ואת נשמעת כאובה ומבולבלת מאוד.

קחי לך זמן לעכל את הענין, מותר לך לכעוס / לכאוב / להפגע.

תיכף יבואו בנות אלופות בהזדהות והכלה.

אם את מעוניינת *ובשלה* לשמוע כיווני חשיבה אחרים שהם לא רק הזדהות - יכולה לנסות בשמחה.

אבל ממש רק אם שייך מבחינתך, כי אחרת זה עלול לפגוע.

בהצלחה❤🙏

תודה שקראת והגבת הלגיטמציה לתחושות עוזרת...

אני כן אשמח לשמע על כיווני חשיבה 

אז קודם כל, ואני מציינת זאת תמיד, שאני מדברת אך ורק מניסיון אישי שלנו.

ותמיד תמיד יש את האופציה שמה שעובד לי לא יעבוד לך וזה בסדר. אנחנו נשים שונות, עם חוזקות שונות ורגישיות אחרות.  

מוטיב מאוד חשוב בעיני, בהתמודדות מסוג כזה היא הפרדה.

הפרדה בין המעשים שלו לזוגיות שלכם ואליך.

האמת שכמה שאני מנסה לחשוב עם עצמי בעקבות שרשורים כאלה בפורום - מה יכול לעזור ליצור הפרדה כזאת - זה עדיין לא מגובש לי 100%, אז מנסה:

את מתארת התמודדות שלו עם הנושא מגיל 8(אגב, מצוי ביותר). כלומר, בעלך היקר מתמודד עם עצמו מגיל 8! עוד שנה ועוד שנה ועוד.. מתחיל כילד כשבכלל לא מבין מה הוא עושה ומה זה, וממשיך הלאה.. בלי קשר לזוגיות, בלי קשר לאשה מסויימת, או התחייבות כלשהי.

תחשבי כמה תחושות של צער / כאב / בושה / חטא / אשמה / תיעוב עצמי / בלבול - הוא צבר בכל השנים האלה!!

קחי רגע לחשוב, לדמיין, לנסות להרגיש את זה❤

והוא מתחתן, והכל טוב ויפה.

אבל פלא, היצר כמובן לא נעלם. (הגיוני כמו שכתבת שהיתה חצי שנה בהתחלה שלא נפל. התרגשות של החתונה / זוגיות וכו).

גם אני ואת לא באמת משתנות תחת החופה, אף אחד לא משתנה בהינף לילה וטקס חופה.

ובעצם מה שקורה, כשוך ההתרגשות ופרפורי ההתחלה - אנחנו חוזרים להיות מי שאנחנו. לטוב ולמוטב.

ובעלך היקר "חוזר לעצמו" גם בנושא הזה.

אבל פתאום התמונה משתנה.

פתאום ההתמודדות הזו, עתיקת היומין,  מרובת הכאב והקונפליקטים, סוטת "ממסלולה" והופכת להיות "כלי ניגוח" ביניכם.

הרי זה היה שם תמיד. גם לפניך, גם בלי קשר אליך.

גם בלי קשר לזוגיות בכלל.

המקום הכאוב, המתמודד הזה, לא בא בגללך/ להתחרות איתך. הוא קיים שם לצערו כבר מילדות.

יכולה לנסות להבין את המשוואה של בעלך מול הכאב, בלי קשר אליך?

הצלחת להבין אותי קצת?

אולי תנסי לדמיין שנחשפת עכשיו לאזשהיא חוויה קשה וממושכת שבעלך עבר. משהו קשה עם עצמו.

יכולה להסתכל רגע מהצד על הכאב, בלי להכניס אותך למשוואה?

בעלך המדהים גם מביע חרטה ורצון לשינוי.

תצליחי להיות שם בשבילו לתמיכה בתהליך?

תארי לך שהוא רוצה להגמל משתיית אלכוהול - לא מגיע לו להיעזר בך?

מי יכולה לתמוך בו כמוך?!

מצליחה להסתכל קצת על הנושא כמו גמילה מאלכוהול? שלא מערבת אותך רגשית?

תנסי לשבת להקשיב לו, רק להקשיב.

את תופתעי ותזדעזי מעוצמת וכמות הכאב והתסכול שהוא אוצר בתוכו.

תארי לך תגובה כמו: "כמה קשה לי לשמוע איזה כאב עברת! ממש מצער אותי לחשוב כמה ייסורים ואשמה חווית, שתדע שאני פה אם תרצה כל סוג עזרה כלשהיא"

מה זה יעשה לו את חושבת?

מה זה יעשה לזוגיות שלכם?

איפה זה שם אותך מולו? מאשימה ומפוחדת על המקום שלה? או בטוחה בעצמה, מאמינה בו ונכונה לתמיכה?...

לגבי טיפול תרופתי:

אף פעם לא שמעתי דבר כזה, והאמת נשמע לי מזעזע.

יצר המין הוא החיים עצמם. הוא  התשוקה והכוח המניע. לא מסרסרים אותו בתרופות,לומדים לתעל אותו לטוב.

אם באמת הוא עונה להגדרה של מכור - שמעתם על שיטת 13 הצעדים?

ועוד שאלה בשביל עצמך:

את אוהבת אותך? כמה את חושבת שאת אישה שווה? כמה נראה לך בעלך זכה בך?

חשוב מאוד לאמן גם את השריר הזה...

אם יש לך עוד שאלות,  בשמחה❤

קודם כל, תודה על התגובה המושקעת

אני יתחיל ממה שכתבת בסוף שבאמת יש לי קושי לאהוב את עצמי )ואני יודעת שזה לא תורם לזוגיות ...

את כתבת כ"כ יפה וזה נתן לי שנייה לראות את הכאב שלו וגם עליו אני ממש רואה שהוא מצטער וכואב לו על המצב)

זכרתי משרשורים שראיתי שכן חשוב לעודד אז כשקראתי את המכתב אמרתי לו שאני מעריכה שהוא אמר לי את זה ולא גיליתי זאת בעצמי אבל להגיד משהו טוב יותר מיזה אני לא מצליחה.

 איך את מצליחה להפריד את זה ממך? אני יודעת שזה התחיל לפני שהייתי בחייו אבל אני לא מצליחה להפריד את עצמי  / זוגיות  מן המעשים שלו. כל פעם שאני חושבת עלזה זה פשוט מכעיס ומגעיל אותי, אולי אם הזמן הכעס, כאב וגועל יפחת? 

אני אקרא על השיטה (ואני ממש נגד תרופות כאלה זה נשמע לי מזעזע אבל כנראה מרגיש כ"כ רע שמעדיף לעשות את זה )

ואני ממש מרגישה שעצם זה שיש לי איפה לפרוק את זה קצת מקל עלי, אז תודה !

ותדעי שאני נפעמת ממך!

לא הרבה נשים במצב שלך פנויות ופתוחות לשמוע!

ואת עם כל הכאב שלך - עושה את זה מדהים!

הכאב שלך לגיטימי! הכי בעולם!

הוא יפחת אם תתני לו מקום.

אל תרוצי למה שכתבתי לך למעלה, זה השלב הבא.

קודם תשהי עכשיו בכאב שלך, בגועל, בכעס, באכזבה,בכל מה שעולה לך בלב ובראש.

לכי תבכי את זה.

יש לך איזשהיא פינה פרטית? אולי אפילו בטבע?.. לשבת ולבכות, להתאבל.

אני חושבת שמה שעוזר לי להפריד, ולא בטוח שזה מה שיעזור לך, זה קודם כל דימוי עצמי חיובי מאוד (לפעמים אני חושבת שיותר מידי😅).

*בעיני* אני אחת הנשים השוות בעולם. בכל הפרמטרים.  פדיחה לכתוב ככה, אבל כותבת בשבילך, מאנונימי מותר .

אני חושבת שלהיות נשואה אלי זה זכות ולא חסד. אני יפה, חכמה, חרוצה וחברה טובה ו... להמשיך?

אני ממש ממש ממש מרגישה את המקום הבריא והיציב *עם עצמי* בתוך הזוגיות בכלל ובעניין הזה בפרט.

אם מענין אותך לעשות עבודה עם עצמך - עופי על זה בכל בכוח!!

עוד משהו שהוא "אני" ולא בטוחה יעזור לך, אבל כותבת:

מיניות בשבילי היא קסם, היא פלא!

זה לא משהו שמגעיל אותי בשום צורה.

פורונוגרפיה זה גס ומשפיל לדעתי. אבל מיניות בכלל - מסקרנת אותי, לא דוחה.

(אבל אני באמת שונה נראה לי בענין הזה מרוב הנשים, וכנראה לא יעזור לך..)

אולי יכול לעזור לך באמת להסתכל על זה כמו גמילה מאלכוהול למשל, זה מסתדר לך איכשהו?

תיכף יבואו אולי בנות שיותר דומות אליך בראש ויוכלו יותר לעזור לך פרקטית.

אני רק אוכל לספר לך מה תרויחי אם תצליחי לשנות את המשוואה מ: את מול בעלך ראש בראש.

ל: את ובעלך מול היצר ראש בראש.

אתם תרוויחו זוגיות מופלאה, חברות אמיצה ואהבת אמת.

לכו על זה! תנסו, זה שווה!!!❤

לבעלי:

אנשים שמתמודדים עם היצר החזק הזה - עוברים המון נפילות, עם כל הרצון הטוב והמלחמה שלהם.

וזה מייאש אותם כ"כ וגורם לתסכול עצום!

ישבנו פעם בזמן כזה והסברתי לו, אולי יעזור גם לך:

ה' לא רוצה אותך נקי לחלוטין מהיצר, הוא לא רוצה אותך מושלם בענין הזה וזהו.

איך אני יודעת? כי לא ברא אותך כזה.

הרי בקלות יכל לברוא אותך עם יצר חלש / בלי התמודדות בנושא. או לחילופין לתת לך להצליח להתגבר מעכשיו וזהו.

נכון? הרי ה' כל יכול?!

אממה, אנחנו רואים לפי המציאות שהוא בוחר עדיין להשאיר אותך מתמודד. להצליח חודשיים, ליפול פעם אחת. לא להצליח חודש ואז להצליח חצי שנה... וחוזר חלילה..

הוא רוצה אותך נופל וקם!! קם ונופל!!!

זה רצון ה'!! זה בדיוק!!

כשתגמור את התיקון שלך בנושא - תקבל ממנו כוחות להשאר תמיד למעלה בקדושה.

עד אז - אנחנו נכנעים לרצונו יתברך,ודווקא הנפילות והקימות האלה - הן הן שעושות לו נחת רוח.

וואי יצאתי רבנית🤦‍♀️😅

אבל זוכרת שזה חיזק אותו כ"כ.  אולי לא במקום בשבילך עכשיו, אולי לא בכלל, אבל הרגשתי צורך לכתוב..

רק רציתי להגיד לך את זה

פי אלף ממה שיכולתי לכתוב

מזדהה וממש מסכימה עם כל מה שכתבת

(חוץ מאיך אני תופסת את עצמי  לצערי, אבל זה לא קשור)

יישר כוח

התגובה שלך משמעותית עבורי.

לא תמיד אני מצליחה להנגיש את הדעות שלי בצורה רכה ונעימה יותר, אז כיף לקבל פידבק 

את יודעת שפעם הייתי חושבת שלעוף על עצמי זה גאווה אבל עכשיו ( ובזמן האחרון בכלל ) אני באמת רואה כמה זה חשוב הדימוי העצמי הזה גם בשבילי וגם בשביל הזוגיות ( כמו במקרה הזה ) ותודה שפרטת , זה נתן לי מוטיבציה לעבוד על זה!

 וגם נתתי לבעלי לקרא את השרשור והוא גם ממש התחבר למה שכתבת ואיך שהסברת מה עובר עליו ויכל גם להבין יותר מה שאני  עוברת.

תודה רבה ממש עזרת לי (ולנו)

אבל יחסי אישות זה מצווה מאוד מאוד מאוד גדולה וחשוב,

ולא סתם- כי עליה מבוססים על הנישואים- כך נברא העולם.

ולכן כשיש בעיה ביחסים זה גורם לקושי בזוגיות.

זה פשוט משוואה.

והזוגיות זו בעצמה מצווה גדולה מאוד ש מאוד מאוד רוצה בה

ואפילו כתוב  מוחק את שמו בשביל להשכין שלום בין איש לאישה.

ולכן- רק לכתוב לך- על זה שכתבת שאין זמן וכל לטפל בזה שאתם מקיימים ככה יחסים- זה הנקודה הכי חשובה... ככה לדעתי..

דבר ראשון לעשות את מה שיכול לחזק את הזוגיות מהשורש ואחכ השאר יסתדר...

ככה לעניות דעתי..

אני שומעת מה שאת אומרת ואני יודעת שזה חשוב ורוצה לטפל בזה (אשמח גם להמלצות מאיפה להתחיל, פיזיו כבר לא משפרת)

אבל בעלי טוען שזה התמכרות. הוא אומר שמאז שהתחילו הבעיות זה נתן לו תירוץ לחזור לזה אבל גם בתקופות הטובות שלא  נפל זה היה לו ממש קשה כי מרגיש מכור וזה פשוט משגע ותו עד שנופל...

התמכרות היא יומיומית, כזו שמפריעה לתפקוד

שכל קגע פנוי מוקדש לה וגם רגע שלא פנוי.

את מתארת התמודדות  נורמלית.

ממש לא נשמע התמכרות.

עכשיו תשאלו את עצמעם למה שניכם ממהרים להגדיר את זה התמכרות? 

הגבר צריך להתמודד עם הקושי שלו גם אם אין יחסים והוא גם יכול ליפול גם כשיש יחסים טובים בריאים ותקינים ובתדירות גבוהה. 

התכוונתי לא לקשר בין הדברים אלא לקשר את זה למצב הזוגיות בכללי..

שהפותחת תיארה מצב של 'ראש בראש' וניגוח..

זאת אומרת מסכימה שהבחירה והאחריות היא עליו..ובכל מצב זה לא עניין של להאשים את האישה או לומר שזה בגללה

אבל

הציפיה שגבר יתמודד לאורך תקופה ארוכה וממושכת עם העדר יחסים בתוך קשר זוגי..

ושזה כאילו מובן מאליו שיתגבר תמיד

זה לא מחובר למציאות

לא שאי אפשר לא ליפול

בטח שאפשר

אבל זה כן נסיון מאוד לא קל פיזיולוגית קודם כל עבורם

אני לא מצדיקה נפילה אבל אני לא חושבת שזה דבר כל כך קל לא ליפול

ואני לא מדברת על צפיה בתכנים אסורים.

אלא פשוט על שז''ל ..

ולכן בעיני בזוגיות כן צריכה להיות התחשבות אחד בשני

אישה התקופות של חוסר חשק יכולה גם חודשים לא לרצות

ובעיני זה לא זוגי לבחור רק במה שנח לי

וכן חושבת שנכון מדי פעם לפרגן לו. באהבה. ולייצר גם. תנאים שיאפשרו שתהיה חוויה טובה גם לאישה

שאסורים הרבה זמן, למשל אחרי לידה

או שאסור רפואית (במצבים מסויימים בהריון למשל)

אני לא מדברת על מה צריך לקרות בזוגיות טובה ובריאה ועל מה המצב הרצוי

אני פשוט רוצה לנתק את הקשר כדי שאף אשה לא תחשוב שזה קשור אליה.

אישה אחרי לידה לא צריכה להיות בלחץ שבגלל שלוקח לה זמן להטהר בעלה בינתיים עלול ליפול וכו'

בדיוק כמו שאשה שמקיימת יחסים 4 פעמים בשבוע לא יכולה להיות בטוחה שזהו, בעלה מוגן ושמור.

כי זו התמודדות של הבעל שלא קשורה לאישה.

ואני כן מדברת יותר על נפילות באינטרנט ולא סתם שז"ל בגלל שזה מה שהפותחת דיברה עליו, וגם כי זו התמודדות 'גדולה' יותר. זה לא להתמודד מול עצמך והיצרים שלך, אלא מול תעשייה שרוצה לתפוס אותך ברשת שלה

אישה שמתמודדת עם כאבים ביחסים ממש לא צריכה תוספת של מצפון.

זו התמודדות גדולה מספיק גם כך

אשמה לאישה לא שייך בכל מצב בעיני

אז זה לא שאנחנו לא מסכימות בכלל

נכון בתקופות שאי אפשר יש לו התמודדות

ולדעתי יותר קל קצת להתמודד כשאי אפשר

מאשר כשאפשר אבל מסיבה כלשהי זה לא קורה

יכולה להגיד שבפועל כשהיינו מותרים אבל לא היה אפשר -נגיד הריון בסיכון ואז תקופה ממושכת-

בעלי ביקש ואני הצעתי מעצמי נגיד להפריד מיטות ולהמעיט במגע של חיבה בערב

להקל עליו

וזה ממש הרגיש לי נכון

הנק' שאני העלתי היא באמת למצב בו הם מותרים ואין בעיה רפואית כלשהי

שכן חושבת שכמו בכל דבר אחר בזוגעות

חושבים יחד

אחד על השני וכל אחד משתדל מה שהוא יכל

זה לא שלא קיינו  יחסים שנתיים...

אחרי חצי שנה של כאבים לא נסבלים ( שדרך אגב, ניהיו יותר חזקים ככל שהמן עובר וממש הגיע למצב שרעדתי בגוף ממש מפחד שהכאב מגיע ולכן אני יודעת שהרבה יושב על הרגש\מח)

אז היה תקופה של בערך שבועיים שלושה שממש לא קיימנו כי בעלי לא רצה בגלל שראה אותי סובלת ככה קיבלנו אישור מרב שפשוט יגמור בחוץ ליד

אז סתם אם יש נשים שרואות את זה וסובלות מכאבים נכון שלפעמים צריך ( וממש לא על בסיס קבוע) לקיים יחסים  בתקופות של חוסר חשק כדי להתחשב כמו שכתבת אבל ממש ממש לא משהו שכואב ! זה רק יחמיר את המצב ניסיון 

בטוחה שקשה לך מאוד להבין אותו, נשמע שהפער ביניכם בנושא מיניות הוא תהומי כשהוא יחסית בקצה הסקאלה במאפיינים של גברים ואת בקצה ההפוך במאפיינים של נשים

מותר לך להפגע,קחי את הזמן לעכל...

אבל בבקשה- אל תמהרו להחליט החלטות ולחלק "עונשים". זה לא טוב ולא כדאי..

תתמקדי בכאב שלך, בפגיעה, קחי את הזמן לעבד ולחשוב

בעיני הכיוון הוא לא טיפול בהתמכרות. ברור לי שמהמקום שלך בלתי אפשרי לשים על זה פוקוס אבל בעלך האלוף עשה פה דרך מדהימה, מתדירות גבוהה מאוד לכמעט כלום אחרי החתונה

פעם בחודש זה ממש לא התמכרות

לא שאני חושבת שלא צריך למגר את זה לאפס אבל זה לא התמכרות וזה בעיני לא הטיפול הנכון פה

נשמע לי שאתם חייבים פה טיפול מיני זוגי מקצועי, כתבת שהתחלת משהו אבל אם זה רק היה פיזיותרפיה בקטע פיזי זה לא מספיק (למרות שזה גם מדהים)

אני יודעת שזה קשה להתחיל כזה טיפול, החשיפה וההתעסקות בפערים היא לא קלה אבל זה ממש ממש חשוב ונשמע שזה קריטי במקרה שלכם

גם כשיש פערים אפשר לחוות מיניות וזוגיות טובים אבל צריך לדעת לגשר ולתקשר את הפערים האלה כך ששני הצדדים יהיו שמחים ומסופקים

וזה אפשרי!

בהצלחה!!!

קודם כל תודה על  ההזדהות!

 ובאמת יש בינינו פער די גדול...

וכן הייתי בפיזיותרפיה לבערך שנה ובאיזשהו שלב הפיזיוטפיסטית אמרה לי שצריך לשלב טיפול ריגשי כדי שנוכל  להתקדם אבל עם ההריון, לידה, מצב כלכלי  לא משהו לא התפנינו 

אבל שה משהו שהחלטנו עכשיו לשים בראש סדר העדיפויות, מקווה ממש שנצליח!

רק לגבי בעניין של הכאבים שאת סובלת מהם.

ממש, אבל ממש, ממליצה לך לטפל בהם. בשבילך. בלי שום קשר לאם הוא נופל או לא.

לחיות במציאות כזאת של כאבים, נשמע לי מאוד מאוד קשה.

במיוחד שההזדמנויות להנאה ושמחה בתחום הזה כ"כ גדולות

והכאבים חוסמים הרבה מהן.

לדעתי זה משהו ששווה להשקיע בו הרבה לפני דברים אחרים, כי המקפצה שטיפול כזה יכול לתת לחיים שלך ולזוגיות שלכם, היא עצומה.

נ"ב: הוא לא מכור. יש הגדרות מאוד ברורות למה נחשב התמכרות, ביניהן: זה פוגע בתפקוד היום יומי, חוסר אפשרות לשלוט בזה ועוד ועוד. ונראה לי חשוב לא להדביק תוויות קשות שהן לא נכונות, בלי סתירה בצורך לטפל.

אז קודם כל אני ממש מודה לכל אחת ואחת שלקחה זמן לקרא ולהגיב זה כ"כ עזר לי!

עצם זה שיכלתי לפרק את מה שאני מרגישה ולקבל הזדהות / חיבק/ עצה פשוט עזרה לי ממש!

אז באמת בחמישי בלילה אחרי שכתבתי וקיבלתי כמה תגובות הרגשתי משהו קצת מתרכך ואמרתי לבעלי שאני מבינה שהוא גם נמצא בהרבה כאב ואני רוצה לחכות קצת לפני שנחליט מה עושים כדי שזה יהיה מרצון לעזור ולא מכעס וזה באמת ריכך ביננו הרבה.(כל רביעי חמישי די התעלמתי ממנו)

עכשיו אני מרגישה שהכעס כבר לא שם אני יותר במקום של כאב וגם קצת גועל ואני מדברת איתו על זה, הוא מבין וזה תורם באמת לשתינו (גם הוא מרגיש יותר בנח לספר לי דברים ואיך מרגיש וכו )

החלטנו שטיפול זוגי זה בסדר העדיפויות כרגע עם זה אומר לפנות לעמותות שיעזרו/למצא עוד משרה/אולי אפילו לבקש מההורים...

השאלה היא זה שברור שאני צריכה מטפלת מינית לטפל בכאב וגם זוגית בשנינו אבל לגביו מאיפה מתחילים ? (או שזה כלול בזוגי? פשוט לגבי הבעיה הוא היה מעדיף מטפל גבר )

אני גם מרגישה שקצת איבדי אמון בו, איך מחזירים ? והמחשבה של לקיים יחסים עכשיו פשוט מעלה לי את הדברים שראה וזה ממש ממש מגעיל אותי, פשוט הזמן יעשה את שלו?

יודעת שזה כואב עכשיו אבל מאמינה שכל הסיפור הזה רק יקרב ביננו ( הוא באמת מרגיש יותר קרוב כי לא מסתיר דברים) ואם כבר דברים טובים שיצאו מזה הוא באמת מנסה לפנק אותי ודי נתן לי מסאז בגב רב השבת (לא יודעת איך להסביר אבל הרגשתי שכל זה ממש מכביד עלי שממש הרגשתי תפוסה בגוף )

אז באמת תודה (וגם בעלי מודה ) לכל אחת כאן !

יש הרבה מטפלים שמתמקצעים בשני הנושאים כי באמת הם שזורים כל כך חזק

ממליצה להתיעץ עם אפרת צור, או מכון רותם (נראה לי זה השם..אלישע אזר) או מרכז יה"ל

אולי מי מהם ידע לעזור לכם למצוא שליח או שליחה טובים.

אל תתפשרו על מקצועיות!

בנושאים אינטימיים ועמוקים כאלה טיפול לא מדויק יכול גם להזיק, להתפיח משקעים ולהקשות על הטיפול בהמשך....

לגבי האמון - נורמלי וטבעי. אני חושבת שלא נכון ולא בריא לנסות לקיים יחסים כל עוד את לא רוצה בזה.זה רק מרחיק אתכם מהמטרה החשובה והטובה הזו

כמובן שכל טיפול מיני הוא לא מטפל בכאבים עצמם אם המקור שלהם הוא פיזי. אבל רוב מוחלט של הכאבים ביחסים נובעים מחיבור של גוף-נפש, מהכנה לא מספיקה של הגוף, וטראומות

לכן לדעתי שווה להתחיל מטיפול הוליסטי

ואם לא רואים בעקבותיו שיפור או אם המטפל/ת ימליצו אז לפנות לטיפול רפואי או של סקסולוגית מוכוון לכאב

בהצלחה!!!!

כל הכבוד על המוכנות לטפל, זה לא קל

"רוב מוחלט של הכאבים ביחסים נובעים מחיבור של גוף-נפש"

אז אין לי נתונים מדוייקים,

אבל במקרה שזה כן נובע ממשהו פיזי - צריך לתת לזה קדימות ראשונה ודבר ראשון לברר את זה

כי,

אם זה נובע ממשהו פיזי ועושים המון עבודה נפשית-רגשית ושום דבר לא מתקדם - זה יכול לגרום יאוש ודכאון של אני לא בסדר...

ומהצד השני, הרבה אנשי מקצוע בתחום (גניקולוגים, פיזוטרפיסטיות) לא יודעים לאבחן ולטפל באופן מספיק מקצועי (מכירה לא מעט סיפורים), ההתשה בללכת מאחד לשני ולקוות כל פעם ולהתאכזב היא קשה, אבל כן ממליצה מאוד להתעקש על אנשי מקצוע מובחרים, גם כשדורש השקעה כספית רבה (פרופ' לב שגיא דבר ראשון, וכדאי לקרוא שרשורים שהיו פה לאחרונה).

בקיצור, דבר ראשון לבדוק או לשלול אם זה עניין פיזי ורפואי, ואח"כ להתקדם הלאה.

לא סותר טיפול זוגי במקביל, במיוחד בעקבות כל מה שזה מעלה...

ולפותחת באופן אישי - את נשמעת מיוחדת ומעוררת התפעלות! 

וגם זה עוד סיבה שחשוב ללכת למישהו מקצועי בתחום, שידע להגיד מתי זה מחוץ לגבולות הגזרה שלו.

גם בכיוון ההפוך- ללכת לטיפול רפואי כשהמוקד הוא רגשי זה סוחט וזה מתיש במיוחד בנושא כזה שבו עצם החשיפה היא קשה ומטלטלת

זה מקור לטיפול יתר של "פלסטרים" כמו משחות אלחוש וטיפולים מיותרים. יש לא מעט מקרים שבהם כאילו יש טיפול רפואי אבל בעצם זה לא מה שהיה צריך, אבל כשמגיעים לרופא זה מה שיש לו להציע

(לא שאני אומרת שבשום מצב לא נכון לאלחש, הגיוני שיש מקרים ספציפיים שכן. אבל בוודאי שברמה הפשוטה לאלחש כאב זה להתעלם מהזעקות של הגוף וזה גרוע פי כמה כשמדובר באינטימיות. זה לא יכול לבוא בלי טיפול עומק במוקד הכאב

כנ"ל שימוש יתר בניתוחים לבקיעת בתולין ודברים כאלה, גם במקרים שבהם זה לא היה נחוץ והיה אפשר לפתור את זה בדרכים פשוטות יותר ונעימות יותר )

לצערנו אין הרבה רופאות מעולות שיודעות להסתכל על המכלול

אם יש רופאה כזו כמובן שזה מעולה ולא צריך לחשוש

ושלא ישמע אחרת- מסכימה שחייבים לשלול בעיה רפואית אמיתית, כי אם היא קיימת שום טיפול לא יעזור. אבל כאן נשמע שכבר שללו 

ממש שווה לפחות להתייעץ איתו

וזה הולך לקרב ביניכם מאוד!!

זוגיות בלי סודות היא רמה גבוהה של חברות.

כמו שכתבו לך לגבי טיפול בשבילך.

לגבי בעלך - תעשי חיפוש של כל מיני ארגונים שמתעסקים עם שמירת הברית.

השיטה הכי יסודית היא "12 הצעדים", לדעתי גם למי שלא מוגד כמכור - יש המון כלים לקחת משם.

לגבי הדחייה והקושי המנטלי עם קיום יחסים כרגע- לשתף, לשתף ועוד פעם לשתף.

שוב, זה מה שעובד אצלנו, לא בטוח נכון לכולם.

לשבת לדבר על כל מה שקורה.

מה הוא מרגיש, מה את מרגישה.

מה את צריכה שהוא יעשה / יאמר על מנת להרגיש נאהבת / על מנת להחזיר אמון.

הרבה מגע לא מיני.

עוד משהו שיכול אולי לעזור לך: שיכתוב לך רשימה של תכונות או דברים שהוא אוהב בך. ( אפשר גם להגיד, אבל עדיף לכתוב - יותר תוקף ואפשר לקרוא שוב ושוב ).

וקחו את הזמן. אתם עולים ובונים כרגע עוד קומה בזוגיות. לאט לאט, יציב ובטוח❤

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

למזלו

אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים 

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים

וגם כי זה נשמע קצת חולני

עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע

אתם קודמים לאנשים אחרים

אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים

ממכם כזוג וגם מהילדים

נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד

לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה

לא נשמע שיש עם מי לדבר 

איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?

גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..

ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי. 

לק"י

אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.

מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").

וחיבוק!

זו חוויה קשה 

אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.

גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.

חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה

זה לא סביר לשמוע צרחות כאלו מדודה. 
אם ככה היא רגילה להגיב, זה לא ישתנה... ולצרוח עליה חזרה נשמע שרק יסלים את המצב. והעיקר הוא שהילדים שלך יגדלו עם תחושת ביטחון.
 

כדאי לך לתווך לילדים את הסיטואציה. להסביר להם שהבעיה היא אצלה ושיש דרכים אחרות להביע כעס/ תסכול. שהיא הייתה *חייבת* להתנהג בצורה מכובדת, גם אם היה לה מאוד קשה.
זה ייתן להם גבול חזק והבנה שגם כשמאוד כועסים צריכים לשמור על שליטה עצמית.

מתלבטת מה לעשות עכשיו

יש תכנונים מפה ועד אילת לחופש יחד איתם

ולא פשוט לא בא לי, הודעתי לבעלי שכנראה אבטלה

הוא אמר שהוא לא הולך לבד עם הגדולים שאשכח מזה,הוא ישאר בבית איתי

בקטע של לא מפרידים את המשפחה

אבל אני רואה את זה אחרת לגמרי.... לא מסוגלת לראות אותםםםםםם

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני

לא שיש לו אחות תינוקת

אבל זו לא סיטואציה קיצונית

הדרכת הורים זה תמיד טוב

אבל לפני זה

צריך התאמה בסיסית של ציפיות

כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים

ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל

זה עצמו יוצר את הבעיה

כל אחת מאיתנו כותבת מנקודת המבט שלה, ולכן אנחנו סוברות אחרת. טוב שיש לפותחת כמה נקודות הסתכלות כדי לראות מה הכי נכון לה...

ולא חושבת שזה מאוד חריג ילד בן 6 שמדי פעם יחליט לשבת על אחותו התינוקת. לפחות אצלי בבית יש ילדים כאלה 🤭

כמובן שזה לא סותר שכדאי להתייעץ ולקבל הדרכת הורים

יש כל מיני ילדים בגיל 6 וגם אותו ילד יכול להתנהג ככה בתקופות יותר קשוחות. נגיד אצלי במילואים זה יותר נראה ככה ובשגרה לא..

בעיקר לזהות את הרגע לפני- איך הוא לא יגיע לקצה

וברגעים שהוא בקצה לא צריך להכנס לחינוך יותר מדי אלא לעזור לו באותם רגעים

נגיד סיטואציה שהוא מוריד את הבגדים- אז לבוא אליו בחיוך ולהגיד לו מאמוש בוא אני יעזור לך להתלבש כי אנחנו נשארים עכשיו עם בגדים ולעזור לו. כשאת אומרת לו לא צנוע זה מדליק אותם יותר

וגם לחשוב מה באופן כללי עוזר לו לויסות? האם זאת תקופה שאתם מרגישים שהוא יותר בתסכול? אולי קורים עוד דברים ברקע?

איך הוא מתפקד במסגרת

ולחשוב יחד איתה האם מקור הקושי הוא התנהגותי-גבולות/רגשי/ תקשורתי.

אפשר להתחיל בהדרכת הורים מעמיקה ואח''כ לשקול לאן לפנות. 

לקצה

לדעתי

העניין הוא שצריך לדבר איתו אחרי ולא תוך כדי כי הוא בתוך האירוע. ולנסות להקל עליו

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל

פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי

כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)

ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל

שיהיה בקלות ובהצלחה

איפה זה ככה?

כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...

באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר

אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת

אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך

ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..

לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.

כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.

לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.

ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.

שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.

מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!

בהצלחה!!

לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים  

מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...

חזרתי לפוריות ומחזור סדיר חודש מהפסקת הגלולות.

חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת!

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

תנסי לבדוק שוב עוד יומיים, או לעשות בדיקת דם.

זה של תשובה כנה הרגילות.

אלך לעשות מחר בבוקר בדיקת דם בתקווה שיש עוד סיכוי 

לפעמים יש כל מיני שיבושים השינויים מהרגיל.

מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי

גם כן הייתי יחסית בסדר גמור

עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.

כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.

לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו

אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה. 

לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.