שאתה מצחיק במקרה

וזה בסדר , הומור זה עניין אישי .

השרששור ההוא היה ברצינות לחלוטין

תנסה אתה להגיד לבחור זהב שמישהי פוסלת אותו למרות שהיא ביקשה את המספר שלו !! אך ורק בגלל שהיא גילתה את העדה שלו

ואז נדבר

אולי אותך זה מצחיק

אבל לי אין לי לב להגיד לבחור את זה , נכון אותך היא מאוד רצתה ולכן ביקשה לברר עליך .

ואז שנודע לה מה העדה היא לא רצתה

ומי שצריך לעשות פה חשבון נפש זה אך ורק

הבחורה .

שאם היא כזאת גזענית לפני שהיא פונה בכלל למישהו שתגיד ותכתוב ברחל ביתך הקטנה אני מחפשת רק את העדה הנ"ל.

עניתי לך ברצינות

כי ההכפשות שאתה כותב כאן זה בלתי

בהקשר זה אספר על חברה טובה שלי שחזרה פעם מפגישה של ארגון שידוכים. היא היתה אז רווקה והשתתפה במפגש על תקן מי שמנסה לשדך מכרות וחברות. אז היא חוזרת עם אמא של בחור אחד ששתינו הכרנו, רווק מאוד מבוגר. והאמא מספרת לה מה היא מחפשת לבן שלה. משכילה, ונחמדה וכו' וכו' (לא יודעת בדיוק מה), בעצם, היא אומרת לחברה שלי, את בדיוק מתאימה! אבל את מעדה איקס? לא? מעדה וואי? לא, זה לא מתאים לנו! וזה בלי שום בושה, או תחושה שמשהו כאן לא תקין. החברה שלי ראתה בזה כמובן חוסר טקט וחוסר רגישות משווע. אבל מתברר שיש אנשים מבוגרים שאפילו לא קולטים כמה זה פסול...

רוב הסיכויים שאם משהי כבר אישרה משהו ופוסלת בגלל עדה זה לא דעה אישית שלה אלא משהו שהכתיבו לה.

אם זה בא נטו ממנה אז הפי צודקת... 

-------- עריכה ----------

בכל מקרה להחזיר תשובה חיובית למשהו ואז להוריד לפני פגישה זה ממש מעליב... כואב הלב על הבחור...

מספיק שכל אחד ישמע את סבא וסבתא שלו ואת ההורים שלו.

לצערנו הדור שהנהיג את המדינה לא היה נקי במאה אחוז (למרות שהיו לו הרבה מעלות) לגבי תרבות שעולים מארצות מסויימות ולכן היו ויש עדיין במידה מסויימת מאבקים בין עדות.

זה נראה לי הרקע להבנת העניין.

אם מגדירים את אשכנזי/ספרדי כאופי זה כבר עניין אחר שבאמת לא כל כך שייך.

קודם כל, האופן והנימה שבה אתה כותב די מקנטרים אל מול השרשור של @הפי , ו-וואלה, זה פחות נחמד.

היא תיארה סיטואציה אמיתית והזויה שקרתה לה, ולא רק ששמה אותה במצב לא נעים, גם ישמצב שפגעה בבחור המדובר.

אגב, הסיטואציה שהיא תיארה (ועוד מליון סיטואציות אחרות שיכולות לגמרי לקרות) הן דווקא ההוכחה לכך שזה לא הכי מדוייק שלא חייבים לתת דין וחשבון לאף אחד. יציאה לדייטים ובניית קשר זה עניין שנוגע לשני אנשים (במינימום, אם מתעלמים מהשדכנים שבאמצע), ודווקא נראה לי שחשוב לזכור שיש עוד פונקציה במשוואה הזאת שהיא לא אני.

אז סבבה, אתה לא חייב להסביר לכולם למה אמרת לא, כי אין חיוב בחוק לתת דין וחשבון לצד השני. אבל מצד שני גם אין מצווה להתנהג בצורה לא מכבדת בעליל.

ועכשיו לפרטים של מה שכתבת-

אפשר לומר שהדברים שאיתם פתחת, ואלו שאיתם סיימת הם עיקר התוכן.

(כל האמצע הוא הקנטרני שעליו דיברתי קודם)

ההחלטות שלנו הן באמת שלנו, ואנחנו לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד, חוץ מאשר לעצמינו. ממילא אם זה המצב, אין עניין לבוא בטענות כלפי אף אחד חוץ מאשר כלפי עצמינו.

אבל, אם לזרום איתך- אנחנו עדיין צריכים לדפוק חשבון, וגם לבוא אח"כ בטענות, כלפי הבנאדם הכי רלוונטי לסיפור- אנחנו.

ודווקא בגלל זה, יש עניין שנהיה מסוגלים לענות לעצמינו על שאלות נוקבות בטיעון שהוא קצת פחות ילדותי ושטחי מ'כי ככה בא לי'.

דווקא בגלל זה, יש עניין שאם הגענו למסקנה שמשהו לא מתאים לנו ברמת הכותרת- נהיה מספיק בוגרים כדי לבדוק את האדם שנמצא תחת הכותרת הזאת לגופו, ולא לצילה של סטיגמה כזאת או אחרת.

דווקא בגלל זה, יש עניין להכיר תודה למישהו שניסה לשדך ושואל 'למה', ולהבין שזה לא כי הוא חכמולוג, אלא כי הוא רוצה להתמקד, לכוון יותר טוב לפעם הבאה, ואולי גם להציע לך לתת אמון בהצעה הזאת למרות שנפלת לסטיגמה.

והאמת, ממליצה לך למתן קצת את הכוכביות. מלבד העובדה שזה באמת מקשה על הקריאה של מה שאתה כותב, זה גם קצת מוריד מהערך של הדברים כשהכל חשוב והכל מודגש בכוכביות..

את זורמת עם המציאות.

ובמציאות אי אפשר להגיד לאנשים עם מי להתחתן או לכנות אותם בכינוי גנאי בגלל שהם לא חושבים כמוך. אין מצב כזה.

לקרוא למישהו -גזען- כי הוא לא רוצה להתחתן עם מישהי בגלל העדה שלה,

זה בדיוק (<--לדמיין כוכביות) כמו לקרוא למישהו שמנופוב כי הוא לא רוצה להתחתן עם בחורה שמנה. הכל מושלם אצלה אבל היא שמנה, היא אפילו בריאה מאוד, אבל...שמנה.

מה זה אומר שהוא שונא שמנות ? שהוא לא ישכיר את הדירה שלו לשמנות ? שהוא לא יעסיק שמנה ? ממש לא. מה הקשר ? 

אז אולי חפרתי בצורה לא הכי מוצלחת, בשירשור הקודם, הכל טוב,

אבל  השורה התחתונה היא רצינית לגמרי :

בחיפוש אחר בני זוג לכל החיים, העדה זה כמו עוד פרמטר. לחלק זה לא חשוב בכלל, לחלק זה חשוב המון, אי אפשר לשפוט על זה. נקודה.

נ-ק-ו-ד-ה

וכן אני רושם פעמיים נקודה, כי אני מנסה להעביר את הרושם למי שקורא אותנו (הכוונה למאות עד אלפים שקוראים אותנו ולא מגיבים)

שאם הוא הגיע למסקנה שזה חשוב לו וזה מפריע לו, אז זה שלו וזה בסדר גמור. 

כמובן צריך להתנהל בחוכמה ולא לפגוע באחרים. 

לבקש את -כל- הפרטים ואז להחליט כן כן או לא לא. בלי שאף אחד יודע למה החלטת שלא מתאים.

יש פער גדול בין להתחתן עם בנאדם שמשהו בו מפריע לי (ומבלי להכיר אותו כמכלול) לבין לנסות פעם אחת לצאת מתחומי הנוחות שלך ולהיפגש עם מישהו שעל הנייר נשמע שיכול להתאים למעט פרט אחד שאותו צריך לבדוק.

(וזה קורה בעוד המון תחומים אגב, כמו שמישהו אשכנזי במוצא לא חייב להיות כזה באופי, מישהו גם יכול להיות עם חוש הומור, אבל מסוים. או עובד במקצוע שיכול להיתפס הכי יבש, ובפועל להיות אדם מלא בחיות. יש מורכבות בהחלטה שx תמיד מעיד על y )

לא קראתי לאף אחד בכינוי גנאי על החלטה שלא להיפגש בהסתמך על קריטריון כלשהו. אפילו לא על כזה שבעיני לא נתפס כעילה לפסילה.

אני אגיד אפילו יותר מזה- כשאני שומעת על דברים כאלו יש בי עין טובה וחוסר שיפוטיות, ולו רק בגלל שבאמת אין לי מושג איפה אותו הקריטריון פוגש את הבנאדם, ומה הוא עשה או לא עשה כשהוא נפגש עם אותה תחושת דחיה מהקריטריון הזה.

הדבר היחיד שהפריע לי זה השימוש בטענה (הדי נכונה בסה''כ) שלא צריך לדפוק חשבון לכלום ולאף אחד עם הרצונות שלנו, כאיזשהו 'טיעון על' כזה שלא דורש נימוק אמיתי ומשמעותי או חשיבה תחתיו.

יש פער גדול בין ה'כי ככה בא לי' שכתבת בתגובה הראשונה לבין 'בנאדם שהגיע למסקנה' בתגובה אליי. וזאת בדיוק הנקודה.

'כי ככה בא לי' זה חמוד בגיל 4, אבל לבנאדם מבוגר- פחות.

חותם על כל מילה שאמרת (חתימת כהנים)

רק קחי בחשבון

שבפורום כזה או קבוצה בוואצאפ, כשפתאום רואים תגובה ״קיצונית״ (לטעמי)

אז אין ברירה, צריך להגיב  בצורה ״קיצונית״(״ככה בא לי״)

כדי להוריד מהשולחן שמישהו כאן חייב משהו למישהו שהוא בוחר בני זוג ל 50 שנים הבאות

לך זה ברור, לי זה ברור, כנראה שלא לכולם. 

-אחרי- שהנקודה הזו הובהרה וברורה מאוד,

-אז- אפשר לבוא לומר : ״חבר׳ה, זה עדיין מטומטם לא להפגש רק בגלל שהיא פולניה, כן ?״

בדיוק אבל בדיוק כמו : ״חבר׳ה, זה עדיין מטומטם לא להפגש רק בגלל שעם עקבים היא כבר יותר גבוהה ממנו״

אבל גם  חשוב לשים לב, זה שאני חושב שזה מטומטם לא להפגש עם מישהי בגלל שהיא פולניה,

זה ממש ממש ממש אבל ממש לא אומר שהצד השני מטומטם. זה ההבדל. זה הדבר הכי חשוב לזכור.

במיוחד שאין לי מושג מה הצד השני עבר בחיים שגורם לו לחשוב ככה.

נסיים בתפילה- שעם ישראל יהיה מאוחד ולא יהיו כאן מיליון שבטים ומגזרים ועדות וכולם יהיו יהודים-ישראלים-מסורתיים+ 

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.