ברור שאם הילדים בחופש וההורים צריכים לעבוד,

צריך שמישהו ישמור עליהם.

לא הבנתי לגיטימי מבחינת מה?

אשכרה חודש אצל מישהי זרה

כאילו אין להם חווית חופש, לא יודעת להסביר.

גדלתי עם אמא מורה, לא היו דברים כאלה אצלנו.

לא בחרת בזה..

אותי שמו המון פעמים כילדה אצל מישהי.

כי ההורים שלי היו קרייריסטים.

אחי היה איתי.

אני זוכרת את זה כחוויה מדהימה וכיפית.

לא נשרטתי מזה...

ההפך היה לי הכי כיף.

שהיו טסים לח'ול גם היתה מגיעה מישהי

ומשגיחה עלי על אחי ועוד אחות.

עוד שני אחים אחרים היו גדולים ואצל חברים.

שוב.

אני זוכרת את זה כחוויה מרעננת כיפית ..גדלתי שאני לא צמודה להורים שלי

הייתי מאוד עצמאית...

ההורים שלי היו גם קרייריסטים וגם אנשים שאוהבים וצריכים לבלות....

הם חסכו לי מלא כסף כדי שהיום אני אהיה רגועה כלכלית. והרבה בזכותם.

ואני מעריכה אותם על זה מאוד מאוד ..

כל הורה ומה שיכול לתת ואין בשום בחירה הזיה לדעתי .. ויש אמא שתישאר עם הילד מבחירה והאמא תהיה מתוסכלת והילד יסבול ...

אז מה עדיף?

מה שטוב ספציפית לכל משפחה.

תדאגי שיהיה להם דברים מעניינים עם מי שתשמור עליהם-

לצאת לגן משחקים, פיקניק, בועות סבון, ציורים

בגילאים שכתבת כל גן משחקים לא מוכר זו חוויה בלתי נשכחת!

ורוב ההורים צריכים להסתדר איכשהו כי באמת אין ברירה

אצלנו גם כילדים היתה לנו מטפלת שמאוד אהבנו להיות איתה 

ולפותחת - הכל בסדר

תשמחי בזה שיש לך את האפשרות לממן את העזרה הזו בשביל היציבות במקום העבודה

קחי חופש פה ושם אם מתאפשר, ושדרי להם שזו החוויה של הקיץ בשבילם

אני בטוחה שהם לא ירגישו שזה חריג אם תנרמלי להם את זה

המציאות של הפער במדינה בין ימי החופש של הילדים מול ההורים היא בלתי נסבלת

ובאמת מציאות הזויה.

זה קשה כ"כ.

בטח בגילאים כאלה קטנים, הם לא זקוקים לחודש חופש.

מסכימה 

המציאות של חופש היא בעיניי די מטורללת, בטח לככ הרבה זמן

בטח כשיש חגים רגע אחרי זה

גם אני גדלתי כמוך אבל ההורים היו עושים להם שבועיים כיף בחופש הגדול, ובשאר הזמן הלכו לקייטנות.. ושבוע אחד תמיד לקחתי חופש ועשינו טיולים.

מזדהה איתך מאד!

חוץ מזה אם 'האשה הזרה' תעשה להם הפעלות נחמדות הם יהנו.

יש קייטנות עם ה20.7

וזהו

בני 6, 3.5 ו1.3.

תודה

שנים שאנחנו ככה

רק לאחרונה הורדתי קצת משרה אבל עדיין שנינו לא עובדי משהח...

אני הייתי מחפשת קיטנות המשך יותר קל מאשר חודש עם בחורה.

יותר חברה וגיוון

ולקטן בדרכ יש מעון עד ה8.8

וכן אם את מוצאת מישהי זה מעולה

ותקחו אתם כמה ימי חופש כשיכולים ביחד או בנפרד.

וחווית חופש אפשר גם בשעות אחהצ ללכת לפארק שווה/לים

וביום שישי

זה באמת מתיש אבל אפשרי

בהצלחה

איזה באסה.

והקטן גם עד ה20.7?

אצלנו יש קייטנות של נערות עד סוף המעון לפחות..

הוצאתי את הקטן מהמטפלת במרץ.

עבר סוג של התעללות מנטלית.

עכשיו הוא אצל אישה מקסימה, אבל היא לא מטפלת בהגדרה.

אז עד ה20.7 היה הסיכום שלנו. וגם ככה הגדולים מסיימים באותו תאריך אז שיהיו יחד.

אם יש לך מישהי, לכי על זה.

הילדים יהיו ביחד, לתינוק יהיה יותר קל להתרגל לפרצוף חדש.

אם את מרגישה צורך לפנק אותם או חוששת שיהיו משועממים את יכולה לבקש ממנה שתעשה להם יצירות ופעילויות נחמדות ותביאי את החומרים מקסימום.

(לא חייב יקר, נגיד חול צבעוני ממלח וגירים או גואש, אפשר להכין בבקבוקונים או להדביק על ציור- מורחים דבק על איסור מסויים ומפזרים מלח צבוע ומנערים את השאריות וככה עוברים צבע, צבע. או מגדלים מגרוטאות, עיסת נייר מעיתונים, אפיית עוגיות, בריכה בחצר, יום פיג'מות, יום בלונים וכד')

את יכולה יום אחד לבקש ממנה להשגיח במקום בחוץ. נגיד משחקייה או משהו כזה ואת תקפיצי אותם איתה בדרך לעבודה ובעלך יאסוף או הפוך.

אבל זה רק אם את מרגישה צורך, לא שבלי זה הם יהיו מסכנים.

אם תהיי שלמה עם זה גם הם יהנו.

לתינוק אין מעון עד יותר מאוחר? זה החלק הקשה.

תבדקי אם יש באיזור שלכם קייטנות המשך.

ממליצה על הקייטנות במעונות של חבד.

הסכימו לי במקומות שונים גם לרשום ילדים בני 4 לקייטנת המעון. (ולא היינו שם כל השנה רק בחופש)

את בן ה6 אתם יכולים לקחת איתכם לעבודה?

יש אפשרות לעבודה היברידית לשבועיים שלושה?

באיזורים דתיים/ חרדיים יש קייטנות תשעת הימים ואפילו בבין הזמנים,

תראי אם אתם גרים/ עובדים במקומות פוטנציאליים אולי תמצאי משהו.

זה קשה לשלב עבודה עם קטנטנים אבל הם יגדלו, זה לא כל הזמן יראה ככה. זה כמה שנים קשות שצריך להחזיק בהם ראש וזה עובר.

בהצלחה!

עדיף על סידור ליום פה יום שם

זה שונה בשבילם משגרת השנה ויכול להיות נחמד וכיפי אם זו מישהי טובה

וגם תקחו כמה ימי חופש מניחה בסוף אוגוסט, ותהנו יחד כמשפחה

והם גם לא ככ קטנים (באופן יחסי)

זה גיל שלגמרי יכולים להסתדר עם מישהי חדשה ולהנות

אני כן דואגת לקנות חומרי יצירה חדשים (אפילו חבילת מדבקות פשוטה)

או דברים מהכל בשקל - שיהיה לחופש

(יש כבר שקית בארון שמתמלאת והבת שלי יודעת שזה דברים לחופש הגדול, "אבל באיזה יום יהיה החופש הגדול"?)

דואגת שיהיה אוכל טעים בבית (שיהיה כיף ומפנק גם לילדים וגם לבייביסיטר (זה לא חייב להיות יקר, שקיות שוקו, חבילת דגנים וצ'יפס קפוא יכולות לעשות את האוכל לאחר ומיוחד)

ובעיקר מתפללת למצוא מישהי שתשמור עליהם...

משתדלים לצאת אחרצ לפעמים לפארקים או ביקורים.

ילדים לדעתי לא צריכים את היציאה לצפון לכמה ימים, לעשות דברים כיפיים קטנים במהלך היומיום לגמרי יכול להספיק להם.

אבל מבינה אותך על הקושי בשינוי חשיבה, במיוחד אם את רגילה לאמא מורה או שבסביבה שלך הרוב בחופש, זה לא קל! 

אבל תדעי שהילדים לגמרי יכולים להנות מזה, וכדאי לנסות לבוא בגישה הזו ולשדר להם את זה..

ותודה על הרעיונות!

כולן סביבי מורות.

כולן בחופש.

לכן כ"כ מוזר לי

הפער הזה לא ברור...

וכשגרים בסביבה שכולן עובדות משה"ח אז בכלל מרגישים עוף מוזר

אבל זה בסדר שלא כולנו מורים, העולם צריך גם מקצועות אחרים, לא?

והדבר שמנחם אותי בתקופה הזו שהרבה הורים הצליחו לעבור את זה... אז גם אנחנו נצליח

 (וגם ככל שהילדים יהיו יותר גדולים זה יהיה יותר קל, זוכרת את עצמי שומרת על הקטנים בבית בחופשים)

האופציה ב שלנו היא שבעלי ישאר איתם

אבל:

א. לא יודעת כמה הוא מסוגל לזה כל יום 8 שעות.

ב. ה'חיסכון' בזה שהוא יישאר בבית קטן יותר מההפרש שהוא יכניס במידה ונשלם למטפלת.

נצא מופסדים

וגם ככה אנחנו לחוצים כלכלית אז אני חייבת שיצא.

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק