אחוות המצפות להריוןפרח חדש

ב"ה זה פורום הריון ולידה ויש פה הרבה אקשן טוב ומשמח!

הרבה בדיקות בטא חיוביות

ונשים בהריון

מברכת את כולכן מכל הלב

הריון תקין בריא ושלם וידיים מלאות בסופו!


אני רוצה להרגיש שאני לא לבד בצפייה

בחיים האמיתיים אני לא מדברת על זה עם אף אחת

אז ההרגשה היא כאילו לכולם זה הולך

ורק אצלי תקוע..


אז מי פה איתי?

כמה זמן מחכות?


וגם נשים שחיכו הרבה והנס קרה

מוזמנות לשתף פה

אני ממש מתחזקת מהסיפורים האלו

זה ממחיש שעם תפילות ואמונה זה בעז"ה יקרה!

אפשר להצטרף גם אם מחכים קצת?חמדמדה

כי זה קצת יושב על הלב גם אם זה לא שנים...


הפסקנו מניעה לפני כמה חודשים, פעם שעברה היה הפלה ואז הריון תקין והלב שלי נופל מלחשןב שגם עכשיו תהיה הפלה לפני הריון בריא...

אני יודעת שלהמון נשים הריון ראשון נופל וזה נורמאלי ולא מעיד כלום אבל עדיין

אני מתה מפחד...


(והייתה לי פרישה במוצש וכתמים שבוע קודם ולא הגיע מחזור אבל זה כבר סיפר אחר)

בטח שאפשר להצטרף!פרח חדש

וכל חודש המתנה זה קשה.. אני יודעת

כי אנחנו לא יודעים מתי זה כן יהיה!

אני גם לא מחכה המוון במושגים של המתנה להריון. שנה עגולה! 12 חודשים.

אבל כבר היו לי כמה אכזבות במהלך השנה הזאת אז מרגישה בחוסר וודאות גדולה מה יהיה כשכן יגיע ההריון המיוחל..

🧡🧡חמדמדה

זה יותר קשה כשיש חוסר וודאות גם אחרי שנקלטים...

חיבוק❣️

ולגבי החששות שלךפרח חדש

הכי מובן והכי טבעי

יש לך את מי לשתף ביום יום?

אצלי בעלי כל יום שומע אותי אפילו שאני חוזרת על אותם מילים ואותם דברים

אבל כשמישהו מקשיב לך ולא מבטל את התחושות והחששות שלך זה כבר ממש עוזר!

לא מעיזה להוציא את זה מהפה...חמדמדה
חפחיד אותי...


ומסכן גם ככה אני חופרת לו על הנושא🫣

אם אני זוכרת נכון את פחות מ10 חודשים אחרי לידה..❤️אמא לאוצר❤

אני צודקת?

כי שתדעי שאני שמעתי על הרבה שלא נקלטות ככ קרוב ללידה גם אם הם לא מניקות

אם זה מעודד

זה ממש לא אומר שמשהו לא תקין

יכול להיות שהגוף והרחם עדיין מתאוששים מהלידה

🫂🫂

דווקא לי אמרו שבשנה שאחרי הלידהחמדמדה

האישה הכי פורייה

מה שרק יותר הלחיץ אותי... כי אם עכשיו זה לא טיק טק...🤯


אציין שאני יודעת שאני מגזימה. אבל תזרמו איתי... כי ברגיל אני הכי משדרת שלא לחוץ לי והכל טוב והסרתי מניעה רק כי ההורמונים לא היו לי טובים אבל אנחנו משתדלים להימנע בימים של ביוץ ובלה בלה בלה

יודעת שזה מה שאומריםאמא לאוצר❤
אבל בפועל ממה שאני מכירה זה ממש להפך
מי זה האמרו הזה?מדברה כעדן.
הגוף עדין מניק ומתעסק בילד שנולד, ומתאושש מבחינת העצמות מהלידה שהיתה... 
אני לא מניקה כבר בערך 5 חודשים חמדמדה
וחוץ מבטן קטנה אני לא מרגישה 'מתאוששת מהלידה' אבל כן, ברור שזה קרוב והכל...
יש כאלה שלא מיניקות בכללמדברה כעדן.

אפילו לא בחדר לידה... אז מה? הגוף שלהן אחרי חודש חודשיים שכח שילד? ממש לא. הגוף ממש נשבר מהלידה ולוקח לו זמן להתאושש.

ממש הרכב העצמות משתנה בזמן ההריון והלידה ולוקח לזה זמן לחזור למצב התקין... 

 

אגב את זה הסבירה לי הפזיוטרפיסטית שטיפלה בי בסימפיזיוליזיס.... 

בדיוקאמא לאוצר❤

יש סיבה שההנקה 'אמורה' למנוע הריון ופעם מנעה לכולן.. כי בדרך הטבע הגוף צריך את הזמן להתאושש לפני הריון חדש..❤️❤️

אז גם כשאין הנקה הגוף רוצה את הזמן הזה להתאושש ממה שהוא עבר..

זה לא סותר את הקושי כמובן! רק שלא תרגישי שמשהו לא בסדר איתך💓 כי זה ממש טבעי לא להצליח בשלב הזה עדיין..

חיבוק

ואני ממש מבינה את הקושי גם כשמדובר בכמה חודשיםאמא לאוצר❤

אחרי החתונה לקח לנו כמעט  ארבעה חודשים

והיה לי קשה בטירוף

כל חודש בכיתי ממש

וכבר אכלתי סרטיםם

💜💜חמדמדה
החודש קיבלתי חותמת רשמיתמקרמה

אם המלצה והפניה מהרופאה שלי לפנות לרופא פוריות...


בחצי השני של העשור השלישי.

הייתי אמורה להיות עכשיו בעיצומה של חופשת לידה של הריון שלא צלח...


לאחרונה הגעתי לשלמות שיש לי חיים מדהימים.

עם הבן זוג והידיים המלאות שבבית


כך שעדיין מצפה ומקווה ועושה מאמצים.

אבל במקביל כבר לא חיה את מה שלא מצליח...

אלא מתמקדת במה שכן... ויש פה סיפור הצלחה מדהים ולא מובן מאליו בכלל (שכלל רווקות מאוחרת וזוגיות שהיא נס! וילדים שהם פלא ואהבה גדולה)


💕💕💕חצילוש
מהממת
מדהימה שאת. אהבתי את ההגדרה שלךפרח חדש

'שלמות שיש לי חיים מדהימים'

זה כל כך נכון

גם לי יש ב"ה בעל מקסים ותומך

ילדים בריאים ומתוקים

כמה לא מובן מאליו!

החצי השני של העשור השלישי הוא בין הגילאיםדיאט ספרייט

25-30.

אם את בין הגילאים הללו ונשואה וכבר יש לך ילדים (ברבים) ברוך ה' את בהספק מצוין ועוד יש שנים רבות לפנייך.

לדעתי לפחות, זה לא נחשב רווקות מאוחרת. 

כנראה שהיא התכוונה לעשור הרביעי...טארקו
אז מסתבר שאני בעשור הרביעימקרמה
הבינותי. בהצלחה רבה!דיאט ספרייט
חיבוק אהובה! ב"ה גםאין כמו טאטע!

חיכיתי לכל אחת מהמתנות  שקיבלתי, ועדיין מזדהה איתך מאוד.מבינה לליבך.

ויודעת להגיד לךשרק מבחוץזה נראה שלכולן זה ככה על אוט'מט.זה ממש לא נכון!

מתפללת איתך ועם כל המחכות.שיהיו רק בשורות טובות אמן

..אין כמו טאטע!

בטעות שרשרתי לא נכון..

@פרח חדש

הכל בסדרפרח חדש

תודה יקרה!!

מקווה לשתף אתכן גם בבשורות הטובות בעז''ה!

 

אהבתייישירה_11
אכתוב מאוחר יותר
אממ היי..טארקו

(דיי מגיבה פה מלא את זה אבל אף פעם לא אמרתי בקול ככה וזה דיי חשוף כי אני לא אנונימית... שיהיה🤷)


ועוד בצעד מזוכיסטי למדי מצידי לא רק שאני בפורום הזה אני גם מנהלת שלו


הבן שלי בן חמש אבל זה לא שאנחנו מנסים 5 שנים כבר כי עברנו עוד כל מיני דברים מהלידה שלו... נראה לי אפשר להגדיר את זה בתור שנתיים מאז שאנחנו רשמית מטפלים בעניין הנ''ל..

ובתפילה כל יום לבשורות טובות, הלוואי..

❤️❤️❤️שירה_11
כבתחילה
בהצלחה גדולה!
❤️❤️❤️❤️אמא לאוצר❤
חיבוק אהובה!🫂
חיבוק יקרה ובשורות טובותפרח חדש

הקטן שלי בן 4

אנחנו גם לא מחכים ארבע שנים

אבל כן שנה של נסיונות ואכזבות

אז אני ממש יכולה להרגיש ולהבין אותך!

 

אז באתי לחבק ולהזדהות ❤️שמש בשמיים

זה אחת התחושות הכי קשות שיש!

את רואה את כולם בהריון, לכולם זה בא בקלות, הן התחתנו עכשיו וכבר יש להן ילד, הן ילדו איתך את הגדול ועכשיו בהריון שלישי... ואת כל כך כמהה וכוספת, רוצה להיות אמא לעובר, ללדת, להביא חיים. זה רצון טוב, חיובי, אז למה הוא לא מתממש???

וכל חודש יש הזדמנות אחת (אצלי זה יותר לכיוון של חודש וחצי) וכל חודש יש שבועיים מורטי עצבים, וכל חודש מחדש ההשתדלות שאת יכולה לעשות כל כך מינימלית אבל הכמות שזה מעסיק אותך היא אינסופית. והאכזבה הזאת ביחד עם הדימום והכאב וההרחקות... אני תמיד בדקתי יומיים לפני האיחור,לא לקבל את כל החבילה בבת אחת, להתאכזב עוד לפני המחזור.


אני חיכיתי שנה ורבע להריון ראשון, לא משנה שמבחינתי חיכיתי לו מהרגע שהתחלתי לצאת לדייטים, אבל האכזבה והתקווה- יאוש היו שנה ורבע.

אחרי שלושה חודשים כבר בכיתי, אחרי שמונה חודשים הרגשתי ממש עקרה, אחרי עשרה חודשים פתאום התמלאתי תקווה והודיה, אחרי שנה כבר החלטתי לפנות לבירור רפואי.

התעסקתי בזה כל הזמן, זה היה החלום שלי, אפילו נכנסתי לדיכאון קל בתקופה הזאת.

המחזור שלי מאוד לא סדיר אז בהתחלה גם היו לי הרבה תקוות שהתנפצו, עד שלמדתי לזהות ביוץ.

אחרי שנה ורבע נקלטתי להריון טבעי בחסדי ה'.

הנקתי הנקה מלאה, המחזור חזר אחרי שנה (תוך כדי הנקה). כשהמתוק היה בן שנה וחצי נקלטתי סוף סוף ואז איבדתי... וחודשיים אחר כך הגיע ההריון הבריא (מה את עושה?! מכירים אותי פה וזה עדיין סוד בעולם האמיתי! אל תגיבו בשעה טובה להודעה הזאת, לפחות לא בכותרת ) הפער יהיה בעזרת ה' שנתיים וחמישה חודשים. יותר ממה שחשבתי, לקב"ה יש קצב אחר בשבילי... (כמו שכתבה לי @פשיטא המהממת בפורום הסגור בשרשור האנונימי שלי)


ולפעמים בא לי לספר למי שמקנאה בי שגם לי לא היה קל, שאני גם איבדתי הריון, אני גם חיכיתי ויודעת מה זה דמעות של ציפיה, ואני גם מכירה את הקנאה הזאת ממש ממש מקרוב, אבל בא לי שישמחו איתי עכשיו, זה מגיע לי אחרי שסוף סוף הוא הגיע (והוא הריון קשוח ממש ממש אבל זה כבר נושא לשרשור אחר)

♥️♥️♥️פשיטא

בשעה טובה אהובה, שמחה בשבילך מאוד! בעז"ה שיעבור בקלות ויסתיים בשמחה ובבריאות לכולם.

וזה הפרש מושלם בעיניי!

את כזאת אישה מהממתשמש בשמיים

ומאחלת לך טוב מתוק בקרוב ❤️

אני עכשיו גם רואה את היתרונות של הפער, יהיה הרבה יותר קל כי הוא כבר ילד. נניח אם הייתי יולדת עכשיו, לא יודעת מה הייתי עושה עם ההשכבה הסיוטית שלו, מקווה שעוד חצי שנה כבר נצליח לסגל לו הרגלים מוצלחים יותר.

יואו היטבת לתאר את הרכבת הריםפרח חדש

המתח והמחשבות..

מאחלת לך הריון תקין בריא ושלם וממש משעמם

וידיים מלאות בסופו!

ולגבי הסוף

זה ממש ממחיש איך יש לכל אחד חבילה שהוא נושא עימו

ואנחנו מבחוץ לא רואים את התכולה

רק את העטיפה החיצונית..

חיבוק והרבה שמחה בעז''ה!

 

 

לגמרי רואים את העטיפה החיצוניתפשיטא

אני לא בדיוק במקום הזה,

אני מצפה מאוד לתקופה שבה אהיה בריאה וחזקה לחוות שוב את הפלא הזה.

גם ציפייה קשה. קשה מנשוא..הפער בין הרצוי ליכולת.

אבל זה בפנים, בתוכי. מסביב (וגם כאן בפורום) הפער מתחיל להכאיב ולשרוף.. וזה טבעי. וזה מבקש ממני להתחבר לעצמי ולה' ולהפנים את זה שה' מייעד לי מסלול מיוחד משלי שמתאים לי ולמשפחה המהממת שלי.

 

חצילוש
והמשפחה שלך הכי מהממת, בלי עין הרע
♥️♥️פשיטא
ממש, מדוייק על הסוףשמש בשמיים
והגבתי בשרשור הזה כי אני עדיין בתודעה שלי שם, כל כך נצרבה בי התקופה הזאת שחיכיתי שזה חלק ממי שאני.
❤❤השקט הזה

בשעה טובה!! ממש משמח לשמוע😘😘

מרגשת שאת❤️חצילוש
שימחת אותי מאוד!!
גם אני מצפה מאד! מתפללת ומייחלת אתכן לבשורות טובותאמהלה

ב"ה התברכתי בבעל מדהים ובילדים מיוחדים

התברכתי כפליים בתאומות נדירות בליעה"ר

וכבר רוצה כ"כ עוד

כבר 3 שנים בסרט של דימומים בין וסתיים

מנסים כבר יותר משנה אחרי הפסקת מניעה

ואני רק אוכלת אכזבות שוב ושוב

מתפרקת כל פעם מחדש

תפסת אותי עם השרשור ברגע של חולשה וכאב עמוק

תודה על ההבנה וההזדהות

מאחלת לכולנו בקרוב ממש!!!! בבריאות, קלות ובידיים מלאות

חיבוק גדול!פרח חדש

והאכזבות האלו מפרקות את הלב לחתיכות.. ממש מבינה

תני מקום לכאב

והנה אנחנו פה ביחד

את לא לבד 

אמנם כבר בהריוןמאוהבת בילדי

ושרק יגמר בשלום!

אבל השרשור הזה עושה לי לבכות. ממש.

אני קוראת אתכן עם דמעות בעיניים... אני גם הייתי שם. אולי לא הרבה זמן כמו אצלכן, אבל זה בהחלט הרגיש נצח!

מתפללת עליכן מכל הלב שה' ישמח אתכן במה שהכי טוב עבורכן! ושתרגישו את זה!!!

וידיים מאות לכל המצפות!!

וואו זוכרת אותך בחודשים של ההמתנהפרח חדש

ולא משנה כמה זמן היית שם

חווית, הרגשת, כאבת

בעז"ה הריון בריא ותקין ושלם

והנה.. חלומות מתגשמים

בקרוב אצל כל המצפות!!מאוהבת בילדי
תלוי איך מגדירה כמה זמןעלמא22

מאז שיש את הרצון, או מאז שהפסקנו מניעה.

 

הרצון קיים אצלי כבר הרבה זמן, אבל השכל והבעל אמרו עוד לא. תמיד הדד-ליין שלי היה גיל שנתיים של הבת שלי. מקסימום אז אני מפסיקה את המניעה. 

הפסקתי עוד קודם, מאז עברה קצת יותר מחצי שנהף עליות ומורדות, באימהות, בקריירה, ובעיקר בזוגיות.

 

אבל הרצון שלי רק מתחזק, כל יום שעובר.

כבר עשיתי בדיקת הריון, מתוך הרגשה לא רציונלית בעליל, וכמובן שהתשובה הייתה שלילית. 

 

ואני יודעת שלגוף לוקח זמן להתאפס אחרי המניעה, אבל זה לא עוזר לי כל פעם שמגיע הדימום או כל פעם שאני רואה או שומעת על מישהי שילדה איתי או אחריי ועכשיו בהריון שוב פעם או אפילו כבר ילדה.

בעיקרון ההמתנה שאני מתכוונתפרח חדש

זה ממתי שאין מניעה ואז יש פוטנציאל להריון.

אבל כשאני קוראת אותך אני מבינה שיש פה עוד סוג של המתנה.

לא חוויתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה שזאת המתנה לכל דבר!

בעז"ה בקרוב אצלך גם!

מחכים חצי שנה להריון ראשוןאושר27

בציפייה להריון תקין החודש 🙏🏽 

עם 2 הריונות כיימים בחצי השנה 

כן, זוכרת אותך מהשרשורים האחרוניםפרח חדש

מאוד מזדהה איתך

גם אני עברתי שני כימיים בשנה האחרונה ועוד הפלה בין לבין בנוסף

כמו שאמרתי לך כבר

זה שהתחיל משהו, זאת כבר אבן דרך משמעותית

אמןאושר27

אמן שבחודש הקרוב נעדכן אחת את השנייה בבשורות טובות

וכולן יזכו לפרי בטן ♥️

את ממשש מהממת!!! 🫶shiran30005

רוצה דוגמא לנס שקרה? קחי אותי. נראלי אני ה-דוגמא. כן. היו הרבה זמנים של ייאוש, בכי, תסכולים אבל למדתי להאמין בבורא עולם ובטוב, בלי האמונה הייתי חושבת בבית משוגעים חחח. באיזהשהוא מקום השלמתי עם המציאות שנישאר עם 2 ילדים וגם זה לא ברור מאליו, אבל ה' גדול, הוא רחמן והוא יודע לשלוח גם מתנות מתוקות. אנחנו לא מבינים ולא יןדעים חשבונות שמיים אבל בטוחה שכל עכבה לטובה, גם אם לנו נראה שהכל הפוך

ואז הגיע אלינו הנסיך , וגם עכשיו בהריון הזה אין לי שמץ לאן זה יתפתח ומה יצא מזה אבל אני מתפללת ומאמינה


גם אנחנו לא שיתפנו אף אחד מהמשפחה, אולי בגדול ידעו שאנחנו עברנו הפלות אבל לא מעבר ולא הבינו מה זה אומר אז השארנו ביננו..היו תקופות קשות ביותר שלא האמנתי שאצא מזה כמו ההריון מחוץ לרחם והניתוחים שבאו בעקבות זה זה ריסק אותי אבל ידעתי לקום אחכ.

מה שעזר לי זה החזרה לשיגרה מהר אחכ


חיבוק לך ולכולם!! ❤️❤️❤️

כן כן אני ממש אוהבת את הסיפור שלךפרח חדש

וזה נותן לי כח

וההריון הנוכחי החדש שלך.. בכלל חלום שמתגשם

הרבה בריאות ונחת!

עונהשירה_11

אז היי חחח

לא מאמינה בכלל שאני מהחלק של אלה שזה כבר קרה...

אחרי שנה בערך התחלנו לבדוק כשאנחנו רוצים כבר מהתחלה

התחיל במעקבי זקיקים, מחזקי ביוץ, תזמון יחסים כמובן, 2 הזרעות 2 שאיבות ו8 והפריות והגיע ההריון המיוחל שהחזיק. שנה בדיוק אחרי הריון שנפל.

מעקבי זקיקים והריונות כימיים הפסקתי לספור.


האוצר הלא ברור שלי בת 3 חודשים.

אמנם רק ילדתי, אבל מרגישה שמתחיל אצלי שוב לחץ של האם ניכנס שוב לסאגה ההזויה הזו. הכמויות הבלתי נתפסות של ההורמונים והשגעון שזה הכניס בי.

הרגשתי לפעמים שנכנס בי איזה דיבוק או משו.


אה ועוד משו.

הרגשתי פעם אחת שאני לא מסוגלת להכיל יותר, החלטתי על הפסקה של חצי שנה לפחות שבה לא רוצה לשמוע שום דבר קשור.

ועם קצת דיבור של בעלי והרב, עשיתי שוב את הטיפול שצלח😍😍😍

וואו איזה מסע עברת!!פרח חדש

ואני מקווה שאת מצליחה איכשהו להתנתק עכשיו מהלחץ של הריון חדש

לפעמים דווקא כשעסוקים במשהו טוב ומשמח אז דברים הולכים יותר בקלות..

הרבה נחת מהקטנטונת!

היי..פצלושון

מחכה שנה וכמה חודשים... וקשה לי. וגם מסביבי כולן בהריון חח

לפעמים אני מנסה להגיד לעצמי לא לצפות כדי לא להתאכזב, אבל זה לא הולך

 

משתדלת להאמין ומתפללת שזה יקרה בקרוב

אולי נתפלל אחת על השניה? מן רשימת שמות (או ניקים כי אאוטינג? לא יודעת) שכל אחת תגיד פרק תהילים ותתפלל על החברות במשך זמן מסוים.. אם מישי תרצה להריץ את זה אני אשמח להצטרף;)

 

אהבתי את הרעיון של התפילהפרח חדש

צריך לראות איך אפשר לעשות כדי להישאר אנונימיות


והקטע הסה של לא לצפות כדי לא להתאכזב.. עזבי.. זה אף פעם לא עובד

אי אפשר להילחם במחשבות מסוג זה

כי אנחנו כל היום חיות את המחזוריות שלנו

וסת, טהרה, מקווה, יחסים שלל תופעות הורמונליות

איך אפשר לא לחשוב על זה ולא לצפות?!

..פצלושון

נכון..

 

ואי לגמרי

הלואי שה' כבר ישלח לכולנו את הנס

אז גם אני במצפותימים של שקט

ובהזדמנות זו רוצה לתת לך חיבוק ענק!


אני קוראת אותך גם בפורום נשואות הסגור (מניק אחר. גדול עלי להיחשף פה בניק המקורי שלי, אני ממש מוכרת בחיים האמיתיים) -

ואת פשוט גיבורה.



אז אני מחכה כבר למעלה מחצי שנה.

7 חודשים? אולי אפילו 8?

הפסקנו מניעה כשהרצון כבר היה ממש חזק,  והייתי בטוחה שאקלט מיד (כמו בהריונות של הגדולים).


אבל ה' תכנן אחרת.

לקח לנו 4 חודשים להכנס להריון,

וכל חודש שהגיעה הוסת - היה קשה מאוד.


ההריון התחיל עם המון דימומים, כל פעם אולטרסאונד לבדוק שהכל בסדר, כל פעם שאלות לרב לגבי טהרה.

אבל ב"ה ההריון התקדם לאיטו, והדימומים דווקא הפסיקו.


ואז, בשבוע 12, בבדיקה של השקיפות העורפית -

אין דופק.

מה שכן יש - זו שקיפות עורפית גבוהה מהמומלץ.


תוך 6 ימים כבר הייתי אחרי גרידה.


עכשיו ב"ה כבר הצלחתי לטבול (שבועיים וחצי מהגרידה הצלחתי לעשות הפסק),

ואני מחכה לראות מה יהיה.


הקושי הגדול שלי עכשיו הוא לראות סביבי נשים בהריון,

או עם תינוקות.


וואלה, לא חיכיתי כ"כ הרבה, כן?


אבל הייתי אמורה להיות עכשיו בשבוע 16, וכבר לספר לכולם,

ולהוציא בטן..

ואני לא.


מתפללת על כולנו שנזכה להיפרד במהרה,

שנזכה להריונות בריאים, עם ידיים מלאות בסופם.


וכל הזמן מהדהדת לי בראש התפילה של יום כיפור-

שנה שלא תפיל אישה פרי בטנה.


אמן.

אמן❤️🙏חצילוש
וואו, חיבוקפרח חדש

ממש מצטערת על ההפלה

גם אני חויתי גרידה לפני יותר מחצי שנה

וכדי שלא לכאוב מידי הפסקתי לעשות חשבון באיזה שלב הייתי אמורה להיות..

כי אם זה קרה אז סימן שלא היה אמור להיות. זהו. היה ואיננו. ממשיכים הלאה

אני פה איתך!השם גדולל

אחרי מספר ילדים בריאים ב"ה אלף פעמים!!! וכמה הפלות, האחרונה די רצינית ומאז כלום! אפילו לא הריון כימי- שלא נדע.. ממש נאדה. כבר 3 שנים מאז ההפלה. הקטנה כבר גדולה.. תכף 5.

עובדת עם נשים שיוצאות וחוזרות מחופשת לידה. זה צובט... חלקן בגילאי ה40 (שיהיו בריאות) מכירה כמה שיצאו כבר פעמיים שלוש לחופשות לידה, היו פעמים שלא הייתי יוצאת להפסקה כי פשוט לא רציתי להיתקל באף אחת.. זה היה לי קשוח.. אני בתחילת ה30 שלי.. וזה מאוד קשה.. משהו בך מתחיל להתערער... את כבר לא מכירה את הגוף שלך כמו בעבר. את האמת היום קשה לי להאמין שאקלט (אני צריכה להיזהר בדבריי, אבל זו התחושה, מרוב הזמן שעבר).. זה לא נתפס לי שאני יכולה להיקלט שוב.. כשזה יקרה אני כנראה אצטרך לעשות הרבה בדיקות ביתיות כדי להקל את זה...

אז את ממש לא לבד.. ושנזכה להיפקד בקרוב מאוד! בהריון בריא בידיים מלאות!

שולחת לך חיבוק מרחוק 

מזדהה עם מה שכתבתפרח חדש

'לא מכירה את הגוף שלך בעבר'

היה אותי לפני

ויש אותי אחרי.


חיבוק!

אני מצטרפת..אישהואימא

אומנם מחכים רק כמה חודשים ויש ב"ה 2 אוצרות בבית. אבל יש רצון מאד חזק והאכזבה בכל חודש שזה לא קורה הייתה מאד כואבת.

ורוצה להוסיף עוד משהו-

התחתנתי לא צעירה, בגיל 30 פלוס

והאכזבה הזאת כל חודש שזה לא הריון נוגעת לי במקום מאד מאד קשה , כואב ומפיל אותי לבור מאד עמוק של אכזבה וחוסר אונים.

וחשבתי כמה זה מזכיר לי מקומות וזמנים אפלים אצלי בנפש שחוויתי ברווקות. החוסר אונים שאני רוצה משהו והוא לא קורה לי.

והמחשבות המייסרות האלה ,

אולי ה' לא אוהב אותי

אולי לא מגיע לי

רואה את כל אלה שהולך להם בקלות

ומרגישה כזאת אפילו לא יודעת להגדיר איך...

אבל מרגישה גם אשמה כי יש לי באמת כל כך, אבל באמת כל כך הרבה להגיד תודה על מה שיש לי.


חייבת להתייחס למה שכתבת בסוףפרח חדש

גם לי ב"ה יש ילדים בריאים וחמודים

וגם היו לי תקופות שהרגשתי ממש טיפשה, וכפויית טובה

כי יש לי כל כך הרבה טוב

אז למה לבכות על מה שאין.

עם הזמן הבנתי שאני צריכה לתת מקום וביטוי לשני הדברים במקביל.

מצד אחד באמת תודה לה על הטוב שיש

וכנראה שבגלל הטוב הזה, אז הנסיון של ההמתנה טיפה פחות כואב.

מנגד, אני רוצה עוד. ומותר לי לרצות ולהתאכזב. במיוחד שללדת זה דבר זמני. אחרי שנות הפוריות לא תהיה הזדמנות.

אז תני מקום לכאב שלך

ואת בסדר

אל תרגישי רע עם זה.. מספיק קשה גם ככה

את צודקת.אישהואימא

בכלל יש לי איזשהו וואקום שלמעשה גם אין לי כל כך עם מי לפרוק את הקושי...

אני מרגישה שאני די בודדה במצב חיים שלי... מצד אחד יש לי את החברות שהתחתנו 10 שנים לפני שהיה להן חלון פוריות של הרבה שנים ובכלל יש להם גם כבר ילדים גדולים שעוזרים להם עם הקטנים וכו' והן פחות התנסו בעניין של הלחץ שהזמן של הפוריות אוזל ויש קצת ילדים... ומהצד השני יש לי את כל החברות הרווקות שבכלל אני מרגישה טיפשה אם אני אעיז להגיד משהו על הציפייה לעוד ילד שהן בכלל אפילו לא יודעות אם יהיה להן ילד אי פעם כשאנחנו בגיל שמתקרב בצעדי ענק לגיל 40.

אז כן , קשה לי לדבר על הקושי הזה

והאמת למעשה גם אין לי עם מי

אני מבינה את ההתמודדות..להתחתן מאוחר זה מאתגרמתנות-קטנות

זה לא נגמר בחתונה..

את כאילו תמיד נשארת שלב מאחור

כל מי שבשלב שלי מצד גילאי הילדים קטנה ממני בעשור

החברות בגילי עם ילדים אוטוטו שרות לאומי

עוד רגע יחתנו ילדים..הזיה


אני מרגישה שגם אצלי ההמתנה להריון וההפלות בשנה האחרונה הציפו מחדש את הפוסט טראומה של הרווקות


ההמתנה והציפיה והאכזבה מוכרות בנפש..מי שהיתה שם בתהומות הכאב יודעת במה מדובר..

וזה קיבל חיבוק ענק בחתונה ובילדים שבאו אחר כך ב''ה  בחסד עליון..

אבל ההמתנה הציפה את החוויות מפעם

סוג של פוסט טראומה כנראה..

שלא הבנתי שהיא קיימת בכלל...

עד כה..


וגם אני הרגשתי אשמה על איך אני מעיזה לכאוב ככה על זה שזה לא קורה..אחרי כל הטוב

שקבלתי..הרגשתי מפונקת..עושה עניין מכלום..לא סיפרתי לאף אחת על ההפלות מבושה שזה כזה מכאיב לי כי מה אני רוצה הרי יש לי ילדים..


ממש ככהאישהואימא
מזדהה עם כל מילה
גם אני.. מאוד מחכה..הילושש

מקווה ומייחלת כל חודש מחדש. 

מחכה לאח קטן לבן שלי המתוק.. שמרגישה שהוא כ"כ צריך את זה. 

 

מתפללת יחד איתכן לבשורות טובות במהרה! 

 

בעז"ה בקרוב!! איתך בתפילותפרח חדש
לא יכולה לשתף כל כך כרגעצועקת לך

אבל גם אני

חיבוק!פרח חדש

אם תרצי לשתף באופן יותר אנונימי תפתחי ניק חדש

סתם כי אולי יעשה לך טוב השיתוף..

כמובן מה שנוח לך ❤️

פה בשביל לעודד שאלה_אנונימית

גם אני הרגשתי ומרגישה שאני כמעט היחידה בסביבה שלי שמתמודדת עם הציפיה הזאת ושלכולם הולך בקלות.

ב"ה ילדתי לפני חודש אחרי 5 שנים של ציפייה שכללו: לידה מוקדמת ואובדן של פגית, הפלות והרבה מחזורים כואבים.

ברוך שומע תפילה!

וכשזה הגיע, זה אור כל כך גדול ועוצמתי! לומדים להעריך את הפלא הזה 

ואווווווומדברה כעדן.

אמאלה מה עברתם (ועדין!)

בע"ה שתזכו להרבה נחת! 

וואו, איזה נס! ומחזק ממש לקרוא אותךפרח חדש

הרבה נחת מהאושר הקטן ❤️

גם אניים...אחרונה

קרוב לשנה כבר, אבל אני רוצה ולא רוצה עוד ילד, מפחדת שיהיה קשה 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !