לכל אדם רגיש מאוד, ובכלל - לכל אדם. יש את התחום הזה שעושה לו הרבה קוועצ׳ים כואבים בלב. את הילד הפנימי הקטן שעושה לו צרות.
ונראה לי, שברגע שמגיעים למשבר עמוק באותו תחום, זה סימן שהגיע הזמן להפסיק להדחיק אותו, שמכאן החיים לא יראו אותו הדבר, ואם זה קורה - זה מרסק, אבל זה בסוף זה טוב - בתנאי שיש את התמיכה והכיוון הנכונים של התובנה משנת החיים שניסתה וניסתה וכל פעם הודחקה עד שלא הייתה לה ברירה והופיעה בצורת משבר.
אחרי כל ההקדמה הזאת, אני רוצה לשתף אתכם במשבר כזה , הרגע היה מרסק והרגשתי נורא כאב שהוא אפילו גופני. כי אני יודעת , שבעדינות החשיבה של אנשים רגישים מאוד, יש יכולת לזהות תחושות חמקמקות וכואבות שכאלו ולסייע מהניסיון.
22:00, מפגש חברות בסלון. ביינתים אין משהו שמציף מידי בשיחה מלבד שיפוטים פנימיים על מישהי מסוימת כנראה כמגננה לתחושת האי נוחות שהיא מעוררת בי.
22:15, הרגע ממנו חששתי יותר מכל. אחת החברות מפעילה את הבוקסה, הבית מתמלא בשירים גסים- פרועים. כולן קמות באחת להתפרע בכיף. לי קשה. תחושה פיזית לא נעימה, מודעות יתר לסיטואציה- לכל מילה שנאמרת בשיר (והמילים בסגנון -פויה ילדה רעה של טיקטוק…). ההבכה שהייתה בדרך כלל ממודעות היתר בריקוד עצמו, מתחושת האינטימיות הרגשית שמחוללת בברוטליות מכורך סיטואציה כזאת, הידיעה שאני בודדה בתחושה הזאת כנראה, במודעות היתר הזאת. עכשיו ההבכה נובעת מהקושי המטורף פשוט לשבת, לא להצטרף לדבר שקשה לי כל כך (מנסיון עבר.) כמה קשה לצאת מהכלל. כמה בולט, כמה מביך.
והתחושות הן של בלבול, עצב, מבוכה ובושה.
והתגנב אפילו איזה כעס. איזו אמונה מוזרה שאולי אם מישהי הייתה ״סוחבת״ אותי גם, הייתי אולי מפשירה ונהנית קצת. משתחררת ממודעות היתר ומהביישנות.
מכנסת גם תחושת עליונות שבאה לחפות על כל הכאב הבודד והמובס, שאולי אני לא משתפת פעולה מפני שאני נאמנה לערכים שלי. שאני יותר עדינה, שבעולם הדתי בו אני חיה ההתנהגות הזאת בטוח יותר מוערכת.
בסוף הבנתי שהייתה בי גם המון אכזבה. רציתי שחברה טובה אחת לפחות תשאל אותי אם אני בסדר. או לפחות תנסה להקים אותי ״בכח״. היה בי בעיקר פחד משתק שזהו, נמאסתי. עם החוסר זרימה הזה. זה לא מגניב. וברחתי לרגע לחדר. בחוץ כולן צורחות שירים בהתלהבות. צוחקות צחוק פרוע. חיות את הרגע. ואני, סתם ילדה קטנה ואבודה שכבר לא מגניבה אף אחד.
אין לי לאן לברוח, אני לא רוצה לברוח. הגעתי למסקנה הזאת אחרי הרבה זמן. אני רוצה להתמודד. להעלות את האורות האבודים. אשמח לסיוע מכל מי שעבר משהו דומה.
