והילד שואל אותי
אם אפשר לצאת מגן עדן ?
ואם הוא יראה בגן עדן את אלכסנדר מוקדון ?
ואם הולכים שם על הרגלים?
ואם יש הרבה סוגים של עולם
אמרתי לו ה' שומר עליך תמיד
אז הוא אמר איך אנשים נפצעים?
ומה עם כואב הגוף?
אמרתי לו שמי שטוב יהיה בגן עדן
אז הוא אמר אבל אם הרבצתי בגן בטעות
תגידו אני לא מבינה למה אין הדרכה לשאלות האלה
מה אני אגיד לילדים שלי?
זה תופס אותך לא מוכנה
כמה עומק בילד בגן???? הנה הוא עדיין חושב
מי שיכול לחשוב על תשובה שמתאימה לילד בגן זה יעזור
יאו הוא עדיין שואל
תגידי לו: וואוו אני רואה שהנושא הזה מאד מעניין אותך/ מעסיק אותך.
מתי התחלת לחשוב עליו? מה גרם לך לחשוב על זה? מה עוד אתה חושב על הנושא הזה...
תנסי להבין מה באמת מעסיק אותו שם.
שימי לב אם את מזהה שם משאלת מוות, בסאבטקסט, (כמובן כמובן לא לשאול אותו ישירות בשלב הזה) או שאלו שאלות סקרניות גרידא.
חיים את זה
הוא שואל בגלל החייל עכשיו אמר לי
הוא אמר לי גם שהוא חשב שהנשמה עולה למעלה ויש שם חושך והוא מפחד מזה
בכללי, תיאור יבש של האירוע שקרה,
מתי שמעת על זה? איפה היית?
אמירה של: אני מבינה שזה גורם לך להרבה מחשבות.
מה עוד חשבת?
איך אתה מרגיש?
נרמול: התגובה שלך נורמלית. כשקורים דברים כאלה זה באמת גורם לנו לחשוב/ להרגיש ככה.
חיבור לכוחות ותקווה: בד"כ, ה' שומר עלינו, החיילים שומרים עלינו... נכון מקרים כאלו קורים לפעמים אבל רב האנשים לא מתים בפיגועים....
מה יכול לעזור לך להרגיש יותר טוב? מה אנחנו יכולים לעשות לעילוי נשמת החייל? (חיבור לעשייה מאד חשוב)
וחיבור לשגרה... שיחזור כמה פעמים על מה היה לפני שהוא שמע על האירוע, ומה הוא יכול לעשות הלאה ושיעוף לישון.
(אני יכולה להעביר לך באישי תסריט שיחה כזה, אם את מעוניינת)
באמת ה' ישמור עליו
גם יצאו כמוך וגם זה דור עם נשמות גבוהות
וואי כמה זמן לא עשיתי בייביסיטר
אבל שווה להתפלל שום דבר לא מובן מאליו
ולומר לו שה' טוב וידאג לו.
אולי כדאי לשאול בפורום אמהות.
שאלות פילוספיות גדולות אבל העיקר זה הרגש. לכן בעיקר לענות לרגש שלו. הוא חושש שהוא לא יהיה בגן עדן, כדאי לחשוב להסיר לו את החשש הזה. הוא מזהה שיש מצבים מסוכנים והוא רוצה להיות בטוח, חשוב לתת לו בטחון. לענות ריגשית יותר קריטי מאשר תוכנית. אם זה אפשרי.
זכור לי שהרב שרקי אומר שלא מדברים עם ילדים לגבי כך אם א-להים נמצא בכל מקום או על זה שאין לו גוף אלא מתחמקים מהם. שמעתי על עוד רב שזרם עם הילד שלו על אלה על אלוקים אבל לא כזה הבנתי ממנו את המספר.
הוא אומר לי אז נדבר כל הלילה?
חי בסרט ואי אני בוכה
התורה לא מזכירה בפירוש את העולם הבא, הכל מדבר על העולם הזה (עיין הקדמה א' לגבורות ה' למהרל).
והאם אנחנו פועלים ככה?
כשאדם מקבל מחלה ל"ע - הוא הולך לרופא לא לרב/נביא..
אם אנחנו לא מתנהגים וחושבים בצורה של שכר ועונש,העולם הזה, אז מה זה אומר בעצם?
אני הולך על פי חוקי ההלכה ומצפה שיהיה לי טוב (שכר) ואז אני רואה שזה לא עובד וזה נראה כאילו קיבלתי עונש.. מה שכר ועונש בזה?
תגיד לילד את זה הוא באמת יחשוב שיהיה לו טוב אם הוא יתנהג יפה, אבל זה לא נכון, זה לא מה שקורה בפועל תמיד.
לגבינו - יש עוד חשבונות חוץ משכר ועונש.
בגלל שיש עוד שיקולים ואז זה לא עובד ככה
מה מונע לחיות בהבנה של שכר ועונש + חשבונות שמעל?
חייבים לחיות כך אחרת ח"ו אפשר להגיע לאפיקורסות.
בעולם הזה... אין פה מחוייבות שמשהו יקרה.
כן חשוב לדעת שמצוות משפיעות ברבדים עמוקים שלא מבינים וכן יש השתלשלות של עולמות אבל מפה ועד לצפות שאני לוחץ על כפתור ומשהו קורה - לא, זה ממש לא ככה. ואם זה לא ככה - אני גם לא יודע איך זה.
אפיקורסות זה מתי שמישהו חושב שהוא יודע איך חשבונות שמיים עבודים ומה ה' חייב לו, זאת שיא האפיקורסות.
הישר, בד"כ יהיה לו חיים נעימים בעולם הזה.
כנגד התפיסה במסל"ש למשל.
דרך אגב, הרב אבינר גם מסכים אתי שזה שיטתו, וזה ברור מהפרק.
לא מזמן אישה מבוגרת שאני מכירה הביאה את הנכד שלה
הנכד שואל אותה- סבתא,איפה סבתא שלך
היא עונה-אתה מתכוון ל..(אמא שלה) היא בבית ב...
והוא-לא,איפה סבתא שלך,סבתא שלך? היא מתה, נכון?
והיא -למה אתה שואל?
הוא-היא מתה,נכון?
היא-כן היא נפטרה למה אתה שואל?
הוא -ומתי את צריכה למות? כל הסבתות מתות, נכון?
היא הייתה כ"כ מסכנה, ואנחנו איתה..
וואי
על חינוך הילדים באופן מפורט ולא להשאיר את זה במקום כללי עד שיגיעו הילדים בפועל, שאם לא כן אז האמת תיפול עלינו כמו פצצה בהפתעה ונתפס לא מוכנים וללא כלים לחינוכם ואז כל החינוך וגידול הילדים הופך ליותר קשה ממה שהוא צריך להיות וכן כל הקושי הזה גם לא עוזר בפן הזוגי בלשון המעטה.
אני יודע שללא מעט זה מפחיד ומרתיע לחשוב עוד בשלב הרווקות על חינוך הילדים באופן כה עמוק ומפורט, אבל מי שרוצה להגדיל ראש קדימה ולהשתדל להגיע מוכן לילדים ולחינוכם, יעשו בחכמה אם ירכשו את הכלים עוד ברווקותם וידייקו אותם לאחר הנישואים יחד עם בני הזוג, לפני שמביאים את הילדים לעולם. וכן כך גם מקלים ואף בונים יותר טוב גם את הזוגיות.
תשובות לחלק מהשאלות הנ"ל:
האם אפשר לצאת מגן עדן? קיימת אפשרות כזאת אך היא אינה פשוטה ואפילו אינה מומלצת אלא אם כן מובטח שנשמר בגלגלול המיועד ושנחזור בשלום לגן עדן.
לגבי אלכסנדר מוקדון- שאלה טובה, יש שהגדירו אותו רשע ויש שזוכרים לו זכות על הטובה שגמל עם היהודים.
הליכה בגן עדן- הליכה של שם אינה דומה להליכה של כאן וששכלנו בעולם הזה מוגבל מלהבין באמת את ההליכה של שם.
לגבי העולמות- יש מספר סוגים של עולמות שבמבנה הכללי שלהם דומים זה לזה אך עדיין שונים זה מזה בתפקידם, בהתנהלותם ובהשפעתם אחד מהשני ואחד על השני.
לגבי פציעות- לפעמים נפצעים כעונש על מנת להתעורר בתשובה, לפעמים נפצעים ככפרה על מעשינו ולפעמים ככפרה על מעשים של אחרים ולפעמים ככפרה והצלה מפני גזרה חמורה יותר שהייתה אמורה להיות, את רמת הדיוק וההבחנה מתי זה מה אלו כבר חשבונות שמים. מה שבטוח, כשאנו נפצעים או כואב לנו, תמיד כדאי לנו עקב כך להתעורר בתשובה ולבחון את מעשינו ולראות אם יש מה לתקן ולהשתדל לתקנו.
אם הוא הרביץ בגן (בין אם בטעות ובין אם בכוונה), מלמדים אותו על תשובה, על ואהבת לרעך כמוך, על מה ששנאו עליך לא תעשה לחברך, על מעלתה של התשובה, על מה שהתשובה מאפשרת לנו ועל כמה שה' אוהב אותנו ורוצה שנשוב אליו בתשובה ונתנהג יפה ושזה מאד משמח אותו.
עוד שאלות "קלאסיות" שילדים בדרך כלל שואלים שכדי שנחשוב עליהם בעצמנו ונשתדל למצוא את התשובות להם:
מי האבא של ה'?
הוא אדם טוב אז למה ה' עשה לו ככה?
איפה ה' נמצא?
איך ה' נראה?
אפשר לדבר עם ה'?
ה' שומע אותי?
האם אני יכול לשמוע את ה'?
איך מדברים עם ה'?
למה מקיימים את המצווה הזו ואת המצווה הזו?
למה אסור לעשות את זה בשבת?
והיד עוד נטויה... ואלו רק שאלות שבדרך כלל עולות כבר בגיל גן.
גם צריך לחשוב איך מנסחים את התשובות כך שיתאימו לילדים ויוכלו להבינם.
מזכיר לי אותי כשהייתי קטן... ;)
ו"לא מתלהבים משטויות"...
כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.
זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.
פתית שלגאחרונהלדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.
ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
