בשלב קבלת המספר - אולי הם לא יודעים שאת יודעת? כלומר חושבים שיעשו בירורים קודם?

לגבי ההמשך - לא מצליח להבין התנהלות כזו. 

והשאלה היותר בסיסית - יש מישהי שמסכימה לזה? הרי אם היו שולחים אותם לעזאזל פעם-פעמיים הם לא היו ממשיכים להתנהל ככה, לא? 

לא חושבת שעשיתי פה משהו לא בסדר חוץ מלפתוח את הלב ולתת צ'אנס

וזה כבר לא כיף לי שמעורבים צד ג מעדיפה שאת הפאדיחות האלה ישמרו לעצמי 

אני גם לא מבינה איך בחור בורח לפני שדיבנו בפלא?

מה אני עד כדי כך מפחידה?

זה משהו באגו שלו?להשיג בחורה שמוצאת חן בעיני ולברוח לה? 

אני לא מבינה

מבאס 😶

המצב של ההמתנה קשה לי.

הייתי מעדיפה לקבל ממנו הודעה - הי, אני ממש עסוק ביומיים-שלושה הקרובים, זה בסדר אם נדבר ביום ראשון?

רק משהו, אות חיים.

זה לא הוגן!

במיוחד אם מישהו השקיע כל כך הרבה בלמצוא אותך.

עם כל שעה שעוברת, אני תוהה מה הציפיות של האדם הזה לגבי קשר - ולא רק ביצירת קשר ראשוני, גם בהמשך, אחרי הדייט.

ותכל'ס - במקרים כאלה היה לי יותר נוח להגיד משהו לבחור (לעומת הדברים החיצוניים שדיברנו עליהם בשרשור אחר) - אתה יודע, אני כבר יומיים מחכה לשמוע ממך. שיידע שיש כאן מישהי שכבר יומיים מתקלחת עם הטלפון ביד כי אני מחכה לו.

ואני לא באמת יודעת אם מישהו מברר עליי.

אני מדברת על הזמן שבו הצד השלישי אומר לי - העברתי לו את המספר שלך.

או לחלופין - אחרי דייט ראשון.

מעתיקה דברים שכתבתי בעבר בנושא:

מעצבן לצאת עם מישהו, ויומיים-שלושה-ארבעה אחרי הפגישה הראשונה יש דממת אלחוט בלי שום הסבר.

...

אולי בגלל שאין לי יותר מידי ציפיות בתחום אני לא מתאכזבת - נניח נוסעת גם למרחקים גדולים לפגישות - אבל מה שכן יש לי ציפיות זה דרך ארץ. ובעיניי מישהו שיצאתי איתו, ולא יצר איתי קשר ארבעה ימים אחרי - גם אם הוא ירצה להמשיך, אני אגיד לא. אם הוא לא מסוגל להבין שיום למחרת אני דבוקה לטלפון בציפייה לאות חיים כלשהו, מה זה אומר על יחסי בין אדם לחברו? גם אם לצורך העניין משהו ח"ו קרה, זה לוקח עשר שניות לשלוח הודעה על זה.

משהו נוסף שכתבתי פעם בנושא:

מבחינתי, 

חייבים להחזיר תשובה תוך 24 שעות - ראי בהמשך.

אבל תשובה של "אני עוד מתלבט ורוצה להתייעץ" - זו תשובה סופר לגיטימית בעיניי, ושונה לחלוטין מאשר חוסר תקשורת.

אם זה מציק לך - אולי כדאי להציף את זה מולו - ולשאול אותו מה העניין שהוא מתלבט בו, כמובן רק אם את מוכנה לדבר בפתיחות כזאת בשלב הזה...

מעתיקה תשובה שכתבתי כאן (24 שעות* - לקראת נישואין וזוגיות)

ואם לא יצרת קשר תוך 24 שעות, גם אם תרצה להמשיך - אני כנראה לא ארצה.

ואם אתה עוד מתלבט ולא מוכן לשיחה - זה בסדר לשלוח הודעה, להגיד שאתה צריך עוד זמן לחשוב או משהו כזה. דממת אלחוט למשך יומיים זה לא דרך להתחיל לבנות קשר.

חריגות שסבבה בעיניי: 

יום שישי\ערב חג למוצאי שבת\חג.

חריגות שפחות סבבה בעיניי:

דייט בבוקר (נניח יום ראשון בבוקר), והוא יוצר קשר למחרת בערב.

אעריך מאוד מישהו שיגיד לי מראש (תקשורת תקשורת תקשורת)- 

מחר יש לי יום עסוק בעבודה, אוכל להתקשר רק מאוחר.

או, בנדוד שלי מתחתן מחר בערב, ולכן אנסה ליצור קשר לפני.

או מישהו ששולח הודעה בבוקר שנדבר בערב או משהו כזה.

כי יום אחרי פגישה ראשונה (בעיקר), אני נצמדת לטלפון, מזיזה דברים כדי להיות פנויה, ויושבת במתח מחכה - כשאין לי מושג מתי זה יבוא.

מגיע לו נקודות - לקראת נישואין וזוגיות

מסכים עם הדברים ורק ממליץ לשחרר קצת.

הלחץ שאת מתארת (טלפון ליד המקלחת) קצת מפחיד ובטח לא טוב לך.

תפספסי? יתקשר שוב או ישלח הודעה.

מכיווני אומר לך שממש לא מפריע לי (כל עוד את לא נעלמת...) 

שהיית כאן, אתה אצלי בראש חדש כאן.. (להבדיל כמובן מ@חדשכאן) 

לא, אני לא באמת מתקלחת עם הטלפון. אני כותבת כאן קיצונות שיהיה ברור.

אבל כן, אני מנסה להיות זמינה כמה שיותר, וזה אומר שאני מסדרת את החיים שלי בצורה כזו, ומנסה להימנע (עד כמה שאפשר) מדברים שימנעו ממני להיות זמינה יום אח"כ.

אבל אני בהחלט מתוחה, מחכה ומצפה - אפילו להודעה של - נדבר בערב. ככה אני יודעת שאני משוחררת עד אז.

מהניסיון שלי, לחלוטין לא מקובל לעדכן את מי שמבררים אצלו מה הסטטוס כרגע.

בבירורים גם הכללים קצת שונים בעיניי מאשר בדייטים עצמם -

לפעמים רציתי לברר על מישהו, ומי שאתה רוצה לברר איתו לא פנוי, וזה מתעכב בעוד יום עוד לפני שיש לך פרטים או משהו כזה.

אבל זה עוד באוויר, כשאין לך מחויבות.

ברגע שהתחייבת לקשר והצד השני הסכים - אז חייבים ליצור אותו. גם אם זה - אני בדיוק בשבוע מילואים ולא זמין כל כך.

קרה לי שמישהו שפנה אליי שלח שליח להגיד לי שיש משהו חריג בשבוע הנוכחי, ואם אני מוכנה להמתין שבוע לתחילת הקשר. אם היתה דממת אלחוט כל כך הרבה זמן (ולי אין את הטלפון שלו), יש מצב שהייתי ממשיכה הלאה.

ככל שהזמן עובר אני אומרת לעצמי

אהבלה תפסיקי לתת צאנסים.. שילך אני חייבת בחור רציני , מקסים רגיש.

תראי איך הוא מתנהג שהוא יזם את ההצעה

מה יקרה שיש בחור שלא יזם והוא מתלבט?

בכלל יפגע בבחורה 

אני לא מעריכה אנשים כאלה

אני מרגישה לא נעים שאומרים לי התעניינו בך מה את אומרת ?ואני מתלבטת ועובר יותר מחצי יום.

אז להתעניין במישהי ולברוח זה פשוט לא מסתדר לי

פעם שהייתי קטנה הייתי כלכך מתרגשת שמישהו שאל עלי ביקש לצאת איתי 

היום אני חושבת נו.. בוא נראה איך יפשלו פה הפעם

רק צריך לעדכן כמו ש@לגיטימי? כתבה.

כמובן לא למרוח.

לגבי סיומת דבריך - חבל. פשוט חבל. מבין אותך מאוד אבל חייבים לשמור ניצוץ של אופטימיות בשביל הפגישה הראשונה עם בעלך.. 

זה מישהו שהתעניין בה, בירר עליה, ביקש לצאת איתה -

המשמעות מבחינתי שהוא כבר אחרי שלב ההתלבטויות, הוא כבר החליט, ואז הוא נעלם.

אבל הפי, אין מצב שאין יוצאת לדייטים בתחושה כזאת, נכון? את לא מחפשת לתפוס אותו על מה הוא יפשל? את בטח יוצאים רק עם חמודים כאלה שלא מפשלים...

נותנת צ'אנס ממש מכבדת מי שמולי

ואם יוצאת אני קשובה מכילה ומחייכת

גם אם לא טוב לי חח

אני לא מבזבזת לאדם את הזמן אם הלב שלי סגור אני אגיד לו שיש לי תחושה שלא ילך .. והצלחה רבה.

אני מאמינה בכנות ועדינות וגם פועלת כך

אני מאמינה בגאולה פרטית גם אם היא נסתרת שנים ברור שאני רוצה ומייחלת שתבוא 

מה שכן - אילו הייתי צד ג' בסיטואציה כזאת, הייתי רואה שנעשה לך עוול וממש לא חושב שאת לא בסדר או כל מחשבה שלילית אחרת...

כלומר, את לא צריכה להרגיש לא נעים מצד הצד ג שמעורב...

יש מצב שזה קשור לכך שאת לא אוהבת לבשל ?

למשל *בוווצאפ* :

הצדיק : ״היי, אשמח שנפגש ונקפוץ אל ..<מקום בחוץ עם אוכל>״

הפי :  ״מעולה. אני מורעבת. חשבתי כבר להכין כריך או משהו אבל לא סובלת להכין אוכל. פשוט לא יכולה להתקרב למטבח״

**הצדיק נעלם לעבר השקיעה ומקומו לא נודע יותר לעולם***

תבדקי, אולי אמרת משהו בסגנון הזה ?

 חשוב לשים לב כי לפעמים בגלל התרגשות, אנחנו נותנים יותר מדי מידע

וכאן דווקא דיברנו על זה בפורום שוב ושוב ושוב :

בנות יקרות, אם אתן לא *אוהבות* לבשל אבל בכל מקרה, אתן אלה שרוב הזמן תבשלו לילדים שלכם,

אין צורך לומר את זה לצד השני. זה פשוט מיותר. חבל. 

כל הפאוונטה היא להמם  את הצד השני עם נבוט ולגרור אותו לחתונה ואח״כ אלוהים גדול.

בהצלחה.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת