אבל יכול לומר לך שאני לחלוטין לא מדבר על זה בפגישות ראשונות (מלבד, אולי, התייחסות כללית שהכל בסדר).

פעם גם פסלתי על זה מישהי בשיחת בירורים שכל מה שעניין אותה זה מה אני עובד וניסתה לרמוז גם כמה אני מרוויח.

הפריעה לי גם הגישה וגם ששום דבר אחר לא נראה שעניין אותה.

ולכל אלו כאן שחושבים שמה שמעכב אותם זה העבודה שלהם - תנוח דעתכם 🙃

אבל צריך לדעת שחלק מהבטחון שאשה מחפשת הוא כלכלי. כל אחת ברמתה היא. יש כזו שרוצה להיות אברכית ותיקח על הכתפיים שלה, יש כזו שתשמח להיות מעמד בינוני ויש יותר.
הרבה פעמים תלוי גם מה היה בבית (עולה עמו ואינה יורדת).

לא לעניין בעיני בפגישה ראשונה אבל הגיוני שיעלה בהמשך.

כסף יש לו.

אלא כמה הוא מעוניין להשקיע בי, שחלק מהמכלול הזה כספית, ולאשה חכמה היא יכולה לראות את זה במהלך הפגישות.

פה חטפתי הלם רציני. אבל היו גם בחורות, שהתעצבנו שנתתי טיפ נדיב למלצר או קניתי אוכל לעני שנכנס.

זה לא התחום שלהן. הן צריכות לדאוג כמה הוא מוכן להשקיע בי, ואז לאט לאט לגלות כמה הוא מוכן להשקיע בבית.

הקיצור, מעצבן אותי בנות שמעלות ענין הכסף על ההתחלה.

אצלי הגישה ביטחון ב-ה', להשתדל להיות נדיב (אני לא מגיע לקרלוסיים של ההורים שלי בענין וזה ל-בושתי ומן הסתם לא מגיע לקרלוסיים של החסד של אנשים פה בפורום) ולהתעסק במה שטוב לך ומשתלב עם הלימוד תורה, ו-ה' יביא את הכסף וזה מה שעובד לי.

הבטחון של (חלקן) בה' הוא שיתן להן בעל שיפרנס אותן. תבין שהצרכים שלהן ושלך שונים וב"ה שזה כך. חלק מהצורך הוא גם בטחון כלכלי (הבטחון בד"כ חשוב יותר מהכלכלי).

מסכים איתך שהצורה להעלות היא לא מכובדת וגם הדוגמאות שנתת קצת מוזרות מצידן אבל צריך לדעת שקיים.

לצורך העניין - פעם מישהי בדקה האם נתתי מספיק טיפ למלצר לפי דעתה. אחרי ששילמתי על ארוחה שלמה. זה היה מאוד לא מכבד.

מעניין מה הבנות שכאן חושבות. תיוג למגילה בנושא - @לגיטימי? ועוד אחד לעמקי הנפש - @אילת השחר 

כתבתי כמה פעמים, פשוט דיברתי על ההבדל בינך לבינה כשזה מגיע לעניין של בטחון כלכלי.

בסוף יוצאים לדייט כדי לפגוש בנאדם, מדברים פה על נפשות, לא על בנק.

והדבר הראשון שצריך לדבר עליו הוא איך השני מרגיש, מה הוא אוהב לעשות, ללמוד על האופי.

וחבל שחווית חוויה כזאת לא נעימה...

אתה יכול לומר את זה, ולהתייחס לזה כמו לכל דבר שהוא אינטימי או אישי או לא-לפתוח-על-ההתחלה.

לכל אחד יש גבול אחר ונושא אחר שהוא לא רוצה לדבר עליו בהתחלה.

וזה לא משנה שלאנשים אחרים זה נורמלי.

העניין הוא שהיא לא יודעת. כמו שלאנשים אחרים זה יקרה עם נושאים אחרים אז כשהנושא עולה, תגיד לה. תפתח לה קצת מהעולם שלך, מהחשיבה שלך, קצת מהעולם בו גדלת ותגיד לה שאתה רוצה לשמור את השיח הזה לשלב מתקדם יותר. ותסביר קצת למה כדי שהיא תבין ותצליח להתייחס לזה יותר ברגישות, כמו שמגיע לך בסוף

באסה... בעז"ה מי שתהיה שלך תזכה בך ותהיה עם הטאקט הנכון בשבילך

שזה בא ממך ולא ממנה.

אבל אם אני טועה וזה בא ממנה -

אולי במקום לתת תשובה ישירה, לדבר על הצורך הזה שלה.

למה חשוב לך לדעת?

לשקף לה שזה מעמיד אותך במצב לא נוח.

 לנסות להבין מאיפה זה בא.

אולי היא גדלה במקום שבו היה חוסר גדול? או אולי בצל מישהו מאוד קמצן\פזרן, וזה השאיר אצלה צלקת בתחום?

אני חושבת שזה משהו מצויין לשוחח עליו.

במקום לברוח, לדבר על זה.

באופן כללי, זה אחד השרשורים הראשונים שפתחתי:

לא רוצה לצאת עם עובד סוציאלי - לקראת נישואין וזוגיות

לא כי אני רואה את עצמי כאדם חומרי.

אלא כי נישואין, הקמת בית ובעז"ה משפחה זה גם עסק כלכלי.

ולא כולן ברמה של רחל שעברה משיא הפאר לאשפתות.

אני לא חושבת שכאן זה המקום לדון במזונותיו של האדם קצובים לו, 

אלא להגיד שבדרך העולם, אדם שלמד מקצוע ריאלי, יהיה יציב יותר כלכלית ממקצוע הומאני. 

אם יציעו לי לצאת עם מישהו, ויגידו לי שהמקצוע שלו הוא שחקן, אשאל איך הוא מתכוון לפרנס. ויכול להיות שיש תשובה שתניח את דעתי, וזה יהיה סבבה מבחינתי. אבל ייתכן שהתשובה לא תספק אותי, ואסרב.

אבל אם ההצעה תהיה של מישהו שלמד תכנות, כנראה שבכלל לא אשאל שאלות בכיוון הזה. למרות שייתן שכרגע המתכנת מובטל והשחקן חתום על חוזים לשנתיים הקרובות.

ואם אני קוראת אותך נכון, אתה מגיע מתחום שהוא פחות יציב כלכלית. לכן אולי לגיטימי לברר דבר כזה, אבל אז אולי נכון לשאול מראש, ולא כך פנים אל פנים בפגישה. ואולי יש לך תשובה שתניח את דעתך.

"זה לא התחום שלהן. הן צריכות לדאוג כמה הוא מוכן להשקיע בי, ואז לאט לאט לגלות כמה הוא מוכן להשקיע בבית." - זה משפט שהיה מאוד מלחיץ אותי לשמוע, כי לכאורה משתמע שהמצב הכלכלי לא רלוונטי, אז אתה סבבה להיכנס לחובות.

בקיצור, אני חושבת שצריך לנסות להבין איך זה משתקף אצל הצד השני.

לימודים זה ממש לא הכל.. יש די והותר אנשים שמצליחים בחיים גם בלי. צריך לדעת את זה ולראות מי מולך ואיפה הוא בחיים.

ובכלל לא כוונתי, לכן מי אמר שתוכלי לקרוא את זה ישר על מי שאת נפגשת איתו. מסכים שזה חשוב להעלות את זה בדייטים מתקדמים יותר.

גדלתי בסביבה וככה אני חי שלא מנופפים בזה בכלל ולא עושים מזה פרמטר בכלל.

אגיד, רק על אבא שלי הצדיק יסוד עולם, כששואלים אותו במה הוא עוסק, הוא עונה שהוא פנסיונר, והוא עושה את זה אפילו לא כענוה, אלא פשוט הוא לא מנופף בעסקים שלו, זה לא מקובל אצלו, ואני לא מגיע לקרסולי קרסוליו.

לכן אשה שפתאום לחוצה על זה וזה השאלה הראשונה שלה, זה כן נראה בעיניי, אני מדגיש בעיניי, מאוד חומרי ומעלה גם חשדות.

יש דברים יותר עמוקים מזה שזה נוגע אצלי, אבל אשאיר את זה כך.

ובגלל שבאמת לא כל כך ברור מה קרה אז קשה לענות

אבל מאמינה שגם לגברים וגם לנשים חשוב שתהיה יציבות כלכלית

אז לברר במה אתה מתעסק אם זה עבודה טובה או לא בכל אופן בן אדם צריך מטרה ומה שאתה אומר על ההתחלה קובע הרבה לא מחכים לפגישה חמישית כדי להגיד אהה העבודה שלו לא מתאימה לי

וגם יש למשל  מישהו שהוא סטודנט ורק התחיל לימודים אז חשוב שהוא גם ידע למצוא איזה עבודה קטנה

מראה על רצינות

אני מבררת את זה לא ממקום של חמדנות חלילה

אלה רק מהסיבה שאני מחפשת יציבות

בן אדם מסודר שיש לו מטרות ושהוא רציני

ולא חי באיזה כוכב לכת ויש כאלה

והפרמטר הוא לא איפה בדיוק אתה ממוקם על הציר הזה, אלא האם אתה עומד בנקודה הקריטית שתספק לי יציבות כלכלית. לא מחפשת הצהרת הון, לא לראות תלושים אחרים, רק שיש לך תוכנית סדורה. 

אני חושבת שבציבור שאני חיה בו, מצב סוציו-אקונומי הוא לא משהו שנבדק מראש.

מצב שני, אני כן חושב שיש מתאם יותר גבוה בין אנשים בעלי רמה סוציואקונומית דומה שמתחתנים אחד עם השני.

כמובן שאני לא יודעת מה הפרטים של מה שקרה אצלך.

לשאול כמה כסף יש בעו"ש, זה לא שאלה ראויה לדעתי.

לשאול איך אתה מתכנן להתפרנס (בהנחה שאתה לא עושה משהו שזה ברור מאליו), זה כן שאלה ראויה לדעתי.

לא בקטע שצריך לנפנף, לא כדי להשוות את ההכנסה שלך לאחרים, אלא כדי להגיד - יש לי גב כלכלי מספיק רחב.

ואני חושבת שזה גם שונה אם השאלה מגיעה מכיוון מישהי שהגיע לפגישה בטסלה, לעומת מישהי שנסעה בתחב"צ.

ואם זה עוד רלוונטי, אולי נכון לברר עם מכרה שלה, ואולי כשתגלה על מה זה יושב פתאום זה יבהיר את התמונה.

נשמע לי מכאיב.

נשמע גם יותר מדיי שיקולים וניסיון לשלוט בחיים ובעתיד..

למה לא לנסות לזרום? ואם נקבע שבעלך ירוויח שכר נמוך? מה יש בזה?

ויש ככ הרבה הפתעות בחיים... מכל בחינה

קודם כל, בהגדרה שלך של מה מכאיב:

לא הרבה יותר מכאיב לשלול על סמך מראה חיצוני? גובה? עדה?

יש כל כך הרבה פרמטרים שלא תלויים בנו, ובכל זאת שופטים אותנו לפיהם.

ודווקא צורת ההשתכרות זה משהו שאנחנו בוחרים, שמראה משהו על הכוונות הפנימיות שלנו.

דבר שני,

תסתכלי בבקשה בשרשור שקישרתי אליו, שם הדברים קצת יותר בהרחבה וברורים.

בקצרה, לא שוללת על סמך השתכרות, אבל כן מבררת מה התוכנית הכלכלית שלו. אני רוצה שיהיה לי אפשרות כלכלית לשלוח ילדים לחוגים, לשלם על רפואה פרטית, לחיות ברמת חיים שהיא מעל המינימום ההכרחי. 

וזה בסדר. לא מעט כאן (ואני ביניהם) מסתכלים אחרת.

הייתי אותו אדם כשהרווחתי קרוב למינימום בדיוק כמו שאני היום (מלבד ההתפתחות עם השנים כמובן).

מסיבותי שלי אני מעדיף לא להתקדם לעמדה גבוהה יותר, זה הופך אותי לפחות טוב?

ואם חלק מהסיבות הנ"ל הן כדי ללמוד יותר?

בקיצור, יכול להבין את הרצון שלך בבטחון כלכלי ורמת חיים כזו או אחרת, לא מבין את הגובה שבו מציבה את זה בבחירה שלך.

וכפי ששאלתי - אם תמצאי עכשיו מישהו שממש מתאים וטוב לכם ביחד עד שתרצו להתחתן, תפסלי על זה? 

דבר ראשון, לא אמרתי שהמצב הכלכלי מעיד משהו על טיב האדם או על רמת הקשר.

לא אמרתי שזה הדבר בעדיפות העליונה אצלי.

לא אמרתי שאני פוסלת על זה.

אמרתי שחשוב לי שיהיה לצד השני תוכנית שמתקבלת על דעתי (נניח לזכות בלוטו זה לא מתקבל) איך להתפרנס ברמת חיים שהיא מעל המינימום.

מעבר לחיבור לאדם, הקמת בית זה סוג של שותפות כלכלית. וזה צד שגם חשוב בעיניי לקחת בחשבון.

זה דומה בעיניי למישהי שתגיד שהיא לא מעוניינת לצאת עם מישהו שמשרת קרבי בקבע. זה לא אומר שום דבר על החיבור לאדם, זה אומר שהיא לא מוכנה לשלם את המחיר הזוגי שנמצאת בזוגיות כזאת.

אז אני לא מוכנה לשלם את המחיר בזוגיות של אדם שאין לו תוכנית כלכלית.

לשלול לצאת עם מישהו לא אומר לרגע שהוא פחות טוב!!!

רק שהוא פחות מתאים 

אנחנו מדברים על הקריטריונים. עד כמה לגיטימי לשלול על עבודה לעומת,נניח רמה דתית? גובה? סוג רכב? האות הראשונה בשם? וכדו'.

זה שאני לא מתאים מסיבה א אומר שאני פחות טוב?

אז לא, זה אומר שלדעתי הדמות שלא עונה על קריטריון כזה פחות מתאימה לחיות איתי את חיי, אבל לא שהיא פחות טובה.

סביר להניח שלא התכוונת לכך בניסוח, אבל חשוב להקפיד על הניסוח הנכון כדי לא להיעלב

לא רלוונטי לקריטריונים הספציפי

הכוונה פחות טוב בשבילה, אני בטח לא מחפש את ההערכה שלי אצל זרים.

בשבילה.

זה הבדל תהומי.

ברור שאני מעריך את אלה שאני יוצא איתן או מוכן לצאת איתן, אבל לא בהכרח יותר מאלה שלא אצא איתן.

נתפסים כאן (לאו דווקא אתה) למינוח מסוים ומפרשים אותו בדרך שלא קשורה בכלל לכוונה המקורית.

מהלך הדיון מובן, דעתי מובנת (נראה לי) ועדיין אתה מתעקש על "טוב" ו"מתאים". אתה מוזמן להחליף את המונחים, פשוט תתייחס לנקודה שאני מעביר ולא לסמנטיקה.

הדיון שלך איתה חשוב, אבל שם אין לי מה להוסיף.

פשוט לא אליה התכוונתי..

אנחנו מסכימים עם "לשלול לצאת עם מישהו לא אומר לרגע שהוא פחות טוב!!!"

בצורה טובה:

נגיד מישהי שלא תסכים לצאת עם אדם שמתכוון לקריירה צבאית, כך שהוא עושה לילות כימים בשביל לשרת את המדינה מבחינה בטחונית. לא מדובר בחוסר הערכה של המסירות שלו או מחשבה שהוא אדם פחות טוב לה, אלא שהאתגר במסירות הזאת לא מתאים לה ולבית אותו היא רוצה להקים

מכאיב לפסול על כל עניין חיצוני, ברור...

חוץ מעניינים שאי אפשר לשלוט בהם כמו משיכה חיצונית/דחיה שכאילו מה נעשה...

וצורת השתכרות זה בחירה אבל לא בהכרח בחירה שאומרת עלינו הכל, ולא תמיד המקצוע הוא הכסף... לפעמים מגיעים כספים בדרכים יצירתיות...

נכון שבזוגיות יש את השותפות הכלכלית אבל השפע דיי נקבע מראש לדעתי... לכן לא הייתי מתאמצת... אם הגבר משמח את האישה זה נותן ברכה ושפע ועוד כמה עניינים...

לא יודעת קשה לי עם העניין של לקבוע מה רמת המחיה שלי תהיה עוד לפני שהיא תהיה...

מכירה זוג שהיו חיים מכלום בשנים הראשונות שלהם והיום חיים כמעט בעשירות...

לא יודעת, לדעתי זה בעיה לתכנן דברים כאלו...

אפשר לרצות, ברור... אבל לא הייתי לוחצת על תוכניות להשתכרות כאילו עכשיו התוכניות הן אלו שיפרנסו אותי בעתיד... 

חסדי תיאר כאן מצב כזה:

הוא נפגש עם מישהי.

הנושא שעליו הם דיברו גרם לו להיכנס למקום לא נעים, להסתגר וכו' - ולכן הוא חתך אחרי חמש דקות של פגישה.

אני חושבת שהיה נכון להתנהל אחרת (כמובן, בהסתייגות - זו הבנה שלי של הסיטואציה, אני לא מכירה את האנשים ומאיזה רקע הם מגיעים, על איזה טריגרים זה יושב).

כדי לבנות קשר, הסתגרות זה לא בדיוק הדבר הנכון, ובריחה גם לא.

ולכן מה שניסיתי לכוון כאן, זה לעשות את ההפך - לא לברוח שקשה, אלא לדבר על הקושי. לתווך לצד השני שיש כאן משהו שמקשה. 

גם אם זה שלב מוקדם מידי, אפשר לומר משהו ולבקש לדבר על נושא אחר. לא לשבור את הכלים. להגיד שזה נושא שיש לך הרבה מה להגיד והרבה מה להעמיק בו, אבל זה לא מתאים בשלב הזה.

יש דברים שבעיני פשוט חבל לפתוח בפגישה ראשונה, מדהימה ככל שתהיה.

צלילה לנושאים מורכבים עלולה להוביל ישר להתנגשות וחבל.

לדעתי להסביר שפחות מתאים או מקסימום לתת מענה מינימלי לחלוטין ולומר שאם יהיה רלוונטי תפתחו את הנושא הזה מאוחר יותר. 

תשאל את @פשוט אני.. לכמה עומק אפשר להגיע.

לא תמיד זה נכון. ולא צריך להגזים.

אבל בהחלט אפשר להגיע לעומק ניכר גם בפגישה ראשונה.

זכור לי שסיפרת פעם שהפגישה הראשונה (והבאות) שלכם היתה ממש ממש ארוכה.

אתה רואה אני מביא תועלת.

אתה לא חושב שיש שיחות עומק שיחכו מעבר לפגישה ראשונה?

ממילא, אולי לצפות לשוחח על כל דבר כבר בפגישה ראשונה לא הכי סביר?

יכול להיות שזה יעבוד ויכול להיות שלא.

כמובן כמו שזה תלוי ביכולת שלך להיפתח, זה תלוי בשלה באותה מידה.

אני חושב שמטבע הדברים, ברוב המקרים, שיחות העומק יהיו אחרי פגישה ראשונה ויותר.

ועדיין אני חושב שאם שני הצדדים מצליחים לשים כל מיני חשבונות בצד, נראלי שבהרבה מהמקרים היה ניתן להגיע לשיחות עומק מהר יותר ולהעמיק את הקשר מהר יותר.

כן חשוב לשים לב (וזה מה שלאצעיר נגע בו) שזה שמגיעים לעומק מהר יותר, לא אומר שהדברים מתיישבים טוב ולכן צריך לשים לב אם הבניין נבנה טוב.

תודה

שהיית לא בסדר זה כבר טוב

ביחד עם זה חשוב להבין שהרגשת חסר אונים לגבי נקד' מסוימת .

תלמד מזה לעמצך ( למה זה גרם לי להרגיש כך? למה התעצבנתי ? מה קרה שם שגרם לי למשהו קיצוני ? למה זה חשוב לי? מה אני מחפש מתוך זה?

דבר שני כמובן תבקש סליחה כי טריגר או לא זה שלך לא שלה... כותבת שהתנהגת לא לעניין אז תטפל בזה.

שהשיחה הולכת לכיוון שאני לא רוצה ואני לא מרגיש נח פה בדייט והלכתי.

זה כן היה רק אחרי 5 דקות.

זאת שאלה כללית, אם אתה לא מרגיש נח בדייט, מה הגבול שאתה שם לעצמך.

לא משנה, אם זה משהו שלא נח לך רק באופן סובייקטיבי, לפי דעתי עדיין צריכים להיות גבולות. 

צריך שיהיו גבולות אבל להרחיב אותם ככל האפשר. בסוף מישהי טרחה והשקיעה לפגישה הזו. גם אם ההתנהגות שלה לא מכבדת בעיניך עדיין צריך להשקיע מינימלית בבן אדם שמולך.

ללכת אחרי 5 דקות זו פגיעה מאוד קשה ששמורה אצלי רק לרמה של הטרדה או בדומה. ב"ה לא נאלצתי לזה עד היום.

גם אם כל זה לא נראה לך - אני מזכיר "דחברתא חברתא אית לה". היא לא תספר לחברות שלה על התחקיר שהיא עשתה לך, היא תספר על הבחור שבא 5 דקות לפגישה ונטש אותה. שם טוב זה לא יתן לך.

וממליץ לך בחום רב להזהר במה שקשור לשם טוב.

אל תתפשר ולו בטיפה בעולם הפנימי שלך, אתה פשוט לא חייב להוציא את זה החוצה בצורה שתפגע בך. 

הגישה שלך.

אני אישית לא הולך בדרך הזו, כי תמיד ידברו עליך ככה או ככה ואתה לא חסין מכלום. פעם היה לי חבר מסויים שעזרתי לו המון בעת צרה, והוא פתח עלי את הפה בענין שידוכים. אתה יכול להטיב לאנשים ולבנות את השם טוב שלך אצלם, והם יחליטו לנפח את החסרונות שבך, כי לכל אדם יש חסרונות.

תראה איך פוליטיקאים עושים כל מיני תכסיסים רק לחזק את השם הטוב שלהם ועדיין מלכלכים עליהם.

זו מלחמה כמעט אבודה. בנוסף, יש בזה חשש גאווה ללכת בדרך הזאת של להקפיד על השם הטוב, לפחות אני מרגיש ככה אצלי.

לכן השיטה שלי להגיד תהלים בכל הכוונה בכל הפסוקים בענין, ולא אצטט את הפסוקים שלא יבינו אותי לא נכון, ולכוון באלוקי נצור: "וְכֹל הַחוֹשְׁ֒בִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם", ו-ה' יחליט להעניק לי "טוב שם משמן טוב", אם אני ראוי.

יכולת לנתב את השיחה למקום אחר.

5 דק' זה לא משהו שמתקבל בשביל דבר כזה.

כואב על הבחורה.

בהנחה שזה אמיתי 

את לא שווה יותר מחמש דק..

זה דבר מאוד פוגעני להתעלם ככה מבחורה

אנחנו אנשים בוגרים , זה מזכיר לי התנהגות של ילד ששובר את הכלים ברגע שקצת לא נוח לו ..

עכשיו זה בסדר גמור שלא יהיה לך נוח , אבל תשקף את זה .. תעביר נושא .. תשתוק קצת ..

אבל לא בורחים 

היית עושה במקרה שאתם מתיישבים על ספסל. אז הבחור ישר שואל: למה לבשת שמלה כל כך ארוכה ועבה קיץ עכשיו? ואז הוא שם לב לפרחים בעיצוב השמלה, והוא מעיר הפרחים האלו גדלים רק באפריקה, למה בחרת את העיצוב הזה? אז הוא מתבונן בעקבים שלך, ושואל למה שמת עקבים כל כך לא נוחים? אז הוא רואה את השעון שלך, ואומר לאמא שלי יש שעון יקר יותר ממך!

היית מנסה להעביר נושא או מפסיקה ובורחת? נקווה שהיית בורחת.

הייתי עוצר אותה, מברר מה הסיפור, ומנסה להחזיר את השיחה למסלול רצוי יותר.

לעשות פוז רגע, ולאתחל את הפגישה.

משער שזה נעשה מחוסר תשומת לב. מאמין שהסבת תשומת הלב היה מחזיר את השיח למקום מתאים יותר.

ותאמין לי שיצאתי גם עם בחור שבעיני מוזר , ניסיתי להבין מה הוא מקשקש אבל זה שלהם בסוף , העיקר שאתה היית בסדר 

אספר לך משהו מצחיק. כשהייתי בחו"ל בליל שבת אצל דודים ובני-דודים שלי. שאלו אותי מה אני חושב על הנבואה של מוחמד. אמרתי להם שאני לא רוצה לדבר על זה ואז הם כזה שואלים למה. אז אני מנסה לענות בקצרה שיש לי השקפה קצת אחרת מהמיינסטרים האורתודוקסי. בסוף, שיכנעו אותי לדבר. ממש רעדתי וסגרתי עיניים כשדיברתי, ואז בן-דוד שלי שישב לידי החזיק לי את היד וזה הקל עלי קצת.

הייתי מפסיקה אותו ונותנת לו אולי קצת בראש.

מובן שלא הייתי ממשיכה איתו לעוד דייט.

אבל פה קשה להאמין שזה בתום. (בלי להיכנס לאם נכון להעיר על לבוש, בכלל להתייחס לזה. אמרת שכל שרשור פה מגיע ללבוש וצניעות? בבקשה)

בכל אופן אני אישית לא הייתי בורחת.

אולי כי ככה בנות, אולי כי ככה האופי שלי, אני בד"כ קופאת במקרים כאלו, לא בורחת.

ואני מסכימה לגמרי עם @הפי

בחורה צריכה לברוח.

בכוונה הבאתי דוגמאות שהם יותר נגיעה בנקודות אישיות, כמו שהיה אצלי.

בנים יוכלו לברוח יותר בקלות להרגשתי. אולי כי הם פחות פסיביים. לא יודעת.

גם אם אני נשארת כי אני מתלבטת איך להגיב עוד בוחנת את המצב זה לא קפיאה. הפוך אני צריכה להשתלט על עצמי להגיב בבגרות ולא לפי מה שמגיע לו.. אני מסוכנת כשאני כועסת.

זה מאוד תלוי איך זה היה.

אם היא שאלה במה אתה עובד או מתכנן לעבוד, זאת שאלה מתעניינת לחלוטין. להכיר אותך. אם היא שאלה כמה הכנסה יש בזה.. זה כבר לא נעים.

יש הבדל גדול בין השאלות האלה..

מבין שיש לך סלידה מהנושא, אבל אם היא התנהגה בסדר לגמרי כפי המקובל בעולם - שבגלל שזה משהו פרטי שמפריע לך (והיא לא יכלה לדעת על זה לפני כן) אז אולי היה צריך לנהוג בסלחנות יותר, ולהגיד שקצת לא נעים לך לדבר על זה על ההתחלה.

לעזוב פגישה אחרי ככ קצת זמן, זה צריך להיות משהו קיצוני. יש בזה עוגמת נפש גדולה. צריך סיבה מוצדקת - ואם היא לא ידעה.. למה זה מגיע לה?

כל זה כמובן אם היא שאלה בצורה מכובדת ועניינית. אם היא ממש שאלה כמה אתה מכניס לחודש, אז לדעתי התנהגת סבבה

לפי התיאור שלך, גם אם היא שאלה שאלה לא מנומסת- זה יותר יושב על מקום רגשי אצלך, והיא לא ציפתה לכזו תגובה. זה לא שהיא אמרה משהו בוטה. בעיניי התגובה שלך לא ראויה בכלל. יותר שייך להמשיך עוד קצת, שניכם השקעתם להגיע כבר.

לדעתי מן הראוי שתמצא דרך להתנצל. תשלח לה הודעה או דרך חברה. היא עלולה לסחוב פגיעה מזה.

שוב- גם אם היא שאלה משהו לא במקום- זה יותר רגשי אצלך מאשר לא בסדר מצידה. כך לפחות נשמע מהשרשור.

דום.

מה את היית עושה במצב כזה?

לא התכוונתי לתת ביקורת פוגעת.

הפסקה הראשונה היתה בעיקר בשביל להסביר את השניה- שהייתי מצפה להתנצלות אחרי דבר כזה. הי הסיטואציה עצמה פוגעת.

ולשאלתך, הייתי מבקשת לעבור נושא, כי לא נעים לי לשוחח על זה כרגע/ בשלב זה/ בצורה כזו. אם היה ממשיך- לעצור בתקיפות או לקום זה הגיוני יותר.

אבל שוב, את זה אני כותבת פה... בזמן אמת לא יודעת מה יהיה. מקווה שכך.

היה לי מקרה לא מזמן שהתכתבתי עם מישהו, והוא אמר משהו שהיה בסדר גמור לרוב האנשים, אבל נגע בי בנקודה רגישה מאד מאד. ביקשתי שהוא יפסיק והוא לא עצר (כי לא הבין כנראה מה הבעיה). באיזשהו שלב כבר התעצבנתי ואמרתי שפשוט יפסיק לדבר. אח"כ היה לנו "ברוגז" כזה קצר ואחכ הבהרנו עניינים והמשכנו לדבר.

והצטערתי על זה שיצאתי עליו ככה. כי הוא נפגע. זה שאני נפגעתי לא רלוונטי, כי הוא בכלל לא חשב על זה.

אני כן אדם שלפעמים יש לו נקודות רגישות, אבל לא במקום כזה שאני מרגיש שפוגעים בי.

מה שכן התגובה שלי (ושמעתי את זה מעוד גברים. לא קובע במסמרות שזה משהו מגדרי) כשמדברים על נושא שאני רגיש אליו, זה להסתגר. ברור שיש דרגות שונות של הסתגרות, אתה יכול לנסות לשנות נושא שיחה, להסס בשיחה, לשנות מקום וסיטואציה וכדומה. אבל יש דרגות של רגישות שאתה פשוט רוצה לקום וללכת.

(כל מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים יגיד שאני אדם מאוד סבלן, שקל לרמות אותו ולנצל אותו ואני יודע שזו לא גאוה גדולה ומן הסתם לא מושך אצל בנות. אבל כנראה אצלי כן יש גבולות מסוימים שאני פשוט לא מוכן לעבור.)

רק מזהיר אותך לחיים האמיתיים. ששמעתי הרבה מקרים עם זוגות שהתעורר ויכוח והאיש רצה להסתגר בחדר או לראות טלויזיה וכדומה, והאשה המשיכה לקדוח לו במח וזה לא היה חכם במצב הזה. אני לא אומר מי צודק בכל מצב, אבל יש רגש טבעי להרבה גברים לרצות להסתגר.

כמובן המקרה שהיה אתי לא דומה למה שכתבתי עכשיו, אני רק כותב שתדעי שהרבה גברים ככה, אולי לא מגיעים למקרה קיצון כמו שאני הגעתי.

זה לא פשוט לקבל באמת ..

ומניסיוני בשלב מסויים אכן רוצות לתת חזרה, אחרת עלול לגרום לתחושת מחנק.

לקח לי המון זמן ללמוד את זה ועדיין ממש קשה לי ללמוד גם לקבל. 

פעם בחור שאל אותי אם אני רוצה לשתות אמרתי לו כן בשמחה

עד היום אני מחכה לשתייה שלי

עד היום מטריד אותי שהבטחתי למישהי שאקח אותה לבית קפה ולא הספקתי לפני שנפרדנו.

עברו מאז שנתיים+

ואפשר לחשוב כמה זה כבר יוצא זה פשוט קמצנות ולא רק 

למה מה הוא חייב לך?

את יכולה (וצריכה) להגיד שיפה שמשלם עלייך

אבל לא יפה שלא? מה הוא אבא שלך?!

כי בא לך לתת

היא מרגישה שהוא לא רוצה לדאוג לה

זה מבאס אפשר להבין אותה 

וגם אותך .. אתה לא חייב כלום לאף אחת

כי אני רוצה לשמח אותה

אני מבין שהיא רוצה את זה

ומבין שזה מבאס אותה
 

אבל לחשוב שזה לא יפה שהוא לא עושה את זה?
 

הייתי ממש שמח לשלם עליה,

אבל אם הייתי יודע שהיא חושבת שאם לא אשלם זה לא יפה, לא הייתי רוצה.

המינימום כשהבחור משלם על הבחורה זה להכיר בכך שהוא עושה לה טובה. הכרת הטוב. לא חובה, לא ראוי, טובה. ג'סטה.

לחשוב שאם הוא לא משלם זה לא יפה, אומר שהיא חושבת שהיה ראוי שיעשה את זה ולא שהוא עושה לה ג'סטה.
 

אני תמיד שמח לשלם על הבחורה, ואפילו אם תרצה לשלם אגיד לה שזה ממש בסדר מבחינתי.

אבל אם אראה שהיא אפילו לא תכננה לשלם וזה מובן לה מאליו שאני אמור לשלם, זה היה ממש מוריד לי ממנה.

תמיד אמרתי שאני רוצה שהיא תרגיש כאילו זה מובן מאליו אבל תחשוב ותבין שזה לא מובן מאליו.

לגבי כל דבר בזוגיות!

זה יפה

אם הוא לא, זה בסדר. לא לא יפה.

אם הוא משלם זה מוערך,

אם הוא לא, זה לא יפה.

מה ההבדל?

לדעתי התגובה שלך כאן ממש מדויקת

ממש כל מילה שלך

לא כולם מדייקים ויודעים להביע את עצמם .

היא מתכוונת בלא יפה = הרגשתי שלא אכפת לו ממני בסוף הדייט.

התבאסתי שהוא רוצה שכל אחד ידאג לעצמו לבד.

ככה לי נראה

מה מביך בזה?

הוא פשוט לא שלך אבל מה מביך

לא יודעת אם זה את לא שווה כמו שהוא לא מבין את החשיבות של הנתינה

הייתי עם בחור 3 דייטים רק אני נתתי או הצעתי דברים , אני אוהבת לתת

והוא לא וזה היה לי קשה

פחות היה לי קשה העניין של הכסף זה שהוא לא שילם

זה יותר העיקרון של הנתינה , נגיד הלכתי לקנות לי קפה שאלתי אותו אם הוא רוצה , אמר לי אני יכול לקנות לבד.

זה פוגע הפירוד הזה

מבינה?

גם אם לא היינו במקום של קניות .. לא חשב להביא מים פירות משהו 

זה מוזר לי

אני לא מצפה שיביא לי אני פשוט לא אוהבת את החילוק 

זה שלי אני אדאג לעצמי תדאגי לעצמך 

כאשר אני לא דואגת רק לעצמי .. 

זה לא בא בטבעיות לכל אחד.

יש כאלה שצריך לעשות יותר מידי עבודה

מבחינתי אם הבחור לא מציע מים בדייט כמה דייטים

יש פה פגיעות וזלזול

שאני הולכת לקניון עם חברה ואני שניה הולכת לקנות לי ארטיק אני לי אציע לה גם?

ברור שכן 

זה לא משנה אם זה גבר או אישה 

נכון. מצד שני אפשר למצוא מישהו מתאים וללמד אותו.

ככה אני למדתי 🙂 (בדברים אחרים) 

יכולות להיות מיליון סיבות. מתרבות ועד חוסר הבנה. בכלל צריך להזהר מלשפוט עד שמבררים.

אני בטוח שגם לך קרה ש"פסלו" אותך על דברים שבכלל לא קשורים למה שאת אלא לדרך שבה הבחור חווה אותך.

זה כבר ממש מרגיז. את בטוחה אגב?

כתבתי פעם כאן בפורום על מישהי שנעלמה לי ובסוף התברר שבאמת ענתה לשדכן והוא שכח לעדכן.

את יכולה לפנות לשדכן ולבקש תשובה, רק בשביל להניח את דעתך. 

ורק מנסה ללמד זכות. באמת שלא מבין אנשים שמנתהלים ככה.

לא מזמן יצא לי לומר למישהי בשיחת טלפון לפני שנפגשנו שהיא בן אדם עם רגשות גם לפני ואחרי הפגישה, בלי קשר למהלכה. היא כמעט בכתה לי בטלפון..
לא יודע איך אנשים לא מבינים את הדבר הפשוט הזה.

ולא הייתי בקשר ישיר עם הבחור רק עם השדכן

לא נעים בכלל

כנסי בו

אני אומרת לבחור , זה ממש פוגעני שאתה מנתק קשר בצורה פתאומית

בעיני אתה לא ראוי לצאת לדייטים.

שתדעי לך שאמרתי את זה למישהו והוא התחתן בזכותי.

והוא גם אמר לי את זה 

בזכותי= עשיתי לו סדר בראש איך מתנהגים בצורה מכובדת.

במקרה הזה זה היה אם להפגש בכלל. דיברתי איתה והיא נעלמה. אח"כ התברר שענתה והוא שכח..

מצאתי את התגובה המקורית:

שיעור חשוב בלימוד זכות - לקראת נישואין וזוגיות

מעקצץ לי לכתוב על משהו על שווי של אשה אבל זה כבר אאוטינג מוחלט בשבילי..

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.