מצוות שרק מחייבות מודעות, לא מברכים עליהן. לכן לא מברכים על רוב מצוות הדיבור, חוץ מאשר מצוות שבהן צריך להגיד משהו מסוים - הלל, דברי תורה, וכו'.

לעומת הגדה למשל שהמצוה היא לא הדיבור אלא הסיפור, או אמונה בה' שהמצוה היא להאמין, או להתפלל שהמצוה היא עבודת ה'.

אני מניח שספירה לטהרה שייכת לסוג השני - צריך לדעת איזה יום זה אבל אם יודעים איזה יום זה לא צריך לומר בקול "היום יום אחד" וכו', ולכן גם לא מברכים

למה צריך לספור את העומר לעומת טהרה שלא סופרים?

מהכתוב בתורה אין חילוק, הציוויים מאוד דומים.

אבל ברגע שחז"ל הגדירו שמצוה למנות ימים ומצוה למנות שבועות, ברור שיש מצוה על הכרזה של "היום כך וכך ימים וכך וכך שבועות" ולא רק מודעות לזה שעובר כך וכך זמן (כי אז היה אפשר למשל לספור חמש פעמים עשר)

למה חז"ל הגדירו שונה?

1 אם היתה מצוה כזו בטהרה, היא היתה מצות עשה שהזמן גרמה, ונשים היו פטורות...

2 החיוב לספור ימים ושבועות נובע מהפסוק

3 ספירת העומר היא ציבורית (כולם סופרים יחד) ולכן יש משמעות להכרזה. לספירת ימי טהרה אין משמעות ציבורית, גם אם תהיה הכרזה היא לא מעניינת אף אחד

4 ספירת העומר היא חובה בתאריך מסוים, ולכן חובה לבצע את זה בזמן. ספירת טהרה היא היתר להיטהר, ואפשר תיאורטית לדחות אותה, ולכן מה שחשוב זה המודעות לזה שהזמן עבר. בתאריך כ"ב לעומר זה באמת התאריך, ביום שלישי לספירת טהרה זה יום שלישי שהיא סופרת אבל זה לא תיאור של היום

5 ספירת העומר היא יציבה לעומת ספירת טהרה שהיא ספירה של ימים שבהם לא היתה טומאה, ואם יש טומאה הספירה מתאפסת

6 אם הספירה תתאפס, הרי היתה כאן ברכה לבטלה

אתה כותב ''כי ככה חזל הגדירו'' - זאת בדיוק השאלה, למה הם הגדירו כך...

1. נשים לא פטורות מכל מצוות העשה התלויות בזמן, למשל שמור וזכור (אחד כנגד עשה), הגדה, נרות שבת, מגילת אסתר, קריאת שמע ותפילה, הטבילה עצמה... אני גם לא בטוח שזה נחשב ''שהזמן גרמא'' כי זה לא לפי תאריך קבוע אלא לפי אירוע שקורה במציאות, כמו למשל החובה של נשים לברך ברכת המזון. הן לא פטורות כי זה לא תלוי בזמן אלא באירוע, בדיוק כמו עם הנידה.

2. גם בשאר הדוגמאות שהבאתי יש פסוקים עם ציווי לספור. למה שם חזל לא הבינו שיש חובה אקטיבית לספור?

3. גם שמיטה ויובל

4. ומה לגבי שמיטה ויובל?

5. א. כנ''ל. ב. אז מה?

6. למה ברכה לבטלה? הפסוק אומר לספור ימים. בשום מקום לא כתוב שאם הספירה תתאפס אז הספירה הייתה לבטלה.

אם בירכת ברכת המזון ואז אחרי שעה אכלת לחם, ברכת המזון הקודמת הייתה לבטלה?

לא, את קיימת מצווה, ובהמשך אם הנתונים ידרשו זאת אז אתה תקיים אותה שוב.

נתתי הסבר למה חז"ל הבינו שיש הבדל. לא כל תשובה שכתבתי עומדת בפני עצמה

ההבדלים מראים למה זה הגיוני.

אם חשובה לך דעת השל"ה אתה יכול להנהיג בביתך ספירה כשיטתו, ולומר לפני "בריך רחמנא וכו'" כדי לצאת ידי חובת ברכה

נידה. מברכים בטבילה.

טומאה. מברכים בטהרה.אין לנו היום.

כנל שמיטה ויובל שזה דרבנן היום. (ובכלל ספק אם נצטוות שרוב ישראל נמצא ומניין השנים שלנו מדויק)

הציווי לספור נכתב *בנוסף* לציווי לטבול/לחגוג שבועות/לקדש את היובל וכו'.

"אשה שלא תספור ימים לא תוכל להיטהר, אפילו אם יעברו שנים רבות שבהן היא נקייה"

מה פתאום?

אחרת איך תדע שהגיע הזמן?

או שיש לך מחלוקת עם קודשא...

וְאִֽם־טָהֲרָ֖ה מִזּוֹבָ֑הּ וְסָ֥פְרָה לָּ֛הּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְאַחַ֥ר תִּטְהָֽר

ושים לב לזה:

לגבי אישה זבה נאמר בתורה (ויקרא טו,כח): "וְאִֽם־טָהֲרָ֖ה מִזּוֹבָ֑הּ וְסָ֥פְרָה לָּ֛הּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְאַחַ֥ר תִּטְהָֽר". על סמך הפסוק הזה נפסק בשולחן ערוך (יו"ד קצו,ד), כפי שמובא ב"הלכה ברורה": "בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות".

מכיוון שימים אלו נקראים "ימי הספירה", כתב בעל השל"ה שיש מצווה לאישה לספור בכל אחד משבעת הימים: היום יום וכו', כמו שסופרים את ספירת העומר.

אבל אני רואה שאולטרא כבר די כתב את מה שרציתי. השאלה לאור הציטוט מהתורה היא לא לגבי הברכה, אלא לגבי הספירה. השל"ה זו דעה אחת (אגב, האם יש מצווה = יש חובה?). למעשה רוב הנשים למיטב התרשמותי לא סופרות בקול, אלא פשוט מחזיקות במודעותן את מספר הימים שעברו. 

כי אין מצווה בספירה בשונה מהמקומות האחרים.

וכמדומה לי שגם על ספירת נידה יש דעות שמברכים

בשני המקרים האירוע בסוף לא תלוי בספירה

מגיע.

כי אם תראה תוך כדי, תסתור את הספירה

תסתכל בתוס' כתובות ע"ב. ד"ה וספרה

ממש השבת נתקלתי בזה. נראלי בספר הג"ן הוא שואל את זה בהקשר של הפרשה (וספרת לך וכו').

רק לחשוב בראש. יש לזה רמז בפסוק שכתוב וספרה לה לעצמה בראש. לא וספרתם לכם בפרסום.

השל"ה חידש לספור בפה.

הרדב"ז חלק ד ס' כז (אלף קב): מביא טעם של הראשונים שמא תסתור את ימי נידתה, ולכן לא מברכת לבטלה ולכן לא סופרת כי היא תמצא שקרנית.

הוא עצמו סובר שהסיבה היא שאם היא רוצה היא לא חייבת לטבול בכלל, ולכן היא לא סופרת ולא מברכת. 

מה שקשה על שיטתו שלכאורה היא משועבדת לבעל להיזקק לו מצד עצם הביאה (אולי בגלל שיכול למחול זה לא שאלה) ולפי הר"ן אם לא קיימו פריה ורביה.

רדב"ז - פשיטא משום שיכול למחול, ועיקר הכוונה שיש היכי תמצי שאינה צריכה לטבול. ולא הבנתי מה שכתבת: "זה לא שאלה".

ר"ן - אם כוונתך לרפ"ב דקידושין, מצוה שמענו, חובה לא שמענו.

לא שאלה.

לגבי הר"ן, אולי אתה צודק שאפשר לתרץ שזה לא חובה (אם כי יש ענין שתטבול).

עיקר מה שאני לא מבין בדבריו, זה איך הוא יסביר לפי הדעה בגמרא שטבילה בזמנה מצוה? אז גם שם הוא יגיד בדבריהם שזה לא ממש חובה?

מה דעתך?

שטבילה בזמנה מצוה היינו חובה, ואין ספק שהרדב"ז בזה נקט להלכה כפי הדעה שטבילה בזמנה אינה מצוה, כנאמן ביתו של הרמב"ם שכתב כן בספר המצוות (עשה קט): 

"ואין הכוונה באמרנו שהטבילה מצות עשה, שיהיה חייב כל טמא שיטהר על כל פנים... ואולם הנרצה בזה דין טבילה, והיות התורה אומרת לנו כי מי שירצה להטהר מטומאתו, הנה לא ישלם לו זה אלא בטבילה במים ואז יטהר... כי זה דין לבד, שמי שירצה שיטהר יעשה כך, וזה הדין הוא המצוה. ואולם שיהיה חייב טבילה על כל פנים, לא, אבל מי שירצה שיישאר בטומאתו ולא יכנס למחנה שכינה זמן רב, הרשות בידו".

ולדעת הסוברים שהיא מצוה, בודאי שיש לתרץ כפי שתירצו התוס'. ויתכן לומר שאף שכתבו התוס' ביומא (ח.) בשם ר"ת שפסק שטבילה בזמנה אינה מצוה, מ"מ רצו לתרץ אף לדעת ר"ח ור' אליהו הזקן שהביאו שם שפסקו שהיא מצוה.

רק לשיטה אחת בתנאים, גם אם זה מה שהתקבל להלכה, כי המאן דאמר שטבילה בזמנה מצוה גם צריך להתמודד עם השאילה.

אז אתה אומר שבעצם הוא יסמוך בזה על תירוץ התוספות, שלכאורה לא היה כל כך נראה בעיניו.

כנראה היה ידוע דהמנהג הפשוט הוא שאשה לא מברכת, ולא נותר אלא ליישב את המנהג. אליבא דהרדב"ז ודעימיה הסיבה היא כאשר כתב, ואה"נ שלשיטתו אפשר לומר שלמאן דאמר טבילה בזמנה מצוה, בירכו, טרם שנקבעה ההלכה שאינה מצוה. 

רק לפי מי שסובר שההלכה היא שטבילה בזמנה מצוה, שומה עליו ליישב את המנהג גם בימינו שלא לברך, וע"כ לומר כמ"ש התוס'.

מצווה בירכו, ואפילו ספרו. 

לא מצאנו רמז לזה.

אולי זאת כוונת הרדב"ז, אבל בעיניי יש בזה דוחק.

אולי הוא הבין גם בטבילה בזמנה מצוה שזה רק לאנשים שמתכוונים לממש את טהרתם, כמו לאכול קדשים, להיכנס למקדש ויחסי אישות, אז הם חייבים ביום שמוטל עליהם, לא על אנשים שמתכוונים להישאר טמא.

ואת הרמב"ם שהבאת מספר המצוות ומבין ברמב"ם שטבילה בזמנה מצווה:

1. "עוד נראה להביא ראיה מהא דאמרינן היה לו שם כתוב על בשרו ונזדמנה לו טבילה של מצוה יורד וטובל וחכמים אומרים כורך עליו גמי וכתב הרב ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום ע"כ והא הכא פסיק רישיה שאי אפשר לטבול שלא ימחוק השם או מקצתו ואפ"ה התירו משום טבילה בזמנה מצוה וטעמא משום דלא אסרו אלא דרך השחתה אבל שלא בדרך השחתה לא וזה הטובל אינו מכוין להשחית וכיון דאיכא צד מצוה שרי." 

(ח"ב תקצ"ו)

רואים שהוא לא רק מביא סברא מהסוגיא בשבת, אלא מבין ברמב"ם ככה שטבילה בזמנה מצוה.

כמובן שזה גם המשמעות הפשוטה ברמב"ם בשביתת העשור פרק ג לגבי טבילה בזמנה מצווה, וכמובן ההשוואה להזאה עיין הלכות יוה"כ ג ובפ"ב מהלכות פרה.

עם זה שהרדב"ז סובר ברמב"ם שטבילה בזמנה מצווה הוא חוזר על הסברא הכללית:

"שאלת ממני על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ו' מהלכות יסודי התורה וכן אם היה כתוב שם על בשרו וכו' נזדמנה לו טבילה של מצוה וכו' שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום וקשיא לך דהא עובר בלאו דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם.

תשובה ראיתי מי שכתב בתשובת דבר זה כי טבילת מצוה היא עשה ודחי עשה לא תעשה כיון דאי אפשר לקיים את שתיהן. ואני קשיא לי עלה דאין המצוה לטבול דהא אם רצה לעמוד בטומאתו ולא יכנס למקדש ולא יאכל קדש וכן האשה שרצתה לעמוד בטומאתה ולא תזקק לבעלה אינם עוברים על עשה דנהי דאסור לאדם להשהות עצמו בטומאה אבל שיהיה עובר בעשה לא מצינו ומה שמנה הרב ז"ל מצות עשה הוא שהטובל יהיה טובל במים חיים כשיעור שכל גופו עולה בהם. וכן מוכיח לשונו שכתב להיות הטהרה מכל הטומאות בטבילה במי מקוה שנאמר ורחץ במים את כל בשרו מפי השמועה למדו שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהם בבת אחת ע"כ. והרי מצוה זו דומה למצות עשה של שחיטה וא"כ היכי אתי מצוה שאפשר לאדם ליפטר ממנה וידחה לא תעשה לפיכך נראה לי בטעמו של הרב ז"ל דאין כאן דחיית לאו כלל שהרי אינו מוחק בידים אלא ממילא הוא נמחק ע"י המים ומשום הכי בטבילת רשות אסור לפי שהוא גורם למחיקת השם אבל בטבילת מצוה מותר כיון שאין שם אלא גרמא בעלמא."

אין ספק שהמשמעות של טבילה בזמנה מצוה היינו חובה. ומ"ש הרדב"ז בח"ב שהתירו משום טבילה בזמנה, היינו מה שהתירו בגמרא, וכוונתו לדברי ר' יוסי שם. והביא את דברי הרמב"ם משום שדן לפני כן בדעת הרמב"ם במחיקה שלא לצורך השחתה, ולכן כתב שאף הרמב"ם פסק כעיקר גמרא זו להלכה, שמותר לו לטבול (ורק נחלקו לענין כריכת גמי) ומבואר שם שמותר למחוק של בדרך השחתה במקום מצוה, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, או משום טבילה בזמנה מצוה או משום שיש בטבילה מצוה כמ"ש בלשונות. וראה בעיקרי הד"ט (יו"ד סי' כו אות לז) מש"כ ע"ד הרדב"ז.

ובדעת הרמב"ם, עי' בלח"מ ובשער המלך בהלכות יסוה"ת, וגם שם תראה אגב אורחא שאין לומר סברא זו שכתבת. וראה בבית ישחק שם.

שו"ת מהרי"ל סימן טו:

"לטבול ליל ט' באב כתב בא"ז דשרי. אמנם מזה אין ראייה דהוא אזיל לטעמיה דפסק טבילה בזמנה מצוה [אבל יתר רבותינו פסקו 'דהאידנא' לא אמרינן כלל טבילה בזמנה מצוה] הואיל ולית לן טהרות, ואסור בתשמיש, ואסור לטבול טבילת מצוה ביום הכיפורים וט' באב, דכדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו כו' וכן בז' ימי אבלה, אבל תוך ל' שרי לטבול ולשמש".

משמע ממנו שאם היה בזמן הזה טהרות או שהיום היה זמן ביאה, הוא היה מסכים שטבילה בזמנה מצוה, ואעפ"כ הוא מכריע לא לטבול בזמנה, כי הוא לא הולך לגעת בטהרות או לבוא על אשתו.

רק אעיר, שגם לפי סברת הרמב"ם והרדב"ז להבנתי, אז לא קשה כלל הקושיא המפורסמת למה עזרא תיקן טבילה לבעלי קרי.

והאריכו את תקופת האכשרה בשבעה ימים נוספים דהיינו בכל מקרה לא פחות משנים עשר יום.

זמן גרמא בפשטות זה תלוי בזמן מסויים ביום או תאריך מסויים.

יעויין בתוספות, מסכת קידושין, בסוגית חובות אב לבנו, ובין היתר מצוות מילה. בהנתן שנשים לא יולדות באותם זמנים, לא היה צריך לדחוק כשיטת ר' אלעזר. נסתפק בזה. 

מתי היא נגמרת, לא ביום מסויים.

הווסת גורם את הימים. במילה המצוה תלויה ביום.

בנוסף, אם היא חייבת בנידה עצמה, היא תהיה לכאורה חייבת לספור, כי זה חלקים שונים מאותה מצוה.

קידושין כט א – ויקיטקסט

המילה.

זה לא שהברית מילה יוצר את היום. קודם כל, מגיע היום ואז הוא מתחייב בברית.

פה הווסת מגיע קודם והוא יוצר את הצורך בספירה.

אבל אחרי האירוע, לשניהם יש זמן קבוע

מתרצים את הרמב"ן שספירת העומר מצות עשה שלא הזמן גרמא בגלל שזה תלוי בהקרבת העומר. אז נכון שהרמב"ם יכול לחלוק שם כי העומר עצמו הוא זמן גרמא.

אבל הרעיון הוא שאם דבר מסויים גורם את הספירה אז זה זה כבר לא מוגדר כמצוות עשה שהזמן גרמא.

ברכה על מצווה שקיומה איננו מובטח | תורת הר עציון

זה העניין?

אם הבנתי נכון, בתורה מופיע 3 פעמים ספירה:

ספירת נידה וזבה - "וספרה לה"

ספירת העומר - "וספרתם לכם"

וספירת יובל - "וספרת לך"

לגבי היובל, הרמב"ן במקום כותב: "ובת"כ (בהר פרשה ב א): וספרת לך, בב"ד. ולא ידעתי אם לומר שיהיו ב"ד הגדול חייבין לספור שנים ושבועות בראש כל שנה ולברך עליהן כמו שנעשה בספירת העומר, או לומר שיזהרו ב"ד במניין ויקדשו שנת החמישים."

לגבי ספירת ימים נקיים, כתוב במאמר שקישרתי אליו שיש חשש שזה יהיה ברכה לבטלה, כי ייתכן שבעקבות מראה טומאה יהיה צורך להתחיל את הספירה מחדש. לעומת זאת, ספירת העומר והיובל לא תלויים במשהו חיצוני, ולכן אפשר להשלים אותם מלכתחילה.

ראה גם כאן:

בהר | וְסָפַר...; וְסָפְרָה...; וּסְפַרְתֶּם...; וְסָפַרְתָּ... | תורת הר עציון

כותב שזה טעות סופר בתוספות ובמנחות תוספות בפירוש מדבר לענין הברכה, אבל הייתי נזהר ולא הייתי מוסיף על "אין לה למנות" '[בברכה]', כי בפשטות תוספות כוונתם שהיא לא חייבת למנות בכלל כהבנת הרדב"ז.

צריך להיזהר מאוד לא להוסיף מילים לראשונים, כי יש בזה חשש נידוי.

פה יש לו על מה לסמוך, אבל כאמור הייתי נזהר במקומו. גם אם הוא התכוון להוסיף את המילה כביאור, אנשים חושבים שזה כתוב בתוספות.

הבסיס הוא קביעת הזמן שיחול בו חג השבועות לאחר ספירת 49 יום שמתחילים מתי שהוא אחרי חג הפסח. לשיטת הצדוקים מתחילה במוצאי שבת ראשון שלאחר חג ראשון של פסח, בעוד לשיטת חז"ל היא מתחילה במוצאי חג ראשון של פסח דהיינו ט"ז ניסן.

יודגש שהתורה לא נעלה את חג השבועות על תאריך קבוע כמו כל החגים והמועדים האחרים, ומכאן המחלוקת.

לפי שעה נסתפק בזה.

א', לגבי ההשוואה לנידה, כדרך אגב, ראיתי איפשהו (לא זוכר איפה....) ששבעה השבועות שאנחנו סופרים זה כמו שבעה נקיים, כשכל שבוע מייצג יום, ובהם אנחנו נטהרים, כמו בשנה הראשונה שעם ישראל ספר, שהיה במ"ט שערי טומאה, ונטהר מהם, כך גם אנחנו, כל שנה, נטהרים ועולים מדרגה אחר מדרגה.

ב', שמעתי שאלה אחרת, אם כל המטרה היא לדעת מתי מגיע היום, תספור הפוך, תרד מחמישים לארבעים ותשעה וכו'...אלא המטרה פה באמת היא ההיטהרות, התהליך, וכל יום מוסיף, עד שבסוף מגיעים להשלמה של היום החמישים (יש למהר"ל דרוש על המספרים, ובין היתר גם על זה...). ועוד דבר ששמעתי שאנחנו סופרים גם את השבועות וגם את הימים, והשבועות מסמלים את הקדושה מצד ה', ה"קביעא וקיימא" (שבת לשון שבוע....), ואילו הימים שאנחנו סופרים, יום אחר יום, זה מסמל את קדושת הזמנים שתלויה בישראל ("ישראל קדשינהו לזמנייהו"...), וזה מאחד בין שתי הקדושות. לפי זה, ספירת היחיד היא של הימים, וספירת השמיטות היא רק של ה"שבועות", של קדושת ה"קביעא וקיימא", אבל מה שמיוחד בספירת העומר שהיא מאחדת בין שתי הקדושות, ורק האיחוד של שתי הקדושות הוא מה שמאפשר לאדם באמת להיטהר ולצאת מהטומאה, כי אם ידבוק רק בקדושה העליונה, הגוף יישאר בטומאתו ולא ייתקן, אם ידבוק רק בקדושת הזמנים, העולם הזה, הרוח של האדם תיעזב וממילא תדרוש את שלה, וכמו כן בלי הרוח הגוף מגיע לטומאה ולא יכול לחיות בצורה מתוקנת, ורק אם האדם ישלב את שתי הקדושות בצורה מאוזנת ונכונה, ולא רק ידבק ברוח אלא גם יממש את הדברים בחומר, יקנה אותם בעצמו, יתקן את מידותיו, את גופו ואת כל המימדים שבו, ויופיע אותם בצורה קדושה וטהורה, זה מה שיוביל לסילוק הטומאה באמת.

ואכן מצינו שבמעמד הר סיני מצד אחד הייתה פרישה מיחסים כדי שלא תהיה טומאה, ומנגד כתוב שמשה הוסיף יום מדעתו (והקב"ה הסכים עמו, והמהר"ל מראה איך באמת הוא דרש מפסוקים, אבל זה לא הנושא....) משום חולשא דאורחא. מדוע יש בעיה שתהיה חולשה בקבלת התורה? כי קבלת התורה צריכה להיות בכל הכוחות הגופניים של האדם, בכל כוחו, ולא שנקבל את התורה מתוך חולשה. כתוב גם כן שמתוך שעם ישראל היו עזים שבאומות, יכלו לקבל את התורה שהיא אש. צריך חוזק ותוקף כדי לקבל את התורה, כוחות, ולכן גם כל בעלי המומים התרפאו במעמד הר סיני. המהר"ל מדבר על זה שיש קרבן שתי הלחם לעומת הכלל: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", כי בכל השנה איננו מקריבים את יצר הרע, שהוא הלחם, הסמל לפעולה האנושית בעולם, אלא אנחנו מתבטלים לה', כמו קרבן השעורים, שזה אוכל בהמה, אנחנו כבהמה לפני ה', מתבטלים לפניו, אבל בשבועות, אחרי שהוספנו את המימד של הקדושה של הזמנים, ניתן להכניס גם את שתי הלחם לבית המקדש, ולרומם אפילו את יצר הרע ואת כל הכוחות שישנם באדם.

לגבי מה שאמרת בהתחלה, אמנם חג השבועות לא תלוי ביחיד, אבל קדושת הכלל לא נועדה להישאר גבוה בשמים, אלא לרדת לפרטים, להשפיע על כל עם ישראל ולרומם אותם, ולכן בספירת העומר אנחנו באים ומתחברים לקדושה הגבוהה שכוללת את כל העם, ומתוך החיבור של כל פרט ופרט לכלל כל פרט שואב קדושה וממשיך קדושה לחיים הפרטיים שלו, ומתעלה ומתרומם. הספירה של היחיד היא כדי שהיחיד יוכל להתחבר לכלל ומתוך כך יקבל קדושה. ואולי גם יש פה אמירה שהקדושה של הכלל אינה מנותקת מהפרטים, היא גבוהה מהפרטים, אבל לא מנותקת מהם, ולכן כל יחיד ויחיד סופר.

אגב, בקרבן פסח יש עניין שמאוד קשור לאיחוד הכלל והפרט, ובטוח זה קשור, שהרי בפסח מתחילה ספירת העומר.

כי יוצאים ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה.

תודה רבה על המקור...

@ימח שם עראפת

כבר כמה שנים טובות

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

זה נראה לי רק יגביר לי

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

בערב

אז אפשר לומר שכן.

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

שואף ליותר בע"ה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

תודה רבה על העדכון המשמח

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

איזה היתרים יש?

עשיתי בגוגל - שאל את הרב מכון כושר מעורב

נכנסתי ל-5 תוצאות בעמוד הראשון של התוצאות

כולם כתבו שאסור

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה