רות הייתה עדיין נכריה כעדותה: "מדוע מצאת חן להכירני ואנכי נכריה" (ומה שדרשו חז"ל את קבלת הגרות בפסוקים לפני כן, הכוונה שהיא רצתה והראתה נכונות לקבל אבל הגרות נגמרה בשער העיר בבית דין, לא כשהייתה עם נעמי לבד).

לכן בגלל ש-ה' לא מייחד את השגחתו על גויים, לכן מצד רבקה ורות זה נקרא 'מקרה' אבל לא כן בישראל "העמסים מני בטן הנשאים מני רחם".

להיות בהשגחה, ויש שתי ראיות מעולות מרבקה ורות, רק שהטענה שלי שהפוך שכתוב 'מקרה' בשני האירועים בדווקא להדגיש שזה לא היה בהשגחה עליהם אישית, כי הם היו גויות.

(ברור שעצם הענין נבע מהשגחה, וכמובן ליצחק ובועז היה השגחה, אבל המילות של 'מקרה' בפסוקים מתייחסות אליהן.)

במורה למשל משמע שאין חילוק בין יהודי לגוי בעניין השגחה.

וגם בפשטות- למקרה יש שני פירושים: דבר שקרה, דבר מקרי (ואם תלכו עמי קרי. לפי הדעות שזה פשט המילה שם).

אז אם נפרש כמשמעות הראשונה, לא מדובר אצל רבקה ורות על מקריות.

ואם נאמר שהמשמעות השניה היא הוספה של חז"ל על המשמעות הראשונה (פשט ודרש), בבלעם הם דרשו כך בגלל שיש שינוי לשון מאשר אצל שאר הנביאים. לא בטוח שידרשו כן בהופעות אחרות של המילה, וגם א"כ זה בנוסף לפשט ולא במקומו.

אבל יותר מזה- אצל רות כתוב מקרה בקמץ בה"א- המקרה שלה. כלומר הכתוב דווקא מדגיש שהדבר הזה שקרה הוא שלה, מיוחד לה, ולא דבר מקרי.

והסיבה שלא מוזכר בפירוש שה' גלגל זאת, נראה לי שזה בגלל שהכתובים נכתבו ברוה"ק ולא בנבואה, ולכן התיאור הוא יותר במשקפיים אנושיות רגילות. ככה גם במגילת אסתר.

וכן בגלל שלא היה נביא שהורה לעשות כך וכך אז זה מתואר כדבר שהתגלגל בצורה טבעית.
 

ולפי המשמעות השניה, של דבר מקרי- ה' גלגל אליה בהשגחה דבר שנראה כמקרי.

ולגבי הקרה נא לפני- הוא יודע שהוא צריך דבר לא רגיל, דבר עראי (כלומר אצל בלעם "עראי" זה לגריעותא ואצל אליעזר למעליותא). 

שיטות ולפעמים סתירות פנימיות בתוך אותו הוגה שצריכים ליישב.

לא יודע מאיפה להתחיל, אבל כעיקרון יש דרגות וצורות שונות של השגחה אישית.

לצורך תחילת הדיון. אדלג על הדיון בראשונים ואציג את ההגדרה המדויקת שתואמת את התגובה הראשונה שלי, והיא נמצאת ב' דרך ה' ' (חלק ב, ד):

"והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוג המלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה, ומשקיפים עליהם ומשגיחים על ענייניהם. והוא יתברך שמו לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית, בכוח שמסר לו האדון, ברוך הוא, על זה. ועל דבר זה נאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה". ואמנם לא מפני זה תעדר ח"ו ידיעתו יתברך בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו יתברך מעולם, אבל העניין הוא, שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם. "

(צריך להבהיר ברמח"ל שהוא לא מתכוון ש-ה' אף פעם לא מתערב בעניינם הפרטיים, אלא באופן כללי ההשגחה עוברת דרך הפקידים, כמבואר בפרק ה'.

למשל דוגמא איפה ש-ה' מתערב פלשתים: "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו", ובסוף התברר שזה יד ה')

לגבי השורש 'קרה' אני טוען שכל שורש 'קרה' במקרא זה מלשון מקרה וארעיות, יש כמה פסוקים שעל פניהם מוקשים, אבל אוכל לעבור אחד אחד על מה שתרצה ואוכיח לך למה זה לא קשה, ולמה חז"ל הבינו דווקא ופירשו בכמה ממקומות אלו שזה לשון מקרה וארעיות.

(יתכן שזה תלוי בתפיסת עולם. הרי לצד שאומר שיש השגחה אישית על גויים גם יש מדרשים והוכחות. באופן כללי נראה לי שאצל המקובלים יש יותר נטיה להסתכלות בסגנון של הכוזרי, על הצד הסגולי היהודי, ואולי השגתם היא בהתאם לזה).

לגבי הסוף- בסדר, אבל אני טוען שגם אם נאמר שמקרה זה לשון ארעי, לא בהכרח במובן השלילי.

מלבי"ם:

ויקר מקרה, המקרה הוא דבר שאינו מחויב מסבת הרגילות, ויספר הכתוב שהגם שנראה שמה שבאת אל שדה הזה דוקא הוא מקרה גמור, באמת היא מקרה, ר"ל מקרה מיוחד לצרכה, ולפ"ז היה מקרה השגחיית כי בענינים שירצה ה' להוציא ענין כולל לתועלת הכלל שם תלוה ההשגחה אל מעשים המקריים, כמ"ש אליעזר הקרה נא לפני היום, שרצה בזה שלא ימתין ה' עד יקדמו הסבות הממציאות והמחייבות את הדבר רק שיבא הדבר בדרך מקרה בלתי נתלה מסבות ממציאות ומחייבות אותו, וכן יאמר שהמקרה הזה היה השגחיי והיה מקרה מכוון לצרכה, שה' הזמין שהשדה שתבוא בו ראשונה ושתבחר ללקט שם יהיה השדה אשר לבועז וזה סבב ה' בעבור שבועז היה ממשפחת אלימלך, והיה מוכן להיות הגואל וליבמה שתצא מזה מלכות בית דוד.

אוכל להסביר לך את הפסוקים המוקשים, חלק לפי מה שחז"ל כבר הסבירו.

אגיד בקיצור, גם לפי הרמב"ם ההשגחה תלויה לפי התקרבות של האדם ל-ה'.

מה מוכיח שהיא הנכונה?

לגבי הרמבם- נכון. אבל הגיוני שרבקה ורות היו קרובות לה', גם אם הייתה להן בעיה בתפיסה כי גדלו בין עובדי ע"ז.

למשל דוגמא מרש"י לפי הבנת הגור אריה (אולי הבנת את רש"י אחרת):

כתוב "ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים 'נקרה' עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו"

לכאורה זה שיא ההשגחה בפסוק?

כותב רש"י:  ""נקרה עלינו" - "לשון מקרה וכן (במדבר כג) ויקר אלהים ואנכי אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום"

מפרש הגור אריה:

"לשון מקרה וכן ויקר אלהים. אף על גב דבפרשת ויקרא כתב (רש"י שם א, א) 'אבל לנביאי אומות העולם [נגלה עליהן] בלשון עראי בלשון טומאה דכתיב (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים", משמע דלשון "ויקר" הוא לשון טומאה' (קושית הרא"ם), הכי פירושו, שאמרו לו "אלהי העברים נקרה עלינו" בארץ מצרים בטומאה, לפי שכל הארץ מלאה גילולים, לכן "נלכה במדבר דרך ג' ימים" כדי שיהיה נקרה עלינו בקדושה. ועוד דלא דרשינן לשון עראי אלא כשהכתוב אומר כן, כגון "ויקר אלהים", משום דהוי למכתב לשון חבה. אבל הכא ישראל אמרו "אלהי העברים נקרה עלינו", ואין להם לומר לשון חבה, שאין להם לומר הקב"ה מחבב אותנו, ולא דרשינן כאן מידי במה שיאמרו הם עצמם "אלהי העברים נקרה עלינו". ועוד גבי נביא שראוי להיות נגלה עליו בלשון קריאה ולא בלשון עראי - נדרש לגנאי לשון טומאה, אבל כאן שלא היו נביאים הכל - שייך לשון מקרה, כי היה זה במקרה".

עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ד באב תשפ"ג 13:28

שני הדברים- מקרה ואין השגחה.

מקרה הכוונה לדבר שלא קורה בד"כ (כי הוא לא נסיבתי) אבל זה לא אומר שהוא לא בהשגחה (בימינו מישהו יכול להגיד על מה שקרה לך עם אלישבע "זה לא משמיים זה מקרי" אבל לדעתי זה פירוש חדש למילה מקרי שמבוסס על כך שיש מקרים- דברים לא שכיחים, בעולם).

ולכאורה אדרבה, דבר מקרי, שינוי מהסדר, הוא שמעיד על השגחה.

מבחינת עמ"י זה מקרה כי מבחינתם הם לא ראויים לזה ומי שלא ראוי לא זוכה לזה בד"כ.

לגבי בלעם זה אותו עקרון- הנבואה שלו היא מקרית כי בד"כ ה' לא מתגלה למי שאינו ראוי (ולכן היא עראית ולא תמשך), אבל זה לא אומר שהיא לא בהשגחה.

חז"ל דורשים לגנאי כי הוא לא ראוי לנבואה מתמשכת ובגלל השינוי בלשון משאר הנביאים.

אז צריך להבדיל בין "מקרי" מצד ההסתברות שיקרה שזו הכוונה בתנך, לבין "מקרי" במובן של ימינו של "לא בהשגחה".

אצל רות- מקרה בקמץ בה"א זה כדי להדגיש את זה שקרה לה דבר לא רגיל (אחרת מהסבר המלבים לעיל). ודבר לא רגיל, שינוי מהסדר, זה בוודאי מה'.

כמו למשל שכותב המדרש שכל טוב  

בפרשת מקץ:

"וקרהו אסון. לשון ארעין ומקרה, ודומה לו אשר קרך בדרך (דברים כה יח), כי הקרה ה' אלהיך (בראשית כז כ), וכל דומיהן."

אבל אני חושב שבעומק זה מראה על סילוק ההשגחה:

למשל אצל בלעם הרי מבואר בפסוקים ש-ה' נגלה אליו, אבל כהגדרת המדרש ב'חצי דיבור' וכדברי הרמב"ן:

"אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים שהיא במחזה שדי כמו שביארנו וכן אמרו בויקרא רבה (א יג) אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך כמה דתימר ויקר אלהים אל בלעם".

ההגדרה של 'חצי דיבור' זה עקרוני, כי זה כי כמו להבדיל אצל האדם כשמישהו פותח את הפה הוא אמור לדבר בטבעיות בפה מלא, וכך כביכול הקב"ה מתנבא לנביאים מישראל בכל הפה, אבל כש-ה' דיבר עם בלעם הוא כביכול כווץ את הפה, כמו להבדיל אדם שמדבר בחצי דיבור. הכביכול כיווץ פה של ה', מורה על סילוק השגחה מסויימת.

אקח דוגמא שהוזכרה בשכל טוב וזה גם יתחבר לבלעם:

"אשר קרך בדרך"- לכאורה פשט הספרי כמוך: "אשר קרך בדרך. אין 'קרך' אלא "נזדמן לך". אבל הזוהר ויקהל מעמיק על זה: "ועל דא ויקר אלהים אל בלעם, כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו', 'אזמין' לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין."

הזוהר נוקט כמו שיש מדרשים שגם אצל בלעם היה מעורב בהתגלות כוחות טומאה, וגם עמלק לא סתם 'נזדמנו' אלא היה להם מטרה לטמא את עם ישראל ולסלק מהם את השגחת ה', וכהגדרת ר' צדוק בליקוטי מאמרים: "וכן בתורה אשר קרך כי כמו שהוא חושב (עמלק) הכל מקרה".

שהמקרה אצל רות היה זה שכדי להתחתן עם בועז היא הייתה צריכה לעבור ולעשות דברים לא נעימים.

והמקרה אצל עבד אברהם זה עצם זה שהוא פחד והיה צריך לעשות את כל המבחן הזה, במקום להיות מלא בבטחון שה' כבר יזמן לו, כמו שאברהם אמר לו ה אלהי השמיים.. הוא ישלח מלאכו לפניך..".

ככה תפסנו גם את הפשט של מקרה וגם את זה שבעומק זה סילוק השגחה כמו שכתבת.

אגב, בסיפור עם עבד אברהם יש משהו לא כ"כ ברור.

אברהם לא אומר לו במפורש ללכת לנחור אחי אביו אלא רק אל ארצו ואל מולדתו.

לפי"ז מובן למה הוא חיפש לעשות מבחן לנערה, אין לו שום דרך דרך אחרת לדעת מי זאת.

מצד שני כתוב אחרי שהיא כבר השקתה את הגמלים "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא" וברור מההמשך שזה כי הוא לא ידע אם היא ממשפחת אברהם.

אולי אפשר לפרש שמולדתי- משפחתי (וככה אכן מסביר הרשב"ם).

אבל צריך עדיין להבין לפי"ז למה הוא לא הלך מיד כשהגיע למשפחת נחור.

יש לך רעיון?

שהיא גומלת חסד ויש לה מידות טובות.

לשאלתך, לא משנה איך תפרש את הפסוק עצמו, נדמה לי שכולם יסכימו עם הנוסחה של הרלב"ג שעונה, ואעתיק רק סוף דבריו הנוגעים לשאלתך:

".. ומפני זה בחר לו אברהם מבנות ארצו , ומהם בחר יותר בבנות משפחתו; וצוה לעבדו שיקח ליצחק אשה משם , ואם לא ימצא ממשפחתו , יקח מארצו."

נדמה לי שהוא יעדיף אשה עם מידות טובות ובעלת חסד שרק מארצו ולא ממשפחתו, מאשר אשה שלא גומלת חסד והיא ממשפחתו.

אבל בסוף רבקה הייתה גומלת חסד וממשפחתו, ולכן זה היה העדיפות הכי טובה.

וגם יצחק לא אמר ליעקב לעשות מבחן. רק ללכת לקחת מבנות לבן.

וגם משמע מדבריו של העבד שהוא עושה את המבחן כסימן ולא כסיבה.

הדברים של הרלב"ג לא עונים על השאלה. אדרבה, הם מחזקים אותה.. אם אברהם אמר לו לחפש קודם ממשפחתו, למה הוא לא פנה מיד כשהגיע לבית נחור וחיפש מישהי מתאימה משם.

מקודם.

אם אתה שואל על הנסיון.

אז כידוע זה בפשטות ההסבר מחלוקת רמב"ם וראב"ד בפרק יא מהלכות עכו"ם אם זה סימן או סיבה.

אני הלכתי בתגובה הקודמת כדעה שיותר קרובה ללבי שזה כראב"ד שכנראה סובר שזה סיבה כסברת הר"ן: "אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש...לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

זאת אומרת שזה היה מבחן חיובי לבדוק אם היא גומלת חסד, וזה מותר.

זה לגבי הדיון שלהם בסימן.

אבל עדיין נותרת שאלתך למה אליעזר חידש את זה מעצמו?

אז זה בכלל הגמרא בתענית ד ע"א והוא עשה שלא כהוגן בשאלתו: "א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם". מה שהגמרא אומרת שהיא יכלה להיות בעל מום זה לרבותא, לא רק לא ממשפחת אברהם אלא גם בעלת מום.

וזה הפשט בראב"ד: "אינו ראוי לסמוך", כי גם אם זה מותר מצד ניחוש, הוא לא היה צריך לסמוך ולעשות את הסימן.
 

זו היא דעתי. אני רק מסייג שמשמע מהמהר"ל בגור אריה שאליעזר עשה את זה לכתחילה והוא מסביר למה בבראשית כד, יד: "ונראה אלי דלא הוי כהאי גוונא ניחוש, דהא אפילו בלא ניחוש שלו 'ראוי שיקח אליעזר אשה זאת  כיון שהיא גומלת חסד ראויה לביתו של אברהם' ".

עכשיו לרמב"ם:

(בלי להתייחס להסבר הר"ן ברמב"ם)

לגבי הרמב"ם לפי פשטות לשונו, זה סימן ואליעזר לא עשה כדין, גם מצד זה שהוא לא היה צריך לשאול בלי הציווי של אברהם, ויותר מכך הוא לא היה צריך לנחש, ואם נלך לפי סברת תוספות בחולין צה ע"ב הוא עבר על 'לא תנחשו' "כי כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו".

(תוספות שם מתרצים תירוץ אחר שלא נכנס לרמב"ם)

אבל אני שואל על פשט הסיפור מבחינה הגיונית- מדוע הוא לא הלך ישירות לנחור לבדוק אצלו אם יש אישה מתאימה (וכמו שהתורה מדגישה לפני כן "ויקם וילך אל ארם נהריים *אל עיר נחור*")?

למה הוא עבד הפוך- קודם נמצא מישהי מתאימה (בדרך של סימן או סיבה כ"א לשיטתו) ואז נראה אם היא ממשפחת נחור

(וצריך לשים לב שבפשט- "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא"- משמע שאם היא לא הייתה ממשפחת אברהם זו לא הייתה הצלחה, כלומר הוא היה מחפש אחרת).

אני חושב עכשיו שיתכן שכשהגיע לשם הוא פתאום הרגיש וחשב שזיווג כזה עם ממשיכו של אברהם (שהיה נביא ואדם מיוחד וקיבל את היעוד של ונברכו בך) לא יכול להתגלות באופן רגיל. הוא חייב להתגלגל באופן שא"א להגיד עליו שהוא מקרי. צריך להרגיש שזו קדושה שמעל הטבע.

ובאמת מהפסוק "ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת"- משמע שה' בכוונה גלגל זאת כך, שהרי: 1. מיד אחרי התפילה הוא ראה אותה. וזה נותן תחושה חזקה שזה ישירות מה' ומעל הטבע.   2. זו בעצם הייתה תפילה על משהו שבחלקו כבר קורה ממילא. הרי גם ללא התפילה, רבקה כבר מגיעה לשם והוא היה רואה אותה ומתעניין מי היא ואיך היא. אלא שה' רצה שזה יתגלה בדרך כזאת, של בקשה שתתגשם מיידית על מישהי שתעמוד במבחן גדול מאוד שנקבע, מבחן שמראה את מעלתה כאשת חסד גדולה שראויה לבית אברהם.

וכל זה נותן לכל העניין תחושה חזקה עד כמה זה משמיים.

ואחרי שהגענו לפה- ברור שצריך שזה יהיה מושלם וכל הפאזל יתחבר והיא תהיה ממשפחת אברהם..

על יעקב שעשה שלא עשה נסיון?

הרי הוא גם היה אחד מהאבות וממשיך השלשלת.

היה ברור מי זאת.

וגם בגלל שכבר הוכחה לאחרים גדולתם של אברהם וזרעו.

ואולי גם כי יש הבדל בין העבד שמסתכל מרחוק על אברהם ויצחק ומתפעל וחושב שצריך דבר מעל הטבע לבין אברהם וצאצאיו שמבחינתם אין פה איזה משהו מיוחד, זה מי שהם, שליחי ה' שה' איתם בתוך הנהגת הטבע.

ככה לענ"ד

וראה את רחל באה.

אני מסכים יותר עם הכיוון שכתבת ב'ואולי'. 

היה בנבואה, או שהוא סמך על דעתו וחכמתו לגמרי, אז כבר אין צורך לעשות נסיון. יש כבר את הגילוי (בין אם הוא נבואי ומעל הטבע ובין אם הוא של חכמה ובתוך הטבע). הנסיון הוא רק אם יש הסתר פנים מסויים.

אני גם חושב שיעקב הבין שהוא צריך להיות אקטיבי, שבניגוד ליצחק הוא צריך לפעול יותר עם ה' בתוך קשיי העולם הזה. כלומר הדרך ברורה לו והעבודה שלו היא ללכת בה, לדעת לסבול כשצריך ולדעת להילחם כשצריך.

ואולי, וזה נועז, יעקב באמת טעה שלא התפלל ולא עשה נסיון, ובכך לא קיבל את הגושפנקא האלהית לזו שהאישה "מבנות לבן אחי אמך" היא דווקא רחל ולא לאה, ובגלל שהסתמך על תחושות נפשו ונשמתו (הנכונות אבל) המוגבלות מטבען ולא חיבר את העניין לה'- לאינסוף ולבלתי מוגבל, קרה כל הבלאגן בהמשך- הזיווג התרחש בדרך הטבע שמטבעה היא מלאה בקשיים (לעבוד בשביל רחל, מה שקרה עם לאה, כל הרמאויות), והוא גם איבד אח"כ את רחל בגיל צעיר וגם חזר לא"י ולאביו רק אחרי הרבה זמן, הוא גם לא זכה יותר לראות את אמו, וכל זה במקום להיות מושגח באופן פלאי ולהינצל משקרי לבן ומסכנת עשיו ולחזור מיד לא"י.

כל מיני דברים.

בחז"ל מוצאים ביקורת נגד אליעזר שעשה את הנסיון כמו שהבאתי, ולא כנגד יעקב שלא עשה נסיון.

אליעזר שאל שלא כהוגן- אני לא בטוח שזה מוסכם, כי במדרשים שסמוכים למדרש הזה אליעזר נזכר לשבח.

לגבי יעקב- נכון. גם מוזכר לפני כן לפי חז"ל שהוא התפלל (ויפגע במקום), ומן הסתם זה היה גם על העניין הזה.

אבל המדרש שאחריו לדוג' אומר ככה:

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'.

נראה לי קשה לומר ששאל שלא כהוגן ולמרות זאת נענה מיד.

בנוסף לכך, לפי הראשונים שמסבירים שזה לא ניחוש כי הוא לא באמת סמך על זה, גם אין כאן שאלה שלא כהוגן כי הוא לא חייב לקחת אותה ליצחק אם לא תהיה ראויה.

מה שעוד צריך ישוב זה שההוכחה של המדרש לגבי אליעזר לא כ"כ חזקה, כי בניגוד לשאר אלו ששאלו שלא כהוגן, אליעזר פנה לה' ואמר זאת בדרך תפילה ולא של קביעה (וזה דבר נדיר שנערה תציע לשאוב מים לגמלים, ככה שקשה לתלות דבר כזה במקרה ולחשוש שמא תהיה אמה).

אתה נענה מיד על מה ששאלת שלא כהוגן.

הראשונים רק מסבירים שזה לא ניחוש כי היה בזה תועלת הגיונית שמי שתשקה את אליעזר והגמלים היא גומלת חסד וראויה ליצחק.

אבל הוא כן התחייב לקחת אותה בכל מקרה אם היא עמדה בנסיון.

זה דעת חז"ל.

האבן עזרא מבין ככה בחז"ל וחולק עליהם:

"ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום."

ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את.

וגם לגבי מה שאמרת, שאין בכך ניחוש אבל התחייב לקחתה ולכן זו שאלה שלא כהוגן, מהר"ן משמע שזה כן היה בסדר.

"אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש שכל עסקי העולם כך הם שהרי האומר אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא אין זה נחש אלא מנהגו של עולם ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם

*שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק אלא הוגנת לו* לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".

אם היא מזמנים לו הוגנת לו בחסד, בוודאי שהיא הוגנת לו גם בזה שהיא לא אמה ואין צורך לחשוש לכך.

אני יודע שהסברת מקודם בראב"ד "אלא ה"ק אינו ראוי לסמוך"- שזה לא ראוי. לא נראה מדברי הר"ן שהוא גם סובר כך, וגם היה לו לפרש.

והריטב"א אומר יותר מזה:

"וביהונתן בן שאול הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה.

וכן אליעזר עבד אברהם על זכותו של אברהם סמיך כדאיתא בקרא וחס ליה לעבדא דאברהם דליהוי מנחש". אם זה לא ניחוש כי סמך על זכותו של אברהם, אז מן הסתם זכותו של אברהם גם מועילה כדי שהמעשה יחשב לראוי.

יכול להיות שלפי תוספות התנא הזה באמת סובר כמו שאתה אומר, או שהוא כן התחייב לזה במידה מסוימת אבל מכיוון שהוא שאל קודם בת מי את, זה מראה שהוא לא תולה לגמרי את המענה בניחוש, ולכן זה לא בגדר ניחוש, כי ניחוש צריך להיות שאתה תולה לגמרי במה שאתה מנחש עליו, והתברר למפרע שהוא לא תולה לגמרי כי הוא שאל מי את, זה לא אומר שהוא לא התחייב התחייבות מסויימת מקודם.

גם אם נניח כהבנתך. הפשטות של הגמרא בתענית וחולין ובויקרא רבה ל"ז לא כך, אז רואים שזה הדעה שפחות התקבלה.

כמו שמפרש רש"י על התורה: ""ואשאל ואשים" - "שנה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא".

לא הבנתי מה שכתבת הר"ן אם הוא יודע משמים בוודאות שהיא תהיה הוגנת לו למה צריך נסיון לדעת אם היא גומלת חסד. הכוונה שכך הוא חשב שאם היא תגמול חסד היא תהיה ראויה לו, אבל הוא לא לקח בחשבון שהיא יכולה להיות עם מום, ויותר מכך שאברהם לא ציווה בכלל.

בריט"א לגמרי איבדתי אותך, זה שהוא סומך על זכותו של אברהם, זאת אומרת שהוא לא תולה את זה בגורם זר, אלא בזכות של אברהם.

אבל זה עדיין לא אומר שהוא עשה כהלכה.

אני לא חושב שאפשר להגדיר את זה כשאלה לא כהוגן.

גם אם זו דעה שפחות התקבלה, עצם קיומה נותן את האפשרות לפרש בהתאם לכך את פשט הסיפור (אני גם לא חושב שמהרש"י שהבאת יש הוכחה שזו הדעה שהתקבלה).

לגבי הר"ן- נכון. לא כתבתי ברור.

התכוונתי שגומלת חסד הוגנת לו ולכן בה אליעזר עשה את הסימן. שהוא יחפש גומלת חסד ומהשמיים ידאגו שגומלת החסד שהיא הזיווג שלו היא זו שאליעזר יתקל בה. מה שהוספתי זה שאמה או בעלת מום אין צורך לבדוק כי היא לא הוגנת לו ולכן לא יזווגו לו אותה (כלומר המבחן עם החסד מספיק כדי לשמש כ"כלי" טבעי ל"שפע" שדרכו ידאגו שהזיווג האמיתי יגיע).

לגבי הריטב"א- אם זכותו של אברהם מועילה כדי שזה לא יהיה איסור ניחוש אלא דבר שאפשר לתלות בו, למה שזה יהיה מעשה לא ראוי לתלות בזכותו של אברהם שתגיע אישה שאינה אמה?

בר"ן ובריטב"א זה מה שאליעזר חשב לכן זה לא ניחוש, כי הוא חשב שיהיה בזה תועלת או שהוא לא תולה בגורם זר אלא בזכותו של אברהם, אבל הוא טעה בעצם הנסיון, כי יכול להיות ש-ה' לא יזמין לו כראוי.

יישר כח גדול חסדי, תמיד מחכים וכיף לדון איתך (ואת חסד אלישבע תמיד אזכור לך..)

שבת שלום!

יש גם במדרש רבה מקביל

בשניהם השאלה שלא כהוגן.

ממגנטת אלי הרבה משה-ים משום מה.

לגבי צירוף המקרים שלך נראה לי שזה משותף ליותר מדי רווקים/ות.. אולי רוב או כל.

עד כדי כך שלדעתי צריך לחקור מה גורם לזה.יש אולי מצב נפשי שגורם לריבוי הצעות בזאותו זמן ומצב שגורם לייבוש ,מעבר להשגחה כמובן ?

ניתן ל @לגיטימי? לתת לנו סטטיסטיקות. 

היא מוזמנת כמובן גם להגיב כאן. 

א. לקחתי טווח של 21 שנות לידה, 1983-2003, בהנחה שאלו פחות או יותר גילאים רלוונטיים. בטוח יש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן, אז אני מניחה שזה ייתן תמונה כללית.

ב. אין לי איך לדעת מהו המצב המשפחתי\שיוך מגזרי.

ג. הנתונים מתבססים על הלמ"ס, כך שאני לא בטוחה שמי שלא נולד בארץ נכנס לרשימה.

ד. אני לא בטוחה איך הנתונים עובדים, אם זה מתייחס רק לשם ראשון\כל השמות שניתנו.

והרי התוצאות:

הסיכוי שהאדם נושא את השם משה - 1.95%, שזה 16,497 אנשים.

העשירייה הפותחת:

דניאל - 2.08% 

דוד - 1.97%

משה - 1.95%

יוסף - 1.79%

אברהם - 1.60%

רועי - 1.49%

יעקב - 1.47%

יצחק - 1.33%

ישראל - 1.31%

איתי - 1.29%

ובטח מעניין אתכם מה הסיכויים הכי נמוכים:

אז יש הרבה, וחלקם מאוד לא שגרתיים וניתנו לכמות מאוד נמוכה של אנשים. דוגמאות לשמות כאלה:

תלם

שמיר

שמחוני

שובאל

שדה

רצון

רועה

קוה

צוריה

צוק

צהל

צבר

עתיר

עצמון

נדיב

מגן

לאל

כרם

כדורי

ישעי

ימין

טוב

טבע

חסד

ויצמן

דקר

גומא

ארמון

איוב

וזהו למדגם המייצג שלנו להיום.

באופן אישי, יצא לי לצאת עם אנשים שיש להם שמות מהרשימה הראשונה (5 מתוך עשר! ובחלק מהמקרים כמה אנשים עם אותו שם) ומעולם לא יצא לי לצאת עם מישהו מהרשימה השנייה.

מעניין לדעת כמה יצא לי (ואם אני זוכר בכלל...).

(תחת אותם המגבלות)

נועה - 1.94%

עדי - 1.87%

מיכל - 1.56%

שרה - 1.50%

יעל - 1.49%

רחל - 1.49%

שני - 1.45%

שירה - 1.33%

אסתר - 1.32%

עדן - 1.28%

ומכיוון שאתה לא צעיר, אצמצם את הטווח לגילאי 28-38 (ילידות 85-95): (ואם תרצה לכוון לטווח אחר, מוזמן).

עדי - 1.95%

שני - 1.84%

חן - 1.66%

רחל - 1.66%

מיכל - 1.57%

ספיר - 1.49%

שרה -1.47%

יעל - 1.44%

שירן -1.41%

מור - 1.40%

ואני לא עד כדי כך לא צעיר. (או פשוט בררן...).

מה עם השמות הנדירים? 

ותודה! 

מסונן לפי טווח השנים המצומצם.

כלל אצבע: ככל שהשם מופיע רחוק יותר מההתחלה, הוא יותר נדיר בשנים הללו.

והבהרה: מדובר בשמות שניתנו לנשים יהודיות בלבד, וברשימה המקבילה לגברים יהודיים בלבד.

(לגברים גם היו הרבה שמות, ובחרתי מתוכם מה שנראה לי...)

גיא מתן יונת שילה רווית עטר מורג אליזבט איב עמליה ליבה פייגי לוטן ענב מוראל סלי פלג עדיאל כוכב יאנה אלי נסיה צאלה ג'ולי רנית רום אלטע לטם טוני נוף זיסל נטאלי דברת צורית סופי ג'סיקה מילכה שאנל מילי דיה ליאב ליבת מורל אור אל דין חמדה אמה סימי סוניה פני אמי פרי זלדה מריה חפציבה קארן כליל מושקא יראת עופרה קלי חביבה פריאל הילית עדית ליאם ניר שולה יפעה אגם פריידא סלעית בל קרינה הענא טובי לבנה ניבה שיקמה סי זואי תבל יוליה גיטי שון זוהרית סנדי ליאה תמנע אדרת ליאנה בת ציון פרומט ג'וליה שיינה תכלת אניטה צירל אמבר רנה אור-אל יהלום שינדל ניצה סולי שר מילנה עמנואל עדה אליסה סברינה סבינה מיי דוראל לי אל דוברת מרלן מאטיל סביון אירן כלנית הלית טהר נעומי לידיה שניר נירה עופר ג'ניפר יקירה שולי אמיליה לינה שירית נוית בלהה אילור ליחן דבי טויבה אייר איימי פרידא גולדי עילית דניה מטר פראדל נטע-לי אידית מרין ראומה נאורה דייזי תגל ג'נט סופה טלאור לחן סגלית ורדה שושי קרנית הלנה חבצלת ורוניקה סאן אנט אביגל אנבל בקי אליזה דוריה ראות פיגה אופירה מיראל פולינה פאר לינדה הינדל אחווה קמיל ברי צוריה אנאבל פריידה פרלה דניס שריאל אראל קורן שטערנא נהורה שנאל עטקא אלקה שילי לורה מלאני מריאל עיינה קלרה אולגה לאורה ליליאן אמור אתיה סתוית עומרית עינה פיבי רייצא שונטל גתית אפק אנסטסיה ענוה ערגה גולן טום לורי שלומציון זיוית קארינה ויטל זמר נאדין סייפן צוקית איזבל ראשית אלמה שיר-אל אלן גבריאל ריזל פדות מינדי רמה אילאיל קריסטינה אידל לבונה קמה נוהר להב מיכאל ביילה נאטלי נתנאל אופאל אוריאנה ארגמן גני דותן ונסה חיננית לב סאני שלו קטרין הראל אפיק מבשרת עומרי שינא ריטה נוה אסיף סוזנה סלין עטל קתרין ילין ליב רייזי לישי סער אלית רשל אמלי סוף פרחיה תובל איטא מדלן מאשה קרולינה רויה רוניה תמימה חמדת אוולין קילא איילין אסיה כוכבית כינרת נרי פריידי ברטה דונה דוריאל דוריס כרם כרמלה ליזט לירוז מושית מריאנה נאור נטף סיטאר סינדי פסי צרויה רגינה רובי שגיא אודט אורליה אידה ביאנה בילי גאות גון גילית גת דבורית זהורית טניה יודפת יוספה לואיזה מארי מגל מוניק מורי מטי מתת ננסי פאולה פייגל פריידל צחית קמי רוזית ריבי שושן שנל שרין תמנה תניה חושן ולריה אילי איליי שליו הללי סימא ענאל מרום לייה אבלין קמילה בריינדל הוד איטל ארין ניקה קרני דביר רוי מייה שטרנא איתי אריקה תאי נחלה תמה אמית לי-אל לי-ים רפאלה תמרי שחק שירת אוהב טאי עטיל רעכל שיינדיל ביאטריס נאיה אלכס חניתה טימור לוסי מוניקה מלנה ציון רהב שיינדי מרגריטה אפריל עילאי פעסיל קולין רייזא שבות לילה רייצ'ל אודם אלמז ג'וי דפני יוטה יענטא ירוס כנה לירית מייטל ניבי נינט עונג רויזא ריף אוריאל אייל דוריאן מליסה נואל עלקא פעסל רואי רימון סילביה קאי רעכיל שרלי אור-טל אנג'לה אתל גבי מרינה סיאל ענהאל רונאל אגת אדית אור חן אלון בריינא גלאור היאלי הענדל ולרי טגסט ליעם מורשה מיא מנור מרגנית נור סיני עטיא רינתיה שירל שלוה שראל תמוז אורלב אטל איידי אימבר אליז אנג'ליקה אני אריאנה בינת ביתיה בת אור ג'ולייט דבש דני יטל ילי יער כחל לי-היא לי-שי לימאי מלכות מלני מרלין נל סטאר סטלה עטי פליאה פעשא צירה קטיה קסניה רוזלין רומיה ריקל שבע שלהבתיה שרלין תבור תרין אבגיל אדלה אדליה אדלין אדלינה אדריאנה אהבה אהרונה אודאל אוולינה אוליביה אוניל אופרי אוצר אור-יה אור-לי אורייאן אורייה אורינה אורלין אורלית אטה אטי איבון איזבלה אילון אילן אימרי אינס איתנה אל אלגרה אלגריה אלדנה אלדר אלהיה אלונית אלזה אלטא אליאנה אליסיה אלכסה אלמוגית אלנה אלני אלנית אמירה אמליה אמן אמרי אנגלינה אנהאל אניה אנני אסי אראלה ארד אריאן אריה ארייה ארינה ארנה ארנית ארץ אשחר אשירה אשלי אשרה אשרית אתאל באר בארי באשא באשע בושמת בלימי בריג'יט בריינדי ברכי בת-ציון בתי בתשבע ג'ודי ג'ון ג'קלין גאל גאלדא גבע גוליה גיה גיליה גינה גינת גלילה גניה גפנית גרייס גרנית גרציה דאנה דולי דון דורה דורי דיאן דילן דיצה דפי דקר דרורה דרורית הדרה היא היא-לי היוט היידי היילי הילאי הילדה הילני הינדי הלי הלליה הלני הנדל הני הניא הענטשא העני העניא וידה ויוי ויויאן ויולה ויולט וקטוריה ורה ז'נט ז'קלין זהרה זמירה זנט זעלדא זקלין חווה חיותה חייה חסידה חפצי טאיה טבע טגסת טוב טובית טויבע טומי טטיאנה טיגיסט טיה טילא טינה טיראן טירן טירנה טירנית טלילה טנא יאירה יאלי יאן יגל ידידה יה יה-לי יהלה יהלומה יואלה יוטל יוכי יולנדה ימימה ינאי ינית יעלת חן יערי ירונה ירושלמית כוכי כפיר כריסטינה כרמי כרמלית לאב לאור לאיה לאל לאנה לארה לביא לביאה לואיז לואן לויה לולה לולו לונה לוסיה לור לוריא לי שי לי-יה ליא ליאת-לאה ליבר ליהן ליו ליילה ליים ליליה לילית לינס ליקה לירוי ללי לליב לנה לני לריאן לשם מאורי מאטל מאל מאלי מאשא מדי מדינה מונה מורית מזמור מטילדה מי מי-טל מיאה מיאור מיאל מיילי מיכלי מילה מילן מימי מיקאלה מיקי מירון מל מלודי מליא מליה מלכי מסעודה מסרט מצדה מקסימה מרטין מריאור מרסדס מרסלה מרצדס משכית מתוקה מתי מתילדה מתנה נאווה נביעה נדיה נהר נהרה נואית נוב נובה נויאל נוייה נופך נוריה נחל נטליה ניבר ניל ניסל ניצנה ניצנית ניראל נירי נלה נס נסלי נעימה נעכא נעמית נצה נצחיה נצנת נרדית נתי סגולה סולטנה סטערנא סיגי סילבי סילבנה סילויה סימון סיניה סלביה סנאית ספי סשה עדאל עוז עורי עטא עטיה עילי עימנואל עליה עלית עמנואלה ענתי עשירה עתר פולה פולט פולי פועה פורטונה פורת פטל פלא פלורה פלורית פעסי פעסיא פערי פעריל פראדי פרחה צהלה צהלי ציביה צילי ציפא ציפה צלה צמרת צפיה צפרא צרי קאטי קאיה קאמי קדם קטרינה קייט קיילא קיילה קיילי קימברלי קלואי קלודין קליה קלריס קרול קרן-אור ראדא ראם רביטל רובין רוויטל רוזט רוחה רוחלה רויאל רזיה רחלה רחמה ריאן ריבה ריו ריי רייזיל ריילי ריין רייני רימונד רימונה ריעות ריקה רמונה רמית רנן רפאל שאשא שובה שובי שוש שי-אל שיאל שיה שייה שיילי שיין שילב שלווה שמעונה שמש שנטל שפי שפרינצה שרה-שרית שרונית שריתה תאה תאיה תאל תדהר תיאה תיקי תלמה תרזה

יכולת פשוט להביא קישור

עיבוד שלי לנתונים שנמצאים כאן:

לוחות ותרשימים

האמת זה לא כזה מעניין אותי 🤭

אגב, היה לי את אותו שם אולי 3 פעמים בלחץ. מתוך כמה וכמה

להגיע להצעה שהכרתי (לא נפגשתי, חבר שלי כן).

ממילא, נכון להוסיף להתניה את המגזר.

אחפש

אולי אפשר פשוט להשמיט שמות שברור שדתיים לא יתנו (אבל מאמין שזה לא ישנה דרסטית את התוצאות)

הפתיע אותי שאין

ברמת היהודים או לא לדעתי זה מפולח כבר

לרבע מהבחורים שיצאתי איתם קראו נתנאל (וגם יצאתי איתם יחסית ברצף חח) 

@בינה. ואני כבר היינו מאפיינות אותם לפי- נתנאל הראשון, השני, השלישי.. (@בינה. תודי ישן)

אה, וגם לבחור שיצאתי איתו לפני בעלי היה את אותו שם שיש לבעלי חח, שנראלי שזה גם שם לא כזה נפוץ בעקרון.

קיצור, חוסר גיוון משווע חח

אין מצב שהדברים האלה מקריים.

וגם מבול ההצעות והיובש.

ולאמן אותנו באמונה

איך אדם מתנהג כשיש לו כמה הצעות בו זמנית? יוצא במקביל,ישר,שם מבטחו בה'?

ואיך הוא כשזורקים אותו במדבר השומם.

וזה אחרי תקופת יובש.. 

(באותם סייגים כמו בהודעה הקודמת)

אנחנו מדברים על סדר גודל של 65 אלף אנשים, שזה במצטבר בערך 7.75%.

שמות מובילים בקטגוריה:

אור - 1.26%

ליאור - 1.03%

אורי - 1.02%

מאור - 0.79%

מאיר - 0.74%

יאיר - 0.66%

אורן - 0.44%

אוראל - 0.39%

נאור - 0.33%

אוריאל - 0.30%

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה