והוא משפיע באופן קריטי על חיי הזוגיות- לדוג':

1. הסתרה של מחלת נפש לא מאוזנת או מורכבת

2. הסתרה של חולי קשה בגוף

3. הסתרה של בעיה גנטית בעלת השלכות

4. הסתרה של בעית פוריות רצינית

5. הסתרה של נטייה מינית/משיכה

7. הסתרה של מצב כלכלי קשה מאוד (מסובך עם השוק האפור לדוגמא)

וכד'. אני מכירה מקרה של בחורה חרדית צעירה (בת של שכנים של סבתא שלי) שהתחתנה בשידוך, והוסתר ממנה שהבחור לוקה במחלת נפש מורכבת ולא מאוזנת. 100,000 ש"ח שהיא הגיעה איתם בחתונה- נעלמו, על ידיו ועל ידי הוריו כנראה, לא ברור.. והיא סבלה מאלימות פיזית נוראית- משיכות בשיער, נשיכות, התפרעויות, שריטות, חבלות קשות, הרס של רהיטים וחפצים אישיים, ביניהם כלי נגינה יקרים שלה (היא מתעסקת בנגינה ומאוד מוכשרת בזה) היא באמת ניסתה ואפילו בהתחלה לא אמרה להוריה מה עובר עליה באמת כדי לא להתגרש, עד שהגיעה ממש לסכנה, והתפוצץ אחרי שנה.. הלכו איתה לאחד מרבני הערים, רב גדול וצדיק, שראה הוכחות ושמע אותה, ונחרד. שלח אותם מהר שתוציא מהבית את כל חפציה האישיים היקרים, כלי נגינה וכו', מה שאפשר.. ריהוט ומכשירי חשמל שקנו הוריה הכל חדש- השאירה!! ובאותו יום הביאו אותו לבית דין וקיבלה גט!! הוא אפילו לא הבין מה בעייתי בהתנהגות שלו.. ב"ה.. כמובן שאת הכסף לא ראתה חזרה וגם לא כלום ממה שהיה בבית. אבל העיקר שהשתחררה ממנו.. לך תדע אם לא היו נוהגים ככה בבהילות אם הייתה מצליחה להיחלץ מהנישואין האלה המסכנה.. 

שמעתי על עוד מקרים אבל לא ממקור ראשון. לדעתי זה לא נפוץ בכלל. איפה יצא לך לשמוע/להתקל?

בעקרון מדובר על משהו משמעותי שהסתירו מאחד הצדדים והתגלה רק לאחר החתונה

חלק מהמקרים שאני מכירה היו בעקבות עניין של נטיה מינית הפוכה שהוסתרה מהצד השני

וחלק בעקבות חולי נפשי או פיזי שהוסתר

כפי שיש בימין ביקורת על שופטים שזה סמכות בלי אחריות לדוגמא, היה ראוי שישימו מראה ויחשבו אם הביקורת שייכת על רבנים, היו מגלים שכן. (ובאופן הופכי אלה התומכים בכח רב לשופטים ומתנגדים לכח אצל רבנים, שישימו מראה אף הם)

ביום שכל צד יפנים שהביקורת שלו תקפה גם על אנשיו וגם על אחרים ויראה את המחיר בביקורת נוכל להגיע להחלטות טובות ציבורית ולפעול טוב יותר.

אולי זה נהיה נפוץ בימינו כי הבנתי שפעם בדרך כלל היו מציעים שידוך מאותה שכונה או ממשפחה מוכרת

ואז לרוב יודעים מי הבנאדם או לאיזה משפחה נכנסנו

אבל בימינו באות הצעות ממקומות מרוחקים שאנחנו לא מכירים לא את האדם ולא את המשפחה ויכולים למכור לנו הכל

מבעבר. רשתות חברתיות, העצמת האינדיבידואל וקבלת כל דבר כלגיטימי לספר עליו בפני כל העולם.

זה גם גורם לשמוע יותר סיפורים וממילא ליותר אנשים להשתכנע ולפעול בצורה דומה.

אבל לא מכיר כאלה סיפורים באופן אישי אז לא יודע... 

בס"ד

יש גירושין כאלה היום, אבל הם עדיין מאוד מאוד נדירים (ובצדק, גירושי מקח טעות הם סוגיה מאוד מורכבת ועם השלכות). יכול להיות שאתה רואה הרבה שאומרים שהם עשו מקח טעות במובן המהותי של המילה - התגרשו כי הם הבינו שבן/בת הזוג הם לא מי שהם חשבו בהתחלה. זה לא אומר שהגירושין היו מקח טעות, זה רק אומר שהם משתמשים במטבע לשון.

בס"ד

ברור שיש הסתרות בשידוכים...

כמו כן, לא הבנתי את הערתך על הקידושין. כשכתבתי "גירושי מקח טעות" התכוונתי שזאת הייתה העילה בבית הדין.

הגדרת מקח טעות היא שמבטלת את הקידושין מלכתחילה (ולכן לא משתמשים בה אף פעם).

אולי באמת השאילו גם לגירושין.

אני משער שהכוונה שהסתירו דברים שהיו בוודאות גורמים לצד השני לבטל לפני. 

בס"ד

מוזמן לחפש בגוגל.

כמו שאמרתי - זה נדיר מאוד כי זה מורכב הלכתית ועם השלכות. לא טרחתי לפרט כי לא היה נראה לי שזה הנושא בשרשור...

אני מכירה את התהליך של מקח טעות, הוא עדיין מתרחש בבית הדין (גירושי מקח טעות זאת פשוט הדרך להבהיר למה מתכוונים גם למי שלא מצוי בניואנסים ההלכתיים של הנושא. גם אני לא מצויה מדי, אבל כן מכירה בגדול).

בס"ד

לא התעמקתי כרגע בפרטים, אבל נראה שזה פסק דין שהתבסס על מקח טעות -

https://www.dintora.org/article/197

למצב הכי קיצוני שעליו מדובר ואכן מדובר שם על ביטול הנישואין (מעיקרם, חוזרת להיות רווקה) ולא על גירושין. 

בס"ד

כתבתי שזה נעשה במקרים נדירים = מצב קיצוני (דברים נדירים הם קיצוניים בסקאלה)

הסברתי שהמונח "גירושי מקח טעות" נועד פשוט כדי להבהיר למה הכוונה במקום להתחיל להסביר על ביטול קידושין. 

כאמור, אני יודעת מה התהליך של מקח טעות ואני יודעת מה ההשלכות שלו = אני יודעת שמדובר בביטול נישואין וחזרתה של האישה להיות רווקה.

בגמרא מקח טעות יכול לבטל לגמרי את הנישואין, ושלא יצטרכו גט בכלל. יש מקח טעות שנוגע לכתובה. ועוד נ"מ הלכתיות.

צריך להדגיש שזה מושג הלכתי ולבירורו צריך לשאול פוסק גדול.

אני מוסיף לעניות דעתי הקטנה מאוד, גם כשדיינים מעורבים, צריך להתייעץ עם פוסק גדול שהדיינים באמת נוהגים כהלכה בענין זה.

בס"ד

ולפי מה אתה מחליט מי פוסק גדול מספיק לעניין זה?

הכוח ניתן בידי הדיינים ואנחנו אמורים לסמוך עליהם שהם למדו מספיק ויראי שמיים מספיק כדי להחליט גם בעניינים אלו.

(זה בצורה יפה. בלי להיכנס לפוליטיקה וכו')

בס"ד

ובאופן כללי לאחר שניתן פסק דין אני לא חושבת שזה נכון לבדוק בציציות של כל התהליך והדיינים. יש גם עניין של לסמוך עליהם (כמובן כל עוד אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהם לא סתם נבחרו לדיינים. זאת לא הנחה מוכרחת, אבל היא כן שומרת על המערכת תקינה).

נפרדים בערים שונות, רק לפעמים בדברים כלליים הם נפגשו ודנו ביחד. (לפחות ככה אני מבין את המצב, אם מישהו פה מבין אחרת שיגיד)

מר עוקבא הבין שגם אם רשמית הוא בתפקיד יותר גבוה וסמכותי, שמואל הרבה יותר גדול ממנו בתורה.

היום בגלל כל הפוליטיקה וכדומה (וגם זה היה פעם), חשוב שיהיו פוסקים גדולים מבחוץ שבוחנים מה קורה מבפנים, לא לבטל לגמרי את הסמכות של הדיינים, אלא כעוגן.

יש בעיות יותר מהותיות, אבל לא נדבר עליהם בשרשור זה.

צריך לדון כל מקרה לגופו. אבל דבר אחד אני יודעת, יש תרבות הרסנית של שבירת מוסד הנישואין כשקצת קשה ולא נוח. 

היד נהייתה קלה על ההדק. אני חלילה לא באה לשפוט מקרה ספציפי, יש מקרים באמת קשים שבאמת מאלצים שבירת נישואין. אבל אי אפשר לומר שהתרבות הכללית הזאת לא קיימת.

למה אני אומרת את זה בהקשר לשאלה שלך?

כי תמיד, לא משנה עם מי תתחתן, אתה תגלה עליו עולמות שלמים אחרי שתתחתנו. אי אפשר להשוות בשום אופן חיי נישואין ודייטים (ואומרת את זה אחת שמאמינה גדולה בבירורים מעמיקים, ואחת שהיא ובעלה לקחו את הזמן עד שהתארסו, והתארסו מתוך היכרות עמוקה לכאורה ושיקול דעת). פתאום החסרונות של בן הזוג הופכים להיות קיומיים, וזה נהיה לא קל. מה גם שחיי נישואין מזמנים מלאנטלפים סיטואציות מורכבות בהרבה מדייטים, דבר שמביא צדדים אחרים (ולא תמיד קלים) של בן הזוג. כאן, אנשים יכולים לטעות ולזעוק "מקח טעות!!". מה שהם לא מבינים זה שזה היה קורה להם עם כל אדם אחר, ושנישואין בהגדרה הם דבר שדורש עבודה מתמדת כדי שיהיה טוב, ונעים.

לא נעים לומר, אבל בדמיון שלי תמיד חשבתי שברגע שיוצאים מהחופה הזוג נהיה 'אחד'. אבל וואלה לא ממש. 'האחד' הזה דורש וואחד עבודה. 

ואחרי ההפחדות😅 אומר שגם האהבה מתעמקת בטירוף, וזה קסום שהולכים ומכירים אחד את השני יותר ויותר לעומק. ככל שההיכרות שלי עם האדם שמולי מתעמק גם הקשר שלנו מתעמק, ובוודאי שבעקבות כך גם האהבה.

נ.ב אין הכוונה בדבריי לבטל את החשיבות של השלב של הדייטים חלילה. חייבים בסיס כדי לבנות את אותו קשר עמוק. חייבים לבחור במישהו שיכול להיות החבר הכי טוב שלי וממילא הוא יכול להיות השותף שלי למסע הזה. רק באתי לומר שזה השלב הראשון, ואחרי זה מתגלים עולמות שלמים(:

שמה שכתבת ברור לכולנו בשכל.

זה אחרת לחיות את זה. 

שעיקר העבודה והקשר הם אחרי החתונה. בערך כל מה שתיארת. אני קראתי בדיוק מה שתיארת ב"שכינה ביניהם".

ציינתי שכמובן זה אחרת בין לקרוא על זה ולבין לחיות את זה (כמוך). שנזכה. 

אף אחד לא יגיד "מקח טעות" (ובטח שאף דיין לא יחתום על זה) כשמדובר על דברים יומיומיים, תכונות אופי שכיחות (גם אם לא תמיד נעימות) וכיוצ"ב.

כמו שחצילוש היטיבה לתאר:

גירושי מקח טעות | ערוץ 7 (inn.co.il)

מדובר על מקרים באמת קיצוניים, כאשר ברור שהייתה הסתרה מכוונת וכאשר ברור שההסתרה נעשתה מתוך ידיעה שהצד השני לא יסכים להתחתן אם היה יודע.

אני מסכימה שזאת ההגדרה היותר מדויקת למקח טעות.

אני פשוט חושבת שהיום אנשים יכולים לכנות כך גם דברים פחות קיצוניים. 

לא יודעת אם עכשיו הם ילכו עם המושג הזה לבית דין, אבל זה כן יכול להביא אותם לתחושות מסוימות שיובילו אותם לבית דין. 

אולי אני טועה בטרמינולוגיה, אבל בכל מקרה אני חושבת שהעיקרון שכתבתי עליו הוא נכון. השאלה היא רק אם זה ניצלו"ש חח

בס"ד

ושתמיד תאמיני שהיד קלה על ההדק ויש תרבות הרסנית של שבירת מוסד הנישואין כשקצת קשה ולא נוח.

ואני לא צינית, אני באמת מאחלת לך להישאר בבורותך.)

הי יקרה, לא באתי לשפוט אותך חלילה.

ולא באתי להכליל אותך כחלק מהתופעה הזאת.

כתבתי מפורשות שכל מקרה לגופו ואין בדבריי שיפוט למקרים ספציפיים. אבל כן יכולה לשפוט את השיח שמתנהל במרחב הציבורי ותופעות שאני רואה בעיניים.

לא נעים ולא הוגן לקבל תגובה כזאת.

בס"ד

אני גם נופלת למשבצת שרוב האנשים כנראה יהיו סבבה עם ההחלטה שעשיתי

בכל מקרה, אני באמת לא הייתי צינית וסליחה על איך שזה יצא.

אני מבינה שאת שופטת שיח, אני פשוט לא בטוחה כמה השיח שאת רואה מייצג באמת. 

ניסיתי, בדרך לא כל כך מוצלחת מסתבר, לשקף שזאת לא החלטה שעושים בקלות, גם כשזה נראה ככה.

(אני לא אומרת שאין מקרים כאלה, אבל הרבה פעמים יש סיבה מאוד טובה וזה לא רק כי "קצת קשה ולא נוח".)

(מזכיר קצת אידיאלים של בני נעורים)

יש הבדל עצום בין לזלזל באדם ספציפי לבין למחות על תופעה שאני מרגישה שמתרחשת.

אתה מוזמן בשמחה לחלוק עלי ולהביע את דעתך אם התופעה הזאת קיימת או לא, זאת מדינה דמוקרטית. אבל זה לא נותן לך את הזכות לזלזל בי ומתוך כך לבטל את דבריי.

בטח ובטח כשהאמירה לא הופנתה כלפי אף אחד באופן אישי.

ולא ניסיתי לזלזל בך באופן אישי, ומבקש סליחה שפגעתי, זו לא הייתה המטרה.

זלזלתי באופן קריאת התופעה.

תופעת הגירושין באמת שכיחה יותר, השאלה היא באיזה משקפיים בתור ברירת מחדל אנו מרכיבים כאשר אנו מסתכלים על כאלה שהתגרשו ולכך כיוונתי בהערה, חשתי מדברייך שאת מציעה משקפיים שבו נניח שהם עשו זאת מתוך חולשה. על כך הערתי (באופן חד מדי ואני מצר על הפגיעה) שלפעמים ויתור על אידיאל נשגב של זוגיות יחד עד הסוף נובע מאתגרים שלא ציפינו להם.

יש תחושה שאי אפשר כבר לומר דברים עקרוניים וערכיים כי תמיד יש מי שנפגע מהדברים למרות שאף אחד לא מתכוון לפגוע בו באופן אישי, אי אפשר לומר אמיתות פשוטות.

זה נכון בכל ויכוח ערכי, זאת באמת מכה.

זו אחת הבעיות בדור הזה. תפיסה שיובאה מהמערב הגוסס שבו לאמת אין ערך ולכן הדבר שקובע הוא הרגשות של אנשים כלפי הדבר וממילא אין חמור מפגיעה בהם, גם בשם האמת.

חלק מהבעיה היא שהתפיסה הזו מחלחלת אלינו (למחצה,לשליש ולרביע) דווקא לאנשים טובים ויקרים שמחמת רגישותם לאחרים והרצון שלא לפגוע מושפעים ממנה.

נקודת האור היחידה שאפשר אולי לקחת (בזהירות רבה) היא איך לומר את הדברים ולא מה לומר (וגם זה בתנאי שהאיך לא פוגע ב-מה)

זה נכון גם בצד המעשי ועוד יותר בצד המחשבתי. ברגע שהתפיסה הזו מחלחלת למחשבות ולאידאלים שלנו זה כבר חורבן פנימי.

גילוי נאות: כבר נאמרו לי דברים בנושא כאן בפורום כמו "אסור לך לומר...", "אתה חייב ל...". אז לא. לא "אסור לי" ואני לא "חייב" שום דבר בשם התפיסה הזו.

(האמור נכתב באופן כללי ולאו דווקא לדיון הספציפי הזה).

חלחלה מזמן.

הבעיה שרק צד אחד מנסה לדייק את עצמו עם אלפי הסתייגויות על כל אמת אחת מסכנה והצד השני ממשיך לעבוד ללא מעצורים

יוצא שהאמת נעלמת יותר ויותר.

תסתכלי מה קורה בעולם ותביני למה אני מגדיר כ"מחלחלת". העולם מזמן איבד את שפיות דעתו. אנחנו ב"ה במצב הרבה יותר טוב, עם כל הסיבוכים.

בהקשר שהבאת "הצד השני" פחות מעניין אותי. אני עושה מה שנכון בלי קשר להתנהלותו.

יחד עם זאת מאמינה שאיכשהו זה יסתדר אין לי מושג איך כי המצב נראה לא טוב

מספיק לראות כמה ילדים רכים מכורים כבר עכשיו למסכים ,ילדים שצורכים תכנים בלי בקרה אמיתית של ההורים כדי לדאוג מה יהיה,זה שהתפיסות הבעייתיות חיצוניות להורים שלהם לא אומר שזה מה יהיה עם הילדים. מי שכבר גדול הרוויח שגדל בתנאים נורמליים שאיכשהו נותנים לו חוסן בפני חוסר הנורמליות.

גם לי אמרו כשהייתי קטן שהמסכים יגרמו לי לגדול לא נורמלי. צדקו.

כל דור והתמודדויותיו. 

בס"ד

ולא בטוחה שהייתי רוצה שאידיאלים של בני הנעורים ייעלמו עם הגיל, אם כי אני בהחלט חושבת שיש יותר מורכבות שמתגלה בחיים...

ואני באמת מקווה שבנושא הזה רוב האנשים לעולם לא יבינו.

בס"ד

אני גם מסכימה עם המסר העקרוני, אם כי לא לגמרי הבנתי את הקשר לשאלה. 

הרישא של דבריה צרמה לי.

שגירושין זה כמו מוות במשפחה. (חילוני אמר אגב).

נראה לי ש@מדרשיסטית20 התכוונה לחוליים של החברה המערבית (שאנחנו מושפעים ממנה) לפרק את החבילה במקום להתאמץ.

ברור שלא כולם כאלו, להיפך. רק לדעת שקיים.

ומאחל לך מכל הלב בניין בית שני במהרה. וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון. 

יישר כח

וגם

'האחד' הזה דורש וואחד עבודה

קורים דברים מוזרים ואז כדאי לשים לב ולתת לזה מקום. לאו דווקא שזה יגיע לביטול או לגירושין אח"כ אבל יש גם מקרים כאלה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?