טוב אז פיצלתי כי זה אישי. אני ניק חדש-ותיק כאן, פשוט בניק שלי אני מרגישה די חשופה כי יש שם יותר מידי פרטים שיכולים לעלות עליי..
אשמח להתייחסותכן מנקודת מבט לא שופטת , נסו להבין אותי..
אז נשואים ב"ה, חודשים ספורים אחרי החתונה נכנסתי להריון וב"ה לפני 3 חודשים ילדתי בן מתוק מתוק.
אנחנו חיים בקהילה מאד תורנית בה לפי מה שאני מרגישה (ואין לי באמת מושג ) לא 'נהוג' למנוע הריון.. אני רואה שלכל המשפחות מסביבי (רמז: אברכיה), יש ילדים בהפרשים של שנה-שנתיים.
עוד פרט פיקנטי, חזר לי המחזור ממש לפני שבוע. ככה שבטוח הגוף שלי מבייץ וכו.
מהלידה התלבטתי אבל 'סמכתי על הנס' ועכשיו יש לי ליל טבילה עוד שבוע בעז"ה, אני מרגישה שהלחץ להריון (ללא להיכנס) מאד השפיע על הקשר הגופני שלנו בחודש וחצי האחרונים כשהיינו מותרים אחרי הלידה..
אז באמת ההתלבטות היא על מניעה..
כשבאמת אני חושבת שאני לא רוצה למנוע..
ואני אנסה לכתוב את זה כמה שיותר מסודר.
סיבות למה למנוע:
אני סטודנטית, נשארו לי עוד 3 שנים לתואר, אינטנסיבי מאד. טיפה לרווח כדי לא 'להפיל' גם את שנה הבאה (עכשיו בסמסטר של הלידה הורדתי כמה קורסים).
בנוסף בעלי מתגייס בקרוב אמנם יהיה ביומיות אבל עוד לא ידוע בדיוק מה הולך להיות..
בהריון הקודם סבלתי ממש בחודשים הראשונים מבחילות ואני מבינה שהריון נוסף דורש התגייסות מערכתית כדי להצליח לשרוד את זה..
רק הרגע ילדתי, מרגישה צורך להתחבר לבן שלי, וגם לגוף חזרה, להצליח לחזק עוד את שרירי רצפת האגן.
וגם אני מכניסה סיבות חיצוניות:
ביקורת 'סמויה' מצד ההורים הסבים החברה שממנה באנו (ולא שאנחנו חיים בה) על כך שאם יהיה צמוד מידי יהיה ברור שלא לקחנו מניעה..
אם תהיינה לי עוד סיבות אוסיף בתגובות..
סיבות למה לא למנוע:
מרגישה שזה שפע ככ גדול שלא מסוגלת לעצור
חשש ממניעה ואחכ חס וחלילה ציפיה ארוכה.. כשכן רוצים..
הסיבה העיקרית שהיא באמת עמוקה אצלי - אני לא אוהבת התערבויות בגוף. יש לי ממש סלידה פנימית מזה, נגיד לייזר וכו בגוף אני רק חושבת על זה זה עושה לי צמרמורת. עשיתי איזה 3 טיפולים באיזור מסויים (וגם, לא האינטימי) סבלתי מכל רגע. חורים באזניים, כל דבר כזה - אני ממש מקבלת חולשה וצמרמורות כשמדברים על זה. לא מסוגלת לקחת גלולות שיעצרו תהליכים טבעיים בגוף. מפריע לי לחשוב על זה שיש דברים לא טבעיים בגוף. לא כמו שה' ברא אותנו.
באמת מפחדת מזה. באמת באמת. מאיך הגוף יגיב. לא מצליחה לחיות עם המחשבה הזאת בשלום. פשוט לא!
ואני מרגישה שזו הסיבה העיקרית.
בנוסף אני באמת רוצה אחים צפופים אני כל כך חושבת שזה טוב
ובכללי -
אני מרגישה שאין לי כח להתעסק עם השאלה הזאת. באלי פשוט לזרום, לא לחשוב על זה. ההחלטות הגולות האלה פשוט גדולות עליי. באמת. בכללי כל מסלול החיים הזה היה מהיר.
יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש ואני אפילו לא מסוגלת לחשוב על לקחת אחריות על כל העסק הזה. באמת באלי פשוט לזרום. כל כך נהניתית מתהליך ההריון והלידה והניו בורן שהיה עכשיו אני באמת נהנית מזה. וכן רוצה עוד. אבל הלחץ החברתי של מניעה (שוב לא בחברה שאנחנו גרים בה) ממש משפיע על המחשבות שלי כאילו כל הריון צריך להיות מתוכנן.
חשבתי על נגיד מתי אני כן רוצה הריון, חשבתי נגיד על עוד שנה מתאים לי ללדת, זתומרת בסוף תק' המבחנים של שנה הבאה, אבל זה דורש עכשיו מניעה של 3 חודשים, שווה להיכנס לזה בכלל?
לרופאה שלי אין ככ תורים..
והכי דחוף - הליל טבילה עוד שבוע.
בחודש וחצי האחרונים שהיינו מותרים אחרי הלידה כל הסבתוחה הזאת סתם העיקה. כל פעם התקרבנו אבל בעלי לא באמת הרגיש חופשי דווקא כשאני כן רציתי שנהיה ביחד..
קיצר סיבוך.
באמת שלא באלי למנוע אבל אני רוצה להיות חופשיה עם המחשבה לקבל הריון נוסף בקרוב - מה שמחזיר אותי למחשבה שבעצם אולי אני לא מוכנה - שוב - כי ילדתי ממש הרגע.
מבינות????????? (לא נראלי חח)
הכי מבאס שאני מרגישה שאין לי עם מי להצייעץ. בעבר הייתי מתייעצת הרבה עם מחנכות מהמדרשה שלמדתי בה אבל אני מפחדת שישפטו אותי (שוב, כי אני לא יודעת כמה נהוג מניעה בציבור התורני מאד),
בעלי אמר שזה נתון לשיקולי ואני לא מרגישה שבאמת יכולה להתיעץ איתו כי הוא לא נראלי מבין לגמרי עדיין כמה זה קשור אצלי עמוק עמוק בגוף..
אמא שלי - מרגישה שזה חשוף מידי
בקיצור. אני מרגישה שבתוך הבלאגן הזה לא אוכל להתבלבל יותר, אז לכתוב כאן רק יועיל לי,
אז יאללה - תשובותיכן.
אבל בציבור הבאמת כזה, זה לא מדובר כמעט🤷