בשבוע הראשון אחרי המקווה השדלנו ממש לא לפספס אבל כן פספסנו את הביוץ לפי החישוב.. לא יודעת אם החישוב נכון.. אמרתי לעצמי שלא משנה מה יהיה אני יודעת שאני לא בהריון.. ממש השתדלתי לא לצפות.
ופתאום איחור של 3 ימים.
התאפקתי לא לקנות בדיקה.
רציתי לעשות בדיקת בטא בלי להגיד לאף אחד ולשמח את בעלי כשאקבל תשובות.
מנגד, אני אומרת לעצמי, זה לא הגיוני, פספסת את הביוץ, את לא בהריון. לא לצפות לא להתאכזב. אבל בלב אני אומרת אולי הביוץ שלי הוא בדיוק במקווה וה' עשה נס ואני בהריון?
הייתי אצל רופא פוריות, אבל בלב קיוויתי שאני לא צריכה ואני כבר בהריון, הוא אמר לי שלפני מעקב זקיקים יש כמה בדיקות שאני צריכה לעשות כמו אולטרסאונד רחם- כי אחרי קיסרי יכול להיות הידבקויות (למרות שממש לא נראלי הכיוון) ולא הסכים להסביר לי על מעקב זקיקים. אמר שאני צריכה לעשות בדיקות דם פרופיל הורמונלי והעמסת סוכר שלא עשיתי מאז הלידה.. בקיצור סתם עוד חודש הולך לפח.
אבל עכשיו התחלתי להרגיש תחושות של מחזור..
וממש בוכה,
ולא יודעת מה לעשות.
מה נסגר איתי?
למה אני לא מצליחה?!
אני פוחדת נורא.
כבר מעל חצי שנה שמנסים. וזה כואב לי ומפחיד אותי.
חשבתי שאולי בהריון הראשון נקלטתי מהר כי הייתי תמימה וחמודה כלפי חמותי. והייתי הולכת שבתות וסופגת בשקט.
הרי יש מושג של יסורים טובים.. יסורים נקצבים מר"ה לר"ה.. ואני ספגתי את היסורים עם חמותי אז ה' קיצר לי את היסורים עם ההריון.
ועכשיו כשאני פחות בקשר עם חמותי, לא הולכים שבתות, ואני די עומדת על שלי ופחות מוותרת-פחות סובלת ממנה- אז הייסורים באים לי בזה?
חשבתי לחזור לעשות שבתות אצלם.
