לפני כמה ימים היו לי צירים של כמה שעות שהתחזקו , הגעתי לבית חולים ושינענו את כל הילדים לאיזור של בית החולים והייתי בפתיחה 3.5 ולמרות שהצירים התחזקו נשארתי בפתיחה 3.5.
זה לא היריון ראשון שלי והבנתי שזה יכול לקרות פתיחה כזאת בלי לידה פעילה, אבל אני מרגישה שהעובר ממש למטה ויורד עוד, ואני כל הזמן עייפה וחלק מהיום גם כאובה.
והלידות שלי מהירות ואני מפחדת פתאום ללדת בבית.
מה עושים? מתי כן ללכת לבית חולים?
כי זה להביא את כולם להורים ואין לנו רכב.
וזה מסובך להתנייד לשם ואז כבר לא נחזור לבית אם לא אלד, אלא לסבא וסבתא.
וגם אני רגילה להגיע בפתיחה מתקדמת ללידה בלי כל הפרצודרות, וזה ממש התיש אותי כשהלכתי ולא היה כלום בסוף.
וגם הבדיקת פתיחה הייתה ממש כואבת שיממה אחרי עוד היה לי רגיש ממש כל האיזור שם - לא באלי שוב.
שבועות הקרובים. אז זה לא חכם כ"כ.
תודה על הרעיונות!
של צירים לכמה שעות.. וממש תחושה שאני בלידה
ואז נפסקו מתישהו
ותחושה שאי אפשר ללכת..כאילו הראש בין הרגליים בערך
ולחצים
היו כמה מופעים כאלה
ובסוף לידה מהירה בטרוףף...לא אגיד לך עד כמה 
ואח''כ היה לי גם כנ''ל בהריון הבא אבל לידה סטנדרטית..3 שעות צירים לפחות או יותר
כמה זמן נסיעה זה לבי''ח?
זה תלוי בזה
כן היתי נוסעת יחסית מוקדם האמת
גם אם זה מסורבל
ואולי תחשבו על עוד פתרון לילדים ..או לפחות פתרון הגעה להורים
הלידה המהירה בטירוף - כמה זמן זה היה?
מפחדת שחצי שעה ואלד.
לא רוצה ללדת בבית וגם לא באמבולנס.
כשאת מרגישה שמתחילים צירים
ויש כמה ..לא רק אחד בודד ..
והם כואבים
תסעי
אל תהססי
גם אם לשווא
המהירה שלי?
פחות מרבע שעה מתחילת הצירים(!) פתיחה מלאה
הלידה הכי ארוכה שלי (מציר ראשון ועד לידה) הייתה הלידה הראשונה והיא הייתה פחות מ6 שעות.
ואז זה רק מתקצר.
אז עכשיו עם פתיחה וצירים אני מפחדת שפשוט יהיו לי צירי לחץ ואלד ישר.
מפחדת לחכות כמה צירים ואז להרגיש שאני כבר יולדת.
טסנו
היה מלחיץ..אבל כיף ..תוך שניה תינוק מתוק ביד ב''ה😗
לק"י
הם לא יוכלו לבוא אליכם הביתה במידת הצורך?
אולי הילדים יוכלו להשאר עם שכנים או בייביסיטר עד שההורים יגיעו?
בנסיעה רגילה.
ובערך 15 דקות מההורים אלינו.
אולי באמת אדבר עם שכנים שאפשרי להשאיר אצלם עד שההורים יגיעו. רעיון טוב! תודה!
אבל גם בעלי לא בבית כל הזמן, והוא גם יצטרך לבוא איתי.
וגם מתלבטת אם יהיו צירים אם לקחת אמבולנס, כי אם לא אלד אצטרך לשלם את הסכום הגבוה של האמבולנס.
וכן. זה סיוט וזה מלחיץ..
חיבוק גדול!
שבוע קודם מגיעה עם צירים סדירים ואז הכל מתפוגג.
בעיה גדולה.
קודם כל הייתי מורידה לחץ מלידה שלא בבית חולים. מתכוננת .מכינה לקחת איתי מגן כזה של החתלה, חיתולי בד נקיים, שמיכה.
לצאת- יוצאים כשיש צירים סדירים אם אני לא טועה במשך כמה זמן, צריך לבדוק.
וכן בלידות חוזרות זה יכול לקרות כמה פעמים שבאים ולא קורה כלום זה באסה אבל זה מה יש. טוב שזה בשבוע מאוחר ולא מלחיץ ככ כמו בשבוע מוקדם.
בהצלחה שתלדי בזמן ובידיים מלאות
סדירים ואז לא להספיק להגיע לבית חולים.
איך אפשר להרפות מהלחץ הזה?
בסוף נראה לי אלד כשנהיה אצל ההורים שבת - כי אז זה קרוב ואצליח לשחרר....
תודה על הנרמול!
למרות שגם בכל הפעמים הקודמות חשבתי שזה מתקדם ללידה
אבל כשזה באמת היה לידה
אמרתי לעצמי- וואי עכשיו זה אחרת! לא היה לי לרגע ספק אם ימשיך או לא
העוצמה, התחושות בגוף הכל היה אחרת
והיא אמרה לי שברגע שיש ציר ישר ללכת לבית חולים כי עם פתיחה כזאת לידה יכולה להתפתח מאוד מהר.
ועכשיו אני מתלבטת אם יש לי ירידת מים בטפטופים.
ואם כדאי להתקדם לכיוון בית החולים כי באמצע הלילה יותר מסובך.
מה נראה לכן הגיוני?
צריך להיזהר לא להכניס דברים לנרתיק
זה יכול לגרום לזיהום
רק פד
להכניס דברים לנרתיק כשיש פתיחה עלול לגרום לזיהומים.
אצלינו כנראה לא היו זיהומים
חוץ מחיבוקים אין לי הרבה מה להציע.
אולי רק להרגיע שגם כשיש צירי לחץ אפשר להתנגד אליהם ולא ללדת. זה גם טיפה מרגיע כי גם אם תלדי בכניסה לבי"ח בע"ה הכל יהיה בסדר, זה לא כמו ללדת בדרך וצריך להמשיך בנסיעה אח"כ.
אולי בעצם יש לי מה לתרום בדיעבד. להקיף את עצמך באנשים שמסוגלים להכיל את הסיטואציה, ויהיה המחיר הכספי אשר יהיה.
ואולי גם למצוא פתרון קבוע לחוסר קביעות עם הילדים.
בסוף כסף קונה הכל, בדיעבד הייתי שמה על זה כל סכום שצריך.
ובע"ה שההתמודדות עם התקופה הזאת תעבור לך בטוב ותישארי עם חוויה חיובית.
ואיך אפשר להתנגד לצירי לחץ?
כמו שבכיווץ שרירי אגן מלמדים לשאוב עד הסרעפת.
כדאי לתרגל קצת לפני תוך כדי צירי בריקסטון.
תחשבי שלוחץ לך להתפנות גדולים ואת ממש ממש שלא רוצה שזה ישתחרר.
זה לא עוזר רק לסגור חזק את הפתח כי צירי לחץ חזקים יותר ממה שתצליחי להתנגד,
אלא ממש לשאוב כלפי מעלה. להרגיש את הלחץ בחלק העליון יותר ולא רק בפתחים.
ואת העוצמה של הכוח בשרירים להפנות כלפי בידיים והרגליים.
אצלי למשל באמבולנס הייתי צריכה להתאמץ לא לעוף מהאלונקה אז זה עזר לי כדי לא להפעיל את הלחץ כלפי מטה.
אני ילדתי בדרך, ומד''א אמרו לי להתאפק.
לא לחצתי לחיצה אחת, והילדה פשוט החליקה ממני.
אז אני לא רוצה להלחיץ, אבל לא הייתי בונה על זה.
נשיפות החוצה מהירות וחזקות עזרו(משהו שקראתי מראש)
ותכלס הכח רצון להספיק להגיע חח
אבל באמת בדרך הטבע אי אפשר להתאפק
מניחה שאם היתי צריכה לנסוע קצת יותר זמן זה לא היה עובד
הן עלולות לגרום להתערבויות נוספות ואני לא רוצה.
אני רוצה ללדת טבעי.
תודה על הרעיון.
אני מזדהה איתך ממש.
ילדתי בעבר בלידות מהירות, וגם לי כל חודש תשיעי יש צירים ואין שום דרך לדעת אם הם אמיתיים או לא (למי שכתבה למעלה שכשזה 'זה' היא הרגישה שונה- אצלי זה לא ככה. בלידה הקודמת נסעתי לבי''ח כי הצירים היו סדירים ונבדוק ומקסימום יחזירו אותנו- ותוך שעתיים הילד היה בחוץ...).
לי קצת עזר ששכנה מיילדת אמרה לי שאם אני מרגישה שהלידה כבר לקראת הסוף- לא ללכת לבי''ח כדי לא ללדת בדרך, אלא לקרוא לה והיא תעזור לי ללדת בבית. זה הרגיע אותי קצת (אני גרה יותר רחוק מבי''ח ממך. וילדתי בדרך בעבר).
וכן, כמעט על כל ספק שאולי מתחילה לידה נסענו להיבדק. ופעם בעלי צחק שאצלנו הילדים יוצאים רק ב'פעם שלישית גלידה', אבל גם היו הריונות שעברנו את הפעם השלישית.
ועזר לי לזכור שככה אני שומרת על התינוק שלי ודואגת שהוא יוולד במקום בטוח. אפילו שזו הרגשה נוראית לסוע עם צירים ולחזור. זה התפקיד שלי עכשיו כאמא.
כרגע מקווה ללדת במוצאי שבת.
נראה לי אשב היום לכתוב את החששות מהלידה, ואולי לכתוב סיפור לידה אם תנוח עליי הרוח.
אולי זה קצת ירגיע.
לשים בתיק לידה ציוד ליילוד חירום.
כפפות חד''פ, משטח החתלה, כובע לתינוק.
לתת לבעלך לקרוא קצת מה עושים אם וכאשר...
ב''ה שלא תצטרכי, אבל עלי זה הקל לחשוב שגם במקרה הכי גרוע- הוא קצת מוכן לסיטואציה.
הכל מורתח. לא רק כביסה רגילה.
למרות שזה לא סגור הרמטית והסביבה לא סטרילית, אז כן יש חשיפה למזהמים, אבל זה עדיף מאשר לא מורתח בכלל.
את הולכת להיבדק רק כשיש צירים כואבים יותר? סדירים מאוד?
אני גם כבר שבועיים עם צירים כל ערב שהולכים ומתחזקים מיום ליום אבל לא מתקדמים ללידה. איך יודעים?
עם כל הסיפורים פה מפחדת שאפספס
לידה ראשונה הייתה לי קפיצה מפתיחה 2 ל10 ברבע שעה הייתי בבית רפואה בגלל ירידת מים למזלי, לא יודעת איך זה יראה הפעם.
הצירים סדירים וכואבים כמעט כל חודש תשיעי.
בד''כ יש לי שעות שבהן הם מופיעים, אז אני הולכת להיבדק נגיד אם הם מופיעים שלא בשעות האלו, ונכנסתי למקלחת והם לא נרגעים, או אם אני בלחץ.
לא יודעת בדיוק. זה כמובן גם תלוי בשבת/יום חול, איפה נמצא בעלי וכל מיני דברים לא באמת קשורים.
נגיד בלידה האחרונה נסעתי סתם כי 'גם ככה מחר אצטרך מעקב הריון עודף'. והתפתחה מזה לידה.
אין אצלי הבדל אמיתי בין הצירים של כל החודש לצירים של עוד שעה התינוק ביוץ- חוץ מזה שהם מתחזקים מיום ליום. אבל אין שינוי משמעותי, או רף כלשהו שאפשר להגדיר.
התחושה היא שזה בעיקר הימור, והמון תפילות שאצליח לתפוס בזמן.
כנראה שזה זה, ותצאי לביהח..
הצירים ממש לא הפסיקו במנוחה אלא רק התגברו.
ואני מפחדת שאלד לפני שאספיק לוודא את זה. הרופאה אמרה לי שבציר ראשון לנסוע מהר לבית חולים.....
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות- לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.
אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.
היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.
אתם המבוגרים האחראים שלה.
הגב שלה.
אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.
ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.
לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.
ולא מאוחר מדי.
גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.
לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.
מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)
מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.
ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי 
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
חצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
חיבוק על זה🩷
אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.
ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷
