אם הוא יגיד שהוא אוהב לבשל יגידו שהוא לא מספיק גבר.

בכל מקרה אני מניח ששואלים כי יש בנות שאוהבות לבשל.

לחשוב שגבר שמבשל הוא לא גבר

נו באמת

אם 2 הצדדים יגידו שהם לא רוצים לגעת בזה

לא צריך להיות קיצונים

לתת איפה שאפשר

אבל זה קיים. גם אם מיעוט שבמיעוט.

יש גם כאלו שלא רוצות ילדים.. תאמיני או לא.

אגב, אני לא יודע לבשל בכלל. אני אתרום בדרכים אחרות.

-לדעתי-,

השאלה שבחור שואל את עצמו  : ״היא אוהבת לבשל ?״

חשובה לא פחות, אם לא יותר, מ ״האם המראה שלה מוצא חן בעיני ?״ 

שכולם מסכימים שגם דתיים מעוניינים ברף מסויים של חיצוניות ולא הכל זה פנימי-משיחי.

1. האם היא אוהבת לבשל ?  

2. האם המראה שלה מוצא חן בעיני באופן כללי ( מעל 70, בסולם 1-100)

3. האם היא בחורה טובה ? (וכאן כל אחד מגדיר לעצמו מה זה ״טובה״)

...

...

...

...

100. האם היא יודעת לפרק מנוע של רכב ולבנות אותו מחדש <----פחות קריטי.

כי מאחורי אוהבת לבשל מסתתר עולם שלם של ערכים

וכי הכנת אוכל הוא חלק -משמעותי- -מאוד- בחיים מכמה סיבות עיקריות:

א. הכנת אוכל זה חלק גדול מהשגרה. אם בחורה -לא- אוהבת לבשל והיא מבשלת 10 שעות בשבוע, אז היא פחות נהנית והיא פחות נהנית

זה יצוף איפשהו, בדרך מסויימת. תבשל פחות ? תשקיע פחות בבישולים מורכבים וטעימים יותר ? תזמין יותר אוכל מבחוץ שרק אלוהים יודע מי נגע בו.

ב. זה בריא יותר לאכול אוכל מבושל.

ג. כי לאכול זה *כיף*. אחת ההנאות בחיים, בסדר עדיפות גבוה מאוד. אז ברור שהרבהההההההה יותר כיף שהבחורה **אוהבת*** לבשל.

ד. המח שלי כרגע על חצי הילוך, אז אין לי דרך טובה להסביר את זה, אבל *לאהוב לבשל* זה...אימהי. לא יעזור כלום.

עכשיו אני יודע, בשלב הזה,

כבר קיללו אותי חלק מהבנות שקראו את ההודעה וחבל, כי אני כהן מוסמך.

אבל לא,  אני בא בטוב.

אני אומר כזה דבר  (לנשום עמוק) :

א. ****בחיים*** ****אף פעם**** *****לעולם***** אל תגידו את המשפט : ״אני לא אוהבת לבשל״.

ב. אפשר לומר, (לדוגמא), אני אוהבת שמבשלים לי, אבל אין לי בעיה שעכשיו הגיע הזמן שאנשים חדשים שיגיעו לעולם הזה, יאהבו שאני מבשלת להם.

ג. כן, זו הדוגמא הכי טובה שמצאתי כרגע. אבל תנסו להבין את *הפוואנטה*. 

תודה.

כל ההסברים שלך חלים גם במקרה הזה.

זה חלק מהשגרה ואם היא לא אוהבת את זה יצוף מתישהו, זה בריא יותר לחיות בבית נקי, לחיות בבית נקי זאת אחת ההנאות בחיים, וזה יותר "אימהי" שאמא מנקה לילד את השוקו שנשפך לו או משהו.

אז מה, תבחן בדייט בחורה על יכולת הניקיון שלה? תמליץ לבנות להסתיר את העובדה שהן *לא* נהנות לקרצף כתמי רוטב יבשים מהשולחן? זה אומר שהיא פחות "אימהית"? למה בחורה עדיין בלי ילדים צריכה להפגין תכונות אימהיות? אתה מחפש בת זוג או את אמ'שלך?

לבשל ברמה פחות מושקעת ולהזמין אוכל מבחוץ זה מה שאנשים עושים במציאות, גם האימהות הכי בשלניות שהכי אוהבות את זה. מפריע לך לאכול אוכל ממסעדה שיש עליה הרבה יותר פיקוח מאשר המטבח הביתי שלך? תפשיל שרוולים ותתכיל להכין ארוחות מושקעות בעצמך. מעניין שאת האפשרות של לבקש עזרה מהבעל לא הזכרת.

יש סיפור ששמעתי על איזה סופר או משהו שכתב על זכרונות הילדות שלו שבהם הוא כל כך נהנה מהמרק הבייתי של אמא שלו. אחרי שהסיפור התפרסם, אמא שלו אמרה לו שהמרק הזה בכלל לא היה בייתי והיא הכינה אותו מאבקה וירקות קפואים תוך 20 דקות, אז כדאי שהוא יתקן את הקטע הזה. הוא לא רצה למחוק את הקטע,כי הוא עדיין קיבל אתה תחושה הבייתית החמה מהאוכל הזה, גם אם חס וחלילה היא לא סחטה את הנשמה שלה על עבודה פיזית קשה, והעבירה את החום והאימהות הזאת בדרכים אחרות.

במקום שאני אתחיל לעשות טבלת השוואה על ההבדלים *האדירים* בין ״אוהבת לבשל״ ל ״אוהבת לנקות״ֿ

(שמעת פעם על ילד שמעביר פס על התריסים בחדר שלו ואומר ״אמא, תראי. מתי תנקי לנו ?״ 

או ״אמא, את יכולה לנקות את המקלחת ? אני נכנס להתקלח בערב״, 

״אמא, מה קורה בשירותים ? שימי קצת אקונומיקה״)

אז חשוב לי במקום זה, להיות ממוקד עבור הקוראים :

1. כל מה שאני אומר לבנות שיוצאות לשידוכים זה *לעולם* *לא* להגיד את המשפט ״לא אוהבת לבשל״.

2. בטח אם הוא לא שאל.

3. אם הוא כן שאל, ואת *יודעת* שאת תבשלי כמו אמא ממוצעת, עדיין *לעולם* *לא* להגיד את המשפט ״לא אוהבת לבשל״.

4. כי אין בזה שום היגיון. מה זה יתן לך ? כלום. רק יקלקל לך. וגם ככה עולם השידוכים והדייטים קשוח מאוד בימינו. למה להקשות לעצמך ?

5. בדיוק כמו שלא תגידי לו מה את -לא- אוהבת בו -שלא- ניתן -לשינוי-. אין בזה שום היגיון.

יש רק מקרה אחד, שבו עדיף לך להגיד ״כן ! אני *לא* אוהבת לבשל ! מה תעשה ? שב שב..עדיין לא סיימתי !  יופי ״

זה השלב שבו הקוראים שואלים ״נו..איזה מקרה ?״

טוב ששאלתם.

במקרה שבו הבחורה *באמת* *לא* *מתכוונת* *לבשל* ****בכלל*****. 

זאת אומרת, הגז והתנור זה רק לקישוט.

---------------------------------------------------------------

שיעורי בית למי שמחפשת שידוך וקוראת כאן :

א. מה הבנת, כן כן את, מכל החפירה האחרונה ? מה הדבר הכי חשוב ? 

(לבדוק בתשובות רק אחרי שעניתם בעצמכם)

פתרון של שיעורי הבית:

א. לעולם לא לומר את המשפט ״אני לא אוהבת לבשל״

 לבחור התמים שלא יודע מה מחכה לו בהמשך כשתקימו משפחה.

וכן, ילדים בהחלט יכולים לדרוש מאמא שלהם לנקות, אם מרגילים אותם לזה.

כמו שאני לא מתכוונת להסתיר לעולמי עד שאני לא אוהבת לשאוב אבק מכריות, ככה אין שום סיבה להסתיר שמישהי לא אוהבת לבשל. אם זה נושא שכל כך קריטי לך, לא נראה לי הגיוני לרצות שישקרו לך עליו.

בישול זאת פשוט מטלה. לא משנה אם אוהבים או שונאים, צריך לבצע אותה. גם זה לא משנה מי יבצע, הגבר, האישה או איזה תאלינדי במסעדה.

הבעיה שיש אנשים שמקצינים את זה כאילו דייט זה ראיון למשרת טבחית או משהו.

ושוב, לא ייפלו השמיים אם הגבר יבשל מידי פעם, ברוב המקרים האישה מבשלת כי זה מה שהנוח להם. אבל אם זה לא נוח, למה להמשיך את זה?

ואגב, אני די סבבה עם לבשל. לא מתה על זה, אבל סך הכל זה כיף להכין אוכל טעים ומושקע מידי פעם. זה היו מלא מקרים שהכנתי שבתות לבד בבית של ההורים שלי. אין לי משהו אישי נגד בישול, אבל הרעיון שכאילו זאת אחת מדרישות התפקיד הבסיסיות לאישה נשואה, הוא מוגוחך.

את -הדעה שלי- בנושא.

את אמרת את דעתך בצורה יפה ומכובדת.

ועכשיו...נותר לקוראים *לחשוב*, *לשקול* *לברר*

 ואז להחליט בעצמם מה הם יעשו.

הוגן לא ?

תודה.

בכל מקרה, אני חושבת שאדם שהיה פוסל אותי על זה שאני לא אוהבת לבשל עדיף לגלות דבר כזה לפני החתונה, לכן לא הייתי אומרת באופן גורף לא להגיד דבר כזה.

שכשבחור שואל אם היא אוהבת לבשל זה לא באמת שאלה אם זה תחביב בשבילה

אלא במילים אחרות "האם היא מתכוונת לבשל או מנסה להימנע מזה". 

על פי רוב לפחות...

היא לא אוהבת לבשל...

אמנם מה שהיא יודעת היא עושה לכבוד שבת, 

אבל היא כמעט אף פעם לא תחפש מתכון חדש וגם אם כן היא תעשה אותו בהכי חפיף שיש

מי מכין לך את האוכל? מן הסתם אתה נכון?

אני למשל אין לי את זה בכלל אבל מצד שני אני משקיעה אז יוצא סבבה

ויש לי טעם די קשוח אז סביר להניח שנניח 55 אוכל שאחרים אוהבים

אני פחות יתחבר גם אם זה ארוחת בוקר

תראה

(הבחורה עם גופיה ועדיין צנועה )

רואה גם תוכניות בישול, עוקב אחרי שפים ברשת, ורושם לעצמי טכניקות של בישול.

אבל... אני זוכר את הבאסה שכילד שחוזר מבית ספר הייתי מריח משהו טעים מתבשל מהמדרגות וממהר הביתה

ו99% מהפעמים הייתי מגלה שהריח מהשכנים.  ואם היה משהו מבושל זה איזה בישול חפיף ולא מושקע בעליל

זה דיכאון.  לא בא לי לחוות את זה גם כנשוי 😑

שלי תמיד מספרת שלפני שהתחתנה היא לא ידעה להכין אפילו חביתה

היום היא מבשלת אוכל מדהים

ולא אף פעם לא קרה לי שיש ריחות וזה לא מאצלנו

רגע אבל אם אתה מבין מה הבעיה?

איזה מאכזבת

אז כמו שאת אומרת לגבי אמא שלך, זה קורה המון שאין שום ניסיון בבישול

אבל יש כאלה שיהיו כמו אמא שלך ובכל זאת יבשלו ובסוף יצא להם מדהים

לא הבנתי את השאלה למטה

"את מתכוונת לבשל?"  נראה לי מרגיש כאילו מחפשים משרתת חלילה

אז שואלים אם היא אוהבת בתקווה שכן או שתענה כמו שהפי ענתה בתוכן של התגובה הפותחת

את חושבת שזה בסדר לשאול ישירות?

הרגיש כאילו הוא זכה בלוטו כשאמא שלי אמרה לו שהיא לא מוכנה שיתקרבו למטבח

אבל וואי אם אשתי תגיד לי את זה..? מזתומרת איך אני אנסה מתכונים וכל מיני דברים שראיתי בתכניות בישול???

אני אצטרך להתגנב למטבח חחח

בעיה קשה מאוד...

סתם גם אבא שלי יצירתי בטירוף כל פעם שאני מכינה חלות הוא נדחף ועושה צורות מוזרות😅 

כשבא לו להכין משו הוא חוטף ג'ננה, אבל הם לא מכינים ביחד. היא עושה את האוכל בשוטף, ודברים ייחודיים שבא לו הוא עושה

נגיד הוא מכין את הפופקורן בסיר זה התפקיד הקבוע שלו

קיצור😅

תהנה 

שניכם תזכו

אם לא אז שואלים בפגישות נו מה נעשה

וגם לא זוכרת אם דיברנו על זה בכלל בעלי ואני לפני החתונה.

אנחנו לא מבשלים הרבה דברים מורכבים. אבל משתדלים להכין אוכל בריא, מזין וטעים יחסית גם אם לא נהנים מזה במיוחד (שנינו מבשלים בבית. יש דברים שרק אני עושה ויש דברים שרק הוא)

אני אוהבת ממש לאפות אבל לבשל פחות עושה לי את זה... מאמינה שאני אעשה את זה בעתיד ואהנה מזה כי בעלי הצדיק יהנה מזה.

אבל המדוייט שלי כבר הבטיח לי שהוא יבשל בשבילי כשהוא יוכל כי הוא יודע שיש לי פחות סבלנות לזה.

גבר שמבשל זה מדהים בעיניי. אבל כן, מכירה בנות שזה נראה בעיניהן כ'לא גברי'. כמו שיש גברים שזה לא נשי בעיניהם אישה שלא אוהבת לבשל. מסקנה- תהיו אתם ותתנו לבנאדם הנכון לבחור אותכם ככה.

אין כמו לדבר על אוכל בדייטים. עזבי אותך מי מבשל.

דייטים זה דבר סופר מרעיב, ודיבור על אוכל עושה ת'עבודה 🤣

אישית אני מבשלת מעולה, אבל גבר שמבשל עושה לי את זה בגדול (לא בקטע של פמיניזם- שוויניזם. הרבה מעבר לזה. אכמ"ל)

אני הייתי נחשבת באולפנה בשלנית ואני על הפנים מעניין אם את באמת כך (;

שאלה תמימה?

אני באופן אישי טענתי שאני אחסוך בדברים אחרים בשביל לקנות אוכל אבל: א. למזלי אני אוכלת בעבודה.  ב. בעלי אוהב לבשל ולנסות דברים חדשים.  ג. אני לכל הפחות יודעת להכין פסטה.

כמו כן: אין לי מושג מה נחשב למוזר אני פריווילגית בכל הנושא הזה של דייטים

צריך לעשות לא לאהוב

אני לא אוהבת לבשל ועדיין מכינה לעצמי ארוחת בוקר כל יום , למה? אלה החיים

ברור שאבשל

כמעט אף פעם

אם מישהו סבבה עם מרק, חביתה, טוסט ופסטה בכיף שיהנה, אם הוא רוצה משהו אחר שינסה לבד

אבל ממש לא מזיק, להיפך. אחד הדברים הקשים בנישואים היא השגרה של המטלות ה"משעממות".

אם מתחברים לאחת מהן מה טוב. 

אם הם אוהבים להוריד את הזבל? אם אוהבים להחליף חיתולים?

אני לא אוהבת את תחושת "ראיון עבודה" שהשאלה הזאת יוצרת. ברור שאמורים להיות סטנדרטים בחיפוש בת זוג, אבל לא ברמה עד כדי כך טכנית של "האם את נהנית לבצע מטלות?" למה בכלל צריך להינות?

זאת אסוציאציה של ראיון עבודה בחברה שתופסת את עצמה כמקום כייפי וגם פרודוקטיבי, במין שמחה מזוייפת כזאת "האם את נהינת לבצע את המטלות במסגרת התפקיד שלך? <חיוך ענקי מזוייף>"

הגבתי להפי על התועלת\טוב אם מצליחים להתחבר למה שעושים. 

ואגב, על לימוד תורה נשאלתי עשרות פעמים. 

להספיק לטגן שניצלים זה עניין טכני, ששוב אין בעיה שהגבר גם יעשה אם זה מאוד חשוב לו.

ומה שהפי התלוננה עליו זה בדיוק הציפיה מבנים שבנות "יאהבו לבשל".

אתה אוהב לרדוף אחרי ג'וקים?

זה משהו שאשה מצפה שהגבר יביא איתו לבית, ויותר מזה.

אם את לא אוהבת לבשל - סבבה לך. תדעי שיש כאלו שכן ויש כאלה שישמחו בזה\יחפשו את זה.

ובקיצור - צאי מהתיאוריות שלך לעולם האמיתי. 

בנים בנות

לא נורא חח

אבל אני מתאר לעצמי ששואלים כי לאותו אחד ששואל זה יהיה באסה לאותו לחזור מעבודה ולקבל שניצל תירס כי היא לא אוהבת להתקרב למטבח

אבל אני מבשלת כי יש לי בעל וילדים אז מה אני יעשה ירעיב אותם...אישית חושהת שמשפחות לא מתקיימות על הזמנת אוכל לא בריא ולא כלכלי

אם הייתי מנסה לעזור לכם הגברים תכוונו יותר לשאלה מה אמא שלך מבשלת בבית מה בדכ אוכלים אצלכם בצהריים

זה הרבה יותר מדוייק..לבשל בטוח תבשלו אין ברירה זה חובה בשביל לחיות אמממה אישה מחקה (מלשון חיקוי) את אמא שלה אז לצורך העניין בבית של ההורים שלי לא היה גנק פוד בכלל רק אוכל ביתי טרי יום יום אבל מצד שני אוכל פשוט (מפרום קובה בשרים מיוחדים וכו ) הכרתי רק אחרי החתונה

אז אני חושבת שאישה תבשל אבל מה שקאתה בעיקר בבית....

ואם מאוד מפריע לבנאדם האוכל אז זה הכיוון של הבירור

ורק אגיד במאמר מוסגר שבעלי בא ממשפחה שמבשלים בה אוכל מושלם באמת אפילו אני מעדיפה לבוא לשם כדי לאכול והמשפט שהוא אומר לי שוב ושוב כל פעם אני מעדיף את האוכל הפשוט והקליל שלך ולחיות עם אישה ובית שהחיים בו רגועים ושמחים

אז לסיום מה שיעשה אותכם שמחים זו אישה טובה נורמאלית מכילה ורגועה ולא הסוג קציצה של הצהריים חחח

בסך הכל רציתי להבהיר שגם אם אני לא אוהבת לבשל זה לא אומר שאני / הוא

לא נכין אוכל או אחד טעים , למה כי זה צורך בסיסי להקמת משפחה 

אבל אז הבחורה שאלה למה אני שואל, כאילו למה זה קריטי. יצאתי מזה טוב באותו מקרה, אבל למדתי להבא שצריך להיות יותר זהיר בקשר לשאלה הזאת (לא שהצלחתי להבין מה קשה לענות ולדפדף הלאה, לא צריך לקחת קשה שאלה סטנדרטית תמימה) 

אבל אם החלטת לענות, אז חשוב שהתשובה תהיה כנה ב 100% .בלי לעגל פינות.

נניח לכל בן אדם יש רשימה של 100 דברים חשובים שהוא מחפש אצל בחורה.

לפי סדר עדיפות :

1- החשוב ביותר.

100- לא מעניין.

איפה -בערך- אתה ממקם את ״המראה שלה מוצא חן בעיני״ ? ( סולם 1-100 , זה אומר מעל 70, המראה שלה מוצא חן בעיניך)

איפה -בערך- אתה ממקם את ״אוהבת לבשל ?״

רק להדגיש : אוהבת לבשל זה לא אומר שהיא -טובה בבישול-. זה אומר שהיא אוהבת לבשל *בכיף*.

יכול להיות שכרגע זה רק חביתה ואורז, אבל בעתיד היא -*בכיף* תשמח ללמוד להכין דברים טעימים יותר לה, לילדים ואם ישאר משהו גם תתן לבעל.

ושוב, אם לא בא לך לענות, הכל טוב.

זה כמובן יבאס מאוד, אבל עדיין הכל טוב. 

הכל בסדר. אתה לא חייב לענות. רק אם ממש בא לך. בבקשה תענה. תודה.

רק שנראה לי יש בעיה בהסבר של הדירוג שקבעת. לא הבנתי איך ה מעל 70 לחיוב, אם ככל שעולים המספרים זה הפחות חשוב

הסולם של המראה, לא קשור לרשימה של הדברים החשובים.

פשוט הסברתי מה זה אומר ״המראה שלה מוצא חן בעיני״ = בסולם פנימי מ 1 עד 100, זה מעל 70. 

עכשיו יש לך רשימה של 100 דברים חשובים :

א. איפה אתה ממקם ״המראה שלה מוצא חן בעיני״ ?

ב. איפה אתה ממקם את ״אוהבת לבשל *בכיף* ?״

תודה מראש.

תהיה חזק אבל אל תשכח, הדבר הכי חשוב :

אם ענית, שזה 100% נקי. אל תתחיל לחשוש מתגובות של אחרים.

אבל למה לא לתת לך הזדמנות לפרש בעצמך?  

א. 3 

ב. 77

מה אני מקבל בתמורה על האומץ?

top 3 מתוך 100 זה די ברור. עדיפות גבוהה ביותר.

אבל כדי -להבין- את 77

צריך שתתן את 78.

למשל, אצלי ב 100 זה :

״האם היא יודעת לפרק מנוע של רכב ולבנות אותו מחדש״ (זאת אומרת, משהו שבכלל לא מעניין ולא רלוונטי לכלום)

מה אצלך ב 78 ?  לא חייב לדייק. משהו בכיוון יספיק. בהצלחה. 

מה אני מקבל ומתנת מי?

בעל שרוצה שאשתו תבשל לו

שיחמיא לה על כל דבר קטן שהיא מכינה, שיסבול קצת את הפעמים הראשונות, אבל אם הוא ימשיך ככה היא תשקיע ובסוף תבשל טוב.

בעל שלא מעוניין שאשתו תאהב תמטבח שיעשה הפוך.

אני חושבת שאם הגבר באמת בן אדם טוב גם הוא צריך לקחת חלק

וזה לא אמור להיות התחשבניות, עברנו את הגיל .

זו שותפות

האם בעל שמפרנס עיקרי, לומד תורה ומלמד את הילדים, ממלא תוכן את הבית, מנהל את החשבונות, הורג את הג'וקים ועוד ועוד, וגם רוצה שאשתו תבשל הוא "לא טוב"? 

זו דווקא התחשבנות מבחינתי - להתחשבן שבכל דבר כל אחד יקח חלק. קשר אמיתי מבחינתי הוא זה שבו כל אחד תורם את הצדדים החזקים והמתאימים שבו וסומך על השני שיתן את שלו.

מה הצדדים האלו - כל זוג יקבע לעצמו. 

עצם הקביעה ולא הרצון היא זו שצורמת

לכן המשפט השני בתגובה שלי.

בעיני החלוקה של כל תחום בכח היא ההתחשבנות האמיתית. 

בהקשר של השרשור נאמר על הבישול (או כך הבנתי).

בעיני נטילת חלק היא לא חלוקת תחום לשניים (נניח בישול) אלא שכל אחד יתרום בתחום שבו הוא חזק. 

(אהבתי את התגובה) 

קשר נכון זה שאם אחד תופס פיקוד על הפרנסה ה2 יותר דואג לילדים וכו..והכי חשוב זה גמישות

גם אם הבעל אחראי על מקלחות את רואה שהוא מותש תקלחי במקומו שרואים תצד ה2 הכל מסתדר

רק רוצות להדגיש צדדים אחרים אז חבל להתווכח על זה

פשוט אין חובה שהוא יקח חלק מראש כאילו זו איזו חלוקת תפקידים... העיקר שמסתדרים וכל אחד יודע להעריך ואם יש צורך אז גם לעשות את מה שהשני בד"כ עושה

בעיניי זאת זכות לבשל לבעלי והילדים וזה ישמח אותי לדעתי 

ובמקרה שלי זה גם לא עוזר

אני עדיין שונאת לבשל(מה שכן התחלתי לאהוב לאפות)

אבל אני חושבת שזה עדיין עושה הרבה כי הכוונה טובה

כאילו לא צריך לשקר אם האוכל ממש מגעיל... אבל אם הוא אכיל אז יאללה לך על זה, נגיד: "באנה תגידי מה שמת באוכל? חבל על הזמן!" זה נשמע לך מזוייף?

או "איך השתדרגת!" שזה באמת נכון כי משתפרים מפעם לפעם וזה מובן שצריך אימונים, אבל שיאמין בה

את הימים שעבדתי בגן אמרתי לילדים תאכלו זה טעים !!! ותהיו חזקים וכו' .. כל השטויות העיקר שיאכלו

ואז ילד קטנציק אמר אם זה כל-כך טעים למה את לא אוכלת?!?!

באותו יום היו שניצלים על הפנים ..

אבל כל-כך העפתי מחמאות שזה כבר לא היה אמיתי.. ואי הילד הזה צודק,

נתתי כמה ביסים זה עבד כולם אכלו כולל החכמולוג החכם יש לומר שלימד אותי מסר חח

בהתחלה במערכת עושים את הדברים שלימדו אותנו לעשות... זה מה שכל המבוגרות אומרות!

ובכלל למלא ילדים יש טראומות כי הכריחו אותם בגן לאכול

ואי ואי לא הכרחתי רק רציתי שינסו לפחות

מאוד נסיתי למלא את שאר הבקשות

שלא יגע באורז! והגזר למה הוא שם? בלי רוטב עם רוטב ודמעות ! למה כי יש אפונה אחת באורז.

לפעמים אמרתי להם תרחמו עלי חח

לא פשוט

מכירה את כל הבקשות ההזויות

אבל משהו שאני שונאת שהם עושים זה להוציא את הקשה של הלחם... אני לא מבינה מאיפה בא הרעיון

באמת מעניין למה

שכשדיברתי עם מישהי כדי להחליט אם להפגש היא אמרה לי בדחילו ורחימו "אני גרועה בלבשל".

שאלתי אותה למה חשוה לה לשתף דווקא את זה ואז אמרה שבקשר קודם כלשהו מישהו לקח את זה קשה.

אמרתי לה שאם היא אמורה להיות אשתי אני אתמודד עם אוכל שרוף פה ושם.

היא אהבה את התגובה. בכלל בחורה מיוחדת. 

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.