נשמע פה שיח מאוד לא כנה. ברגע שהיא מעלה האשמה כזאת מופרכת צריך לדבר על זה לעומק. נשמע שבאמת משהו תקוע, אבל נשמע גם שלא הצליחו עדיין לגעת בנקודה שתוקעת ולכן הם מתבחבשים בינם לבין עצמם עד אין קץ.

בכללי נשמע שיש הרבה מטעניים רגשיים וזה גם תוקע את השיחה. שקיפות זה אובייס בשביל קשר בריא.

וכן, יש רצון לקרבה ולא יודעים איך לבטא אותו - זה קשה. מאוד.

ותודה לך! 

;)

חלק 2

(שנינו ערים עד השעות הקטנות של הלילה. אני יודע שגם היא עוקבת אחרי ה"מחובר/ת" שלי.)

(היא מקליד/ה).

(תגובה על סטטוס שלי להתרמה למחנה קיץ :  ) "היי עמית, תקשיב, בדיוק חיפשתי איפה לשים מעשר כספים ואני רוצה לתרום אבל הקישור לא נפתח לי!"

(כאילו מה? אנחנו ילדים?) תכתבי באינטרנט תוכלי למצוא את הקישור להתרמה.

"אתה לא יכול לשלוח לי פה שוב?"

(אני לא יודע עם החיבוק הוירטואלי הזה חונק או נעים.) (מה אני אגיד לה? שלא?) בטח. (-שולח את הקישור-).

"תודה עמית!"

על לא דבר.

(-שוב עוברת דקה-ושתיים-וחמש-והיא מחובר/ת-).

"איך אתה קשור לקייטנה שם?"

בואי, עדי, מה זה משנה. (כאילו אני צריך להגיד לה באופן יותר בוטה שתפסיק כי חתכנו?)

"אני רוצה לדעת בשביל לשים את הכסף"

(כן, בטח.) זה לא אמור להיות משנה לך לתרומה, אבל אם את רוצה לדעת אז הקומונרית לשעבר של הסניף שלי מארגנת את הנופשון הזה כל שנה.

"אה סבבה"

(כן, בטח סבבה). (עוברת דקה-שתיים-חמש).

"גלית? זאת שאני מכירה? זכור לי שהזכרת אותה, זאת זאת?"

עדי...

"עמית...?"

(אוי, ה"תמימות" שלה עוד תהרוג אותי. איך היא מסוגלת לעבוד על עצמה ברמות כאלה גבוהות. הלוואי עליי. היה חוסך לי הרבה כאב)

כן זאת היא. אני יכול לברר לך את המספר שלה אם את רוצה לדבר איתה בקשר לקייטנה.

"מה? אה לא, סתם שאלתי, אתה יודע. אני אתרום".

(היא לא מבינה. אבל היא אשכרה משלמת כסף בשביל שהקשר שלנו יימשך. או יותר נכון שהגחלים שלו עדיין ילחשו... אני  מרחם עליה, בוודאי, אבל אני יותר מרחם על עצמי. אני לא מסוגל לדחות אותה. אני אוהב את גילויי התלותיות הבלתי מודעים האלה שלה. הם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. שווה משהו. לפחות שווה תרומת "מעשרות" למחנה קיץ).

חלק 3

(אנחנו באמצע שיחה והיא שוב נכנסת בי)

"וכששאלתי אותך מה אתה חושב על המראה שלי?? אפילו להיישיר מבט לא יכולת! כאילו כל הזמן הזה היה אכפת לך ממני! כאילו מה היה כואב לך להגיד שאני מכוערת ולחתוך כבר אז?? סתם רצית להתעלל בי? אתה יודע שאני לא יוצאת עם בנים סתם, ואני לוקחת ברצינות את הקשרים שלי, אמרתי לך את זה בדייט הראשון, כי ידעתי שלך לא היו קשרים רציניים לפני ואתה לא יודע מה זה. אז בשביל מה? תן לי לבשר לך שהיית ונשארת הילד שהיית. תצא עם מישהי כשתתבגר, בינתיים אתה סתם שובר לבבות"

(באופן מוזר, כשהיא כועסת, מתפרצת באמוציות, אני כן מסוגל להיישיר אליה מבט. ממש ממש אל תוך העיינים שלה, חלון הנפש שלה. מן הסתם, לזה היא לא שמה לב.)

עדי! מה הקשר? את יודעת שאני לא חושב שאת מכוערת! ובואי ננסה להירגע, את יודעת שלפעמים כשהרגשות סוערים אנחנו מדברים לא לעניין, חבל שנגיד ככה דברים שאחר כך נתחרט עליהם. ניקח רגע לנשום.

(אני תמיד מפחד שדברים כאלה מעצבנים עוד יותר. אותי הם כן. אם היא דיברה על ילדותיות, מרגיש לי שמילים כאלה הן יחס לילד. להזכיר לו שצריך להירגע ולנשום. אבל אני שום מגלה כמה היא שונה בקטע הזה, כשהיא שותקת, וסומק הפנים שלה מתאזן).

אני מנסה להקליל, בסדר? רצית קודם לנסות לשתף מה שדודה שלך אמרה לך בקשר להחלטה להיפרד? נכון? בואי ננסה לעשות את זה חכם וטוב, ובלתי פוגע לשנינו.

(אגל זיעה קטן מחליק על הרכה שלה, ואני מהופנט. אני לא רוצה באמת להרגיע אותה. הכעס שלה מזכיר לי למה כל כך "התחברתי" אליה מלכתחילה. וגילוי נאות, לא באמת לא יכולתי להיישיר אליה מבט כשהיא דיברה על המראה שלה. לא הייתי נבוך בכלל. האמת, שהיא זאת שהייתה נבוכה. אם היא לא הרימה את הראש, איך היא יכלה להקשיב באמת לתשובה שלי אז? היא שמעה רק מילים יבשות. אני אמור להתחרט שהייתי עדין מידיי אז? שלא אמרתי בצורה יותר ברורה שהיא מדהימה כמו שהיא? (ובמונחים מקובלים היא רחוקה מלהיות כזאת)).

(היא ממשיכה לשתוק ולהסתכל על הנוף, כמעט לגמרי בצד השני שלי).

 "אוף. אני יודעת, עמית, אני יודעת...!"

מה את יודעת עדי?

"אתה יודע מה אני יודעת, בוא לא נדבר, בוא נשתוק ונחשוב רגע"

אוקיי.

(דקה-שתיים-חמש-שבע)

"אל תהיה קר עכשיו, על מה אתה חושב?"

שאת צריכה להקשיב לדודה שלך. (אני בסך הכל מנסה לעזור לה, כמו תמיד.)

"אבל עמית, אל תבטל את עצמך עכשיו, מה *אתה* מרגיש? מה *אתה* חושב? גם אתה חלק מהעניין פה, גם אתה צד פה. ואני מנסה להיות פתוחה וכנה, תמיד".

(אני יודע שהיא מנסה להיות כנה, אבל היא לא מודעת שהיא מדברת באוויר עכשיו, רק בגלל שהיא לא קיבלה את התשובה שהיא רצתה או ציפתה לה). אני לא מבטל את עצמי עדי, גם לי זה קשה, אבל אני חושב שדודה שלך חכמה, ולפעמים צריכים להסתכל על התמונה מבחוץ, במבט על, כדי לראות מה נכון לעשות, איפה אפשר לעזור ולשפר.

"אם היית מכיר אותה היית יודע שלא כל הידע בעולם נמצא אצלה. וחוץ מזה, היא לא יודעת את כל הפרטים? למה שהיא תדע יותר טוב מאיתנו?"

(אין "מאיתנו" פה. ובכלל, להקטין את הדודה עכשיו כי לא מוצא חן בעינייך מה שהיא אמרה זה כל כך שיטחי). עדי, ברור שהיא לא יודעת הכל והיא גם לא מתיימרת לדעת הכל. ואני בטווח שאפש להגיד עליה הרבה דברים, אבל אי אפשר להגיד שלא אכפת לה ממך, מאוד. את בעצמך סיפרת לי שהיא כמעט כמו אמא בשבילך.

"אוף."

(-שתיקה-)

"אכפת לה ממני"

(ברכותיי שהגיעה למסקנה המתבקשת).

וגם לי אכפת ממך.

(היא מרימה במהירות את הראש וחודרת בעיניים השחורות העמוקות ישר אל תוך הנשמה שלי, כמעט בציפייה מיידית למשהו לא ברור. נדמה כאילו בתנועה בלתי רצונית היד שלה כמעט נשלחת אליי. לא הייתי אמור להגיד את זה? קילקלתי עכשיו?).

"תודה"

(-אני מחייך אליה באילוץ-).

חלק 4

אוקיי אני שמח שהסכמת להגיע, זה היה חשוב לי.

(מחייכת, מקלילה). "בטח שאגיע!" (עם כזה "בטח" היה אפשר להאמין שלא עברנו כמעט שבוע של שכנועים בשביל לקיים את הפגישה הזאת).

אני רוצה להגיד לך כמה דברים.

(היא כבר יודעת שזה הסוף. ו-וואלה, אני גאה בעצמי שסוף סוף הצלחתי להביא אותה למקום שהיא לא מפחדת ממנו).

"אוקיי עמית, אני מקשיבה"

(היא עניינית וזה טוב). אז,

אני שמח שהתגברת על כל מה שהיית צריכה, ושהגעת למקום הזה ולשלב הזה, ושאנחנו משוחררים מכל מיני כבלים ומטענים מיותרים.

(מחייכת. והפעם, החיוך שלה אותנטי).

אני מאוד מעריך את השיחה שהייתה לנו אתמול ואת ההבנות שהגענו ביחד אליהן. זה היה חשוב לשנינו. ותראי שה' יעזור לשנינו, ויהיה טוב, נגלה שהכל היה לטובה.

(היא מהנהנת ושותקת. אם היא מאמינה לזה, אני את שלי עשיתי.)

(אני מרכין ראש, כאילו מנסה להיזכר מה רציתי לומר, ואז מרים אותו שוב אליה).

אבל,

(אני מדבר לאט, והעיניים שלה נפערות לאט, בציפייה).

עדי,

אני לא ישן טוב בלילות לאחרונה. ולא בגלל שאני לא בטוח יותר מה נכון. לא יכול להיות בטוח ממני שהגענו להחלטה נבונה. אני לא ישן טוב בלילות, כי אני מרגיש שלקראת הסוף, לא הייתי לגמרי אמיתי איתך.

"מה זאת אומרת??"

(אני חייב לפעול מהר. אם אני אתן לעוד אחד מפרצי הזעם שלה להתפתח כאן אני אמצא את עצמי בלופ שיחזור על עצמו עוד השד יודע כמה זמן).

תראי, נתתי לך את הרושם הלא נכון. אני מסיר את כל החסמים עכשיו, מסיר את האבן הזאת מהלב שלי, כדי לשלח אותך לדרכך, אמרתי לך שאני אוהב אותך, ובאותו זמן זאת הייתה האמת שלי. אבל היא השתנתה. מה שאני הולך להגיד יפגע בך, וכנראה ישאיר אותך מצולקת לזמן ארוך, אבל אני לא מסוגל שלא להגיד אותו. אני יכול להתנצל מראש, ולהתנצל אלף פעמים בדיעבד, אבל אני פשוט לא. אני לא מתנצל, כי אני עושה את זה בכוונה, ובמודעות מלאה ושלימות עצמית. -

-"את מה אתה עושה? לא הבנתי מה אתה--"

(אני מרים את היד, יחד עם הקול שלי, וקוטע אותה, אולי בפעם הראשונה מאז אנחנו מדברים).

אני לא אוהב אותך יותר. ואני לא אוהב אותך בכלל. הנה, אמרתי את זה. אני אסיר תודה שלא התחתנתי איתך ונכנסתי לכלא לכל החיים, כי גם אחרי שהייתי מתגרש ממך היית רודפת אחריי וממררת לי את החיים. איך את מצפה בכלל להקים בית, לחנך ילדים, כשאת בעצמך ילדה, ונראה שלא תתבגרי אף פעם? השקעתי המון בקשר הזה. את כל האנרגיות שלי בכל החודשים האחרונים כדי למצוא את צירופי המילים הנכונים שיביאו אותך לשלימות, ואל הטוב האמיתי. אבל את רוצה לדעת מה אני באמת חושב? את חסרת תקנה. אני מרחם על הגבר שייקח אותך. אם הייתי יכול, הייתי משלם את כל כספי כדי למחוק אותך מהזיכרון שלי לנצח, אבל הרשעות שבך, אני יודע שהיא תמשיך להתעלל בי גם הרבה אחרי שהמשפטים שלך יפסיקו להדהד לי במוח. ואוי, הלוואי שזה יקרה, אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, כי אם יש שטן, כנראה יש לך הרבה "זכויות" אצלו. בהתחלה חשבתי שזה טוב שאנחנו גרים כל כך קרוב, עכשיו? הייתי מוכן לזרוק את הכל ולעבור לחו"ל רק כדי שמעולם לא הייתי פוגש אותך. בחיי, אני מפחד להיתקל בך במקרה גם מקילומטר בקצה השני של הרחוב. אני מפחד לראות בחורה שבמקרה תזכיר לי קצת אותך, בקול, או במראה. ובאופי? אני מקווה שלא קיימת בכלל בחורה שמזכירה אותך באופי. זה הפסד לעולם, ובזבוז זמן לכל הגברים שאי פעם ייצאו איתה. בערך באמצע הקשר, עוד השתעשעתי כשהיית מופיעה בחלומות שלי, התמלאתי במבוכה של כמה מקום את תופסת בראש שלי. עכשיו אני כבר לא מגדיר אותם כחלומות, אלא כסיוטים. ומה שיושב כאן למולי הוא סיוט מתגשם. אם היינו חילונים, אם לא היה אכפת לי לשמור צניעות ונגיעה, אני בטוח שגם הייתי מבטא את התסכול שלי בצורה פיזית. זה היה שווה אלף תלונות במשטרה. והקטע הוא, שגם אחרי כל מה שאמרתי ואחרי כל מה שאני עוד יכול להגיד על מגילות שלמות, את מסוגלת לחשוב שאת עדיין שווה משהו. עד כדי כך את לא קולטת סיטואציות. ואת יודעת מה? כל עוד אני מפנה לך את הגב והולך ולא רואה אותך לעולם לא אכפת לי. לזרוק אותך זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי, ומעבר לזה את לא שווה עוד ביזבוז אחד של אוויר. אז תעשי טובה לעצמך, לכי הביתה ותתחבאי מתחת לפוך עד שתפנימי שאת לא מביאה שום תועלת לעולם בזה שאי פעם תצאי ממנו. תודה, להתראות, "שמחתי" להכיר.

--

(סכר הדמעות שלה כבר ממזמן נפתח. הנשימות שלה כבר ממזמן לא סדירות, והיא מתקשה לשלוט בתנועות הגוף שלה.)

(אני יודע איך היא מרגישה עכשיו. היא לא רואה יותר את הפארק, היא לא רואה יותר רחוב, היא לא רואה מכוניות ואנשים. אין צבעים. הכל שחור.)

(שחור. ולבן. כי כל העולם שלה עכשיו שחור משחור. והיא כולה רועדת, חסרת פעימה חסרת חיות, כאילו כל דמה נשפך.)

חיוורת, לבנה,

יפה מאי פעם.

ובטח בחלק הבאה הם יחזרו להיות ביחד.

יש לך יופי של כישרון כתיבה, אבל למה להתבוסס באומללות הזאת?

יש ז'אנר כזה של ספרות רומנטית (וגם סרטים כמובן) שהזוג שונאים זה את זה-מתחילים להתאהב- נפרדים- חוזרים- נפרדים-חוזרים- פוגעים אחד בשני בצורה הכי אינטימית וכואבת שיש- חוזרים- (אם הם חילונים גם בוגדים זה בזה, ובכללי מעורבת שם הרבה מאוד אינטימיות גופנית)- נפרדים- חוזרים- נפרדים- חוזרים. ובסוף הקהל אמור להריע לסוף הטוב הזה שאחרי 34 כרכים הזוג משמיים הזה מגיע לאושר ועושר שלו (לפחות לשבוע הקרוב).

אני באמת לא מבינה מה מושך אנשים להתבוסס בכל זה, אבל זה ז'אנר מאוד פופולארי. חבל שאתה מנצל את הכישרון שלך לדבר כל כך אומלל.

אין חלק הבא. זה סוף הסיפור. אבל אם היה, הייתי מהמר איתך, שאת צודקת.

למה להתבוסס באומללות כזאת? כדי להעלות מודעות, שהיא קייימת, מערכת יחסים תלותית וכפייתית.

כמובן הכוונה הייתה שזה יהיה אכזרי. ולא חשבתי לתאר את זה ככה, אבל אני מודה לך!

אני לא רואה דבר רע בלכתוב על זה. זה לא ביזבוז כי השקעתי בזה הרבה וממילא לא היה לי דבר טוב יותר לעשות. הייתה לי השראה, טישבתי על המחשב.

אני כן יכול להבין מה מושך אנשים בזה. אני בעצמי נמשך לזה. אבל אני לא יכול להסביר. (לפחות כרגע). אולי יבוא אחד ויעשה חסד ויסביר.

יותר נכון, ההפך שלה. שוב, למרות כל הפגיעות והצער, בדרך כלל המסקנה הסופית בדברים האלו היא שהם זוג משמיים וכל פעם שחוזרים להיות ביחד זה מוצג בתור דבר טוב ומשמח. אפילו אתה הדגשת כמה הוא חושב שהיא יפה דווקא כשהיא כועסת ומתחרפנת.

אחד הנזקים הגדולים כאן הוא רומנטיזיה של סוג הקשר הזה, במיוחד לקהל צעיר יותר, מה שעלול למשוך אנשים שאוהבים את כל זה לזוגיות מתעללת ואפילו אלימה פיזית (וכמובן אלימה רגשית).

אבל לדעתי סוף טראגי *תמיד* נותן יותר אמירה. ואני יכול לחשוב על כמה דוגמאות שמפאת צנעת הפרט לא אגיד.

אם הארסיות במערכת היחסים היא מה שמושכת את האדם (או הקהל), הציפייה לסוף טראגי היא מתבקשת.

אני לא חושב שעל אף אחד שלא יודע ומכיר מקרוב, מכלי ראשון, על מה מדובר, פועלת פה "רומנטיזציה" של סוג הקשר הזה. הם מתייחסים אל זה כעוד סיפור קיצוני כמו אלף ואחד אחרים, בנושאים אחרים. מי שכן יודע ומכיר, זה אכן יכול לפעול עליו. מצד אחד. מצד שני, אי אפשר לשתוק. אי אפשר שלא לשתף, כי זה חלק מהתהליך הפסיכולגי (/הסיפוק מההתעללות הנפשית) הרפיטטיבי שהאדם עובר עם עצמו ועם הצד השני,  ואי אפשר לשתוק על עצם הקיום של דבר כזה. אז קצת "אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר".

וכואב מדי מדי מה שפה הוא אמר לה, שאין תועלת לעולם בזה שהיא תצא החוצה. גם אם זה הגיע מהרבה מאד כעס ועצבים שלו.

אמירה כזו לבן אדם- מרסקת לו את החיים. צריך להיות מרושע ממש לשדר דבר כזה. וכל שכן להגיד מפורשות...

אתה שואל משהו? פורק? __?

קראתי הכל. זה מיוחד ונוגע ממש. מובע פה הרבה מאד כאב... ומועבר חד וברור. כאבתי יחד עם הדמויות...

האמת, לא הבנתי בסיפור שעדי גרמה לו כ"כ הרבה כאב. רק בסוף, כשהוא כ"כ יצא עליה.

אתה כותב יפה ממש! הייתי מציעה לך להעלות לפרוזה גם...

והכל פה שפיט ונתון לדיון. מי אמר שהיא גרמה לו סבל? אולי הוא סתם מרושע כלפיה?

ומדהים מה ששעמום יכול לעשות.

הגבר והאישה פה הם מאוד ורסטיליים.

זהו שלא התחברתי לאופי של אף אחד מהם, אלא לנקודות אחרות.

כלומר, בסוף הסיפור לצורך העניין- התחברתי מאד עם הדמות של האישה. שסופגת כ"כ הרבה כאב מצידו, מוצדק או שלא. לכן כ"כ התחברתי לסיפור עצמו... דווקא בגלל הכאב שבו...

אבל בעוד כל מיני נקודות, יש דברים שתופסים במיוחד. זה ביטא את הרגשות והפחדים שלי, גם אם לא המעשים..

אני יכול להבין לגמרי למה...

ותכלס שמח לקרוא את התגובות שלך

לא אוהב להיות משועמם

אבל לקחתי את זה כמחמאה

אבל כתבת יפה מאד. יש לך כישרון לזה.

לסגנון כזה של מערכת יחסים:

דפוסי התקשרות בלתי מאורגנת

או BPD

(עם קווים נרקסיסטיים בולטים)

הכתיבה יפה.

הרבה בריאות.

של חברי הפורום.

או של גוגל.

מוזמנים לחפש.

התקשרות בלתי מאורגנת וזוגיות

Bpd וזוגיות

נרקסיזם וזוגיות.

יהיה לך חומר לעוד כמה סשנים כאלה.

ברור שמי שרוצה יש לו את גוגל. 

אבל אנשים עצלנים.

הם כן יקראו תגובה קצרה, אבל לא יחפשו עכשיו בגוגל אלא אם כן תהיה להם סיבה ספציפית,

או שזה ממש יעניין אותם.

דוגמא לעצלנות זה לכתוב שורה של הגדרה.

אני לא מאשים אותך,

אפילו ציפיתי לתגובה כזאת,

אז זה לא מאכזב אפילו.

ותודה,
אני לא מחפש חומר ל"סשנים" כאלו.

ואת מבינה שהכוונה הייתה לא להאשמה בעוול אלא להאשמה בתכונה.

במקרה הזה עצלנות.

Let Me Google That

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.