שאתה מצחיק במקרה

וזה בסדר , הומור זה עניין אישי .

השרששור ההוא היה ברצינות לחלוטין

תנסה אתה להגיד לבחור זהב שמישהי פוסלת אותו למרות שהיא ביקשה את המספר שלו !! אך ורק בגלל שהיא גילתה את העדה שלו

ואז נדבר

אולי אותך זה מצחיק

אבל לי אין לי לב להגיד לבחור את זה , נכון אותך היא מאוד רצתה ולכן ביקשה לברר עליך .

ואז שנודע לה מה העדה היא לא רצתה

ומי שצריך לעשות פה חשבון נפש זה אך ורק

הבחורה .

שאם היא כזאת גזענית לפני שהיא פונה בכלל למישהו שתגיד ותכתוב ברחל ביתך הקטנה אני מחפשת רק את העדה הנ"ל.

עניתי לך ברצינות

כי ההכפשות שאתה כותב כאן זה בלתי

בהקשר זה אספר על חברה טובה שלי שחזרה פעם מפגישה של ארגון שידוכים. היא היתה אז רווקה והשתתפה במפגש על תקן מי שמנסה לשדך מכרות וחברות. אז היא חוזרת עם אמא של בחור אחד ששתינו הכרנו, רווק מאוד מבוגר. והאמא מספרת לה מה היא מחפשת לבן שלה. משכילה, ונחמדה וכו' וכו' (לא יודעת בדיוק מה), בעצם, היא אומרת לחברה שלי, את בדיוק מתאימה! אבל את מעדה איקס? לא? מעדה וואי? לא, זה לא מתאים לנו! וזה בלי שום בושה, או תחושה שמשהו כאן לא תקין. החברה שלי ראתה בזה כמובן חוסר טקט וחוסר רגישות משווע. אבל מתברר שיש אנשים מבוגרים שאפילו לא קולטים כמה זה פסול...

רוב הסיכויים שאם משהי כבר אישרה משהו ופוסלת בגלל עדה זה לא דעה אישית שלה אלא משהו שהכתיבו לה.

אם זה בא נטו ממנה אז הפי צודקת... 

-------- עריכה ----------

בכל מקרה להחזיר תשובה חיובית למשהו ואז להוריד לפני פגישה זה ממש מעליב... כואב הלב על הבחור...

מספיק שכל אחד ישמע את סבא וסבתא שלו ואת ההורים שלו.

לצערנו הדור שהנהיג את המדינה לא היה נקי במאה אחוז (למרות שהיו לו הרבה מעלות) לגבי תרבות שעולים מארצות מסויימות ולכן היו ויש עדיין במידה מסויימת מאבקים בין עדות.

זה נראה לי הרקע להבנת העניין.

אם מגדירים את אשכנזי/ספרדי כאופי זה כבר עניין אחר שבאמת לא כל כך שייך.

קודם כל, האופן והנימה שבה אתה כותב די מקנטרים אל מול השרשור של @הפי , ו-וואלה, זה פחות נחמד.

היא תיארה סיטואציה אמיתית והזויה שקרתה לה, ולא רק ששמה אותה במצב לא נעים, גם ישמצב שפגעה בבחור המדובר.

אגב, הסיטואציה שהיא תיארה (ועוד מליון סיטואציות אחרות שיכולות לגמרי לקרות) הן דווקא ההוכחה לכך שזה לא הכי מדוייק שלא חייבים לתת דין וחשבון לאף אחד. יציאה לדייטים ובניית קשר זה עניין שנוגע לשני אנשים (במינימום, אם מתעלמים מהשדכנים שבאמצע), ודווקא נראה לי שחשוב לזכור שיש עוד פונקציה במשוואה הזאת שהיא לא אני.

אז סבבה, אתה לא חייב להסביר לכולם למה אמרת לא, כי אין חיוב בחוק לתת דין וחשבון לצד השני. אבל מצד שני גם אין מצווה להתנהג בצורה לא מכבדת בעליל.

ועכשיו לפרטים של מה שכתבת-

אפשר לומר שהדברים שאיתם פתחת, ואלו שאיתם סיימת הם עיקר התוכן.

(כל האמצע הוא הקנטרני שעליו דיברתי קודם)

ההחלטות שלנו הן באמת שלנו, ואנחנו לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד, חוץ מאשר לעצמינו. ממילא אם זה המצב, אין עניין לבוא בטענות כלפי אף אחד חוץ מאשר כלפי עצמינו.

אבל, אם לזרום איתך- אנחנו עדיין צריכים לדפוק חשבון, וגם לבוא אח"כ בטענות, כלפי הבנאדם הכי רלוונטי לסיפור- אנחנו.

ודווקא בגלל זה, יש עניין שנהיה מסוגלים לענות לעצמינו על שאלות נוקבות בטיעון שהוא קצת פחות ילדותי ושטחי מ'כי ככה בא לי'.

דווקא בגלל זה, יש עניין שאם הגענו למסקנה שמשהו לא מתאים לנו ברמת הכותרת- נהיה מספיק בוגרים כדי לבדוק את האדם שנמצא תחת הכותרת הזאת לגופו, ולא לצילה של סטיגמה כזאת או אחרת.

דווקא בגלל זה, יש עניין להכיר תודה למישהו שניסה לשדך ושואל 'למה', ולהבין שזה לא כי הוא חכמולוג, אלא כי הוא רוצה להתמקד, לכוון יותר טוב לפעם הבאה, ואולי גם להציע לך לתת אמון בהצעה הזאת למרות שנפלת לסטיגמה.

והאמת, ממליצה לך למתן קצת את הכוכביות. מלבד העובדה שזה באמת מקשה על הקריאה של מה שאתה כותב, זה גם קצת מוריד מהערך של הדברים כשהכל חשוב והכל מודגש בכוכביות..

את זורמת עם המציאות.

ובמציאות אי אפשר להגיד לאנשים עם מי להתחתן או לכנות אותם בכינוי גנאי בגלל שהם לא חושבים כמוך. אין מצב כזה.

לקרוא למישהו -גזען- כי הוא לא רוצה להתחתן עם מישהי בגלל העדה שלה,

זה בדיוק (<--לדמיין כוכביות) כמו לקרוא למישהו שמנופוב כי הוא לא רוצה להתחתן עם בחורה שמנה. הכל מושלם אצלה אבל היא שמנה, היא אפילו בריאה מאוד, אבל...שמנה.

מה זה אומר שהוא שונא שמנות ? שהוא לא ישכיר את הדירה שלו לשמנות ? שהוא לא יעסיק שמנה ? ממש לא. מה הקשר ? 

אז אולי חפרתי בצורה לא הכי מוצלחת, בשירשור הקודם, הכל טוב,

אבל  השורה התחתונה היא רצינית לגמרי :

בחיפוש אחר בני זוג לכל החיים, העדה זה כמו עוד פרמטר. לחלק זה לא חשוב בכלל, לחלק זה חשוב המון, אי אפשר לשפוט על זה. נקודה.

נ-ק-ו-ד-ה

וכן אני רושם פעמיים נקודה, כי אני מנסה להעביר את הרושם למי שקורא אותנו (הכוונה למאות עד אלפים שקוראים אותנו ולא מגיבים)

שאם הוא הגיע למסקנה שזה חשוב לו וזה מפריע לו, אז זה שלו וזה בסדר גמור. 

כמובן צריך להתנהל בחוכמה ולא לפגוע באחרים. 

לבקש את -כל- הפרטים ואז להחליט כן כן או לא לא. בלי שאף אחד יודע למה החלטת שלא מתאים.

יש פער גדול בין להתחתן עם בנאדם שמשהו בו מפריע לי (ומבלי להכיר אותו כמכלול) לבין לנסות פעם אחת לצאת מתחומי הנוחות שלך ולהיפגש עם מישהו שעל הנייר נשמע שיכול להתאים למעט פרט אחד שאותו צריך לבדוק.

(וזה קורה בעוד המון תחומים אגב, כמו שמישהו אשכנזי במוצא לא חייב להיות כזה באופי, מישהו גם יכול להיות עם חוש הומור, אבל מסוים. או עובד במקצוע שיכול להיתפס הכי יבש, ובפועל להיות אדם מלא בחיות. יש מורכבות בהחלטה שx תמיד מעיד על y )

לא קראתי לאף אחד בכינוי גנאי על החלטה שלא להיפגש בהסתמך על קריטריון כלשהו. אפילו לא על כזה שבעיני לא נתפס כעילה לפסילה.

אני אגיד אפילו יותר מזה- כשאני שומעת על דברים כאלו יש בי עין טובה וחוסר שיפוטיות, ולו רק בגלל שבאמת אין לי מושג איפה אותו הקריטריון פוגש את הבנאדם, ומה הוא עשה או לא עשה כשהוא נפגש עם אותה תחושת דחיה מהקריטריון הזה.

הדבר היחיד שהפריע לי זה השימוש בטענה (הדי נכונה בסה''כ) שלא צריך לדפוק חשבון לכלום ולאף אחד עם הרצונות שלנו, כאיזשהו 'טיעון על' כזה שלא דורש נימוק אמיתי ומשמעותי או חשיבה תחתיו.

יש פער גדול בין ה'כי ככה בא לי' שכתבת בתגובה הראשונה לבין 'בנאדם שהגיע למסקנה' בתגובה אליי. וזאת בדיוק הנקודה.

'כי ככה בא לי' זה חמוד בגיל 4, אבל לבנאדם מבוגר- פחות.

חותם על כל מילה שאמרת (חתימת כהנים)

רק קחי בחשבון

שבפורום כזה או קבוצה בוואצאפ, כשפתאום רואים תגובה ״קיצונית״ (לטעמי)

אז אין ברירה, צריך להגיב  בצורה ״קיצונית״(״ככה בא לי״)

כדי להוריד מהשולחן שמישהו כאן חייב משהו למישהו שהוא בוחר בני זוג ל 50 שנים הבאות

לך זה ברור, לי זה ברור, כנראה שלא לכולם. 

-אחרי- שהנקודה הזו הובהרה וברורה מאוד,

-אז- אפשר לבוא לומר : ״חבר׳ה, זה עדיין מטומטם לא להפגש רק בגלל שהיא פולניה, כן ?״

בדיוק אבל בדיוק כמו : ״חבר׳ה, זה עדיין מטומטם לא להפגש רק בגלל שעם עקבים היא כבר יותר גבוהה ממנו״

אבל גם  חשוב לשים לב, זה שאני חושב שזה מטומטם לא להפגש עם מישהי בגלל שהיא פולניה,

זה ממש ממש ממש אבל ממש לא אומר שהצד השני מטומטם. זה ההבדל. זה הדבר הכי חשוב לזכור.

במיוחד שאין לי מושג מה הצד השני עבר בחיים שגורם לו לחשוב ככה.

נסיים בתפילה- שעם ישראל יהיה מאוחד ולא יהיו כאן מיליון שבטים ומגזרים ועדות וכולם יהיו יהודים-ישראלים-מסורתיים+ 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.