בין הילדים שלי שאני גיסה, לילדים של אחיות שלהם
זה מכעיס אותי ברמות
והילדים שלי לא פחות חמודים ויפים (אפילו יותר אבל זה לא הנקודה)
לפחות אני יודעת מה לא לעשות לכלות שלי
פשוט מתסכל
כשאני שולחת תמונה בקושי מגיבים ואיזה צביעות כשהן שולחות
מה שורף לכם? זה הילדים של אח שלכם!!!!
ואני כל הזמן מחמיאה להם ומקבלת כלום בחזרה.
פרקתי
כ"כ מובן....
פשוט חיבוק. ותפילות.
זה באמת מגעיל ומכעיס ולא צריך להיות ככה בכלל...
חיבוק 
חצילושהיו פעמים שהשבעתי את עצמי לא לשלוח תמונות והודעות אבל זה לא שרף פחות.
אז לְמה?
אנחנו עם הפלאפון 24/6 ומכניסים אותו לתוך הבית זה אומר שאנחנו יולות להפגע בכל זמן נתון אז מורידה לעצמי את התדירות
אני פשוט יצאתי מהקבוצה. כשאין הכלה (תרתי משמע ...
) וכשאת מרגישה לא בנח, אין טעם להשאר שם
חיבוק
אני האמת גם רוצה לצאת
בשלב הזה אני פשוט צופה שקטה
לא כותבת לא מגיבה
רק אם יחפש אותך ברשימה של הקבוצה.
הודעה על העזיבה
הייתי בקבוצה של המשפחה של בעלי.
בעלי מתישהו התעצבן ויצא. אחותו גם. נשארתי עם אמא שלו, אחותו ואחיו. פעם ב היה זז שם משהו- גיס שלי שם תמונה של הבן שלו ואז הגיבו לו איזה מאמי וכאלה.
מתישהו היה נמאס לי להיות שם כשבעלי לא שם. כמובן יש קטעים מסביב אבל בגדול אנחנו ממש סבבה.
יום אחד יצאתי. ככה בשקט. גיסי שהוא מנהל הקבוצה לא הגיב. חשבתי שיצאתי בסבבה.
חמותי שלחה לי אחרי יומיים הודעה למה יצאתי, אמרתי לה שעמוס לי אז יוצאת ממלא קבוצות...
חמותי שאלה למה אנחנו לא בקשר בכמה הזדמנויות ועכשיו גם חמי (גרושים) שאל...
כנראה שהאחים הסיקו מסקנות על דעת עצמם ואפילו לא בדקו.
עיצבן אותי אבל בעיה שלהם...
אבל לאח שלי כן מגיבה, בצורה אחרת.
אי אפשר להיכנס לתוך דינמיקה בין אחים שנולדו באותו בית ולהבין את הניואנסים.
אז נחמד שאת מפרגנת, אבל אל תצפי לקבל בחזרה.
את יכולה לבקש מבעלך שיגיד להם בטאקט שישימו לב שיש פה עוד אנשים שלא נולדו לתוך המשפחה אבל הם חלק ממנה, אז לא תמיד צריך ללכת על התת מודע, אפשר במודע להתייחס ולהגיב.
אצלי לדוגמה, תמונה של ילד מפונפן פשוט לא עושה לי את זה, ואפילו קצת דוחה, ותמונה של ילדה שנראית כמו רקדנית בטן זה מבחיל בעיני.
אז אני כן מגיבה ב "איזה יופי, מזל טוב, תהנווו"
אבל ברור שזה לא משתווה לתגובות האותנטיות שאני אגיב לאחים שלי. ומן הסתם אם גדלנו באותו בית יש גם מאפיינים שאנחנו ניקח איתנו הלאה כל אחד לבית שלו, אצלנו למשל זה סריטה של להצטלם על רקע פרחים. זה עלה לנו למודעות ממש לאחרונה. לא משהו ששמעו לב אליו עד שפעם אספנו המון תמונות משפחתיות וכל התמונות של הנכדים על רקע פורח והילדים של אחי וגיסתי על רקע אורבני,
ואז פתאום קלטנו את הקטע.
עכשיו תארי לך כל השנים כשאחיות שלי שולחות תמונות על רקע פרחים זה עושה לי משהו שונה מילד על רקע שפחות זורם אצלי לרקע לתמונות ילדים..
אז זה הרבה פעמים בתת מודע בכלל.
אז כמו שכתבתי אני מנסה להיות מודעת ולהתייחס תמיד, אבל בטוחה שזה לא באותו רמה, וזה לא בכוונה תחילה,
ואני חושבת שכדאי לקבל את המציאות ולא להיפגע כי אף אחד לא מנסה לפגוע.
אגב לגבי המשפחה של בעלי אנחנו הרבה גיסות (יש הרבה אחים ומעט אחיות) ובכלל לא מרגישה עניין לשתף בקבוצה כמעט. הכי הרבה שולחת לבעלי את התמונה והוא שולח שם או שהוא מעביר מהקבוצה של המשפחה שלי לקבוצה של המשפחה שלו.
אז שתדעי שזה לא כזה טריוויאלי שגיסות משתלבות לחלוטין בקבוצת המשפחה של הבעל, בדיוק כמו בחיים האמיתיים, יש יותר זורם ויש פחות זורם, וזה פשוט טבעי ונורמלי,
יש יחסי אנוש בסיסיים של כבוד הערכה ופרגון, אבל זה לא שווה להיכנס לשאלת המינון או למה פה זה ככה ושם אחרת.
בקיצור, לדעתי פשוט פחות תחפשי את זה. תביני שזה תהליך טבעי ולא נובע מרוע לב. תתמקדי במה שכן טוב, תשחררי את הפחות טוב וככה יהיה לך יותר רגוע בלב.
ואולי יכולים לעזור קצת ללמד זכות.
אבל מצד שני, בעיני כן חשוב וראוי להיות מודעים לזה שיחס אחר בתגובות הוא פוגע.
גם אם יש הסבר רציונלי, או משהו בתת מודע שמשפיע על התגובה הטבעית שלנו.
ודווקא בקבוצת וואטסאפ (לעומת מפגש פיזי) יש לנו אפשרות די בקלות להתעלות מעל התגובה הטבעית ולבחור לכתוב גם דברים לא הכי טבעיים או אותנטיים (יש זמן לחשוב ולבחור איל להגיב, ואף אחד לא רואה את הבעות הפנים ושפת הגוף שאומרות לפעמים הרבה מעבר למילים).
אז ראוי להגיב בכל זאת. גם אם זה לא טבעי. כי אכפת לנו מרגשות של אחרים. ואפשר 'להתלהב' גם מהתמונה פחות מלהיבה, כדי לא לייבש.
נכון שלפעמים לא מודעים ולכן לא חושבים על זה. אבל אם זה כבר עלה למודעות, אז אני חושבת שאפשר ללמוד ולהתאמץ להגיב ולהתלהב גם מתמונות שפחות מלהיבות באופן טבעי, כי זה עניין של כבוד הבריות, של בין אדם לחברו.
באופן אישי, אני לא מרגישה את ההבדל הזה בין ילדים של אחיות שלי לילדים של אחי וגיסתי. בהקשר הזה התגובות המתלהבות הן באמת אותנטיות (@לפניו ברננה! - מקווה שאת לא מרגישה יחס שונה אצלנו, כי מבחינתי באמת לא קיים הבדל...).
אבל כן יצא לי לפעמים להגיב לדברים שלא היו לפי התגובה האותנטית שלי. למשל כשאחים שלי טסים לחו"ל ושולחים משם תמונות, קשה לי להגיב בהתלהבות, ואני לא אוהבת לכתוב תגובות של 'וואו איזה מדהים!' על נופי חוץ לארץ. תגובות כאלו שמורות מבחינתי רק ליופי של ארץ ישראל... אבל חשוב לי לא לייבש, אז אני חושבת איך להגיב בצורה שמתאימה לי, אבל בלי להתעלם, וכן לתת הרגשה טובה (מקווה שאני מצליחה...)
חוץ מזה שאני היבשנית שלא מגיבה על כלום וקורה שרואה הודעות רק אחרי כמה ימים...
🙈
גם לא מרגישה שזה מאולץ או משהו כזה..
עסוקה בדברים חשובים יותר. גם אני לא מעלה לא מגיבה ורואה בדיליי.
לא בצד שמצפה לקבל תגובה.
לכן כתבתי שהיא יכולה לבקש מבעלה שיפנה את תשומת הלב שלהם כי כמו שאמרת *כשזה עלה למודעות*
נראה לי המשפחה של בעלה פשוט בשלב שזה לא מודע,
כל הנושא של קבוצות ווטסאפ יש לו את הרגישות שלו, ולוקח זמן עד שמבינים כל מיני ניואנסים ואיך מתגברים עליהם,
לכן מבחינתי התגובה לפותחת זה פחות לקחת ללב, להבין שזה טבעי והם פשוט בשלב הפחות מודע, זה לא נובע מרוע. זה פשוט מצב כזה...
יש כאלו שהחליטו לצאת מהקבוצות כי זה לא זורם ויש כאלה (כמוני) שבקבוצות אבל בקושי משתפים, ובטח לא מצפה לקבל את אותו יחס מהמשפחה של בעלי.
כשלא מצפים, לא מתאכזבים. מי שנותנת לעצמה להיפגע מדברים כאלו, לדעתי בסוף משלמת מחיר גבוה יותר בכל הנושא המורכב הזה של משפחה וצד שני וכו'.
וכן, יש לנו שליטה ממה להיפגע. במיוחד שזה לא נעשה *במטרה לפגוע*.
מה שכתבת לגבי משפחות שאצלם התגובות כן אותנטיות לשני הצדדים, הגיוני שיש כאלו, אבל לא חושבת שזה מה שיועיל לפותחת.. אצלם (כמו אצל הרבה משפחות טובות) זה לא זורם טבעי.
השאלה מה עושים במצב כזה..
אז להיות נחמד לאחרים זה תמיד טוב ונכון, השאלה מה אתה עושה כשלא נחמדים אליך באותה המידה.
אגב כל הנושא הזה של תגובות בווטסאפ זה לא רק בקבוצות משפחתיות, למשל גם בקבוצות של הגן/ כיתה,
יש קבוצות נעולות לתגובות ומבחינתי אם הקבוצה נעולה, אני לא יכולה להגיב ב"תודה על התמונות, נראה שכיף להם"
אז לא מגיבה בכלל,
ורק אחרי הרבה זמן שמתי לב שהגננות והמורות כותבות "תודה להורים על הפרגון בפרטי"
אז הבנתי שיש הנוהגים להגיב בפרטי.
אני עדיין לא מתלהבת לעשות את זה כי זה לא נגמר. רק אם שולחים לי בפרטי אני תמיד מגיבה, אבל חושבת מה המורה חושבת על ההורים שלא הגיבו בפרטי. אם היא מפרשת את זה כחוסר הערכה, זה שלה.. כי זה לא חוסר הערכה, זה התנהלות שונה עם ווטסאפ.
היום יש את "התגובות המיידיות" לקבוצות נעולות, לא יודעת אם באמת יש ערך לזה אבל תמיד מגיבה שם, מה שבטוח- בטוח.
בכלל, כל הנושא של לדון לכף זכות, חשוב יותר בשביל האדם שדן מאשר בשביל האדם דגנים אותו.
כי מי שדן לכף זכות, פחות נתקע על האירוע, ויותר קל לו להמשיך הלאה. יותר משזה בן אדם לחברו, זה בן אדם כלפי עצמו.
אני ממש מסכימה, ומבינה שכתבת את מה שכתבת כדי לעזור לפותחת ללמד זכות ופחות להיפגע.
אני באמת לא כיוונתי את הדברים שלי לפותחת, אלא למה שאת כתבת, שכשקראתי אותך זה הרגיש לי שזה קצת מביא להסתכלות כזו ש'מה לעשות? זה לא אותנטי להגיב לשני הצדדים אותו דבר, ככה זה...', וזה בעצם מכוון לכך שגם מצד המגיבים זה בסדר.
אז הגבתי כדי להעלות מודעות שכך שאפשר לבחור להגיב גם בצורה לא אותנטית, כדי לתת הרגשה טובה לצד השני.
ונתתי דוגמא איפה זה קורה לי, לא בעיני תמונות משפחתיות אלא בהקשרים אחרים.
אבל אולי באמת זה פחות קשור לכתוב על זה בשרשור הזה.
זו היתה התגובה האותנטית שלי למה שהרגשתי כשקראתי אותך (ואולי הייתי צריכה לחשוב שוב ולהחליט שהיא לא באמת נצרכת פה, כי לכל מי שקוראת פה המסקנה מהשרשור אמורה להיות ברורה, שכדאי להתייחס לגיסות שלהן יפה גם אם זה לא אותנטי, כדי לתת הרגשה טובה..)
נשמע לי כמו שקר עצמי / תירוץ
הילד הזה אחיין שלך בדיוק כמו ילד מאחותך
אמרתי שבתת מודע, זה מעלה רגש שונה,
ומן הסתם רגש מתבטא גם במילים ובאימוג'ים.
זה לא משהו שאפשר להוכיח אלא על כלי ניתוח אוטומטיים שאין לנו.
הילד הזה אחיין שלי בדיוק כמו ילד מאחותי, ולכן אין מה להיפגע ממני אם בחרתי סמיילי אחר ממה שאני בוחרת כשאחותי מעלה. (שוב, לא משהו מודע, אבל זאת הטייה שיכולה לקרות)
יש אנשים שצבע עור מעלה בהם תחושות שונות, אז אם ההטיה שאני נופלת אליה היא בחירת רקע לצילום, או ניואנסים אחרים שאני ואחים שלי גדלנו עליהם, אז נו.. מעדיפה ליפול בזה ולא בדברים חשובים יותר.
אגב- את הפותחת?
אולי זאת רק אני, אבל ממש לא משנה לי אם אחותי שלחה תמונה או אחת הגיסות שלי.
מבחינתי, אחיינים זה אחיינים. הם חמודים ואני אוהבת אותם בלי קשר אם הם של אח שלי או של אחותי.
אני מודה שזה קצת תמוהה בעיניי
אני באיזשהו שלב פשוט יצאתי מהקבוצה וזהו
אפילו לא שמו לב😝
עניתי שהיו לי את הסיבות שלי
וזהו
אף אחד אחר לא שם לב, כבר קרוב לשנה
אני ממש מרגישה שכתבת אותי.
זה כואב ברמות
אני גיסה יחידה בינתיים בין שלושה נשואות
זה פוגע. מעליב וממש מכעיס
כמו שכתבת, זה בסה''כ אח שלכן
לא איזה בנאדם זר ברחוב
אפס יחס לתינוקי שלנו. שהוא מתוק ברמות
יםה
ילד שמח וחברותי
ממש אין התייחסות.
יותר מזה, רבים בין הילדים מי יהיה ומי ישמור על התינוקים האחרים ואין שום דיבור על הילד שלי.
זה הכי פוגע בי שיש.
גם ממש בולט איך לאחיות עוזרים יותר, לוקחים את הילדים לגינה
ואת שלי - מעולם לא.
ושוב, הוא הכי הכי מתוק שיש ולא רק בגלל שהוא הילד שלי (לפחות זכיתי בשכנות מהממות שמטורפות עליו וכל הזמן מתחננות לקחת אותו)
הגענו להחלטה לפני איזה חודש
למרות שאנחנו גרים ממש קרוב לשם, אנחנו פשוט מורידים את רמת האירוח לאפס
לא רוצה להפגש
לא מסוגלת שוב ושוב לראות איך מתייחסים לשל אחרים ושלי כמו קיר
הוא עוד מזה מתוק, מנסה בכח למשוך תשומת לב
ואין יחס. ממש כלום.
אבל גיסות שלי וחמותי בלי קשר לא רגישות בעליל. השום דבר
כך שזה דיי מתקבל כשמסתכלים על הטוטאל
FreeSpiritבקבוצה של המשפחה של בעלי,
ברור לי שהם יותר "יבשים" מהקבוצה של המשפחה שלי, ואצלי יש אמת וגם צחוקים אבל גם שם אני שולחת תמונות של הילדים, מפרגנת לגיסתי השניה (שממעטת לשלוח תמונו שם אגב בניגוד אלי) ובגדול מנסה להכניס יותר חמימות כשמרגיש לי מתאים. בא לי להרגיש נוח בכל מקום, ואם לא זו בעיה שלהם ולא שלי
חצילושהבעיה זה ההבדל ביחס
חמימות לחלק כן וחלק לא
או שאני שולחת משהו ואז אחת האחיות יוצא עלי שלא לשלוח x, y, z כי זה לא מטרת הקבוצה..
תשאלי אותי מה המטרה? שהיא שולחת 10 תמונות של הילדים שלה כל יום וכולם צריכים להגיב לה בפוצי מוצי
לא לשלוח תמונות.
אף פעם אי אפשר לדעת מה דורך למי ועל מה.
אני קיבלתי החלטה עם אחותי לפני כמה שנים להפסיק לשלוח תמונות של ילדים. (בגלל זוג במשפחה שציפה המון שנים לילדים) , לאט לאט זה השתרש יותר והיום כמעט ולא שולחים תמונות, לא של ילדים, לא של טיולים מנקרי עיניים ולא של זוגות אוהבים...
וראו זה פלא, העולם לא התמוטט.
יש משהו מאוד בריא בלהתרגל לחוות חוויה ולשנות ממנה. ככה פשוט. בלי הצורך להראות ולשתף.
אני אישית הרגשתי שהגעתי למקום של -" לא שיתפתי - לא קרה / לא שווה" ואז עשיתי סטופ לכל הענין.
מרגיש לי נכון יותר.
מי שמתאים לה מוזמנת לאמץ🙃
אני גם ככה פחות משתפת
אבל כתוצאה משיתוםין אחרונים, שראיתי ממש איך מגיבים לאחות ואיך מגיבים אליי - הפסקתי
אבל מה את עושה כשאת מתארחת אצל ההורים וגם שם אפס יחס לילדים שלך ומלא יחס לילדים אחרים?
או המון עזרה לאחיות הבייבי סיור ואםס יחס אליי?
שלא תטעי, אני הכי מתוקה וגם הילד מתוק הכי בעולם
הם פשוט לא מבינים את הבעייתיות
ואז אין אפשרות להשוואה
וגם יש יותר פניות רק לילד שלך.
לפרגן ולהודות על כל דבר (פעם גיסתי קנתה לי ולאחותי פיג׳מות כדי לפרגן ולהגיד תודה. הייתי ממש מופתעת וזה היה ממש מרגש)
ובאיזשהו שלב הילדים גדלים וקונים את המקום שלהם בפני עצמם, ואת הייחודיות שהם מביאים איתם, והקשר הספציפי שלהם עם הדודים, וחוץ מילדים ממש ביישנים - הם קצת מכריחים את הדודים לתת יחס.
לגבי עזרה -- לא יודעת.. אבל לחיות בהשוואות זה אף פעם לא עושה טוב. אני בקושי מקבלת עזרה משני הצדדים, כי הם גרים רחוק..
מספיק שאני מתלהבת מהם.
קשה לי לחשוב מה הייתי עושה במצב שלך, באמת תחושה קשה❤
או חוויות
החיים בלי שיתופים מרובים ככ הרבה יותר אותנטיים וחסרי השוואות
אני כן שולחת תמונות אבל בוחרת איפה לשלוח אותם
בקבוצה של המשפחה של בעלי נניח, אני שולחת הכל כי אנחנו היחידים שנשואים ואני גם יודעת שכל תמונה עוברת מהקבוצה ישר להורים של חמי וחמותי וזה משמח אותם.
במשפחה שלי פחות מתאים לשלוח כי יש זוג שמצפה, אז אני שולחת בקבוצה שיש לי רק עם אחיות שלי.
אז מצטרפת לעניין של לא חייב לשלוח רק קצת מרחיבה אותו לזה שאפשר לבחור איפה מתאים לשלוח
(בשביל הסבים והסבתות שלנו לקבל תמונות של הנינים זה פשוט מחייה אז אין סיכוי שאוותר על זה)
אם אחיות וגיסות שלי היו נמנעות בגללי לשלוח תמונות של אחיינים ואחייניות שלי שאני מטורפת עליהם, הייתי נעלבת ממש..
נכון, אני מצפה, נכון לפעמים קצת כואב ומכווצץ לראות תמונה של 3 ילדים מתוקים שאת עדין מחכה לאחד שלך, אבל עדין..אלו אחיינים שלי שאני אוהבת וכייפלי לראות אותם ולחוות אומנם דרך התמונות, חוויות שהם עוברים.
אז להמנע משלוח תמונות בכלל, יכול גם להרגיש הדרה לא נעימה ומכאיבה, כל זוג ומה שמתאים לו, ובתור אחות או גיסה אפשר להרגיש את השטח בעדינות
לק"י
גם לי נראה קצת קיצוני לא לשלוח בכלל תמונות.
מאמינה שלרוב האנשים נחמד מידי פעם לראות תמונות של המשפחה.
אלא אם כן, מישהו יודע משהו אחר על בני משפחה שלו ספציפית.
ולדעת שלא כולם יגיבו ויש כאלה שזה פוגש אותם במקום מורכב ולא להיעלב אם לא מגיבים...
הפסקה פתאומית וחדה של שליחת תמונות באמת יכולה לפגוע.
מחדדת שבלי קשר לזוג שמצפה, הרגשתי שהגיע מצב שכל מה שעשינו / טיילנו / חווינו - הרגשנו צורך לתעד ולשתף, ואם לא - כביכול הרגשה של "זה לא שווה.."
כשזיהיתי את זה הפריע לי מאוד, ולכן החלטתי להקצין לצד השני ולא לשלוח כלום. בשביל "לאמן" את הנפש.
אבל באמת מוסיפה שהתמונות של הילדים אצלנו לא משמחות הורים שאז יש את מצוות כיבוד הורים, הן סתם ככה בין האחים..
שאני אומרת לגיסתי שלום היא אפילו לא עונה ולא הכניסו אותי אפילו לקבוצה המשפחתית....האפליה שם מזעזעת אבל אני שמה פס המשפחה שלי זוכה להכיר תילדים שלי יותר כי שם הם מעניינים וכולם עפים אליהם ברמות
וסתם להבנה הילדים שלי זה הנכדים הראשונים שהיו למשפחה של בעלי אז..
שבוע טוב!
בזמן האחרון יש לי המון מחשבות על הריון וילד נוסף, אבל זה נורא מפחיד אותי
אני כמעט בת 36, בעבודה סופר תובענית, עם ילדים בבית, ורקע של הריונות מורכבים/ בסיכון/ אשפוזים וכו'
לא יודעת איך הכל יכול ללכת ביחד.
עכשיו אני בטרפת של עומס אין סופי, להכניס עוד הכבדה כזו, ואז בעז"ה עוד תינוק חדש עם כל הטלטלה לבית, נורא מפחיד אותי.
מצד אחד מבינה שהחלון הביולוגי הולך ומתכווץ, מצד שני חוששת מאוד מקריסה מעומס. לא רואה שום מקום בחיים שאוכל להרפות להוריד שם לחץ, ולא יודעת איך אוכל לשרוד הריון בסיטואציה הזו. מצד שני- להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל.
אשמח לשמוע את דעתכן, איך משלבים הכל יחד בעומס החיים..
בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה
נתתי בגדי הנקה והריון לחברות
מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת
ומשהו קרה
יותר שכל פחות בלב
הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד
הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.
ואכן אני בתחילתו של הריון
ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית
ויהיה בסדר
גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל
כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.
יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?
לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו
ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו' הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.
לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…
ורלוונטי לי לענות לו.
מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות
נכון שאין לך 10 שנים ללדת
אבל גם 5 שנים זה לא קצת
תחכי עוד קצת
הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..
בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים
זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.
וכמובן יותר חדש ממומים לעובר
לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים
לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה
ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.
תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...
הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.
אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.
כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.
לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון
אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..
לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..
לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....
אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*
כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "
מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?
בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.
עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.
אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...
אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.
כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.
בהצלחה רבה!
למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?
אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו
לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל
מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון
או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.
תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין
עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.
מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.
גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע
אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת
קוראת עכשיו את השרשור בנחת
ומקווה שלא הרגשת מותקפת...
חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...
האמת בלי קשר נשמע מטורף..
אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...
בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!
ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,
אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...
שוב בהצלחה גדולה בכל!
❤️❤️❤️
אבל מבירור שעשיתי עולה 650 שח הייעוץ ועוד 390 הדיאפרגמה!! אין לי אפשרות כלכלית
הוצאתי הון על מניעות במהלך השנתיים האחרונות וכל דבר הסתבך וכרגע זאת הברירה היחידה!!
מה עושים?? 😩😭
אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף
אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו
אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים
מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה
אבל המחירים לא שפויים
רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות
אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה
לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)
אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)
@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...
תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו
וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...
ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?
אין באמת מה לעשות...
יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..
אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...
כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...
בהצלחה!!
תכלס השקט שווה את זה לדעתי..
וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...
להגנה מירבית
לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.
והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.
אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.
ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.
איך עושים את זה?
בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.
ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),
קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),
קולה,
בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)
ארוחות קטנות
קרח/מאכלים קרים
תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)
כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה
מקווה שטוב יחסית
אבל השאלה היא טכנית
עם רפידות? אולי בלי חזיה?
איך אתן מנהלות את הנזילות וכו
כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:
בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות
לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי
עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי
ממש שלא אוהבת עם
מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך
הכי אוהבת טישרט
לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.
הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.
ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.
בלי ברזלים
ועם רפידות
אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי
מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.
וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.
בקלות נהיה לי דלקות...
טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...
תודה לכולן!
אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.
אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.
אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.
לא מפריע לי לישון עם חזייה.
אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.
וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.
אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.
כשמתאזן מפסיקה עם החזייה
אני תמיד ישנה עם חזיית הנקה בלי ריפוד ובלי ברזלים של נקסט (וגם הולכת איתן ביום יום) בהתחלה כשהיו טפטופים גם שמתי רפידות כדי לא להיות רטובה, אבל כאמור, זה לא עזר כי היונק הקטן שלי היה תינוק פלטן ממש וכל לילה היינו רטובים שנינו וגם כל הסדין והציפית שלי...
בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'
ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל
לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...
אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).
למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?
יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.
מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.
אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי
אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר
ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...
לא הייתי קונה בגיל הזה
בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...
עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.
אולי מפה תבוא הישועה?
מחפשת רופאת נשים נעימה להוצאת התקן באזור שומרון/ מרכז אפשר גם בנימין ירושלים , שיש לה תורים או שמתפנים לפעמים תורים ואפשר להיכנס מהיום להיום.
תודה
בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...
הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום
ובשעה טובה!
לא מכירה..
מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).
אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר.
יש כל מיני -דינמיקות זוגיות
יש כאלה שטוב להם התנהלות כזאת שהאיש הוא שייך יותר ל''בחוץ''..לעשיה בחוץ מכל סוג.מעשית-כלכלית-ערכית-חינוכית-תורנית-צבאית-...וכו....
וטבעי להם שרוב הזמן הוא בחוץ והאישה לרוב מחזיקה את הבית-אולי גם עובדת אולי לא..תלוי בזוג
ויש כאלה שמחפשים יותר שותפות הדדית כזאת ונוכחות יותר משמעותית לש הגבר בבית ובילדים וכו..
מבין אלה...
1.מה מדבר אליכן ברעיון?
2. מה המציאות שלכן בפועל?
3. איך היתן מרגישות אם היתן מתחתנות בידיעה שהאיש שותף אליכן לסוג דינמיקה שמתאים לכן..וחיות ככה נשים...ואז מגלות..שבעצם כל השנים הוא ניסה לרצות..אבל בעצם הוא רוצה וצריך משהו אחר..וחולם על דינמיקה 'ונה לגמרי..שאתן לא מזדהות איתה בכלל..
מה עושים אז? איך מרגישים? איך נפגשים?
וסתם הגיגים בנושא
קשה לי להבין האמת חשיבה של גברים בנושא הזה
לא מבינה למה סבבה להם שהם יגשימו חלומות ויחיו חצי כמו רווקים.. והאישה תחזיק עבורם את הבית והאחריות הסזיפית ביום יום..
נכון אם היא ממש זורמת על זה ושמחה בזה מצוין
אבל
לא תמיד רואה שזה המצב
סוג לש מה אני אעשה ככה הוא..
אשמח לתובנות
מישהי יכולה להסביר לי מה קורה בלבנון??? לא הבנתי יש הפסקת אש ומתים לנו כבר המון חיילים שלנו למה?! כאילו מה קורה פה?
איך מתים יותר כל כך הרבה עוד יותר מהמלחמה בכמויות?!
מישהי יכולה להסביר לי עניינית אובייקטיבית אם היא מבינה מה קורה פה כאילו תכלס? שאני אבין? כי מודה שאני לאאא מבינההה 😥
טאטא תרחם
מעבר לקו מסויים.
בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.
כל הזמן פועלים להשמדת איומים.
במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.
צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.
גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.
ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.
בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.
הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,
וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.
מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.
לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.
בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.
עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.
טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.
היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"
הם מצרים וטורקיה.
וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.
התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.
בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.
אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.
לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.
עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)
עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.
לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,
מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה
ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.
אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.
נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.
יש לזה יתרונות וחסרונות.
אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.
חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם
למה מתים חיילים
כי זה מלחמה וזה נורא
וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.
אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול
כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.
לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו
יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה
למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים
אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.
