וכל הגועל הנלווה לזה לא היו חכמים.

בקהילות דתית לאומית אין את התופעה הגורפת הזו של שכרות "עד דלא ידע"

התכוונתי שמה שאנשים עושים מזה היום זה מזעזע בעיניי, וחבל שזה מה שיצא ממה שתיקנו חכמים...

לגבי קהילות של משפחות וכזה אתה צודק, אני כתבתי את זה מהמקום של פורים בישיבה, גם אצל בחורים וגם אצל אברכים, שבחוויה שלי זה לא כזה רחוק מיום של שכרות וגועל

אחי, אולי זה כל המטרה של פורים.

שטיפה נפסיק להיות האדם שיודע הכל,

ששונא,

שאוהב,

שבטוח שהוא שולט על הכל,

שהוא יודע מהו,

ונשתה, וטיפה נזרוק את השכל,

ואז קצת נגלה מה אנחנו, איפה אנחנו,

לא נדע כבר כלום, לא נבין כלום.

נזרוק את כל השאלות ונהיה פשוטים אמיתיים,

בלי הצגות וחקויים.

נכון זה גם יכול להגיע למקום רע ומגעיל,

ואם זה שמה, אז טיפה תסתכל איפה אתה...

זה בעניי כל פורים,

חג של אמת.

אתה לא מתפלל כל יום "החונן לאדם דעת", ובברכות השחר

"וְאַל תְּבִיאֵנוּ … וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְתַרְחִיקֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע. וְתַדְבִּיקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטּוֹב."?

עצוב שזו האמת שלך… 

היהודים שלא דוברים עברית, וזה כולל רבנים..  

הם לא תמיד חכמים..  

המלה "חג" מובנה "קורבן"  כל יהודי ששוה פרוטה חיב לדעת זאת, כיון שזה בספר תהילים פרק קיח - שכל יהודי אמור לקרא ! - כתוב::

 אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים--עַד קַרְנוֹת, הַמִּזְבֵּחַ.

מה אוסרים למזבח? את הקורבן!

כלומר, "ימי חג" הם ימים בהם הקריבו קורבן! רק מועדים מהתורה הם ימי חג!!  יום הפורים אינו יום חג!  ימי החנוכה אינם ימי חג!  יום העצמאות אינו יום חג!

שבת - תמיד בזכר! - הוא יום חג! כיון ש-" ביום השבת שני כבשים בני שנה, תמימים" הקריבו קורבן !

בפסח הקריבו קורבן הפסח….

ולכן, אני מתלונן על יהודים שלא יודעים עברית !

פורים שמח! ואל תשתכרו! זו שטות של חז"ל!  

לתומי, חשבתי תמיד ש"חג" פירושו סיבוב-ריקוד (כמו מחוגה, יחוגו ינועו כשיכור). החגים נקראים כך משום ששמחים ורוקדים בהם.

הקורבנות וכל הטקסים קשורים לחג, כמו ששנת היובל והשופר קרואים יובל למרות שיובל זה בכלל האיל שממנו מייצרים שופר.

(כעת, חיפשתי ומצאתי שכך בערך כתב הרשב"ם, שמות יב,יד)

למותר לציין, שטם זו המשמעות של חג, הרי שחנוכה, פורים, יום העצמאות ויום האישה הם לחלוטין חגים.
 

אשמח שאדוני יוכיח ויסביר לי איפה הטעות שלי (ושל הרשב"ם).

להעביר את החג.

ברור שזאת לא הכוונה של החג ואנשים מצאו סיבה למסיבה.

אבל ותבדוק עם עצמך על מה יושב הרתיעה משתיה באופן כללי.

למה זה גורם לך לכזאת דחייה.

יש הבדל עצום בין לשתות כמו שהבחורה הציעה לבין להקיא ולדבר שטויות.

מכירה לא מעט אנשים ששותים יין במשך השבוע בצורה מבוקרת תוך כדי ארוחה, נדירות הפעמים שנתקלתי במישהו שמקיא או מדבר שטויות ומשתכר.

פעם אחת החלטתי סוף סוף לקיים את דברי הרמב"ם- ישתה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו.

בשאר השנים הייתי יחד עם כולם, ואחרי מעט או הרבה שכרות כבר הלכתי להתבודד.

בהרבה מקומות יש גם שיכורים וגם לא שיכורים, וגם השיכורים הם ברמות שכרות שונות.

אני גם נגעל משיכורים מוגזמים  הפרט אם זה לא בין חברים/משפחה וסתם נופל עליך איזה שיכור מסריח שאין לו ולך מושג למה ואיך הוא בכלל הגיע לעיר הזו. עם זאת, מכיוון שהגעתי מבית נטול שתייה ושיכרות, אני כן חושב שקצת שתויים מוסיף הרבה שמחה. אחרת סעודת פורים נהיית עוד מפגש משפחתי קטן ("יום זיכרון", כלשון הגשש).

בקיצור, תנסה להביא את עצמך למקום שבו אנשים מתנהגים כמו שנעים לך. יש הרבה לאן ללכת ולהתארח ותהיה במקום שבו הסטינג מראש הוא כמו שאתה רוצה.

אני גרה במקום מול אולפנה ... שבוע שלם לפני פורים עם כל השירים והגל שומעים חזק גם כשהחלון סגור..קטסטרופה.

גם אני מרגישה קצת מוזר עם חגי השמחה האלו. מרגישה לי לא בנוח כל האובר שמחה הזאת

שירים ריקודים עליזות יתר לא מדבר אליי

חשבתי שרק אני ככה .. 

הרבה מצוות בבת אחת, המתח של איזה משלוחי מנות נכין, שיהיו גם מכובדים, גם לא יקרים, גם שאיכשהו יתאימו לכל אחד,

שלא יעליבו אף אחד, שלא נשכח אף אחד....  ומתנות לאביונים וסעודת פורים (אין לי כוח!)

גם מתנות לאביונים....אולי קשה לנו להכיל הרבה שמחה בבת אחת, כיהודים....

תנו לנו תשעה באב, צום גדליהו, ימים נוראים....ימים כבדים, ימים שצריכים לעשות חשבון נפש, ימים המזכירים

לנו תמיד את סבל העם היהודי לדורותיו, מה עוד שעדיין לא נגאלנו, באשמתנו - לזה אנו דווקא רגילים, עם זה

אנו דווקא מסתדרים לא רע...

אבל פורים?  מהיכן הביאו עלינו את החג המשונה הזה?

מזל שיש תענית אסתר לפני זה....

מאולפנות וישיבות. בלי קשר לשתיה מיותרת. אבל מבינה שיש מי שזה מוחצן מדי בשבילו

צריך באמת לחשוב איך לרומם את החג הזה מצד הנשים.

בכל אופן לצערנו יש גורם שמאוד מפריע, שגברים שיכורים זה עלול להביא למצבים בעייתים, אני שמעתי על סיפורים ועל נשים שממש מפחדות ללכת ברחוב בחג הזה

כי זה חג חברתי מידי, שבהגדרה הוא גם מוחצן.

מרגע שאדר נכנס, אני מחכה שהוא יצא.

תמצא עוד חברים כמוך ותסעד איתם בלי להשתכר

אחד שדווקא שותה 

אז

מוותרת על מגילה

הולכת לסעודה עם אנשים שיחסית סביר איתם

מנטרלת את עצמי מהכנה/ התעסקות עם משלוחי מנות (בעלי והילדים מתעסקים עם זה)

זה בכל מקרה

יום עמוס מלא ברעש ובלגן

שלא קשור אלי

ואח"כ נסיעה ארוכה עם ילדים ואח"כ בחזרה

לכן אני לא מצפה שזה יהיה יום נחמד

אלא רק שיעבור בשלום

(הילדים יוצאים מאושרים)

כל מה שכתבת (גם אם אישית אני לא מזדהה)

אבל למה לוותר על מגילה?

כל כך נורא להקשיב לסיפור הנס שקרה לעם ישראל?

בבית כנסת עם 100 נשים

חלקן נועצות מבטים

זה פחות

לפעמים אני מספיקה את הקריאה אצל ההורים שלי

בכל מקרה אני יודעת את המגילה בע"פ

שמעתי אותה מספיק פעמים בחיים

קריאות קטנות לנשים

אני אישית גם לא סובלת ללכת לבית כנסת עם מאה נשים

אני לא אפסיד את המצווה הזאת בגלל זה

או שאני הולכת לקריאה קטנה לנשים

או שבעלי משיג מגילה וקורא לי/ או משיג מישהו שקורא לי

לא חשוב לי

אם זה היה חשוב הייתי מוצאת דרך

פורים מספיק עמוס

לא מחפשת תעסוקות נוספות 

כל אחד ומה שחשוב לו

לי חשוב להרגיש טוב בפורים

לא לשנוא את החג/ האנשים

לשמוח ולשמח את הילדים/ המשפחה

בעיניי זה הרבה יותר חשוב מקריאת מגילה

לדאוג שכל מה שפירטת יקרה

ועדיין לקיים את ההלכה

עצוב שההלכה לא נמצאת ברשימה 

שתהי מוטרדת מקיום הלכה של מישהי שאת בקושי מכירה

מה זה עצוב לך

מה זה נוגע/ משפיע עלייך 

מהקב"ה

ומהעם שלו

(דווקא מאיזה ערביה שקיבלה או לא קיבלה קידום לא ממש אכפת לי)

ואני כבר ממש מכירה אותך 😉

בפרט שהיא מצהירה בפירוש שהיא נמנעת מחלק מהחובות ההלכתיות המאוד מקובלות.

עם זאת, מניסיוני, כשאדם מתקשה עם קיום של הלכה כלשהי, הדרך הכי טובה זה שהוא יתמודד עד שיצליח להקים את עצמו ולקיים אותה. לדחוק ולהפריע לאדם במצב כזה, זה לא תועלתי ולרוב דווקא ימנע ממנו להתמודד ולהצליח לבד.

שלהגיד שעצוב לי לשמוע

זה דוחק או מפריע

בכל מקרה מי שלא נמצא לו הרצון לקיים את ההלכה

גם לא ינסה להתמודד עד שיצליח

אחרת?

שלהגיד עצוב לא זה זה לא דוחק או מפריע. 

כל אחד ומחשבותיו.

באופן אישי, אני מעדיף לא לתפוס אנשים בפינות ולא לדבר איתם על זה. תאמיני לי שהיא יודעת מצוין שמה שהיא עושה זה נגד ההלכה.

אבל יתכן שדווקא הגישה שלך צודקת

קשה להכניס אותי לפינות

נראה לי ש

@רקאני יודעת את זה

ואני מחבבת אותה למרות שאנחנו לעיתים לא מסכימות 

לעיתים קרובות😉

מעריכה אותך מאוד ולומדת ממך המון❣️

ובערב, יש מקומות שיש קריאה שניה, וכמובן גם מניינים קטנים.

גם אשתי פחות אוהבת להגיע לבית כנסת לקריאה מכל מיני סיבות,  אז למדתי להכיר מתי תחילת פסוק וסוף פסוק ואת הניקוד הנכון ואף לזכור הרבה  מהטעמים ואני קורא לה...

בכל אופן אולי תקבעו כמה שכנים ותקחו מישהו שיקרא לכם.

פעם אחרת לא הכנו מראש ובאמת היה סיוט

אל תהיו כמו ילדי אומת האש האומללים שחשבו שלרקוד ולהשתטות זה אסור וצריך להתרחק

כל בן אדם צריך להשתחרר בייחוד בתקופה של אושר עצום כמו פורים

לשנוא יום ששווה בערכו ליום הכיפורים קצת מוגזם. גם הרמב"ם לא היה אוהב את מה שאתה מתאר. אתה יכול בהחלט לחגוג את פורים כמו שאתה מקבל אותו. אבל לחגוג.

לא לשכוח שנדמה לי שפורים הוא החג היחיד שישאר, בעז"ה, כשיבוא משיח או אחרי זה....

אני דווקא אוהבת ללכת לבית הכנסת עם המאה נשים ולא לפורום מצומצם. זה שמח . לפעמים

אני חובשת אוזני ארנבת למגינת לבם של הקרובים....

סוף סוף אחת לשנה אני יכולה להתחפש לבעל חי פרוותי (הייתי מעדיפה

קיפוד אבל לא מצאתי תחפושת כזו....!

פורים שמח באמת!  חייבים להוציא סוף סוף את עצבות הגלות מתוך עצמנו!

הייתכן שאני,  החרדית, צריכה להוכיח את  ניקי הפורום הדתי לאומי ישראלי הזה?!

בושו והיכלמו!

(כאן היה צריך להיות מצורף פרצוף קורץ אבל עד שלא יודיעו לי איך עושים את זה,

צריך להסתפק בהצהרה חשובה זו...)

האמת גם אני מתחפשת כל שנה למשהו אחר ,זה כייף, אוהבת את המפגש המשפחתי ,הסעודה ואיך שהילדים נהנים

אבל פחות את ההמולה של האנשים והמוזיקה החזקה, זה מציף אותי ומלחיץ.

לגבי קריאת המגילה- אני הולכת וזה סבבה כי כולם בשקט ושומעים מגילה ,מפחדים לפספס אות חחח

פורים.

אני מבין מי שנגעל משיכורים שנדבקים אליו.

אבל עצם הרעיון של יציאה מהשכל ביום כזה, יש לו ערך רוחני מאוד גדול.

השכל, הוא הכוח העיקרי של הבחירה בין טוב לרע, בפורים, יש "בחינה" שהכול טוב ושלם, אין צורך בבחירה, אז אין צורך בשכל, כמה שזה נשמע מרתיע.

(אם אני זןכר נכון, קראתי אצל הרב וולבה בעבר, שלעתיד לבוא כשהבריאה תתוקן במלואה, לא נצטרך את השכל במובן המןכר לנו כיום.

יש טוענים שהבינה המלאכותית אמורה להתחיל להניע את התהליך).

ועדיין, ראיתי כל כך הרבה שמדברים על כמה לא אוהבים, וכמעט אף אחד לא איזן אותם, אז קיימתי את זה בעצמי
במקום שאין אנשים...

פורום של אנשים רגישים

הגיוני שאנשים רגישים לא יאהבו יום כל כך עמוס אנרגיות....

אני מאוד אוהבת

פשוט דחפו את זה לראשי...

סליחה אם פגעתי כאן במישהו

אגב, גם אני רגיש.

אולי יש דברים מסוימים שגורמים להצפת יתר

כמו מפגש מרובה משתתפים,רעש ומוזיקה נורא חזקה, המולת האדלוידות הידועה לשמצה😅

זה באמת חג שישאר בעה אחרי שיגיע המשיח

ופורים כ-כיפורים יש לו את הסגולות ואת הברכה שלו, כל אדם יודע ומכיר את עצמו ונחשף או נמנע מהדברים שעושים לו פחות טוב על הנשמה והאמת ,זה מה שחשוב. השם לא רוצה אותנו אומללים, לא חשוב כמה חשוס החג הזה.

הכוונה לפגם של עץ הדעת. הרבנית שולמית פישר

תלמידו של הרב אושר פרוינד זצ"ל, מדברת על זה הרבה.

1. נראה שיש לך טראומה מפורים.. ואם יש כדאי שתטפל בזה. בעיקר שאמרת שאם מדברים על שיכרות בפורים או אפילו שירים בפורים זה גורם לך לחלחלה.

2. ההלכה אומרת שרק אדם שלא יעבור על אחת ממצוות התורה כשהישתכר יכול להשתכר (ואף לכאורה חובה, אבל זה דיון אחר)...

מי שגורם לנזק לאחרים או מדבר שטויות, אסור לו לשתות, (יש דיון ברמ"א שאמר שלא חייב בנזק חבירו האם מותר לשתות לכתחילה אף במצב שיודע שיגרום נזק לחבירו).

זה שלא רוצים לקיים את ההלכה זה בעיה,

אני אישית כבר כמה וכמה פורים נמצא עם אנשים יראי ה' שהם רק שמחים יותר ויותר בשמחת פורים ומכבדים את הזולת אף בשיכרות. 

אבל אם יודע על עצמו שעלול לפגוע באנשים וכדו', בוודאי שאין לו להשתכר, שכן מופיע בכל הראשונים והאחרונים כך.

בסוף זה שני אנשים בוגרים שהם יודעים מה הם עושים.

הוא התנהל ככה ליד אשתו ככה שכנראה הוא לא ראה בזה משהו בעייתי

ואולי היא בעצמה (אותה אישה) הרגישה טוב עם אותו יחס בהתאם לאותו ערב כשהיתה לבד.

כמוך, עד כאן ניסיתי ללמד זכות.

ואולי, בהתאם לפורום הזה של רגישים, יכול להיות שהרגשת ככה בגלל רגישות גבוהה שלך ולאו דווקא בגלל החשש שלך? 

נכון, הוא התנהל ככה ליד אשתו ונכון גם אני חושבת שהוא לא ראה בזה משהו בעייתי, הוא לא היה מודע.

וכן כנראה ששמתי לב לזה בגלל רגישות יתר/שימת לב לפרטים.

שמדובר בבעלך אז הרגישות הגבוהה מובנת עוד יותר.

אותה אחת לא הרגישה מוזר להיות איתו בכזאת תקשורת שאת שם לידם?

אמרת לו אחרי אותו ערב מה שהרגשת? שיקפת לו שזה לא בא לך בטוב? 

לפעמים לנו צורם משהו בגלל התחושות שלנו, ולפעמים הוא צורם כי הוא באמת צורם.

'עברו המפואר' זה בהקשר גברי/צבאי?

 טוב עם זה, זה עשה לה טוב.

עברו המפואר בכמה הקשרים.

אתה מכיר את זה שלכל גבר יש את רשימת הדברים שהוא אוהב לספר על עצמו כשהוא רוצה להרשים? 

בגדול הסביבה החברתית שלי מורכבת מקבוצות אנשים יותר מעורבות שהדברים האלה פחות דומיננטיים בהם.

אם היה לה טוב, אז שתהנה. אולי זה מה שהייתה זקוקה לו.

יכול להיות שמה שמפריע לך לא מפריע לה ולהפך...

הוא ליד אשתו נראה לי מוזר לחשוב שקצת התאווררות של זוגות חברים תפריע לי.

זה בטח קשור לחברה ולמה שנהוג בחיים של כל אחת ואחד יכול להיות שאת מחמירה והיא פחות יכול להיות מלא דברים למה לחשוב על כל זה כשהיה נחמד סך הכל?

היא יכלה לא להגיע והגיעה והשתמשה בזה בשביל להתאוורר

גם אליו אין לי מה להתייחס

אם לאשתו הפריע הם בטח דיברו כבר...

למה שאתייחס לדברים שקשורים למישהי אחרת או למישהו אחר בזוגיות לא שלי?

לא ראיתי את עצמי בה

ולמעשה אני אדם די חופשי בשיח.

אבל אני יודעת להבדיל בין שיח רגיל, ידידותי לבין שיח קצת פלרטטני שמנסה להרשים.

בהחלט לא הייתי מתייחסת למשהו שקורה בזוגיות לא שלי, אבל הוא, בעלי.

זה שלהם.

יש כאלה מגזרים ששיחה על גבול הפלרטוט זה לא ביג דיל

ויש חברים קרובים שמדברים שפה שלך נראית כמו פלרטוט ולהם לא.

מכיוון שכבר חשפת שמדובר בבעלך, אז הסיפור קצת משתנה.

בתור רווק אני יכול לומר שקרה לי מקרה שבו למפרע שמתי לב שקצת עברתי גבול באיזה שיח שהיה לי עם קולגה (שהייתה מאורסת כבר ואחר כך התחתנה). בזמן אמת זה היה נראה לי בסדר ואפילו מכובד כי באמת הרגשתי נוח איתה, אבל בדיעבד פתאום הבנתי איפה היו הטעויות שלי. והסקתי מסקנותיי (מקווה בעז"ה).

אני לא יודע איך בדיוק אמורים לדבר על דברים כאלה בהקשר של נישואים וזוגיות, אבל רק רציתי להניח כאן את הזווית הזו שבה ייתכן שבאמת היה מדובר בטעות בתום לב. אני מניח שזה דבר שאמורים להסתכל עליו במכלול של תמונה שלמה של ההתנהגות שלו.

עצה קונקרטית טובה לצערי אין לי. האם נכון לדבר על זה? האם נכון להמתין? האם נכון להעביר? הלוואי והיתה לי גם עצה טובה, חוץ מהסיפור שסיפרתי.

אם יש קשר פתוח, אולי כן להעלות את זה? לא בכעס. בכאב.

מה דעתך?

אם זה לא דבר החוזר על עצמו.

ממקום בוגר ובטוח בעצמך. אולי הוא קצת חסר בטחון והיה

זקוק למישהי שתתפעל ממנו? את מכירה אותו הכי טוב -

אולי חסר לו משהו בדימוי העצמי שלו? (אחרת לשם

מה הוא צריך להביא את ה"עבר המפואר" שלו?)

זה לחלוטין לא אומר שהוא לא אוהב אותך!

גברים הם עם משונה לפעמים. את כאשה חזקה יותר,

בשלה יותר...אולי תתייחסי לזה כמו שמתייחסים לילד

שעושה איזה מעשה שובבות. נו, מילא. לא נורא.

לא קרה שום דבר נורא.

כלומר, חזרי אל עצמך הבוגר, הבשל. גברים -

יש הם משהו מן הילד. אין ספק שהוא אוהב אותך

וזקוק לך! חשבי על זה ותרגישי את זה בתוכך.

זה ישנה אולי את המבט. אז רצה להשוויץ

קצת, להתאוור קצת....ככה זה גבר. 

ואולי לכן כל כך מקפידים לא להתקרב

לנשים אחרות, לא להתערבב....

זה לא יושב על זה.

אבל דווקא משהו אחר שכתבת נוגע בי יותר.

אולי הוא היה חסר בטחון והיא זקוק למשהי שתתפעל ממנו?

אולי חסר לו משהו בדימוי בעצמי שלו?

ונראה לי שכן וזה כואב לי מהרבה כיוונים ואני לא ממש יודעת מה לעשות בנידון או האם בכלל אני אמורה לעשות משהו בעניין הזה.

עניין של חוסר ביטחון עצמי, כאשתו את בהחלט יכולה לחזק את זה. להרים לו.

לטפח את הדברים הטובים והחזקים שלו.

זה לגמרי חלק מהזוגיות

אם יש לכם תקשורת טובה, אם הזוגיות חזקה, זה בסיס מצויין לזה

אמרת שזה כואב לך, למה? 

אבל זה לא שאני עושה את זה כל היום. וגם בסוף זה מרגיש לי ממש דפוק שאני זו שצריכה לחזק לו את הבטחון העצמי.

זה לא אמור להיות ההפך?

בטח אמור לחזק את הביטחון העצמי שלך.

הוא לא מחזק בכלל?  

אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לחזק את שלו.

למה מרגישה דפוק עם זה? 

פה נמנעתי מלפתוח את זה

כי אני די בטוחה שהוא לא מודע לזה

ואם יהיה מודע הוא יבהל מעצמו ואז אולי יחשוש להפגש. ויש לנו קשר טוב איתם ואנו משתדלים לעזור לה כעת שהיא בתקופה מאתגרת.

אז החלטתי לא להעלות את זה ורק לשתף פה, עוזר לי קצת "לדבר" על זה.

וגם, זה לא אומר שעכשיו את צריכה לעבוד קשה כדי לחזק את הבטחון שלו.

זה יכול להיות משהו שמפעם פעם  ולא קשור אלייך בכלל.

ואולי טעיתי; אני רק העליתי השערה.

את כבר מכירה את ה"עבר המפואר" שלו, אז עכשיו היתה לו

הזדמנות, אולי, להעלות אותו בפני מתרשמת טרייה....

וגם, אולי, אם הוא עדיין מדבר על עברו המפואר

(אני לא צינית, פשוט יותר נכון לי להגיד את זה כך)

איתך, את לא מגיבה, לטעמו, מספיק בהתלהבות

הראויה (לדעתו). זה כנראה מאוד חשוב לו

העניין הזה.

ואולי אני טועה, וסתם עשה לו טוב להשוויץ

קצת.

אל תסתבכי ותחפרי עמוק מדי. אם את רוצה,

פשוט תשימי קצת יותר לב לזה. לא להסתבך

עם כאבים . אני בטוחה שאת אשה אוהבת

וטובה. לא עשית לו שום דבר רע. אולי

זה בכלל בכלל לא תלוי בך בשום צורה.

מה שכן הייתי אולי מציעה, לשים קצת

גבולות עם החברה הזו. טיפה.

תשתמשי בחכמה הנשית שלך

כדי לדעת איך  לעשות זאת, כך

שזה לא יהיה ברור מדי.

נדמה לי. כי אם זה יחזור על

עצמו שוב, זה אולי יפריע

לך עכשיו יותר.

צריך לשים גבולות בין

איש ואשה. לשמור מרחק

סביר. אדם הוא אדם.

א  ת   יכולה לעזור לה וכו'

אבל בעלך, פחות צריך להיות

בקשר, אפילו לשם עזרה.

לא סתם חז"ל הורו לנו

איך להתנהג; איסור היחוד

וכו'.  אדם הוא אדם,

גבר הוא גבר .

איך אמר לנו פעם

הרב בשיעור:

תמים תהיה עם השם

לא עם בני אדם.

זה לא נשמע טוב,

זה לא נשמע רומנטי,

אבל זו המציאות שלנו,

בני האדם.

שהמערכת שלך מרחיקה את כולם כי היא חושבת שאתה מאבד את עצמך בחברה או שמסוכן לך שם.

זה בסדר. צריך להיות שם. ואז להבין למה אני "דוחה" את כולם. איפה ה"מושך" שלי ?

אני מוקף בחברים ואוהב באמת את כולם, מאוד... אבל עדיין בודד...

לא יודע בידיוק מה ואיך להגדיר או משהו בסגנון זה פשוט ככה...
(נ.ב אני חי עם כמה סתירות פנימיות אז לי זה לא מפריע בלאו הכי...)

הן קשורות לבדידות שלך?

באותה מידה אני גם בודד אך מוקף חברים אוהבים...

זה כואב מאוד!!

הם מתקפים לך את הבדידות

הם לא חברים, הם אנשים

חבר אמת לא משאיר אותך בודד

תזוז מהמשבצת שלך,

תתקלף מהסביבה שלך

ההשתוקקות עצמה תביא אותך בסוף אל המקום שיחזיר לך אותך

מה זה לא להיות בודד מסובך לי להגדיר... 
יאוו, אני מקווה שאני לא מסבך אותכם...

אנחנו מסובכים מספיק. אי אפשר לסבך אותנו יותר מזה.....

אני מדברת בלשון רבים כמו מלכת אנגליה (We the qween of England), כן?

את רפורמית? 😁😜 רבה?
סתם, שמח לשמוע, אם ככה המצב יכול רק להשתפר...

אני מאוד מציעה להקשיב לרב פנגר; מי שמכיר, אין צורך להציג

ומי שלא מכיר, כדאי כדאי כדאי;

הוא מדבר המון על דברים כאלה שמפריעים לנו, מבלבלים אותנו,

קול חי יום חמישי 12 בלילה עד 2 בלילה.

חושבת שיש לו סיכומים קצרים ב 9 בבוקר.

אפשר לשמוע אותו בערוץ "אמת" שלהם; מוקלט.

בכל אופן, אומר הרב פנגר, הבור הכי גדול

שאנו נופלים אליו הוא בור....היאוש.

(הוא גם מאוד משעשע, למרות המסרים

הרגישים שלו). מרתק, חשוב לחיים, כיף לשמוע אותו.

אגב, יש לו סדנאות.בנושאים הנ"ל. הוא אדם שלמד דברים רבים רבים בחייו, מביא גם ספרים לועזים מעניינים, אדם מרתק. ואני מתרשמת שגם ירא שמים בתכלית.

שכולנו חווים, זה נתון אנושי בסיסי מעצם זה שאנחנו ישות נפרדת ואף אחד לא יוכל לגמרי להבין מה עובר עלינו.

גם כשאנחנו מוקפים בחברים אוהבים ובזוגיות.

אפשר לצמצם את התחושה הזאת כמה שאפשר ע"י זה שמתקרבים לעצמנו כמה שיותר, נאמנים לעצמנו, בוחרים סביבנו אנשים בפינצטה.

ומשתפים לפחות אחד מהמם כמה שאפשר

והוא לא חייב להיות דומה לך באמונות או בדעות, הוא יכול לחשוב שאתה טועה, אבל הוא צריך לדעת להכיל אותך.

אם לא חבר, אז פסיכולוג.

מי מהם 2 - 3 פגישות ומי מהם 50 ו... חבר טוב יכול לעזור לפעמים הרבה יותר מהם ובהרבה פחות כסף...

ה כ ל והוא לא מזדעזע.

ויחד עם זאת לשתף את השם עם זה; חייבים.

גם אני בודדה הרבה וזה בכלל לא קשור לכמה אנשים יש סביבי.

נראה לי שאצלי זו בדידות שמגיעה מהתחושה שלא באמת מבינים אותי. שאין מישהו שמרגיש כמוני.

הרהה פעמים אנשים בודדים הם אנשים שמרגישים שאין להם באמת על מי לסמוך.

אני מוקף באנשים שאני אוהב, באמת. והם אוהבים אותי... והם מבינים אותי וכן להפך והכל סבבה ועדיין אני מרגיש בודד... לבד בעולם...

בס"ד

כל יום.

כדאי לבקש מהשם שיקח לך את ההרגשה הלא טובה הזו; יש לו כתפיים

יותר רחבות משלנו, לשאת את כל העצב, הכאב, הרגשת הבדידות.

גם עזרה מסוג שמתאים לך, התנדבות או משהו כזה, יכול לתת כוח;

אני נותן, יש לי מה לתת לאנשים סביבי. 

מציעה לא לקרוא ספרים עצובים שקל להזדהות איתם אך אינם מספקים

פתרון. להיפך. מורידים.

אולי אלה טיפים מקומיים. בכל זאת, הייתי הולכת ליעוץ טוב.

יש את "למרחב" בירושלים. גם בבני ברק. מכירה אנשים

שהיו שם והתרשמו לטובה. כרטיס קופ"ח. תורים ארוכים.

מאחר שיש בנו נשמה אלוקית, אז כדאי אולי לנסות לקשר

אותה עם מי שהיא חלק ממנו. טלפון ישיר. על חשבונו.

תמיד פנוי. תמיד קשוב. שים לב לאיך שהוא עונה.

שאין לך בעולם אף אחד שיכולה לסמוך עליו?

למה את חושבת/בתחושה שלא מבינים אותך?

אלא זו הרגשה קיומית שלהם; חושבת שזה  נובע ממה שעברו.

אולי לא הכילו אותם, לא ידעו או לא יכלו להכיל, ומשהו חסר

במי שאנחנו לא יכולים לראות אבל קיים יותר מכל קיים וקרוב יותר מכל קרוב

ומבין יותר מכל מבין.....זה הכי טוב.

חושבת שיעוץ טוב יכול לעזור. בעז"ה.

ובסוף רוב הדברים בחיים שלנו הם ככה. זהנלא המציאות כמו איך שאנו תופסים אותה או משפיעים עליה בהתנהגות שלנו.

כך או כך אני מתחברת למה שאת כותבת

ששומעים את זה, זה משפיע ומדביק אותנו, גם אם לא היה בנו לפני כן.

יש תפילה שלא נשמע ולא נראה מה שלא ראוי. אם נבקש זאת מדי יום, זה אמור לעזור, אני חושבת.

כשעולה לי לפעמים משהו  גועלי, אני אומרת לעצמי: קישטה נחש רע, יצר הרע....! זו לא אני!

יש מישהו שממש בא לי לקלל ואין לי אוצר מילים בשביל זה. אפשר לבקש עזרה?

בנתיים יש לי: שתבלע מטריה ותפתח לך בבטן, ושיפלו לך המכנסיים בהגבהה

אודה להעשרה

במקום לכתוב שקרן הם כותבים משהו כמו: עמיתי המלומד בחר לצערי שלא לדייק בעת ניסוח העובדות בכתב התביעה. ואף הרהיב ובחר להדגיש את ניסוחיו המטעים שאינם מייצגים נאמנה את המציאות.

(זה מתוך פסק דין שקיבלתי פעם)

הנה הרקע:

אני התובע.

מוטטה לחלוטין ובקול רעש גדול את גרסתה לכאורה של הנתבעת. בית המשפט הנכבד הזה רואה זאת בחומרה רבה.

אני מקווה שהיא פיטרה את העד שלה אחר כך... אתה מבין למה צריך תמיד להחזיק לפחות עד שקר זמין אחד... לכל צרה שלא תבוא 😉

שתהיה כמו לוח שנה - יתלו אותך על הקיר וכל יום יתלשו חתיכה.

שתתגלגל בתוך חתול וכלב ירדוף אחריך.

שתהיה לך אחוזה עם כל הרבה חדרים עד שלא תדע איפה להניח את הראש.

שיהיו לך כל כך הרבה טבעות יהלום על הידיים עד שלא תוכל להחזיק כוס מים ולשתות.

שתחיה חיים ארוכים  בין עצים שלא יכולים להניב פירות.

שישתמשו בטחב מהריאות שלך כדי להכין תרופות.

זה כואב

חוץ מקצת הומור מושחז
 

- שאלוהים ישלח הצלחה לצרות שלך.
 

- שישחררו משוגע ויכניסו אותך במקומו.

- בהשוואה אליך לשטן יש נשמה מזהב.

- בהלוויה שלך יאחלו "מזל טוב" לאלמנה.

את שמו ובו אוצר של קללות נפלא (כלפי ילדים שובבים). פשוט נפלא. 

הייתי שמחה למצוא אותו. קראתי אותו פעם.

אני חושב שחלק מאיתנו מגיבים "רגיש" רק בסיטואציות מסויימות והם לא כאלה כל הזמן. זה בסדר שיש כלים וצריך להעזר בהם גם אם זה לא כל הזמן.

לגבי ADHD וכן ספקטרום אוטיסטי - אני מאמין שהקושי הזה אצל חלק מהילדים (והמבוגרים) הוא במידה רבה תוצאה של הצפה שהופכת לניתוק כדי להתמודד עם ההצפה בגירויים. כלומר ה "הנה ציפור" הוא דרך להדוף משהו אחר שאי אפשר להכיל אותו. ואם אפשר להכיל אותו אז בעצם המוח חוזר להיות מרוכז רגיל והכל רגוע.

אצלי זה מילדות ויתכן שאני כן עונה להגדרה

כתבתי כי נפגשתי עם שלוש חברים בתקופה האחרונה שאמרו לי שהם בהגדרה של אדם רגיש מאוד

ומהיכרות איתם, לא נראה לי.

ומרגיש לי שהפכנו כל התקלות עם רגש מסוים להגדרה של אדם רגיש

כאילו פספסנו את הקטע שאדם הוא רגיש מעצם היותו ואחוז קטן הוא רגיש מאוד

כלומר, הם לא "אנשים רגישים מאוד" אבל כשהם נתקלים ברגש חזק יותר הם זקוקים לאותם כלים. אז הם בטוחים שהם כאלה. הם לא, אבל אם זה עובד להם אז למה לא ?

אבל הבנתי את הרוח הכללית. אני מאמין שבאמת יש דברים בגו,

אבל,

אישית אני פה לא דווקא בגלל שאני מגדיר את עצמי בהכרח כ"איש רגיש מאוד" ולא כדי להזין את התחושה שאני אכן "איש רגיש מאוד".
אני פה כי זה הפורום המתאים (מבחינת הנושא והקהל) לדבר על רגישויות שונות (ומאפשר לכתוב באנונימיות). לא כל שרשור שנפתח פה הוא ממישהו שמכריז על עצמו "רגיש מאוד", ואני חושב שזה נכון גם לא פה כשמישהו מדבר על רגישויות שלו גם אם הוא קורא לעצמו "רגיש מאוד" לא בהכרח שהוא מתכוון להגדרה הקלינית. צודקת זה הגדרה עם ספקטרום אבל היא כזאת מעצם הגדרתה (גם באופן קליני). לא הבנתי האמת למה זה כל כך מפריע, זה מרגיש לך מוזיל את המושג עבור אנשים שבאמת רגישים מאוד? זה קורה בכל מקום, גם רבים וטובים שאומרים שהם בדיכאון / עם הפרעה במצב רוח וכו' לא באמת מאובחנים / עונים להגדרה, אבל זה מקובל בשימוש יומיומי ואני מאמין להם שההתמודדות שלהם כאן ועכשיו היא אמיתית.
אם את רגישה מאוד - אף אחד לא ייקח לך את זה. אפילו אם הוא קורא לעצמו "רגיש מאוד". לדעתי כל השרשור הזה מבטא יפה צד מסוים באותה רגישות עצמה.

ואחכ אחזור לכותרת הזאת כי היא רלוונטית לחלק מהדברים שכתבת.

אני חושבת שזו טעות נפוצה לחשוב שאדם רגיש מאד הוא רגיש לאנשים אחרים. אני חושבת שאדם רגיש מאד יכול להיות גם פסיכופט.

לפי הבנתי אדם רגיש מאד הוא אדם שיש לו רגישות יתר לזהות סימנים דקים ורבים בו זמנית, כמו חיישנים משוכללים. מה הוא עושה עם המידע הרב שנצבר לו במהירות רבה? זה כבר סיפור שונה.

כמובן שיש עוד מאפיינים לאדם רגיש מאד. אבל לא זכור לי שאחד מהם הוא רגישות לאנשים אחרים וזהירות מלפגוע בהם.

מה כן? פעמים רבות אנשים (טובים) שסובלים ומבינים איך זה מרגיש לסבול יעשו הכל כדי לגרום לאנשים סביבם להרגיש טוב ולא לפגוע בהם. הם עושים את זה על ידי שימוש במידע הרב שהם צברו על ידי חיישני העל שלהם.

אבל אם הם לא אנשים טובים, הם יכולים לעשות בדיוק ההפך, להשתמש במידע הרב שהם צברו כדי לפגוע במכוון בנקודה הכי רגישה של האדם מולם.

וכמובן שמלבד לשתי נקודות הקיצון האלה יש כל מיני אפשרויות באמצע הדרך. כמו אדם שלרוב רוצה לעשות טוב אבל עכשיו הוא ממש עייף ומישהו פתאם פגע בו והוא שלף מידע שיש לו על אותו אדם שמולו והחזיר לו כגמולו הרע עם חץ משונן של רעל מילים.

קחי לדוגמה את הכותרת לתגובה פה שלי, לא כל כך רציתי לכתוב אותה כי לא ידעתי איך זה יתפרש טוב או רע. אולי זה פוגע?

אז מה? זה שאני אדם רגיש מאד אומר שאין לי אפשרות לפגוע? ההפך. אני יכולה לפגוע מאד. רק שמאד חשוב לי לא לפגוע ואני משתדלת כל חיי בכך.

אגב העלת חתיכת נקודה מעניינת.

ואני רוצה להוסיף משהו נוסף וזה אולי גם בגלל שאהי מנסה להתחרות באורך שלך 😄

מצטטת רגע מה שכתבת:

"גם כאן, מרגיש לי שאנחנו לא יודעים להרגיש קצת לא בסדר, קצת לא בנוח,

וכשמשהו רגע מפריע לנו, במקום להבין שהמציאות לא תמיד נעימה אנחנו מחפשים תשובה בהגדרות."

אני חושבת שאת שופטת את עצמך (ביחד עם עוד אנשים אחרים) קצת לחומרה.

ובתכלס, אני רואה את הדברים שונה ממך.

זה שיש לי קושי, זה לא עוצר אותי מלעשות דברים.

אני לא מתבכיינת, מתקרבנת. אבל אני כן נותנת מקום לקושי שלי ומחפשת דרכים לעשות דברים בצורה שתהיה לי נעימה.

להיות אדם רגיש מאוד ממש לא אומר להיות רגיש לאחרים

בעוונותיי לא היתה לי עצם בגרון. לא בקטע מרושע, הייתי מאוד מתגוננת והסנטר שלי היה מאוד לא יציב

וגם _- מאוד חרדה ומרוכזת בעצמי.

זה מתכון בטוח לפגיעה באנשים קרובים או באנשים בכלל

בנוסף מסכימה עם הסייפא של הפוסט הפותח - אם הקיטלוג הוא בריחה מהתמודדות, בעיה. אבל אם לחסות תחת הכותרת עוזרת לאנשים להכיר את עצמם,לקבל את עצמם ולהתמודד - זה כבר מבורך ויש בזה תועלת

אם אנחנו מוצפים מבפנים איך נוכל לראות מה עובר על הצד השני? זה מתכון לאי רגישות. ברגע שנרגעת ההצפה הפנימית הרבה פעמים יש יותר ק שב למה שקורה סביבנו.

רגיש לאחרים. לפעמים אפילו להיפך. לדאבון לב.

נתן לי להכיר זוויות בעצמי שאף פעם לא ידעתי לתת להם שם,
אני לא יודע בדיוק איפה אני ממוקם, אבל  יש בי צדדים כאלה.