רות הייתה עדיין נכריה כעדותה: "מדוע מצאת חן להכירני ואנכי נכריה" (ומה שדרשו חז"ל את קבלת הגרות בפסוקים לפני כן, הכוונה שהיא רצתה והראתה נכונות לקבל אבל הגרות נגמרה בשער העיר בבית דין, לא כשהייתה עם נעמי לבד).

לכן בגלל ש-ה' לא מייחד את השגחתו על גויים, לכן מצד רבקה ורות זה נקרא 'מקרה' אבל לא כן בישראל "העמסים מני בטן הנשאים מני רחם".

להיות בהשגחה, ויש שתי ראיות מעולות מרבקה ורות, רק שהטענה שלי שהפוך שכתוב 'מקרה' בשני האירועים בדווקא להדגיש שזה לא היה בהשגחה עליהם אישית, כי הם היו גויות.

(ברור שעצם הענין נבע מהשגחה, וכמובן ליצחק ובועז היה השגחה, אבל המילות של 'מקרה' בפסוקים מתייחסות אליהן.)

במורה למשל משמע שאין חילוק בין יהודי לגוי בעניין השגחה.

וגם בפשטות- למקרה יש שני פירושים: דבר שקרה, דבר מקרי (ואם תלכו עמי קרי. לפי הדעות שזה פשט המילה שם).

אז אם נפרש כמשמעות הראשונה, לא מדובר אצל רבקה ורות על מקריות.

ואם נאמר שהמשמעות השניה היא הוספה של חז"ל על המשמעות הראשונה (פשט ודרש), בבלעם הם דרשו כך בגלל שיש שינוי לשון מאשר אצל שאר הנביאים. לא בטוח שידרשו כן בהופעות אחרות של המילה, וגם א"כ זה בנוסף לפשט ולא במקומו.

אבל יותר מזה- אצל רות כתוב מקרה בקמץ בה"א- המקרה שלה. כלומר הכתוב דווקא מדגיש שהדבר הזה שקרה הוא שלה, מיוחד לה, ולא דבר מקרי.

והסיבה שלא מוזכר בפירוש שה' גלגל זאת, נראה לי שזה בגלל שהכתובים נכתבו ברוה"ק ולא בנבואה, ולכן התיאור הוא יותר במשקפיים אנושיות רגילות. ככה גם במגילת אסתר.

וכן בגלל שלא היה נביא שהורה לעשות כך וכך אז זה מתואר כדבר שהתגלגל בצורה טבעית.
 

ולפי המשמעות השניה, של דבר מקרי- ה' גלגל אליה בהשגחה דבר שנראה כמקרי.

ולגבי הקרה נא לפני- הוא יודע שהוא צריך דבר לא רגיל, דבר עראי (כלומר אצל בלעם "עראי" זה לגריעותא ואצל אליעזר למעליותא). 

שיטות ולפעמים סתירות פנימיות בתוך אותו הוגה שצריכים ליישב.

לא יודע מאיפה להתחיל, אבל כעיקרון יש דרגות וצורות שונות של השגחה אישית.

לצורך תחילת הדיון. אדלג על הדיון בראשונים ואציג את ההגדרה המדויקת שתואמת את התגובה הראשונה שלי, והיא נמצאת ב' דרך ה' ' (חלק ב, ד):

"והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוג המלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה, ומשקיפים עליהם ומשגיחים על ענייניהם. והוא יתברך שמו לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית, בכוח שמסר לו האדון, ברוך הוא, על זה. ועל דבר זה נאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה". ואמנם לא מפני זה תעדר ח"ו ידיעתו יתברך בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו יתברך מעולם, אבל העניין הוא, שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם. "

(צריך להבהיר ברמח"ל שהוא לא מתכוון ש-ה' אף פעם לא מתערב בעניינם הפרטיים, אלא באופן כללי ההשגחה עוברת דרך הפקידים, כמבואר בפרק ה'.

למשל דוגמא איפה ש-ה' מתערב פלשתים: "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו", ובסוף התברר שזה יד ה')

לגבי השורש 'קרה' אני טוען שכל שורש 'קרה' במקרא זה מלשון מקרה וארעיות, יש כמה פסוקים שעל פניהם מוקשים, אבל אוכל לעבור אחד אחד על מה שתרצה ואוכיח לך למה זה לא קשה, ולמה חז"ל הבינו דווקא ופירשו בכמה ממקומות אלו שזה לשון מקרה וארעיות.

(יתכן שזה תלוי בתפיסת עולם. הרי לצד שאומר שיש השגחה אישית על גויים גם יש מדרשים והוכחות. באופן כללי נראה לי שאצל המקובלים יש יותר נטיה להסתכלות בסגנון של הכוזרי, על הצד הסגולי היהודי, ואולי השגתם היא בהתאם לזה).

לגבי הסוף- בסדר, אבל אני טוען שגם אם נאמר שמקרה זה לשון ארעי, לא בהכרח במובן השלילי.

מלבי"ם:

ויקר מקרה, המקרה הוא דבר שאינו מחויב מסבת הרגילות, ויספר הכתוב שהגם שנראה שמה שבאת אל שדה הזה דוקא הוא מקרה גמור, באמת היא מקרה, ר"ל מקרה מיוחד לצרכה, ולפ"ז היה מקרה השגחיית כי בענינים שירצה ה' להוציא ענין כולל לתועלת הכלל שם תלוה ההשגחה אל מעשים המקריים, כמ"ש אליעזר הקרה נא לפני היום, שרצה בזה שלא ימתין ה' עד יקדמו הסבות הממציאות והמחייבות את הדבר רק שיבא הדבר בדרך מקרה בלתי נתלה מסבות ממציאות ומחייבות אותו, וכן יאמר שהמקרה הזה היה השגחיי והיה מקרה מכוון לצרכה, שה' הזמין שהשדה שתבוא בו ראשונה ושתבחר ללקט שם יהיה השדה אשר לבועז וזה סבב ה' בעבור שבועז היה ממשפחת אלימלך, והיה מוכן להיות הגואל וליבמה שתצא מזה מלכות בית דוד.

אוכל להסביר לך את הפסוקים המוקשים, חלק לפי מה שחז"ל כבר הסבירו.

אגיד בקיצור, גם לפי הרמב"ם ההשגחה תלויה לפי התקרבות של האדם ל-ה'.

מה מוכיח שהיא הנכונה?

לגבי הרמבם- נכון. אבל הגיוני שרבקה ורות היו קרובות לה', גם אם הייתה להן בעיה בתפיסה כי גדלו בין עובדי ע"ז.

למשל דוגמא מרש"י לפי הבנת הגור אריה (אולי הבנת את רש"י אחרת):

כתוב "ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים 'נקרה' עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו"

לכאורה זה שיא ההשגחה בפסוק?

כותב רש"י:  ""נקרה עלינו" - "לשון מקרה וכן (במדבר כג) ויקר אלהים ואנכי אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום"

מפרש הגור אריה:

"לשון מקרה וכן ויקר אלהים. אף על גב דבפרשת ויקרא כתב (רש"י שם א, א) 'אבל לנביאי אומות העולם [נגלה עליהן] בלשון עראי בלשון טומאה דכתיב (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים", משמע דלשון "ויקר" הוא לשון טומאה' (קושית הרא"ם), הכי פירושו, שאמרו לו "אלהי העברים נקרה עלינו" בארץ מצרים בטומאה, לפי שכל הארץ מלאה גילולים, לכן "נלכה במדבר דרך ג' ימים" כדי שיהיה נקרה עלינו בקדושה. ועוד דלא דרשינן לשון עראי אלא כשהכתוב אומר כן, כגון "ויקר אלהים", משום דהוי למכתב לשון חבה. אבל הכא ישראל אמרו "אלהי העברים נקרה עלינו", ואין להם לומר לשון חבה, שאין להם לומר הקב"ה מחבב אותנו, ולא דרשינן כאן מידי במה שיאמרו הם עצמם "אלהי העברים נקרה עלינו". ועוד גבי נביא שראוי להיות נגלה עליו בלשון קריאה ולא בלשון עראי - נדרש לגנאי לשון טומאה, אבל כאן שלא היו נביאים הכל - שייך לשון מקרה, כי היה זה במקרה".

עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ד באב תשפ"ג 13:28

שני הדברים- מקרה ואין השגחה.

מקרה הכוונה לדבר שלא קורה בד"כ (כי הוא לא נסיבתי) אבל זה לא אומר שהוא לא בהשגחה (בימינו מישהו יכול להגיד על מה שקרה לך עם אלישבע "זה לא משמיים זה מקרי" אבל לדעתי זה פירוש חדש למילה מקרי שמבוסס על כך שיש מקרים- דברים לא שכיחים, בעולם).

ולכאורה אדרבה, דבר מקרי, שינוי מהסדר, הוא שמעיד על השגחה.

מבחינת עמ"י זה מקרה כי מבחינתם הם לא ראויים לזה ומי שלא ראוי לא זוכה לזה בד"כ.

לגבי בלעם זה אותו עקרון- הנבואה שלו היא מקרית כי בד"כ ה' לא מתגלה למי שאינו ראוי (ולכן היא עראית ולא תמשך), אבל זה לא אומר שהיא לא בהשגחה.

חז"ל דורשים לגנאי כי הוא לא ראוי לנבואה מתמשכת ובגלל השינוי בלשון משאר הנביאים.

אז צריך להבדיל בין "מקרי" מצד ההסתברות שיקרה שזו הכוונה בתנך, לבין "מקרי" במובן של ימינו של "לא בהשגחה".

אצל רות- מקרה בקמץ בה"א זה כדי להדגיש את זה שקרה לה דבר לא רגיל (אחרת מהסבר המלבים לעיל). ודבר לא רגיל, שינוי מהסדר, זה בוודאי מה'.

כמו למשל שכותב המדרש שכל טוב  

בפרשת מקץ:

"וקרהו אסון. לשון ארעין ומקרה, ודומה לו אשר קרך בדרך (דברים כה יח), כי הקרה ה' אלהיך (בראשית כז כ), וכל דומיהן."

אבל אני חושב שבעומק זה מראה על סילוק ההשגחה:

למשל אצל בלעם הרי מבואר בפסוקים ש-ה' נגלה אליו, אבל כהגדרת המדרש ב'חצי דיבור' וכדברי הרמב"ן:

"אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים שהיא במחזה שדי כמו שביארנו וכן אמרו בויקרא רבה (א יג) אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך כמה דתימר ויקר אלהים אל בלעם".

ההגדרה של 'חצי דיבור' זה עקרוני, כי זה כי כמו להבדיל אצל האדם כשמישהו פותח את הפה הוא אמור לדבר בטבעיות בפה מלא, וכך כביכול הקב"ה מתנבא לנביאים מישראל בכל הפה, אבל כש-ה' דיבר עם בלעם הוא כביכול כווץ את הפה, כמו להבדיל אדם שמדבר בחצי דיבור. הכביכול כיווץ פה של ה', מורה על סילוק השגחה מסויימת.

אקח דוגמא שהוזכרה בשכל טוב וזה גם יתחבר לבלעם:

"אשר קרך בדרך"- לכאורה פשט הספרי כמוך: "אשר קרך בדרך. אין 'קרך' אלא "נזדמן לך". אבל הזוהר ויקהל מעמיק על זה: "ועל דא ויקר אלהים אל בלעם, כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו', 'אזמין' לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין."

הזוהר נוקט כמו שיש מדרשים שגם אצל בלעם היה מעורב בהתגלות כוחות טומאה, וגם עמלק לא סתם 'נזדמנו' אלא היה להם מטרה לטמא את עם ישראל ולסלק מהם את השגחת ה', וכהגדרת ר' צדוק בליקוטי מאמרים: "וכן בתורה אשר קרך כי כמו שהוא חושב (עמלק) הכל מקרה".

שהמקרה אצל רות היה זה שכדי להתחתן עם בועז היא הייתה צריכה לעבור ולעשות דברים לא נעימים.

והמקרה אצל עבד אברהם זה עצם זה שהוא פחד והיה צריך לעשות את כל המבחן הזה, במקום להיות מלא בבטחון שה' כבר יזמן לו, כמו שאברהם אמר לו ה אלהי השמיים.. הוא ישלח מלאכו לפניך..".

ככה תפסנו גם את הפשט של מקרה וגם את זה שבעומק זה סילוק השגחה כמו שכתבת.

אגב, בסיפור עם עבד אברהם יש משהו לא כ"כ ברור.

אברהם לא אומר לו במפורש ללכת לנחור אחי אביו אלא רק אל ארצו ואל מולדתו.

לפי"ז מובן למה הוא חיפש לעשות מבחן לנערה, אין לו שום דרך דרך אחרת לדעת מי זאת.

מצד שני כתוב אחרי שהיא כבר השקתה את הגמלים "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא" וברור מההמשך שזה כי הוא לא ידע אם היא ממשפחת אברהם.

אולי אפשר לפרש שמולדתי- משפחתי (וככה אכן מסביר הרשב"ם).

אבל צריך עדיין להבין לפי"ז למה הוא לא הלך מיד כשהגיע למשפחת נחור.

יש לך רעיון?

שהיא גומלת חסד ויש לה מידות טובות.

לשאלתך, לא משנה איך תפרש את הפסוק עצמו, נדמה לי שכולם יסכימו עם הנוסחה של הרלב"ג שעונה, ואעתיק רק סוף דבריו הנוגעים לשאלתך:

".. ומפני זה בחר לו אברהם מבנות ארצו , ומהם בחר יותר בבנות משפחתו; וצוה לעבדו שיקח ליצחק אשה משם , ואם לא ימצא ממשפחתו , יקח מארצו."

נדמה לי שהוא יעדיף אשה עם מידות טובות ובעלת חסד שרק מארצו ולא ממשפחתו, מאשר אשה שלא גומלת חסד והיא ממשפחתו.

אבל בסוף רבקה הייתה גומלת חסד וממשפחתו, ולכן זה היה העדיפות הכי טובה.

וגם יצחק לא אמר ליעקב לעשות מבחן. רק ללכת לקחת מבנות לבן.

וגם משמע מדבריו של העבד שהוא עושה את המבחן כסימן ולא כסיבה.

הדברים של הרלב"ג לא עונים על השאלה. אדרבה, הם מחזקים אותה.. אם אברהם אמר לו לחפש קודם ממשפחתו, למה הוא לא פנה מיד כשהגיע לבית נחור וחיפש מישהי מתאימה משם.

מקודם.

אם אתה שואל על הנסיון.

אז כידוע זה בפשטות ההסבר מחלוקת רמב"ם וראב"ד בפרק יא מהלכות עכו"ם אם זה סימן או סיבה.

אני הלכתי בתגובה הקודמת כדעה שיותר קרובה ללבי שזה כראב"ד שכנראה סובר שזה סיבה כסברת הר"ן: "אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש...לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

זאת אומרת שזה היה מבחן חיובי לבדוק אם היא גומלת חסד, וזה מותר.

זה לגבי הדיון שלהם בסימן.

אבל עדיין נותרת שאלתך למה אליעזר חידש את זה מעצמו?

אז זה בכלל הגמרא בתענית ד ע"א והוא עשה שלא כהוגן בשאלתו: "א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם". מה שהגמרא אומרת שהיא יכלה להיות בעל מום זה לרבותא, לא רק לא ממשפחת אברהם אלא גם בעלת מום.

וזה הפשט בראב"ד: "אינו ראוי לסמוך", כי גם אם זה מותר מצד ניחוש, הוא לא היה צריך לסמוך ולעשות את הסימן.
 

זו היא דעתי. אני רק מסייג שמשמע מהמהר"ל בגור אריה שאליעזר עשה את זה לכתחילה והוא מסביר למה בבראשית כד, יד: "ונראה אלי דלא הוי כהאי גוונא ניחוש, דהא אפילו בלא ניחוש שלו 'ראוי שיקח אליעזר אשה זאת  כיון שהיא גומלת חסד ראויה לביתו של אברהם' ".

עכשיו לרמב"ם:

(בלי להתייחס להסבר הר"ן ברמב"ם)

לגבי הרמב"ם לפי פשטות לשונו, זה סימן ואליעזר לא עשה כדין, גם מצד זה שהוא לא היה צריך לשאול בלי הציווי של אברהם, ויותר מכך הוא לא היה צריך לנחש, ואם נלך לפי סברת תוספות בחולין צה ע"ב הוא עבר על 'לא תנחשו' "כי כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו".

(תוספות שם מתרצים תירוץ אחר שלא נכנס לרמב"ם)

אבל אני שואל על פשט הסיפור מבחינה הגיונית- מדוע הוא לא הלך ישירות לנחור לבדוק אצלו אם יש אישה מתאימה (וכמו שהתורה מדגישה לפני כן "ויקם וילך אל ארם נהריים *אל עיר נחור*")?

למה הוא עבד הפוך- קודם נמצא מישהי מתאימה (בדרך של סימן או סיבה כ"א לשיטתו) ואז נראה אם היא ממשפחת נחור

(וצריך לשים לב שבפשט- "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא"- משמע שאם היא לא הייתה ממשפחת אברהם זו לא הייתה הצלחה, כלומר הוא היה מחפש אחרת).

אני חושב עכשיו שיתכן שכשהגיע לשם הוא פתאום הרגיש וחשב שזיווג כזה עם ממשיכו של אברהם (שהיה נביא ואדם מיוחד וקיבל את היעוד של ונברכו בך) לא יכול להתגלות באופן רגיל. הוא חייב להתגלגל באופן שא"א להגיד עליו שהוא מקרי. צריך להרגיש שזו קדושה שמעל הטבע.

ובאמת מהפסוק "ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת"- משמע שה' בכוונה גלגל זאת כך, שהרי: 1. מיד אחרי התפילה הוא ראה אותה. וזה נותן תחושה חזקה שזה ישירות מה' ומעל הטבע.   2. זו בעצם הייתה תפילה על משהו שבחלקו כבר קורה ממילא. הרי גם ללא התפילה, רבקה כבר מגיעה לשם והוא היה רואה אותה ומתעניין מי היא ואיך היא. אלא שה' רצה שזה יתגלה בדרך כזאת, של בקשה שתתגשם מיידית על מישהי שתעמוד במבחן גדול מאוד שנקבע, מבחן שמראה את מעלתה כאשת חסד גדולה שראויה לבית אברהם.

וכל זה נותן לכל העניין תחושה חזקה עד כמה זה משמיים.

ואחרי שהגענו לפה- ברור שצריך שזה יהיה מושלם וכל הפאזל יתחבר והיא תהיה ממשפחת אברהם..

על יעקב שעשה שלא עשה נסיון?

הרי הוא גם היה אחד מהאבות וממשיך השלשלת.

היה ברור מי זאת.

וגם בגלל שכבר הוכחה לאחרים גדולתם של אברהם וזרעו.

ואולי גם כי יש הבדל בין העבד שמסתכל מרחוק על אברהם ויצחק ומתפעל וחושב שצריך דבר מעל הטבע לבין אברהם וצאצאיו שמבחינתם אין פה איזה משהו מיוחד, זה מי שהם, שליחי ה' שה' איתם בתוך הנהגת הטבע.

ככה לענ"ד

וראה את רחל באה.

אני מסכים יותר עם הכיוון שכתבת ב'ואולי'. 

היה בנבואה, או שהוא סמך על דעתו וחכמתו לגמרי, אז כבר אין צורך לעשות נסיון. יש כבר את הגילוי (בין אם הוא נבואי ומעל הטבע ובין אם הוא של חכמה ובתוך הטבע). הנסיון הוא רק אם יש הסתר פנים מסויים.

אני גם חושב שיעקב הבין שהוא צריך להיות אקטיבי, שבניגוד ליצחק הוא צריך לפעול יותר עם ה' בתוך קשיי העולם הזה. כלומר הדרך ברורה לו והעבודה שלו היא ללכת בה, לדעת לסבול כשצריך ולדעת להילחם כשצריך.

ואולי, וזה נועז, יעקב באמת טעה שלא התפלל ולא עשה נסיון, ובכך לא קיבל את הגושפנקא האלהית לזו שהאישה "מבנות לבן אחי אמך" היא דווקא רחל ולא לאה, ובגלל שהסתמך על תחושות נפשו ונשמתו (הנכונות אבל) המוגבלות מטבען ולא חיבר את העניין לה'- לאינסוף ולבלתי מוגבל, קרה כל הבלאגן בהמשך- הזיווג התרחש בדרך הטבע שמטבעה היא מלאה בקשיים (לעבוד בשביל רחל, מה שקרה עם לאה, כל הרמאויות), והוא גם איבד אח"כ את רחל בגיל צעיר וגם חזר לא"י ולאביו רק אחרי הרבה זמן, הוא גם לא זכה יותר לראות את אמו, וכל זה במקום להיות מושגח באופן פלאי ולהינצל משקרי לבן ומסכנת עשיו ולחזור מיד לא"י.

כל מיני דברים.

בחז"ל מוצאים ביקורת נגד אליעזר שעשה את הנסיון כמו שהבאתי, ולא כנגד יעקב שלא עשה נסיון.

אליעזר שאל שלא כהוגן- אני לא בטוח שזה מוסכם, כי במדרשים שסמוכים למדרש הזה אליעזר נזכר לשבח.

לגבי יעקב- נכון. גם מוזכר לפני כן לפי חז"ל שהוא התפלל (ויפגע במקום), ומן הסתם זה היה גם על העניין הזה.

אבל המדרש שאחריו לדוג' אומר ככה:

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'.

נראה לי קשה לומר ששאל שלא כהוגן ולמרות זאת נענה מיד.

בנוסף לכך, לפי הראשונים שמסבירים שזה לא ניחוש כי הוא לא באמת סמך על זה, גם אין כאן שאלה שלא כהוגן כי הוא לא חייב לקחת אותה ליצחק אם לא תהיה ראויה.

מה שעוד צריך ישוב זה שההוכחה של המדרש לגבי אליעזר לא כ"כ חזקה, כי בניגוד לשאר אלו ששאלו שלא כהוגן, אליעזר פנה לה' ואמר זאת בדרך תפילה ולא של קביעה (וזה דבר נדיר שנערה תציע לשאוב מים לגמלים, ככה שקשה לתלות דבר כזה במקרה ולחשוש שמא תהיה אמה).

אתה נענה מיד על מה ששאלת שלא כהוגן.

הראשונים רק מסבירים שזה לא ניחוש כי היה בזה תועלת הגיונית שמי שתשקה את אליעזר והגמלים היא גומלת חסד וראויה ליצחק.

אבל הוא כן התחייב לקחת אותה בכל מקרה אם היא עמדה בנסיון.

זה דעת חז"ל.

האבן עזרא מבין ככה בחז"ל וחולק עליהם:

"ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום."

ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את.

וגם לגבי מה שאמרת, שאין בכך ניחוש אבל התחייב לקחתה ולכן זו שאלה שלא כהוגן, מהר"ן משמע שזה כן היה בסדר.

"אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש שכל עסקי העולם כך הם שהרי האומר אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא אין זה נחש אלא מנהגו של עולם ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם

*שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק אלא הוגנת לו* לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

אם היא מזמנים לו הוגנת לו בחסד, בוודאי שהיא הוגנת לו גם בזה שהיא לא אמה ואין צורך לחשוש לכך.

אני יודע שהסברת מקודם בראב"ד "אלא ה"ק אינו ראוי לסמוך"- שזה לא ראוי. לא נראה מדברי הר"ן שהוא גם סובר כך, וגם היה לו לפרש.

והריטב"א אומר יותר מזה:

"וביהונתן בן שאול הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה.

וכן אליעזר עבד אברהם על זכותו של אברהם סמיך כדאיתא בקרא וחס ליה לעבדא דאברהם דליהוי מנחש". אם זה לא ניחוש כי סמך על זכותו של אברהם, אז מן הסתם זכותו של אברהם גם מועילה כדי שהמעשה יחשב לראוי.

יכול להיות שלפי תוספות התנא הזה באמת סובר כמו שאתה אומר, או שהוא כן התחייב לזה במידה מסוימת אבל מכיוון שהוא שאל קודם בת מי את, זה מראה שהוא לא תולה לגמרי את המענה בניחוש, ולכן זה לא בגדר ניחוש, כי ניחוש צריך להיות שאתה תולה לגמרי במה שאתה מנחש עליו, והתברר למפרע שהוא לא תולה לגמרי כי הוא שאל מי את, זה לא אומר שהוא לא התחייב התחייבות מסויימת מקודם.

גם אם נניח כהבנתך. הפשטות של הגמרא בתענית וחולין ובויקרא רבה ל"ז לא כך, אז רואים שזה הדעה שפחות התקבלה.

כמו שמפרש רש"י על התורה: ""ואשאל ואשים" - "שנה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא".

לא הבנתי מה שכתבת הר"ן אם הוא יודע משמים בוודאות שהיא תהיה הוגנת לו למה צריך נסיון לדעת אם היא גומלת חסד. הכוונה שכך הוא חשב שאם היא תגמול חסד היא תהיה ראויה לו, אבל הוא לא לקח בחשבון שהיא יכולה להיות עם מום, ויותר מכך שאברהם לא ציווה בכלל.

בריט"א לגמרי איבדתי אותך, זה שהוא סומך על זכותו של אברהם, זאת אומרת שהוא לא תולה את זה בגורם זר, אלא בזכות של אברהם.

אבל זה עדיין לא אומר שהוא עשה כהלכה.

אני לא חושב שאפשר להגדיר את זה כשאלה לא כהוגן.

גם אם זו דעה שפחות התקבלה, עצם קיומה נותן את האפשרות לפרש בהתאם לכך את פשט הסיפור (אני גם לא חושב שמהרש"י שהבאת יש הוכחה שזו הדעה שהתקבלה).

לגבי הר"ן- נכון. לא כתבתי ברור.

התכוונתי שגומלת חסד הוגנת לו ולכן בה אליעזר עשה את הסימן. שהוא יחפש גומלת חסד ומהשמיים ידאגו שגומלת החסד שהיא הזיווג שלו היא זו שאליעזר יתקל בה. מה שהוספתי זה שאמה או בעלת מום אין צורך לבדוק כי היא לא הוגנת לו ולכן לא יזווגו לו אותה (כלומר המבחן עם החסד מספיק כדי לשמש כ"כלי" טבעי ל"שפע" שדרכו ידאגו שהזיווג האמיתי יגיע).

לגבי הריטב"א- אם זכותו של אברהם מועילה כדי שזה לא יהיה איסור ניחוש אלא דבר שאפשר לתלות בו, למה שזה יהיה מעשה לא ראוי לתלות בזכותו של אברהם שתגיע אישה שאינה אמה?

בר"ן ובריטב"א זה מה שאליעזר חשב לכן זה לא ניחוש, כי הוא חשב שיהיה בזה תועלת או שהוא לא תולה בגורם זר אלא בזכותו של אברהם, אבל הוא טעה בעצם הנסיון, כי יכול להיות ש-ה' לא יזמין לו כראוי.

יישר כח גדול חסדי, תמיד מחכים וכיף לדון איתך (ואת חסד אלישבע תמיד אזכור לך..)

שבת שלום!

יש גם במדרש רבה מקביל

בשניהם השאלה שלא כהוגן.

ממגנטת אלי הרבה משה-ים משום מה.

לגבי צירוף המקרים שלך נראה לי שזה משותף ליותר מדי רווקים/ות.. אולי רוב או כל.

עד כדי כך שלדעתי צריך לחקור מה גורם לזה.יש אולי מצב נפשי שגורם לריבוי הצעות בזאותו זמן ומצב שגורם לייבוש ,מעבר להשגחה כמובן ?

ניתן ל @לגיטימי? לתת לנו סטטיסטיקות. 

היא מוזמנת כמובן גם להגיב כאן. 

א. לקחתי טווח של 21 שנות לידה, 1983-2003, בהנחה שאלו פחות או יותר גילאים רלוונטיים. בטוח יש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן, אז אני מניחה שזה ייתן תמונה כללית.

ב. אין לי איך לדעת מהו המצב המשפחתי\שיוך מגזרי.

ג. הנתונים מתבססים על הלמ"ס, כך שאני לא בטוחה שמי שלא נולד בארץ נכנס לרשימה.

ד. אני לא בטוחה איך הנתונים עובדים, אם זה מתייחס רק לשם ראשון\כל השמות שניתנו.

והרי התוצאות:

הסיכוי שהאדם נושא את השם משה - 1.95%, שזה 16,497 אנשים.

העשירייה הפותחת:

דניאל - 2.08% 

דוד - 1.97%

משה - 1.95%

יוסף - 1.79%

אברהם - 1.60%

רועי - 1.49%

יעקב - 1.47%

יצחק - 1.33%

ישראל - 1.31%

איתי - 1.29%

ובטח מעניין אתכם מה הסיכויים הכי נמוכים:

אז יש הרבה, וחלקם מאוד לא שגרתיים וניתנו לכמות מאוד נמוכה של אנשים. דוגמאות לשמות כאלה:

תלם

שמיר

שמחוני

שובאל

שדה

רצון

רועה

קוה

צוריה

צוק

צהל

צבר

עתיר

עצמון

נדיב

מגן

לאל

כרם

כדורי

ישעי

ימין

טוב

טבע

חסד

ויצמן

דקר

גומא

ארמון

איוב

וזהו למדגם המייצג שלנו להיום.

באופן אישי, יצא לי לצאת עם אנשים שיש להם שמות מהרשימה הראשונה (5 מתוך עשר! ובחלק מהמקרים כמה אנשים עם אותו שם) ומעולם לא יצא לי לצאת עם מישהו מהרשימה השנייה.

מעניין לדעת כמה יצא לי (ואם אני זוכר בכלל...).

(תחת אותם המגבלות)

נועה - 1.94%

עדי - 1.87%

מיכל - 1.56%

שרה - 1.50%

יעל - 1.49%

רחל - 1.49%

שני - 1.45%

שירה - 1.33%

אסתר - 1.32%

עדן - 1.28%

ומכיוון שאתה לא צעיר, אצמצם את הטווח לגילאי 28-38 (ילידות 85-95): (ואם תרצה לכוון לטווח אחר, מוזמן).

עדי - 1.95%

שני - 1.84%

חן - 1.66%

רחל - 1.66%

מיכל - 1.57%

ספיר - 1.49%

שרה -1.47%

יעל - 1.44%

שירן -1.41%

מור - 1.40%

ואני לא עד כדי כך לא צעיר. (או פשוט בררן...).

מה עם השמות הנדירים? 

ותודה! 

מסונן לפי טווח השנים המצומצם.

כלל אצבע: ככל שהשם מופיע רחוק יותר מההתחלה, הוא יותר נדיר בשנים הללו.

והבהרה: מדובר בשמות שניתנו לנשים יהודיות בלבד, וברשימה המקבילה לגברים יהודיים בלבד.

(לגברים גם היו הרבה שמות, ובחרתי מתוכם מה שנראה לי...)

גיא מתן יונת שילה רווית עטר מורג אליזבט איב עמליה ליבה פייגי לוטן ענב מוראל סלי פלג עדיאל כוכב יאנה אלי נסיה צאלה ג'ולי רנית רום אלטע לטם טוני נוף זיסל נטאלי דברת צורית סופי ג'סיקה מילכה שאנל מילי דיה ליאב ליבת מורל אור אל דין חמדה אמה סימי סוניה פני אמי פרי זלדה מריה חפציבה קארן כליל מושקא יראת עופרה קלי חביבה פריאל הילית עדית ליאם ניר שולה יפעה אגם פריידא סלעית בל קרינה הענא טובי לבנה ניבה שיקמה סי זואי תבל יוליה גיטי שון זוהרית סנדי ליאה תמנע אדרת ליאנה בת ציון פרומט ג'וליה שיינה תכלת אניטה צירל אמבר רנה אור-אל יהלום שינדל ניצה סולי שר מילנה עמנואל עדה אליסה סברינה סבינה מיי דוראל לי אל דוברת מרלן מאטיל סביון אירן כלנית הלית טהר נעומי לידיה שניר נירה עופר ג'ניפר יקירה שולי אמיליה לינה שירית נוית בלהה אילור ליחן דבי טויבה אייר איימי פרידא גולדי עילית דניה מטר פראדל נטע-לי אידית מרין ראומה נאורה דייזי תגל ג'נט סופה טלאור לחן סגלית ורדה שושי קרנית הלנה חבצלת ורוניקה סאן אנט אביגל אנבל בקי אליזה דוריה ראות פיגה אופירה מיראל פולינה פאר לינדה הינדל אחווה קמיל ברי צוריה אנאבל פריידה פרלה דניס שריאל אראל קורן שטערנא נהורה שנאל עטקא אלקה שילי לורה מלאני מריאל עיינה קלרה אולגה לאורה ליליאן אמור אתיה סתוית עומרית עינה פיבי רייצא שונטל גתית אפק אנסטסיה ענוה ערגה גולן טום לורי שלומציון זיוית קארינה ויטל זמר נאדין סייפן צוקית איזבל ראשית אלמה שיר-אל אלן גבריאל ריזל פדות מינדי רמה אילאיל קריסטינה אידל לבונה קמה נוהר להב מיכאל ביילה נאטלי נתנאל אופאל אוריאנה ארגמן גני דותן ונסה חיננית לב סאני שלו קטרין הראל אפיק מבשרת עומרי שינא ריטה נוה אסיף סוזנה סלין עטל קתרין ילין ליב רייזי לישי סער אלית רשל אמלי סוף פרחיה תובל איטא מדלן מאשה קרולינה רויה רוניה תמימה חמדת אוולין קילא איילין אסיה כוכבית כינרת נרי פריידי ברטה דונה דוריאל דוריס כרם כרמלה ליזט לירוז מושית מריאנה נאור נטף סיטאר סינדי פסי צרויה רגינה רובי שגיא אודט אורליה אידה ביאנה בילי גאות גון גילית גת דבורית זהורית טניה יודפת יוספה לואיזה מארי מגל מוניק מורי מטי מתת ננסי פאולה פייגל פריידל צחית קמי רוזית ריבי שושן שנל שרין תמנה תניה חושן ולריה אילי איליי שליו הללי סימא ענאל מרום לייה אבלין קמילה בריינדל הוד איטל ארין ניקה קרני דביר רוי מייה שטרנא איתי אריקה תאי נחלה תמה אמית לי-אל לי-ים רפאלה תמרי שחק שירת אוהב טאי עטיל רעכל שיינדיל ביאטריס נאיה אלכס חניתה טימור לוסי מוניקה מלנה ציון רהב שיינדי מרגריטה אפריל עילאי פעסיל קולין רייזא שבות לילה רייצ'ל אודם אלמז ג'וי דפני יוטה יענטא ירוס כנה לירית מייטל ניבי נינט עונג רויזא ריף אוריאל אייל דוריאן מליסה נואל עלקא פעסל רואי רימון סילביה קאי רעכיל שרלי אור-טל אנג'לה אתל גבי מרינה סיאל ענהאל רונאל אגת אדית אור חן אלון בריינא גלאור היאלי הענדל ולרי טגסט ליעם מורשה מיא מנור מרגנית נור סיני עטיא רינתיה שירל שלוה שראל תמוז אורלב אטל איידי אימבר אליז אנג'ליקה אני אריאנה בינת ביתיה בת אור ג'ולייט דבש דני יטל ילי יער כחל לי-היא לי-שי לימאי מלכות מלני מרלין נל סטאר סטלה עטי פליאה פעשא צירה קטיה קסניה רוזלין רומיה ריקל שבע שלהבתיה שרלין תבור תרין אבגיל אדלה אדליה אדלין אדלינה אדריאנה אהבה אהרונה אודאל אוולינה אוליביה אוניל אופרי אוצר אור-יה אור-לי אורייאן אורייה אורינה אורלין אורלית אטה אטי איבון איזבלה אילון אילן אימרי אינס איתנה אל אלגרה אלגריה אלדנה אלדר אלהיה אלונית אלזה אלטא אליאנה אליסיה אלכסה אלמוגית אלנה אלני אלנית אמירה אמליה אמן אמרי אנגלינה אנהאל אניה אנני אסי אראלה ארד אריאן אריה ארייה ארינה ארנה ארנית ארץ אשחר אשירה אשלי אשרה אשרית אתאל באר בארי באשא באשע בושמת בלימי בריג'יט בריינדי ברכי בת-ציון בתי בתשבע ג'ודי ג'ון ג'קלין גאל גאלדא גבע גוליה גיה גיליה גינה גינת גלילה גניה גפנית גרייס גרנית גרציה דאנה דולי דון דורה דורי דיאן דילן דיצה דפי דקר דרורה דרורית הדרה היא היא-לי היוט היידי היילי הילאי הילדה הילני הינדי הלי הלליה הלני הנדל הני הניא הענטשא העני העניא וידה ויוי ויויאן ויולה ויולט וקטוריה ורה ז'נט ז'קלין זהרה זמירה זנט זעלדא זקלין חווה חיותה חייה חסידה חפצי טאיה טבע טגסת טוב טובית טויבע טומי טטיאנה טיגיסט טיה טילא טינה טיראן טירן טירנה טירנית טלילה טנא יאירה יאלי יאן יגל ידידה יה יה-לי יהלה יהלומה יואלה יוטל יוכי יולנדה ימימה ינאי ינית יעלת חן יערי ירונה ירושלמית כוכי כפיר כריסטינה כרמי כרמלית לאב לאור לאיה לאל לאנה לארה לביא לביאה לואיז לואן לויה לולה לולו לונה לוסיה לור לוריא לי שי לי-יה ליא ליאת-לאה ליבר ליהן ליו ליילה ליים ליליה לילית לינס ליקה לירוי ללי לליב לנה לני לריאן לשם מאורי מאטל מאל מאלי מאשא מדי מדינה מונה מורית מזמור מטילדה מי מי-טל מיאה מיאור מיאל מיילי מיכלי מילה מילן מימי מיקאלה מיקי מירון מל מלודי מליא מליה מלכי מסעודה מסרט מצדה מקסימה מרטין מריאור מרסדס מרסלה מרצדס משכית מתוקה מתי מתילדה מתנה נאווה נביעה נדיה נהר נהרה נואית נוב נובה נויאל נוייה נופך נוריה נחל נטליה ניבר ניל ניסל ניצנה ניצנית ניראל נירי נלה נס נסלי נעימה נעכא נעמית נצה נצחיה נצנת נרדית נתי סגולה סולטנה סטערנא סיגי סילבי סילבנה סילויה סימון סיניה סלביה סנאית ספי סשה עדאל עוז עורי עטא עטיה עילי עימנואל עליה עלית עמנואלה ענתי עשירה עתר פולה פולט פולי פועה פורטונה פורת פטל פלא פלורה פלורית פעסי פעסיא פערי פעריל פראדי פרחה צהלה צהלי ציביה צילי ציפא ציפה צלה צמרת צפיה צפרא צרי קאטי קאיה קאמי קדם קטרינה קייט קיילא קיילה קיילי קימברלי קלואי קלודין קליה קלריס קרול קרן-אור ראדא ראם רביטל רובין רוויטל רוזט רוחה רוחלה רויאל רזיה רחלה רחמה ריאן ריבה ריו ריי רייזיל ריילי ריין רייני רימונד רימונה ריעות ריקה רמונה רמית רנן רפאל שאשא שובה שובי שוש שי-אל שיאל שיה שייה שיילי שיין שילב שלווה שמעונה שמש שנטל שפי שפרינצה שרה-שרית שרונית שריתה תאה תאיה תאל תדהר תיאה תיקי תלמה תרזה

יכולת פשוט להביא קישור

עיבוד שלי לנתונים שנמצאים כאן:

לוחות ותרשימים

האמת זה לא כזה מעניין אותי 🤭

אגב, היה לי את אותו שם אולי 3 פעמים בלחץ. מתוך כמה וכמה

להגיע להצעה שהכרתי (לא נפגשתי, חבר שלי כן).

ממילא, נכון להוסיף להתניה את המגזר.

אחפש

אולי אפשר פשוט להשמיט שמות שברור שדתיים לא יתנו (אבל מאמין שזה לא ישנה דרסטית את התוצאות)

הפתיע אותי שאין

ברמת היהודים או לא לדעתי זה מפולח כבר

לרבע מהבחורים שיצאתי איתם קראו נתנאל (וגם יצאתי איתם יחסית ברצף חח) 

@בינה. ואני כבר היינו מאפיינות אותם לפי- נתנאל הראשון, השני, השלישי.. (@בינה. תודי ישן)

אה, וגם לבחור שיצאתי איתו לפני בעלי היה את אותו שם שיש לבעלי חח, שנראלי שזה גם שם לא כזה נפוץ בעקרון.

קיצור, חוסר גיוון משווע חח

אין מצב שהדברים האלה מקריים.

וגם מבול ההצעות והיובש.

ולאמן אותנו באמונה

איך אדם מתנהג כשיש לו כמה הצעות בו זמנית? יוצא במקביל,ישר,שם מבטחו בה'?

ואיך הוא כשזורקים אותו במדבר השומם.

וזה אחרי תקופת יובש.. 

(באותם סייגים כמו בהודעה הקודמת)

אנחנו מדברים על סדר גודל של 65 אלף אנשים, שזה במצטבר בערך 7.75%.

שמות מובילים בקטגוריה:

אור - 1.26%

ליאור - 1.03%

אורי - 1.02%

מאור - 0.79%

מאיר - 0.74%

יאיר - 0.66%

אורן - 0.44%

אוראל - 0.39%

נאור - 0.33%

אוריאל - 0.30%

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.