כ"כ מובן....

פשוט חיבוק. ותפילות. 

זה באמת מגעיל ומכעיס ולא צריך להיות ככה בכלל...

חיבוק

היו פעמים שהשבעתי את עצמי לא לשלוח תמונות והודעות אבל זה לא שרף פחות. 

אז לְמה?

אנחנו עם הפלאפון 24/6 ומכניסים אותו לתוך הבית זה אומר שאנחנו יולות להפגע בכל זמן נתון אז מורידה לעצמי את התדירות

אני פשוט יצאתי מהקבוצה. כשאין הכלה (תרתי משמע ...) וכשאת מרגישה לא בנח, אין טעם להשאר שם

חיבוק

אני האמת גם רוצה לצאת

בשלב הזה אני פשוט צופה שקטה

לא כותבת לא מגיבה 

רק אם יחפש אותך ברשימה של הקבוצה.

הודעה על העזיבה 

הייתי בקבוצה של המשפחה של בעלי.

בעלי מתישהו התעצבן ויצא. אחותו גם. נשארתי עם אמא שלו, אחותו ואחיו. פעם ב היה זז שם משהו- גיס שלי שם תמונה של הבן שלו ואז הגיבו לו איזה מאמי וכאלה.

מתישהו היה נמאס לי להיות שם כשבעלי לא שם. כמובן יש קטעים מסביב אבל בגדול אנחנו ממש סבבה.

יום אחד יצאתי. ככה בשקט. גיסי שהוא מנהל הקבוצה לא הגיב. חשבתי שיצאתי בסבבה.

חמותי שלחה לי אחרי יומיים הודעה למה יצאתי, אמרתי לה שעמוס לי אז יוצאת ממלא קבוצות...

חמותי שאלה למה אנחנו לא בקשר בכמה הזדמנויות ועכשיו גם חמי (גרושים) שאל...

כנראה שהאחים הסיקו מסקנות על דעת עצמם ואפילו לא בדקו.

עיצבן אותי אבל בעיה שלהם...

אבל לאח שלי כן מגיבה, בצורה אחרת.

אי אפשר להיכנס לתוך דינמיקה בין אחים שנולדו באותו בית ולהבין את הניואנסים.

אז נחמד שאת מפרגנת, אבל אל תצפי לקבל בחזרה.

את יכולה לבקש מבעלך שיגיד להם בטאקט שישימו לב שיש פה עוד אנשים שלא נולדו לתוך המשפחה אבל הם חלק ממנה, אז לא תמיד צריך ללכת על התת מודע, אפשר במודע להתייחס ולהגיב.

אצלי לדוגמה, תמונה של ילד מפונפן פשוט לא עושה לי את זה, ואפילו קצת דוחה, ותמונה של ילדה שנראית כמו רקדנית בטן זה מבחיל בעיני.

אז אני כן מגיבה ב "איזה יופי, מזל טוב, תהנווו"

אבל ברור שזה לא משתווה לתגובות האותנטיות שאני אגיב לאחים שלי. ומן הסתם אם גדלנו באותו בית יש גם מאפיינים שאנחנו ניקח איתנו הלאה כל אחד לבית שלו, אצלנו למשל זה סריטה של להצטלם על רקע פרחים. זה עלה לנו למודעות ממש לאחרונה. לא משהו ששמעו לב אליו עד שפעם אספנו המון תמונות משפחתיות וכל התמונות של הנכדים על רקע פורח והילדים של אחי וגיסתי על רקע אורבני,

ואז פתאום קלטנו את הקטע.

עכשיו תארי לך כל השנים כשאחיות שלי שולחות תמונות על רקע פרחים זה עושה לי משהו שונה מילד על רקע שפחות זורם אצלי לרקע לתמונות ילדים..

אז זה הרבה פעמים בתת מודע בכלל.

אז כמו שכתבתי אני מנסה להיות מודעת ולהתייחס תמיד, אבל בטוחה שזה לא באותו רמה, וזה לא בכוונה תחילה,

ואני חושבת שכדאי לקבל את המציאות ולא להיפגע כי אף אחד לא מנסה לפגוע.

אגב לגבי המשפחה של בעלי אנחנו הרבה גיסות (יש הרבה אחים ומעט אחיות) ובכלל לא מרגישה עניין לשתף בקבוצה כמעט. הכי הרבה שולחת לבעלי את התמונה והוא שולח שם או שהוא מעביר מהקבוצה של המשפחה שלי לקבוצה של המשפחה שלו.

אז שתדעי שזה לא כזה טריוויאלי שגיסות משתלבות לחלוטין בקבוצת המשפחה של הבעל, בדיוק כמו בחיים האמיתיים, יש יותר זורם ויש פחות זורם, וזה פשוט טבעי ונורמלי,

יש יחסי אנוש בסיסיים של כבוד הערכה ופרגון, אבל זה לא שווה להיכנס לשאלת המינון או למה פה זה ככה ושם אחרת.

בקיצור, לדעתי פשוט פחות תחפשי את זה. תביני שזה תהליך טבעי ולא נובע מרוע לב. תתמקדי במה שכן טוב, תשחררי את הפחות טוב וככה יהיה לך יותר רגוע בלב.

ואולי יכולים לעזור קצת ללמד זכות.

אבל מצד שני, בעיני כן חשוב וראוי להיות מודעים לזה שיחס אחר בתגובות הוא פוגע.

גם אם יש הסבר רציונלי, או משהו בתת מודע שמשפיע על התגובה הטבעית שלנו.

ודווקא בקבוצת וואטסאפ (לעומת מפגש פיזי) יש לנו אפשרות די בקלות להתעלות מעל התגובה הטבעית ולבחור לכתוב גם דברים לא הכי טבעיים או אותנטיים (יש זמן לחשוב ולבחור איל להגיב, ואף אחד לא רואה את הבעות הפנים ושפת הגוף שאומרות לפעמים הרבה מעבר למילים).

אז ראוי להגיב בכל זאת. גם אם זה לא טבעי. כי אכפת לנו מרגשות של אחרים. ואפשר 'להתלהב' גם מהתמונה פחות מלהיבה, כדי לא לייבש.

נכון שלפעמים לא מודעים ולכן לא חושבים על זה. אבל אם זה כבר עלה למודעות, אז אני חושבת שאפשר ללמוד ולהתאמץ להגיב ולהתלהב גם מתמונות שפחות מלהיבות באופן טבעי, כי זה עניין של כבוד הבריות, של בין אדם לחברו.

באופן אישי, אני לא מרגישה את ההבדל הזה בין ילדים של אחיות שלי לילדים של אחי וגיסתי. בהקשר הזה התגובות המתלהבות הן באמת אותנטיות (@לפניו ברננה! - מקווה שאת לא מרגישה יחס שונה אצלנו, כי מבחינתי באמת לא קיים הבדל...).

אבל כן יצא לי לפעמים להגיב לדברים שלא היו לפי התגובה האותנטית שלי. למשל כשאחים שלי טסים לחו"ל ושולחים משם תמונות, קשה לי להגיב בהתלהבות, ואני לא אוהבת לכתוב תגובות של 'וואו איזה מדהים!' על נופי חוץ לארץ. תגובות כאלו שמורות מבחינתי רק ליופי של ארץ ישראל... אבל חשוב לי לא לייבש, אז אני חושבת איך להגיב בצורה שמתאימה לי, אבל בלי להתעלם, וכן לתת הרגשה טובה (מקווה שאני מצליחה...)

חוץ מזה שאני היבשנית שלא מגיבה על כלום וקורה שרואה הודעות רק אחרי כמה ימים...

🙈

גם לא מרגישה שזה מאולץ או משהו כזה..

עסוקה בדברים חשובים יותר. גם אני לא מעלה לא מגיבה ורואה בדיליי.

לא בצד שמצפה לקבל תגובה.

לכן כתבתי שהיא יכולה לבקש מבעלה שיפנה את תשומת הלב שלהם כי כמו שאמרת *כשזה עלה למודעות*

נראה לי המשפחה של בעלה פשוט בשלב שזה לא מודע,

כל הנושא של קבוצות ווטסאפ יש לו את הרגישות שלו, ולוקח זמן עד שמבינים כל מיני ניואנסים ואיך מתגברים עליהם,

לכן מבחינתי התגובה לפותחת זה פחות לקחת ללב, להבין שזה טבעי והם פשוט בשלב הפחות מודע, זה לא נובע מרוע. זה פשוט מצב כזה...

יש כאלו שהחליטו לצאת מהקבוצות כי זה לא זורם ויש כאלה (כמוני) שבקבוצות אבל בקושי משתפים, ובטח לא מצפה לקבל את אותו יחס מהמשפחה של בעלי.

כשלא מצפים, לא מתאכזבים. מי שנותנת לעצמה להיפגע מדברים כאלו, לדעתי בסוף משלמת מחיר גבוה יותר בכל הנושא המורכב הזה של משפחה וצד שני וכו'.

וכן, יש לנו שליטה ממה להיפגע. במיוחד שזה לא נעשה *במטרה לפגוע*.

מה שכתבת לגבי משפחות שאצלם התגובות כן אותנטיות לשני הצדדים, הגיוני שיש כאלו, אבל לא חושבת שזה מה שיועיל לפותחת.. אצלם (כמו אצל הרבה משפחות טובות) זה לא זורם טבעי.

השאלה מה עושים במצב כזה..

אז להיות נחמד לאחרים זה תמיד טוב ונכון, השאלה מה אתה עושה כשלא נחמדים אליך באותה המידה.

אגב כל הנושא הזה של תגובות בווטסאפ זה לא רק בקבוצות משפחתיות, למשל גם בקבוצות של הגן/ כיתה,

יש קבוצות נעולות לתגובות ומבחינתי אם הקבוצה נעולה, אני לא יכולה להגיב ב"תודה על התמונות, נראה שכיף להם"

אז לא מגיבה בכלל,

ורק אחרי הרבה זמן שמתי לב שהגננות והמורות כותבות "תודה להורים על הפרגון בפרטי"

אז הבנתי שיש הנוהגים להגיב בפרטי.

אני עדיין לא מתלהבת לעשות את זה כי זה לא נגמר. רק אם שולחים לי בפרטי אני תמיד מגיבה, אבל חושבת מה המורה חושבת על ההורים שלא הגיבו בפרטי. אם היא מפרשת את זה כחוסר הערכה, זה שלה.. כי זה לא חוסר הערכה, זה התנהלות שונה עם ווטסאפ.

היום יש את "התגובות המיידיות" לקבוצות נעולות, לא יודעת אם באמת יש ערך לזה אבל תמיד מגיבה שם, מה שבטוח- בטוח.

בכלל, כל הנושא של לדון לכף זכות, חשוב יותר בשביל האדם שדן מאשר בשביל האדם דגנים אותו.

כי מי שדן לכף זכות, פחות נתקע על האירוע, ויותר קל לו להמשיך הלאה. יותר משזה בן אדם לחברו, זה בן אדם כלפי עצמו.

אני ממש מסכימה, ומבינה שכתבת את מה שכתבת כדי לעזור לפותחת ללמד זכות ופחות להיפגע.

אני באמת לא כיוונתי את הדברים שלי לפותחת, אלא למה שאת כתבת, שכשקראתי אותך זה הרגיש לי שזה קצת מביא להסתכלות כזו ש'מה לעשות? זה לא אותנטי להגיב לשני הצדדים אותו דבר, ככה זה...', וזה בעצם מכוון לכך שגם מצד המגיבים זה בסדר.

אז הגבתי כדי להעלות מודעות שכך שאפשר לבחור להגיב גם בצורה לא אותנטית, כדי לתת הרגשה טובה לצד השני.

ונתתי דוגמא איפה זה קורה לי, לא בעיני תמונות משפחתיות אלא בהקשרים אחרים.

אבל אולי באמת זה פחות קשור לכתוב על זה בשרשור הזה.

זו היתה התגובה האותנטית שלי למה שהרגשתי כשקראתי אותך (ואולי הייתי צריכה לחשוב שוב ולהחליט שהיא לא באמת נצרכת פה, כי לכל מי שקוראת פה המסקנה מהשרשור אמורה להיות ברורה, שכדאי להתייחס לגיסות שלהן יפה גם אם זה לא אותנטי, כדי לתת הרגשה טובה..)

נשמע לי כמו שקר עצמי / תירוץ

הילד הזה אחיין שלך בדיוק כמו ילד מאחותך

אמרתי שבתת מודע, זה מעלה רגש שונה,

ומן הסתם רגש מתבטא גם במילים ובאימוג'ים.

זה לא משהו שאפשר להוכיח אלא על כלי ניתוח אוטומטיים שאין לנו.

הילד הזה אחיין שלי בדיוק כמו ילד מאחותי, ולכן אין מה להיפגע ממני אם בחרתי סמיילי אחר ממה שאני בוחרת כשאחותי מעלה. (שוב, לא משהו מודע, אבל זאת הטייה שיכולה לקרות)

יש אנשים שצבע עור מעלה בהם תחושות שונות, אז אם ההטיה שאני נופלת אליה היא בחירת רקע לצילום, או ניואנסים אחרים שאני ואחים שלי גדלנו עליהם, אז נו.. מעדיפה ליפול בזה ולא בדברים חשובים יותר.

אגב- את הפותחת?

אולי זאת רק אני, אבל ממש לא משנה לי אם אחותי שלחה תמונה או אחת הגיסות שלי.

מבחינתי, אחיינים זה אחיינים. הם חמודים ואני אוהבת אותם בלי קשר אם הם של אח שלי או של אחותי.

אני מודה שזה קצת תמוהה בעיניי

אני באיזשהו שלב פשוט יצאתי מהקבוצה וזהו

אפילו לא שמו לב😝

עניתי שהיו לי את הסיבות שלי

וזהו

אף אחד אחר לא שם לב, כבר קרוב לשנה

אני ממש מרגישה שכתבת אותי.

זה כואב ברמות

אני גיסה יחידה בינתיים בין שלושה נשואות

זה פוגע. מעליב וממש מכעיס

כמו שכתבת, זה בסה''כ אח שלכן

לא איזה בנאדם זר ברחוב

אפס יחס לתינוקי שלנו. שהוא מתוק ברמות

יםה

ילד שמח וחברותי

ממש אין התייחסות.

יותר מזה, רבים בין הילדים מי יהיה ומי ישמור על התינוקים האחרים ואין שום דיבור על הילד שלי.

זה הכי פוגע בי שיש.

גם ממש בולט איך לאחיות עוזרים יותר, לוקחים את הילדים לגינה

ואת שלי - מעולם לא.

ושוב, הוא הכי הכי מתוק שיש ולא רק בגלל שהוא הילד שלי (לפחות זכיתי בשכנות מהממות שמטורפות עליו וכל הזמן מתחננות לקחת אותו)

הגענו להחלטה לפני איזה חודש

למרות שאנחנו גרים ממש קרוב לשם, אנחנו פשוט מורידים את רמת האירוח לאפס

לא רוצה להפגש

לא מסוגלת שוב ושוב לראות איך מתייחסים לשל אחרים ושלי כמו קיר

הוא עוד מזה מתוק, מנסה בכח למשוך תשומת לב

ואין יחס. ממש כלום.

אבל גיסות שלי וחמותי בלי קשר לא רגישות בעליל. השום דבר

כך שזה דיי מתקבל כשמסתכלים על הטוטאל

בקבוצה של המשפחה של בעלי,

ברור לי שהם יותר "יבשים" מהקבוצה של המשפחה שלי, ואצלי יש אמת וגם צחוקים אבל גם שם אני שולחת תמונות של הילדים, מפרגנת לגיסתי השניה (שממעטת לשלוח תמונו שם אגב בניגוד אלי) ובגדול מנסה להכניס יותר חמימות כשמרגיש לי מתאים. בא לי להרגיש נוח בכל מקום, ואם לא זו בעיה שלהם ולא שלי

הבעיה זה ההבדל ביחס

חמימות לחלק כן וחלק לא

או שאני שולחת משהו ואז אחת האחיות יוצא עלי שלא לשלוח x, y, z כי זה לא מטרת הקבוצה..

תשאלי אותי מה המטרה? שהיא שולחת 10 תמונות של הילדים שלה כל יום וכולם צריכים להגיב לה בפוצי מוצי

לא לשלוח תמונות.

אף פעם אי אפשר לדעת מה דורך למי ועל מה.

אני קיבלתי החלטה עם אחותי לפני כמה שנים להפסיק לשלוח תמונות של ילדים. (בגלל זוג במשפחה שציפה המון שנים לילדים) , לאט לאט זה השתרש יותר והיום כמעט ולא שולחים תמונות, לא של ילדים, לא של טיולים מנקרי עיניים ולא של זוגות אוהבים...

וראו זה פלא, העולם לא התמוטט.

יש משהו מאוד בריא בלהתרגל לחוות חוויה ולשנות ממנה. ככה פשוט.  בלי הצורך להראות ולשתף.

אני אישית הרגשתי שהגעתי למקום של -" לא שיתפתי - לא קרה / לא שווה" ואז עשיתי סטופ לכל הענין.

מרגיש לי נכון יותר.

מי שמתאים לה מוזמנת לאמץ🙃

אני גם ככה פחות משתפת

אבל כתוצאה משיתוםין אחרונים, שראיתי ממש איך מגיבים לאחות ואיך מגיבים אליי - הפסקתי

אבל מה את עושה כשאת מתארחת אצל ההורים וגם שם אפס יחס לילדים שלך ומלא יחס לילדים אחרים?

או המון עזרה לאחיות הבייבי סיור ואםס יחס אליי?

שלא תטעי, אני הכי מתוקה וגם הילד מתוק הכי בעולם

הם פשוט לא מבינים את הבעייתיות

ואז אין אפשרות להשוואה

וגם יש יותר פניות רק לילד שלך.

לפרגן ולהודות על כל דבר (פעם גיסתי קנתה לי ולאחותי פיג׳מות כדי לפרגן ולהגיד תודה. הייתי ממש מופתעת וזה היה ממש מרגש)

ובאיזשהו שלב הילדים גדלים וקונים את המקום שלהם בפני עצמם, ואת הייחודיות שהם מביאים איתם, והקשר הספציפי שלהם עם הדודים, וחוץ מילדים ממש ביישנים - הם קצת מכריחים את הדודים לתת יחס.

לגבי עזרה -- לא יודעת.. אבל לחיות בהשוואות זה אף פעם לא עושה טוב. אני בקושי מקבלת עזרה משני הצדדים, כי הם גרים רחוק..

מספיק שאני מתלהבת מהם.

קשה לי לחשוב מה הייתי עושה במצב שלך,  באמת תחושה קשה❤

או חוויות

החיים בלי שיתופים מרובים ככ הרבה יותר אותנטיים וחסרי השוואות

אני כן שולחת תמונות אבל בוחרת איפה לשלוח אותם

בקבוצה של המשפחה של בעלי נניח, אני שולחת הכל כי אנחנו היחידים שנשואים ואני גם יודעת שכל תמונה עוברת מהקבוצה ישר להורים של חמי וחמותי וזה משמח אותם.

במשפחה שלי פחות מתאים לשלוח כי יש זוג שמצפה, אז אני שולחת בקבוצה שיש לי רק עם אחיות שלי.

אז מצטרפת לעניין של לא חייב לשלוח רק קצת מרחיבה אותו לזה שאפשר לבחור איפה מתאים לשלוח

(בשביל הסבים והסבתות שלנו לקבל תמונות של הנינים זה פשוט מחייה אז אין סיכוי שאוותר על זה)

אם אחיות וגיסות שלי היו נמנעות בגללי לשלוח תמונות של אחיינים ואחייניות שלי שאני מטורפת עליהם, הייתי נעלבת ממש..

נכון, אני מצפה, נכון לפעמים קצת כואב ומכווצץ לראות תמונה של 3 ילדים מתוקים שאת עדין מחכה לאחד שלך, אבל עדין..אלו אחיינים שלי שאני אוהבת וכייפלי לראות אותם ולחוות אומנם דרך התמונות, חוויות שהם עוברים.

אז להמנע משלוח תמונות בכלל, יכול גם להרגיש הדרה לא נעימה ומכאיבה, כל זוג ומה שמתאים לו, ובתור אחות או גיסה אפשר להרגיש את השטח בעדינות

לק"י

גם לי נראה קצת קיצוני לא לשלוח בכלל תמונות.

מאמינה שלרוב האנשים נחמד מידי פעם לראות תמונות של המשפחה.

אלא אם כן, מישהו יודע משהו אחר על בני משפחה שלו ספציפית.

ולדעת שלא כולם יגיבו ויש כאלה שזה פוגש אותם במקום מורכב ולא להיעלב אם לא מגיבים...

הפסקה פתאומית וחדה של שליחת תמונות באמת יכולה לפגוע.

מחדדת שבלי קשר לזוג שמצפה, הרגשתי שהגיע מצב שכל מה שעשינו / טיילנו / חווינו - הרגשנו צורך לתעד ולשתף, ואם לא - כביכול הרגשה של "זה לא שווה.."

כשזיהיתי את זה הפריע לי מאוד, ולכן החלטתי להקצין לצד השני ולא לשלוח כלום. בשביל "לאמן" את הנפש.

אבל באמת מוסיפה שהתמונות של הילדים אצלנו לא משמחות הורים שאז יש את מצוות כיבוד הורים, הן סתם ככה בין האחים..

שאני אומרת לגיסתי שלום היא אפילו לא עונה ולא הכניסו אותי אפילו לקבוצה המשפחתית....האפליה שם מזעזעת אבל אני שמה פס המשפחה שלי זוכה להכיר תילדים שלי יותר כי שם הם מעניינים וכולם עפים אליהם ברמות

וסתם להבנה הילדים שלי זה הנכדים הראשונים שהיו למשפחה של בעלי  אז..

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי