לא יודעת אם הייתי מוסיפה צעצועים

אולי יותר מעלימה חלק, כדי שירגישו גיוון, ומוציאה כל פעם משהו אחר

והשבתות באמת ארוכות מאוד בקיץ..

אצלנו בן שנה וחצי ממש אוהב את זה שיש לו את המקום שלו... הוא גם אוהב לזחול למקומות קטנים-כמו מנהרה, בין כורסאות וכאלה... אולי לייצר מסלול מכשולים בשבת?

אצלנו הוא גם אוהב להוציא ולהכניס דברים לקופסאות, כמה שיותר גדולות יותר טוב.

ועוד דבר, ציינת מלא משחקים-אולי זה גם קשור לעומס המשחקים, אצלנו זה ממש בולט שכשיש לו מלא משחקים הוא לא מצליח להעסיק את עצמו, אבל כשאני מוציאה לו כל פעם שניים-שלושה משחקים אחרים הוא ממש נהנה...

ואין מה לעשות, שבת כזאת זה מחרפן, הכי עובד זה חברה😅

חשבתי על זה אבל מרגיש לי שאם אחביא חלק מהמשחקים לא ישאר להם במה לשחק 😅

וזה נשמע המון?

תמיד אני אומרת לבעלי שזה קצת והוא אומר שזה מלא

ספרים יש להם מלא ותמיד קונה עוד, זה משהו שאני משקיעה בו

היום מייאוש כבר הוצאתי להם ספרים מהספריה של הקודש שיש בהם קצת תמונות, העסיק אותם לא מעט

ויש גם אוהל, והם מייצרים לעצמם מסלול מכריות וחבילות טיטולים ומגבונים (יש לנו מלא אז זה מסלול גדול)

להדביק עם סלואייפ או משהט שלא יוכלו בקלות לקרוע את הספר. 

פעם אחיינית שלי דיפדפה לי בסידור

וקרעה לי משהו חשוב שהיה בו.

פחות אוהבת לתת להם ספרי קודש אמיתיים בגיל כזה.

אשרייך ממש על הסבלנות והמסירותשלך

תזכי להרבה טוב ונחת!

כל השאר- למעלה בארון שרק אני יכולה להוריד..

לי זה ממש מקל על הסדר היומיומי וגם מייקר את המשחקים..

אבל כל אחת ד ומה משתאים לה..

משחקים שיש לנו ואין ברשימה שלך- מגה בלוקס, פטריות, בקבוק וכלי אוכל לבובה. אבל האמת לא נשמע שחסר משחק ספציפי אצלכם... 

באמת כיוונתי לשבת ולכן לא כתבתי את המוקצה, יש מדבקות, טושים, צבעים, צבעי ידיים, טושטושים, צבעי עפרון ובצק.

בצק באמת צריכה לקנות כי רובו התאדה, תודה שהזכרת לי!

מגה בלוקס זה לא לגו?

פטריות אני מתלבטת אם זה לא מסוכן כי הם קטנים.

ובקבוק וכלים לבובה יש.

פטריות אפשר בגיל שלוש עם השגחה (גם לפני האמת).

רעיונות מה להשחיל עוד יתקבלו בברכה

פקקים גם להכניס לקופסא?

ואז גם אפשר לתרגל צבעים, וספירה.

אנחנו מצאנו רכבת דופלו בזול, וכל פעם בעלי קונה לה חלק אחר. אבל יש גם רכבת מוצלחת באיקאה. וגם אז אפשר כל פעם לשדרג בחלק אחר...

כנל לגבי דופלו, גם אם יש, תמיד אפשר לקנות עוד חלקים מעניינים, כל פעם אחד.. 

אצלנו עובד -

המחזות (של פרשת השבוע)

יציאה לפארקים וגני שעשועים

להביט באלבומי תמונות 

תציעי להם לעשות גן חיות...

אצלנו זה בעיקר מה שעושים עם הקפלות..

הזכיר לי את הצומות שדווקא כשהכי קשה נגמרים התעסוקות.

לא יודעת אם מתאים לכם הלכתית,

אבל אני בשבתות כאלה מגוונת להם בתעסוקת מים.

אמבטיות ארוכות,

להעביר מים מדלי לכוס לכפית וחוזר חלילה.

רובי מים פשוטים.

אפשר באמבטיה, מרפסת או לאמיצים אפילו בסלון על גבי מגבות.

במוצ"ש פורסים לייבוש או מכבסים.

מדי פעם חותכים פרי ככה בשביל העניין.

אפשר גם ליצור ג'ימבורי/ אוהל/ מבוכים בסלון.

בעזרת כסאות, סדינים, כריות, ספות, מזרנים קלים.

אולי בעצם מתאים לגיל קצת יותר גדול, אבל תנסי.

אם הילדים אוהבים ליצור לעצמם "פינות" משלהם זה יכול להעסיק אותם הרבה. כמובן כשאת בונה איתם ומחלקת פינוקים בתוך המבנה המאולתר כדי למשוך את העניין סביבו.

אנחנו בנינו השבת מבנה פשוט מאוד יחסית עם קשקשים על גבי הספה הנפתחת והם סחבו כריות לבפנים. ובנו "חצר" מחוץ למבנה, כלומר ליד הספה וקפצו מהספה השניה ל"בריכה" שהייתה מורכבת ממזרון ומסביבו כריות.

כשסיימו להשתולל בחצר, ישבו לנוח ב"בית" וקראו ספר ואכלו פרי.

ואז יצאו שוב ובעידודי הלכו להביא חיות, ואז צריך מלונה לכלב, ,ואז הוא צריך שיקחו אותו לטיול ועוד ועוד.

זה בעצם משחק דמיון מתפתח אבל תחת מסגרת של בנית חלל ייעודי בשבילם.

וגם הכנו ארטיקים ביתיים בכוסות חד"פ אז גם הוצאנו כל שעה- שעתיים מארוחת שבת ועד סעוד"ש, זה גם נתן קצת הפוגות במרפסת ובהייה ברחוב.

יש באיקאה בובות אצבע של חיות (אפשר גם להכין) הבן שלי מאוד אוהב שאני עושה לו הצגות בזה. כלומר אנחנו מנהלים דו שיח דרך הבובות.

לגבי הקשקשים פעם שאלנו ואמרו שמותר כי זה לא משהו שנשאר קבוע. זה משחק שבונים ומפרקים.

הרעיון להיות איתם זה כדי שלא יתייאשו ויהיה להם עניין במשחק (וגם להשגיח שלא יעשו דברים מסוכנים) אולי בהודעה זה נשמע כמו מבנים שלמים, בפועל זה מאוד בסיסי ופשוט זה הדמיון שהולך רחוק. לפעמים מספיק לסמן טריטוריה עם כרית כדי להפוך פינה למקום ייעודי כמו מטבח או ים וכו'.

יש בזה מנהגים שונים מה מותר ומה אסור, גם לגידולים וגם לקטנים, וחשוב ללמוד אל ההלכות כמו שצריך כדי לא להגיע לאיסור.

רק מציינת משהו שעלה לי למודעות רק לאחרונה, ונראה לי שלא תמיד מודעים אליו -

יש בשבת איסור על בניית אוהל, גם עראי (שנבנה כחלק ממשחק ולא בשביל להישאר), וגם על הפירוק שלו. אוהל זה חלל של טפח על טפח (כ-8*8 ס"מ) שיש מעליו גג.

מהסיבה הזו לא פותחים ולא סוגרים מטריה בשבת. וזה גם אומר שיש בעיה לבנות אוהל מסדינים על גבי כסאות וכדו'.

יש דרכים שכן ניתן לעשות את זה (למשל אם שמים קודם את הגג ואחר כך את הדפנות), אבל צריך ללמוד כדי לדעת את הפרטים.

אפשר לקרוא פה את הדברים שכבר הרב אליעזר מלמד על הנושא - הלכה ה - מדיני אוהל | פרק פרק טו - בונה סותר בבית וכלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

קשקשים מתאים לגיל של הילדים שלי?

אם תשימי להם בגד ים שאין חשש סחיטה, זה לא אסור אם יש לך מרפסת מרוצפת

בגינה זה בעייתי

לגבי קשקשים -- מתאים. הילדים שלי נהנו מהם

מתאים יותר לגדול, לא יודעת אם האמצעי יהיה מסוגל להרכיב.

אם הייתי מציעה כנראה שגם אצלנו לא היה להיט.

זה נראה כמו משימה מורכבת מדי שדורשת המון מאמץ.

תמיד כשאני מוציאה אני מתחילה לבנות לבד. ואז מדברת לעצמי וכשמסיימת קוביה אני אומרת איזה קוביה יפה... ואז מהקוביה ממשיכה לבד את שכבת הבסיס כמו סולם ואז "פתאום" יש עמודים, ואני מחברת תקרה, ואז בונה את הפינות ואז פתאום ילד ממשיך קיר אחד, ילד אחר ממשיך קיר שני,

ופתאום יש עוד שכבה ועוד אחת. ומשם הם כבר לוקחים את זה הלאה.

לפעמים מפרקים באמצע כדי להאריך או לקצר,

לפעמים בונים פתח, לפעמים אפילו מחברים לקשתות.

העניין הוא להתחיל ולמשוך אותם.

מלא פעמים כשאני מציעה לילדים משחק ואין היענות אז אני משחקת עם הקטן ואחרי כמה דקות כבר מגיעים למצב של מריבות על החלקים של המשחק.

האמת שאני מעדיפה משחקים שלא מצריכים אותי שותפה פעילה ,

אבל צריכה לזכור את זה לעיתות שעמום.

גם אני לא עושה את זה בשוטף,

מעדיפה להוציא אותם החוצה בשבת אחר"צ.

אבל במצב של שבת ארוכה וחמה מאוד

אז מבין האפשרויות:

1.  יאכלו לי את הראש במריבות או בדברים מסוכנים או שאני לא מרשה

2. לצאת בחום

3. להתאמץ בשביל להתניע משחק שהם ימשיכו איתו הלאה

אז מעדיפה את האפשרות האחרונה.

גם ככה זה לא שיש אפשרות קלה, אז כבר עדיף את האפשרות שתשאיר עם טעם טוב.

לכן גם הוספתי שאני עושה להם הפוגות פרי וארטיק שיהיה לי כמה דקות לעצמי.

יש עוד אפשרויות של משחקים שמעסיקים שאולי דורשים פחות מאמץ:

עיר מכוניות (עם שטיח מכוניות) בכל הסלון בכל חור יש משהו שקשור למכוניות: מוסך, עמדת שריפה עם כבאית, מסלול נחיתה, מלא מלא מכוניות שנוסעות לכל מקום. בית, בית חולים ועוד ועוד. (חוץ מהמכוניות כמעט הכל פרי הדמיון) לא חייב אביזרים ייעודיים.

ולגו פסי רכבת- אפשר כל מסילת רכבת לבנות בסלון ואז להביא לגו או כל משחק בניה אפשרי ולבנות עיר שלמה מסביב.

לנו יש ערכה של דופלו רכבת אז יש הרבה דברים אבל בהמשך הילדים בנו המון דברים מחפצים לא קשורים.

תחנות רכבת, בניין גבוה, מגדל פיקוח, ועוד ועוד כיד הדמיון. לפעמים גם אני מוסיפה רעיונות חדשים וזה מדליק אותם לבנות את זה.

בפועל הרכבת לא נוסעת על הפסים אצלנו כי הקטר עצמו מוקצה, ועדיין הבניה עצמה מעסיקה המון זמן.

הגדול יכול כבר להרכיב

הקטנים לא, אבל הם יהנו מהדרך להרכבת התוצר. כלומר להביא לך את החלקים להרכבה, הם רואים שזה הולך ונבנה

וכמובן מאושרים לשחק בזה כ"בית".

זה באמת יותר עבודה להורה,

זה ממש לפעול איתם, אבל בעיני זה שווה כי זה ממש מעביר את הזמן.

נגיד הבריכה שהילדים שלי בנו בחצר,

זה בעצם לקפוץ מהספה למזרון שוב ושוב ושוב.

אפשר לעשות את זה גם בלי כל התפאורה ובלי לקרוא לזה בריכה, אבל התפאורה זה מה שהצית אצלם את הדמיון וההתלהבות.

גם כשהגדולים שלי היו קטנים זאת הייתה התעסוקה שהעסיקה אותם הכי הרבה זמן בסוף.

אז לא חייב קשקשים, כי זה לא דווקא הקשקשים עצמם שמעסיקים, אבל זה מה שנוח אצלנו ליצירת פינה משלהם על הספה.

זה כמו עם הקפלות שאצלך הם לא כ"כ מוצאים בזה עניין.

אצלנו קפלות זה מכלאה לחיות בגיל הזה, אז בלי חיות אין עניין לקפלות, חוץ מזה שהקפלות זה נופל ומתפרק כל הזמן והם מתבאסים.

בקיצור יש משחקים שהמטרה שלהם זה בעצם לשרת משחק אחר ולא דווקא המטרה לשמה נקנה המשחק.

אני חושבת שילדים קטנים לא צריכים המון משחקים, הם צריכים המון קטגוריות.

וכדאי אפשר להוציא אותם החוצה צריך לחשוב איך להביא את ה"החוצה" הביתה.

נגיד המגלשה והנדנדה הם היו בחצר או שהכנסת הביתה? יש אפשרות להכניס הביתה?

אם כן אז אפשר לעשות משחקיה בבית.

לייעד איזור לכל משחק ולעבור בין תחנות.

אפשר לחלק להם כרטיסים או משהו כדי להלהיב.

ואז לעבור בין מסלול בימבה, לנדנדה, למגלשה, לקפיצות, למסלול קרוקס (מכניסים את הרגליים לקרוקס של אבא הולכים איתו עד סוף המסדרון כשאני אוחזת בהם שלא יפלו)

זה מגוון את המשחקים שיושבים בהם ומפזרים חלקים. כי את זה יש להם מספיק ועוד משחק מזה בהתחלה יהיה מלהיב אבל אז יימאס מהר מאוד.

השאלה איך ליצור להם "אווירה" שונה לגמרי מהפעילות שהם עשו קודם.

אצלנו הולך גם מחבואים מצחיקים ומשחקי דגדוג ומגע ומשחקי איברים כמו גמד גמד ביער.

אני חושבת שיהיה קל לפרק את היום הארוך ליחידות.

יש זמן של סעודות, והם כנראה ישנים צהריים.

בשאר הזמן לא להוציא להם הכל ביחד, אלא נגיד בבוקר משחקי קופסא. אח''כ סעודה, אח''כ משחקי דמיון, אח''כ ישנים. כשקמים אוכלים פירות ואז ספרים. כשממצים משחקים במשחקי פעילות. אח''כ סעודה שלישית ואז מתארגנים לשינה...

בשבתות רגילות אנחנו הולכים אחה"צ לגן שעשועים. השבת מזג האוויר לא כ"כ אפשר את זה...

משחקים אהובים שלא כתבת:

חיות

אנשים קטנים

כדורים - כדור גדול או מתקן כדורים או כדורים שמפילים עם פטיש

פליימוביל. מעסיק מאוד מגיל שנה וחצי בערך. אבל כנראה במקומך לא הייתי קונה. יש בזה הרבה חלקים קטנים, או לקנות פליימוביל 123 אבל לדעתי הוא יקר עוד יותר מפליימוביל רגיל.

חיות באמת צריכה לקנות, מתכננת כבר הרבה זמן אבל לא מוצאת איפה אפשר לקנות בבודדים

אנשים קטנים- מאיפה אפשר לקנות?

כדור יש להם, וגם כדורים עם פטיש

פליימוביל קניתי להם 2, אחד של 123 אוטובוס

ועוד אחד של משאית גרר שפירקתי לה את כל החלקים הקטנים שיכולים להתפרק וזרקתי.

לא קונה עוד למרות שמאוד רוצה בגלל שהכל עם חלקים קטנים ולא לוקחת סיכון...

בסטוקים למיניהם, וגם בסופרים שיש להם אזור משחקים. עם השנים יש לנו אוסף נכבד מאוד.

(ואפשר גם לקנות מארז ולזרוק חלק...)

אנשים קטנים - יש בחנויות סטוק זולים בתפזורת. יש גם אנשים שווים של לגו, פישר פרייס וכדומה בחנויות משחקים. לנו יש של מצווה קינדער, יקר אבל איכותי ואהוב. יש גם של חברה נוספת בסגנון יהודי, לא זוכרת את השם. מוכרים את זה בחנויות משחקים שמוכרות משחקים יהודיים כאלו (בבני ברק ירושלים וכדומה או באינטרנט).

ממש ממליצה על חיות ואנשים, ואם אין לכם - גם מכוניות קטנות.

זה ממש משדרג את המשחק במגנטים / קפלה.

אם ילד מגיע לשחק עם בת השנתיים וחצי שלי  זה נותן לה אור חדש על המשחקים הקיימים והם שוב יוצאים מהמדף. לחילופין משחק שלא נגעה בו ראתה אצל חברים בשבת ועכשיו הוציאה לשחק כמו משהו חדש שיש לה.

נשמע שיש מספיק משחקים.

אנחנו מחלקים את היום ועצם ההחלפה בין מי שמשגיח עוזר להם להתרענן עם המשחק. וגם אנחנו מקבלים זמן מנוחה תוך כדי כוחות להמשיך להיות איתם..

זה מאוד עוזר לזמנים כאלו להלהיב לפרק זמן מסויים שיתעסקו בזה ונותן מרווח נשימה

משחקי השחלה כמו ארבע בשורה (7 שח ממקס סטוק, העסיק אצלנו למשך חודשים בגיל מסויים)

אם את רוצה להשקיע - אז במקס סטוק יש כל מיני משחקי הרכבה משונים בשקיות ויחסית לא יקרים, את יכולה לקנות אחד שניים שלוש ולשמור רק לשבת ואז זה יותר מסקרן ומעניין.

עוד דברים אצלנו או בכללי

שקיות פקעאלך (קורנפלקס, בייגלה, צימוקים, כאלו דברים)

להכין מלאי רעיונות למשחקים שיש:

למשל: לבנות מסלול מקפלות או קוביות לכל אורך הבית, וללכת בתוכו או לעשות שם כביש למכוניות או חיות

קשקשים - אני אוהבת גם לגיל קטן, אבל תלוי כמה נוטים להכניס לפה. קניתי חבילה קטנה, להשחיל לתוך בקבוקים, להשחיל לתוך קופסת מטרנה, אפשר גם בלי הצהובים, אבל הם עושים הכי הרבה רעש ובלגן ואז זה יותר כיף את הצהובים להשחיל לבקבוק קטן נפרד. לנער את שני הבקבוקים ולשמוע איזה רעשים שונים זה עושה, בקבוק מלא או בקבוק חצי ריק. לבנות מהם צורות גאומטריות וללמד צורות או לשבת בתוכם (לשחק כמו ים יבשה, לעמוד בעיגול, לעמוד בריבוע, אפשר גם לפי צבעים)

משחקי דמיון - זה די לשחק איתם, אבל אם מביאים רעיונות חדשים זה עושה את זה קצת יותר נחמד (ללכת לים, קבלת שבת, סעודת שבת, חנות, מוסך, רופא...

קוביות - למיין לפי צבעים

חיות - במקס סטוק יש חבילות לא יקרות, פעם ב מוכרים במשנת יוסף גם לא יקר, אז אם את רוצה דווקא חיות כשרות יכול להיות שעדיף לך לקנות חבילה ולזרוק את מה שלא רלוונטי מאשר לחפש דווקא חיות בודדות (יש לפעמים בחנויות הכל בשקל בודדות)

לזרוק כדור לתוך סלסלה

לשים כריות או מזורנים על הרצפה ולקפוץ עליהם/לעשות מסלול

להתגלגל על הרצפה או השטיח/לגלגל בתוך שמיכה 

להסתכל מהחלון ולומר מה רואים

להסתכל איתם בעיתונים על התמונות

איזה אמא משקיענית את!

אז עשינו חלוקת מילקשייק )גלידה מעורבבת עם חלב(

תוכנן להיות גם עם לימוד פרשת שבוע אבל בסוף היה רק מילק שייק

ואולי ננסה לקבוע עם חברים

והאעיונות כאן על משחקי מים וארטיקים ביתיים

מעולים ממש!!

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

אצלנו במשפחה (כולל המורחבת מאוד) הרוב מקפידים להדליק בזמן, והפתרונות של להדליק מאוחר/מוקדם בבית המארחים תקפים רק במקרי קיצון, לא סתם ככה כי אנחנו רוצים לקבוע מפגש משפחתי בהדלקת נרות. אז מתחשבים בכולם, כולל אלו שגרים רחוק, בין אם בשעה או במיקום (זאת אומרת אם בחרנו מיקום שלמישהו יקח שעתיים נסיעה, נתחשב בו בקביעת השעה, ולא במי שגר במרחק הליכה). וכן, יש לי דודים שאומרים שלא יודעים אם יגיעו מראש או לא, כי הם גרים רחוק וקשה להם להתנייד. אבל חד משמעית לדעתי, אם אתה יודע למשפחה מסוימת יש מגבלות קבועות (הם כל שנה מגיעים באותה שעה, לא שהיה בלת"ם) צריך למצוא פיתרון כלשהוא, וגם שאר המשפחה צריכה להתחשב. כמו שאם יש משפחה אחת שאוכלת מהדרין כשכל השאר לא, לא באופן קבוע כל מפגש לא יהיה להם מה לאכול, צריך למצוא פיתרון ביניים 
אולי לאחר קצת את המפגש ואז הם יגיעו יותר באמצע, אולי לעשות במקום קרוב יותר, ברור שגם הם יצטרכו להתגמש, אבל לפעמים יש דברים שלנו אין איך לשנות

אס אם זה המצב, באמת כדאי למצוא פתרון. גם אם לא כל שנה, אז פעם בשנתיים לפחות.

תמיד מעניין אותי לקרוא איך כלות מתיחסות שונה לחמה ולאמא.ולפעמים הסיטואציות זהות..

1.לגבי ההגעה המאוחרת שלכם- זו החלטה שלכם.אפשר להדליק אצל הסבא והסבתא ואחר כך בבית.אי אפשר גם לרצות להדליק בבית לחכות חצי שעה ואחר כך להתלונן שמגיעים לקינוח.הם גרים רחוק.מה לעשות?

2.ביקשו לא להגיע ביידים ריקות- מבינה שיש הרבה אנשים.טרחה גדולה והרבה עבודה וטרחה לפני ואחרי להורים, מקובל שכל אחד מביא משו.אפשר לקנות.לא ביקשו רק מכם.

3.שינה- כאשר מארחים עם הרבה אנשים, המארחים בעיקר אם הם יחסית מבוגרים, זקוקים קצת לשקט.לינה של משפחה עם ילדים מקשה מאוד- מצעים, ארוחת בוקר, רעש.ממש לא פשוט. את אומרת שבכל אופן הציעה לך לישון, למרות הקושי- אז על מה את מתלוננת? שלבעלך אמרה שקשה? כי עם הבן שלה היא מרשה לעצמה להגיד שקשה.ובשבילך היא מתאמצת.האמת? ראוי להערכה גדולה מצידה.הכי קשוח להורים שילדים קטנים נשארים לישון אחרי ערב מורכב, בטח כמו פורים.

3.אין לה בעיה שהבת תישן? זה מעצבן אותך....כן, מה לעשות, בת זה משהו אחר מכלה.הבת גדלה בבית .מניחה שאמא לא מרגישה בנח שיש בלאגן  כאשר הכלה בבית ומרגישה נח עם הבת.טבעי.

4.ביביסיטר- הסבתא לא אמורה להיות ביביסיטר.היא אמורה להינות מהנכדים.

5.המפגש הוא לאו דווקא שהסבא והסבתא יראו אותך- זה מפגש גם שבני דודים נפגשים, אחים נפגשים.יש לזה ערך חשוב.

6.בעלך לא רוצה לרצות אותם. בעלך אוהב את המשפחה שלו ורוצה להיות במחיצתם.

סליחה אם כתבתי קצת קשה.מאוד מעצבן לראות את העין הרעה שיש לכלות על החמיות ואת התמיכה שהן מקבלות על זה מבנות הפורום.

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

אולם של בית כנסת

קיטטרינג עשו לנו 30 מנות ויש פה הרבה שעושים ככה. זה מגיע בתבניות גדולות וצריך להגיש.

קנינו שתייה וחד פעמי

צלם ממש לא ראינו צורך

יצא בין 2000-3000

והיה ממש מכובד בעיני