אני חייבת להביןאנונימית בהו"ל

הטרנד הזה שהורים לוקחים רק את הילדים הביולוגיים (בלי בני זוג) לחופשה אקזוטית בחו"ל של שבוע- לגיטימית?


אני שומעת כמה וכמה משפחות שעושות את זה לאחרונה. ואני באמת תוהה אם זה פשוט הבדלי תרבות כי ההורים שלי נחרדים מהרעיון בכלל. גם בני זוג הם הילדים שלהם, בלי צל של ספק. ואם לוקחים אז זה את כולם או שלא עושים בכלל.


האמת שהשתדלתי לפרגן לחופשה הזאת. באמת, שבעלי יצא ויהנה ואני אסתדר עם הילדים בחופש, עם העבודה ועם הבית.


אבל עכשיו ההורים שלו אשכרה רוצים לעשות את זה כל שנה באופן קבוע!! ואני פשוט בהלםםםם.

בשבת שהיינו אצלם אחרי נאלצתי לסבול את כל הסיפורים שלהם על איך שהיה כיף רק עם הילדים שלהם ולא חסכו שום פרט. אני משתדלת לא להתעצבן עליהם כי הם באמת לא מודעים עד כמה זה לא כיף לשאת שבוע שלם עול מטורף, לא להיות מוזמנת לנסיעה שוואלה, חלמתי עליה המון זמן ובסוף לשמוע את כל הסיפורים של איזה זמן איכות היה להם. זה לא שאני מצפה שלא יספרו בכלל. אבל וואלה זה היה מנקר עיניים. טו מאצ'.


כל הקונספט כל כך מעליב בעיניי.

עזבו את כל הטרחה והתשישות להישאר לבד עם הילדים. אבל זה פשוט הזוי בעיניי שלא קולטים שהילדים הנשואים שלהם בשלב אחר בחיים. אי אפשר לחזור אחורה בזמן לזמן שהיו רק המשפחה הגרעינית שלהם ולטוס כל שנה.


אולי אני ההזויה היחידה כי אני שומעת על הרבה מסביבי שעושים את זה..

אם זה פוגע, אז בעיני זה לא מתאיםיעל מהדרום

לק"י


אבל גם בלי קשר, זה נשמע לי קצת מוגזם. בטח כשיש ילדים קטנים ובן הזוג נשאר להתמודד לבד במשך שבוע.

פחות זמן או בשלב אחר בחיים יכול להיות יותר מתאים.


ומצד שני, אני יכולה להגיד לך שדודות שלי יצאו לטיול לבד בלי הבעלים שלהן, אבל ליומיים. וגם אין להם ילדים קטנים.

ובעיני זה ממש כיף ויפה.

האמת, אני לא מכירה שעושים את זהבוקר אור

אבל לא נשמע לי נורא.  פשוט שבוע זה באמת הרבה אם אין לך עזרה

אם היה אפשר לקצר את הזמן זה היה בסדר מבחינתך?

כנלהמקורית

האמת שאני הייתי שמחה לו היה מתאפשר לי שבוע עם המשפחה שלי לבד, כמו פעם

טוב. לא שבוע, אפשר 5 ימים

ןהייתי מפרגנת גם לבעלי 

זה נכון שזה יותר כבד עם הילדים בזמן הזה בשנה, אבל תלוי בעיניי

בחופש הגדול זה דבר אחד ובזמן הלימודים זה דבר אחר 

 

ומכל מקום, אם את חושבת שזה לא מתאים - דברי איתו על זה

וגם - עד שנה הבאה יזרמו הרבה מים בנהר. 

אני הייתי מפרגנת בכיףoo

אצלנו זה לא קיים, אבל אנחנו נוסעים בנפרד הוא עם חברים ואני עם חברות וזה מאד מוצלח.

אם זה ע״ח ההורים זה גם בחינם וגיבוש משפחתי.

למה אי אפשר לחזור בזמן? נישואים לא סותרים בילויים בנפרד.

לא אמרתי שזה סותר.אנונימית בהו"ל

אם היה מדובר באיזה יום כיף או ערב משפחתי הייתי זורמת לגמרי וגם מפרגנת מכל הלב.
 

חופשה זה בעיניי לא אותו סיפור. אבל טוב אני כנראה דעת מיעוט..

 

לגבי חברים או חברות- גם זה לא אותו עניין..כי גם ככה זה מעגלים נפרדים. לי יש את שלי ולו יש את שלו. משפחה זה אותו מעגל משותף של שנינו 

לא בדעת מיעוט, גם בעיניי זה מוזרמתואמת

ולא שמעתי בסביבתי על שום דבר בסגנון...

זה בסדר לפרגן מדי פעם לבן הזוג לצאת לבד או עם חברים או עם חלק מבני המשפחה, אבל ליומיים מקסימום, ולא בצורה מאורגנת וקבועה כזו...

כשאדם מתחתן הוא קודם כול שייך לאשתו (וכן להפך) ולמשפחתו החדשה, ורק אחר כך למשפחת המקור שלו. וברגע שהוא נשוי - אשתו היא חלק ממנו, ואי אפשר להפריד ביניהם ביד גסה כזו.

בקיצור, אני איתך... לא יודעת מה הייתי עושה בפועל...

לא חושבת שאת בדיעת מיעוט. קשה להסיק מפהיעל מהדרום

לק"י


יכול להיות שעיקר הקושי שלך הוא זה שאת לא יוצאת לבלות ככה, שזה חסר לך.

אז לא יודעת אם תוכלי גם לקחת כמה ימים, אבל אולי תוכלי לצאת לבד עם חברה/ אחות, או לצאת לנופש משפחתי (שאומנם עם ילדים זה נופש שונה, אבל עדיין יכול להיות מאוורר).

הסיבהoo
שאנחנו נוסעים בנפרד זה לא בגלל החברים, אלא הצורך לבלות לבד וגם שהלוגסטיקה קלה יותר כי יש מי שישאר עם הילדים, ככה אפשר לצאת לעיתים קרובות יותר.
ונראה לי שיש הרבה שדווקא בדעה שלךoo
יש הרבה זוגות שפחות מתאים להם או לאחד מהם. לנו זה זורם לשנינו.
אני איתך.. במיוחד עם הילדים קטניםרבע ל7
וקשוח להיות איתם לבד


מכירה כאלה שעושים חופשה רק עם הילדים הביולוגים

לא חושבת שאת דעת מיעוט.טארקו

זה באמת דיי קיצוני.

חמי וחמותי בקיצון השני של הסקאלה ואני בתור כלה מנסה לעודד כן מפגשים של המשפחה הגרעינית כי זה חשוב בעיני

אבל מפגש זה ערב

לא כמה ימים וכאלה מיוחדים...

לא בדעת מיעוטמקקה

גם לי נשמע מופרך ולא מתאים

אפשר מפגש או משהו בסגנון, שבוע? וואלה, האמת לא הייתי מפרגנת. זה קשה נורא שבוע לבד, בקושי במילואים שרדתי

מסכימה איתך מאוד את בכלל לא בדעת מיעוטאביול
גם לי זה נראה תלוש מהמציאותאחינועמית

לא סביר בעיניי לכזה פרק זמן ארוך (מבחינתי לילה בלי בעלי זה רק אם קורה משהו חריג שמחייב, כמו מילואים או בית חולים)

ולא סביר החוסר רגישות לספר ולתאר ליד אלה שנשארו כאן

כן יכולה להבין את הרצון של המשפחה, אבל מאוד הגיוני שלא יתאים לך בקונסטלציה הזו.

לא נראה לי שאת כזה מיעוטאמא לאוצר❤

גם בעיני זה הזוי

וממש לא בטוח שהייתי זורמת. (יותר נכון רוב הסיכויים שלא)

אני גם לא מכירה משפחות שזה נהוג בהם..

מסכימה אתךאן אליוט

יש הבדל ממש גדול בין איזה ערב רק המשפחה לעומת חופשה.

ובמיוחד משפחה עם ילדים קטנים.

ימי החופש מהעבודה למשל, הם משאב מוגבל. אפילו אם החופשה היא על חשבון ההורים. את ימי החופש האלו הרבה יותר חשוב לנצל ביחד. אלא אם כן גם בן הזוג השני מעדיף צורת בילוי אחרת וגם ככה כל אחד נוסע בנפרד, ואז זה סביר.

וזה רק מהפן הטכני.

זה מעליב לדעתי רעיון כזה של חופשה של 5 ימים בלי בני הזוג. ואת צודקת בהחלט בזה שנפגעת.

לדעתי את ובעלך צריכים לדבר על העניין, אם הרעיון שוב יעלה, ולהגיע להסכמות שמתאימות לכם כמשפחה

זה ממש תלוי משפחהפאף

יש משפחות שאולי הבני זוג לא הכי מסתדרים עם האחים או אפילו עם ההורים, או שיש איזשהו משבר למישהו מהמשפחה הגרעינית וזו דרכם של ההורים לייצר איזושהי קבוצת תמיכה, אני מכירה משפחות שפשוט נופש של כולם ביחד הוא ממש לא קשור, אז מנסים לארגן רק המשפחה המצומצמת, ובאמת לא תמיד זה מתאים בגלל שכבר יש לכל אחד משפחה גרעינית משלו....

עכשיו הם מתלהבים ומדברים על לעשות את זה כל שנה, זה לא אומר כלום, קרוב לוודאי שההתלהבות תדהה...

ואם זה לא מתאים לכם כמשפחה אז דברי על זה עם בעלך, לא חייב עכשיו- (כן אפשר לדבר על הקושי הגדול שלך להשאר לבד עם הילדים, אבל לאו דווקא על התוכניות של שנה הבאה) יהיה שוב? דברו על זה אז... 

לא חושבת שזה בהכרח מעליבננה123

אבל כן חושבת שצריכה להיות התחשבות מבחינת שלב בחיים, ויכול להיות שהעלבון קשור בזה.

אני חושבת שיש הבדל בהתייחסות לחופש משפחתי בשלב שבו את נמצאת לעומת עוד כמה שנים קדימה.

מכירה משפחות שעושות את זה, אבל לרוב אין כבר ילדים קטנים בתמונה. בעיניי זה סופר מגניב, והלוואי שעוד ככה 15-20 שנה אני ואחים שלי נהיה מספיק חברים כדי לעשות את זה עם ההורים (גם, שיהיו בריאים, בע"ה). אבל נראה לי הם בשלב אחר-שבו חופשה לא מסתכמת בחופשה אחת בשנה. גם מבחינת הדור המבוגר יותר-שיש לו יותר פניות להנות, וזו ממש לא החופשה היחידה שלו בשנה, וגם על הדור הצעיר יותר-שאולי יש לו כבר יותר אמצעים ופניות, לא מטופל יותר בילדים קטנים ויוצא יותר לחופש-גם כמשפחה גרעינית גם כזוג, וככה יש יותר מקום רגשי גם ליציאה לחופשה בנפרד.

נראה לי גם בשלב הזה אין כבר את המתח של כניסה למשפחה. המשפחה כבר יותר מעוצבת וכל אחד יותר בטוח במקומו וזה יכול לאפשר יציאה לחופש במגוון רחב יותר של צורות.

לעומת זאת, המצב שאת מתארת נראה לי שונה. יכולה להעיד לפחות על עצמי-אנחנו בשלב שמתקמצנים יותר, עסוקים בגידול ילדים קטנים, ובקושי יוצאים לחופשה אנחנו בעצמנו. במצב כזה כן הייתי אולי קצת נעלבת-כי הייתי מרגישה שלא רואים אותנו כמשפחה ורואים רק את המשפחה הגרעינית שהייתה פעם. אבל גם אם העלבון מובן, לא הייתי עדיין שוללת לגמרי חופשה כזאת. מבינה את הצורך של המשפחה הגרעינית גם קצת לחזור לחיים פעם. גם אם המציאות השתנתה. ואז באה השאלה עד כמה זה מקשה עלייך טכנית. אם את נשארת לבד עם ילדים באוגוסט בלי מסגרות-בעיניי זה לא מגניב בכלל! אבל אם כן יש מידה של התחשבות הייתי אולי יותר מסתכלת על עצמי ומנסה לעבוד על הנקודות הרגישות שהתעוררו. אני חושבת שהעלבון קשור למליון ואחד דברים אחרים שהטיול פשוט מהווה טריגר אליהם. דברים בלתי פתורים באופן כללי שהטיול מעורר (חסך ביציאה לחופשות, קושי מול המשפחה של הצד השני). נראה לי כדאי לבחון את הנקודות האלו ולראות עד כמה הן משליכות על איך שאת תופסת את הסיטואציה...

אני חושבת שזה חשובמקרמה

חשוב מאוד לטפח קשר בין האחים ללא קשר לבני זוגם

ההורים של בעלי מתיחסים אלי כמו אל בת.

אני קוראת להם אבא ואמא.

ועדיין אני מאוד מעודדת את בעלי לשמור קשר ילידי עם אחיות שלו שלא כולל אותי.


 

מהצד השני אני יכולה להגיד שיצא לי להגיד לאח שלי על אשתו שכל עוד היא הבחירה שלו היא בילד אין במשפחה וקודמת אלי.

אבל היא בחירה שלו. לא שלי

והקשר שלנו כאחים לא חייב לכלול אותה בכל סיטואציה.


 

לעתיד, אני מאוד ישמח אם הקשר בין הילדים שלנו חא יעמוד התלות ישירה להאם בני הזוג שלהם מתחברים או לא מתחברים.

זה קשר דם. זה כל כך חשוב

 

וכל הכבוד להורים שלו משקיעים בזה מזמנם וכספם

 

אבל ללא קשר לכמה זה חשוב ברמת העיקרון. ברמת הביצוע זה צריך להיות מתואם בניך לבין בעלך

יש הבדל בין לשמור על קשראביול
לבין לנסוע לשבוע לחול. זה ממש שונה 
כתבתי שהביצוע פה לוקה בחסרמקרמה

ברור שהמחיר של ימי החופש, אוגוסט, הטיפול לבד בילדים הוא מחיר שגבוהה לה (וגם לי הוא נשמע גבוהה).

אבל זה לא רק החשיבות לשמור על קשר.

זה החשיבות לשמור על קשר שלא כולל את בני הזוג

אין מצב שבעלי היה מבזבז שבוע של ימי חופשה באוגוסטאמאחת

על נסיעה שהילדים לא שותפים לה. זה פשוט לא רלוונטי, כי אין לנו מספיק ימי חופשה גם ככה לאוגוסט

ואנחנו כן רוצים גם לבלות ביחד עם הילדים בחופש.

שנה אחת הייתי מפרגנת איכשהו, אבל כל שנה? ממש לא. עם זאת, לא הייתי מבזבזת זמן על להעלב מאמא שלו. פשוט להסביר לו שמבחינתך זה ממש לא יכול לקרות כל שנה.

גם לדעתי זה מוזרחילזון 123

פעם אחת לאיזה טיול שורשים או משהו זה הגיוני

אבל כל שנה קבוע? נשמע קצת מוגזם.


אם פעם בשנה עושים איזה ארוחה במסעדה רק לילדים זה הגיוני

הבעייתיות פה היא לא זה שזה רק המשפחה הגרעיניתנחש מי?

זה הגיוני במובן מסוים אחת ל..לארגן משהו מצומצם

וגם לממן לכל הגיסות-גיסים זה סרט

וגם מי ישמור על הילדים אם 2 ההורים יטוסו


אבל

חד פעמי זה סבבה

אבל לייצר מסורת שמחייבת את המשפחות להתגייס לכזה דבר

לקחת חופש מהעבודה , להשאיר את האישה או הבעל לבד עם הילדים

זה לא משהו שמתאים כל שנה

ועלול לייצר מחויבות סמויה כזאת ורצון חזק..שעלול להפריע לאישה או לבעל לומר שלא מתאים להם . ולהרגיש נח שרק הבעל או האישה שלהם יעדר


זה מורכב ומעיק ועלול לגרום למתחים זוגיים בעיני

מסכימה לגמריאמאשוני

מסכימה שזה עלול ליצור מחוייבות שלא נעימה ורק מעכירה את היחסים לטווח הארוך.

אני לא הייתי מסכימה בחיים גם לא באופן חד פעמי.

אצלנו ברור שמזמינים את כל המשפחה גם אם זה אומר להזמין לעיתים רחוקות..


רק אומרת לך שכרגע הם מדברים על זה שזה יהיה כל שנה כי הם בהיי,

מאוד יכול להיות שכבר בשנה הבאה התוכניות ישתבשו בלי קשר לאיך שאת מרגישה אז לא כדאי להילחם בזה כרגע.

כן תדברי ותשקפי לבעלך שזה גבה ממך מחירים ואת לא מתחייבת לאפשר את זה כל שנה, תשאירי את זה ככה פתוח ותתני לזמן לעשות את שלו.

אם את רואה שהם לקראת הזמנת כרטיסים ועדיין אף אחד לא עצר את השטות הזאת אז תחשבי שוב האם ואיך להגיב.


רק רוצה לומר שכנראה מדובר בטרנד די חדש כי פעם לא היה כסה נפוץ לטוס משפחות שלמות לחו"ל, אז עדיין לא עבר מספיק זמן כדי לראות את ההשלכות של הניסוי הזה.

מה גם שאף אחד לא ישמח לספר שאצלם התחילו עם המסורת הזאת והפסיקו אותה כי לא היה מוצלח.

כן. מכירה את זהמהלכת בדרכה
לא כל שנה אבל כל שנה שניה. ואם את נעלבת לפתוח את זה מול בעלך.


חייבת לומר שאצל הזוגות שאני מכירה יש על זה סופר פיצוי. אצל חברה שהוריה עושים את זה בעלה יוצא לחופשת סקי/טיול ג'יפים/רכיבה אתגרית בחו"ל עם אח שלו וחברים.


חבר שאצלו עושים את זה אשתו בת יחידה, אז דבר ראשון יש לה עזרה בתשלום במהלך ההעדרות ועד עכשיו נסעה לחו"ל שופינג עם חברות וריטריט בחו"ל שהיא חלמה עליו. משפחות דתיות למען הסר ספק.

גם לי מוזר, והיה לי לא מתאים בכללשיפור
לא סביר בכלל לדעתי.לבוא בטוב
לא בדעת מיעוטדפני11

גם בעיני זה לא הגיוני

ובעיקר יכול ליצור מתח משפחתי בקלות....

מבחינתי ברגע שהתחתנו הנשואים הם (כמעט) בדיוק כמו הילדים.....

וגם אם עושים דבר כזה אז בטח לא בצורה קבועה כל שנה לשבוע... ועוד באמצע אוגוסט השם ישמור...


מה שכן- ממש ממש לא לפתוח את זה מול חמותך.

רק מול בעלך. בעדינות. לדבר ולספר למה זה מפריע לך. כמה זה קשוח עם הילדים. כמה גם את צריכה חופש. ואני בטח הייתי מדברת גם על התחושה שזה נותן שכאילו אנחנו (ה"נספחים" כמו שפעם שמעתי ממשהי) מחוץ למשפחה...

באה לשיחה איתו מתוך נקודת הנחה שכנראה לא ארצה שזה יהיה משהו אוטומטי כל שנה ושיבין שיש גם אותך בסיפור וכל שנה מחדש נראה מה הכוחות וכו...

ומכוונת לזה שיבין בעיקר את הקושי שלך.

האם יחליט לדבר עם ההורים/שאר האחים- זה בחירה שלו. העיקר שיגיע מתוך מקום רגיש לסיטואציה אבל עם אמירה...


ובעיני אם הולך לככ הרבה זמן.. בהחלט מגיע גם לך פיצוי בדמות של שבוע יציאה לאנשהו עם מי שבאלך...

האמת שלא שמעתי על כזו תופעהאני זה א

של שבוע טיול לחול בלי בני זוג.

אם זה משהו חד פעמי אז הייתי לגמרי מפרגנת אבל משהו כל שנה לי פחות מתאים..

מה שכן אנחנו לא מזמן עשינו ערב אחים  רצינו לעשות טיול של יום אחד אבל לא הסתדר אז המרנו לערב וכן רצינו את הביחד שלנו לא כי לא מסתדרים עם הבני זוג פשוט כן יש משהו אינטימי אחר בערב כזה אבל זה באמת היה משהו חריג ולא משהו שבשגרה.. מה שכן גם טכנית היה לנו נוח לקבוע רק אחים כדי שבן זוג אחד ישאר עם הילדים..

רוב המפגשים שלנו הם בכלל עם הילדים וכולם אנחנו עוד בשלב הזה אולי רק עוד כמה שנים זה יגיע למפגשים של זוגות בלי ילדים  כשיגדלו קצת.. מדי פעם אנחנו גם עושים מפגשים של אחיות וגיסות אבל זה בקטע של רק בנות.. או שבסיום מפגשים כל הבנים הולכים ונשארות רק הבנות סתם בקטע שאוהבות לקשקש ביננו..

לא הייתי עושה את זהדור רביעי
נראה לי קונספט שנוצר מאילוצי עלויות. עדיין זו טעות בעיני, אבל כן ממליצה לפרגן מאד לבן הזוג למרות השבוע הקשה. תחשיבי שזו נסיעה מטעם העבודה. 
אילוצי עלויותלבוא בטוב

אז שיקחו את כולם כולל כולם ליומיים-שלושה ואפשר בארץ.

קונספט של טיול שבוע בחו"ל רק לאחים לא נשמע לי מוצדק מאילוצי עלויות

לא הייתי עושה אבל הייתי מכבדת מי שעושהדור רביעי
לא צריך להיות קטנוני
זה לא נשמע לי קטנונילבוא בטוב

זה נשמע לי הזוי להוציא לפועל דבר כזה

אבל כל עוד זה לא קשור אלי אז לא רלוונטי לי..

בכל זאת הבעתי את דעתי

ואנחנו לא חייבות להסכים🙂

גם לי זה נשמע ממש מוזר ומעליב...אביול
מה הסיפור הזה שחול נהיה חובה?מחכה עד מאוד

כאילו לא יצאת לחול?

וואו הפסדת!

קודם כל למה לצאת מהארץ בכלל?

ולמה זה נהיה ככ חברתי אצל דתיים החול הזה?

רק לי זה זה מפריע ?

האמת שגם לי זה מפריע ואני לא מבינה את זההמקורית
נסיעה וחופש בארץ זה ה- דבר בעיניי. אם כבר
לא רק לך...אביול
אני גם לא מבינה... 
לא שמעתי על זה מעולםפה לקצת

ואני לא חושבת שהייתי מפרגנת את זה לבעלי אם הייתי נשארת עם הילדים לבד שבוע שלם, ועוד בלי שום אפשרות להזעיק אותו אם קשה לי מידי.


אני בעד לחזק את הקשר בין האחים וגם מעודדת את בעלי לזה.

אבל יש עוד המון דרכים אפשריות חוץ מלטוס שבוע לחו"ל...

ממש מוזר ובעיניירקלתשוהנ

אפילו מפגשי אחים אנחנו לא עושים בלי בני הזוג

בטח שלא כמה ימים לבד!!!!


ממש מוזר,  לא מבינה את זה בכלל

זו אופנה חדשה אני חושבת ובצד של בעלי זה כבר נכנס.דיאט ספרייט

חמותי הציעה ובמימון מלא לדובאי לכל האחים.

לא רציתי שבעלי יהיה יוצא דופן והסכמתי,מה גם שבעצמנו אין לנו את האפשרות לממן נסיעה לאילת אפילו.

דאגנו לעזרה בתשלום אבל היה מאוד מאוד מאוד קשה.

כשבעל לא נמצא זו לא רק העזרה הפיזית הממשית, אלא ההרגשה שמישהו נושא איתי בנטל.

מקווה שלא תציע שוב ושלא נצטרך לסרב.

חמותי חילונית אגב יש לציין.

שאר האחים גם. 

לא שמעתי על הטרנד הזה בכללממשיכה לחלוםאחרונה

לא נפוץ אצלינו

אבל נשמע לי קשוח ממש

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.אחרונה

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך