היתי פה שנים רבות( בשם משתמש אחר) ומידי פעם עוד מציצה...
יש לי כבר נכדה וגם ילדים קטנים בבית( והי לבת שלי אם את פה ומזהה...) וב"ה אני גם בת להורים שלי וכלה לחמותי וגם עובדת משרה מלאה...
ורוצה לומר שקשרקרוב עם סבים וסבתות יכול להיות מתנה, גדלתי עם סבתא שהיתה חלק מחיי באופן יומיומי, ועד היום היא נוכחת בזכרונות שלי, יש מאכלים שמייד מעלים אותה אצלי, סיטואציות שמייד,קופץ לי מה היתה אומרת בהן, היא ממש פינה חמה בלב שלי.
לצערי הרב רובנו , כולל אני לא חיים ככה היום.
אנחנו משתדלים להגיע למצב שראינו כל סבתא פעם בשבועיים( ביקור/ שבת אצלנו/ לעיתים מאוד נדירות שבת אצלם, כבר קשה לארח אותנו). מודה שלצערי בתקופות של עומס,גם זה מתפספס, והיתי רוצה יותר. היתה תקופה שאמא שלי באה פעם בשבוע, וזה היה ממש כייף.
ועכשיו אכתוב כסבתא, יש משהו שעוד לא הצלחתי להשלים איתו- את מגדלת ילד- הריון, לידה, הנקה, גידול וכו... והוא חלק מהותי מחייך, ובשלב כלשהו שמתעצם אחרי החתונה את רואה אותו פעם ב....
אם זה פעם בשבוע, הגיוני, פעם בשבועיים, קשה אבל סביר. יותר מזה בלתי נתפס מבחינתי ( וזה קורה).
הלוואי שהיתי יכולה לבוא לנכדה שלי פעם בשבוע ולהיות יותר חלק מחייה, המרחק, עומס החיים פשוט לא מאפשרים כרגע, וזה כואב לי.
לשאלת הפותחת-,קשר עם סבא וסבתא יכול להיות קשר יקר לילדים, ואני ממש מבינה את התחושה של חמותך. אם מעיק לך מידי פעם בשבוע, גם פעם בשבועים זה סביר. ואולי אפשר לגוןן שלפעמים אתם תבואו, אם באתם לשבת זה כבר מכסה פעם אחת. לפעמים תנו לה להיות ביביסיטר ולכו תהנו...
האמת כואב לי לקרא פה על אנשים שרואים את הסבא והסבתא פעם בכמה חודשים, אבל מבינה שיש מורכבויות , צרכים ואילוצים שונים.
נראה לי שזה להחזיק מצד אחד את חשיבות הקשר ומהצד השני את מציאות החיים שלנו ולמצא את האיזון שנכון לנו, ואז להסביר אותו לסבתא בדרכי נועם, מתוך הבנה לצורך שלה בקשר.
מדברים