ערכית? מקצוע? השקפה?

מעריך שאפשר למצוא מישהי שהנפש שלה בתנועה ודווקא מחפשת את הגמישות הזו.

לחילופין - למצוא "בעלבוסטה" ולתת לה לנהל יותר את הבית והכיוון (אם זה מתאים לך כמובן). 

זה לא הגיוני שיש כ"כ הרבה רווקים ורווקות מבוגרים. שלכ"כ הרבה ואיכותיים אין את הצורך הבסיסי הזה. אפשר לנתח, אפשר להסביר, אפשר לתרץ, אפשר להמציא מיזמים ולפתח טיפולים מותאמים והכל, אבל משהו פה לא תקין כבר בשורש.

זה עלה לי בעקבות מה ששאלת, כי יש פה בעצם הנחת יסוד שאפשר לבד.

הדור שלנו.

זה הולך ומשתנה בקרב ילידי העשור הבא.

תאוריית דור הy

ואין לי כח להרחיב.

שכחתי מזה לגמרי.

ממש בקצרה (ואני מסייגת, שהמידע הוא על בסיס הרצאה *אחת* בלבד ששמעתי בנושא לא מזמן, אז לגמרי קחו בעירבון מוגבל. טרם הספיקותי להעמיק בסוגיה הזו)

תכלס, את דור הY נהוג להגדיר כדור בו פרץ האינטרנט לעולם, אלו ילידי שנות ה80 ושנות ה90 (פחות או יותר) שבתקופתם הפך האינטרנט מכלי של רשת בטחון צבאית לכלי רב עוצמה, חובק עולם, שהפך את כל העולם לכפר גלובלי קטן, ופתח את "אשליית האפשרויות הבלתי מוגבלות", או "תודעת השפע", וכן כל ההתעסקות באינדבדואל, הגשמה עצמית וכו מאד התעצמה בשנים האלו (לא ברור לי מה הביצה ומה התרנגולת). תכלס, זה סוג של דור משבר. דור שעבר ממציאות של עולם כמנהגו נוהג, איש על מחנהו ואיש על דגלו, לעולם שכולו בכף היד. זה ייצר הרבה בלבול, שאחת התוצאות שלו היא חוסר יכולת להתחייב.

חוסר יכולת להתחייב לאהבה, חוסר יכולת להתחייב לעבודה, קושי בהשגת זהות השתייכותית מובהקת ועוד ועוד. זו *לכאורה* אחת הסיבות לעליית אחוזי הרווקות בדור הזה.

הדור שלאחריו לעומת זאת, דור הZ, (ילידי סוף שנות ה90,הצעירים היוצאים למעשה עכשיו לעולם ולשוק העבודה). הוא דור שכבר גדל לתוך המציאות הזו, ומשכך היא פחות משברית בשבילו, ויש לו יותר כלים להתמודד איתה. תכלס זה דור שמתאפיין ביותר אמביציה, יותר נכונות להשגת מטרות, והתחייבות אליהן, וזה מתבטא גם בהקשר של מציאת עבודה וזוגיות.

עד כאן על קצה המזלג

כתבתי תשובה מפורטת, על קצה המזלג, שלחתי והיא פשוט נעלמה.

אז כנראה אלו מילים שלא צריכות לצאת לאוויר הערוץ.

מוזמנים לקורא עצמאית באינטרנט.

כי אני רואה את התגובה הנ"ל עכשיו.

באמת שלא כל כך מבין למה זה שצומחים לתוך מציאות כזו נותן תוצאות חיוביות יותר.. 

שזה לא על דרך החיוב, אלא על דרך השלילה. דור של משבר תמיד משלם מחירים גבוהים יותר, מדור שצמח לתוך מציאות מסויימת ומבחינתו כך מתנהל העולם.

וכפי שסייגתי לעיל, האמירה הזו היא על בסיס הרצאה אחת ששמעתי בנושא, וסקרנה אותי להמשיך ולחקור אותו, בינתיים ללא הספקים בנושא הזה. אני מאמינה שיש עןד הרבה מאד משתנים שמשפיעים על המשוואה הזו, ופריצת האינטרנט לחיינו היא פקטור אחד.

(בנוסף צריך לזכור שבעולם הדתי והחרדי על אחת כמה וכמה, תהליכים גלובליים מתרחשים באיחור, ולכן יכול להיות שצריך להתמקד שם במחקרים ספציפיים, שייתכן מאד ויתנו תוצאות אחרות ושונות).

ויש מחפשות כאלה גם.

תנועה של חיפוש היא משהו שלא בהכרח מסתיים אי פעם.

ואז תלוי מה מחפשים, ותלוי אם בתוך החיפוש הזה יש בכל זאת איזה נרטיב ברור שיכול לתת יציבות בחיים.

באופן כללי החיים כל כך דינמיים, אי אפשר לחשב עתידות. ומציאת זוגיות היא לפי ההווה... מי שמתאים לי בנקודת הזמן הזו, ומוכן לבנות איתי עתיד משותף, שבחזון יש לו מכנה משותף. אבל במציאות??? השמיים הם הגבול.

זה כן חשוב וחבל להפסיד זמן יקר בשביל זה

קשר עם אדם אחר מגביל במידה רבה, צריך להתחשב בהם הזוג, ובשלב כלשהו לייצב את המסביב (עבודה קבועה, קהילה, כשיש ילדים יותר מסובך)

מצד שני, זה מאוד תלוי ברמת הגמישות של שני הצדדים.

האם לא פגשת אנשים נשואים שעשו הסבה מקצועית/עברו דירה למקום אחר לגמרי/יצאו לטיול במזרח/חזרו בשאלה או בתשובה?

ודאי שלא פשוט בשניים או במשפחה, וכשאתה לבד אתה יכול לעשות את כל השינויים שבעולם, אבל זה אפשרי ויש יתרונות לא מבוטלים גם לשינויים ביחד.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.