לק"י

אבל גם בלי קשר, זה נשמע לי קצת מוגזם. בטח כשיש ילדים קטנים ובן הזוג נשאר להתמודד לבד במשך שבוע.

פחות זמן או בשלב אחר בחיים יכול להיות יותר מתאים.

ומצד שני, אני יכולה להגיד לך שדודות שלי יצאו לטיול לבד בלי הבעלים שלהן, אבל ליומיים. וגם אין להם ילדים קטנים.

ובעיני זה ממש כיף ויפה.

אבל לא נשמע לי נורא.  פשוט שבוע זה באמת הרבה אם אין לך עזרה

אם היה אפשר לקצר את הזמן זה היה בסדר מבחינתך?

האמת שאני הייתי שמחה לו היה מתאפשר לי שבוע עם המשפחה שלי לבד, כמו פעם

טוב. לא שבוע, אפשר 5 ימים

ןהייתי מפרגנת גם לבעלי 

זה נכון שזה יותר כבד עם הילדים בזמן הזה בשנה, אבל תלוי בעיניי

בחופש הגדול זה דבר אחד ובזמן הלימודים זה דבר אחר 

ומכל מקום, אם את חושבת שזה לא מתאים - דברי איתו על זה

וגם - עד שנה הבאה יזרמו הרבה מים בנהר. 

אצלנו זה לא קיים, אבל אנחנו נוסעים בנפרד הוא עם חברים ואני עם חברות וזה מאד מוצלח.

אם זה ע״ח ההורים זה גם בחינם וגיבוש משפחתי.

למה אי אפשר לחזור בזמן? נישואים לא סותרים בילויים בנפרד.

אם היה מדובר באיזה יום כיף או ערב משפחתי הייתי זורמת לגמרי וגם מפרגנת מכל הלב.
 

חופשה זה בעיניי לא אותו סיפור. אבל טוב אני כנראה דעת מיעוט..

לגבי חברים או חברות- גם זה לא אותו עניין..כי גם ככה זה מעגלים נפרדים. לי יש את שלי ולו יש את שלו. משפחה זה אותו מעגל משותף של שנינו 

ולא שמעתי בסביבתי על שום דבר בסגנון...

זה בסדר לפרגן מדי פעם לבן הזוג לצאת לבד או עם חברים או עם חלק מבני המשפחה, אבל ליומיים מקסימום, ולא בצורה מאורגנת וקבועה כזו...

כשאדם מתחתן הוא קודם כול שייך לאשתו (וכן להפך) ולמשפחתו החדשה, ורק אחר כך למשפחת המקור שלו. וברגע שהוא נשוי - אשתו היא חלק ממנו, ואי אפשר להפריד ביניהם ביד גסה כזו.

בקיצור, אני איתך... לא יודעת מה הייתי עושה בפועל...

לק"י

יכול להיות שעיקר הקושי שלך הוא זה שאת לא יוצאת לבלות ככה, שזה חסר לך.

אז לא יודעת אם תוכלי גם לקחת כמה ימים, אבל אולי תוכלי לצאת לבד עם חברה/ אחות, או לצאת לנופש משפחתי (שאומנם עם ילדים זה נופש שונה, אבל עדיין יכול להיות מאוורר).

מכירה כאלה שעושים חופשה רק עם הילדים הביולוגים

זה באמת דיי קיצוני.

חמי וחמותי בקיצון השני של הסקאלה ואני בתור כלה מנסה לעודד כן מפגשים של המשפחה הגרעינית כי זה חשוב בעיני

אבל מפגש זה ערב

לא כמה ימים וכאלה מיוחדים...

גם לי נשמע מופרך ולא מתאים

אפשר מפגש או משהו בסגנון, שבוע? וואלה, האמת לא הייתי מפרגנת. זה קשה נורא שבוע לבד, בקושי במילואים שרדתי

לא סביר בעיניי לכזה פרק זמן ארוך (מבחינתי לילה בלי בעלי זה רק אם קורה משהו חריג שמחייב, כמו מילואים או בית חולים)

ולא סביר החוסר רגישות לספר ולתאר ליד אלה שנשארו כאן

כן יכולה להבין את הרצון של המשפחה, אבל מאוד הגיוני שלא יתאים לך בקונסטלציה הזו.

גם בעיני זה הזוי

וממש לא בטוח שהייתי זורמת. (יותר נכון רוב הסיכויים שלא)

אני גם לא מכירה משפחות שזה נהוג בהם..

יש הבדל ממש גדול בין איזה ערב רק המשפחה לעומת חופשה.

ובמיוחד משפחה עם ילדים קטנים.

ימי החופש מהעבודה למשל, הם משאב מוגבל. אפילו אם החופשה היא על חשבון ההורים. את ימי החופש האלו הרבה יותר חשוב לנצל ביחד. אלא אם כן גם בן הזוג השני מעדיף צורת בילוי אחרת וגם ככה כל אחד נוסע בנפרד, ואז זה סביר.

וזה רק מהפן הטכני.

זה מעליב לדעתי רעיון כזה של חופשה של 5 ימים בלי בני הזוג. ואת צודקת בהחלט בזה שנפגעת.

לדעתי את ובעלך צריכים לדבר על העניין, אם הרעיון שוב יעלה, ולהגיע להסכמות שמתאימות לכם כמשפחה

יש משפחות שאולי הבני זוג לא הכי מסתדרים עם האחים או אפילו עם ההורים, או שיש איזשהו משבר למישהו מהמשפחה הגרעינית וזו דרכם של ההורים לייצר איזושהי קבוצת תמיכה, אני מכירה משפחות שפשוט נופש של כולם ביחד הוא ממש לא קשור, אז מנסים לארגן רק המשפחה המצומצמת, ובאמת לא תמיד זה מתאים בגלל שכבר יש לכל אחד משפחה גרעינית משלו....

עכשיו הם מתלהבים ומדברים על לעשות את זה כל שנה, זה לא אומר כלום, קרוב לוודאי שההתלהבות תדהה...

ואם זה לא מתאים לכם כמשפחה אז דברי על זה עם בעלך, לא חייב עכשיו- (כן אפשר לדבר על הקושי הגדול שלך להשאר לבד עם הילדים, אבל לאו דווקא על התוכניות של שנה הבאה) יהיה שוב? דברו על זה אז... 

אבל כן חושבת שצריכה להיות התחשבות מבחינת שלב בחיים, ויכול להיות שהעלבון קשור בזה.

אני חושבת שיש הבדל בהתייחסות לחופש משפחתי בשלב שבו את נמצאת לעומת עוד כמה שנים קדימה.

מכירה משפחות שעושות את זה, אבל לרוב אין כבר ילדים קטנים בתמונה. בעיניי זה סופר מגניב, והלוואי שעוד ככה 15-20 שנה אני ואחים שלי נהיה מספיק חברים כדי לעשות את זה עם ההורים (גם, שיהיו בריאים, בע"ה). אבל נראה לי הם בשלב אחר-שבו חופשה לא מסתכמת בחופשה אחת בשנה. גם מבחינת הדור המבוגר יותר-שיש לו יותר פניות להנות, וזו ממש לא החופשה היחידה שלו בשנה, וגם על הדור הצעיר יותר-שאולי יש לו כבר יותר אמצעים ופניות, לא מטופל יותר בילדים קטנים ויוצא יותר לחופש-גם כמשפחה גרעינית גם כזוג, וככה יש יותר מקום רגשי גם ליציאה לחופשה בנפרד.

נראה לי גם בשלב הזה אין כבר את המתח של כניסה למשפחה. המשפחה כבר יותר מעוצבת וכל אחד יותר בטוח במקומו וזה יכול לאפשר יציאה לחופש במגוון רחב יותר של צורות.

לעומת זאת, המצב שאת מתארת נראה לי שונה. יכולה להעיד לפחות על עצמי-אנחנו בשלב שמתקמצנים יותר, עסוקים בגידול ילדים קטנים, ובקושי יוצאים לחופשה אנחנו בעצמנו. במצב כזה כן הייתי אולי קצת נעלבת-כי הייתי מרגישה שלא רואים אותנו כמשפחה ורואים רק את המשפחה הגרעינית שהייתה פעם. אבל גם אם העלבון מובן, לא הייתי עדיין שוללת לגמרי חופשה כזאת. מבינה את הצורך של המשפחה הגרעינית גם קצת לחזור לחיים פעם. גם אם המציאות השתנתה. ואז באה השאלה עד כמה זה מקשה עלייך טכנית. אם את נשארת לבד עם ילדים באוגוסט בלי מסגרות-בעיניי זה לא מגניב בכלל! אבל אם כן יש מידה של התחשבות הייתי אולי יותר מסתכלת על עצמי ומנסה לעבוד על הנקודות הרגישות שהתעוררו. אני חושבת שהעלבון קשור למליון ואחד דברים אחרים שהטיול פשוט מהווה טריגר אליהם. דברים בלתי פתורים באופן כללי שהטיול מעורר (חסך ביציאה לחופשות, קושי מול המשפחה של הצד השני). נראה לי כדאי לבחון את הנקודות האלו ולראות עד כמה הן משליכות על איך שאת תופסת את הסיטואציה...

חשוב מאוד לטפח קשר בין האחים ללא קשר לבני זוגם

ההורים של בעלי מתיחסים אלי כמו אל בת.

אני קוראת להם אבא ואמא.

ועדיין אני מאוד מעודדת את בעלי לשמור קשר ילידי עם אחיות שלו שלא כולל אותי.

מהצד השני אני יכולה להגיד שיצא לי להגיד לאח שלי על אשתו שכל עוד היא הבחירה שלו היא בילד אין במשפחה וקודמת אלי.

אבל היא בחירה שלו. לא שלי

והקשר שלנו כאחים לא חייב לכלול אותה בכל סיטואציה.

לעתיד, אני מאוד ישמח אם הקשר בין הילדים שלנו חא יעמוד התלות ישירה להאם בני הזוג שלהם מתחברים או לא מתחברים.

זה קשר דם. זה כל כך חשוב

וכל הכבוד להורים שלו משקיעים בזה מזמנם וכספם

אבל ללא קשר לכמה זה חשוב ברמת העיקרון. ברמת הביצוע זה צריך להיות מתואם בניך לבין בעלך

ברור שהמחיר של ימי החופש, אוגוסט, הטיפול לבד בילדים הוא מחיר שגבוהה לה (וגם לי הוא נשמע גבוהה).

אבל זה לא רק החשיבות לשמור על קשר.

זה החשיבות לשמור על קשר שלא כולל את בני הזוג

על נסיעה שהילדים לא שותפים לה. זה פשוט לא רלוונטי, כי אין לנו מספיק ימי חופשה גם ככה לאוגוסט

ואנחנו כן רוצים גם לבלות ביחד עם הילדים בחופש.

שנה אחת הייתי מפרגנת איכשהו, אבל כל שנה? ממש לא. עם זאת, לא הייתי מבזבזת זמן על להעלב מאמא שלו. פשוט להסביר לו שמבחינתך זה ממש לא יכול לקרות כל שנה.

פעם אחת לאיזה טיול שורשים או משהו זה הגיוני

אבל כל שנה קבוע? נשמע קצת מוגזם.

אם פעם בשנה עושים איזה ארוחה במסעדה רק לילדים זה הגיוני

זה הגיוני במובן מסוים אחת ל..לארגן משהו מצומצם

וגם לממן לכל הגיסות-גיסים זה סרט

וגם מי ישמור על הילדים אם 2 ההורים יטוסו

אבל

חד פעמי זה סבבה

אבל לייצר מסורת שמחייבת את המשפחות להתגייס לכזה דבר

לקחת חופש מהעבודה , להשאיר את האישה או הבעל לבד עם הילדים

זה לא משהו שמתאים כל שנה

ועלול לייצר מחויבות סמויה כזאת ורצון חזק..שעלול להפריע לאישה או לבעל לומר שלא מתאים להם . ולהרגיש נח שרק הבעל או האישה שלהם יעדר

זה מורכב ומעיק ועלול לגרום למתחים זוגיים בעיני

מסכימה שזה עלול ליצור מחוייבות שלא נעימה ורק מעכירה את היחסים לטווח הארוך.

אני לא הייתי מסכימה בחיים גם לא באופן חד פעמי.

אצלנו ברור שמזמינים את כל המשפחה גם אם זה אומר להזמין לעיתים רחוקות..

רק אומרת לך שכרגע הם מדברים על זה שזה יהיה כל שנה כי הם בהיי,

מאוד יכול להיות שכבר בשנה הבאה התוכניות ישתבשו בלי קשר לאיך שאת מרגישה אז לא כדאי להילחם בזה כרגע.

כן תדברי ותשקפי לבעלך שזה גבה ממך מחירים ואת לא מתחייבת לאפשר את זה כל שנה, תשאירי את זה ככה פתוח ותתני לזמן לעשות את שלו.

אם את רואה שהם לקראת הזמנת כרטיסים ועדיין אף אחד לא עצר את השטות הזאת אז תחשבי שוב האם ואיך להגיב.

רק רוצה לומר שכנראה מדובר בטרנד די חדש כי פעם לא היה כסה נפוץ לטוס משפחות שלמות לחו"ל, אז עדיין לא עבר מספיק זמן כדי לראות את ההשלכות של הניסוי הזה.

מה גם שאף אחד לא ישמח לספר שאצלם התחילו עם המסורת הזאת והפסיקו אותה כי לא היה מוצלח.

חייבת לומר שאצל הזוגות שאני מכירה יש על זה סופר פיצוי. אצל חברה שהוריה עושים את זה בעלה יוצא לחופשת סקי/טיול ג'יפים/רכיבה אתגרית בחו"ל עם אח שלו וחברים.

חבר שאצלו עושים את זה אשתו בת יחידה, אז דבר ראשון יש לה עזרה בתשלום במהלך ההעדרות ועד עכשיו נסעה לחו"ל שופינג עם חברות וריטריט בחו"ל שהיא חלמה עליו. משפחות דתיות למען הסר ספק.

גם בעיני זה לא הגיוני

ובעיקר יכול ליצור מתח משפחתי בקלות....

מבחינתי ברגע שהתחתנו הנשואים הם (כמעט) בדיוק כמו הילדים.....

וגם אם עושים דבר כזה אז בטח לא בצורה קבועה כל שנה לשבוע... ועוד באמצע אוגוסט השם ישמור...

מה שכן- ממש ממש לא לפתוח את זה מול חמותך.

רק מול בעלך. בעדינות. לדבר ולספר למה זה מפריע לך. כמה זה קשוח עם הילדים. כמה גם את צריכה חופש. ואני בטח הייתי מדברת גם על התחושה שזה נותן שכאילו אנחנו (ה"נספחים" כמו שפעם שמעתי ממשהי) מחוץ למשפחה...

באה לשיחה איתו מתוך נקודת הנחה שכנראה לא ארצה שזה יהיה משהו אוטומטי כל שנה ושיבין שיש גם אותך בסיפור וכל שנה מחדש נראה מה הכוחות וכו...

ומכוונת לזה שיבין בעיקר את הקושי שלך.

האם יחליט לדבר עם ההורים/שאר האחים- זה בחירה שלו. העיקר שיגיע מתוך מקום רגיש לסיטואציה אבל עם אמירה...

ובעיני אם הולך לככ הרבה זמן.. בהחלט מגיע גם לך פיצוי בדמות של שבוע יציאה לאנשהו עם מי שבאלך...

של שבוע טיול לחול בלי בני זוג.

אם זה משהו חד פעמי אז הייתי לגמרי מפרגנת אבל משהו כל שנה לי פחות מתאים..

מה שכן אנחנו לא מזמן עשינו ערב אחים  רצינו לעשות טיול של יום אחד אבל לא הסתדר אז המרנו לערב וכן רצינו את הביחד שלנו לא כי לא מסתדרים עם הבני זוג פשוט כן יש משהו אינטימי אחר בערב כזה אבל זה באמת היה משהו חריג ולא משהו שבשגרה.. מה שכן גם טכנית היה לנו נוח לקבוע רק אחים כדי שבן זוג אחד ישאר עם הילדים..

רוב המפגשים שלנו הם בכלל עם הילדים וכולם אנחנו עוד בשלב הזה אולי רק עוד כמה שנים זה יגיע למפגשים של זוגות בלי ילדים  כשיגדלו קצת.. מדי פעם אנחנו גם עושים מפגשים של אחיות וגיסות אבל זה בקטע של רק בנות.. או שבסיום מפגשים כל הבנים הולכים ונשארות רק הבנות סתם בקטע שאוהבות לקשקש ביננו..

אז שיקחו את כולם כולל כולם ליומיים-שלושה ואפשר בארץ.

קונספט של טיול שבוע בחו"ל רק לאחים לא נשמע לי מוצדק מאילוצי עלויות

זה נשמע לי הזוי להוציא לפועל דבר כזה

אבל כל עוד זה לא קשור אלי אז לא רלוונטי לי..

בכל זאת הבעתי את דעתי

ואנחנו לא חייבות להסכים🙂

כאילו לא יצאת לחול?

וואו הפסדת!

קודם כל למה לצאת מהארץ בכלל?

ולמה זה נהיה ככ חברתי אצל דתיים החול הזה?

רק לי זה זה מפריע ?

ואני לא חושבת שהייתי מפרגנת את זה לבעלי אם הייתי נשארת עם הילדים לבד שבוע שלם, ועוד בלי שום אפשרות להזעיק אותו אם קשה לי מידי.

אני בעד לחזק את הקשר בין האחים וגם מעודדת את בעלי לזה.

אבל יש עוד המון דרכים אפשריות חוץ מלטוס שבוע לחו"ל...

אפילו מפגשי אחים אנחנו לא עושים בלי בני הזוג

בטח שלא כמה ימים לבד!!!!

ממש מוזר,  לא מבינה את זה בכלל

חמותי הציעה ובמימון מלא לדובאי לכל האחים.

לא רציתי שבעלי יהיה יוצא דופן והסכמתי,מה גם שבעצמנו אין לנו את האפשרות לממן נסיעה לאילת אפילו.

דאגנו לעזרה בתשלום אבל היה מאוד מאוד מאוד קשה.

כשבעל לא נמצא זו לא רק העזרה הפיזית הממשית, אלא ההרגשה שמישהו נושא איתי בנטל.

מקווה שלא תציע שוב ושלא נצטרך לסרב.

חמותי חילונית אגב יש לציין.

שאר האחים גם. 

לא נפוץ אצלינו

אבל נשמע לי קשוח ממש

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈