ואת נשמעת כאובה ומבולבלת מאוד.

קחי לך זמן לעכל את הענין, מותר לך לכעוס / לכאוב / להפגע.

תיכף יבואו בנות אלופות בהזדהות והכלה.

אם את מעוניינת *ובשלה* לשמוע כיווני חשיבה אחרים שהם לא רק הזדהות - יכולה לנסות בשמחה.

אבל ממש רק אם שייך מבחינתך, כי אחרת זה עלול לפגוע.

בהצלחה❤🙏

תודה שקראת והגבת הלגיטמציה לתחושות עוזרת...

אני כן אשמח לשמע על כיווני חשיבה 

אז קודם כל, ואני מציינת זאת תמיד, שאני מדברת אך ורק מניסיון אישי שלנו.

ותמיד תמיד יש את האופציה שמה שעובד לי לא יעבוד לך וזה בסדר. אנחנו נשים שונות, עם חוזקות שונות ורגישיות אחרות.  

מוטיב מאוד חשוב בעיני, בהתמודדות מסוג כזה היא הפרדה.

הפרדה בין המעשים שלו לזוגיות שלכם ואליך.

האמת שכמה שאני מנסה לחשוב עם עצמי בעקבות שרשורים כאלה בפורום - מה יכול לעזור ליצור הפרדה כזאת - זה עדיין לא מגובש לי 100%, אז מנסה:

את מתארת התמודדות שלו עם הנושא מגיל 8(אגב, מצוי ביותר). כלומר, בעלך היקר מתמודד עם עצמו מגיל 8! עוד שנה ועוד שנה ועוד.. מתחיל כילד כשבכלל לא מבין מה הוא עושה ומה זה, וממשיך הלאה.. בלי קשר לזוגיות, בלי קשר לאשה מסויימת, או התחייבות כלשהי.

תחשבי כמה תחושות של צער / כאב / בושה / חטא / אשמה / תיעוב עצמי / בלבול - הוא צבר בכל השנים האלה!!

קחי רגע לחשוב, לדמיין, לנסות להרגיש את זה❤

והוא מתחתן, והכל טוב ויפה.

אבל פלא, היצר כמובן לא נעלם. (הגיוני כמו שכתבת שהיתה חצי שנה בהתחלה שלא נפל. התרגשות של החתונה / זוגיות וכו).

גם אני ואת לא באמת משתנות תחת החופה, אף אחד לא משתנה בהינף לילה וטקס חופה.

ובעצם מה שקורה, כשוך ההתרגשות ופרפורי ההתחלה - אנחנו חוזרים להיות מי שאנחנו. לטוב ולמוטב.

ובעלך היקר "חוזר לעצמו" גם בנושא הזה.

אבל פתאום התמונה משתנה.

פתאום ההתמודדות הזו, עתיקת היומין,  מרובת הכאב והקונפליקטים, סוטת "ממסלולה" והופכת להיות "כלי ניגוח" ביניכם.

הרי זה היה שם תמיד. גם לפניך, גם בלי קשר אליך.

גם בלי קשר לזוגיות בכלל.

המקום הכאוב, המתמודד הזה, לא בא בגללך/ להתחרות איתך. הוא קיים שם לצערו כבר מילדות.

יכולה לנסות להבין את המשוואה של בעלך מול הכאב, בלי קשר אליך?

הצלחת להבין אותי קצת?

אולי תנסי לדמיין שנחשפת עכשיו לאזשהיא חוויה קשה וממושכת שבעלך עבר. משהו קשה עם עצמו.

יכולה להסתכל רגע מהצד על הכאב, בלי להכניס אותך למשוואה?

בעלך המדהים גם מביע חרטה ורצון לשינוי.

תצליחי להיות שם בשבילו לתמיכה בתהליך?

תארי לך שהוא רוצה להגמל משתיית אלכוהול - לא מגיע לו להיעזר בך?

מי יכולה לתמוך בו כמוך?!

מצליחה להסתכל קצת על הנושא כמו גמילה מאלכוהול? שלא מערבת אותך רגשית?

תנסי לשבת להקשיב לו, רק להקשיב.

את תופתעי ותזדעזי מעוצמת וכמות הכאב והתסכול שהוא אוצר בתוכו.

תארי לך תגובה כמו: "כמה קשה לי לשמוע איזה כאב עברת! ממש מצער אותי לחשוב כמה ייסורים ואשמה חווית, שתדע שאני פה אם תרצה כל סוג עזרה כלשהיא"

מה זה יעשה לו את חושבת?

מה זה יעשה לזוגיות שלכם?

איפה זה שם אותך מולו? מאשימה ומפוחדת על המקום שלה? או בטוחה בעצמה, מאמינה בו ונכונה לתמיכה?...

לגבי טיפול תרופתי:

אף פעם לא שמעתי דבר כזה, והאמת נשמע לי מזעזע.

יצר המין הוא החיים עצמם. הוא  התשוקה והכוח המניע. לא מסרסרים אותו בתרופות,לומדים לתעל אותו לטוב.

אם באמת הוא עונה להגדרה של מכור - שמעתם על שיטת 13 הצעדים?

ועוד שאלה בשביל עצמך:

את אוהבת אותך? כמה את חושבת שאת אישה שווה? כמה נראה לך בעלך זכה בך?

חשוב מאוד לאמן גם את השריר הזה...

אם יש לך עוד שאלות,  בשמחה❤

קודם כל, תודה על התגובה המושקעת

אני יתחיל ממה שכתבת בסוף שבאמת יש לי קושי לאהוב את עצמי )ואני יודעת שזה לא תורם לזוגיות ...

את כתבת כ"כ יפה וזה נתן לי שנייה לראות את הכאב שלו וגם עליו אני ממש רואה שהוא מצטער וכואב לו על המצב)

זכרתי משרשורים שראיתי שכן חשוב לעודד אז כשקראתי את המכתב אמרתי לו שאני מעריכה שהוא אמר לי את זה ולא גיליתי זאת בעצמי אבל להגיד משהו טוב יותר מיזה אני לא מצליחה.

 איך את מצליחה להפריד את זה ממך? אני יודעת שזה התחיל לפני שהייתי בחייו אבל אני לא מצליחה להפריד את עצמי  / זוגיות  מן המעשים שלו. כל פעם שאני חושבת עלזה זה פשוט מכעיס ומגעיל אותי, אולי אם הזמן הכעס, כאב וגועל יפחת? 

אני אקרא על השיטה (ואני ממש נגד תרופות כאלה זה נשמע לי מזעזע אבל כנראה מרגיש כ"כ רע שמעדיף לעשות את זה )

ואני ממש מרגישה שעצם זה שיש לי איפה לפרוק את זה קצת מקל עלי, אז תודה !

ותדעי שאני נפעמת ממך!

לא הרבה נשים במצב שלך פנויות ופתוחות לשמוע!

ואת עם כל הכאב שלך - עושה את זה מדהים!

הכאב שלך לגיטימי! הכי בעולם!

הוא יפחת אם תתני לו מקום.

אל תרוצי למה שכתבתי לך למעלה, זה השלב הבא.

קודם תשהי עכשיו בכאב שלך, בגועל, בכעס, באכזבה,בכל מה שעולה לך בלב ובראש.

לכי תבכי את זה.

יש לך איזשהיא פינה פרטית? אולי אפילו בטבע?.. לשבת ולבכות, להתאבל.

אני חושבת שמה שעוזר לי להפריד, ולא בטוח שזה מה שיעזור לך, זה קודם כל דימוי עצמי חיובי מאוד (לפעמים אני חושבת שיותר מידי😅).

*בעיני* אני אחת הנשים השוות בעולם. בכל הפרמטרים.  פדיחה לכתוב ככה, אבל כותבת בשבילך, מאנונימי מותר .

אני חושבת שלהיות נשואה אלי זה זכות ולא חסד. אני יפה, חכמה, חרוצה וחברה טובה ו... להמשיך?

אני ממש ממש ממש מרגישה את המקום הבריא והיציב *עם עצמי* בתוך הזוגיות בכלל ובעניין הזה בפרט.

אם מענין אותך לעשות עבודה עם עצמך - עופי על זה בכל בכוח!!

עוד משהו שהוא "אני" ולא בטוחה יעזור לך, אבל כותבת:

מיניות בשבילי היא קסם, היא פלא!

זה לא משהו שמגעיל אותי בשום צורה.

פורונוגרפיה זה גס ומשפיל לדעתי. אבל מיניות בכלל - מסקרנת אותי, לא דוחה.

(אבל אני באמת שונה נראה לי בענין הזה מרוב הנשים, וכנראה לא יעזור לך..)

אולי יכול לעזור לך באמת להסתכל על זה כמו גמילה מאלכוהול למשל, זה מסתדר לך איכשהו?

תיכף יבואו אולי בנות שיותר דומות אליך בראש ויוכלו יותר לעזור לך פרקטית.

אני רק אוכל לספר לך מה תרויחי אם תצליחי לשנות את המשוואה מ: את מול בעלך ראש בראש.

ל: את ובעלך מול היצר ראש בראש.

אתם תרוויחו זוגיות מופלאה, חברות אמיצה ואהבת אמת.

לכו על זה! תנסו, זה שווה!!!❤

לבעלי:

אנשים שמתמודדים עם היצר החזק הזה - עוברים המון נפילות, עם כל הרצון הטוב והמלחמה שלהם.

וזה מייאש אותם כ"כ וגורם לתסכול עצום!

ישבנו פעם בזמן כזה והסברתי לו, אולי יעזור גם לך:

ה' לא רוצה אותך נקי לחלוטין מהיצר, הוא לא רוצה אותך מושלם בענין הזה וזהו.

איך אני יודעת? כי לא ברא אותך כזה.

הרי בקלות יכל לברוא אותך עם יצר חלש / בלי התמודדות בנושא. או לחילופין לתת לך להצליח להתגבר מעכשיו וזהו.

נכון? הרי ה' כל יכול?!

אממה, אנחנו רואים לפי המציאות שהוא בוחר עדיין להשאיר אותך מתמודד. להצליח חודשיים, ליפול פעם אחת. לא להצליח חודש ואז להצליח חצי שנה... וחוזר חלילה..

הוא רוצה אותך נופל וקם!! קם ונופל!!!

זה רצון ה'!! זה בדיוק!!

כשתגמור את התיקון שלך בנושא - תקבל ממנו כוחות להשאר תמיד למעלה בקדושה.

עד אז - אנחנו נכנעים לרצונו יתברך,ודווקא הנפילות והקימות האלה - הן הן שעושות לו נחת רוח.

וואי יצאתי רבנית🤦‍♀️😅

אבל זוכרת שזה חיזק אותו כ"כ.  אולי לא במקום בשבילך עכשיו, אולי לא בכלל, אבל הרגשתי צורך לכתוב..

רק רציתי להגיד לך את זה

פי אלף ממה שיכולתי לכתוב

מזדהה וממש מסכימה עם כל מה שכתבת

(חוץ מאיך אני תופסת את עצמי  לצערי, אבל זה לא קשור)

יישר כוח

התגובה שלך משמעותית עבורי.

לא תמיד אני מצליחה להנגיש את הדעות שלי בצורה רכה ונעימה יותר, אז כיף לקבל פידבק 

את יודעת שפעם הייתי חושבת שלעוף על עצמי זה גאווה אבל עכשיו ( ובזמן האחרון בכלל ) אני באמת רואה כמה זה חשוב הדימוי העצמי הזה גם בשבילי וגם בשביל הזוגיות ( כמו במקרה הזה ) ותודה שפרטת , זה נתן לי מוטיבציה לעבוד על זה!

 וגם נתתי לבעלי לקרא את השרשור והוא גם ממש התחבר למה שכתבת ואיך שהסברת מה עובר עליו ויכל גם להבין יותר מה שאני  עוברת.

תודה רבה ממש עזרת לי (ולנו)

אבל יחסי אישות זה מצווה מאוד מאוד מאוד גדולה וחשוב,

ולא סתם- כי עליה מבוססים על הנישואים- כך נברא העולם.

ולכן כשיש בעיה ביחסים זה גורם לקושי בזוגיות.

זה פשוט משוואה.

והזוגיות זו בעצמה מצווה גדולה מאוד ש מאוד מאוד רוצה בה

ואפילו כתוב  מוחק את שמו בשביל להשכין שלום בין איש לאישה.

ולכן- רק לכתוב לך- על זה שכתבת שאין זמן וכל לטפל בזה שאתם מקיימים ככה יחסים- זה הנקודה הכי חשובה... ככה לדעתי..

דבר ראשון לעשות את מה שיכול לחזק את הזוגיות מהשורש ואחכ השאר יסתדר...

ככה לעניות דעתי..

אני שומעת מה שאת אומרת ואני יודעת שזה חשוב ורוצה לטפל בזה (אשמח גם להמלצות מאיפה להתחיל, פיזיו כבר לא משפרת)

אבל בעלי טוען שזה התמכרות. הוא אומר שמאז שהתחילו הבעיות זה נתן לו תירוץ לחזור לזה אבל גם בתקופות הטובות שלא  נפל זה היה לו ממש קשה כי מרגיש מכור וזה פשוט משגע ותו עד שנופל...

התמכרות היא יומיומית, כזו שמפריעה לתפקוד

שכל קגע פנוי מוקדש לה וגם רגע שלא פנוי.

את מתארת התמודדות  נורמלית.

ממש לא נשמע התמכרות.

עכשיו תשאלו את עצמעם למה שניכם ממהרים להגדיר את זה התמכרות? 

הגבר צריך להתמודד עם הקושי שלו גם אם אין יחסים והוא גם יכול ליפול גם כשיש יחסים טובים בריאים ותקינים ובתדירות גבוהה. 

התכוונתי לא לקשר בין הדברים אלא לקשר את זה למצב הזוגיות בכללי..

שהפותחת תיארה מצב של 'ראש בראש' וניגוח..

זאת אומרת מסכימה שהבחירה והאחריות היא עליו..ובכל מצב זה לא עניין של להאשים את האישה או לומר שזה בגללה

אבל

הציפיה שגבר יתמודד לאורך תקופה ארוכה וממושכת עם העדר יחסים בתוך קשר זוגי..

ושזה כאילו מובן מאליו שיתגבר תמיד

זה לא מחובר למציאות

לא שאי אפשר לא ליפול

בטח שאפשר

אבל זה כן נסיון מאוד לא קל פיזיולוגית קודם כל עבורם

אני לא מצדיקה נפילה אבל אני לא חושבת שזה דבר כל כך קל לא ליפול

ואני לא מדברת על צפיה בתכנים אסורים.

אלא פשוט על שז''ל ..

ולכן בעיני בזוגיות כן צריכה להיות התחשבות אחד בשני

אישה התקופות של חוסר חשק יכולה גם חודשים לא לרצות

ובעיני זה לא זוגי לבחור רק במה שנח לי

וכן חושבת שנכון מדי פעם לפרגן לו. באהבה. ולייצר גם. תנאים שיאפשרו שתהיה חוויה טובה גם לאישה

שאסורים הרבה זמן, למשל אחרי לידה

או שאסור רפואית (במצבים מסויימים בהריון למשל)

אני לא מדברת על מה צריך לקרות בזוגיות טובה ובריאה ועל מה המצב הרצוי

אני פשוט רוצה לנתק את הקשר כדי שאף אשה לא תחשוב שזה קשור אליה.

אישה אחרי לידה לא צריכה להיות בלחץ שבגלל שלוקח לה זמן להטהר בעלה בינתיים עלול ליפול וכו'

בדיוק כמו שאשה שמקיימת יחסים 4 פעמים בשבוע לא יכולה להיות בטוחה שזהו, בעלה מוגן ושמור.

כי זו התמודדות של הבעל שלא קשורה לאישה.

ואני כן מדברת יותר על נפילות באינטרנט ולא סתם שז"ל בגלל שזה מה שהפותחת דיברה עליו, וגם כי זו התמודדות 'גדולה' יותר. זה לא להתמודד מול עצמך והיצרים שלך, אלא מול תעשייה שרוצה לתפוס אותך ברשת שלה

אישה שמתמודדת עם כאבים ביחסים ממש לא צריכה תוספת של מצפון.

זו התמודדות גדולה מספיק גם כך

אשמה לאישה לא שייך בכל מצב בעיני

אז זה לא שאנחנו לא מסכימות בכלל

נכון בתקופות שאי אפשר יש לו התמודדות

ולדעתי יותר קל קצת להתמודד כשאי אפשר

מאשר כשאפשר אבל מסיבה כלשהי זה לא קורה

יכולה להגיד שבפועל כשהיינו מותרים אבל לא היה אפשר -נגיד הריון בסיכון ואז תקופה ממושכת-

בעלי ביקש ואני הצעתי מעצמי נגיד להפריד מיטות ולהמעיט במגע של חיבה בערב

להקל עליו

וזה ממש הרגיש לי נכון

הנק' שאני העלתי היא באמת למצב בו הם מותרים ואין בעיה רפואית כלשהי

שכן חושבת שכמו בכל דבר אחר בזוגעות

חושבים יחד

אחד על השני וכל אחד משתדל מה שהוא יכל

זה לא שלא קיינו  יחסים שנתיים...

אחרי חצי שנה של כאבים לא נסבלים ( שדרך אגב, ניהיו יותר חזקים ככל שהמן עובר וממש הגיע למצב שרעדתי בגוף ממש מפחד שהכאב מגיע ולכן אני יודעת שהרבה יושב על הרגש\מח)

אז היה תקופה של בערך שבועיים שלושה שממש לא קיימנו כי בעלי לא רצה בגלל שראה אותי סובלת ככה קיבלנו אישור מרב שפשוט יגמור בחוץ ליד

אז סתם אם יש נשים שרואות את זה וסובלות מכאבים נכון שלפעמים צריך ( וממש לא על בסיס קבוע) לקיים יחסים  בתקופות של חוסר חשק כדי להתחשב כמו שכתבת אבל ממש ממש לא משהו שכואב ! זה רק יחמיר את המצב ניסיון 

בטוחה שקשה לך מאוד להבין אותו, נשמע שהפער ביניכם בנושא מיניות הוא תהומי כשהוא יחסית בקצה הסקאלה במאפיינים של גברים ואת בקצה ההפוך במאפיינים של נשים

מותר לך להפגע,קחי את הזמן לעכל...

אבל בבקשה- אל תמהרו להחליט החלטות ולחלק "עונשים". זה לא טוב ולא כדאי..

תתמקדי בכאב שלך, בפגיעה, קחי את הזמן לעבד ולחשוב

בעיני הכיוון הוא לא טיפול בהתמכרות. ברור לי שמהמקום שלך בלתי אפשרי לשים על זה פוקוס אבל בעלך האלוף עשה פה דרך מדהימה, מתדירות גבוהה מאוד לכמעט כלום אחרי החתונה

פעם בחודש זה ממש לא התמכרות

לא שאני חושבת שלא צריך למגר את זה לאפס אבל זה לא התמכרות וזה בעיני לא הטיפול הנכון פה

נשמע לי שאתם חייבים פה טיפול מיני זוגי מקצועי, כתבת שהתחלת משהו אבל אם זה רק היה פיזיותרפיה בקטע פיזי זה לא מספיק (למרות שזה גם מדהים)

אני יודעת שזה קשה להתחיל כזה טיפול, החשיפה וההתעסקות בפערים היא לא קלה אבל זה ממש ממש חשוב ונשמע שזה קריטי במקרה שלכם

גם כשיש פערים אפשר לחוות מיניות וזוגיות טובים אבל צריך לדעת לגשר ולתקשר את הפערים האלה כך ששני הצדדים יהיו שמחים ומסופקים

וזה אפשרי!

בהצלחה!!!

קודם כל תודה על  ההזדהות!

 ובאמת יש בינינו פער די גדול...

וכן הייתי בפיזיותרפיה לבערך שנה ובאיזשהו שלב הפיזיוטפיסטית אמרה לי שצריך לשלב טיפול ריגשי כדי שנוכל  להתקדם אבל עם ההריון, לידה, מצב כלכלי  לא משהו לא התפנינו 

אבל שה משהו שהחלטנו עכשיו לשים בראש סדר העדיפויות, מקווה ממש שנצליח!

רק לגבי בעניין של הכאבים שאת סובלת מהם.

ממש, אבל ממש, ממליצה לך לטפל בהם. בשבילך. בלי שום קשר לאם הוא נופל או לא.

לחיות במציאות כזאת של כאבים, נשמע לי מאוד מאוד קשה.

במיוחד שההזדמנויות להנאה ושמחה בתחום הזה כ"כ גדולות

והכאבים חוסמים הרבה מהן.

לדעתי זה משהו ששווה להשקיע בו הרבה לפני דברים אחרים, כי המקפצה שטיפול כזה יכול לתת לחיים שלך ולזוגיות שלכם, היא עצומה.

נ"ב: הוא לא מכור. יש הגדרות מאוד ברורות למה נחשב התמכרות, ביניהן: זה פוגע בתפקוד היום יומי, חוסר אפשרות לשלוט בזה ועוד ועוד. ונראה לי חשוב לא להדביק תוויות קשות שהן לא נכונות, בלי סתירה בצורך לטפל.

אז קודם כל אני ממש מודה לכל אחת ואחת שלקחה זמן לקרא ולהגיב זה כ"כ עזר לי!

עצם זה שיכלתי לפרק את מה שאני מרגישה ולקבל הזדהות / חיבק/ עצה פשוט עזרה לי ממש!

אז באמת בחמישי בלילה אחרי שכתבתי וקיבלתי כמה תגובות הרגשתי משהו קצת מתרכך ואמרתי לבעלי שאני מבינה שהוא גם נמצא בהרבה כאב ואני רוצה לחכות קצת לפני שנחליט מה עושים כדי שזה יהיה מרצון לעזור ולא מכעס וזה באמת ריכך ביננו הרבה.(כל רביעי חמישי די התעלמתי ממנו)

עכשיו אני מרגישה שהכעס כבר לא שם אני יותר במקום של כאב וגם קצת גועל ואני מדברת איתו על זה, הוא מבין וזה תורם באמת לשתינו (גם הוא מרגיש יותר בנח לספר לי דברים ואיך מרגיש וכו )

החלטנו שטיפול זוגי זה בסדר העדיפויות כרגע עם זה אומר לפנות לעמותות שיעזרו/למצא עוד משרה/אולי אפילו לבקש מההורים...

השאלה היא זה שברור שאני צריכה מטפלת מינית לטפל בכאב וגם זוגית בשנינו אבל לגביו מאיפה מתחילים ? (או שזה כלול בזוגי? פשוט לגבי הבעיה הוא היה מעדיף מטפל גבר )

אני גם מרגישה שקצת איבדי אמון בו, איך מחזירים ? והמחשבה של לקיים יחסים עכשיו פשוט מעלה לי את הדברים שראה וזה ממש ממש מגעיל אותי, פשוט הזמן יעשה את שלו?

יודעת שזה כואב עכשיו אבל מאמינה שכל הסיפור הזה רק יקרב ביננו ( הוא באמת מרגיש יותר קרוב כי לא מסתיר דברים) ואם כבר דברים טובים שיצאו מזה הוא באמת מנסה לפנק אותי ודי נתן לי מסאז בגב רב השבת (לא יודעת איך להסביר אבל הרגשתי שכל זה ממש מכביד עלי שממש הרגשתי תפוסה בגוף )

אז באמת תודה (וגם בעלי מודה ) לכל אחת כאן !

יש הרבה מטפלים שמתמקצעים בשני הנושאים כי באמת הם שזורים כל כך חזק

ממליצה להתיעץ עם אפרת צור, או מכון רותם (נראה לי זה השם..אלישע אזר) או מרכז יה"ל

אולי מי מהם ידע לעזור לכם למצוא שליח או שליחה טובים.

אל תתפשרו על מקצועיות!

בנושאים אינטימיים ועמוקים כאלה טיפול לא מדויק יכול גם להזיק, להתפיח משקעים ולהקשות על הטיפול בהמשך....

לגבי האמון - נורמלי וטבעי. אני חושבת שלא נכון ולא בריא לנסות לקיים יחסים כל עוד את לא רוצה בזה.זה רק מרחיק אתכם מהמטרה החשובה והטובה הזו

כמובן שכל טיפול מיני הוא לא מטפל בכאבים עצמם אם המקור שלהם הוא פיזי. אבל רוב מוחלט של הכאבים ביחסים נובעים מחיבור של גוף-נפש, מהכנה לא מספיקה של הגוף, וטראומות

לכן לדעתי שווה להתחיל מטיפול הוליסטי

ואם לא רואים בעקבותיו שיפור או אם המטפל/ת ימליצו אז לפנות לטיפול רפואי או של סקסולוגית מוכוון לכאב

בהצלחה!!!!

כל הכבוד על המוכנות לטפל, זה לא קל

"רוב מוחלט של הכאבים ביחסים נובעים מחיבור של גוף-נפש"

אז אין לי נתונים מדוייקים,

אבל במקרה שזה כן נובע ממשהו פיזי - צריך לתת לזה קדימות ראשונה ודבר ראשון לברר את זה

כי,

אם זה נובע ממשהו פיזי ועושים המון עבודה נפשית-רגשית ושום דבר לא מתקדם - זה יכול לגרום יאוש ודכאון של אני לא בסדר...

ומהצד השני, הרבה אנשי מקצוע בתחום (גניקולוגים, פיזוטרפיסטיות) לא יודעים לאבחן ולטפל באופן מספיק מקצועי (מכירה לא מעט סיפורים), ההתשה בללכת מאחד לשני ולקוות כל פעם ולהתאכזב היא קשה, אבל כן ממליצה מאוד להתעקש על אנשי מקצוע מובחרים, גם כשדורש השקעה כספית רבה (פרופ' לב שגיא דבר ראשון, וכדאי לקרוא שרשורים שהיו פה לאחרונה).

בקיצור, דבר ראשון לבדוק או לשלול אם זה עניין פיזי ורפואי, ואח"כ להתקדם הלאה.

לא סותר טיפול זוגי במקביל, במיוחד בעקבות כל מה שזה מעלה...

ולפותחת באופן אישי - את נשמעת מיוחדת ומעוררת התפעלות! 

וגם זה עוד סיבה שחשוב ללכת למישהו מקצועי בתחום, שידע להגיד מתי זה מחוץ לגבולות הגזרה שלו.

גם בכיוון ההפוך- ללכת לטיפול רפואי כשהמוקד הוא רגשי זה סוחט וזה מתיש במיוחד בנושא כזה שבו עצם החשיפה היא קשה ומטלטלת

זה מקור לטיפול יתר של "פלסטרים" כמו משחות אלחוש וטיפולים מיותרים. יש לא מעט מקרים שבהם כאילו יש טיפול רפואי אבל בעצם זה לא מה שהיה צריך, אבל כשמגיעים לרופא זה מה שיש לו להציע

(לא שאני אומרת שבשום מצב לא נכון לאלחש, הגיוני שיש מקרים ספציפיים שכן. אבל בוודאי שברמה הפשוטה לאלחש כאב זה להתעלם מהזעקות של הגוף וזה גרוע פי כמה כשמדובר באינטימיות. זה לא יכול לבוא בלי טיפול עומק במוקד הכאב

כנ"ל שימוש יתר בניתוחים לבקיעת בתולין ודברים כאלה, גם במקרים שבהם זה לא היה נחוץ והיה אפשר לפתור את זה בדרכים פשוטות יותר ונעימות יותר )

לצערנו אין הרבה רופאות מעולות שיודעות להסתכל על המכלול

אם יש רופאה כזו כמובן שזה מעולה ולא צריך לחשוש

ושלא ישמע אחרת- מסכימה שחייבים לשלול בעיה רפואית אמיתית, כי אם היא קיימת שום טיפול לא יעזור. אבל כאן נשמע שכבר שללו 

ממש שווה לפחות להתייעץ איתו

וזה הולך לקרב ביניכם מאוד!!

זוגיות בלי סודות היא רמה גבוהה של חברות.

כמו שכתבו לך לגבי טיפול בשבילך.

לגבי בעלך - תעשי חיפוש של כל מיני ארגונים שמתעסקים עם שמירת הברית.

השיטה הכי יסודית היא "12 הצעדים", לדעתי גם למי שלא מוגד כמכור - יש המון כלים לקחת משם.

לגבי הדחייה והקושי המנטלי עם קיום יחסים כרגע- לשתף, לשתף ועוד פעם לשתף.

שוב, זה מה שעובד אצלנו, לא בטוח נכון לכולם.

לשבת לדבר על כל מה שקורה.

מה הוא מרגיש, מה את מרגישה.

מה את צריכה שהוא יעשה / יאמר על מנת להרגיש נאהבת / על מנת להחזיר אמון.

הרבה מגע לא מיני.

עוד משהו שיכול אולי לעזור לך: שיכתוב לך רשימה של תכונות או דברים שהוא אוהב בך. ( אפשר גם להגיד, אבל עדיף לכתוב - יותר תוקף ואפשר לקרוא שוב ושוב ).

וקחו את הזמן. אתם עולים ובונים כרגע עוד קומה בזוגיות. לאט לאט, יציב ובטוח❤

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.