הוא חברותי ממש, חכם, בסוף יום יוצא שמח (רוב הימים, לפעמים אני מגיעה והוא באמת עם דמעות כי הגננת בדיוק כעסה כי עשה משהו או כי כבר מיצה את היום ומחכה לי.. משתדלת להגיע מוקדם כמה שאני יכולה) הוא מספר דברים טובים על הגן (בן 2.5 אז מדבר פחות או יותר) אומר על ילד אחד שהוא מרביץ ועל הגננת שעושה נו נו נו אבל לא דברים מדאיגים מידי..
הוא נמצא במסגרת הזאת כבר שנתיים אבל כל שנה גננת מתחלפת וכל החברות שלי שולחות לשם והצקום נראה טוב והמנהלת קשובה ופנויה אלינו ואנחנו מנסים ביחד ללמוד את הילד. ו5 חודשים האחרונים (מאז פסח) כל בוקר (רוב הבקרים) הוא נתלה עלינו ולא משחרר!! ממש בבכי וצרחות עד שאחרי כמה רגעים איכשהו אני שומעת שנרגע..
הגננות נראות מקסימות. אני יודעת שיש אחת שהיא קשוחה יותר (רוסיה) וכבר דיברנו עם המנהלת והיא אמרה שכמה הורים התלוננו עליה והיא עושה עכשיו שינוי בהתנהלות שלה. אני יכולה להגיע בכל שלב ביום לגן, הוא לא נעול ויש חלונות , הבעיה שהוא יכול לראות אותי מהחלון שצמוד לכניסה וזה יהרוס לו את כל היום ואני לא רוצה.. אני ממש חסרת אונים להשאיר אותו ככה אני לא יודעת כבר מה לחשוב..
בבית מדברים על זה שכיף בגן ויש חברים ומשחקים וםעילויות וכו' ומנסים ככה ליצור שיח מקדים לפני היציאה לגן וזה תמיד יהיה עם "לא גן.. בית!" ובבוקר הולכים בסדר לגן וזה רק בכניסה לגן מתחיל..ומנסה לעודד שנגיע בסוף היום ונעשה משהו כיף ביחד וצריך להתגבר וכו' וכו'... הטםלת אמרנ שהבמהלך היום הוא בסדכ גמור וזהעובר לו לגמרי אבל מצד שני שבוע שעבר סיפרה לי שיש לו הרבה התפרצויות כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה וכאלו שהוא נכנס להכין הסטרי ולוקח לו כמה רגעים להרגע.. אמרו שזה בגלל שהוא עדיין בן יחיד אז קצת מפונק.. בבית הוא לא ככה ואני ל מכירה הנהגות כזאת מצדו בצורה יומיומית. ואני גם לא חושבת שאנחנו מפנקים אותו יותר מידי.. עם זאת אני מבינה שבגן הוא בסוג של תחרות על תשומת הלב עעם כל שאר הלדים..
אני עוד רגע בכיתי יחד איתו אני לא מסוגלת ככה כבר ולא יודעת מה לעשות.
