לק"י

1. שנתיים וחצי, שנתיים ושנתיים וחודשיים.

2. הפסקתי פעמיים באמצע ההריון הבא, ופעם אחת לקראת סוף ההריון.

כבר היתה לי רגישות וכאב לי, וגם רציתי להפסיק להניק לפני הלידה הבאה.

3. בגדול לא חיכיתי שההנקה תגמר. אבל כשכאב לי קצת נמאס לי מזה, ועדיין היה לי קצת קשה להפסיק (לפחות אצל השלישית).

את הגדולה:

1. עד חצי שנה, שאבתי שאיבה מלאה כי לא הצליחה לינוק

2. כי התייבש לי החלב..

3. זה היה סיוט לשאוב כל הזמן. אבל נהניתי לדעת שאני ככ מתאמצת כדי לתת לה את הכי טוב

את הקטנה:

1. בת 9 חודשים, עדיין יונקת מלאאא, לא רואה צפי להפסקה😅

2. לא רלוונטי כרגע, לא יודעת איך אגמול אותה כשיגיע הזמן, היא מכורה לחלוטין😍

3. ההתחלה היתה ממש קשה (עד גיל 3-4 חודשים כזה)

וגם אחרי זה לקח לי זמן להנות..תכלס כבר חודשיים שלושה ממש נהנית בסה"כ 

היא ינקה מלא מלא זמן ובלי רווחים בין לבין והרגשתי שאין לי חיים

וגם פשוט ההנקה כאבה לי

1. שנה וחצי

2. הילד גדל וזה התחיל להכביד גם הרגיש ממש לא נעים ליד אנשים 

3. 

בהתחלה נהנתי בסוף חיכיתי שיגמר

הפסקתי אצל הרוב מתי שההנקה התחילה לחרפן אותי.

מתי שהילד התחיל לקום כל שעה על מנת לינוק .

אז החלטתי שזה הזמן להפסיק.

חוץ מאחד לפני האחרון שאצלו נכנסתי להריון אז הפסקתי להניק...

וכן.נהניתי מאד מההנקה-בדר''כ.

וגם מהבונוסים שלה-לברוח לחדר להניק כשאין סבלנות לאורחים.

לזה שחייבים להפסיק בעבודות הבית ונחים קצת.

וכו' וכו'

אין לי בעיה לענות, אבל האם לקחת יועצת הנקה שתלווה אותך גם בנושא השאיבות? אם לא, כדאי מאוד למצוא מישהי מוסמכת, יש החזרים (לפחות בחודשים הראשונים אחרי לידה) מסל הלידה.

אני הנקתי עד שנה ועשרה או 11 חודש, היה לה פה וגפיים והיא הפסיקה, אבל הייתי בכיוון גמילה. בשלב הזה טיפה מיציתי. וגם הרגשתי צורך באיזון הורמונים בשביל הריון נוסף.

אבל חייבת לציין שאחרי לידה קשה ושיקום עוד יותר קשה ב"ה ההנקה באה בקלות יחסית (אם כי השאיבות ממש לא ופשוט לא שאבתי, נשארתי איתה עד 9 חודשים).

אז קשה מאוד להשוות... ממליצה ייעוץ הנקה בשביל חויה טובה יותר ובשביל לדעת על מה כדאי לרכז אנרגיה וישתפר ואיפה כדאי לשחרר/מה האופציות. בהצלחה! 

ומוסיפה- שבחלק מהקופ''ח יש ייעוץ הנקה כמו רופא רגיל- אפשר לקבוע תור דרך המוקד, ולא לשלם בכלל.

לא כדאי להתייאש לפני שמנסים.

הנקתי בערך 5 חודשים

ומההתחלה שילבתי שאוב ובקבוק

הפסקתי כי העולל כבר לא רצה, היה בשביתה ונכנעתי

נהניתי מאוד. במיוחד בהתחלה

כאילו אם לך זה קשה או לא מתאים, מה זה משנה מה קורנ אצל אחרות? אולי זה רק עלול לבאס?

בכל אופן-

1. בין שנה ושלוש ל-קצת לפני גיל 4....

2. תלוי בילד. תחילת הריון מתיש/כי התקרבתי לסוף הריון ולא היה לי כח לזה כבר וגם לא רציתי להניק שניים/כי הילד היה גדול וזה נהיה כבר מוגזם...

3. כן בגדול נהניתי.

אבל מצד שני זה מורכב... לא חושבת שנהניתי ממש מכל רגע, לפעמים זה היה גם מתיש או מעיק, מעייף בלילות, או מגביל מאד ביציאות מהבית.

אבל מבחינתי זה פשוט היה ככה. ככה זה הטבע, ככה תינוקות/פעוטות אוכלים וזהו.

וכן במקביל יש בזה גם הרבה כיף ונחת וקירבה מיוחדת לילד. וכמובן נוחות שאין כשצריך להתעסק עם בקבוקים.

כל הכבוד אבל נשמע לי הזוי

הילד לא הבין כבר יותר מידי אני בגיל שנה וחצי כבר הרגשתי חשופה

שהוא התחיל להגיד לי אמא מה זה העיגולים הקטנים האלה

מוזמנת לתת לי עוד ציונים....

ולעניין עצמו-

לא, לא הרגשתי חשופה

תמיד הנקתי בצניעות, ובצורה שנוחה לי.

לא אמרו לי דבר כזה, אבל אם הילד היה אומר הייתי עונה לו שזה שד, וככה הוא בנוי 💁.

כל עוד הילד רגיל לזה זה לא חשוף ולא הזוי ולא מוזר.ואחרי שנגמלים הם שוכחים הכל תוך רגע...

ההפך הכי מעריכה בעולם את ההשקעה

וברור שזה פלוס עצום לילד 

ואת צודקת שכנראה זה היה ברור לילד כי התרגל לראות את זה מגיל קטן

סתם היה נשמע לי הזוי כי אני הפסקתי בגיל שנה וחצי

אבל כמובן שהתכוונתי בקטע של הערכה ולא ציונים או ביקורת חס ושלום

ממש מתנצלת אם ככה זה היה נשמע

מנהסתם לא התכוונת בקטע רע אבל הניסוח ממש ממש לא נעים

הייתי ממש מתכווצת במקומה...

חלמתי להניק עד גיל 3 לפחות הפעם

אבל זה היה ממש לא לעיניין כי התינוקת התעלקה עלי שעות! ולילות שלמים.....

ולא הסכימה לעזוב

אז נאלצתי להפסיק בשנה ו10 בצער רב😪

מעריצה נשים שמניקות עד כאילה גילאים

אבל רק אומרת, בתור מי שהניקה למרחקים, שבאמת בשלב מסויים צריך להציב גבולות להנקה. אחרת זה יכול להיות באמת יותר מידי.

אצלי למשל, בערך מגיל שנה או קצת אחרי, אני כבר לא מניקה בחוץ עם כיסוי. רק בבית, ואצל סבא וסבתא לרוב בחדר. כשהילד מבקש לינוק בחוץ אני מסבירה שנחכה לבית. תמיד המעבר הוא קצת קשה בהתחלה, ולפעמים קשה לילד לקבל. אבל די מהר מתרגלים. וזה מאוד מקל עלי.

וגם בלילה - אני כן מאפשרת לינוק בלילה או להירדם בהנקה עד גיל גדול יחסית, אבל מאיזשהו שלב, כשיש משהו בערב שאני רוצה לצאת אליו, אני יוצאת ומשאירה לבעלי את האחריות להשכיב, בלי הנקה. תמיד בהתחלה זה קצת קשה. ואף פעם זה לא עובר בשמחה (גם אחרי שהם כבר לא יונקים, הם לא שמחים כשאני יוצאת בערב), אבל אני בכל מקרה לא מרבה ביציאות. מה שחשוב לי זה שתהיה לי אפשרות לצאת מידי פעם. אחרת זה באמת יותר מידי.

בכל מקרה, זה באמת שונה מילד לילד. ומן הסתם יש גם ילדים שקשה להגביל בחלק מהדברים, ויותר קל לגמול לגמרי מאשר לגמול חלקית...

כתבת את זה כבר פעם בפורום, ולדעתי בזכותך הנקתי עוד חודשיים או שלושה כי נתת לי את ההבנה שאפשר להפסיק הנקת לילה

אבל איתה ממש לא הצלחתי

ובגלל זה היא גם היתה ישנה ממש לא טוב

מאז שהפסקתי להניק התחילה ליון בכיף לילה שלא רצוף🙂

וכיף שאחרי סיום ההנקה ישנה לילה שלם.

אצל הגדולה שלי זה לא עזר, המשיכה להתעורר בלילה עד גיל גדול יחסית.

1.בין 8 חודשים לשנתיים

2.בשלושת הראשונים נלחמתי על ההנקה כחצי שנה ואחכ  היה פחות קשה. הפסקתי כי נמאס לי.

ברביעית זו הייתה ההנקה היחדה שזרמה, הפסקתי סביב גיל שנתיים כי ההנקה הייתה אינטנסיבית מאד גם בלילה ולא הצלחתי לגמול מהנקת לילה בלבד.

3. נהנתי רק החל מהילד השני ורק כשההנקה התחילה לזרום, כאמור אחרי גיל חצי שנה.

בהצלחה!!

1. שנה, שנה וחצי, עשרה חודשים, שנתיים, שנה וחצי, שנתיים ושמונה חודשים, עשרה חודשים.

2. ברוב הפעמים הפסקתי בגלל היריון חדש (שכבר היה לי קשה להיניק או שהיונק הפסיק מעצמו). פעם אחת הפסקתי כי מיציתי. פעם אחת (תאומים) ההפסקה קרתה מעצמה - הם פשוט עברו לבקבוקים בלעדית. ובפעם האחרונה (והכואבת) הפסקתי בגלל כאבים אצלי וכיוון שהתינוקת לא הייתה רגועה בהנקה... (בדיעבד הסתבר שיש לה לשון קשורה)

3. חוץ מהפעם האחרונה - נהניתי מאוד! וזה לא מובן מאליו. אני רק חושבת מה היה קורה לו הקטנה שלי הייתה הבכורה... בטח הייתי מתייאשת לגמרי מכל הרעיון של הנקה...

ומכאן אני פונה אלייך:

לא עקבתי אחרי כל שרשורי ההנקה שלך, אבל נשמע שיש שם קושי ברור. יכול להיות שהוא קשור אלייך (משהו במבנה ובייצור החלב וכדומה), אבל לדעתי יותר מסתבר שזה קשור לתינוקת... שיש משהו שמפריע לה לינוק, ולכן קשה לך כל כך...

ובתור פריקית של הנקה - אני אומרת לך בכל זאת: מותר לשחרר. לא צריך להיאבק עד זוב דם (כפשוטו... לפחות זה מה שהיה אצלי בהנקה האחרונה...). תינוק יכול לגדול טוב גם בלי הנקה.

אני רואה את זה אצל הקטנה שלי - היא הפכה להרבה יותר רגועה מאז שעברה לבקבוק באופן בלעדי... וגם אני, בהתאם, כי באמת ההנקה שלה הייתה קשה לי.

זה לא סותר שאני לפעמים בוכה על זה שהיא לא יונקת... במיוחד שאני משווה אותה לתינוקת הקודמת שלי שינקה עד גיל ילדות... אבל אני מבינה שבנתונים שהיו - זה מה שהכי טוב.

ומתפללת שבפעם הבאה בע"ה שוב אזכה להיניק בנחת ובהנאה ולאורך זמן...

ברור לי שגם בקבוק זה מעולה

אבל כשההנקה זורמת לי היא טובה לי. זה לא 'לא טוב לי בכלל.

לכן אני ממש רוצה.

זה לא נראלי בכלל בעיה בתינוקת אלא בי.

התייעצתי עם יועצות הנקה. משו שם לא ברור.

וגם קושי עמוק יותר שלי עם היועצות...

הילד הראשון היה בפגיה והחלב התייבש, בילד השני לא אהבתי את ההנקה והפסקתי, הילד השלישי לא היה רגוע אחרי הנקות ועברתי לבקבוק, את הילד הרביעי לא הנקתי בכלל.

אף פעם לא נהנתי מההנקה.

1. בין שנה וארבע לשנה ותשעה חודשים.

2. פעם אחת בגלל הריון. פעם אחת כי הילד לא רצה יותר. אצל הרוב כי התחיל להיות לי מעיק, כי זה הפריע לי או להם לישון ולא נתן לי חופש לצאת מהבית.

3. ההנקה עצמה ממש טובה לי ונעימה. הקושי היה הבלעדיות והתלות המוחלטת של הילדים בי (כמעט אצל כולם היו לי סיפורים- מסרבני בקבוק דרך אלרגיים).  

אז הסתדר לך? איך אני שמחה!! באמת עקבתי אחרייך

באלך לשתף איך? פה או בפרטי מה שנוח לך

ממש הסתבכתי עם השאיבות, אבל לא נשארה לי כ''כ ברירה כי הבת שלי היתה מאושפזת. ולא רציתי להביא תינוק פיצי לבי''ח, אבל גם לא רציתי לא להיות איתה כל האשפוז.

אז דיברתי עם יועצת הנקה שהמליצו לי עליה בחום, והיא גם עזרה לי למצוא משאבה טובה יותר (היא לא רק נתנה לי שם, אלא גם ביררה באזור מאיפה אוכל להשאיל ולבדוק!), וגם נתנה לי כמה טיפים שלא הכרתי (הכי עזר לי- להתחיל בסחיטה ידנית ורק אחרי שהחלב משתחרר לעבור לשאיבה).

ב''ה יש עכשיו מלאי קטן במקפיא, לביקורים עתידיים בבי''ח.

1. שנה וארבע

2. הייתי בתחילת ההריון של הקטנה והתחיל לכאוב לי, וגם ככה זה נשאר רק פעם ביום, והיו ימים שהיא פשוט דילגה על זה אז הבנתי שהיא יכולה גם בלי

3. בהתחלה- ממש ממש לא! נפצעתי בטירוף, וכל הנקה הייתה סיוט וחיכיתי שהיא תסיים לינוק.

בהמשך ב"ה כבר זרם וממש נהנתי. היה לי קשה להפסיק ורק חיכיתי ללדת כדי לחזור לזה.

וב"ה יכולה להגיד שהפעם הלך לי הרבה יותר בקלות. מהחדר לידה היא כבר תפסה טוב (בין השאר כי אני ידעתי לגרום לה לתפוס טוב).

למה אני אומרת לך את זה?

א. כדי שתדעי שגם אם הפעם פחות הולך זה לא משליך בכלל על הפעם הבאה.

ב. לא לכולן מתאים להניק, אבל אם את רוצה את זה זה יכול להיות נעים ומהנה ומחבר וכו'. צריך למצוא מה גורם לך לקושי ולנסות לטפל בזה.

ג. מגיל חצי שנה שלה בערך שילבתי לה תמל כי כבר היה לי קשה לשאוב, והמשכתי להניק עוד הרבה אחרי גם כשכבר הפסיקה עם התמ"ל. אז זה לגמרי אפשרי לשלב, פשוט גם פה צריך למצוא את הדרך לעשות את זה נכון. 

1. הנקתי עד גיל 3 חודשים.

2. הפסקתי כי לא היה לי כח לתלות המוחלטת הזאת. שרק את יכולה להאכיל אותו, שאי אפשר לצאת מהבית בלי לדאוג לשאוב לפני וכו'..

היה לי כבד החזה מרוב חלב, משפריץ כל הזמן למרות שאומרים שמתאזן אחרי כמה שבועות.

3. לא נהנתי בכלל. יודעת בוודאות שלא אניק בעתיד.

בבכורה הנקתי עד גיל שנה ו4.. הייתי בחודש רביעי של היריון וכבר היה לי קשוח ביחד.. אז גמלתי אותה לאט לאט..

אצל השנייה גם בסביבות גיל שנה ו4 בעיקר כי הגוף שלי היה ממש משובש הומונלית בגלל הריונות כימיים וקורונה ורציתי להחזיר הכל לאיזון כלשהו. וגם הרגשתי שזה כבר לא כזה נצרך בשבילה. גם גמלתי לאט לאט.

שלישי עוד יונק. בן שלושה חודשים.

אני זוכרת איך אצל הבכורה שהייתי בשוק טוטאלי מזה שהנקה זה לא קל וזה כואב..

סכה נהנית מאוד מההנקה ומהקלות של האכלה בחוץ בלי לסחוב בקבוקים ומים רתוחים ומטרנה..

יש לזה חסרונות של קושי להניק במצבים ומקומות מסוימים, שצריך להרגיל לבקבוק, שלא יודעים כמה אכלו..

בחודשים הראשונים אני בעיקר מניקה בלי הפסקה לפי דרישה.. וזה עוזר לי שיהיה מלא חלב.. 

1. עד גיל 11 חודשים

2. דימום בתחילת הריון

3. החודשיים הראשונים היו קשים מאוד מאוד, נלחמתי שיהיה לי חלב, הייתי פצועה ועוד שלל כאבים אח''כ דברים הסתדרו ונהנתי מאודדד (להוציא יציאות לקניון לדוגמא שלא שאבתי לפני)

מקווה שיסתדר לך ותתחילי להנות

1. בין 18 ל-24 חודשים.

2. משלל סיבות. לדוגמה אחד סוג של גמל את עצמו, כבר פחות היה בעניין. עם ילד אחר היה אירוע קצת ״טראומתי״ - היא נשכה אותי, צעקתי ״לא!״ לפי עצה שקיבלתי פעם, הוא ישר פרץ בבכי ומאז הוא מעולם לא הסכים לינוק יותר (היה ממש משברי בשבילי כי זה קרה פתאום, כשמבחינתי תכננתי להמשיך עוד תקופה משמעותית עם הנקה). ועם ילד אחר הפסקתי בעיקר כי הרגשתי מאד חלשה בגוף ויכולתי לזהות שההנקה מוסיפה לחולשות האלה.

3. ההתחלה אף פעם לא כיפית במיוחד (כואב וכו׳) אבל מהרגע שזה נהיה זורם, ב״ה היה לי ממש ממש טוב, נוח, מתוק, מרגיע (אותי 😅. בשבילי זמן של הנקה הוא סוג של הפסקה מהמירוץ אחרי כל משימות היום). לגבי הילד שהנקתי שנתיים, לקראת הסוף קצת הייתי חלוקה בין להמשיך ללהפסיק (הרגשתי שהוא כבר גדול ושזה פחות נעים לי. מצד שני, עדיין היו לזה הרבה רגעים מתוקים).

את ממש עושה תואר! מהממת את! שתגיעי למה שטוב ומדויק לך בע״ה 💕

1. הנקתי עד גיל שנה ושלוש

2. הפסקתי גם כי התחלתי להרגיש שמיציתי אבל בעיקר כי נכנסתי להריון וזה הפך להיות ממש לא נעים פיזית, וגם הגוזל עצמו לא רצה.. הוא לא ינק הרבה בשלב הזה.

הנקת לילה הפסקתי קודם כי כבר לא יכלתי להתמודד עם הקימות

3. ההתחלה הייתה קשה אבל אחר כך נהניתי מאוד

בסוף כן הגעתי למיצוי כמו שאמרתי

הוא גם היה נושך לפעמים 

את הגדולה עד שנה וארבע

הקטן בן שנה ושלוש והסוף לא נראה באופק

הפסקתי כי מיציתי

טסה"כ נהניתי! אחרי ההסתגלות של ההתחלה 

1. סביבות שנה, גג שנה וחצי

2. או כי הכביד עליי ונהיה לא נעים, או בגלל הריון

3. לפעמים נהניתי לפעמים ניטרלי. בכל אופן כשהתחיל להעיק הפסקתי.

1. הכי הרבה שנתיים

2. נגמר הסבלנות, החלב ולא אהבתי כבר שנדבקת כל כך בלילות

3. מאד נהנתי!

בגדול מינימום שנה וכמה חודשים. המקסימום שנתיים.

הפסקנו כי הגיע הריון חדש

נהננו מכל רגע. אין כמו הנקה בעולם! 

הנקתי שבעה חודשים, ארבעה חודשים וחודשיים (כאן הפסקתי להניק בגיל שבוע ועד חודשיים שאבתי)

לא נהניתי בכלל מההנקה, רק בימים הראשונים נהניתי מהקירבה ומההתחבקות. מעבר לזה רק חיגיתי שייגמר

לא היה לי נעים הקרבה והמגע

לא היה לי כיף שהתינוק תלוי רק בי

לא היה לי כיף שסרבו לבקבוק וזה היה סרט

לא היה לי טוב שהם לא עלו במשקל והרגשתי אשמה

בקיצור לא. והשאיבות לילד השלישי היו בעיני הפתרון המתאים לי.

וזה סתם יכול לגרום לתסכול וירידה בערך העצמי.

תלכי אחרי הלב שלך!

אם קשה לך ואת מרגישה שבקבוק הוא הפתרון הנכון, לכי על זה! בלב שלם!!

אם את עדיין רוצה להמשיך להניק, תתייעצי עם יועצת הנקה, תקבלי כלים שיכולים לעזור לך!

מעדיפה לא לענות על הסקר, אבל כן אתן לך שני סיפורים שיכולים לחזק את שתי הדעות.

סיפור ראשון שמחזק לפעמים את הצורך להפסיק הנקה - אחרי אחת הלידות נכנסתי להריון נוסף מאוד מוקדם, והייתי חייבת להפסיק הנקה ולעבור לתמ"ל ולקחתי את זה מאוד מאוד מאוד קשה. ואחות טיפת חלב "נתנה לי סטירה" ואמרה לי, אף אחד לא יישאל את הבן שלך בשידוכים עד איזה גיל הוא יינק!

נכון שהנקה זה חשוב, אבל פרופורציות, אם כרגע זה לא נכון ולא מתאים, אז ממש לא סוף העולם.

(אגב, נכון לעכשיו זה הילד הכי חכם שלנו🤫)

סיפור נוסף, שמחזק את המקום של להאבק על להמשיך בהנקה - מכירה אישית. מישהי שישר אחרי הלידה בעקבות בעיה רפואית הייתה צריכה לקחת תרופה שאסורה בהנקה. במשך 3 חודשים היא שאבה וזרקה לפח את החלב, עד שהיא הפסיקה עם התרופה.

היא חזרה להניק את התינוק רק בגיל 3 חודשים, היה קשה אפילו מאוד. המון דמעות, אבל בסוף זה התינוק שיינק אצלה עד הכי מאוחר. אז גם אם קשה, לרוב זה אפשרי.

וואהו, כתבתי מלא🤭

חשוב לי בעיקר להגיד שוב, תלכי עם הלב שלך!!

ברור שאת הכי טובה לבת שלה וכל מה שאת עושה זה לטובתה.

שראיתי בשרשורים אחרים שאת בעניין של הריון נוסף.

הנקה יכולה להיות מניעה למרחקים ארוכים מאוד, מאוד. וזה דבר שצריך לדעת אותו. אני בחרתי בזה, לא כי לא רציתי ילדים צפופים (מאוד רציתי) אלא כי ידעתי שבהנקה אני מעניקה לתינוקות שלי המון המון ומוכנה בשביל זה לרווח את הילודה קצת. ואני לא בת ארבעים (אם כי כבר לא הכי רחוקה). אבל אני חושבת שזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת ואם מניקים וזה מונע להיות בזה בשמחה גדולה. זה בחירה. 

1. שנה ו11

2. עברתי ניתוח בטן בהרדמה מלאה שבגללו הייתי מאושפזת יומיים ואחכ קיבלתי משככי כאבים שאסור להניק איתם+כאב לי נורא מגע בבטן אז זה נגמר.. אחרת לא הייתי מפסיקה אותו אז כנראה אלא כשהיה יוצא.. זה כבר היה פעמיים ביום ולא תלותי וסבבה.

3. לא זה ולא זה. היה סבבה, זרם טוב ולא דרש ממני מאמצים מיוחדים ב"ה. בטוחה שאם היה מאתגר לא הייתי מתאבדת על זה כי זה לא מתאים לי.

1. אצל הגדולה עד שנה ו8 אצל הקטנה עד שנה ו2

2. אצל הגדולה כי הייתי בתחילת הריון שני והתחילה לי רגישות, כאב לי והיה לי לא נעים

אצל הקטנה כי נהיה לי שם אקזמה מטורפת שלא עברה כאבי תופת כל הנקה זה כבר דרש טיפול רציני ממש וההנקה גרמה לזה. כבר סבלתי.

3. אצל הגדולה בהתחלה משכתי ואז ממש נהניתי מזה הפסקתי רק כשהייתי שלמה עם ההפסקה ולקח הרבה זמן. אוהבת להניק

אצל הקטנה ממש אהבתי להניק אבל מרגע שזה הפך להיות סבל הפסקתי מהר.

1. עד איזה גיל הנקתן

בין 5.5 חודשים עד 2.1

2. למה הפסקתן

הריון... כל ילד הפסיק בשלב אחר בהריון הבא- בין חודש שני לחודש רביעי. (את הקטנה הינקתי, עברתי הפלה והמשכתי להיניק עד הריון הבא..., ב"ה)

3. נהנתן מההנקה? או שחיכיתם שייגמר.

אצל הגדולה היה קשה קצת בהתחלה- וגם הפסקתי די מהר בגלל דימום בהריון.

אצל כל השאר נהניתי ממש! היה לי קשה להפסיק, היה לי (ועדיין) חסר הקשר הזה... מה שכן- לא מתגעגעת להתחלה של ההנקה. ויתר בגיל חצי שנה שיש תקשורת עם התינוק ויודע לבקש...

וואי וואי, עשית לי חשק...

1. חצי שנה ושבעה חודשים אני חושבת

2. נמאס לי שדבוקים אלי יומם וליל, או שהם התחילו לנשוך, או שלא הסתדרתי עם שאיבות

3. עד שלב מסויים. ואז חיכיתי שייגמר

1. 2 וחודשיים, 3 ו-4 חודשים, 3 ו-9 חודשים

2. עם הראשונה - היא הפסיקה מעצמה, לא הרבה אחרי שגמלתי אותה מהנקות לילה (ינקה מידי פעם ביום עד שכבר היתה שוכחת לבקש).

עם השני אני יזמתי את הסיום, הוא כבר היה די גדול והרגשתי שזה צריך לבוא ממני כי אחרת הוא יינק לנצח🤭 (אולי לא באמת. אבל בכל זאת - הוא כבר עלה לגן, והיה לו גם אח קטן בן כ-8 חודשים שינק במקביל אליו, אז כבר הגיע הזמן להפסיק…).

עם השלישי זה הסתיים די בטבעיות. הוא גם היה די גדול, לא היה לי דחוף לסיים את ההנקה כי זה היה בצורה שהיה לי נוח, אבל כן ידעתי שכדאי לסיים בקרוב. אז יזמתי מצידי הפרדה בין ההנקה לפני השינה להירדמות, ותוך כמה ימים הוא כבר לא ביקש לינוק בכלל.

3. בגדול אני אוהבת להניק ונהנית מזה.

אבל גם התחברתי למה ש@חילזון 123 כתבה. לא תמיד זה נוח בכל רגע, ויש כן מגביל בדברים מסויימים. אבל בשבילי זה פשוט הדרך להאכיל תינוקות.

(אחר כך כשהם גדלים זה כיף לי ונוח לי בהרבה מובנים (ובעיקר מקל עלי להשכיב בצהריים. לא יודעת איך להרדים ילדים קטנים בצהריים בלי להניק אותם🙊). מה שלא נוח בהנקה כבר פחות מקבל ביטוי בשלב הזה, כי אני קובעת את הגבולות שמתאימים לי בהנקה - כשאני לא בבית הולכים לישון עם אבא בלי הנקה, לא יונקים בחוץ, וכדו'.

1. בין שנה וחצי לשנתיים

2. כי זה כבר הרגיש מעיק ממש, התלות בהנקה כדי לחזור להירדם כל זמן קצר היתה קשוחה, וזה לא עזר לשינה טובה לא לי ולא ליונקת.  

3. בדכ נהניתי, לא תמיד .היו גם קשיים וכאבים,  שלא נדבר על זה שלילה רצוף לא היה פה ואני חושבת שזה קשור לזה.אבל סהכ אבבתי את הנוחיות, מה שזה נותן לנו, החיבור והטבעיות.  ( וגם אחלה תירוץ להכריח לשבת לנוח רגע בתוך כל המירוץ)

1 +2: עשרה חודשים. עדיין מניקה למרות שחזרתי בדצמבר לעבודה ולא שואבת.

נראלי ארצה להפסיק בגיל שנה.

3. לא סובלת אבל לא נהנית יותר מדי, ובכל מקרה משלבת בקבוק ביממה מהחודש הראשון

1. את השניים הגדולים עד בערך שנה ו3

את השלישי עד שנתיים ו8

2. בגדולים הייתי כבר בהיריון, בראשונה חשבתי שאסור להמשיך בגלל זה, והשני פשוט כבר לא רצה.

השלישי כבר היה לי קשוח בלילות

3. מאוד אוהבת רק שההתחלות קשות (אצל הראשונה היה קשה בטירוף, פצעים וכו')

הגדול.

1. שנה ושבע

2. הייתי בחודש 7 ונמאס לי...

3. נהנתי עד שנאס.

הקטנה

1. שנה ו8

2. הייתי בתחילת הריון עם דימומים וקיבלתי הוראה להפסיק

3. נהנתי, אבל גם שמחתי מהגמילה הכפויה

1+2.

הגדול עד גיל חצי שנה אכל חלב אם. בין הנקה בין שאיבה- ניגשתי למבחנים אז מהלחץ החלב התייבש.

אמצעי עד איזור גיל 4.5 חודשים. כי המניעה שיבשה אותנו לחלוטין פלוס חזרה לעבודה.

הקטן- עד 6.5/7 חודשים. הפסיק מעצמו בגלל קוצר נשימה חריף (נקודה שרגישה אצלי מאד).

3.נהניתי באופן כללי. היו רגעים קשים יותר. המון הנקות תכופות. לא כל 3 שעות  נרגשתי דיי מוגבלת. אצל השניים הגדולים. אצל השלישי החוויה היתה מתקנת ברוך השם.

אבל אצל שלושתם! היה סיוט בהתחלה.

הגדול ינק רק עם פיטמת סיליקון.

הפרידה מההנקה הכי קשה היתה עם הקטן. תינוק נוח ומתוק. שאפילו שיצאו לו שיניים לא חשב לנשוך אותי🥲 חיימי.

חטף קוצר נשימה שלא עלו עליו והפסיק לאכול לחלוטין. 11 שעות ללא מתן שתן. אז נאלצתי לתת במזרקים וקצת בבקבוקים כי לא הסכים לינוק. וכשניסיתי להחזיר נתן לי ביס כואב עם השיניים אז ויתרתי.

העיקר הבריאות שלו.

וכואב לי כי הייתי שמחה להניק אותו נגיד עכשיו. אבל זה מה יש. ואני בטוחה שזה הכי טוב לנו כי ככה הקב"ה גילגל

1. שנתיים וחודש

2 .חאלס הוא בן שנתיים

3 לא נהנתי , יש כאלה שמתאים להם אבל לי פחות אבל הרגשתי מחויבות גבוהה כלפי זה כיוון שזה בריא יותר לילד והילד פיתח סרבנות לבקבוקים

בדיעבד לא יודעת כמה זה היה בריא לי לנפש ובוודאי שלא הייתה מניקה ככה ולא אניק ככה ילד הבא 

1. שנה ושמונה, שנה וחודשיים, עכשיו עוד מניקה בת שנה ושבעה

2.הראשון די נגמר מעצמו באמצע ההריון השני שלי.

השני הפסיק בהפתעה ומיידיות בגלל שבהריון השלישי שלי בכל הנקה היו לי התכווצויות כמו אחרי לידה

3.לא זוכרת בכל הלידות.. נראה לי בלידה השניה הכל היה חלק ומהמם מההתחלה, ובשלישית בהתחלה היה קצת קשה ואז כשהיא קצת גדלה נכנסתי למסלול והתחלתי להנות...

מבחינתי זה אחד האתגרים הגדולים ועם זאת המתנה הכי יפה ..

1 ו 2- הנקתי עד שסרבו לינוק לאט לאט ( בדכ סביב 9 חוד כשביססו אוכל מוצק) התחלתי איתן מאד מוקדם מוצקים סביב 4 חוד, עכשיו עם הנוכחית התחלתי מאוחר יותר..

3- מצד אחד נהנתי, מבחינת הקשר, הקסם שיש בזה, שלא מתעסקים בבקבוקים, מצד שני לפעמים זה תלות,זה מעייף וכו'....אצלי הן גם בדכ קטנות ותמיד אומרים לי לתסף ( בגלל זה התחלתי מוקדם יחסית מוצקים, הן גם הביעו התעניינות..)

אני חושבת שעם הנוכחית הייתי צריכה לתת בקבוק ביום, לשקט הנפשי, כי היא פיצקוש גם נולדה קטנה, כי זה כבר יוצר מאתגר ברוך ה עם עוד 3 אחיות, כי היא עכשיו סרבנית בקבוקים...

אני פשוט פריקית של ליגת לה לצ'ה עוד מהבכורה בת 10 שלי, והם בגישה של הנקה בלעדית כל עוד אפשר (שבקבוק קבוע עלול להזיק להנקה, להפחית כמויות, לגרום העדפת בקבוק ..)

אבל זה קסם, מן מן השמיים....

קודם כל אין ספק שרגשתן אותי שעניתן לי כולכן.

קראתי הכל מילה במילה, והפנמתי כל הסבר הוספה או סיפור

לא נפלה רוחי מלראות את הגילאים של ההנקה, ההפך.

רציתי לקבל אינדקציה מה הלוז וזה דווקא עזר לי.

לדעתי הבעיה היא בי ולא בתינוקת.

התייעצתי עם יועצות הנקה, לא מסוגלת להביא אליי אחת הביתה כנראה איזה קושי רגשי

עזרתן לי ♥️♥️♥️

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈