רות הייתה עדיין נכריה כעדותה: "מדוע מצאת חן להכירני ואנכי נכריה" (ומה שדרשו חז"ל את קבלת הגרות בפסוקים לפני כן, הכוונה שהיא רצתה והראתה נכונות לקבל אבל הגרות נגמרה בשער העיר בבית דין, לא כשהייתה עם נעמי לבד).

לכן בגלל ש-ה' לא מייחד את השגחתו על גויים, לכן מצד רבקה ורות זה נקרא 'מקרה' אבל לא כן בישראל "העמסים מני בטן הנשאים מני רחם".

להיות בהשגחה, ויש שתי ראיות מעולות מרבקה ורות, רק שהטענה שלי שהפוך שכתוב 'מקרה' בשני האירועים בדווקא להדגיש שזה לא היה בהשגחה עליהם אישית, כי הם היו גויות.

(ברור שעצם הענין נבע מהשגחה, וכמובן ליצחק ובועז היה השגחה, אבל המילות של 'מקרה' בפסוקים מתייחסות אליהן.)

במורה למשל משמע שאין חילוק בין יהודי לגוי בעניין השגחה.

וגם בפשטות- למקרה יש שני פירושים: דבר שקרה, דבר מקרי (ואם תלכו עמי קרי. לפי הדעות שזה פשט המילה שם).

אז אם נפרש כמשמעות הראשונה, לא מדובר אצל רבקה ורות על מקריות.

ואם נאמר שהמשמעות השניה היא הוספה של חז"ל על המשמעות הראשונה (פשט ודרש), בבלעם הם דרשו כך בגלל שיש שינוי לשון מאשר אצל שאר הנביאים. לא בטוח שידרשו כן בהופעות אחרות של המילה, וגם א"כ זה בנוסף לפשט ולא במקומו.

אבל יותר מזה- אצל רות כתוב מקרה בקמץ בה"א- המקרה שלה. כלומר הכתוב דווקא מדגיש שהדבר הזה שקרה הוא שלה, מיוחד לה, ולא דבר מקרי.

והסיבה שלא מוזכר בפירוש שה' גלגל זאת, נראה לי שזה בגלל שהכתובים נכתבו ברוה"ק ולא בנבואה, ולכן התיאור הוא יותר במשקפיים אנושיות רגילות. ככה גם במגילת אסתר.

וכן בגלל שלא היה נביא שהורה לעשות כך וכך אז זה מתואר כדבר שהתגלגל בצורה טבעית.
 

ולפי המשמעות השניה, של דבר מקרי- ה' גלגל אליה בהשגחה דבר שנראה כמקרי.

ולגבי הקרה נא לפני- הוא יודע שהוא צריך דבר לא רגיל, דבר עראי (כלומר אצל בלעם "עראי" זה לגריעותא ואצל אליעזר למעליותא). 

שיטות ולפעמים סתירות פנימיות בתוך אותו הוגה שצריכים ליישב.

לא יודע מאיפה להתחיל, אבל כעיקרון יש דרגות וצורות שונות של השגחה אישית.

לצורך תחילת הדיון. אדלג על הדיון בראשונים ואציג את ההגדרה המדויקת שתואמת את התגובה הראשונה שלי, והיא נמצאת ב' דרך ה' ' (חלק ב, ד):

"והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוג המלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה, ומשקיפים עליהם ומשגיחים על ענייניהם. והוא יתברך שמו לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית, בכוח שמסר לו האדון, ברוך הוא, על זה. ועל דבר זה נאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה". ואמנם לא מפני זה תעדר ח"ו ידיעתו יתברך בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו יתברך מעולם, אבל העניין הוא, שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם. "

(צריך להבהיר ברמח"ל שהוא לא מתכוון ש-ה' אף פעם לא מתערב בעניינם הפרטיים, אלא באופן כללי ההשגחה עוברת דרך הפקידים, כמבואר בפרק ה'.

למשל דוגמא איפה ש-ה' מתערב פלשתים: "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו", ובסוף התברר שזה יד ה')

לגבי השורש 'קרה' אני טוען שכל שורש 'קרה' במקרא זה מלשון מקרה וארעיות, יש כמה פסוקים שעל פניהם מוקשים, אבל אוכל לעבור אחד אחד על מה שתרצה ואוכיח לך למה זה לא קשה, ולמה חז"ל הבינו דווקא ופירשו בכמה ממקומות אלו שזה לשון מקרה וארעיות.

(יתכן שזה תלוי בתפיסת עולם. הרי לצד שאומר שיש השגחה אישית על גויים גם יש מדרשים והוכחות. באופן כללי נראה לי שאצל המקובלים יש יותר נטיה להסתכלות בסגנון של הכוזרי, על הצד הסגולי היהודי, ואולי השגתם היא בהתאם לזה).

לגבי הסוף- בסדר, אבל אני טוען שגם אם נאמר שמקרה זה לשון ארעי, לא בהכרח במובן השלילי.

מלבי"ם:

ויקר מקרה, המקרה הוא דבר שאינו מחויב מסבת הרגילות, ויספר הכתוב שהגם שנראה שמה שבאת אל שדה הזה דוקא הוא מקרה גמור, באמת היא מקרה, ר"ל מקרה מיוחד לצרכה, ולפ"ז היה מקרה השגחיית כי בענינים שירצה ה' להוציא ענין כולל לתועלת הכלל שם תלוה ההשגחה אל מעשים המקריים, כמ"ש אליעזר הקרה נא לפני היום, שרצה בזה שלא ימתין ה' עד יקדמו הסבות הממציאות והמחייבות את הדבר רק שיבא הדבר בדרך מקרה בלתי נתלה מסבות ממציאות ומחייבות אותו, וכן יאמר שהמקרה הזה היה השגחיי והיה מקרה מכוון לצרכה, שה' הזמין שהשדה שתבוא בו ראשונה ושתבחר ללקט שם יהיה השדה אשר לבועז וזה סבב ה' בעבור שבועז היה ממשפחת אלימלך, והיה מוכן להיות הגואל וליבמה שתצא מזה מלכות בית דוד.

אוכל להסביר לך את הפסוקים המוקשים, חלק לפי מה שחז"ל כבר הסבירו.

אגיד בקיצור, גם לפי הרמב"ם ההשגחה תלויה לפי התקרבות של האדם ל-ה'.

מה מוכיח שהיא הנכונה?

לגבי הרמבם- נכון. אבל הגיוני שרבקה ורות היו קרובות לה', גם אם הייתה להן בעיה בתפיסה כי גדלו בין עובדי ע"ז.

למשל דוגמא מרש"י לפי הבנת הגור אריה (אולי הבנת את רש"י אחרת):

כתוב "ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים 'נקרה' עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו"

לכאורה זה שיא ההשגחה בפסוק?

כותב רש"י:  ""נקרה עלינו" - "לשון מקרה וכן (במדבר כג) ויקר אלהים ואנכי אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום"

מפרש הגור אריה:

"לשון מקרה וכן ויקר אלהים. אף על גב דבפרשת ויקרא כתב (רש"י שם א, א) 'אבל לנביאי אומות העולם [נגלה עליהן] בלשון עראי בלשון טומאה דכתיב (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים", משמע דלשון "ויקר" הוא לשון טומאה' (קושית הרא"ם), הכי פירושו, שאמרו לו "אלהי העברים נקרה עלינו" בארץ מצרים בטומאה, לפי שכל הארץ מלאה גילולים, לכן "נלכה במדבר דרך ג' ימים" כדי שיהיה נקרה עלינו בקדושה. ועוד דלא דרשינן לשון עראי אלא כשהכתוב אומר כן, כגון "ויקר אלהים", משום דהוי למכתב לשון חבה. אבל הכא ישראל אמרו "אלהי העברים נקרה עלינו", ואין להם לומר לשון חבה, שאין להם לומר הקב"ה מחבב אותנו, ולא דרשינן כאן מידי במה שיאמרו הם עצמם "אלהי העברים נקרה עלינו". ועוד גבי נביא שראוי להיות נגלה עליו בלשון קריאה ולא בלשון עראי - נדרש לגנאי לשון טומאה, אבל כאן שלא היו נביאים הכל - שייך לשון מקרה, כי היה זה במקרה".

עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ד באב תשפ"ג 13:28

שני הדברים- מקרה ואין השגחה.

מקרה הכוונה לדבר שלא קורה בד"כ (כי הוא לא נסיבתי) אבל זה לא אומר שהוא לא בהשגחה (בימינו מישהו יכול להגיד על מה שקרה לך עם אלישבע "זה לא משמיים זה מקרי" אבל לדעתי זה פירוש חדש למילה מקרי שמבוסס על כך שיש מקרים- דברים לא שכיחים, בעולם).

ולכאורה אדרבה, דבר מקרי, שינוי מהסדר, הוא שמעיד על השגחה.

מבחינת עמ"י זה מקרה כי מבחינתם הם לא ראויים לזה ומי שלא ראוי לא זוכה לזה בד"כ.

לגבי בלעם זה אותו עקרון- הנבואה שלו היא מקרית כי בד"כ ה' לא מתגלה למי שאינו ראוי (ולכן היא עראית ולא תמשך), אבל זה לא אומר שהיא לא בהשגחה.

חז"ל דורשים לגנאי כי הוא לא ראוי לנבואה מתמשכת ובגלל השינוי בלשון משאר הנביאים.

אז צריך להבדיל בין "מקרי" מצד ההסתברות שיקרה שזו הכוונה בתנך, לבין "מקרי" במובן של ימינו של "לא בהשגחה".

אצל רות- מקרה בקמץ בה"א זה כדי להדגיש את זה שקרה לה דבר לא רגיל (אחרת מהסבר המלבים לעיל). ודבר לא רגיל, שינוי מהסדר, זה בוודאי מה'.

כמו למשל שכותב המדרש שכל טוב  

בפרשת מקץ:

"וקרהו אסון. לשון ארעין ומקרה, ודומה לו אשר קרך בדרך (דברים כה יח), כי הקרה ה' אלהיך (בראשית כז כ), וכל דומיהן."

אבל אני חושב שבעומק זה מראה על סילוק ההשגחה:

למשל אצל בלעם הרי מבואר בפסוקים ש-ה' נגלה אליו, אבל כהגדרת המדרש ב'חצי דיבור' וכדברי הרמב"ן:

"אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים שהיא במחזה שדי כמו שביארנו וכן אמרו בויקרא רבה (א יג) אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך כמה דתימר ויקר אלהים אל בלעם".

ההגדרה של 'חצי דיבור' זה עקרוני, כי זה כי כמו להבדיל אצל האדם כשמישהו פותח את הפה הוא אמור לדבר בטבעיות בפה מלא, וכך כביכול הקב"ה מתנבא לנביאים מישראל בכל הפה, אבל כש-ה' דיבר עם בלעם הוא כביכול כווץ את הפה, כמו להבדיל אדם שמדבר בחצי דיבור. הכביכול כיווץ פה של ה', מורה על סילוק השגחה מסויימת.

אקח דוגמא שהוזכרה בשכל טוב וזה גם יתחבר לבלעם:

"אשר קרך בדרך"- לכאורה פשט הספרי כמוך: "אשר קרך בדרך. אין 'קרך' אלא "נזדמן לך". אבל הזוהר ויקהל מעמיק על זה: "ועל דא ויקר אלהים אל בלעם, כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו', 'אזמין' לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין."

הזוהר נוקט כמו שיש מדרשים שגם אצל בלעם היה מעורב בהתגלות כוחות טומאה, וגם עמלק לא סתם 'נזדמנו' אלא היה להם מטרה לטמא את עם ישראל ולסלק מהם את השגחת ה', וכהגדרת ר' צדוק בליקוטי מאמרים: "וכן בתורה אשר קרך כי כמו שהוא חושב (עמלק) הכל מקרה".

שהמקרה אצל רות היה זה שכדי להתחתן עם בועז היא הייתה צריכה לעבור ולעשות דברים לא נעימים.

והמקרה אצל עבד אברהם זה עצם זה שהוא פחד והיה צריך לעשות את כל המבחן הזה, במקום להיות מלא בבטחון שה' כבר יזמן לו, כמו שאברהם אמר לו ה אלהי השמיים.. הוא ישלח מלאכו לפניך..".

ככה תפסנו גם את הפשט של מקרה וגם את זה שבעומק זה סילוק השגחה כמו שכתבת.

אגב, בסיפור עם עבד אברהם יש משהו לא כ"כ ברור.

אברהם לא אומר לו במפורש ללכת לנחור אחי אביו אלא רק אל ארצו ואל מולדתו.

לפי"ז מובן למה הוא חיפש לעשות מבחן לנערה, אין לו שום דרך דרך אחרת לדעת מי זאת.

מצד שני כתוב אחרי שהיא כבר השקתה את הגמלים "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא" וברור מההמשך שזה כי הוא לא ידע אם היא ממשפחת אברהם.

אולי אפשר לפרש שמולדתי- משפחתי (וככה אכן מסביר הרשב"ם).

אבל צריך עדיין להבין לפי"ז למה הוא לא הלך מיד כשהגיע למשפחת נחור.

יש לך רעיון?

שהיא גומלת חסד ויש לה מידות טובות.

לשאלתך, לא משנה איך תפרש את הפסוק עצמו, נדמה לי שכולם יסכימו עם הנוסחה של הרלב"ג שעונה, ואעתיק רק סוף דבריו הנוגעים לשאלתך:

".. ומפני זה בחר לו אברהם מבנות ארצו , ומהם בחר יותר בבנות משפחתו; וצוה לעבדו שיקח ליצחק אשה משם , ואם לא ימצא ממשפחתו , יקח מארצו."

נדמה לי שהוא יעדיף אשה עם מידות טובות ובעלת חסד שרק מארצו ולא ממשפחתו, מאשר אשה שלא גומלת חסד והיא ממשפחתו.

אבל בסוף רבקה הייתה גומלת חסד וממשפחתו, ולכן זה היה העדיפות הכי טובה.

וגם יצחק לא אמר ליעקב לעשות מבחן. רק ללכת לקחת מבנות לבן.

וגם משמע מדבריו של העבד שהוא עושה את המבחן כסימן ולא כסיבה.

הדברים של הרלב"ג לא עונים על השאלה. אדרבה, הם מחזקים אותה.. אם אברהם אמר לו לחפש קודם ממשפחתו, למה הוא לא פנה מיד כשהגיע לבית נחור וחיפש מישהי מתאימה משם.

מקודם.

אם אתה שואל על הנסיון.

אז כידוע זה בפשטות ההסבר מחלוקת רמב"ם וראב"ד בפרק יא מהלכות עכו"ם אם זה סימן או סיבה.

אני הלכתי בתגובה הקודמת כדעה שיותר קרובה ללבי שזה כראב"ד שכנראה סובר שזה סיבה כסברת הר"ן: "אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש...לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

זאת אומרת שזה היה מבחן חיובי לבדוק אם היא גומלת חסד, וזה מותר.

זה לגבי הדיון שלהם בסימן.

אבל עדיין נותרת שאלתך למה אליעזר חידש את זה מעצמו?

אז זה בכלל הגמרא בתענית ד ע"א והוא עשה שלא כהוגן בשאלתו: "א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם". מה שהגמרא אומרת שהיא יכלה להיות בעל מום זה לרבותא, לא רק לא ממשפחת אברהם אלא גם בעלת מום.

וזה הפשט בראב"ד: "אינו ראוי לסמוך", כי גם אם זה מותר מצד ניחוש, הוא לא היה צריך לסמוך ולעשות את הסימן.
 

זו היא דעתי. אני רק מסייג שמשמע מהמהר"ל בגור אריה שאליעזר עשה את זה לכתחילה והוא מסביר למה בבראשית כד, יד: "ונראה אלי דלא הוי כהאי גוונא ניחוש, דהא אפילו בלא ניחוש שלו 'ראוי שיקח אליעזר אשה זאת  כיון שהיא גומלת חסד ראויה לביתו של אברהם' ".

עכשיו לרמב"ם:

(בלי להתייחס להסבר הר"ן ברמב"ם)

לגבי הרמב"ם לפי פשטות לשונו, זה סימן ואליעזר לא עשה כדין, גם מצד זה שהוא לא היה צריך לשאול בלי הציווי של אברהם, ויותר מכך הוא לא היה צריך לנחש, ואם נלך לפי סברת תוספות בחולין צה ע"ב הוא עבר על 'לא תנחשו' "כי כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו".

(תוספות שם מתרצים תירוץ אחר שלא נכנס לרמב"ם)

אבל אני שואל על פשט הסיפור מבחינה הגיונית- מדוע הוא לא הלך ישירות לנחור לבדוק אצלו אם יש אישה מתאימה (וכמו שהתורה מדגישה לפני כן "ויקם וילך אל ארם נהריים *אל עיר נחור*")?

למה הוא עבד הפוך- קודם נמצא מישהי מתאימה (בדרך של סימן או סיבה כ"א לשיטתו) ואז נראה אם היא ממשפחת נחור

(וצריך לשים לב שבפשט- "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא"- משמע שאם היא לא הייתה ממשפחת אברהם זו לא הייתה הצלחה, כלומר הוא היה מחפש אחרת).

אני חושב עכשיו שיתכן שכשהגיע לשם הוא פתאום הרגיש וחשב שזיווג כזה עם ממשיכו של אברהם (שהיה נביא ואדם מיוחד וקיבל את היעוד של ונברכו בך) לא יכול להתגלות באופן רגיל. הוא חייב להתגלגל באופן שא"א להגיד עליו שהוא מקרי. צריך להרגיש שזו קדושה שמעל הטבע.

ובאמת מהפסוק "ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת"- משמע שה' בכוונה גלגל זאת כך, שהרי: 1. מיד אחרי התפילה הוא ראה אותה. וזה נותן תחושה חזקה שזה ישירות מה' ומעל הטבע.   2. זו בעצם הייתה תפילה על משהו שבחלקו כבר קורה ממילא. הרי גם ללא התפילה, רבקה כבר מגיעה לשם והוא היה רואה אותה ומתעניין מי היא ואיך היא. אלא שה' רצה שזה יתגלה בדרך כזאת, של בקשה שתתגשם מיידית על מישהי שתעמוד במבחן גדול מאוד שנקבע, מבחן שמראה את מעלתה כאשת חסד גדולה שראויה לבית אברהם.

וכל זה נותן לכל העניין תחושה חזקה עד כמה זה משמיים.

ואחרי שהגענו לפה- ברור שצריך שזה יהיה מושלם וכל הפאזל יתחבר והיא תהיה ממשפחת אברהם..

על יעקב שעשה שלא עשה נסיון?

הרי הוא גם היה אחד מהאבות וממשיך השלשלת.

היה ברור מי זאת.

וגם בגלל שכבר הוכחה לאחרים גדולתם של אברהם וזרעו.

ואולי גם כי יש הבדל בין העבד שמסתכל מרחוק על אברהם ויצחק ומתפעל וחושב שצריך דבר מעל הטבע לבין אברהם וצאצאיו שמבחינתם אין פה איזה משהו מיוחד, זה מי שהם, שליחי ה' שה' איתם בתוך הנהגת הטבע.

ככה לענ"ד

וראה את רחל באה.

אני מסכים יותר עם הכיוון שכתבת ב'ואולי'. 

היה בנבואה, או שהוא סמך על דעתו וחכמתו לגמרי, אז כבר אין צורך לעשות נסיון. יש כבר את הגילוי (בין אם הוא נבואי ומעל הטבע ובין אם הוא של חכמה ובתוך הטבע). הנסיון הוא רק אם יש הסתר פנים מסויים.

אני גם חושב שיעקב הבין שהוא צריך להיות אקטיבי, שבניגוד ליצחק הוא צריך לפעול יותר עם ה' בתוך קשיי העולם הזה. כלומר הדרך ברורה לו והעבודה שלו היא ללכת בה, לדעת לסבול כשצריך ולדעת להילחם כשצריך.

ואולי, וזה נועז, יעקב באמת טעה שלא התפלל ולא עשה נסיון, ובכך לא קיבל את הגושפנקא האלהית לזו שהאישה "מבנות לבן אחי אמך" היא דווקא רחל ולא לאה, ובגלל שהסתמך על תחושות נפשו ונשמתו (הנכונות אבל) המוגבלות מטבען ולא חיבר את העניין לה'- לאינסוף ולבלתי מוגבל, קרה כל הבלאגן בהמשך- הזיווג התרחש בדרך הטבע שמטבעה היא מלאה בקשיים (לעבוד בשביל רחל, מה שקרה עם לאה, כל הרמאויות), והוא גם איבד אח"כ את רחל בגיל צעיר וגם חזר לא"י ולאביו רק אחרי הרבה זמן, הוא גם לא זכה יותר לראות את אמו, וכל זה במקום להיות מושגח באופן פלאי ולהינצל משקרי לבן ומסכנת עשיו ולחזור מיד לא"י.

כל מיני דברים.

בחז"ל מוצאים ביקורת נגד אליעזר שעשה את הנסיון כמו שהבאתי, ולא כנגד יעקב שלא עשה נסיון.

אליעזר שאל שלא כהוגן- אני לא בטוח שזה מוסכם, כי במדרשים שסמוכים למדרש הזה אליעזר נזכר לשבח.

לגבי יעקב- נכון. גם מוזכר לפני כן לפי חז"ל שהוא התפלל (ויפגע במקום), ומן הסתם זה היה גם על העניין הזה.

אבל המדרש שאחריו לדוג' אומר ככה:

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'.

נראה לי קשה לומר ששאל שלא כהוגן ולמרות זאת נענה מיד.

בנוסף לכך, לפי הראשונים שמסבירים שזה לא ניחוש כי הוא לא באמת סמך על זה, גם אין כאן שאלה שלא כהוגן כי הוא לא חייב לקחת אותה ליצחק אם לא תהיה ראויה.

מה שעוד צריך ישוב זה שההוכחה של המדרש לגבי אליעזר לא כ"כ חזקה, כי בניגוד לשאר אלו ששאלו שלא כהוגן, אליעזר פנה לה' ואמר זאת בדרך תפילה ולא של קביעה (וזה דבר נדיר שנערה תציע לשאוב מים לגמלים, ככה שקשה לתלות דבר כזה במקרה ולחשוש שמא תהיה אמה).

אתה נענה מיד על מה ששאלת שלא כהוגן.

הראשונים רק מסבירים שזה לא ניחוש כי היה בזה תועלת הגיונית שמי שתשקה את אליעזר והגמלים היא גומלת חסד וראויה ליצחק.

אבל הוא כן התחייב לקחת אותה בכל מקרה אם היא עמדה בנסיון.

זה דעת חז"ל.

האבן עזרא מבין ככה בחז"ל וחולק עליהם:

"ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום."

ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את.

וגם לגבי מה שאמרת, שאין בכך ניחוש אבל התחייב לקחתה ולכן זו שאלה שלא כהוגן, מהר"ן משמע שזה כן היה בסדר.

"אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש שכל עסקי העולם כך הם שהרי האומר אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא אין זה נחש אלא מנהגו של עולם ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם

*שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק אלא הוגנת לו* לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

אם היא מזמנים לו הוגנת לו בחסד, בוודאי שהיא הוגנת לו גם בזה שהיא לא אמה ואין צורך לחשוש לכך.

אני יודע שהסברת מקודם בראב"ד "אלא ה"ק אינו ראוי לסמוך"- שזה לא ראוי. לא נראה מדברי הר"ן שהוא גם סובר כך, וגם היה לו לפרש.

והריטב"א אומר יותר מזה:

"וביהונתן בן שאול הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה.

וכן אליעזר עבד אברהם על זכותו של אברהם סמיך כדאיתא בקרא וחס ליה לעבדא דאברהם דליהוי מנחש". אם זה לא ניחוש כי סמך על זכותו של אברהם, אז מן הסתם זכותו של אברהם גם מועילה כדי שהמעשה יחשב לראוי.

יכול להיות שלפי תוספות התנא הזה באמת סובר כמו שאתה אומר, או שהוא כן התחייב לזה במידה מסוימת אבל מכיוון שהוא שאל קודם בת מי את, זה מראה שהוא לא תולה לגמרי את המענה בניחוש, ולכן זה לא בגדר ניחוש, כי ניחוש צריך להיות שאתה תולה לגמרי במה שאתה מנחש עליו, והתברר למפרע שהוא לא תולה לגמרי כי הוא שאל מי את, זה לא אומר שהוא לא התחייב התחייבות מסויימת מקודם.

גם אם נניח כהבנתך. הפשטות של הגמרא בתענית וחולין ובויקרא רבה ל"ז לא כך, אז רואים שזה הדעה שפחות התקבלה.

כמו שמפרש רש"י על התורה: ""ואשאל ואשים" - "שנה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא".

לא הבנתי מה שכתבת הר"ן אם הוא יודע משמים בוודאות שהיא תהיה הוגנת לו למה צריך נסיון לדעת אם היא גומלת חסד. הכוונה שכך הוא חשב שאם היא תגמול חסד היא תהיה ראויה לו, אבל הוא לא לקח בחשבון שהיא יכולה להיות עם מום, ויותר מכך שאברהם לא ציווה בכלל.

בריט"א לגמרי איבדתי אותך, זה שהוא סומך על זכותו של אברהם, זאת אומרת שהוא לא תולה את זה בגורם זר, אלא בזכות של אברהם.

אבל זה עדיין לא אומר שהוא עשה כהלכה.

אני לא חושב שאפשר להגדיר את זה כשאלה לא כהוגן.

גם אם זו דעה שפחות התקבלה, עצם קיומה נותן את האפשרות לפרש בהתאם לכך את פשט הסיפור (אני גם לא חושב שמהרש"י שהבאת יש הוכחה שזו הדעה שהתקבלה).

לגבי הר"ן- נכון. לא כתבתי ברור.

התכוונתי שגומלת חסד הוגנת לו ולכן בה אליעזר עשה את הסימן. שהוא יחפש גומלת חסד ומהשמיים ידאגו שגומלת החסד שהיא הזיווג שלו היא זו שאליעזר יתקל בה. מה שהוספתי זה שאמה או בעלת מום אין צורך לבדוק כי היא לא הוגנת לו ולכן לא יזווגו לו אותה (כלומר המבחן עם החסד מספיק כדי לשמש כ"כלי" טבעי ל"שפע" שדרכו ידאגו שהזיווג האמיתי יגיע).

לגבי הריטב"א- אם זכותו של אברהם מועילה כדי שזה לא יהיה איסור ניחוש אלא דבר שאפשר לתלות בו, למה שזה יהיה מעשה לא ראוי לתלות בזכותו של אברהם שתגיע אישה שאינה אמה?

בר"ן ובריטב"א זה מה שאליעזר חשב לכן זה לא ניחוש, כי הוא חשב שיהיה בזה תועלת או שהוא לא תולה בגורם זר אלא בזכותו של אברהם, אבל הוא טעה בעצם הנסיון, כי יכול להיות ש-ה' לא יזמין לו כראוי.

יישר כח גדול חסדי, תמיד מחכים וכיף לדון איתך (ואת חסד אלישבע תמיד אזכור לך..)

שבת שלום!

יש גם במדרש רבה מקביל

בשניהם השאלה שלא כהוגן.

ממגנטת אלי הרבה משה-ים משום מה.

לגבי צירוף המקרים שלך נראה לי שזה משותף ליותר מדי רווקים/ות.. אולי רוב או כל.

עד כדי כך שלדעתי צריך לחקור מה גורם לזה.יש אולי מצב נפשי שגורם לריבוי הצעות בזאותו זמן ומצב שגורם לייבוש ,מעבר להשגחה כמובן ?

ניתן ל @לגיטימי? לתת לנו סטטיסטיקות. 

היא מוזמנת כמובן גם להגיב כאן. 

א. לקחתי טווח של 21 שנות לידה, 1983-2003, בהנחה שאלו פחות או יותר גילאים רלוונטיים. בטוח יש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן, אז אני מניחה שזה ייתן תמונה כללית.

ב. אין לי איך לדעת מהו המצב המשפחתי\שיוך מגזרי.

ג. הנתונים מתבססים על הלמ"ס, כך שאני לא בטוחה שמי שלא נולד בארץ נכנס לרשימה.

ד. אני לא בטוחה איך הנתונים עובדים, אם זה מתייחס רק לשם ראשון\כל השמות שניתנו.

והרי התוצאות:

הסיכוי שהאדם נושא את השם משה - 1.95%, שזה 16,497 אנשים.

העשירייה הפותחת:

דניאל - 2.08% 

דוד - 1.97%

משה - 1.95%

יוסף - 1.79%

אברהם - 1.60%

רועי - 1.49%

יעקב - 1.47%

יצחק - 1.33%

ישראל - 1.31%

איתי - 1.29%

ובטח מעניין אתכם מה הסיכויים הכי נמוכים:

אז יש הרבה, וחלקם מאוד לא שגרתיים וניתנו לכמות מאוד נמוכה של אנשים. דוגמאות לשמות כאלה:

תלם

שמיר

שמחוני

שובאל

שדה

רצון

רועה

קוה

צוריה

צוק

צהל

צבר

עתיר

עצמון

נדיב

מגן

לאל

כרם

כדורי

ישעי

ימין

טוב

טבע

חסד

ויצמן

דקר

גומא

ארמון

איוב

וזהו למדגם המייצג שלנו להיום.

באופן אישי, יצא לי לצאת עם אנשים שיש להם שמות מהרשימה הראשונה (5 מתוך עשר! ובחלק מהמקרים כמה אנשים עם אותו שם) ומעולם לא יצא לי לצאת עם מישהו מהרשימה השנייה.

מעניין לדעת כמה יצא לי (ואם אני זוכר בכלל...).

(תחת אותם המגבלות)

נועה - 1.94%

עדי - 1.87%

מיכל - 1.56%

שרה - 1.50%

יעל - 1.49%

רחל - 1.49%

שני - 1.45%

שירה - 1.33%

אסתר - 1.32%

עדן - 1.28%

ומכיוון שאתה לא צעיר, אצמצם את הטווח לגילאי 28-38 (ילידות 85-95): (ואם תרצה לכוון לטווח אחר, מוזמן).

עדי - 1.95%

שני - 1.84%

חן - 1.66%

רחל - 1.66%

מיכל - 1.57%

ספיר - 1.49%

שרה -1.47%

יעל - 1.44%

שירן -1.41%

מור - 1.40%

ואני לא עד כדי כך לא צעיר. (או פשוט בררן...).

מה עם השמות הנדירים? 

ותודה! 

מסונן לפי טווח השנים המצומצם.

כלל אצבע: ככל שהשם מופיע רחוק יותר מההתחלה, הוא יותר נדיר בשנים הללו.

והבהרה: מדובר בשמות שניתנו לנשים יהודיות בלבד, וברשימה המקבילה לגברים יהודיים בלבד.

(לגברים גם היו הרבה שמות, ובחרתי מתוכם מה שנראה לי...)

גיא מתן יונת שילה רווית עטר מורג אליזבט איב עמליה ליבה פייגי לוטן ענב מוראל סלי פלג עדיאל כוכב יאנה אלי נסיה צאלה ג'ולי רנית רום אלטע לטם טוני נוף זיסל נטאלי דברת צורית סופי ג'סיקה מילכה שאנל מילי דיה ליאב ליבת מורל אור אל דין חמדה אמה סימי סוניה פני אמי פרי זלדה מריה חפציבה קארן כליל מושקא יראת עופרה קלי חביבה פריאל הילית עדית ליאם ניר שולה יפעה אגם פריידא סלעית בל קרינה הענא טובי לבנה ניבה שיקמה סי זואי תבל יוליה גיטי שון זוהרית סנדי ליאה תמנע אדרת ליאנה בת ציון פרומט ג'וליה שיינה תכלת אניטה צירל אמבר רנה אור-אל יהלום שינדל ניצה סולי שר מילנה עמנואל עדה אליסה סברינה סבינה מיי דוראל לי אל דוברת מרלן מאטיל סביון אירן כלנית הלית טהר נעומי לידיה שניר נירה עופר ג'ניפר יקירה שולי אמיליה לינה שירית נוית בלהה אילור ליחן דבי טויבה אייר איימי פרידא גולדי עילית דניה מטר פראדל נטע-לי אידית מרין ראומה נאורה דייזי תגל ג'נט סופה טלאור לחן סגלית ורדה שושי קרנית הלנה חבצלת ורוניקה סאן אנט אביגל אנבל בקי אליזה דוריה ראות פיגה אופירה מיראל פולינה פאר לינדה הינדל אחווה קמיל ברי צוריה אנאבל פריידה פרלה דניס שריאל אראל קורן שטערנא נהורה שנאל עטקא אלקה שילי לורה מלאני מריאל עיינה קלרה אולגה לאורה ליליאן אמור אתיה סתוית עומרית עינה פיבי רייצא שונטל גתית אפק אנסטסיה ענוה ערגה גולן טום לורי שלומציון זיוית קארינה ויטל זמר נאדין סייפן צוקית איזבל ראשית אלמה שיר-אל אלן גבריאל ריזל פדות מינדי רמה אילאיל קריסטינה אידל לבונה קמה נוהר להב מיכאל ביילה נאטלי נתנאל אופאל אוריאנה ארגמן גני דותן ונסה חיננית לב סאני שלו קטרין הראל אפיק מבשרת עומרי שינא ריטה נוה אסיף סוזנה סלין עטל קתרין ילין ליב רייזי לישי סער אלית רשל אמלי סוף פרחיה תובל איטא מדלן מאשה קרולינה רויה רוניה תמימה חמדת אוולין קילא איילין אסיה כוכבית כינרת נרי פריידי ברטה דונה דוריאל דוריס כרם כרמלה ליזט לירוז מושית מריאנה נאור נטף סיטאר סינדי פסי צרויה רגינה רובי שגיא אודט אורליה אידה ביאנה בילי גאות גון גילית גת דבורית זהורית טניה יודפת יוספה לואיזה מארי מגל מוניק מורי מטי מתת ננסי פאולה פייגל פריידל צחית קמי רוזית ריבי שושן שנל שרין תמנה תניה חושן ולריה אילי איליי שליו הללי סימא ענאל מרום לייה אבלין קמילה בריינדל הוד איטל ארין ניקה קרני דביר רוי מייה שטרנא איתי אריקה תאי נחלה תמה אמית לי-אל לי-ים רפאלה תמרי שחק שירת אוהב טאי עטיל רעכל שיינדיל ביאטריס נאיה אלכס חניתה טימור לוסי מוניקה מלנה ציון רהב שיינדי מרגריטה אפריל עילאי פעסיל קולין רייזא שבות לילה רייצ'ל אודם אלמז ג'וי דפני יוטה יענטא ירוס כנה לירית מייטל ניבי נינט עונג רויזא ריף אוריאל אייל דוריאן מליסה נואל עלקא פעסל רואי רימון סילביה קאי רעכיל שרלי אור-טל אנג'לה אתל גבי מרינה סיאל ענהאל רונאל אגת אדית אור חן אלון בריינא גלאור היאלי הענדל ולרי טגסט ליעם מורשה מיא מנור מרגנית נור סיני עטיא רינתיה שירל שלוה שראל תמוז אורלב אטל איידי אימבר אליז אנג'ליקה אני אריאנה בינת ביתיה בת אור ג'ולייט דבש דני יטל ילי יער כחל לי-היא לי-שי לימאי מלכות מלני מרלין נל סטאר סטלה עטי פליאה פעשא צירה קטיה קסניה רוזלין רומיה ריקל שבע שלהבתיה שרלין תבור תרין אבגיל אדלה אדליה אדלין אדלינה אדריאנה אהבה אהרונה אודאל אוולינה אוליביה אוניל אופרי אוצר אור-יה אור-לי אורייאן אורייה אורינה אורלין אורלית אטה אטי איבון איזבלה אילון אילן אימרי אינס איתנה אל אלגרה אלגריה אלדנה אלדר אלהיה אלונית אלזה אלטא אליאנה אליסיה אלכסה אלמוגית אלנה אלני אלנית אמירה אמליה אמן אמרי אנגלינה אנהאל אניה אנני אסי אראלה ארד אריאן אריה ארייה ארינה ארנה ארנית ארץ אשחר אשירה אשלי אשרה אשרית אתאל באר בארי באשא באשע בושמת בלימי בריג'יט בריינדי ברכי בת-ציון בתי בתשבע ג'ודי ג'ון ג'קלין גאל גאלדא גבע גוליה גיה גיליה גינה גינת גלילה גניה גפנית גרייס גרנית גרציה דאנה דולי דון דורה דורי דיאן דילן דיצה דפי דקר דרורה דרורית הדרה היא היא-לי היוט היידי היילי הילאי הילדה הילני הינדי הלי הלליה הלני הנדל הני הניא הענטשא העני העניא וידה ויוי ויויאן ויולה ויולט וקטוריה ורה ז'נט ז'קלין זהרה זמירה זנט זעלדא זקלין חווה חיותה חייה חסידה חפצי טאיה טבע טגסת טוב טובית טויבע טומי טטיאנה טיגיסט טיה טילא טינה טיראן טירן טירנה טירנית טלילה טנא יאירה יאלי יאן יגל ידידה יה יה-לי יהלה יהלומה יואלה יוטל יוכי יולנדה ימימה ינאי ינית יעלת חן יערי ירונה ירושלמית כוכי כפיר כריסטינה כרמי כרמלית לאב לאור לאיה לאל לאנה לארה לביא לביאה לואיז לואן לויה לולה לולו לונה לוסיה לור לוריא לי שי לי-יה ליא ליאת-לאה ליבר ליהן ליו ליילה ליים ליליה לילית לינס ליקה לירוי ללי לליב לנה לני לריאן לשם מאורי מאטל מאל מאלי מאשא מדי מדינה מונה מורית מזמור מטילדה מי מי-טל מיאה מיאור מיאל מיילי מיכלי מילה מילן מימי מיקאלה מיקי מירון מל מלודי מליא מליה מלכי מסעודה מסרט מצדה מקסימה מרטין מריאור מרסדס מרסלה מרצדס משכית מתוקה מתי מתילדה מתנה נאווה נביעה נדיה נהר נהרה נואית נוב נובה נויאל נוייה נופך נוריה נחל נטליה ניבר ניל ניסל ניצנה ניצנית ניראל נירי נלה נס נסלי נעימה נעכא נעמית נצה נצחיה נצנת נרדית נתי סגולה סולטנה סטערנא סיגי סילבי סילבנה סילויה סימון סיניה סלביה סנאית ספי סשה עדאל עוז עורי עטא עטיה עילי עימנואל עליה עלית עמנואלה ענתי עשירה עתר פולה פולט פולי פועה פורטונה פורת פטל פלא פלורה פלורית פעסי פעסיא פערי פעריל פראדי פרחה צהלה צהלי ציביה צילי ציפא ציפה צלה צמרת צפיה צפרא צרי קאטי קאיה קאמי קדם קטרינה קייט קיילא קיילה קיילי קימברלי קלואי קלודין קליה קלריס קרול קרן-אור ראדא ראם רביטל רובין רוויטל רוזט רוחה רוחלה רויאל רזיה רחלה רחמה ריאן ריבה ריו ריי רייזיל ריילי ריין רייני רימונד רימונה ריעות ריקה רמונה רמית רנן רפאל שאשא שובה שובי שוש שי-אל שיאל שיה שייה שיילי שיין שילב שלווה שמעונה שמש שנטל שפי שפרינצה שרה-שרית שרונית שריתה תאה תאיה תאל תדהר תיאה תיקי תלמה תרזה

יכולת פשוט להביא קישור

עיבוד שלי לנתונים שנמצאים כאן:

לוחות ותרשימים

האמת זה לא כזה מעניין אותי 🤭

אגב, היה לי את אותו שם אולי 3 פעמים בלחץ. מתוך כמה וכמה

להגיע להצעה שהכרתי (לא נפגשתי, חבר שלי כן).

ממילא, נכון להוסיף להתניה את המגזר.

אחפש

אולי אפשר פשוט להשמיט שמות שברור שדתיים לא יתנו (אבל מאמין שזה לא ישנה דרסטית את התוצאות)

הפתיע אותי שאין

ברמת היהודים או לא לדעתי זה מפולח כבר

לרבע מהבחורים שיצאתי איתם קראו נתנאל (וגם יצאתי איתם יחסית ברצף חח) 

@בינה. ואני כבר היינו מאפיינות אותם לפי- נתנאל הראשון, השני, השלישי.. (@בינה. תודי ישן)

אה, וגם לבחור שיצאתי איתו לפני בעלי היה את אותו שם שיש לבעלי חח, שנראלי שזה גם שם לא כזה נפוץ בעקרון.

קיצור, חוסר גיוון משווע חח

אין מצב שהדברים האלה מקריים.

וגם מבול ההצעות והיובש.

ולאמן אותנו באמונה

איך אדם מתנהג כשיש לו כמה הצעות בו זמנית? יוצא במקביל,ישר,שם מבטחו בה'?

ואיך הוא כשזורקים אותו במדבר השומם.

וזה אחרי תקופת יובש.. 

(באותם סייגים כמו בהודעה הקודמת)

אנחנו מדברים על סדר גודל של 65 אלף אנשים, שזה במצטבר בערך 7.75%.

שמות מובילים בקטגוריה:

אור - 1.26%

ליאור - 1.03%

אורי - 1.02%

מאור - 0.79%

מאיר - 0.74%

יאיר - 0.66%

אורן - 0.44%

אוראל - 0.39%

נאור - 0.33%

אוריאל - 0.30%

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.