כמה אחוז מהדתלשים עורכים "מסע" של שאלות, חקירות, נסיונות שונים וכו' וכו' שנמשך לפחות חצי שנה עד שנים ואז מחליטים להפוך לדתלשים אחרי מסע שלם
וכמה אחוזים פשוט מרגישים שהדת לא מתאימה להם מכל מיני סיבות ופשוט הופכים לדתלשים בלי מסעות משמעותיים / ארוכים ואולי אפילו במהירות רבה?
כולם בנים לה', כל אחד במסע המיוחד שלו אנחנו לא יודעים על אף אחד רק על עצמנו.
שנזכה לחזור בתשובה שלימה לפני אבינו שבשמיים אמן
יש בי אמונה באופן כללי (הכללה גסה) שאנשים נוטים לתת מקום לפוליטיקה יותר ממה שהוא באמת.
בסוף רוב האנשים לא כל כך מבינים או מתעניינים בפוליטיקה.
ארץ השוקולדאחרונהומתוך זה הוא הגיע לנבואה כי רק האל יכל לענות לו.
עבור קיומם של אנשים שנחשבו לנביאים.
אני:))))אתה מאמין לדברים שאתה אומר?
</p>בעיקר מנוצרים וקצת מיהודים. לא רואה סיבה למה להאמין שהוא ראה איזה התגלות.
למה לחשוב את זה בכלל? כי ככה הוא סיפר?
אבל זה כן צירוף מקרים מדהים, של הרבה יותר מפרט אחד. ואי אפשר להשוות למה שהיה לעמים אחרים, זה לא מתחיל, לא בהיקף האירועים ולא בסדר גודל שלהם.
ואני אתאר כאן רשימה קטנה לפחות של הדברים המרכזיים, בלי פירוט (אם כי גם בפרטים יש תוכן וערך) :
נבואות החורבן, שהארץ הפורחת תיהפך לשממה, שבגלות הסבל יהיה מעבר לכל דמיון, עם ישראל היה "למשל ולשנינה בכל העמים", וכיום - ה' השיב אותנו לארץ והיא אף חזרה לפרוח כמו שלא היה במשך מאות רבות של שנים.
כמו כן, עם ישראל הוא יחסית עם בולט ומצליח בעולם בכל תחום. באופן יוצא דופן.
(אגב, פעם שמעתי רב שאמר, אפשר להתווכח בשאלה אם א-להים בחר את עם ישראל, אבל לפני שמונים שנה, כשהשטן יצא למלחמת חרמה אכזרית, כולם יודעים על מי הוא הצביע בתור האויב.)
אני יודע שלכל זה אפשר לתת הסברים טבעיים. השאלה היא האם זה נכון לתת לזה הסברים טבעיים.
"זה לא נשמע כמו יריבות, אפילו לא כמו יריבות ידידותית.
זה נשמע כמו סוג החברויות שלא ראית אפילו במחזות.
אז למה הארי הכריח את חברתו לטפס על החומות הקפואות של הוֹגווֹרטְס?
משום שזה היה מסוג הדברים שהארי עשה לחבריו?
אבא אמר לדראקו שכדי להבין מזימה מוזרה, טכניקה אחת היא להסתכל על מה שקרה בסופו של דבר, להניח שזו הייתה התוצאה הרצויה, ולשאול מי הרוויח."
(השיטה הרציונאלית, שם שם)
יש דברים שאפשר להסביר בצורה טבעית, אבל לפעמים ההעדפה של ההאפשרות הזו זה פשוט כשל של ההיצמדות למוכר. הטיה קוגנטיבית. לפעמים כדי להבין משהו צריך לקחת צעד אחורה ולראות את כל המכלול. וכשאתה רואה את כל המכלול אתה מבין שהכל כאן התאים באופן מופלא לתכנית אחת ויחידה.
(אלה לא כל הראיות מבחינתי ליהדות, אבל האמת שלא באמת נכנסתי כאן לכל הסוגיה, רק התייחסתי לכמה דברים שצפו כאן)
ואגב, אני ממליץ מאד על הספר "פשוט להאמין" של משה רט. אני חושב שזה ספר מעולה בשביל להבין את היחס בין אמונה לבין חשיבה רציונאלית.
לשמחתי חייתי במקום ממש שונה, ובישיבה שבה הייתי (ועדין מרגיש שייך לשם) מעולם לא קיבלתי יחס כזה.
(ובאופן כללי, אני לא חושב שהבעיה שאתה מציין היא של הדת עצמה, אלא של הרבנים.)
בכל מיני תקופות היו לי שאלות, אבל היתה תקופה אחת שזה הציף אותי וגרם לי באמת לחשוב על האופציה שאולי הכל טעות. והאמת שהייתי מבולבל לא רק בגלל היחס של רבנים לשאלות, אלא כי באיזשהו מקום בתוכי הרגשתי שאני מפחד שאם אני מתחיל עם שאלות וספקות וכדו' אז אני מתרחק מה' בעצם הדבר הזה. ואחד הדברים המשמעותיים שנאמרו לי אז, על ידי אחד הרבנים בישיבה, זה שה' אוהב את האמת ושונא את השקר, והקב"ה לעולם לא יכעס על אדם על זה שהוא מנסה לברר את האמת בכנות וביושר, תהא המסקנה אשר תהא. ולא רק זה - אלא שהקב"ה לא רוצה שנחיה בשקרים לעצמנו, ונסיונות להדחיק את השאלות זה ההיפך מרצונו.
חלק מהבעיה זה ביחס לכפירה כ"איסור". מה זה אומר שהכפירה היא איסור? הכפירה היא טעות, וטעות רעה מאד, אבל מה שייך איסור בזה?
הכפירה היא מצב, היא לא בחירה. התורה אגב לא מדברת על כפירה בשום מקום, היא כן מדברת על שכחת ה' ועל שחצנות וזלזול - כי אלה דברים שמביאים לכפירה, והם נובעים מהמידות הרעות של האדם. בדברים האלה יש בחירה ושייך לומר מצווה ואיסור. לא בעצם הכפירה השכלית. אולי אפשר לקרוא לזה "חטא" שזו מילה קצת יותר מורכבת מבחינת המשמעות שלה, אבל לא שייך לקרוא לזה איסור.
היחס לכפירה כ"איסור", בעצם מונעת אנשים מלהיות פתוחים באמת לברר ולשאול.
היא גם לא נאמרה בלשון ציווי.
והרגשתי שם גם כן שיש שמרנות שמזכירה מאד את העולם החרדי, ושאין כל כך מקום לשאול שאלות, ושיש הרבה זלזול והקטנה של מי שחושב בעצמו.
אחר כך עברתי לישיבה אחרת ששם היחס לדברים היה מאד שונה.
לא הייתי אומר שהכל אותו שטאנץ, אבל לדעתי בכמה מהישיבות המרכזיות של הציבור הדתי לאומי (כמו מרכז הרב, הר המור, כרם ביבנה), יש נטיה חזקה מאד לשמרנות, מה שמביא באמת לגישה מאד דומה לגישה של העולם החרדי. אגב, לדעתי (בזרם של מרכז הרב/הר המור) זה בין השאר בגלל שהרב צבי יהודה הכניס את זה מאד חזק. ממה שאני מתרשם הוא היה שמרן מאד, ותקיף מאד, ובאמת מלבד השקפות מסויימות הוא היה מאד חרדי. בכתבי הראי"ה לעומת זאת רואים גישה ברורה שלא ככה.
(ולא אכפת לי מה יגידו כל ההר המורניקים וחבריהם. גם אני דומה ממש ממש ממש לאבא שלי, ובכל זאת יש בינינו מרחק גדול מאד בתחום ההשקפות, ויש גם הבדל גדול מאד בצורת החשיבה שלנו. דמיון ושוני בין אנשים הוא דבר מורכב)
אם כי לא הרבה שנים. ולענין הזה היה חלק משמעותי בעובדה שבחרתי לעזוב שם.
ואני לא בא להאשים כאן רב ספציפי כזה או אחר, ואני לא אומר שבהכרח שהם ככה בכל תחום, ובאופן כללי - לא רוצה שתצא מזה הכללה כלשהי, כי אני באמת יודע שהדברים מורכבים, ושכן יש שם רצון אמיתי לברר את האמת ולענות על שאלות כמו שצריך. ואני גם רואה לנכון למען ההגינות לציין שהתחומים שבהם היו לי שאלות הם אולי לא בתחום ה"שאלה אמונית", אבל אני הרגשתי בהחלט שיש זלזול בתלמיד הקטן שבא ושואל שאלות. ואני רואה לנכון להגיד שאני מעריך מאד את הישיבה ורבניה ותלמידיה, ואוהב אותם מאד, וקיבלתי מהם הרבה. ואף על פי כן.
וזה קשור גם לשמרנות המעשית. כי יש הקטנה של התלמידים ושל הצעירים. זה לא נובע מגישה של סמכות הלכתית יבשה, אלא מהשקפה שלמה של יחס ל"גדולי תורה", מול היחס ל"עמי הארצות" - אם אתה ללא מגדולי התורה, אז מי אתה בכלל? מה אתה בכלל מבין? "שכל של תורה" הרי בטוח אין לך. ואם הם מפרשים דברים אחרת מרבותינו - אז הם חצופים וטיפשים (כנראה, אחרת למה הם מפרשים אחרת?). וכן על זה הדרך
ואני שוב מבקש מחילה, ואולי הקצנתי בדבריי קצת בשביל להמחיש את הנקודה. אבל בגדול היתה לי שם חוויה מאד לא נעימה בהקשר הזה.
נ.ב. התיאור "בעפר רגליהם של רבותינו" שבדבריך, מציגות יפה את העיקרון הזה. יש מוכנות לברר מצד אחד, אבל מצד שני היחס לאדם הפשוט לפעמים מאד מבטל.
ושוב, אני יכול להבין למה, ולהבין את נקודת האמת שבזה. אבל כשאתה בא לברר וזה הצורה שאתה מקבל מענה - אתה מרגיש שלא מכבדים את השאלות שלך, ושמצפים ממך להתבטל בפני החכמים. קשה מאד לברר ככה בירור אמיתי.
אבל זה קרה לי בדיונים רבים על תחומים שונים בהשקפה (ולא רק ענייני הנהגת הציבור למעשה, אלא בירור האמת כשלעצמה).
משפט מזלזל ומבטל בסוף התגובה. אפשר פשוט להתדיין בכבוד.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אם היית משכיל להבחין היית מבין שאני ציני, ואם היית משכיל להבין עוד יותר היית מבין ששפתי כלפי קעלעברימבאר היא כך מהכרות רבת זמן ונטירת טינה.
עכ"פ גם אתה זכית בכינוי יען כי מגיע לך.
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
יש לך זיכרון צילומי לניקים …