וזה לא כל כך פרקטי.

במיוחד עכשיו בחופש- בצהריים אני יושבת איתו לפחות חצי שעה עד שנרדם ובינתיים הגדול שלי משתעמם בחדר השני ואני צריכה לעשות לו כל מיני מבצעים כדי שלא ייכנס ויפריע.

ובערב לוקח לו בערך שלושת רבעי שעה להירדם ובינתיים אני גם קצת נרדמת, ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב.

יש לי חברות ששמות את הילד במיטה והוא מעסיק את עצמו עד שנרדם והן פנויות לעשות דברים בינתיים וזה נשמע לי אידיאלי. יש מצב שזה באמת לא מתאים לילד שלי, אבל אם יש למישהי כאן רעיונות איך לנסות בכל זאת הייתי שמחה לשמוע.

הניסוח שלך בעיני קצת קיצוני. ילד שזקוק לאמא שלו כדי להירדם לא משעבד את אמא שלו, ומותר לילד גם להיות תלוי ההורים שלו, זה לא יימשך לנצח ויש בתלות הזו גם הרבה טוב.

כמובן שזה צריך להתאים לאמא, ומותר גם להחליט לשנות.

אבל הניסוח הזה צרם לי, כי הוא מציג את התלות הזו כרעה בכל מצב.

(אולי התכוונת דווקא ביחס למה שהפותחת הציגה, כשלה זה לא מתאים, ולכן פתרון שמציע לה לאפשר את זה לא מתאים לה. אבל הניסוח נשמע לי גורם מידי, ועל זה אני מגיבה, בלי קשר לפותחת).

שהפותחת אמרה שלא טוב לה עם זה.

אמא שמסוגלת ורוצה להשאר ליד ילדיה בלילות והיא שלימה עם זה אז בסדר גמור שתעשה מה שעושה לה טוב.

הניסוח אולי באמת היה כוללני מידי, התכוונתי ספציפית לפותחת..

שלא תרגיש ייסורי מצפון על כך שקשה לה והיא מרגישה שלא מתאים לה להיות ליד הילד שעות בלילה כדי להרדים אותו.

להרבה אימהות זה לא מתאים, וזה לא מפחית מהם כהוא זה, 

הוא חלוקת ציונים או מירוץ לאמא המצטיינת/ הסובלת, אלא יותר ריבוי דעות על כך שמדובר בצורך נפשי. אז להאיר על כך לפותחת.

לדעתי אי אפשר 'לכבות' צורך נפשי של ילד. והרבה ילדים זקוקים באמת להורה שילווה אותם במעבר מערות לשינה.

אפשר לעשות שינוי הדרגתי כמובן. וזו לדעתי הדרך, אם כבר. לתת מענה לצורך אבל בצורה אחרת עם הטרמה, אולי. ולהבין שחא בהכרח זה יילך גם וזה בסדר.

אבל זה בסדר גם להביע דיעה שונה כשיש דיעה נחרצת על איך אמורה להיראות הדרך לשינה ולמה, כשיש מי מאיתנו שסוברות שנכון גם אחרת

וכל אחת שתביע את דעתה בחופשיות.

זו דעתי בעניין.

אני לא חושבת שילדים זקוקים לאמא שתרדים אותם.

ילדים גם מבקשים המון הפתעות וממתקים ולא תמיד מקבלים מה שהם רוצים.

וזה בסדר.. שגם אם הם מביעים רצון מסוים שאמא תשב לידם עד שירדמו הם לא תמיד יקבלו את אותו רצון.

לעניות דעתי יש להבחין בין רצון לבין צורך.

ילד צריך אוכל שתייה חום אהבה ושייכות.

הוא לא חייב לקבל זאת דווקא כשהולך לישון

לגמישות של האמא, במידה וזה לא הולך לפי התוכניות ולפי האג'נדה.

לפעמים אי אפשר לרבע את העיגול לפי הצורך שלנו כאמהות וצריך להיות קשובות. כי גם אם נשיג את מבוקשנו, זה עלול ליצור תחושה לא טובה אצל הילד לפעמים.

אז תלוי איך עושים את זה ואיך ההתנהלות לפני השינה גם.

כמו שכתבתי, יש שינסו ויילך להן. ויש שלא. זו לא נוסחת פלא. יש ילדים שמקשרים את המעבר לשינה עם צורך שלהם (גם רצון של ילד הוא צורך בעיניי. ואני שוקלת איזה רצון הוא צורך בהתאם לנפש הילד שלי) בקרבה של האמא.

וזה ממש לגיטימי בעיניי, גם אם זה לא תואם את הרצונות/ צרכים של האמא באותו רגע. כמו הרבה דברים אחרים בעצם.

זה דברים שנוגעים ביחס בין הורה לילד - לא רק תלות, אלא כמה אני מוכנה להניח את הרצונות שלי בצד עכשיו ולתעדף לפי הסיטואציה ולתת לעצמי לזרום ולהתגמש.

זו ה- הורות. פרופר.  כי הרבה פעמים זה מתנגש. וזה לא תמיד כניעה.

זה הקשבה לצורך של הילד.

יש מקרים שאי אפשר לספק את הצורך. וזה בסדר.
 

וילד בהחלט תלותי בהורים שלו.

תהליך העצמאות הוא מאוד מאוד מאוד ארוך.

כל פעם הילד עושה עוד צעד לעצמאות שלו.

אני בעד לעזור לילד בצעדים קטנים בדרך לעצמאות שלו.

ולא לקבע אותו לתלות שלו

או תלות כצורך.

מה לעשות. ילד הוא תלותי.

הוא צריך שמישהו יכבס לו את הבגדים. אבל זה גם צורך.

ויש תלות שהיא הרגל. למשל להאכיל ולא לאכול לבד.

אין פה אמור או לא

אני יכולה לשתף שאני יושבת גם עם ילדים יותר גדולים. בני 4 ו5, שנרדמו לגמרי לבד עד גיל 3, והם כל לילה מחכים לי שארדים אותם. וזה ממיס לי את הלב כמה שאני חיונית להם בדבר ככ בסיסי, אפילו בגיל הזה.

וזה לא שאין לי מה לעשות. ממש לא. אבל התפיסה של בזבוז זמן ביחס לצורך נפשי של ילדים היא לא נכונה, כי למעשה נבנה פה קשר של אמון ותלות בריאה בעיניי בין אמא לילד. הוא זקוק לנו בהרבה דברים, גם בשינה.

ואם לומר עוד משהו - הרצון להספיק והמשימתיות פוגעת לנו הרבה פעמים בזרימה האימהית שככ נצרכת לפעמים. לא רק בשינה כמובן. אנחנו לא נהנים מהרבה רגעים כי 'יש עוד משהו לעשות'. אבל האמת היא, שתמיד יש מה לעשות.

עכשיו, יכול להיות שלאמא מסוימת זה יעבוד, שילד יישן ללא נוכחות שלה. וזה בסדר אם זה לא מתאים, אין בדבריי ביקורת כי אני כאמור חא הרדמתי ילדים עד גיל 3 וזה ממש נח. אבל עם הזמן הדברים לעתים משתנים, וחשוב לדעתי לשים לב שהמרוץ לדברים מסוימים לא גורם לנו לפספס דברים אחרים.

וכמובן שגם אני נופלת בזה ומתבאסת לפעמים שהם תלויים בי. גם אבא שלהם לצורך העניין לא טוב להם בשביל זה מבחינתם. אבל זו המחשבה שלי בעניין כעיקרון

ויש את הגישה ההיקשרותית שטוענת שהשינה זה זמן של פרידה מאד גדולה של הילד מההורה ושזה לא פשוט לילד וחשוב שההורה יהיה שם בשבילו.

אני גם נמצאת עם הילדים עד שהם נרדמים ורואה שזה ממש תלוי תקופה וכשהם כבר לא צריכים את זה הם משחררים ולא יוצרים תלות. הבן 4 שלי עכשיו בתקופה שמפחד ממפלצות וכו' ואני כן קשובה לצורך שלו שאני אהיה לידו עד שירדם. אבל אני כן חושבת שכל הורה מתאים לו משהו אחר וזה בסדר גמור... גם דרך אגב קראתי מחקר שילדים שנרדמים לבד יודעים לווסת את הפחדים שלהם בצורה יותר טובה מאשר אלה שההורים מרדימים אותם... אז כנראה יש 2 צדדים למטבע וכל הורה עושה מה שמתאים לו..

אז כן.. המחקר הזה הגיוני

אולי ההירדמות לבד גורמת לילד לווסת את הפחדים שלו טוב יותר (וגם אז, אולי זה בגלל השדר שכתבת ואולי לא...) אבל גם מאוד הגיוני להגיד הפוך, שילד שיודע לווסת את הפחדים שלו טוב יותר גם יצליח להירדם לבד ופחות יצטרך את ההורים.

ההרדמות עצמה זה אחרי שאני יוצאת אבל הטקס שינה עוזר להם להאסף ..שרה איתם את קריאת שמע ועוד איזה ניגון..ובאותה מנגינה אומרת לילה טוב לכל ילד.. ואז יוצאת...

דווקא הקטנים נרדמים לבד יותר אפילו

עכשיו הבת שקרוב. לשנתיים פתאם רוצה להרדם רק בעגלה.. לרוב עם נדנוד קל מצידי לכמה דקות

וזה אחרי שכבר למדה להרדם לבד במיטה

ופתאם עכשיו זה ממש קשה לה

זה מבאס אותי כי היה לי מאוד נח שנרדמה לבד במיטה

אבל מבינה שזה הצורך הרגשי שלה ושזאת תקופה וחבל לי לצאת למלחמות ותתסכל אותה..מעדיפה לזרום ..ונראה מה הלאה

דווקא הזמן שאני צריכה אחר כך הוא כדי להתאוורר, כי זה הזמן היחיד שלי שאני לא בעבודה או עם הילדים במהלך היום. וזה גורם לי לישון מאוחר ולהיות יותר עייפה למחרת.

ויש מצב שזה באמת צורך שלו, אבל נראה לי ששווה לנסות. גם כשגמלתי את הגדול שלי מהנקה לפני שינה בסביבות הגיל הזה ניסיתי כמה דרכים שלא הלכו טוב אז הפסקתי וחשבתי שהוא כנראה לא בשל לזה, ואז פתאום מצאתי שיטה אחרת שעבדה. אז אני בראש שאם יש משהו שרוצים לשנות כדאי לחפש דרך אחרת, אבל כמובן גם להיות קשובים לילד ולא ראש בקיר.

אני חושבת שאם זה באמת צורך שלו כנראה שאני לא אצליח לשנות את זה בלי שזה יגרום לו לבכות, אז זה סוג של מדד שלי.

כי כתבת: ' ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב'.

בלי פירוט נראה שמדובר בהספקים משימתיים

בעז"ה שתצליחי

זה משהו שמשפיע עלייך בצורה לא טובה וגורם לך להיות עייפה

מחזקת אותך לא להשלים עם זה מראש ולקבל את הדין

אלא בהחלט לנסות ולעשות תהליך ולהגיע לתוצאה שתיטיב איתכם

עצות פרקטיות מעשיות: לא ממש יודעת. אצלי כולם נרדמים לבד, יש תקופות שרוצים שאני אשב קצת לידם. אם זה חד פעמי או משהו כזה אני יושבת אבל אם רואה שזה נהיה יומיומי אני כבר לא מסכימה. אבל זה בגלל שאני יודעת שהם יודעים להרדם לבד.

ממליצה לנסות באמת כל פעם להרחיק את הכיסא לכיוון הדלת עד שהוא יהיה בחוץ

ואז לנסות לשבת קצת ולקום

ולספר לו מראש שככה יהיה. בגיל שנתיים כבר מבינים חלקית.

עוד שיטה היא לא לשבת לידו אלא להיכנס כל שתי דקות ללטף ולהסביר שהולכים לישון ואמא שומרת מהסלון. אבל זה יכול לקחת זמן ולהיות ערב ממש מתיש

בכל מקרה, בהצלחה!!

ניסיתי את השיטה השנייה וזה היה לו נורא קשה.

אז נראה לי באמת אנסה את השיטה הראשונה, וזה באמת  רעיון טוב להסביר לו תוך כדי.

לשבת לידו ולאמר לו מותק אתה מסוגל להרדם גם בלי יד של אמא. אמא פה איתך. שיר חיבוק ולישון..

רק אחרי שהוא כבר לא תלוי בזה אז ממשכים לשלב הבא

לא רואה סיבה להתעקש לשנות עכשיו.
 

הוא ישן לבד בחדר?

מה עם לשים סיפור שמע לפני השינה?

שבדרך כלל נרדם די מהר.

מרגיש לי שהוא עדיין קטן כדי להנות מקלטות שמע, אולי עוד כמה חודשים. אולי אפשר לנסות קלטות עם סיפורים שמכיר, אבל זה לא מפריע להירדם?

אולי הוא הולך לישון מאוחר מידי?

או מוקדם מידי ואז קשה לו להרדם מהר? מה עם להשאיר אותו קצת לשבת בסלון לידך, כשאת עושה דברים?

אצלי זה מחזיק אותם שוכבים במיטות. אבל הם יותר גדולים.

כשניסיתי להשכיב אותו לישון יותר מוקדם הוא אמנם נרדם יותר מוקדם אבל לקח לו אפילו יותר זמן להירדם. ואז גם לקח לאח הגדול הרבה זמן להירדם, אז הרגיש לי מיותר להשכיב אותם לישון כל כך מוקדם.

וכשניסיתי להשכיב יותר מאוחר עדיין לקח לו לפחות חצי שעה להירדם, אלא אם כן זה היה אחרי עשר וחצי בלילה ואז הוא נרדם ממש מהר. אבל ממש לא מתאים לי.

ואם אני אשאיר אותו בסלון הוא לא ילד שישב וישחק יפה לבד, הוא ממש יתרגש מזה שהוא בסלון ולא במיטה וישתולל וידרוש תשומת לב מלאה, ואני חוששת שאז גם הגדול לא ירצה לישון וזה יהרוס את שגרת ההרדמות בבית, כבר מעדיפה את המצב עכשיו.

כדאי לזכור שכמו שלכל ילד יש שם אחר, ככה הצרכים שלו אחרים.

אולי יש עוד אפשרויות שיכולות לעזור לו.

כמו למשל לשבת בעגלה.

או לשים לו מנגינה שקטה. או סיפור.

להזכיר שאמא נמצאת גם כשהוא לא רואה.

להקריא סיפור לפני השינה.

ולזכור שיכול להיות שזה באמת קשה לו. שהוא באמת זקוק לזה. וזה לא פינוק. זה צורך.

ואולי לשנות את ההתארגנות ערב, ולהתחיל לעשות דברים כשהם ערים. ולא לחכות שילכו לישון.

שישן בבוקר שעה.. גג עד 2..

ולדעתי ירדם יותר מהר

45 דקות להרדם זה סימן שהוא לא מספיק עייף

ושנ''צ לגמרי גורם לזה בגילאים האלו

ואם הוא עייף וזקוק לך לידו אפשר להרגיל וגם לדבר על זה מראש ולהכין אותו- שאמא יושבת לידך ואומרת קריאת שמע ושרה 2 שירים אחרי זה..

ואז או שיטת הלהתרחק בהדרגתיות עד לדלת..

או רק ללכת לסלון לרגע להביא משהו

הרעיון זה להרגיל שאת איתו

אבל לפרק זמן מוגבל ולכן כדאי שירדם אז

ואם הוא יהיה יותר עייף סביר להניח שברבע שעה נגיד הוא ירדם

אז קודם כל קבלי הזדהות מאחות לצרה שיושבת בחדר של הילדון לפעמים יותר משעה ויוצאת משם גמורה להמשך הערב...

אצלי בהתחלה הוא נרדם רק כשהייתי שוכבת לידו, בהתחחה במיטה שלו, בהמשך הייתה קבוע שמיכת פוך על הרצפה של החדר והייתי שוכבת עליה 🙈 עד שהיה לי לא נוח עם ההריון החדש, שמתי שם את הכרית הנקה הגדולה שלי אבל הילד לא רצה לשכב במיטה שלו כשאמא על כרית כזאת שווה, אז העפתי אותה ועברתי לכיסא, ברוך ה'! אחרת עד היום הייתי מרדימה אותו כשאני על הרצפה לידו...

מלכתחילה שמתי את הכיסא קצת רחוק ממנו, הוא התרגל תוך יומיים להסדר החדש. בהמשך העברתי את הכיסא ליד הדלת של החדר. עכשיו אנחנו כבר חודשיים שלושה ככה, שאני על כיסא ליד הדלת והוא במיטה שלו, בין חצי שעה לשעה וחצי כל ערב.

בעקבות עצה פה מהפורום (לא זוכרת מי כתבה) התחלתי מדי פעם לצאת למטרה מוגדרת ולחזור מיד, למשל אני רק הולכת לזרוק לפח וחוזרת. אני אומרת לו את זה. מנסה להאריך את היציאות האלה אבל זה לא עובד אםאני אהיה מחוץ לחדר שלו יותר משתי דקות הוא יבוא אלי לסלון...

אני יושבת פה גם ים ילדים בגיל 4 ו 6 ונרדמים מהר.

אז אולי כדאי להשכיב מאוחר יותר.. או לוותר על השנצ

גם בגיל 4 וגיל 7

כמובן אם אין מצב אני מסבירה להם

שהיום אני לא יכולה כי כך וכך והם מקבלים את זה

אבל כשאין לי משהו אחר שחייבת לעשות דווקא באותו זמן

אז יושבת עד שנרדמים.

בעיניי זה גיל שזקוקים לעזרה ונוכחות הורית לפני השינה.

הבן שלי בגיל הזה היה נרדם בטיול בעגלה. היום בגיל 3.5 הוא נרדם ביוזמתו ובכוחות עצמו במיטה, את השינוי עשינו בתהליך הדרגתי באזור גיל 3 כשהוא היה בשל אליו.

מבינה אותך ממש, משהו שעוזר לי תמיד זה משפט שאמא אמרה לי כשהבת שלי נולדה- כשאת איתה היא לא מפריעה לך לעשות משימות אלא המשימות שיש לעשות מפריעות לך להיות איתה. זה תמיד מזכיר לי מה אני בוחרת שיהיה המרכז ושהיא הכי חשובה לי. זה לא אומר שאי אפשר לעשות שינוי בהרגל שינה אל עד שישתנה... 

וועוד משהו, אצל הבת שלי זה בולט לי וגם כשעבדתי במעון ראיתי את זה חזק- שכל הקטע של הרדמות  קשור לעמדה פנימית, אם ברוור לך שהוא צרי לישון, ואת סומכת עליו באמת שהוא מספיק גדול ויכול עשות את זה בעצמו זה השדר שהוא יקב ואיך שהוא זה עובד. אני ממש משננת לעצמי, היא יכולה, היא עייפה, זה בשבילה. אמא פה. גם אם לא לידה. 

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.