לא יודע אם יש לי כוח או כלים להתמודד עם זה

... 

אשרי אדם מפחד תמיד

אני אגיד לך למה, כי כל פעם שאני רואה אנשים מתמודדים עם הילדים שלהם אני אומר לעצמי "בחיי אין לי מושג מה עושים במצב כזה". 

זה מלחיץ אותי להיכנס לתפקיד כזה משמעותי כשאין לי הוראות מה עושים 

ומה שהיה בבית שלי אני לא רוצה לחקות...

וגם קשה לי להיות עם סביבה רועשת לאורך זמן... אחרי כמה זמן אני חייב את השקט שלי לבד

ענווה.

זה מה שיש בך.

לא בצחוק... רציני.

אתה תהיה אבא עם דוגמא אישית מדהימה לילדים שלך... למה שבאמת חשוב- לדרך ארץ, לענווה, לקשר עם ה'. כל זה מה שנותן את המפתח להתקדם. 

בגלל שאני עובדת במסגרות חינוך ורואה הרבה ילדים, ובאמת אני אוהבת את כולם, אבל הכי כיף לי לראות את הילדים האלה, העדינים, שלא רצים כל הזמן לאנשהו או עושים צחוקים אלא יותר מקשיבים, ואני יכולה לצפות בהם מהצד ולקבל השראה מהם... לעדינות הזאת, לחוסר ה-"ביטחון-הטוטאלי" שיש בילדים אחרים שנתקלים בהמון קשיים בגלל זה. ואצלם- זה דווקא קרקע לקשר לה'. לבריאות נפשית באמת. ענווה מביאה את כל הטוב! אל תדאג להם אנחנו בטעות חושבים שאנחנו אלה שמגדלים את הילדים שלנו... אבל אנחנו מגדלים רק את עצמנו. השאר צריך כבר להשאיר לה'. כולנו עושים טעויות גם, אבל גם הן חלק מהתכנית של ה'... והעיקר הרצון. 

הילדים שלנו לא צריכים אבא ואמא מושלמים, הם צריכים הורים אנושיים שנכשלים ויודעים לקום.

דווקא זה שזה מלחיץ אותך מעיד על האחריות והזהירות שלך.

כל החיים לומדים וזה מאוד חשוב להיות מחובר לדברים האלה... לשמוע שיעורים על זוגיות על חינוך ילדים. 

התורה מדריכה אותנו בהכל בלי עין הרע יש לנו תורה מושלמת מתוקה!!! להתאהב בה!

אני יודעת שאת כל הקטע של לבטוח בה' אתה כבר יודע ומן הסתם אומר לעצמך, אבל אני חושבת שאתה צריך להסתכל קצת יותר במראה ולהבין שאתה משהו מיוחד...! דבר ראשון מעצם זה שאתה עם נשמה שהיא חלק מה' וזה מעיד כמה אתה חשוב! את הנשמה אתה אוהב ומסכים שהיא גדולה? אז תכבד אותך בגלל זה... ודבר שני, יש דברים מיוחדים שה' שם רק בך!! קח דף ותעשה רשימה, איזה דברים מיוחדים אתה יכול להוריש לילדים שלך. אני יכולה להגיד על עצמי שיש לי כישרון דרמטי לעשות איתם הצגות, יש לי סבלנות, יש לי חיבוק אוהב לתת להם, זרימה ואומץ לעשות דברים מגניבים שיעשו להם כיף... ועוד מלא דברים בע"ה, רק צריך לזכור להתמקד בזה ולא להתרגל לטוב השגרתי... כי אנחנו אוטומטית מתבעסים על נפילה ואם יש משהו קטן רע. לא. זה לא הכל. יש כאן אחד @טיטו יש לו חתימה יפה... "בסוף יהיה טוב אם זה לא טוב זה לא הסוף". 

לגבי השקט אתה לא היחיד שצריך, וגם בן אדם אמור לעשות התבודדות פעם ביום... אני מקווה שזה יהיה אפשרי (גם לעצמי) אם זה חשוב לבן אדם אמורים להצליח למצוא זמן.

יש קשיים אבל חשוב לבוא אליהם בשמחה... ואני יודעת שזה לא קל. לאף אחד.

שורה תחתונה הכל סייעתא דשמיא.

זה שאריות מהאורות של שבועות

@אני))) 

אגב קניתי זר חתונה ענק לחג לבית והוא פשוט עשה לי את החג

כל פעם שהסתכלתי עליו הרגשתי שמחה ואהבה שאין איך להסביר 

ואני עד עכשיו מתרגשת ממנו

אני כבר לא בבית עד סופש..

חבל שלא צילמתי אותו באמת

מה מרגש בזר חתונה? הוא כלכך טפל לשמלה ולכל השאר שכאילו מי שם לב אליו...

אם ברצינות אז ... קודם כל הרבה מזה נכון לכל אחד אתה יכול לקחת את זה כמוקדש לך

כל אחד יכול ומוזמן.

וגם כאילו מה חדשכאן אתה בחור אחראי וחכם!

קצת מפחיד, אבל... חח סתם סתם, אתה בחור טוב אין לך מה לדאוג 

כל דבר מגיע לכל אחד בזמן שלו

תשאר אופטימי. זה יגיע. 

זה מחמאה אחת😅 

וזה לא מצחיק! אני הייתי שיא הרצינית

לדעתי זה פרצוף תמים כזה חמוד

עיניים מדברות

חחח סתם תן לי להיות מעצבנת

יש כאן כבר מספיק פחדים;)

להרגיש שקופה או לאכזב

😞

D;

אני יכול לדבר על חששות אבל פחד נשמע לי רחוק יותר

להיות נשוי נשמע לי מאוד רחוק

זה ממש לא בגלל שאני גיבור גדול או חסר פחד. ממש לא.

לפני החתונה הכי הפחיד אותי שאני לא אצליח להשתנות ולהתקדם..

הפחד הבא הוא מחינוך חינוך ילדים 

שנעוץ בבסיסו בדרך כלל בפחד מאינטימיות, מהלא נודע, מלאכזב ולהתאכזב וכד'..

העניין הכלכלי 

היום ב"ה התשובה כמו שהייתה בתחילת שנות העשרים, שהרצון שם את הפחדים בצד (רק שהיום זה עם מודעות).

השחיקה הזו מפחידה מאוד

להחליט בגיל צעיר עם מי תחיה יותר שנים ממה שחיית עד היום, יש בזה משהו מאוד מפחיד

אתה מדבר על צורת חיים מופקרת, לא משנה אם בגיל צעיר או מבוגר.

ועוד רגע אחרי שאני כותב במפורש שלא מדובר על יחסי מין

למרות שכתבתי בפירוש שלא. מונוגומיה מדברת על התחייבות לאדם אחד. האלטרנטיבה היא אי התחייבות לאדם אחד, לא משנה באיזו צורה זה מתבטא. זו הפקרות וחוסר הבנה בסיסי של בית בישראל.

וכפי שכתבתי - זה לא משנה באיזה גיל.

אם אני אומר "מפחיד אותי בגיל 25 לבחור את האדם שאיתו אבלה 60 שנים מעכשיו, כי אולי עכשיו מאוד מאוד טוב לי איתו אבל אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד", זו הפקרות וחוסר הבנה בסיסי של בית בישראל?

אם קל לי מאוד לבחר חבר שאיתו אני אלך לסרט או לאכול פיצה ביחד, אבל קשה לי מאוד לבחור אשה שאיתה אחיה מעתה והלאה, זה כי אני לא מבין מה זה בניית בית בישראל?

לדעתי המצב בדיוק הפוך. אם היה לי קל לבחור אשה כמו שקל לי לבחור חבר לפיצה, אם לא הייתי חושש מזה אפילו מעט למרות ההשלכות העצומות של הבחירה הזאת, דווקא אז כנראה לא הייתה לי הבנה בסיסית של בית בישראל...

וכן, החשש הוא *בדיוק* בגלל זה שלהבדיל מאכילת פיצה עם חבר, כאן מדובר בקשר אחד יחיד ומיוחד לשנים רבות. את החבר אני יכול להחליף בחבר אחר בפעם הבאה שארצה פיצה, אבל את האשה איתה אני מתחתן אני לא אחליף בחיים (נכון שמותר להתגרש במצבים מסוימים אבל כמובן זאת לא השאיפה כשבוחרים להתחתן...). 

כלומר אם לא היינו חיים במציאות של מונוגמיה, ויכולתי להחליף אשה באותה מהירות שאני מחליף חבר טוב, לא הייתי חושש כלל מחתונה (וגם לא הייתי מרגיש ממנה סיפוק).

הידיעה שזו בחירה לכל החיים - ולזה התכוונתי במילה "מונוגמיה" - היא שמלחיצה.

יכלת לכתוב בקלות "פחד ממחוייבות". בחרת בניסוח שסותר נישואין בהגדרתו.

אם חשוב לך לפרש את הדברים שלי בצורה שלא כיוונתי אליה - בהצלחה.

לשמחתי אני עדיין מרגישה בנוח לדבר איתם

אני מאוד חוששת מגידול ילדים למרות שהעבודה במעון מחשלת אותי(מה זה כבר ילד שניים מול תשעה?)

ובאופן כללי אני עדיין מפחדת מלהיות אדם מבוגר(בירוקרטיה מפחידה אותי)

למצוא מישהו להרגיש בטוחה איתו? 

נראה לי זה מה שהכי מרגש אותי בחיי נישואין

אבל זה לא קורה יותר מדי פעמים לצערינו הרב.

נגיד אצלי כשאני שומעת בעל או אישה שפוגעים בבני זוגם אפילו לעיני אחרים מרגיש לי סוף העולם. קשה להבין איך ממצב אופטימי שכולם התחילו בו מן הסתם מדרדרים לתהומות כאלה.

שזה מיעוט שבמיעוט. רוב העולם הוא טוב. 

גם במקרים כאלו - ברוב המקרים זה יוצא הדופן בקשר שלהם. לא סתם אפשר להשלים. 

בגלל שבתהליך הבחירה את יותר תבדקי ובגלל שבחיי הנישואין את לא תתני לבעיות זוגיות להגיע לרמה כזאת. 

אבל יותר מזה- הרגישות הזאת מראה בעצם על פוטנציאל לקשר עמוק, וממילא הגיוני שהעבודה שלך עם מי שה' מייעד לך תהיה על דקויות בקשר ולא על דברים כאלה.

רק שנראה לי שבדרך הטבע (הרוחני) יתכן שצריך לשחרר את החשש הזה קודם (אם הוא מעבר לנורמה). כדי להגדיל את הרצון, כדי שהתפילה תהיה יותר מהלב, ומצד השותפות עם ה'.

לגלות שאני נשואה למשהו שאני לא מעריכה ולא נושאת אליו עיניים, לגלות שאני לא נמשכת למי שאני נשואה לו, שהוא דוחה אותי, שהמסכניות שלו דוחה אותי. לשמוע מנגינה מתבכיינת מגבר, לזלזל בו ולהדחות ממנו. להתחתן עם משהו שיבזבז לי את הכסף.

תגובה גברית משהו... (מלבד נשיאת העיניים)

לא עם אישה בכיינית בגוף של גבר. שזה משהו שיצא לי לפגוש לאחרונה לא מעט, ואני אלרגית בטירוף 

שיבוא ויוסיף על חיי, לא יקח מהם. שיעשיר אותם, לא יסחוט אותם. 

אז בבירורים תגידי שאת מחפשת "גבר גבר". 

רק אל תתפלאי אם הוא יהיה מרוחק רגשית וכדו'. 

ונחשי מה? גם גברים גברים רוצים לקבל מהנשים שלהם (חום, אהבה, עוגיות). 

הרגת אותי עם הקטע של הכסף 

האם הוא חי דרכי או מעשיר אותי ומוסיף מעצמו. האם הוא סוחט ממני את האנרגיות או מביא מעצמו רוח חדשה. 

מה שצריך ניתן אל תדאג......

מישהו פעם כתב - כשאיש עובד קשה זה בשביל לפרנס את אשתו והילדים, כשאשה עובדת קשה זה בשביל להשתחרר מהבעל... 

חשבתי שזה בציניות. אולי יש בזה קצת אמת. 

דוחה אותי לחשוב את זה. שהגבר נשרך אחרי אשתו במקום להיות זה שמביא את השפע הביתה. לא גברי, מתמסכן ועלוב בעיניי.

באמת שנראה לי שאת לוקחת את זה מאוד חזק. 

גילוי נאות - נכתב על ידי "גבר גבר", מתפרנס היטב, תמיד משלם בפגישות ומחפש מישהי שתרצה מישהו מוביל ומשפיע. 

ועדיין מה שאת כותבת מרגיש קצת קיצוני 😶

זה רק עוד רכיב נלווה לכל מה שכתבתי לעיל, עוד ביטוי שבו גבר יכול להיות נשרך ולא גבר. 

אם גרעין ההוויה שלו חזק ויציב וגברי ולא מרוכרך ומתבכיין, זו הנקודה.

אם הוא רכרוכי חסר עמוד שדרה מחפש להתמך בכיינובסקי לא יעזור שום כסף בעולם. 

אם הוא גם רכרוכי ותלונתי וגם בונה עלי שאפרנס אותו, מחשבה מצמררת ומבחילה. ירחם ה' על עמו 

יושבת במטבח (כי הוא לא מבשל) 

מגדלת את הילדים (כי הוא עסוק בלפרנס) 

מקבלת גערה\התעלמות כשאת שואלת למה הוא כועס\מצוברח (כי הוא לא מתבכיין) 

מתחנחנת כדי שיקנה לך תכשיט\יתן לך כסף (כי הכסף שלו) 

? 

ביטחון אמיתי ושפע אמיתי שבעל נותן לאישתו ממש לא תלויים במי מביא יותר כסף הביתה. למרות שחובה על הגבר לדאוג לפרנסת הבית.. אבל מרגיש לי שמה זה נסחפת.. אני מכירה נשים שמתפרנסות טוב מאוד, שנשואות לבעלים שמרוויחים הרבה פחות (כדי לעסוק בתורה או במקצוע תורני) אבל יוצקים לבית תוכן רוחני עמוק והם גברים שאני מאחלת לכל הבנות שאני אוהבת למצוא כאלה.. אין להתעלם מכך שהגבר צריך לדאוג לפרנסת הבית.. אבל הביטוי "שיבזבז לי את הכסף" פשוט צורם.. אין כזה דבר "לי" אחרי שמתחתנים.. וגבריות זה הרבה יותר ממה שהעולם המערבי מגדיר (כסף, מעמד, כבוד) זו עוצמה שמגיעה מבפנים ולא תלויה בגורמים חיצוניים. ובכי לא סותר גבריות. וגם לא הבעת רגשות אחרת כלשהי..

לא יכול להיות שקשה לו במקום העבודה?

שקשה לו רוחנית?

או שאם יש לו קשיים מצופה ממנו להסתירם?

אני לגמרי מבין שייתכן שהרבה גברים אשה בצדק לא תעריך. ושאשה צריכה לשאת עיניים לבעלה..

אני לא מבין למה נשמע שכדי לשאת עיניים אליו אסור לו להיות במצוקה בתחום כזה או אחר בחייו או חלילה לשתף את אשתו/המדוייטת שלו בקושי הזה.

דיברתי על עצם הגישה הלא מושכת למציאות, להיות אדם בכיין, תלונתי

כדאי לו לאדם לחזק את עולמו הפנימי וכוח התמודדותו בעולם, על מנת שלא יגיע לאדם היחיד איתה הוא יכול לממש את משיכתו, ודווקא אותה יכבה. 

וכן, אפשר להתלונן לכל העולם וללכת לכל סוגי החברים/תומכים שקיימים, ולשאוב כוחות ולטכס עצה כיצד לבנות את עצמך, ובפרט שלא לכבות את האדם היחיד איתו אתה רוצה לממש את התשוקה שלך, ע"י הפיכתו לאימך. 

להגיע ממקום של נותן, וזה יעצים אותך ממילא ויעמיד אותך במקום חזק יותר ורצונות ההתבכיינות יעלמו בהדרגה, ולא במוד של תינוק שרק מחפש לקבל ומחפש את האחת שסוף סוף תוכל לממש את התבכיינות שלך אצלה. לצמוח מלהיות ילד לגבר

אני כותב מתוך תחושות שלי בלבד, לא יודע אם יש מחקר שבדק זאת:

לדעתי יש מתאם הפוך בין כמה שהגבר רגיש לבין כמה שהוא שותף בגידול הילדים.

ככל שהוא יהיה יותר "גבר גבר" מאצ'ואיסט שלא מדבר על רגשות, כך יותר פעמים "יכאב לו הראש" בדיוק כשהוא צריך לטפל בילדים שלו.

(גם נראה לי לא הוגן לדבר על "קוביות בבטן" כשהיא לא הזכירה במילה מראה חיצוני)

אני מסכימה שהמודל שהיא מתארת לדעתי לא מתאים לרוב האנשים שחיים היום, אבל זה מתאים לה והיא תמצא מישהו שזה מתאים לו, מה הבעיה?

אנחנו פשוט מנסים להראות לה את התוצאה של מה שהיא מחפשת (אולי בצורה קצת מוקצנת) כדי שתחשוב אם זה באמת מתאים לה. 

את צודקת לגמרי, אל תקשיבי לשטויות שהגיבו לך (עריכה - לא כל מה שכתבו זה שטויות, יש כמה נקודות נכונות אבל לא נראה לי שהן רלוונטיות), תזכי למצוא גבר אמיתי!

אין בעיה למצוא גבר אמיתי. אני מנסה להצביע על בעיה בגישה. 

משהו בתגובות שלה מריח לי שיבריח כל גבר, אמיתי או לא. לכן מנסה לברר איתה ולהצביע לה על הנקודות המרחיקות. 

אני חושב דווקא ההפך, נראה לי שקשה למצוא גברים אמיתיים. אני מנסה להצביע על מה שטוב בגישה.

משהו בתגובות שלה מריח לי שכל גבר יימשך למישהי שמחפשת גבר אמיתי ולא גבר יותר מידי נשי. לכן אני מנסה לחזק אותה ולהצביע על הנקודות המקרבות.

כמו שאתה מאיר נקודות, כך גם אני. 

כפי שציינתי באחת התגובות - אני בהגדרה (הנ"ל)" גבר אמיתי". עדיין משהו בתגובות שלה (ובעיקר במה שמאחוריהן) מפריע לי ומעריך שיפריע לשכמותי. 

מנסה לברר ולהציג לה את זה. היא ממש לא חייבת להסכים. 

אגב, מחווויתי ככל שהגיל עולה הדרישה ל" גבר אמיתי" עולה. דווקא מתוך תחושת המחסור. 

מתברר שלא בעיניה ומבחינה מסויימת בעיני רובן ככולן של הנשים. השאלה איפה הן מעבירות את הקו.

גילוי נאות: אני הרבה יותר קרוב לתיאור שלה מאשר לתיאור שלך. דווקא בגלל זה הצגתי לה את הקיצון שבדבר כדי לתת פרופורציות וגבולות.

מכאן ועד להחליף תכונות גבריות בתכונות נשיות ועוד לקרוא לזה "התקדמות" יש מרחק רב. זה לא אומר שגבר לא יכול להביע רגש (בדרכו *הוא*) אלא שזו תוספת והשלמה לתכונות הגבריות הנ"ל (שוב, במינון) ולא במקומן.

אשה יכולה להעדיף גבר כהה או בהיר, ספורטאי או מתמטיקאי, חרדי או דתי או חילוני, רגיש מאוד או אחד שלא מבטא רגשות כלל. 

ברור שכל אחת צריכה לבחור מה שטוב לה, אני לא אומר שיש יותר טוב או פחות טוב.

הבעיה שלי היא עם ההגדרה. 

תאר לך שבאתר הכרויות מסוים, במקום לשאול אם אתה מזרחי או אשכנזי ישאלו "יפה או מכוער", ובמקום לשאול אם אתה חילוני או דתי ישאלו "אדם חופשי או פנאט".

אפשר לאהוב גבר רגיש ואפשר לאהוב גבר מאצ'ואיסט (וממילא אין בהכרח סתירה בין התכונות), אבל להגיד שגבר רגיש הוא נשי זו איוולת. 

פשוט מאז המאה ה-20 ההנחות האלה התבררו כשגויות.

אגב, אם יש מגדר שעושה המון המון שטויות בגלל הרגש, זה דווקא הגברים.

לנסוע בפראות כדי להרשים בחורות, להתנהג בדביליות כללית ליד נשים יפות, אפילו הצורך הבסיסי להגן על נשים שאנחנו אוהבים גם במחיר של פציעה ומוות - כל אלה מראים שלפעמים הרגש חזק מהשכל

אתה משוכנע ש-99% מאנשי המקצוע בתחום הפסיכולוגיה, הפסיכואנליזה והפסיכיאטריה בעד לפרק את המושג משפחה?

גם הדתיים שבהם? (ולא רק דתיים יהודיים אלא גם דתיים בדתות אחרות שבוודאי שמרנים לא פחות ממך בכל הקשור למושג משפחה)

אז בקיצור, לדעתך,

לא רק שגבר רגיש הוא גבר נשי, אלא מי שחושב אחרת מעיד על עצמו שהוא בעד שגברים יתחתנו עם גברים וכו'.

לדעתך אין סטרייטים רגישים? אשה שמצאה גבר רגיש צריכה לברוח מהר לפני שהיא תתפוס אותו בוגד בה עם גבר?

אתה יודע, פעם היו טענות דומות לשלך בנוגע לזכויות נשים.

נשים צריכות להיות אך ורק בביתן, לנשים אסור להצביע בבחירות כי הן לא שייכות לזה מטבען (הרב קוק) וכו' וכו'.

גם אז, האשימו את מי שחשב אחרת שהוא בעד לפרק את המוסדות המסורתיים היהודיים. זה לא עזר להם.

השתדלתי להתעלם מהמילה ההיא, קיוויתי שהיא פליטת פה ולא יותר.

למעשה אתה לא מסביר את הדעה שלך אלא כותב משפט בודד וזהו, ואז כשאני מגיב אתה לא עונה עניינית אלא כותב "מי שחושב כמוך הוא אדם רע".

באמת אי אפשר לנהל דיון בצורה כזאת.

אדם א':

מותר לשחק בטלפון בשבת, בתורה לא כתוב שזה אסור.

אדם ב':

אבל לפי הרבנים זה אסור!

אדם א':

זה שכולם חושבים אחרת זה לא טיעון.

אדם א':

כדור הארץ שטוח.

אדם ב':

אבל כל המדענים אומרים אחרת!

אדם א':

זה שכולם חושבים אחרת זה לא טיעון.

(:

שתיי מילים מפוצצות בלי הרבה הסבר מצידי..

אבל בסוף, זה מה שהכי מפחיד אותי, גם אם אני מגזימה

ואז אל תדאגי

גבר טוב לא בוגד

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר