לפני כמה ימים בלילה, התינוקת שלי בת ה-3 חודשים ניסתה לינוק, כנראה לא היה לי ממש חלב זמין.. ובמקום למצוץ ולחכות בסבלנות שזה יגיע התחילה לבכות ממש.
מה שלא ניסיתי לא עזר, נאלצתי לשאוב ולתת לה בבקבוק. מאז אני בתוך סרט קשה ממש...
קראתי ברשת הכל ודיברתי עם יועצת הנקה, אין לה פתרונות קסם.
אני שואבת ומנסה לא רק לשמר את החלב אלא גם להגביר אותו, עד כה לא נראה שזה ממש עובד, אפילו לפעמים נראה שיש לי ממש מעט חלב.
הצלחתי להניק אותה רק עם התקיימו הרבה תנאים וגם זה לא תמיד- אני חייבת לשאוב לפני 5 דקות עם משאבה בשביל לגרום לפרץ חזק של חלב ואז ישר לגשת אליה, היא חייבת להיות ישנונית, מגע עור לעור, לתת לה מוצץ רגע לפני הנקה... ואז היא יונקת רק כל עוד יש זרימה חזקה- שזה לא הרבה זמן בכלל.
האם קרה למישהי משהו כזה ממש? יש סיכוי שמתישהו היא תסכים לינוק גם אם אין זרימה חזקה? ובכלל יש סיכוי שבעזרת השם ההנקה תחזור להיות כמו פעם?
בנוסף, אני לא מצליחה להבין איך מנהלים את השאיבות יחד עם הנסיונות להניק אותה בכל זאת.
אם אני מנסה להניק אותה ולא הולך, אני צריכה מהר לחמם לה אוכל/להכין מטרנה ולתת לה, לוקח זמן.
ישר אחרי אני חייבת לשאוב אבל לא תמיד אפשרי כי היא דורשת טיפול והשאיבה לוקחת הרבה זמן... יוצא הרבה פעמים שאני בקושי יכולה לשאוב אולי שעה ואפילו יותר אחרי שהיא אוכלת.
אז אם זה ככה, איך אני יכולה לנסות להניק אותה בהנקה הבאה אם רק שניה לפני שאבתי? (שעה וחצי אחרי שאיבה עדין אין חלב...)
אשמח לשמוע כל עצה על איך הייתן מסתדרות. זה מרגיש לי כמו עבודה של 3 אנשים...
) בנוגע לקושי הנפשי וזה שבכית הרבה- תוך כמה זמן זה השתפר והתחלת לשמוח ולהבין שזה לא נורא?