איך זה באמת התחיל.
אתמול התקשר אלי אח של חבר טוב ובקש ממני, בשם אחיו שהתחתן בתחילת שבוע, לבוא לשבת שבע ברכות. כמובן שמיד הסכמתי, חתן דומה למלך ומי שקרוא אל המלך לא יכול לסרב, אבל בלב שלי קרה משהו שהוא תוצאה של עניין שאני סוחב בפנים ביחס לאותו חבר. חבר שלי הוא צדיק, באמת, אדם עם לב גדול וכלל-ישראלי, אבל לפעמים אני מרגיש שהוא מנותק ממני, רחוק (הייתי אומר מרוכז בעצמו, אבל זה קצת יסתור את מה שכתבתי מקודם. מכל מקום, את הפרשנויות שלי יש לקחת בערבון מוגבל) והרבה פעמים יצא לי שהוא "עבד עלי" בכמה דברים, בקטנה אבל לפעמים זה מציק.
בקיצור, הרגשתי בפנים שאני לא מאמין להזמנה הזו, הרגשתי שהיא מניפולטיבית, שהיא מזוייפת, שהיא לא מגיע מהפנים של הפנים שלו. בסוף התקשרו אלי שוב ובשרו לי שהתכנון להביא חברים לשבת הזו התבטל, אבל התחושה נשארה, קצת מעיקה, כבדה בפנים.
