לדבר. תבהירי לו בעדינות איך את מרגישה בנושא.

יותר מזה - תסבירי לו איפה את נמצאת בקשר, לעומתו ובכלל.

זה בסדר גמור שיש פערים כל עוד הצד השני מודע להם ונותן לך את המרחב והקצב שלך.

המון בהצלחה, נחת ובהירות! 

אני לא רואה אופציה טובה יותר מאשר להגיד לו את זה...

כי אם לא תגידי לו הוא ימשיך כי הוא חושב שאת נהנית מזה ואז תחתכי את הקשר, וחבל...:/

ואם הוא יקבל קשה? תביני אולי שזה לא טוב לך בכללי. הרי לאורך כל החיים את רוצה בעל שתוכלי להגיד לו מתי דברים לא נוחים לך והוא יקבל את זה בהבנה. ויכול להיות שהוא יגיד לך שזה קשה כי הוא כבר מקדימה אבל הוא מכבד את המקום שלך ולא רוצה להלחיץ וזה יהיה מדהים ויקרב יותר.

בעצם לראות את החשש הזה כהזדמנות.. זה יפה

לא לשמור דברים שמפריעים בפנים, זה יכול להיות מדהים ממש לקשר

מה שאמרת על פערים זה מדויק. אם היינו יותר מתנהלים ככה לדעתי היו הרבה יותר חתונות. בע"ה שניישם, ונפסיק לפחד מפערים

למה לחסוך במידע ?

היה נחמד מאוד אם תוסיפו את המידע הבא בשאלות כאלה :

א. מה התדירות -האמיתית- של המחמאות ? למשל מספר מחמאות בפגישה.

ב. מה המחמאות  ?

ג. איך אתם מגיבה אחרי המחמאה ?

ד. האופי של הבחור או הבחורה ? 

ה. כמה זמן אתם נפגשים ?

ו. האם המחמאות אמיתיות -לדעתכם- ? או שאתם מרגישים שאין קשר בין המחמאה לדבר שהוא מחמיא לו ?

כל מידע -נוסף- -עוזר-. לך, לעונים, לקוראים שמתלבטים באותה שאלה.

בהצלחה.

בגלל שהיא יודעת שזה בתחושה שלה- זה לא שהוא מגזים, אלא שזה יותר מדי בשבילה וקשה לה עם זה בשלב הזה. אבל בעתיד בעז"ה- מאמינה שזה ישמח..

אז זה לא משנה כמה ולמה ואיך הוא אומר ואיך היא מגיבה- את הטאקט שלה היא שומרת לעצמה כרגע כי זו לא השאלה שלה...

שאלה ו שלך היא שאלה חשובה שצריך לשאול את עצמנו ובבסיס שלה שאלה אחרת- אני מאמינה לו? הוא כנה? אני יכולה לסמוך עליו שהוא באמת רוצה אותי ומתכוון לזה?

ויתכן שבגלל מה שאמרת..

הקשר שלה יחתך על כלום...(אנחנו לא נדע *באמת*, כי אין לנו מידע נוסף)

אבל זה לא רק היא.

גם הקוראים האחרים שיבואו לשירשור הזה ויתקלו באותה בעיה,

יתכן שהם גם יחתכו את הקשר על כלום...

זאת אומרת בהודעה אחת,

יתכן וכרתת עץ שושלת יוחסין בגודל אקליפטוס, ממש פרדס אקליפטוסים.

זה המוןןןןןןןן משפחות.

לי לא ברור איך תרדמי הלילה.

עדיין לא מאוחר לתקן :

״אוקי, במחשבה שניה אם בא לך, תעני על השאלות, זה יכול לתת מידע נוסף, זוית חדשה. 

לא הייתי צריכה להתערב במהלך הפסיכולוגי-קוגנטיבי של השאלון המושקע״

א אני חושבת שהתדירות זה ככל שמתקדמים בקשר אחרת זה בעייני סוגר את הבן אדם ולא להפך כי אני צריכה להיות בטוחה בו לפני שאני נותנת לעצמי להאמין לכל מילה

ב המחמאות הם נורמליות יחסית לא משהו מוגזם לדוגמא אני מאושר שהכרתי אותך וכאלה לא דברים מוגזמים

ג אני לא תמיד מגיבה כי אני לא יודעת איך להגיב אם אני צקבלת מחמאה שבעייני קצת מידי לאחך שאני צרגישה אני לא יכולה להגיד גם אני

אני רוצה שזה יבוא מהלב שלי ולא שכל פעם אני יענה בגם אני

ד האופי כנראה האופי שלי זה שקשה לי יותר להיפתח לאנשים ואצלו זה בא בקלות ויש פה גם את המקום כמה כל צד התלהב מהשני אצלי זה משהו שנבנה אני צריכה את הזמן שלי שאני ירגיש שההחלטה באה מהשכל ולא רק מהרגש

ה לא נפגשים הרבה זמן משהו כמו חודש אבל מדברים הרבה

ו ולגבי מחמאות אמיתיות קשה קצת לדעת כי עכשיו הכל טוב הכל וורוד אבל הכל נמדד בקושי ואז שם אני יאמין לדברים כי לגברים יש קטע שהם רוצים מישהי הם יעשו הכל אז בנתיים אני רוצה להאמין אבל רק עם המעשים יהיה אפשר להאמין מקווה שעניתי לך

שיכולה להבין את התפיסה הרווחת שמחמאה שווה מקום מתקדם בקשר והפחד מלאכזב. אבל אפשר גם לנסות להתבונן על זה קצת אחרת.

ברמה היותר בסיסית, עוד לפני שנכנסים למקום של קשר זוגי, מחמאה נועדה לתת לאדם את הרגשת הנראות הייחודית לו בעולם, להרחיב בו משהו בנפש.

ראו אותו, ובעיניי מישהו בעולם הדבר הזה בו הוא מיוחד.

מה עושים מול זה? קודם כל, מסכימים לקבל שמישהו רואה אותי באופן כזה בעולם, בלי קשר לאיך את מרגישה ביחס לזה או מה מידת האמת בעינייך, או מה הצד השני מצפה ממך. מישהו מאיר עלייך.

כשמאירים לך, אפשר בפשטות להודות.

וזהו.

זה שאת בוחרת לומר ''תודה, זה מחמיא לי'', לא אומר עכשיו שאת חייבת, מוכרחה או צריכה להיענות לכל בקשה שתגיע. זה גם לא אומר שאת צריכה להחזיר מחמאה או מילים בסגנון דומה או להגיד ''גם אני'' כשזה לא מה שאת מרגישה באמת בתוכך. גם לא בטוחה שזו הציפייה של הצד השני ממך.

הצד השני רוצה שתהיי את ותביאי אותך ואת המקום שלך, ובדר''כ כשמדובר בקשר בין איש לאישה הרצון העיקרי הוא שתסכימי לקבל את המחמאה, את המילה הטובה ובכללי שתסכימי לקבל ממנו ואותו. להסכים לקבל שהוא רואה בך טוב, גם אם לא תתחתנו בסוף. הרי זה מה שנבחן בין היתר, אם את מסכימה ומוכנה לקבל. אז הנתינה מגיעה לאט לאט, בכלי העיקרי שיש בתקופה הזו, במילים באיך רואים אותך. התגובה הפנימית שלך לזה בתוכך מלמדת אותך מה מקומך והרגשתך, והשיקוף שלך לצד השני יכולה ללמד אותו מה המקום שלך, איך דברים מתפרשים אצלך ואיך אפשר להתאים את קצב ההליכה לשניכם.

אז זה לגמרי בסדר לומר ''תודה, איזו מחמאה/מחמיאים לי הדברים שאתה אומר", לקחת נשימה לתת לזה להיות להרגיש מה הגוף מרגיש מול זה, מקבל בקלות?מתנגד?שמח?לחוץ?מפחד?...תגובה אחרת? קודם תכירי בעצמך.

אחרי זה בהתאם למקום שלכם בקשר ולרמת הפתיחות הנוכחית בשיח, תבקשי לשתף במה זה גרם לך להרגיש ומה יהיה נכון בשבילך (למשל: מבחינת מינון, סוג מחמאות, הכנה לפני כן כדי לברר אם את פתוחה לקבל מחמאה כרגע...) בשלב הזה כדי שלא ''תסגרי ותינעלי'' מולו.

הדיבור והתקשורת יכולים לתת המון במקומות האלו שהרבה פחדים וחששות מתיישבים עליהם, ולנטרל את מחסומי הדימיון והפרשנות האישית שלנו ל"מה השני בטח חושב כשהוא אומר ככה". יותר פשוט לשתף ולברר מה השני באמת מתכוון כשהוא אומר, מה המשמעות שהוא נותן לדיבורים האלו. ככה את עושה גם לטובתך, גם לטובתו וגם לטובת הקשר שלכם, בלי קשר או תלות ביעד אליו יגיע בסופו של דבר.

כי קשר הוא קשר, ואנחנו ראויים לחוות קשרים טובים ומעצימים, שישאירו טעם טוב ורצון להמשיך ללכת וגם למצוא את השותף לחיים, גם הם לא יסתיימו מתחת לחופה ובחיים משותפים.

וכמו שכתבו לך למעלה, זו יכולה להיות מקפצה משמעותית לקשר.

לא בטוח עדיין שמסכים עם כולה אבל ודאי שעם רובה.

שאלה - איך מכינים רגע קודם אם את מוכנה לקבל מחמאה?

(שלא לדבר על זה שבד"כ זה נובע לבד, ירגיש קצת מאולץ ככה, לא?) 

בכללי, הזכיר לי את אחת מאמרותיו של הרבי מקוצק (אין שלם מלב שבור, עמ' 125):

"לא כל מה שאדם חושב - צריך לומר;

לא כל מה שאומר - צריך לכתוב:

ולא כל מה שכותב - צריך להדפיס."

לאור זה, נכון לפתח מודעות ושימת לב לא רק למה שרוצים להשפיע שזה חשוב ומשמעותי, אלא בעיקר למידת ההכלה של מי שמולנו, מה הוא מסוגל להכיל כרגע או בשלב הזה, אחרת הוא עלול להישבר ולא יהיה מי שיכיל...

אם יש מודעות גם מוצאים דרכים. זה יכול להיות בלשקלל את סך הנתונים הקיימים (כמה זמן אני מכיר אותה, מה המצב שלה כרגע, האם זה עלול להיתפס כהלחצה/כהבעת עניין מופרזת שעלולה לסגור אותה פתאום וכו'), ולחשוב האם בכלל נכון לשתף ברגע הזה את המחשבה שעברה, ואם כן איך לנסח אותה באופן שיהיה מתאים לשלב בקשר. כי מחמאה אפשר לתת גם בעקיפין ולא ישר בצורה הישירה והאישית (מעריך/מוצא חן בעיניי/יפה/משמח/מעניין לפגוש אנשים ש... ולא יש לך/את כך וכך...).

וזה יכול להיות גם בלהקדים שאלה שיכולה לתת כיוון ולפתוח פתח לצד השני, שהוא יבחר אם להיכנס לשם או לא בשלב שנמצא בו לפי מקומו, ככה זה לא נוחת עליו ומייצר הרגשה של "לא תכננתי על גשם באמצע הדייט בסוף סיוון, מה עושים עכשיו??". מה גם שזה מאפשר לך להבין לפי התגובה האם לשמור את המחמאה או לחלוק אותה ובאיזה סגנון.

ניסוח שעלה לי להקדמה כזו:

"הדבר הזה שאמרת/עשית גורם לי לרצות לשתף איתך מחשבה שעברה לי בראש בהקשר שלך ,אבל אני מתלבט אם ואיך לשתף.." סביר להניח שזה לבדו יפתח את השיח למה מתלבט, מה השיקולים לכאן ולכאן, היא כבר יודעת שזה קשור אליה, ומתוך הדיבור והבירור כבר לומדים ויודעים מה הצד השני ירגיש וחושב, וההחלטה מה ואיך לשתף הופכת ליותר בהירה וקשובה.

לפעמים אנחנו קשוחים עם עצמינו.

מחמירים עם עצמינו.

הרבה יותר מאשר אנשים אחרים.

בקשר, אנחנו צריכים לא רק לתת, אלא גם לקבל. קשר אמור להיות דו צדדי. שני הצדדים אמורים לצאת מורווחים ממנו. 

כשאנחנו מדברים על קבלה של משהו, באיזשהו מקום זה אומר שיש לי חוסר.

כשאנחנו מדברים על דברים שאינם חומריים,

זה להודות בפגיעות שלי.

זה להכניס מישהו למרחב האישי שלי.

לא כל אחד ראוי להיכנס למרחב הזה. אבל צריך ללמוד לפתוח אותו בפני מי שראוי, בזמן ובקצב שמתאימים.

ואפשר לדבר על הזמן והקצב שמתאימים. להגיד לו שזה קרוב מידי, אינטסיבי מידי בשלב הזה של הקשר. אולי בעתיד יתאים יותר.

מזכיר לי גם קצת את זה: תובנה #3 - לקראת נישואין וזוגיות

תודה שהוספת. באמת ענייני נתינה וקבלה נוגעים למקום מאוד פגיע ורגיש ולשאלת החסר המתמלא משני הכיוונים. וצריך שם רגישות והקשבה לכל אחד מהצדדים, גם מצד המקבל על המשפיע, כי מוכנות לקבל היא גם סוג של השפעה חוזרת לנותן. זה לא מובן מאליו שאדם שנותן ימשיך לתת, כשהוא חווה דחייה להשפעה שלו, במיוחד כשמשתדלים להיות רגישים וקשובים לקצב ולרמת ההכלה. גם לצד המקבל יש שיעור חשוב, להראות שרואים ומעריכים את הרצון להשפיע ומודים עליו, גם אם מקבלים רק חלק ממנו. זה כמו שנגיד תודה למישהו שמאיר לנו עם הנר שלו, גם אם לא יתאים לנו מכל סיבה שהיא שידליק את הנר שלנו.

רק נקודה קטנה בהקשר המדובר, בשאלה פה מדובר בלקבל מחמאה, בהעצמה של היש הקיים הנראה כלפי חוץ במפגש, בשיתוף נקודת מבט של מישהו אחד על מי שנפגשים איתו. לענ''ד, כשזה נעשה בטוב טעם ובמידה וכמו שכתבתי בהתאם למקום ועם הכנה מסויימת, זה פחות נוגע למקום של הפגיע של החוסר שתיארת, אולי כן ולא העמקתי מספיק. זה כמו שמישהו מתבונן בציור או ביצירה, ומתפעל ממנה ומתאר את מה שרואה שם או מה עורר בו. זה לא אומר בהכרח שזה יחייב את היוצר לבוא ולספר את כל ההשראות, העומקים, תהפוכות וחיבוטי הנפש שעבר עד שהיצירה הזו יצאה לאור. כשמישהו רואה בנו טוב ומשקף לנו את זה, זה לא אומר שעכשיו צריך להיכנס לכל התסבוכים הפנימיים של למה קשה לי לקבל מחמאות או למה לא מאמינים למילים, והוא לא באמת מכיר אותי, או אם נכון להכניס אותו לשם או לא וכדו'.

מותר בשלבים הראשונים להסתפק גם בלומר, ''זה מעניין/מרגש/מרענן/חדש לפגוש אנשים שרואים את זה ככה, תודה.'', ולהעביר נושא אם זה מה שצריך.

נכון?

וגם את עדיין לא מכירה אותו ולא יודעת אם אפשר לסמוך עליו ..

והוא כאילו במקום מסוים ואת באחר

ואת מפחדת לאכזב?

הפחד מלאכזב ולפגוע

לא רוצה שזה מה שיגרום לי להחליט

כי בסוף היום אני רוצה גם את טובתי

בכנות אני לא מתרגשת ממחמאות אני גם רק

חושבת לפעמים

בסדר מדבר.. אבל יאכזב בסוף

ואני לא רוצה לאכזב מנגד

אני משער שאת יודעת להרגיש מתי זה מגיע ממקום אמיתי ומתי פחות. יש גם כמה סוגים של אנשים.

יש את אלו שמפזרים מחמאות בלי שעומד שום דבר מאחוריהם. לא רלוונטיים לדיון הזה.

יש את אלו שכשהקשר נוצר והם באמת רואים את הטוב אז יוצא ממקום מאוד פנימי ומחובר אצלם. צריך לדעת להכיר בטוב הזה (גם אם פחות מתאים בשלב זה + כל העצות שנכתבו כאן)

יש כאלו שמרוב שהם מלאי עין טובה הם באמת רואים את הטוב בשני אפילו לפני שנוצר קשר וגם מחמיאים. בהם שווה להדבק רק בגלל העין הטובה שלהם, בלי קשר למחמאות.

צריך גם להבין - ישנם דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליהם (ולפעמים אפילו כדברים מעצבנים או אפילו חולשות) אצלנו ואצל הצד השנים הם לא פחות מפלא. נכון באופן כללי בחיים ונכון שבעתיים בפגישות.

כל צד צריך להבין שאצלו יש דברים שחסרים מהותית לצד השני וממילא מחמאה שנראית לו על משהו שולי לחלוטין אצלו יכולה לבטא בצד השני הערכה עמוקה לצדדים שחסרים בו (וממילא מתחבר אליהם אצלך).

(נכתב ע"י מישהו שאין לו מושג איך לקבל מחמאה)

בהצלחה

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי