וזה לא כל כך פרקטי.

במיוחד עכשיו בחופש- בצהריים אני יושבת איתו לפחות חצי שעה עד שנרדם ובינתיים הגדול שלי משתעמם בחדר השני ואני צריכה לעשות לו כל מיני מבצעים כדי שלא ייכנס ויפריע.

ובערב לוקח לו בערך שלושת רבעי שעה להירדם ובינתיים אני גם קצת נרדמת, ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב.

יש לי חברות ששמות את הילד במיטה והוא מעסיק את עצמו עד שנרדם והן פנויות לעשות דברים בינתיים וזה נשמע לי אידיאלי. יש מצב שזה באמת לא מתאים לילד שלי, אבל אם יש למישהי כאן רעיונות איך לנסות בכל זאת הייתי שמחה לשמוע.

הניסוח שלך בעיני קצת קיצוני. ילד שזקוק לאמא שלו כדי להירדם לא משעבד את אמא שלו, ומותר לילד גם להיות תלוי ההורים שלו, זה לא יימשך לנצח ויש בתלות הזו גם הרבה טוב.

כמובן שזה צריך להתאים לאמא, ומותר גם להחליט לשנות.

אבל הניסוח הזה צרם לי, כי הוא מציג את התלות הזו כרעה בכל מצב.

(אולי התכוונת דווקא ביחס למה שהפותחת הציגה, כשלה זה לא מתאים, ולכן פתרון שמציע לה לאפשר את זה לא מתאים לה. אבל הניסוח נשמע לי גורם מידי, ועל זה אני מגיבה, בלי קשר לפותחת).

שהפותחת אמרה שלא טוב לה עם זה.

אמא שמסוגלת ורוצה להשאר ליד ילדיה בלילות והיא שלימה עם זה אז בסדר גמור שתעשה מה שעושה לה טוב.

הניסוח אולי באמת היה כוללני מידי, התכוונתי ספציפית לפותחת..

שלא תרגיש ייסורי מצפון על כך שקשה לה והיא מרגישה שלא מתאים לה להיות ליד הילד שעות בלילה כדי להרדים אותו.

להרבה אימהות זה לא מתאים, וזה לא מפחית מהם כהוא זה, 

הוא חלוקת ציונים או מירוץ לאמא המצטיינת/ הסובלת, אלא יותר ריבוי דעות על כך שמדובר בצורך נפשי. אז להאיר על כך לפותחת.

לדעתי אי אפשר 'לכבות' צורך נפשי של ילד. והרבה ילדים זקוקים באמת להורה שילווה אותם במעבר מערות לשינה.

אפשר לעשות שינוי הדרגתי כמובן. וזו לדעתי הדרך, אם כבר. לתת מענה לצורך אבל בצורה אחרת עם הטרמה, אולי. ולהבין שחא בהכרח זה יילך גם וזה בסדר.

אבל זה בסדר גם להביע דיעה שונה כשיש דיעה נחרצת על איך אמורה להיראות הדרך לשינה ולמה, כשיש מי מאיתנו שסוברות שנכון גם אחרת

וכל אחת שתביע את דעתה בחופשיות.

זו דעתי בעניין.

אני לא חושבת שילדים זקוקים לאמא שתרדים אותם.

ילדים גם מבקשים המון הפתעות וממתקים ולא תמיד מקבלים מה שהם רוצים.

וזה בסדר.. שגם אם הם מביעים רצון מסוים שאמא תשב לידם עד שירדמו הם לא תמיד יקבלו את אותו רצון.

לעניות דעתי יש להבחין בין רצון לבין צורך.

ילד צריך אוכל שתייה חום אהבה ושייכות.

הוא לא חייב לקבל זאת דווקא כשהולך לישון

לגמישות של האמא, במידה וזה לא הולך לפי התוכניות ולפי האג'נדה.

לפעמים אי אפשר לרבע את העיגול לפי הצורך שלנו כאמהות וצריך להיות קשובות. כי גם אם נשיג את מבוקשנו, זה עלול ליצור תחושה לא טובה אצל הילד לפעמים.

אז תלוי איך עושים את זה ואיך ההתנהלות לפני השינה גם.

כמו שכתבתי, יש שינסו ויילך להן. ויש שלא. זו לא נוסחת פלא. יש ילדים שמקשרים את המעבר לשינה עם צורך שלהם (גם רצון של ילד הוא צורך בעיניי. ואני שוקלת איזה רצון הוא צורך בהתאם לנפש הילד שלי) בקרבה של האמא.

וזה ממש לגיטימי בעיניי, גם אם זה לא תואם את הרצונות/ צרכים של האמא באותו רגע. כמו הרבה דברים אחרים בעצם.

זה דברים שנוגעים ביחס בין הורה לילד - לא רק תלות, אלא כמה אני מוכנה להניח את הרצונות שלי בצד עכשיו ולתעדף לפי הסיטואציה ולתת לעצמי לזרום ולהתגמש.

זו ה- הורות. פרופר.  כי הרבה פעמים זה מתנגש. וזה לא תמיד כניעה.

זה הקשבה לצורך של הילד.

יש מקרים שאי אפשר לספק את הצורך. וזה בסדר.
 

וילד בהחלט תלותי בהורים שלו.

תהליך העצמאות הוא מאוד מאוד מאוד ארוך.

כל פעם הילד עושה עוד צעד לעצמאות שלו.

אני בעד לעזור לילד בצעדים קטנים בדרך לעצמאות שלו.

ולא לקבע אותו לתלות שלו

או תלות כצורך.

מה לעשות. ילד הוא תלותי.

הוא צריך שמישהו יכבס לו את הבגדים. אבל זה גם צורך.

ויש תלות שהיא הרגל. למשל להאכיל ולא לאכול לבד.

אין פה אמור או לא

אני יכולה לשתף שאני יושבת גם עם ילדים יותר גדולים. בני 4 ו5, שנרדמו לגמרי לבד עד גיל 3, והם כל לילה מחכים לי שארדים אותם. וזה ממיס לי את הלב כמה שאני חיונית להם בדבר ככ בסיסי, אפילו בגיל הזה.

וזה לא שאין לי מה לעשות. ממש לא. אבל התפיסה של בזבוז זמן ביחס לצורך נפשי של ילדים היא לא נכונה, כי למעשה נבנה פה קשר של אמון ותלות בריאה בעיניי בין אמא לילד. הוא זקוק לנו בהרבה דברים, גם בשינה.

ואם לומר עוד משהו - הרצון להספיק והמשימתיות פוגעת לנו הרבה פעמים בזרימה האימהית שככ נצרכת לפעמים. לא רק בשינה כמובן. אנחנו לא נהנים מהרבה רגעים כי 'יש עוד משהו לעשות'. אבל האמת היא, שתמיד יש מה לעשות.

עכשיו, יכול להיות שלאמא מסוימת זה יעבוד, שילד יישן ללא נוכחות שלה. וזה בסדר אם זה לא מתאים, אין בדבריי ביקורת כי אני כאמור חא הרדמתי ילדים עד גיל 3 וזה ממש נח. אבל עם הזמן הדברים לעתים משתנים, וחשוב לדעתי לשים לב שהמרוץ לדברים מסוימים לא גורם לנו לפספס דברים אחרים.

וכמובן שגם אני נופלת בזה ומתבאסת לפעמים שהם תלויים בי. גם אבא שלהם לצורך העניין לא טוב להם בשביל זה מבחינתם. אבל זו המחשבה שלי בעניין כעיקרון

ויש את הגישה ההיקשרותית שטוענת שהשינה זה זמן של פרידה מאד גדולה של הילד מההורה ושזה לא פשוט לילד וחשוב שההורה יהיה שם בשבילו.

אני גם נמצאת עם הילדים עד שהם נרדמים ורואה שזה ממש תלוי תקופה וכשהם כבר לא צריכים את זה הם משחררים ולא יוצרים תלות. הבן 4 שלי עכשיו בתקופה שמפחד ממפלצות וכו' ואני כן קשובה לצורך שלו שאני אהיה לידו עד שירדם. אבל אני כן חושבת שכל הורה מתאים לו משהו אחר וזה בסדר גמור... גם דרך אגב קראתי מחקר שילדים שנרדמים לבד יודעים לווסת את הפחדים שלהם בצורה יותר טובה מאשר אלה שההורים מרדימים אותם... אז כנראה יש 2 צדדים למטבע וכל הורה עושה מה שמתאים לו..

אז כן.. המחקר הזה הגיוני

אולי ההירדמות לבד גורמת לילד לווסת את הפחדים שלו טוב יותר (וגם אז, אולי זה בגלל השדר שכתבת ואולי לא...) אבל גם מאוד הגיוני להגיד הפוך, שילד שיודע לווסת את הפחדים שלו טוב יותר גם יצליח להירדם לבד ופחות יצטרך את ההורים.

ההרדמות עצמה זה אחרי שאני יוצאת אבל הטקס שינה עוזר להם להאסף ..שרה איתם את קריאת שמע ועוד איזה ניגון..ובאותה מנגינה אומרת לילה טוב לכל ילד.. ואז יוצאת...

דווקא הקטנים נרדמים לבד יותר אפילו

עכשיו הבת שקרוב. לשנתיים פתאם רוצה להרדם רק בעגלה.. לרוב עם נדנוד קל מצידי לכמה דקות

וזה אחרי שכבר למדה להרדם לבד במיטה

ופתאם עכשיו זה ממש קשה לה

זה מבאס אותי כי היה לי מאוד נח שנרדמה לבד במיטה

אבל מבינה שזה הצורך הרגשי שלה ושזאת תקופה וחבל לי לצאת למלחמות ותתסכל אותה..מעדיפה לזרום ..ונראה מה הלאה

דווקא הזמן שאני צריכה אחר כך הוא כדי להתאוורר, כי זה הזמן היחיד שלי שאני לא בעבודה או עם הילדים במהלך היום. וזה גורם לי לישון מאוחר ולהיות יותר עייפה למחרת.

ויש מצב שזה באמת צורך שלו, אבל נראה לי ששווה לנסות. גם כשגמלתי את הגדול שלי מהנקה לפני שינה בסביבות הגיל הזה ניסיתי כמה דרכים שלא הלכו טוב אז הפסקתי וחשבתי שהוא כנראה לא בשל לזה, ואז פתאום מצאתי שיטה אחרת שעבדה. אז אני בראש שאם יש משהו שרוצים לשנות כדאי לחפש דרך אחרת, אבל כמובן גם להיות קשובים לילד ולא ראש בקיר.

אני חושבת שאם זה באמת צורך שלו כנראה שאני לא אצליח לשנות את זה בלי שזה יגרום לו לבכות, אז זה סוג של מדד שלי.

כי כתבת: ' ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב'.

בלי פירוט נראה שמדובר בהספקים משימתיים

בעז"ה שתצליחי

זה משהו שמשפיע עלייך בצורה לא טובה וגורם לך להיות עייפה

מחזקת אותך לא להשלים עם זה מראש ולקבל את הדין

אלא בהחלט לנסות ולעשות תהליך ולהגיע לתוצאה שתיטיב איתכם

עצות פרקטיות מעשיות: לא ממש יודעת. אצלי כולם נרדמים לבד, יש תקופות שרוצים שאני אשב קצת לידם. אם זה חד פעמי או משהו כזה אני יושבת אבל אם רואה שזה נהיה יומיומי אני כבר לא מסכימה. אבל זה בגלל שאני יודעת שהם יודעים להרדם לבד.

ממליצה לנסות באמת כל פעם להרחיק את הכיסא לכיוון הדלת עד שהוא יהיה בחוץ

ואז לנסות לשבת קצת ולקום

ולספר לו מראש שככה יהיה. בגיל שנתיים כבר מבינים חלקית.

עוד שיטה היא לא לשבת לידו אלא להיכנס כל שתי דקות ללטף ולהסביר שהולכים לישון ואמא שומרת מהסלון. אבל זה יכול לקחת זמן ולהיות ערב ממש מתיש

בכל מקרה, בהצלחה!!

ניסיתי את השיטה השנייה וזה היה לו נורא קשה.

אז נראה לי באמת אנסה את השיטה הראשונה, וזה באמת  רעיון טוב להסביר לו תוך כדי.

לשבת לידו ולאמר לו מותק אתה מסוגל להרדם גם בלי יד של אמא. אמא פה איתך. שיר חיבוק ולישון..

רק אחרי שהוא כבר לא תלוי בזה אז ממשכים לשלב הבא

לא רואה סיבה להתעקש לשנות עכשיו.
 

הוא ישן לבד בחדר?

מה עם לשים סיפור שמע לפני השינה?

שבדרך כלל נרדם די מהר.

מרגיש לי שהוא עדיין קטן כדי להנות מקלטות שמע, אולי עוד כמה חודשים. אולי אפשר לנסות קלטות עם סיפורים שמכיר, אבל זה לא מפריע להירדם?

אולי הוא הולך לישון מאוחר מידי?

או מוקדם מידי ואז קשה לו להרדם מהר? מה עם להשאיר אותו קצת לשבת בסלון לידך, כשאת עושה דברים?

אצלי זה מחזיק אותם שוכבים במיטות. אבל הם יותר גדולים.

כשניסיתי להשכיב אותו לישון יותר מוקדם הוא אמנם נרדם יותר מוקדם אבל לקח לו אפילו יותר זמן להירדם. ואז גם לקח לאח הגדול הרבה זמן להירדם, אז הרגיש לי מיותר להשכיב אותם לישון כל כך מוקדם.

וכשניסיתי להשכיב יותר מאוחר עדיין לקח לו לפחות חצי שעה להירדם, אלא אם כן זה היה אחרי עשר וחצי בלילה ואז הוא נרדם ממש מהר. אבל ממש לא מתאים לי.

ואם אני אשאיר אותו בסלון הוא לא ילד שישב וישחק יפה לבד, הוא ממש יתרגש מזה שהוא בסלון ולא במיטה וישתולל וידרוש תשומת לב מלאה, ואני חוששת שאז גם הגדול לא ירצה לישון וזה יהרוס את שגרת ההרדמות בבית, כבר מעדיפה את המצב עכשיו.

כדאי לזכור שכמו שלכל ילד יש שם אחר, ככה הצרכים שלו אחרים.

אולי יש עוד אפשרויות שיכולות לעזור לו.

כמו למשל לשבת בעגלה.

או לשים לו מנגינה שקטה. או סיפור.

להזכיר שאמא נמצאת גם כשהוא לא רואה.

להקריא סיפור לפני השינה.

ולזכור שיכול להיות שזה באמת קשה לו. שהוא באמת זקוק לזה. וזה לא פינוק. זה צורך.

ואולי לשנות את ההתארגנות ערב, ולהתחיל לעשות דברים כשהם ערים. ולא לחכות שילכו לישון.

שישן בבוקר שעה.. גג עד 2..

ולדעתי ירדם יותר מהר

45 דקות להרדם זה סימן שהוא לא מספיק עייף

ושנ''צ לגמרי גורם לזה בגילאים האלו

ואם הוא עייף וזקוק לך לידו אפשר להרגיל וגם לדבר על זה מראש ולהכין אותו- שאמא יושבת לידך ואומרת קריאת שמע ושרה 2 שירים אחרי זה..

ואז או שיטת הלהתרחק בהדרגתיות עד לדלת..

או רק ללכת לסלון לרגע להביא משהו

הרעיון זה להרגיל שאת איתו

אבל לפרק זמן מוגבל ולכן כדאי שירדם אז

ואם הוא יהיה יותר עייף סביר להניח שברבע שעה נגיד הוא ירדם

אז קודם כל קבלי הזדהות מאחות לצרה שיושבת בחדר של הילדון לפעמים יותר משעה ויוצאת משם גמורה להמשך הערב...

אצלי בהתחלה הוא נרדם רק כשהייתי שוכבת לידו, בהתחחה במיטה שלו, בהמשך הייתה קבוע שמיכת פוך על הרצפה של החדר והייתי שוכבת עליה 🙈 עד שהיה לי לא נוח עם ההריון החדש, שמתי שם את הכרית הנקה הגדולה שלי אבל הילד לא רצה לשכב במיטה שלו כשאמא על כרית כזאת שווה, אז העפתי אותה ועברתי לכיסא, ברוך ה'! אחרת עד היום הייתי מרדימה אותו כשאני על הרצפה לידו...

מלכתחילה שמתי את הכיסא קצת רחוק ממנו, הוא התרגל תוך יומיים להסדר החדש. בהמשך העברתי את הכיסא ליד הדלת של החדר. עכשיו אנחנו כבר חודשיים שלושה ככה, שאני על כיסא ליד הדלת והוא במיטה שלו, בין חצי שעה לשעה וחצי כל ערב.

בעקבות עצה פה מהפורום (לא זוכרת מי כתבה) התחלתי מדי פעם לצאת למטרה מוגדרת ולחזור מיד, למשל אני רק הולכת לזרוק לפח וחוזרת. אני אומרת לו את זה. מנסה להאריך את היציאות האלה אבל זה לא עובד אםאני אהיה מחוץ לחדר שלו יותר משתי דקות הוא יבוא אלי לסלון...

אני יושבת פה גם ים ילדים בגיל 4 ו 6 ונרדמים מהר.

אז אולי כדאי להשכיב מאוחר יותר.. או לוותר על השנצ

גם בגיל 4 וגיל 7

כמובן אם אין מצב אני מסבירה להם

שהיום אני לא יכולה כי כך וכך והם מקבלים את זה

אבל כשאין לי משהו אחר שחייבת לעשות דווקא באותו זמן

אז יושבת עד שנרדמים.

בעיניי זה גיל שזקוקים לעזרה ונוכחות הורית לפני השינה.

הבן שלי בגיל הזה היה נרדם בטיול בעגלה. היום בגיל 3.5 הוא נרדם ביוזמתו ובכוחות עצמו במיטה, את השינוי עשינו בתהליך הדרגתי באזור גיל 3 כשהוא היה בשל אליו.

מבינה אותך ממש, משהו שעוזר לי תמיד זה משפט שאמא אמרה לי כשהבת שלי נולדה- כשאת איתה היא לא מפריעה לך לעשות משימות אלא המשימות שיש לעשות מפריעות לך להיות איתה. זה תמיד מזכיר לי מה אני בוחרת שיהיה המרכז ושהיא הכי חשובה לי. זה לא אומר שאי אפשר לעשות שינוי בהרגל שינה אל עד שישתנה... 

וועוד משהו, אצל הבת שלי זה בולט לי וגם כשעבדתי במעון ראיתי את זה חזק- שכל הקטע של הרדמות  קשור לעמדה פנימית, אם ברוור לך שהוא צרי לישון, ואת סומכת עליו באמת שהוא מספיק גדול ויכול עשות את זה בעצמו זה השדר שהוא יקב ואיך שהוא זה עובד. אני ממש משננת לעצמי, היא יכולה, היא עייפה, זה בשבילה. אמא פה. גם אם לא לידה. 

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

תנסי לבקש, אין דבר כזה שבכללית אין. כולם מחזיקים את זה למיטב ידיעתי.

הרופאה בעצמה אמרה לי שכדאי לי לעשות את הביתי כי היא הרבה פחות פולשנית מהבדיקה שהרופאים עושים.

בהצלחה!

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

ארבל

גפן

יסכה 

שתקבלו טת הנבואה מהרהה

נועה אביגיל נעמה נגה אורי

טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה

תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר

ועוד..

נוגה, רעות, שלומית, אפרת, טוהר, אוריה, מבשרת, הילה, יסכה, איילת השחר, צופיה, הלל

אודיה, תהילה, נעמה, נעמי, עדי, שירה, אביטל, אביה, 

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

שימי לב לכמות של התנועות ולא לעוצמה.

3 פעמים ביום 4 תנועות בחצי שעה

היו בהחלט מספר תנועות מכובדות בשעות האחרונות.

אז נרגעתי

מקווה שימשיך כך.

לא כיסוי מושלם אבל נחמד, מסק אותי בהחלט

(כללית צביעה עצמית זה חובבני)

בכל מקאה, יש כיסוי ראש.

מקווה שהחובבני יספק אותי

זה נחמד לי ומגוון

אם הייתי מסתובבת ככה היה מלחיץ אותי לצבוע לעצמי אבל זה רק לבית ולעצמי אז למה לא