עוקב ומחזק, אין לי לצערי עצות ספציפיות.

נראה שכרגע אין מה לעשות , ניסיתם והגעתם למצב שהיא מותשת מרוב ניסיונות.

אם אתם מצליחים לחיות יחסית בטוב ויש לכם ילדים , יכול להיות ששווה להמשיך את החיים כך, לפעמים מבשילים כל מיני תהליכים ונולדות אפשרויות חדשות שהיו נראות בעבר חסרות סיכוי . כדאי גם להתפלל על זה, אבל מניסיון שלי צריך להיזהר ממקום שמצפה שהתפילה "תביא תוצאות " כי זה יכול מאד לתסכל.

אתה נשמע מודע ומבין את המקום שלך ושל אשתך בסיפור הזה, מתפלל בשבילכם שיהיו לכם חיים טובים ומאושרים.

ואתה אומר שכבר הייתם אצל כמה בטיפול, אז מן הסתם היו כבר תובנות שכבר עלו ולא עזרו.

אני אגיד מה אני חושבת, ואולי זה קשור ואולי לא.

- לפעמים הנושא הזה נתפס כמשהו אסור, טמא, רע - בייחוד אם היא באה מרקע דוסי במיוחד. ויש רתיעה כללית שצריך להתגבר עליה.

אם היא מעולם לא ניסתה להתענג לבד, וזו התפיסה שלה (רגשית, לא שכלית), ברור שזה מרחיק אותה.

- הפעמים הראשונות אצל האישה יכולות להיות חוויה שלילית, גם אם הגבר הכי נעים ועדין ומתחשב.

קורה, נפוץ, בדרך כלל מתגברים על זה תוך כדי ניסוי וטעייה מתוך הבנה שבסוף יהיה נעים וטוב. אבל אולי היא לא עברה את השלב הזה, כי כמו שפירטתי למעלה, היא לא אוחזת בתפיסה שבסוף יהיה נעים וטוב.

- אולי היא מרגישה פגומה:

זה יכול להתחיל מדימוי גוף נמוך שהיה לה לפני שהכרתם.

זה יכול להמשיך ולהתחזק מתוך התחושה ש"אני לא יכולה לעשות את זה", שהיא לא כמו כולן, שהיא לא אישה ראויה (בתחום הזה), אם יש לחץ או דיבור ביקורתי סביב הנושא אז זה מחריף את התחושה.

זה יכול להיות חס וחלילה מפגיעה שהיא חוותה בעבר.

וכמובן ברור שלחץ הוא מכבה התשוקה הכי גדול שיש...

- יכול להיות שהיא מנותקת מהרגשות העמוקים שלה. כלומר, יש לה "חומות" של הגנה רגשית שלא מאפשרות לה לחשוף את הצדדים הפגיעים שלה.

להיות בקרבה אינטימית גדולה לאדם אחר, זו פגיעות גדולה מאוד, זה מצריך רמת אמון גבוהה (וזה מתחבר למה שכתבתי למעלה).

אז יכול להיות שעל פני השטח היא מתפקדת מעולה אבל אין לה את האפשרות הרגשית להיפתח, להתמסר, להיות פגיעה ובעצם להתקרב פיזית ונפשית.

- יכול להיות - אומרת בזהירות - שהיא לא נמשכת אליך, או בכלל שאין לה צורך כזה.

אלה דברים שונים בתכלית -

אולי נמשכת לגברים בכללי ולא אליך - וזה כנראה בר תיקון בעבודה רגשית וזוגית, אולי לא נמשכת לגברים בכלל או א-מינית.

אבל רוב הסיכויים שאחד הדברים שכתבתי למעלה קשור, ולא העניין הזה.

זה לא נותן שום כיוון מעשי, כי עד שהיא לא תזהה בעצמה מה מפריע, היא לא תוכל להתקדם.

אבל אני חושבת שמה שכתבת, הורדת הלחץ (בלי ציפיות לכלום!) זה כבר פתח טוב.

ואחר כך -

מגע נעים שהוא לא מיני, שוב בלי ציפיות לכלום, יבנו ביניכם תשתית טובה ואמון.

ליטוף של השיער או על הגב, חיבוק מדי פעם, נשיקה קטנה, כאלה. לשלב את זה ביום יום.

אמירות קטנות של אהבה, גם משוחבות בחיי היום יום, דיבור אמיתי וכן, שיתוף של רגשים עמוקים, היכולת להיות פגיעים זה ליד זה ייצרו אינטימיות רגשית והעלאת האמון באופן כללי. זה כמובן צריך להיות הדדי (כלומר, אל תצפה ממנה לשתף בדברים שכואבים להאם אתה לא עושה את זה בעצמך מדי פעם).

אחרי שיש את האינטימיות הרגשית וקרבה פיזית טובה ולא מינית, אפשר להתקרב קצת יותר למה שמפריע.

זה תהליך שלוקח זמן וסבלנות וצעדים קטנים. אבל נשמע שיש לך אורך רוח ואהבה כלפיה, אז אני בטוחה שתצליח.

"משהו אסור וטמא" - בדקתי איתה והיא טוענת שלא.

למרות שהיא לא נותנת לי להתקרב לאיזורים אינטימיים אצלה.

"הפעמים הראשונות לא נעימות" - זה חד משמעי מה שהיה לה והיא חוותה את זה בצורה נוראית שהשפיעה עליה הרבה אחרי זה, אבל מיכל פרינס טענה שכל חוויה שלילית גורמת לירידה. אחרי שהיא הבינה את זה, ניסינו ליצור חוויות טובות, אבל זה עדיין  לא מגיע למצב מיני.

""מרגישה פגומה" - היא טענה שלא. אבדוק איתה שוב.

"מנותקת מרגשות עמוקים" - לא יודע איך אפשר לבדוק את זה...

"לא נמשכת" - לא נעים להגיד  אבל הלוואי. יפטור אותי מהצורך להרגיש רע על יחסים כאלה וחוסר קיום "מצוות עונה".

תודה על התגובה, אני אשאל אותה מה דעתה.

לפעמים, התשובה לשאלות האלה היא קצת יותר קשה למציאה.

היא רגשית.

לא תמיד קל לחשוף את מה שבעומק הרגש ולפעמים זה לא מודע בכלל (ודאי אם זה משהו קשה כמו פגיעה מינית מהעבר)

כלומר, גם אם תשאל, אולי היא לא רוצה או לא יכולה לענות.

לגבי הרעיון שלך, לבדוק איתה אם היא מרכישה פגומה:

אל תבדוק איתה.

תאהב אותה, תחמיא לה, תמצא את היופי שבה.

אם היא תגיב לך בביטול או בהקטנה (למשל, אתה אומר - החצאית הזו יושבת עלייך כ"כ יפה והיא מגיבה - דווקא היא משמינה אותי, אתה אומר - אשתי, את כ"כ יפה והיא מגיבה ב-אתה סתם אומר את זה כדי להתחנף, או אלף צורות אחרות) במקום להגיד "תודה" על המחמאה, תדע שקשה לה לקבל מחמאות.

כמו רוב הנשים אגב...

ויכול להיות שזה יותר מזה.

אבל אם נחזור לעניין הרגשות העמוקים, האמון והפגיעות - כדי להגיד ככה בגלוי "אני לא אוהבת את הגוף שלי" יש צורך ברמת אמון גבוהה, בקרבה נפשית גבוהה. וגם במודעות עצמית גבוהה.

אני חושבת שבתור התחלה, תתחיל עם שני הדברים שכתבתי לך בסוף, יצירת אינטימיות רגשית וחוויות טובות ולא מיניות עם הגוף, ודווקא תעזוב את הניתוח שמאחורי הדברים.

בלי ציפיות.

המטרה היא קודם כל לחזק את הקשר ולהעלות את האיכות שלו.

יחסי מין הרבה פעמים משקפים לנו משהו שקיימים באופן כללי במרעכת היחסים.

וגם אם נראה שעל פני השטח הכול בסדר והמערכת עובדת, קודם כל הייתי מתחילה בחיזוק של היסודות ורק אז פונה לחשוב מה הלאה.

אצל נשים (עפ"י רוב), עניין הגוף לא יכול להיכנס לתמונה אם אין קודם כל את הרגש.

לדוגמה (שטחית ולא רלוונטית אליך) גם אם אני נמשכת ורוצה, אם בן הזוג שלי מתייחס אליי בזלזול או אם נעלבתי ממנו, אני לא ארצה שהוא ייגע בי.

1. מה עוד אפשר לעשות שעוד לא ניסיתם, שיכול לגרום ליחסים תקינים.

2. מה אתה רוצה לעשות במקרה שבו שום דבר לא יעזור והמצב יישאר כפי שהוא.

אדום לזוגיות.

אממה, גם לך נשמע שזה לא מפריע מעבר לפן ההלכתי. אז באיזשהוא מקום זה קצת "מצא מין את מינו.." לא?

אם אתם חיים עם זה בשלום מבחינת הזוגיות והקשר ביניכם, אז נשאר לפתור את הבעיה ההלכתית.

אין לי מה להוסיף, חוץ מזה שאל תוותרו, זה יצר החיים.

והאם היא נפגעה מינית בעבר?

האם היא היתה בטיפול רגשי (גם אם לא נפגעה) שלא קשור למיניות?

ניסתה טיפול אישי?

נשמע שתהליך אישי רגשי זה מה שחסר לה

כדי שתוכל להבין מה ואיפה חוסם אותה.

יש סיכוי שנפגעה מינית? (גם אם היא לא זוכרת יכול להיות שזה משהו שכרגע מודחק

ואולי בעתיד כשתהיה במקום נפשי חסון יותר היא תוכל להזכר).

ומעבר לזה, הזוגיות שלכם.

תלמדו ליצור אינטימיות רגשית, חברות, קשר טוב

זה הבסיס למשיכה, לחיבור, לקשר.

האם אינטימיות רגשית זה משהו שהיא מסוגלת לקיים?

פגיעה מינית? ותהליך אישי?

זה שיש לכם אינטימיות רגשית מצד אחד זה דבר מעולה.

מצד שני הוא מעלה שאלות נוספות לגבי מהות החסימה. 

נשמע שאתה מצד אחד רוצה את זה ומבין את החשיבות מצד שני את בלי מוטבציה לעבוד על זה

אני חושב שתריכה לחלחל ההבנה העמוקה שבסוף חיי אישות זה חחק ממכלול שלם של שלום בית, ושל ממערכת שלמה. ברגע שמשנו אחד פגום אז ההשפעות של זה הם רמחיקות לכם

ובקיצור אני חושב שקודם כל שווה לך להעמיק בחשיבות של זה

אחכ להחליט שאתה רוצה את זה

ואז להתמסר לזה, כי שינוי לא יגיע לבד, צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי שזה ישקה

יותר נכון: איך מרגישים חשיבות של זה?

בשכל אני שומע הרבה הסברים.

זה לא משכנע רגשית, לא אותה ולא אותי.

היא אוהבת להנות מדברים אחרים?

מאוכל?

מחוויות כייפיות?

יש לה תחביבים?

יש לה שעות פנאי שבהם היא פשוט עושה משהו שכיף לה לעשות?

סליחה על החריפות - אבל הפורום לא יכול לעזור לך יותר משלל אנשי מקצוע שכבר התייעצתם איתם. בזבוז טוטאלי.

אני בהחלט זוכר את השרשורים שלך מתחילת תקופת הנישואין. מאוד כואב הסיפור ומאוד כואב היאוש שלך, עד שאתה מיואש מקרבה ומנסה לדמיין שאתה משיג לבד את אותו סיפוק.

בזמנו כשכתבת, השתדלתי גם לעזור כפי עניות דעתי. כאשר אתם היום אחרי שלל אנשי מקצוע - לא חושב שתקבל כאן משהו חדש.

העצה היחידה שרלוונטית לענ"ד במצב הזה, זה שתלך אתה לטיפול אישי. תברר את הרצון האמתי שלך, תחליט היות שאלו הנתונים וככה"נ הם גם לא ישתנו, איך אתה רוצה להתנהל איתם.

בהצלחה רבה

ולא הגיע עדיין לטיפול.

לא לזוג עם קושי כל כך מתמשך שניסיתם לפתור מכל כך הרבה כיוונים.

היכולת שלך להישאר בראש פתוח ולקבל עוד כיוונים מרשימה ביותר. באמת. אבל אתה תקבל פה תשובות שמתאימות לקשיים נפוצים יותר, המצב שלכם יוצא דופן.

מובן ביותר למה אין לך כוח להיפגש עם עוד איש מקצוע, גם ללכת לטיפול פעם ראשונה זה קשה מאד, בטח ובטח אחרי כמה פעמים.

אבל אני לא חושבת שמכאן תבוא לך התשובה.

בהצלחה גדולה!!!

טיפול רגשי ביחד/לחוד?

מכיוון שאמרת שהכי קרוב שהגעתי זה שהיא עברה חוויות לא פשוטות שגרמו לחסמים רגשיים.

הכי טבעי שקשה לה לקבל אותם עד הסוף.

הייתי עובדת על לתת מקום לכל הרגשות השליליים. לקבל אותם באמת. לחוות את הכאב ולהתאבל עליו, את הכאב שלך, את הכאב שלה, כל אחד ראוי בפני עצמו.

תנסו ללכת למטפל שיעזור לכם בכיוון הזה. 

לא הסברת מה המיקום שלכם בסקלה שבין שותפים לחיים לבין זוג שמקיים יחסי אישות איכותיים.

יש מגע? יש אינטימיות כלשהי? 

אם לא, איך אתה מצפה שיום אחד תמצאו את עצמכם מקיימים יחסי אישות?!

ממליצה לה לבחון קורס אינטרנטי של בינת הופמן, שתעקוב ותראה אם מעניין אותה

בפציפית במיניות - ברור שהמפתח כרגע אצלה, אם היא לא רוצה לנסות אז אין לך מה לעשות חוץ מלהשקיע בטיפוח האהבה והאינטימיות ובמיוחד מגע *לא מיני* כמה שמתאים ונעים לה.

אני חושבת שכן טוב שתמצא כתובת לייעוץ זוגי ומיני ללכת לבד אם כרגע היא לא רוצה. יכול להיות שתקבל שם דברים חשובים (יש יועצים דתיים שידעו לדבר בשפה שמתאימה) ואפילו אם לא תקבל כלים מעשיים לפחות תקבל הכרה ותמיכה בכאב (הלגיטימי מאוד) שלך

אבל ברגע שהיא תסכים לעשות צעדים בכיוון חשוב מאוד שמצידך תהיה איתה במאה אחוז, כדי שהיא תעז לתת עוד הזדמנות ולבנות את האמון במיניות (לא שאני לא טוענת שלא היית שם, פשוט זה באמת מתסכל שהיא ככה וטבעי להשאב לכעס או לכאב וככה "לפספס" את ההזדמנות כשהיא פתאום תופיע)

בכיוון ההלכתי, וממש בזהירות (כי כתבת שממילא אתה לא מסוגל להתנזר לגמרי)- זה לא קל להעלות כזה דבר, אבל דבר איתה אם יש מבחינתה היתכנות למגע מיני ללא חבירה. אני לא יודעת איפה בדיוק היא עומדת אבל יכול להיות שזה משהו שיתאים לה בתדירות מסוימת או באופן מסוים (ויכול להיות שלא בכלל)

זה כמובן יותר פשוט הלכתית(לא כתבתי מותר שלא יזרקו פה עגבניות.אבל שכל אחד ילך וילמד ויתיעץ) ואולי יקל קצת על תחושת האשמה ועל המתח ביניכם

בזהירות, כי אם זה יעורר אצלה תחושות לא טובות זה ירחיק אתכם מהיעד הסופי

החלטה כזו, של מפגש מיני שבכל מקרה לא יסתיים בחבירה אלא בפורקן מצידך מחוץ לגוף שלה גם יאפשר אולי מרחב שבו היא תסכים להתנסות לחוות מיניות ועונג בלי "לשלם" בלחץ שמצופה ממנה בסוף לאפשר משהו שלא מתאים לה

למה את חושבת שהמפתח אצלה?

לכל אחד מהם יש מפתח

הוא בעצמו מודה שאין לו רצון ביחסים מלבד הנושא ההלכתי.

נשמע ששניהם לא מחוברים למיניות ואינטימיות או רגשית של עצמם ולא ביחד.

יחסי מין ללא חדירה או ביאה שלא כדרכה מתאימים לזוג שיש לו הרבה צורך מיני ולא יכולים חדירה מסיבות טכניות.

לבקש מאשה סגורה מינית ולא משוחררת, שאין לה צורך מיני/חשק/משיכה לבעלה לבצע אקטים בשביל שבעלה יגיע לפורקן זה נשמע טכני ולא סק*י או אטרקטיבי. 

כתבתי שהמפתח בנושא מיניות אצלה

כי אם היא לא מעוניינת במפגש מיני אז הנושא הזוגי תקוע.

ברור שהדבר הנכון הוא טיפול מיני ביחד - אבל היא לא רוצה.

אז כתבתי שיש לו מה להפיק תועלת מטיפול לבד, בעיקר טיפוח אינטימיות וקשר זוגי

אבל כל עוד היא לא מוכנה לנסות זה לא יביא למיניות זוגית תקינה

לא הבנתי את הפסקה האחרונה,איפשהו ציינתי שזה אמור להשמע אטרקטיבי?

מדובר פה בזוג בתוך לופ בעייתי. זו לא איזה הדרכה לכל זוג שהאישה קצת חסומה

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!