לק"י

1. שנתיים וחצי, שנתיים ושנתיים וחודשיים.

2. הפסקתי פעמיים באמצע ההריון הבא, ופעם אחת לקראת סוף ההריון.

כבר היתה לי רגישות וכאב לי, וגם רציתי להפסיק להניק לפני הלידה הבאה.

3. בגדול לא חיכיתי שההנקה תגמר. אבל כשכאב לי קצת נמאס לי מזה, ועדיין היה לי קצת קשה להפסיק (לפחות אצל השלישית).

את הגדולה:

1. עד חצי שנה, שאבתי שאיבה מלאה כי לא הצליחה לינוק

2. כי התייבש לי החלב..

3. זה היה סיוט לשאוב כל הזמן. אבל נהניתי לדעת שאני ככ מתאמצת כדי לתת לה את הכי טוב

את הקטנה:

1. בת 9 חודשים, עדיין יונקת מלאאא, לא רואה צפי להפסקה😅

2. לא רלוונטי כרגע, לא יודעת איך אגמול אותה כשיגיע הזמן, היא מכורה לחלוטין😍

3. ההתחלה היתה ממש קשה (עד גיל 3-4 חודשים כזה)

וגם אחרי זה לקח לי זמן להנות..תכלס כבר חודשיים שלושה ממש נהנית בסה"כ 

היא ינקה מלא מלא זמן ובלי רווחים בין לבין והרגשתי שאין לי חיים

וגם פשוט ההנקה כאבה לי

1. שנה וחצי

2. הילד גדל וזה התחיל להכביד גם הרגיש ממש לא נעים ליד אנשים 

3. 

בהתחלה נהנתי בסוף חיכיתי שיגמר

הפסקתי אצל הרוב מתי שההנקה התחילה לחרפן אותי.

מתי שהילד התחיל לקום כל שעה על מנת לינוק .

אז החלטתי שזה הזמן להפסיק.

חוץ מאחד לפני האחרון שאצלו נכנסתי להריון אז הפסקתי להניק...

וכן.נהניתי מאד מההנקה-בדר''כ.

וגם מהבונוסים שלה-לברוח לחדר להניק כשאין סבלנות לאורחים.

לזה שחייבים להפסיק בעבודות הבית ונחים קצת.

וכו' וכו'

אין לי בעיה לענות, אבל האם לקחת יועצת הנקה שתלווה אותך גם בנושא השאיבות? אם לא, כדאי מאוד למצוא מישהי מוסמכת, יש החזרים (לפחות בחודשים הראשונים אחרי לידה) מסל הלידה.

אני הנקתי עד שנה ועשרה או 11 חודש, היה לה פה וגפיים והיא הפסיקה, אבל הייתי בכיוון גמילה. בשלב הזה טיפה מיציתי. וגם הרגשתי צורך באיזון הורמונים בשביל הריון נוסף.

אבל חייבת לציין שאחרי לידה קשה ושיקום עוד יותר קשה ב"ה ההנקה באה בקלות יחסית (אם כי השאיבות ממש לא ופשוט לא שאבתי, נשארתי איתה עד 9 חודשים).

אז קשה מאוד להשוות... ממליצה ייעוץ הנקה בשביל חויה טובה יותר ובשביל לדעת על מה כדאי לרכז אנרגיה וישתפר ואיפה כדאי לשחרר/מה האופציות. בהצלחה! 

ומוסיפה- שבחלק מהקופ''ח יש ייעוץ הנקה כמו רופא רגיל- אפשר לקבוע תור דרך המוקד, ולא לשלם בכלל.

לא כדאי להתייאש לפני שמנסים.

הנקתי בערך 5 חודשים

ומההתחלה שילבתי שאוב ובקבוק

הפסקתי כי העולל כבר לא רצה, היה בשביתה ונכנעתי

נהניתי מאוד. במיוחד בהתחלה

כאילו אם לך זה קשה או לא מתאים, מה זה משנה מה קורנ אצל אחרות? אולי זה רק עלול לבאס?

בכל אופן-

1. בין שנה ושלוש ל-קצת לפני גיל 4....

2. תלוי בילד. תחילת הריון מתיש/כי התקרבתי לסוף הריון ולא היה לי כח לזה כבר וגם לא רציתי להניק שניים/כי הילד היה גדול וזה נהיה כבר מוגזם...

3. כן בגדול נהניתי.

אבל מצד שני זה מורכב... לא חושבת שנהניתי ממש מכל רגע, לפעמים זה היה גם מתיש או מעיק, מעייף בלילות, או מגביל מאד ביציאות מהבית.

אבל מבחינתי זה פשוט היה ככה. ככה זה הטבע, ככה תינוקות/פעוטות אוכלים וזהו.

וכן במקביל יש בזה גם הרבה כיף ונחת וקירבה מיוחדת לילד. וכמובן נוחות שאין כשצריך להתעסק עם בקבוקים.

כל הכבוד אבל נשמע לי הזוי

הילד לא הבין כבר יותר מידי אני בגיל שנה וחצי כבר הרגשתי חשופה

שהוא התחיל להגיד לי אמא מה זה העיגולים הקטנים האלה

מוזמנת לתת לי עוד ציונים....

ולעניין עצמו-

לא, לא הרגשתי חשופה

תמיד הנקתי בצניעות, ובצורה שנוחה לי.

לא אמרו לי דבר כזה, אבל אם הילד היה אומר הייתי עונה לו שזה שד, וככה הוא בנוי 💁.

כל עוד הילד רגיל לזה זה לא חשוף ולא הזוי ולא מוזר.ואחרי שנגמלים הם שוכחים הכל תוך רגע...

ההפך הכי מעריכה בעולם את ההשקעה

וברור שזה פלוס עצום לילד 

ואת צודקת שכנראה זה היה ברור לילד כי התרגל לראות את זה מגיל קטן

סתם היה נשמע לי הזוי כי אני הפסקתי בגיל שנה וחצי

אבל כמובן שהתכוונתי בקטע של הערכה ולא ציונים או ביקורת חס ושלום

ממש מתנצלת אם ככה זה היה נשמע

מנהסתם לא התכוונת בקטע רע אבל הניסוח ממש ממש לא נעים

הייתי ממש מתכווצת במקומה...

חלמתי להניק עד גיל 3 לפחות הפעם

אבל זה היה ממש לא לעיניין כי התינוקת התעלקה עלי שעות! ולילות שלמים.....

ולא הסכימה לעזוב

אז נאלצתי להפסיק בשנה ו10 בצער רב😪

מעריצה נשים שמניקות עד כאילה גילאים

אבל רק אומרת, בתור מי שהניקה למרחקים, שבאמת בשלב מסויים צריך להציב גבולות להנקה. אחרת זה יכול להיות באמת יותר מידי.

אצלי למשל, בערך מגיל שנה או קצת אחרי, אני כבר לא מניקה בחוץ עם כיסוי. רק בבית, ואצל סבא וסבתא לרוב בחדר. כשהילד מבקש לינוק בחוץ אני מסבירה שנחכה לבית. תמיד המעבר הוא קצת קשה בהתחלה, ולפעמים קשה לילד לקבל. אבל די מהר מתרגלים. וזה מאוד מקל עלי.

וגם בלילה - אני כן מאפשרת לינוק בלילה או להירדם בהנקה עד גיל גדול יחסית, אבל מאיזשהו שלב, כשיש משהו בערב שאני רוצה לצאת אליו, אני יוצאת ומשאירה לבעלי את האחריות להשכיב, בלי הנקה. תמיד בהתחלה זה קצת קשה. ואף פעם זה לא עובר בשמחה (גם אחרי שהם כבר לא יונקים, הם לא שמחים כשאני יוצאת בערב), אבל אני בכל מקרה לא מרבה ביציאות. מה שחשוב לי זה שתהיה לי אפשרות לצאת מידי פעם. אחרת זה באמת יותר מידי.

בכל מקרה, זה באמת שונה מילד לילד. ומן הסתם יש גם ילדים שקשה להגביל בחלק מהדברים, ויותר קל לגמול לגמרי מאשר לגמול חלקית...

כתבת את זה כבר פעם בפורום, ולדעתי בזכותך הנקתי עוד חודשיים או שלושה כי נתת לי את ההבנה שאפשר להפסיק הנקת לילה

אבל איתה ממש לא הצלחתי

ובגלל זה היא גם היתה ישנה ממש לא טוב

מאז שהפסקתי להניק התחילה ליון בכיף לילה שלא רצוף🙂

וכיף שאחרי סיום ההנקה ישנה לילה שלם.

אצל הגדולה שלי זה לא עזר, המשיכה להתעורר בלילה עד גיל גדול יחסית.

1.בין 8 חודשים לשנתיים

2.בשלושת הראשונים נלחמתי על ההנקה כחצי שנה ואחכ  היה פחות קשה. הפסקתי כי נמאס לי.

ברביעית זו הייתה ההנקה היחדה שזרמה, הפסקתי סביב גיל שנתיים כי ההנקה הייתה אינטנסיבית מאד גם בלילה ולא הצלחתי לגמול מהנקת לילה בלבד.

3. נהנתי רק החל מהילד השני ורק כשההנקה התחילה לזרום, כאמור אחרי גיל חצי שנה.

בהצלחה!!

1. שנה, שנה וחצי, עשרה חודשים, שנתיים, שנה וחצי, שנתיים ושמונה חודשים, עשרה חודשים.

2. ברוב הפעמים הפסקתי בגלל היריון חדש (שכבר היה לי קשה להיניק או שהיונק הפסיק מעצמו). פעם אחת הפסקתי כי מיציתי. פעם אחת (תאומים) ההפסקה קרתה מעצמה - הם פשוט עברו לבקבוקים בלעדית. ובפעם האחרונה (והכואבת) הפסקתי בגלל כאבים אצלי וכיוון שהתינוקת לא הייתה רגועה בהנקה... (בדיעבד הסתבר שיש לה לשון קשורה)

3. חוץ מהפעם האחרונה - נהניתי מאוד! וזה לא מובן מאליו. אני רק חושבת מה היה קורה לו הקטנה שלי הייתה הבכורה... בטח הייתי מתייאשת לגמרי מכל הרעיון של הנקה...

ומכאן אני פונה אלייך:

לא עקבתי אחרי כל שרשורי ההנקה שלך, אבל נשמע שיש שם קושי ברור. יכול להיות שהוא קשור אלייך (משהו במבנה ובייצור החלב וכדומה), אבל לדעתי יותר מסתבר שזה קשור לתינוקת... שיש משהו שמפריע לה לינוק, ולכן קשה לך כל כך...

ובתור פריקית של הנקה - אני אומרת לך בכל זאת: מותר לשחרר. לא צריך להיאבק עד זוב דם (כפשוטו... לפחות זה מה שהיה אצלי בהנקה האחרונה...). תינוק יכול לגדול טוב גם בלי הנקה.

אני רואה את זה אצל הקטנה שלי - היא הפכה להרבה יותר רגועה מאז שעברה לבקבוק באופן בלעדי... וגם אני, בהתאם, כי באמת ההנקה שלה הייתה קשה לי.

זה לא סותר שאני לפעמים בוכה על זה שהיא לא יונקת... במיוחד שאני משווה אותה לתינוקת הקודמת שלי שינקה עד גיל ילדות... אבל אני מבינה שבנתונים שהיו - זה מה שהכי טוב.

ומתפללת שבפעם הבאה בע"ה שוב אזכה להיניק בנחת ובהנאה ולאורך זמן...

ברור לי שגם בקבוק זה מעולה

אבל כשההנקה זורמת לי היא טובה לי. זה לא 'לא טוב לי בכלל.

לכן אני ממש רוצה.

זה לא נראלי בכלל בעיה בתינוקת אלא בי.

התייעצתי עם יועצות הנקה. משו שם לא ברור.

וגם קושי עמוק יותר שלי עם היועצות...

הילד הראשון היה בפגיה והחלב התייבש, בילד השני לא אהבתי את ההנקה והפסקתי, הילד השלישי לא היה רגוע אחרי הנקות ועברתי לבקבוק, את הילד הרביעי לא הנקתי בכלל.

אף פעם לא נהנתי מההנקה.

1. בין שנה וארבע לשנה ותשעה חודשים.

2. פעם אחת בגלל הריון. פעם אחת כי הילד לא רצה יותר. אצל הרוב כי התחיל להיות לי מעיק, כי זה הפריע לי או להם לישון ולא נתן לי חופש לצאת מהבית.

3. ההנקה עצמה ממש טובה לי ונעימה. הקושי היה הבלעדיות והתלות המוחלטת של הילדים בי (כמעט אצל כולם היו לי סיפורים- מסרבני בקבוק דרך אלרגיים).  

אז הסתדר לך? איך אני שמחה!! באמת עקבתי אחרייך

באלך לשתף איך? פה או בפרטי מה שנוח לך

ממש הסתבכתי עם השאיבות, אבל לא נשארה לי כ''כ ברירה כי הבת שלי היתה מאושפזת. ולא רציתי להביא תינוק פיצי לבי''ח, אבל גם לא רציתי לא להיות איתה כל האשפוז.

אז דיברתי עם יועצת הנקה שהמליצו לי עליה בחום, והיא גם עזרה לי למצוא משאבה טובה יותר (היא לא רק נתנה לי שם, אלא גם ביררה באזור מאיפה אוכל להשאיל ולבדוק!), וגם נתנה לי כמה טיפים שלא הכרתי (הכי עזר לי- להתחיל בסחיטה ידנית ורק אחרי שהחלב משתחרר לעבור לשאיבה).

ב''ה יש עכשיו מלאי קטן במקפיא, לביקורים עתידיים בבי''ח.

1. שנה וארבע

2. הייתי בתחילת ההריון של הקטנה והתחיל לכאוב לי, וגם ככה זה נשאר רק פעם ביום, והיו ימים שהיא פשוט דילגה על זה אז הבנתי שהיא יכולה גם בלי

3. בהתחלה- ממש ממש לא! נפצעתי בטירוף, וכל הנקה הייתה סיוט וחיכיתי שהיא תסיים לינוק.

בהמשך ב"ה כבר זרם וממש נהנתי. היה לי קשה להפסיק ורק חיכיתי ללדת כדי לחזור לזה.

וב"ה יכולה להגיד שהפעם הלך לי הרבה יותר בקלות. מהחדר לידה היא כבר תפסה טוב (בין השאר כי אני ידעתי לגרום לה לתפוס טוב).

למה אני אומרת לך את זה?

א. כדי שתדעי שגם אם הפעם פחות הולך זה לא משליך בכלל על הפעם הבאה.

ב. לא לכולן מתאים להניק, אבל אם את רוצה את זה זה יכול להיות נעים ומהנה ומחבר וכו'. צריך למצוא מה גורם לך לקושי ולנסות לטפל בזה.

ג. מגיל חצי שנה שלה בערך שילבתי לה תמל כי כבר היה לי קשה לשאוב, והמשכתי להניק עוד הרבה אחרי גם כשכבר הפסיקה עם התמ"ל. אז זה לגמרי אפשרי לשלב, פשוט גם פה צריך למצוא את הדרך לעשות את זה נכון. 

1. הנקתי עד גיל 3 חודשים.

2. הפסקתי כי לא היה לי כח לתלות המוחלטת הזאת. שרק את יכולה להאכיל אותו, שאי אפשר לצאת מהבית בלי לדאוג לשאוב לפני וכו'..

היה לי כבד החזה מרוב חלב, משפריץ כל הזמן למרות שאומרים שמתאזן אחרי כמה שבועות.

3. לא נהנתי בכלל. יודעת בוודאות שלא אניק בעתיד.

בבכורה הנקתי עד גיל שנה ו4.. הייתי בחודש רביעי של היריון וכבר היה לי קשוח ביחד.. אז גמלתי אותה לאט לאט..

אצל השנייה גם בסביבות גיל שנה ו4 בעיקר כי הגוף שלי היה ממש משובש הומונלית בגלל הריונות כימיים וקורונה ורציתי להחזיר הכל לאיזון כלשהו. וגם הרגשתי שזה כבר לא כזה נצרך בשבילה. גם גמלתי לאט לאט.

שלישי עוד יונק. בן שלושה חודשים.

אני זוכרת איך אצל הבכורה שהייתי בשוק טוטאלי מזה שהנקה זה לא קל וזה כואב..

סכה נהנית מאוד מההנקה ומהקלות של האכלה בחוץ בלי לסחוב בקבוקים ומים רתוחים ומטרנה..

יש לזה חסרונות של קושי להניק במצבים ומקומות מסוימים, שצריך להרגיל לבקבוק, שלא יודעים כמה אכלו..

בחודשים הראשונים אני בעיקר מניקה בלי הפסקה לפי דרישה.. וזה עוזר לי שיהיה מלא חלב.. 

1. עד גיל 11 חודשים

2. דימום בתחילת הריון

3. החודשיים הראשונים היו קשים מאוד מאוד, נלחמתי שיהיה לי חלב, הייתי פצועה ועוד שלל כאבים אח''כ דברים הסתדרו ונהנתי מאודדד (להוציא יציאות לקניון לדוגמא שלא שאבתי לפני)

מקווה שיסתדר לך ותתחילי להנות

1. בין 18 ל-24 חודשים.

2. משלל סיבות. לדוגמה אחד סוג של גמל את עצמו, כבר פחות היה בעניין. עם ילד אחר היה אירוע קצת ״טראומתי״ - היא נשכה אותי, צעקתי ״לא!״ לפי עצה שקיבלתי פעם, הוא ישר פרץ בבכי ומאז הוא מעולם לא הסכים לינוק יותר (היה ממש משברי בשבילי כי זה קרה פתאום, כשמבחינתי תכננתי להמשיך עוד תקופה משמעותית עם הנקה). ועם ילד אחר הפסקתי בעיקר כי הרגשתי מאד חלשה בגוף ויכולתי לזהות שההנקה מוסיפה לחולשות האלה.

3. ההתחלה אף פעם לא כיפית במיוחד (כואב וכו׳) אבל מהרגע שזה נהיה זורם, ב״ה היה לי ממש ממש טוב, נוח, מתוק, מרגיע (אותי 😅. בשבילי זמן של הנקה הוא סוג של הפסקה מהמירוץ אחרי כל משימות היום). לגבי הילד שהנקתי שנתיים, לקראת הסוף קצת הייתי חלוקה בין להמשיך ללהפסיק (הרגשתי שהוא כבר גדול ושזה פחות נעים לי. מצד שני, עדיין היו לזה הרבה רגעים מתוקים).

את ממש עושה תואר! מהממת את! שתגיעי למה שטוב ומדויק לך בע״ה 💕

1. הנקתי עד גיל שנה ושלוש

2. הפסקתי גם כי התחלתי להרגיש שמיציתי אבל בעיקר כי נכנסתי להריון וזה הפך להיות ממש לא נעים פיזית, וגם הגוזל עצמו לא רצה.. הוא לא ינק הרבה בשלב הזה.

הנקת לילה הפסקתי קודם כי כבר לא יכלתי להתמודד עם הקימות

3. ההתחלה הייתה קשה אבל אחר כך נהניתי מאוד

בסוף כן הגעתי למיצוי כמו שאמרתי

הוא גם היה נושך לפעמים 

את הגדולה עד שנה וארבע

הקטן בן שנה ושלוש והסוף לא נראה באופק

הפסקתי כי מיציתי

טסה"כ נהניתי! אחרי ההסתגלות של ההתחלה 

1. סביבות שנה, גג שנה וחצי

2. או כי הכביד עליי ונהיה לא נעים, או בגלל הריון

3. לפעמים נהניתי לפעמים ניטרלי. בכל אופן כשהתחיל להעיק הפסקתי.

1. הכי הרבה שנתיים

2. נגמר הסבלנות, החלב ולא אהבתי כבר שנדבקת כל כך בלילות

3. מאד נהנתי!

בגדול מינימום שנה וכמה חודשים. המקסימום שנתיים.

הפסקנו כי הגיע הריון חדש

נהננו מכל רגע. אין כמו הנקה בעולם! 

הנקתי שבעה חודשים, ארבעה חודשים וחודשיים (כאן הפסקתי להניק בגיל שבוע ועד חודשיים שאבתי)

לא נהניתי בכלל מההנקה, רק בימים הראשונים נהניתי מהקירבה ומההתחבקות. מעבר לזה רק חיגיתי שייגמר

לא היה לי נעים הקרבה והמגע

לא היה לי כיף שהתינוק תלוי רק בי

לא היה לי כיף שסרבו לבקבוק וזה היה סרט

לא היה לי טוב שהם לא עלו במשקל והרגשתי אשמה

בקיצור לא. והשאיבות לילד השלישי היו בעיני הפתרון המתאים לי.

וזה סתם יכול לגרום לתסכול וירידה בערך העצמי.

תלכי אחרי הלב שלך!

אם קשה לך ואת מרגישה שבקבוק הוא הפתרון הנכון, לכי על זה! בלב שלם!!

אם את עדיין רוצה להמשיך להניק, תתייעצי עם יועצת הנקה, תקבלי כלים שיכולים לעזור לך!

מעדיפה לא לענות על הסקר, אבל כן אתן לך שני סיפורים שיכולים לחזק את שתי הדעות.

סיפור ראשון שמחזק לפעמים את הצורך להפסיק הנקה - אחרי אחת הלידות נכנסתי להריון נוסף מאוד מוקדם, והייתי חייבת להפסיק הנקה ולעבור לתמ"ל ולקחתי את זה מאוד מאוד מאוד קשה. ואחות טיפת חלב "נתנה לי סטירה" ואמרה לי, אף אחד לא יישאל את הבן שלך בשידוכים עד איזה גיל הוא יינק!

נכון שהנקה זה חשוב, אבל פרופורציות, אם כרגע זה לא נכון ולא מתאים, אז ממש לא סוף העולם.

(אגב, נכון לעכשיו זה הילד הכי חכם שלנו🤫)

סיפור נוסף, שמחזק את המקום של להאבק על להמשיך בהנקה - מכירה אישית. מישהי שישר אחרי הלידה בעקבות בעיה רפואית הייתה צריכה לקחת תרופה שאסורה בהנקה. במשך 3 חודשים היא שאבה וזרקה לפח את החלב, עד שהיא הפסיקה עם התרופה.

היא חזרה להניק את התינוק רק בגיל 3 חודשים, היה קשה אפילו מאוד. המון דמעות, אבל בסוף זה התינוק שיינק אצלה עד הכי מאוחר. אז גם אם קשה, לרוב זה אפשרי.

וואהו, כתבתי מלא🤭

חשוב לי בעיקר להגיד שוב, תלכי עם הלב שלך!!

ברור שאת הכי טובה לבת שלה וכל מה שאת עושה זה לטובתה.

שראיתי בשרשורים אחרים שאת בעניין של הריון נוסף.

הנקה יכולה להיות מניעה למרחקים ארוכים מאוד, מאוד. וזה דבר שצריך לדעת אותו. אני בחרתי בזה, לא כי לא רציתי ילדים צפופים (מאוד רציתי) אלא כי ידעתי שבהנקה אני מעניקה לתינוקות שלי המון המון ומוכנה בשביל זה לרווח את הילודה קצת. ואני לא בת ארבעים (אם כי כבר לא הכי רחוקה). אבל אני חושבת שזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת ואם מניקים וזה מונע להיות בזה בשמחה גדולה. זה בחירה. 

1. שנה ו11

2. עברתי ניתוח בטן בהרדמה מלאה שבגללו הייתי מאושפזת יומיים ואחכ קיבלתי משככי כאבים שאסור להניק איתם+כאב לי נורא מגע בבטן אז זה נגמר.. אחרת לא הייתי מפסיקה אותו אז כנראה אלא כשהיה יוצא.. זה כבר היה פעמיים ביום ולא תלותי וסבבה.

3. לא זה ולא זה. היה סבבה, זרם טוב ולא דרש ממני מאמצים מיוחדים ב"ה. בטוחה שאם היה מאתגר לא הייתי מתאבדת על זה כי זה לא מתאים לי.

1. אצל הגדולה עד שנה ו8 אצל הקטנה עד שנה ו2

2. אצל הגדולה כי הייתי בתחילת הריון שני והתחילה לי רגישות, כאב לי והיה לי לא נעים

אצל הקטנה כי נהיה לי שם אקזמה מטורפת שלא עברה כאבי תופת כל הנקה זה כבר דרש טיפול רציני ממש וההנקה גרמה לזה. כבר סבלתי.

3. אצל הגדולה בהתחלה משכתי ואז ממש נהניתי מזה הפסקתי רק כשהייתי שלמה עם ההפסקה ולקח הרבה זמן. אוהבת להניק

אצל הקטנה ממש אהבתי להניק אבל מרגע שזה הפך להיות סבל הפסקתי מהר.

1. עד איזה גיל הנקתן

בין 5.5 חודשים עד 2.1

2. למה הפסקתן

הריון... כל ילד הפסיק בשלב אחר בהריון הבא- בין חודש שני לחודש רביעי. (את הקטנה הינקתי, עברתי הפלה והמשכתי להיניק עד הריון הבא..., ב"ה)

3. נהנתן מההנקה? או שחיכיתם שייגמר.

אצל הגדולה היה קשה קצת בהתחלה- וגם הפסקתי די מהר בגלל דימום בהריון.

אצל כל השאר נהניתי ממש! היה לי קשה להפסיק, היה לי (ועדיין) חסר הקשר הזה... מה שכן- לא מתגעגעת להתחלה של ההנקה. ויתר בגיל חצי שנה שיש תקשורת עם התינוק ויודע לבקש...

וואי וואי, עשית לי חשק...

1. חצי שנה ושבעה חודשים אני חושבת

2. נמאס לי שדבוקים אלי יומם וליל, או שהם התחילו לנשוך, או שלא הסתדרתי עם שאיבות

3. עד שלב מסויים. ואז חיכיתי שייגמר

1. 2 וחודשיים, 3 ו-4 חודשים, 3 ו-9 חודשים

2. עם הראשונה - היא הפסיקה מעצמה, לא הרבה אחרי שגמלתי אותה מהנקות לילה (ינקה מידי פעם ביום עד שכבר היתה שוכחת לבקש).

עם השני אני יזמתי את הסיום, הוא כבר היה די גדול והרגשתי שזה צריך לבוא ממני כי אחרת הוא יינק לנצח🤭 (אולי לא באמת. אבל בכל זאת - הוא כבר עלה לגן, והיה לו גם אח קטן בן כ-8 חודשים שינק במקביל אליו, אז כבר הגיע הזמן להפסיק…).

עם השלישי זה הסתיים די בטבעיות. הוא גם היה די גדול, לא היה לי דחוף לסיים את ההנקה כי זה היה בצורה שהיה לי נוח, אבל כן ידעתי שכדאי לסיים בקרוב. אז יזמתי מצידי הפרדה בין ההנקה לפני השינה להירדמות, ותוך כמה ימים הוא כבר לא ביקש לינוק בכלל.

3. בגדול אני אוהבת להניק ונהנית מזה.

אבל גם התחברתי למה ש@חילזון 123 כתבה. לא תמיד זה נוח בכל רגע, ויש כן מגביל בדברים מסויימים. אבל בשבילי זה פשוט הדרך להאכיל תינוקות.

(אחר כך כשהם גדלים זה כיף לי ונוח לי בהרבה מובנים (ובעיקר מקל עלי להשכיב בצהריים. לא יודעת איך להרדים ילדים קטנים בצהריים בלי להניק אותם🙊). מה שלא נוח בהנקה כבר פחות מקבל ביטוי בשלב הזה, כי אני קובעת את הגבולות שמתאימים לי בהנקה - כשאני לא בבית הולכים לישון עם אבא בלי הנקה, לא יונקים בחוץ, וכדו'.

1. בין שנה וחצי לשנתיים

2. כי זה כבר הרגיש מעיק ממש, התלות בהנקה כדי לחזור להירדם כל זמן קצר היתה קשוחה, וזה לא עזר לשינה טובה לא לי ולא ליונקת.  

3. בדכ נהניתי, לא תמיד .היו גם קשיים וכאבים,  שלא נדבר על זה שלילה רצוף לא היה פה ואני חושבת שזה קשור לזה.אבל סהכ אבבתי את הנוחיות, מה שזה נותן לנו, החיבור והטבעיות.  ( וגם אחלה תירוץ להכריח לשבת לנוח רגע בתוך כל המירוץ)

1 +2: עשרה חודשים. עדיין מניקה למרות שחזרתי בדצמבר לעבודה ולא שואבת.

נראלי ארצה להפסיק בגיל שנה.

3. לא סובלת אבל לא נהנית יותר מדי, ובכל מקרה משלבת בקבוק ביממה מהחודש הראשון

1. את השניים הגדולים עד בערך שנה ו3

את השלישי עד שנתיים ו8

2. בגדולים הייתי כבר בהיריון, בראשונה חשבתי שאסור להמשיך בגלל זה, והשני פשוט כבר לא רצה.

השלישי כבר היה לי קשוח בלילות

3. מאוד אוהבת רק שההתחלות קשות (אצל הראשונה היה קשה בטירוף, פצעים וכו')

הגדול.

1. שנה ושבע

2. הייתי בחודש 7 ונמאס לי...

3. נהנתי עד שנאס.

הקטנה

1. שנה ו8

2. הייתי בתחילת הריון עם דימומים וקיבלתי הוראה להפסיק

3. נהנתי, אבל גם שמחתי מהגמילה הכפויה

1+2.

הגדול עד גיל חצי שנה אכל חלב אם. בין הנקה בין שאיבה- ניגשתי למבחנים אז מהלחץ החלב התייבש.

אמצעי עד איזור גיל 4.5 חודשים. כי המניעה שיבשה אותנו לחלוטין פלוס חזרה לעבודה.

הקטן- עד 6.5/7 חודשים. הפסיק מעצמו בגלל קוצר נשימה חריף (נקודה שרגישה אצלי מאד).

3.נהניתי באופן כללי. היו רגעים קשים יותר. המון הנקות תכופות. לא כל 3 שעות  נרגשתי דיי מוגבלת. אצל השניים הגדולים. אצל השלישי החוויה היתה מתקנת ברוך השם.

אבל אצל שלושתם! היה סיוט בהתחלה.

הגדול ינק רק עם פיטמת סיליקון.

הפרידה מההנקה הכי קשה היתה עם הקטן. תינוק נוח ומתוק. שאפילו שיצאו לו שיניים לא חשב לנשוך אותי🥲 חיימי.

חטף קוצר נשימה שלא עלו עליו והפסיק לאכול לחלוטין. 11 שעות ללא מתן שתן. אז נאלצתי לתת במזרקים וקצת בבקבוקים כי לא הסכים לינוק. וכשניסיתי להחזיר נתן לי ביס כואב עם השיניים אז ויתרתי.

העיקר הבריאות שלו.

וכואב לי כי הייתי שמחה להניק אותו נגיד עכשיו. אבל זה מה יש. ואני בטוחה שזה הכי טוב לנו כי ככה הקב"ה גילגל

1. שנתיים וחודש

2 .חאלס הוא בן שנתיים

3 לא נהנתי , יש כאלה שמתאים להם אבל לי פחות אבל הרגשתי מחויבות גבוהה כלפי זה כיוון שזה בריא יותר לילד והילד פיתח סרבנות לבקבוקים

בדיעבד לא יודעת כמה זה היה בריא לי לנפש ובוודאי שלא הייתה מניקה ככה ולא אניק ככה ילד הבא 

1. שנה ושמונה, שנה וחודשיים, עכשיו עוד מניקה בת שנה ושבעה

2.הראשון די נגמר מעצמו באמצע ההריון השני שלי.

השני הפסיק בהפתעה ומיידיות בגלל שבהריון השלישי שלי בכל הנקה היו לי התכווצויות כמו אחרי לידה

3.לא זוכרת בכל הלידות.. נראה לי בלידה השניה הכל היה חלק ומהמם מההתחלה, ובשלישית בהתחלה היה קצת קשה ואז כשהיא קצת גדלה נכנסתי למסלול והתחלתי להנות...

מבחינתי זה אחד האתגרים הגדולים ועם זאת המתנה הכי יפה ..

1 ו 2- הנקתי עד שסרבו לינוק לאט לאט ( בדכ סביב 9 חוד כשביססו אוכל מוצק) התחלתי איתן מאד מוקדם מוצקים סביב 4 חוד, עכשיו עם הנוכחית התחלתי מאוחר יותר..

3- מצד אחד נהנתי, מבחינת הקשר, הקסם שיש בזה, שלא מתעסקים בבקבוקים, מצד שני לפעמים זה תלות,זה מעייף וכו'....אצלי הן גם בדכ קטנות ותמיד אומרים לי לתסף ( בגלל זה התחלתי מוקדם יחסית מוצקים, הן גם הביעו התעניינות..)

אני חושבת שעם הנוכחית הייתי צריכה לתת בקבוק ביום, לשקט הנפשי, כי היא פיצקוש גם נולדה קטנה, כי זה כבר יוצר מאתגר ברוך ה עם עוד 3 אחיות, כי היא עכשיו סרבנית בקבוקים...

אני פשוט פריקית של ליגת לה לצ'ה עוד מהבכורה בת 10 שלי, והם בגישה של הנקה בלעדית כל עוד אפשר (שבקבוק קבוע עלול להזיק להנקה, להפחית כמויות, לגרום העדפת בקבוק ..)

אבל זה קסם, מן מן השמיים....

קודם כל אין ספק שרגשתן אותי שעניתן לי כולכן.

קראתי הכל מילה במילה, והפנמתי כל הסבר הוספה או סיפור

לא נפלה רוחי מלראות את הגילאים של ההנקה, ההפך.

רציתי לקבל אינדקציה מה הלוז וזה דווקא עזר לי.

לדעתי הבעיה היא בי ולא בתינוקת.

התייעצתי עם יועצות הנקה, לא מסוגלת להביא אליי אחת הביתה כנראה איזה קושי רגשי

עזרתן לי ♥️♥️♥️

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏