כי זה קצת יושב על הלב גם אם זה לא שנים...

הפסקנו מניעה לפני כמה חודשים, פעם שעברה היה הפלה ואז הריון תקין והלב שלי נופל מלחשןב שגם עכשיו תהיה הפלה לפני הריון בריא...

אני יודעת שלהמון נשים הריון ראשון נופל וזה נורמאלי ולא מעיד כלום אבל עדיין

אני מתה מפחד...

(והייתה לי פרישה במוצש וכתמים שבוע קודם ולא הגיע מחזור אבל זה כבר סיפר אחר)

וכל חודש המתנה זה קשה.. אני יודעת

כי אנחנו לא יודעים מתי זה כן יהיה!

אני גם לא מחכה המוון במושגים של המתנה להריון. שנה עגולה! 12 חודשים.

אבל כבר היו לי כמה אכזבות במהלך השנה הזאת אז מרגישה בחוסר וודאות גדולה מה יהיה כשכן יגיע ההריון המיוחל..

זה יותר קשה כשיש חוסר וודאות גם אחרי שנקלטים...

חיבוק❣️

הכי מובן והכי טבעי

יש לך את מי לשתף ביום יום?

אצלי בעלי כל יום שומע אותי אפילו שאני חוזרת על אותם מילים ואותם דברים

אבל כשמישהו מקשיב לך ולא מבטל את התחושות והחששות שלך זה כבר ממש עוזר!

ומסכן גם ככה אני חופרת לו על הנושא🫣

אני צודקת?

כי שתדעי שאני שמעתי על הרבה שלא נקלטות ככ קרוב ללידה גם אם הם לא מניקות

אם זה מעודד

זה ממש לא אומר שמשהו לא תקין

יכול להיות שהגוף והרחם עדיין מתאוששים מהלידה

🫂🫂

האישה הכי פורייה

מה שרק יותר הלחיץ אותי... כי אם עכשיו זה לא טיק טק...🤯

אציין שאני יודעת שאני מגזימה. אבל תזרמו איתי... כי ברגיל אני הכי משדרת שלא לחוץ לי והכל טוב והסרתי מניעה רק כי ההורמונים לא היו לי טובים אבל אנחנו משתדלים להימנע בימים של ביוץ ובלה בלה בלה

אפילו לא בחדר לידה... אז מה? הגוף שלהן אחרי חודש חודשיים שכח שילד? ממש לא. הגוף ממש נשבר מהלידה ולוקח לו זמן להתאושש.

ממש הרכב העצמות משתנה בזמן ההריון והלידה ולוקח לזה זמן לחזור למצב התקין... 

אגב את זה הסבירה לי הפזיוטרפיסטית שטיפלה בי בסימפיזיוליזיס.... 

יש סיבה שההנקה 'אמורה' למנוע הריון ופעם מנעה לכולן.. כי בדרך הטבע הגוף צריך את הזמן להתאושש לפני הריון חדש..❤️❤️

אז גם כשאין הנקה הגוף רוצה את הזמן הזה להתאושש ממה שהוא עבר..

זה לא סותר את הקושי כמובן! רק שלא תרגישי שמשהו לא בסדר איתך💓 כי זה ממש טבעי לא להצליח בשלב הזה עדיין..

חיבוק

אחרי החתונה לקח לנו כמעט  ארבעה חודשים

והיה לי קשה בטירוף

כל חודש בכיתי ממש

וכבר אכלתי סרטיםם

אם המלצה והפניה מהרופאה שלי לפנות לרופא פוריות...

בחצי השני של העשור השלישי.

הייתי אמורה להיות עכשיו בעיצומה של חופשת לידה של הריון שלא צלח...

לאחרונה הגעתי לשלמות שיש לי חיים מדהימים.

עם הבן זוג והידיים המלאות שבבית

כך שעדיין מצפה ומקווה ועושה מאמצים.

אבל במקביל כבר לא חיה את מה שלא מצליח...

אלא מתמקדת במה שכן... ויש פה סיפור הצלחה מדהים ולא מובן מאליו בכלל (שכלל רווקות מאוחרת וזוגיות שהיא נס! וילדים שהם פלא ואהבה גדולה)

'שלמות שיש לי חיים מדהימים'

זה כל כך נכון

גם לי יש ב"ה בעל מקסים ותומך

ילדים בריאים ומתוקים

כמה לא מובן מאליו!

25-30.

אם את בין הגילאים הללו ונשואה וכבר יש לך ילדים (ברבים) ברוך ה' את בהספק מצוין ועוד יש שנים רבות לפנייך.

לדעתי לפחות, זה לא נחשב רווקות מאוחרת. 

חיכיתי לכל אחת מהמתנות  שקיבלתי, ועדיין מזדהה איתך מאוד.מבינה לליבך.

ויודעת להגיד לךשרק מבחוץזה נראה שלכולן זה ככה על אוט'מט.זה ממש לא נכון!

מתפללת איתך ועם כל המחכות.שיהיו רק בשורות טובות אמן

בטעות שרשרתי לא נכון..

@פרח חדש

תודה יקרה!!

מקווה לשתף אתכן גם בבשורות הטובות בעז''ה!

(דיי מגיבה פה מלא את זה אבל אף פעם לא אמרתי בקול ככה וזה דיי חשוף כי אני לא אנונימית... שיהיה🤷)

ועוד בצעד מזוכיסטי למדי מצידי לא רק שאני בפורום הזה אני גם מנהלת שלו

הבן שלי בן חמש אבל זה לא שאנחנו מנסים 5 שנים כבר כי עברנו עוד כל מיני דברים מהלידה שלו... נראה לי אפשר להגדיר את זה בתור שנתיים מאז שאנחנו רשמית מטפלים בעניין הנ''ל..

ובתפילה כל יום לבשורות טובות, הלוואי..

הקטן שלי בן 4

אנחנו גם לא מחכים ארבע שנים

אבל כן שנה של נסיונות ואכזבות

אז אני ממש יכולה להרגיש ולהבין אותך!

זה אחת התחושות הכי קשות שיש!

את רואה את כולם בהריון, לכולם זה בא בקלות, הן התחתנו עכשיו וכבר יש להן ילד, הן ילדו איתך את הגדול ועכשיו בהריון שלישי... ואת כל כך כמהה וכוספת, רוצה להיות אמא לעובר, ללדת, להביא חיים. זה רצון טוב, חיובי, אז למה הוא לא מתממש???

וכל חודש יש הזדמנות אחת (אצלי זה יותר לכיוון של חודש וחצי) וכל חודש יש שבועיים מורטי עצבים, וכל חודש מחדש ההשתדלות שאת יכולה לעשות כל כך מינימלית אבל הכמות שזה מעסיק אותך היא אינסופית. והאכזבה הזאת ביחד עם הדימום והכאב וההרחקות... אני תמיד בדקתי יומיים לפני האיחור,לא לקבל את כל החבילה בבת אחת, להתאכזב עוד לפני המחזור.

אני חיכיתי שנה ורבע להריון ראשון, לא משנה שמבחינתי חיכיתי לו מהרגע שהתחלתי לצאת לדייטים, אבל האכזבה והתקווה- יאוש היו שנה ורבע.

אחרי שלושה חודשים כבר בכיתי, אחרי שמונה חודשים הרגשתי ממש עקרה, אחרי עשרה חודשים פתאום התמלאתי תקווה והודיה, אחרי שנה כבר החלטתי לפנות לבירור רפואי.

התעסקתי בזה כל הזמן, זה היה החלום שלי, אפילו נכנסתי לדיכאון קל בתקופה הזאת.

המחזור שלי מאוד לא סדיר אז בהתחלה גם היו לי הרבה תקוות שהתנפצו, עד שלמדתי לזהות ביוץ.

אחרי שנה ורבע נקלטתי להריון טבעי בחסדי ה'.

הנקתי הנקה מלאה, המחזור חזר אחרי שנה (תוך כדי הנקה). כשהמתוק היה בן שנה וחצי נקלטתי סוף סוף ואז איבדתי... וחודשיים אחר כך הגיע ההריון הבריא (מה את עושה?! מכירים אותי פה וזה עדיין סוד בעולם האמיתי! אל תגיבו בשעה טובה להודעה הזאת, לפחות לא בכותרת ) הפער יהיה בעזרת ה' שנתיים וחמישה חודשים. יותר ממה שחשבתי, לקב"ה יש קצב אחר בשבילי... (כמו שכתבה לי @פשיטא המהממת בפורום הסגור בשרשור האנונימי שלי)

ולפעמים בא לי לספר למי שמקנאה בי שגם לי לא היה קל, שאני גם איבדתי הריון, אני גם חיכיתי ויודעת מה זה דמעות של ציפיה, ואני גם מכירה את הקנאה הזאת ממש ממש מקרוב, אבל בא לי שישמחו איתי עכשיו, זה מגיע לי אחרי שסוף סוף הוא הגיע (והוא הריון קשוח ממש ממש אבל זה כבר נושא לשרשור אחר)

בשעה טובה אהובה, שמחה בשבילך מאוד! בעז"ה שיעבור בקלות ויסתיים בשמחה ובבריאות לכולם.

וזה הפרש מושלם בעיניי!

ומאחלת לך טוב מתוק בקרוב ❤️

אני עכשיו גם רואה את היתרונות של הפער, יהיה הרבה יותר קל כי הוא כבר ילד. נניח אם הייתי יולדת עכשיו, לא יודעת מה הייתי עושה עם ההשכבה הסיוטית שלו, מקווה שעוד חצי שנה כבר נצליח לסגל לו הרגלים מוצלחים יותר.

המתח והמחשבות..

מאחלת לך הריון תקין בריא ושלם וממש משעמם

וידיים מלאות בסופו!

ולגבי הסוף

זה ממש ממחיש איך יש לכל אחד חבילה שהוא נושא עימו

ואנחנו מבחוץ לא רואים את התכולה

רק את העטיפה החיצונית..

חיבוק והרבה שמחה בעז''ה!

אני לא בדיוק במקום הזה,

אני מצפה מאוד לתקופה שבה אהיה בריאה וחזקה לחוות שוב את הפלא הזה.

גם ציפייה קשה. קשה מנשוא..הפער בין הרצוי ליכולת.

אבל זה בפנים, בתוכי. מסביב (וגם כאן בפורום) הפער מתחיל להכאיב ולשרוף.. וזה טבעי. וזה מבקש ממני להתחבר לעצמי ולה' ולהפנים את זה שה' מייעד לי מסלול מיוחד משלי שמתאים לי ולמשפחה המהממת שלי.

בשעה טובה!! ממש משמח לשמוע😘😘

ב"ה התברכתי בבעל מדהים ובילדים מיוחדים

התברכתי כפליים בתאומות נדירות בליעה"ר

וכבר רוצה כ"כ עוד

כבר 3 שנים בסרט של דימומים בין וסתיים

מנסים כבר יותר משנה אחרי הפסקת מניעה

ואני רק אוכלת אכזבות שוב ושוב

מתפרקת כל פעם מחדש

תפסת אותי עם השרשור ברגע של חולשה וכאב עמוק

תודה על ההבנה וההזדהות

מאחלת לכולנו בקרוב ממש!!!! בבריאות, קלות ובידיים מלאות

והאכזבות האלו מפרקות את הלב לחתיכות.. ממש מבינה

תני מקום לכאב

והנה אנחנו פה ביחד

את לא לבד 

ושרק יגמר בשלום!

אבל השרשור הזה עושה לי לבכות. ממש.

אני קוראת אתכן עם דמעות בעיניים... אני גם הייתי שם. אולי לא הרבה זמן כמו אצלכן, אבל זה בהחלט הרגיש נצח!

מתפללת עליכן מכל הלב שה' ישמח אתכן במה שהכי טוב עבורכן! ושתרגישו את זה!!!

וידיים מאות לכל המצפות!!

ולא משנה כמה זמן היית שם

חווית, הרגשת, כאבת

בעז"ה הריון בריא ותקין ושלם

והנה.. חלומות מתגשמים

מאז שיש את הרצון, או מאז שהפסקנו מניעה.

הרצון קיים אצלי כבר הרבה זמן, אבל השכל והבעל אמרו עוד לא. תמיד הדד-ליין שלי היה גיל שנתיים של הבת שלי. מקסימום אז אני מפסיקה את המניעה. 

הפסקתי עוד קודם, מאז עברה קצת יותר מחצי שנהף עליות ומורדות, באימהות, בקריירה, ובעיקר בזוגיות.

אבל הרצון שלי רק מתחזק, כל יום שעובר.

כבר עשיתי בדיקת הריון, מתוך הרגשה לא רציונלית בעליל, וכמובן שהתשובה הייתה שלילית. 

ואני יודעת שלגוף לוקח זמן להתאפס אחרי המניעה, אבל זה לא עוזר לי כל פעם שמגיע הדימום או כל פעם שאני רואה או שומעת על מישהי שילדה איתי או אחריי ועכשיו בהריון שוב פעם או אפילו כבר ילדה.

זה ממתי שאין מניעה ואז יש פוטנציאל להריון.

אבל כשאני קוראת אותך אני מבינה שיש פה עוד סוג של המתנה.

לא חוויתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה שזאת המתנה לכל דבר!

בעז"ה בקרוב אצלך גם!

בציפייה להריון תקין החודש 🙏🏽 

עם 2 הריונות כיימים בחצי השנה 

מאוד מזדהה איתך

גם אני עברתי שני כימיים בשנה האחרונה ועוד הפלה בין לבין בנוסף

כמו שאמרתי לך כבר

זה שהתחיל משהו, זאת כבר אבן דרך משמעותית

אמן שבחודש הקרוב נעדכן אחת את השנייה בבשורות טובות

וכולן יזכו לפרי בטן ♥️

רוצה דוגמא לנס שקרה? קחי אותי. נראלי אני ה-דוגמא. כן. היו הרבה זמנים של ייאוש, בכי, תסכולים אבל למדתי להאמין בבורא עולם ובטוב, בלי האמונה הייתי חושבת בבית משוגעים חחח. באיזהשהוא מקום השלמתי עם המציאות שנישאר עם 2 ילדים וגם זה לא ברור מאליו, אבל ה' גדול, הוא רחמן והוא יודע לשלוח גם מתנות מתוקות. אנחנו לא מבינים ולא יןדעים חשבונות שמיים אבל בטוחה שכל עכבה לטובה, גם אם לנו נראה שהכל הפוך

ואז הגיע אלינו הנסיך , וגם עכשיו בהריון הזה אין לי שמץ לאן זה יתפתח ומה יצא מזה אבל אני מתפללת ומאמינה

גם אנחנו לא שיתפנו אף אחד מהמשפחה, אולי בגדול ידעו שאנחנו עברנו הפלות אבל לא מעבר ולא הבינו מה זה אומר אז השארנו ביננו..היו תקופות קשות ביותר שלא האמנתי שאצא מזה כמו ההריון מחוץ לרחם והניתוחים שבאו בעקבות זה זה ריסק אותי אבל ידעתי לקום אחכ.

מה שעזר לי זה החזרה לשיגרה מהר אחכ

חיבוק לך ולכולם!! ❤️❤️❤️

וזה נותן לי כח

וההריון הנוכחי החדש שלך.. בכלל חלום שמתגשם

הרבה בריאות ונחת!

אז היי חחח

לא מאמינה בכלל שאני מהחלק של אלה שזה כבר קרה...

אחרי שנה בערך התחלנו לבדוק כשאנחנו רוצים כבר מהתחלה

התחיל במעקבי זקיקים, מחזקי ביוץ, תזמון יחסים כמובן, 2 הזרעות 2 שאיבות ו8 והפריות והגיע ההריון המיוחל שהחזיק. שנה בדיוק אחרי הריון שנפל.

מעקבי זקיקים והריונות כימיים הפסקתי לספור.

האוצר הלא ברור שלי בת 3 חודשים.

אמנם רק ילדתי, אבל מרגישה שמתחיל אצלי שוב לחץ של האם ניכנס שוב לסאגה ההזויה הזו. הכמויות הבלתי נתפסות של ההורמונים והשגעון שזה הכניס בי.

הרגשתי לפעמים שנכנס בי איזה דיבוק או משו.

אה ועוד משו.

הרגשתי פעם אחת שאני לא מסוגלת להכיל יותר, החלטתי על הפסקה של חצי שנה לפחות שבה לא רוצה לשמוע שום דבר קשור.

ועם קצת דיבור של בעלי והרב, עשיתי שוב את הטיפול שצלח😍😍😍

ואני מקווה שאת מצליחה איכשהו להתנתק עכשיו מהלחץ של הריון חדש

לפעמים דווקא כשעסוקים במשהו טוב ומשמח אז דברים הולכים יותר בקלות..

הרבה נחת מהקטנטונת!

מחכה שנה וכמה חודשים... וקשה לי. וגם מסביבי כולן בהריון חח

לפעמים אני מנסה להגיד לעצמי לא לצפות כדי לא להתאכזב, אבל זה לא הולך

משתדלת להאמין ומתפללת שזה יקרה בקרוב

אולי נתפלל אחת על השניה? מן רשימת שמות (או ניקים כי אאוטינג? לא יודעת) שכל אחת תגיד פרק תהילים ותתפלל על החברות במשך זמן מסוים.. אם מישי תרצה להריץ את זה אני אשמח להצטרף;)

צריך לראות איך אפשר לעשות כדי להישאר אנונימיות

והקטע הסה של לא לצפות כדי לא להתאכזב.. עזבי.. זה אף פעם לא עובד

אי אפשר להילחם במחשבות מסוג זה

כי אנחנו כל היום חיות את המחזוריות שלנו

וסת, טהרה, מקווה, יחסים שלל תופעות הורמונליות

איך אפשר לא לחשוב על זה ולא לצפות?!

נכון..

ואי לגמרי

הלואי שה' כבר ישלח לכולנו את הנס

ובהזדמנות זו רוצה לתת לך חיבוק ענק!

אני קוראת אותך גם בפורום נשואות הסגור (מניק אחר. גדול עלי להיחשף פה בניק המקורי שלי, אני ממש מוכרת בחיים האמיתיים) -

ואת פשוט גיבורה.

אז אני מחכה כבר למעלה מחצי שנה.

7 חודשים? אולי אפילו 8?

הפסקנו מניעה כשהרצון כבר היה ממש חזק,  והייתי בטוחה שאקלט מיד (כמו בהריונות של הגדולים).

אבל ה' תכנן אחרת.

לקח לנו 4 חודשים להכנס להריון,

וכל חודש שהגיעה הוסת - היה קשה מאוד.

ההריון התחיל עם המון דימומים, כל פעם אולטרסאונד לבדוק שהכל בסדר, כל פעם שאלות לרב לגבי טהרה.

אבל ב"ה ההריון התקדם לאיטו, והדימומים דווקא הפסיקו.

ואז, בשבוע 12, בבדיקה של השקיפות העורפית -

אין דופק.

מה שכן יש - זו שקיפות עורפית גבוהה מהמומלץ.

תוך 6 ימים כבר הייתי אחרי גרידה.

עכשיו ב"ה כבר הצלחתי לטבול (שבועיים וחצי מהגרידה הצלחתי לעשות הפסק),

ואני מחכה לראות מה יהיה.

הקושי הגדול שלי עכשיו הוא לראות סביבי נשים בהריון,

או עם תינוקות.

וואלה, לא חיכיתי כ"כ הרבה, כן?

אבל הייתי אמורה להיות עכשיו בשבוע 16, וכבר לספר לכולם,

ולהוציא בטן..

ואני לא.

מתפללת על כולנו שנזכה להיפרד במהרה,

שנזכה להריונות בריאים, עם ידיים מלאות בסופם.

וכל הזמן מהדהדת לי בראש התפילה של יום כיפור-

שנה שלא תפיל אישה פרי בטנה.

אמן.

ממש מצטערת על ההפלה

גם אני חויתי גרידה לפני יותר מחצי שנה

וכדי שלא לכאוב מידי הפסקתי לעשות חשבון באיזה שלב הייתי אמורה להיות..

כי אם זה קרה אז סימן שלא היה אמור להיות. זהו. היה ואיננו. ממשיכים הלאה

אחרי מספר ילדים בריאים ב"ה אלף פעמים!!! וכמה הפלות, האחרונה די רצינית ומאז כלום! אפילו לא הריון כימי- שלא נדע.. ממש נאדה. כבר 3 שנים מאז ההפלה. הקטנה כבר גדולה.. תכף 5.

עובדת עם נשים שיוצאות וחוזרות מחופשת לידה. זה צובט... חלקן בגילאי ה40 (שיהיו בריאות) מכירה כמה שיצאו כבר פעמיים שלוש לחופשות לידה, היו פעמים שלא הייתי יוצאת להפסקה כי פשוט לא רציתי להיתקל באף אחת.. זה היה לי קשוח.. אני בתחילת ה30 שלי.. וזה מאוד קשה.. משהו בך מתחיל להתערער... את כבר לא מכירה את הגוף שלך כמו בעבר. את האמת היום קשה לי להאמין שאקלט (אני צריכה להיזהר בדבריי, אבל זו התחושה, מרוב הזמן שעבר).. זה לא נתפס לי שאני יכולה להיקלט שוב.. כשזה יקרה אני כנראה אצטרך לעשות הרבה בדיקות ביתיות כדי להקל את זה...

אז את ממש לא לבד.. ושנזכה להיפקד בקרוב מאוד! בהריון בריא בידיים מלאות!

שולחת לך חיבוק מרחוק 

'לא מכירה את הגוף שלך בעבר'

היה אותי לפני

ויש אותי אחרי.

חיבוק!

אומנם מחכים רק כמה חודשים ויש ב"ה 2 אוצרות בבית. אבל יש רצון מאד חזק והאכזבה בכל חודש שזה לא קורה הייתה מאד כואבת.

ורוצה להוסיף עוד משהו-

התחתנתי לא צעירה, בגיל 30 פלוס

והאכזבה הזאת כל חודש שזה לא הריון נוגעת לי במקום מאד מאד קשה , כואב ומפיל אותי לבור מאד עמוק של אכזבה וחוסר אונים.

וחשבתי כמה זה מזכיר לי מקומות וזמנים אפלים אצלי בנפש שחוויתי ברווקות. החוסר אונים שאני רוצה משהו והוא לא קורה לי.

והמחשבות המייסרות האלה ,

אולי ה' לא אוהב אותי

אולי לא מגיע לי

רואה את כל אלה שהולך להם בקלות

ומרגישה כזאת אפילו לא יודעת להגדיר איך...

אבל מרגישה גם אשמה כי יש לי באמת כל כך, אבל באמת כל כך הרבה להגיד תודה על מה שיש לי.

גם לי ב"ה יש ילדים בריאים וחמודים

וגם היו לי תקופות שהרגשתי ממש טיפשה, וכפויית טובה

כי יש לי כל כך הרבה טוב

אז למה לבכות על מה שאין.

עם הזמן הבנתי שאני צריכה לתת מקום וביטוי לשני הדברים במקביל.

מצד אחד באמת תודה לה על הטוב שיש

וכנראה שבגלל הטוב הזה, אז הנסיון של ההמתנה טיפה פחות כואב.

מנגד, אני רוצה עוד. ומותר לי לרצות ולהתאכזב. במיוחד שללדת זה דבר זמני. אחרי שנות הפוריות לא תהיה הזדמנות.

אז תני מקום לכאב שלך

ואת בסדר

אל תרגישי רע עם זה.. מספיק קשה גם ככה

בכלל יש לי איזשהו וואקום שלמעשה גם אין לי כל כך עם מי לפרוק את הקושי...

אני מרגישה שאני די בודדה במצב חיים שלי... מצד אחד יש לי את החברות שהתחתנו 10 שנים לפני שהיה להן חלון פוריות של הרבה שנים ובכלל יש להם גם כבר ילדים גדולים שעוזרים להם עם הקטנים וכו' והן פחות התנסו בעניין של הלחץ שהזמן של הפוריות אוזל ויש קצת ילדים... ומהצד השני יש לי את כל החברות הרווקות שבכלל אני מרגישה טיפשה אם אני אעיז להגיד משהו על הציפייה לעוד ילד שהן בכלל אפילו לא יודעות אם יהיה להן ילד אי פעם כשאנחנו בגיל שמתקרב בצעדי ענק לגיל 40.

אז כן , קשה לי לדבר על הקושי הזה

והאמת למעשה גם אין לי עם מי

זה לא נגמר בחתונה..

את כאילו תמיד נשארת שלב מאחור

כל מי שבשלב שלי מצד גילאי הילדים קטנה ממני בעשור

החברות בגילי עם ילדים אוטוטו שרות לאומי

עוד רגע יחתנו ילדים..הזיה

אני מרגישה שגם אצלי ההמתנה להריון וההפלות בשנה האחרונה הציפו מחדש את הפוסט טראומה של הרווקות

ההמתנה והציפיה והאכזבה מוכרות בנפש..מי שהיתה שם בתהומות הכאב יודעת במה מדובר..

וזה קיבל חיבוק ענק בחתונה ובילדים שבאו אחר כך ב''ה  בחסד עליון..

אבל ההמתנה הציפה את החוויות מפעם

סוג של פוסט טראומה כנראה..

שלא הבנתי שהיא קיימת בכלל...

עד כה..

וגם אני הרגשתי אשמה על איך אני מעיזה לכאוב ככה על זה שזה לא קורה..אחרי כל הטוב

שקבלתי..הרגשתי מפונקת..עושה עניין מכלום..לא סיפרתי לאף אחת על ההפלות מבושה שזה כזה מכאיב לי כי מה אני רוצה הרי יש לי ילדים..

מקווה ומייחלת כל חודש מחדש. 

מחכה לאח קטן לבן שלי המתוק.. שמרגישה שהוא כ"כ צריך את זה. 

מתפללת יחד איתכן לבשורות טובות במהרה! 

אבל גם אני

אם תרצי לשתף באופן יותר אנונימי תפתחי ניק חדש

סתם כי אולי יעשה לך טוב השיתוף..

כמובן מה שנוח לך ❤️

גם אני הרגשתי ומרגישה שאני כמעט היחידה בסביבה שלי שמתמודדת עם הציפיה הזאת ושלכולם הולך בקלות.

ב"ה ילדתי לפני חודש אחרי 5 שנים של ציפייה שכללו: לידה מוקדמת ואובדן של פגית, הפלות והרבה מחזורים כואבים.

ברוך שומע תפילה!

וכשזה הגיע, זה אור כל כך גדול ועוצמתי! לומדים להעריך את הפלא הזה 

אמאלה מה עברתם (ועדין!)

בע"ה שתזכו להרבה נחת! 

הרבה נחת מהאושר הקטן ❤️

קרוב לשנה כבר, אבל אני רוצה ולא רוצה עוד ילד, מפחדת שיהיה קשה 

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.

אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.

עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.

מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.

אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...

יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.

הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.

כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.

אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.

בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.

אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.

אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!

ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.

אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.

בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור