שצריך להעיף את הנקודה המקושקשת הזו לפני שבאים לפגישה. 

לשאלה המקורית - מה שאת מרגישה איתו בנוח כל עוד זה מכובד ונקי. 

בכל מקרה תודה על המענה.

בגלל שאני דובר עברית תקינה ולא קשקוש פוסט מודרניסטי,לא קשור לגבר או אשה. 

ממדרת אותך נדבר.

לצערי האקדמיה החליטה שיש להשתמש בלשון זכר גם בפניה לנשים.

מחקרים הוכיחו ללא כל צל של ספק שהישגי נשים ירדו כפל כפליים כשהתנסחו אליהן בצורה גברית.

וכעת עוצרת את הדיון על כך.

האקדמיה לא קבעה את זה, זו עברית מקראית תקנית.

ובדיוק על זה כתבתי כשאמרתי להשאיר אותה בבית - להגיע לפגישה עם תחושת "מידור" זו דרך בטוחה להיות ממודרת. 

עברית תקנית ועברית תקינה - האקדמיה ללשון העברית

ושים לב שהשתמשתי בשני הביטויים, כל אחד בהקשר הנכון. בהתחלה כלפי העברית שאני דובר (אני הנושא) ולכן תקינה ובשניה להגדרה ולכן עברית תקנית.

בכל מקרה - הנקודה היא אחרת בכלל. 

זה היה לטובתך, פשוט לא הבנתי למה לא ענית לה שאפשר להשתמש בשני הביטויים....

ובכלל המטרה שלי היתה להדגיש את הנקודה, לא לחנך אותה אישית.

אגב, לצערי כן נפלתי בפח. עצם העובדה שדברים מגוחכים כאלו בכלל עולים לדיון הם חלק מחלון אוברטון המפורסם (ושיטות דומות).

לכן אני בדר"כ מתעלם מהדברים האלו. פשוט לכתוב בצורה הנכונה, וממילא הצורה הלא טובה לא תתקבע.

נקודה מקשה על הקריאה (בשבילי לפחות) כי תכלס אין נקודה באמצע מילה.  

הרבה פעמים הפסקתי לקרוא פוסטים באמצע בגלל הנקודות האלה שעשו לי כאב ראש

לדעתי עדיף את הסימן הזה --> /

הרבה יותר מקובל וברור

נשמע לי מסקרן מאד. 

(בנוסף לסקרנות הבסיסית, אני גם מפקפק בקטע של "ללא כל צל של ספק". באופן כללי, כל מי שמבין בהבדלים בין מדעי הטבע למדעי הרוח, יודע עד כמה דברים במדעי הרוח הם לא מדעים מדויקים. ובמיוחד בתחומים כאלה. ומי שיצא לו לקרוא מאמרים ולנתח אותם, גם יודע שקופצים שם מטענות למסקנות בצורה חסרת אחריות. )

פניה בלשון זכר או בלשון נקבה? כיצד לשון הפניה משפיעה על הצלחת נשים במבח https://in.bgu.ac.il/gender-equity/SiteAssets/Pages/research/gender-writing.pdf

יש גם השפעות על מסוגלות ודימוי עצמי:

כשתהיי גדולה: הסללה מגדרית וחלוקה תעסוקתית בישראל - שדולת הנשים https://iwn.org.il/wp-content/uploads/2021/03/%D7%9B%D7%A9%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%99-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%9C%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%AA%D7%A2%D7%A1%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.pdf

שנה שעברה היה רעש גדול על פרסום מודעות מוצרים למשרד שנוסחו בצורה לא שוויונית: למשל שולחן מנהל, כיסא מזכירה ושינו זאת לשולחן מנהל, שולחן מנהלת, כיסא מזכיר, כיסא מזכירה זו דוגמית קטנטונת לכך ששפה יכולה לייצר מסוגלת. כי אם ילדה רואה שיש כיסא מנהלת וודאי שהיא תוכל לשבת בו אם נפשה חפצה בו.

עקמימות מחשבתית שמוחדרת על ידי עיוות שפה. מגובה כמובן במיטב המחקרים מבית הארגונים ממוני הקרן החדשה וגרורותיה.

את ממשיכה עם השיח החולני הזה שמפריד בין איש לאשה ויוצר אויבים שאיכשהו צריכים לחיות ביחד. אין בכלל מה לדבר על דעה אובייקטיבית, מי שמביא אמת אוטומטית "מוטה" ומי שמוזנת מרעל "צודקת".

תתפלאי אבל בתוך כל הדעה התקיפה שלי יש עצה רחומה כלפיך - תשחררי את התפיסה הזו.

שום דבר טוב לא יוצא ממנה, בטח ובטח לא בית בישראל. זו דעה שמגיעה מאנשים שמחריבים את העולם,הבית והמשפחה. 

ולי לא מובן איך אתה מצפה להקים בית בישראל בהתנהגות התוקפנית שלך?

ושוב אני נוקטת באותה עמדה היות ואתה גבר הגיוני שתבחר אצבע מאשימה כלפיי ארגוני נשים או נשים שמזיזות את הגבינה לעבר משהו שעלול לפגוע בגבריות שלך.

אני סיימתי להגיב לך בכתולי פורום זה.

אני חושבת שהינדוס השפה הזה מגוחך והוא השלב האחרון של הפמיניזם כשנגמרו לו הדברים המשמעותיים להילחם עליהם לפני ההתפרקות הסופית. 

"אם ילדה רואה שיש כיסא מנהלת וודאי שהיא תוכל לשבת בו אם נפשה חפצה בו" זה נשמע מוסרי ונכון, אבל אין לזה שום הוכחה. הדבר האחרון שיעצור אישה שבאמת מסוגלת וראויה לתפקיד מנהלת של חברה זה ניסוח פשטני. 

ולגבי הילדה הקטנה, אותה ילדה שהפמיניסטיות תמיד אוהבות לדבר עליה. דבר ראשון, זאת לא הילדה שלכן. זה כל כך מעצבן אותי שאתן חושבות שיש לכן בעלות על החינוך של כל הילדות הקטנות בעולם. לילדות האלו יש אימהות ואבות שהם אלו שאחראיים על החינוך והשפעת ביטחון עצמי עליהם. לא פרופסורית למגדר או העוקבת שלה בטוויטר שספק אם יש להן או בכלל מתכננות להביא ילדים בעצמן (גם בטח כחלק מאיזו תאוריה פמיניסטית של כמה האימהות כובלת ונוראית ומקום האישה הוא בעבודה משרדית "מעצימה").

דבר שני, הילדה הקטנה הזאת לא רואה את התווית על כיסא המנהל, או המזכירה או מה שזה לא יהיה. מי מביא ילדה קטנה למשרד? המטרה היחידה של שכתוב השפה הזה היא בשביל שפמיניסטיות ירגישו טוב עם עצמן שהם דוחפות נשים לכל דבר בניגוד לכללי השפה. שום תועלת לאף אחד מבחינת התקדמות בחיים, במיוחד לא לנשים שרוצות לעבוד ואכפת להם מהשטויות האלו.

שוב, נשים התקדמו יופי לתפקידי הנהלה לפני השטויות האלו שהתחילו רק לפני כמה שנים בודדות.

קראתי את ה"מחקרים" שקישרת. הראשון לא נפתח לי, השני הוא לא מחקר אלא מאמר דעה עם כמה נתונים סטטיסטיים, ופרשנות מעוותת מאוד של הנתונים האלו בגלל הנחת יסוד מוטעת אחת (שבהחלט נובעת מהעובדה שהמאמר נכתב בשביל, במימון, או בהשפעת שדולת הנשים, ארגון בעל אג'נדה פמיניסטית מובהקת, כמו ש @לאצעיר אמר. בדיוק כמו שייתכן שיהיו לו הטיות כגבר על הנושא, ככה לפמיניסטיות יש הטיות משלהן והן ממש לא אובייקטיביות בנושאים האלו).

מה שעשו במאמר הזה הוא שמהתחלה הניחו שהתוצאה של ההבדלים בין המינים בתחומי עניין, כתוצאה מכך בתעסוקה, וכתוצאה בכך ביכולת ההשתכרות היא בשל "הסללה מגדרית" ולא עצם ההבדלים המולדים בין גברים לנשים. ושגם שזאת בעיה שצריך לתקן, כי לכאורה אם אין 50% מנהלות בכירות, זה אומר שנשים מופלות מהתחום הזה, ואם בתחום העבודה הסוציאלית, מקצוע עם רוב נשי, השכר נמוך יותר מאשר בהנדסת תוכנה, מקצוע עם רוב גברי, זה בהכרח אומר שהתרחשה כאן אפליה. הן לא מבינות את ההבדל בין שוויון הזדמנויות לשוויון בתוצאה.

לאנשים יש בחירה חופשית. לטעון שנשים שבוחרות לעבוד כעו"סיות זה בגלל ששטפו להן את המוח בהסללה מגדרית זה פוגעני ומזלזל בהן בתור בני אדם עצמאיים בעלי יכולת בחירה והשפעה על החיים של עצמן.

"מצילה את הרי ירושלים" (ומעט מאוד מדבקות של "מציל את הרי ירושלים)

מה שמחרפן אותי זה שהם היו יכולים לתקן את זה למשהו הרבה יותר תקין דקדוקית, ומרוב פמיניזם אפילו לא טרחו לנסות.

הינה: "גם אני מצילה את הרי ירושלים" הסטיקר כרגע, גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה זה פשוט חצי משפט לא הגיוני, אפשר להגיד "מצילים את הרי ירושלים" וזה בסדר, אבל ביחיד, זכר או נקבה זה בכלל לא הגיוני. הם היו יכולים לעשות את זה הגיוני אפילו בלי לוותר על כל המגדריות הזאת, אבל בחרו בכוונה להתעלם מכללי השפה כי זה פתאום הפך לאידאל.

בגדול אז הן קובלות גם על עיקרי האמונה

ואם הן לא מאמינות אז אין סיבה לדבר על אלוקים🙃 לא?

כמובן שאין מתייחסים לקב"ה כזכר או כנקבה או בכלל לצורך העניין, אין לנו השגה בקב"ה עצמו.

יש לנו קשר אליו מצד פעולותיו ולכן השימוש בלשון זכר הפועלת (וגם שלא שייך לשון נפעלות בקב"ה). 

והרצון לשייך אותו למשהו מסוים

סתם הציק לי באותה התקופה 

ואולי אני חושב שלפעמים הוא מתעקש על דברים שלא צריך, אבל אני חושב שזה ממש מגוחך להאשים אותו שזה בגלל שהזיזו לו את הגבינה ומנסים לפגוע בגבריות שלו.

אם ראית הודעות שלו בתחומים אחרים, היית רואה שבכולם הוא אוחז באידאולוגיה עקבית, שלא מגיעה בשום צורה מהתחום המגדרי, אם כי באה גם שם לידי ביטוי.

ובאופן כללי, אי אפשר לקיים דיון כשכל מי שלא חושב כמוך זה בגלל שדעותיו מוטות. שזה מה שאת אומרת פה לכולם.

אני למשל התעניינתי מאד במחקר, ואני באמת פתוח לשמוע, אבל זה לא קשור בשום צורה לשאלה האם הם מציגים את המציאות בצורה מהימנה. (רמז - יש במחקר כמה בעיות. ואין לי זמן לפרט כרגע)

א'- אני לא יודע איך הם ביצעו את המחקר, ועשויה בהחלט להיות לזה משמעות. ב'- לכל מחקר יש נתונים ויש פרשנות, וצריך לדעת שהפרשנות היא הרבה מאד פעמים מרחיקת לכת ומבוססת לא רק על הנתונים, אלא גם (ואולי בעיקר) על דעתו של הכותב.

שכשבית ספר (חילוני) החליט לעשות הפרדה בין בנים לבנות בעקבות מחקר שהראה שזה משפר את התצאות

כל אלה פתאום התעלמו מהמחקר ונלחמו נגד עם נבואות זעם

ואם אשה אמרה - אז הפטריכאליות עקמה אותה.

בדיוק כמו שארגוני הנשים נאבקים נגד נשים שמבקשות מחיצה. פתאום שם אין זכויות נשים, רק נשים מוטות. 

דיברתי עם מישהי שמלמדת בבי''ס כזה😱

אבל ממה שהיא סיפרה כן יש שם אווירה של העצמה נשית שנמצאת איפושהו על הציר הפמיניסטי.

מעניין מה שאת אומרת. 

לא נראה לי שאמרתי פעם משהו על זה שאנשים השתמשו בנקודה. אבל מכיוון שהנושא כן נפתח אז אני מרשה לעצמי להגיד, ולא מנסה לפתוח ויכוח או משהו.

אני לא מרגישה שהשפה ממדרת אותי, אז אולי זה הופך אותי ללא רלוונטית בדיון הזה. אבל ספציפית הנקודה הזאת מייצגת תרבות שאני מרגישה מאוד רחוקה ממנה (פחות מרגישה את זה ביחס לקו מלוכסן נגיד), ואני כן יכולה להבין למה זה יכול להציק לאנשים בפורום כזה..

ובהתייחס למאמרים שצירפת, רק מבהירה- הקובץ השני הוא לא מחקר. זה מאמר. אולי אפילו יותר מדוייק לקרוא לו דף עמדה.. אבל לצורך העניין וכדי לא להסתבך בניסוחים, אקרא לשניהם מחקרים.

לא קראתי את המחקרים שהבאת הדקדוק, אבל כן השתדלתי לעבור עליהם, ונראה לי שיש כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון-

א. שני המחקרים מונעים מאג'נדה מסוימת. זה בסדר, אבל צריך לקחת בחשבון שאם אדם עם אג'נדה אחרת יעשה מחקר הגיוני שהוא יגיע למסקנות שונות.

ב. המסקנה של המחקר הראשון היא שעדיף לפנות בלשון רבים. אפילו במחקר עצמו נעשה שימוש בקו אלכסוני ולא בנקודה..

ג. המחקר השני בכלל תמוה בעייני, כי אם המסקנה היא שצריך לחנך שאין הבדלים בין המגדרים, או אם הזהות המגדרית שלי לא אמורה להוות עבורי מכשול או קושי- אז מה זה משנה אם פונים אליי בלשון זכר או נקבה? 

הנקודה גורמת להם להגיב ככה כי היא מזוהה עם תפיסות פרוגרסיביות

אם כותבים עם מקף - / זה משיג את אותו אפקט, אנשים רגילים לה, אף אחד לא היה אומר לך כלום

קצת מצחיק אבל זאת המציאות.. אלא אם כן את מזדהה עם התפיסות וזה כבר משהו אחר 

לא מתחברת, לא מאמינה ולא מסכימה לתפיסת עולם שעומדת מאחוריה.

ומפריע לי שמנסים לשטוף את המח עם התפיסה הזו ( לא את.. אנשים בתרבות הכללית וכל מיני תנועות)

באמת לא אכפת לך שבפרסומות יפרסמו שולחן מנהל וכיסא מזכירה? ולא להפך? זו דוגמית קטנה כן? שפה משפיעה עלינו מאוד בכל מיני רבדים ובכל התרבויות זה ככה.

למילים יש כוח גם להטיות שלהן.

יש "כסא/שולחן"- מנהלים" ויש "כסא/שולחן - מזכירים"

בשום מקום בשפה העברית אין החלטה ש"מנהל זה זכר ומשייכים לו את השולחן" "מזכיר זה נקבה ולכן אומרים מזכירה ומשייכים לה את הכסא"

זה נשמע כמו חלק מדמגוגיא בשקל שהביאו באיזה הרצאה

הביאו דוגמא מעצבנת והאשימו את השפה העברית שבכלל לא קשורה לזה

יש מי שעושה בה שימוש לטוב ויש הפוך.

אתן עוד דוגמה, כשקיבלתי תעודת הצטיינות בסיום לימודי התואר השני שלי היה כתוב לי על התעודה מצטיין ולא מצטיינת.

זה צרם לי, למה זה צרם? כי אני מודעת לכוח שיש למילה הכתובה. יש נשים שחונכו להתבונן, להעמיק, לחקור לדרוש את הזכויות שמגיעות להן ויש כאלה שלא ולכן גם לא ילחמו. הן יתנהלו בחייהן כך.

יש נשים שההבדלים בשפה לא יפריעו להן כי הן לא חונכו להבנה מעמיקה והתבוננות על כך.

ראי ערך נשים שחיות במדינות עם משטר דיקקטורי, הן להן זכות בכלל לחשוב ולהביע עמדה. וודאי שלא על ההבדלים בהתנסחויות על טפסים ומבחנים ותעודות ופרסומות וכו'.

תחשבי על הדברים. קראי מחקרים, שמעי הרצאות, הרחיבי ידיעות.

ביחיד כותבים לפי המין של האדם, איפה ראינו דבר כזה בתנ"ך שכתבו על אשה שעשתה משהו בלשון זכר?

ולכן אני מבין למה זה מעצבן.

גם אני אגב פעם קראתי מתכון שעצבן אותי כי היה כתוב "קחי" "תערבבי" וכו'

הלו, אני גבר ואני גם אוהב לבשל!!  מה תגידי על זה? גבר מתעצבן שמדירים אותו מהמטבח

אבל זה לא קשור לשפה, זה קשור למי שכתב שהיה בא לי להחטיף לו 🙄

משתמשים בגוף שלישי זכר. במקרה שהובא - אם באים לתת תואר מסויים אז מצטיין ינתן בשווה לזכר ונקבה.

אם מדברים על האדם עצמו אז כמובן משתמשים בהטיה מצטיין ומצטיינת.

למותר לציין אגב שאנחנו מדברים בשפת הקודש וזו הצורה שבה נברא העולם וניתנה לנו.

יש לנו 2 אפשרויות - או להבין שאם ככה הקב"ה בראנו יש להבין למה, ולבנות ולהבנות ממנה או להחליט שמחריבים את העולם ואת השפה וכמובן שיש טינה על הקב"ה השוביניסט.

ועל הדרך התחדש לי - העולם נברא בשפת הקודש, אולי לא במקרה אלו שמחריבים מנסים לעשות זאת גם דרך השפה.

משתמע מדברייך שאישה שלא תסכים איתך היא אחת שלא מודעת לכוחה של המילה הכתובה, שלא חונכה להתבונן, להעמיק, לחקור לדרוש את הזכויות שמגיעות לה וכו'.. וואלה זה לא נשמע משהו.

ושלא לדבר על ההשוואה לחיים במשטר דיקטטורי..

יש למילים כוח, אבל הוא לא בלעדי. אלא אם כן אנחנו מאפשרים לו להיות..

אגב, אני תוהה למה ההתעלמות מהדברים שכתבתי כאן .. - לקראת נישואין וזוגיות

בואי תתמקדי רגע בניסוח מודעות בעיתון ובפרסומות. למה זה הגיוני שיפרסמו מודעה עם שולחן מנהל וכיסא מזכירה ולא הפוך? איך התרגלנו לזה?

לא מדברת על קיצוניות כמו תפילה מעורבת, נשים עם כיפות רפורמים וקונסרבטיבים. אלא רק נקודתית לעניין מידור השפה.

למפרסמים של השולחנות והכיסאות לא אכפת בכלל. הם באים למכור את המוצרים שלהם, ורואים שבמשרדים יש מזכירות ומנהלים אז הם כתבו את המילים האלו על הרהיטים. מסכנה מי שקובעת את הזהות ושלה לפי קופסת קרטון מעוכה של איקה. ואיפה בדיוק ראית "שולחן מנהל" ו"כיסא מזכירה"? אף פעם לא נתקלתי בזה, תמיד קוראים לזה שולחן\ כיסא משרדי, כי באמת ליצרני הרהיטים לא אכפת בכלל מי בדיוק יושב עליהם.

והוא חושב שככה הוא יטהר את העולם. (או לפחות שחובתו האישית למחות על הקלקול איפה שהוא נמצא.)

וסליחה לאצעיר על הכניסה לפסים אישיים. זה פשוט באמת מציק (לפחות לי), וזה לא פעם ראשונה.

אפשר פשוט להתעלם, אפשר לגחך קצת ולהמשיך הלאה. להיות יותר קלילים. לא חייבים לצאת למלחמה על כל דבר. 

זה לא שאני מזלזל באידאולוגיות, זה יותר שאלה של פרקטיקה ודרך להתנהל מול אנשים.

אלא גם כי באמת אני חושב שכדאי לך לקחת לתשומת לבך שזה מציק (לפחות לי, ואני כמעט תמיד מניח שכל דבר שאני מרגיש אני כנראה לא היחיד).

האם זה שזה מציק זו סיבה להפסיק? ממש לא בהכרח. אבל אולי כן. לכל הפחות יש פה משהו שכדאי להבין אותו ולחשוב עליו. לעניות דעתי.

לא מרגישה שהשפה ממדרת אותי...

היה חשוב לי להגיב, יש עוד בנות שמרגישות כמוני.

אני חושבת שזה מיותר כל השיוויון הקיצוני הזה, למרות שיכולה להגיד בנימה אישית שזה כן הצחיק אותי והיה נחמד לשמוע בפרסומות שפונים גם בלשון נקבה. אבל לא צריך לחבר זכר ונקבה ביחד באותה המילה.

ובהקשר לשרשור- הבגדים שאני משקיע בהם הם עדיין הבגדים שאני בחרתי ללבוש, ואני יכולה לבחור בגדים מושקעים שמייצגים אותי ואת האופי שלי ואת הסגנון שלי

מושקע לא חייב להיות מתאמץ. למשל- כדאי שיהיה נוח, כי אם אני אוהבת לשבת בחצי פיסוק נניח אז שהחצאית תכסה בקלות, או סתם כדי להרגיש טוב

אם זה בגד שיכלת ללבוש גם ביום יום אבל הוא יחסית יפה אז תלבש אותו לדייטים ראשונים.

לפעמים אני ממש מקנאה בבנות שלא אכפת להן מה הן לובשות איך הן נראות ..יש בזה חוץ מניתוק גם משהו מלא ביטחון בעיני .

יש בזה משהו גברי שהוא קסום בעיני אמיתי כזה מדהים

מצד שני שאני מתלבשת בצורה שאני חושבת שהיא לא יפה אני מרגישה לא אני.

לדוגמא אם אני אלבש שמלה שאני לא אוהבת באיזה אירוע אני אזכור את האירוע הזה כסבל צרוף

עד היום אני נזכרת בבר מצווה של אח שלי ובאלי לבכות מה חשבתי לעצמי 

לא אכפת להן איך הן נראות הרי לכל אדם בסופו של דבר אכפת מעט איך הוא נראה

שלא מתעסקות בזה הרבה .. לא ישקיעו מחשבה למשל מה ללבוש ואם מתאים .. לא יסתכלו במראה לפני שהן יוצאות לדייט / לחתונה

לא יודעת את ההגדרה נכונה אבל פחות משקיעות זמן בנראות/ נקיון / טיפוח

ממש הכי פשוטות שיש 

יש בי קנאה לפשטות הזו, החשיבה של לא אכפת לי מה ללבוש לחתונה / לאירוע , לא מעניין אותי אם באז הולך עם כחול.. לא אלך לקוסמטקאית ולא אמרח לק .

למה? כי לא אכפת לי 

ואי נשגב בעייני

בכל מקרה אצלי האיזון זה ללבוש משהו שאני אוהבת אבל גם יחסית נוח לי ..

נגיד אם מגף אז עם ממש טיפונת עקב הכי עדין.. או אם איפור אז ממש ממש עדין .

אבל הכל עדין אבל יפה חייב אחרת אני אחשוב אחרכ ואי מה לבשתי .

נראלי ברחתי מהפואנטה של מה ששאלת כי לא זוכרת מה שאלת

לגביי טיפוח תראי פה נכנס גם עניין של יכולת כלכלית. הרי אישה בבסיסה נבראתה עם רצון להתייפות, להתחדש (אישה נאה מרחיבה ליבו את אדם וכו וכו'.. ), כך שמי שלא רוצה לטפח את עצמה ולו במעט לדעתי נובע מסיבות אישיות כאלה ואחרות.

מכיוון שכדאי שאדם יציג את עצמו כמי שהוא, אבל יש דברים שבכל מקרה צריך להיות נורמלי ונעים לסביבה (עם דייט או בלי)

אז לדעתי לבוא לפגישה עם סגנון הלבוש שאוהבים ביום יום אבל מסודר שמכבד אותנו כאדם נורמלי

בסופו של דבר, כל בגד שייבחר, הוא בגד מתוך מאגר הבגדים שלי, שמתאים לי ושבמידה מסוימת מאפיין אותי/ מעיד על הסגנון שלי קצת.

אם הכוונה הייתה לשאול על הסקאלה שבין בגדי שבת לבגדי חול- בגדי חול. ומשתדלת שזה יהיה בגד שכיף לי ללבוש, או שאני מרגישה איתו יפה, כדי לאפשר לעצמי להגיע בטוב כזה או אחר.. ולא. לא תמיד בגד שאני מרגישה איתו יפה מעיד על כך שהבגד הוא הכי יפה(;

יקבל את הנראות שלי ובדייטים הראשונים קשה מאוד לדעת איך הוא/היא יקבל את זה. זה נעלם אחד גדול.

יש כל כך הרבה ניואנסים בזה וזה תלוי בהרבה מאוד משתנים שאי אפשר לעמוד על זה.

אבל צריך ללכת צעד אחורה ולשאול האם בשלב הזה צריך לעניין אותי בכלל או קצת מה הוא/היא יחשוב על הנראות שלי? האם הנראות שלי זה צריך להיות דרך למצוא חן בעיניו/ה?

התשובה: כן במידה מסוימת. כי נראות זה דרך למצוא חן בעיני השני וככה יוצרים משיכה מסויימת.

מצד שני, בן-אדם לא צריך לסטות מעצמו כדי למצוא חן. הוא צריך להביא את גרסה יפה של עצמו, ולתלות עיניו ל-ה' שרק הוא מטה אלינו חסד ונותן את חיננו בעיני אחרים.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)