אבל יכול לומר לך שאני לחלוטין לא מדבר על זה בפגישות ראשונות (מלבד, אולי, התייחסות כללית שהכל בסדר).

פעם גם פסלתי על זה מישהי בשיחת בירורים שכל מה שעניין אותה זה מה אני עובד וניסתה לרמוז גם כמה אני מרוויח.

הפריעה לי גם הגישה וגם ששום דבר אחר לא נראה שעניין אותה.

ולכל אלו כאן שחושבים שמה שמעכב אותם זה העבודה שלהם - תנוח דעתכם 🙃

אבל צריך לדעת שחלק מהבטחון שאשה מחפשת הוא כלכלי. כל אחת ברמתה היא. יש כזו שרוצה להיות אברכית ותיקח על הכתפיים שלה, יש כזו שתשמח להיות מעמד בינוני ויש יותר.
הרבה פעמים תלוי גם מה היה בבית (עולה עמו ואינה יורדת).

לא לעניין בעיני בפגישה ראשונה אבל הגיוני שיעלה בהמשך.

כסף יש לו.

אלא כמה הוא מעוניין להשקיע בי, שחלק מהמכלול הזה כספית, ולאשה חכמה היא יכולה לראות את זה במהלך הפגישות.

פה חטפתי הלם רציני. אבל היו גם בחורות, שהתעצבנו שנתתי טיפ נדיב למלצר או קניתי אוכל לעני שנכנס.

זה לא התחום שלהן. הן צריכות לדאוג כמה הוא מוכן להשקיע בי, ואז לאט לאט לגלות כמה הוא מוכן להשקיע בבית.

הקיצור, מעצבן אותי בנות שמעלות ענין הכסף על ההתחלה.

אצלי הגישה ביטחון ב-ה', להשתדל להיות נדיב (אני לא מגיע לקרלוסיים של ההורים שלי בענין וזה ל-בושתי ומן הסתם לא מגיע לקרלוסיים של החסד של אנשים פה בפורום) ולהתעסק במה שטוב לך ומשתלב עם הלימוד תורה, ו-ה' יביא את הכסף וזה מה שעובד לי.

הבטחון של (חלקן) בה' הוא שיתן להן בעל שיפרנס אותן. תבין שהצרכים שלהן ושלך שונים וב"ה שזה כך. חלק מהצורך הוא גם בטחון כלכלי (הבטחון בד"כ חשוב יותר מהכלכלי).

מסכים איתך שהצורה להעלות היא לא מכובדת וגם הדוגמאות שנתת קצת מוזרות מצידן אבל צריך לדעת שקיים.

לצורך העניין - פעם מישהי בדקה האם נתתי מספיק טיפ למלצר לפי דעתה. אחרי ששילמתי על ארוחה שלמה. זה היה מאוד לא מכבד.

מעניין מה הבנות שכאן חושבות. תיוג למגילה בנושא - @לגיטימי? ועוד אחד לעמקי הנפש - @אילת השחר 

כתבתי כמה פעמים, פשוט דיברתי על ההבדל בינך לבינה כשזה מגיע לעניין של בטחון כלכלי.

בסוף יוצאים לדייט כדי לפגוש בנאדם, מדברים פה על נפשות, לא על בנק.

והדבר הראשון שצריך לדבר עליו הוא איך השני מרגיש, מה הוא אוהב לעשות, ללמוד על האופי.

וחבל שחווית חוויה כזאת לא נעימה...

אתה יכול לומר את זה, ולהתייחס לזה כמו לכל דבר שהוא אינטימי או אישי או לא-לפתוח-על-ההתחלה.

לכל אחד יש גבול אחר ונושא אחר שהוא לא רוצה לדבר עליו בהתחלה.

וזה לא משנה שלאנשים אחרים זה נורמלי.

העניין הוא שהיא לא יודעת. כמו שלאנשים אחרים זה יקרה עם נושאים אחרים אז כשהנושא עולה, תגיד לה. תפתח לה קצת מהעולם שלך, מהחשיבה שלך, קצת מהעולם בו גדלת ותגיד לה שאתה רוצה לשמור את השיח הזה לשלב מתקדם יותר. ותסביר קצת למה כדי שהיא תבין ותצליח להתייחס לזה יותר ברגישות, כמו שמגיע לך בסוף

באסה... בעז"ה מי שתהיה שלך תזכה בך ותהיה עם הטאקט הנכון בשבילך

שזה בא ממך ולא ממנה.

אבל אם אני טועה וזה בא ממנה -

אולי במקום לתת תשובה ישירה, לדבר על הצורך הזה שלה.

למה חשוב לך לדעת?

לשקף לה שזה מעמיד אותך במצב לא נוח.

 לנסות להבין מאיפה זה בא.

אולי היא גדלה במקום שבו היה חוסר גדול? או אולי בצל מישהו מאוד קמצן\פזרן, וזה השאיר אצלה צלקת בתחום?

אני חושבת שזה משהו מצויין לשוחח עליו.

במקום לברוח, לדבר על זה.

באופן כללי, זה אחד השרשורים הראשונים שפתחתי:

לא רוצה לצאת עם עובד סוציאלי - לקראת נישואין וזוגיות

לא כי אני רואה את עצמי כאדם חומרי.

אלא כי נישואין, הקמת בית ובעז"ה משפחה זה גם עסק כלכלי.

ולא כולן ברמה של רחל שעברה משיא הפאר לאשפתות.

אני לא חושבת שכאן זה המקום לדון במזונותיו של האדם קצובים לו, 

אלא להגיד שבדרך העולם, אדם שלמד מקצוע ריאלי, יהיה יציב יותר כלכלית ממקצוע הומאני. 

אם יציעו לי לצאת עם מישהו, ויגידו לי שהמקצוע שלו הוא שחקן, אשאל איך הוא מתכוון לפרנס. ויכול להיות שיש תשובה שתניח את דעתי, וזה יהיה סבבה מבחינתי. אבל ייתכן שהתשובה לא תספק אותי, ואסרב.

אבל אם ההצעה תהיה של מישהו שלמד תכנות, כנראה שבכלל לא אשאל שאלות בכיוון הזה. למרות שייתן שכרגע המתכנת מובטל והשחקן חתום על חוזים לשנתיים הקרובות.

ואם אני קוראת אותך נכון, אתה מגיע מתחום שהוא פחות יציב כלכלית. לכן אולי לגיטימי לברר דבר כזה, אבל אז אולי נכון לשאול מראש, ולא כך פנים אל פנים בפגישה. ואולי יש לך תשובה שתניח את דעתך.

"זה לא התחום שלהן. הן צריכות לדאוג כמה הוא מוכן להשקיע בי, ואז לאט לאט לגלות כמה הוא מוכן להשקיע בבית." - זה משפט שהיה מאוד מלחיץ אותי לשמוע, כי לכאורה משתמע שהמצב הכלכלי לא רלוונטי, אז אתה סבבה להיכנס לחובות.

בקיצור, אני חושבת שצריך לנסות להבין איך זה משתקף אצל הצד השני.

לימודים זה ממש לא הכל.. יש די והותר אנשים שמצליחים בחיים גם בלי. צריך לדעת את זה ולראות מי מולך ואיפה הוא בחיים.

ובכלל לא כוונתי, לכן מי אמר שתוכלי לקרוא את זה ישר על מי שאת נפגשת איתו. מסכים שזה חשוב להעלות את זה בדייטים מתקדמים יותר.

גדלתי בסביבה וככה אני חי שלא מנופפים בזה בכלל ולא עושים מזה פרמטר בכלל.

אגיד, רק על אבא שלי הצדיק יסוד עולם, כששואלים אותו במה הוא עוסק, הוא עונה שהוא פנסיונר, והוא עושה את זה אפילו לא כענוה, אלא פשוט הוא לא מנופף בעסקים שלו, זה לא מקובל אצלו, ואני לא מגיע לקרסולי קרסוליו.

לכן אשה שפתאום לחוצה על זה וזה השאלה הראשונה שלה, זה כן נראה בעיניי, אני מדגיש בעיניי, מאוד חומרי ומעלה גם חשדות.

יש דברים יותר עמוקים מזה שזה נוגע אצלי, אבל אשאיר את זה כך.

ובגלל שבאמת לא כל כך ברור מה קרה אז קשה לענות

אבל מאמינה שגם לגברים וגם לנשים חשוב שתהיה יציבות כלכלית

אז לברר במה אתה מתעסק אם זה עבודה טובה או לא בכל אופן בן אדם צריך מטרה ומה שאתה אומר על ההתחלה קובע הרבה לא מחכים לפגישה חמישית כדי להגיד אהה העבודה שלו לא מתאימה לי

וגם יש למשל  מישהו שהוא סטודנט ורק התחיל לימודים אז חשוב שהוא גם ידע למצוא איזה עבודה קטנה

מראה על רצינות

אני מבררת את זה לא ממקום של חמדנות חלילה

אלה רק מהסיבה שאני מחפשת יציבות

בן אדם מסודר שיש לו מטרות ושהוא רציני

ולא חי באיזה כוכב לכת ויש כאלה

והפרמטר הוא לא איפה בדיוק אתה ממוקם על הציר הזה, אלא האם אתה עומד בנקודה הקריטית שתספק לי יציבות כלכלית. לא מחפשת הצהרת הון, לא לראות תלושים אחרים, רק שיש לך תוכנית סדורה. 

אני חושבת שבציבור שאני חיה בו, מצב סוציו-אקונומי הוא לא משהו שנבדק מראש.

מצב שני, אני כן חושב שיש מתאם יותר גבוה בין אנשים בעלי רמה סוציואקונומית דומה שמתחתנים אחד עם השני.

כמובן שאני לא יודעת מה הפרטים של מה שקרה אצלך.

לשאול כמה כסף יש בעו"ש, זה לא שאלה ראויה לדעתי.

לשאול איך אתה מתכנן להתפרנס (בהנחה שאתה לא עושה משהו שזה ברור מאליו), זה כן שאלה ראויה לדעתי.

לא בקטע שצריך לנפנף, לא כדי להשוות את ההכנסה שלך לאחרים, אלא כדי להגיד - יש לי גב כלכלי מספיק רחב.

ואני חושבת שזה גם שונה אם השאלה מגיעה מכיוון מישהי שהגיע לפגישה בטסלה, לעומת מישהי שנסעה בתחב"צ.

ואם זה עוד רלוונטי, אולי נכון לברר עם מכרה שלה, ואולי כשתגלה על מה זה יושב פתאום זה יבהיר את התמונה.

נשמע לי מכאיב.

נשמע גם יותר מדיי שיקולים וניסיון לשלוט בחיים ובעתיד..

למה לא לנסות לזרום? ואם נקבע שבעלך ירוויח שכר נמוך? מה יש בזה?

ויש ככ הרבה הפתעות בחיים... מכל בחינה

קודם כל, בהגדרה שלך של מה מכאיב:

לא הרבה יותר מכאיב לשלול על סמך מראה חיצוני? גובה? עדה?

יש כל כך הרבה פרמטרים שלא תלויים בנו, ובכל זאת שופטים אותנו לפיהם.

ודווקא צורת ההשתכרות זה משהו שאנחנו בוחרים, שמראה משהו על הכוונות הפנימיות שלנו.

דבר שני,

תסתכלי בבקשה בשרשור שקישרתי אליו, שם הדברים קצת יותר בהרחבה וברורים.

בקצרה, לא שוללת על סמך השתכרות, אבל כן מבררת מה התוכנית הכלכלית שלו. אני רוצה שיהיה לי אפשרות כלכלית לשלוח ילדים לחוגים, לשלם על רפואה פרטית, לחיות ברמת חיים שהיא מעל המינימום ההכרחי. 

וזה בסדר. לא מעט כאן (ואני ביניהם) מסתכלים אחרת.

הייתי אותו אדם כשהרווחתי קרוב למינימום בדיוק כמו שאני היום (מלבד ההתפתחות עם השנים כמובן).

מסיבותי שלי אני מעדיף לא להתקדם לעמדה גבוהה יותר, זה הופך אותי לפחות טוב?

ואם חלק מהסיבות הנ"ל הן כדי ללמוד יותר?

בקיצור, יכול להבין את הרצון שלך בבטחון כלכלי ורמת חיים כזו או אחרת, לא מבין את הגובה שבו מציבה את זה בבחירה שלך.

וכפי ששאלתי - אם תמצאי עכשיו מישהו שממש מתאים וטוב לכם ביחד עד שתרצו להתחתן, תפסלי על זה? 

דבר ראשון, לא אמרתי שהמצב הכלכלי מעיד משהו על טיב האדם או על רמת הקשר.

לא אמרתי שזה הדבר בעדיפות העליונה אצלי.

לא אמרתי שאני פוסלת על זה.

אמרתי שחשוב לי שיהיה לצד השני תוכנית שמתקבלת על דעתי (נניח לזכות בלוטו זה לא מתקבל) איך להתפרנס ברמת חיים שהיא מעל המינימום.

מעבר לחיבור לאדם, הקמת בית זה סוג של שותפות כלכלית. וזה צד שגם חשוב בעיניי לקחת בחשבון.

זה דומה בעיניי למישהי שתגיד שהיא לא מעוניינת לצאת עם מישהו שמשרת קרבי בקבע. זה לא אומר שום דבר על החיבור לאדם, זה אומר שהיא לא מוכנה לשלם את המחיר הזוגי שנמצאת בזוגיות כזאת.

אז אני לא מוכנה לשלם את המחיר בזוגיות של אדם שאין לו תוכנית כלכלית.

לשלול לצאת עם מישהו לא אומר לרגע שהוא פחות טוב!!!

רק שהוא פחות מתאים 

אנחנו מדברים על הקריטריונים. עד כמה לגיטימי לשלול על עבודה לעומת,נניח רמה דתית? גובה? סוג רכב? האות הראשונה בשם? וכדו'.

זה שאני לא מתאים מסיבה א אומר שאני פחות טוב?

אז לא, זה אומר שלדעתי הדמות שלא עונה על קריטריון כזה פחות מתאימה לחיות איתי את חיי, אבל לא שהיא פחות טובה.

סביר להניח שלא התכוונת לכך בניסוח, אבל חשוב להקפיד על הניסוח הנכון כדי לא להיעלב

לא רלוונטי לקריטריונים הספציפי

הכוונה פחות טוב בשבילה, אני בטח לא מחפש את ההערכה שלי אצל זרים.

בשבילה.

זה הבדל תהומי.

ברור שאני מעריך את אלה שאני יוצא איתן או מוכן לצאת איתן, אבל לא בהכרח יותר מאלה שלא אצא איתן.

נתפסים כאן (לאו דווקא אתה) למינוח מסוים ומפרשים אותו בדרך שלא קשורה בכלל לכוונה המקורית.

מהלך הדיון מובן, דעתי מובנת (נראה לי) ועדיין אתה מתעקש על "טוב" ו"מתאים". אתה מוזמן להחליף את המונחים, פשוט תתייחס לנקודה שאני מעביר ולא לסמנטיקה.

הדיון שלך איתה חשוב, אבל שם אין לי מה להוסיף.

פשוט לא אליה התכוונתי..

אנחנו מסכימים עם "לשלול לצאת עם מישהו לא אומר לרגע שהוא פחות טוב!!!"

בצורה טובה:

נגיד מישהי שלא תסכים לצאת עם אדם שמתכוון לקריירה צבאית, כך שהוא עושה לילות כימים בשביל לשרת את המדינה מבחינה בטחונית. לא מדובר בחוסר הערכה של המסירות שלו או מחשבה שהוא אדם פחות טוב לה, אלא שהאתגר במסירות הזאת לא מתאים לה ולבית אותו היא רוצה להקים

מכאיב לפסול על כל עניין חיצוני, ברור...

חוץ מעניינים שאי אפשר לשלוט בהם כמו משיכה חיצונית/דחיה שכאילו מה נעשה...

וצורת השתכרות זה בחירה אבל לא בהכרח בחירה שאומרת עלינו הכל, ולא תמיד המקצוע הוא הכסף... לפעמים מגיעים כספים בדרכים יצירתיות...

נכון שבזוגיות יש את השותפות הכלכלית אבל השפע דיי נקבע מראש לדעתי... לכן לא הייתי מתאמצת... אם הגבר משמח את האישה זה נותן ברכה ושפע ועוד כמה עניינים...

לא יודעת קשה לי עם העניין של לקבוע מה רמת המחיה שלי תהיה עוד לפני שהיא תהיה...

מכירה זוג שהיו חיים מכלום בשנים הראשונות שלהם והיום חיים כמעט בעשירות...

לא יודעת, לדעתי זה בעיה לתכנן דברים כאלו...

אפשר לרצות, ברור... אבל לא הייתי לוחצת על תוכניות להשתכרות כאילו עכשיו התוכניות הן אלו שיפרנסו אותי בעתיד... 

חסדי תיאר כאן מצב כזה:

הוא נפגש עם מישהי.

הנושא שעליו הם דיברו גרם לו להיכנס למקום לא נעים, להסתגר וכו' - ולכן הוא חתך אחרי חמש דקות של פגישה.

אני חושבת שהיה נכון להתנהל אחרת (כמובן, בהסתייגות - זו הבנה שלי של הסיטואציה, אני לא מכירה את האנשים ומאיזה רקע הם מגיעים, על איזה טריגרים זה יושב).

כדי לבנות קשר, הסתגרות זה לא בדיוק הדבר הנכון, ובריחה גם לא.

ולכן מה שניסיתי לכוון כאן, זה לעשות את ההפך - לא לברוח שקשה, אלא לדבר על הקושי. לתווך לצד השני שיש כאן משהו שמקשה. 

גם אם זה שלב מוקדם מידי, אפשר לומר משהו ולבקש לדבר על נושא אחר. לא לשבור את הכלים. להגיד שזה נושא שיש לך הרבה מה להגיד והרבה מה להעמיק בו, אבל זה לא מתאים בשלב הזה.

יש דברים שבעיני פשוט חבל לפתוח בפגישה ראשונה, מדהימה ככל שתהיה.

צלילה לנושאים מורכבים עלולה להוביל ישר להתנגשות וחבל.

לדעתי להסביר שפחות מתאים או מקסימום לתת מענה מינימלי לחלוטין ולומר שאם יהיה רלוונטי תפתחו את הנושא הזה מאוחר יותר. 

תשאל את @פשוט אני.. לכמה עומק אפשר להגיע.

לא תמיד זה נכון. ולא צריך להגזים.

אבל בהחלט אפשר להגיע לעומק ניכר גם בפגישה ראשונה.

זכור לי שסיפרת פעם שהפגישה הראשונה (והבאות) שלכם היתה ממש ממש ארוכה.

אתה רואה אני מביא תועלת.

אתה לא חושב שיש שיחות עומק שיחכו מעבר לפגישה ראשונה?

ממילא, אולי לצפות לשוחח על כל דבר כבר בפגישה ראשונה לא הכי סביר?

יכול להיות שזה יעבוד ויכול להיות שלא.

כמובן כמו שזה תלוי ביכולת שלך להיפתח, זה תלוי בשלה באותה מידה.

אני חושב שמטבע הדברים, ברוב המקרים, שיחות העומק יהיו אחרי פגישה ראשונה ויותר.

ועדיין אני חושב שאם שני הצדדים מצליחים לשים כל מיני חשבונות בצד, נראלי שבהרבה מהמקרים היה ניתן להגיע לשיחות עומק מהר יותר ולהעמיק את הקשר מהר יותר.

כן חשוב לשים לב (וזה מה שלאצעיר נגע בו) שזה שמגיעים לעומק מהר יותר, לא אומר שהדברים מתיישבים טוב ולכן צריך לשים לב אם הבניין נבנה טוב.

תודה

שהיית לא בסדר זה כבר טוב

ביחד עם זה חשוב להבין שהרגשת חסר אונים לגבי נקד' מסוימת .

תלמד מזה לעמצך ( למה זה גרם לי להרגיש כך? למה התעצבנתי ? מה קרה שם שגרם לי למשהו קיצוני ? למה זה חשוב לי? מה אני מחפש מתוך זה?

דבר שני כמובן תבקש סליחה כי טריגר או לא זה שלך לא שלה... כותבת שהתנהגת לא לעניין אז תטפל בזה.

שהשיחה הולכת לכיוון שאני לא רוצה ואני לא מרגיש נח פה בדייט והלכתי.

זה כן היה רק אחרי 5 דקות.

זאת שאלה כללית, אם אתה לא מרגיש נח בדייט, מה הגבול שאתה שם לעצמך.

לא משנה, אם זה משהו שלא נח לך רק באופן סובייקטיבי, לפי דעתי עדיין צריכים להיות גבולות. 

צריך שיהיו גבולות אבל להרחיב אותם ככל האפשר. בסוף מישהי טרחה והשקיעה לפגישה הזו. גם אם ההתנהגות שלה לא מכבדת בעיניך עדיין צריך להשקיע מינימלית בבן אדם שמולך.

ללכת אחרי 5 דקות זו פגיעה מאוד קשה ששמורה אצלי רק לרמה של הטרדה או בדומה. ב"ה לא נאלצתי לזה עד היום.

גם אם כל זה לא נראה לך - אני מזכיר "דחברתא חברתא אית לה". היא לא תספר לחברות שלה על התחקיר שהיא עשתה לך, היא תספר על הבחור שבא 5 דקות לפגישה ונטש אותה. שם טוב זה לא יתן לך.

וממליץ לך בחום רב להזהר במה שקשור לשם טוב.

אל תתפשר ולו בטיפה בעולם הפנימי שלך, אתה פשוט לא חייב להוציא את זה החוצה בצורה שתפגע בך. 

הגישה שלך.

אני אישית לא הולך בדרך הזו, כי תמיד ידברו עליך ככה או ככה ואתה לא חסין מכלום. פעם היה לי חבר מסויים שעזרתי לו המון בעת צרה, והוא פתח עלי את הפה בענין שידוכים. אתה יכול להטיב לאנשים ולבנות את השם טוב שלך אצלם, והם יחליטו לנפח את החסרונות שבך, כי לכל אדם יש חסרונות.

תראה איך פוליטיקאים עושים כל מיני תכסיסים רק לחזק את השם הטוב שלהם ועדיין מלכלכים עליהם.

זו מלחמה כמעט אבודה. בנוסף, יש בזה חשש גאווה ללכת בדרך הזאת של להקפיד על השם הטוב, לפחות אני מרגיש ככה אצלי.

לכן השיטה שלי להגיד תהלים בכל הכוונה בכל הפסוקים בענין, ולא אצטט את הפסוקים שלא יבינו אותי לא נכון, ולכוון באלוקי נצור: "וְכֹל הַחוֹשְׁ֒בִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם", ו-ה' יחליט להעניק לי "טוב שם משמן טוב", אם אני ראוי.

יכולת לנתב את השיחה למקום אחר.

5 דק' זה לא משהו שמתקבל בשביל דבר כזה.

כואב על הבחורה.

בהנחה שזה אמיתי 

את לא שווה יותר מחמש דק..

זה דבר מאוד פוגעני להתעלם ככה מבחורה

אנחנו אנשים בוגרים , זה מזכיר לי התנהגות של ילד ששובר את הכלים ברגע שקצת לא נוח לו ..

עכשיו זה בסדר גמור שלא יהיה לך נוח , אבל תשקף את זה .. תעביר נושא .. תשתוק קצת ..

אבל לא בורחים 

היית עושה במקרה שאתם מתיישבים על ספסל. אז הבחור ישר שואל: למה לבשת שמלה כל כך ארוכה ועבה קיץ עכשיו? ואז הוא שם לב לפרחים בעיצוב השמלה, והוא מעיר הפרחים האלו גדלים רק באפריקה, למה בחרת את העיצוב הזה? אז הוא מתבונן בעקבים שלך, ושואל למה שמת עקבים כל כך לא נוחים? אז הוא רואה את השעון שלך, ואומר לאמא שלי יש שעון יקר יותר ממך!

היית מנסה להעביר נושא או מפסיקה ובורחת? נקווה שהיית בורחת.

הייתי עוצר אותה, מברר מה הסיפור, ומנסה להחזיר את השיחה למסלול רצוי יותר.

לעשות פוז רגע, ולאתחל את הפגישה.

משער שזה נעשה מחוסר תשומת לב. מאמין שהסבת תשומת הלב היה מחזיר את השיח למקום מתאים יותר.

ותאמין לי שיצאתי גם עם בחור שבעיני מוזר , ניסיתי להבין מה הוא מקשקש אבל זה שלהם בסוף , העיקר שאתה היית בסדר 

אספר לך משהו מצחיק. כשהייתי בחו"ל בליל שבת אצל דודים ובני-דודים שלי. שאלו אותי מה אני חושב על הנבואה של מוחמד. אמרתי להם שאני לא רוצה לדבר על זה ואז הם כזה שואלים למה. אז אני מנסה לענות בקצרה שיש לי השקפה קצת אחרת מהמיינסטרים האורתודוקסי. בסוף, שיכנעו אותי לדבר. ממש רעדתי וסגרתי עיניים כשדיברתי, ואז בן-דוד שלי שישב לידי החזיק לי את היד וזה הקל עלי קצת.

הייתי מפסיקה אותו ונותנת לו אולי קצת בראש.

מובן שלא הייתי ממשיכה איתו לעוד דייט.

אבל פה קשה להאמין שזה בתום. (בלי להיכנס לאם נכון להעיר על לבוש, בכלל להתייחס לזה. אמרת שכל שרשור פה מגיע ללבוש וצניעות? בבקשה)

בכל אופן אני אישית לא הייתי בורחת.

אולי כי ככה בנות, אולי כי ככה האופי שלי, אני בד"כ קופאת במקרים כאלו, לא בורחת.

ואני מסכימה לגמרי עם @הפי

בחורה צריכה לברוח.

בכוונה הבאתי דוגמאות שהם יותר נגיעה בנקודות אישיות, כמו שהיה אצלי.

בנים יוכלו לברוח יותר בקלות להרגשתי. אולי כי הם פחות פסיביים. לא יודעת.

גם אם אני נשארת כי אני מתלבטת איך להגיב עוד בוחנת את המצב זה לא קפיאה. הפוך אני צריכה להשתלט על עצמי להגיב בבגרות ולא לפי מה שמגיע לו.. אני מסוכנת כשאני כועסת.

זה מאוד תלוי איך זה היה.

אם היא שאלה במה אתה עובד או מתכנן לעבוד, זאת שאלה מתעניינת לחלוטין. להכיר אותך. אם היא שאלה כמה הכנסה יש בזה.. זה כבר לא נעים.

יש הבדל גדול בין השאלות האלה..

מבין שיש לך סלידה מהנושא, אבל אם היא התנהגה בסדר לגמרי כפי המקובל בעולם - שבגלל שזה משהו פרטי שמפריע לך (והיא לא יכלה לדעת על זה לפני כן) אז אולי היה צריך לנהוג בסלחנות יותר, ולהגיד שקצת לא נעים לך לדבר על זה על ההתחלה.

לעזוב פגישה אחרי ככ קצת זמן, זה צריך להיות משהו קיצוני. יש בזה עוגמת נפש גדולה. צריך סיבה מוצדקת - ואם היא לא ידעה.. למה זה מגיע לה?

כל זה כמובן אם היא שאלה בצורה מכובדת ועניינית. אם היא ממש שאלה כמה אתה מכניס לחודש, אז לדעתי התנהגת סבבה

לפי התיאור שלך, גם אם היא שאלה שאלה לא מנומסת- זה יותר יושב על מקום רגשי אצלך, והיא לא ציפתה לכזו תגובה. זה לא שהיא אמרה משהו בוטה. בעיניי התגובה שלך לא ראויה בכלל. יותר שייך להמשיך עוד קצת, שניכם השקעתם להגיע כבר.

לדעתי מן הראוי שתמצא דרך להתנצל. תשלח לה הודעה או דרך חברה. היא עלולה לסחוב פגיעה מזה.

שוב- גם אם היא שאלה משהו לא במקום- זה יותר רגשי אצלך מאשר לא בסדר מצידה. כך לפחות נשמע מהשרשור.

דום.

מה את היית עושה במצב כזה?

לא התכוונתי לתת ביקורת פוגעת.

הפסקה הראשונה היתה בעיקר בשביל להסביר את השניה- שהייתי מצפה להתנצלות אחרי דבר כזה. הי הסיטואציה עצמה פוגעת.

ולשאלתך, הייתי מבקשת לעבור נושא, כי לא נעים לי לשוחח על זה כרגע/ בשלב זה/ בצורה כזו. אם היה ממשיך- לעצור בתקיפות או לקום זה הגיוני יותר.

אבל שוב, את זה אני כותבת פה... בזמן אמת לא יודעת מה יהיה. מקווה שכך.

היה לי מקרה לא מזמן שהתכתבתי עם מישהו, והוא אמר משהו שהיה בסדר גמור לרוב האנשים, אבל נגע בי בנקודה רגישה מאד מאד. ביקשתי שהוא יפסיק והוא לא עצר (כי לא הבין כנראה מה הבעיה). באיזשהו שלב כבר התעצבנתי ואמרתי שפשוט יפסיק לדבר. אח"כ היה לנו "ברוגז" כזה קצר ואחכ הבהרנו עניינים והמשכנו לדבר.

והצטערתי על זה שיצאתי עליו ככה. כי הוא נפגע. זה שאני נפגעתי לא רלוונטי, כי הוא בכלל לא חשב על זה.

אני כן אדם שלפעמים יש לו נקודות רגישות, אבל לא במקום כזה שאני מרגיש שפוגעים בי.

מה שכן התגובה שלי (ושמעתי את זה מעוד גברים. לא קובע במסמרות שזה משהו מגדרי) כשמדברים על נושא שאני רגיש אליו, זה להסתגר. ברור שיש דרגות שונות של הסתגרות, אתה יכול לנסות לשנות נושא שיחה, להסס בשיחה, לשנות מקום וסיטואציה וכדומה. אבל יש דרגות של רגישות שאתה פשוט רוצה לקום וללכת.

(כל מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים יגיד שאני אדם מאוד סבלן, שקל לרמות אותו ולנצל אותו ואני יודע שזו לא גאוה גדולה ומן הסתם לא מושך אצל בנות. אבל כנראה אצלי כן יש גבולות מסוימים שאני פשוט לא מוכן לעבור.)

רק מזהיר אותך לחיים האמיתיים. ששמעתי הרבה מקרים עם זוגות שהתעורר ויכוח והאיש רצה להסתגר בחדר או לראות טלויזיה וכדומה, והאשה המשיכה לקדוח לו במח וזה לא היה חכם במצב הזה. אני לא אומר מי צודק בכל מצב, אבל יש רגש טבעי להרבה גברים לרצות להסתגר.

כמובן המקרה שהיה אתי לא דומה למה שכתבתי עכשיו, אני רק כותב שתדעי שהרבה גברים ככה, אולי לא מגיעים למקרה קיצון כמו שאני הגעתי.

זה לא פשוט לקבל באמת ..

ומניסיוני בשלב מסויים אכן רוצות לתת חזרה, אחרת עלול לגרום לתחושת מחנק.

לקח לי המון זמן ללמוד את זה ועדיין ממש קשה לי ללמוד גם לקבל. 

פעם בחור שאל אותי אם אני רוצה לשתות אמרתי לו כן בשמחה

עד היום אני מחכה לשתייה שלי

עד היום מטריד אותי שהבטחתי למישהי שאקח אותה לבית קפה ולא הספקתי לפני שנפרדנו.

עברו מאז שנתיים+

ואפשר לחשוב כמה זה כבר יוצא זה פשוט קמצנות ולא רק 

למה מה הוא חייב לך?

את יכולה (וצריכה) להגיד שיפה שמשלם עלייך

אבל לא יפה שלא? מה הוא אבא שלך?!

כי בא לך לתת

היא מרגישה שהוא לא רוצה לדאוג לה

זה מבאס אפשר להבין אותה 

וגם אותך .. אתה לא חייב כלום לאף אחת

כי אני רוצה לשמח אותה

אני מבין שהיא רוצה את זה

ומבין שזה מבאס אותה
 

אבל לחשוב שזה לא יפה שהוא לא עושה את זה?
 

הייתי ממש שמח לשלם עליה,

אבל אם הייתי יודע שהיא חושבת שאם לא אשלם זה לא יפה, לא הייתי רוצה.

המינימום כשהבחור משלם על הבחורה זה להכיר בכך שהוא עושה לה טובה. הכרת הטוב. לא חובה, לא ראוי, טובה. ג'סטה.

לחשוב שאם הוא לא משלם זה לא יפה, אומר שהיא חושבת שהיה ראוי שיעשה את זה ולא שהוא עושה לה ג'סטה.
 

אני תמיד שמח לשלם על הבחורה, ואפילו אם תרצה לשלם אגיד לה שזה ממש בסדר מבחינתי.

אבל אם אראה שהיא אפילו לא תכננה לשלם וזה מובן לה מאליו שאני אמור לשלם, זה היה ממש מוריד לי ממנה.

תמיד אמרתי שאני רוצה שהיא תרגיש כאילו זה מובן מאליו אבל תחשוב ותבין שזה לא מובן מאליו.

לגבי כל דבר בזוגיות!

זה יפה

אם הוא לא, זה בסדר. לא לא יפה.

אם הוא משלם זה מוערך,

אם הוא לא, זה לא יפה.

מה ההבדל?

לדעתי התגובה שלך כאן ממש מדויקת

ממש כל מילה שלך

לא כולם מדייקים ויודעים להביע את עצמם .

היא מתכוונת בלא יפה = הרגשתי שלא אכפת לו ממני בסוף הדייט.

התבאסתי שהוא רוצה שכל אחד ידאג לעצמו לבד.

ככה לי נראה

מה מביך בזה?

הוא פשוט לא שלך אבל מה מביך

לא יודעת אם זה את לא שווה כמו שהוא לא מבין את החשיבות של הנתינה

הייתי עם בחור 3 דייטים רק אני נתתי או הצעתי דברים , אני אוהבת לתת

והוא לא וזה היה לי קשה

פחות היה לי קשה העניין של הכסף זה שהוא לא שילם

זה יותר העיקרון של הנתינה , נגיד הלכתי לקנות לי קפה שאלתי אותו אם הוא רוצה , אמר לי אני יכול לקנות לבד.

זה פוגע הפירוד הזה

מבינה?

גם אם לא היינו במקום של קניות .. לא חשב להביא מים פירות משהו 

זה מוזר לי

אני לא מצפה שיביא לי אני פשוט לא אוהבת את החילוק 

זה שלי אני אדאג לעצמי תדאגי לעצמך 

כאשר אני לא דואגת רק לעצמי .. 

זה לא בא בטבעיות לכל אחד.

יש כאלה שצריך לעשות יותר מידי עבודה

מבחינתי אם הבחור לא מציע מים בדייט כמה דייטים

יש פה פגיעות וזלזול

שאני הולכת לקניון עם חברה ואני שניה הולכת לקנות לי ארטיק אני לי אציע לה גם?

ברור שכן 

זה לא משנה אם זה גבר או אישה 

נכון. מצד שני אפשר למצוא מישהו מתאים וללמד אותו.

ככה אני למדתי 🙂 (בדברים אחרים) 

יכולות להיות מיליון סיבות. מתרבות ועד חוסר הבנה. בכלל צריך להזהר מלשפוט עד שמבררים.

אני בטוח שגם לך קרה ש"פסלו" אותך על דברים שבכלל לא קשורים למה שאת אלא לדרך שבה הבחור חווה אותך.

זה כבר ממש מרגיז. את בטוחה אגב?

כתבתי פעם כאן בפורום על מישהי שנעלמה לי ובסוף התברר שבאמת ענתה לשדכן והוא שכח לעדכן.

את יכולה לפנות לשדכן ולבקש תשובה, רק בשביל להניח את דעתך. 

ורק מנסה ללמד זכות. באמת שלא מבין אנשים שמנתהלים ככה.

לא מזמן יצא לי לומר למישהי בשיחת טלפון לפני שנפגשנו שהיא בן אדם עם רגשות גם לפני ואחרי הפגישה, בלי קשר למהלכה. היא כמעט בכתה לי בטלפון..
לא יודע איך אנשים לא מבינים את הדבר הפשוט הזה.

ולא הייתי בקשר ישיר עם הבחור רק עם השדכן

לא נעים בכלל

כנסי בו

אני אומרת לבחור , זה ממש פוגעני שאתה מנתק קשר בצורה פתאומית

בעיני אתה לא ראוי לצאת לדייטים.

שתדעי לך שאמרתי את זה למישהו והוא התחתן בזכותי.

והוא גם אמר לי את זה 

בזכותי= עשיתי לו סדר בראש איך מתנהגים בצורה מכובדת.

במקרה הזה זה היה אם להפגש בכלל. דיברתי איתה והיא נעלמה. אח"כ התברר שענתה והוא שכח..

מצאתי את התגובה המקורית:

שיעור חשוב בלימוד זכות - לקראת נישואין וזוגיות

מעקצץ לי לכתוב על משהו על שווי של אשה אבל זה כבר אאוטינג מוחלט בשבילי..

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…