חצי פורקת חצי מבקשת עצה..
נשואה כמה שנים עם ילדים מתוקים.
בעלי כמו כל אחד יש חסרונות ויש יתרונות,
אני מרגישה שאני פשוט רואה כל היום חסרונות חסרונות חסרונות מול העיינים, כל הזמן איפה הוא לא טוב , מה לא עשה מספיק איפה טעה איך מתנהג וכו וכו וכו
כמובן שזה משפיע על הכללללל , הוא מרגיש את זה ,אני מרגישה ריחוק ולב אטום.
ואני מאוד מאוד מתוסכלת כי כמה שאני אומרת לעצמי "תראי טוב" , כמה שאני מנסה לפתוח דף חדש , הלא טוב פשוט רודף אותי ויושב עליי ממש.
עכשיו ברעיון אני מאוד מתחברת למקום שאומר תנסי לאהוב אותו איך שהוא , אל תנסי לשנות אותו ,תנסי לראות את הטוב,
אבל בפועל אני מאוד מאוד מתקשה!!!!! מרגישה שיש לי את כל הסיבות שבעולם לראות חסרונות משמעותיים ולא מצליחה "לעצום עיניים" לנוכח קיומם.
ממש קשה לי המציאות הזאת כי ברור שיש הו מלא מלא טוב וברור לי שיש לי את הכוח כל כך להרים ולהעצים אותו ובמקום זה אני פשוט עושה ההפך,
אבל, כל כך מתקשה להשתחרר מהשלילי, מרגישה שהלב שלי אטום וקשוח כבר..
אוףף אבא איך יוצאים מהמצב הזה ?????? איך מסגלים עין טוב ולב אוהב ורך?
כל כך רוצה להיות האישה הרכה, האוהבת המפרגנת ...
)