אבל למה צריך 4 מצילים?! 

אחד סתם צועק ברמקול 

שניים סתם מסתובבים להם על הסירה לשמור על גבולות הגטו 

ועוד אחד בטח משחק פיפא בפנים או אנאעארף 

לפעמים הם סתם מסתובבים על החוף כאילו הוא לרשותם זה באמת מרגיז 

אם הוא גבר אז אסור שהוא יראה אותי ככה

זה ממש דפוק

לא יודעת מה להגיד לך

זה המצב

שישימו חייל אחד, ואם יש בעיה כלשהי הוא יכול פשוט לבקש בקשר שיבואו חבר'ה מתל אביב ויעזרו לו

חוץ מזה יש צמוד חוף מעורב עם מצילים אם יש משהו הם יכולים לבוא 

שניים לא מספיק? הרבה פעמים הייתי והיה שניים אז נראה לי שלפי התקנים זה בסדר, מעניין

חשבתי שאת אומרת *שתיים

כאילו מצילות

יכול להיות ששני מצילים זה מספיק באמת

המציל אמור לזהות שמישהו נקלע לצרה, לא לחכות שבמקרה מישהו אחר מהמתרחצים ישים לב ויקרא לו.

בנוסף, על ידי זה שהוא מסתכל הוא עוזר לאנשים להתרחק מסכנות ("אתה עם בגד הים האדום, תתרחק מהאזור הזה! תחזור דרומה!")

זה כמו שתגיד שלחייל אסור להחזיק נשק בשבת, ורק כשהוא מזהה איום מוחשי הוא רשאי לעשות זאת.

זה לא נכון, חלק מהתפקיד זה גם לעמוד בכוננות כדי למנוע בעיות.

בשביל הבחורות.

אני מכיר מקרה מקרוב ממש שאחד הטריד בצורה מזעזעת אחרי העבודה והוא היה אמור להיות המציל והשומר.

יש לו מספיק זמן להסתכל בצורה פסיבית בלי שהוא עסוק.

לשאת אקדח בשבת, זה לא יהרג ואל יעבור, אלא איסור מוקצה ולפעמים הוצאה, אז התירו משום פיקוח נפש.

פה, ההסתכלות הפסיבית זה יהרג ואל יעבור.

בטח בלי להביא לכך אסמכתא כלשהי.

ב. ואני מכיר מורה שהטריד מינית, אז כל המורים הולכים להוראה בשביל יצר המין שלהם?

אם יש מצילה, זה נס (פעם הייתי בנס כזה... הייתי עם אחותי בבריכה והיא טבעה... למרבה הנס - לא רק שהייתה מצילה אישה, שקפצה למים ברגע שהבחינה שהיא טובעת, אלא גם היא הייתה מצילה מנוסה מאוד, שבדיוק חזרה אחרי חופשה ארוכה בחו"ל... והחליף אותו מציל גבר לא מנוסה...)

בכל אופן, מבחינתי הפתרון פשוט - לא הולכים לים ולבריכה (אבל זה פתרון שנובע בעיקר מהטראומה שנותרה לי מאז...)

בים באמת לא נתקלתי במצילה.

לק"י

אבל זה קיים כבר 20 שנה לפחות.

כלומר, לבריכות יש. לים אני חושבת שיש מבחנים נוספים שצריך לעבור, ואין כמעט בנות שניגשות אליהם.

וכן, זה אכן מעצבן ממש.

בגד ים צנוע לא לגמרי עוזר, כי הוא הרי לא מכסה כמו בגד רגיל.

אבל גם אם הלכתית זה בסדר, הרבה פעמים זה מציק בהרגשה שיש גבר שרואה אותך ככה. מבינה ממש!

בסנהדרין לגבי כל הסתכלות שזה יהרג ואל יעבור.

כל היתר של קנה רצוץ שהוא בעבידתהו טריד זה ממש שטויות, כי רוב המצילים מסתכלים באופן פסיבי ולא אקטיבי, ואז כשקורה משהו הם פועלים, אז לא שייך בזה ההיתר של עסוקים במלאכתם.

לגבי שבחורה תלך לחוף כזה בוודאי אסור. אם זה יהרג ואל יעבור בשבילה, לא הייתי אומר, כי הוא לאו דווקא יסתכל עליה, וגם הוא החוטא והרודף לא היא, ולכן הוא הבעיה.

למעשה על כל הנושאים, צריך לשאול פוסק גדול בעל כתפיים רחבות.

כל הגוף. וגם בזה לא יודע אם כולם יתירו, אבל זה יותר טוב.

ברור שעדיף לעודד שיהיו יותר מצילות, בדיוק כמו רופאי נשים שהם נשים, אבל זה עניין אחר לגמרי הלכתית ומעשית.

לא בקטע שובינסטי, אני הכי ליברלי שיש, אבל זה ממש חיי אדם פה, ולא לוקחים סיכונים... גם אם תהיה מצילה אשה, אני לא מאמין שלא יהיה מציל גבר שלפחות יוזעק במקרה חרום.

צריך להבין במה כרוך להיות מציל/ה. צריך המון כוח (שגם לא לכל הגברים יש ובהחלט לא כל אחד יכול להיות מציל) לשלוף מישהו ממערבולת זה לא קל. להגיע אל טובע בשיא המהירות להרים אותו כשהוא מחוסר הכרה, בתוך המים ומחוץ למים, ואי אפשר לעשות איפה ואיפה לגבי המשקל שלו...

זה לא כמו יחידות קרביות נחשקות, זה עבודה שלא כל כך אכפת לאף אחד ממנה. אין מוטיבציה לנשים להוכיח את עצמן בתחום ההצלה בים... ואפשר להבין

שבאחד החופים הנפרדים, לא זוכרת איפה, יש מצילה, והיא הראשונה בארץ...

לא יודעת אם הראשונה/הראשונה כיום/ בחוף הנוכחי, אבל אין הרבה מצילות זה בטוח.

ואני גם חושבת שזו יותר עבודה גברית מנשית.

תיקנתי את הטעות, תודה

אלא נשים. נכון שיש נשים מעוברות וכבדות משקל, אבל אם היא חזקה מספיק, ומתאמנת באופן סדיר ויודעת את המלאכה היטב, היא יכולה.

יש גם פיתרון שיהיו שתי מצילות שיעבדו ביחד.

לא כותבים "בפשטות" על איסור של יהרג ואל יעבור,

בטח בלי להפנות למקור כלשהו.

ולא, לכתוב בסוף "אבל שכל אחד ישאל" זה לא תירוץ.

אם אשה תחשוש מהתגובה שלך ותלך לים בלי מציל, ויקרה אסון, אתה תהיה שם בשביל לנחם את המשפחה שלה?

לא כותבים "בפשטות זה יהרג ובל יעבור" כלאחר יד!

ועוד להגיע מכאן למסקנה שמציל בים עובר על יהרג ובל יעבור...

אולי האמוראים שם שכחו שיש גמרא אחרת, לפיה חייבים להציל אשה שטובעת בנהר?

או שהם פשוט דיברו על מצב רגיל של הסתכלות, ולא על הסתכלות שמטרתה למנוע אסון?

בדיוק בגלל זה לא פוסקים הלכה כך סתם מהגמרא, בוודאי לא בדיני נפשות

טובעת בנהר. בוודאי שחייב להציל. אין ספק.

זה לא דומה למציל, שאפשר לתקן את המצב מלכתחילה שלא יגיע לידי כך.

גם כשהחסיד מציל אשה שממש טובעת, הוא עוסק לגמרי בהצלה, אין לו רגעים פסיביים שהוא מסתכל להנאתו על הנוף של השיזוף של הבחורה ההיא וההיא עם בגד ים מינימלי, שלא יודע אם שייך להגדיר את זה כבגד כלל. ה' ירחם.

להגיד לנשים שלא יבואו לשחות?

הן הגיעו. זה מה יש.

ואם הן לא יגיעו אז יגיעו אנשים אחרים.

שוב, ברור לי שזאת לא עבודה שמתאימה לאדם שצניעות חשובה לו.

אבל מכאן ועד יהרג ובל יעבור על דעת עצמך, הדרך ארוכה

כמו שאמא שלי עושה, גם בזה לא ברור שמותר, אבל זה יותר קל.

לייצר מצילות ואם לא מספיק שתהיה אחת לעבודה, שיהיו שתיים.

יש סיבה שכמעט אף אשה לא רוצה או מצליחה להגיע לתפקיד הזה.

פשוט יותר מודעות להלכה.

יש ברחבי העולם ובציבור החרדי כבר מצילות.

עברה קורס?

יש לה רישיון?

אתה מבין בכלל כמה זה מסוכן כשאין מציל מקצועי?

קבוע כי היא באה בעיקר לשחות.

גם כעיקרון לצורך העבודה שלה היא צריכה להיות מציל, והיא עובדת אם מקרים הרבה יותר מסובכים ממקרים רגילים במים, לא רוצה לפרט.

והמצילות שיש מעדיפות לעבוד בבריכות.

(כל אחת וסיבותיה)

בכל מקרה זה כנראה טרוד במלאכתו + פיקוח נפש אם לא יהיה מציל.

ואנחנו נמצאים במציאות שדי פשוט להשיג בגד ים צנוע במחירים סבירים ומי שחוששת יכולה להתלבש צנוע.

(אישתי ובנותי שהולכות לים מתלבשות עם בגד ים צנוע)

ככה כתוב בפוסקים 

(לגבי הלכות קריעה של אבלות - שבגד שצמוד לגוף מחמת זיעה לא נחשב ככיסוי אלא כאילו אין שם בגד)

יוצא שאפשר להיכנס רק עד הברך או משהו כזה... לא כיף בכלל.

*מציין שהתגובה הזאת לא מיועדת דווקא לך אלא לכל הנמצאים בדיון

באתר את הפרסומות ממשרד הפנים על המציל?

"כשאין בחוף מציל שרואה אתכם אין גם מציל שיוציא אתכם'' משהו כזה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל