אני חייבת להביןאנונימית בהו"ל

הטרנד הזה שהורים לוקחים רק את הילדים הביולוגיים (בלי בני זוג) לחופשה אקזוטית בחו"ל של שבוע- לגיטימית?


אני שומעת כמה וכמה משפחות שעושות את זה לאחרונה. ואני באמת תוהה אם זה פשוט הבדלי תרבות כי ההורים שלי נחרדים מהרעיון בכלל. גם בני זוג הם הילדים שלהם, בלי צל של ספק. ואם לוקחים אז זה את כולם או שלא עושים בכלל.


האמת שהשתדלתי לפרגן לחופשה הזאת. באמת, שבעלי יצא ויהנה ואני אסתדר עם הילדים בחופש, עם העבודה ועם הבית.


אבל עכשיו ההורים שלו אשכרה רוצים לעשות את זה כל שנה באופן קבוע!! ואני פשוט בהלםםםם.

בשבת שהיינו אצלם אחרי נאלצתי לסבול את כל הסיפורים שלהם על איך שהיה כיף רק עם הילדים שלהם ולא חסכו שום פרט. אני משתדלת לא להתעצבן עליהם כי הם באמת לא מודעים עד כמה זה לא כיף לשאת שבוע שלם עול מטורף, לא להיות מוזמנת לנסיעה שוואלה, חלמתי עליה המון זמן ובסוף לשמוע את כל הסיפורים של איזה זמן איכות היה להם. זה לא שאני מצפה שלא יספרו בכלל. אבל וואלה זה היה מנקר עיניים. טו מאצ'.


כל הקונספט כל כך מעליב בעיניי.

עזבו את כל הטרחה והתשישות להישאר לבד עם הילדים. אבל זה פשוט הזוי בעיניי שלא קולטים שהילדים הנשואים שלהם בשלב אחר בחיים. אי אפשר לחזור אחורה בזמן לזמן שהיו רק המשפחה הגרעינית שלהם ולטוס כל שנה.


אולי אני ההזויה היחידה כי אני שומעת על הרבה מסביבי שעושים את זה..

אם זה פוגע, אז בעיני זה לא מתאיםיעל מהדרום

לק"י


אבל גם בלי קשר, זה נשמע לי קצת מוגזם. בטח כשיש ילדים קטנים ובן הזוג נשאר להתמודד לבד במשך שבוע.

פחות זמן או בשלב אחר בחיים יכול להיות יותר מתאים.


ומצד שני, אני יכולה להגיד לך שדודות שלי יצאו לטיול לבד בלי הבעלים שלהן, אבל ליומיים. וגם אין להם ילדים קטנים.

ובעיני זה ממש כיף ויפה.

האמת, אני לא מכירה שעושים את זהבוקר אור

אבל לא נשמע לי נורא.  פשוט שבוע זה באמת הרבה אם אין לך עזרה

אם היה אפשר לקצר את הזמן זה היה בסדר מבחינתך?

כנלהמקורית

האמת שאני הייתי שמחה לו היה מתאפשר לי שבוע עם המשפחה שלי לבד, כמו פעם

טוב. לא שבוע, אפשר 5 ימים

ןהייתי מפרגנת גם לבעלי 

זה נכון שזה יותר כבד עם הילדים בזמן הזה בשנה, אבל תלוי בעיניי

בחופש הגדול זה דבר אחד ובזמן הלימודים זה דבר אחר 

 

ומכל מקום, אם את חושבת שזה לא מתאים - דברי איתו על זה

וגם - עד שנה הבאה יזרמו הרבה מים בנהר. 

אני הייתי מפרגנת בכיףoo

אצלנו זה לא קיים, אבל אנחנו נוסעים בנפרד הוא עם חברים ואני עם חברות וזה מאד מוצלח.

אם זה ע״ח ההורים זה גם בחינם וגיבוש משפחתי.

למה אי אפשר לחזור בזמן? נישואים לא סותרים בילויים בנפרד.

לא אמרתי שזה סותר.אנונימית בהו"ל

אם היה מדובר באיזה יום כיף או ערב משפחתי הייתי זורמת לגמרי וגם מפרגנת מכל הלב.
 

חופשה זה בעיניי לא אותו סיפור. אבל טוב אני כנראה דעת מיעוט..

 

לגבי חברים או חברות- גם זה לא אותו עניין..כי גם ככה זה מעגלים נפרדים. לי יש את שלי ולו יש את שלו. משפחה זה אותו מעגל משותף של שנינו 

לא בדעת מיעוט, גם בעיניי זה מוזרמתואמת

ולא שמעתי בסביבתי על שום דבר בסגנון...

זה בסדר לפרגן מדי פעם לבן הזוג לצאת לבד או עם חברים או עם חלק מבני המשפחה, אבל ליומיים מקסימום, ולא בצורה מאורגנת וקבועה כזו...

כשאדם מתחתן הוא קודם כול שייך לאשתו (וכן להפך) ולמשפחתו החדשה, ורק אחר כך למשפחת המקור שלו. וברגע שהוא נשוי - אשתו היא חלק ממנו, ואי אפשר להפריד ביניהם ביד גסה כזו.

בקיצור, אני איתך... לא יודעת מה הייתי עושה בפועל...

לא חושבת שאת בדיעת מיעוט. קשה להסיק מפהיעל מהדרום

לק"י


יכול להיות שעיקר הקושי שלך הוא זה שאת לא יוצאת לבלות ככה, שזה חסר לך.

אז לא יודעת אם תוכלי גם לקחת כמה ימים, אבל אולי תוכלי לצאת לבד עם חברה/ אחות, או לצאת לנופש משפחתי (שאומנם עם ילדים זה נופש שונה, אבל עדיין יכול להיות מאוורר).

הסיבהoo
שאנחנו נוסעים בנפרד זה לא בגלל החברים, אלא הצורך לבלות לבד וגם שהלוגסטיקה קלה יותר כי יש מי שישאר עם הילדים, ככה אפשר לצאת לעיתים קרובות יותר.
ונראה לי שיש הרבה שדווקא בדעה שלךoo
יש הרבה זוגות שפחות מתאים להם או לאחד מהם. לנו זה זורם לשנינו.
אני איתך.. במיוחד עם הילדים קטניםרבע ל7
וקשוח להיות איתם לבד


מכירה כאלה שעושים חופשה רק עם הילדים הביולוגים

לא חושבת שאת דעת מיעוט.טארקו

זה באמת דיי קיצוני.

חמי וחמותי בקיצון השני של הסקאלה ואני בתור כלה מנסה לעודד כן מפגשים של המשפחה הגרעינית כי זה חשוב בעיני

אבל מפגש זה ערב

לא כמה ימים וכאלה מיוחדים...

לא בדעת מיעוטמקקה

גם לי נשמע מופרך ולא מתאים

אפשר מפגש או משהו בסגנון, שבוע? וואלה, האמת לא הייתי מפרגנת. זה קשה נורא שבוע לבד, בקושי במילואים שרדתי

מסכימה איתך מאוד את בכלל לא בדעת מיעוטאביול
גם לי זה נראה תלוש מהמציאותאחינועמית

לא סביר בעיניי לכזה פרק זמן ארוך (מבחינתי לילה בלי בעלי זה רק אם קורה משהו חריג שמחייב, כמו מילואים או בית חולים)

ולא סביר החוסר רגישות לספר ולתאר ליד אלה שנשארו כאן

כן יכולה להבין את הרצון של המשפחה, אבל מאוד הגיוני שלא יתאים לך בקונסטלציה הזו.

לא נראה לי שאת כזה מיעוטאמא לאוצר❤

גם בעיני זה הזוי

וממש לא בטוח שהייתי זורמת. (יותר נכון רוב הסיכויים שלא)

אני גם לא מכירה משפחות שזה נהוג בהם..

מסכימה אתךאן אליוט

יש הבדל ממש גדול בין איזה ערב רק המשפחה לעומת חופשה.

ובמיוחד משפחה עם ילדים קטנים.

ימי החופש מהעבודה למשל, הם משאב מוגבל. אפילו אם החופשה היא על חשבון ההורים. את ימי החופש האלו הרבה יותר חשוב לנצל ביחד. אלא אם כן גם בן הזוג השני מעדיף צורת בילוי אחרת וגם ככה כל אחד נוסע בנפרד, ואז זה סביר.

וזה רק מהפן הטכני.

זה מעליב לדעתי רעיון כזה של חופשה של 5 ימים בלי בני הזוג. ואת צודקת בהחלט בזה שנפגעת.

לדעתי את ובעלך צריכים לדבר על העניין, אם הרעיון שוב יעלה, ולהגיע להסכמות שמתאימות לכם כמשפחה

זה ממש תלוי משפחהפאף

יש משפחות שאולי הבני זוג לא הכי מסתדרים עם האחים או אפילו עם ההורים, או שיש איזשהו משבר למישהו מהמשפחה הגרעינית וזו דרכם של ההורים לייצר איזושהי קבוצת תמיכה, אני מכירה משפחות שפשוט נופש של כולם ביחד הוא ממש לא קשור, אז מנסים לארגן רק המשפחה המצומצמת, ובאמת לא תמיד זה מתאים בגלל שכבר יש לכל אחד משפחה גרעינית משלו....

עכשיו הם מתלהבים ומדברים על לעשות את זה כל שנה, זה לא אומר כלום, קרוב לוודאי שההתלהבות תדהה...

ואם זה לא מתאים לכם כמשפחה אז דברי על זה עם בעלך, לא חייב עכשיו- (כן אפשר לדבר על הקושי הגדול שלך להשאר לבד עם הילדים, אבל לאו דווקא על התוכניות של שנה הבאה) יהיה שוב? דברו על זה אז... 

לא חושבת שזה בהכרח מעליבננה123

אבל כן חושבת שצריכה להיות התחשבות מבחינת שלב בחיים, ויכול להיות שהעלבון קשור בזה.

אני חושבת שיש הבדל בהתייחסות לחופש משפחתי בשלב שבו את נמצאת לעומת עוד כמה שנים קדימה.

מכירה משפחות שעושות את זה, אבל לרוב אין כבר ילדים קטנים בתמונה. בעיניי זה סופר מגניב, והלוואי שעוד ככה 15-20 שנה אני ואחים שלי נהיה מספיק חברים כדי לעשות את זה עם ההורים (גם, שיהיו בריאים, בע"ה). אבל נראה לי הם בשלב אחר-שבו חופשה לא מסתכמת בחופשה אחת בשנה. גם מבחינת הדור המבוגר יותר-שיש לו יותר פניות להנות, וזו ממש לא החופשה היחידה שלו בשנה, וגם על הדור הצעיר יותר-שאולי יש לו כבר יותר אמצעים ופניות, לא מטופל יותר בילדים קטנים ויוצא יותר לחופש-גם כמשפחה גרעינית גם כזוג, וככה יש יותר מקום רגשי גם ליציאה לחופשה בנפרד.

נראה לי גם בשלב הזה אין כבר את המתח של כניסה למשפחה. המשפחה כבר יותר מעוצבת וכל אחד יותר בטוח במקומו וזה יכול לאפשר יציאה לחופש במגוון רחב יותר של צורות.

לעומת זאת, המצב שאת מתארת נראה לי שונה. יכולה להעיד לפחות על עצמי-אנחנו בשלב שמתקמצנים יותר, עסוקים בגידול ילדים קטנים, ובקושי יוצאים לחופשה אנחנו בעצמנו. במצב כזה כן הייתי אולי קצת נעלבת-כי הייתי מרגישה שלא רואים אותנו כמשפחה ורואים רק את המשפחה הגרעינית שהייתה פעם. אבל גם אם העלבון מובן, לא הייתי עדיין שוללת לגמרי חופשה כזאת. מבינה את הצורך של המשפחה הגרעינית גם קצת לחזור לחיים פעם. גם אם המציאות השתנתה. ואז באה השאלה עד כמה זה מקשה עלייך טכנית. אם את נשארת לבד עם ילדים באוגוסט בלי מסגרות-בעיניי זה לא מגניב בכלל! אבל אם כן יש מידה של התחשבות הייתי אולי יותר מסתכלת על עצמי ומנסה לעבוד על הנקודות הרגישות שהתעוררו. אני חושבת שהעלבון קשור למליון ואחד דברים אחרים שהטיול פשוט מהווה טריגר אליהם. דברים בלתי פתורים באופן כללי שהטיול מעורר (חסך ביציאה לחופשות, קושי מול המשפחה של הצד השני). נראה לי כדאי לבחון את הנקודות האלו ולראות עד כמה הן משליכות על איך שאת תופסת את הסיטואציה...

אני חושבת שזה חשובמקרמה

חשוב מאוד לטפח קשר בין האחים ללא קשר לבני זוגם

ההורים של בעלי מתיחסים אלי כמו אל בת.

אני קוראת להם אבא ואמא.

ועדיין אני מאוד מעודדת את בעלי לשמור קשר ילידי עם אחיות שלו שלא כולל אותי.


 

מהצד השני אני יכולה להגיד שיצא לי להגיד לאח שלי על אשתו שכל עוד היא הבחירה שלו היא בילד אין במשפחה וקודמת אלי.

אבל היא בחירה שלו. לא שלי

והקשר שלנו כאחים לא חייב לכלול אותה בכל סיטואציה.


 

לעתיד, אני מאוד ישמח אם הקשר בין הילדים שלנו חא יעמוד התלות ישירה להאם בני הזוג שלהם מתחברים או לא מתחברים.

זה קשר דם. זה כל כך חשוב

 

וכל הכבוד להורים שלו משקיעים בזה מזמנם וכספם

 

אבל ללא קשר לכמה זה חשוב ברמת העיקרון. ברמת הביצוע זה צריך להיות מתואם בניך לבין בעלך

יש הבדל בין לשמור על קשראביול
לבין לנסוע לשבוע לחול. זה ממש שונה 
כתבתי שהביצוע פה לוקה בחסרמקרמה

ברור שהמחיר של ימי החופש, אוגוסט, הטיפול לבד בילדים הוא מחיר שגבוהה לה (וגם לי הוא נשמע גבוהה).

אבל זה לא רק החשיבות לשמור על קשר.

זה החשיבות לשמור על קשר שלא כולל את בני הזוג

אין מצב שבעלי היה מבזבז שבוע של ימי חופשה באוגוסטאמאחת

על נסיעה שהילדים לא שותפים לה. זה פשוט לא רלוונטי, כי אין לנו מספיק ימי חופשה גם ככה לאוגוסט

ואנחנו כן רוצים גם לבלות ביחד עם הילדים בחופש.

שנה אחת הייתי מפרגנת איכשהו, אבל כל שנה? ממש לא. עם זאת, לא הייתי מבזבזת זמן על להעלב מאמא שלו. פשוט להסביר לו שמבחינתך זה ממש לא יכול לקרות כל שנה.

גם לדעתי זה מוזרחילזון 123

פעם אחת לאיזה טיול שורשים או משהו זה הגיוני

אבל כל שנה קבוע? נשמע קצת מוגזם.


אם פעם בשנה עושים איזה ארוחה במסעדה רק לילדים זה הגיוני

הבעייתיות פה היא לא זה שזה רק המשפחה הגרעיניתנחש מי?

זה הגיוני במובן מסוים אחת ל..לארגן משהו מצומצם

וגם לממן לכל הגיסות-גיסים זה סרט

וגם מי ישמור על הילדים אם 2 ההורים יטוסו


אבל

חד פעמי זה סבבה

אבל לייצר מסורת שמחייבת את המשפחות להתגייס לכזה דבר

לקחת חופש מהעבודה , להשאיר את האישה או הבעל לבד עם הילדים

זה לא משהו שמתאים כל שנה

ועלול לייצר מחויבות סמויה כזאת ורצון חזק..שעלול להפריע לאישה או לבעל לומר שלא מתאים להם . ולהרגיש נח שרק הבעל או האישה שלהם יעדר


זה מורכב ומעיק ועלול לגרום למתחים זוגיים בעיני

מסכימה לגמריאמאשוני

מסכימה שזה עלול ליצור מחוייבות שלא נעימה ורק מעכירה את היחסים לטווח הארוך.

אני לא הייתי מסכימה בחיים גם לא באופן חד פעמי.

אצלנו ברור שמזמינים את כל המשפחה גם אם זה אומר להזמין לעיתים רחוקות..


רק אומרת לך שכרגע הם מדברים על זה שזה יהיה כל שנה כי הם בהיי,

מאוד יכול להיות שכבר בשנה הבאה התוכניות ישתבשו בלי קשר לאיך שאת מרגישה אז לא כדאי להילחם בזה כרגע.

כן תדברי ותשקפי לבעלך שזה גבה ממך מחירים ואת לא מתחייבת לאפשר את זה כל שנה, תשאירי את זה ככה פתוח ותתני לזמן לעשות את שלו.

אם את רואה שהם לקראת הזמנת כרטיסים ועדיין אף אחד לא עצר את השטות הזאת אז תחשבי שוב האם ואיך להגיב.


רק רוצה לומר שכנראה מדובר בטרנד די חדש כי פעם לא היה כסה נפוץ לטוס משפחות שלמות לחו"ל, אז עדיין לא עבר מספיק זמן כדי לראות את ההשלכות של הניסוי הזה.

מה גם שאף אחד לא ישמח לספר שאצלם התחילו עם המסורת הזאת והפסיקו אותה כי לא היה מוצלח.

כן. מכירה את זהמהלכת בדרכה
לא כל שנה אבל כל שנה שניה. ואם את נעלבת לפתוח את זה מול בעלך.


חייבת לומר שאצל הזוגות שאני מכירה יש על זה סופר פיצוי. אצל חברה שהוריה עושים את זה בעלה יוצא לחופשת סקי/טיול ג'יפים/רכיבה אתגרית בחו"ל עם אח שלו וחברים.


חבר שאצלו עושים את זה אשתו בת יחידה, אז דבר ראשון יש לה עזרה בתשלום במהלך ההעדרות ועד עכשיו נסעה לחו"ל שופינג עם חברות וריטריט בחו"ל שהיא חלמה עליו. משפחות דתיות למען הסר ספק.

גם לי מוזר, והיה לי לא מתאים בכללשיפור
לא סביר בכלל לדעתי.לבוא בטוב
לא בדעת מיעוטדפני11

גם בעיני זה לא הגיוני

ובעיקר יכול ליצור מתח משפחתי בקלות....

מבחינתי ברגע שהתחתנו הנשואים הם (כמעט) בדיוק כמו הילדים.....

וגם אם עושים דבר כזה אז בטח לא בצורה קבועה כל שנה לשבוע... ועוד באמצע אוגוסט השם ישמור...


מה שכן- ממש ממש לא לפתוח את זה מול חמותך.

רק מול בעלך. בעדינות. לדבר ולספר למה זה מפריע לך. כמה זה קשוח עם הילדים. כמה גם את צריכה חופש. ואני בטח הייתי מדברת גם על התחושה שזה נותן שכאילו אנחנו (ה"נספחים" כמו שפעם שמעתי ממשהי) מחוץ למשפחה...

באה לשיחה איתו מתוך נקודת הנחה שכנראה לא ארצה שזה יהיה משהו אוטומטי כל שנה ושיבין שיש גם אותך בסיפור וכל שנה מחדש נראה מה הכוחות וכו...

ומכוונת לזה שיבין בעיקר את הקושי שלך.

האם יחליט לדבר עם ההורים/שאר האחים- זה בחירה שלו. העיקר שיגיע מתוך מקום רגיש לסיטואציה אבל עם אמירה...


ובעיני אם הולך לככ הרבה זמן.. בהחלט מגיע גם לך פיצוי בדמות של שבוע יציאה לאנשהו עם מי שבאלך...

האמת שלא שמעתי על כזו תופעהאני זה א

של שבוע טיול לחול בלי בני זוג.

אם זה משהו חד פעמי אז הייתי לגמרי מפרגנת אבל משהו כל שנה לי פחות מתאים..

מה שכן אנחנו לא מזמן עשינו ערב אחים  רצינו לעשות טיול של יום אחד אבל לא הסתדר אז המרנו לערב וכן רצינו את הביחד שלנו לא כי לא מסתדרים עם הבני זוג פשוט כן יש משהו אינטימי אחר בערב כזה אבל זה באמת היה משהו חריג ולא משהו שבשגרה.. מה שכן גם טכנית היה לנו נוח לקבוע רק אחים כדי שבן זוג אחד ישאר עם הילדים..

רוב המפגשים שלנו הם בכלל עם הילדים וכולם אנחנו עוד בשלב הזה אולי רק עוד כמה שנים זה יגיע למפגשים של זוגות בלי ילדים  כשיגדלו קצת.. מדי פעם אנחנו גם עושים מפגשים של אחיות וגיסות אבל זה בקטע של רק בנות.. או שבסיום מפגשים כל הבנים הולכים ונשארות רק הבנות סתם בקטע שאוהבות לקשקש ביננו..

לא הייתי עושה את זהדור רביעי
נראה לי קונספט שנוצר מאילוצי עלויות. עדיין זו טעות בעיני, אבל כן ממליצה לפרגן מאד לבן הזוג למרות השבוע הקשה. תחשיבי שזו נסיעה מטעם העבודה. 
אילוצי עלויותלבוא בטוב

אז שיקחו את כולם כולל כולם ליומיים-שלושה ואפשר בארץ.

קונספט של טיול שבוע בחו"ל רק לאחים לא נשמע לי מוצדק מאילוצי עלויות

לא הייתי עושה אבל הייתי מכבדת מי שעושהדור רביעי
לא צריך להיות קטנוני
זה לא נשמע לי קטנונילבוא בטוב

זה נשמע לי הזוי להוציא לפועל דבר כזה

אבל כל עוד זה לא קשור אלי אז לא רלוונטי לי..

בכל זאת הבעתי את דעתי

ואנחנו לא חייבות להסכים🙂

גם לי זה נשמע ממש מוזר ומעליב...אביול
מה הסיפור הזה שחול נהיה חובה?מחכה עד מאוד

כאילו לא יצאת לחול?

וואו הפסדת!

קודם כל למה לצאת מהארץ בכלל?

ולמה זה נהיה ככ חברתי אצל דתיים החול הזה?

רק לי זה זה מפריע ?

האמת שגם לי זה מפריע ואני לא מבינה את זההמקורית
נסיעה וחופש בארץ זה ה- דבר בעיניי. אם כבר
לא רק לך...אביול
אני גם לא מבינה... 
לא שמעתי על זה מעולםפה לקצת

ואני לא חושבת שהייתי מפרגנת את זה לבעלי אם הייתי נשארת עם הילדים לבד שבוע שלם, ועוד בלי שום אפשרות להזעיק אותו אם קשה לי מידי.


אני בעד לחזק את הקשר בין האחים וגם מעודדת את בעלי לזה.

אבל יש עוד המון דרכים אפשריות חוץ מלטוס שבוע לחו"ל...

ממש מוזר ובעיניירקלתשוהנ

אפילו מפגשי אחים אנחנו לא עושים בלי בני הזוג

בטח שלא כמה ימים לבד!!!!


ממש מוזר,  לא מבינה את זה בכלל

זו אופנה חדשה אני חושבת ובצד של בעלי זה כבר נכנס.דיאט ספרייט

חמותי הציעה ובמימון מלא לדובאי לכל האחים.

לא רציתי שבעלי יהיה יוצא דופן והסכמתי,מה גם שבעצמנו אין לנו את האפשרות לממן נסיעה לאילת אפילו.

דאגנו לעזרה בתשלום אבל היה מאוד מאוד מאוד קשה.

כשבעל לא נמצא זו לא רק העזרה הפיזית הממשית, אלא ההרגשה שמישהו נושא איתי בנטל.

מקווה שלא תציע שוב ושלא נצטרך לסרב.

חמותי חילונית אגב יש לציין.

שאר האחים גם. 

לא שמעתי על הטרנד הזה בכללממשיכה לחלוםאחרונה

לא נפוץ אצלינו

אבל נשמע לי קשוח ממש

למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך