מה אפשר לעשות אם הבחור מחמיא לי ללא הפסקה ואני מסוג האנשים שקשה להם לקבל מחמאות וזה מלחיץץ אותם ברמה אחרת
גם כי אולי אני כנראה עדיין לא נמצאת במקום שהוא נמצא ואני מרגישה שהוא כמה צעדים לפני ואני מאחור לא יודעת מה להגיד עדיין בודקת את הדברים
וגם מאוד קשה לי להפתח לאנשים ואני מרגישה שעד שאני יהיה במקום שאני מסוגלת להגיד את הדברים האלה כמוהו יקח לי עוד מלא זמן
אז מצד אחד אפשר לקבל את המחמאות או להתעלם מהם או לדבר על זה ולהגיד שזה קצת מלחיץ אותי השאלה אם הוא יקבל את זה קשה ויחשוב שלהתנהג בקרירות זה עדיף אני רוצה התנהגות באמצע לא יותר מידי לא פחות מידי מה לעשות מרגישה שאני משתגעת ובמקום שזה יעשה לי טוב זה עושה לי רע
אני לא רואה אופציה טובה יותר מאשר להגיד לו את זה...
כי אם לא תגידי לו הוא ימשיך כי הוא חושב שאת נהנית מזה ואז תחתכי את הקשר, וחבל...:/
ואם הוא יקבל קשה? תביני אולי שזה לא טוב לך בכללי. הרי לאורך כל החיים את רוצה בעל שתוכלי להגיד לו מתי דברים לא נוחים לך והוא יקבל את זה בהבנה. ויכול להיות שהוא יגיד לך שזה קשה כי הוא כבר מקדימה אבל הוא מכבד את המקום שלך ולא רוצה להלחיץ וזה יהיה מדהים ויקרב יותר.
אבל תיקח גם בחשבון שאולי בזכותה לא יוולד הילדנוגע, לא נוגע
שיגדל פרפר שיגרום לטורנדו בקצה השני של העולם שיגרום לחמסין שיגרום לקים ג'ונג און לשתות עוד קולה שתגרום לו לסכרת שבגללה הוא ימות מוקדם ושיאשימו את דרום קוריאה בזה ושתהיה מתקפה אטומית עליה ואז ארצות הברית תתערב ותהיה מלחמה שתביא למחסור עולמי בתפוחי אדמה ואז כשאתה תזמין בדייט צ'יפס לבחורה ויגידו לך שאין היא תתעצבן עליך שהשלת אותה שאתה מארגן לה ערב קסום והיא תחתוך ואתה תשאר רווק עד הסוף חלילה
א אני חושבת שהתדירות זה ככל שמתקדמים בקשר אחרת זה בעייני סוגר את הבן אדם ולא להפך כי אני צריכה להיות בטוחה בו לפני שאני נותנת לעצמי להאמין לכל מילה
ב המחמאות הם נורמליות יחסית לא משהו מוגזם לדוגמא אני מאושר שהכרתי אותך וכאלה לא דברים מוגזמים
ג אני לא תמיד מגיבה כי אני לא יודעת איך להגיב אם אני צקבלת מחמאה שבעייני קצת מידי לאחך שאני צרגישה אני לא יכולה להגיד גם אני
אני רוצה שזה יבוא מהלב שלי ולא שכל פעם אני יענה בגם אני
ד האופי כנראה האופי שלי זה שקשה לי יותר להיפתח לאנשים ואצלו זה בא בקלות ויש פה גם את המקום כמה כל צד התלהב מהשני אצלי זה משהו שנבנה אני צריכה את הזמן שלי שאני ירגיש שההחלטה באה מהשכל ולא רק מהרגש
ה לא נפגשים הרבה זמן משהו כמו חודש אבל מדברים הרבה
ו ולגבי מחמאות אמיתיות קשה קצת לדעת כי עכשיו הכל טוב הכל וורוד אבל הכל נמדד בקושי ואז שם אני יאמין לדברים כי לגברים יש קטע שהם רוצים מישהי הם יעשו הכל אז בנתיים אני רוצה להאמין אבל רק עם המעשים יהיה אפשר להאמין מקווה שעניתי לך
שיכולה להבין את התפיסה הרווחת שמחמאה שווה מקום מתקדם בקשר והפחד מלאכזב. אבל אפשר גם לנסות להתבונן על זה קצת אחרת.
ברמה היותר בסיסית, עוד לפני שנכנסים למקום של קשר זוגי, מחמאה נועדה לתת לאדם את הרגשת הנראות הייחודית לו בעולם, להרחיב בו משהו בנפש.
ראו אותו, ובעיניי מישהו בעולם הדבר הזה בו הוא מיוחד.
מה עושים מול זה? קודם כל, מסכימים לקבל שמישהו רואה אותי באופן כזה בעולם, בלי קשר לאיך את מרגישה ביחס לזה או מה מידת האמת בעינייך, או מה הצד השני מצפה ממך. מישהו מאיר עלייך.
כשמאירים לך, אפשר בפשטות להודות.
וזהו.
זה שאת בוחרת לומר ''תודה, זה מחמיא לי'', לא אומר עכשיו שאת חייבת, מוכרחה או צריכה להיענות לכל בקשה שתגיע. זה גם לא אומר שאת צריכה להחזיר מחמאה או מילים בסגנון דומה או להגיד ''גם אני'' כשזה לא מה שאת מרגישה באמת בתוכך. גם לא בטוחה שזו הציפייה של הצד השני ממך.
הצד השני רוצה שתהיי את ותביאי אותך ואת המקום שלך, ובדר''כ כשמדובר בקשר בין איש לאישה הרצון העיקרי הוא שתסכימי לקבל את המחמאה, את המילה הטובה ובכללי שתסכימי לקבל ממנו ואותו. להסכים לקבל שהוא רואה בך טוב, גם אם לא תתחתנו בסוף. הרי זה מה שנבחן בין היתר, אם את מסכימה ומוכנה לקבל. אז הנתינה מגיעה לאט לאט, בכלי העיקרי שיש בתקופה הזו, במילים באיך רואים אותך. התגובה הפנימית שלך לזה בתוכך מלמדת אותך מה מקומך והרגשתך, והשיקוף שלך לצד השני יכולה ללמד אותו מה המקום שלך, איך דברים מתפרשים אצלך ואיך אפשר להתאים את קצב ההליכה לשניכם.
אז זה לגמרי בסדר לומר ''תודה, איזו מחמאה/מחמיאים לי הדברים שאתה אומר", לקחת נשימה לתת לזה להיות להרגיש מה הגוף מרגיש מול זה, מקבל בקלות?מתנגד?שמח?לחוץ?מפחד?...תגובה אחרת? קודם תכירי בעצמך.
אחרי זה בהתאם למקום שלכם בקשר ולרמת הפתיחות הנוכחית בשיח, תבקשי לשתף במה זה גרם לך להרגיש ומה יהיה נכון בשבילך (למשל: מבחינת מינון, סוג מחמאות, הכנה לפני כן כדי לברר אם את פתוחה לקבל מחמאה כרגע...) בשלב הזה כדי שלא ''תסגרי ותינעלי'' מולו.
הדיבור והתקשורת יכולים לתת המון במקומות האלו שהרבה פחדים וחששות מתיישבים עליהם, ולנטרל את מחסומי הדימיון והפרשנות האישית שלנו ל"מה השני בטח חושב כשהוא אומר ככה". יותר פשוט לשתף ולברר מה השני באמת מתכוון כשהוא אומר, מה המשמעות שהוא נותן לדיבורים האלו. ככה את עושה גם לטובתך, גם לטובתו וגם לטובת הקשר שלכם, בלי קשר או תלות ביעד אליו יגיע בסופו של דבר.
כי קשר הוא קשר, ואנחנו ראויים לחוות קשרים טובים ומעצימים, שישאירו טעם טוב ורצון להמשיך ללכת וגם למצוא את השותף לחיים, גם הם לא יסתיימו מתחת לחופה ובחיים משותפים.
וכמו שכתבו לך למעלה, זו יכולה להיות מקפצה משמעותית לקשר.
בכללי, הזכיר לי את אחת מאמרותיו של הרבי מקוצק (אין שלם מלב שבור, עמ' 125):
"לא כל מה שאדם חושב - צריך לומר;
לא כל מה שאומר - צריך לכתוב:
ולא כל מה שכותב - צריך להדפיס."
לאור זה, נכון לפתח מודעות ושימת לב לא רק למה שרוצים להשפיע שזה חשוב ומשמעותי, אלא בעיקר למידת ההכלה של מי שמולנו, מה הוא מסוגל להכיל כרגע או בשלב הזה, אחרת הוא עלול להישבר ולא יהיה מי שיכיל...
אם יש מודעות גם מוצאים דרכים. זה יכול להיות בלשקלל את סך הנתונים הקיימים (כמה זמן אני מכיר אותה, מה המצב שלה כרגע, האם זה עלול להיתפס כהלחצה/כהבעת עניין מופרזת שעלולה לסגור אותה פתאום וכו'), ולחשוב האם בכלל נכון לשתף ברגע הזה את המחשבה שעברה, ואם כן איך לנסח אותה באופן שיהיה מתאים לשלב בקשר. כי מחמאה אפשר לתת גם בעקיפין ולא ישר בצורה הישירה והאישית (מעריך/מוצא חן בעיניי/יפה/משמח/מעניין לפגוש אנשים ש... ולא יש לך/את כך וכך...).
וזה יכול להיות גם בלהקדים שאלה שיכולה לתת כיוון ולפתוח פתח לצד השני, שהוא יבחר אם להיכנס לשם או לא בשלב שנמצא בו לפי מקומו, ככה זה לא נוחת עליו ומייצר הרגשה של "לא תכננתי על גשם באמצע הדייט בסוף סיוון, מה עושים עכשיו??". מה גם שזה מאפשר לך להבין לפי התגובה האם לשמור את המחמאה או לחלוק אותה ובאיזה סגנון.
ניסוח שעלה לי להקדמה כזו:
"הדבר הזה שאמרת/עשית גורם לי לרצות לשתף איתך מחשבה שעברה לי בראש בהקשר שלך ,אבל אני מתלבט אם ואיך לשתף.." סביר להניח שזה לבדו יפתח את השיח למה מתלבט, מה השיקולים לכאן ולכאן, היא כבר יודעת שזה קשור אליה, ומתוך הדיבור והבירור כבר לומדים ויודעים מה הצד השני ירגיש וחושב, וההחלטה מה ואיך לשתף הופכת ליותר בהירה וקשובה.
תודה שהוספת. באמת ענייני נתינה וקבלה נוגעים למקום מאוד פגיע ורגיש ולשאלת החסר המתמלא משני הכיוונים. וצריך שם רגישות והקשבה לכל אחד מהצדדים, גם מצד המקבל על המשפיע, כי מוכנות לקבל היא גם סוג של השפעה חוזרת לנותן. זה לא מובן מאליו שאדם שנותן ימשיך לתת, כשהוא חווה דחייה להשפעה שלו, במיוחד כשמשתדלים להיות רגישים וקשובים לקצב ולרמת ההכלה. גם לצד המקבל יש שיעור חשוב, להראות שרואים ומעריכים את הרצון להשפיע ומודים עליו, גם אם מקבלים רק חלק ממנו. זה כמו שנגיד תודה למישהו שמאיר לנו עם הנר שלו, גם אם לא יתאים לנו מכל סיבה שהיא שידליק את הנר שלנו.
רק נקודה קטנה בהקשר המדובר, בשאלה פה מדובר בלקבל מחמאה, בהעצמה של היש הקיים הנראה כלפי חוץ במפגש, בשיתוף נקודת מבט של מישהו אחד על מי שנפגשים איתו. לענ''ד, כשזה נעשה בטוב טעם ובמידה וכמו שכתבתי בהתאם למקום ועם הכנה מסויימת, זה פחות נוגע למקום של הפגיע של החוסר שתיארת, אולי כן ולא העמקתי מספיק. זה כמו שמישהו מתבונן בציור או ביצירה, ומתפעל ממנה ומתאר את מה שרואה שם או מה עורר בו. זה לא אומר בהכרח שזה יחייב את היוצר לבוא ולספר את כל ההשראות, העומקים, תהפוכות וחיבוטי הנפש שעבר עד שהיצירה הזו יצאה לאור. כשמישהו רואה בנו טוב ומשקף לנו את זה, זה לא אומר שעכשיו צריך להיכנס לכל התסבוכים הפנימיים של למה קשה לי לקבל מחמאות או למה לא מאמינים למילים, והוא לא באמת מכיר אותי, או אם נכון להכניס אותו לשם או לא וכדו'.
מותר בשלבים הראשונים להסתפק גם בלומר, ''זה מעניין/מרגש/מרענן/חדש לפגוש אנשים שרואים את זה ככה, תודה.'', ולהעביר נושא אם זה מה שצריך.
אני משער שאת יודעת להרגיש מתי זה מגיע ממקום אמיתי ומתי פחות. יש גם כמה סוגים של אנשים.
יש את אלו שמפזרים מחמאות בלי שעומד שום דבר מאחוריהם. לא רלוונטיים לדיון הזה.
יש את אלו שכשהקשר נוצר והם באמת רואים את הטוב אז יוצא ממקום מאוד פנימי ומחובר אצלם. צריך לדעת להכיר בטוב הזה (גם אם פחות מתאים בשלב זה + כל העצות שנכתבו כאן)
יש כאלו שמרוב שהם מלאי עין טובה הם באמת רואים את הטוב בשני אפילו לפני שנוצר קשר וגם מחמיאים. בהם שווה להדבק רק בגלל העין הטובה שלהם, בלי קשר למחמאות.
צריך גם להבין - ישנם דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליהם (ולפעמים אפילו כדברים מעצבנים או אפילו חולשות) אצלנו ואצל הצד השנים הם לא פחות מפלא. נכון באופן כללי בחיים ונכון שבעתיים בפגישות.
כל צד צריך להבין שאצלו יש דברים שחסרים מהותית לצד השני וממילא מחמאה שנראית לו על משהו שולי לחלוטין אצלו יכולה לבטא בצד השני הערכה עמוקה לצדדים שחסרים בו (וממילא מתחבר אליהם אצלך).
(נכתב ע"י מישהו שאין לו מושג איך לקבל מחמאה)
אני חושבת שזה בסדר לומר שזה מלחיץ ולא נעיםחופשיה לנפשי
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
