התגלגלתי לתוך שיעור שהעבירה חב"דניקית.
לא היו שם הרבה משתתפות, ואני די בלטתי בנוף ברווקותי (מה לעשות, כסר"ש די בולט).
בסוף השיעור היא ניגשה אליי כדי לברר מי אני ומה אני, סיפרתי לה, ואז היא שאלה אותי אם הייתי פעם אצל הרבי בניו יורק (כשהיא מתכוונת לקבר). אמרתי שלא, והיא אמרה שכדאי לי ליסוע ושזה יעזור לי לרווקות. נכון, אני לא חב"דניקית, אבל אם לא יועיל לא יזיק, נכון?
אני בטוחה שהיא התכוונה לטוב.
אבל זה ממש עצבן אותי.
קודם כל, מהבחינה הפרקטית:
קשה לי להאמין שכדי שהרבי יהיה צינור עבורי, צריך לרכוש כרטיס טיסה באלפי שקלים כדי להגיע למקום שם נמצאות שאריות גופתו - וזה בחו"ל. נראה לי הרבה יותר שייך להגיע הכי קרוב שאפשר למקום קודש הקודשים במנהרות הכותל. (זה לא שבארץ הלכתי לעמוקה או לאדמו"ר מזוועהיל).
דבר שני, מאוד לא נוח לי עם צורת ההסתכלות הזאת. תיסעי לרבי - הוא ידאג שתתחתני. כאילו הוא סנטה קלאוס. מכונת ממתיקים. מכניסים מטבע וזה מה שיוצא.
זה לא שאנחנו רווקים כאן כי עוד לא היינו בקבר.
אני לא מזלזלת בסגולות. (ומקשרת לדברים שפורסמו כאן בשם הרבנית ימימה: מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות).
אבל אני חושבת שיש הבדל בין אדם שהולך ומבקש ממך סגולה, לבין אישה זרה שבחיים לא פגשתי (וכנראה לא אפגוש שוב) - שמחלקת לי סגולות.
ועוד המשפט של לא יועיל לא יזיק - אם הייתי עושה כל סגולה שאי פעם שמעתי, עם המשפט הזה בראש, לא היה לי זמן בחיים לדברים אחרים. מעדיפה לתרום כסף של כרטיס טיסה לניו יורק לצדקה מאשר ליסוע לקבר של הרבי.
וספציפית, אני חוששת מאנשים ששוכחים שהצדיק הוא צינור ולא המטרה עצמה.
עולם של "יגעת ומצאת - תאמין" זה הבסיס שאיתו אני עובדת. אני עובדת כדי להגיע לזוגיות (גם בפן הרוחני). אני מחפשת לקבל ברכות. מאמינה שיש כוח לתפילה של צדיק.
אבל אם יגיע אליי מישהו, ויגיד לי שהרבי נגלה אליו בחלום ואמר לו שהוא הזיווג שלי, לא בטוחה שאסכים בכלל לצאת איתו. כנראה שהייתי חושבת שהוא לא מאה.
אני קצת נסערת, אולי הייתי צריכה לחכות קצת כדי לעבד את האירוע.
סליחה אם כתבתי משהו חריף מידי, או שפגעתי כאן ברגשות של מישהו (אולי חב"דניקים או חסידים אחרים).
