כי זה קצת יושב על הלב גם אם זה לא שנים...

הפסקנו מניעה לפני כמה חודשים, פעם שעברה היה הפלה ואז הריון תקין והלב שלי נופל מלחשןב שגם עכשיו תהיה הפלה לפני הריון בריא...

אני יודעת שלהמון נשים הריון ראשון נופל וזה נורמאלי ולא מעיד כלום אבל עדיין

אני מתה מפחד...

(והייתה לי פרישה במוצש וכתמים שבוע קודם ולא הגיע מחזור אבל זה כבר סיפר אחר)

וכל חודש המתנה זה קשה.. אני יודעת

כי אנחנו לא יודעים מתי זה כן יהיה!

אני גם לא מחכה המוון במושגים של המתנה להריון. שנה עגולה! 12 חודשים.

אבל כבר היו לי כמה אכזבות במהלך השנה הזאת אז מרגישה בחוסר וודאות גדולה מה יהיה כשכן יגיע ההריון המיוחל..

זה יותר קשה כשיש חוסר וודאות גם אחרי שנקלטים...

חיבוק❣️

הכי מובן והכי טבעי

יש לך את מי לשתף ביום יום?

אצלי בעלי כל יום שומע אותי אפילו שאני חוזרת על אותם מילים ואותם דברים

אבל כשמישהו מקשיב לך ולא מבטל את התחושות והחששות שלך זה כבר ממש עוזר!

ומסכן גם ככה אני חופרת לו על הנושא🫣

אני צודקת?

כי שתדעי שאני שמעתי על הרבה שלא נקלטות ככ קרוב ללידה גם אם הם לא מניקות

אם זה מעודד

זה ממש לא אומר שמשהו לא תקין

יכול להיות שהגוף והרחם עדיין מתאוששים מהלידה

🫂🫂

האישה הכי פורייה

מה שרק יותר הלחיץ אותי... כי אם עכשיו זה לא טיק טק...🤯

אציין שאני יודעת שאני מגזימה. אבל תזרמו איתי... כי ברגיל אני הכי משדרת שלא לחוץ לי והכל טוב והסרתי מניעה רק כי ההורמונים לא היו לי טובים אבל אנחנו משתדלים להימנע בימים של ביוץ ובלה בלה בלה

אפילו לא בחדר לידה... אז מה? הגוף שלהן אחרי חודש חודשיים שכח שילד? ממש לא. הגוף ממש נשבר מהלידה ולוקח לו זמן להתאושש.

ממש הרכב העצמות משתנה בזמן ההריון והלידה ולוקח לזה זמן לחזור למצב התקין... 

אגב את זה הסבירה לי הפזיוטרפיסטית שטיפלה בי בסימפיזיוליזיס.... 

יש סיבה שההנקה 'אמורה' למנוע הריון ופעם מנעה לכולן.. כי בדרך הטבע הגוף צריך את הזמן להתאושש לפני הריון חדש..❤️❤️

אז גם כשאין הנקה הגוף רוצה את הזמן הזה להתאושש ממה שהוא עבר..

זה לא סותר את הקושי כמובן! רק שלא תרגישי שמשהו לא בסדר איתך💓 כי זה ממש טבעי לא להצליח בשלב הזה עדיין..

חיבוק

אחרי החתונה לקח לנו כמעט  ארבעה חודשים

והיה לי קשה בטירוף

כל חודש בכיתי ממש

וכבר אכלתי סרטיםם

אם המלצה והפניה מהרופאה שלי לפנות לרופא פוריות...

בחצי השני של העשור השלישי.

הייתי אמורה להיות עכשיו בעיצומה של חופשת לידה של הריון שלא צלח...

לאחרונה הגעתי לשלמות שיש לי חיים מדהימים.

עם הבן זוג והידיים המלאות שבבית

כך שעדיין מצפה ומקווה ועושה מאמצים.

אבל במקביל כבר לא חיה את מה שלא מצליח...

אלא מתמקדת במה שכן... ויש פה סיפור הצלחה מדהים ולא מובן מאליו בכלל (שכלל רווקות מאוחרת וזוגיות שהיא נס! וילדים שהם פלא ואהבה גדולה)

'שלמות שיש לי חיים מדהימים'

זה כל כך נכון

גם לי יש ב"ה בעל מקסים ותומך

ילדים בריאים ומתוקים

כמה לא מובן מאליו!

25-30.

אם את בין הגילאים הללו ונשואה וכבר יש לך ילדים (ברבים) ברוך ה' את בהספק מצוין ועוד יש שנים רבות לפנייך.

לדעתי לפחות, זה לא נחשב רווקות מאוחרת. 

חיכיתי לכל אחת מהמתנות  שקיבלתי, ועדיין מזדהה איתך מאוד.מבינה לליבך.

ויודעת להגיד לךשרק מבחוץזה נראה שלכולן זה ככה על אוט'מט.זה ממש לא נכון!

מתפללת איתך ועם כל המחכות.שיהיו רק בשורות טובות אמן

בטעות שרשרתי לא נכון..

@פרח חדש

תודה יקרה!!

מקווה לשתף אתכן גם בבשורות הטובות בעז''ה!

(דיי מגיבה פה מלא את זה אבל אף פעם לא אמרתי בקול ככה וזה דיי חשוף כי אני לא אנונימית... שיהיה🤷)

ועוד בצעד מזוכיסטי למדי מצידי לא רק שאני בפורום הזה אני גם מנהלת שלו

הבן שלי בן חמש אבל זה לא שאנחנו מנסים 5 שנים כבר כי עברנו עוד כל מיני דברים מהלידה שלו... נראה לי אפשר להגדיר את זה בתור שנתיים מאז שאנחנו רשמית מטפלים בעניין הנ''ל..

ובתפילה כל יום לבשורות טובות, הלוואי..

הקטן שלי בן 4

אנחנו גם לא מחכים ארבע שנים

אבל כן שנה של נסיונות ואכזבות

אז אני ממש יכולה להרגיש ולהבין אותך!

זה אחת התחושות הכי קשות שיש!

את רואה את כולם בהריון, לכולם זה בא בקלות, הן התחתנו עכשיו וכבר יש להן ילד, הן ילדו איתך את הגדול ועכשיו בהריון שלישי... ואת כל כך כמהה וכוספת, רוצה להיות אמא לעובר, ללדת, להביא חיים. זה רצון טוב, חיובי, אז למה הוא לא מתממש???

וכל חודש יש הזדמנות אחת (אצלי זה יותר לכיוון של חודש וחצי) וכל חודש יש שבועיים מורטי עצבים, וכל חודש מחדש ההשתדלות שאת יכולה לעשות כל כך מינימלית אבל הכמות שזה מעסיק אותך היא אינסופית. והאכזבה הזאת ביחד עם הדימום והכאב וההרחקות... אני תמיד בדקתי יומיים לפני האיחור,לא לקבל את כל החבילה בבת אחת, להתאכזב עוד לפני המחזור.

אני חיכיתי שנה ורבע להריון ראשון, לא משנה שמבחינתי חיכיתי לו מהרגע שהתחלתי לצאת לדייטים, אבל האכזבה והתקווה- יאוש היו שנה ורבע.

אחרי שלושה חודשים כבר בכיתי, אחרי שמונה חודשים הרגשתי ממש עקרה, אחרי עשרה חודשים פתאום התמלאתי תקווה והודיה, אחרי שנה כבר החלטתי לפנות לבירור רפואי.

התעסקתי בזה כל הזמן, זה היה החלום שלי, אפילו נכנסתי לדיכאון קל בתקופה הזאת.

המחזור שלי מאוד לא סדיר אז בהתחלה גם היו לי הרבה תקוות שהתנפצו, עד שלמדתי לזהות ביוץ.

אחרי שנה ורבע נקלטתי להריון טבעי בחסדי ה'.

הנקתי הנקה מלאה, המחזור חזר אחרי שנה (תוך כדי הנקה). כשהמתוק היה בן שנה וחצי נקלטתי סוף סוף ואז איבדתי... וחודשיים אחר כך הגיע ההריון הבריא (מה את עושה?! מכירים אותי פה וזה עדיין סוד בעולם האמיתי! אל תגיבו בשעה טובה להודעה הזאת, לפחות לא בכותרת ) הפער יהיה בעזרת ה' שנתיים וחמישה חודשים. יותר ממה שחשבתי, לקב"ה יש קצב אחר בשבילי... (כמו שכתבה לי @פשיטא המהממת בפורום הסגור בשרשור האנונימי שלי)

ולפעמים בא לי לספר למי שמקנאה בי שגם לי לא היה קל, שאני גם איבדתי הריון, אני גם חיכיתי ויודעת מה זה דמעות של ציפיה, ואני גם מכירה את הקנאה הזאת ממש ממש מקרוב, אבל בא לי שישמחו איתי עכשיו, זה מגיע לי אחרי שסוף סוף הוא הגיע (והוא הריון קשוח ממש ממש אבל זה כבר נושא לשרשור אחר)

בשעה טובה אהובה, שמחה בשבילך מאוד! בעז"ה שיעבור בקלות ויסתיים בשמחה ובבריאות לכולם.

וזה הפרש מושלם בעיניי!

ומאחלת לך טוב מתוק בקרוב ❤️

אני עכשיו גם רואה את היתרונות של הפער, יהיה הרבה יותר קל כי הוא כבר ילד. נניח אם הייתי יולדת עכשיו, לא יודעת מה הייתי עושה עם ההשכבה הסיוטית שלו, מקווה שעוד חצי שנה כבר נצליח לסגל לו הרגלים מוצלחים יותר.

המתח והמחשבות..

מאחלת לך הריון תקין בריא ושלם וממש משעמם

וידיים מלאות בסופו!

ולגבי הסוף

זה ממש ממחיש איך יש לכל אחד חבילה שהוא נושא עימו

ואנחנו מבחוץ לא רואים את התכולה

רק את העטיפה החיצונית..

חיבוק והרבה שמחה בעז''ה!

אני לא בדיוק במקום הזה,

אני מצפה מאוד לתקופה שבה אהיה בריאה וחזקה לחוות שוב את הפלא הזה.

גם ציפייה קשה. קשה מנשוא..הפער בין הרצוי ליכולת.

אבל זה בפנים, בתוכי. מסביב (וגם כאן בפורום) הפער מתחיל להכאיב ולשרוף.. וזה טבעי. וזה מבקש ממני להתחבר לעצמי ולה' ולהפנים את זה שה' מייעד לי מסלול מיוחד משלי שמתאים לי ולמשפחה המהממת שלי.

בשעה טובה!! ממש משמח לשמוע😘😘

ב"ה התברכתי בבעל מדהים ובילדים מיוחדים

התברכתי כפליים בתאומות נדירות בליעה"ר

וכבר רוצה כ"כ עוד

כבר 3 שנים בסרט של דימומים בין וסתיים

מנסים כבר יותר משנה אחרי הפסקת מניעה

ואני רק אוכלת אכזבות שוב ושוב

מתפרקת כל פעם מחדש

תפסת אותי עם השרשור ברגע של חולשה וכאב עמוק

תודה על ההבנה וההזדהות

מאחלת לכולנו בקרוב ממש!!!! בבריאות, קלות ובידיים מלאות

והאכזבות האלו מפרקות את הלב לחתיכות.. ממש מבינה

תני מקום לכאב

והנה אנחנו פה ביחד

את לא לבד 

ושרק יגמר בשלום!

אבל השרשור הזה עושה לי לבכות. ממש.

אני קוראת אתכן עם דמעות בעיניים... אני גם הייתי שם. אולי לא הרבה זמן כמו אצלכן, אבל זה בהחלט הרגיש נצח!

מתפללת עליכן מכל הלב שה' ישמח אתכן במה שהכי טוב עבורכן! ושתרגישו את זה!!!

וידיים מאות לכל המצפות!!

ולא משנה כמה זמן היית שם

חווית, הרגשת, כאבת

בעז"ה הריון בריא ותקין ושלם

והנה.. חלומות מתגשמים

מאז שיש את הרצון, או מאז שהפסקנו מניעה.

הרצון קיים אצלי כבר הרבה זמן, אבל השכל והבעל אמרו עוד לא. תמיד הדד-ליין שלי היה גיל שנתיים של הבת שלי. מקסימום אז אני מפסיקה את המניעה. 

הפסקתי עוד קודם, מאז עברה קצת יותר מחצי שנהף עליות ומורדות, באימהות, בקריירה, ובעיקר בזוגיות.

אבל הרצון שלי רק מתחזק, כל יום שעובר.

כבר עשיתי בדיקת הריון, מתוך הרגשה לא רציונלית בעליל, וכמובן שהתשובה הייתה שלילית. 

ואני יודעת שלגוף לוקח זמן להתאפס אחרי המניעה, אבל זה לא עוזר לי כל פעם שמגיע הדימום או כל פעם שאני רואה או שומעת על מישהי שילדה איתי או אחריי ועכשיו בהריון שוב פעם או אפילו כבר ילדה.

זה ממתי שאין מניעה ואז יש פוטנציאל להריון.

אבל כשאני קוראת אותך אני מבינה שיש פה עוד סוג של המתנה.

לא חוויתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה שזאת המתנה לכל דבר!

בעז"ה בקרוב אצלך גם!

בציפייה להריון תקין החודש 🙏🏽 

עם 2 הריונות כיימים בחצי השנה 

מאוד מזדהה איתך

גם אני עברתי שני כימיים בשנה האחרונה ועוד הפלה בין לבין בנוסף

כמו שאמרתי לך כבר

זה שהתחיל משהו, זאת כבר אבן דרך משמעותית

אמן שבחודש הקרוב נעדכן אחת את השנייה בבשורות טובות

וכולן יזכו לפרי בטן ♥️

רוצה דוגמא לנס שקרה? קחי אותי. נראלי אני ה-דוגמא. כן. היו הרבה זמנים של ייאוש, בכי, תסכולים אבל למדתי להאמין בבורא עולם ובטוב, בלי האמונה הייתי חושבת בבית משוגעים חחח. באיזהשהוא מקום השלמתי עם המציאות שנישאר עם 2 ילדים וגם זה לא ברור מאליו, אבל ה' גדול, הוא רחמן והוא יודע לשלוח גם מתנות מתוקות. אנחנו לא מבינים ולא יןדעים חשבונות שמיים אבל בטוחה שכל עכבה לטובה, גם אם לנו נראה שהכל הפוך

ואז הגיע אלינו הנסיך , וגם עכשיו בהריון הזה אין לי שמץ לאן זה יתפתח ומה יצא מזה אבל אני מתפללת ומאמינה

גם אנחנו לא שיתפנו אף אחד מהמשפחה, אולי בגדול ידעו שאנחנו עברנו הפלות אבל לא מעבר ולא הבינו מה זה אומר אז השארנו ביננו..היו תקופות קשות ביותר שלא האמנתי שאצא מזה כמו ההריון מחוץ לרחם והניתוחים שבאו בעקבות זה זה ריסק אותי אבל ידעתי לקום אחכ.

מה שעזר לי זה החזרה לשיגרה מהר אחכ

חיבוק לך ולכולם!! ❤️❤️❤️

וזה נותן לי כח

וההריון הנוכחי החדש שלך.. בכלל חלום שמתגשם

הרבה בריאות ונחת!

אז היי חחח

לא מאמינה בכלל שאני מהחלק של אלה שזה כבר קרה...

אחרי שנה בערך התחלנו לבדוק כשאנחנו רוצים כבר מהתחלה

התחיל במעקבי זקיקים, מחזקי ביוץ, תזמון יחסים כמובן, 2 הזרעות 2 שאיבות ו8 והפריות והגיע ההריון המיוחל שהחזיק. שנה בדיוק אחרי הריון שנפל.

מעקבי זקיקים והריונות כימיים הפסקתי לספור.

האוצר הלא ברור שלי בת 3 חודשים.

אמנם רק ילדתי, אבל מרגישה שמתחיל אצלי שוב לחץ של האם ניכנס שוב לסאגה ההזויה הזו. הכמויות הבלתי נתפסות של ההורמונים והשגעון שזה הכניס בי.

הרגשתי לפעמים שנכנס בי איזה דיבוק או משו.

אה ועוד משו.

הרגשתי פעם אחת שאני לא מסוגלת להכיל יותר, החלטתי על הפסקה של חצי שנה לפחות שבה לא רוצה לשמוע שום דבר קשור.

ועם קצת דיבור של בעלי והרב, עשיתי שוב את הטיפול שצלח😍😍😍

ואני מקווה שאת מצליחה איכשהו להתנתק עכשיו מהלחץ של הריון חדש

לפעמים דווקא כשעסוקים במשהו טוב ומשמח אז דברים הולכים יותר בקלות..

הרבה נחת מהקטנטונת!

מחכה שנה וכמה חודשים... וקשה לי. וגם מסביבי כולן בהריון חח

לפעמים אני מנסה להגיד לעצמי לא לצפות כדי לא להתאכזב, אבל זה לא הולך

משתדלת להאמין ומתפללת שזה יקרה בקרוב

אולי נתפלל אחת על השניה? מן רשימת שמות (או ניקים כי אאוטינג? לא יודעת) שכל אחת תגיד פרק תהילים ותתפלל על החברות במשך זמן מסוים.. אם מישי תרצה להריץ את זה אני אשמח להצטרף;)

צריך לראות איך אפשר לעשות כדי להישאר אנונימיות

והקטע הסה של לא לצפות כדי לא להתאכזב.. עזבי.. זה אף פעם לא עובד

אי אפשר להילחם במחשבות מסוג זה

כי אנחנו כל היום חיות את המחזוריות שלנו

וסת, טהרה, מקווה, יחסים שלל תופעות הורמונליות

איך אפשר לא לחשוב על זה ולא לצפות?!

נכון..

ואי לגמרי

הלואי שה' כבר ישלח לכולנו את הנס

ובהזדמנות זו רוצה לתת לך חיבוק ענק!

אני קוראת אותך גם בפורום נשואות הסגור (מניק אחר. גדול עלי להיחשף פה בניק המקורי שלי, אני ממש מוכרת בחיים האמיתיים) -

ואת פשוט גיבורה.

אז אני מחכה כבר למעלה מחצי שנה.

7 חודשים? אולי אפילו 8?

הפסקנו מניעה כשהרצון כבר היה ממש חזק,  והייתי בטוחה שאקלט מיד (כמו בהריונות של הגדולים).

אבל ה' תכנן אחרת.

לקח לנו 4 חודשים להכנס להריון,

וכל חודש שהגיעה הוסת - היה קשה מאוד.

ההריון התחיל עם המון דימומים, כל פעם אולטרסאונד לבדוק שהכל בסדר, כל פעם שאלות לרב לגבי טהרה.

אבל ב"ה ההריון התקדם לאיטו, והדימומים דווקא הפסיקו.

ואז, בשבוע 12, בבדיקה של השקיפות העורפית -

אין דופק.

מה שכן יש - זו שקיפות עורפית גבוהה מהמומלץ.

תוך 6 ימים כבר הייתי אחרי גרידה.

עכשיו ב"ה כבר הצלחתי לטבול (שבועיים וחצי מהגרידה הצלחתי לעשות הפסק),

ואני מחכה לראות מה יהיה.

הקושי הגדול שלי עכשיו הוא לראות סביבי נשים בהריון,

או עם תינוקות.

וואלה, לא חיכיתי כ"כ הרבה, כן?

אבל הייתי אמורה להיות עכשיו בשבוע 16, וכבר לספר לכולם,

ולהוציא בטן..

ואני לא.

מתפללת על כולנו שנזכה להיפרד במהרה,

שנזכה להריונות בריאים, עם ידיים מלאות בסופם.

וכל הזמן מהדהדת לי בראש התפילה של יום כיפור-

שנה שלא תפיל אישה פרי בטנה.

אמן.

ממש מצטערת על ההפלה

גם אני חויתי גרידה לפני יותר מחצי שנה

וכדי שלא לכאוב מידי הפסקתי לעשות חשבון באיזה שלב הייתי אמורה להיות..

כי אם זה קרה אז סימן שלא היה אמור להיות. זהו. היה ואיננו. ממשיכים הלאה

אחרי מספר ילדים בריאים ב"ה אלף פעמים!!! וכמה הפלות, האחרונה די רצינית ומאז כלום! אפילו לא הריון כימי- שלא נדע.. ממש נאדה. כבר 3 שנים מאז ההפלה. הקטנה כבר גדולה.. תכף 5.

עובדת עם נשים שיוצאות וחוזרות מחופשת לידה. זה צובט... חלקן בגילאי ה40 (שיהיו בריאות) מכירה כמה שיצאו כבר פעמיים שלוש לחופשות לידה, היו פעמים שלא הייתי יוצאת להפסקה כי פשוט לא רציתי להיתקל באף אחת.. זה היה לי קשוח.. אני בתחילת ה30 שלי.. וזה מאוד קשה.. משהו בך מתחיל להתערער... את כבר לא מכירה את הגוף שלך כמו בעבר. את האמת היום קשה לי להאמין שאקלט (אני צריכה להיזהר בדבריי, אבל זו התחושה, מרוב הזמן שעבר).. זה לא נתפס לי שאני יכולה להיקלט שוב.. כשזה יקרה אני כנראה אצטרך לעשות הרבה בדיקות ביתיות כדי להקל את זה...

אז את ממש לא לבד.. ושנזכה להיפקד בקרוב מאוד! בהריון בריא בידיים מלאות!

שולחת לך חיבוק מרחוק 

'לא מכירה את הגוף שלך בעבר'

היה אותי לפני

ויש אותי אחרי.

חיבוק!

אומנם מחכים רק כמה חודשים ויש ב"ה 2 אוצרות בבית. אבל יש רצון מאד חזק והאכזבה בכל חודש שזה לא קורה הייתה מאד כואבת.

ורוצה להוסיף עוד משהו-

התחתנתי לא צעירה, בגיל 30 פלוס

והאכזבה הזאת כל חודש שזה לא הריון נוגעת לי במקום מאד מאד קשה , כואב ומפיל אותי לבור מאד עמוק של אכזבה וחוסר אונים.

וחשבתי כמה זה מזכיר לי מקומות וזמנים אפלים אצלי בנפש שחוויתי ברווקות. החוסר אונים שאני רוצה משהו והוא לא קורה לי.

והמחשבות המייסרות האלה ,

אולי ה' לא אוהב אותי

אולי לא מגיע לי

רואה את כל אלה שהולך להם בקלות

ומרגישה כזאת אפילו לא יודעת להגדיר איך...

אבל מרגישה גם אשמה כי יש לי באמת כל כך, אבל באמת כל כך הרבה להגיד תודה על מה שיש לי.

גם לי ב"ה יש ילדים בריאים וחמודים

וגם היו לי תקופות שהרגשתי ממש טיפשה, וכפויית טובה

כי יש לי כל כך הרבה טוב

אז למה לבכות על מה שאין.

עם הזמן הבנתי שאני צריכה לתת מקום וביטוי לשני הדברים במקביל.

מצד אחד באמת תודה לה על הטוב שיש

וכנראה שבגלל הטוב הזה, אז הנסיון של ההמתנה טיפה פחות כואב.

מנגד, אני רוצה עוד. ומותר לי לרצות ולהתאכזב. במיוחד שללדת זה דבר זמני. אחרי שנות הפוריות לא תהיה הזדמנות.

אז תני מקום לכאב שלך

ואת בסדר

אל תרגישי רע עם זה.. מספיק קשה גם ככה

בכלל יש לי איזשהו וואקום שלמעשה גם אין לי כל כך עם מי לפרוק את הקושי...

אני מרגישה שאני די בודדה במצב חיים שלי... מצד אחד יש לי את החברות שהתחתנו 10 שנים לפני שהיה להן חלון פוריות של הרבה שנים ובכלל יש להם גם כבר ילדים גדולים שעוזרים להם עם הקטנים וכו' והן פחות התנסו בעניין של הלחץ שהזמן של הפוריות אוזל ויש קצת ילדים... ומהצד השני יש לי את כל החברות הרווקות שבכלל אני מרגישה טיפשה אם אני אעיז להגיד משהו על הציפייה לעוד ילד שהן בכלל אפילו לא יודעות אם יהיה להן ילד אי פעם כשאנחנו בגיל שמתקרב בצעדי ענק לגיל 40.

אז כן , קשה לי לדבר על הקושי הזה

והאמת למעשה גם אין לי עם מי

זה לא נגמר בחתונה..

את כאילו תמיד נשארת שלב מאחור

כל מי שבשלב שלי מצד גילאי הילדים קטנה ממני בעשור

החברות בגילי עם ילדים אוטוטו שרות לאומי

עוד רגע יחתנו ילדים..הזיה

אני מרגישה שגם אצלי ההמתנה להריון וההפלות בשנה האחרונה הציפו מחדש את הפוסט טראומה של הרווקות

ההמתנה והציפיה והאכזבה מוכרות בנפש..מי שהיתה שם בתהומות הכאב יודעת במה מדובר..

וזה קיבל חיבוק ענק בחתונה ובילדים שבאו אחר כך ב''ה  בחסד עליון..

אבל ההמתנה הציפה את החוויות מפעם

סוג של פוסט טראומה כנראה..

שלא הבנתי שהיא קיימת בכלל...

עד כה..

וגם אני הרגשתי אשמה על איך אני מעיזה לכאוב ככה על זה שזה לא קורה..אחרי כל הטוב

שקבלתי..הרגשתי מפונקת..עושה עניין מכלום..לא סיפרתי לאף אחת על ההפלות מבושה שזה כזה מכאיב לי כי מה אני רוצה הרי יש לי ילדים..

מקווה ומייחלת כל חודש מחדש. 

מחכה לאח קטן לבן שלי המתוק.. שמרגישה שהוא כ"כ צריך את זה. 

מתפללת יחד איתכן לבשורות טובות במהרה! 

אבל גם אני

אם תרצי לשתף באופן יותר אנונימי תפתחי ניק חדש

סתם כי אולי יעשה לך טוב השיתוף..

כמובן מה שנוח לך ❤️

גם אני הרגשתי ומרגישה שאני כמעט היחידה בסביבה שלי שמתמודדת עם הציפיה הזאת ושלכולם הולך בקלות.

ב"ה ילדתי לפני חודש אחרי 5 שנים של ציפייה שכללו: לידה מוקדמת ואובדן של פגית, הפלות והרבה מחזורים כואבים.

ברוך שומע תפילה!

וכשזה הגיע, זה אור כל כך גדול ועוצמתי! לומדים להעריך את הפלא הזה 

אמאלה מה עברתם (ועדין!)

בע"ה שתזכו להרבה נחת! 

הרבה נחת מהאושר הקטן ❤️

קרוב לשנה כבר, אבל אני רוצה ולא רוצה עוד ילד, מפחדת שיהיה קשה 

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷