למה לזלזל במה שמפריע לי? השיער שלו באמת הפריע לי ונתן לי הרגשה לא נעימה כאילו מזלזלים במעמד כשאני השקעתי..

אני לא אשמה שיש כאן שרשורים כבדים על סרטן וגירושין.

אבל אם את קוראת אותי ככה אולי יש לך צד שחושב אחרת

סליחה, הבנתי אותך לא נכון.

כן יש צד כזה.. אנשים מעלים שרשורים כבדים של חיים ומוות אז יש צד שמרגיש לא מאוד נעים..אבל זה מה שמעסיק אותי איך אני גורמת שיהיה מוצלח יותר...

״תראה מה קרה בגללך,

אתה מגיע לדייט עם שיער מוזר ביותר

ואת כל העצבים שלי הוצאתי על אנשים שבסה״כ הזדהו עם הבאסה שלי...

תראה מה עשית. עכשיו לך להסתפר ותשלח לי הודעה ותמונה בשחור לבן (תדפיס במדפסת לייזר) ונקבע לדייט שני. קדימה״

ועכשיו ברצינות ,

איך אני גורמת לו לשפר הופעה?

אז אי אפשר להעיר לו.

זו נקודת המוצא שלך.

 עכשיו משם תנסי לחשוב מה את עושה.

את יכולה להסתכל -יותר- על השיער שלו

ואז הוא אם ישאל ״למה את מסתכלת על השיער ?יש לי שם משהו ?״

אז תעני ״יש לך שם מקום לקן ציפורים מה נסגררררררר בן אדם ?????????????????״

טוב את זה את *לא* יכולה לומר.

אולי תגידי ״פשוט לא ראיתי כזו תספורת המון זמן. כל כמה זמן אתה מסתפר חיחיחי (אוירה קלילה) ?״

לא יודע. תחשבי על משהו -קליל-. תחכי קצת... ***במיוחד*** אם את חושבת שיש ***פוטנציאל***.

בהצלחה.

מצחיק אותי היציאות של @חסדי הים 

בעדינות.. זה רעיון טוב אתה חושב?

זאת דרך להגיד ולא להגיד..

אני חושבת שאני הולכת לאמץ את זה..

זה אף פעם לא קרה לי, 

אבל בגדול אני זוכר שזה הכי מבאס להרגיש שבפגישה ראשונה כבר הבחורה התבאסה מהמראה.

מרגיש לי שזה נכנס לאותה משבצת

הייתי מעדיף אם כבר שבזמן שיש שיחה וצחוקים והכל - כשהבחור מקבל מסר שסך הכל כיף לבחורה איתו

שהבחורה תעביר את הנושא לזה שהיא מה זה אוהבת שהבחור שלה יהיה מתוקתק עם תספורת מסודרת וזה.. (שיבין שתספורת תביא אותו אל הפיסגה חח)

אני הולכת לתקוע מבט וזהו

אין מצב שאני ממשיכה למות מבושה לאורך זמן 

"אחי - היא מתה על השיער שלך, אל תשנה כלום!" 

שואף לאפס למזלי הרב..

הלוואי שישתף חבר בחוויה...

איך ר' נחמן אומר: "כי הבושה קשה מן הכל" 👹

(טוב הוא מדבר על העולם הבא אבל לא משנה חח)

והפסוק הבא זה מה שהיא שואלת..

"אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים"- איך?

בשלב הזה ואיך?

אשמח לעצות מעשיות.תודה.

אם הייתי שומע בשלב כל כך מוקדם משהו שמפריע זה היה מרתיע אותי. יכול להיות אפילו שבשלב מאוחר יותר.

בכלל ביקורת בתחילת הקשר זה דבר לא מומלץ.

שאלת תם - אם אחרי פגישה אחת היתה לו הערה על אורך החצאית שלך, איך היית מקבלת את זה?

דרך אגב הוא סיפר לי בדייט על בחורה שחתכה אותו למרות שהוא הרגיש טוב בדייט..מתערבת שזה בגלל השיער.

זאת ביקורת בונה

רוב הסיכויים שלא נקלוט. לדעתי פשוט תתגברי עוד פגישה-שתיים. הזדמנות לראות אם הוא באמת מעניין אותך.

גם אימון להמשך (איתו או בכלל) - תמיד יהיו דברים שלא ימצאו חן בעיניך, בהתחלה או בהמשך. צריך לדעת להסתכל על המכלול.

עייני כאן:

... - לקראת נישואין וזוגיות

הקישור מפנה אותי לכל השרשור על גירושי מקח טעות.

איזו תגובה מבאסת.......

כי תמיד, לא משנה עם מי תתחתן, אתה תגלה עליו עולמות שלמים אחרי שתתחתנו. אי אפשר להשוות בשום אופן חיי נישואין ודייטים (ואומרת את זה אחת שמאמינה גדולה בבירורים מעמיקים, ואחת שהיא ובעלה לקחו את הזמן עד שהתארסו, והתארסו מתוך היכרות עמוקה לכאורה ושיקול דעת). פתאום החסרונות של בן הזוג הופכים להיות קיומיים, וזה נהיה לא קל. מה גם שחיי נישואין מזמנים מלאנטלפים סיטואציות מורכבות בהרבה מדייטים, דבר שמביא צדדים אחרים (ולא תמיד קלים) של בן הזוג. כאן, אנשים יכולים לטעות ולזעוק "מקח טעות!!". מה שהם לא מבינים זה שזה היה קורה להם עם כל אדם אחר, ושנישואין בהגדרה הם דבר שדורש עבודה מתמדת כדי שיהיה טוב, ונעים.

לא נעים לומר, אבל בדמיון שלי תמיד חשבתי שברגע שיוצאים מהחופה הזוג נהיה 'אחד'. אבל וואלה לא ממש. 'האחד' הזה דורש וואחד עבודה. 

ואחרי ההפחדות😅 אומר שגם האהבה מתעמקת בטירוף, וזה קסום שהולכים ומכירים אחד את השני יותר ויותר לעומק. ככל שההיכרות שלי עם האדם שמולי מתעמק גם הקשר שלנו מתעמק, ובוודאי שבעקבות כך גם האהבה.

נ.ב אין הכוונה בדבריי לבטל את החשיבות של השלב של הדייטים חלילה. חייבים בסיס כדי לבנות את אותו קשר עמוק. חייבים לבחור במישהו שיכול להיות החבר הכי טוב שלי וממילא הוא יכול להיות השותף שלי למסע הזה. רק באתי לומר שזה השלב הראשון, ואחרי זה מתגלים עולמות שלמים(:

נכתב ע"י @מדרשיסטית20

תנו להיות בשלב הדייטים..

כשנגיע לגשר וכו

כל החכמים עברו בדרך הזאת אז נא לא לזלזל ולא להקטין.

תודה על התגובה למרות שאני לא מרוצה ממנה.

אלא אם כן הוא ממש ממש ממש מעוניין זה יכול לגרום לריחוק.

הבעיה שזה הורס באמת

עכשיו הוא נראה מאוד מוזנח, תספורת קטנה הוא משתדרג בקלות

לא שהוא צריך לשנות משהו

אלא מה את אוהבת

אתה יודע אני מחכה לתספורת שלי ממש.. ממש אוהבת שהכל מסודר אצלי

ככה אני ארצה שגם הבית שלי יראה והילדים.

וזהו אם הוא לא קולט .. בעיה

או אולי

אתה יודע אני מחכה לתספורת שלי.. אתה אוהב להסתפר?

אני גם מפחדת ובלה בלה

בסוף אולי תשמעי למה הוא בוחר לא להסתפר

תגידו לו שאת חושבת שזה כן שווה את זה מאוד בסוף

אבל שימי לב שאת לא אומרת לו מה את חושבת עליו אלא עליך 

יש דעות אחרות בפורום?

מתישהו הוא יסתפר..

בגלל שזה משהו חיצוני שכל כך קל לסדר הייתי מנסה להתעלם מזה לבנתיים. אם הקשר יתקדם את תוכלי לשאול/לדבר על זה בהמשך .. 

אני לא סתם אומרת.

בעלך היה נעלב אם היית אומרת לו את זה? מה דעתו? שנהגת נכון שסבלת בשקט?

ולא סבלתי.. הבנתי שאני רגע צריכה לשחרר, וב"ה עד דייט שלישי הוא הסתפר ואפילו החליף משקפיים..

בעלי אולי לא היה נעלב אם הייתי אומרת על זה משהו. אבל ודאי שזה היה מוריד בעיניו. מניחה שהיה תוהה לעצמו מי אני חושבת לעצמי שאני.. שאני מעירה לו בדייט ראשון.

היום ב"ה הוא יודע שאני אוהבת שהוא מסתפר, ולפעמים אני גם מזכירה לו שהשיער גדל. אבל זה רק אחרי שבנינו קשר. והדיבור על זה לא התחיל מ"ביקורת בונה" אלא מתוך מחמאות שלי על זה שהסתפר.. והוא עשה אחד ועוד אחד והבין שאני אוהבת מראה מסוים. 

קודם צריך לבנות משהו, שיווצר איזשהו חיבור בינכם. אל תשכחי שאת לא באה לתקן אותו. בסופו של דבר אם הוא יחליט שזה דבר שהוא לא מוכן להשקיע בו.. האם עדיין תרצי להמשיך איתו?

אם הגישה לכתחילה היא לשנות אותו עד שימצא חן בעיני.. זה נועד לכשלון. כי תמיד תמיד יהיו דברים שאנחנו לא כל כך אוהבים בבן זוג שלנו ולא הכל אפשר או נכון לשנות/להעיר. 

מציק,מציק,מציק,חוסם.

קשר שיכול אולי להבנות נהרס ..לא חבל?...

אני לא מחפשת להיות רעה בכח.

אז שחררי אותו.

אי אפשר להתחיל קשר מביקורת גם אם היא לדעתך נועדה לבנות.

זה להתחיל קשר במינוס. 

מאריך שיער כזה לתרום. יש לו קוקו ומעל כיפה.. אם זה היה בעלי, הייתי מתפחלצת.. אבל שאלתי אותה, וזה לא מזיז לה..

יש לי כמה הצעות:

-"קיבלת בצבא פטור שיער? חח"

-"חייל, שפר הופעתך!"

-"מה קורה שמשון? אההה סליחה, איציק. לא יודעת למה, אתה מתקשר לי לשופט התנ"כי.."

-"אתה בקטע של לתרום שיער?"

-"אתה יודע למה קראו לה דלילה? כי היא עשתה לו דילול.."

-"וואי, איזה קטע! בדיוק נפל לי האסימון שכבר מזמן נגמרה ספירת העומר!"

כמובן שבצחוק

וברצינות- באמת להעיר באופן ישיר אחרי דייט אחד, זה ממש לא שייך.. אם יש איזה צד שלישי שהכיר ביניכם, שהוא חבר שלו במקרה או משהו כזה, אפשר לשתף אותו ואולי לבקש שירמוז למר בחור רמיזה כללית.. כמו נגיד "שיער זה ממש מפריע לבנות, נגיד אישתי, כל חודש בול שולחת אותי להסתפר.." ואולי יעבוד.. 

יש פה משהו מעוות מבסיסו

יכול ממש ממש להבין מי שמתבאס מזה

אבל לחשוב שיש אפילו טיפה של היגיון בלהעיר על זה זה לא רק חוסר טאקט 

לתקוע מבט בעדינות גם לא טוב?

אתם מובילים אותי לכיוון של לשקול ברצינות לחתוך..אולי זה מה שנכון לעשות..

תחשבי מהכיוון הזה.

זה עוד לפני איך, כמה ומה להגיד לבחור.

אולי אם היה יודע אז לא היה לו אכפת להסתפר?

כמובן לעשות בצורה יותר נעימה- כמו צד שלישי וכו'

אני בת

תודה👍🏻

😂 - לקראת נישואין וזוגיות

יכול להיות שהבחור פשוט לא מודע. תמשיכי לדעתי עוד דייט ואח"כ תנסי להעביר מסר דרך גורם שלישי אם יש כזה.

יכול להיות שהוא גם יזרום אם תעירי לו ולא יפגע מזה, תנסי מבעד לשיער לקלוט את הראש שלו

ושהוא לא מבין למה. התשובה הייתה כל כך ברורה לי..למה לא לעזור לו?(ולי על הדרך..)

בעיקר בעניין הגיינה.

אני לא יודעת להגיד לך מה נכון או לא נכון לעשות.

יש כאן עניין של חוסר נעימות -

מצד אחד, זה ממש לא אחריותך לחנך אותו. אני מאוד מקווה שיש לו דמות מספיק קרובה בחייו שיכולה להעיר לו (אמא, אחות, חבר...) על ההופעה החיצונית שלו, אבל ממה שאת כותבת, אין כזה.

מצד שני, את מתביישת להסתובב איתו ברחוב.

בעיני, יש לך שתי אופציות:

אחת, לשבור את הכלים ולהיפרד.

שתיים, לתקשר את העניין. לא להעיר, לתקשר. לא להגיד, אתה לא בסדר, אלא יש משהו שמפריע לי. זה הזדמנות להעמיק את הקשר (אם מעוניינים בכך, הרי יש דברים מעבר). איך אפשר לעשות את זה? אפשר לעשות דבר כזה בטלפון שאחרי.

- הי שיערות, אז איך היה לך אתמול?

- טוב ולא טוב.

- את יכולה לפרט?

- מאוד נהניתי מהשיח והתוכן שהיה לנו, אבל יש משהו שמאוד מפריע לי במעטפת. אני לא בטוחה שזה המקום, הזמן והדרך לדבר על זה, אבל זה ממש מפריע לי. האם מתאים לך לדבר על זה?

וכמובן, להתגלגל הלאה לפי התגובות שלו. אולי לקבוע דייט אצל ספר...

תכלס - לי לא היה את האומץ לנהל שיחה כזאת. אז כן, שברתי את הכלים ונפרדתי (היו עוד דברים שהפריעו לי, וזה רק הוסיף שמן למדורה). בקשר אחר, שהיה קשר ארוך ומשמעותי לא העליתי את זה, והיום אני מתחרטת. במקום להתמודד עם משהו חיצוני שדי קל לשנות אותו (ולא נובע מאיזשהי תפיסה אידואולוגית, יותר מחוסר מודעות) - העדפתי לשבור את הכלים. לא תקשרתי את זה שיש לי בעייה עם הנקודה הזאת אצלו, וזה גם השאיר איזושהי עננה על הפרידה שלנו, שלא היה לו ברור למה נפרדנו אחרי קשר כזה משמעותי. התביישתי לדבר על זה, כי זה ממש לא נראה לי המקום שלי, אבל בדיעבד - אולי הייתי צריכה לומר לו משהו גם אחרי שנפרדנו, ביקורת בונה להמשך. בטוחה שהיה עוזר לו, אבל לי לא היה את האומץ (להוא מהקשר הארוך - היום הוא נשוי... להוא מהקשר הקצר, זה פשוט לא היה שייך, והתביישתי גם לומר לקרובת המשפחה שלו ששידכה את הסיבה הזאת.)

אם בכל זאת את מחליטה להיפרד ממנו (או שהוא נפרד ממך) - הייתי שואלת באופן ישיר האם אפשר לתת לו ביקורת בונה.

פעם מישהו שנפרד ממני אחרי דייט אחד שאל אותי את זה, אמרתי כן, הוא נתן לי רשימה של דברים שבעיניו אני יכולה לשפר - והיה בזה משהו די מעליב, כי זה היה דברים על האישיות שלי, שבעיניי הוא פשוט לא קלט אותי כמו שצריך.

האם בקשר ארוך כפי שתיארת היה מקובל עליך שהבחור יעיר על אורך החצאית לדוגמא?

ואם ממש לנושא הדיון - שהוא מעדיף שיער אסוף\צמה וכדו'?

אם לא - מה ההבדל?

אגב, היגיינה זו נקודה כאובה אצל סוג מסויים של בחורי ישיבה. נפתר בד"כ לקראת החתונה או מיד אחריה.

לגבי סיומת דבריך - אם שואלים שאלה כזו צריך לדעת איך לשמוע את התשובה. להעלב זה באמת מיותר. פשוט לברור את התבן מן הבר.

בין להעיר על משהו הלכתי (אורך חצאית) למשהו לא הלכתי (איך לסדר את השיער).

ובתוך הלא הלכתי הזה, יש מרחב גדול.

ובמרחב הזה - אותו אדם שסיפרתי עליו היה מגיע בבגד מטולא ומלוכלך (אותו אחד לכל הפגישות), וזה נוסף על ריחות קשים של זיעה. לא חד פעמי.

אם מישהו היה מעיר לי על החיצוניות שלי - ככל הנראה הייתי נעלבת, כי אני חושבת שאני מהממת =)

אבל אם מישהו היה מנסח את זה בעדינות ואולי בצורה אחרת, אולי הייתי מוצאת טעם בדבריו. אם זה מגיע בשלב שהוא רוצה להיפרד ממני - הייתי מעדיפה דרך צד ג' (וקרה לי משהו דומה, קיבלתי אח"כ טלפון מהשדכנית עם רשימת תלונות).

ברצינות, אם מדובר במשהו חיצוני (לא מדברת על תכונות, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, שהוא העיר לי על האופי שלי דברים שבכלל לא נכונים) - אני מבינה שיש כאן מישהו שחפץ בטובתי, אז אני יודעת לקחת את זה למקום הנכון. אני יודעת שאין לו שום כוונה ורצון לפגוע בי, אז אני יודעת לקחת את זה למקום כזה.

אני מבינה שלפעמים אני לא מצליחה להבין איפה אני טועה, ונקודת מבט חיצונית יכולה לעזור לי להשתפר.

כמובן שיש דרך וצורה, יש כאן עניין של טאקט, של צורת הגשה.

(תראה לדוגמה את הכתבה הזו: אם מציעים לכן בחור ש"יודע מה הוא רוצה מעצמו" - תחשבו פעמיים - כיפה מעניין אותי מה הבחור חשב על זה, איך הוא היה מספר את אותו הסיפור, ומה הוא היה לוקח מלקרוא את הצד שלה).

ואגב, לא סובל את הכותבת הנ"ל. איכשהו כולם המוזרים והיא המושלמת. 

ואגב, השיער האסוף הוא עניין של צניעות (ומקסים בעיני אבל זו כבר העדפה אישית) 

אני מפנה לרב הפוסק שלי.

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שמי שאני יוצאת איתו הוא אדם שומר הלכה, ולכן אני לא אעיר לו אם הוא עושה משהו שהוא לא נכון בעיניי. אולי אני אשאל אותו על המנהג הזה, או מה המקור שלו, אבל אני לא אגיד לו שהוא טועה.

מכיוון שאני שומרת על ההלכה, אני מצפה שהצד השני ינהג באותו הדרך.

לעומת זאת, בדברים חיצוניים, יש מקום לטעם והעדפה אישיים, ולכן יש מקום לדעה שלך.

אכן, אני תוהה אם הדברים אכן קרו. הרבה נשמע לי מופרך מידי.

ומתחבר ישירות למה שכתבת.

נניח שאנחנו בקשר מתקדם. אני אישית מאוד מתחבר למראה צנוע. עושה לי ממש טוב ומקרב.

ולהיפך - פחות צניעות ממש מקווצץ לי את הלב.

לצורך העניין - הכל בתוך המרחב ההלכתי.

האם זה לגיטימי לומר דבר כזה? בעיני לא. מקסימום לרמוז.

מה ההבדל בין זה לבין דברים "חיצוניים"?

(אגב כל הנ"ל מתאר אותי בדיוק. מלבד הקשר המתקדם...). 

מה הבעיה? אם לא תגיד למי שאתה יוצא אתה רציני לקראת חתונה למי כן?

מה שנדרש ממך זה להגיש את זה נכון וזהו זה,אובר הרגישות גם בקשרים מתקדמים מוגזם ולא בריא.

איזה טוב יכול לצמוח מזה שתסתיר את רצונותיך בדברים שאפשר לשנות אותם בקלות אם בוחרים בזה?כשמבקשים אפשר לסרב,אתה יודע..

גדלתי לאורו של הרב סולובייציק.

כידוע, אשתו לא עמדה בסטנדרטים ההלכתיים שלו - אני מדברת כמובן על כיסוי ראש.

כשתלמידיו שאלו אותה למה אישתו לא נוהגת כך, הוא אמר להם לשאול אותה ולא אותו.

אתה שואל האם נכון וראוי להעיר לבן הזוג על ההלכה?

בהנחה שבן הזוג מכיר את ההלכה, לא נראה לי נכון להעיר. (ואני לא מתכוונת למצב שבו שעתיים אחרי בשר אתה פותח שוקולד, ואני מתזכרת אותך שלא עבר מספיק זמן).

במיוחד בצניעות, שהוא תחום מאוד רגיש. יותר נראה לי נכון לנהל דיון כללי של מה היחס שלך להלכה, מה את עושה כשיש הלכה שקשה לך איתה וכו' - מאשר להגיד, החצאיות שאת הולכת איתן קצרות מידי לדעתי.

לא נראה לי מתאים להגיד למישהי,

הצבע הזה של השמלה שאת לובשת ממש מכוער בעיני.

זה הערה על משהו חיצוני שהוא לא הלכתי (צבע נורמלי, כן?).

לכן שואל למה את רואה הבדל בדברים שחשובים *לך*.

ותעשי לעצמך טובה - יש המון דברים לדבוק ברב סולובייציק, אל תדבקי במה שברור שהוא פשרה מאונס. 

אבל לא ענית לשאלתי - תיארתי לך (באמת) את העדפותי. הורדתי את החלק ההלכתי מהדיון.מה את אומרת על זה? 

הכוונה שלי היתה שעבודת ה' של כל אחד היא אישית.

אני לא מדברת על הורים, או שליחי ההורים, לעניין חינוך.

אני מדברת בין בני זוג (בדברים שנוגעים לכל אחד באופן אישי).

זה לא התפקיד שלי לחנך אותו.

יש לי רצונות, שאיפות, חלומות לגבי בן זוגי והבית שבו בעז"ה אקים. האם בהכרח אשתף אותו בכל הדברים האלה? לא בטוחה. (נניח, הלוואי שזה מישהו שכבר סיים ש"ס. למה לבאס אותו אם הוא לא עשה את זה?).

עבודת ה' שלו זה בינו ובין הקב"ה.

אם הוא ירצה לשתף אותי, ואם ארצה להשתתף - זה כבר משהו אחר.

אם אקח את הדוגמה שנתת כאן לגבי האחיינים, ואשליך על הבעל - אני לא אעיר אותו למניין - אלא אם הוא ביקש ממני מפורשות לעשות את זה. כמובן, אני מאוד רוצה שיתפלל במניין, והוא יודע שזה חשוב לי. אבל הוא אדם בוגר, שיודע מה החשיבות של מניין, ואם הוא מחליט להמשיך לישון - זה שלו, לא שלי.

אני לא רוצה שישמור הלכה בגללי, אלא בגלל הרצון שלו. (ושוב, מדגישה, מנתקת את עניין חינוך הילדים).

אני לא בטוחה שאני מבינה את השאלה שלך - אם אנחנו מנתקים את העניין ההלכתי - אתה שואל אותי האם בסדר לומר למדוייטת - הצבע הזה של החולצה שאת לובשת מכוער לדעתי, הייתי מעדיף שתלבשי משהו אחר? אז לא. האם בסדר לומר - הצבע הזה שאת לובשת ממש מחמיא לך - אולי, תלוי בשלב. בהתחלה נראה לי שלא שייך בכלל.

בהנחה שאת הולכת לפי ההלכה (לפחות מינימום ונניח יותר).

אני באופן אישי אוהב לבוש צנוע יותר, בהקשר הזה לא רלוונטי מבחינתך להלכה.

היה לגיטימי שאגיד לך את זה? 

אני לא מבינה מה זה מינימום ומקסימום בהקשר של צניעות.

אותי לימדו שהקיצונות לא נכונה בשני הצדדים - מצד אחד לא משהו גבולי מבחינת האורך, נניח, ומצד שני גם לא שאל.

זה נכון במיוחד שיש דעות שונות - האם פאה עדיפה על מטפחת? תלוי את מי שואלים.

יש הלכות שהן מאוד ברורות, ומאוד קל להבין אם מה שאנחנו עושים הוא הלכתי או לא. אבל צניעות זה לא תחום כזה. יש בו מנעד מאוד רחב, שבחלקו תלוי בתרבות מסביב (לדוגמה, מה נחשב צבע בולט).

אם אדם רוצה להחמיר, זה על עצמו.

אני לא חושבת שנכון שמישהו יכריח את אשתו לעשות החמרות\הנהגות שהם מעבר, מכל תחום. 

אם מישהו מתכנן לחיות חיים של החמרות, נניח לא לסמוך על העירוב, אז אני חושבת שצריך להעלות את זה בשלב הדייטים. לדבר על הדברים האלה. איך מתייחסים אליהם. האם יש ציפייה ששני בני הזוג יתנהגו באותה הדרך. כי בסופו של דבר, מי יתקע עם הילד בלי העגלה בשבת?

(כמובן שהכל תלוי עניין - מכירה מישהי שמגיעה מבית שלא נוהגים לאכול חלב נוכרי, והתחתנה עם מישהו שכן - והיא עדיין מקפידה שלא, והוא עדיין אוכל).

כפי שכתבתי בהודעה אחרת, אני לא הרגשתי בנוח להעיר בנושא למרות שזה היה מעבר לקו האדום.

אני חושבת שיש הבדל בין העדפה אישית - צבע א לעומת צבע ב

לבין איך מקובל להיראות בציבור - לא מוזנח, בגדים נקיים, לא קרועים, ריח גוף קיצוני.

כשיש משהו מעבר לקו האדום, לא נעים להסתובב איתו ברחוב. המציאות שאני פגשתי, היא שאנחנו (הנשים) לא נוטות לעבור את הקווים האדומים האלה, במיוחד בדייטים. לעומת זאת, ישנם בחורים שיש להם חוסר מודעות קיצוני, ובאים בצורה שלא מכבדת אותם ואותי. מהמדגם של האנשים שיצאתי איתם, היו כמה כאלה. הרוב המוחלט לא, מדובר בכמה בודדים. לא הערתי. ניסיתי להתעלם מהעניין הזה ולבחון את המכלול, ובסופו של דבר אני חתכתי בכל המקרים הללו, כשהצד השני רצה להמשיך, ולא אמרתי להם למה - כי אני לא רואה את התפקיד שלי כמחנכת. אולי אם הם היו שואלים אותי, ומבקשים ממני להיות כנה בנושא, הייתי אומרת משהו.

אעיר גם שזה לא רק על דברים חיצוניים - יצא לי לצאת לדייטים עם כמה אנשים שונים, שמבחינתי קבלתי יחס נורא ואיום מהצד השני, שהקטין אותי, וזלזל בי. גם במקרים האלה לא אמרתי להם כלום על תחושת ההשפלה שלי. ואני מניחה שדברים דומים יכולים לקרות בשני הצדדים (לעומת העניינים הנ"ל שהם בעיקר בעיות אצל בחורים).

האם אני צודקת במה שעשיתי (שלא העליתי את העניין בקשרים או בעצם, מענה לשאלה שלך - האם בסדר להעיר)?

אני לא בטוחה. כי כשאנחנו יוצאים לדייטים, אנחנו רוצים ליצור קשר עם האדם מולנו. ואם מבחינתי יש משהו קו אדום, שהוא בר שינוי בקלות, ואני לא מעלה את זה בפני המדויט - אני בעצם בורחת מהתקשורת הזאת. ברחתי מהמקום הזה, הלכתי לפתרון הקל והנוח. תוצאה: הם נשואים, אני רווקה.

אפשר היה לגשש אם הצד השני מוכן לדבר על זה. אם זה דבר שנשמע מבחינתו. 

לא כי אני רוצה שישתנה בשבילי - אלא לתת לו קצת מודעות למוסכמות החברתית שהוא נמנע מהם.

אעיר גם שכאשר מתקשרים את הבעיה, גם לזה יש דרך וצורה. לא כל צורה היא נכונה. גם כאן בשרשור נתנו לפותחת כמה דרכים שונות להעלות את הנושא, ויש דרכים יותר נכונות בעיניי מאשר אחרות.

לצורך העניין - העירו לי (במישרין או בעקיפין) מספר פעמים על לבוש.

ב"ה אני מגיע נקי ומסודר ולא מוזנח חלילה אבל הלבוש שלי (גם ביום יום) הוא שיא הפשטות.

היו כאלו שזה הפריע להן כע זה נראה להן לא מכובד. 

אז שתברר מראש.

אם זה קו אדום מבחינתה - אז שתדאג להבהיר את זה.

עם זאת, אני בטוחה שאם תלך לפורום המקביל, ותשאל שם כמה מהנשים קנו לבעליהן בגדים (או עדיין קונות) - תגלה שזה קורה לא מעט. אני חושבת שזה נובע מזה שלנשים יותר אכפת מהחיצוניות.

הוא שבדרך כלל ההערה על אורך החצאית נובעת ממקום אובייקטיבי כביכול. בסאבטקסט אתה אומר שהיא לא בסדר. זה לא חשוב אם אתה צודק או, זה לא נעים.

לעומת זאת הערה על הלבוש, הוא בוודאות סובייקטיבי. אין כאן טענה כלפי השני כי כל אחד והטעם שלו. מקסימום יש פה בקשה.

אני חושב שהערה על הלבוש כי זה לבוש מזלזל/לא מכובד/קרוע וכו' וכו' - כל דבר שהוא יותר אובייקטיבי, מתקרב יותר להערה על אורך החצאית.

זו נק' שממש חשוב לשים ❤️ אליה בזוגיות בכלל. זה ממש בסדר להעיר לשני, אבל המקום ממנו צריך להגיע הוא לא ממקום של צודק/לא צודק או נכון/לא נכון. צריך להגיע ממקום אישי סובייקטיבי. מכאן השיחה יכולה להיות סביב תחושות ורצונות ולא סביב מי צודק ומי טועה.

זו נק' חשובה שכדאי להפנים. מקווה שהייתי מספיק מובן.

פשוט לא קראתי 🫣

אבל הנק' שכתבתי נכונה בכל אופן

זה לא קשור למין כזה או אחר. זה יכול להיות מושלך על שניהם.

אני מבין את המקום שלך. פשוט זה לא תמיד נתפס ככה (יותר נכון, כמעט תמיד לא נתפס ככה).

אם זה ממקום סובייקטיבי (שלא קשור להלכה), אין הבדל בין זה לבין משהו אחר.

פשוט בדרך כלל זה לא נתפס ככה לא משנה מה תגיד.

אני מאמין שאם היא באמת תהיה משוכנעת שזה סובייקטיבי לחלוטין, היא תקבל את זה בדיוק כמו כל דבר אחר (מגפיים שאתה פחות אוהב או כל דבר אחר).

שהייתי עם מישהו שיצאנו הרבה זמן

אמרתי לו ואי איך אני אוהבת את המגפיים שלי

וראיתי שהוא שותק..

אז אמרתי לו , מה אתה ממש לא אוהב אותם?

והוא אמר כן

בכיתי מצחוק

אמרתי לו טוב אני אשתדל לגוון כי יש לי עוד 7 זוגות במילא.

ניסיתי להבין כמה זה מפריע לו.. והוא אמר אני פשוט אוהב את הבאז הרבה יותר.. או האפורות

אותך אני שואלת איך אפשר לא לאהוב מגפיים כל-כך קלאסיות בנאליות עדינות.

אמרתי לו שהוא לא מבין

אבל זכותו אני שאלתי קיבלתי תשובה  ממישהו שאני יודעת שאוהב אותי.

אז הכל טוב

זה משהו שצריך ללמוד אותו.

אבל יש הבדל:

א. אם זה מישהו שיצאת איתו הרבה זמן או פעם אחת.

ב. מה סוג הדבר. 

אחרי פגישה אחת, הוא לא אוהבת ואפילו לא מעריך אותי, להגיד שהוא לא אוהבת את המגפיים, סבבה. יש לו טעם אחר. לא נעלבת. (אבל עדיין זה חסר טאקט מצידו). להגיד שאני לא אמפתית, לא סבבה. אני נעלבת. מי אתה בכלל? אחרי שעתיים אתה יודע לעשות לי ניתוח אישיות?! אם תבחר אקראית חברה שלי, תשאל על האמפתיות שלי, אני בטוחה שתשמע דברים שמאוד יפתיעו אותך.

בנים הם חסרי טאקט מהיסוד

מכירה  בנות שאמרו להם על החצאית עוד לפני שפגשו אותן.. והחצאית לא מוגזמת קצר

אבל זה טוב דווקא כי זה מסנן את כל החשוכים בעלי העין טובה המדהימה.

בטוחה שהגבת לתגובה הנכונה?

אני לא מעיר לאף אחת על הלבוש, בטח לא בכוונה.

אני בהחלט פוסל על זה בבירורים.

תקראי לנו חשוכים רק אל תשאלי אחר כך איפה התורניים. שלא לדבר על החוויות המזעזעות שמספרות לי על מפגשים עם "נאורים". 

נזכרתי 

כי כתבת שזה כמו שבנים לא יערו לבנות על חצאית .

בנים כל הזמן מעירים לבנות על החצאית ..

אז למה כתבת כמו?

אתם מתים על זה לפגוע במישהי עם חצאית קצרה

מבחינתכם היא מופקרת כאשר אתם לא מכירים אותה 

מעולם לא הערתי למישהי על לבוש. מקסימום רומז\צוחק\מציק בעדינות (רבה!) לאחייניות שלי.

וכן, זה חסרון בעיני. כמו מישהו שילך בלי כיפה בעינכם (רק הרבה יותר חמור).

שאר הפרשנות היא שלך. 

ואבוי ואבוי לנו

אצל בנות ככל שמעירים להן ככה הן מתרחקות

מזכיר לי את הסגנית באולפנה צורחת על חברה שלי בבוקר כבר בשער, מזה פה שוק?! תעשי פרסה!!

והיא עונה לה עם דמעות, במקום שתגידי לי בוקר טוב!!! זהו זהו מהיום אני הולכת עם מכנסיים!! אני מבטיחה לך הכל בגללך !!!! הכל על מצפונך והיא נכנסת לאולפנה והסגנית רודפת אחריה שום קצר לא יהיה פה!!!!!

ככה הן רצות עד לרב

והרב כזה חמוד רוצה לברוח

היתרון בדוד הוא שיש את הקרבה אבל אין את הסמכות כך שרוב הקונפליקטים נמנעים.

לדוגמא - האבא מעיר את הבנים בעדינות לתפילה. אני מגיע וזורק אותם מהמיטות.

אם האבא היה עושה את זה היתה מלחמת עולם. כשאני עושה את זה מתחילה מלחמת כריות זריזה והולכים לתפילה.

ולא הבנתי את הקטע של "להעיר",

בקשר מתקדם יותר זה אמור להיות ממקום שמחפש מה עושה טוב יותר לשני הצדדים. זה בכלל לא עניין של נכון ולא נכון. זה יותר בקשה מהערה. אולי אפילו יותר מבקשה - מקום לאפשר חיבור.

יש הרבה בנים נקיים עם ריח של כביסה

איפה הכללתי? כתבתי בפירוש סוג מסויים של בחורי ישיבה. ממש לא כולם.

וכן, אני תמיד מקפיד להגיע נקי ומסודר, גם אם מאוד פשוט (שמסתבר שיש כאלו שנעלבות מזה). 

אלא אם תהיה אווירה קלילה ומבודחת שאז אני מסוגלת ועוד איך..לא רואה את זה קורה אתו.

חשבתי שבנים יותר קלילים בדברים האלה

כולם הפכו אובר רגישים אני מבינה.חבל.

לקחתי את הטיפ לומר לו את זה כהערה בונה להמשך במקרה של פרידה.. תודה 

שהוא צריך להסתפר?

לא מתחבר לרגישות יתר הזאת. צריך לדעת לקבל ביקורת בחיים... גם אם זה ממישהו שראה אותך באוטובוס פעם ראשונה.

סתם נקודה למחשבה כי אני אוהב פוליטיקה - כל המצב הקיצוני במדינה התפתח בגלל גוף אחד מרכזי שחושב שהוא פשוט מושלם ולא מסכים לקבל ביקורת מאף גוף אחר.

מעבר לביקורת הספציפית - לי יעבור בראש שהיא תעיר לי על כל דבר שלא ימצא חן בעיניה. 

שלמרות שמשהו מפריע לה היא רוצה עוד פגישה.

איזו זכות יש לנו להעיר למישהו?

זה לא פוגע בך מה שהוא עושה.

גם שמישהו באוטובוס מעיר זה לא מתאים.

מזכיר לי את האנשים המבוגרים שמעירים על ימין ועל שמאל באוטובוס.  כזאת זקנה ודאי שלא הייתי רוצה להיות. חוסר טקט וחוסר כבוד לאחר בכל מובן שהוא.

איפה ואהבת לרעך כמוך? ומה שששנוא עליך אל תעשה לחבריך? אין לנו ערך של בנאדם לחברו? 

יש אנשים שהיו מעדיפים שיגידו להם, אני מכירה אנשים מהסוג הזה.

הבעיה שלי שאני לא יודעת לאיזה סוג הבחור הזה שייך לכן אני מתלבטת מה לעשות.

ונפגעת בקלות רחוק ממני במיוחד.

אבל יש דרך להגיד ויש דרך שלא.

ברור שיש אנשים שיעדיפו שיגידו להם, אבל תלוי מי אומר. ובסיטואציה שאת הצגת לדעתי ממש ממש לא מתאים להגיד.

דרך צד ג' אפשר. אחרי היכרות טובה אפשר. 

כי אתה בעצם מכשיר את הטירלול.

בן אדם בלי מודעות עצמית -בכלל- (לפי מה שהיא מתארת)

ואתה רוצה לעקם את כל העולם בשבילו.

אז לא, שהוא יתיישר בשביל העולם. ואם לא בשבילה, אז לפחות בשביל הדייט הבא.

הרי יגיע הדייט שלפניו הוא יגיד ״רגע, כולם חותכים אחרי דייט ראשון, מה זה ? למה זה ״

 ואז מישהו יגיד לו ״אחי, תסתפר. מה נסגר ?״

אז היא כבר -יצאה- לדייט אחד.

למה היא צריך לשרוף קשר בגלל שאלה ?

ואולי הוא יזרום עם זה בקלות ?

למה שהיא לא תחשוב על עצמה ?

שוב חוזרת ואומרת, תלוי מי אומר ובאיזו סיטואציה.

אם אתה חושב שאחרי דייט ראש זמן מוצלח להעיר על חיצוניות שיהיה בהצלחה.

לא אמרתי שאי אפשר לדבר על זה.. אבל בחייאת תעשו את זה בצורה מתאימה.

ביקורת אחרי דייט ראשון רק גורמת לריחוק ומדליק נורות אדומות אצל הצד השני. 

בין 2 אפשרויות בלבד :

א. לחתוך עכשיו.

ב. שיחת טלפון, להסביר שהיא שמחה להפגש ותשמח להפגש שוב אבל התספורת קצת מפריעה לה.  היא לא רגילה לזה.

מה את בוחרת ?

כי זו בעצם השאלה.

אני לא חושב שהיא צריכה לסבול עוד דייט נוסף.  (בהנחה שזה מה קרה ויקרה)

לכו על ב. אבל בניגוד למה שכתבת בחיים אין רק שתי אופציות. רק צריך קצת לפתוח את הראש.. 

אבל לא לסבול. זה הקו האדום.

וכאן הבנתי ממנה אח״כ שהיא ממש סובלת. זה חוסם אותה. מתפדחת ללכת איתו ברחוב.

ואני לא רוצה לחשוב על ההרגשה שלה, אם בסוף הוא עוד יחתוך איתה כשהיא התאפקה בשבילו. זה בעייתי מאוד.

אני לא אומר שיש כאן שחור ולבן.

אבל אני לא שוכח :

א. הוא עשה משהו לא נכון. שיער מוזנח בצורה *חריגה* (ככה היא מספרת ושכבר חתכו אותו על *זה*)

ב. היא כבר יצאה לדייט אחד ולא אמרה כלום. ספגה הכל.

שזה אומר...שעכשיו תורו לעשות ״צעד״. לתת משהו.

תאור כזה של רמת סבל בדייט בעיני מוגזמת ולא נכון להמשיך דייט עם בחור שאני סובלת ומתפדחת מאד להיות לידו..

ולגבי א וב:

א. זו פרשנות שלה.. ממש לא בטוח שעל זה חתכו אותו.

ב. דייט אחד בעיני לא משקף בנאדם. ולא באמת משקף כמה אני מסוגל להכיל את השונות שלו.

ממה שאני הבנתי זה עניין אסטתי בעיניה. ועל דבר כזה לדעתי נכון לנשום עמוק ולנסות להחליק עוד קצת.

ועוד דבר, זה לא פייר בעיני לצפות ממנו לתת משהו כשהם בסך הכל בדייט ראשון. תנו לבנאדם רגע להכיר, שיהיה אכפת ואז אפשר לדבר על מה מפריע ומה אפשר לשנות.

לק"י

אבל יש גיל שאנשים בהחלט נעשים בו חסרי טקט הרבה פעמים (ואצל בנים זה מחמיר כנראה.. כי הרבה פעמים אין להם טקט מההתחלה.

אני יודעת שאני מכלילה).

אני רואה שאתן מגיבות כאן על חוסר טאקט מבנים.

מתלבט אם אני יוצא דופן או פשוט חסר מודעות בצורה קיצונית...

מסייג ואומר שמדבר על מול זרים, פגישות וכדו'. בתוך המשפחה זה אחרת. 

יש גם גברים עם טקט.

שלילית כמו הערה ואפשר גם להתייחס לעניין בצורה חיובית כמו הארה. את מעדיפה שהם לא יפגשו שוב בגלל זה ?

יש גם עניין הלכתי שנקרא: "אוי לו למגנה את הבריות". אם אדם גורם לאנשים להתגנות ממנו כמו שמתואר כאן הוא צריך לעשות חושבים עם עצמו.

דעתי היתה לנסות לשחרר ולתת כמה דייטים כדי רגע לבנות משהו ואז לדבר.

או כמו שהציעו פה כמה דרך צד ג'.

אם היא באמת רוצה לבנות איתו משהו לדעתי זו לא הדרך.

אם בחור היה מעיר לי על משהו בי בדייט ראשון כשאני עדיין לא מכירה אותו היו נדלקות לי מליון נורות אדומות שהוא בטח אדם ביקורתי וכו...

ממה שהבנתי הסיטואציה שאני הייתי בה לא מאד רחוקה מהסיטואציה שהיא הציגה...

תנסו לפתוח את הראש, לחשוב איזה רושם תשאירו על הצד השני והאם זה יוביל אתכם לעליה ולבניה או לא. 

אני לא חושב שהמקום של שיערות. נכון.

כי האמת היא,

שאם המצב *באמת* חריג (ואת זה רק היא יודעת)

אז היא לא צריכה להפגש איתו שוב

לפני שהיא מתקשרת אליו ואומרת לו בביטחון, בצורה רגועה (אבל בלי צחוקים) :

״תקשיב, שמחתי להפגש איתך ואשמח להפגש איתך שוב. אבל קצת הפריע לי התספורת״.

ואז -להמתין- לתגובה שלו.

אם הוא מיד מסביר שלא מתאים ...אז ״סע לשלום ובהצלחה״. נגמר.

אם הוא מראה נכונות והקשבה, אז לא ללחוץ. אפשר לדבר על זה גם בשיחת טלפון הבאה.

אבל להפגש *רק* אחרי תספורת.

אי אפשר להתחיל ברגל שמאל ולצאת לדייט שאתה מתפדח שיראו אותך עם מישהו. זה לא הגיוני.

יתחיל לחנך אותי.

את לא אשתו,להזכירך..כולה עוד מדוייטת עם כל הכבוד.

ככל שאני רואה את התגובות אני מבינה שהיא כן צריכה להגיד לו את דעתה פשוט ממש בעדינות וברמז

מדוייט היה אומר לך אחרי דייט ראשון (!),

שומעת הבגדים שלך קצת ישנים וזה לא נראה טוב. הייתי מעוניין להמשיך אבל רק בתנאי שתקני חדשים.

איזו מחשבה מעוות זה מצידו להגיד כזה דבר..

אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא מעריכה אותו ורואה בו מלא דברים טובים .

שאני אומרת תרמזי לו אני לא מתכוונת תעירי לו/ תגידי לו ישירות , לא.

אלא תספרי לו בעקיפין בבחוכמה מה את אוהבת והוא יבין מקסים 

ואם לא , בעיה .

"אתה יודע לפני חודש הייתי אצל הספרית וממש נהנתי" .." אני אוהבת נראה נקי ומסודר.." 

סביר להניח שהוא יגיב משהו

יכול להיות שזה יוביל לזה שהוא משתף מה הוא חושב/ אוהב ..

הכל בעדינות ברוגע בנועם

ממש לא מוכחים אף אחד אין לנו זכות לפגוע

זה לא נשמע לי סביר לחשוב להעיר על דבר כזה אחרי דייט אחד

אם מלבד זה טוב, אז ממשיכים הלאה, ובהמשך הגיוני לדבר על זה.

אם זה חזות הכל, וזה או זה או כלום, עדיף כבר כלום. בעיני.

צריך דייטים בשביל זה והיא כבר אחרי האחד

לא עניתי כי לא ראיתי הקשר , בוודאי שזה לא שייך.

ולא כך אמרתי להגיב

אני משאירה את משימת האומץ לבחורה אחרת.

אתם הבנים, בבקשה תחסכו את זה מאיתנו! בבקשה! יש לכם חבר מוזנח זרקו מילה במקום שיתבזה ונתבייש להסתובב אתו..

אתן הבנות - תפסיקו להפרד על שטויות שיכולות להפתר בהמשך בקלות.

נפרדת ממנו בהודעה ? בטלפון ?

מה אמרת לו ומה הוא אמר ?

זה חשוב לצרכי מחקר ופיתוח.

כמה שיותר פרטים, יותר טוב *בשבילך* וגם בשביל *אחרים*.

כי מי שנותן, מקבל. 

גם אם בדרך סיבובית.

תודה מראש.

(אני מביא דף ועט)

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..