[בואו נעשה ככה, אלו שמכירות אותי מוזמנות להגיב, כל השאר בבקשה בלי תגובות. תכף לכל השירשורים שלי בפורום הזה(: ]
אני רוצה לבכות ולצרוח ולקלל את החורבן של החיים שלי.
אני רוצה שלא יבינו למה יש לי את הספר הזה על המדף. אני לא רוצה שישאלו אותי למה זה מסעיר אותי כל כך. אני רוצה שזה לא יסעיר אותי בכלל. אני לא רוצה להצטרך לספר את זה לאנשים.
אני לא רוצה שזה יהיה אצלי בכלל, די! חלאס! היה עבר נגמר אני כבר לא רוצה את זה על שולחן החיים שלי. זה כמו הכלים בכיור, שכמה שלא תשטוף תמיד יהיו עוד. וחשבתי שניקיתי ושטפתי וסיימתי לתמיד ואז הופ, עוד קערה מלוכלכת להחריד.
ואני יודעת ושמעתי אלף ואחד פעמים שירידה זו לצורך עליה, אבל מרגישה כמו ילד קטן שעולה ויורד בסיבוב לא נגמר במדרגות הנעות בקניון, ההבדל הוא רק- שהעליה ירידה של הלב קצת פחות מהנה.
|לב נשבר|
