להיחשף מולם

מעולם חא התלבשתי ליד הילדים

והם היו איתי בבית תקופה ארוכה ביחד

אבל אני לא מניקה

והאמת שגם אם הייתי זה מרגיש לי לא שייך אז מניחה שהייתי משתמשת בטטרה או כיסוי או משהו

וכל, הם יודעים על גוף האדם וכו', אבל לא בצורה של לראות אותנו לא לבושים

גם יודעים שמחכים ליד הדלת . ואני עושה בזריזות מה שאפשר.. כנל להתלבש נועלת את הדלת. (קצת פרטיות בשבילי..גמני בן אדם שצריך את זה😅)

רק בגיל ממש של תינוק עד גיל שנה כזה או שנה וכמה אני יתלבש לידו..מעבר לזה פשוט מחכים לאמא שתסיים להתארגן. לגבי תחושה אני לא יודעת להגיד כי לא התנסיתי..  זה משו חשוב לי שיהיה לי הפרטיות להתלבש בשקט בלי קהל

כשהם היו בני שנה בערך והתחילו להסתכל בעיון ולשאול שאלות הרגשתי שזה לא נעים לי והפסקתי להתלבש לידם. אני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת. בהתחלה לפעמים הם פתחו (לצערי אין לנו מנעול), אבל הבהרתי להם שאני לא מרשה לפתוח והם למדו.

מה את עושה כשאת צריכה לשירותים? היא גם נכנסת איתך? ואם את מתקלחת כשהיא ערה? אז באותה דרך אפשר להסביר לה שהיא כבר גדולה, לכל אחד יש את הגוף שלו והגוף הוא פרטי אז מעכשיו אמא סוגרת דלת כשהיא מתלבשת. (או כל הסבר אחר, או גבול אחר כרצונך).

הילדים שלי גם יודעים מצויין את כל אברי הגוף (מדברים על זה במקלחת). הבת שלי (כמעט 3) גם יודעת שהחזה גדל לבנות גדולות ואז צריך ללבוש חזיה. כל כמה זמן יש לה עוד שאלה בנושא ואני עונה. 

הילדה תחכה בחוץ.. לא יקרה לה כלום.

אף פעם לא התלבשתי על ידם.

המקלחת נעולה כאשר מתקלחת.

הנקה אני מכוסה..

זה עניין של גישה ותרבות.

מלמדים על צניעות וקדושת הגוף - הדבר הראשון זה דוגמא אישית שלי של צניעות ושמירה על הפרטיות.

אין הבדל בין בנים לבנות. 

ובאמת כמו שכתבו כאן חכמות ממני לא בקטע של להסתיר את הגוף אלא בקטע של צניעות ופרטיות

גם בתור חינוך בשבילם

אני מרגישה בנוח להתלבש ליד בן ה3 פלוס, הוא עדין תינוק מבחינתי. הרבה פעמים אני רוצה להתארגן בשקט ואני כן מבקשת ממנו לצאת מהחדר.

ואני מניקה.

יותר לי לשים כשאני לידן חזייה. אני מניקה בבית בלי כיסוי אז הן גם ככה רואות. לפעמים כן מבקשת מהן לצאת כדי שתהיה לי פרטיות.

מהמקלחת אני מבקשת שיצאו. כשאני עם פיג'מה ושמה חזיה אז שמה פשוט כשהחולצת פיג'מה עוד עלי. זה לא הרמטי אבל כרגע זה לא מפריע לי.

מול בנים זה בטוח היה אחרת. וגם איתן זה מגיע עם המון דיבור על צניעות, מוגנות. למה כשיש אורחים או במקום אחר אני מתכסה כשאני מניקה וכו'.. 

(מעולם לא הנקתי).

ליד ילד אני לא אתלבש ב"נ, גם כשהוא תינוק. זה מאוד מפריע לי.

ליד ילדות אין לי בעיה, גם שיראו את החזה, אבל לא תחתונים, ואין מצב שיכנסו כשאני במקלחת או בשרותים.

מעולם לא התלבשתי ליד הילדים שלי. ומלבד התינוק היונק התורן - אף אחד מהם לא ראה את החזה שלי. מיניקה לידם כשאני מכוסה.

לדעתי כדאי להתרגל כבר מעכשיו שאין כזה דבר להיחשף מול הילדים, כי אחר כך קשה להחליט מה הגבול...

הילדים יכולים להכיר את התינוק שבבטן של אמא גם דרך הבגדים... (אני אישית גם לא אוהבת שהם נוגעים בי דרך הבגדים, אבל זה עניין של רגישות שלי)

בהצלחה ובשעה טובה♥️

מקווה שיהיה לי זמן בהמשך 

שטבעי מאד שילדים צעירים יראו את הגוף של ההורים.

לא יודעת לומר גיל בדיוק, הבן שלי עוד לא בן שנתיים,

אבל הוא רואה אותי לפעמים מתלבשת ושואל "מה זה?" על חלקי גוף ומקבל תשובות ענייניות.

לי נראה שבגילאים צעירים חוסר הנוחות שלנו הוא שלנו

לא היה להם שום בעיה להחשף

מעידה על עצמי.שעד היום

לצערי זוכרת את הסיטואציות

כולל המראה גוף

קל לחשוב ישילד תמים וזה טבעי

לא

זה העסיק אותי

זה היה גם קצת מביך אבל כאילו רגיל וככה זה אז לא אמרתי כלום

זה נשאר בזכרון אפילו אשאני בת 40

וזה לא כיף לי שזה עדיין שם

זה מביך זה אפילו סוג של משהו מכווץ בתחושה

הכניסו אותי בעל כורחי לפרטיות להם

והניחו שזה סבבה לי ולא אזכור

אצלי זה סוג של טראומה

לא נוראית

אבל הפעם שאבא שלי התקלח איתי( והוא מהמם וטוב ושום קשר לפגיעה חלילה..הכי רחוק מזה בעולם)

זוכרת שגם אז זעזעה אותי ונבהלתי אפילו.והכיממעצבן

שלא שוכחים

ומה שלא שוכחים מספר שזה השפיע

אבל שוב גדלתי בבית חילוני

זה מאוד מקובל בחברה חילונית

בתמימות

וגדלתי בבית בריא לחלוטין

ועדיין אני באמת מצטמררת כשנזכרת

לא רוצה לפרט פה

אבל זה משאיר רושם

לא בריא

(הכל בסדר איתי אני חיה בטוב ורגיל אבל וואלה הייתי מוותרת על התענוג)

גיל 9 זה האמת גיל גדול

וחיבוק

גדלתי בבית דתי עם לא הרבה ילדים.

אבל רצו לחסוך זמן במקלחות אז אחת הייתה נכנסת וכשיצאה מהמקלחון עוד לפני שמתלבשת כבר הבאה נכנסת, גם אמא וגם אחיות.

עד היום אני מתחלחלת מלהיזכר בזה, יש לי תמונות מדוייקות משם. זוכרת בדיוק את הגוף של אמא שלי וכמה זה זיעזע אותי.

עד היום כשאני נזכרת בזה ואמא שלי לידי יש לי רתיעה קלה ממנה.

לדעתי זה נפסק בגיל 12 בערך

אני התקלחתי עם אחיות שלי, וזה בכלל לא מפריע לי.

מגיל מסויים עם תחתונים.

אחרי שקראתי עוד את התגובות למטה, הבנתי שמה שברור לי לא בהכרח ברור למי שקורא אותי .

אני חושבת שבגילאים צעירים מאד - עד סביב שנתיים שלוש, אין בעיה ואפילו יש יתרון לחשיפה של הילד שיראה את הוריו מתלבשים.

גם בתוך המסגרת הזו, מרגע שילד מבין ומדבר אני לא אסתובב לידו עירומה, מקסימום אתלבש במהירות, ובדר"כ אהיה לפחות עם ביגוד תחתון.

הם לא רואים את הגוף שלי בכלל.

מתקלחת בדלת נעולה ומתלבשת באמבטיה עם דלת נעולה.

בגיל כזה כשהם כבר מבינים אז מאוד חשוב לי שיהיה ברור שהגוף אמור להיות מכוסה

מצד שני לא אכפת לי שקצת יראו , זה לא כמו אנשים זרים,  למשל בהנקה אני לא מקפידה על כיסוי אבל חושפת את המינימום לידם או מחליפה חלק מפריטי הלבוש כשאני בגדול צנועה אבל כן נחשף קצת

הכיסוי מולם מבחינתי הוא בעיקר בשביל החינוך, שיתרגלו שהגוף לא גלוי מול אנשים אחרים סתם, אבל חשוב לי גם שכן יתפסו יחס טבעי ומודע לגוף, גם לגוף של אישה, בגיל כזה זה נתפס בצורה טבעית ופשוטה שיש לי חזה ושהוא מאכיל את התינוק וכדו

בגיל כזה לא משנה לי בנים או בנות,אפילו בגיל קצת יותר גדול,מתישהו אני מניחה שזה כן ירגיש לי שונה (להניק מול הבנות שלי נראה לי טבעי בכל גיל)

כשהקטנה שלי ינקה נגיד בגיל שנה וקצת זה לא הרגיש לי לא בסדר

אבל בהמשך

ממש לא

זה גם חשוב כמובן, אבל אני כן חושבת שיש טווח שהוא תקין ביחס לעירום בבית, והוא משתנה מבית לבית.

מה שפחות מוצלח בעיניי, זה זה שאת מרגישה ש"אין לך ברירה". ואת זה הייתי מנסה לשנות. זה חשוב גם עבורך, אבל גם עבור הבת שלך. ללמוד על המשמעות של פרטיות, גבולות אישיים וכו'.

לגבי המקלחת היא יודעת שהיא צריכה לדפוק לפני שהיא נכנסת ואני בתוך המקלחון עם דלתות לא שקופות אז זה עוד דלת כביכול.

בדרך כלל היא מחכה לי בסלון שצמוד למקלחת או ליד הדלת. הפעם פעם ראשונה שהיא הגיעה לדפוק וגם על הדלת של המקלחון היא דפקה ולא פתחה, זה בסכה גרם לי לשלוף את החלוק ולהתלבש אבל היא לא ראתה כלום.

בנוגע לאין ברירה - אני נמצאת איתה בבוקר לבד ובאופן טבעי בעיניי היא רוצה להיות לידי ולא בחדר אחר אז כשאני עם בגדים תחתוניים אני מאפשרת וזה בסדר וגם אנחנו מדברים על זה כל הזמן תוך כדי על הגוף שלי, שלא נוגעים, אנחנו מתלבשות ביחד וזהו.. להוציא מהחדר זה לא רלוונטי גם בגלל המבנה של הבית שלנו אלא אם כן אצליח לשכנע אותה לעבור לסלון לעיסוק אחר אבל לרוב אנחנו מתארגנות צמוד וגם לא ארצה להתווכח איתה על זה יותר מידי כל עוד זה לא מפריע לי ברמה קיצונית.

אנסה להסביר על הרצון להתלבש לבד, מעניין איך היא תקבל את זה. זה לא כל כך קריטי בעיניי כמו פשוט שהיא תדע את זה כלפי עצמה כמו שאמרתן בעצמכם.

עם זאת אני גם לא ארחיק אותה יותר מידי כדי לשמור על איזון כי באמת בגיל הזה אני מאמינה שהם מגיעים עם פשטות מחשבתית וסקרנות טבעית, כמובן שאנחנו ננתב את זה לפי הגבולות כל אחד בביתו אבל כרגע לא רואה בזה בעייתיות.

ושוב תודה לכן על התגובות והשיתוף.

זה שהיא רוצה להיות איתך.

זה טבעי שילד רוצה להיות ליד ההורים שלו, מצד שני זה גם לימוד חשוב שההורים לא צמודים לידו כל הזמן.

היא די גדולה כבר, ובעיניי זה לגמרי גיל שכבר אפשר ליצור קצת נפרדות ואולי אפילו כדאי.

כמובן שאם זה לא מפריע אז לא,

אבל אם היא צמודה אלייך כל הזמן, זה יכול להיות קשה לא רק בהקשר של התלבשות.

עכשיו אמא רגע מתלבשת בחדר .תכף אמא תבוא

ילדה בת 2.5 מזמן יכולה להבין ולהסתגל לדבר כזה

גם התפתחותית זה שלב השהם יכולים להבין שכשהם לא רואים משהו הוא עשיין קיים ויכל לחזור

זה פשוט למידה

התנסות ..הכרות עם המציאות שאמא רגע בחדר

ולאט לאט בניית יכולות להתמודד עם זה

ותופתעי כמה כוחות יש בהם

רק ההתארגנות בוקר היא יחד איתי, גם שם לא צמודה לי לרגל ומסתובבת בבית באה חוזרת והולכת

יצא אולי תיאור לא ברור... בקטע של ההלבשה אולי זה יוצר אצלה סקרנות ובגלל זה נצמדת יותר

הם מרגישים את זה ונצמדים מאדד גם אחרי הלידה בטח זה יהיה

לדעתי הדבר היחיד שיכול לעזור זה להסיח את הדעה שלהם ולקבל קצת זמן.. אם זה אוכל במטבח ואת בינתיים בחדר או להביא משימות בינתיים שאת מתלבשת ואז את קונה קצת זמן.. נגיד מי יכול לרוץ למטבח להביא מלפפון מהמקרר

הם יכולים לרצות....

הם יודעים שיש זמנים שאני עם דלת כמעט סגורה ולא נכנסים כי אני מתלבשת

הם יודעים שכשאני בשירותים הם יכולים לעמוד ליד הדלת ולחכות לי

בחיים לא הכנסתי ילד איתי לשירותים או למקלחת, בכל גיל. גם תינוק בן יומיים.

אצלי הגדולים בנים אבל לא חושבת שעם הבת אנהג אחרת.

אבל זה רק לאחרונה שלא מתלבשת לידם, עד לא מזמן לא הפריע לי. הגדול בכמעט בן 3 אז התחלתי להקפיד איתו.

אבל גם כשכן היה לידי כשהתלבשתי, ראה אותי לשנייה עם חזייה ואז מיד שמתי חולצה.

חצאית תמיד החלפתי בלי להוריד את הבגד שהיה קודם, קודם שמתי את החצאית ואז הורדתי את השמלה/חצאית אחרת

אני בהחלט מתלבשת מול הילדה שלי, לא מעיקרון פשוט יוצא הרבה שאני איתה בבית וצריכה להתארגן

כרגע זה נראה לי טבעי ופשוט אולי בהמשך זה ישתנה 

ואצלי כולם בנים.

רק בגיל גדול יותר התחלתי לסגור את החדר כשמתלבשת וגם רק ששמה גוזיה וחולצה, כל השאר יכולה להתלבש בחדר פתוח- מחליפה חצאית מתחת לחצאית, ואין לי בעיה שיראו אותי בלי כיסוי ראש.

אני גם מתלבשת חופשי (כולל חזייה ותחתונים🙈) מול הילד. בן 3.3.

לאחרונה חשבתי אולי זה כבר פחות מתאים..

מתלבטת כמה זמן עוד אפשר למשוך.

וכמובן שרואה אותי בלי מטפחת, גופיה, שורט וכו'..

בגיל שנתיים הפסקתי לשים לידו תחתונים, השאר כרגע חופשי לידו (גם 3.3)

עם הגדולים שלי באיזשהו גיל (אולי 4-5) התחלתי להסתובב עם הגב שהייתי שמה גוזיה, בגיל יותר מאוחר (אולי 8-9) התחלתי להלביש גוזיה וחולצה בחדר סגור.

מניקה חופשי ליד הבן שלי בן 2.5 פשוט כי לא מצליחה אחרת. לא רוצה להתכסות בבית שלי וגם יש פעמים שהיא יונקת מצד לצד מצד לצד ואין מצב שאני אתחיל להתכסות

מכירה את הקטע שהם לא עוזבים אותך, שלי ככה גם אבל עכשיו קצת פחות. החלטתי שתחתונים וחזיה זה קו אדום כרגע,.ולאחרונה משתדלת להיות לבושה לפחות בטייץ וגופיה. אבל זה בא ביחד עם זה שהוא כבר טיפה פחות צמוד אלי

ובהריון הראיתי לו חופשי את הבטן

כרגע זה מרגיש לי מתאים, לאט לאט מרגישה שזה פחות ומתאימה את עצמי

שירותים ומקלחת זה גם מחוץ לתחום אבל דם לא מתקלחת כשאני איתו לבד

זה לא בדיוק מה שהפותחת תיארה.

אני גם מניקה חופשי בבית, מסתובבת עם קצר ועוד.

זה שונה לגמרי בעיניי מללכת לשירותים עם ילד או להתקלח עם ילד.

ועיקר הדגש היה על זה שהיא מרגישה שהיא "חייבת"

היא לא נכנסת איתי לשירותים, לא מבינה למה כולן כותבות את זה

וגם לא להתקלח

היום פעם ראשונה שנכנסה למקלחת , לא למקלחון!! ודפקה על הדלת כמו שביקשתי ממנה. אני מתקלחת בבוקר והיא בסלון לבד שותה בקבוק, והיא יודעת שאם צריך משהו אפשר לדפוק ולהכנס לאמא.

לגבי חוסר הנוחות, כן במקלחת הרגשתי שהייתי צריכה להתטעף במגבת מהר

ובחדר חוסר הנוחות נבע מהנקודה שאני לא בטוחה איך נכון להתייחס לזה ומפחדת לעשות טעויות כי אצלנו המבוגרים זה יכול להתפרש בצורה מינית ועם כל השיח החשוב על מוגנות בזמן האחרון עוד יותר הרגשתי צורך לשקול צעדים.

בדרך-כלל אני מתלבשת כשהיא בחדר אחר והיא מגיעה כשאני כבר לבושה לפחות בבגדים תחתוניים. היום הייתה פעם ראשונה ותהיתי אמך מתייחסים לזה בבתים אחרים מהציבור הדתי כי אצל החילוניים הייתי בשוק מההתנהלות

זה הסיפור..

חוץ מעניין הצניעות שצריך לבדוק מה בדיוק ההלכה.

יש גם רוח- יש לי רצון שתשרה בבית קדושה, בבית יהודי לא נראה לי מתאים שילד רואה חוסר צניעות אפילו אם יש היתר לכך.

ויש לי שאיפה לזכות לבנים כהנים גדולים, אז כמו המסופר על קמחית- אפילו שיש זמנים שמותר ללכת בבית בלי כיסוי ראש,אני אכסה ראש בשביל הקדושה שתשרה בבית.

ואשתדל שהילד יראה רק דברים טהורים מעבר לחיוב, כדי שהעיניים שלו יהיו טהורות והנשמה שלו תהיה קדושה.

כתבת בהמשך על התייחסות של ציבור דתי לעניין.

אז חשוב כן לדעת שיש הלכות צניעות בבית, ויש רמת חסידות שבוחרים לנהוג בבית.

בהחלט כדאי לברר לעצמנו על פי הרב שלנו מה הבסיס ההלכתי שאנו הולכים לפיו ,ולהחליט יחד כמשפחה  איזו רמת חסידות נרצה להנהיג בבית שלנו.

ואתם בדיוק בזמן שטוב לכם לברר את העניין, כי אתם עדיין זוג צעיר עם ילדה כשגדלים למשפחה עם כמה ילדים קשה לעשות שינויים...

ולא מתקלחת לידם

מגיל לידה.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈