ברור שאני מעדיף קצת לצאת מעצמי אבל יש גבול שזה כבר מעיק לי באמת

ואני מקווה שזה לא מגיע לשם

בכללי יש משהו כיף בזוגיות

אחד למען השני וכו

אבל יש גם רגעים שנמצאים ביחד וכל אחד עסוק בענייניו

(נגיד כמו עכשיו , כל אחד מאיתנו עובד על משהו אחר כרגע)

אז אין ממש את ההרגשה של "דבק"

אם כי הדביקיות בהתחלה נובעת מההתלהבות והרצון לחוות בשיתופיות את השני על ידי השתתפות בחוויות שלו.

לא זוכרת איזו מרצה (אולי מיכל וולשטיין?) אמרה שהיא ממש זקוקה ללבד שלה והיא סיכמה עם בעלה שיום בשבוע היא יוצאת מהבית, לבד, הוא נשאר עם הילדים ועם הכול כי היא צריכה את הרגעים האלה לעצמה.

כמובן גם אם היא רצתה יותר ויותר אי אפשר כי בסוף יש מחויבות ואנחנו צריכים לתת מעצמנו אבל זה שווה את זה.

אני גם הרגשתי כמוך פעם, עם החשש הזה של איך אני אתחתן אני צריכה את הלבד שלי ולעשות דברים עם עצמי ובקצב שלי, אז פשוט התפללתי על זה שאני אמצא מישהו שאוכל להרגיש את הלבד והשקט הזה גם כשאני נמצאת ביחד איתו.

אפשר להיות באותו חדר אבל כל אחד לעצמו, ויש בזה דווקא משהו מדהים כי בסוף זוגיות זה לא למחוק את עצמי כי צריך להיות ביחד אלא- אני, שצריך גם זמן לבד, אני ממש חצי מהזוגיות הזאת.

אתה גם מחליט איך זה ייראה. גם לך יש צורך וזה הצורך שלך. תביא את זה

הכי לגיטימי בעולם להגיד לאשתך באמצע היום- "שומעת? אני צריך כמה רגעים להיות לבד, טוב? אם תצטרכי אותי אז אני ב..."

והיא תדע לכבד את הצורך שלך כי תבחר להתחתן עם מישהי רגישה שמכבדת את הרצונות והצרכים שלך

באמת אני חושבת שהדבר הכי חשוב בתהליך הזה זה לקבל את עצמך ולהבין מה הצרכים שלך בקשר הזוגי. כשתהיה מודע אליהם תוכל לדייק אותם ולבקש אותם, מה שגם תורם המון לתקשורת

ומה שכתבת לגיטימי ממש ממש ממש, יש מלא אנשים כאלה שהתחתנו ונמצאים בזוגיות טובה ב"ה

רק לשנות את הגישה מ-"מי תרצה אותי ככה?" ל-"אני מחפש מישהי שתרצה אותי ככה" שזה בכלל גישה כיפית

מה שכתבת בסוף, צודקת לגמרי. 

הגישה הזאת באה לי בגלל החשש שזה בכלל לא קיים ואף אחת לא תסכים לזה.  

אני בכלל חושש לדבר על זה כשמדברים איתי על מה אני מחפש

אני חושבת שלפני שאתה מספר ומנסה לתאר לאחרים מה אתה מחפש קודם כל שב עם עצמך ותגרום לעצמך להבין שאתה שווה את זה, האופי שלך זה האופי שלך ויש מישהי בעולם ואפילו כמה שישמחו לחיות איתך ואתה צריך למצוא אותן ולבחור.

אין מה לחשוש, ככה נבראת, תהיה גאה בזה! זה לא "אני לא סובל מגע ודבק לאורך זמן", זה-"אני צריך את הזמן שקט שלי, אולי לפעמים יותר מאחרים".

אל תגיד מה אתה לא צריך, תדייק מה אתה כן

כמו שכבר כתבתי אני גם אדם שמאוד צריך את הקצב שלו והזמן והשקט, ולפעמים בדייטים הייתי ממש חוששת מהרגעים של השקט כי פשוט באלי שקט ואין לי כוח לדבר עד שאמרתי לעצמי "די, את כזאת, את אוהבת את השקט ואת כבר בו אז תהני ממנו, אל תתנצלי על עצמך".

ובקשר שאני זוכה להיות בו עכשיו יש לנו רגעים ארוכים ממש שאנחנו פשוט יכולים לשבת אחד מול השנייה ולחייך בשקט, לא צריך תשומת לב מיוחדת ולא דיבורים ואטרקציות. וזה כזה כיף פשוט להיות אני.

אל תתנצל על עצמך, בטוחה שיש לך מלא מה לתת ולתרום, ומי שתזכה בך פשוט תהנה ממך! גם מהרגעים האלה, שתצטרך את הלבד. כי זה אתה במכלול שלך.

סורי על ההתייחסות באיחור כזה חח

זה הקטעים שאני מעופף "קצת" וחושב מה לענות, ולוקח לי זמן 😅

הבאת את הדוגמא שהיתה לי בראש גם, וזו אכן היא שאמרה את הדברים, אך למיטב זכרוני זה היה סיפור של מישהי שליוותה ולא שלה האישי.

ומסכימה עם שאר הדברים, שהרבה תלוי באיך בוחרים לבנות ובשיתוף את השני בצרכים האישיים, וזה גם משתנה מתקופה לתקופה.

(ושותפה לחיים זה לא חיית מחמד, ולא דומה לזה בשום צורה...)

בגדול נכון זה לא דומה, אבל יש מקום שזה דומה מצד האדם

לדוגמא חבר שלי שאוהב דביקי אוהב גם שהכלבה שלו כל הזמן רוצה ליטופים 

ואני שאוהב להיות לבד זה מעיק עלי שאיך שאני יושב היא קופצת עלי. למרות שהיא חמודה 

אז אני מתכוון להשוות מצד הצורך או הרצון להיות קרוב לחברה אוהבת וכו' 

שבע"ה כאשר הבית מלא ילדים זה קצת פחות קיים (אם בכלל). יש לי חברים שמספרים שרק בשירותים יש להם שקט...

מדברים פה קודם כל על זוגיות,

ודווקא הדוגמא שנתתי היא על אישה עם ילדים, ועוד האישה ולא גבר... פשוט צריך לתת גבולות, בטאקט ומתואם עם המציאות.

גבולות זה חשוב, כל הזמן, בכל דבר. וגם הילדים שלנו בעז"ה יצטרכו לקבל גבולות להתייחסות כלפינו כהורים. זה מה שבונה בין השאר דרך ארץ.

ואם הורה צריך שקט כדי להתייחס יפה יותר לילדים שלו, אז הוא צריך להיות יצירתי ולפעמים קצת אולי לשבור את הגבולות שהוא שם לעצמו בשביל שקט רגעי. זה גם עניין של בחירת מלחמות

בהתחלה זה איכס שילך ממני ואז זה ואי דווקא כלב חמוד

ואז אנחנו bff

ככה זה עם חיות ..

אני חושבת שאי אפשר להשוות אנשים לחיות

ואיך את עם בני אדם?

בהתחלה אחרכ יותר קשוחה.. ומי שאני באמת אוהבת אז מאוד רגישה

זה כי בני אדם מאכזבים אותך, לא כי את אוהבת להיות לבד מעצם היותך

כי מי שאת באמת אוהבת ההרגשה לא משתנה

אבל יש גם נשים סוליסטיות שזקוקות למרחב מחיה עצום.

פשוט תמצא אחת כזו.

( בכל זאת המטרה של נישואין זה הביחד.. אז תמצאו לכם את האיזונים ביחד)

אני לא נשואה המון זמן ומאוד אוהבת את חברתו של בעלי

אבל שנינו יודעים לתת ולקחת ספייס(ואז מתנצלים על הנטישה) 

אין לי עצה טובה, אבל היה לי דיבור עם מישהו פעם, שאמר לי להתאמן על חברים, לצאת מהתכונה הזו מתוך חיבור יותר גדול לסביבה שלי.

אני בדיוק כמוך, אוהב שקט וכו'. אלא מה, הטריגר שלי להקמת המשפחה היה המקרה המצער של מגיש הטלוויזיה איל פלד, רווק נצחי שיום אחד לקה בשבץ, אותר על ידי קולגות מודאגים כעבור חצי יממה ומאז הפך לנכה. כל זה היה יכול להימנע אילו היה בזוגיות.

אין מה לעשות, כולנו מזדקנים, הגוף מתחיל לבגוד, והימצאותם של אישה וילדים בהחלט יתרמו לסיכויי ההישרדות:

Lonely adults can expect to live a shorter life

מעבר לזה שגם ככה כשאני בריא אני מרגיש שאני נובל עם הבדידות הזאת

ושאלה- אתה מרגיש בצורה חזקה שאתה רוצה להתחתן?

נוסף על זה לצערי שאני נלחץ מאינטרקציה ושיחה עם אנשים בגלל דברים שעברתי. 

אבל שמתי לב שגם כשאני מוקף אהבה ואור הזרקורים נמצא עלי אני אהנה מזה לכמה דקות, אבל אחרי זה זה כבר מעיק עלי ואני אנסה להעביר את אור הזרקורים הזה למישהו אחר... 

אני מרגיש בצורה חזקה שאני רוצה להיות בזוגיות... זה כן בוודאות.

אבל "להתחתן" נתפס אצלי כמשהו שלא יודע אם אוכל לעמוד בו

איך יוצרים זוגיות של "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" - כיפה

לדעתי קשר כזה יהיה מעולה בשבילך.

חייב להבין שזוגיות עם אישה זה ממש לא בר השוואה לקשר שלך עם חברים או כלבים חחח

אישה זה הרבה מעבר לזה. ואהי בטוחה שכשסופסוף תמצא אותה אז תבין 

לפי מה את בטוחה מה אני אבין כשאני אמצא אותה? אני אשמח לשמוע..

דווקא כששפכתי את ליבי בנושא לפני מישהי מהמשפחה, היא סיפרה לי שהיא מכירה זוג שהבעל חייב לצאת מהבית ולהיות עם עצמו הרבה פעמים

אחרת הוא מתחרפן, (ואשתו הבינה שהוא חריג בקטע הזה ומשחררת אותו...)

קוראים לזה בן־אדם מופנם. סטטיסטית מדובר על 30%-50% מהאוכלוסיה, ברמות משתנות.

אם הקב"ה היה מעוניין שנישאר בדיוק כפי שאנחנו הוא היה בורא אותנו יצור סוליטרי כמו חתולי חולות שחיים לגמרי לבד. והיינו מקבלים מצוות בהתאם כלומר כאלה שלא מצריכות מערכת חברתית (תפילה במניין, מצוות שמצריכות בעל מקצוע - כמו סת"ם או ציצית).

כך היא גם מצוות נישואים שמבקשת מאיתנו לצאת מהבועה האישית שלנו כדי להשתלם מהבחינה האישית ברבדים העמוקים ביותר של הנפש, שבחיי רווקות לא בהכרח נצטרך להתעסק בהם. מדובר גם בשלב ההכנה לקראת נישואים וגם כמובן אחרי שמתחתנים. עבור חלק מהאנשים הזוגיות אמורה דווקא "לרסן אותם" ועבור חלק להיפתח יותר.

מאידך הקב"ה ברא כל־אחד עם תכונות מסוימות משלו לא כדי שנרמוס אותן אלא כדי שנצמח מתוך אישיות ברירת המחדל שקיבלנו שכידוע חלקה תלויה בגנטיקה וחלקה בחוויות. אפשר במידה מסוימת לשנות צורות חשיבה והתנהגות כו' בין אם על־ידי CBT או ניתוחים פסיכודינמיים אבל מבחינה סטטיסטית תכונות אופי בסיסיות לא משתנות כל־כך. אם אני לא טועה בספר שערי העבודה מוסבר שלנפש האלוקית יש גישה בעיקר לשלוש הספירות הראשונות (חב"ד) ורק על־ידי החב"ד היא יכולה לשלוט בז' אמות הבניין כלומר לא באופן בלתי־אמצעי לכן שינוי משמעותי ביסודות הבסיסיים יותר של הנפש הבהמית הוא לא בגדר הרגיל.

במישור המעשי, אני לא יודע מה בדיוק אתה מצפה מזוגיות, או מה אתה חושב שאחרים מצפים. מיותר לציין שהתפיסה שלנו את מוסד הנישואים תלויה מאוד בתרבות ובחברה שאנחנו מוקפים בה. אני מתאר לעצמי שהציפיות מחיי נישואים בתרבות הישראלית הנוכחית, שונות בהרבה מאלה באפגניסטן, או בצ'יינה, או באנגליה הויקטוריאנית, או במלכות ישראל תחת יהוא. לכן אם יש בראשך פנטזיה מסוימת איך זוגיות צריכה להיראות, ומחשבה שאי־התאמה לרעיון הזה מעידה על בעיות אישיות, זה נורא רלטיביסטי.

יש הרבה זוגיויות ב"עצימוּת נמוכה". הבעל לומד תורה 20 שעות ביום, האישה מתעסקת בעניינים שלה, כמובן יש תקשורת אבל לא ממש חיים אחד בתוך השני. יש לי קרובת משפחה שמאוד אוהבת להתעסק בעניינים שלה מבלי שמפריעים לה (קריאה, סריגה) ובעלה תמיד מתקשר אליה בלי סוף, היא התרגלה לזה אמנם אבל זה לא שזה מסב לה אושר ושמחה כמו שזה מסב לו.

מצד שני לא בטוח שתמונת מראה שלך זה מה שאתה צריך בשביל ההתפתחות האישית־רוחנית שלך, רק הקב"ה יודע. אני כן חושב שזה לא בושה להגיד בדייטים שאתה כזה וכזה. מנגנוני החשיבה של closed-mindedness + introversion יכולים להיות מאוד מועילים ביצירת סביבה רגועה ובטוחה, הרגעת קונפליקטים כו', צריך ללמוד היכן טמון החוזק שבתכונות שלך.

מה שאמרו שלא דומה אישה לכלב, דברי חכמה כמו כל ה"אסור בשום פנים ואופן להשוות", אלא שאפשר להסיק הרבה מהאופן שבו אתה מגיב לסיטואציה אחת, על האופי בכלל. 

מה שאמרת שאתה יכול ליהנות קצת מאור זרקורים ורעש אבל מהר זה נמאס - יפה מאוד. בעבר שנאתי ללכת חתונות כי זה המון רעש וצלצולים וארוך מאוד. אבל למדתי שאני דווקא יכול ליהנות מאוד אם אני מגיע לזמן קצר ומתחפף כשנגמרת לי הסוללה הרגשית, וזה יותר נחמד מאשר לא להגיע בכלל, וזאת התחלה טובה גם לנדון דידן.

לסיום הייתי ממליץ לקרוא ספרות על הפרעת אישיות סכיזואידית שהיא הקצה הפתולוגי של התכונות introversion + closed-mindedness. רוב הלכי החשיבה קיימים, במידה פחות פתולוגית, גם אצל אנשים מופנמים רגילים, ואפשר ללמוד מזה הרבה.

איזה ספרים אלה שאתה ממליץ עליהם? לא מכיר...

מההיכרות השטחית שלי:

הספר "Borderline, Narcissistic, and Schizoid Adaptations: The Pursuit of Love, Admiration, and Safety" הוא ממש ממש ממש טוב, הגם שרובו לא עוסק בסוגיה הספציפית הזאת (אפשר למצוא ב-z-lib)

בכללי ממליץ על החומר של ד"ר אלינור גרינברג, שהיא די מומחית בנושא (אין הרבה מומחים בנישה הספציפית הזאת)

Dr. Otto Kernberg אם מעניין אותך פסיכואנליזה

אומרים שהספר Disorders of the Self: New Therapeutic Horizons הוא טוב אבל לא קראתי אז אני לא יכול להעיד

אתה יכול לחפש "best books about schizoid pd"

עברתי מאז על חלק מ־Disorders of the Self וזה אכן ספר מאוד טוב עם הרבה דוגמאות טובות, יש לו גישה קצת שונה מהספר הראשון שהזכרתי אבל עדיין מומלץ

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.