למה לזלזל במה שמפריע לי? השיער שלו באמת הפריע לי ונתן לי הרגשה לא נעימה כאילו מזלזלים במעמד כשאני השקעתי..

אני לא אשמה שיש כאן שרשורים כבדים על סרטן וגירושין.

אבל אם את קוראת אותי ככה אולי יש לך צד שחושב אחרת

סליחה, הבנתי אותך לא נכון.

כן יש צד כזה.. אנשים מעלים שרשורים כבדים של חיים ומוות אז יש צד שמרגיש לא מאוד נעים..אבל זה מה שמעסיק אותי איך אני גורמת שיהיה מוצלח יותר...

״תראה מה קרה בגללך,

אתה מגיע לדייט עם שיער מוזר ביותר

ואת כל העצבים שלי הוצאתי על אנשים שבסה״כ הזדהו עם הבאסה שלי...

תראה מה עשית. עכשיו לך להסתפר ותשלח לי הודעה ותמונה בשחור לבן (תדפיס במדפסת לייזר) ונקבע לדייט שני. קדימה״

ועכשיו ברצינות ,

איך אני גורמת לו לשפר הופעה?

אז אי אפשר להעיר לו.

זו נקודת המוצא שלך.

 עכשיו משם תנסי לחשוב מה את עושה.

את יכולה להסתכל -יותר- על השיער שלו

ואז הוא אם ישאל ״למה את מסתכלת על השיער ?יש לי שם משהו ?״

אז תעני ״יש לך שם מקום לקן ציפורים מה נסגררררררר בן אדם ?????????????????״

טוב את זה את *לא* יכולה לומר.

אולי תגידי ״פשוט לא ראיתי כזו תספורת המון זמן. כל כמה זמן אתה מסתפר חיחיחי (אוירה קלילה) ?״

לא יודע. תחשבי על משהו -קליל-. תחכי קצת... ***במיוחד*** אם את חושבת שיש ***פוטנציאל***.

בהצלחה.

מצחיק אותי היציאות של @חסדי הים 

בעדינות.. זה רעיון טוב אתה חושב?

זאת דרך להגיד ולא להגיד..

אני חושבת שאני הולכת לאמץ את זה..

זה אף פעם לא קרה לי, 

אבל בגדול אני זוכר שזה הכי מבאס להרגיש שבפגישה ראשונה כבר הבחורה התבאסה מהמראה.

מרגיש לי שזה נכנס לאותה משבצת

הייתי מעדיף אם כבר שבזמן שיש שיחה וצחוקים והכל - כשהבחור מקבל מסר שסך הכל כיף לבחורה איתו

שהבחורה תעביר את הנושא לזה שהיא מה זה אוהבת שהבחור שלה יהיה מתוקתק עם תספורת מסודרת וזה.. (שיבין שתספורת תביא אותו אל הפיסגה חח)

אני הולכת לתקוע מבט וזהו

אין מצב שאני ממשיכה למות מבושה לאורך זמן 

"אחי - היא מתה על השיער שלך, אל תשנה כלום!" 

שואף לאפס למזלי הרב..

הלוואי שישתף חבר בחוויה...

איך ר' נחמן אומר: "כי הבושה קשה מן הכל" 👹

(טוב הוא מדבר על העולם הבא אבל לא משנה חח)

והפסוק הבא זה מה שהיא שואלת..

"אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים"- איך?

בשלב הזה ואיך?

אשמח לעצות מעשיות.תודה.

אם הייתי שומע בשלב כל כך מוקדם משהו שמפריע זה היה מרתיע אותי. יכול להיות אפילו שבשלב מאוחר יותר.

בכלל ביקורת בתחילת הקשר זה דבר לא מומלץ.

שאלת תם - אם אחרי פגישה אחת היתה לו הערה על אורך החצאית שלך, איך היית מקבלת את זה?

דרך אגב הוא סיפר לי בדייט על בחורה שחתכה אותו למרות שהוא הרגיש טוב בדייט..מתערבת שזה בגלל השיער.

זאת ביקורת בונה

רוב הסיכויים שלא נקלוט. לדעתי פשוט תתגברי עוד פגישה-שתיים. הזדמנות לראות אם הוא באמת מעניין אותך.

גם אימון להמשך (איתו או בכלל) - תמיד יהיו דברים שלא ימצאו חן בעיניך, בהתחלה או בהמשך. צריך לדעת להסתכל על המכלול.

עייני כאן:

... - לקראת נישואין וזוגיות

הקישור מפנה אותי לכל השרשור על גירושי מקח טעות.

איזו תגובה מבאסת.......

כי תמיד, לא משנה עם מי תתחתן, אתה תגלה עליו עולמות שלמים אחרי שתתחתנו. אי אפשר להשוות בשום אופן חיי נישואין ודייטים (ואומרת את זה אחת שמאמינה גדולה בבירורים מעמיקים, ואחת שהיא ובעלה לקחו את הזמן עד שהתארסו, והתארסו מתוך היכרות עמוקה לכאורה ושיקול דעת). פתאום החסרונות של בן הזוג הופכים להיות קיומיים, וזה נהיה לא קל. מה גם שחיי נישואין מזמנים מלאנטלפים סיטואציות מורכבות בהרבה מדייטים, דבר שמביא צדדים אחרים (ולא תמיד קלים) של בן הזוג. כאן, אנשים יכולים לטעות ולזעוק "מקח טעות!!". מה שהם לא מבינים זה שזה היה קורה להם עם כל אדם אחר, ושנישואין בהגדרה הם דבר שדורש עבודה מתמדת כדי שיהיה טוב, ונעים.

לא נעים לומר, אבל בדמיון שלי תמיד חשבתי שברגע שיוצאים מהחופה הזוג נהיה 'אחד'. אבל וואלה לא ממש. 'האחד' הזה דורש וואחד עבודה. 

ואחרי ההפחדות😅 אומר שגם האהבה מתעמקת בטירוף, וזה קסום שהולכים ומכירים אחד את השני יותר ויותר לעומק. ככל שההיכרות שלי עם האדם שמולי מתעמק גם הקשר שלנו מתעמק, ובוודאי שבעקבות כך גם האהבה.

נ.ב אין הכוונה בדבריי לבטל את החשיבות של השלב של הדייטים חלילה. חייבים בסיס כדי לבנות את אותו קשר עמוק. חייבים לבחור במישהו שיכול להיות החבר הכי טוב שלי וממילא הוא יכול להיות השותף שלי למסע הזה. רק באתי לומר שזה השלב הראשון, ואחרי זה מתגלים עולמות שלמים(:

נכתב ע"י @מדרשיסטית20

תנו להיות בשלב הדייטים..

כשנגיע לגשר וכו

כל החכמים עברו בדרך הזאת אז נא לא לזלזל ולא להקטין.

תודה על התגובה למרות שאני לא מרוצה ממנה.

אלא אם כן הוא ממש ממש ממש מעוניין זה יכול לגרום לריחוק.

הבעיה שזה הורס באמת

עכשיו הוא נראה מאוד מוזנח, תספורת קטנה הוא משתדרג בקלות

לא שהוא צריך לשנות משהו

אלא מה את אוהבת

אתה יודע אני מחכה לתספורת שלי ממש.. ממש אוהבת שהכל מסודר אצלי

ככה אני ארצה שגם הבית שלי יראה והילדים.

וזהו אם הוא לא קולט .. בעיה

או אולי

אתה יודע אני מחכה לתספורת שלי.. אתה אוהב להסתפר?

אני גם מפחדת ובלה בלה

בסוף אולי תשמעי למה הוא בוחר לא להסתפר

תגידו לו שאת חושבת שזה כן שווה את זה מאוד בסוף

אבל שימי לב שאת לא אומרת לו מה את חושבת עליו אלא עליך 

יש דעות אחרות בפורום?

מתישהו הוא יסתפר..

בגלל שזה משהו חיצוני שכל כך קל לסדר הייתי מנסה להתעלם מזה לבנתיים. אם הקשר יתקדם את תוכלי לשאול/לדבר על זה בהמשך .. 

אני לא סתם אומרת.

בעלך היה נעלב אם היית אומרת לו את זה? מה דעתו? שנהגת נכון שסבלת בשקט?

ולא סבלתי.. הבנתי שאני רגע צריכה לשחרר, וב"ה עד דייט שלישי הוא הסתפר ואפילו החליף משקפיים..

בעלי אולי לא היה נעלב אם הייתי אומרת על זה משהו. אבל ודאי שזה היה מוריד בעיניו. מניחה שהיה תוהה לעצמו מי אני חושבת לעצמי שאני.. שאני מעירה לו בדייט ראשון.

היום ב"ה הוא יודע שאני אוהבת שהוא מסתפר, ולפעמים אני גם מזכירה לו שהשיער גדל. אבל זה רק אחרי שבנינו קשר. והדיבור על זה לא התחיל מ"ביקורת בונה" אלא מתוך מחמאות שלי על זה שהסתפר.. והוא עשה אחד ועוד אחד והבין שאני אוהבת מראה מסוים. 

קודם צריך לבנות משהו, שיווצר איזשהו חיבור בינכם. אל תשכחי שאת לא באה לתקן אותו. בסופו של דבר אם הוא יחליט שזה דבר שהוא לא מוכן להשקיע בו.. האם עדיין תרצי להמשיך איתו?

אם הגישה לכתחילה היא לשנות אותו עד שימצא חן בעיני.. זה נועד לכשלון. כי תמיד תמיד יהיו דברים שאנחנו לא כל כך אוהבים בבן זוג שלנו ולא הכל אפשר או נכון לשנות/להעיר. 

מציק,מציק,מציק,חוסם.

קשר שיכול אולי להבנות נהרס ..לא חבל?...

אני לא מחפשת להיות רעה בכח.

אז שחררי אותו.

אי אפשר להתחיל קשר מביקורת גם אם היא לדעתך נועדה לבנות.

זה להתחיל קשר במינוס. 

מאריך שיער כזה לתרום. יש לו קוקו ומעל כיפה.. אם זה היה בעלי, הייתי מתפחלצת.. אבל שאלתי אותה, וזה לא מזיז לה..

יש לי כמה הצעות:

-"קיבלת בצבא פטור שיער? חח"

-"חייל, שפר הופעתך!"

-"מה קורה שמשון? אההה סליחה, איציק. לא יודעת למה, אתה מתקשר לי לשופט התנ"כי.."

-"אתה בקטע של לתרום שיער?"

-"אתה יודע למה קראו לה דלילה? כי היא עשתה לו דילול.."

-"וואי, איזה קטע! בדיוק נפל לי האסימון שכבר מזמן נגמרה ספירת העומר!"

כמובן שבצחוק

וברצינות- באמת להעיר באופן ישיר אחרי דייט אחד, זה ממש לא שייך.. אם יש איזה צד שלישי שהכיר ביניכם, שהוא חבר שלו במקרה או משהו כזה, אפשר לשתף אותו ואולי לבקש שירמוז למר בחור רמיזה כללית.. כמו נגיד "שיער זה ממש מפריע לבנות, נגיד אישתי, כל חודש בול שולחת אותי להסתפר.." ואולי יעבוד.. 

יש פה משהו מעוות מבסיסו

יכול ממש ממש להבין מי שמתבאס מזה

אבל לחשוב שיש אפילו טיפה של היגיון בלהעיר על זה זה לא רק חוסר טאקט 

לתקוע מבט בעדינות גם לא טוב?

אתם מובילים אותי לכיוון של לשקול ברצינות לחתוך..אולי זה מה שנכון לעשות..

תחשבי מהכיוון הזה.

זה עוד לפני איך, כמה ומה להגיד לבחור.

אולי אם היה יודע אז לא היה לו אכפת להסתפר?

כמובן לעשות בצורה יותר נעימה- כמו צד שלישי וכו'

אני בת

תודה👍🏻

😂 - לקראת נישואין וזוגיות

יכול להיות שהבחור פשוט לא מודע. תמשיכי לדעתי עוד דייט ואח"כ תנסי להעביר מסר דרך גורם שלישי אם יש כזה.

יכול להיות שהוא גם יזרום אם תעירי לו ולא יפגע מזה, תנסי מבעד לשיער לקלוט את הראש שלו

ושהוא לא מבין למה. התשובה הייתה כל כך ברורה לי..למה לא לעזור לו?(ולי על הדרך..)

בעיקר בעניין הגיינה.

אני לא יודעת להגיד לך מה נכון או לא נכון לעשות.

יש כאן עניין של חוסר נעימות -

מצד אחד, זה ממש לא אחריותך לחנך אותו. אני מאוד מקווה שיש לו דמות מספיק קרובה בחייו שיכולה להעיר לו (אמא, אחות, חבר...) על ההופעה החיצונית שלו, אבל ממה שאת כותבת, אין כזה.

מצד שני, את מתביישת להסתובב איתו ברחוב.

בעיני, יש לך שתי אופציות:

אחת, לשבור את הכלים ולהיפרד.

שתיים, לתקשר את העניין. לא להעיר, לתקשר. לא להגיד, אתה לא בסדר, אלא יש משהו שמפריע לי. זה הזדמנות להעמיק את הקשר (אם מעוניינים בכך, הרי יש דברים מעבר). איך אפשר לעשות את זה? אפשר לעשות דבר כזה בטלפון שאחרי.

- הי שיערות, אז איך היה לך אתמול?

- טוב ולא טוב.

- את יכולה לפרט?

- מאוד נהניתי מהשיח והתוכן שהיה לנו, אבל יש משהו שמאוד מפריע לי במעטפת. אני לא בטוחה שזה המקום, הזמן והדרך לדבר על זה, אבל זה ממש מפריע לי. האם מתאים לך לדבר על זה?

וכמובן, להתגלגל הלאה לפי התגובות שלו. אולי לקבוע דייט אצל ספר...

תכלס - לי לא היה את האומץ לנהל שיחה כזאת. אז כן, שברתי את הכלים ונפרדתי (היו עוד דברים שהפריעו לי, וזה רק הוסיף שמן למדורה). בקשר אחר, שהיה קשר ארוך ומשמעותי לא העליתי את זה, והיום אני מתחרטת. במקום להתמודד עם משהו חיצוני שדי קל לשנות אותו (ולא נובע מאיזשהי תפיסה אידואולוגית, יותר מחוסר מודעות) - העדפתי לשבור את הכלים. לא תקשרתי את זה שיש לי בעייה עם הנקודה הזאת אצלו, וזה גם השאיר איזושהי עננה על הפרידה שלנו, שלא היה לו ברור למה נפרדנו אחרי קשר כזה משמעותי. התביישתי לדבר על זה, כי זה ממש לא נראה לי המקום שלי, אבל בדיעבד - אולי הייתי צריכה לומר לו משהו גם אחרי שנפרדנו, ביקורת בונה להמשך. בטוחה שהיה עוזר לו, אבל לי לא היה את האומץ (להוא מהקשר הארוך - היום הוא נשוי... להוא מהקשר הקצר, זה פשוט לא היה שייך, והתביישתי גם לומר לקרובת המשפחה שלו ששידכה את הסיבה הזאת.)

אם בכל זאת את מחליטה להיפרד ממנו (או שהוא נפרד ממך) - הייתי שואלת באופן ישיר האם אפשר לתת לו ביקורת בונה.

פעם מישהו שנפרד ממני אחרי דייט אחד שאל אותי את זה, אמרתי כן, הוא נתן לי רשימה של דברים שבעיניו אני יכולה לשפר - והיה בזה משהו די מעליב, כי זה היה דברים על האישיות שלי, שבעיניי הוא פשוט לא קלט אותי כמו שצריך.

האם בקשר ארוך כפי שתיארת היה מקובל עליך שהבחור יעיר על אורך החצאית לדוגמא?

ואם ממש לנושא הדיון - שהוא מעדיף שיער אסוף\צמה וכדו'?

אם לא - מה ההבדל?

אגב, היגיינה זו נקודה כאובה אצל סוג מסויים של בחורי ישיבה. נפתר בד"כ לקראת החתונה או מיד אחריה.

לגבי סיומת דבריך - אם שואלים שאלה כזו צריך לדעת איך לשמוע את התשובה. להעלב זה באמת מיותר. פשוט לברור את התבן מן הבר.

בין להעיר על משהו הלכתי (אורך חצאית) למשהו לא הלכתי (איך לסדר את השיער).

ובתוך הלא הלכתי הזה, יש מרחב גדול.

ובמרחב הזה - אותו אדם שסיפרתי עליו היה מגיע בבגד מטולא ומלוכלך (אותו אחד לכל הפגישות), וזה נוסף על ריחות קשים של זיעה. לא חד פעמי.

אם מישהו היה מעיר לי על החיצוניות שלי - ככל הנראה הייתי נעלבת, כי אני חושבת שאני מהממת =)

אבל אם מישהו היה מנסח את זה בעדינות ואולי בצורה אחרת, אולי הייתי מוצאת טעם בדבריו. אם זה מגיע בשלב שהוא רוצה להיפרד ממני - הייתי מעדיפה דרך צד ג' (וקרה לי משהו דומה, קיבלתי אח"כ טלפון מהשדכנית עם רשימת תלונות).

ברצינות, אם מדובר במשהו חיצוני (לא מדברת על תכונות, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, שהוא העיר לי על האופי שלי דברים שבכלל לא נכונים) - אני מבינה שיש כאן מישהו שחפץ בטובתי, אז אני יודעת לקחת את זה למקום הנכון. אני יודעת שאין לו שום כוונה ורצון לפגוע בי, אז אני יודעת לקחת את זה למקום כזה.

אני מבינה שלפעמים אני לא מצליחה להבין איפה אני טועה, ונקודת מבט חיצונית יכולה לעזור לי להשתפר.

כמובן שיש דרך וצורה, יש כאן עניין של טאקט, של צורת הגשה.

(תראה לדוגמה את הכתבה הזו: אם מציעים לכן בחור ש"יודע מה הוא רוצה מעצמו" - תחשבו פעמיים - כיפה מעניין אותי מה הבחור חשב על זה, איך הוא היה מספר את אותו הסיפור, ומה הוא היה לוקח מלקרוא את הצד שלה).

ואגב, לא סובל את הכותבת הנ"ל. איכשהו כולם המוזרים והיא המושלמת. 

ואגב, השיער האסוף הוא עניין של צניעות (ומקסים בעיני אבל זו כבר העדפה אישית) 

אני מפנה לרב הפוסק שלי.

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שמי שאני יוצאת איתו הוא אדם שומר הלכה, ולכן אני לא אעיר לו אם הוא עושה משהו שהוא לא נכון בעיניי. אולי אני אשאל אותו על המנהג הזה, או מה המקור שלו, אבל אני לא אגיד לו שהוא טועה.

מכיוון שאני שומרת על ההלכה, אני מצפה שהצד השני ינהג באותו הדרך.

לעומת זאת, בדברים חיצוניים, יש מקום לטעם והעדפה אישיים, ולכן יש מקום לדעה שלך.

אכן, אני תוהה אם הדברים אכן קרו. הרבה נשמע לי מופרך מידי.

ומתחבר ישירות למה שכתבת.

נניח שאנחנו בקשר מתקדם. אני אישית מאוד מתחבר למראה צנוע. עושה לי ממש טוב ומקרב.

ולהיפך - פחות צניעות ממש מקווצץ לי את הלב.

לצורך העניין - הכל בתוך המרחב ההלכתי.

האם זה לגיטימי לומר דבר כזה? בעיני לא. מקסימום לרמוז.

מה ההבדל בין זה לבין דברים "חיצוניים"?

(אגב כל הנ"ל מתאר אותי בדיוק. מלבד הקשר המתקדם...). 

מה הבעיה? אם לא תגיד למי שאתה יוצא אתה רציני לקראת חתונה למי כן?

מה שנדרש ממך זה להגיש את זה נכון וזהו זה,אובר הרגישות גם בקשרים מתקדמים מוגזם ולא בריא.

איזה טוב יכול לצמוח מזה שתסתיר את רצונותיך בדברים שאפשר לשנות אותם בקלות אם בוחרים בזה?כשמבקשים אפשר לסרב,אתה יודע..

גדלתי לאורו של הרב סולובייציק.

כידוע, אשתו לא עמדה בסטנדרטים ההלכתיים שלו - אני מדברת כמובן על כיסוי ראש.

כשתלמידיו שאלו אותה למה אישתו לא נוהגת כך, הוא אמר להם לשאול אותה ולא אותו.

אתה שואל האם נכון וראוי להעיר לבן הזוג על ההלכה?

בהנחה שבן הזוג מכיר את ההלכה, לא נראה לי נכון להעיר. (ואני לא מתכוונת למצב שבו שעתיים אחרי בשר אתה פותח שוקולד, ואני מתזכרת אותך שלא עבר מספיק זמן).

במיוחד בצניעות, שהוא תחום מאוד רגיש. יותר נראה לי נכון לנהל דיון כללי של מה היחס שלך להלכה, מה את עושה כשיש הלכה שקשה לך איתה וכו' - מאשר להגיד, החצאיות שאת הולכת איתן קצרות מידי לדעתי.

לא נראה לי מתאים להגיד למישהי,

הצבע הזה של השמלה שאת לובשת ממש מכוער בעיני.

זה הערה על משהו חיצוני שהוא לא הלכתי (צבע נורמלי, כן?).

לכן שואל למה את רואה הבדל בדברים שחשובים *לך*.

ותעשי לעצמך טובה - יש המון דברים לדבוק ברב סולובייציק, אל תדבקי במה שברור שהוא פשרה מאונס. 

אבל לא ענית לשאלתי - תיארתי לך (באמת) את העדפותי. הורדתי את החלק ההלכתי מהדיון.מה את אומרת על זה? 

הכוונה שלי היתה שעבודת ה' של כל אחד היא אישית.

אני לא מדברת על הורים, או שליחי ההורים, לעניין חינוך.

אני מדברת בין בני זוג (בדברים שנוגעים לכל אחד באופן אישי).

זה לא התפקיד שלי לחנך אותו.

יש לי רצונות, שאיפות, חלומות לגבי בן זוגי והבית שבו בעז"ה אקים. האם בהכרח אשתף אותו בכל הדברים האלה? לא בטוחה. (נניח, הלוואי שזה מישהו שכבר סיים ש"ס. למה לבאס אותו אם הוא לא עשה את זה?).

עבודת ה' שלו זה בינו ובין הקב"ה.

אם הוא ירצה לשתף אותי, ואם ארצה להשתתף - זה כבר משהו אחר.

אם אקח את הדוגמה שנתת כאן לגבי האחיינים, ואשליך על הבעל - אני לא אעיר אותו למניין - אלא אם הוא ביקש ממני מפורשות לעשות את זה. כמובן, אני מאוד רוצה שיתפלל במניין, והוא יודע שזה חשוב לי. אבל הוא אדם בוגר, שיודע מה החשיבות של מניין, ואם הוא מחליט להמשיך לישון - זה שלו, לא שלי.

אני לא רוצה שישמור הלכה בגללי, אלא בגלל הרצון שלו. (ושוב, מדגישה, מנתקת את עניין חינוך הילדים).

אני לא בטוחה שאני מבינה את השאלה שלך - אם אנחנו מנתקים את העניין ההלכתי - אתה שואל אותי האם בסדר לומר למדוייטת - הצבע הזה של החולצה שאת לובשת מכוער לדעתי, הייתי מעדיף שתלבשי משהו אחר? אז לא. האם בסדר לומר - הצבע הזה שאת לובשת ממש מחמיא לך - אולי, תלוי בשלב. בהתחלה נראה לי שלא שייך בכלל.

בהנחה שאת הולכת לפי ההלכה (לפחות מינימום ונניח יותר).

אני באופן אישי אוהב לבוש צנוע יותר, בהקשר הזה לא רלוונטי מבחינתך להלכה.

היה לגיטימי שאגיד לך את זה? 

אני לא מבינה מה זה מינימום ומקסימום בהקשר של צניעות.

אותי לימדו שהקיצונות לא נכונה בשני הצדדים - מצד אחד לא משהו גבולי מבחינת האורך, נניח, ומצד שני גם לא שאל.

זה נכון במיוחד שיש דעות שונות - האם פאה עדיפה על מטפחת? תלוי את מי שואלים.

יש הלכות שהן מאוד ברורות, ומאוד קל להבין אם מה שאנחנו עושים הוא הלכתי או לא. אבל צניעות זה לא תחום כזה. יש בו מנעד מאוד רחב, שבחלקו תלוי בתרבות מסביב (לדוגמה, מה נחשב צבע בולט).

אם אדם רוצה להחמיר, זה על עצמו.

אני לא חושבת שנכון שמישהו יכריח את אשתו לעשות החמרות\הנהגות שהם מעבר, מכל תחום. 

אם מישהו מתכנן לחיות חיים של החמרות, נניח לא לסמוך על העירוב, אז אני חושבת שצריך להעלות את זה בשלב הדייטים. לדבר על הדברים האלה. איך מתייחסים אליהם. האם יש ציפייה ששני בני הזוג יתנהגו באותה הדרך. כי בסופו של דבר, מי יתקע עם הילד בלי העגלה בשבת?

(כמובן שהכל תלוי עניין - מכירה מישהי שמגיעה מבית שלא נוהגים לאכול חלב נוכרי, והתחתנה עם מישהו שכן - והיא עדיין מקפידה שלא, והוא עדיין אוכל).

כפי שכתבתי בהודעה אחרת, אני לא הרגשתי בנוח להעיר בנושא למרות שזה היה מעבר לקו האדום.

אני חושבת שיש הבדל בין העדפה אישית - צבע א לעומת צבע ב

לבין איך מקובל להיראות בציבור - לא מוזנח, בגדים נקיים, לא קרועים, ריח גוף קיצוני.

כשיש משהו מעבר לקו האדום, לא נעים להסתובב איתו ברחוב. המציאות שאני פגשתי, היא שאנחנו (הנשים) לא נוטות לעבור את הקווים האדומים האלה, במיוחד בדייטים. לעומת זאת, ישנם בחורים שיש להם חוסר מודעות קיצוני, ובאים בצורה שלא מכבדת אותם ואותי. מהמדגם של האנשים שיצאתי איתם, היו כמה כאלה. הרוב המוחלט לא, מדובר בכמה בודדים. לא הערתי. ניסיתי להתעלם מהעניין הזה ולבחון את המכלול, ובסופו של דבר אני חתכתי בכל המקרים הללו, כשהצד השני רצה להמשיך, ולא אמרתי להם למה - כי אני לא רואה את התפקיד שלי כמחנכת. אולי אם הם היו שואלים אותי, ומבקשים ממני להיות כנה בנושא, הייתי אומרת משהו.

אעיר גם שזה לא רק על דברים חיצוניים - יצא לי לצאת לדייטים עם כמה אנשים שונים, שמבחינתי קבלתי יחס נורא ואיום מהצד השני, שהקטין אותי, וזלזל בי. גם במקרים האלה לא אמרתי להם כלום על תחושת ההשפלה שלי. ואני מניחה שדברים דומים יכולים לקרות בשני הצדדים (לעומת העניינים הנ"ל שהם בעיקר בעיות אצל בחורים).

האם אני צודקת במה שעשיתי (שלא העליתי את העניין בקשרים או בעצם, מענה לשאלה שלך - האם בסדר להעיר)?

אני לא בטוחה. כי כשאנחנו יוצאים לדייטים, אנחנו רוצים ליצור קשר עם האדם מולנו. ואם מבחינתי יש משהו קו אדום, שהוא בר שינוי בקלות, ואני לא מעלה את זה בפני המדויט - אני בעצם בורחת מהתקשורת הזאת. ברחתי מהמקום הזה, הלכתי לפתרון הקל והנוח. תוצאה: הם נשואים, אני רווקה.

אפשר היה לגשש אם הצד השני מוכן לדבר על זה. אם זה דבר שנשמע מבחינתו. 

לא כי אני רוצה שישתנה בשבילי - אלא לתת לו קצת מודעות למוסכמות החברתית שהוא נמנע מהם.

אעיר גם שכאשר מתקשרים את הבעיה, גם לזה יש דרך וצורה. לא כל צורה היא נכונה. גם כאן בשרשור נתנו לפותחת כמה דרכים שונות להעלות את הנושא, ויש דרכים יותר נכונות בעיניי מאשר אחרות.

לצורך העניין - העירו לי (במישרין או בעקיפין) מספר פעמים על לבוש.

ב"ה אני מגיע נקי ומסודר ולא מוזנח חלילה אבל הלבוש שלי (גם ביום יום) הוא שיא הפשטות.

היו כאלו שזה הפריע להן כע זה נראה להן לא מכובד. 

אז שתברר מראש.

אם זה קו אדום מבחינתה - אז שתדאג להבהיר את זה.

עם זאת, אני בטוחה שאם תלך לפורום המקביל, ותשאל שם כמה מהנשים קנו לבעליהן בגדים (או עדיין קונות) - תגלה שזה קורה לא מעט. אני חושבת שזה נובע מזה שלנשים יותר אכפת מהחיצוניות.

הוא שבדרך כלל ההערה על אורך החצאית נובעת ממקום אובייקטיבי כביכול. בסאבטקסט אתה אומר שהיא לא בסדר. זה לא חשוב אם אתה צודק או, זה לא נעים.

לעומת זאת הערה על הלבוש, הוא בוודאות סובייקטיבי. אין כאן טענה כלפי השני כי כל אחד והטעם שלו. מקסימום יש פה בקשה.

אני חושב שהערה על הלבוש כי זה לבוש מזלזל/לא מכובד/קרוע וכו' וכו' - כל דבר שהוא יותר אובייקטיבי, מתקרב יותר להערה על אורך החצאית.

זו נק' שממש חשוב לשים ❤️ אליה בזוגיות בכלל. זה ממש בסדר להעיר לשני, אבל המקום ממנו צריך להגיע הוא לא ממקום של צודק/לא צודק או נכון/לא נכון. צריך להגיע ממקום אישי סובייקטיבי. מכאן השיחה יכולה להיות סביב תחושות ורצונות ולא סביב מי צודק ומי טועה.

זו נק' חשובה שכדאי להפנים. מקווה שהייתי מספיק מובן.

פשוט לא קראתי 🫣

אבל הנק' שכתבתי נכונה בכל אופן

זה לא קשור למין כזה או אחר. זה יכול להיות מושלך על שניהם.

אני מבין את המקום שלך. פשוט זה לא תמיד נתפס ככה (יותר נכון, כמעט תמיד לא נתפס ככה).

אם זה ממקום סובייקטיבי (שלא קשור להלכה), אין הבדל בין זה לבין משהו אחר.

פשוט בדרך כלל זה לא נתפס ככה לא משנה מה תגיד.

אני מאמין שאם היא באמת תהיה משוכנעת שזה סובייקטיבי לחלוטין, היא תקבל את זה בדיוק כמו כל דבר אחר (מגפיים שאתה פחות אוהב או כל דבר אחר).

שהייתי עם מישהו שיצאנו הרבה זמן

אמרתי לו ואי איך אני אוהבת את המגפיים שלי

וראיתי שהוא שותק..

אז אמרתי לו , מה אתה ממש לא אוהב אותם?

והוא אמר כן

בכיתי מצחוק

אמרתי לו טוב אני אשתדל לגוון כי יש לי עוד 7 זוגות במילא.

ניסיתי להבין כמה זה מפריע לו.. והוא אמר אני פשוט אוהב את הבאז הרבה יותר.. או האפורות

אותך אני שואלת איך אפשר לא לאהוב מגפיים כל-כך קלאסיות בנאליות עדינות.

אמרתי לו שהוא לא מבין

אבל זכותו אני שאלתי קיבלתי תשובה  ממישהו שאני יודעת שאוהב אותי.

אז הכל טוב

זה משהו שצריך ללמוד אותו.

אבל יש הבדל:

א. אם זה מישהו שיצאת איתו הרבה זמן או פעם אחת.

ב. מה סוג הדבר. 

אחרי פגישה אחת, הוא לא אוהבת ואפילו לא מעריך אותי, להגיד שהוא לא אוהבת את המגפיים, סבבה. יש לו טעם אחר. לא נעלבת. (אבל עדיין זה חסר טאקט מצידו). להגיד שאני לא אמפתית, לא סבבה. אני נעלבת. מי אתה בכלל? אחרי שעתיים אתה יודע לעשות לי ניתוח אישיות?! אם תבחר אקראית חברה שלי, תשאל על האמפתיות שלי, אני בטוחה שתשמע דברים שמאוד יפתיעו אותך.

בנים הם חסרי טאקט מהיסוד

מכירה  בנות שאמרו להם על החצאית עוד לפני שפגשו אותן.. והחצאית לא מוגזמת קצר

אבל זה טוב דווקא כי זה מסנן את כל החשוכים בעלי העין טובה המדהימה.

בטוחה שהגבת לתגובה הנכונה?

אני לא מעיר לאף אחת על הלבוש, בטח לא בכוונה.

אני בהחלט פוסל על זה בבירורים.

תקראי לנו חשוכים רק אל תשאלי אחר כך איפה התורניים. שלא לדבר על החוויות המזעזעות שמספרות לי על מפגשים עם "נאורים". 

נזכרתי 

כי כתבת שזה כמו שבנים לא יערו לבנות על חצאית .

בנים כל הזמן מעירים לבנות על החצאית ..

אז למה כתבת כמו?

אתם מתים על זה לפגוע במישהי עם חצאית קצרה

מבחינתכם היא מופקרת כאשר אתם לא מכירים אותה 

מעולם לא הערתי למישהי על לבוש. מקסימום רומז\צוחק\מציק בעדינות (רבה!) לאחייניות שלי.

וכן, זה חסרון בעיני. כמו מישהו שילך בלי כיפה בעינכם (רק הרבה יותר חמור).

שאר הפרשנות היא שלך. 

ואבוי ואבוי לנו

אצל בנות ככל שמעירים להן ככה הן מתרחקות

מזכיר לי את הסגנית באולפנה צורחת על חברה שלי בבוקר כבר בשער, מזה פה שוק?! תעשי פרסה!!

והיא עונה לה עם דמעות, במקום שתגידי לי בוקר טוב!!! זהו זהו מהיום אני הולכת עם מכנסיים!! אני מבטיחה לך הכל בגללך !!!! הכל על מצפונך והיא נכנסת לאולפנה והסגנית רודפת אחריה שום קצר לא יהיה פה!!!!!

ככה הן רצות עד לרב

והרב כזה חמוד רוצה לברוח

היתרון בדוד הוא שיש את הקרבה אבל אין את הסמכות כך שרוב הקונפליקטים נמנעים.

לדוגמא - האבא מעיר את הבנים בעדינות לתפילה. אני מגיע וזורק אותם מהמיטות.

אם האבא היה עושה את זה היתה מלחמת עולם. כשאני עושה את זה מתחילה מלחמת כריות זריזה והולכים לתפילה.

ולא הבנתי את הקטע של "להעיר",

בקשר מתקדם יותר זה אמור להיות ממקום שמחפש מה עושה טוב יותר לשני הצדדים. זה בכלל לא עניין של נכון ולא נכון. זה יותר בקשה מהערה. אולי אפילו יותר מבקשה - מקום לאפשר חיבור.

יש הרבה בנים נקיים עם ריח של כביסה

איפה הכללתי? כתבתי בפירוש סוג מסויים של בחורי ישיבה. ממש לא כולם.

וכן, אני תמיד מקפיד להגיע נקי ומסודר, גם אם מאוד פשוט (שמסתבר שיש כאלו שנעלבות מזה). 

אלא אם תהיה אווירה קלילה ומבודחת שאז אני מסוגלת ועוד איך..לא רואה את זה קורה אתו.

חשבתי שבנים יותר קלילים בדברים האלה

כולם הפכו אובר רגישים אני מבינה.חבל.

לקחתי את הטיפ לומר לו את זה כהערה בונה להמשך במקרה של פרידה.. תודה 

שהוא צריך להסתפר?

לא מתחבר לרגישות יתר הזאת. צריך לדעת לקבל ביקורת בחיים... גם אם זה ממישהו שראה אותך באוטובוס פעם ראשונה.

סתם נקודה למחשבה כי אני אוהב פוליטיקה - כל המצב הקיצוני במדינה התפתח בגלל גוף אחד מרכזי שחושב שהוא פשוט מושלם ולא מסכים לקבל ביקורת מאף גוף אחר.

מעבר לביקורת הספציפית - לי יעבור בראש שהיא תעיר לי על כל דבר שלא ימצא חן בעיניה. 

שלמרות שמשהו מפריע לה היא רוצה עוד פגישה.

איזו זכות יש לנו להעיר למישהו?

זה לא פוגע בך מה שהוא עושה.

גם שמישהו באוטובוס מעיר זה לא מתאים.

מזכיר לי את האנשים המבוגרים שמעירים על ימין ועל שמאל באוטובוס.  כזאת זקנה ודאי שלא הייתי רוצה להיות. חוסר טקט וחוסר כבוד לאחר בכל מובן שהוא.

איפה ואהבת לרעך כמוך? ומה שששנוא עליך אל תעשה לחבריך? אין לנו ערך של בנאדם לחברו? 

יש אנשים שהיו מעדיפים שיגידו להם, אני מכירה אנשים מהסוג הזה.

הבעיה שלי שאני לא יודעת לאיזה סוג הבחור הזה שייך לכן אני מתלבטת מה לעשות.

ונפגעת בקלות רחוק ממני במיוחד.

אבל יש דרך להגיד ויש דרך שלא.

ברור שיש אנשים שיעדיפו שיגידו להם, אבל תלוי מי אומר. ובסיטואציה שאת הצגת לדעתי ממש ממש לא מתאים להגיד.

דרך צד ג' אפשר. אחרי היכרות טובה אפשר. 

כי אתה בעצם מכשיר את הטירלול.

בן אדם בלי מודעות עצמית -בכלל- (לפי מה שהיא מתארת)

ואתה רוצה לעקם את כל העולם בשבילו.

אז לא, שהוא יתיישר בשביל העולם. ואם לא בשבילה, אז לפחות בשביל הדייט הבא.

הרי יגיע הדייט שלפניו הוא יגיד ״רגע, כולם חותכים אחרי דייט ראשון, מה זה ? למה זה ״

 ואז מישהו יגיד לו ״אחי, תסתפר. מה נסגר ?״

אז היא כבר -יצאה- לדייט אחד.

למה היא צריך לשרוף קשר בגלל שאלה ?

ואולי הוא יזרום עם זה בקלות ?

למה שהיא לא תחשוב על עצמה ?

שוב חוזרת ואומרת, תלוי מי אומר ובאיזו סיטואציה.

אם אתה חושב שאחרי דייט ראש זמן מוצלח להעיר על חיצוניות שיהיה בהצלחה.

לא אמרתי שאי אפשר לדבר על זה.. אבל בחייאת תעשו את זה בצורה מתאימה.

ביקורת אחרי דייט ראשון רק גורמת לריחוק ומדליק נורות אדומות אצל הצד השני. 

בין 2 אפשרויות בלבד :

א. לחתוך עכשיו.

ב. שיחת טלפון, להסביר שהיא שמחה להפגש ותשמח להפגש שוב אבל התספורת קצת מפריעה לה.  היא לא רגילה לזה.

מה את בוחרת ?

כי זו בעצם השאלה.

אני לא חושב שהיא צריכה לסבול עוד דייט נוסף.  (בהנחה שזה מה קרה ויקרה)

לכו על ב. אבל בניגוד למה שכתבת בחיים אין רק שתי אופציות. רק צריך קצת לפתוח את הראש.. 

אבל לא לסבול. זה הקו האדום.

וכאן הבנתי ממנה אח״כ שהיא ממש סובלת. זה חוסם אותה. מתפדחת ללכת איתו ברחוב.

ואני לא רוצה לחשוב על ההרגשה שלה, אם בסוף הוא עוד יחתוך איתה כשהיא התאפקה בשבילו. זה בעייתי מאוד.

אני לא אומר שיש כאן שחור ולבן.

אבל אני לא שוכח :

א. הוא עשה משהו לא נכון. שיער מוזנח בצורה *חריגה* (ככה היא מספרת ושכבר חתכו אותו על *זה*)

ב. היא כבר יצאה לדייט אחד ולא אמרה כלום. ספגה הכל.

שזה אומר...שעכשיו תורו לעשות ״צעד״. לתת משהו.

תאור כזה של רמת סבל בדייט בעיני מוגזמת ולא נכון להמשיך דייט עם בחור שאני סובלת ומתפדחת מאד להיות לידו..

ולגבי א וב:

א. זו פרשנות שלה.. ממש לא בטוח שעל זה חתכו אותו.

ב. דייט אחד בעיני לא משקף בנאדם. ולא באמת משקף כמה אני מסוגל להכיל את השונות שלו.

ממה שאני הבנתי זה עניין אסטתי בעיניה. ועל דבר כזה לדעתי נכון לנשום עמוק ולנסות להחליק עוד קצת.

ועוד דבר, זה לא פייר בעיני לצפות ממנו לתת משהו כשהם בסך הכל בדייט ראשון. תנו לבנאדם רגע להכיר, שיהיה אכפת ואז אפשר לדבר על מה מפריע ומה אפשר לשנות.

לק"י

אבל יש גיל שאנשים בהחלט נעשים בו חסרי טקט הרבה פעמים (ואצל בנים זה מחמיר כנראה.. כי הרבה פעמים אין להם טקט מההתחלה.

אני יודעת שאני מכלילה).

אני רואה שאתן מגיבות כאן על חוסר טאקט מבנים.

מתלבט אם אני יוצא דופן או פשוט חסר מודעות בצורה קיצונית...

מסייג ואומר שמדבר על מול זרים, פגישות וכדו'. בתוך המשפחה זה אחרת. 

יש גם גברים עם טקט.

שלילית כמו הערה ואפשר גם להתייחס לעניין בצורה חיובית כמו הארה. את מעדיפה שהם לא יפגשו שוב בגלל זה ?

יש גם עניין הלכתי שנקרא: "אוי לו למגנה את הבריות". אם אדם גורם לאנשים להתגנות ממנו כמו שמתואר כאן הוא צריך לעשות חושבים עם עצמו.

דעתי היתה לנסות לשחרר ולתת כמה דייטים כדי רגע לבנות משהו ואז לדבר.

או כמו שהציעו פה כמה דרך צד ג'.

אם היא באמת רוצה לבנות איתו משהו לדעתי זו לא הדרך.

אם בחור היה מעיר לי על משהו בי בדייט ראשון כשאני עדיין לא מכירה אותו היו נדלקות לי מליון נורות אדומות שהוא בטח אדם ביקורתי וכו...

ממה שהבנתי הסיטואציה שאני הייתי בה לא מאד רחוקה מהסיטואציה שהיא הציגה...

תנסו לפתוח את הראש, לחשוב איזה רושם תשאירו על הצד השני והאם זה יוביל אתכם לעליה ולבניה או לא. 

אני לא חושב שהמקום של שיערות. נכון.

כי האמת היא,

שאם המצב *באמת* חריג (ואת זה רק היא יודעת)

אז היא לא צריכה להפגש איתו שוב

לפני שהיא מתקשרת אליו ואומרת לו בביטחון, בצורה רגועה (אבל בלי צחוקים) :

״תקשיב, שמחתי להפגש איתך ואשמח להפגש איתך שוב. אבל קצת הפריע לי התספורת״.

ואז -להמתין- לתגובה שלו.

אם הוא מיד מסביר שלא מתאים ...אז ״סע לשלום ובהצלחה״. נגמר.

אם הוא מראה נכונות והקשבה, אז לא ללחוץ. אפשר לדבר על זה גם בשיחת טלפון הבאה.

אבל להפגש *רק* אחרי תספורת.

אי אפשר להתחיל ברגל שמאל ולצאת לדייט שאתה מתפדח שיראו אותך עם מישהו. זה לא הגיוני.

יתחיל לחנך אותי.

את לא אשתו,להזכירך..כולה עוד מדוייטת עם כל הכבוד.

ככל שאני רואה את התגובות אני מבינה שהיא כן צריכה להגיד לו את דעתה פשוט ממש בעדינות וברמז

מדוייט היה אומר לך אחרי דייט ראשון (!),

שומעת הבגדים שלך קצת ישנים וזה לא נראה טוב. הייתי מעוניין להמשיך אבל רק בתנאי שתקני חדשים.

איזו מחשבה מעוות זה מצידו להגיד כזה דבר..

אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא מעריכה אותו ורואה בו מלא דברים טובים .

שאני אומרת תרמזי לו אני לא מתכוונת תעירי לו/ תגידי לו ישירות , לא.

אלא תספרי לו בעקיפין בבחוכמה מה את אוהבת והוא יבין מקסים 

ואם לא , בעיה .

"אתה יודע לפני חודש הייתי אצל הספרית וממש נהנתי" .." אני אוהבת נראה נקי ומסודר.." 

סביר להניח שהוא יגיב משהו

יכול להיות שזה יוביל לזה שהוא משתף מה הוא חושב/ אוהב ..

הכל בעדינות ברוגע בנועם

ממש לא מוכחים אף אחד אין לנו זכות לפגוע

זה לא נשמע לי סביר לחשוב להעיר על דבר כזה אחרי דייט אחד

אם מלבד זה טוב, אז ממשיכים הלאה, ובהמשך הגיוני לדבר על זה.

אם זה חזות הכל, וזה או זה או כלום, עדיף כבר כלום. בעיני.

צריך דייטים בשביל זה והיא כבר אחרי האחד

לא עניתי כי לא ראיתי הקשר , בוודאי שזה לא שייך.

ולא כך אמרתי להגיב

אני משאירה את משימת האומץ לבחורה אחרת.

אתם הבנים, בבקשה תחסכו את זה מאיתנו! בבקשה! יש לכם חבר מוזנח זרקו מילה במקום שיתבזה ונתבייש להסתובב אתו..

אתן הבנות - תפסיקו להפרד על שטויות שיכולות להפתר בהמשך בקלות.

נפרדת ממנו בהודעה ? בטלפון ?

מה אמרת לו ומה הוא אמר ?

זה חשוב לצרכי מחקר ופיתוח.

כמה שיותר פרטים, יותר טוב *בשבילך* וגם בשביל *אחרים*.

כי מי שנותן, מקבל. 

גם אם בדרך סיבובית.

תודה מראש.

(אני מביא דף ועט)

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!