תגידי לו: וואוו אני רואה שהנושא הזה מאד מעניין אותך/ מעסיק אותך.

מתי התחלת לחשוב עליו? מה גרם לך לחשוב על זה? מה עוד אתה חושב על הנושא הזה... 

תנסי להבין מה באמת מעסיק אותו שם.

שימי לב אם את מזהה שם משאלת מוות, בסאבטקסט, (כמובן כמובן לא לשאול אותו ישירות בשלב הזה) או שאלו שאלות סקרניות גרידא.

חיים את זה

הוא שואל בגלל החייל עכשיו אמר לי

הוא אמר לי גם שהוא חשב שהנשמה עולה למעלה ויש שם חושך והוא מפחד מזה 

בכללי, תיאור יבש של האירוע שקרה,

מתי שמעת על זה? איפה היית?

אמירה של: אני מבינה שזה גורם לך להרבה מחשבות.

מה עוד חשבת?

איך אתה מרגיש?

נרמול: התגובה שלך נורמלית. כשקורים דברים כאלה זה באמת גורם לנו לחשוב/ להרגיש ככה.

חיבור לכוחות ותקווה: בד"כ, ה' שומר עלינו, החיילים שומרים עלינו... נכון מקרים כאלו קורים לפעמים אבל רב האנשים לא מתים בפיגועים....

מה יכול לעזור לך להרגיש יותר טוב? מה אנחנו יכולים לעשות לעילוי נשמת החייל? (חיבור לעשייה מאד חשוב)

וחיבור לשגרה... שיחזור כמה פעמים על מה היה לפני שהוא שמע על האירוע, ומה הוא יכול לעשות הלאה ושיעוף לישון.

(אני יכולה להעביר לך באישי תסריט שיחה כזה, אם את מעוניינת)

באמת ה' ישמור עליו

גם יצאו כמוך וגם זה דור עם נשמות גבוהות

וואי כמה זמן לא עשיתי בייביסיטר

אבל שווה להתפלל שום דבר לא מובן מאליו

ולומר לו שה' טוב וידאג לו.

אולי כדאי לשאול בפורום אמהות. 

שאלות פילוספיות גדולות אבל העיקר זה הרגש. לכן בעיקר לענות לרגש שלו. הוא חושש שהוא לא יהיה בגן עדן, כדאי לחשוב להסיר לו את החשש הזה. הוא מזהה שיש מצבים מסוכנים והוא רוצה להיות בטוח, חשוב לתת לו בטחון. לענות ריגשית יותר קריטי מאשר תוכנית. אם זה אפשרי.

זכור לי שהרב שרקי אומר שלא מדברים עם ילדים לגבי כך אם א-להים נמצא בכל מקום או על זה שאין לו גוף אלא מתחמקים מהם. שמעתי על עוד רב שזרם עם הילד שלו על אלה על אלוקים אבל לא כזה הבנתי ממנו את המספר.

הוא אומר לי אז נדבר כל הלילה?

חי בסרט ואי אני בוכה

Rav Oury Cherki website

התורה לא מזכירה בפירוש את העולם הבא, הכל מדבר על העולם הזה (עיין הקדמה א' לגבורות ה' למהרל).

והאם אנחנו פועלים ככה?

כשאדם מקבל מחלה ל"ע - הוא הולך לרופא לא לרב/נביא..

אם אנחנו לא מתנהגים וחושבים בצורה של שכר ועונש,העולם הזה, אז מה זה אומר בעצם?

אני הולך על פי חוקי ההלכה ומצפה שיהיה לי טוב (שכר) ואז אני רואה שזה לא עובד וזה נראה כאילו קיבלתי עונש.. מה שכר ועונש בזה? 

תגיד לילד את זה הוא באמת יחשוב שיהיה לו טוב אם הוא יתנהג יפה, אבל זה לא נכון, זה לא מה שקורה בפועל תמיד.

לגבינו - יש עוד חשבונות חוץ משכר ועונש. 

בגלל שיש עוד שיקולים ואז זה לא עובד ככה

מה מונע לחיות בהבנה של שכר ועונש + חשבונות שמעל?

חייבים לחיות כך אחרת ח"ו אפשר להגיע לאפיקורסות. 

בעולם הזה... אין פה מחוייבות שמשהו יקרה.

כן חשוב לדעת שמצוות משפיעות ברבדים עמוקים שלא מבינים וכן יש השתלשלות של עולמות אבל מפה ועד לצפות שאני לוחץ על כפתור ומשהו קורה - לא, זה ממש לא ככה. ואם זה לא ככה - אני גם לא יודע איך זה.

אפיקורסות זה מתי שמישהו חושב שהוא יודע איך חשבונות שמיים עבודים ומה ה' חייב לו, זאת שיא האפיקורסות.

הישר, בד"כ יהיה לו חיים נעימים בעולם הזה.

כנגד התפיסה במסל"ש למשל.

דרך אגב, הרב אבינר גם מסכים אתי שזה שיטתו, וזה ברור מהפרק.

לא מזמן אישה מבוגרת שאני מכירה הביאה את הנכד שלה

הנכד שואל אותה- סבתא,איפה סבתא שלך

היא עונה-אתה מתכוון ל..(אמא שלה) היא בבית ב...

והוא-לא,איפה סבתא שלך,סבתא שלך? היא מתה, נכון?

והיא -למה אתה שואל?

הוא-היא מתה,נכון?

היא-כן היא נפטרה למה אתה שואל?

הוא -ומתי את צריכה למות? כל הסבתות מתות, נכון?

היא הייתה כ"כ מסכנה, ואנחנו איתה..

וואי 

על חינוך הילדים באופן מפורט ולא להשאיר את זה במקום כללי עד שיגיעו הילדים בפועל, שאם לא כן אז האמת תיפול עלינו כמו פצצה בהפתעה ונתפס לא מוכנים וללא כלים לחינוכם ואז כל החינוך וגידול הילדים הופך ליותר קשה ממה שהוא צריך להיות וכן כל הקושי הזה גם לא עוזר בפן הזוגי בלשון המעטה.

אני יודע שללא מעט זה מפחיד ומרתיע לחשוב עוד בשלב הרווקות על חינוך הילדים באופן כה עמוק ומפורט, אבל מי שרוצה להגדיל ראש קדימה ולהשתדל להגיע מוכן לילדים ולחינוכם, יעשו בחכמה אם ירכשו את הכלים עוד ברווקותם וידייקו אותם לאחר הנישואים יחד עם בני הזוג, לפני שמביאים את הילדים לעולם. וכן כך גם מקלים ואף בונים יותר טוב גם את הזוגיות.

תשובות לחלק מהשאלות הנ"ל:

האם אפשר לצאת מגן עדן? קיימת אפשרות כזאת אך היא אינה פשוטה ואפילו אינה מומלצת אלא אם כן מובטח שנשמר בגלגלול המיועד ושנחזור בשלום לגן עדן.

לגבי אלכסנדר מוקדון- שאלה טובה, יש שהגדירו אותו רשע ויש שזוכרים לו זכות על הטובה שגמל עם היהודים.

הליכה בגן עדן- הליכה של שם אינה דומה להליכה של כאן וששכלנו בעולם הזה מוגבל מלהבין באמת את ההליכה של שם.

לגבי העולמות- יש מספר סוגים של עולמות שבמבנה הכללי שלהם דומים זה לזה אך עדיין שונים זה מזה בתפקידם, בהתנהלותם ובהשפעתם אחד מהשני ואחד על השני.

לגבי פציעות- לפעמים נפצעים כעונש על מנת להתעורר בתשובה, לפעמים נפצעים ככפרה על מעשינו ולפעמים ככפרה על מעשים של אחרים ולפעמים ככפרה והצלה מפני גזרה חמורה יותר שהייתה אמורה להיות, את רמת הדיוק וההבחנה מתי זה מה אלו כבר חשבונות שמים. מה שבטוח, כשאנו נפצעים או כואב לנו, תמיד כדאי לנו עקב כך להתעורר בתשובה ולבחון את מעשינו ולראות אם יש מה לתקן ולהשתדל לתקנו.

אם הוא הרביץ בגן (בין אם בטעות ובין אם בכוונה), מלמדים אותו על תשובה, על ואהבת לרעך כמוך, על מה ששנאו עליך לא תעשה לחברך, על מעלתה של התשובה, על מה שהתשובה מאפשרת לנו ועל כמה שה' אוהב אותנו ורוצה שנשוב אליו בתשובה ונתנהג יפה ושזה מאד משמח אותו.

עוד שאלות "קלאסיות" שילדים בדרך כלל שואלים שכדי שנחשוב עליהם בעצמנו ונשתדל למצוא את התשובות להם:

מי האבא של ה'?

הוא אדם טוב אז למה ה' עשה לו ככה?

איפה ה' נמצא?

איך ה' נראה?

אפשר לדבר עם ה'?

ה' שומע אותי?

האם אני יכול לשמוע את ה'?

איך מדברים עם ה'?

למה מקיימים את המצווה הזו ואת המצווה הזו?

למה אסור לעשות את זה בשבת?

והיד עוד נטויה... ואלו רק שאלות שבדרך כלל עולות כבר בגיל גן.

גם צריך לחשוב איך מנסחים את התשובות כך שיתאימו לילדים ויוכלו להבינם.

מזכיר לי אותי כשהייתי קטן... ;)

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.