זה ישר שהוא קם ובבוקר זה נופל על הזזמן של ההתארגנות והפיזורים

ואחרי צהריים הזה על הזמן של היציאה לגינה וישר אחריה מקלחות לארוחת ערב והשכבות

ובשנח הזמנים עם אני לא ממוקדת על העניינים א זזה הופך למסטיק שממש מקשה על המשך היום או היום שאחרי....

וגם הוא נרדם מאוחריחד עם הגדולים ב9 כזה

אז רוצה שיספיק לישון..

בבוקר אוכל אצבעות או דברים שהוא יכול להסתדר איתם לבד.

אצלי חצי מהפתרון היה לתכנן ארוחות מראש

להכין אוכל לתינוק לכמה ימים..

רק אם אני עובדת ומאכילה אותו א זזה בכלל ייכנס לפה..

חוץ מענבים- אבל הם יוצאים בשלמותם מהטיטול🙈🤮😅

פירות אחרים- מסכים קצת ממש..

והאמת בבוקר הוא גם עצבני לרוב ורוצה יידים ולא נראלי יסכים לשבת בכיסא אוכל אבל אני אנסה ..

ולגינה- נכון, אני באמת צריכה להתארגן על זה מראש.. ולתכנן את זה..

אסור להביא שלמים כי הוא עלול להחנק.

והקליפה באמת קשה לעיכול.

תנסי לחצות לחצי, ואפשר גם לקלף לו את הקליפה.

ולשאלתך- זה בסדר גמור. כל ילד והקצב שלו. אם הואנראה שבע ומתפתח הכל טוב

אבל צריכה לנסות.. תודה!!

יום אחד אוהב חביתה

יום אחרי לא

וכן הלאה

..

פירות טחונים פעם ב הולך

כמה ימים יכול להיזרק

וכו' וכו..

או שאין לי ניסיון עם בררנות בגיל הזה.

אז אני חושבת שהוא בררן..

אבל הוא אוהב רק דברים מאוד מסויימים ורק לפעמים.. אז נראלי הוא בררן.. לא?

לא שזה משנה ההגדרה חח

תוציאי את זה מהראש.

תמשיכי להציע לו כמו שאת מציעה לכולם.

יאכל מה שהוא רוצה.

ותמשיכי הלאה.

אל תיכנסי לזה. הלחץ הזה עלול לפתח בעיות אכילה.

לנצח

ממש לא

התכוונתי כרגע..

הבת שלי גם לא הסכימה כמעט כלום בגיל הזה והיא באמת הייתה ועודנה קטנטנה (בת שנתיים וחצי שוקלת 11 קילו) ועכשיו אוכלת כמעט הכל...

יש ילדים שהם קטנים כי ככה הם. ככה זה הגנטיקה שלהם.

זה לא בהיכרח תמיד קשור לאוכל

והעיקר זה - בע"ה

הכל מהקב"ה 

לק"י

זה שלב שעוד לומדים את עולם האוכל. לכן לא נראה לי שזו בררנות.

הגדול שלי בתור תינוק אכל כמעט הכל, ובהמשך התחיל לצמצם מזונות

אז האכילה בגיל צעיר לא מעידה על הבאות.

להבנתי זה עלול להגביר בררנות.

אולי כדאי להתייעץ עם תזונאית ילדים.

אם להביא הרבה אופציות זה כדי שהוא ייקח משהו, אז לא.

אבל אם זה כחלק מהארוחה, אז כן.

למשל אם האוכל היה אורז עם אפונה וקציצה.

או להוסיף עוד דברים כמו חביתה. עוף. תירס.

הרופאת הילדים שלנו אמרה לי שהיו לה ילדים שלה שרק אחרי גיל שנה הסכימו לאכול מוצק.

מאז נרגעתי בנושא המוצקים.

מה שכתבת על שעות העומס.

תנסי פעם לראות אם זה באמת זמן שהוא עם תאבון. אצלי בבקרים תינוקות בכלל לא היו עם תאבון.

לי עזר להכין אוכל מוכן,הקפאתי בתבניות קטנטנות של קינוחים עם מכסים- ואז זה רק לחמם דקה.

לביבות ניסית? ירקות טחונים לעשות בלביבות בתנור.

קל להקפיא ולחמם וגם התינוק יכול לאכול לבד

האמת השרשור הזה הזכיר לי כמה שתמיד האוכל אצלו זה רק בהרבה השקעה בהאכלה

וזה ככה מגיל 5 חודשיםק אני מנסה להאכיל כי כולם לפניו אכלו בגיל הזה וכי הוא קטנציק

אבל בתכלס הוא לא רוצה...

כמעט כל דבר כדי להגיע לכמות של אכילה- זה רק אם אני אשב ו'אדחוף' לו.. שאר הדברים הוא ימצוץ קצת ואז יימאס לו..

זה מצחיק הבת הבכורה שלי היא סופר רגישה וקולטת דברים- והיא אומרת לי אמא זה לא יפה שאת דוחפת לו כשאת יודעת שהוא לא רוצה, אם הוא אמר שלא אז לא

ומצד אחד באלי להקשיב לו

ומצד שני תקוע לי שיכול להיות שלא יאכל כלום יום שלם...ורק יינק..

אז אולי היא צודקת וזהו?🤔

וקשה להקפיא לו כי קשה לנבא מה יסכים.. אבל אני צריכה לנסות..

ואני גם באמת צריכה לחושב על זה עוד, כי כן במחשבה שנייה אני נזכרת ההשוא כן רעב ורוצה לאכול לפעמים- אז זה לא שאפשר לשחרר... אלא אני צריכה למצוא את מה שהוא אוהב ולמצוא את הדרך שזה יהיה זמין כשצריך..

תודה רבה רבה🙏🙏

באמת רציתי להגיד לך

שיש ילדים שלא בקטע עדיין בגיל הזה וזה בסדר גמור

באיזשהו שלב של הקריאה בשרשור זה התחיל לעלות לי והתגובה הזאת שלך ממש איששה לי את זה

חבל ליצור לו שריטות של אמא מאכילה גם כשאני לא רוצה. תמשיכי להציע בנחת ובלי ללחוץ.

גם מה שכתבתי לך לגבי האוכל אצבעות. אם הוא בעניין הוא יאכל. מציעים שוב ושוב. ולא מתייאשים אם יש משהו שלא משתף איתך פעולה מנסים שוב ושוב ושוב. הסוד הוא ההתמדה,לא הכמות בכל פעם..

לא להכניס לו לפה (כח כה'וא באמת ררוצה הוא אוכל לבד) 

הוא לא אוהב שאני מכניסה לו..

אבל כן להציע הרבה

בע"ה

זה באמת יכול לעשות שריטות 🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️

וגם כותבת פה כי אני צריכה שייחרט לי- לאחרונה ממש הזנחתי את הטיפות ברזל, אז צריכה להקפיד על זה כי זה גם משפיע על התאבון...

נגיד עוף- אם אתן לו לבד הוא יאכל כמה חתיכות קטנות וזהו..

אם אני מאכילה אותו שזה אומר להצחיק אותו ואז להכניס לו מהר לפה כשהפה פתוח 🤭

אז אני יצליח להאכיל אותו נגיד חצי שוק בארוחה עם חתיכת בטטה גדולה (אני מועכת את הבטטה והעוף עם היד ומאכילה אותו עם הידק לבד הוא לא נראלי יצליח וגם לא ירצה- אחרי כמה ביסים הוא קבוע משתעמם /ממצה)

אז לא להכניס לו בכלל?

אם אשאל אותו אם הוא רוצה הוא יגיד לא (עושה לא עם הראש- הרגשתי שלמד רק כדי להגיד לי לא על אוכל)

או לטווח ארוך ילמד איך לאכול יפה ובהנאה...

לק"י

לפעמים טחון נאכל טוב יותר.

אני לפעמים נותנת לו לשחק עם כפית נוספת במקביל לכפית שאני מאכילה בה אותו.

וגם, יכול להיות שבגלל שהוא איתך ויונק הוא לא כל כך רעב.

אני מנסה לתפוס את הזמנים שהוא לא ינק כמה שעות ואז לתת אוכל.

כי זה גיל קריטי לגדילה..

דחפתי גם לבת הקודמת שלי

ומצד אחד הזנלא ככ עזרה נשארה קטנה

מצד שני לא יודעת איך הייתה אם לא הייתי דוחפת

ומצד שלישי היום היא אוכלת רגיל לגמרי - כמויות קטנות אבל די הכל..

לק"י

ועליה בקצב תקין בשביל הילד?

הבת השלישית שלי בת 3, גם פספוסה כזאת.

לא יודעת כמה היא שוקלת כרגע, אבל מתפתחת יפה ואוכלת טוב, וזה העיקר. ב"ה

תודה על כל התגובות בשרשור!!

לך ולכולם!!

עזרתן לי ממש!!!

לילה טוב ושקט לכולנו בע"ה 🙏🙏🙏🥰🥰🥰

לק"י

הסתקרנתי מה המשקל שלה😅

זוכרת שראיתי הודעה על ילדה בת שנתיים וחצי ששוקלת 11 קילו. אז זה לא כזה נורא...

לא להוריד ברגע שלא אוכל,שישב לידכם כל הארוחה עם האוכל בשולחן

הגיוני שמתישהו יתחיל לאכול

אם זורק- מחזירה לשולחן

אני כן משדלת לטעום חתיכה או שתיים לפתוח את התאבון

לאט לאט...

ובנחת

חצי שוק זה המון בגיל הזה,לא כל ילד אוכל ככה, בסדר גם אם אוכל פחות 

כשאני לא הצלחתי להאכיל והתעקשו לאכול לבד, אצל סבתא הכללים היו שונים... ממנה הסכימו לאכול בכפית.

ואני ממש מבינה מה את מתכוונת שהוא רעב.יש שלב  שבאמת מציק להם רעב

בהצלחה רבה🥰

8 כפיות במקום 4 בבית

משהו כזה..

תודה רבה רבה♥️

לק"י

כשאני עובדת הוא אוכל גרבר פירות (קנוי).

אני לא מצליחה לתת לו מנות מלאות של אוכל, אבל הוא כן אוכל כל מיני דברים. בדרך כלל אוכל שיש בבית.

והוא ב"ה דוקא שמנמני 

כיף הוא אוכל כל מיני.. הקטע כן כשאני חושבת על זה שלפעמים זה מרגיש שהוא רעב אז כן יש לו את הצורך כנראה במוצקים...

אולי אני באמת צריכה פחות לדחוף לו?

פתאום זה עולה לי מהשרשור הזה..

למרות שכן לפעמים הוא רעב ורוצה לאכול אבל קשה למצוא מהשו יישרצה לאכול הרבה..

נגיד יום אחד הכנתי קציצות שאהב ואכל 5 (אבל כן דחפתי לו..) אבל הוא יכול גם לא לאכול כלום גם אם אציע לו 6 דברים שלא ימצאו חן בעיניו..וגם אם יראה שרעב😬

מנשנשים פה ושם.

להחליף ממש ארוחות אחרי גיל שנה.

ניסיתי בילדה הקודמת שגם היתה קשוחה באוכל והיא לא נתנה לי

..

וואו טוב לדעת!!

באמת אמרתי לעצמי שאני ממש רוצה כבר לבדוק אותו ולא חשבתי שיש סיכוי..

ממש תודה על זה!!

תינוקות ופעוטות: התפתחות התינוק עד גיל שנה

לאח שלו היה חסר ממש ברזל אז באמת חשוב..

ול2 הבנות לא היה חסר בכלל..

אני גם חשבתי שיש קשר,

אבל כנראה זה פשוט משתנה בין ילד לילד והכל טוב!!

אם הוא כן אוכל כלמיני דברים אבל לא רוצה בזה כל יום, זה ממש סבבה בעיניי.בטח בגיל הזה.

גם אצלי היו אוגלי כל בדיל חצי שנה ופתאום לא..ונלחצתי.אבל זה ממש ממש לגיטימי וגם אם יונק עד גיל שנה, ורק מנשנש פה ושם- כנראה שהכל טוב.

@אוהבת את השבת

אבל לפעמים זה כן הגורם. ואם יש חוסר, אז כדאי לדעת מזה.

עם בן שנה....

לא ברור לי מה הוא אוהב ומה לא,

מלא פעם פשוט זורק את הכל וכמעט לא אוכל

הוא לא יונק, אז הוא לא מוצא בזה פתרון, אבל אני גם מתוסכלת קצת מהעניין...

עזרתן לי ממש!!

הרגשתי שכבר היום אני יותר מדוייקת ובזכותכן גם היתה סיעתא דשמיא מיוחדת..

תודה רבה רבה!!!!🥰♥️🥰

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.

וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו. 

מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.

זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?

פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע 

והולכים יחפים על החול

שומעים מוזיקה שמרגשת אותך

נחיםםם

מדברים עם חברה

רואים סרט מעניין

מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה

ומנסים להשתגע עם חיוך....

מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר