מסתכלים סביב מסתכלים מי הכי רצינית , מביאים לה עוגיות ושטויות ויש לך סיכומים לכל התואר .

בנתיים את יכולה לצאת לקנות קפה סתם ..

שווה להתחבר גם עם בנות שנתיים מעל חוסך לך עבודות.

אז אני עושה חסד גם הבאתי מלא סיכומים ומלא עבודות אחרות .

נתנו לך תתן גם זה הכלל

אגב עצה פרקטית לא לישון בסטטיסטיקה ולא לעשות בוחן מתוקשב באמצע קורס אחר המרצה לא אהב את זה

בקורסים מתמטיים, שזה מה שלומדים בתחילה בכל התארים המדעיים, בקורסים של מדעי המחשב שיש בהם  פיתוח וכתיבת קוד, בקורסי הבסיס באנגלית (למי שלא קיבלו פטור על סמך הפסיכומטרי) - סיכומים לא בדיוק יעזרו…

צריך להיות מאוד מחוברים, קשובים ומרוכזים בחומר הנלמד.  

להשתתף בכל התרגולים, להכין שיעורי בית בזמן ולא לצבור פיגורים…

ובעיקר ובמיוחד להתחבר לחבורה קטנה שתמנה 4-5 סטודנטיות, וביחד לעבוד, ללמוד ולהתקדם.  

ככה יש הפרייה הדדית, עזרה והתייעצויות בדברים שמתקשים, גם לעזור לאחרים מקדם את מי שעוזר!

לפני מבחנים - לפתור מבחנים של שנים קודמות.  

תלוי במערכת.  

ביום עמוס ולימודים ללא חלון בצהריים - ירקות חתוכים, לחמניה. פירות.  

ביום עם אפשרות לאכול צהריים - מגיע עם קופסאת אוכל מהבית  למיקרו lock&lock, בתיק מתאים שקניתי באלי אקספרס ויש מקום כם לקרחון. 

מחמם במיקרו שפזורים בבניינים.  

לדעתי,

1. למצוא חברות טובות ללמוד ולהתייעץ איתן זה חשוב.

2. צורת הלימוד, להתייעץ עם כאלה שנה ושנתיים מעלייך באלו קורסים חשוב יותר להשקיע ואיך כדאי ללמוד.

3. לברר אם חשוב חומרים נוספים ואם כן, איזה.

בפורום סטודנטים ניתן להתייעץ בנושא באופן אנונימי.

4. להיות גאה בעצמך על הצלחות תוך כדי, זה חשוב בעיקר כי לפעמים באקדמיה יש כשלונות וחשוב לא להישבר מהם.

5. לזכור שגם אם קשה, קשה להרבה וזה בסדר.

6. שנה א בלימודים היא גם שנה שבו מתנסים איך ללמוד, תראי איך עובד לך טוב יותר ואיך פחות.

הם אלו שהכי משפיעים על הלימודים באקדמיה.  

האם במקום בו את הולכת ללמוד, יש מידע, סולם הערכה, של סקרי שביעות רצון וציונים (חוות דעת) שהסטודנטיות העניקו לסגל ההוראה?

באוניברסיטאות זה קיים.

והסקרים והציונים שמקבלים המרצים והמתרגלים - קובעים אצל מי כדאי ללמוד ואצל מי פחות כדאי…  אצל מי הכיתות יהיו מפוצצות כי הוא מרצה נהדר וברור, ונעים ומסביר טוב, וממי כדאי להתרחק כי הלימוד אצלו לא נעים, הוא שופך ויורה את החומר ולא כל כך מתייחס לסטודנטים…

(בקורסי יסוד, כשיש כמה כיתות במקביל בגלל כמות סטודנטים, נפוץ ומוכר שרשומים למרצה א׳ / מתרגל א׳ אך נכנסים לכיתה או  לתרגול של ב׳, כי הם הרבה הרבה יותר טובים).  

ד"ר יוסי בן ציון מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5606131,00.html

אם את לומדת מסלול אחר, עדיין סביר להניח שחלק מזה רלוונטי אלייך.

באוניברסיטה - משקף את מה שקיים במכללות החרדיות. 

אנו מתכוון להרגשה בתחילה, של חוסר אונים, שבהתחלה לא מבינים, וקצב הלימוד במדעים מדוייקים מטורף. במהירות האור.  

את ההמלצה לבנות חבורה קבועה וללמוד ביחד, לעשות שיעורים ביחד - לזה הייתי רוצה להוסיף שנפלאות הטכנולוגיה מאפשרות לנו לשבת בבית וללמוד בחבורות!

עשרה דברים שהלוואי שהייתי יודע לפני שהתחלתי ללמוד מדעים מדוייקים

מתחילים ללמוד מדעים מדוייקים? ברכותיי! אתם בוודאי נרגשים ומצפים לתחילת הלימודים. כל ההתחלות קשות, וכדי לגרום להתחלה שלכם להיות קלה יותר הכנו עבורכם עשר עצות. למרות שעצות אלו אינן מופיעות בידיעונים של המחלקות, אני מאמין שהן הדבר החשוב ביותר שמישהו יגלה לכם בשלב הזה

ד"ר יוסי בן-ציון

|  עודכן 11:47, 27/10/2019

בעשור האחרון אני משמש כיועץ לתלמידי תואר ראשון במחלקה לפיסיקה באוניברסיטת בר אילן. יחד איתם אני חווה בכל שנה מחדש את שנה א' במחלקה. עשרת הסעיפים שיגיעו מייד הם התמצית שהתגבשה מאינספור שיחות עם סטודנטים ומיניסיונם האישי של מסיימי שנה א'.

1. בקרוב תגלו שאתם לא מבינים הכל - וזה בסדר!

נכנסתם לשיעור הראשון, כולכם צפייה ללמוד דברים חדשים, להכיר את העולם שלנו טוב יותר ואולי אפילו למצוא חברים חדשים. אתם מגיעים מעט לפני הזמן, בדיוק בשביל לתפוס כיסא טוב מול המרצה, מוציאים את הדפדפת והעטים החדשים ומתיישבים, דרוכים ומוכנים למשפט הפתיחה. לאחר הצגה קצרה של המרצה, זה מגיע:

"תהי f פונקציה המוגדרת על קטע פתוח כלשהו המכיל את המספר a, מלבד אולי ב־ a עצמו. נאמר כי הגבול של f(x) כאשר x שואף ל־a הוא L...@$#%^&&%$#"

ןעוט...

תזכורת מפתיחת שנת הלימודים הקודמת (צילום: ליהי קרופניק, משה מזרחי)

מה??? אתם מביטים חסרי אונים במרצה ומגלים שזו רק התחלת המשפט, אתם אפילו לא בטוח איך כותבים את זה כמו שצריך ובטח לא הבנתם מה המרצה אומר. המחשבות הבאות יגיעו בוודאות, אולי לא בסדר הזה ואולי לא מייד, אבל הן יגיעו: "אני לא מספיק חכם", "אחרים מבינים ואני לא", "הייתי צריך לבחור ללמוד משהו אחר" ועוד כיוצא באלה.

נא להירגע. מדובר בסך הכל בפער ציפיות, לא פחות ולא יותר. בבית הספר כאשר מורה לימד - הבנתם, ואם לא הבנתם מייד מעט מאמץ מצידכם היה פותר את הבעיה. באוניברסיטה זה אחרת, יהיו שיעורים שלמים מהם תצאו בתחושה של "לא הבנתי כלום" - זה בסדר! זה קורה ויקרה לכל מי שיושב סביבכם בכיתה (כולל למרצה שהיה פעם סטודנט), אל תילחצו.

נושאים מסויימים דורשים תרגול, חזרה ואפילו קצת "זמן שקיעה" על מנת להגיע להבנה מלאה. זה לא בהכרח קורה במהלך ההרצאה וזה ממש בסדר. לפעמים תבינו מייד, לפעמים בזמן התרגול, בזמן הכנת שיעורי הבית או אפילו במהלך ההכנה לבחינה.

כלל מספר 1: לא הבנת? לא קרה כלום! המשיכו להתרכז ולנסות לחזור לעניינים. ברוב המיקרים הדברים מתחברים בהמשך.

2. בקרוב מישהו ילמד אתכם במהירות האור - וזה בסדר!

אל תעצמו לרגע עין, אל תסתובבו, אל תביטו בפלאפון וכמובן אל תקלידו הודעות וואטסאפ. זו לא אזהרה של המועצה לבטיחות בדרכים. זו עצה מתוך ניסיונם של כל הסטודנטים למדעים מדויקים, "מצמצת - הפסדת".

קצב הלימוד הוא אחד הדברים שמדהימים תמיד תלמידים חדשים במדעים מדויקים. הוא מהיר, מאוד מהיר ביחס לכל קצב הוראה שחוויתם בעבר. לנושא שנלמד בתיכון במספר שעות תוקדש לעיתים שעה אחת או פחות באוניברסיטה, ממש כך!

אל תיבהלו מהקצב, למדו כך מליונים לפניכם וככל הנראה (אם נלך על הנחות אופטימיות ביחס לעתיד האנושות) גם מליונים אחריכם. קשה להאמין שדווקא אתם פחות טובים מכולם, לכן ככל הנראה גם אתם תעמדו בזה.

כלל מספר 2: בטבע קיימת מהירות מקסימלית אפשרית, מהירות האור או בשמה השני, המהירות שבה תלמדו באקדמיה. זה מהיר, זה בסדר, ואתם תעמדו בזה!

3. אתם חייב חברים

אם תסתובבו בפקולטות למדעים מדויקים בסוף יום לימודים, הרבה אחרי שהשיעור האחרון הסתיים, תראו אותם יושבים בקבוצות רכונים מעל דפי תרגיל, פותרים ומסבירים זה לזה. מסביבם כוסות קפה ואריזות אוכל, עדות לכך שהחבורה הגיעה להשתקע כאן. אם במקרה הגעתם בתקופת המבחנים תמצאו אותם באותו מצב גם בשעת חצות ואף מעבר, מסרבים לפרק את החבילה וללכת לישון.

תהליך הלמידה במדעים מדוייקים מורכב משלושה שלבים עיקריים. כל השלבים, ללא יוצא מהכלל, יקדמו את ההבנה שלכם עד לשליטה מלאה בחומר. השלב הראשון הוא ההרצאה, במסגרתה יציג המרצה את החומר בדרך כלל ברמה תאורטית. השלב השני הוא התרגיל, במסגרתו המתרגל יפתור דוגמאות בחומר הנלמד. השלב השלישי הוא פתרון שיעורי הבית.

אל תכינו את שיעורי הבית לבד! במרבית המיקרים עבודה בקבוצות יעילה יותר משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה, האקדמית: למידה בקבוצה מאפשרת לכל אחד להביא את החוזקות שלו וכך, תוך סיעור מוחות, אתם מוצאים את הדרך לפתור את שיעורי הבית. הסיבה השנייה, הפסיכולוגית: בקבוצה קל יותר, הקושי פחות אישי והוא מיוחס לכל הקבוצה. אמר מי שאמר "צרת רבים נחמת טיפשים", אצלנו צרת הרבים מוכיחה לכם שאינכם כה טפשים.

אזהיר מראש: ייקח זמן עד שתגבשו את הקבוצה המתאימה עבורכם. במהלך הסמסטר הראשון יווצרו קבוצות לימוד ויתפרקו. החל מסוף השנה הראשונה קבוצות יהפכו לקבועות ולא נדיר יהיה למצוא בימים שונים את אותם הסטודנטים זרוקים בדיוק באותה צורה, סביב אותו שלחן, כאילו הזמן עמד מלכת.

כלל מספר 3: שננו את משפט הפתיחה: "איך אמרת שקוראים לך? יש מצב שנשאר אחרי השיעור לפתור יחד שיעורי בית?" זה יעזור לך!

4. ההוא שצועק - הוא לא בהכרח יותר חכם ממך

הרגע הזה בהרצאה באינפי שבו אתם נשברים, לא הבנתם כלום מתחילת השיעור. אתם לחוצים, לא מספיקים לסכם, ואז... ההוא שיושב שם בסוף הכיתה משמאל לא מפסיק לתקן את המרצה ולענות על כל התשובות. רגע לפני שאתם שונאים אותו, אתם שונאים את עצמכם. "אני טיפש, הוא גאון", "אני לא מבין כלום, הוא הבין הכל" ועוד מחשבות לא מועילות הגורמות לאפכם לשרטט קווים על אדמת הקמפוס.

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

צאו מזה. אין בהכרח קשר בין מידת ההשתתפות וצעקות העידוד מהקהל לרמת ההבנה של הסטודנט. בהמשך תגלו שהמצטיינים ביותר הם לעיתים שקטים כמו דגים במקפיא. לכל אחד יש את הקצב שלו בחומר, אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם פחות טובים. אנשים מסויימים מרגישים חובה להשתתף גם אם הבינו מעט מאוד ואחרים (אתם, כן?!) לא ישתתפו גם אם הבינו כמעט הכל. פשוט תתעלמו, זה חסר משמעות.

כלל מספר 4: אין שום קשר בין רמת ההבנה לרמת ההשתתפות, תזכור את זה כשההוא מאחורה צועק את התשובה.

5. ספרים רבותיי, ספרים. ובאנגלית!

בשיעור הראשון אני מציג את ספר הקורס, זהו הספר שילווה את הקורס ובו ניתן למצוא רקע, הסברים ודוגמאות נוספות מעבר למה שנלמד בהרצאה ובתרגול. בכל קורס סטודנטים שונים, אך יש שאלה שתמיד תחזור על עצמה, "האם קיים גם ספר בעברית?"

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

ובכן, ייתכן. אבל למענכם תרגילו את עצמכם כבר מהשנה הראשונה לפתוח ספר באנגלית. גם אם הרמה שלכם באנגלית לא גבוהה על מנת לקרוא הארי פוטר, היא בוודאות מספיק טובה על מנת להשתמש בספר קורס באנגלית.

אם רק תתנו לעצמכם הזדמנות, תגלו ש(כמעט ש)לא צריך לדעת אנגלית בשביל ללמוד מספר לימוד לועזי. זה היתרון במדעים מדויקים, אין הרבה מילים. אתם בוודאי תתחילו מדוגמה פתורה בספר ותגלו שגם בלי להבין את כל מילות הקישור בין הנוסחאות או הקוד, אתם מבינים בדיוק מה הולך. לאט לאט הספר יהפוך לחבר קרוב ובסוף הסמסטר הראשון לא תלכו לישון בלי לקרוא כמה עמודים בספר פיסיקה באנגלית. טוב, אולי קצת הגזמתי אבל הבנתם את העקרון.

היתרון שבשימוש בספרים הוא שהם מכילים חומר נוסף המשלים את ההרצאות והתרגולים, עם דוגמאות פתורות נוספות שישפרו את ההבנה שלכם. בכל מקרה אין לכם ברירה: בקורסים מתקדמים בדרך כלל אין ספרים בעברית, לכן כדאי לקפוץ למים כבר עכשיו.

כלל מספר 5: הספר הוא ידיד, השתמשו בספרים כבר מהיום הראשון ואל תפחדו מספרות מקצועית באנגלית.

6. דקה אחת שעושה הבדל

כסטודנטים חדשים תגלו את המושג המשמח הידוע בשמו "שעה אקדמית". ובכן, קוראים לזה שעה ובפועל מדובר בארבעים וחמש דקות, כך שעל כל שעתיים (אקדמיות) הרצאה תקבלו חצי שעה (אמיתית) הפסקה.

חצי שעה נשמע כמו המון זמן אבל אם לוקחים בחשבון שבזמן הזה צריך להתנייד בין בנינים שאינם תמיד קרובים, לאכול, לדבר וכו' תגלו שזה קצת פחות מהמון זמן. אני מציע לכם לקצר את ההפסקה בעוד דקה: הדקה החשובה ביותר, זו שלפני תחילת ההרצאה.

בדקה הזו תעברו במהירות על מה שנלמד בשיעור האחרון, וזה יחבר אתכם טוב יותר לשיעור שמייד יתחיל. זכרו כי מבחינת המרצה אתם ישבתם כאן כל השבוע והמתנתם רק להרצאה שלו. אההה לא?! היו לכם עוד הרצאות?! ובכן, כן, אבל לא איתו, כך שמבחינתו הוא ממשיך איפה שהפסיק פחות או יותר. ביננו, בקצב הלימודים האקדמי אין זמן לחזרות גם אם הוא ממש רוצה.

דקת החזרה שתשקיעו לפני תחילת השיעור תחבר אתכם לשיעור ותמנע זמן התאפסות ארוך.

כלל מספר 6: הדקה החשובה ביותר בהרצאה היא הדקה לפני שהמרצה מתחיל לדבר, תעברו בריפרוף על השיעור הקודם בדקה הזו.

7. לדעת להיכשל

"וזה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא, בטוח בעצמו, כאילו היה שם תמיד וחיכה רק שנבחין בו." (ריטה יהאן-פרוז). הכשלון לא דופק בדלת, הוא פשוט נכנס כמו אורח לא קרוא ומצהיר על נוכחתו ברעש גדול. מכיוון שכולנו נוטים לשפוט את עצמנו בחומרה, כשלון אחד יהדהד יותר ממספר הצלחות.

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

לרוב, כשלון ראשון יופיע בבוחן או במבחן בשנה הראשונה. לרובכם זו תהיה הפעם הראשונה שחוויתם כשלון. בהחלט לא נעים אבל אם נזכור מספר כללים נוכל להתמודד עם הכשלון ביתר קלות.

א. לא קרה כלום! לכל מועד א' קיים מועד ב' ואם לא, במקרה הכי גרוע (שלרוב לא קורה) תחזרו שוב על הקורס.

ב. כולם נכשלו בשלב כזה או אחר בלימודים. גם הדוקטורנט שמתרגל אתכם נכשל בעבר - זה טבעי ותקין!

ג. כשלון יכול להיות מקפצה להצלחה גדולה. זו הזדמנות לבחון שוב את החומר, לתרגל ולצמוח מנקודת השפל.

במקרים רבים ההבדל בין סטודנטים שמצליחים במערכת האקדמית לכאלו שפחות הוא לא העדר כשרון, אלא חוסר יכולת להתמודד עם חוסר הצלחה רגעי. עוד תגלו כי ניתן לעתים להסתפק גם ב 60-70, גם אם "מעולם לא קיבלתם ציון כזה" ויש לכם 735 בפסיכומטרי. מספרם הכולל של הבחינות, הבחנים והתרגילים שתעברו בשנה הראשונה יגיע לעשרות רבות, מה הסיכוי לצאת טוב מכולם? זה בסדר לא להיות מושלם, זה הופך אתכם לאנושיים יותר. נסו שלא להכשל, אבל אם זה קרה, צריך למצוא בכך איזה שהוא צד חיובי, לא?!

כלל מספר 7: מתי שהוא תיכשל, ובהחלט לא קרה כלום!

8. לא לצבור פערים

מה יגרום לכם להתעורר בבוקר? קרן אור שחמקה מבעד לתריס סגור? שעון מעורר טורדני? חלום רע? אינני יודע את התשובה, אבל אני יודע בוודאות את המחשבה הראשונה שתעבור לך בראש כשהנוירונים במוח יתחילו אט אט לתקתק: "מה אנחנו צריכים להגיש היום?"

שבועיים-שלושה מתחילת הלימודים תמצאו את עצמכם מטפלים במספר רב של מטלות הגשה. כל מרצה או מתרגל יראה בכם פועל חרוץ ממדינת עולם שלישי ויטיל עליכם בלי חשבון תרגילים, בחנים ומבחנים. להבדיל מפועל ממוצע במזרח אתם אמורים לרצות משהו כמו עשרה אדונים במקביל, וזה מיתרגם לשורת מטלות שנוחתות עליכם בקצב בו רוג'ר פדרר מתזז את היריבים שלו בווימבלדון.

צבירת פערים תקשה עליכם להגיע בשלום ליעד, קרי תקופת הבחינות שממתינה בסבלנות אכזרית לסוף הסמסטר. למעט מקרים קיצוניים, אל תבקשו מהמתרגל הארכות בהגשת תרגילי בית. הגשת תרגיל לא מושלם עדיפה במרבית המקרים (למעט תרגילי תכנות בהם נבדקת ריצה) על צבירת איחורים. איחור בהגשה יביא בעקבותיו איחורים רבים נוספים.

כלל מספר 8: אמרו לא לדחיינות. אל תשאירו הכל לסוף הסמסטר, עמדו בקצב הגשת המטלות בכל מחיר.

9. עמדו על כתפי ענקים

הפילוסוף הצרפתי ברנרד משרטר היה נוהג לומר, כי "אנו כננסים היושבים על כתפי ענקים. יכולים אנו לראות דברים רבים יותר ורחוקים יותר מאשר הם, לאו דווקא בשל חדות ראייתנו או חוסן גופנו אלא משום שאנו נישאים ומרוממים לגובה על ידי גודלם הענקי". הוא אומנם לא התכוון לתלמידי המחזורים הקודמים בפקולטה שלכם, אבל תודו שהמשפט מרשים.

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

זה לא סוד, כל המרצים יודעים שיש לכם חומרים משנים קודמות הכוללים סיכומי הרצאות, פתרון מבחנים וכן, אנחנו יודעים שיש לכם גם פתרונות מפורטים יותר או פחות לתרגילי בית מהעבר. שימוש מושכל בחומרים יכול לחסוך לכם זמן ולהביא המון תועלת.

מחזורים קודמים הכינו בוודאי דפי נוסחאות, שאלות לחזרה ואפילו אוסף בדיחות קרש של מרצים, השתמשו בהם! זה בהחלט עדיף משיטוט ברחבי האינטרנט האינסופי למציאת חומרי עזר. כל שעליכם לדאוג הוא לכך שתבינו את מה שאתם כותבים, כדי לתת לידע הזדמנות לחלחל.

כלל מספר 9: בכל מקרה תחשפו לכך באיזה שהוא שלב וטוב מוקדם ממאוחר: העזרו באוסף החומרים המדהים שמחזורים קודמים הכינו.

10. זה אפשרי!

לא להאמין, אבל בעוד זמן לא רב אתם תהיו בשנה ג' וטור כמו זה יגרום לכם לחיוך מהסוג שמחייכים מול חבר מתקופת הטירונות שמזמן לא פגשת. שנה א' במדעים מדויקים היא שנה אינטנסיבית, שתעבירו יחד עם חברים נפלאים, שנה שבה תבכו ותצחקו, תפגשו כישלון מעצים והרבה הצלחות ובעיקר תלמדו איך לומדים פה.

הקפדו להגיע להרצאות ואל תוותרו לעצמכם, התעקשו על הבנה גם אם היא לא מגיעה מייד, אל תכנעו לפחד שמגיע עם חוסר ההבנה וחוסר ההצלחה, העזרו בחברים, במתרגלים ובתלמידי מחזורים גבוהים. זכורו תמיד כי עשו זאת לפניכם רבים המוכשרים הרבה פחות מכם, והצליחו!

כלל מספר 10: שננו וחזורו ושננו - זה בהחלט אפשרי, אתם תעשו את זה!

ד"ר יוסי בן-ציון משמש כסגן ראש המחלקה ויועץ לסטודנטים לפיסיקה באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2016 נבחר ע"י התאחדות הסטודנטים כאחד מ 57 המרצים האהובים בישראל.

בשנה האחרונה יצר ד"ר בן-ציון קורס מבוא לפיסיקה מתוקשב מלא (MOOC) במסגרת "קמפוס" - המיזם הלאומי ללמידה דיגיטלית. הקורס ניתן ללמידה בחינם ולא מצריך כל ידע מוקדם.

 כיום עם טאבלט ועט זה אפשרי, כותבים בכתב יד וזה נקלט ונרשם - אך לא במחשב.

לא מכיר פתרון במחשב שאפשר לרשום במהירות נוסחאות מתמטיות ופונקציות מורכבות וגרפים ומטריצות והוכחות מתמטיות, בקצב הדיבור והכתיבה על הלוח של המרצה.  

רשמיות, ספרים, חוברות.  

לא במהירות דיבור של שיעור באולם ההרצאות או הסברים ודוגמאות בכיתת התרגול.   

אני פחות מהמסכמים, קשה לי בחומר מורכב גם להקשיב וגם לסכם.

אבל ראיתי אנשים מסכמים עם ליך.

לרוב האנשים קל יותר לסכם ולכתוב תרגילים עם דף ועט.

אם את לומדת מדעים מדויקים אני ממליץ להביא מחברת ודפדפת ולראות מה נח יותר. (אולי מחברת קטנה בכלל, לי אישית יש מחברות בצבעים שונים לפי קורסים)

זה ואמא שלי.

בחיים לא הזכרתי את זה כאן.

אלא אם כן הסמים דפקו לי את הזיכרון

קורסים ביוטיוב:

אם את לוקחת חדו"א או אינפי:

צנזור מהטכניון מעולה

אם את לוקחת אלגברה לינארית:

אומרים שצילג מהטכניון מעולה

ובאופן כללי אם את בסדר עם אנגלית יש לmit מרצים טובים וקורסים בכמעט כל תחום,

ולעתים קרובות יש גם לסטנפורד והרווארד.

כדאי לחפש קורסים כאלה אם המרצה לא טוב בקורס מסוים או שרוצים להבין משהו קשה.

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

ולא הייתה שום אפשרות חוץ מזה שהם יצאו מאוכזבים

(בסוף הרב אמר שאין *לו* אמון שיכולות להיות יחידות נפררדות. *שהוא* חושב שכולם יתחלנו אם ילכו לצבא. וגם שבעיניו אין משמעות לעם ישראל מעבר לשמירת תורה ומצוות. הוא בכלל לא דיבר על זכויות שמגינות על עם ישראל וכאלו, כי הוא באמת חד וישר.

באמת מול גישה כזאת האפשרות היחידה היא להגיד 'אוקיי אז אנחנו לא מוכנים לתת לכם תקציבים לכלום' או 'אז תרדו מהארץ'.

או להכנס לדיון עם מקורות שמראים שליהדות כן אכפת מעם ישראל, אפילו כשהוא לא שומר מצוות.

אבל אני חושב שרוב הציבור החרדי לא יכול להגיד מול עצמו שהוא מאמין בדברים שאומר הרב - שהוא *באמת* מאמין שכולם יתחלנו, שלא יכולות להיות יחידות נפרדות, ושהביטחון הזה כל כך מוחלט שהוא מוכן למות על ידי הערבים כפשוטו ולא להתגייס)

(לאיזה מעגלים את חשופה ובנו בך את ההערכה הזאת? איך היא מסתדרת עם זה שהרב פרידמן נחשב למנהיג של הקבוצה היותר קיצונית בפלג עצמו?)

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

ובחרו ברטוריקה עניינית, מכבדת מההתחלה ועד הסוף, עם חתירה לדיבור ענייני ורצון להימנע מהתנגשות, עם עשרות התגמשויות, פנייה לשכל הישר הפשוט ביותר, גם מול הכפשות ושיח מאוד קיצוני מזלזל ונוקשה מצד הרב

או לרב ש:

- מזהה את מדינת ישראל כרעה מיסודה ומעדיף את הבריטים על פניה

- שמעדיף שילדיו ימותו ע"י ערבי ולא יהיו חילונים

- שאוטם את השכל שלו מלחשוב על כל היתכנות לגיוס חרדים לצבא ואומר שזה לעולם לא יעבוד בשום אפשרות

- שאדיש לגורלם של המגינים בפועל על המדינה ולא מתרגש ממשל האלונקה

- וכל זאת תוך כדי שהוא נתמך על ידי המדינה, נתרם ולא תורם, משעבד ולא משועבד?

מה אומר ומה אגיד, אמנם אחים לנזק הם מגמתיים ובעייתיים ואולי אפילו זדוניים, אבל כוונתם רצויה, גם אם הדרך שלהם בולשביקית....

הרב לעומת זאת מגלם עמדה שקשה מאוד מאוד לסנגר עליה. 

אבל הסיקריקים החילונים באו לדבר עם הסיקריקים החרדים באצטלה שלא מצליחה לכסות את הערווה של עצמה. "נשק לאחים" באו לנסות לנהל "הסכם חודייביה", הא ותו לא. הם לא רוצים חרדים, הם לא רוצים דמוקרטיה, והם לא רוצים דת או לאום. הם רוצים כלים שיאפשרו להם לשלוט ולהשליט את המחשבה הקומוניסטית מחדש על מדינת ישראל.

הדיון היה מכובד רק מצידם ולא מצד הרב... זה מורכב, גם הרב דיבר בצורה "מכובדת" אבל אטומה ואדישה (=בלתי מכבדת)

אני מודע היטב לטהרת הכוונות של מוטיבצית האחדות של המחנה הליברלי הפרו גיוס, ויודע שהם לא רוצים את החרדים בצבא אלא רוצים את החרדים בלתי חרדיים בצבא. ואני גם מכבד את החשדנות הצינית החשדנית החרדית

ויחד עם זאת אחים לנשק כשרים יותר מאשר הרב בדיבייט הנ"ל (*הוא יותר צדיק ומקיים הלכה מהם והם באים הוגנים יותר ממנו בדיון)

רק בהעמדת פנים ורק להשיג את מבוקשם, הרב הסביר את עצמו. זהו יקבלו טוב לא יקבלו גם טוב.

מה שווה כל העמדת פנים אם באמת הם לא מתכוונים לזה?

אני לא קונה את זה שבגלל שבן אדם מדבר יפה אז לא משנה מה הכוונות האמיתיות שלו.

איך הם הוגנים? אני לא מבינה. 

או אנשים שחושבים שהם היחידים שצודקים ולכן דורסים על הדרך אנשים אחרים?

ליבם מלא כוונות זדון, או שכוונתם רצויה ודעותיהם אוויליות?

ועדיין, למה הרב (שמייצג בצורה די קלאסית את התודעה של הציבור החרדי) לא מוכן לפתח דיפלומטיה פתוחה או ישרה יותר. הבונקריות הזאת לא קלה לעיכול

למה בכלל הקיצוניים של אחים לנשק באו רק לרב הקיצוני של הפלג הירושלמי? למה בדיוק הם הגיעו דווקא לפלג הזניח הזה, ואיך הם בכלל הגיעו לרב כל כך לא משמעותי מבחינה ציבורית?

זה די שקוף, שלשני הצדדים מאוד שווה לתחזק זה את זה, ולכן הם נפגשים כדי להראות שאין סיכוי לגיוס וככה כל אחד מהם יוכל להמשיך לקבל תזרים מהספטנסרים שלו.

זה עוד לפני השאלה מה נאמר בפגישה, אם זה בכלל משנה משהו.

לא מכיר אותם, אבל היו כמה פגישות של אחים לנשק עם רבנים דת"ל

איך הם יכולים לדבר על האמונה בשביל החרדים אם הם לא מבינים מה זה אומר?

שמעת מה אמר התלמיד לקראת סוף הסרטון? ה7 לאוקטובר והצורך הצבאי אינו מה שגרם להם לדרוש את החרדים בצבא, גם כשלא היה צריך חיילים עדיין הם נלחמו על זה. זה לא בגלל צורך אמיתי.

טוב אין מה לומר אני משוחדת קצת כי אני בדעה כמו הרב ויש לי סלידה מהחברה שבאו לפניו, אם הייתי במקומו הייתי מדברת יותר חמור.

בסוף הוא אמר את האמת, הוא ענה לשאלות שלהם, הם רוצים להגיע להסכמה אבל אין אפשרות כזאת, הרב לא ימציא אפשרות רק כדי להיות נחמד בעיניהם, אם אין אז אין. זאת התשובה שלו, הוא חזר על זה כמה פעמים והסביר כמו שביקשו, הם בחוצפתם אומרו שהם לא מוכנים לקבל את זה בתור תשובה, ועוד באים אליו בטענה שהוא לא אחראי שלא אומר לציבור שלו לפעול, אין מה לעשות יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין, אין נקודת השקה.

לא הבנתי איפה ראית שהרב היה לא מכובד, בגלל שאמר שחילוניות זה תת רמה אצלם? הם שאלו למה חילוניות יותר גרוע ממוות והוא ענה. וזה נכון גם מה שאמר שאצל החילונים הדתיים הם מפגרים, ומרגישים התנשאות וכאילו רק הם צודקים, והאמת אצלם. 

אני לא מזוהה עם תנועת אחים לנשק אבל במהלך השיחה צודדתי בהם בעיקר בגלל ההוגנות בשיח. הרגשתי שהמוטיבציה להידברות היתה יותר כנה מהצד שלהם ושהעמדה המתגוננת של הרב שאומרת: "לא תהיה שום צורה של שיתוף פעולה ואין לכם מה לטרוח" היא עמדה מרגיזה / מתישה / מבאסת... הוא עושה הורדת ערך מטורפת לחילונים (* חצי קשור לכאן - תהיתי האם הוא עוצם עיניים/ משפיל מבט בגלל שאסור להביט בפניו של עז פנים, כלומר בפניהם).

אני מסכים עם זה שאחים לנשק בעייתיים וגם מסכים שהתקשורת בישראל עשתה דה-הומניזציה מטורף לחרדים ושיש שמחה לאיד על הצרות שלהם בקרב תומכי המדינה (ציונות דתית, חילונית) והשמאל...

אבל הסרטון הזה דווקא מתקף את הסיבה המוצדקת לקושי בציבור מול המנטליות החרדית, העקשנית, המתחפרת, הבלתי מוכנה לשיח בוגר, הבלתי מוכנה לשום צורה של חשיבה מחודשת.

אגיד יותר מזה - לדעתי אילו הרב היה מוכן להידברות על תנאים מגוחכים של צבא: "רמטכ"ל חרדי ירא שמיים, בסיסים נפרדים, הכשרות נפרדות, רובים נפרדים, הכל נפרד" - זה היה יותר טוב מאשר העקשנות: אי אפשר, לא יכול, בשום מצב, אין סיכוי. *העמדה* האדישה מרגיזה, לא הטענה...

- השאלה שהכי מציקה לי היא טענה שאמר הגרי"ז סולובייצ'יק לנטורי קרתא:

"האם ברוסיה הייתם מעיזים להפגין נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן כאן, בארץ ישראל, אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר לבכם גם אתם נתפסתם לציונות!"

(זו טענה רדיקלית)

הכל מתחיל ונגמר בכך שנוח להיות חרדי. אמנן כועסים עליך בציבוריות ההמונית, אבל אתה יכול לחיות את חייך ויש לך הקלות כי אתה לא משתתף. להפך - אתה תפגין ותיאבק על זכויותיך כמה שצריך... אבל אתה לא צריך לעשות שום דבר, נוח לך שדברים ילכו וישתבשו, לא אכפת לך מיהודים שנהרגים בשדה הקרב, להכל יש לך תשובות, אתה משלב ידיים מסתגר ושולח נציגי ציבור להשיג קומבינות עבורך מממשלה שתתן ותתן. זו התנהגות צינית...

אני לא טוען שלא טוב להיות חרדי ולא יודע מי צודק. אולי באמת כל מי שלא חרדי הוא טועה. אבל הרגשתי בשיחה שהיתה שם עמדה לא ישרה... והרגשתי שההימנעות מהידברות היא לא מכבדת. ואני חושב שחרדי עם יושרה פנימית צריך לבקש אישור להתנתק מהמדינה ומשירותיה לגמרי, בלי שום עזרה או מימון. אם את זה הם היו צועקים יחד עם "נמות ולא נתגייס" אז ניחא, זה היה ישר...

לא היתה עמדה מתגוננת. זה פשוט שוני כל כך עצום בין שתי הגישות, שאין באמת שום נקודת השקה.

הם המראיינים מסכימים, ולו במשהו, עם ההשקפה החרדית? כלומר, היהודית? הם באמת רצו

שיקבלו את עמדתם ודעתם. הרב עמד על דעתו, ואני מסכימה לגמרי, שאם הצבא אינו כמו הצבא

בימי דוד המלך, אין ליהודי שמור מה לעשות שם. אולי באמת כמו שאמרו כאן, היחידה החרדית באמת

שמורה מאוד, לא יודעת...

הרב אמר את דעתו מבלי ללכת סחור סחור. הטיח את זה בפנים בלי התחכמות, התיפיפות וחנופה..

הוא, והלוואי כולנו היינו כך, לא פוסח על שני סעיפים. הוא לא עומד עם רגל אחת בחילוניות

ובשנייה, בחרדיות. זה לא יכול ללכת יחד. לעולם לא. איך אמר אליהו הנביא בהר תבור

(אני לא טועה, נכון?).

ובינינו, האם לא היינו מעדיפים לההרג על קידוש השם מאשר לראות את ילדינו עוברים

לצד השני, החילוני?

הוא פשוט אמר את דעתו ללא כחל ושרק.

אני לא הייתי מעזה להתבטא כך, למרות שאני די חושבת כמוהו, כי אולי לא היה נעים

לי להעליב אותם וכו', אבל הוא לא חשש.

אני לא מכירה את האידיאולוגיה (?) שלהם אבל מתארת לעצמי שהיא מאוד מאוד

אנטי יהודית ולוחמנית.

אנחנו פשוט .... התרגלנו לחילוניות; כי היא מסביבנו, בכל מקום, מאוד קרובה. אז

ההתרגלות הזו, נושאת בחובה סכנות. קצת, קצת, לחשוב כמותם.

לא כך?

צריך ללמד עליהם זכות וכן, גם להתפלל עליהם. על כל עם ישראל.

אומרים שמשיח קרוב. הלוואי. כי רק הוא יצליח לאחד את עם  וליישר את ההידורים.

שבוע טוב. 

לולאי יהודים שנלחמים בשיניים ובצפורניים על האידישייט, על עולם התורה 

המצב במדינה הזו היה הרבה יותר גרוע. הרבה יותר. מי יודע אם לא היינו

יוצאים שוב לגלות.

זו התרומה הכי גדולה. לא?

כמה מקבלים האוניבסיטאיות ושאר המוסדות (המשחקים בקוביה למשל....)

וכמה מקבל אברך עם משפחה ברוכה?

בדקתם?

או שאמצעי התקשורת מוצאים מסילות גם  ללבבכם, לבבנו...למרבה הצער.

אולי הם הנושאים בנטל? בנטל האמיתי?

למה שהחילונים לא יטו שכם וישאו גם הם, בנטל? ואיך בעצם הם יעשו

זאת כשהם כל כך מושפעים מהתקשורת?

הוא אמר שמבחינתו היה עדיף שהמנדט יישאר פה. כלומר שלא תהיה מדינה ושכן תהיה גלות

כשחיפשתי קצת היום ראיתי שהוא באמת נגד שמוסדות תורניים יקבלו כסף מהמדינה? אז הוא מציג עמדה ישרה ועקבית, שאני לא חושב שאת מזדהה איתה (למשל, ברמת האכפתיות לעם ישראל שאינו שומר תורה ומצוות)

וזה בסדר גמור, לא? להגיד "הוא רב חשוב וחכם מאוד, ובכל זאת הלב שלי לא נותן לי להזדהות עם הדברים שהוא אומר ועם הדרך שלו"

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום