עוקב ומחזק, אין לי לצערי עצות ספציפיות.

נראה שכרגע אין מה לעשות , ניסיתם והגעתם למצב שהיא מותשת מרוב ניסיונות.

אם אתם מצליחים לחיות יחסית בטוב ויש לכם ילדים , יכול להיות ששווה להמשיך את החיים כך, לפעמים מבשילים כל מיני תהליכים ונולדות אפשרויות חדשות שהיו נראות בעבר חסרות סיכוי . כדאי גם להתפלל על זה, אבל מניסיון שלי צריך להיזהר ממקום שמצפה שהתפילה "תביא תוצאות " כי זה יכול מאד לתסכל.

אתה נשמע מודע ומבין את המקום שלך ושל אשתך בסיפור הזה, מתפלל בשבילכם שיהיו לכם חיים טובים ומאושרים.

ואתה אומר שכבר הייתם אצל כמה בטיפול, אז מן הסתם היו כבר תובנות שכבר עלו ולא עזרו.

אני אגיד מה אני חושבת, ואולי זה קשור ואולי לא.

- לפעמים הנושא הזה נתפס כמשהו אסור, טמא, רע - בייחוד אם היא באה מרקע דוסי במיוחד. ויש רתיעה כללית שצריך להתגבר עליה.

אם היא מעולם לא ניסתה להתענג לבד, וזו התפיסה שלה (רגשית, לא שכלית), ברור שזה מרחיק אותה.

- הפעמים הראשונות אצל האישה יכולות להיות חוויה שלילית, גם אם הגבר הכי נעים ועדין ומתחשב.

קורה, נפוץ, בדרך כלל מתגברים על זה תוך כדי ניסוי וטעייה מתוך הבנה שבסוף יהיה נעים וטוב. אבל אולי היא לא עברה את השלב הזה, כי כמו שפירטתי למעלה, היא לא אוחזת בתפיסה שבסוף יהיה נעים וטוב.

- אולי היא מרגישה פגומה:

זה יכול להתחיל מדימוי גוף נמוך שהיה לה לפני שהכרתם.

זה יכול להמשיך ולהתחזק מתוך התחושה ש"אני לא יכולה לעשות את זה", שהיא לא כמו כולן, שהיא לא אישה ראויה (בתחום הזה), אם יש לחץ או דיבור ביקורתי סביב הנושא אז זה מחריף את התחושה.

זה יכול להיות חס וחלילה מפגיעה שהיא חוותה בעבר.

וכמובן ברור שלחץ הוא מכבה התשוקה הכי גדול שיש...

- יכול להיות שהיא מנותקת מהרגשות העמוקים שלה. כלומר, יש לה "חומות" של הגנה רגשית שלא מאפשרות לה לחשוף את הצדדים הפגיעים שלה.

להיות בקרבה אינטימית גדולה לאדם אחר, זו פגיעות גדולה מאוד, זה מצריך רמת אמון גבוהה (וזה מתחבר למה שכתבתי למעלה).

אז יכול להיות שעל פני השטח היא מתפקדת מעולה אבל אין לה את האפשרות הרגשית להיפתח, להתמסר, להיות פגיעה ובעצם להתקרב פיזית ונפשית.

- יכול להיות - אומרת בזהירות - שהיא לא נמשכת אליך, או בכלל שאין לה צורך כזה.

אלה דברים שונים בתכלית -

אולי נמשכת לגברים בכללי ולא אליך - וזה כנראה בר תיקון בעבודה רגשית וזוגית, אולי לא נמשכת לגברים בכלל או א-מינית.

אבל רוב הסיכויים שאחד הדברים שכתבתי למעלה קשור, ולא העניין הזה.

זה לא נותן שום כיוון מעשי, כי עד שהיא לא תזהה בעצמה מה מפריע, היא לא תוכל להתקדם.

אבל אני חושבת שמה שכתבת, הורדת הלחץ (בלי ציפיות לכלום!) זה כבר פתח טוב.

ואחר כך -

מגע נעים שהוא לא מיני, שוב בלי ציפיות לכלום, יבנו ביניכם תשתית טובה ואמון.

ליטוף של השיער או על הגב, חיבוק מדי פעם, נשיקה קטנה, כאלה. לשלב את זה ביום יום.

אמירות קטנות של אהבה, גם משוחבות בחיי היום יום, דיבור אמיתי וכן, שיתוף של רגשים עמוקים, היכולת להיות פגיעים זה ליד זה ייצרו אינטימיות רגשית והעלאת האמון באופן כללי. זה כמובן צריך להיות הדדי (כלומר, אל תצפה ממנה לשתף בדברים שכואבים להאם אתה לא עושה את זה בעצמך מדי פעם).

אחרי שיש את האינטימיות הרגשית וקרבה פיזית טובה ולא מינית, אפשר להתקרב קצת יותר למה שמפריע.

זה תהליך שלוקח זמן וסבלנות וצעדים קטנים. אבל נשמע שיש לך אורך רוח ואהבה כלפיה, אז אני בטוחה שתצליח.

"משהו אסור וטמא" - בדקתי איתה והיא טוענת שלא.

למרות שהיא לא נותנת לי להתקרב לאיזורים אינטימיים אצלה.

"הפעמים הראשונות לא נעימות" - זה חד משמעי מה שהיה לה והיא חוותה את זה בצורה נוראית שהשפיעה עליה הרבה אחרי זה, אבל מיכל פרינס טענה שכל חוויה שלילית גורמת לירידה. אחרי שהיא הבינה את זה, ניסינו ליצור חוויות טובות, אבל זה עדיין  לא מגיע למצב מיני.

""מרגישה פגומה" - היא טענה שלא. אבדוק איתה שוב.

"מנותקת מרגשות עמוקים" - לא יודע איך אפשר לבדוק את זה...

"לא נמשכת" - לא נעים להגיד  אבל הלוואי. יפטור אותי מהצורך להרגיש רע על יחסים כאלה וחוסר קיום "מצוות עונה".

תודה על התגובה, אני אשאל אותה מה דעתה.

לפעמים, התשובה לשאלות האלה היא קצת יותר קשה למציאה.

היא רגשית.

לא תמיד קל לחשוף את מה שבעומק הרגש ולפעמים זה לא מודע בכלל (ודאי אם זה משהו קשה כמו פגיעה מינית מהעבר)

כלומר, גם אם תשאל, אולי היא לא רוצה או לא יכולה לענות.

לגבי הרעיון שלך, לבדוק איתה אם היא מרכישה פגומה:

אל תבדוק איתה.

תאהב אותה, תחמיא לה, תמצא את היופי שבה.

אם היא תגיב לך בביטול או בהקטנה (למשל, אתה אומר - החצאית הזו יושבת עלייך כ"כ יפה והיא מגיבה - דווקא היא משמינה אותי, אתה אומר - אשתי, את כ"כ יפה והיא מגיבה ב-אתה סתם אומר את זה כדי להתחנף, או אלף צורות אחרות) במקום להגיד "תודה" על המחמאה, תדע שקשה לה לקבל מחמאות.

כמו רוב הנשים אגב...

ויכול להיות שזה יותר מזה.

אבל אם נחזור לעניין הרגשות העמוקים, האמון והפגיעות - כדי להגיד ככה בגלוי "אני לא אוהבת את הגוף שלי" יש צורך ברמת אמון גבוהה, בקרבה נפשית גבוהה. וגם במודעות עצמית גבוהה.

אני חושבת שבתור התחלה, תתחיל עם שני הדברים שכתבתי לך בסוף, יצירת אינטימיות רגשית וחוויות טובות ולא מיניות עם הגוף, ודווקא תעזוב את הניתוח שמאחורי הדברים.

בלי ציפיות.

המטרה היא קודם כל לחזק את הקשר ולהעלות את האיכות שלו.

יחסי מין הרבה פעמים משקפים לנו משהו שקיימים באופן כללי במרעכת היחסים.

וגם אם נראה שעל פני השטח הכול בסדר והמערכת עובדת, קודם כל הייתי מתחילה בחיזוק של היסודות ורק אז פונה לחשוב מה הלאה.

אצל נשים (עפ"י רוב), עניין הגוף לא יכול להיכנס לתמונה אם אין קודם כל את הרגש.

לדוגמה (שטחית ולא רלוונטית אליך) גם אם אני נמשכת ורוצה, אם בן הזוג שלי מתייחס אליי בזלזול או אם נעלבתי ממנו, אני לא ארצה שהוא ייגע בי.

1. מה עוד אפשר לעשות שעוד לא ניסיתם, שיכול לגרום ליחסים תקינים.

2. מה אתה רוצה לעשות במקרה שבו שום דבר לא יעזור והמצב יישאר כפי שהוא.

אדום לזוגיות.

אממה, גם לך נשמע שזה לא מפריע מעבר לפן ההלכתי. אז באיזשהוא מקום זה קצת "מצא מין את מינו.." לא?

אם אתם חיים עם זה בשלום מבחינת הזוגיות והקשר ביניכם, אז נשאר לפתור את הבעיה ההלכתית.

אין לי מה להוסיף, חוץ מזה שאל תוותרו, זה יצר החיים.

והאם היא נפגעה מינית בעבר?

האם היא היתה בטיפול רגשי (גם אם לא נפגעה) שלא קשור למיניות?

ניסתה טיפול אישי?

נשמע שתהליך אישי רגשי זה מה שחסר לה

כדי שתוכל להבין מה ואיפה חוסם אותה.

יש סיכוי שנפגעה מינית? (גם אם היא לא זוכרת יכול להיות שזה משהו שכרגע מודחק

ואולי בעתיד כשתהיה במקום נפשי חסון יותר היא תוכל להזכר).

ומעבר לזה, הזוגיות שלכם.

תלמדו ליצור אינטימיות רגשית, חברות, קשר טוב

זה הבסיס למשיכה, לחיבור, לקשר.

האם אינטימיות רגשית זה משהו שהיא מסוגלת לקיים?

פגיעה מינית? ותהליך אישי?

זה שיש לכם אינטימיות רגשית מצד אחד זה דבר מעולה.

מצד שני הוא מעלה שאלות נוספות לגבי מהות החסימה. 

נשמע שאתה מצד אחד רוצה את זה ומבין את החשיבות מצד שני את בלי מוטבציה לעבוד על זה

אני חושב שתריכה לחלחל ההבנה העמוקה שבסוף חיי אישות זה חחק ממכלול שלם של שלום בית, ושל ממערכת שלמה. ברגע שמשנו אחד פגום אז ההשפעות של זה הם רמחיקות לכם

ובקיצור אני חושב שקודם כל שווה לך להעמיק בחשיבות של זה

אחכ להחליט שאתה רוצה את זה

ואז להתמסר לזה, כי שינוי לא יגיע לבד, צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי שזה ישקה

יותר נכון: איך מרגישים חשיבות של זה?

בשכל אני שומע הרבה הסברים.

זה לא משכנע רגשית, לא אותה ולא אותי.

היא אוהבת להנות מדברים אחרים?

מאוכל?

מחוויות כייפיות?

יש לה תחביבים?

יש לה שעות פנאי שבהם היא פשוט עושה משהו שכיף לה לעשות?

סליחה על החריפות - אבל הפורום לא יכול לעזור לך יותר משלל אנשי מקצוע שכבר התייעצתם איתם. בזבוז טוטאלי.

אני בהחלט זוכר את השרשורים שלך מתחילת תקופת הנישואין. מאוד כואב הסיפור ומאוד כואב היאוש שלך, עד שאתה מיואש מקרבה ומנסה לדמיין שאתה משיג לבד את אותו סיפוק.

בזמנו כשכתבת, השתדלתי גם לעזור כפי עניות דעתי. כאשר אתם היום אחרי שלל אנשי מקצוע - לא חושב שתקבל כאן משהו חדש.

העצה היחידה שרלוונטית לענ"ד במצב הזה, זה שתלך אתה לטיפול אישי. תברר את הרצון האמתי שלך, תחליט היות שאלו הנתונים וככה"נ הם גם לא ישתנו, איך אתה רוצה להתנהל איתם.

בהצלחה רבה

ולא הגיע עדיין לטיפול.

לא לזוג עם קושי כל כך מתמשך שניסיתם לפתור מכל כך הרבה כיוונים.

היכולת שלך להישאר בראש פתוח ולקבל עוד כיוונים מרשימה ביותר. באמת. אבל אתה תקבל פה תשובות שמתאימות לקשיים נפוצים יותר, המצב שלכם יוצא דופן.

מובן ביותר למה אין לך כוח להיפגש עם עוד איש מקצוע, גם ללכת לטיפול פעם ראשונה זה קשה מאד, בטח ובטח אחרי כמה פעמים.

אבל אני לא חושבת שמכאן תבוא לך התשובה.

בהצלחה גדולה!!!

טיפול רגשי ביחד/לחוד?

מכיוון שאמרת שהכי קרוב שהגעתי זה שהיא עברה חוויות לא פשוטות שגרמו לחסמים רגשיים.

הכי טבעי שקשה לה לקבל אותם עד הסוף.

הייתי עובדת על לתת מקום לכל הרגשות השליליים. לקבל אותם באמת. לחוות את הכאב ולהתאבל עליו, את הכאב שלך, את הכאב שלה, כל אחד ראוי בפני עצמו.

תנסו ללכת למטפל שיעזור לכם בכיוון הזה. 

לא הסברת מה המיקום שלכם בסקלה שבין שותפים לחיים לבין זוג שמקיים יחסי אישות איכותיים.

יש מגע? יש אינטימיות כלשהי? 

אם לא, איך אתה מצפה שיום אחד תמצאו את עצמכם מקיימים יחסי אישות?!

ממליצה לה לבחון קורס אינטרנטי של בינת הופמן, שתעקוב ותראה אם מעניין אותה

בפציפית במיניות - ברור שהמפתח כרגע אצלה, אם היא לא רוצה לנסות אז אין לך מה לעשות חוץ מלהשקיע בטיפוח האהבה והאינטימיות ובמיוחד מגע *לא מיני* כמה שמתאים ונעים לה.

אני חושבת שכן טוב שתמצא כתובת לייעוץ זוגי ומיני ללכת לבד אם כרגע היא לא רוצה. יכול להיות שתקבל שם דברים חשובים (יש יועצים דתיים שידעו לדבר בשפה שמתאימה) ואפילו אם לא תקבל כלים מעשיים לפחות תקבל הכרה ותמיכה בכאב (הלגיטימי מאוד) שלך

אבל ברגע שהיא תסכים לעשות צעדים בכיוון חשוב מאוד שמצידך תהיה איתה במאה אחוז, כדי שהיא תעז לתת עוד הזדמנות ולבנות את האמון במיניות (לא שאני לא טוענת שלא היית שם, פשוט זה באמת מתסכל שהיא ככה וטבעי להשאב לכעס או לכאב וככה "לפספס" את ההזדמנות כשהיא פתאום תופיע)

בכיוון ההלכתי, וממש בזהירות (כי כתבת שממילא אתה לא מסוגל להתנזר לגמרי)- זה לא קל להעלות כזה דבר, אבל דבר איתה אם יש מבחינתה היתכנות למגע מיני ללא חבירה. אני לא יודעת איפה בדיוק היא עומדת אבל יכול להיות שזה משהו שיתאים לה בתדירות מסוימת או באופן מסוים (ויכול להיות שלא בכלל)

זה כמובן יותר פשוט הלכתית(לא כתבתי מותר שלא יזרקו פה עגבניות.אבל שכל אחד ילך וילמד ויתיעץ) ואולי יקל קצת על תחושת האשמה ועל המתח ביניכם

בזהירות, כי אם זה יעורר אצלה תחושות לא טובות זה ירחיק אתכם מהיעד הסופי

החלטה כזו, של מפגש מיני שבכל מקרה לא יסתיים בחבירה אלא בפורקן מצידך מחוץ לגוף שלה גם יאפשר אולי מרחב שבו היא תסכים להתנסות לחוות מיניות ועונג בלי "לשלם" בלחץ שמצופה ממנה בסוף לאפשר משהו שלא מתאים לה

למה את חושבת שהמפתח אצלה?

לכל אחד מהם יש מפתח

הוא בעצמו מודה שאין לו רצון ביחסים מלבד הנושא ההלכתי.

נשמע ששניהם לא מחוברים למיניות ואינטימיות או רגשית של עצמם ולא ביחד.

יחסי מין ללא חדירה או ביאה שלא כדרכה מתאימים לזוג שיש לו הרבה צורך מיני ולא יכולים חדירה מסיבות טכניות.

לבקש מאשה סגורה מינית ולא משוחררת, שאין לה צורך מיני/חשק/משיכה לבעלה לבצע אקטים בשביל שבעלה יגיע לפורקן זה נשמע טכני ולא סק*י או אטרקטיבי. 

כתבתי שהמפתח בנושא מיניות אצלה

כי אם היא לא מעוניינת במפגש מיני אז הנושא הזוגי תקוע.

ברור שהדבר הנכון הוא טיפול מיני ביחד - אבל היא לא רוצה.

אז כתבתי שיש לו מה להפיק תועלת מטיפול לבד, בעיקר טיפוח אינטימיות וקשר זוגי

אבל כל עוד היא לא מוכנה לנסות זה לא יביא למיניות זוגית תקינה

לא הבנתי את הפסקה האחרונה,איפשהו ציינתי שזה אמור להשמע אטרקטיבי?

מדובר פה בזוג בתוך לופ בעייתי. זו לא איזה הדרכה לכל זוג שהאישה קצת חסומה

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)