קוראים לזה בן־אדם מופנם. סטטיסטית מדובר על 30%-50% מהאוכלוסיה, ברמות משתנות.
אם הקב"ה היה מעוניין שנישאר בדיוק כפי שאנחנו הוא היה בורא אותנו יצור סוליטרי כמו חתולי חולות שחיים לגמרי לבד. והיינו מקבלים מצוות בהתאם כלומר כאלה שלא מצריכות מערכת חברתית (תפילה במניין, מצוות שמצריכות בעל מקצוע - כמו סת"ם או ציצית).
כך היא גם מצוות נישואים שמבקשת מאיתנו לצאת מהבועה האישית שלנו כדי להשתלם מהבחינה האישית ברבדים העמוקים ביותר של הנפש, שבחיי רווקות לא בהכרח נצטרך להתעסק בהם. מדובר גם בשלב ההכנה לקראת נישואים וגם כמובן אחרי שמתחתנים. עבור חלק מהאנשים הזוגיות אמורה דווקא "לרסן אותם" ועבור חלק להיפתח יותר.
מאידך הקב"ה ברא כל־אחד עם תכונות מסוימות משלו לא כדי שנרמוס אותן אלא כדי שנצמח מתוך אישיות ברירת המחדל שקיבלנו שכידוע חלקה תלויה בגנטיקה וחלקה בחוויות. אפשר במידה מסוימת לשנות צורות חשיבה והתנהגות כו' בין אם על־ידי CBT או ניתוחים פסיכודינמיים אבל מבחינה סטטיסטית תכונות אופי בסיסיות לא משתנות כל־כך. אם אני לא טועה בספר שערי העבודה מוסבר שלנפש האלוקית יש גישה בעיקר לשלוש הספירות הראשונות (חב"ד) ורק על־ידי החב"ד היא יכולה לשלוט בז' אמות הבניין כלומר לא באופן בלתי־אמצעי לכן שינוי משמעותי ביסודות הבסיסיים יותר של הנפש הבהמית הוא לא בגדר הרגיל.
במישור המעשי, אני לא יודע מה בדיוק אתה מצפה מזוגיות, או מה אתה חושב שאחרים מצפים. מיותר לציין שהתפיסה שלנו את מוסד הנישואים תלויה מאוד בתרבות ובחברה שאנחנו מוקפים בה. אני מתאר לעצמי שהציפיות מחיי נישואים בתרבות הישראלית הנוכחית, שונות בהרבה מאלה באפגניסטן, או בצ'יינה, או באנגליה הויקטוריאנית, או במלכות ישראל תחת יהוא. לכן אם יש בראשך פנטזיה מסוימת איך זוגיות צריכה להיראות, ומחשבה שאי־התאמה לרעיון הזה מעידה על בעיות אישיות, זה נורא רלטיביסטי.
יש הרבה זוגיויות ב"עצימוּת נמוכה". הבעל לומד תורה 20 שעות ביום, האישה מתעסקת בעניינים שלה, כמובן יש תקשורת אבל לא ממש חיים אחד בתוך השני. יש לי קרובת משפחה שמאוד אוהבת להתעסק בעניינים שלה מבלי שמפריעים לה (קריאה, סריגה) ובעלה תמיד מתקשר אליה בלי סוף, היא התרגלה לזה אמנם אבל זה לא שזה מסב לה אושר ושמחה כמו שזה מסב לו.
מצד שני לא בטוח שתמונת מראה שלך זה מה שאתה צריך בשביל ההתפתחות האישית־רוחנית שלך, רק הקב"ה יודע. אני כן חושב שזה לא בושה להגיד בדייטים שאתה כזה וכזה. מנגנוני החשיבה של closed-mindedness + introversion יכולים להיות מאוד מועילים ביצירת סביבה רגועה ובטוחה, הרגעת קונפליקטים כו', צריך ללמוד היכן טמון החוזק שבתכונות שלך.
מה שאמרו שלא דומה אישה לכלב, דברי חכמה כמו כל ה"אסור בשום פנים ואופן להשוות", אלא שאפשר להסיק הרבה מהאופן שבו אתה מגיב לסיטואציה אחת, על האופי בכלל.
מה שאמרת שאתה יכול ליהנות קצת מאור זרקורים ורעש אבל מהר זה נמאס - יפה מאוד. בעבר שנאתי ללכת חתונות כי זה המון רעש וצלצולים וארוך מאוד. אבל למדתי שאני דווקא יכול ליהנות מאוד אם אני מגיע לזמן קצר ומתחפף כשנגמרת לי הסוללה הרגשית, וזה יותר נחמד מאשר לא להגיע בכלל, וזאת התחלה טובה גם לנדון דידן.
לסיום הייתי ממליץ לקרוא ספרות על הפרעת אישיות סכיזואידית שהיא הקצה הפתולוגי של התכונות introversion + closed-mindedness. רוב הלכי החשיבה קיימים, במידה פחות פתולוגית, גם אצל אנשים מופנמים רגילים, ואפשר ללמוד מזה הרבה.
