למה לזלזל במה שמפריע לי? השיער שלו באמת הפריע לי ונתן לי הרגשה לא נעימה כאילו מזלזלים במעמד כשאני השקעתי..

אני לא אשמה שיש כאן שרשורים כבדים על סרטן וגירושין.

אבל אם את קוראת אותי ככה אולי יש לך צד שחושב אחרת

סליחה, הבנתי אותך לא נכון.

כן יש צד כזה.. אנשים מעלים שרשורים כבדים של חיים ומוות אז יש צד שמרגיש לא מאוד נעים..אבל זה מה שמעסיק אותי איך אני גורמת שיהיה מוצלח יותר...

״תראה מה קרה בגללך,

אתה מגיע לדייט עם שיער מוזר ביותר

ואת כל העצבים שלי הוצאתי על אנשים שבסה״כ הזדהו עם הבאסה שלי...

תראה מה עשית. עכשיו לך להסתפר ותשלח לי הודעה ותמונה בשחור לבן (תדפיס במדפסת לייזר) ונקבע לדייט שני. קדימה״

ועכשיו ברצינות ,

איך אני גורמת לו לשפר הופעה?

אז אי אפשר להעיר לו.

זו נקודת המוצא שלך.

 עכשיו משם תנסי לחשוב מה את עושה.

את יכולה להסתכל -יותר- על השיער שלו

ואז הוא אם ישאל ״למה את מסתכלת על השיער ?יש לי שם משהו ?״

אז תעני ״יש לך שם מקום לקן ציפורים מה נסגררררררר בן אדם ?????????????????״

טוב את זה את *לא* יכולה לומר.

אולי תגידי ״פשוט לא ראיתי כזו תספורת המון זמן. כל כמה זמן אתה מסתפר חיחיחי (אוירה קלילה) ?״

לא יודע. תחשבי על משהו -קליל-. תחכי קצת... ***במיוחד*** אם את חושבת שיש ***פוטנציאל***.

בהצלחה.

מצחיק אותי היציאות של @חסדי הים 

בעדינות.. זה רעיון טוב אתה חושב?

זאת דרך להגיד ולא להגיד..

אני חושבת שאני הולכת לאמץ את זה..

זה אף פעם לא קרה לי, 

אבל בגדול אני זוכר שזה הכי מבאס להרגיש שבפגישה ראשונה כבר הבחורה התבאסה מהמראה.

מרגיש לי שזה נכנס לאותה משבצת

הייתי מעדיף אם כבר שבזמן שיש שיחה וצחוקים והכל - כשהבחור מקבל מסר שסך הכל כיף לבחורה איתו

שהבחורה תעביר את הנושא לזה שהיא מה זה אוהבת שהבחור שלה יהיה מתוקתק עם תספורת מסודרת וזה.. (שיבין שתספורת תביא אותו אל הפיסגה חח)

אני הולכת לתקוע מבט וזהו

אין מצב שאני ממשיכה למות מבושה לאורך זמן 

"אחי - היא מתה על השיער שלך, אל תשנה כלום!" 

שואף לאפס למזלי הרב..

הלוואי שישתף חבר בחוויה...

איך ר' נחמן אומר: "כי הבושה קשה מן הכל" 👹

(טוב הוא מדבר על העולם הבא אבל לא משנה חח)

והפסוק הבא זה מה שהיא שואלת..

"אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים"- איך?

בשלב הזה ואיך?

אשמח לעצות מעשיות.תודה.

אם הייתי שומע בשלב כל כך מוקדם משהו שמפריע זה היה מרתיע אותי. יכול להיות אפילו שבשלב מאוחר יותר.

בכלל ביקורת בתחילת הקשר זה דבר לא מומלץ.

שאלת תם - אם אחרי פגישה אחת היתה לו הערה על אורך החצאית שלך, איך היית מקבלת את זה?

דרך אגב הוא סיפר לי בדייט על בחורה שחתכה אותו למרות שהוא הרגיש טוב בדייט..מתערבת שזה בגלל השיער.

זאת ביקורת בונה

רוב הסיכויים שלא נקלוט. לדעתי פשוט תתגברי עוד פגישה-שתיים. הזדמנות לראות אם הוא באמת מעניין אותך.

גם אימון להמשך (איתו או בכלל) - תמיד יהיו דברים שלא ימצאו חן בעיניך, בהתחלה או בהמשך. צריך לדעת להסתכל על המכלול.

עייני כאן:

... - לקראת נישואין וזוגיות

הקישור מפנה אותי לכל השרשור על גירושי מקח טעות.

איזו תגובה מבאסת.......

כי תמיד, לא משנה עם מי תתחתן, אתה תגלה עליו עולמות שלמים אחרי שתתחתנו. אי אפשר להשוות בשום אופן חיי נישואין ודייטים (ואומרת את זה אחת שמאמינה גדולה בבירורים מעמיקים, ואחת שהיא ובעלה לקחו את הזמן עד שהתארסו, והתארסו מתוך היכרות עמוקה לכאורה ושיקול דעת). פתאום החסרונות של בן הזוג הופכים להיות קיומיים, וזה נהיה לא קל. מה גם שחיי נישואין מזמנים מלאנטלפים סיטואציות מורכבות בהרבה מדייטים, דבר שמביא צדדים אחרים (ולא תמיד קלים) של בן הזוג. כאן, אנשים יכולים לטעות ולזעוק "מקח טעות!!". מה שהם לא מבינים זה שזה היה קורה להם עם כל אדם אחר, ושנישואין בהגדרה הם דבר שדורש עבודה מתמדת כדי שיהיה טוב, ונעים.

לא נעים לומר, אבל בדמיון שלי תמיד חשבתי שברגע שיוצאים מהחופה הזוג נהיה 'אחד'. אבל וואלה לא ממש. 'האחד' הזה דורש וואחד עבודה. 

ואחרי ההפחדות😅 אומר שגם האהבה מתעמקת בטירוף, וזה קסום שהולכים ומכירים אחד את השני יותר ויותר לעומק. ככל שההיכרות שלי עם האדם שמולי מתעמק גם הקשר שלנו מתעמק, ובוודאי שבעקבות כך גם האהבה.

נ.ב אין הכוונה בדבריי לבטל את החשיבות של השלב של הדייטים חלילה. חייבים בסיס כדי לבנות את אותו קשר עמוק. חייבים לבחור במישהו שיכול להיות החבר הכי טוב שלי וממילא הוא יכול להיות השותף שלי למסע הזה. רק באתי לומר שזה השלב הראשון, ואחרי זה מתגלים עולמות שלמים(:

נכתב ע"י @מדרשיסטית20

תנו להיות בשלב הדייטים..

כשנגיע לגשר וכו

כל החכמים עברו בדרך הזאת אז נא לא לזלזל ולא להקטין.

תודה על התגובה למרות שאני לא מרוצה ממנה.

אלא אם כן הוא ממש ממש ממש מעוניין זה יכול לגרום לריחוק.

הבעיה שזה הורס באמת

עכשיו הוא נראה מאוד מוזנח, תספורת קטנה הוא משתדרג בקלות

לא שהוא צריך לשנות משהו

אלא מה את אוהבת

אתה יודע אני מחכה לתספורת שלי ממש.. ממש אוהבת שהכל מסודר אצלי

ככה אני ארצה שגם הבית שלי יראה והילדים.

וזהו אם הוא לא קולט .. בעיה

או אולי

אתה יודע אני מחכה לתספורת שלי.. אתה אוהב להסתפר?

אני גם מפחדת ובלה בלה

בסוף אולי תשמעי למה הוא בוחר לא להסתפר

תגידו לו שאת חושבת שזה כן שווה את זה מאוד בסוף

אבל שימי לב שאת לא אומרת לו מה את חושבת עליו אלא עליך 

יש דעות אחרות בפורום?

מתישהו הוא יסתפר..

בגלל שזה משהו חיצוני שכל כך קל לסדר הייתי מנסה להתעלם מזה לבנתיים. אם הקשר יתקדם את תוכלי לשאול/לדבר על זה בהמשך .. 

אני לא סתם אומרת.

בעלך היה נעלב אם היית אומרת לו את זה? מה דעתו? שנהגת נכון שסבלת בשקט?

ולא סבלתי.. הבנתי שאני רגע צריכה לשחרר, וב"ה עד דייט שלישי הוא הסתפר ואפילו החליף משקפיים..

בעלי אולי לא היה נעלב אם הייתי אומרת על זה משהו. אבל ודאי שזה היה מוריד בעיניו. מניחה שהיה תוהה לעצמו מי אני חושבת לעצמי שאני.. שאני מעירה לו בדייט ראשון.

היום ב"ה הוא יודע שאני אוהבת שהוא מסתפר, ולפעמים אני גם מזכירה לו שהשיער גדל. אבל זה רק אחרי שבנינו קשר. והדיבור על זה לא התחיל מ"ביקורת בונה" אלא מתוך מחמאות שלי על זה שהסתפר.. והוא עשה אחד ועוד אחד והבין שאני אוהבת מראה מסוים. 

קודם צריך לבנות משהו, שיווצר איזשהו חיבור בינכם. אל תשכחי שאת לא באה לתקן אותו. בסופו של דבר אם הוא יחליט שזה דבר שהוא לא מוכן להשקיע בו.. האם עדיין תרצי להמשיך איתו?

אם הגישה לכתחילה היא לשנות אותו עד שימצא חן בעיני.. זה נועד לכשלון. כי תמיד תמיד יהיו דברים שאנחנו לא כל כך אוהבים בבן זוג שלנו ולא הכל אפשר או נכון לשנות/להעיר. 

מציק,מציק,מציק,חוסם.

קשר שיכול אולי להבנות נהרס ..לא חבל?...

אני לא מחפשת להיות רעה בכח.

אז שחררי אותו.

אי אפשר להתחיל קשר מביקורת גם אם היא לדעתך נועדה לבנות.

זה להתחיל קשר במינוס. 

מאריך שיער כזה לתרום. יש לו קוקו ומעל כיפה.. אם זה היה בעלי, הייתי מתפחלצת.. אבל שאלתי אותה, וזה לא מזיז לה..

יש לי כמה הצעות:

-"קיבלת בצבא פטור שיער? חח"

-"חייל, שפר הופעתך!"

-"מה קורה שמשון? אההה סליחה, איציק. לא יודעת למה, אתה מתקשר לי לשופט התנ"כי.."

-"אתה בקטע של לתרום שיער?"

-"אתה יודע למה קראו לה דלילה? כי היא עשתה לו דילול.."

-"וואי, איזה קטע! בדיוק נפל לי האסימון שכבר מזמן נגמרה ספירת העומר!"

כמובן שבצחוק

וברצינות- באמת להעיר באופן ישיר אחרי דייט אחד, זה ממש לא שייך.. אם יש איזה צד שלישי שהכיר ביניכם, שהוא חבר שלו במקרה או משהו כזה, אפשר לשתף אותו ואולי לבקש שירמוז למר בחור רמיזה כללית.. כמו נגיד "שיער זה ממש מפריע לבנות, נגיד אישתי, כל חודש בול שולחת אותי להסתפר.." ואולי יעבוד.. 

יש פה משהו מעוות מבסיסו

יכול ממש ממש להבין מי שמתבאס מזה

אבל לחשוב שיש אפילו טיפה של היגיון בלהעיר על זה זה לא רק חוסר טאקט 

לתקוע מבט בעדינות גם לא טוב?

אתם מובילים אותי לכיוון של לשקול ברצינות לחתוך..אולי זה מה שנכון לעשות..

תחשבי מהכיוון הזה.

זה עוד לפני איך, כמה ומה להגיד לבחור.

אולי אם היה יודע אז לא היה לו אכפת להסתפר?

כמובן לעשות בצורה יותר נעימה- כמו צד שלישי וכו'

אני בת

תודה👍🏻

😂 - לקראת נישואין וזוגיות

יכול להיות שהבחור פשוט לא מודע. תמשיכי לדעתי עוד דייט ואח"כ תנסי להעביר מסר דרך גורם שלישי אם יש כזה.

יכול להיות שהוא גם יזרום אם תעירי לו ולא יפגע מזה, תנסי מבעד לשיער לקלוט את הראש שלו

ושהוא לא מבין למה. התשובה הייתה כל כך ברורה לי..למה לא לעזור לו?(ולי על הדרך..)

בעיקר בעניין הגיינה.

אני לא יודעת להגיד לך מה נכון או לא נכון לעשות.

יש כאן עניין של חוסר נעימות -

מצד אחד, זה ממש לא אחריותך לחנך אותו. אני מאוד מקווה שיש לו דמות מספיק קרובה בחייו שיכולה להעיר לו (אמא, אחות, חבר...) על ההופעה החיצונית שלו, אבל ממה שאת כותבת, אין כזה.

מצד שני, את מתביישת להסתובב איתו ברחוב.

בעיני, יש לך שתי אופציות:

אחת, לשבור את הכלים ולהיפרד.

שתיים, לתקשר את העניין. לא להעיר, לתקשר. לא להגיד, אתה לא בסדר, אלא יש משהו שמפריע לי. זה הזדמנות להעמיק את הקשר (אם מעוניינים בכך, הרי יש דברים מעבר). איך אפשר לעשות את זה? אפשר לעשות דבר כזה בטלפון שאחרי.

- הי שיערות, אז איך היה לך אתמול?

- טוב ולא טוב.

- את יכולה לפרט?

- מאוד נהניתי מהשיח והתוכן שהיה לנו, אבל יש משהו שמאוד מפריע לי במעטפת. אני לא בטוחה שזה המקום, הזמן והדרך לדבר על זה, אבל זה ממש מפריע לי. האם מתאים לך לדבר על זה?

וכמובן, להתגלגל הלאה לפי התגובות שלו. אולי לקבוע דייט אצל ספר...

תכלס - לי לא היה את האומץ לנהל שיחה כזאת. אז כן, שברתי את הכלים ונפרדתי (היו עוד דברים שהפריעו לי, וזה רק הוסיף שמן למדורה). בקשר אחר, שהיה קשר ארוך ומשמעותי לא העליתי את זה, והיום אני מתחרטת. במקום להתמודד עם משהו חיצוני שדי קל לשנות אותו (ולא נובע מאיזשהי תפיסה אידואולוגית, יותר מחוסר מודעות) - העדפתי לשבור את הכלים. לא תקשרתי את זה שיש לי בעייה עם הנקודה הזאת אצלו, וזה גם השאיר איזושהי עננה על הפרידה שלנו, שלא היה לו ברור למה נפרדנו אחרי קשר כזה משמעותי. התביישתי לדבר על זה, כי זה ממש לא נראה לי המקום שלי, אבל בדיעבד - אולי הייתי צריכה לומר לו משהו גם אחרי שנפרדנו, ביקורת בונה להמשך. בטוחה שהיה עוזר לו, אבל לי לא היה את האומץ (להוא מהקשר הארוך - היום הוא נשוי... להוא מהקשר הקצר, זה פשוט לא היה שייך, והתביישתי גם לומר לקרובת המשפחה שלו ששידכה את הסיבה הזאת.)

אם בכל זאת את מחליטה להיפרד ממנו (או שהוא נפרד ממך) - הייתי שואלת באופן ישיר האם אפשר לתת לו ביקורת בונה.

פעם מישהו שנפרד ממני אחרי דייט אחד שאל אותי את זה, אמרתי כן, הוא נתן לי רשימה של דברים שבעיניו אני יכולה לשפר - והיה בזה משהו די מעליב, כי זה היה דברים על האישיות שלי, שבעיניי הוא פשוט לא קלט אותי כמו שצריך.

האם בקשר ארוך כפי שתיארת היה מקובל עליך שהבחור יעיר על אורך החצאית לדוגמא?

ואם ממש לנושא הדיון - שהוא מעדיף שיער אסוף\צמה וכדו'?

אם לא - מה ההבדל?

אגב, היגיינה זו נקודה כאובה אצל סוג מסויים של בחורי ישיבה. נפתר בד"כ לקראת החתונה או מיד אחריה.

לגבי סיומת דבריך - אם שואלים שאלה כזו צריך לדעת איך לשמוע את התשובה. להעלב זה באמת מיותר. פשוט לברור את התבן מן הבר.

בין להעיר על משהו הלכתי (אורך חצאית) למשהו לא הלכתי (איך לסדר את השיער).

ובתוך הלא הלכתי הזה, יש מרחב גדול.

ובמרחב הזה - אותו אדם שסיפרתי עליו היה מגיע בבגד מטולא ומלוכלך (אותו אחד לכל הפגישות), וזה נוסף על ריחות קשים של זיעה. לא חד פעמי.

אם מישהו היה מעיר לי על החיצוניות שלי - ככל הנראה הייתי נעלבת, כי אני חושבת שאני מהממת =)

אבל אם מישהו היה מנסח את זה בעדינות ואולי בצורה אחרת, אולי הייתי מוצאת טעם בדבריו. אם זה מגיע בשלב שהוא רוצה להיפרד ממני - הייתי מעדיפה דרך צד ג' (וקרה לי משהו דומה, קיבלתי אח"כ טלפון מהשדכנית עם רשימת תלונות).

ברצינות, אם מדובר במשהו חיצוני (לא מדברת על תכונות, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, שהוא העיר לי על האופי שלי דברים שבכלל לא נכונים) - אני מבינה שיש כאן מישהו שחפץ בטובתי, אז אני יודעת לקחת את זה למקום הנכון. אני יודעת שאין לו שום כוונה ורצון לפגוע בי, אז אני יודעת לקחת את זה למקום כזה.

אני מבינה שלפעמים אני לא מצליחה להבין איפה אני טועה, ונקודת מבט חיצונית יכולה לעזור לי להשתפר.

כמובן שיש דרך וצורה, יש כאן עניין של טאקט, של צורת הגשה.

(תראה לדוגמה את הכתבה הזו: אם מציעים לכן בחור ש"יודע מה הוא רוצה מעצמו" - תחשבו פעמיים - כיפה מעניין אותי מה הבחור חשב על זה, איך הוא היה מספר את אותו הסיפור, ומה הוא היה לוקח מלקרוא את הצד שלה).

ואגב, לא סובל את הכותבת הנ"ל. איכשהו כולם המוזרים והיא המושלמת. 

ואגב, השיער האסוף הוא עניין של צניעות (ומקסים בעיני אבל זו כבר העדפה אישית) 

אני מפנה לרב הפוסק שלי.

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שמי שאני יוצאת איתו הוא אדם שומר הלכה, ולכן אני לא אעיר לו אם הוא עושה משהו שהוא לא נכון בעיניי. אולי אני אשאל אותו על המנהג הזה, או מה המקור שלו, אבל אני לא אגיד לו שהוא טועה.

מכיוון שאני שומרת על ההלכה, אני מצפה שהצד השני ינהג באותו הדרך.

לעומת זאת, בדברים חיצוניים, יש מקום לטעם והעדפה אישיים, ולכן יש מקום לדעה שלך.

אכן, אני תוהה אם הדברים אכן קרו. הרבה נשמע לי מופרך מידי.

ומתחבר ישירות למה שכתבת.

נניח שאנחנו בקשר מתקדם. אני אישית מאוד מתחבר למראה צנוע. עושה לי ממש טוב ומקרב.

ולהיפך - פחות צניעות ממש מקווצץ לי את הלב.

לצורך העניין - הכל בתוך המרחב ההלכתי.

האם זה לגיטימי לומר דבר כזה? בעיני לא. מקסימום לרמוז.

מה ההבדל בין זה לבין דברים "חיצוניים"?

(אגב כל הנ"ל מתאר אותי בדיוק. מלבד הקשר המתקדם...). 

מה הבעיה? אם לא תגיד למי שאתה יוצא אתה רציני לקראת חתונה למי כן?

מה שנדרש ממך זה להגיש את זה נכון וזהו זה,אובר הרגישות גם בקשרים מתקדמים מוגזם ולא בריא.

איזה טוב יכול לצמוח מזה שתסתיר את רצונותיך בדברים שאפשר לשנות אותם בקלות אם בוחרים בזה?כשמבקשים אפשר לסרב,אתה יודע..

גדלתי לאורו של הרב סולובייציק.

כידוע, אשתו לא עמדה בסטנדרטים ההלכתיים שלו - אני מדברת כמובן על כיסוי ראש.

כשתלמידיו שאלו אותה למה אישתו לא נוהגת כך, הוא אמר להם לשאול אותה ולא אותו.

אתה שואל האם נכון וראוי להעיר לבן הזוג על ההלכה?

בהנחה שבן הזוג מכיר את ההלכה, לא נראה לי נכון להעיר. (ואני לא מתכוונת למצב שבו שעתיים אחרי בשר אתה פותח שוקולד, ואני מתזכרת אותך שלא עבר מספיק זמן).

במיוחד בצניעות, שהוא תחום מאוד רגיש. יותר נראה לי נכון לנהל דיון כללי של מה היחס שלך להלכה, מה את עושה כשיש הלכה שקשה לך איתה וכו' - מאשר להגיד, החצאיות שאת הולכת איתן קצרות מידי לדעתי.

לא נראה לי מתאים להגיד למישהי,

הצבע הזה של השמלה שאת לובשת ממש מכוער בעיני.

זה הערה על משהו חיצוני שהוא לא הלכתי (צבע נורמלי, כן?).

לכן שואל למה את רואה הבדל בדברים שחשובים *לך*.

ותעשי לעצמך טובה - יש המון דברים לדבוק ברב סולובייציק, אל תדבקי במה שברור שהוא פשרה מאונס. 

אבל לא ענית לשאלתי - תיארתי לך (באמת) את העדפותי. הורדתי את החלק ההלכתי מהדיון.מה את אומרת על זה? 

הכוונה שלי היתה שעבודת ה' של כל אחד היא אישית.

אני לא מדברת על הורים, או שליחי ההורים, לעניין חינוך.

אני מדברת בין בני זוג (בדברים שנוגעים לכל אחד באופן אישי).

זה לא התפקיד שלי לחנך אותו.

יש לי רצונות, שאיפות, חלומות לגבי בן זוגי והבית שבו בעז"ה אקים. האם בהכרח אשתף אותו בכל הדברים האלה? לא בטוחה. (נניח, הלוואי שזה מישהו שכבר סיים ש"ס. למה לבאס אותו אם הוא לא עשה את זה?).

עבודת ה' שלו זה בינו ובין הקב"ה.

אם הוא ירצה לשתף אותי, ואם ארצה להשתתף - זה כבר משהו אחר.

אם אקח את הדוגמה שנתת כאן לגבי האחיינים, ואשליך על הבעל - אני לא אעיר אותו למניין - אלא אם הוא ביקש ממני מפורשות לעשות את זה. כמובן, אני מאוד רוצה שיתפלל במניין, והוא יודע שזה חשוב לי. אבל הוא אדם בוגר, שיודע מה החשיבות של מניין, ואם הוא מחליט להמשיך לישון - זה שלו, לא שלי.

אני לא רוצה שישמור הלכה בגללי, אלא בגלל הרצון שלו. (ושוב, מדגישה, מנתקת את עניין חינוך הילדים).

אני לא בטוחה שאני מבינה את השאלה שלך - אם אנחנו מנתקים את העניין ההלכתי - אתה שואל אותי האם בסדר לומר למדוייטת - הצבע הזה של החולצה שאת לובשת מכוער לדעתי, הייתי מעדיף שתלבשי משהו אחר? אז לא. האם בסדר לומר - הצבע הזה שאת לובשת ממש מחמיא לך - אולי, תלוי בשלב. בהתחלה נראה לי שלא שייך בכלל.

בהנחה שאת הולכת לפי ההלכה (לפחות מינימום ונניח יותר).

אני באופן אישי אוהב לבוש צנוע יותר, בהקשר הזה לא רלוונטי מבחינתך להלכה.

היה לגיטימי שאגיד לך את זה? 

אני לא מבינה מה זה מינימום ומקסימום בהקשר של צניעות.

אותי לימדו שהקיצונות לא נכונה בשני הצדדים - מצד אחד לא משהו גבולי מבחינת האורך, נניח, ומצד שני גם לא שאל.

זה נכון במיוחד שיש דעות שונות - האם פאה עדיפה על מטפחת? תלוי את מי שואלים.

יש הלכות שהן מאוד ברורות, ומאוד קל להבין אם מה שאנחנו עושים הוא הלכתי או לא. אבל צניעות זה לא תחום כזה. יש בו מנעד מאוד רחב, שבחלקו תלוי בתרבות מסביב (לדוגמה, מה נחשב צבע בולט).

אם אדם רוצה להחמיר, זה על עצמו.

אני לא חושבת שנכון שמישהו יכריח את אשתו לעשות החמרות\הנהגות שהם מעבר, מכל תחום. 

אם מישהו מתכנן לחיות חיים של החמרות, נניח לא לסמוך על העירוב, אז אני חושבת שצריך להעלות את זה בשלב הדייטים. לדבר על הדברים האלה. איך מתייחסים אליהם. האם יש ציפייה ששני בני הזוג יתנהגו באותה הדרך. כי בסופו של דבר, מי יתקע עם הילד בלי העגלה בשבת?

(כמובן שהכל תלוי עניין - מכירה מישהי שמגיעה מבית שלא נוהגים לאכול חלב נוכרי, והתחתנה עם מישהו שכן - והיא עדיין מקפידה שלא, והוא עדיין אוכל).

כפי שכתבתי בהודעה אחרת, אני לא הרגשתי בנוח להעיר בנושא למרות שזה היה מעבר לקו האדום.

אני חושבת שיש הבדל בין העדפה אישית - צבע א לעומת צבע ב

לבין איך מקובל להיראות בציבור - לא מוזנח, בגדים נקיים, לא קרועים, ריח גוף קיצוני.

כשיש משהו מעבר לקו האדום, לא נעים להסתובב איתו ברחוב. המציאות שאני פגשתי, היא שאנחנו (הנשים) לא נוטות לעבור את הקווים האדומים האלה, במיוחד בדייטים. לעומת זאת, ישנם בחורים שיש להם חוסר מודעות קיצוני, ובאים בצורה שלא מכבדת אותם ואותי. מהמדגם של האנשים שיצאתי איתם, היו כמה כאלה. הרוב המוחלט לא, מדובר בכמה בודדים. לא הערתי. ניסיתי להתעלם מהעניין הזה ולבחון את המכלול, ובסופו של דבר אני חתכתי בכל המקרים הללו, כשהצד השני רצה להמשיך, ולא אמרתי להם למה - כי אני לא רואה את התפקיד שלי כמחנכת. אולי אם הם היו שואלים אותי, ומבקשים ממני להיות כנה בנושא, הייתי אומרת משהו.

אעיר גם שזה לא רק על דברים חיצוניים - יצא לי לצאת לדייטים עם כמה אנשים שונים, שמבחינתי קבלתי יחס נורא ואיום מהצד השני, שהקטין אותי, וזלזל בי. גם במקרים האלה לא אמרתי להם כלום על תחושת ההשפלה שלי. ואני מניחה שדברים דומים יכולים לקרות בשני הצדדים (לעומת העניינים הנ"ל שהם בעיקר בעיות אצל בחורים).

האם אני צודקת במה שעשיתי (שלא העליתי את העניין בקשרים או בעצם, מענה לשאלה שלך - האם בסדר להעיר)?

אני לא בטוחה. כי כשאנחנו יוצאים לדייטים, אנחנו רוצים ליצור קשר עם האדם מולנו. ואם מבחינתי יש משהו קו אדום, שהוא בר שינוי בקלות, ואני לא מעלה את זה בפני המדויט - אני בעצם בורחת מהתקשורת הזאת. ברחתי מהמקום הזה, הלכתי לפתרון הקל והנוח. תוצאה: הם נשואים, אני רווקה.

אפשר היה לגשש אם הצד השני מוכן לדבר על זה. אם זה דבר שנשמע מבחינתו. 

לא כי אני רוצה שישתנה בשבילי - אלא לתת לו קצת מודעות למוסכמות החברתית שהוא נמנע מהם.

אעיר גם שכאשר מתקשרים את הבעיה, גם לזה יש דרך וצורה. לא כל צורה היא נכונה. גם כאן בשרשור נתנו לפותחת כמה דרכים שונות להעלות את הנושא, ויש דרכים יותר נכונות בעיניי מאשר אחרות.

לצורך העניין - העירו לי (במישרין או בעקיפין) מספר פעמים על לבוש.

ב"ה אני מגיע נקי ומסודר ולא מוזנח חלילה אבל הלבוש שלי (גם ביום יום) הוא שיא הפשטות.

היו כאלו שזה הפריע להן כע זה נראה להן לא מכובד. 

אז שתברר מראש.

אם זה קו אדום מבחינתה - אז שתדאג להבהיר את זה.

עם זאת, אני בטוחה שאם תלך לפורום המקביל, ותשאל שם כמה מהנשים קנו לבעליהן בגדים (או עדיין קונות) - תגלה שזה קורה לא מעט. אני חושבת שזה נובע מזה שלנשים יותר אכפת מהחיצוניות.

הוא שבדרך כלל ההערה על אורך החצאית נובעת ממקום אובייקטיבי כביכול. בסאבטקסט אתה אומר שהיא לא בסדר. זה לא חשוב אם אתה צודק או, זה לא נעים.

לעומת זאת הערה על הלבוש, הוא בוודאות סובייקטיבי. אין כאן טענה כלפי השני כי כל אחד והטעם שלו. מקסימום יש פה בקשה.

אני חושב שהערה על הלבוש כי זה לבוש מזלזל/לא מכובד/קרוע וכו' וכו' - כל דבר שהוא יותר אובייקטיבי, מתקרב יותר להערה על אורך החצאית.

זו נק' שממש חשוב לשים ❤️ אליה בזוגיות בכלל. זה ממש בסדר להעיר לשני, אבל המקום ממנו צריך להגיע הוא לא ממקום של צודק/לא צודק או נכון/לא נכון. צריך להגיע ממקום אישי סובייקטיבי. מכאן השיחה יכולה להיות סביב תחושות ורצונות ולא סביב מי צודק ומי טועה.

זו נק' חשובה שכדאי להפנים. מקווה שהייתי מספיק מובן.

פשוט לא קראתי 🫣

אבל הנק' שכתבתי נכונה בכל אופן

זה לא קשור למין כזה או אחר. זה יכול להיות מושלך על שניהם.

אני מבין את המקום שלך. פשוט זה לא תמיד נתפס ככה (יותר נכון, כמעט תמיד לא נתפס ככה).

אם זה ממקום סובייקטיבי (שלא קשור להלכה), אין הבדל בין זה לבין משהו אחר.

פשוט בדרך כלל זה לא נתפס ככה לא משנה מה תגיד.

אני מאמין שאם היא באמת תהיה משוכנעת שזה סובייקטיבי לחלוטין, היא תקבל את זה בדיוק כמו כל דבר אחר (מגפיים שאתה פחות אוהב או כל דבר אחר).

שהייתי עם מישהו שיצאנו הרבה זמן

אמרתי לו ואי איך אני אוהבת את המגפיים שלי

וראיתי שהוא שותק..

אז אמרתי לו , מה אתה ממש לא אוהב אותם?

והוא אמר כן

בכיתי מצחוק

אמרתי לו טוב אני אשתדל לגוון כי יש לי עוד 7 זוגות במילא.

ניסיתי להבין כמה זה מפריע לו.. והוא אמר אני פשוט אוהב את הבאז הרבה יותר.. או האפורות

אותך אני שואלת איך אפשר לא לאהוב מגפיים כל-כך קלאסיות בנאליות עדינות.

אמרתי לו שהוא לא מבין

אבל זכותו אני שאלתי קיבלתי תשובה  ממישהו שאני יודעת שאוהב אותי.

אז הכל טוב

זה משהו שצריך ללמוד אותו.

אבל יש הבדל:

א. אם זה מישהו שיצאת איתו הרבה זמן או פעם אחת.

ב. מה סוג הדבר. 

אחרי פגישה אחת, הוא לא אוהבת ואפילו לא מעריך אותי, להגיד שהוא לא אוהבת את המגפיים, סבבה. יש לו טעם אחר. לא נעלבת. (אבל עדיין זה חסר טאקט מצידו). להגיד שאני לא אמפתית, לא סבבה. אני נעלבת. מי אתה בכלל? אחרי שעתיים אתה יודע לעשות לי ניתוח אישיות?! אם תבחר אקראית חברה שלי, תשאל על האמפתיות שלי, אני בטוחה שתשמע דברים שמאוד יפתיעו אותך.

בנים הם חסרי טאקט מהיסוד

מכירה  בנות שאמרו להם על החצאית עוד לפני שפגשו אותן.. והחצאית לא מוגזמת קצר

אבל זה טוב דווקא כי זה מסנן את כל החשוכים בעלי העין טובה המדהימה.

בטוחה שהגבת לתגובה הנכונה?

אני לא מעיר לאף אחת על הלבוש, בטח לא בכוונה.

אני בהחלט פוסל על זה בבירורים.

תקראי לנו חשוכים רק אל תשאלי אחר כך איפה התורניים. שלא לדבר על החוויות המזעזעות שמספרות לי על מפגשים עם "נאורים". 

נזכרתי 

כי כתבת שזה כמו שבנים לא יערו לבנות על חצאית .

בנים כל הזמן מעירים לבנות על החצאית ..

אז למה כתבת כמו?

אתם מתים על זה לפגוע במישהי עם חצאית קצרה

מבחינתכם היא מופקרת כאשר אתם לא מכירים אותה 

מעולם לא הערתי למישהי על לבוש. מקסימום רומז\צוחק\מציק בעדינות (רבה!) לאחייניות שלי.

וכן, זה חסרון בעיני. כמו מישהו שילך בלי כיפה בעינכם (רק הרבה יותר חמור).

שאר הפרשנות היא שלך. 

ואבוי ואבוי לנו

אצל בנות ככל שמעירים להן ככה הן מתרחקות

מזכיר לי את הסגנית באולפנה צורחת על חברה שלי בבוקר כבר בשער, מזה פה שוק?! תעשי פרסה!!

והיא עונה לה עם דמעות, במקום שתגידי לי בוקר טוב!!! זהו זהו מהיום אני הולכת עם מכנסיים!! אני מבטיחה לך הכל בגללך !!!! הכל על מצפונך והיא נכנסת לאולפנה והסגנית רודפת אחריה שום קצר לא יהיה פה!!!!!

ככה הן רצות עד לרב

והרב כזה חמוד רוצה לברוח

היתרון בדוד הוא שיש את הקרבה אבל אין את הסמכות כך שרוב הקונפליקטים נמנעים.

לדוגמא - האבא מעיר את הבנים בעדינות לתפילה. אני מגיע וזורק אותם מהמיטות.

אם האבא היה עושה את זה היתה מלחמת עולם. כשאני עושה את זה מתחילה מלחמת כריות זריזה והולכים לתפילה.

ולא הבנתי את הקטע של "להעיר",

בקשר מתקדם יותר זה אמור להיות ממקום שמחפש מה עושה טוב יותר לשני הצדדים. זה בכלל לא עניין של נכון ולא נכון. זה יותר בקשה מהערה. אולי אפילו יותר מבקשה - מקום לאפשר חיבור.

יש הרבה בנים נקיים עם ריח של כביסה

איפה הכללתי? כתבתי בפירוש סוג מסויים של בחורי ישיבה. ממש לא כולם.

וכן, אני תמיד מקפיד להגיע נקי ומסודר, גם אם מאוד פשוט (שמסתבר שיש כאלו שנעלבות מזה). 

אלא אם תהיה אווירה קלילה ומבודחת שאז אני מסוגלת ועוד איך..לא רואה את זה קורה אתו.

חשבתי שבנים יותר קלילים בדברים האלה

כולם הפכו אובר רגישים אני מבינה.חבל.

לקחתי את הטיפ לומר לו את זה כהערה בונה להמשך במקרה של פרידה.. תודה 

שהוא צריך להסתפר?

לא מתחבר לרגישות יתר הזאת. צריך לדעת לקבל ביקורת בחיים... גם אם זה ממישהו שראה אותך באוטובוס פעם ראשונה.

סתם נקודה למחשבה כי אני אוהב פוליטיקה - כל המצב הקיצוני במדינה התפתח בגלל גוף אחד מרכזי שחושב שהוא פשוט מושלם ולא מסכים לקבל ביקורת מאף גוף אחר.

מעבר לביקורת הספציפית - לי יעבור בראש שהיא תעיר לי על כל דבר שלא ימצא חן בעיניה. 

שלמרות שמשהו מפריע לה היא רוצה עוד פגישה.

איזו זכות יש לנו להעיר למישהו?

זה לא פוגע בך מה שהוא עושה.

גם שמישהו באוטובוס מעיר זה לא מתאים.

מזכיר לי את האנשים המבוגרים שמעירים על ימין ועל שמאל באוטובוס.  כזאת זקנה ודאי שלא הייתי רוצה להיות. חוסר טקט וחוסר כבוד לאחר בכל מובן שהוא.

איפה ואהבת לרעך כמוך? ומה שששנוא עליך אל תעשה לחבריך? אין לנו ערך של בנאדם לחברו? 

יש אנשים שהיו מעדיפים שיגידו להם, אני מכירה אנשים מהסוג הזה.

הבעיה שלי שאני לא יודעת לאיזה סוג הבחור הזה שייך לכן אני מתלבטת מה לעשות.

ונפגעת בקלות רחוק ממני במיוחד.

אבל יש דרך להגיד ויש דרך שלא.

ברור שיש אנשים שיעדיפו שיגידו להם, אבל תלוי מי אומר. ובסיטואציה שאת הצגת לדעתי ממש ממש לא מתאים להגיד.

דרך צד ג' אפשר. אחרי היכרות טובה אפשר. 

כי אתה בעצם מכשיר את הטירלול.

בן אדם בלי מודעות עצמית -בכלל- (לפי מה שהיא מתארת)

ואתה רוצה לעקם את כל העולם בשבילו.

אז לא, שהוא יתיישר בשביל העולם. ואם לא בשבילה, אז לפחות בשביל הדייט הבא.

הרי יגיע הדייט שלפניו הוא יגיד ״רגע, כולם חותכים אחרי דייט ראשון, מה זה ? למה זה ״

 ואז מישהו יגיד לו ״אחי, תסתפר. מה נסגר ?״

אז היא כבר -יצאה- לדייט אחד.

למה היא צריך לשרוף קשר בגלל שאלה ?

ואולי הוא יזרום עם זה בקלות ?

למה שהיא לא תחשוב על עצמה ?

שוב חוזרת ואומרת, תלוי מי אומר ובאיזו סיטואציה.

אם אתה חושב שאחרי דייט ראש זמן מוצלח להעיר על חיצוניות שיהיה בהצלחה.

לא אמרתי שאי אפשר לדבר על זה.. אבל בחייאת תעשו את זה בצורה מתאימה.

ביקורת אחרי דייט ראשון רק גורמת לריחוק ומדליק נורות אדומות אצל הצד השני. 

בין 2 אפשרויות בלבד :

א. לחתוך עכשיו.

ב. שיחת טלפון, להסביר שהיא שמחה להפגש ותשמח להפגש שוב אבל התספורת קצת מפריעה לה.  היא לא רגילה לזה.

מה את בוחרת ?

כי זו בעצם השאלה.

אני לא חושב שהיא צריכה לסבול עוד דייט נוסף.  (בהנחה שזה מה קרה ויקרה)

לכו על ב. אבל בניגוד למה שכתבת בחיים אין רק שתי אופציות. רק צריך קצת לפתוח את הראש.. 

אבל לא לסבול. זה הקו האדום.

וכאן הבנתי ממנה אח״כ שהיא ממש סובלת. זה חוסם אותה. מתפדחת ללכת איתו ברחוב.

ואני לא רוצה לחשוב על ההרגשה שלה, אם בסוף הוא עוד יחתוך איתה כשהיא התאפקה בשבילו. זה בעייתי מאוד.

אני לא אומר שיש כאן שחור ולבן.

אבל אני לא שוכח :

א. הוא עשה משהו לא נכון. שיער מוזנח בצורה *חריגה* (ככה היא מספרת ושכבר חתכו אותו על *זה*)

ב. היא כבר יצאה לדייט אחד ולא אמרה כלום. ספגה הכל.

שזה אומר...שעכשיו תורו לעשות ״צעד״. לתת משהו.

תאור כזה של רמת סבל בדייט בעיני מוגזמת ולא נכון להמשיך דייט עם בחור שאני סובלת ומתפדחת מאד להיות לידו..

ולגבי א וב:

א. זו פרשנות שלה.. ממש לא בטוח שעל זה חתכו אותו.

ב. דייט אחד בעיני לא משקף בנאדם. ולא באמת משקף כמה אני מסוגל להכיל את השונות שלו.

ממה שאני הבנתי זה עניין אסטתי בעיניה. ועל דבר כזה לדעתי נכון לנשום עמוק ולנסות להחליק עוד קצת.

ועוד דבר, זה לא פייר בעיני לצפות ממנו לתת משהו כשהם בסך הכל בדייט ראשון. תנו לבנאדם רגע להכיר, שיהיה אכפת ואז אפשר לדבר על מה מפריע ומה אפשר לשנות.

לק"י

אבל יש גיל שאנשים בהחלט נעשים בו חסרי טקט הרבה פעמים (ואצל בנים זה מחמיר כנראה.. כי הרבה פעמים אין להם טקט מההתחלה.

אני יודעת שאני מכלילה).

אני רואה שאתן מגיבות כאן על חוסר טאקט מבנים.

מתלבט אם אני יוצא דופן או פשוט חסר מודעות בצורה קיצונית...

מסייג ואומר שמדבר על מול זרים, פגישות וכדו'. בתוך המשפחה זה אחרת. 

יש גם גברים עם טקט.

שלילית כמו הערה ואפשר גם להתייחס לעניין בצורה חיובית כמו הארה. את מעדיפה שהם לא יפגשו שוב בגלל זה ?

יש גם עניין הלכתי שנקרא: "אוי לו למגנה את הבריות". אם אדם גורם לאנשים להתגנות ממנו כמו שמתואר כאן הוא צריך לעשות חושבים עם עצמו.

דעתי היתה לנסות לשחרר ולתת כמה דייטים כדי רגע לבנות משהו ואז לדבר.

או כמו שהציעו פה כמה דרך צד ג'.

אם היא באמת רוצה לבנות איתו משהו לדעתי זו לא הדרך.

אם בחור היה מעיר לי על משהו בי בדייט ראשון כשאני עדיין לא מכירה אותו היו נדלקות לי מליון נורות אדומות שהוא בטח אדם ביקורתי וכו...

ממה שהבנתי הסיטואציה שאני הייתי בה לא מאד רחוקה מהסיטואציה שהיא הציגה...

תנסו לפתוח את הראש, לחשוב איזה רושם תשאירו על הצד השני והאם זה יוביל אתכם לעליה ולבניה או לא. 

אני לא חושב שהמקום של שיערות. נכון.

כי האמת היא,

שאם המצב *באמת* חריג (ואת זה רק היא יודעת)

אז היא לא צריכה להפגש איתו שוב

לפני שהיא מתקשרת אליו ואומרת לו בביטחון, בצורה רגועה (אבל בלי צחוקים) :

״תקשיב, שמחתי להפגש איתך ואשמח להפגש איתך שוב. אבל קצת הפריע לי התספורת״.

ואז -להמתין- לתגובה שלו.

אם הוא מיד מסביר שלא מתאים ...אז ״סע לשלום ובהצלחה״. נגמר.

אם הוא מראה נכונות והקשבה, אז לא ללחוץ. אפשר לדבר על זה גם בשיחת טלפון הבאה.

אבל להפגש *רק* אחרי תספורת.

אי אפשר להתחיל ברגל שמאל ולצאת לדייט שאתה מתפדח שיראו אותך עם מישהו. זה לא הגיוני.

יתחיל לחנך אותי.

את לא אשתו,להזכירך..כולה עוד מדוייטת עם כל הכבוד.

ככל שאני רואה את התגובות אני מבינה שהיא כן צריכה להגיד לו את דעתה פשוט ממש בעדינות וברמז

מדוייט היה אומר לך אחרי דייט ראשון (!),

שומעת הבגדים שלך קצת ישנים וזה לא נראה טוב. הייתי מעוניין להמשיך אבל רק בתנאי שתקני חדשים.

איזו מחשבה מעוות זה מצידו להגיד כזה דבר..

אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא מעריכה אותו ורואה בו מלא דברים טובים .

שאני אומרת תרמזי לו אני לא מתכוונת תעירי לו/ תגידי לו ישירות , לא.

אלא תספרי לו בעקיפין בבחוכמה מה את אוהבת והוא יבין מקסים 

ואם לא , בעיה .

"אתה יודע לפני חודש הייתי אצל הספרית וממש נהנתי" .." אני אוהבת נראה נקי ומסודר.." 

סביר להניח שהוא יגיב משהו

יכול להיות שזה יוביל לזה שהוא משתף מה הוא חושב/ אוהב ..

הכל בעדינות ברוגע בנועם

ממש לא מוכחים אף אחד אין לנו זכות לפגוע

זה לא נשמע לי סביר לחשוב להעיר על דבר כזה אחרי דייט אחד

אם מלבד זה טוב, אז ממשיכים הלאה, ובהמשך הגיוני לדבר על זה.

אם זה חזות הכל, וזה או זה או כלום, עדיף כבר כלום. בעיני.

צריך דייטים בשביל זה והיא כבר אחרי האחד

לא עניתי כי לא ראיתי הקשר , בוודאי שזה לא שייך.

ולא כך אמרתי להגיב

אני משאירה את משימת האומץ לבחורה אחרת.

אתם הבנים, בבקשה תחסכו את זה מאיתנו! בבקשה! יש לכם חבר מוזנח זרקו מילה במקום שיתבזה ונתבייש להסתובב אתו..

אתן הבנות - תפסיקו להפרד על שטויות שיכולות להפתר בהמשך בקלות.

נפרדת ממנו בהודעה ? בטלפון ?

מה אמרת לו ומה הוא אמר ?

זה חשוב לצרכי מחקר ופיתוח.

כמה שיותר פרטים, יותר טוב *בשבילך* וגם בשביל *אחרים*.

כי מי שנותן, מקבל. 

גם אם בדרך סיבובית.

תודה מראש.

(אני מביא דף ועט)

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.