כולם בנים לה', כל אחד במסע המיוחד שלו אנחנו לא יודעים על אף אחד רק על עצמנו.

שנזכה לחזור בתשובה שלימה לפני אבינו שבשמיים אמן

יש בי אמונה באופן כללי (הכללה גסה) שאנשים נוטים לתת מקום לפוליטיקה יותר ממה שהוא באמת.

בסוף רוב האנשים לא כל כך מבינים או מתעניינים בפוליטיקה.

ומתוך זה הוא הגיע לנבואה כי רק האל יכל לענות לו.

עבור קיומם של אנשים שנחשבו לנביאים.

אתה מאמין לדברים שאתה אומר?

בעיקר מנוצרים וקצת מיהודים. לא רואה סיבה למה להאמין שהוא ראה איזה התגלות.

למה לחשוב את זה בכלל? כי ככה הוא סיפר?

אבל זה כן צירוף מקרים מדהים, של הרבה יותר מפרט אחד. ואי אפשר להשוות למה שהיה לעמים אחרים, זה לא מתחיל, לא בהיקף האירועים ולא בסדר גודל שלהם.

ואני אתאר כאן רשימה קטנה לפחות של הדברים המרכזיים, בלי פירוט (אם כי גם בפרטים יש תוכן וערך) :

נבואות החורבן, שהארץ הפורחת תיהפך לשממה, שבגלות הסבל יהיה מעבר לכל דמיון, עם ישראל היה "למשל ולשנינה בכל העמים", וכיום - ה' השיב אותנו לארץ והיא אף חזרה לפרוח כמו שלא היה במשך מאות רבות של שנים.

כמו כן, עם ישראל הוא יחסית עם בולט ומצליח בעולם בכל תחום. באופן יוצא דופן.

(אגב, פעם שמעתי רב שאמר, אפשר להתווכח בשאלה אם א-להים בחר את עם ישראל, אבל לפני שמונים שנה, כשהשטן יצא למלחמת חרמה אכזרית, כולם יודעים על מי הוא הצביע בתור האויב.)

אני יודע שלכל זה אפשר לתת הסברים טבעיים. השאלה היא האם זה נכון לתת לזה הסברים טבעיים. 

"זה לא נשמע כמו יריבות, אפילו לא כמו יריבות ידידותית.

זה נשמע כמו סוג החברויות שלא ראית אפילו במחזות.

אז למה הארי הכריח את חברתו לטפס על החומות הקפואות של הוֹגווֹרטְס?

משום שזה היה מסוג הדברים שהארי עשה לחבריו?

אבא אמר לדראקו שכדי להבין מזימה מוזרה, טכניקה אחת היא להסתכל על מה שקרה בסופו של דבר, להניח שזו הייתה התוצאה הרצויה, ולשאול מי הרוויח."

(השיטה הרציונאלית, שם שם)

יש דברים שאפשר להסביר בצורה טבעית, אבל לפעמים ההעדפה של ההאפשרות הזו זה פשוט כשל של ההיצמדות למוכר. הטיה קוגנטיבית. לפעמים כדי להבין משהו צריך לקחת צעד אחורה ולראות את כל המכלול. וכשאתה רואה את כל המכלול אתה מבין שהכל כאן התאים באופן מופלא לתכנית אחת ויחידה. 

(אלה לא כל הראיות מבחינתי ליהדות, אבל האמת שלא באמת נכנסתי כאן לכל הסוגיה, רק התייחסתי לכמה דברים שצפו כאן)

ואגב, אני ממליץ מאד על הספר "פשוט להאמין" של משה רט. אני חושב שזה ספר מעולה בשביל להבין את היחס בין אמונה לבין חשיבה רציונאלית. 

לשמחתי חייתי במקום ממש שונה, ובישיבה שבה הייתי (ועדין מרגיש שייך לשם) מעולם לא קיבלתי יחס כזה.

(ובאופן כללי, אני לא חושב שהבעיה שאתה מציין היא של הדת עצמה, אלא של הרבנים.)

בכל מיני תקופות היו לי שאלות, אבל  היתה תקופה אחת שזה הציף אותי וגרם לי באמת לחשוב על האופציה שאולי הכל טעות. והאמת שהייתי מבולבל לא רק בגלל היחס של רבנים לשאלות, אלא כי באיזשהו מקום בתוכי הרגשתי שאני מפחד שאם אני מתחיל עם שאלות וספקות וכדו' אז אני מתרחק מה' בעצם הדבר הזה. ואחד הדברים המשמעותיים שנאמרו לי אז, על ידי אחד הרבנים בישיבה, זה שה' אוהב את האמת ושונא את השקר, והקב"ה לעולם לא יכעס על אדם על זה שהוא מנסה לברר את האמת בכנות וביושר, תהא המסקנה אשר תהא. ולא רק זה - אלא שהקב"ה לא רוצה שנחיה בשקרים לעצמנו, ונסיונות להדחיק את השאלות זה ההיפך מרצונו.

חלק מהבעיה זה ביחס לכפירה כ"איסור". מה זה אומר שהכפירה היא איסור? הכפירה היא טעות, וטעות רעה מאד, אבל מה שייך איסור בזה?

הכפירה היא מצב, היא לא בחירה. התורה אגב לא מדברת על כפירה בשום מקום, היא כן מדברת על שכחת ה' ועל שחצנות וזלזול - כי אלה דברים שמביאים לכפירה, והם נובעים מהמידות הרעות של האדם. בדברים האלה יש בחירה ושייך לומר מצווה ואיסור. לא בעצם הכפירה השכלית. אולי אפשר לקרוא לזה "חטא" שזו מילה קצת יותר מורכבת מבחינת המשמעות שלה, אבל לא שייך לקרוא לזה איסור.

היחס לכפירה כ"איסור", בעצם מונעת אנשים מלהיות פתוחים באמת לברר ולשאול.

היא גם לא נאמרה בלשון ציווי.

והרגשתי שם גם כן שיש שמרנות שמזכירה מאד את העולם החרדי, ושאין כל כך מקום לשאול שאלות, ושיש הרבה זלזול והקטנה של מי שחושב בעצמו. 

אחר כך עברתי לישיבה אחרת ששם היחס לדברים היה מאד שונה.

לא הייתי אומר שהכל אותו שטאנץ, אבל לדעתי בכמה מהישיבות המרכזיות של הציבור הדתי לאומי (כמו מרכז הרב, הר המור, כרם ביבנה), יש נטיה חזקה מאד לשמרנות, מה שמביא באמת לגישה מאד דומה לגישה של העולם החרדי. אגב, לדעתי (בזרם של מרכז הרב/הר המור) זה בין השאר בגלל שהרב צבי יהודה הכניס את זה מאד חזק. ממה שאני מתרשם הוא היה שמרן מאד, ותקיף מאד, ובאמת מלבד השקפות מסויימות הוא היה מאד חרדי. בכתבי הראי"ה לעומת זאת רואים גישה ברורה שלא ככה.

(ולא אכפת לי מה יגידו כל ההר המורניקים וחבריהם. גם אני דומה ממש ממש ממש לאבא שלי, ובכל זאת יש בינינו מרחק גדול מאד בתחום ההשקפות, ויש גם הבדל גדול מאד בצורת החשיבה שלנו. דמיון ושוני בין אנשים הוא דבר מורכב)

אם כי לא הרבה שנים. ולענין הזה היה חלק משמעותי בעובדה שבחרתי לעזוב שם.

ואני לא בא להאשים כאן רב ספציפי כזה או אחר, ואני לא אומר שבהכרח שהם ככה בכל תחום, ובאופן כללי - לא רוצה שתצא מזה הכללה כלשהי, כי אני באמת יודע שהדברים מורכבים, ושכן יש שם רצון אמיתי לברר את האמת ולענות על שאלות כמו שצריך. ואני גם רואה לנכון למען ההגינות לציין שהתחומים שבהם היו לי שאלות הם אולי לא בתחום ה"שאלה אמונית", אבל אני הרגשתי בהחלט שיש זלזול בתלמיד הקטן שבא ושואל שאלות. ואני רואה לנכון להגיד שאני מעריך מאד את הישיבה ורבניה ותלמידיה, ואוהב אותם מאד, וקיבלתי מהם הרבה. ואף על פי כן.

וזה קשור גם לשמרנות המעשית. כי יש הקטנה של התלמידים ושל הצעירים. זה לא נובע מגישה של סמכות הלכתית יבשה, אלא מהשקפה שלמה של יחס ל"גדולי תורה", מול היחס ל"עמי הארצות" - אם אתה ללא מגדולי התורה, אז מי אתה בכלל? מה אתה בכלל מבין? "שכל של תורה" הרי בטוח אין לך. ואם הם מפרשים דברים אחרת מרבותינו - אז הם חצופים וטיפשים (כנראה, אחרת למה הם מפרשים אחרת?). וכן על זה הדרך

ואני שוב מבקש מחילה, ואולי הקצנתי בדבריי קצת בשביל להמחיש את הנקודה. אבל בגדול היתה לי שם חוויה מאד לא נעימה בהקשר הזה.

נ.ב. התיאור "בעפר רגליהם של רבותינו" שבדבריך, מציגות יפה את העיקרון הזה. יש מוכנות לברר מצד אחד, אבל מצד שני היחס לאדם הפשוט לפעמים מאד מבטל. 

ושוב, אני יכול להבין למה, ולהבין את נקודת האמת שבזה. אבל כשאתה בא לברר וזה הצורה שאתה מקבל מענה - אתה מרגיש שלא מכבדים את השאלות שלך, ושמצפים ממך להתבטל בפני החכמים. קשה מאד לברר ככה בירור אמיתי.

אבל זה קרה לי בדיונים רבים על תחומים שונים בהשקפה (ולא רק ענייני הנהגת הציבור למעשה, אלא בירור האמת כשלעצמה).

משפט מזלזל ומבטל בסוף התגובה. אפשר פשוט להתדיין בכבוד.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)