לק"י

1. שנתיים וחצי, שנתיים ושנתיים וחודשיים.

2. הפסקתי פעמיים באמצע ההריון הבא, ופעם אחת לקראת סוף ההריון.

כבר היתה לי רגישות וכאב לי, וגם רציתי להפסיק להניק לפני הלידה הבאה.

3. בגדול לא חיכיתי שההנקה תגמר. אבל כשכאב לי קצת נמאס לי מזה, ועדיין היה לי קצת קשה להפסיק (לפחות אצל השלישית).

את הגדולה:

1. עד חצי שנה, שאבתי שאיבה מלאה כי לא הצליחה לינוק

2. כי התייבש לי החלב..

3. זה היה סיוט לשאוב כל הזמן. אבל נהניתי לדעת שאני ככ מתאמצת כדי לתת לה את הכי טוב

את הקטנה:

1. בת 9 חודשים, עדיין יונקת מלאאא, לא רואה צפי להפסקה😅

2. לא רלוונטי כרגע, לא יודעת איך אגמול אותה כשיגיע הזמן, היא מכורה לחלוטין😍

3. ההתחלה היתה ממש קשה (עד גיל 3-4 חודשים כזה)

וגם אחרי זה לקח לי זמן להנות..תכלס כבר חודשיים שלושה ממש נהנית בסה"כ 

היא ינקה מלא מלא זמן ובלי רווחים בין לבין והרגשתי שאין לי חיים

וגם פשוט ההנקה כאבה לי

1. שנה וחצי

2. הילד גדל וזה התחיל להכביד גם הרגיש ממש לא נעים ליד אנשים 

3. 

בהתחלה נהנתי בסוף חיכיתי שיגמר

הפסקתי אצל הרוב מתי שההנקה התחילה לחרפן אותי.

מתי שהילד התחיל לקום כל שעה על מנת לינוק .

אז החלטתי שזה הזמן להפסיק.

חוץ מאחד לפני האחרון שאצלו נכנסתי להריון אז הפסקתי להניק...

וכן.נהניתי מאד מההנקה-בדר''כ.

וגם מהבונוסים שלה-לברוח לחדר להניק כשאין סבלנות לאורחים.

לזה שחייבים להפסיק בעבודות הבית ונחים קצת.

וכו' וכו'

אין לי בעיה לענות, אבל האם לקחת יועצת הנקה שתלווה אותך גם בנושא השאיבות? אם לא, כדאי מאוד למצוא מישהי מוסמכת, יש החזרים (לפחות בחודשים הראשונים אחרי לידה) מסל הלידה.

אני הנקתי עד שנה ועשרה או 11 חודש, היה לה פה וגפיים והיא הפסיקה, אבל הייתי בכיוון גמילה. בשלב הזה טיפה מיציתי. וגם הרגשתי צורך באיזון הורמונים בשביל הריון נוסף.

אבל חייבת לציין שאחרי לידה קשה ושיקום עוד יותר קשה ב"ה ההנקה באה בקלות יחסית (אם כי השאיבות ממש לא ופשוט לא שאבתי, נשארתי איתה עד 9 חודשים).

אז קשה מאוד להשוות... ממליצה ייעוץ הנקה בשביל חויה טובה יותר ובשביל לדעת על מה כדאי לרכז אנרגיה וישתפר ואיפה כדאי לשחרר/מה האופציות. בהצלחה! 

ומוסיפה- שבחלק מהקופ''ח יש ייעוץ הנקה כמו רופא רגיל- אפשר לקבוע תור דרך המוקד, ולא לשלם בכלל.

לא כדאי להתייאש לפני שמנסים.

הנקתי בערך 5 חודשים

ומההתחלה שילבתי שאוב ובקבוק

הפסקתי כי העולל כבר לא רצה, היה בשביתה ונכנעתי

נהניתי מאוד. במיוחד בהתחלה

כאילו אם לך זה קשה או לא מתאים, מה זה משנה מה קורנ אצל אחרות? אולי זה רק עלול לבאס?

בכל אופן-

1. בין שנה ושלוש ל-קצת לפני גיל 4....

2. תלוי בילד. תחילת הריון מתיש/כי התקרבתי לסוף הריון ולא היה לי כח לזה כבר וגם לא רציתי להניק שניים/כי הילד היה גדול וזה נהיה כבר מוגזם...

3. כן בגדול נהניתי.

אבל מצד שני זה מורכב... לא חושבת שנהניתי ממש מכל רגע, לפעמים זה היה גם מתיש או מעיק, מעייף בלילות, או מגביל מאד ביציאות מהבית.

אבל מבחינתי זה פשוט היה ככה. ככה זה הטבע, ככה תינוקות/פעוטות אוכלים וזהו.

וכן במקביל יש בזה גם הרבה כיף ונחת וקירבה מיוחדת לילד. וכמובן נוחות שאין כשצריך להתעסק עם בקבוקים.

כל הכבוד אבל נשמע לי הזוי

הילד לא הבין כבר יותר מידי אני בגיל שנה וחצי כבר הרגשתי חשופה

שהוא התחיל להגיד לי אמא מה זה העיגולים הקטנים האלה

מוזמנת לתת לי עוד ציונים....

ולעניין עצמו-

לא, לא הרגשתי חשופה

תמיד הנקתי בצניעות, ובצורה שנוחה לי.

לא אמרו לי דבר כזה, אבל אם הילד היה אומר הייתי עונה לו שזה שד, וככה הוא בנוי 💁.

כל עוד הילד רגיל לזה זה לא חשוף ולא הזוי ולא מוזר.ואחרי שנגמלים הם שוכחים הכל תוך רגע...

ההפך הכי מעריכה בעולם את ההשקעה

וברור שזה פלוס עצום לילד 

ואת צודקת שכנראה זה היה ברור לילד כי התרגל לראות את זה מגיל קטן

סתם היה נשמע לי הזוי כי אני הפסקתי בגיל שנה וחצי

אבל כמובן שהתכוונתי בקטע של הערכה ולא ציונים או ביקורת חס ושלום

ממש מתנצלת אם ככה זה היה נשמע

מנהסתם לא התכוונת בקטע רע אבל הניסוח ממש ממש לא נעים

הייתי ממש מתכווצת במקומה...

חלמתי להניק עד גיל 3 לפחות הפעם

אבל זה היה ממש לא לעיניין כי התינוקת התעלקה עלי שעות! ולילות שלמים.....

ולא הסכימה לעזוב

אז נאלצתי להפסיק בשנה ו10 בצער רב😪

מעריצה נשים שמניקות עד כאילה גילאים

אבל רק אומרת, בתור מי שהניקה למרחקים, שבאמת בשלב מסויים צריך להציב גבולות להנקה. אחרת זה יכול להיות באמת יותר מידי.

אצלי למשל, בערך מגיל שנה או קצת אחרי, אני כבר לא מניקה בחוץ עם כיסוי. רק בבית, ואצל סבא וסבתא לרוב בחדר. כשהילד מבקש לינוק בחוץ אני מסבירה שנחכה לבית. תמיד המעבר הוא קצת קשה בהתחלה, ולפעמים קשה לילד לקבל. אבל די מהר מתרגלים. וזה מאוד מקל עלי.

וגם בלילה - אני כן מאפשרת לינוק בלילה או להירדם בהנקה עד גיל גדול יחסית, אבל מאיזשהו שלב, כשיש משהו בערב שאני רוצה לצאת אליו, אני יוצאת ומשאירה לבעלי את האחריות להשכיב, בלי הנקה. תמיד בהתחלה זה קצת קשה. ואף פעם זה לא עובר בשמחה (גם אחרי שהם כבר לא יונקים, הם לא שמחים כשאני יוצאת בערב), אבל אני בכל מקרה לא מרבה ביציאות. מה שחשוב לי זה שתהיה לי אפשרות לצאת מידי פעם. אחרת זה באמת יותר מידי.

בכל מקרה, זה באמת שונה מילד לילד. ומן הסתם יש גם ילדים שקשה להגביל בחלק מהדברים, ויותר קל לגמול לגמרי מאשר לגמול חלקית...

כתבת את זה כבר פעם בפורום, ולדעתי בזכותך הנקתי עוד חודשיים או שלושה כי נתת לי את ההבנה שאפשר להפסיק הנקת לילה

אבל איתה ממש לא הצלחתי

ובגלל זה היא גם היתה ישנה ממש לא טוב

מאז שהפסקתי להניק התחילה ליון בכיף לילה שלא רצוף🙂

וכיף שאחרי סיום ההנקה ישנה לילה שלם.

אצל הגדולה שלי זה לא עזר, המשיכה להתעורר בלילה עד גיל גדול יחסית.

1.בין 8 חודשים לשנתיים

2.בשלושת הראשונים נלחמתי על ההנקה כחצי שנה ואחכ  היה פחות קשה. הפסקתי כי נמאס לי.

ברביעית זו הייתה ההנקה היחדה שזרמה, הפסקתי סביב גיל שנתיים כי ההנקה הייתה אינטנסיבית מאד גם בלילה ולא הצלחתי לגמול מהנקת לילה בלבד.

3. נהנתי רק החל מהילד השני ורק כשההנקה התחילה לזרום, כאמור אחרי גיל חצי שנה.

בהצלחה!!

1. שנה, שנה וחצי, עשרה חודשים, שנתיים, שנה וחצי, שנתיים ושמונה חודשים, עשרה חודשים.

2. ברוב הפעמים הפסקתי בגלל היריון חדש (שכבר היה לי קשה להיניק או שהיונק הפסיק מעצמו). פעם אחת הפסקתי כי מיציתי. פעם אחת (תאומים) ההפסקה קרתה מעצמה - הם פשוט עברו לבקבוקים בלעדית. ובפעם האחרונה (והכואבת) הפסקתי בגלל כאבים אצלי וכיוון שהתינוקת לא הייתה רגועה בהנקה... (בדיעבד הסתבר שיש לה לשון קשורה)

3. חוץ מהפעם האחרונה - נהניתי מאוד! וזה לא מובן מאליו. אני רק חושבת מה היה קורה לו הקטנה שלי הייתה הבכורה... בטח הייתי מתייאשת לגמרי מכל הרעיון של הנקה...

ומכאן אני פונה אלייך:

לא עקבתי אחרי כל שרשורי ההנקה שלך, אבל נשמע שיש שם קושי ברור. יכול להיות שהוא קשור אלייך (משהו במבנה ובייצור החלב וכדומה), אבל לדעתי יותר מסתבר שזה קשור לתינוקת... שיש משהו שמפריע לה לינוק, ולכן קשה לך כל כך...

ובתור פריקית של הנקה - אני אומרת לך בכל זאת: מותר לשחרר. לא צריך להיאבק עד זוב דם (כפשוטו... לפחות זה מה שהיה אצלי בהנקה האחרונה...). תינוק יכול לגדול טוב גם בלי הנקה.

אני רואה את זה אצל הקטנה שלי - היא הפכה להרבה יותר רגועה מאז שעברה לבקבוק באופן בלעדי... וגם אני, בהתאם, כי באמת ההנקה שלה הייתה קשה לי.

זה לא סותר שאני לפעמים בוכה על זה שהיא לא יונקת... במיוחד שאני משווה אותה לתינוקת הקודמת שלי שינקה עד גיל ילדות... אבל אני מבינה שבנתונים שהיו - זה מה שהכי טוב.

ומתפללת שבפעם הבאה בע"ה שוב אזכה להיניק בנחת ובהנאה ולאורך זמן...

ברור לי שגם בקבוק זה מעולה

אבל כשההנקה זורמת לי היא טובה לי. זה לא 'לא טוב לי בכלל.

לכן אני ממש רוצה.

זה לא נראלי בכלל בעיה בתינוקת אלא בי.

התייעצתי עם יועצות הנקה. משו שם לא ברור.

וגם קושי עמוק יותר שלי עם היועצות...

הילד הראשון היה בפגיה והחלב התייבש, בילד השני לא אהבתי את ההנקה והפסקתי, הילד השלישי לא היה רגוע אחרי הנקות ועברתי לבקבוק, את הילד הרביעי לא הנקתי בכלל.

אף פעם לא נהנתי מההנקה.

1. בין שנה וארבע לשנה ותשעה חודשים.

2. פעם אחת בגלל הריון. פעם אחת כי הילד לא רצה יותר. אצל הרוב כי התחיל להיות לי מעיק, כי זה הפריע לי או להם לישון ולא נתן לי חופש לצאת מהבית.

3. ההנקה עצמה ממש טובה לי ונעימה. הקושי היה הבלעדיות והתלות המוחלטת של הילדים בי (כמעט אצל כולם היו לי סיפורים- מסרבני בקבוק דרך אלרגיים).  

אז הסתדר לך? איך אני שמחה!! באמת עקבתי אחרייך

באלך לשתף איך? פה או בפרטי מה שנוח לך

ממש הסתבכתי עם השאיבות, אבל לא נשארה לי כ''כ ברירה כי הבת שלי היתה מאושפזת. ולא רציתי להביא תינוק פיצי לבי''ח, אבל גם לא רציתי לא להיות איתה כל האשפוז.

אז דיברתי עם יועצת הנקה שהמליצו לי עליה בחום, והיא גם עזרה לי למצוא משאבה טובה יותר (היא לא רק נתנה לי שם, אלא גם ביררה באזור מאיפה אוכל להשאיל ולבדוק!), וגם נתנה לי כמה טיפים שלא הכרתי (הכי עזר לי- להתחיל בסחיטה ידנית ורק אחרי שהחלב משתחרר לעבור לשאיבה).

ב''ה יש עכשיו מלאי קטן במקפיא, לביקורים עתידיים בבי''ח.

1. שנה וארבע

2. הייתי בתחילת ההריון של הקטנה והתחיל לכאוב לי, וגם ככה זה נשאר רק פעם ביום, והיו ימים שהיא פשוט דילגה על זה אז הבנתי שהיא יכולה גם בלי

3. בהתחלה- ממש ממש לא! נפצעתי בטירוף, וכל הנקה הייתה סיוט וחיכיתי שהיא תסיים לינוק.

בהמשך ב"ה כבר זרם וממש נהנתי. היה לי קשה להפסיק ורק חיכיתי ללדת כדי לחזור לזה.

וב"ה יכולה להגיד שהפעם הלך לי הרבה יותר בקלות. מהחדר לידה היא כבר תפסה טוב (בין השאר כי אני ידעתי לגרום לה לתפוס טוב).

למה אני אומרת לך את זה?

א. כדי שתדעי שגם אם הפעם פחות הולך זה לא משליך בכלל על הפעם הבאה.

ב. לא לכולן מתאים להניק, אבל אם את רוצה את זה זה יכול להיות נעים ומהנה ומחבר וכו'. צריך למצוא מה גורם לך לקושי ולנסות לטפל בזה.

ג. מגיל חצי שנה שלה בערך שילבתי לה תמל כי כבר היה לי קשה לשאוב, והמשכתי להניק עוד הרבה אחרי גם כשכבר הפסיקה עם התמ"ל. אז זה לגמרי אפשרי לשלב, פשוט גם פה צריך למצוא את הדרך לעשות את זה נכון. 

1. הנקתי עד גיל 3 חודשים.

2. הפסקתי כי לא היה לי כח לתלות המוחלטת הזאת. שרק את יכולה להאכיל אותו, שאי אפשר לצאת מהבית בלי לדאוג לשאוב לפני וכו'..

היה לי כבד החזה מרוב חלב, משפריץ כל הזמן למרות שאומרים שמתאזן אחרי כמה שבועות.

3. לא נהנתי בכלל. יודעת בוודאות שלא אניק בעתיד.

בבכורה הנקתי עד גיל שנה ו4.. הייתי בחודש רביעי של היריון וכבר היה לי קשוח ביחד.. אז גמלתי אותה לאט לאט..

אצל השנייה גם בסביבות גיל שנה ו4 בעיקר כי הגוף שלי היה ממש משובש הומונלית בגלל הריונות כימיים וקורונה ורציתי להחזיר הכל לאיזון כלשהו. וגם הרגשתי שזה כבר לא כזה נצרך בשבילה. גם גמלתי לאט לאט.

שלישי עוד יונק. בן שלושה חודשים.

אני זוכרת איך אצל הבכורה שהייתי בשוק טוטאלי מזה שהנקה זה לא קל וזה כואב..

סכה נהנית מאוד מההנקה ומהקלות של האכלה בחוץ בלי לסחוב בקבוקים ומים רתוחים ומטרנה..

יש לזה חסרונות של קושי להניק במצבים ומקומות מסוימים, שצריך להרגיל לבקבוק, שלא יודעים כמה אכלו..

בחודשים הראשונים אני בעיקר מניקה בלי הפסקה לפי דרישה.. וזה עוזר לי שיהיה מלא חלב.. 

1. עד גיל 11 חודשים

2. דימום בתחילת הריון

3. החודשיים הראשונים היו קשים מאוד מאוד, נלחמתי שיהיה לי חלב, הייתי פצועה ועוד שלל כאבים אח''כ דברים הסתדרו ונהנתי מאודדד (להוציא יציאות לקניון לדוגמא שלא שאבתי לפני)

מקווה שיסתדר לך ותתחילי להנות

1. בין 18 ל-24 חודשים.

2. משלל סיבות. לדוגמה אחד סוג של גמל את עצמו, כבר פחות היה בעניין. עם ילד אחר היה אירוע קצת ״טראומתי״ - היא נשכה אותי, צעקתי ״לא!״ לפי עצה שקיבלתי פעם, הוא ישר פרץ בבכי ומאז הוא מעולם לא הסכים לינוק יותר (היה ממש משברי בשבילי כי זה קרה פתאום, כשמבחינתי תכננתי להמשיך עוד תקופה משמעותית עם הנקה). ועם ילד אחר הפסקתי בעיקר כי הרגשתי מאד חלשה בגוף ויכולתי לזהות שההנקה מוסיפה לחולשות האלה.

3. ההתחלה אף פעם לא כיפית במיוחד (כואב וכו׳) אבל מהרגע שזה נהיה זורם, ב״ה היה לי ממש ממש טוב, נוח, מתוק, מרגיע (אותי 😅. בשבילי זמן של הנקה הוא סוג של הפסקה מהמירוץ אחרי כל משימות היום). לגבי הילד שהנקתי שנתיים, לקראת הסוף קצת הייתי חלוקה בין להמשיך ללהפסיק (הרגשתי שהוא כבר גדול ושזה פחות נעים לי. מצד שני, עדיין היו לזה הרבה רגעים מתוקים).

את ממש עושה תואר! מהממת את! שתגיעי למה שטוב ומדויק לך בע״ה 💕

1. הנקתי עד גיל שנה ושלוש

2. הפסקתי גם כי התחלתי להרגיש שמיציתי אבל בעיקר כי נכנסתי להריון וזה הפך להיות ממש לא נעים פיזית, וגם הגוזל עצמו לא רצה.. הוא לא ינק הרבה בשלב הזה.

הנקת לילה הפסקתי קודם כי כבר לא יכלתי להתמודד עם הקימות

3. ההתחלה הייתה קשה אבל אחר כך נהניתי מאוד

בסוף כן הגעתי למיצוי כמו שאמרתי

הוא גם היה נושך לפעמים 

את הגדולה עד שנה וארבע

הקטן בן שנה ושלוש והסוף לא נראה באופק

הפסקתי כי מיציתי

טסה"כ נהניתי! אחרי ההסתגלות של ההתחלה 

1. סביבות שנה, גג שנה וחצי

2. או כי הכביד עליי ונהיה לא נעים, או בגלל הריון

3. לפעמים נהניתי לפעמים ניטרלי. בכל אופן כשהתחיל להעיק הפסקתי.

1. הכי הרבה שנתיים

2. נגמר הסבלנות, החלב ולא אהבתי כבר שנדבקת כל כך בלילות

3. מאד נהנתי!

בגדול מינימום שנה וכמה חודשים. המקסימום שנתיים.

הפסקנו כי הגיע הריון חדש

נהננו מכל רגע. אין כמו הנקה בעולם! 

הנקתי שבעה חודשים, ארבעה חודשים וחודשיים (כאן הפסקתי להניק בגיל שבוע ועד חודשיים שאבתי)

לא נהניתי בכלל מההנקה, רק בימים הראשונים נהניתי מהקירבה ומההתחבקות. מעבר לזה רק חיגיתי שייגמר

לא היה לי נעים הקרבה והמגע

לא היה לי כיף שהתינוק תלוי רק בי

לא היה לי כיף שסרבו לבקבוק וזה היה סרט

לא היה לי טוב שהם לא עלו במשקל והרגשתי אשמה

בקיצור לא. והשאיבות לילד השלישי היו בעיני הפתרון המתאים לי.

וזה סתם יכול לגרום לתסכול וירידה בערך העצמי.

תלכי אחרי הלב שלך!

אם קשה לך ואת מרגישה שבקבוק הוא הפתרון הנכון, לכי על זה! בלב שלם!!

אם את עדיין רוצה להמשיך להניק, תתייעצי עם יועצת הנקה, תקבלי כלים שיכולים לעזור לך!

מעדיפה לא לענות על הסקר, אבל כן אתן לך שני סיפורים שיכולים לחזק את שתי הדעות.

סיפור ראשון שמחזק לפעמים את הצורך להפסיק הנקה - אחרי אחת הלידות נכנסתי להריון נוסף מאוד מוקדם, והייתי חייבת להפסיק הנקה ולעבור לתמ"ל ולקחתי את זה מאוד מאוד מאוד קשה. ואחות טיפת חלב "נתנה לי סטירה" ואמרה לי, אף אחד לא יישאל את הבן שלך בשידוכים עד איזה גיל הוא יינק!

נכון שהנקה זה חשוב, אבל פרופורציות, אם כרגע זה לא נכון ולא מתאים, אז ממש לא סוף העולם.

(אגב, נכון לעכשיו זה הילד הכי חכם שלנו🤫)

סיפור נוסף, שמחזק את המקום של להאבק על להמשיך בהנקה - מכירה אישית. מישהי שישר אחרי הלידה בעקבות בעיה רפואית הייתה צריכה לקחת תרופה שאסורה בהנקה. במשך 3 חודשים היא שאבה וזרקה לפח את החלב, עד שהיא הפסיקה עם התרופה.

היא חזרה להניק את התינוק רק בגיל 3 חודשים, היה קשה אפילו מאוד. המון דמעות, אבל בסוף זה התינוק שיינק אצלה עד הכי מאוחר. אז גם אם קשה, לרוב זה אפשרי.

וואהו, כתבתי מלא🤭

חשוב לי בעיקר להגיד שוב, תלכי עם הלב שלך!!

ברור שאת הכי טובה לבת שלה וכל מה שאת עושה זה לטובתה.

שראיתי בשרשורים אחרים שאת בעניין של הריון נוסף.

הנקה יכולה להיות מניעה למרחקים ארוכים מאוד, מאוד. וזה דבר שצריך לדעת אותו. אני בחרתי בזה, לא כי לא רציתי ילדים צפופים (מאוד רציתי) אלא כי ידעתי שבהנקה אני מעניקה לתינוקות שלי המון המון ומוכנה בשביל זה לרווח את הילודה קצת. ואני לא בת ארבעים (אם כי כבר לא הכי רחוקה). אבל אני חושבת שזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת ואם מניקים וזה מונע להיות בזה בשמחה גדולה. זה בחירה. 

1. שנה ו11

2. עברתי ניתוח בטן בהרדמה מלאה שבגללו הייתי מאושפזת יומיים ואחכ קיבלתי משככי כאבים שאסור להניק איתם+כאב לי נורא מגע בבטן אז זה נגמר.. אחרת לא הייתי מפסיקה אותו אז כנראה אלא כשהיה יוצא.. זה כבר היה פעמיים ביום ולא תלותי וסבבה.

3. לא זה ולא זה. היה סבבה, זרם טוב ולא דרש ממני מאמצים מיוחדים ב"ה. בטוחה שאם היה מאתגר לא הייתי מתאבדת על זה כי זה לא מתאים לי.

1. אצל הגדולה עד שנה ו8 אצל הקטנה עד שנה ו2

2. אצל הגדולה כי הייתי בתחילת הריון שני והתחילה לי רגישות, כאב לי והיה לי לא נעים

אצל הקטנה כי נהיה לי שם אקזמה מטורפת שלא עברה כאבי תופת כל הנקה זה כבר דרש טיפול רציני ממש וההנקה גרמה לזה. כבר סבלתי.

3. אצל הגדולה בהתחלה משכתי ואז ממש נהניתי מזה הפסקתי רק כשהייתי שלמה עם ההפסקה ולקח הרבה זמן. אוהבת להניק

אצל הקטנה ממש אהבתי להניק אבל מרגע שזה הפך להיות סבל הפסקתי מהר.

1. עד איזה גיל הנקתן

בין 5.5 חודשים עד 2.1

2. למה הפסקתן

הריון... כל ילד הפסיק בשלב אחר בהריון הבא- בין חודש שני לחודש רביעי. (את הקטנה הינקתי, עברתי הפלה והמשכתי להיניק עד הריון הבא..., ב"ה)

3. נהנתן מההנקה? או שחיכיתם שייגמר.

אצל הגדולה היה קשה קצת בהתחלה- וגם הפסקתי די מהר בגלל דימום בהריון.

אצל כל השאר נהניתי ממש! היה לי קשה להפסיק, היה לי (ועדיין) חסר הקשר הזה... מה שכן- לא מתגעגעת להתחלה של ההנקה. ויתר בגיל חצי שנה שיש תקשורת עם התינוק ויודע לבקש...

וואי וואי, עשית לי חשק...

1. חצי שנה ושבעה חודשים אני חושבת

2. נמאס לי שדבוקים אלי יומם וליל, או שהם התחילו לנשוך, או שלא הסתדרתי עם שאיבות

3. עד שלב מסויים. ואז חיכיתי שייגמר

1. 2 וחודשיים, 3 ו-4 חודשים, 3 ו-9 חודשים

2. עם הראשונה - היא הפסיקה מעצמה, לא הרבה אחרי שגמלתי אותה מהנקות לילה (ינקה מידי פעם ביום עד שכבר היתה שוכחת לבקש).

עם השני אני יזמתי את הסיום, הוא כבר היה די גדול והרגשתי שזה צריך לבוא ממני כי אחרת הוא יינק לנצח🤭 (אולי לא באמת. אבל בכל זאת - הוא כבר עלה לגן, והיה לו גם אח קטן בן כ-8 חודשים שינק במקביל אליו, אז כבר הגיע הזמן להפסיק…).

עם השלישי זה הסתיים די בטבעיות. הוא גם היה די גדול, לא היה לי דחוף לסיים את ההנקה כי זה היה בצורה שהיה לי נוח, אבל כן ידעתי שכדאי לסיים בקרוב. אז יזמתי מצידי הפרדה בין ההנקה לפני השינה להירדמות, ותוך כמה ימים הוא כבר לא ביקש לינוק בכלל.

3. בגדול אני אוהבת להניק ונהנית מזה.

אבל גם התחברתי למה ש@חילזון 123 כתבה. לא תמיד זה נוח בכל רגע, ויש כן מגביל בדברים מסויימים. אבל בשבילי זה פשוט הדרך להאכיל תינוקות.

(אחר כך כשהם גדלים זה כיף לי ונוח לי בהרבה מובנים (ובעיקר מקל עלי להשכיב בצהריים. לא יודעת איך להרדים ילדים קטנים בצהריים בלי להניק אותם🙊). מה שלא נוח בהנקה כבר פחות מקבל ביטוי בשלב הזה, כי אני קובעת את הגבולות שמתאימים לי בהנקה - כשאני לא בבית הולכים לישון עם אבא בלי הנקה, לא יונקים בחוץ, וכדו'.

1. בין שנה וחצי לשנתיים

2. כי זה כבר הרגיש מעיק ממש, התלות בהנקה כדי לחזור להירדם כל זמן קצר היתה קשוחה, וזה לא עזר לשינה טובה לא לי ולא ליונקת.  

3. בדכ נהניתי, לא תמיד .היו גם קשיים וכאבים,  שלא נדבר על זה שלילה רצוף לא היה פה ואני חושבת שזה קשור לזה.אבל סהכ אבבתי את הנוחיות, מה שזה נותן לנו, החיבור והטבעיות.  ( וגם אחלה תירוץ להכריח לשבת לנוח רגע בתוך כל המירוץ)

1 +2: עשרה חודשים. עדיין מניקה למרות שחזרתי בדצמבר לעבודה ולא שואבת.

נראלי ארצה להפסיק בגיל שנה.

3. לא סובלת אבל לא נהנית יותר מדי, ובכל מקרה משלבת בקבוק ביממה מהחודש הראשון

1. את השניים הגדולים עד בערך שנה ו3

את השלישי עד שנתיים ו8

2. בגדולים הייתי כבר בהיריון, בראשונה חשבתי שאסור להמשיך בגלל זה, והשני פשוט כבר לא רצה.

השלישי כבר היה לי קשוח בלילות

3. מאוד אוהבת רק שההתחלות קשות (אצל הראשונה היה קשה בטירוף, פצעים וכו')

הגדול.

1. שנה ושבע

2. הייתי בחודש 7 ונמאס לי...

3. נהנתי עד שנאס.

הקטנה

1. שנה ו8

2. הייתי בתחילת הריון עם דימומים וקיבלתי הוראה להפסיק

3. נהנתי, אבל גם שמחתי מהגמילה הכפויה

1+2.

הגדול עד גיל חצי שנה אכל חלב אם. בין הנקה בין שאיבה- ניגשתי למבחנים אז מהלחץ החלב התייבש.

אמצעי עד איזור גיל 4.5 חודשים. כי המניעה שיבשה אותנו לחלוטין פלוס חזרה לעבודה.

הקטן- עד 6.5/7 חודשים. הפסיק מעצמו בגלל קוצר נשימה חריף (נקודה שרגישה אצלי מאד).

3.נהניתי באופן כללי. היו רגעים קשים יותר. המון הנקות תכופות. לא כל 3 שעות  נרגשתי דיי מוגבלת. אצל השניים הגדולים. אצל השלישי החוויה היתה מתקנת ברוך השם.

אבל אצל שלושתם! היה סיוט בהתחלה.

הגדול ינק רק עם פיטמת סיליקון.

הפרידה מההנקה הכי קשה היתה עם הקטן. תינוק נוח ומתוק. שאפילו שיצאו לו שיניים לא חשב לנשוך אותי🥲 חיימי.

חטף קוצר נשימה שלא עלו עליו והפסיק לאכול לחלוטין. 11 שעות ללא מתן שתן. אז נאלצתי לתת במזרקים וקצת בבקבוקים כי לא הסכים לינוק. וכשניסיתי להחזיר נתן לי ביס כואב עם השיניים אז ויתרתי.

העיקר הבריאות שלו.

וכואב לי כי הייתי שמחה להניק אותו נגיד עכשיו. אבל זה מה יש. ואני בטוחה שזה הכי טוב לנו כי ככה הקב"ה גילגל

1. שנתיים וחודש

2 .חאלס הוא בן שנתיים

3 לא נהנתי , יש כאלה שמתאים להם אבל לי פחות אבל הרגשתי מחויבות גבוהה כלפי זה כיוון שזה בריא יותר לילד והילד פיתח סרבנות לבקבוקים

בדיעבד לא יודעת כמה זה היה בריא לי לנפש ובוודאי שלא הייתה מניקה ככה ולא אניק ככה ילד הבא 

1. שנה ושמונה, שנה וחודשיים, עכשיו עוד מניקה בת שנה ושבעה

2.הראשון די נגמר מעצמו באמצע ההריון השני שלי.

השני הפסיק בהפתעה ומיידיות בגלל שבהריון השלישי שלי בכל הנקה היו לי התכווצויות כמו אחרי לידה

3.לא זוכרת בכל הלידות.. נראה לי בלידה השניה הכל היה חלק ומהמם מההתחלה, ובשלישית בהתחלה היה קצת קשה ואז כשהיא קצת גדלה נכנסתי למסלול והתחלתי להנות...

מבחינתי זה אחד האתגרים הגדולים ועם זאת המתנה הכי יפה ..

1 ו 2- הנקתי עד שסרבו לינוק לאט לאט ( בדכ סביב 9 חוד כשביססו אוכל מוצק) התחלתי איתן מאד מוקדם מוצקים סביב 4 חוד, עכשיו עם הנוכחית התחלתי מאוחר יותר..

3- מצד אחד נהנתי, מבחינת הקשר, הקסם שיש בזה, שלא מתעסקים בבקבוקים, מצד שני לפעמים זה תלות,זה מעייף וכו'....אצלי הן גם בדכ קטנות ותמיד אומרים לי לתסף ( בגלל זה התחלתי מוקדם יחסית מוצקים, הן גם הביעו התעניינות..)

אני חושבת שעם הנוכחית הייתי צריכה לתת בקבוק ביום, לשקט הנפשי, כי היא פיצקוש גם נולדה קטנה, כי זה כבר יוצר מאתגר ברוך ה עם עוד 3 אחיות, כי היא עכשיו סרבנית בקבוקים...

אני פשוט פריקית של ליגת לה לצ'ה עוד מהבכורה בת 10 שלי, והם בגישה של הנקה בלעדית כל עוד אפשר (שבקבוק קבוע עלול להזיק להנקה, להפחית כמויות, לגרום העדפת בקבוק ..)

אבל זה קסם, מן מן השמיים....

קודם כל אין ספק שרגשתן אותי שעניתן לי כולכן.

קראתי הכל מילה במילה, והפנמתי כל הסבר הוספה או סיפור

לא נפלה רוחי מלראות את הגילאים של ההנקה, ההפך.

רציתי לקבל אינדקציה מה הלוז וזה דווקא עזר לי.

לדעתי הבעיה היא בי ולא בתינוקת.

התייעצתי עם יועצות הנקה, לא מסוגלת להביא אליי אחת הביתה כנראה איזה קושי רגשי

עזרתן לי ♥️♥️♥️

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

את כל החלקים

ואז כשאת מרכיבה, תשפריצי אקונומיקה למיכל המים המלוכלכים.

מאז אחרי כל ריקון ושטיפה של המיכל מראש לשים קצת אקונומיקה.

קראתי על הטיפ הזה פה, אבל לא זוכרת מי כתבה..

אני שמה מדולל.

זה ממש שומר אצלנו שלא יהיה ריח.

בנוסף תתני לו לפעול כמה זמן על אותו מקום ואחרי שבעל החלקים עוברים מים חדשים, תבדקי אם המצב משתפר. אולי את מתייאשת מוקדם מדי.

צריך להכיר את המכשיר כדי להבין..

עוצמת השאיבה היא כלפי המיכל של המלוכלכים, לכן שם הריח הדומיננטי שמתפזר בחלל.

לעומת זאת מהמים הנקיים נכנס למכשיר ושם חייב רק חומר ייעודי,

אחרת זה מקציף והורס את המכשיר.

כשהאקונומיקה בכלי של המלוכלכים זה למעשה אחרי השאיבה ולכן זה לא מגיע למנוע.

מספיק להשפריץ קצת, רק לטרל ריחות, לא מעבר.

עם ריח אחר.

לפעמים כשמתרגלים לריח זה נראה שיש ריח לוואי.

של סנו?

או חייב את של דרימי?

איזה כמות את שמה?

לא אהבתי את הנוזל של דרימי, הוא לא מוציא שום ריח טוב

יש לי של ליאור קוקה, עושה את העבודה מעולה

אחרי שאת שוטפת את המברשת שימי עליה, וגם אחרי כל שימוש לפני ניקוי עצמי

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

אם היא אמא של ילד שהוא יכול לריב איתו, אז היא גדולה ממנו בהרבה. הצעקות זה החלק המינורי בסיפור הזה, היא איימה עליו. אני רק חושבת כמה הוא פחד בטח…

(ולא שמצדיקה צעקות… אבל יש לצעוק שיסדרו את המשחקים ויש לצעוק שתפגע בו פיזית בצורה רצינית)

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

למזלו

אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים 

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים

וגם כי זה נשמע קצת חולני

עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע

אתם קודמים לאנשים אחרים

אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים

ממכם כזוג וגם מהילדים

נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד

לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה

לא נשמע שיש עם מי לדבר 

איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?

גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..

ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי. 

לק"י

אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.

מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").

וחיבוק!

זו חוויה קשה 

אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.

גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.

חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה

זה לא סביר לשמוע צרחות כאלו מדודה. 
אם ככה היא רגילה להגיב, זה לא ישתנה... ולצרוח עליה חזרה נשמע שרק יסלים את המצב. והעיקר הוא שהילדים שלך יגדלו עם תחושת ביטחון.
 

כדאי לך לתווך לילדים את הסיטואציה. להסביר להם שהבעיה היא אצלה ושיש דרכים אחרות להביע כעס/ תסכול. שהיא הייתה *חייבת* להתנהג בצורה מכובדת, גם אם היה לה מאוד קשה.
זה ייתן להם גבול חזק והבנה שגם כשמאוד כועסים צריכים לשמור על שליטה עצמית.

מתלבטת מה לעשות עכשיו

יש תכנונים מפה ועד אילת לחופש יחד איתם

ולא פשוט לא בא לי, הודעתי לבעלי שכנראה אבטלה

הוא אמר שהוא לא הולך לבד עם הגדולים שאשכח מזה,הוא ישאר בבית איתי

בקטע של לא מפרידים את המשפחה

אבל אני רואה את זה אחרת לגמרי.... לא מסוגלת לראות אותםםםםםם

הבעיה היא לא שלך, הבעיה היא אינטראקציה עם אנשים בעייתיים. על הילדים שלך זה בסדר שיתפרצו? על בעלך?

באמת עדיף לא להיות איתם בחופש. תתכננו תכניות משלכם בלעדיהם ותפגשו את ההורים שלו לבד

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני

לא שיש לו אחות תינוקת

אבל זו לא סיטואציה קיצונית

הדרכת הורים זה תמיד טוב

אבל לפני זה

צריך התאמה בסיסית של ציפיות

כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים

ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל

זה עצמו יוצר את הבעיה

כל אחת מאיתנו כותבת מנקודת המבט שלה, ולכן אנחנו סוברות אחרת. טוב שיש לפותחת כמה נקודות הסתכלות כדי לראות מה הכי נכון לה...

לא נשאר בן 6 לנצח

אבל אפשר ליצור בעיות התנהגות גם לטווח ארוך עם ציפיות לא נכונות ושיפוטיות 

וגם בציבור עם ילודה גבוהה יש לעיתים קרובות ציפיות לא הגיוניות מגיל 6 או גילאים אחרים

כי יש עוד תינוקות מתחת

אבל זה לא עושה את הילד בן 6 יותר בוגר מכפי שהוא מסוגל

זכותה של כל דעה להישמע

אבל

התפיסה הזו

לקחת התנהלות רגילה ממש של בן 6 ולהפוך אותה לבעייתית ואבחון והדרכה וכו

היא אחת הבעיות הגדולות

כמו בעיה שעלתה בשרשור אחר

להתעלם מרצונות ומהתבוננות פנימית

וללכת לטיפול כדי לרצות משהו אחר

משהו השתבש עם השנים

אין סבלנות לתהליכים טבעיים

אין זמן ופניות להתבוננות פנימית

הכל בעיות שצריכות אבחונים וטיפולים

לא שאין כאלה

יש בשפע

אבל לפני שמקטלגים משהו כבעיה

צריך לשאול בקול

האם זו באמת בעיה

או שהבעיה היא בהסתכלות/ בציפיה/ במרוץ החיים שמשבש

מה זה

לאיזה אבחון לקחת

ולא

האם זה משהו שגרתי או בעיה

כאילו זה מובן מאליו שזה בעייתי 

ולא חושבת שזה מאוד חריג ילד בן 6 שמדי פעם יחליט לשבת על אחותו התינוקת. לפחות אצלי בבית יש ילדים כאלה 🤭

כמובן שזה לא סותר שכדאי להתייעץ ולקבל הדרכת הורים

יש כל מיני ילדים בגיל 6 וגם אותו ילד יכול להתנהג ככה בתקופות יותר קשוחות. נגיד אצלי במילואים זה יותר נראה ככה ובשגרה לא..

בעיקר לזהות את הרגע לפני- איך הוא לא יגיע לקצה

וברגעים שהוא בקצה לא צריך להכנס לחינוך יותר מדי אלא לעזור לו באותם רגעים

נגיד סיטואציה שהוא מוריד את הבגדים- אז לבוא אליו בחיוך ולהגיד לו מאמוש בוא אני יעזור לך להתלבש כי אנחנו נשארים עכשיו עם בגדים ולעזור לו. כשאת אומרת לו לא צנוע זה מדליק אותם יותר

וגם לחשוב מה באופן כללי עוזר לו לויסות? האם זאת תקופה שאתם מרגישים שהוא יותר בתסכול? אולי קורים עוד דברים ברקע?

איך הוא מתפקד במסגרת

ולחשוב יחד איתה האם מקור הקושי הוא התנהגותי-גבולות/רגשי/ תקשורתי.

אפשר להתחיל בהדרכת הורים מעמיקה ואח''כ לשקול לאן לפנות. 

לקצה

לדעתי

העניין הוא שצריך לדבר איתו אחרי ולא תוך כדי כי הוא בתוך האירוע. ולנסות להקל עליו

עד כמה שידוע לי זה אבחון אחד וממנו נותנים את האבחנה.

בכל אופן מסכימה עם התגובות שלא בטוח שיש פה מה לאבחן

שילוב של שבת ארוכה שקשה גם למבוגרים לשלוט בעצמם

חופש גדול (שינוי שגרה)

חום שיכול להוציא מהדעת את הטובים ביותר

וגם נולדה לו אחות תינוקת?

כל זה בהחלט יכול להוציא מילדים התנהגויות לא ממש מחושבות.

לשמור שעתיים על שקט בזמן מנוחת צהריים זה לא תואם גיל,

יכול להיות שאת כל מה שעצר בעצמו בשעתיים האלו הוא הוציא אחרי שקמתם?

לגבי הבגדים אחיינים שלי היו יוצאים עם חלוק אמנם אבל פתוח לרווחה מקדימה עד גיל 10 והם חרדים.. ולא התפדחו שאני שם. (ואנחנו לא מתראים הרבה בכלל, זה לא שהם רגילים אלי, פשוט לא מעניין אותם)

זוכרת שהאחיות הגדולות היו שולחות להתלבש והם היו צוחקים.

האמת ההורים לא עשו מזה עניין וזה עבר לבד.

הבן שלי בן 5.5 ובהחלט מסוגל לצאת מהחדר ערום.

יכול להיות שיש לו איסה רגידות תחושתית מסויימת או סתם חם לו כי הוא אוהב לזוז.

בכל אופן נשמע ילד אנרגטי ובריא 😁

לא אומרת ש100% הכל פיקס, אבל גם לא כל התנהגות שמאתגרת זה כי יש משהו מעבר שדורש התערבות חיצונית.

לדעתי מה שיכול להעיד האם צריך אבחון זה לא שבת ארוכה אלא הצטברות של מקרים בבית ומחוץ לבית.

אצל הבן שלי הגדול כשהיה קטן לא יכולתי לחשוב על לשבת על ספסל בגינה, לא להשאיר דקה עם תינוקות, ביקורים במיון, השעיות בכיתה א'

מנגד בגיל 9 הוא ניקה חצי מהבית לפסח. אבל אמיתי נקי מצוחצח מסודר. הכל עומד כמו חיילים. בכיתות גבוהות קטף פרסים על הישגים יוצאי דופן

יש ילדים כאלה..

כל עוד הוא יודע לנתב את הכוחות גם לדברים טובים, לדעתי זה בסדר.

הרבה כוחות והרבה נחת!

וואו כמה סיפורים יש לי

אני כל כך מתפוצצת בשבילך

הגאונים האלה

אתם מציעים עזרה? תעזרו

לא? בי לכם

רוצה לשמור על העגלה ליתר ביטחון - תשמור

להטיף מוסר? מי אתה ומה אתה?

נהג אוטובוס שעצר כדי לומר לי שאדאג שהילדים ילכו מאחורי תמיד ולא ירוצו לפני

ואני לא אמרתי לו מילה על הנהיגה שלו, למרות שיש לי טיפים מעולים

ועוד מליון סיפורים מרתיחים

אוףףףףףףףף

כל הנשים הזקנות שעוצרות את הנשימה כשאני עולה לאוטובוס עם בת 4 שמתיישבת לבד כי היא עושה את זה כבר כמעט שנתיים

מנסות לעזור

"תיזהרי" "תחזיקי אותה"

כל פעם מחדש

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל

פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי

כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)

ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל

שיהיה בקלות ובהצלחה

איפה זה ככה?

כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...

באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר

אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת

אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך

ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..

לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.

כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.

לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.

ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.

שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.

מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!

בהצלחה!!

לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים  

מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...

חזרתי לפוריות ומחזור סדיר חודש מהפסקת הגלולות.

חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת!

אני לקחתי שנתיים, חיברתי על הפעם הראשונה שלושה חפיסות. אחר כך השתדלתי לחבר רק שתים.
לא עשה תופעות לוואי,
שחיברתי חפיסות לקראות הסוף קצת ירד החשק המיני והמצב רוח היה מוזר, אבל רוב הזמן הכל היה רגיל.

המחזורים שלי היו קצרים, יש שליטה מתי לקבל (אני קיבלתי בד"כ שישה ימים אחרי הכדור האחרון, אבל זה שונה לכל אחת כנראה)

ובמחזור השני אחרי שהפסקתי נכנסתי להריון-  אז הכל בסדר

(כן המחזור היה ארוך יותר אבל בשבילי זה היה רק ברכה שהיינו מותרים יותר זמן)

בהצלחה רבה!

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי

גם כן הייתי יחסית בסדר גמור

עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.

כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.

לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו

אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה. 

לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.

ללא הורמונים .קל להתעסקות

לא כזה ביג דיל

שווה כל שקל ואת החזרת הרוגע והשלווה לבית והקשר הזוגי .