אנחנו גרים בשכונה דתית ומה שטוב או רע, תלוי איך מסתכלים על זה זה שיש שפע של חברות פוטנציאליות וזוגות דתיים בגילאים שלנו להזמין לשבת.
חשוב לי חברות, ואני נחמדה לאנשים פה אבל בכל זאת, יש לי חברות מהבית שגדלו איתי, חברות רווקות ונשואות אחרות לא מהשכונה ואני בקשר עם הרבה אנשים (לא חסר לי חברות).
תוסיפו לזה שיש עבודה, משפחה, סידורים, קניות ובקושי זמן להקדיש אפילו לזוגיות ותבינו שהקשר עם בנות אחרות מהשכונה נשאר הרבה אבל שטחי יחסית.
הבעיה? כבר קרתה לי פעמיים הסיטואציה הבאה:
הייתה לי חברה שבקשר טוב מאד איתי כל יום בגינה התראינו ואז הכרתי לה חברה אחרת שהייתה שלי ואני כבר פחות הגעתי לגינה ובשניה הן נהיו חברות והידקו קשרים.
בפעם הבאה שכבר ראיתי אותן שתיהן היו בהריון יחד, בקשר מעולה, יושבות יחד עם הילדים בגינה ומחלקות פירות, חולקות טיפים ואני נדחקתי לצד כי באמת גם לא מגיעה לגינה הרבה ובאיזשהו מקום מגעיל בעיני להיות שתיים מול אחת. והאווירה שהן יצרו גרמה לי להתרחק.
המקרה היותר מעצבן, הייתה לי חברה והכרתי לה חברה אחרת לצורך איזה עניין ופתאום אני שומעת שהן מתראות בעצמן ומזמינות ומוזמנות לשבתות האחת את השניה. גם אנחנו הזמנו והוזמנו אבל עדיין מרגיש קצת כמו "בגידה" שאתה יודע שאחרים כן מזמינים ולא אותך.
ומרגישה מביך כזה, סליחה? אני הכרתי ביניכן אבל שוב התחושה היא שאם לא "תעבוד" גם בזה, אחרים יהיו בקשר טוב יותר עם חברות אחרות. ויזמינו לאחה"צ לקפה ועוגה.
אני לא אוהבת סיטואציה כזו, אוהבת להיות חברה של כולם. אבל תוהה מה לא בסדר בהתנהלות שלי?
בסוף בשביל מה אנחנו פה.
