כבר באורייתא: "הקרה נא לפני היום" אבל לפי הפשטחסדי הים
רות הייתה עדיין נכריה כעדותה: "מדוע מצאת חן להכירני ואנכי נכריה" (ומה שדרשו חז"ל את קבלת הגרות בפסוקים לפני כן, הכוונה שהיא רצתה והראתה נכונות לקבל אבל הגרות נגמרה בשער העיר בבית דין, לא כשהייתה עם נעמי לבד).
לכן בגלל ש-ה' לא מייחד את השגחתו על גויים, לכן מצד רבקה ורות זה נקרא 'מקרה' אבל לא כן בישראל "העמסים מני בטן הנשאים מני רחם".
להיות בהשגחה, ויש שתי ראיות מעולות מרבקה ורות, רק שהטענה שלי שהפוך שכתוב 'מקרה' בשני האירועים בדווקא להדגיש שזה לא היה בהשגחה עליהם אישית, כי הם היו גויות.
(ברור שעצם הענין נבע מהשגחה, וכמובן ליצחק ובועז היה השגחה, אבל המילות של 'מקרה' בפסוקים מתייחסות אליהן.)
מה המקור לזה שאין השגחה אישית על גויים?נוגע, לא נוגע
עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ג באב תשפ"ג 23:09
במורה למשל משמע שאין חילוק בין יהודי לגוי בעניין השגחה.
וגם בפשטות- למקרה יש שני פירושים: דבר שקרה, דבר מקרי (ואם תלכו עמי קרי. לפי הדעות שזה פשט המילה שם).
אז אם נפרש כמשמעות הראשונה, לא מדובר אצל רבקה ורות על מקריות.
ואם נאמר שהמשמעות השניה היא הוספה של חז"ל על המשמעות הראשונה (פשט ודרש), בבלעם הם דרשו כך בגלל שיש שינוי לשון מאשר אצל שאר הנביאים. לא בטוח שידרשו כן בהופעות אחרות של המילה, וגם א"כ זה בנוסף לפשט ולא במקומו.
אבל יותר מזה- אצל רות כתוב מקרה בקמץ בה"א- המקרה שלה. כלומר הכתוב דווקא מדגיש שהדבר הזה שקרה הוא שלה, מיוחד לה, ולא דבר מקרי.
והסיבה שלא מוזכר בפירוש שה' גלגל זאת, נראה לי שזה בגלל שהכתובים נכתבו ברוה"ק ולא בנבואה, ולכן התיאור הוא יותר במשקפיים אנושיות רגילות. ככה גם במגילת אסתר.
וכן בגלל שלא היה נביא שהורה לעשות כך וכך אז זה מתואר כדבר שהתגלגל בצורה טבעית.
ולפי המשמעות השניה, של דבר מקרי- ה' גלגל אליה בהשגחה דבר שנראה כמקרי.
ולגבי הקרה נא לפני- הוא יודע שהוא צריך דבר לא רגיל, דבר עראי (כלומר אצל בלעם "עראי" זה לגריעותא ואצל אליעזר למעליותא).
לגבי הנושא של השגחה אישית על גויים יש בזה המוןחסדי הים
שיטות ולפעמים סתירות פנימיות בתוך אותו הוגה שצריכים ליישב.
לא יודע מאיפה להתחיל, אבל כעיקרון יש דרגות וצורות שונות של השגחה אישית.
לצורך תחילת הדיון. אדלג על הדיון בראשונים ואציג את ההגדרה המדויקת שתואמת את התגובה הראשונה שלי, והיא נמצאת ב' דרך ה' ' (חלק ב, ד):
"והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה שבעים פקידים מסוג המלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה, ומשקיפים עליהם ומשגיחים על ענייניהם. והוא יתברך שמו לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית, בכוח שמסר לו האדון, ברוך הוא, על זה. ועל דבר זה נאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה". ואמנם לא מפני זה תעדר ח"ו ידיעתו יתברך בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו יתברך מעולם, אבל העניין הוא, שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם. "
(צריך להבהיר ברמח"ל שהוא לא מתכוון ש-ה' אף פעם לא מתערב בעניינם הפרטיים, אלא באופן כללי ההשגחה עוברת דרך הפקידים, כמבואר בפרק ה'.
למשל דוגמא איפה ש-ה' מתערב פלשתים: "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו", ובסוף התברר שזה יד ה')
לגבי השורש 'קרה' אני טוען שכל שורש 'קרה' במקרא זה מלשון מקרה וארעיות, יש כמה פסוקים שעל פניהם מוקשים, אבל אוכל לעבור אחד אחד על מה שתרצה ואוכיח לך למה זה לא קשה, ולמה חז"ל הבינו דווקא ופירשו בכמה ממקומות אלו שזה לשון מקרה וארעיות.
(יתכן שזה תלוי בתפיסת עולם. הרי לצד שאומר שיש השגחה אישית על גויים גם יש מדרשים והוכחות. באופן כללי נראה לי שאצל המקובלים יש יותר נטיה להסתכלות בסגנון של הכוזרי, על הצד הסגולי היהודי, ואולי השגתם היא בהתאם לזה).
לגבי הסוף- בסדר, אבל אני טוען שגם אם נאמר שמקרה זה לשון ארעי, לא בהכרח במובן השלילי.
מלבי"ם:
ויקר מקרה, המקרה הוא דבר שאינו מחויב מסבת הרגילות, ויספר הכתוב שהגם שנראה שמה שבאת אל שדה הזה דוקא הוא מקרה גמור, באמת היא מקרה, ר"ל מקרה מיוחד לצרכה, ולפ"ז היה מקרה השגחיית כי בענינים שירצה ה' להוציא ענין כולל לתועלת הכלל שם תלוה ההשגחה אל מעשים המקריים, כמ"ש אליעזר הקרה נא לפני היום, שרצה בזה שלא ימתין ה' עד יקדמו הסבות הממציאות והמחייבות את הדבר רק שיבא הדבר בדרך מקרה בלתי נתלה מסבות ממציאות ומחייבות אותו, וכן יאמר שהמקרה הזה היה השגחיי והיה מקרה מכוון לצרכה, שה' הזמין שהשדה שתבוא בו ראשונה ושתבחר ללקט שם יהיה השדה אשר לבועז וזה סבב ה' בעבור שבועז היה ממשפחת אלימלך, והיה מוכן להיות הגואל וליבמה שתצא מזה מלכות בית דוד.
למשל דוגמא מרש"י לפי הבנת הגור אריה (אולי הבנת את רש"י אחרת):
כתוב "ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים 'נקרה' עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו"
לכאורה זה שיא ההשגחה בפסוק?
כותב רש"י: ""נקרה עלינו" - "לשון מקרה וכן (במדבר כג) ויקר אלהים ואנכי אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום"
מפרש הגור אריה:
"לשון מקרה וכן ויקר אלהים. אף על גב דבפרשת ויקרא כתב (רש"י שם א, א) 'אבל לנביאי אומות העולם [נגלה עליהן] בלשון עראי בלשון טומאה דכתיב (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים", משמע דלשון "ויקר" הוא לשון טומאה' (קושית הרא"ם), הכי פירושו, שאמרו לו "אלהי העברים נקרה עלינו" בארץ מצרים בטומאה, לפי שכל הארץ מלאה גילולים, לכן "נלכה במדבר דרך ג' ימים" כדי שיהיה נקרה עלינו בקדושה. ועוד דלא דרשינן לשון עראי אלא כשהכתוב אומר כן, כגון "ויקר אלהים", משום דהוי למכתב לשון חבה. אבל הכא ישראל אמרו "אלהי העברים נקרה עלינו", ואין להם לומר לשון חבה, שאין להם לומר הקב"ה מחבב אותנו, ולא דרשינן כאן מידי במה שיאמרו הם עצמם "אלהי העברים נקרה עלינו". ועוד גבי נביא שראוי להיות נגלה עליו בלשון קריאה ולא בלשון עראי - נדרש לגנאי לשון טומאה, אבל כאן שלא היו נביאים הכל - שייך לשון מקרה, כי היה זה במקרה".
עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ד באב תשפ"ג 13:29
עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ד באב תשפ"ג 13:28
שני הדברים- מקרה ואין השגחה.
מקרה הכוונה לדבר שלא קורה בד"כ (כי הוא לא נסיבתי) אבל זה לא אומר שהוא לא בהשגחה (בימינו מישהו יכול להגיד על מה שקרה לך עם אלישבע "זה לא משמיים זה מקרי" אבל לדעתי זה פירוש חדש למילה מקרי שמבוסס על כך שיש מקרים- דברים לא שכיחים, בעולם).
ולכאורה אדרבה, דבר מקרי, שינוי מהסדר, הוא שמעיד על השגחה.
מבחינת עמ"י זה מקרה כי מבחינתם הם לא ראויים לזה ומי שלא ראוי לא זוכה לזה בד"כ.
לגבי בלעם זה אותו עקרון- הנבואה שלו היא מקרית כי בד"כ ה' לא מתגלה למי שאינו ראוי (ולכן היא עראית ולא תמשך), אבל זה לא אומר שהיא לא בהשגחה.
חז"ל דורשים לגנאי כי הוא לא ראוי לנבואה מתמשכת ובגלל השינוי בלשון משאר הנביאים.
אז צריך להבדיל בין "מקרי" מצד ההסתברות שיקרה שזו הכוונה בתנך, לבין "מקרי" במובן של ימינו של "לא בהשגחה".
אצל רות- מקרה בקמץ בה"א זה כדי להדגיש את זה שקרה לה דבר לא רגיל (אחרת מהסבר המלבים לעיל). ודבר לא רגיל, שינוי מהסדר, זה בוודאי מה'.
"וקרהו אסון. לשון ארעין ומקרה, ודומה לו אשר קרך בדרך (דברים כה יח), כי הקרה ה' אלהיך (בראשית כז כ), וכל דומיהן."
אבל אני חושב שבעומק זה מראה על סילוק ההשגחה:
למשל אצל בלעם הרי מבואר בפסוקים ש-ה' נגלה אליו, אבל כהגדרת המדרש ב'חצי דיבור' וכדברי הרמב"ן:
"אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים שהיא במחזה שדי כמו שביארנו וכן אמרו בויקרא רבה (א יג) אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך כמה דתימר ויקר אלהים אל בלעם".
ההגדרה של 'חצי דיבור' זה עקרוני, כי זה כי כמו להבדיל אצל האדם כשמישהו פותח את הפה הוא אמור לדבר בטבעיות בפה מלא, וכך כביכול הקב"ה מתנבא לנביאים מישראל בכל הפה, אבל כש-ה' דיבר עם בלעם הוא כביכול כווץ את הפה, כמו להבדיל אדם שמדבר בחצי דיבור. הכביכול כיווץ פה של ה', מורה על סילוק השגחה מסויימת.
אקח דוגמא שהוזכרה בשכל טוב וזה גם יתחבר לבלעם:
"אשר קרך בדרך"- לכאורה פשט הספרי כמוך: "אשר קרך בדרך. אין 'קרך' אלא "נזדמן לך". אבל הזוהר ויקהל מעמיק על זה: "ועל דא ויקר אלהים אל בלעם, כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו', 'אזמין' לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין."
הזוהר נוקט כמו שיש מדרשים שגם אצל בלעם היה מעורב בהתגלות כוחות טומאה, וגם עמלק לא סתם 'נזדמנו' אלא היה להם מטרה לטמא את עם ישראל ולסלק מהם את השגחת ה', וכהגדרת ר' צדוק בליקוטי מאמרים: "וכן בתורה אשר קרך כי כמו שהוא חושב (עמלק) הכל מקרה".
שהמקרה אצל רות היה זה שכדי להתחתן עם בועז היא הייתה צריכה לעבור ולעשות דברים לא נעימים.
והמקרה אצל עבד אברהם זה עצם זה שהוא פחד והיה צריך לעשות את כל המבחן הזה, במקום להיות מלא בבטחון שה' כבר יזמן לו, כמו שאברהם אמר לו ה אלהי השמיים.. הוא ישלח מלאכו לפניך..".
ככה תפסנו גם את הפשט של מקרה וגם את זה שבעומק זה סילוק השגחה כמו שכתבת.
אגב, בסיפור עם עבד אברהם יש משהו לא כ"כ ברור.
אברהם לא אומר לו במפורש ללכת לנחור אחי אביו אלא רק אל ארצו ואל מולדתו.
לפי"ז מובן למה הוא חיפש לעשות מבחן לנערה, אין לו שום דרך דרך אחרת לדעת מי זאת.
מצד שני כתוב אחרי שהיא כבר השקתה את הגמלים "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא" וברור מההמשך שזה כי הוא לא ידע אם היא ממשפחת אברהם.
אולי אפשר לפרש שמולדתי- משפחתי (וככה אכן מסביר הרשב"ם).
אבל צריך עדיין להבין לפי"ז למה הוא לא הלך מיד כשהגיע למשפחת נחור.
וגם יצחק לא אמר ליעקב לעשות מבחן. רק ללכת לקחת מבנות לבן.
וגם משמע מדבריו של העבד שהוא עושה את המבחן כסימן ולא כסיבה.
הדברים של הרלב"ג לא עונים על השאלה. אדרבה, הם מחזקים אותה.. אם אברהם אמר לו לחפש קודם ממשפחתו, למה הוא לא פנה מיד כשהגיע לבית נחור וחיפש מישהי מתאימה משם.
אז כידוע זה בפשטות ההסבר מחלוקת רמב"ם וראב"ד בפרק יא מהלכות עכו"ם אם זה סימן או סיבה.
אני הלכתי בתגובה הקודמת כדעה שיותר קרובה ללבי שזה כראב"ד שכנראה סובר שזה סיבה כסברת הר"ן: "אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש...לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".
זאת אומרת שזה היה מבחן חיובי לבדוק אם היא גומלת חסד, וזה מותר.
זה לגבי הדיון שלהם בסימן.
אבל עדיין נותרת שאלתך למה אליעזר חידש את זה מעצמו?
אז זה בכלל הגמרא בתענית ד ע"א והוא עשה שלא כהוגן בשאלתו: "א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם". מה שהגמרא אומרת שהיא יכלה להיות בעל מום זה לרבותא, לא רק לא ממשפחת אברהם אלא גם בעלת מום.
וזה הפשט בראב"ד: "אינו ראוי לסמוך", כי גם אם זה מותר מצד ניחוש, הוא לא היה צריך לסמוך ולעשות את הסימן.
זו היא דעתי. אני רק מסייג שמשמע מהמהר"ל בגור אריה שאליעזר עשה את זה לכתחילה והוא מסביר למה בבראשית כד, יד: "ונראה אלי דלא הוי כהאי גוונא ניחוש, דהא אפילו בלא ניחוש שלו 'ראוי שיקח אליעזר אשה זאת כיון שהיא גומלת חסד ראויה לביתו של אברהם' ".
עכשיו לרמב"ם:
(בלי להתייחס להסבר הר"ן ברמב"ם)
לגבי הרמב"ם לפי פשטות לשונו, זה סימן ואליעזר לא עשה כדין, גם מצד זה שהוא לא היה צריך לשאול בלי הציווי של אברהם, ויותר מכך הוא לא היה צריך לנחש, ואם נלך לפי סברת תוספות בחולין צה ע"ב הוא עבר על 'לא תנחשו' "כי כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו".
אבל אני שואל על פשט הסיפור מבחינה הגיונית- מדוע הוא לא הלך ישירות לנחור לבדוק אצלו אם יש אישה מתאימה (וכמו שהתורה מדגישה לפני כן "ויקם וילך אל ארם נהריים *אל עיר נחור*")?
למה הוא עבד הפוך- קודם נמצא מישהי מתאימה (בדרך של סימן או סיבה כ"א לשיטתו) ואז נראה אם היא ממשפחת נחור
(וצריך לשים לב שבפשט- "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא"- משמע שאם היא לא הייתה ממשפחת אברהם זו לא הייתה הצלחה, כלומר הוא היה מחפש אחרת).
אני חושב עכשיו שיתכן שכשהגיע לשם הוא פתאום הרגיש וחשב שזיווג כזה עם ממשיכו של אברהם (שהיה נביא ואדם מיוחד וקיבל את היעוד של ונברכו בך) לא יכול להתגלות באופן רגיל. הוא חייב להתגלגל באופן שא"א להגיד עליו שהוא מקרי. צריך להרגיש שזו קדושה שמעל הטבע.
ובאמת מהפסוק "ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת"- משמע שה' בכוונה גלגל זאת כך, שהרי: 1. מיד אחרי התפילה הוא ראה אותה. וזה נותן תחושה חזקה שזה ישירות מה' ומעל הטבע. 2. זו בעצם הייתה תפילה על משהו שבחלקו כבר קורה ממילא. הרי גם ללא התפילה, רבקה כבר מגיעה לשם והוא היה רואה אותה ומתעניין מי היא ואיך היא. אלא שה' רצה שזה יתגלה בדרך כזאת, של בקשה שתתגשם מיידית על מישהי שתעמוד במבחן גדול מאוד שנקבע, מבחן שמראה את מעלתה כאשת חסד גדולה שראויה לבית אברהם.
וכל זה נותן לכל העניין תחושה חזקה עד כמה זה משמיים.
ואחרי שהגענו לפה- ברור שצריך שזה יהיה מושלם וכל הפאזל יתחבר והיא תהיה ממשפחת אברהם..
אבל בכל אופן, קשה לומר שאת הפסוק "ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם" הוא אמר מהשפה ולחוץ. רואים גם מהכפילות של "אדוני אברהם" עד כמה הוא היה בטל אליו, ואז ממילא הוא ביטל רצונו לרצון אברהם.
ואולי גם כי יש הבדל בין העבד שמסתכל מרחוק על אברהם ויצחק ומתפעל וחושב שצריך דבר מעל הטבע לבין אברהם וצאצאיו שמבחינתם אין פה איזה משהו מיוחד, זה מי שהם, שליחי ה' שה' איתם בתוך הנהגת הטבע.
ככה לענ"ד
יעקב יכל לעשות את הנסיון לפני שדיבר עם הרועיםחסדי הים
היה בנבואה, או שהוא סמך על דעתו וחכמתו לגמרי, אז כבר אין צורך לעשות נסיון. יש כבר את הגילוי (בין אם הוא נבואי ומעל הטבע ובין אם הוא של חכמה ובתוך הטבע). הנסיון הוא רק אם יש הסתר פנים מסויים.
אני גם חושב שיעקב הבין שהוא צריך להיות אקטיבי, שבניגוד ליצחק הוא צריך לפעול יותר עם ה' בתוך קשיי העולם הזה. כלומר הדרך ברורה לו והעבודה שלו היא ללכת בה, לדעת לסבול כשצריך ולדעת להילחם כשצריך.
ואולי, וזה נועז, יעקב באמת טעה שלא התפלל ולא עשה נסיון, ובכך לא קיבל את הגושפנקא האלהית לזו שהאישה "מבנות לבן אחי אמך" היא דווקא רחל ולא לאה, ובגלל שהסתמך על תחושות נפשו ונשמתו (הנכונות אבל) המוגבלות מטבען ולא חיבר את העניין לה'- לאינסוף ולבלתי מוגבל, קרה כל הבלאגן בהמשך- הזיווג התרחש בדרך הטבע שמטבעה היא מלאה בקשיים (לעבוד בשביל רחל, מה שקרה עם לאה, כל הרמאויות), והוא גם איבד אח"כ את רחל בגיל צעיר וגם חזר לא"י ולאביו רק אחרי הרבה זמן, הוא גם לא זכה יותר לראות את אמו, וכל זה במקום להיות מושגח באופן פלאי ולהינצל משקרי לבן ומסכנת עשיו ולחזור מיד לא"י.
נראה לי קשה לומר ששאל שלא כהוגן ולמרות זאת נענה מיד.
בנוסף לכך, לפי הראשונים שמסבירים שזה לא ניחוש כי הוא לא באמת סמך על זה, גם אין כאן שאלה שלא כהוגן כי הוא לא חייב לקחת אותה ליצחק אם לא תהיה ראויה.
מה שעוד צריך ישוב זה שההוכחה של המדרש לגבי אליעזר לא כ"כ חזקה, כי בניגוד לשאר אלו ששאלו שלא כהוגן, אליעזר פנה לה' ואמר זאת בדרך תפילה ולא של קביעה (וזה דבר נדיר שנערה תציע לשאוב מים לגמלים, ככה שקשה לתלות דבר כזה במקרה ולחשוש שמא תהיה אמה).
ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את.
וגם לגבי מה שאמרת, שאין בכך ניחוש אבל התחייב לקחתה ולכן זו שאלה שלא כהוגן, מהר"ן משמע שזה כן היה בסדר.
"אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש שכל עסקי העולם כך הם שהרי האומר אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא אין זה נחש אלא מנהגו של עולם ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם
*שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק אלא הוגנת לו* לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק".
אם היא מזמנים לו הוגנת לו בחסד, בוודאי שהיא הוגנת לו גם בזה שהיא לא אמה ואין צורך לחשוש לכך.
אני יודע שהסברת מקודם בראב"ד "אלא ה"ק אינו ראוי לסמוך"- שזה לא ראוי. לא נראה מדברי הר"ן שהוא גם סובר כך, וגם היה לו לפרש.
והריטב"א אומר יותר מזה:
"וביהונתן בן שאול הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה.
וכן אליעזר עבד אברהם על זכותו של אברהם סמיך כדאיתא בקרא וחס ליה לעבדא דאברהם דליהוי מנחש". אם זה לא ניחוש כי סמך על זכותו של אברהם, אז מן הסתם זכותו של אברהם גם מועילה כדי שהמעשה יחשב לראוי.
יכול להיות שלפי תוספות התנא הזה באמת סובר כמו שאתה אומר, או שהוא כן התחייב לזה במידה מסוימת אבל מכיוון שהוא שאל קודם בת מי את, זה מראה שהוא לא תולה לגמרי את המענה בניחוש, ולכן זה לא בגדר ניחוש, כי ניחוש צריך להיות שאתה תולה לגמרי במה שאתה מנחש עליו, והתברר למפרע שהוא לא תולה לגמרי כי הוא שאל מי את, זה לא אומר שהוא לא התחייב התחייבות מסויימת מקודם.
גם אם נניח כהבנתך. הפשטות של הגמרא בתענית וחולין ובויקרא רבה ל"ז לא כך, אז רואים שזה הדעה שפחות התקבלה.
כמו שמפרש רש"י על התורה: ""ואשאל ואשים" - "שנה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא".
לא הבנתי מה שכתבת הר"ן אם הוא יודע משמים בוודאות שהיא תהיה הוגנת לו למה צריך נסיון לדעת אם היא גומלת חסד. הכוונה שכך הוא חשב שאם היא תגמול חסד היא תהיה ראויה לו, אבל הוא לא לקח בחשבון שהיא יכולה להיות עם מום, ויותר מכך שאברהם לא ציווה בכלל.
בריט"א לגמרי איבדתי אותך, זה שהוא סומך על זכותו של אברהם, זאת אומרת שהוא לא תולה את זה בגורם זר, אלא בזכות של אברהם.
אבל זה עדיין לא אומר שהוא עשה כהלכה.
גם אם נאמר ככה בתוס', על עוד הוא יכול לחזור בונוגע, לא נוגע
אני לא חושב שאפשר להגדיר את זה כשאלה לא כהוגן.
גם אם זו דעה שפחות התקבלה, עצם קיומה נותן את האפשרות לפרש בהתאם לכך את פשט הסיפור (אני גם לא חושב שמהרש"י שהבאת יש הוכחה שזו הדעה שהתקבלה).
לגבי הר"ן- נכון. לא כתבתי ברור.
התכוונתי שגומלת חסד הוגנת לו ולכן בה אליעזר עשה את הסימן. שהוא יחפש גומלת חסד ומהשמיים ידאגו שגומלת החסד שהיא הזיווג שלו היא זו שאליעזר יתקל בה. מה שהוספתי זה שאמה או בעלת מום אין צורך לבדוק כי היא לא הוגנת לו ולכן לא יזווגו לו אותה (כלומר המבחן עם החסד מספיק כדי לשמש כ"כלי" טבעי ל"שפע" שדרכו ידאגו שהזיווג האמיתי יגיע).
לגבי הריטב"א- אם זכותו של אברהם מועילה כדי שזה לא יהיה איסור ניחוש אלא דבר שאפשר לתלות בו, למה שזה יהיה מעשה לא ראוי לתלות בזכותו של אברהם שתגיע אישה שאינה אמה?
יכל לחזור בו, רק עצם זה שהוא הראה שהוא לא סומך לגמרי על הניחוש, זה לא ניחוש, כי בניחוש צריך לסמוך על זה לגמרי.
בר"ן ובריטב"א זה מה שאליעזר חשב לכן זה לא ניחוש, כי הוא חשב שיהיה בזה תועלת או שהוא לא תולה בגורם זר אלא בזכותו של אברהם, אבל הוא טעה בעצם הנסיון, כי יכול להיות ש-ה' לא יזמין לו כראוי.
א. לקחתי טווח של 21 שנות לידה, 1983-2003, בהנחה שאלו פחות או יותר גילאים רלוונטיים. בטוח יש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן, אז אני מניחה שזה ייתן תמונה כללית.
ב. אין לי איך לדעת מהו המצב המשפחתי\שיוך מגזרי.
ג. הנתונים מתבססים על הלמ"ס, כך שאני לא בטוחה שמי שלא נולד בארץ נכנס לרשימה.
ד. אני לא בטוחה איך הנתונים עובדים, אם זה מתייחס רק לשם ראשון\כל השמות שניתנו.
והרי התוצאות:
הסיכוי שהאדם נושא את השם משה - 1.95%, שזה 16,497 אנשים.
העשירייה הפותחת:
דניאל - 2.08%
דוד - 1.97%
משה - 1.95%
יוסף - 1.79%
אברהם - 1.60%
רועי - 1.49%
יעקב - 1.47%
יצחק - 1.33%
ישראל - 1.31%
איתי - 1.29%
ובטח מעניין אתכם מה הסיכויים הכי נמוכים:
אז יש הרבה, וחלקם מאוד לא שגרתיים וניתנו לכמות מאוד נמוכה של אנשים. דוגמאות לשמות כאלה:
תלם
שמיר
שמחוני
שובאל
שדה
רצון
רועה
קוה
צוריה
צוק
צהל
צבר
עתיר
עצמון
נדיב
מגן
לאל
כרם
כדורי
ישעי
ימין
טוב
טבע
חסד
ויצמן
דקר
גומא
ארמון
איוב
וזהו למדגם המייצג שלנו להיום.
באופן אישי, יצא לי לצאת עם אנשים שיש להם שמות מהרשימה הראשונה (5 מתוך עשר! ובחלק מהמקרים כמה אנשים עם אותו שם) ומעולם לא יצא לי לצאת עם מישהו מהרשימה השנייה.
בתור שומרי נגיעה, איזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן?פצלשן
במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.
לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?
ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?
תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.
יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.
כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...
על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.
השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.
אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..
הכי טוב נראה לי לשאול זאת בפורום נשואים טרייםקעלעברימבאר
הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)
האמת הכי טוב לשאול מאמן לזוגיות עם נסיון את השאלהקעלעברימבאר
אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".
דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)
משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב
אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.
בתור מי שמכיר את 2 הצדדים (לפני ואחרי)מוקי_2020אחרונה
אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.
אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה
ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.
דבר נוסף,
ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח
(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)
משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.
משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר
מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.
לבנות: כל הסיפור הזה של גבר מוביל אישה מובלת מגניב והכל, אבל בתכל'ס הכי כיף כשיש הדדיות. אם יש משהו שאת אוהבת, פשוט לכי על זה, כגבר זה כיף לפעמים להיות מובל ולהכיר עולם חדש ולהיות בתוך מה שעושה לך כיף במקום לגשש כעיוור באפילה ולנסות להמציא את הכל. מן־הסתם גם עברת קצת בחיים וגם הכרת קצת מקומות ופיתחת העדפות רעיונות חלומות. רוצה להיות חלק מזה! ולא רק לשאוב אותך לתוך העולם שלי. פעם אני אחליט פעם תחליטי את פעם נחליט ביחד אנחנו סומכים אחד על השני שיהיה נחמד ומקסימום למדנו צד חדש.
אם משהו לא נעים לך, את לא רוצה, תגידי. ככה, כשאת אוהבת את מה שיש לי להציע, אני יודע שאת לא מזייפת. בסדר זה לא נעים לרגע אבל אנחנו אנשים בוגרים שלומדים אחד את השני, הכל בסדר. לא נבהלים מכלום.
לבנים: דע גם להרפות. ודע להיות אתה. אז בסדר אתה לא מאצ'ו גברי / בייניש צדיק / batman עם רכב טכנולוגי משוכלל. אבל בסוף אתה אתה וגם אתה וגם אשתך יצטרכו לחיות אחד עם השני לנצח וייתכן שגם לאחר היפרדות הנשמה מהגוף לפי שיטות כאלה ואחרות. בסדר קצת חיזור קצת רושם קצת להיות יותר ממה שאתה ביום־יום אין בעיה אבל אל תמכור מוצר ושירות שאינם קיימים.
ואתה גם לא מכיר "בנות" אלא את מי שנמצאת מולך. אדם אחד מיני שבעה מיליארד. ואף־אחד, אבל אף־אחד, לא דומה לשני. חוץ מהסינים. לבנות יש סגנונות כל־כך שונים והעדפות כל־כך שונות זה לא כזה מופרך שתמצא חן בעיני מישהי גם אם אתה לא בקוביה מסוימת. לא זה לא תירוץ להיות couch potato עם אפס רוח / תחומי עניין / חזון לעתיד / מקצוע / אופי אין מה לעשות זה כן צריך. אבל אפשר לעשות את זה בסגנון שלך ולא יקרה כלום.
וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.
בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.
כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.
אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.
חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה
מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.
אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.
גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.
ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.
ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.
אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת
אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח
לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.
אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי
האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.
אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.
קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.
כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.
אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.
וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.
יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.
כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.
בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.
"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ז 0:14
דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.
רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.
אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.
אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.
לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.
הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.
אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.
הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.
הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.
אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.
החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.
החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.
אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה
אשמח אם תשתף מאמירותיו
אני ראיתי את זה בספר של הרב שג"ר (חסד או חירות)מתוך סקרנות
ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):
עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';
וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.
שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות
אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.