנו לפני כן עם אנדוקרינולוג מעולה והוא אמר שאין שום בעיה לתת את זה.

לק"י

לפעמים יש חוסר.

ואני חושבת שאפשר לגרום לו להיות מופרש ע"י כל מיני דברים,  ביניהם להמנע מאור של מסכים בשעות שלפני השינה. 

אצל הבן שלי זה לא עזר, אבל בעיות השינה נגרמו גם מבעיה רפואית.

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

אבל הספסל האחורי די רחוק ומנותק.. לא בטוחה שזה יהיה לו נחמד בכלל

מאד נח שהגדול יושב ליד התינוק ויכול לשעשע אותו בזמן הנסיעה.

ויכול לתת לו בקבוק או משחקים כשצריך

יותר חסכוני ויותר נוח לנהוג בו.

אם אתם נמצאים הרבה באזורים שיש מצוקת חניה, יותר קשה לחנות עם רכב גדול.

מסכימה עם מי שענתה שזה עניין של נוחות מול השקעה כלכלית. יותר נוח רכב גדול ומרווח, יותר נוח לא למכור ולקנות שוב רכב בעוד כמה שנים, יותר נוח שאפשר לצרף עוד מישהו לנסיעה מדי פעם, אבל זה עולה הרבה יותר. הביטוח יקר יותר, וזולל דלק הרבה יותר. אם למשל יש לכם הרבה נסיעות לעבודה, בעצם יוצא לשלם דלק יקר של רכב גדול על רכב ריק...

מה שכן, כשיש כבר ב"ה 3 ילדים, חשוב לקנות רכב מספיק מרווח, שייכנסו 3 כסאות בטיחות / בוסטרים לפי הצורך, וגם תא מטען מרווח.

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

לא התנסיתי באיך להסביר כי מראש הבכור גדל לזה והשאר מכירים את הסיטואציה, אבל אני חושבת שגירושים כ"כ נפוצים שהילדים שלך כבר נתקלו בזה פעם בטח.

אז להסביר מה זה לא בטוח שצריך, אם את מדברת לעניין איך להסביר ספציפית על הנישואים של הדודים אני יודעת שאצלנו הסבירו בפשטות שבני הזוג לא הסתדרו והחליטו להיפרד.

כשמשהו לא מסתדר, זה טוב שאפשר להיפרד ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אני חושבת שכן כדאי להסביר שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו לא חושבים שניפרד וכולנו שמחים לגור יחד תחת אותה קורת גג.

אני חושבת שהאחיינים שלי קיבלו את זה בשיוויון נפש- ממה שדווח לי לפחות.

אני עברתי גירושין, בלי ילדים... ועדיין זה היה ממש לא קל. ואני יודעת מהניסיון של האחים שלי - זה באמת לא קל להיות "אח של...", אז ממש חיבוק גדול.

(ב"ה אני התחתנתי)

מכירה... הסברתי במילים פשוטות. לא רוצה לעשות אאוטינג אבל בגדול לומר אמת. שלא הסתדר להם יחד והם החליטו שבנפרד יהיה לשניהם יותר טוב. כן חשוב לזרוע ביטחון לומר שזה לא סתם מריבות ולפעמים רבים וזה לא אומר שרוצים להיפרד. ולהדגיש שאצלכם זה ממש לא בכיוון. כי זה כן מערער לילדים את העולם וגם בהקשר של הזוגיות שלכם. עובר אחרי תקופה.

בקשר לגיסה זה מאוד תלוי באופי הגירושין. בגדול זה מתנתק... וזה לא קל. אבל גם לזה מתרגלים.

באופן כללי זה מאוד סוער לתקופה אבל בסוף זה לא הקן האישי שלכם ב''ה... וזה מתאזן.

בקשר להורים, את יכולה להקשיב ולהכיל אבל הם אנשים בוגרים ובסוף יסתדרו ויתמודדו עם עצמם ועם המציאות.

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

עכשיו הבנתי את כוונתך

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

קודם כל היא מאד יקרה, יש עוד הרבה דולות גם זולות יותר

עדיין זו השקעה של אלפים, ולכן חשוב ממש שתמצאי מישהי שאת מתחברת אליה.

שבעיניי, הבסיס זה מישהי עם אמונה וחיזוק רוחני.. לידה זה ליד ה'.

תכתבי כאן מאיזה אזור את ואולי ימליצו לך על דולות טובות.

לי יש המלצה בצפון, היתה איתי ב3 לידות מדהימה ממש..

רב הדולןת תפוסות בשלב הזה, זה עוד חודש

ממליצה על פרוייקט עטופה.

יש פרוייקטים דומים בכל מיני בתי חולים.

לא מכירה.

זה לא סביב החמש אלף

זה סביב העשר שתים עשרה

אז זה ממש מאוד לא אותו סכום…

כם הייתי ממליצה לחפש קצת דולה טובה, לתת לזה נגיד שבוע או כל טווך זמן מוגזר

ואם לא - אז לסגור עם זו שדיברת

והמחיר הזה נשמע מאוד גבוה.

יש דולות מצוינות שלוקחות מחיר יותר סביר. סביר ה- 3,000-4,000.

יש מיילדת מדהימה שעושה עיבוד לידה והכנה ללידה.

קוראים לה יעל גריינר.

אולי כדאי לך ללכת אליה למפגש שניים לפני הלידה.

נראה לי שהיא מאוד בקטע של לתת כוחות ליולדת ללדת.

(מסייגת שאני לא מכירה אישית ולא הייתי אצלה, רק עוקבת אחרי התכנים שלה וככה התרשמתי)

קודם כל זה ממש לא מחיר של מיילדת פרטית, מיילדת פרטית עולה לרוב כמעט או לפחות פי 2 מזה..

דבר שני זה אמנם מאוחר ורוב הדולות לא פנויות אבל בטוח יש כאלו שכן

ממליצה למצוא מישהי שתתחברי אליה ותרגישי שמדויקת לך, זה ממש משמעותי בליווי 🩷

והמחיר שלה יקר אם כי לא מופרך אבל יש לך סיכוי טוב למצוא ב3500-4000

בהצלחה גדולה!!