אבל יכול לומר לך שאני לחלוטין לא מדבר על זה בפגישות ראשונות (מלבד, אולי, התייחסות כללית שהכל בסדר).

פעם גם פסלתי על זה מישהי בשיחת בירורים שכל מה שעניין אותה זה מה אני עובד וניסתה לרמוז גם כמה אני מרוויח.

הפריעה לי גם הגישה וגם ששום דבר אחר לא נראה שעניין אותה.

ולכל אלו כאן שחושבים שמה שמעכב אותם זה העבודה שלהם - תנוח דעתכם 🙃

אבל צריך לדעת שחלק מהבטחון שאשה מחפשת הוא כלכלי. כל אחת ברמתה היא. יש כזו שרוצה להיות אברכית ותיקח על הכתפיים שלה, יש כזו שתשמח להיות מעמד בינוני ויש יותר.
הרבה פעמים תלוי גם מה היה בבית (עולה עמו ואינה יורדת).

לא לעניין בעיני בפגישה ראשונה אבל הגיוני שיעלה בהמשך.

כסף יש לו.

אלא כמה הוא מעוניין להשקיע בי, שחלק מהמכלול הזה כספית, ולאשה חכמה היא יכולה לראות את זה במהלך הפגישות.

פה חטפתי הלם רציני. אבל היו גם בחורות, שהתעצבנו שנתתי טיפ נדיב למלצר או קניתי אוכל לעני שנכנס.

זה לא התחום שלהן. הן צריכות לדאוג כמה הוא מוכן להשקיע בי, ואז לאט לאט לגלות כמה הוא מוכן להשקיע בבית.

הקיצור, מעצבן אותי בנות שמעלות ענין הכסף על ההתחלה.

אצלי הגישה ביטחון ב-ה', להשתדל להיות נדיב (אני לא מגיע לקרלוסיים של ההורים שלי בענין וזה ל-בושתי ומן הסתם לא מגיע לקרלוסיים של החסד של אנשים פה בפורום) ולהתעסק במה שטוב לך ומשתלב עם הלימוד תורה, ו-ה' יביא את הכסף וזה מה שעובד לי.

הבטחון של (חלקן) בה' הוא שיתן להן בעל שיפרנס אותן. תבין שהצרכים שלהן ושלך שונים וב"ה שזה כך. חלק מהצורך הוא גם בטחון כלכלי (הבטחון בד"כ חשוב יותר מהכלכלי).

מסכים איתך שהצורה להעלות היא לא מכובדת וגם הדוגמאות שנתת קצת מוזרות מצידן אבל צריך לדעת שקיים.

לצורך העניין - פעם מישהי בדקה האם נתתי מספיק טיפ למלצר לפי דעתה. אחרי ששילמתי על ארוחה שלמה. זה היה מאוד לא מכבד.

מעניין מה הבנות שכאן חושבות. תיוג למגילה בנושא - @לגיטימי? ועוד אחד לעמקי הנפש - @אילת השחר 

כתבתי כמה פעמים, פשוט דיברתי על ההבדל בינך לבינה כשזה מגיע לעניין של בטחון כלכלי.

בסוף יוצאים לדייט כדי לפגוש בנאדם, מדברים פה על נפשות, לא על בנק.

והדבר הראשון שצריך לדבר עליו הוא איך השני מרגיש, מה הוא אוהב לעשות, ללמוד על האופי.

וחבל שחווית חוויה כזאת לא נעימה...

אתה יכול לומר את זה, ולהתייחס לזה כמו לכל דבר שהוא אינטימי או אישי או לא-לפתוח-על-ההתחלה.

לכל אחד יש גבול אחר ונושא אחר שהוא לא רוצה לדבר עליו בהתחלה.

וזה לא משנה שלאנשים אחרים זה נורמלי.

העניין הוא שהיא לא יודעת. כמו שלאנשים אחרים זה יקרה עם נושאים אחרים אז כשהנושא עולה, תגיד לה. תפתח לה קצת מהעולם שלך, מהחשיבה שלך, קצת מהעולם בו גדלת ותגיד לה שאתה רוצה לשמור את השיח הזה לשלב מתקדם יותר. ותסביר קצת למה כדי שהיא תבין ותצליח להתייחס לזה יותר ברגישות, כמו שמגיע לך בסוף

באסה... בעז"ה מי שתהיה שלך תזכה בך ותהיה עם הטאקט הנכון בשבילך

שזה בא ממך ולא ממנה.

אבל אם אני טועה וזה בא ממנה -

אולי במקום לתת תשובה ישירה, לדבר על הצורך הזה שלה.

למה חשוב לך לדעת?

לשקף לה שזה מעמיד אותך במצב לא נוח.

 לנסות להבין מאיפה זה בא.

אולי היא גדלה במקום שבו היה חוסר גדול? או אולי בצל מישהו מאוד קמצן\פזרן, וזה השאיר אצלה צלקת בתחום?

אני חושבת שזה משהו מצויין לשוחח עליו.

במקום לברוח, לדבר על זה.

באופן כללי, זה אחד השרשורים הראשונים שפתחתי:

לא רוצה לצאת עם עובד סוציאלי - לקראת נישואין וזוגיות

לא כי אני רואה את עצמי כאדם חומרי.

אלא כי נישואין, הקמת בית ובעז"ה משפחה זה גם עסק כלכלי.

ולא כולן ברמה של רחל שעברה משיא הפאר לאשפתות.

אני לא חושבת שכאן זה המקום לדון במזונותיו של האדם קצובים לו, 

אלא להגיד שבדרך העולם, אדם שלמד מקצוע ריאלי, יהיה יציב יותר כלכלית ממקצוע הומאני. 

אם יציעו לי לצאת עם מישהו, ויגידו לי שהמקצוע שלו הוא שחקן, אשאל איך הוא מתכוון לפרנס. ויכול להיות שיש תשובה שתניח את דעתי, וזה יהיה סבבה מבחינתי. אבל ייתכן שהתשובה לא תספק אותי, ואסרב.

אבל אם ההצעה תהיה של מישהו שלמד תכנות, כנראה שבכלל לא אשאל שאלות בכיוון הזה. למרות שייתן שכרגע המתכנת מובטל והשחקן חתום על חוזים לשנתיים הקרובות.

ואם אני קוראת אותך נכון, אתה מגיע מתחום שהוא פחות יציב כלכלית. לכן אולי לגיטימי לברר דבר כזה, אבל אז אולי נכון לשאול מראש, ולא כך פנים אל פנים בפגישה. ואולי יש לך תשובה שתניח את דעתך.

"זה לא התחום שלהן. הן צריכות לדאוג כמה הוא מוכן להשקיע בי, ואז לאט לאט לגלות כמה הוא מוכן להשקיע בבית." - זה משפט שהיה מאוד מלחיץ אותי לשמוע, כי לכאורה משתמע שהמצב הכלכלי לא רלוונטי, אז אתה סבבה להיכנס לחובות.

בקיצור, אני חושבת שצריך לנסות להבין איך זה משתקף אצל הצד השני.

לימודים זה ממש לא הכל.. יש די והותר אנשים שמצליחים בחיים גם בלי. צריך לדעת את זה ולראות מי מולך ואיפה הוא בחיים.

ובכלל לא כוונתי, לכן מי אמר שתוכלי לקרוא את זה ישר על מי שאת נפגשת איתו. מסכים שזה חשוב להעלות את זה בדייטים מתקדמים יותר.

גדלתי בסביבה וככה אני חי שלא מנופפים בזה בכלל ולא עושים מזה פרמטר בכלל.

אגיד, רק על אבא שלי הצדיק יסוד עולם, כששואלים אותו במה הוא עוסק, הוא עונה שהוא פנסיונר, והוא עושה את זה אפילו לא כענוה, אלא פשוט הוא לא מנופף בעסקים שלו, זה לא מקובל אצלו, ואני לא מגיע לקרסולי קרסוליו.

לכן אשה שפתאום לחוצה על זה וזה השאלה הראשונה שלה, זה כן נראה בעיניי, אני מדגיש בעיניי, מאוד חומרי ומעלה גם חשדות.

יש דברים יותר עמוקים מזה שזה נוגע אצלי, אבל אשאיר את זה כך.

ובגלל שבאמת לא כל כך ברור מה קרה אז קשה לענות

אבל מאמינה שגם לגברים וגם לנשים חשוב שתהיה יציבות כלכלית

אז לברר במה אתה מתעסק אם זה עבודה טובה או לא בכל אופן בן אדם צריך מטרה ומה שאתה אומר על ההתחלה קובע הרבה לא מחכים לפגישה חמישית כדי להגיד אהה העבודה שלו לא מתאימה לי

וגם יש למשל  מישהו שהוא סטודנט ורק התחיל לימודים אז חשוב שהוא גם ידע למצוא איזה עבודה קטנה

מראה על רצינות

אני מבררת את זה לא ממקום של חמדנות חלילה

אלה רק מהסיבה שאני מחפשת יציבות

בן אדם מסודר שיש לו מטרות ושהוא רציני

ולא חי באיזה כוכב לכת ויש כאלה

והפרמטר הוא לא איפה בדיוק אתה ממוקם על הציר הזה, אלא האם אתה עומד בנקודה הקריטית שתספק לי יציבות כלכלית. לא מחפשת הצהרת הון, לא לראות תלושים אחרים, רק שיש לך תוכנית סדורה. 

אני חושבת שבציבור שאני חיה בו, מצב סוציו-אקונומי הוא לא משהו שנבדק מראש.

מצב שני, אני כן חושב שיש מתאם יותר גבוה בין אנשים בעלי רמה סוציואקונומית דומה שמתחתנים אחד עם השני.

כמובן שאני לא יודעת מה הפרטים של מה שקרה אצלך.

לשאול כמה כסף יש בעו"ש, זה לא שאלה ראויה לדעתי.

לשאול איך אתה מתכנן להתפרנס (בהנחה שאתה לא עושה משהו שזה ברור מאליו), זה כן שאלה ראויה לדעתי.

לא בקטע שצריך לנפנף, לא כדי להשוות את ההכנסה שלך לאחרים, אלא כדי להגיד - יש לי גב כלכלי מספיק רחב.

ואני חושבת שזה גם שונה אם השאלה מגיעה מכיוון מישהי שהגיע לפגישה בטסלה, לעומת מישהי שנסעה בתחב"צ.

ואם זה עוד רלוונטי, אולי נכון לברר עם מכרה שלה, ואולי כשתגלה על מה זה יושב פתאום זה יבהיר את התמונה.

נשמע לי מכאיב.

נשמע גם יותר מדיי שיקולים וניסיון לשלוט בחיים ובעתיד..

למה לא לנסות לזרום? ואם נקבע שבעלך ירוויח שכר נמוך? מה יש בזה?

ויש ככ הרבה הפתעות בחיים... מכל בחינה

קודם כל, בהגדרה שלך של מה מכאיב:

לא הרבה יותר מכאיב לשלול על סמך מראה חיצוני? גובה? עדה?

יש כל כך הרבה פרמטרים שלא תלויים בנו, ובכל זאת שופטים אותנו לפיהם.

ודווקא צורת ההשתכרות זה משהו שאנחנו בוחרים, שמראה משהו על הכוונות הפנימיות שלנו.

דבר שני,

תסתכלי בבקשה בשרשור שקישרתי אליו, שם הדברים קצת יותר בהרחבה וברורים.

בקצרה, לא שוללת על סמך השתכרות, אבל כן מבררת מה התוכנית הכלכלית שלו. אני רוצה שיהיה לי אפשרות כלכלית לשלוח ילדים לחוגים, לשלם על רפואה פרטית, לחיות ברמת חיים שהיא מעל המינימום ההכרחי. 

וזה בסדר. לא מעט כאן (ואני ביניהם) מסתכלים אחרת.

הייתי אותו אדם כשהרווחתי קרוב למינימום בדיוק כמו שאני היום (מלבד ההתפתחות עם השנים כמובן).

מסיבותי שלי אני מעדיף לא להתקדם לעמדה גבוהה יותר, זה הופך אותי לפחות טוב?

ואם חלק מהסיבות הנ"ל הן כדי ללמוד יותר?

בקיצור, יכול להבין את הרצון שלך בבטחון כלכלי ורמת חיים כזו או אחרת, לא מבין את הגובה שבו מציבה את זה בבחירה שלך.

וכפי ששאלתי - אם תמצאי עכשיו מישהו שממש מתאים וטוב לכם ביחד עד שתרצו להתחתן, תפסלי על זה? 

דבר ראשון, לא אמרתי שהמצב הכלכלי מעיד משהו על טיב האדם או על רמת הקשר.

לא אמרתי שזה הדבר בעדיפות העליונה אצלי.

לא אמרתי שאני פוסלת על זה.

אמרתי שחשוב לי שיהיה לצד השני תוכנית שמתקבלת על דעתי (נניח לזכות בלוטו זה לא מתקבל) איך להתפרנס ברמת חיים שהיא מעל המינימום.

מעבר לחיבור לאדם, הקמת בית זה סוג של שותפות כלכלית. וזה צד שגם חשוב בעיניי לקחת בחשבון.

זה דומה בעיניי למישהי שתגיד שהיא לא מעוניינת לצאת עם מישהו שמשרת קרבי בקבע. זה לא אומר שום דבר על החיבור לאדם, זה אומר שהיא לא מוכנה לשלם את המחיר הזוגי שנמצאת בזוגיות כזאת.

אז אני לא מוכנה לשלם את המחיר בזוגיות של אדם שאין לו תוכנית כלכלית.

לשלול לצאת עם מישהו לא אומר לרגע שהוא פחות טוב!!!

רק שהוא פחות מתאים 

אנחנו מדברים על הקריטריונים. עד כמה לגיטימי לשלול על עבודה לעומת,נניח רמה דתית? גובה? סוג רכב? האות הראשונה בשם? וכדו'.

זה שאני לא מתאים מסיבה א אומר שאני פחות טוב?

אז לא, זה אומר שלדעתי הדמות שלא עונה על קריטריון כזה פחות מתאימה לחיות איתי את חיי, אבל לא שהיא פחות טובה.

סביר להניח שלא התכוונת לכך בניסוח, אבל חשוב להקפיד על הניסוח הנכון כדי לא להיעלב

לא רלוונטי לקריטריונים הספציפי

הכוונה פחות טוב בשבילה, אני בטח לא מחפש את ההערכה שלי אצל זרים.

בשבילה.

זה הבדל תהומי.

ברור שאני מעריך את אלה שאני יוצא איתן או מוכן לצאת איתן, אבל לא בהכרח יותר מאלה שלא אצא איתן.

נתפסים כאן (לאו דווקא אתה) למינוח מסוים ומפרשים אותו בדרך שלא קשורה בכלל לכוונה המקורית.

מהלך הדיון מובן, דעתי מובנת (נראה לי) ועדיין אתה מתעקש על "טוב" ו"מתאים". אתה מוזמן להחליף את המונחים, פשוט תתייחס לנקודה שאני מעביר ולא לסמנטיקה.

הדיון שלך איתה חשוב, אבל שם אין לי מה להוסיף.

פשוט לא אליה התכוונתי..

אנחנו מסכימים עם "לשלול לצאת עם מישהו לא אומר לרגע שהוא פחות טוב!!!"

בצורה טובה:

נגיד מישהי שלא תסכים לצאת עם אדם שמתכוון לקריירה צבאית, כך שהוא עושה לילות כימים בשביל לשרת את המדינה מבחינה בטחונית. לא מדובר בחוסר הערכה של המסירות שלו או מחשבה שהוא אדם פחות טוב לה, אלא שהאתגר במסירות הזאת לא מתאים לה ולבית אותו היא רוצה להקים

מכאיב לפסול על כל עניין חיצוני, ברור...

חוץ מעניינים שאי אפשר לשלוט בהם כמו משיכה חיצונית/דחיה שכאילו מה נעשה...

וצורת השתכרות זה בחירה אבל לא בהכרח בחירה שאומרת עלינו הכל, ולא תמיד המקצוע הוא הכסף... לפעמים מגיעים כספים בדרכים יצירתיות...

נכון שבזוגיות יש את השותפות הכלכלית אבל השפע דיי נקבע מראש לדעתי... לכן לא הייתי מתאמצת... אם הגבר משמח את האישה זה נותן ברכה ושפע ועוד כמה עניינים...

לא יודעת קשה לי עם העניין של לקבוע מה רמת המחיה שלי תהיה עוד לפני שהיא תהיה...

מכירה זוג שהיו חיים מכלום בשנים הראשונות שלהם והיום חיים כמעט בעשירות...

לא יודעת, לדעתי זה בעיה לתכנן דברים כאלו...

אפשר לרצות, ברור... אבל לא הייתי לוחצת על תוכניות להשתכרות כאילו עכשיו התוכניות הן אלו שיפרנסו אותי בעתיד... 

חסדי תיאר כאן מצב כזה:

הוא נפגש עם מישהי.

הנושא שעליו הם דיברו גרם לו להיכנס למקום לא נעים, להסתגר וכו' - ולכן הוא חתך אחרי חמש דקות של פגישה.

אני חושבת שהיה נכון להתנהל אחרת (כמובן, בהסתייגות - זו הבנה שלי של הסיטואציה, אני לא מכירה את האנשים ומאיזה רקע הם מגיעים, על איזה טריגרים זה יושב).

כדי לבנות קשר, הסתגרות זה לא בדיוק הדבר הנכון, ובריחה גם לא.

ולכן מה שניסיתי לכוון כאן, זה לעשות את ההפך - לא לברוח שקשה, אלא לדבר על הקושי. לתווך לצד השני שיש כאן משהו שמקשה. 

גם אם זה שלב מוקדם מידי, אפשר לומר משהו ולבקש לדבר על נושא אחר. לא לשבור את הכלים. להגיד שזה נושא שיש לך הרבה מה להגיד והרבה מה להעמיק בו, אבל זה לא מתאים בשלב הזה.

יש דברים שבעיני פשוט חבל לפתוח בפגישה ראשונה, מדהימה ככל שתהיה.

צלילה לנושאים מורכבים עלולה להוביל ישר להתנגשות וחבל.

לדעתי להסביר שפחות מתאים או מקסימום לתת מענה מינימלי לחלוטין ולומר שאם יהיה רלוונטי תפתחו את הנושא הזה מאוחר יותר. 

תשאל את @פשוט אני.. לכמה עומק אפשר להגיע.

לא תמיד זה נכון. ולא צריך להגזים.

אבל בהחלט אפשר להגיע לעומק ניכר גם בפגישה ראשונה.

זכור לי שסיפרת פעם שהפגישה הראשונה (והבאות) שלכם היתה ממש ממש ארוכה.

אתה רואה אני מביא תועלת.

אתה לא חושב שיש שיחות עומק שיחכו מעבר לפגישה ראשונה?

ממילא, אולי לצפות לשוחח על כל דבר כבר בפגישה ראשונה לא הכי סביר?

יכול להיות שזה יעבוד ויכול להיות שלא.

כמובן כמו שזה תלוי ביכולת שלך להיפתח, זה תלוי בשלה באותה מידה.

אני חושב שמטבע הדברים, ברוב המקרים, שיחות העומק יהיו אחרי פגישה ראשונה ויותר.

ועדיין אני חושב שאם שני הצדדים מצליחים לשים כל מיני חשבונות בצד, נראלי שבהרבה מהמקרים היה ניתן להגיע לשיחות עומק מהר יותר ולהעמיק את הקשר מהר יותר.

כן חשוב לשים לב (וזה מה שלאצעיר נגע בו) שזה שמגיעים לעומק מהר יותר, לא אומר שהדברים מתיישבים טוב ולכן צריך לשים לב אם הבניין נבנה טוב.

תודה

שהיית לא בסדר זה כבר טוב

ביחד עם זה חשוב להבין שהרגשת חסר אונים לגבי נקד' מסוימת .

תלמד מזה לעמצך ( למה זה גרם לי להרגיש כך? למה התעצבנתי ? מה קרה שם שגרם לי למשהו קיצוני ? למה זה חשוב לי? מה אני מחפש מתוך זה?

דבר שני כמובן תבקש סליחה כי טריגר או לא זה שלך לא שלה... כותבת שהתנהגת לא לעניין אז תטפל בזה.

שהשיחה הולכת לכיוון שאני לא רוצה ואני לא מרגיש נח פה בדייט והלכתי.

זה כן היה רק אחרי 5 דקות.

זאת שאלה כללית, אם אתה לא מרגיש נח בדייט, מה הגבול שאתה שם לעצמך.

לא משנה, אם זה משהו שלא נח לך רק באופן סובייקטיבי, לפי דעתי עדיין צריכים להיות גבולות. 

צריך שיהיו גבולות אבל להרחיב אותם ככל האפשר. בסוף מישהי טרחה והשקיעה לפגישה הזו. גם אם ההתנהגות שלה לא מכבדת בעיניך עדיין צריך להשקיע מינימלית בבן אדם שמולך.

ללכת אחרי 5 דקות זו פגיעה מאוד קשה ששמורה אצלי רק לרמה של הטרדה או בדומה. ב"ה לא נאלצתי לזה עד היום.

גם אם כל זה לא נראה לך - אני מזכיר "דחברתא חברתא אית לה". היא לא תספר לחברות שלה על התחקיר שהיא עשתה לך, היא תספר על הבחור שבא 5 דקות לפגישה ונטש אותה. שם טוב זה לא יתן לך.

וממליץ לך בחום רב להזהר במה שקשור לשם טוב.

אל תתפשר ולו בטיפה בעולם הפנימי שלך, אתה פשוט לא חייב להוציא את זה החוצה בצורה שתפגע בך. 

הגישה שלך.

אני אישית לא הולך בדרך הזו, כי תמיד ידברו עליך ככה או ככה ואתה לא חסין מכלום. פעם היה לי חבר מסויים שעזרתי לו המון בעת צרה, והוא פתח עלי את הפה בענין שידוכים. אתה יכול להטיב לאנשים ולבנות את השם טוב שלך אצלם, והם יחליטו לנפח את החסרונות שבך, כי לכל אדם יש חסרונות.

תראה איך פוליטיקאים עושים כל מיני תכסיסים רק לחזק את השם הטוב שלהם ועדיין מלכלכים עליהם.

זו מלחמה כמעט אבודה. בנוסף, יש בזה חשש גאווה ללכת בדרך הזאת של להקפיד על השם הטוב, לפחות אני מרגיש ככה אצלי.

לכן השיטה שלי להגיד תהלים בכל הכוונה בכל הפסוקים בענין, ולא אצטט את הפסוקים שלא יבינו אותי לא נכון, ולכוון באלוקי נצור: "וְכֹל הַחוֹשְׁ֒בִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם", ו-ה' יחליט להעניק לי "טוב שם משמן טוב", אם אני ראוי.

יכולת לנתב את השיחה למקום אחר.

5 דק' זה לא משהו שמתקבל בשביל דבר כזה.

כואב על הבחורה.

בהנחה שזה אמיתי 

את לא שווה יותר מחמש דק..

זה דבר מאוד פוגעני להתעלם ככה מבחורה

אנחנו אנשים בוגרים , זה מזכיר לי התנהגות של ילד ששובר את הכלים ברגע שקצת לא נוח לו ..

עכשיו זה בסדר גמור שלא יהיה לך נוח , אבל תשקף את זה .. תעביר נושא .. תשתוק קצת ..

אבל לא בורחים 

היית עושה במקרה שאתם מתיישבים על ספסל. אז הבחור ישר שואל: למה לבשת שמלה כל כך ארוכה ועבה קיץ עכשיו? ואז הוא שם לב לפרחים בעיצוב השמלה, והוא מעיר הפרחים האלו גדלים רק באפריקה, למה בחרת את העיצוב הזה? אז הוא מתבונן בעקבים שלך, ושואל למה שמת עקבים כל כך לא נוחים? אז הוא רואה את השעון שלך, ואומר לאמא שלי יש שעון יקר יותר ממך!

היית מנסה להעביר נושא או מפסיקה ובורחת? נקווה שהיית בורחת.

הייתי עוצר אותה, מברר מה הסיפור, ומנסה להחזיר את השיחה למסלול רצוי יותר.

לעשות פוז רגע, ולאתחל את הפגישה.

משער שזה נעשה מחוסר תשומת לב. מאמין שהסבת תשומת הלב היה מחזיר את השיח למקום מתאים יותר.

ותאמין לי שיצאתי גם עם בחור שבעיני מוזר , ניסיתי להבין מה הוא מקשקש אבל זה שלהם בסוף , העיקר שאתה היית בסדר 

אספר לך משהו מצחיק. כשהייתי בחו"ל בליל שבת אצל דודים ובני-דודים שלי. שאלו אותי מה אני חושב על הנבואה של מוחמד. אמרתי להם שאני לא רוצה לדבר על זה ואז הם כזה שואלים למה. אז אני מנסה לענות בקצרה שיש לי השקפה קצת אחרת מהמיינסטרים האורתודוקסי. בסוף, שיכנעו אותי לדבר. ממש רעדתי וסגרתי עיניים כשדיברתי, ואז בן-דוד שלי שישב לידי החזיק לי את היד וזה הקל עלי קצת.

הייתי מפסיקה אותו ונותנת לו אולי קצת בראש.

מובן שלא הייתי ממשיכה איתו לעוד דייט.

אבל פה קשה להאמין שזה בתום. (בלי להיכנס לאם נכון להעיר על לבוש, בכלל להתייחס לזה. אמרת שכל שרשור פה מגיע ללבוש וצניעות? בבקשה)

בכל אופן אני אישית לא הייתי בורחת.

אולי כי ככה בנות, אולי כי ככה האופי שלי, אני בד"כ קופאת במקרים כאלו, לא בורחת.

ואני מסכימה לגמרי עם @הפי

בחורה צריכה לברוח.

בכוונה הבאתי דוגמאות שהם יותר נגיעה בנקודות אישיות, כמו שהיה אצלי.

בנים יוכלו לברוח יותר בקלות להרגשתי. אולי כי הם פחות פסיביים. לא יודעת.

גם אם אני נשארת כי אני מתלבטת איך להגיב עוד בוחנת את המצב זה לא קפיאה. הפוך אני צריכה להשתלט על עצמי להגיב בבגרות ולא לפי מה שמגיע לו.. אני מסוכנת כשאני כועסת.

זה מאוד תלוי איך זה היה.

אם היא שאלה במה אתה עובד או מתכנן לעבוד, זאת שאלה מתעניינת לחלוטין. להכיר אותך. אם היא שאלה כמה הכנסה יש בזה.. זה כבר לא נעים.

יש הבדל גדול בין השאלות האלה..

מבין שיש לך סלידה מהנושא, אבל אם היא התנהגה בסדר לגמרי כפי המקובל בעולם - שבגלל שזה משהו פרטי שמפריע לך (והיא לא יכלה לדעת על זה לפני כן) אז אולי היה צריך לנהוג בסלחנות יותר, ולהגיד שקצת לא נעים לך לדבר על זה על ההתחלה.

לעזוב פגישה אחרי ככ קצת זמן, זה צריך להיות משהו קיצוני. יש בזה עוגמת נפש גדולה. צריך סיבה מוצדקת - ואם היא לא ידעה.. למה זה מגיע לה?

כל זה כמובן אם היא שאלה בצורה מכובדת ועניינית. אם היא ממש שאלה כמה אתה מכניס לחודש, אז לדעתי התנהגת סבבה

לפי התיאור שלך, גם אם היא שאלה שאלה לא מנומסת- זה יותר יושב על מקום רגשי אצלך, והיא לא ציפתה לכזו תגובה. זה לא שהיא אמרה משהו בוטה. בעיניי התגובה שלך לא ראויה בכלל. יותר שייך להמשיך עוד קצת, שניכם השקעתם להגיע כבר.

לדעתי מן הראוי שתמצא דרך להתנצל. תשלח לה הודעה או דרך חברה. היא עלולה לסחוב פגיעה מזה.

שוב- גם אם היא שאלה משהו לא במקום- זה יותר רגשי אצלך מאשר לא בסדר מצידה. כך לפחות נשמע מהשרשור.

דום.

מה את היית עושה במצב כזה?

לא התכוונתי לתת ביקורת פוגעת.

הפסקה הראשונה היתה בעיקר בשביל להסביר את השניה- שהייתי מצפה להתנצלות אחרי דבר כזה. הי הסיטואציה עצמה פוגעת.

ולשאלתך, הייתי מבקשת לעבור נושא, כי לא נעים לי לשוחח על זה כרגע/ בשלב זה/ בצורה כזו. אם היה ממשיך- לעצור בתקיפות או לקום זה הגיוני יותר.

אבל שוב, את זה אני כותבת פה... בזמן אמת לא יודעת מה יהיה. מקווה שכך.

היה לי מקרה לא מזמן שהתכתבתי עם מישהו, והוא אמר משהו שהיה בסדר גמור לרוב האנשים, אבל נגע בי בנקודה רגישה מאד מאד. ביקשתי שהוא יפסיק והוא לא עצר (כי לא הבין כנראה מה הבעיה). באיזשהו שלב כבר התעצבנתי ואמרתי שפשוט יפסיק לדבר. אח"כ היה לנו "ברוגז" כזה קצר ואחכ הבהרנו עניינים והמשכנו לדבר.

והצטערתי על זה שיצאתי עליו ככה. כי הוא נפגע. זה שאני נפגעתי לא רלוונטי, כי הוא בכלל לא חשב על זה.

אני כן אדם שלפעמים יש לו נקודות רגישות, אבל לא במקום כזה שאני מרגיש שפוגעים בי.

מה שכן התגובה שלי (ושמעתי את זה מעוד גברים. לא קובע במסמרות שזה משהו מגדרי) כשמדברים על נושא שאני רגיש אליו, זה להסתגר. ברור שיש דרגות שונות של הסתגרות, אתה יכול לנסות לשנות נושא שיחה, להסס בשיחה, לשנות מקום וסיטואציה וכדומה. אבל יש דרגות של רגישות שאתה פשוט רוצה לקום וללכת.

(כל מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים יגיד שאני אדם מאוד סבלן, שקל לרמות אותו ולנצל אותו ואני יודע שזו לא גאוה גדולה ומן הסתם לא מושך אצל בנות. אבל כנראה אצלי כן יש גבולות מסוימים שאני פשוט לא מוכן לעבור.)

רק מזהיר אותך לחיים האמיתיים. ששמעתי הרבה מקרים עם זוגות שהתעורר ויכוח והאיש רצה להסתגר בחדר או לראות טלויזיה וכדומה, והאשה המשיכה לקדוח לו במח וזה לא היה חכם במצב הזה. אני לא אומר מי צודק בכל מצב, אבל יש רגש טבעי להרבה גברים לרצות להסתגר.

כמובן המקרה שהיה אתי לא דומה למה שכתבתי עכשיו, אני רק כותב שתדעי שהרבה גברים ככה, אולי לא מגיעים למקרה קיצון כמו שאני הגעתי.

זה לא פשוט לקבל באמת ..

ומניסיוני בשלב מסויים אכן רוצות לתת חזרה, אחרת עלול לגרום לתחושת מחנק.

לקח לי המון זמן ללמוד את זה ועדיין ממש קשה לי ללמוד גם לקבל. 

פעם בחור שאל אותי אם אני רוצה לשתות אמרתי לו כן בשמחה

עד היום אני מחכה לשתייה שלי

עד היום מטריד אותי שהבטחתי למישהי שאקח אותה לבית קפה ולא הספקתי לפני שנפרדנו.

עברו מאז שנתיים+

ואפשר לחשוב כמה זה כבר יוצא זה פשוט קמצנות ולא רק 

למה מה הוא חייב לך?

את יכולה (וצריכה) להגיד שיפה שמשלם עלייך

אבל לא יפה שלא? מה הוא אבא שלך?!

כי בא לך לתת

היא מרגישה שהוא לא רוצה לדאוג לה

זה מבאס אפשר להבין אותה 

וגם אותך .. אתה לא חייב כלום לאף אחת

כי אני רוצה לשמח אותה

אני מבין שהיא רוצה את זה

ומבין שזה מבאס אותה
 

אבל לחשוב שזה לא יפה שהוא לא עושה את זה?
 

הייתי ממש שמח לשלם עליה,

אבל אם הייתי יודע שהיא חושבת שאם לא אשלם זה לא יפה, לא הייתי רוצה.

המינימום כשהבחור משלם על הבחורה זה להכיר בכך שהוא עושה לה טובה. הכרת הטוב. לא חובה, לא ראוי, טובה. ג'סטה.

לחשוב שאם הוא לא משלם זה לא יפה, אומר שהיא חושבת שהיה ראוי שיעשה את זה ולא שהוא עושה לה ג'סטה.
 

אני תמיד שמח לשלם על הבחורה, ואפילו אם תרצה לשלם אגיד לה שזה ממש בסדר מבחינתי.

אבל אם אראה שהיא אפילו לא תכננה לשלם וזה מובן לה מאליו שאני אמור לשלם, זה היה ממש מוריד לי ממנה.

תמיד אמרתי שאני רוצה שהיא תרגיש כאילו זה מובן מאליו אבל תחשוב ותבין שזה לא מובן מאליו.

לגבי כל דבר בזוגיות!

זה יפה

אם הוא לא, זה בסדר. לא לא יפה.

אם הוא משלם זה מוערך,

אם הוא לא, זה לא יפה.

מה ההבדל?

לדעתי התגובה שלך כאן ממש מדויקת

ממש כל מילה שלך

לא כולם מדייקים ויודעים להביע את עצמם .

היא מתכוונת בלא יפה = הרגשתי שלא אכפת לו ממני בסוף הדייט.

התבאסתי שהוא רוצה שכל אחד ידאג לעצמו לבד.

ככה לי נראה

מה מביך בזה?

הוא פשוט לא שלך אבל מה מביך

לא יודעת אם זה את לא שווה כמו שהוא לא מבין את החשיבות של הנתינה

הייתי עם בחור 3 דייטים רק אני נתתי או הצעתי דברים , אני אוהבת לתת

והוא לא וזה היה לי קשה

פחות היה לי קשה העניין של הכסף זה שהוא לא שילם

זה יותר העיקרון של הנתינה , נגיד הלכתי לקנות לי קפה שאלתי אותו אם הוא רוצה , אמר לי אני יכול לקנות לבד.

זה פוגע הפירוד הזה

מבינה?

גם אם לא היינו במקום של קניות .. לא חשב להביא מים פירות משהו 

זה מוזר לי

אני לא מצפה שיביא לי אני פשוט לא אוהבת את החילוק 

זה שלי אני אדאג לעצמי תדאגי לעצמך 

כאשר אני לא דואגת רק לעצמי .. 

זה לא בא בטבעיות לכל אחד.

יש כאלה שצריך לעשות יותר מידי עבודה

מבחינתי אם הבחור לא מציע מים בדייט כמה דייטים

יש פה פגיעות וזלזול

שאני הולכת לקניון עם חברה ואני שניה הולכת לקנות לי ארטיק אני לי אציע לה גם?

ברור שכן 

זה לא משנה אם זה גבר או אישה 

נכון. מצד שני אפשר למצוא מישהו מתאים וללמד אותו.

ככה אני למדתי 🙂 (בדברים אחרים) 

יכולות להיות מיליון סיבות. מתרבות ועד חוסר הבנה. בכלל צריך להזהר מלשפוט עד שמבררים.

אני בטוח שגם לך קרה ש"פסלו" אותך על דברים שבכלל לא קשורים למה שאת אלא לדרך שבה הבחור חווה אותך.

זה כבר ממש מרגיז. את בטוחה אגב?

כתבתי פעם כאן בפורום על מישהי שנעלמה לי ובסוף התברר שבאמת ענתה לשדכן והוא שכח לעדכן.

את יכולה לפנות לשדכן ולבקש תשובה, רק בשביל להניח את דעתך. 

ורק מנסה ללמד זכות. באמת שלא מבין אנשים שמנתהלים ככה.

לא מזמן יצא לי לומר למישהי בשיחת טלפון לפני שנפגשנו שהיא בן אדם עם רגשות גם לפני ואחרי הפגישה, בלי קשר למהלכה. היא כמעט בכתה לי בטלפון..
לא יודע איך אנשים לא מבינים את הדבר הפשוט הזה.

ולא הייתי בקשר ישיר עם הבחור רק עם השדכן

לא נעים בכלל

כנסי בו

אני אומרת לבחור , זה ממש פוגעני שאתה מנתק קשר בצורה פתאומית

בעיני אתה לא ראוי לצאת לדייטים.

שתדעי לך שאמרתי את זה למישהו והוא התחתן בזכותי.

והוא גם אמר לי את זה 

בזכותי= עשיתי לו סדר בראש איך מתנהגים בצורה מכובדת.

במקרה הזה זה היה אם להפגש בכלל. דיברתי איתה והיא נעלמה. אח"כ התברר שענתה והוא שכח..

מצאתי את התגובה המקורית:

שיעור חשוב בלימוד זכות - לקראת נישואין וזוגיות

מעקצץ לי לכתוב על משהו על שווי של אשה אבל זה כבר אאוטינג מוחלט בשבילי..

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...