כי זה קצת יושב על הלב גם אם זה לא שנים...

הפסקנו מניעה לפני כמה חודשים, פעם שעברה היה הפלה ואז הריון תקין והלב שלי נופל מלחשןב שגם עכשיו תהיה הפלה לפני הריון בריא...

אני יודעת שלהמון נשים הריון ראשון נופל וזה נורמאלי ולא מעיד כלום אבל עדיין

אני מתה מפחד...

(והייתה לי פרישה במוצש וכתמים שבוע קודם ולא הגיע מחזור אבל זה כבר סיפר אחר)

וכל חודש המתנה זה קשה.. אני יודעת

כי אנחנו לא יודעים מתי זה כן יהיה!

אני גם לא מחכה המוון במושגים של המתנה להריון. שנה עגולה! 12 חודשים.

אבל כבר היו לי כמה אכזבות במהלך השנה הזאת אז מרגישה בחוסר וודאות גדולה מה יהיה כשכן יגיע ההריון המיוחל..

זה יותר קשה כשיש חוסר וודאות גם אחרי שנקלטים...

חיבוק❣️

הכי מובן והכי טבעי

יש לך את מי לשתף ביום יום?

אצלי בעלי כל יום שומע אותי אפילו שאני חוזרת על אותם מילים ואותם דברים

אבל כשמישהו מקשיב לך ולא מבטל את התחושות והחששות שלך זה כבר ממש עוזר!

ומסכן גם ככה אני חופרת לו על הנושא🫣

אני צודקת?

כי שתדעי שאני שמעתי על הרבה שלא נקלטות ככ קרוב ללידה גם אם הם לא מניקות

אם זה מעודד

זה ממש לא אומר שמשהו לא תקין

יכול להיות שהגוף והרחם עדיין מתאוששים מהלידה

🫂🫂

האישה הכי פורייה

מה שרק יותר הלחיץ אותי... כי אם עכשיו זה לא טיק טק...🤯

אציין שאני יודעת שאני מגזימה. אבל תזרמו איתי... כי ברגיל אני הכי משדרת שלא לחוץ לי והכל טוב והסרתי מניעה רק כי ההורמונים לא היו לי טובים אבל אנחנו משתדלים להימנע בימים של ביוץ ובלה בלה בלה

אפילו לא בחדר לידה... אז מה? הגוף שלהן אחרי חודש חודשיים שכח שילד? ממש לא. הגוף ממש נשבר מהלידה ולוקח לו זמן להתאושש.

ממש הרכב העצמות משתנה בזמן ההריון והלידה ולוקח לזה זמן לחזור למצב התקין... 

אגב את זה הסבירה לי הפזיוטרפיסטית שטיפלה בי בסימפיזיוליזיס.... 

יש סיבה שההנקה 'אמורה' למנוע הריון ופעם מנעה לכולן.. כי בדרך הטבע הגוף צריך את הזמן להתאושש לפני הריון חדש..❤️❤️

אז גם כשאין הנקה הגוף רוצה את הזמן הזה להתאושש ממה שהוא עבר..

זה לא סותר את הקושי כמובן! רק שלא תרגישי שמשהו לא בסדר איתך💓 כי זה ממש טבעי לא להצליח בשלב הזה עדיין..

חיבוק

אחרי החתונה לקח לנו כמעט  ארבעה חודשים

והיה לי קשה בטירוף

כל חודש בכיתי ממש

וכבר אכלתי סרטיםם

אם המלצה והפניה מהרופאה שלי לפנות לרופא פוריות...

בחצי השני של העשור השלישי.

הייתי אמורה להיות עכשיו בעיצומה של חופשת לידה של הריון שלא צלח...

לאחרונה הגעתי לשלמות שיש לי חיים מדהימים.

עם הבן זוג והידיים המלאות שבבית

כך שעדיין מצפה ומקווה ועושה מאמצים.

אבל במקביל כבר לא חיה את מה שלא מצליח...

אלא מתמקדת במה שכן... ויש פה סיפור הצלחה מדהים ולא מובן מאליו בכלל (שכלל רווקות מאוחרת וזוגיות שהיא נס! וילדים שהם פלא ואהבה גדולה)

'שלמות שיש לי חיים מדהימים'

זה כל כך נכון

גם לי יש ב"ה בעל מקסים ותומך

ילדים בריאים ומתוקים

כמה לא מובן מאליו!

25-30.

אם את בין הגילאים הללו ונשואה וכבר יש לך ילדים (ברבים) ברוך ה' את בהספק מצוין ועוד יש שנים רבות לפנייך.

לדעתי לפחות, זה לא נחשב רווקות מאוחרת. 

חיכיתי לכל אחת מהמתנות  שקיבלתי, ועדיין מזדהה איתך מאוד.מבינה לליבך.

ויודעת להגיד לךשרק מבחוץזה נראה שלכולן זה ככה על אוט'מט.זה ממש לא נכון!

מתפללת איתך ועם כל המחכות.שיהיו רק בשורות טובות אמן

בטעות שרשרתי לא נכון..

@פרח חדש

תודה יקרה!!

מקווה לשתף אתכן גם בבשורות הטובות בעז''ה!

(דיי מגיבה פה מלא את זה אבל אף פעם לא אמרתי בקול ככה וזה דיי חשוף כי אני לא אנונימית... שיהיה🤷)

ועוד בצעד מזוכיסטי למדי מצידי לא רק שאני בפורום הזה אני גם מנהלת שלו

הבן שלי בן חמש אבל זה לא שאנחנו מנסים 5 שנים כבר כי עברנו עוד כל מיני דברים מהלידה שלו... נראה לי אפשר להגדיר את זה בתור שנתיים מאז שאנחנו רשמית מטפלים בעניין הנ''ל..

ובתפילה כל יום לבשורות טובות, הלוואי..

הקטן שלי בן 4

אנחנו גם לא מחכים ארבע שנים

אבל כן שנה של נסיונות ואכזבות

אז אני ממש יכולה להרגיש ולהבין אותך!

זה אחת התחושות הכי קשות שיש!

את רואה את כולם בהריון, לכולם זה בא בקלות, הן התחתנו עכשיו וכבר יש להן ילד, הן ילדו איתך את הגדול ועכשיו בהריון שלישי... ואת כל כך כמהה וכוספת, רוצה להיות אמא לעובר, ללדת, להביא חיים. זה רצון טוב, חיובי, אז למה הוא לא מתממש???

וכל חודש יש הזדמנות אחת (אצלי זה יותר לכיוון של חודש וחצי) וכל חודש יש שבועיים מורטי עצבים, וכל חודש מחדש ההשתדלות שאת יכולה לעשות כל כך מינימלית אבל הכמות שזה מעסיק אותך היא אינסופית. והאכזבה הזאת ביחד עם הדימום והכאב וההרחקות... אני תמיד בדקתי יומיים לפני האיחור,לא לקבל את כל החבילה בבת אחת, להתאכזב עוד לפני המחזור.

אני חיכיתי שנה ורבע להריון ראשון, לא משנה שמבחינתי חיכיתי לו מהרגע שהתחלתי לצאת לדייטים, אבל האכזבה והתקווה- יאוש היו שנה ורבע.

אחרי שלושה חודשים כבר בכיתי, אחרי שמונה חודשים הרגשתי ממש עקרה, אחרי עשרה חודשים פתאום התמלאתי תקווה והודיה, אחרי שנה כבר החלטתי לפנות לבירור רפואי.

התעסקתי בזה כל הזמן, זה היה החלום שלי, אפילו נכנסתי לדיכאון קל בתקופה הזאת.

המחזור שלי מאוד לא סדיר אז בהתחלה גם היו לי הרבה תקוות שהתנפצו, עד שלמדתי לזהות ביוץ.

אחרי שנה ורבע נקלטתי להריון טבעי בחסדי ה'.

הנקתי הנקה מלאה, המחזור חזר אחרי שנה (תוך כדי הנקה). כשהמתוק היה בן שנה וחצי נקלטתי סוף סוף ואז איבדתי... וחודשיים אחר כך הגיע ההריון הבריא (מה את עושה?! מכירים אותי פה וזה עדיין סוד בעולם האמיתי! אל תגיבו בשעה טובה להודעה הזאת, לפחות לא בכותרת ) הפער יהיה בעזרת ה' שנתיים וחמישה חודשים. יותר ממה שחשבתי, לקב"ה יש קצב אחר בשבילי... (כמו שכתבה לי @פשיטא המהממת בפורום הסגור בשרשור האנונימי שלי)

ולפעמים בא לי לספר למי שמקנאה בי שגם לי לא היה קל, שאני גם איבדתי הריון, אני גם חיכיתי ויודעת מה זה דמעות של ציפיה, ואני גם מכירה את הקנאה הזאת ממש ממש מקרוב, אבל בא לי שישמחו איתי עכשיו, זה מגיע לי אחרי שסוף סוף הוא הגיע (והוא הריון קשוח ממש ממש אבל זה כבר נושא לשרשור אחר)

בשעה טובה אהובה, שמחה בשבילך מאוד! בעז"ה שיעבור בקלות ויסתיים בשמחה ובבריאות לכולם.

וזה הפרש מושלם בעיניי!

ומאחלת לך טוב מתוק בקרוב ❤️

אני עכשיו גם רואה את היתרונות של הפער, יהיה הרבה יותר קל כי הוא כבר ילד. נניח אם הייתי יולדת עכשיו, לא יודעת מה הייתי עושה עם ההשכבה הסיוטית שלו, מקווה שעוד חצי שנה כבר נצליח לסגל לו הרגלים מוצלחים יותר.

המתח והמחשבות..

מאחלת לך הריון תקין בריא ושלם וממש משעמם

וידיים מלאות בסופו!

ולגבי הסוף

זה ממש ממחיש איך יש לכל אחד חבילה שהוא נושא עימו

ואנחנו מבחוץ לא רואים את התכולה

רק את העטיפה החיצונית..

חיבוק והרבה שמחה בעז''ה!

אני לא בדיוק במקום הזה,

אני מצפה מאוד לתקופה שבה אהיה בריאה וחזקה לחוות שוב את הפלא הזה.

גם ציפייה קשה. קשה מנשוא..הפער בין הרצוי ליכולת.

אבל זה בפנים, בתוכי. מסביב (וגם כאן בפורום) הפער מתחיל להכאיב ולשרוף.. וזה טבעי. וזה מבקש ממני להתחבר לעצמי ולה' ולהפנים את זה שה' מייעד לי מסלול מיוחד משלי שמתאים לי ולמשפחה המהממת שלי.

בשעה טובה!! ממש משמח לשמוע😘😘

ב"ה התברכתי בבעל מדהים ובילדים מיוחדים

התברכתי כפליים בתאומות נדירות בליעה"ר

וכבר רוצה כ"כ עוד

כבר 3 שנים בסרט של דימומים בין וסתיים

מנסים כבר יותר משנה אחרי הפסקת מניעה

ואני רק אוכלת אכזבות שוב ושוב

מתפרקת כל פעם מחדש

תפסת אותי עם השרשור ברגע של חולשה וכאב עמוק

תודה על ההבנה וההזדהות

מאחלת לכולנו בקרוב ממש!!!! בבריאות, קלות ובידיים מלאות

והאכזבות האלו מפרקות את הלב לחתיכות.. ממש מבינה

תני מקום לכאב

והנה אנחנו פה ביחד

את לא לבד 

ושרק יגמר בשלום!

אבל השרשור הזה עושה לי לבכות. ממש.

אני קוראת אתכן עם דמעות בעיניים... אני גם הייתי שם. אולי לא הרבה זמן כמו אצלכן, אבל זה בהחלט הרגיש נצח!

מתפללת עליכן מכל הלב שה' ישמח אתכן במה שהכי טוב עבורכן! ושתרגישו את זה!!!

וידיים מאות לכל המצפות!!

ולא משנה כמה זמן היית שם

חווית, הרגשת, כאבת

בעז"ה הריון בריא ותקין ושלם

והנה.. חלומות מתגשמים

מאז שיש את הרצון, או מאז שהפסקנו מניעה.

הרצון קיים אצלי כבר הרבה זמן, אבל השכל והבעל אמרו עוד לא. תמיד הדד-ליין שלי היה גיל שנתיים של הבת שלי. מקסימום אז אני מפסיקה את המניעה. 

הפסקתי עוד קודם, מאז עברה קצת יותר מחצי שנהף עליות ומורדות, באימהות, בקריירה, ובעיקר בזוגיות.

אבל הרצון שלי רק מתחזק, כל יום שעובר.

כבר עשיתי בדיקת הריון, מתוך הרגשה לא רציונלית בעליל, וכמובן שהתשובה הייתה שלילית. 

ואני יודעת שלגוף לוקח זמן להתאפס אחרי המניעה, אבל זה לא עוזר לי כל פעם שמגיע הדימום או כל פעם שאני רואה או שומעת על מישהי שילדה איתי או אחריי ועכשיו בהריון שוב פעם או אפילו כבר ילדה.

זה ממתי שאין מניעה ואז יש פוטנציאל להריון.

אבל כשאני קוראת אותך אני מבינה שיש פה עוד סוג של המתנה.

לא חוויתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה שזאת המתנה לכל דבר!

בעז"ה בקרוב אצלך גם!

בציפייה להריון תקין החודש 🙏🏽 

עם 2 הריונות כיימים בחצי השנה 

מאוד מזדהה איתך

גם אני עברתי שני כימיים בשנה האחרונה ועוד הפלה בין לבין בנוסף

כמו שאמרתי לך כבר

זה שהתחיל משהו, זאת כבר אבן דרך משמעותית

אמן שבחודש הקרוב נעדכן אחת את השנייה בבשורות טובות

וכולן יזכו לפרי בטן ♥️

רוצה דוגמא לנס שקרה? קחי אותי. נראלי אני ה-דוגמא. כן. היו הרבה זמנים של ייאוש, בכי, תסכולים אבל למדתי להאמין בבורא עולם ובטוב, בלי האמונה הייתי חושבת בבית משוגעים חחח. באיזהשהוא מקום השלמתי עם המציאות שנישאר עם 2 ילדים וגם זה לא ברור מאליו, אבל ה' גדול, הוא רחמן והוא יודע לשלוח גם מתנות מתוקות. אנחנו לא מבינים ולא יןדעים חשבונות שמיים אבל בטוחה שכל עכבה לטובה, גם אם לנו נראה שהכל הפוך

ואז הגיע אלינו הנסיך , וגם עכשיו בהריון הזה אין לי שמץ לאן זה יתפתח ומה יצא מזה אבל אני מתפללת ומאמינה

גם אנחנו לא שיתפנו אף אחד מהמשפחה, אולי בגדול ידעו שאנחנו עברנו הפלות אבל לא מעבר ולא הבינו מה זה אומר אז השארנו ביננו..היו תקופות קשות ביותר שלא האמנתי שאצא מזה כמו ההריון מחוץ לרחם והניתוחים שבאו בעקבות זה זה ריסק אותי אבל ידעתי לקום אחכ.

מה שעזר לי זה החזרה לשיגרה מהר אחכ

חיבוק לך ולכולם!! ❤️❤️❤️

וזה נותן לי כח

וההריון הנוכחי החדש שלך.. בכלל חלום שמתגשם

הרבה בריאות ונחת!

אז היי חחח

לא מאמינה בכלל שאני מהחלק של אלה שזה כבר קרה...

אחרי שנה בערך התחלנו לבדוק כשאנחנו רוצים כבר מהתחלה

התחיל במעקבי זקיקים, מחזקי ביוץ, תזמון יחסים כמובן, 2 הזרעות 2 שאיבות ו8 והפריות והגיע ההריון המיוחל שהחזיק. שנה בדיוק אחרי הריון שנפל.

מעקבי זקיקים והריונות כימיים הפסקתי לספור.

האוצר הלא ברור שלי בת 3 חודשים.

אמנם רק ילדתי, אבל מרגישה שמתחיל אצלי שוב לחץ של האם ניכנס שוב לסאגה ההזויה הזו. הכמויות הבלתי נתפסות של ההורמונים והשגעון שזה הכניס בי.

הרגשתי לפעמים שנכנס בי איזה דיבוק או משו.

אה ועוד משו.

הרגשתי פעם אחת שאני לא מסוגלת להכיל יותר, החלטתי על הפסקה של חצי שנה לפחות שבה לא רוצה לשמוע שום דבר קשור.

ועם קצת דיבור של בעלי והרב, עשיתי שוב את הטיפול שצלח😍😍😍

ואני מקווה שאת מצליחה איכשהו להתנתק עכשיו מהלחץ של הריון חדש

לפעמים דווקא כשעסוקים במשהו טוב ומשמח אז דברים הולכים יותר בקלות..

הרבה נחת מהקטנטונת!

מחכה שנה וכמה חודשים... וקשה לי. וגם מסביבי כולן בהריון חח

לפעמים אני מנסה להגיד לעצמי לא לצפות כדי לא להתאכזב, אבל זה לא הולך

משתדלת להאמין ומתפללת שזה יקרה בקרוב

אולי נתפלל אחת על השניה? מן רשימת שמות (או ניקים כי אאוטינג? לא יודעת) שכל אחת תגיד פרק תהילים ותתפלל על החברות במשך זמן מסוים.. אם מישי תרצה להריץ את זה אני אשמח להצטרף;)

צריך לראות איך אפשר לעשות כדי להישאר אנונימיות

והקטע הסה של לא לצפות כדי לא להתאכזב.. עזבי.. זה אף פעם לא עובד

אי אפשר להילחם במחשבות מסוג זה

כי אנחנו כל היום חיות את המחזוריות שלנו

וסת, טהרה, מקווה, יחסים שלל תופעות הורמונליות

איך אפשר לא לחשוב על זה ולא לצפות?!

נכון..

ואי לגמרי

הלואי שה' כבר ישלח לכולנו את הנס

ובהזדמנות זו רוצה לתת לך חיבוק ענק!

אני קוראת אותך גם בפורום נשואות הסגור (מניק אחר. גדול עלי להיחשף פה בניק המקורי שלי, אני ממש מוכרת בחיים האמיתיים) -

ואת פשוט גיבורה.

אז אני מחכה כבר למעלה מחצי שנה.

7 חודשים? אולי אפילו 8?

הפסקנו מניעה כשהרצון כבר היה ממש חזק,  והייתי בטוחה שאקלט מיד (כמו בהריונות של הגדולים).

אבל ה' תכנן אחרת.

לקח לנו 4 חודשים להכנס להריון,

וכל חודש שהגיעה הוסת - היה קשה מאוד.

ההריון התחיל עם המון דימומים, כל פעם אולטרסאונד לבדוק שהכל בסדר, כל פעם שאלות לרב לגבי טהרה.

אבל ב"ה ההריון התקדם לאיטו, והדימומים דווקא הפסיקו.

ואז, בשבוע 12, בבדיקה של השקיפות העורפית -

אין דופק.

מה שכן יש - זו שקיפות עורפית גבוהה מהמומלץ.

תוך 6 ימים כבר הייתי אחרי גרידה.

עכשיו ב"ה כבר הצלחתי לטבול (שבועיים וחצי מהגרידה הצלחתי לעשות הפסק),

ואני מחכה לראות מה יהיה.

הקושי הגדול שלי עכשיו הוא לראות סביבי נשים בהריון,

או עם תינוקות.

וואלה, לא חיכיתי כ"כ הרבה, כן?

אבל הייתי אמורה להיות עכשיו בשבוע 16, וכבר לספר לכולם,

ולהוציא בטן..

ואני לא.

מתפללת על כולנו שנזכה להיפרד במהרה,

שנזכה להריונות בריאים, עם ידיים מלאות בסופם.

וכל הזמן מהדהדת לי בראש התפילה של יום כיפור-

שנה שלא תפיל אישה פרי בטנה.

אמן.

ממש מצטערת על ההפלה

גם אני חויתי גרידה לפני יותר מחצי שנה

וכדי שלא לכאוב מידי הפסקתי לעשות חשבון באיזה שלב הייתי אמורה להיות..

כי אם זה קרה אז סימן שלא היה אמור להיות. זהו. היה ואיננו. ממשיכים הלאה

אחרי מספר ילדים בריאים ב"ה אלף פעמים!!! וכמה הפלות, האחרונה די רצינית ומאז כלום! אפילו לא הריון כימי- שלא נדע.. ממש נאדה. כבר 3 שנים מאז ההפלה. הקטנה כבר גדולה.. תכף 5.

עובדת עם נשים שיוצאות וחוזרות מחופשת לידה. זה צובט... חלקן בגילאי ה40 (שיהיו בריאות) מכירה כמה שיצאו כבר פעמיים שלוש לחופשות לידה, היו פעמים שלא הייתי יוצאת להפסקה כי פשוט לא רציתי להיתקל באף אחת.. זה היה לי קשוח.. אני בתחילת ה30 שלי.. וזה מאוד קשה.. משהו בך מתחיל להתערער... את כבר לא מכירה את הגוף שלך כמו בעבר. את האמת היום קשה לי להאמין שאקלט (אני צריכה להיזהר בדבריי, אבל זו התחושה, מרוב הזמן שעבר).. זה לא נתפס לי שאני יכולה להיקלט שוב.. כשזה יקרה אני כנראה אצטרך לעשות הרבה בדיקות ביתיות כדי להקל את זה...

אז את ממש לא לבד.. ושנזכה להיפקד בקרוב מאוד! בהריון בריא בידיים מלאות!

שולחת לך חיבוק מרחוק 

'לא מכירה את הגוף שלך בעבר'

היה אותי לפני

ויש אותי אחרי.

חיבוק!

אומנם מחכים רק כמה חודשים ויש ב"ה 2 אוצרות בבית. אבל יש רצון מאד חזק והאכזבה בכל חודש שזה לא קורה הייתה מאד כואבת.

ורוצה להוסיף עוד משהו-

התחתנתי לא צעירה, בגיל 30 פלוס

והאכזבה הזאת כל חודש שזה לא הריון נוגעת לי במקום מאד מאד קשה , כואב ומפיל אותי לבור מאד עמוק של אכזבה וחוסר אונים.

וחשבתי כמה זה מזכיר לי מקומות וזמנים אפלים אצלי בנפש שחוויתי ברווקות. החוסר אונים שאני רוצה משהו והוא לא קורה לי.

והמחשבות המייסרות האלה ,

אולי ה' לא אוהב אותי

אולי לא מגיע לי

רואה את כל אלה שהולך להם בקלות

ומרגישה כזאת אפילו לא יודעת להגדיר איך...

אבל מרגישה גם אשמה כי יש לי באמת כל כך, אבל באמת כל כך הרבה להגיד תודה על מה שיש לי.

גם לי ב"ה יש ילדים בריאים וחמודים

וגם היו לי תקופות שהרגשתי ממש טיפשה, וכפויית טובה

כי יש לי כל כך הרבה טוב

אז למה לבכות על מה שאין.

עם הזמן הבנתי שאני צריכה לתת מקום וביטוי לשני הדברים במקביל.

מצד אחד באמת תודה לה על הטוב שיש

וכנראה שבגלל הטוב הזה, אז הנסיון של ההמתנה טיפה פחות כואב.

מנגד, אני רוצה עוד. ומותר לי לרצות ולהתאכזב. במיוחד שללדת זה דבר זמני. אחרי שנות הפוריות לא תהיה הזדמנות.

אז תני מקום לכאב שלך

ואת בסדר

אל תרגישי רע עם זה.. מספיק קשה גם ככה

בכלל יש לי איזשהו וואקום שלמעשה גם אין לי כל כך עם מי לפרוק את הקושי...

אני מרגישה שאני די בודדה במצב חיים שלי... מצד אחד יש לי את החברות שהתחתנו 10 שנים לפני שהיה להן חלון פוריות של הרבה שנים ובכלל יש להם גם כבר ילדים גדולים שעוזרים להם עם הקטנים וכו' והן פחות התנסו בעניין של הלחץ שהזמן של הפוריות אוזל ויש קצת ילדים... ומהצד השני יש לי את כל החברות הרווקות שבכלל אני מרגישה טיפשה אם אני אעיז להגיד משהו על הציפייה לעוד ילד שהן בכלל אפילו לא יודעות אם יהיה להן ילד אי פעם כשאנחנו בגיל שמתקרב בצעדי ענק לגיל 40.

אז כן , קשה לי לדבר על הקושי הזה

והאמת למעשה גם אין לי עם מי

זה לא נגמר בחתונה..

את כאילו תמיד נשארת שלב מאחור

כל מי שבשלב שלי מצד גילאי הילדים קטנה ממני בעשור

החברות בגילי עם ילדים אוטוטו שרות לאומי

עוד רגע יחתנו ילדים..הזיה

אני מרגישה שגם אצלי ההמתנה להריון וההפלות בשנה האחרונה הציפו מחדש את הפוסט טראומה של הרווקות

ההמתנה והציפיה והאכזבה מוכרות בנפש..מי שהיתה שם בתהומות הכאב יודעת במה מדובר..

וזה קיבל חיבוק ענק בחתונה ובילדים שבאו אחר כך ב''ה  בחסד עליון..

אבל ההמתנה הציפה את החוויות מפעם

סוג של פוסט טראומה כנראה..

שלא הבנתי שהיא קיימת בכלל...

עד כה..

וגם אני הרגשתי אשמה על איך אני מעיזה לכאוב ככה על זה שזה לא קורה..אחרי כל הטוב

שקבלתי..הרגשתי מפונקת..עושה עניין מכלום..לא סיפרתי לאף אחת על ההפלות מבושה שזה כזה מכאיב לי כי מה אני רוצה הרי יש לי ילדים..

מקווה ומייחלת כל חודש מחדש. 

מחכה לאח קטן לבן שלי המתוק.. שמרגישה שהוא כ"כ צריך את זה. 

מתפללת יחד איתכן לבשורות טובות במהרה! 

אבל גם אני

אם תרצי לשתף באופן יותר אנונימי תפתחי ניק חדש

סתם כי אולי יעשה לך טוב השיתוף..

כמובן מה שנוח לך ❤️

גם אני הרגשתי ומרגישה שאני כמעט היחידה בסביבה שלי שמתמודדת עם הציפיה הזאת ושלכולם הולך בקלות.

ב"ה ילדתי לפני חודש אחרי 5 שנים של ציפייה שכללו: לידה מוקדמת ואובדן של פגית, הפלות והרבה מחזורים כואבים.

ברוך שומע תפילה!

וכשזה הגיע, זה אור כל כך גדול ועוצמתי! לומדים להעריך את הפלא הזה 

אמאלה מה עברתם (ועדין!)

בע"ה שתזכו להרבה נחת! 

הרבה נחת מהאושר הקטן ❤️

קרוב לשנה כבר, אבל אני רוצה ולא רוצה עוד ילד, מפחדת שיהיה קשה 

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.