כולם בנים לה', כל אחד במסע המיוחד שלו אנחנו לא יודעים על אף אחד רק על עצמנו.

שנזכה לחזור בתשובה שלימה לפני אבינו שבשמיים אמן

יש בי אמונה באופן כללי (הכללה גסה) שאנשים נוטים לתת מקום לפוליטיקה יותר ממה שהוא באמת.

בסוף רוב האנשים לא כל כך מבינים או מתעניינים בפוליטיקה.

ומתוך זה הוא הגיע לנבואה כי רק האל יכל לענות לו.

עבור קיומם של אנשים שנחשבו לנביאים.

אתה מאמין לדברים שאתה אומר?

בעיקר מנוצרים וקצת מיהודים. לא רואה סיבה למה להאמין שהוא ראה איזה התגלות.

למה לחשוב את זה בכלל? כי ככה הוא סיפר?

אבל זה כן צירוף מקרים מדהים, של הרבה יותר מפרט אחד. ואי אפשר להשוות למה שהיה לעמים אחרים, זה לא מתחיל, לא בהיקף האירועים ולא בסדר גודל שלהם.

ואני אתאר כאן רשימה קטנה לפחות של הדברים המרכזיים, בלי פירוט (אם כי גם בפרטים יש תוכן וערך) :

נבואות החורבן, שהארץ הפורחת תיהפך לשממה, שבגלות הסבל יהיה מעבר לכל דמיון, עם ישראל היה "למשל ולשנינה בכל העמים", וכיום - ה' השיב אותנו לארץ והיא אף חזרה לפרוח כמו שלא היה במשך מאות רבות של שנים.

כמו כן, עם ישראל הוא יחסית עם בולט ומצליח בעולם בכל תחום. באופן יוצא דופן.

(אגב, פעם שמעתי רב שאמר, אפשר להתווכח בשאלה אם א-להים בחר את עם ישראל, אבל לפני שמונים שנה, כשהשטן יצא למלחמת חרמה אכזרית, כולם יודעים על מי הוא הצביע בתור האויב.)

אני יודע שלכל זה אפשר לתת הסברים טבעיים. השאלה היא האם זה נכון לתת לזה הסברים טבעיים. 

"זה לא נשמע כמו יריבות, אפילו לא כמו יריבות ידידותית.

זה נשמע כמו סוג החברויות שלא ראית אפילו במחזות.

אז למה הארי הכריח את חברתו לטפס על החומות הקפואות של הוֹגווֹרטְס?

משום שזה היה מסוג הדברים שהארי עשה לחבריו?

אבא אמר לדראקו שכדי להבין מזימה מוזרה, טכניקה אחת היא להסתכל על מה שקרה בסופו של דבר, להניח שזו הייתה התוצאה הרצויה, ולשאול מי הרוויח."

(השיטה הרציונאלית, שם שם)

יש דברים שאפשר להסביר בצורה טבעית, אבל לפעמים ההעדפה של ההאפשרות הזו זה פשוט כשל של ההיצמדות למוכר. הטיה קוגנטיבית. לפעמים כדי להבין משהו צריך לקחת צעד אחורה ולראות את כל המכלול. וכשאתה רואה את כל המכלול אתה מבין שהכל כאן התאים באופן מופלא לתכנית אחת ויחידה. 

(אלה לא כל הראיות מבחינתי ליהדות, אבל האמת שלא באמת נכנסתי כאן לכל הסוגיה, רק התייחסתי לכמה דברים שצפו כאן)

ואגב, אני ממליץ מאד על הספר "פשוט להאמין" של משה רט. אני חושב שזה ספר מעולה בשביל להבין את היחס בין אמונה לבין חשיבה רציונאלית. 

לשמחתי חייתי במקום ממש שונה, ובישיבה שבה הייתי (ועדין מרגיש שייך לשם) מעולם לא קיבלתי יחס כזה.

(ובאופן כללי, אני לא חושב שהבעיה שאתה מציין היא של הדת עצמה, אלא של הרבנים.)

בכל מיני תקופות היו לי שאלות, אבל  היתה תקופה אחת שזה הציף אותי וגרם לי באמת לחשוב על האופציה שאולי הכל טעות. והאמת שהייתי מבולבל לא רק בגלל היחס של רבנים לשאלות, אלא כי באיזשהו מקום בתוכי הרגשתי שאני מפחד שאם אני מתחיל עם שאלות וספקות וכדו' אז אני מתרחק מה' בעצם הדבר הזה. ואחד הדברים המשמעותיים שנאמרו לי אז, על ידי אחד הרבנים בישיבה, זה שה' אוהב את האמת ושונא את השקר, והקב"ה לעולם לא יכעס על אדם על זה שהוא מנסה לברר את האמת בכנות וביושר, תהא המסקנה אשר תהא. ולא רק זה - אלא שהקב"ה לא רוצה שנחיה בשקרים לעצמנו, ונסיונות להדחיק את השאלות זה ההיפך מרצונו.

חלק מהבעיה זה ביחס לכפירה כ"איסור". מה זה אומר שהכפירה היא איסור? הכפירה היא טעות, וטעות רעה מאד, אבל מה שייך איסור בזה?

הכפירה היא מצב, היא לא בחירה. התורה אגב לא מדברת על כפירה בשום מקום, היא כן מדברת על שכחת ה' ועל שחצנות וזלזול - כי אלה דברים שמביאים לכפירה, והם נובעים מהמידות הרעות של האדם. בדברים האלה יש בחירה ושייך לומר מצווה ואיסור. לא בעצם הכפירה השכלית. אולי אפשר לקרוא לזה "חטא" שזו מילה קצת יותר מורכבת מבחינת המשמעות שלה, אבל לא שייך לקרוא לזה איסור.

היחס לכפירה כ"איסור", בעצם מונעת אנשים מלהיות פתוחים באמת לברר ולשאול.

היא גם לא נאמרה בלשון ציווי.

והרגשתי שם גם כן שיש שמרנות שמזכירה מאד את העולם החרדי, ושאין כל כך מקום לשאול שאלות, ושיש הרבה זלזול והקטנה של מי שחושב בעצמו. 

אחר כך עברתי לישיבה אחרת ששם היחס לדברים היה מאד שונה.

לא הייתי אומר שהכל אותו שטאנץ, אבל לדעתי בכמה מהישיבות המרכזיות של הציבור הדתי לאומי (כמו מרכז הרב, הר המור, כרם ביבנה), יש נטיה חזקה מאד לשמרנות, מה שמביא באמת לגישה מאד דומה לגישה של העולם החרדי. אגב, לדעתי (בזרם של מרכז הרב/הר המור) זה בין השאר בגלל שהרב צבי יהודה הכניס את זה מאד חזק. ממה שאני מתרשם הוא היה שמרן מאד, ותקיף מאד, ובאמת מלבד השקפות מסויימות הוא היה מאד חרדי. בכתבי הראי"ה לעומת זאת רואים גישה ברורה שלא ככה.

(ולא אכפת לי מה יגידו כל ההר המורניקים וחבריהם. גם אני דומה ממש ממש ממש לאבא שלי, ובכל זאת יש בינינו מרחק גדול מאד בתחום ההשקפות, ויש גם הבדל גדול מאד בצורת החשיבה שלנו. דמיון ושוני בין אנשים הוא דבר מורכב)

אם כי לא הרבה שנים. ולענין הזה היה חלק משמעותי בעובדה שבחרתי לעזוב שם.

ואני לא בא להאשים כאן רב ספציפי כזה או אחר, ואני לא אומר שבהכרח שהם ככה בכל תחום, ובאופן כללי - לא רוצה שתצא מזה הכללה כלשהי, כי אני באמת יודע שהדברים מורכבים, ושכן יש שם רצון אמיתי לברר את האמת ולענות על שאלות כמו שצריך. ואני גם רואה לנכון למען ההגינות לציין שהתחומים שבהם היו לי שאלות הם אולי לא בתחום ה"שאלה אמונית", אבל אני הרגשתי בהחלט שיש זלזול בתלמיד הקטן שבא ושואל שאלות. ואני רואה לנכון להגיד שאני מעריך מאד את הישיבה ורבניה ותלמידיה, ואוהב אותם מאד, וקיבלתי מהם הרבה. ואף על פי כן.

וזה קשור גם לשמרנות המעשית. כי יש הקטנה של התלמידים ושל הצעירים. זה לא נובע מגישה של סמכות הלכתית יבשה, אלא מהשקפה שלמה של יחס ל"גדולי תורה", מול היחס ל"עמי הארצות" - אם אתה ללא מגדולי התורה, אז מי אתה בכלל? מה אתה בכלל מבין? "שכל של תורה" הרי בטוח אין לך. ואם הם מפרשים דברים אחרת מרבותינו - אז הם חצופים וטיפשים (כנראה, אחרת למה הם מפרשים אחרת?). וכן על זה הדרך

ואני שוב מבקש מחילה, ואולי הקצנתי בדבריי קצת בשביל להמחיש את הנקודה. אבל בגדול היתה לי שם חוויה מאד לא נעימה בהקשר הזה.

נ.ב. התיאור "בעפר רגליהם של רבותינו" שבדבריך, מציגות יפה את העיקרון הזה. יש מוכנות לברר מצד אחד, אבל מצד שני היחס לאדם הפשוט לפעמים מאד מבטל. 

ושוב, אני יכול להבין למה, ולהבין את נקודת האמת שבזה. אבל כשאתה בא לברר וזה הצורה שאתה מקבל מענה - אתה מרגיש שלא מכבדים את השאלות שלך, ושמצפים ממך להתבטל בפני החכמים. קשה מאד לברר ככה בירור אמיתי.

אבל זה קרה לי בדיונים רבים על תחומים שונים בהשקפה (ולא רק ענייני הנהגת הציבור למעשה, אלא בירור האמת כשלעצמה).

משפט מזלזל ומבטל בסוף התגובה. אפשר פשוט להתדיין בכבוד.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד