אם הוא יגיד שהוא אוהב לבשל יגידו שהוא לא מספיק גבר.

בכל מקרה אני מניח ששואלים כי יש בנות שאוהבות לבשל.

לחשוב שגבר שמבשל הוא לא גבר

נו באמת

אם 2 הצדדים יגידו שהם לא רוצים לגעת בזה

לא צריך להיות קיצונים

לתת איפה שאפשר

אבל זה קיים. גם אם מיעוט שבמיעוט.

יש גם כאלו שלא רוצות ילדים.. תאמיני או לא.

אגב, אני לא יודע לבשל בכלל. אני אתרום בדרכים אחרות.

-לדעתי-,

השאלה שבחור שואל את עצמו  : ״היא אוהבת לבשל ?״

חשובה לא פחות, אם לא יותר, מ ״האם המראה שלה מוצא חן בעיני ?״ 

שכולם מסכימים שגם דתיים מעוניינים ברף מסויים של חיצוניות ולא הכל זה פנימי-משיחי.

1. האם היא אוהבת לבשל ?  

2. האם המראה שלה מוצא חן בעיני באופן כללי ( מעל 70, בסולם 1-100)

3. האם היא בחורה טובה ? (וכאן כל אחד מגדיר לעצמו מה זה ״טובה״)

...

...

...

...

100. האם היא יודעת לפרק מנוע של רכב ולבנות אותו מחדש <----פחות קריטי.

כי מאחורי אוהבת לבשל מסתתר עולם שלם של ערכים

וכי הכנת אוכל הוא חלק -משמעותי- -מאוד- בחיים מכמה סיבות עיקריות:

א. הכנת אוכל זה חלק גדול מהשגרה. אם בחורה -לא- אוהבת לבשל והיא מבשלת 10 שעות בשבוע, אז היא פחות נהנית והיא פחות נהנית

זה יצוף איפשהו, בדרך מסויימת. תבשל פחות ? תשקיע פחות בבישולים מורכבים וטעימים יותר ? תזמין יותר אוכל מבחוץ שרק אלוהים יודע מי נגע בו.

ב. זה בריא יותר לאכול אוכל מבושל.

ג. כי לאכול זה *כיף*. אחת ההנאות בחיים, בסדר עדיפות גבוה מאוד. אז ברור שהרבהההההההה יותר כיף שהבחורה **אוהבת*** לבשל.

ד. המח שלי כרגע על חצי הילוך, אז אין לי דרך טובה להסביר את זה, אבל *לאהוב לבשל* זה...אימהי. לא יעזור כלום.

עכשיו אני יודע, בשלב הזה,

כבר קיללו אותי חלק מהבנות שקראו את ההודעה וחבל, כי אני כהן מוסמך.

אבל לא,  אני בא בטוב.

אני אומר כזה דבר  (לנשום עמוק) :

א. ****בחיים*** ****אף פעם**** *****לעולם***** אל תגידו את המשפט : ״אני לא אוהבת לבשל״.

ב. אפשר לומר, (לדוגמא), אני אוהבת שמבשלים לי, אבל אין לי בעיה שעכשיו הגיע הזמן שאנשים חדשים שיגיעו לעולם הזה, יאהבו שאני מבשלת להם.

ג. כן, זו הדוגמא הכי טובה שמצאתי כרגע. אבל תנסו להבין את *הפוואנטה*. 

תודה.

כל ההסברים שלך חלים גם במקרה הזה.

זה חלק מהשגרה ואם היא לא אוהבת את זה יצוף מתישהו, זה בריא יותר לחיות בבית נקי, לחיות בבית נקי זאת אחת ההנאות בחיים, וזה יותר "אימהי" שאמא מנקה לילד את השוקו שנשפך לו או משהו.

אז מה, תבחן בדייט בחורה על יכולת הניקיון שלה? תמליץ לבנות להסתיר את העובדה שהן *לא* נהנות לקרצף כתמי רוטב יבשים מהשולחן? זה אומר שהיא פחות "אימהית"? למה בחורה עדיין בלי ילדים צריכה להפגין תכונות אימהיות? אתה מחפש בת זוג או את אמ'שלך?

לבשל ברמה פחות מושקעת ולהזמין אוכל מבחוץ זה מה שאנשים עושים במציאות, גם האימהות הכי בשלניות שהכי אוהבות את זה. מפריע לך לאכול אוכל ממסעדה שיש עליה הרבה יותר פיקוח מאשר המטבח הביתי שלך? תפשיל שרוולים ותתכיל להכין ארוחות מושקעות בעצמך. מעניין שאת האפשרות של לבקש עזרה מהבעל לא הזכרת.

יש סיפור ששמעתי על איזה סופר או משהו שכתב על זכרונות הילדות שלו שבהם הוא כל כך נהנה מהמרק הבייתי של אמא שלו. אחרי שהסיפור התפרסם, אמא שלו אמרה לו שהמרק הזה בכלל לא היה בייתי והיא הכינה אותו מאבקה וירקות קפואים תוך 20 דקות, אז כדאי שהוא יתקן את הקטע הזה. הוא לא רצה למחוק את הקטע,כי הוא עדיין קיבל אתה תחושה הבייתית החמה מהאוכל הזה, גם אם חס וחלילה היא לא סחטה את הנשמה שלה על עבודה פיזית קשה, והעבירה את החום והאימהות הזאת בדרכים אחרות.

במקום שאני אתחיל לעשות טבלת השוואה על ההבדלים *האדירים* בין ״אוהבת לבשל״ ל ״אוהבת לנקות״ֿ

(שמעת פעם על ילד שמעביר פס על התריסים בחדר שלו ואומר ״אמא, תראי. מתי תנקי לנו ?״ 

או ״אמא, את יכולה לנקות את המקלחת ? אני נכנס להתקלח בערב״, 

״אמא, מה קורה בשירותים ? שימי קצת אקונומיקה״)

אז חשוב לי במקום זה, להיות ממוקד עבור הקוראים :

1. כל מה שאני אומר לבנות שיוצאות לשידוכים זה *לעולם* *לא* להגיד את המשפט ״לא אוהבת לבשל״.

2. בטח אם הוא לא שאל.

3. אם הוא כן שאל, ואת *יודעת* שאת תבשלי כמו אמא ממוצעת, עדיין *לעולם* *לא* להגיד את המשפט ״לא אוהבת לבשל״.

4. כי אין בזה שום היגיון. מה זה יתן לך ? כלום. רק יקלקל לך. וגם ככה עולם השידוכים והדייטים קשוח מאוד בימינו. למה להקשות לעצמך ?

5. בדיוק כמו שלא תגידי לו מה את -לא- אוהבת בו -שלא- ניתן -לשינוי-. אין בזה שום היגיון.

יש רק מקרה אחד, שבו עדיף לך להגיד ״כן ! אני *לא* אוהבת לבשל ! מה תעשה ? שב שב..עדיין לא סיימתי !  יופי ״

זה השלב שבו הקוראים שואלים ״נו..איזה מקרה ?״

טוב ששאלתם.

במקרה שבו הבחורה *באמת* *לא* *מתכוונת* *לבשל* ****בכלל*****. 

זאת אומרת, הגז והתנור זה רק לקישוט.

---------------------------------------------------------------

שיעורי בית למי שמחפשת שידוך וקוראת כאן :

א. מה הבנת, כן כן את, מכל החפירה האחרונה ? מה הדבר הכי חשוב ? 

(לבדוק בתשובות רק אחרי שעניתם בעצמכם)

פתרון של שיעורי הבית:

א. לעולם לא לומר את המשפט ״אני לא אוהבת לבשל״

 לבחור התמים שלא יודע מה מחכה לו בהמשך כשתקימו משפחה.

וכן, ילדים בהחלט יכולים לדרוש מאמא שלהם לנקות, אם מרגילים אותם לזה.

כמו שאני לא מתכוונת להסתיר לעולמי עד שאני לא אוהבת לשאוב אבק מכריות, ככה אין שום סיבה להסתיר שמישהי לא אוהבת לבשל. אם זה נושא שכל כך קריטי לך, לא נראה לי הגיוני לרצות שישקרו לך עליו.

בישול זאת פשוט מטלה. לא משנה אם אוהבים או שונאים, צריך לבצע אותה. גם זה לא משנה מי יבצע, הגבר, האישה או איזה תאלינדי במסעדה.

הבעיה שיש אנשים שמקצינים את זה כאילו דייט זה ראיון למשרת טבחית או משהו.

ושוב, לא ייפלו השמיים אם הגבר יבשל מידי פעם, ברוב המקרים האישה מבשלת כי זה מה שהנוח להם. אבל אם זה לא נוח, למה להמשיך את זה?

ואגב, אני די סבבה עם לבשל. לא מתה על זה, אבל סך הכל זה כיף להכין אוכל טעים ומושקע מידי פעם. זה היו מלא מקרים שהכנתי שבתות לבד בבית של ההורים שלי. אין לי משהו אישי נגד בישול, אבל הרעיון שכאילו זאת אחת מדרישות התפקיד הבסיסיות לאישה נשואה, הוא מוגוחך.

את -הדעה שלי- בנושא.

את אמרת את דעתך בצורה יפה ומכובדת.

ועכשיו...נותר לקוראים *לחשוב*, *לשקול* *לברר*

 ואז להחליט בעצמם מה הם יעשו.

הוגן לא ?

תודה.

בכל מקרה, אני חושבת שאדם שהיה פוסל אותי על זה שאני לא אוהבת לבשל עדיף לגלות דבר כזה לפני החתונה, לכן לא הייתי אומרת באופן גורף לא להגיד דבר כזה.

שכשבחור שואל אם היא אוהבת לבשל זה לא באמת שאלה אם זה תחביב בשבילה

אלא במילים אחרות "האם היא מתכוונת לבשל או מנסה להימנע מזה". 

על פי רוב לפחות...

היא לא אוהבת לבשל...

אמנם מה שהיא יודעת היא עושה לכבוד שבת, 

אבל היא כמעט אף פעם לא תחפש מתכון חדש וגם אם כן היא תעשה אותו בהכי חפיף שיש

מי מכין לך את האוכל? מן הסתם אתה נכון?

אני למשל אין לי את זה בכלל אבל מצד שני אני משקיעה אז יוצא סבבה

ויש לי טעם די קשוח אז סביר להניח שנניח 55 אוכל שאחרים אוהבים

אני פחות יתחבר גם אם זה ארוחת בוקר

תראה

(הבחורה עם גופיה ועדיין צנועה )

רואה גם תוכניות בישול, עוקב אחרי שפים ברשת, ורושם לעצמי טכניקות של בישול.

אבל... אני זוכר את הבאסה שכילד שחוזר מבית ספר הייתי מריח משהו טעים מתבשל מהמדרגות וממהר הביתה

ו99% מהפעמים הייתי מגלה שהריח מהשכנים.  ואם היה משהו מבושל זה איזה בישול חפיף ולא מושקע בעליל

זה דיכאון.  לא בא לי לחוות את זה גם כנשוי 😑

שלי תמיד מספרת שלפני שהתחתנה היא לא ידעה להכין אפילו חביתה

היום היא מבשלת אוכל מדהים

ולא אף פעם לא קרה לי שיש ריחות וזה לא מאצלנו

רגע אבל אם אתה מבין מה הבעיה?

איזה מאכזבת

אז כמו שאת אומרת לגבי אמא שלך, זה קורה המון שאין שום ניסיון בבישול

אבל יש כאלה שיהיו כמו אמא שלך ובכל זאת יבשלו ובסוף יצא להם מדהים

לא הבנתי את השאלה למטה

"את מתכוונת לבשל?"  נראה לי מרגיש כאילו מחפשים משרתת חלילה

אז שואלים אם היא אוהבת בתקווה שכן או שתענה כמו שהפי ענתה בתוכן של התגובה הפותחת

את חושבת שזה בסדר לשאול ישירות?

הרגיש כאילו הוא זכה בלוטו כשאמא שלי אמרה לו שהיא לא מוכנה שיתקרבו למטבח

אבל וואי אם אשתי תגיד לי את זה..? מזתומרת איך אני אנסה מתכונים וכל מיני דברים שראיתי בתכניות בישול???

אני אצטרך להתגנב למטבח חחח

בעיה קשה מאוד...

סתם גם אבא שלי יצירתי בטירוף כל פעם שאני מכינה חלות הוא נדחף ועושה צורות מוזרות😅 

כשבא לו להכין משו הוא חוטף ג'ננה, אבל הם לא מכינים ביחד. היא עושה את האוכל בשוטף, ודברים ייחודיים שבא לו הוא עושה

נגיד הוא מכין את הפופקורן בסיר זה התפקיד הקבוע שלו

קיצור😅

תהנה 

שניכם תזכו

אם לא אז שואלים בפגישות נו מה נעשה

וגם לא זוכרת אם דיברנו על זה בכלל בעלי ואני לפני החתונה.

אנחנו לא מבשלים הרבה דברים מורכבים. אבל משתדלים להכין אוכל בריא, מזין וטעים יחסית גם אם לא נהנים מזה במיוחד (שנינו מבשלים בבית. יש דברים שרק אני עושה ויש דברים שרק הוא)

אני אוהבת ממש לאפות אבל לבשל פחות עושה לי את זה... מאמינה שאני אעשה את זה בעתיד ואהנה מזה כי בעלי הצדיק יהנה מזה.

אבל המדוייט שלי כבר הבטיח לי שהוא יבשל בשבילי כשהוא יוכל כי הוא יודע שיש לי פחות סבלנות לזה.

גבר שמבשל זה מדהים בעיניי. אבל כן, מכירה בנות שזה נראה בעיניהן כ'לא גברי'. כמו שיש גברים שזה לא נשי בעיניהם אישה שלא אוהבת לבשל. מסקנה- תהיו אתם ותתנו לבנאדם הנכון לבחור אותכם ככה.

אין כמו לדבר על אוכל בדייטים. עזבי אותך מי מבשל.

דייטים זה דבר סופר מרעיב, ודיבור על אוכל עושה ת'עבודה 🤣

אישית אני מבשלת מעולה, אבל גבר שמבשל עושה לי את זה בגדול (לא בקטע של פמיניזם- שוויניזם. הרבה מעבר לזה. אכמ"ל)

אני הייתי נחשבת באולפנה בשלנית ואני על הפנים מעניין אם את באמת כך (;

שאלה תמימה?

אני באופן אישי טענתי שאני אחסוך בדברים אחרים בשביל לקנות אוכל אבל: א. למזלי אני אוכלת בעבודה.  ב. בעלי אוהב לבשל ולנסות דברים חדשים.  ג. אני לכל הפחות יודעת להכין פסטה.

כמו כן: אין לי מושג מה נחשב למוזר אני פריווילגית בכל הנושא הזה של דייטים

צריך לעשות לא לאהוב

אני לא אוהבת לבשל ועדיין מכינה לעצמי ארוחת בוקר כל יום , למה? אלה החיים

ברור שאבשל

כמעט אף פעם

אם מישהו סבבה עם מרק, חביתה, טוסט ופסטה בכיף שיהנה, אם הוא רוצה משהו אחר שינסה לבד

אבל ממש לא מזיק, להיפך. אחד הדברים הקשים בנישואים היא השגרה של המטלות ה"משעממות".

אם מתחברים לאחת מהן מה טוב. 

אם הם אוהבים להוריד את הזבל? אם אוהבים להחליף חיתולים?

אני לא אוהבת את תחושת "ראיון עבודה" שהשאלה הזאת יוצרת. ברור שאמורים להיות סטנדרטים בחיפוש בת זוג, אבל לא ברמה עד כדי כך טכנית של "האם את נהנית לבצע מטלות?" למה בכלל צריך להינות?

זאת אסוציאציה של ראיון עבודה בחברה שתופסת את עצמה כמקום כייפי וגם פרודוקטיבי, במין שמחה מזוייפת כזאת "האם את נהינת לבצע את המטלות במסגרת התפקיד שלך? <חיוך ענקי מזוייף>"

הגבתי להפי על התועלת\טוב אם מצליחים להתחבר למה שעושים. 

ואגב, על לימוד תורה נשאלתי עשרות פעמים. 

להספיק לטגן שניצלים זה עניין טכני, ששוב אין בעיה שהגבר גם יעשה אם זה מאוד חשוב לו.

ומה שהפי התלוננה עליו זה בדיוק הציפיה מבנים שבנות "יאהבו לבשל".

אתה אוהב לרדוף אחרי ג'וקים?

זה משהו שאשה מצפה שהגבר יביא איתו לבית, ויותר מזה.

אם את לא אוהבת לבשל - סבבה לך. תדעי שיש כאלו שכן ויש כאלה שישמחו בזה\יחפשו את זה.

ובקיצור - צאי מהתיאוריות שלך לעולם האמיתי. 

בנים בנות

לא נורא חח

אבל אני מתאר לעצמי ששואלים כי לאותו אחד ששואל זה יהיה באסה לאותו לחזור מעבודה ולקבל שניצל תירס כי היא לא אוהבת להתקרב למטבח

אבל אני מבשלת כי יש לי בעל וילדים אז מה אני יעשה ירעיב אותם...אישית חושהת שמשפחות לא מתקיימות על הזמנת אוכל לא בריא ולא כלכלי

אם הייתי מנסה לעזור לכם הגברים תכוונו יותר לשאלה מה אמא שלך מבשלת בבית מה בדכ אוכלים אצלכם בצהריים

זה הרבה יותר מדוייק..לבשל בטוח תבשלו אין ברירה זה חובה בשביל לחיות אמממה אישה מחקה (מלשון חיקוי) את אמא שלה אז לצורך העניין בבית של ההורים שלי לא היה גנק פוד בכלל רק אוכל ביתי טרי יום יום אבל מצד שני אוכל פשוט (מפרום קובה בשרים מיוחדים וכו ) הכרתי רק אחרי החתונה

אז אני חושבת שאישה תבשל אבל מה שקאתה בעיקר בבית....

ואם מאוד מפריע לבנאדם האוכל אז זה הכיוון של הבירור

ורק אגיד במאמר מוסגר שבעלי בא ממשפחה שמבשלים בה אוכל מושלם באמת אפילו אני מעדיפה לבוא לשם כדי לאכול והמשפט שהוא אומר לי שוב ושוב כל פעם אני מעדיף את האוכל הפשוט והקליל שלך ולחיות עם אישה ובית שהחיים בו רגועים ושמחים

אז לסיום מה שיעשה אותכם שמחים זו אישה טובה נורמאלית מכילה ורגועה ולא הסוג קציצה של הצהריים חחח

בסך הכל רציתי להבהיר שגם אם אני לא אוהבת לבשל זה לא אומר שאני / הוא

לא נכין אוכל או אחד טעים , למה כי זה צורך בסיסי להקמת משפחה 

אבל אז הבחורה שאלה למה אני שואל, כאילו למה זה קריטי. יצאתי מזה טוב באותו מקרה, אבל למדתי להבא שצריך להיות יותר זהיר בקשר לשאלה הזאת (לא שהצלחתי להבין מה קשה לענות ולדפדף הלאה, לא צריך לקחת קשה שאלה סטנדרטית תמימה) 

אבל אם החלטת לענות, אז חשוב שהתשובה תהיה כנה ב 100% .בלי לעגל פינות.

נניח לכל בן אדם יש רשימה של 100 דברים חשובים שהוא מחפש אצל בחורה.

לפי סדר עדיפות :

1- החשוב ביותר.

100- לא מעניין.

איפה -בערך- אתה ממקם את ״המראה שלה מוצא חן בעיני״ ? ( סולם 1-100 , זה אומר מעל 70, המראה שלה מוצא חן בעיניך)

איפה -בערך- אתה ממקם את ״אוהבת לבשל ?״

רק להדגיש : אוהבת לבשל זה לא אומר שהיא -טובה בבישול-. זה אומר שהיא אוהבת לבשל *בכיף*.

יכול להיות שכרגע זה רק חביתה ואורז, אבל בעתיד היא -*בכיף* תשמח ללמוד להכין דברים טעימים יותר לה, לילדים ואם ישאר משהו גם תתן לבעל.

ושוב, אם לא בא לך לענות, הכל טוב.

זה כמובן יבאס מאוד, אבל עדיין הכל טוב. 

הכל בסדר. אתה לא חייב לענות. רק אם ממש בא לך. בבקשה תענה. תודה.

רק שנראה לי יש בעיה בהסבר של הדירוג שקבעת. לא הבנתי איך ה מעל 70 לחיוב, אם ככל שעולים המספרים זה הפחות חשוב

הסולם של המראה, לא קשור לרשימה של הדברים החשובים.

פשוט הסברתי מה זה אומר ״המראה שלה מוצא חן בעיני״ = בסולם פנימי מ 1 עד 100, זה מעל 70. 

עכשיו יש לך רשימה של 100 דברים חשובים :

א. איפה אתה ממקם ״המראה שלה מוצא חן בעיני״ ?

ב. איפה אתה ממקם את ״אוהבת לבשל *בכיף* ?״

תודה מראש.

תהיה חזק אבל אל תשכח, הדבר הכי חשוב :

אם ענית, שזה 100% נקי. אל תתחיל לחשוש מתגובות של אחרים.

אבל למה לא לתת לך הזדמנות לפרש בעצמך?  

א. 3 

ב. 77

מה אני מקבל בתמורה על האומץ?

top 3 מתוך 100 זה די ברור. עדיפות גבוהה ביותר.

אבל כדי -להבין- את 77

צריך שתתן את 78.

למשל, אצלי ב 100 זה :

״האם היא יודעת לפרק מנוע של רכב ולבנות אותו מחדש״ (זאת אומרת, משהו שבכלל לא מעניין ולא רלוונטי לכלום)

מה אצלך ב 78 ?  לא חייב לדייק. משהו בכיוון יספיק. בהצלחה. 

מה אני מקבל ומתנת מי?

בעל שרוצה שאשתו תבשל לו

שיחמיא לה על כל דבר קטן שהיא מכינה, שיסבול קצת את הפעמים הראשונות, אבל אם הוא ימשיך ככה היא תשקיע ובסוף תבשל טוב.

בעל שלא מעוניין שאשתו תאהב תמטבח שיעשה הפוך.

אני חושבת שאם הגבר באמת בן אדם טוב גם הוא צריך לקחת חלק

וזה לא אמור להיות התחשבניות, עברנו את הגיל .

זו שותפות

האם בעל שמפרנס עיקרי, לומד תורה ומלמד את הילדים, ממלא תוכן את הבית, מנהל את החשבונות, הורג את הג'וקים ועוד ועוד, וגם רוצה שאשתו תבשל הוא "לא טוב"? 

זו דווקא התחשבנות מבחינתי - להתחשבן שבכל דבר כל אחד יקח חלק. קשר אמיתי מבחינתי הוא זה שבו כל אחד תורם את הצדדים החזקים והמתאימים שבו וסומך על השני שיתן את שלו.

מה הצדדים האלו - כל זוג יקבע לעצמו. 

עצם הקביעה ולא הרצון היא זו שצורמת

לכן המשפט השני בתגובה שלי.

בעיני החלוקה של כל תחום בכח היא ההתחשבנות האמיתית. 

בהקשר של השרשור נאמר על הבישול (או כך הבנתי).

בעיני נטילת חלק היא לא חלוקת תחום לשניים (נניח בישול) אלא שכל אחד יתרום בתחום שבו הוא חזק. 

(אהבתי את התגובה) 

קשר נכון זה שאם אחד תופס פיקוד על הפרנסה ה2 יותר דואג לילדים וכו..והכי חשוב זה גמישות

גם אם הבעל אחראי על מקלחות את רואה שהוא מותש תקלחי במקומו שרואים תצד ה2 הכל מסתדר

רק רוצות להדגיש צדדים אחרים אז חבל להתווכח על זה

פשוט אין חובה שהוא יקח חלק מראש כאילו זו איזו חלוקת תפקידים... העיקר שמסתדרים וכל אחד יודע להעריך ואם יש צורך אז גם לעשות את מה שהשני בד"כ עושה

בעיניי זאת זכות לבשל לבעלי והילדים וזה ישמח אותי לדעתי 

ובמקרה שלי זה גם לא עוזר

אני עדיין שונאת לבשל(מה שכן התחלתי לאהוב לאפות)

אבל אני חושבת שזה עדיין עושה הרבה כי הכוונה טובה

כאילו לא צריך לשקר אם האוכל ממש מגעיל... אבל אם הוא אכיל אז יאללה לך על זה, נגיד: "באנה תגידי מה שמת באוכל? חבל על הזמן!" זה נשמע לך מזוייף?

או "איך השתדרגת!" שזה באמת נכון כי משתפרים מפעם לפעם וזה מובן שצריך אימונים, אבל שיאמין בה

את הימים שעבדתי בגן אמרתי לילדים תאכלו זה טעים !!! ותהיו חזקים וכו' .. כל השטויות העיקר שיאכלו

ואז ילד קטנציק אמר אם זה כל-כך טעים למה את לא אוכלת?!?!

באותו יום היו שניצלים על הפנים ..

אבל כל-כך העפתי מחמאות שזה כבר לא היה אמיתי.. ואי הילד הזה צודק,

נתתי כמה ביסים זה עבד כולם אכלו כולל החכמולוג החכם יש לומר שלימד אותי מסר חח

בהתחלה במערכת עושים את הדברים שלימדו אותנו לעשות... זה מה שכל המבוגרות אומרות!

ובכלל למלא ילדים יש טראומות כי הכריחו אותם בגן לאכול

ואי ואי לא הכרחתי רק רציתי שינסו לפחות

מאוד נסיתי למלא את שאר הבקשות

שלא יגע באורז! והגזר למה הוא שם? בלי רוטב עם רוטב ודמעות ! למה כי יש אפונה אחת באורז.

לפעמים אמרתי להם תרחמו עלי חח

לא פשוט

מכירה את כל הבקשות ההזויות

אבל משהו שאני שונאת שהם עושים זה להוציא את הקשה של הלחם... אני לא מבינה מאיפה בא הרעיון

באמת מעניין למה

שכשדיברתי עם מישהי כדי להחליט אם להפגש היא אמרה לי בדחילו ורחימו "אני גרועה בלבשל".

שאלתי אותה למה חשוה לה לשתף דווקא את זה ואז אמרה שבקשר קודם כלשהו מישהו לקח את זה קשה.

אמרתי לה שאם היא אמורה להיות אשתי אני אתמודד עם אוכל שרוף פה ושם.

היא אהבה את התגובה. בכלל בחורה מיוחדת. 

גם אם את לא רגישה בדדרך כלל. יש שם כלים שיועילו.

יוגה

מדיטציה

תפילה

התבודדות

ספורט

מתיחות

שתיית מים

כדורים

מוזיקה

טיולים

מזגן

חיבוק

שוקולד

שיחה עם חברים

פסיכולוג

כתיבת יומן

תרגילי נשימות

מקלחת

צריך להיות חתונה אבל לא לחוצה

קיים אצלנו כבני אדם משולש של שינה - בריאות נפש - עיכול,

שכל אחד מהם משפיע על השניים האחרים.

* אם את לא ישנה טוב/ מספיק/ טוב מספיק - זה הדבר הראשון לעבוד עליו. אבל לא להיכנס ללופ של מתחים שרק ימנע ממך להירדם.

* מלבד זאת - להשתדל לאכול בריא  - מנסיון אישי (וגם מחקרים) זה מחולל פלאים בכל מה שקשור לסטרס.

המיקרוביום, בפרט של מערכת העיכול - משפיע גם על המוח שלנו, לא סתם יש כמות רבה כל כך של נוירוטרנסמיטורים במערכת העיכול. מה שמשמח את חיידקי המעיים שלנו - גורם לנו לשמוח, ומה משמח אותם? מזון בריא, עתיר סיבים תזונתיים.

* פעילות גופנית, בפרט כזו שנעשית מחוץ לבית - עוד דרך עוצמתית מאין כמוה להפחתת סטרס.

* מדיטציה/נשימות/ קביעת זמנים פשוט ולחשוב רק על דברים טובים ומרגיעים. אם את מתחברת לקונספט.

* תפילות ותהלים

* להשליך את הכל על ה' יתברך. גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:

[פירוש הרד"ק: "גול על יי דרכיך" - כל צרכך השלך וגלול עליו. "ובטח עליו" - לא על אחר , כי הוא יעשה וישלים הכל.]

בפרט בתחום של פגישות והחלטות, לזכור שה' הוא המזווג זיווגים, ובעניין זה יחס ההשתדלות - ביטחון נוטה יותר לכיוון הביטחון הרבה יותר משאר נושאים.

בהצלחה לך!

חוץ מזה שזה מעולה, אם את נוסעת למקום שאת יודעת שאת תהיי בו לחוצה. לא לנהוג לשם. לקחת אוטובוס, לרדת 2 תחנות לפני וללכת ברגל. זה לבד ישרוף את הסטרס בזמן אמת לפני הפגישה.

במרכז באמת פחות כדאי.

ממליץ לשקול צומות יזומים - הימנעות רק מאוכל לא משתיית מים/ תה ללא סוכר, לכמה שעות או אפילו יום עד יומיים. לי ולהרבה אחרים עוזר מאד עם עניינים שקשורים לבחילות ועיכול.

אפשר גם להחליט על חלונות אכילה לפי שעות ביום, כמו להימנע לחלוטין מאכילה בלילה.

נשמע אולי קשוח, אך עשוי מאד לעזור לאפס את הגוף.

התחלת לצאת רק עכשיו?

לפני הפעם הראשונה שיצאתי לא הצלחתי להירדם כל הלילה

היום אני מתגעגעת להתרגשות שהיתה בי...

עזוב, גם בחורים יפים לא מרגשים אותי כיום

יותר מידי שחוקה 🥲

אבל עם דברים אחרים שמתלבטת עליהם...

אבל ללבטים האלו אני כבר אפתח פצל"ש ואפתח שרשור חדש

שה' יעזור לי...

כבר נמאס להתלבט על בחורים

ואבן (Vaben) - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית

וכמובן צריך מרשם רופא 😬

מדובר בתרופות שללא ספק מפחיתות תחושות חרדה, אך יש להן מחיר משמעותי של תופעות לוואי ופוטנציאל משמעותי לשימוש 'לא תקין', או שימוש לרעה.

בכללי, הרמב"ם (בכובע של הרופא/ אתיקאי) אומר קודם לנסוץ את התרופות הפחות 'חריפות'

ורק אם אלה לא עובדות, להתקדם לכיוון תרופות יותר ויותר 'חריפות' - (במובן של יעילות יותר אך עם פוטנציאל גדול יותר לתופעות לוואי). ואת זה הוא כותב על צמחי מרפא, תרופות כימיות שעובדות תוך הפרה מכוונת של מאזני הגוף והמוח על אחת כמה וכמה!

רק העליתי כאפשרות...

ב. לא הבנתי את החלוקה בין צמחי מרפא לתרופות כימיות, כי:

1. כל חומר הוא כימי, גם צמחים.

2. יש צמחים עם השפעה הרבה יותר גדולה מאשר תרופות מסונטזות (חלק גדול מאוד מהסמים הכי ממכרים, משני תודעה ואסורים - הם צמחים)

3. חלק גדול מאוד מהתרופות, לרבות תרופות נוגדות חרדה, לא ''מפרות בצורה מכוונת את מאזני הגוף והמוח'' אלא בדיוק להפך, מרגיעות סערה שקיימת שם ומחזירות למצב נורמלי.

ושוב, אין כאן המלצה אישית לאף אחד לקחת או לא לקחת תרופה כלשהי. 

לפחות לא בהקשר של תרופות פסיכיאטריות.

אני לא אומר לאף אחד להפסיק לקחת תרופות פסיכיאטריות שהם נוטלים, והן בהחלט יכולות לעזור לעתים. אך ככלל, לא הן לא 'מחזירות למצב נורמלי' שום דבר, אלא מתערבות בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם, ולא מרפאות כלום, לפחות לא במובן שורשי ואמיתי. הן גם לא נועדו לכך, אלא לטפל בתסמינים, בעיקר על ידי 'השתקתם', ואולי בעזרת התרופות יוכל האדם לסבב לעצמו רפואה, כשהמצוקה הנפשית מתמתנת הודות להן.

כמובן שבהקשרים רפואיים שונים לחלוטין, תרופות כימיות - לא פסיכיאטריות - יכולות אשכרה לרפא בעיות.

וגם אם חלקן לא מרפאות, אז מה?

גם אינסולין לא מרפא חולה סוכרת, אבל הוא מחקה את פעולת הלבלב ומאפשר לאדם סוכרתי לחיות עשרות שנים במקום חודשים/שנים ספורות, מה רע בזה?

ולא הבנתי את הסתירה בין להחזיר למצב נורמלי, לבין להתערב בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם.

גם אנטיביוטיקה מחזירה את הריאות או הגרון וכו' למצב נורמלי, למרות שהיא מתערבת בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם.

גם טיפולים כימותרפיים, אגב, מתערבים בצורה מלאכותית במנגנונים פיזיולוגים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם. גם טיפולי פוריות מתערבים במנגנונים שתוכננו היטב על ידי בורא עולם, ובזכותם נולדו עשרות/מאות אלפי יהודים חמודים.

בורא עולם ציווה עלינו לא להסתמך על המנגנונים הפיזיולוגיים שתוכננו היטב על ידו, אנחנו לא אוכלים חיטה אלא לחם (מכיר את המדרש על רבי עקיבא?), אנחנו נותנים לתינוקות חיסונים וברזל וויטמין D...

כלומר המחשבה כאילו אם כך ה' ברא אותנו אז זה סימן שזה מה שטוב לנו ולא כדאי לנו לשנות זאת - פשוט לא מסתדרת עם המציאות ועם היהדות.

ספציפית אגב הכדור שאליו קישרתי, הוא לא משנה תודעה כמו סמים או אלכוהול, הוא רק מחליש את ההשפעה של החרדה על הגוף, כלומר האדם החרד ירגיש פחות השפעות פיזיולוגיות כמו דופק גבוה, לחץ דם גבוה, בחילות, הקאות, כאבי בטן, הפרעות שינה...

כמובן חוסר שינה ודופק גבוה רק מלחיצים עוד יותר את המוח, גורמים להפרשת אדרנלין נוספת, מה ששוב מעלה את הדופק ועושה בחילות ולא מאפשר לישון... הכדור פשוט עוצר את מעגל האימה הזה.

מה זה אם לא להחזיר את הגוף למצב נורמלי?

כמו שאחרי טיפול שיניים, כדור נגד כאבים לא משנה את המציאות בתוך הפה, הפצע הוא עדיין פצע, אלא הוא מחליש את ההשפעה של הפצע הזה על התחושה הפיזית בגוף.

לא אמרתי שצריך להימנע מלהשתמש בתרופות מסונטזות, אלא להכיר בכך שכלל הן לא משיבות את הגוף למצב טבעי ובריא, וזה גם לא ייעודן.

דוגמתך מעולה: אנטיביוטיקה - היא לא מרפאה את הגוף, זה לא עניינה, היא קוטלת חיידקים, תוך כדי שהיא זורעת הרס במארג האקולוגי של הגוף, ולאחר מכן, הגוף יכול לרפא את עצמו, מה שלעתים לא היה מצליח לעשות לולא האנטיביוטיקה.

תרופות טבעיות פועלות בצורה אחרת (בהכללה גסה כמובן).

מאוחר לי, ואין לי זמן וכח כרגע להרחיב מעצמי בהיבט התיאולוגי, המרתק(!) שנוגע לענייננו, לכן רק אעתיק את מה שהרב זצ"ל כותב בתחילת אורות התשובה, ותבין לבד את הכיוון אליו אני חותר.

"את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות : א) תשובה טבעית, ב) תשובה אמונית, ג) תשובה שכלית.

בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו - הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.

המדיצינה עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו, ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית, עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו. וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא, בקשר חזק, ביתר חלקי התשובה הרוחנית-הטבעית, האמונית והשכלית."

1. כמובן נכון.

2. בוודאי, אך צמחי מרפא, ובכלל תרופות טבעיות, לרבות מאכלים בריאים - פועלות לעתים בצורה מערכתית/ הוליסטית, ומסונכרנות עם סדרי הגוף הטבעיים. בניגוד אליהן תרופות כימיות, או 'מסונטזות' כפי שהיטבת להגדיר - ככלל לא פועלות כך, אלא בצורה ממוקדת מאד שמתעלמת מאיזונים של הגוף ולעתים מפרה אותם לחלוטין. אם כי זה לא אומר שאין להן מקום.

בוודאי שיש צמחים עוצמתיים/מסוכנים. העובדה שמשהו טבעי אינו ערובה לכך שהוא בטוח לשימוש.

אחר כל האמור, כשיש שתי אפשרויות - תרופה טבעית לעומת תרופה כימית - העדפתי היא להתחיל מהטבעית.

ואבן הוא כמו משאף אסתמה:

לוקחים אותו כשיש התקף חריף והוא משפיע תוך דקות, הוא לא מיועד לשימוש ארוך טווח או כתרופה מונעת.

אם אני לא טועה, גם לפי המחקרים התומכים בתכשירים שהצעת, זה לא מרגיע התקף חרדה חריף שמתרחש בזה הרגע, אלא יותר מיועד לשימוש קבוע כדי להפחית באופן כללי את החרדה.

כמו שלא תתן לאדם שחווה התקף לב, כדור שיעזור לו לרדת במשקל. הוא כבר עכשיו חווה התקף, כרגע הדבר הכי חשוב זה להציל אותו, על ירידה במשקל יהיה אפשרי לדבר אחרי שהוא יעבור את ההתקף הנוכחי...

קראתי עכשיו עוד קצת בנושא, ובהחלט יש משהו במה  שאתה מצביע עליו. אם כי אני חושב שהמסקנה המתבקשת מכך, לפחות בשלב ראשון, הוא להקדים וליטול את כמוסות שמן הלבנדר בתקווה שהשפעתן תגיע לתכלית עוצמתה לפני אירוע הלחץ המשמעותי הבא. מדברים על סדר גודל של כשבועיים.

זו תהיה מסקנה שגויה לכאורה לומר שהדבר הרלוונטי הוא לחכות לאירוע הלחץ הבא וליטול ואבן או benzodiazepines אחרים מתוך הבנה שחלופות שלוקח להן זמן ממושך יותר לפעול הן לא רלוונטיות ובאמת לא מתאימות לאותה המטרה.

כאמור, מסקנת המחקרים המפורשת היא שיש מקום לשקול לעשות שימוש בשמן לבנדר בתור תחליף לbenzodiazepines.

כמובן שאני מדבר באופן כללי, ולא ישירות כלפי הפותחת ומצבה, גם משום שלא ברור לי המצב, ובעיקר כי אני לא מתכוון בשום אופן לתת ייעוץ רפואי. אני לא רופא, בוודאי שלא פסיכיאטר.

מי שיש לו חרדה קבועה, ואבן חד משמעית לא יתאים לו, מדובר בתרופה למקרי חירום שאסור לקחת אותה בקביעות.

סיפא - בוודאי, זה כבר הפך להיות דיון מעניין בלי קשר לפותחת השרשור ☺️ שנינו לא מדברים עליה ועל המקרה שלה. 

זה טבעי לחלוטין, כולנו עברנו על זה.

זה מעיד על כך שאת עמוקה ולא שטחית, שיש פה משהו גדול מאוד, הכי בעולם שהולך לקרות.

כדורים... ייעוץ.... צר לי שזה מה ששמעת פה.

הגזימו.

אם את ממש רוצה תלדי לאיזה שיחה עם מישהי שמלווה בנות ברגעים האלו, קצת להרגע להשתחרר.

אבל תדעי שזה ממש תקין, זה כאבי גדילה לגמרי.

אני זוכר את עצמי ברגעים האלו, מנסה להרגע, להרגיע את הרטט המטורף בגוף. לא אוכל לא ישן.

[לפעמים חלפה בראשי מחשבה, שאם זה הולך להיות יותר מידי זמן ככה, הגוף שלי לא ישרוד את זה וממש לא ידעתי מה לעשות]

והנה עברתי את זה, אני חי ובריא ונושם.

מה שהכי עזר לי זה החלטה לקבל את זה לדעת שזה טבעי ומובן ואני לא הולך להילחם עם זה.

גם שמתי לב שהשם מכניס בתקופה הזו הרבה דברים מרגיעים - חברים, כיף, שינוי שגרה, איחולים, שמחה, ריקודים [אוטוטו]

בקיצור-

כשזה קורה זה קורה

לא צריך להתבלבל (עקיבא)

והעיקר לא לפחד כלל!!

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם.

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (: