רות הייתה עדיין נכריה כעדותה: "מדוע מצאת חן להכירני ואנכי נכריה" (ומה שדרשו חז"ל את קבלת הגרות בפסוקים לפני כן, הכוונה שהיא רצתה והראתה נכונות לקבל אבל הגרות נגמרה בשער העיר בבית דין, לא כשהייתה עם נעמי לבד).

לכן בגלל ש-ה' לא מייחד את השגחתו על גויים, לכן מצד רבקה ורות זה נקרא 'מקרה' אבל לא כן בישראל "העמסים מני בטן הנשאים מני רחם".

להיות בהשגחה, ויש שתי ראיות מעולות מרבקה ורות, רק שהטענה שלי שהפוך שכתוב 'מקרה' בשני האירועים בדווקא להדגיש שזה לא היה בהשגחה עליהם אישית, כי הם היו גויות.

(ברור שעצם הענין נבע מהשגחה, וכמובן ליצחק ובועז היה השגחה, אבל המילות של 'מקרה' בפסוקים מתייחסות אליהן.)

במורה למשל משמע שאין חילוק בין יהודי לגוי בעניין השגחה.

וגם בפשטות- למקרה יש שני פירושים: דבר שקרה, דבר מקרי (ואם תלכו עמי קרי. לפי הדעות שזה פשט המילה שם).

אז אם נפרש כמשמעות הראשונה, לא מדובר אצל רבקה ורות על מקריות.

ואם נאמר שהמשמעות השניה היא הוספה של חז"ל על המשמעות הראשונה (פשט ודרש), בבלעם הם דרשו כך בגלל שיש שינוי לשון מאשר אצל שאר הנביאים. לא בטוח שידרשו כן בהופעות אחרות של המילה, וגם א"כ זה בנוסף לפשט ולא במקומו.

אבל יותר מזה- אצל רות כתוב מקרה בקמץ בה"א- המקרה שלה. כלומר הכתוב דווקא מדגיש שהדבר הזה שקרה הוא שלה, מיוחד לה, ולא דבר מקרי.

והסיבה שלא מוזכר בפירוש שה' גלגל זאת, נראה לי שזה בגלל שהכתובים נכתבו ברוה"ק ולא בנבואה, ולכן התיאור הוא יותר במשקפיים אנושיות רגילות. ככה גם במגילת אסתר.

וכן בגלל שלא היה נביא שהורה לעשות כך וכך אז זה מתואר כדבר שהתגלגל בצורה טבעית.
 

ולפי המשמעות השניה, של דבר מקרי- ה' גלגל אליה בהשגחה דבר שנראה כמקרי.

ולגבי הקרה נא לפני- הוא יודע שהוא צריך דבר לא רגיל, דבר עראי (כלומר אצל בלעם "עראי" זה לגריעותא ואצל אליעזר למעליותא). 

שיטות ולפעמים סתירות פנימיות בתוך אותו הוגה שצריכים ליישב.

לא יודע מאיפה להתחיל, אבל כעיקרון יש דרגות וצורות שונות של השגחה אישית.

לצורך תחילת הדיון. אדלג על הדיון בראשונים ואציג את ההגדרה המדויקת שתואמת את התגובה הראשונה שלי, והיא נמצאת ב' דרך ה' ' (חלק ב, ד):

"והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוג המלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה, ומשקיפים עליהם ומשגיחים על ענייניהם. והוא יתברך שמו לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית, בכוח שמסר לו האדון, ברוך הוא, על זה. ועל דבר זה נאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה". ואמנם לא מפני זה תעדר ח"ו ידיעתו יתברך בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו יתברך מעולם, אבל העניין הוא, שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם. "

(צריך להבהיר ברמח"ל שהוא לא מתכוון ש-ה' אף פעם לא מתערב בעניינם הפרטיים, אלא באופן כללי ההשגחה עוברת דרך הפקידים, כמבואר בפרק ה'.

למשל דוגמא איפה ש-ה' מתערב פלשתים: "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו", ובסוף התברר שזה יד ה')

לגבי השורש 'קרה' אני טוען שכל שורש 'קרה' במקרא זה מלשון מקרה וארעיות, יש כמה פסוקים שעל פניהם מוקשים, אבל אוכל לעבור אחד אחד על מה שתרצה ואוכיח לך למה זה לא קשה, ולמה חז"ל הבינו דווקא ופירשו בכמה ממקומות אלו שזה לשון מקרה וארעיות.

(יתכן שזה תלוי בתפיסת עולם. הרי לצד שאומר שיש השגחה אישית על גויים גם יש מדרשים והוכחות. באופן כללי נראה לי שאצל המקובלים יש יותר נטיה להסתכלות בסגנון של הכוזרי, על הצד הסגולי היהודי, ואולי השגתם היא בהתאם לזה).

לגבי הסוף- בסדר, אבל אני טוען שגם אם נאמר שמקרה זה לשון ארעי, לא בהכרח במובן השלילי.

מלבי"ם:

ויקר מקרה, המקרה הוא דבר שאינו מחויב מסבת הרגילות, ויספר הכתוב שהגם שנראה שמה שבאת אל שדה הזה דוקא הוא מקרה גמור, באמת היא מקרה, ר"ל מקרה מיוחד לצרכה, ולפ"ז היה מקרה השגחיית כי בענינים שירצה ה' להוציא ענין כולל לתועלת הכלל שם תלוה ההשגחה אל מעשים המקריים, כמ"ש אליעזר הקרה נא לפני היום, שרצה בזה שלא ימתין ה' עד יקדמו הסבות הממציאות והמחייבות את הדבר רק שיבא הדבר בדרך מקרה בלתי נתלה מסבות ממציאות ומחייבות אותו, וכן יאמר שהמקרה הזה היה השגחיי והיה מקרה מכוון לצרכה, שה' הזמין שהשדה שתבוא בו ראשונה ושתבחר ללקט שם יהיה השדה אשר לבועז וזה סבב ה' בעבור שבועז היה ממשפחת אלימלך, והיה מוכן להיות הגואל וליבמה שתצא מזה מלכות בית דוד.

אוכל להסביר לך את הפסוקים המוקשים, חלק לפי מה שחז"ל כבר הסבירו.

אגיד בקיצור, גם לפי הרמב"ם ההשגחה תלויה לפי התקרבות של האדם ל-ה'.

מה מוכיח שהיא הנכונה?

לגבי הרמבם- נכון. אבל הגיוני שרבקה ורות היו קרובות לה', גם אם הייתה להן בעיה בתפיסה כי גדלו בין עובדי ע"ז.

למשל דוגמא מרש"י לפי הבנת הגור אריה (אולי הבנת את רש"י אחרת):

כתוב "ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים 'נקרה' עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו"

לכאורה זה שיא ההשגחה בפסוק?

כותב רש"י:  ""נקרה עלינו" - "לשון מקרה וכן (במדבר כג) ויקר אלהים ואנכי אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום"

מפרש הגור אריה:

"לשון מקרה וכן ויקר אלהים. אף על גב דבפרשת ויקרא כתב (רש"י שם א, א) 'אבל לנביאי אומות העולם [נגלה עליהן] בלשון עראי בלשון טומאה דכתיב (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים", משמע דלשון "ויקר" הוא לשון טומאה' (קושית הרא"ם), הכי פירושו, שאמרו לו "אלהי העברים נקרה עלינו" בארץ מצרים בטומאה, לפי שכל הארץ מלאה גילולים, לכן "נלכה במדבר דרך ג' ימים" כדי שיהיה נקרה עלינו בקדושה. ועוד דלא דרשינן לשון עראי אלא כשהכתוב אומר כן, כגון "ויקר אלהים", משום דהוי למכתב לשון חבה. אבל הכא ישראל אמרו "אלהי העברים נקרה עלינו", ואין להם לומר לשון חבה, שאין להם לומר הקב"ה מחבב אותנו, ולא דרשינן כאן מידי במה שיאמרו הם עצמם "אלהי העברים נקרה עלינו". ועוד גבי נביא שראוי להיות נגלה עליו בלשון קריאה ולא בלשון עראי - נדרש לגנאי לשון טומאה, אבל כאן שלא היו נביאים הכל - שייך לשון מקרה, כי היה זה במקרה".

עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ד באב תשפ"ג 13:28

שני הדברים- מקרה ואין השגחה.

מקרה הכוונה לדבר שלא קורה בד"כ (כי הוא לא נסיבתי) אבל זה לא אומר שהוא לא בהשגחה (בימינו מישהו יכול להגיד על מה שקרה לך עם אלישבע "זה לא משמיים זה מקרי" אבל לדעתי זה פירוש חדש למילה מקרי שמבוסס על כך שיש מקרים- דברים לא שכיחים, בעולם).

ולכאורה אדרבה, דבר מקרי, שינוי מהסדר, הוא שמעיד על השגחה.

מבחינת עמ"י זה מקרה כי מבחינתם הם לא ראויים לזה ומי שלא ראוי לא זוכה לזה בד"כ.

לגבי בלעם זה אותו עקרון- הנבואה שלו היא מקרית כי בד"כ ה' לא מתגלה למי שאינו ראוי (ולכן היא עראית ולא תמשך), אבל זה לא אומר שהיא לא בהשגחה.

חז"ל דורשים לגנאי כי הוא לא ראוי לנבואה מתמשכת ובגלל השינוי בלשון משאר הנביאים.

אז צריך להבדיל בין "מקרי" מצד ההסתברות שיקרה שזו הכוונה בתנך, לבין "מקרי" במובן של ימינו של "לא בהשגחה".

אצל רות- מקרה בקמץ בה"א זה כדי להדגיש את זה שקרה לה דבר לא רגיל (אחרת מהסבר המלבים לעיל). ודבר לא רגיל, שינוי מהסדר, זה בוודאי מה'.

כמו למשל שכותב המדרש שכל טוב  

בפרשת מקץ:

"וקרהו אסון. לשון ארעין ומקרה, ודומה לו אשר קרך בדרך (דברים כה יח), כי הקרה ה' אלהיך (בראשית כז כ), וכל דומיהן."

אבל אני חושב שבעומק זה מראה על סילוק ההשגחה:

למשל אצל בלעם הרי מבואר בפסוקים ש-ה' נגלה אליו, אבל כהגדרת המדרש ב'חצי דיבור' וכדברי הרמב"ן:

"אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים שהיא במחזה שדי כמו שביארנו וכן אמרו בויקרא רבה (א יג) אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך כמה דתימר ויקר אלהים אל בלעם".

ההגדרה של 'חצי דיבור' זה עקרוני, כי זה כי כמו להבדיל אצל האדם כשמישהו פותח את הפה הוא אמור לדבר בטבעיות בפה מלא, וכך כביכול הקב"ה מתנבא לנביאים מישראל בכל הפה, אבל כש-ה' דיבר עם בלעם הוא כביכול כווץ את הפה, כמו להבדיל אדם שמדבר בחצי דיבור. הכביכול כיווץ פה של ה', מורה על סילוק השגחה מסויימת.

אקח דוגמא שהוזכרה בשכל טוב וזה גם יתחבר לבלעם:

"אשר קרך בדרך"- לכאורה פשט הספרי כמוך: "אשר קרך בדרך. אין 'קרך' אלא "נזדמן לך". אבל הזוהר ויקהל מעמיק על זה: "ועל דא ויקר אלהים אל בלעם, כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו', 'אזמין' לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין."

הזוהר נוקט כמו שיש מדרשים שגם אצל בלעם היה מעורב בהתגלות כוחות טומאה, וגם עמלק לא סתם 'נזדמנו' אלא היה להם מטרה לטמא את עם ישראל ולסלק מהם את השגחת ה', וכהגדרת ר' צדוק בליקוטי מאמרים: "וכן בתורה אשר קרך כי כמו שהוא חושב (עמלק) הכל מקרה".

שהמקרה אצל רות היה זה שכדי להתחתן עם בועז היא הייתה צריכה לעבור ולעשות דברים לא נעימים.

והמקרה אצל עבד אברהם זה עצם זה שהוא פחד והיה צריך לעשות את כל המבחן הזה, במקום להיות מלא בבטחון שה' כבר יזמן לו, כמו שאברהם אמר לו ה אלהי השמיים.. הוא ישלח מלאכו לפניך..".

ככה תפסנו גם את הפשט של מקרה וגם את זה שבעומק זה סילוק השגחה כמו שכתבת.

אגב, בסיפור עם עבד אברהם יש משהו לא כ"כ ברור.

אברהם לא אומר לו במפורש ללכת לנחור אחי אביו אלא רק אל ארצו ואל מולדתו.

לפי"ז מובן למה הוא חיפש לעשות מבחן לנערה, אין לו שום דרך דרך אחרת לדעת מי זאת.

מצד שני כתוב אחרי שהיא כבר השקתה את הגמלים "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא" וברור מההמשך שזה כי הוא לא ידע אם היא ממשפחת אברהם.

אולי אפשר לפרש שמולדתי- משפחתי (וככה אכן מסביר הרשב"ם).

אבל צריך עדיין להבין לפי"ז למה הוא לא הלך מיד כשהגיע למשפחת נחור.

יש לך רעיון?

שהיא גומלת חסד ויש לה מידות טובות.

לשאלתך, לא משנה איך תפרש את הפסוק עצמו, נדמה לי שכולם יסכימו עם הנוסחה של הרלב"ג שעונה, ואעתיק רק סוף דבריו הנוגעים לשאלתך:

".. ומפני זה בחר לו אברהם מבנות ארצו , ומהם בחר יותר בבנות משפחתו; וצוה לעבדו שיקח ליצחק אשה משם , ואם לא ימצא ממשפחתו , יקח מארצו."

נדמה לי שהוא יעדיף אשה עם מידות טובות ובעלת חסד שרק מארצו ולא ממשפחתו, מאשר אשה שלא גומלת חסד והיא ממשפחתו.

אבל בסוף רבקה הייתה גומלת חסד וממשפחתו, ולכן זה היה העדיפות הכי טובה.

וגם יצחק לא אמר ליעקב לעשות מבחן. רק ללכת לקחת מבנות לבן.

וגם משמע מדבריו של העבד שהוא עושה את המבחן כסימן ולא כסיבה.

הדברים של הרלב"ג לא עונים על השאלה. אדרבה, הם מחזקים אותה.. אם אברהם אמר לו לחפש קודם ממשפחתו, למה הוא לא פנה מיד כשהגיע לבית נחור וחיפש מישהי מתאימה משם.

מקודם.

אם אתה שואל על הנסיון.

אז כידוע זה בפשטות ההסבר מחלוקת רמב"ם וראב"ד בפרק יא מהלכות עכו"ם אם זה סימן או סיבה.

אני הלכתי בתגובה הקודמת כדעה שיותר קרובה ללבי שזה כראב"ד שכנראה סובר שזה סיבה כסברת הר"ן: "אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש...לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

זאת אומרת שזה היה מבחן חיובי לבדוק אם היא גומלת חסד, וזה מותר.

זה לגבי הדיון שלהם בסימן.

אבל עדיין נותרת שאלתך למה אליעזר חידש את זה מעצמו?

אז זה בכלל הגמרא בתענית ד ע"א והוא עשה שלא כהוגן בשאלתו: "א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם". מה שהגמרא אומרת שהיא יכלה להיות בעל מום זה לרבותא, לא רק לא ממשפחת אברהם אלא גם בעלת מום.

וזה הפשט בראב"ד: "אינו ראוי לסמוך", כי גם אם זה מותר מצד ניחוש, הוא לא היה צריך לסמוך ולעשות את הסימן.
 

זו היא דעתי. אני רק מסייג שמשמע מהמהר"ל בגור אריה שאליעזר עשה את זה לכתחילה והוא מסביר למה בבראשית כד, יד: "ונראה אלי דלא הוי כהאי גוונא ניחוש, דהא אפילו בלא ניחוש שלו 'ראוי שיקח אליעזר אשה זאת  כיון שהיא גומלת חסד ראויה לביתו של אברהם' ".

עכשיו לרמב"ם:

(בלי להתייחס להסבר הר"ן ברמב"ם)

לגבי הרמב"ם לפי פשטות לשונו, זה סימן ואליעזר לא עשה כדין, גם מצד זה שהוא לא היה צריך לשאול בלי הציווי של אברהם, ויותר מכך הוא לא היה צריך לנחש, ואם נלך לפי סברת תוספות בחולין צה ע"ב הוא עבר על 'לא תנחשו' "כי כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו".

(תוספות שם מתרצים תירוץ אחר שלא נכנס לרמב"ם)

אבל אני שואל על פשט הסיפור מבחינה הגיונית- מדוע הוא לא הלך ישירות לנחור לבדוק אצלו אם יש אישה מתאימה (וכמו שהתורה מדגישה לפני כן "ויקם וילך אל ארם נהריים *אל עיר נחור*")?

למה הוא עבד הפוך- קודם נמצא מישהי מתאימה (בדרך של סימן או סיבה כ"א לשיטתו) ואז נראה אם היא ממשפחת נחור

(וצריך לשים לב שבפשט- "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא"- משמע שאם היא לא הייתה ממשפחת אברהם זו לא הייתה הצלחה, כלומר הוא היה מחפש אחרת).

אני חושב עכשיו שיתכן שכשהגיע לשם הוא פתאום הרגיש וחשב שזיווג כזה עם ממשיכו של אברהם (שהיה נביא ואדם מיוחד וקיבל את היעוד של ונברכו בך) לא יכול להתגלות באופן רגיל. הוא חייב להתגלגל באופן שא"א להגיד עליו שהוא מקרי. צריך להרגיש שזו קדושה שמעל הטבע.

ובאמת מהפסוק "ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת"- משמע שה' בכוונה גלגל זאת כך, שהרי: 1. מיד אחרי התפילה הוא ראה אותה. וזה נותן תחושה חזקה שזה ישירות מה' ומעל הטבע.   2. זו בעצם הייתה תפילה על משהו שבחלקו כבר קורה ממילא. הרי גם ללא התפילה, רבקה כבר מגיעה לשם והוא היה רואה אותה ומתעניין מי היא ואיך היא. אלא שה' רצה שזה יתגלה בדרך כזאת, של בקשה שתתגשם מיידית על מישהי שתעמוד במבחן גדול מאוד שנקבע, מבחן שמראה את מעלתה כאשת חסד גדולה שראויה לבית אברהם.

וכל זה נותן לכל העניין תחושה חזקה עד כמה זה משמיים.

ואחרי שהגענו לפה- ברור שצריך שזה יהיה מושלם וכל הפאזל יתחבר והיא תהיה ממשפחת אברהם..

על יעקב שעשה שלא עשה נסיון?

הרי הוא גם היה אחד מהאבות וממשיך השלשלת.

היה ברור מי זאת.

וגם בגלל שכבר הוכחה לאחרים גדולתם של אברהם וזרעו.

ואולי גם כי יש הבדל בין העבד שמסתכל מרחוק על אברהם ויצחק ומתפעל וחושב שצריך דבר מעל הטבע לבין אברהם וצאצאיו שמבחינתם אין פה איזה משהו מיוחד, זה מי שהם, שליחי ה' שה' איתם בתוך הנהגת הטבע.

ככה לענ"ד

וראה את רחל באה.

אני מסכים יותר עם הכיוון שכתבת ב'ואולי'. 

היה בנבואה, או שהוא סמך על דעתו וחכמתו לגמרי, אז כבר אין צורך לעשות נסיון. יש כבר את הגילוי (בין אם הוא נבואי ומעל הטבע ובין אם הוא של חכמה ובתוך הטבע). הנסיון הוא רק אם יש הסתר פנים מסויים.

אני גם חושב שיעקב הבין שהוא צריך להיות אקטיבי, שבניגוד ליצחק הוא צריך לפעול יותר עם ה' בתוך קשיי העולם הזה. כלומר הדרך ברורה לו והעבודה שלו היא ללכת בה, לדעת לסבול כשצריך ולדעת להילחם כשצריך.

ואולי, וזה נועז, יעקב באמת טעה שלא התפלל ולא עשה נסיון, ובכך לא קיבל את הגושפנקא האלהית לזו שהאישה "מבנות לבן אחי אמך" היא דווקא רחל ולא לאה, ובגלל שהסתמך על תחושות נפשו ונשמתו (הנכונות אבל) המוגבלות מטבען ולא חיבר את העניין לה'- לאינסוף ולבלתי מוגבל, קרה כל הבלאגן בהמשך- הזיווג התרחש בדרך הטבע שמטבעה היא מלאה בקשיים (לעבוד בשביל רחל, מה שקרה עם לאה, כל הרמאויות), והוא גם איבד אח"כ את רחל בגיל צעיר וגם חזר לא"י ולאביו רק אחרי הרבה זמן, הוא גם לא זכה יותר לראות את אמו, וכל זה במקום להיות מושגח באופן פלאי ולהינצל משקרי לבן ומסכנת עשיו ולחזור מיד לא"י.

כל מיני דברים.

בחז"ל מוצאים ביקורת נגד אליעזר שעשה את הנסיון כמו שהבאתי, ולא כנגד יעקב שלא עשה נסיון.

אליעזר שאל שלא כהוגן- אני לא בטוח שזה מוסכם, כי במדרשים שסמוכים למדרש הזה אליעזר נזכר לשבח.

לגבי יעקב- נכון. גם מוזכר לפני כן לפי חז"ל שהוא התפלל (ויפגע במקום), ומן הסתם זה היה גם על העניין הזה.

אבל המדרש שאחריו לדוג' אומר ככה:

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'.

נראה לי קשה לומר ששאל שלא כהוגן ולמרות זאת נענה מיד.

בנוסף לכך, לפי הראשונים שמסבירים שזה לא ניחוש כי הוא לא באמת סמך על זה, גם אין כאן שאלה שלא כהוגן כי הוא לא חייב לקחת אותה ליצחק אם לא תהיה ראויה.

מה שעוד צריך ישוב זה שההוכחה של המדרש לגבי אליעזר לא כ"כ חזקה, כי בניגוד לשאר אלו ששאלו שלא כהוגן, אליעזר פנה לה' ואמר זאת בדרך תפילה ולא של קביעה (וזה דבר נדיר שנערה תציע לשאוב מים לגמלים, ככה שקשה לתלות דבר כזה במקרה ולחשוש שמא תהיה אמה).

אתה נענה מיד על מה ששאלת שלא כהוגן.

הראשונים רק מסבירים שזה לא ניחוש כי היה בזה תועלת הגיונית שמי שתשקה את אליעזר והגמלים היא גומלת חסד וראויה ליצחק.

אבל הוא כן התחייב לקחת אותה בכל מקרה אם היא עמדה בנסיון.

זה דעת חז"ל.

האבן עזרא מבין ככה בחז"ל וחולק עליהם:

"ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום."

ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את.

וגם לגבי מה שאמרת, שאין בכך ניחוש אבל התחייב לקחתה ולכן זו שאלה שלא כהוגן, מהר"ן משמע שזה כן היה בסדר.

"אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש שכל עסקי העולם כך הם שהרי האומר אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא אין זה נחש אלא מנהגו של עולם ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם

*שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק אלא הוגנת לו* לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

אם היא מזמנים לו הוגנת לו בחסד, בוודאי שהיא הוגנת לו גם בזה שהיא לא אמה ואין צורך לחשוש לכך.

אני יודע שהסברת מקודם בראב"ד "אלא ה"ק אינו ראוי לסמוך"- שזה לא ראוי. לא נראה מדברי הר"ן שהוא גם סובר כך, וגם היה לו לפרש.

והריטב"א אומר יותר מזה:

"וביהונתן בן שאול הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה.

וכן אליעזר עבד אברהם על זכותו של אברהם סמיך כדאיתא בקרא וחס ליה לעבדא דאברהם דליהוי מנחש". אם זה לא ניחוש כי סמך על זכותו של אברהם, אז מן הסתם זכותו של אברהם גם מועילה כדי שהמעשה יחשב לראוי.

יכול להיות שלפי תוספות התנא הזה באמת סובר כמו שאתה אומר, או שהוא כן התחייב לזה במידה מסוימת אבל מכיוון שהוא שאל קודם בת מי את, זה מראה שהוא לא תולה לגמרי את המענה בניחוש, ולכן זה לא בגדר ניחוש, כי ניחוש צריך להיות שאתה תולה לגמרי במה שאתה מנחש עליו, והתברר למפרע שהוא לא תולה לגמרי כי הוא שאל מי את, זה לא אומר שהוא לא התחייב התחייבות מסויימת מקודם.

גם אם נניח כהבנתך. הפשטות של הגמרא בתענית וחולין ובויקרא רבה ל"ז לא כך, אז רואים שזה הדעה שפחות התקבלה.

כמו שמפרש רש"י על התורה: ""ואשאל ואשים" - "שנה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא".

לא הבנתי מה שכתבת הר"ן אם הוא יודע משמים בוודאות שהיא תהיה הוגנת לו למה צריך נסיון לדעת אם היא גומלת חסד. הכוונה שכך הוא חשב שאם היא תגמול חסד היא תהיה ראויה לו, אבל הוא לא לקח בחשבון שהיא יכולה להיות עם מום, ויותר מכך שאברהם לא ציווה בכלל.

בריט"א לגמרי איבדתי אותך, זה שהוא סומך על זכותו של אברהם, זאת אומרת שהוא לא תולה את זה בגורם זר, אלא בזכות של אברהם.

אבל זה עדיין לא אומר שהוא עשה כהלכה.

אני לא חושב שאפשר להגדיר את זה כשאלה לא כהוגן.

גם אם זו דעה שפחות התקבלה, עצם קיומה נותן את האפשרות לפרש בהתאם לכך את פשט הסיפור (אני גם לא חושב שמהרש"י שהבאת יש הוכחה שזו הדעה שהתקבלה).

לגבי הר"ן- נכון. לא כתבתי ברור.

התכוונתי שגומלת חסד הוגנת לו ולכן בה אליעזר עשה את הסימן. שהוא יחפש גומלת חסד ומהשמיים ידאגו שגומלת החסד שהיא הזיווג שלו היא זו שאליעזר יתקל בה. מה שהוספתי זה שאמה או בעלת מום אין צורך לבדוק כי היא לא הוגנת לו ולכן לא יזווגו לו אותה (כלומר המבחן עם החסד מספיק כדי לשמש כ"כלי" טבעי ל"שפע" שדרכו ידאגו שהזיווג האמיתי יגיע).

לגבי הריטב"א- אם זכותו של אברהם מועילה כדי שזה לא יהיה איסור ניחוש אלא דבר שאפשר לתלות בו, למה שזה יהיה מעשה לא ראוי לתלות בזכותו של אברהם שתגיע אישה שאינה אמה?

בר"ן ובריטב"א זה מה שאליעזר חשב לכן זה לא ניחוש, כי הוא חשב שיהיה בזה תועלת או שהוא לא תולה בגורם זר אלא בזכותו של אברהם, אבל הוא טעה בעצם הנסיון, כי יכול להיות ש-ה' לא יזמין לו כראוי.

יישר כח גדול חסדי, תמיד מחכים וכיף לדון איתך (ואת חסד אלישבע תמיד אזכור לך..)

שבת שלום!

יש גם במדרש רבה מקביל

בשניהם השאלה שלא כהוגן.

ממגנטת אלי הרבה משה-ים משום מה.

לגבי צירוף המקרים שלך נראה לי שזה משותף ליותר מדי רווקים/ות.. אולי רוב או כל.

עד כדי כך שלדעתי צריך לחקור מה גורם לזה.יש אולי מצב נפשי שגורם לריבוי הצעות בזאותו זמן ומצב שגורם לייבוש ,מעבר להשגחה כמובן ?

ניתן ל @לגיטימי? לתת לנו סטטיסטיקות. 

היא מוזמנת כמובן גם להגיב כאן. 

א. לקחתי טווח של 21 שנות לידה, 1983-2003, בהנחה שאלו פחות או יותר גילאים רלוונטיים. בטוח יש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן, אז אני מניחה שזה ייתן תמונה כללית.

ב. אין לי איך לדעת מהו המצב המשפחתי\שיוך מגזרי.

ג. הנתונים מתבססים על הלמ"ס, כך שאני לא בטוחה שמי שלא נולד בארץ נכנס לרשימה.

ד. אני לא בטוחה איך הנתונים עובדים, אם זה מתייחס רק לשם ראשון\כל השמות שניתנו.

והרי התוצאות:

הסיכוי שהאדם נושא את השם משה - 1.95%, שזה 16,497 אנשים.

העשירייה הפותחת:

דניאל - 2.08% 

דוד - 1.97%

משה - 1.95%

יוסף - 1.79%

אברהם - 1.60%

רועי - 1.49%

יעקב - 1.47%

יצחק - 1.33%

ישראל - 1.31%

איתי - 1.29%

ובטח מעניין אתכם מה הסיכויים הכי נמוכים:

אז יש הרבה, וחלקם מאוד לא שגרתיים וניתנו לכמות מאוד נמוכה של אנשים. דוגמאות לשמות כאלה:

תלם

שמיר

שמחוני

שובאל

שדה

רצון

רועה

קוה

צוריה

צוק

צהל

צבר

עתיר

עצמון

נדיב

מגן

לאל

כרם

כדורי

ישעי

ימין

טוב

טבע

חסד

ויצמן

דקר

גומא

ארמון

איוב

וזהו למדגם המייצג שלנו להיום.

באופן אישי, יצא לי לצאת עם אנשים שיש להם שמות מהרשימה הראשונה (5 מתוך עשר! ובחלק מהמקרים כמה אנשים עם אותו שם) ומעולם לא יצא לי לצאת עם מישהו מהרשימה השנייה.

מעניין לדעת כמה יצא לי (ואם אני זוכר בכלל...).

(תחת אותם המגבלות)

נועה - 1.94%

עדי - 1.87%

מיכל - 1.56%

שרה - 1.50%

יעל - 1.49%

רחל - 1.49%

שני - 1.45%

שירה - 1.33%

אסתר - 1.32%

עדן - 1.28%

ומכיוון שאתה לא צעיר, אצמצם את הטווח לגילאי 28-38 (ילידות 85-95): (ואם תרצה לכוון לטווח אחר, מוזמן).

עדי - 1.95%

שני - 1.84%

חן - 1.66%

רחל - 1.66%

מיכל - 1.57%

ספיר - 1.49%

שרה -1.47%

יעל - 1.44%

שירן -1.41%

מור - 1.40%

ואני לא עד כדי כך לא צעיר. (או פשוט בררן...).

מה עם השמות הנדירים? 

ותודה! 

מסונן לפי טווח השנים המצומצם.

כלל אצבע: ככל שהשם מופיע רחוק יותר מההתחלה, הוא יותר נדיר בשנים הללו.

והבהרה: מדובר בשמות שניתנו לנשים יהודיות בלבד, וברשימה המקבילה לגברים יהודיים בלבד.

(לגברים גם היו הרבה שמות, ובחרתי מתוכם מה שנראה לי...)

גיא מתן יונת שילה רווית עטר מורג אליזבט איב עמליה ליבה פייגי לוטן ענב מוראל סלי פלג עדיאל כוכב יאנה אלי נסיה צאלה ג'ולי רנית רום אלטע לטם טוני נוף זיסל נטאלי דברת צורית סופי ג'סיקה מילכה שאנל מילי דיה ליאב ליבת מורל אור אל דין חמדה אמה סימי סוניה פני אמי פרי זלדה מריה חפציבה קארן כליל מושקא יראת עופרה קלי חביבה פריאל הילית עדית ליאם ניר שולה יפעה אגם פריידא סלעית בל קרינה הענא טובי לבנה ניבה שיקמה סי זואי תבל יוליה גיטי שון זוהרית סנדי ליאה תמנע אדרת ליאנה בת ציון פרומט ג'וליה שיינה תכלת אניטה צירל אמבר רנה אור-אל יהלום שינדל ניצה סולי שר מילנה עמנואל עדה אליסה סברינה סבינה מיי דוראל לי אל דוברת מרלן מאטיל סביון אירן כלנית הלית טהר נעומי לידיה שניר נירה עופר ג'ניפר יקירה שולי אמיליה לינה שירית נוית בלהה אילור ליחן דבי טויבה אייר איימי פרידא גולדי עילית דניה מטר פראדל נטע-לי אידית מרין ראומה נאורה דייזי תגל ג'נט סופה טלאור לחן סגלית ורדה שושי קרנית הלנה חבצלת ורוניקה סאן אנט אביגל אנבל בקי אליזה דוריה ראות פיגה אופירה מיראל פולינה פאר לינדה הינדל אחווה קמיל ברי צוריה אנאבל פריידה פרלה דניס שריאל אראל קורן שטערנא נהורה שנאל עטקא אלקה שילי לורה מלאני מריאל עיינה קלרה אולגה לאורה ליליאן אמור אתיה סתוית עומרית עינה פיבי רייצא שונטל גתית אפק אנסטסיה ענוה ערגה גולן טום לורי שלומציון זיוית קארינה ויטל זמר נאדין סייפן צוקית איזבל ראשית אלמה שיר-אל אלן גבריאל ריזל פדות מינדי רמה אילאיל קריסטינה אידל לבונה קמה נוהר להב מיכאל ביילה נאטלי נתנאל אופאל אוריאנה ארגמן גני דותן ונסה חיננית לב סאני שלו קטרין הראל אפיק מבשרת עומרי שינא ריטה נוה אסיף סוזנה סלין עטל קתרין ילין ליב רייזי לישי סער אלית רשל אמלי סוף פרחיה תובל איטא מדלן מאשה קרולינה רויה רוניה תמימה חמדת אוולין קילא איילין אסיה כוכבית כינרת נרי פריידי ברטה דונה דוריאל דוריס כרם כרמלה ליזט לירוז מושית מריאנה נאור נטף סיטאר סינדי פסי צרויה רגינה רובי שגיא אודט אורליה אידה ביאנה בילי גאות גון גילית גת דבורית זהורית טניה יודפת יוספה לואיזה מארי מגל מוניק מורי מטי מתת ננסי פאולה פייגל פריידל צחית קמי רוזית ריבי שושן שנל שרין תמנה תניה חושן ולריה אילי איליי שליו הללי סימא ענאל מרום לייה אבלין קמילה בריינדל הוד איטל ארין ניקה קרני דביר רוי מייה שטרנא איתי אריקה תאי נחלה תמה אמית לי-אל לי-ים רפאלה תמרי שחק שירת אוהב טאי עטיל רעכל שיינדיל ביאטריס נאיה אלכס חניתה טימור לוסי מוניקה מלנה ציון רהב שיינדי מרגריטה אפריל עילאי פעסיל קולין רייזא שבות לילה רייצ'ל אודם אלמז ג'וי דפני יוטה יענטא ירוס כנה לירית מייטל ניבי נינט עונג רויזא ריף אוריאל אייל דוריאן מליסה נואל עלקא פעסל רואי רימון סילביה קאי רעכיל שרלי אור-טל אנג'לה אתל גבי מרינה סיאל ענהאל רונאל אגת אדית אור חן אלון בריינא גלאור היאלי הענדל ולרי טגסט ליעם מורשה מיא מנור מרגנית נור סיני עטיא רינתיה שירל שלוה שראל תמוז אורלב אטל איידי אימבר אליז אנג'ליקה אני אריאנה בינת ביתיה בת אור ג'ולייט דבש דני יטל ילי יער כחל לי-היא לי-שי לימאי מלכות מלני מרלין נל סטאר סטלה עטי פליאה פעשא צירה קטיה קסניה רוזלין רומיה ריקל שבע שלהבתיה שרלין תבור תרין אבגיל אדלה אדליה אדלין אדלינה אדריאנה אהבה אהרונה אודאל אוולינה אוליביה אוניל אופרי אוצר אור-יה אור-לי אורייאן אורייה אורינה אורלין אורלית אטה אטי איבון איזבלה אילון אילן אימרי אינס איתנה אל אלגרה אלגריה אלדנה אלדר אלהיה אלונית אלזה אלטא אליאנה אליסיה אלכסה אלמוגית אלנה אלני אלנית אמירה אמליה אמן אמרי אנגלינה אנהאל אניה אנני אסי אראלה ארד אריאן אריה ארייה ארינה ארנה ארנית ארץ אשחר אשירה אשלי אשרה אשרית אתאל באר בארי באשא באשע בושמת בלימי בריג'יט בריינדי ברכי בת-ציון בתי בתשבע ג'ודי ג'ון ג'קלין גאל גאלדא גבע גוליה גיה גיליה גינה גינת גלילה גניה גפנית גרייס גרנית גרציה דאנה דולי דון דורה דורי דיאן דילן דיצה דפי דקר דרורה דרורית הדרה היא היא-לי היוט היידי היילי הילאי הילדה הילני הינדי הלי הלליה הלני הנדל הני הניא הענטשא העני העניא וידה ויוי ויויאן ויולה ויולט וקטוריה ורה ז'נט ז'קלין זהרה זמירה זנט זעלדא זקלין חווה חיותה חייה חסידה חפצי טאיה טבע טגסת טוב טובית טויבע טומי טטיאנה טיגיסט טיה טילא טינה טיראן טירן טירנה טירנית טלילה טנא יאירה יאלי יאן יגל ידידה יה יה-לי יהלה יהלומה יואלה יוטל יוכי יולנדה ימימה ינאי ינית יעלת חן יערי ירונה ירושלמית כוכי כפיר כריסטינה כרמי כרמלית לאב לאור לאיה לאל לאנה לארה לביא לביאה לואיז לואן לויה לולה לולו לונה לוסיה לור לוריא לי שי לי-יה ליא ליאת-לאה ליבר ליהן ליו ליילה ליים ליליה לילית לינס ליקה לירוי ללי לליב לנה לני לריאן לשם מאורי מאטל מאל מאלי מאשא מדי מדינה מונה מורית מזמור מטילדה מי מי-טל מיאה מיאור מיאל מיילי מיכלי מילה מילן מימי מיקאלה מיקי מירון מל מלודי מליא מליה מלכי מסעודה מסרט מצדה מקסימה מרטין מריאור מרסדס מרסלה מרצדס משכית מתוקה מתי מתילדה מתנה נאווה נביעה נדיה נהר נהרה נואית נוב נובה נויאל נוייה נופך נוריה נחל נטליה ניבר ניל ניסל ניצנה ניצנית ניראל נירי נלה נס נסלי נעימה נעכא נעמית נצה נצחיה נצנת נרדית נתי סגולה סולטנה סטערנא סיגי סילבי סילבנה סילויה סימון סיניה סלביה סנאית ספי סשה עדאל עוז עורי עטא עטיה עילי עימנואל עליה עלית עמנואלה ענתי עשירה עתר פולה פולט פולי פועה פורטונה פורת פטל פלא פלורה פלורית פעסי פעסיא פערי פעריל פראדי פרחה צהלה צהלי ציביה צילי ציפא ציפה צלה צמרת צפיה צפרא צרי קאטי קאיה קאמי קדם קטרינה קייט קיילא קיילה קיילי קימברלי קלואי קלודין קליה קלריס קרול קרן-אור ראדא ראם רביטל רובין רוויטל רוזט רוחה רוחלה רויאל רזיה רחלה רחמה ריאן ריבה ריו ריי רייזיל ריילי ריין רייני רימונד רימונה ריעות ריקה רמונה רמית רנן רפאל שאשא שובה שובי שוש שי-אל שיאל שיה שייה שיילי שיין שילב שלווה שמעונה שמש שנטל שפי שפרינצה שרה-שרית שרונית שריתה תאה תאיה תאל תדהר תיאה תיקי תלמה תרזה

יכולת פשוט להביא קישור

עיבוד שלי לנתונים שנמצאים כאן:

לוחות ותרשימים

האמת זה לא כזה מעניין אותי 🤭

אגב, היה לי את אותו שם אולי 3 פעמים בלחץ. מתוך כמה וכמה

להגיע להצעה שהכרתי (לא נפגשתי, חבר שלי כן).

ממילא, נכון להוסיף להתניה את המגזר.

אחפש

אולי אפשר פשוט להשמיט שמות שברור שדתיים לא יתנו (אבל מאמין שזה לא ישנה דרסטית את התוצאות)

הפתיע אותי שאין

ברמת היהודים או לא לדעתי זה מפולח כבר

לרבע מהבחורים שיצאתי איתם קראו נתנאל (וגם יצאתי איתם יחסית ברצף חח) 

@בינה. ואני כבר היינו מאפיינות אותם לפי- נתנאל הראשון, השני, השלישי.. (@בינה. תודי ישן)

אה, וגם לבחור שיצאתי איתו לפני בעלי היה את אותו שם שיש לבעלי חח, שנראלי שזה גם שם לא כזה נפוץ בעקרון.

קיצור, חוסר גיוון משווע חח

אין מצב שהדברים האלה מקריים.

וגם מבול ההצעות והיובש.

ולאמן אותנו באמונה

איך אדם מתנהג כשיש לו כמה הצעות בו זמנית? יוצא במקביל,ישר,שם מבטחו בה'?

ואיך הוא כשזורקים אותו במדבר השומם.

וזה אחרי תקופת יובש.. 

(באותם סייגים כמו בהודעה הקודמת)

אנחנו מדברים על סדר גודל של 65 אלף אנשים, שזה במצטבר בערך 7.75%.

שמות מובילים בקטגוריה:

אור - 1.26%

ליאור - 1.03%

אורי - 1.02%

מאור - 0.79%

מאיר - 0.74%

יאיר - 0.66%

אורן - 0.44%

אוראל - 0.39%

נאור - 0.33%

אוריאל - 0.30%

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.